אז מוריי ורבותיי,
האהובים והיקרים,
קודם כל תודה רבה.
וכהרגלנו, אנחנו התחלנו סדרה שגם עליה שאלו למה היא לא המשיכה.
היא לא המשיכה בגלל בין הזמנים.
אנחנו חוזרים אליה עכשיו,
זו
סדרה קצרה מאוד של עשר דקות,
אנחנו מדברים על יהדות ופוסט-מודרניזם על פי
ספר הקניון של מורי דוקטור דניאל שליט.
ספר יקר המציאות אפשר להשיג אותו עדיין
אבל אנחנו ננסה כל פעם לקחת איזה נקודה מתוך הספר
ללמוד דרכה אז שלום וברכה לכל הלומדים במכון ובבית
אנחנו ממשיכים בסדרה שלנו יהדות ופוסט מודרניזם
לאור ספר הקניון של דוקטור דניאל שליט
הנושא האחרון שדיברנו עליו אני חושב שזה היה
לפני כל כך הרבה זמן אני כבר
לא לא
דיברנו על בית המקדש,
על הקניון כבית המקדש,
על
כל מיני היבטים של הנושא הזה,
של התרבות שאנחנו חיים בתוכה. אני רוצה
לעסוק באיזו נקודה שהשיעור הזה מתקיים תמיד אחרי הסוד הישראלי.
אני רוצה לקחת נקודה אחת
שקשורה לסוד הישראלי ולהסביר דרכה את הדברים שדניאל שליט כתב כאן.
ונפתח בוויכוח שהיה לי אתמול בלילה עם אשתי.
זה דרך טובה מאוד להתחיל את הלילה.
ממליץ בחום להתווכח.
אז הוויכוח היה ויכוח אידיאולוגי מאוד מאוד עמוק על בינה מלאכותית.
בינה מלאכותית טוב או רע.
שאני בעצמי...
חייב להגיד לכם שאני לא יודע איך לאכול את הדבר הזה,
זה מתקדם בקצב מטורף,
כל שבוע איזה גילוי חדש,
כל שבוע איזה טכנולוגיה חדשה שמתגלה.
אתמול שלחו לי, פשוט דבר מטורף,
שלחו לי סוגיה מהדף היומי,
מישהו הכניס את הסוגיה למערכת,
עשו מזה פודקאסט,
פודקאסט של תשע דקות,
איש מדבר עם אישה,
פשוט...
בהיר ונהיר,
אתה מבין את הסוגיה ממש,
וכאילו,
אתה אומר,
בוא'נה,
זה לא איש, זה לא אישה.
ומסבירים לך את הסוגיה, פשוט מופלאה.
טוב,
קיצור,
יש כל מיני דברים מופלאים בתוך הדבר הזה שהבינה המלאכותית,
אני בטוח שזה מה שנקרא,
זה קצה הקרחון,
מה שתיארתי עכשיו.
בכל אופן,
אז יש ויכוח עתיק יומין בין אשתי,
טכנולוגיה בעד או נגד,
זה לא שאשתי נגד טכנולוגיה, אבל היא יותר זהירה.
ויותר סקפטית לגבי זה שהטכנולוגיה לוקחת אותנו למקומות טובים.
זאת אומרת,
יש אנשים שממש הם כל פיצ'ר וכל דבר של הבינה המלאכותית שמגיע,
זה יום חג, הם לובשים לבן וחוגגים,
יוצאים בריקודים,
ויש אנשים שזה מכניס אותם ללחץ.
אז אני לא נמצא,
זה לא שאני חוגג,
אבל אני כאילו מאמין באופן עקרוני,
שבסך הכל העסק הזה הולך לכיוון טוב.
וצריך לראות רק איך משתמשים בזה, בכלים והכול.
ואשתי אומרת לו,
לא,
תדע לך,
אני חוששת שיש פה דברים שלוקחים אותנו למקומות מאוד מאוד לא טובים.
את האנושות.
אז מי צודק?
כמובן, אשתי צודקת, אבל...
אבל בכל זאת,
אני מנסה לרגע לקחת את הוויכוח הזה ולהעמיק בו מה עומק הוויכוח,
מה הסיפור פה.
כן.
יפה.
או פצצת אטום,
נכון.
ופצצת אטום,
נגיד,
זה אנרגיה מאוד נקייה,
שאתה יכול להשתמש בה גם לדברים טובים.
אבל בסופו של דבר,
עכשיו זה אחד הגורמים הכי מסכנים,
נגיד,
את
היציבות של הציוויליזציה,
נכון?
בקיצור...
אז מה הסיפור פה?
מה הסיפור פה בעומק של הטכנולוגיה?
דניאל שליט בעצם בספר הקניון,
אמרתי לו את זה והוא דווקא אהב את הרעיון.
הוא אמר שהוא לא חשב על הדבר הזה והוא קיבל.
הקניון גונז בתוכו את המילה קניין.
על קניין,
איפה זה מופיע בפעם הראשונה בעצם בתנ״ך,
על קניין?
אצל קין, נכון?
קין היה עובד אדמה,
והבל היה רועה צאן.
כלומר,
אתם זוכרים את מה שאברהם לבני מלמד אותנו?
לפי מניטו,
זה גם רעיון של מניטו,
שקין והבל הם בעצם שני טיפוסים שמבטאים
את שני הצדדים שקיימים בנפש האנושית.
קין מבטא את האיש הטכני.
איש האדמה הוא בעצם איש החומר.
הבל הוא איש הרוח.
איש הרוח הוא גם איש המוסר.
ויש מתח קיומי בין הצד הטכני לצד המוסרי.
למה?
בגלל שהצד הטכני רוצה
לפתור את הבעיות עם הכוחות שיש לו.
נגיד אם יש לך כוח, אז אתה מנסה לפתור.
אברהם מסלו,
ביד זה פטיש,
כל דבר נראה לך מסמר.
נכון?
אז
אם אתה עם בינה מלאכותית,
אז אתה אומר,
הבינה מלאכותית תפתור את כל הבעיות של העולם.
אבל, הוא אומר, מה פתאום?
טכנולוגיה לא פותרת את כל הבעיות.
אהבה לא יכולה להיפטר על ידי יחסי הורים,
לא יכולים להיפטר על ידי טכנולוגיה.
יש
דברים בעולם שצריך נשמה שם בסוף בסיפור הזה.
וזה הסיפור העמוק של איש הקניון.
כלומר,
דניאל שליט,
בשביל להסביר את כל התרבות שאנחנו חיים בתוכה,
נותן המשגה.
הוא ממשיג את התרבות שלנו כתרבות הקניון.
מה זה אומר?
זה אומר שאנחנו חיים בתרבות שמה שנחשב
זה הטכני.
מה שנחשב
זה הביצוע.
מה שנחשב זה ה-start-up nation.
זה מה שנחשב.
והוא אומר, תדעו לכם שיש לזה מחיר מאוד מאוד יקר.
והמחיר דומה למה שאברהם לבני אומר בשם הפילוסוף ברקסון,
פסיכולוג אני חושב,
ברקסון הצרפתי,
יהודי צרפתי,
הוא אומר שהעולם הפך להיות גוף גדול ללא נשמה.
העולם איבד את הנשמה שלו.
כן.
מה נשמע?
יפה מאוד.
אז אתה נוגע פה בנקודה שאני רוצה,
שוב,
אנחנו נוכל...
אנחנו רואים את זה, מה שנקרא, בחתיכות קטנות.
כל פעם חתיכה קטנה מתוך הרעיונות של דניאל.
אבל זה חשוב להבין למה לכאורה אני מתעסק בזה.
אתה הבטחת לנו,
הבטחת מיונה,
הבטחת לנו יהדות ופוסט-מודרניזם,
אתה מדבר איתי עכשיו על הקניון.
כי דניאל שליט מעמיק לחפור פנימה ולהבין
מאיפה הגיעה המציאות הפוסט-מודרנית שאנחנו חיים בתוכה,
שאין אמת.
מאיפה מגיע המצב הזה שאין אמת?
מזה שהתרבות בעצם שמה במרכז
את הנושא הטכני והחומרי.
כי בחברה שבה, נגיד, יש ערך לאמת,
זו חברה שמעמידה את הנושא של הרוח
ושל המוסר, של המצפון, כנושא מרכזי.
אבל אם מה שחשוב זה החומר,
אז זה לא משנה.
כאילו,
הכל זה בסדר,
יאללה,
אתה מסתכל על זה ככה,
אני מסתכל על זה ככה,
מה זה משנה?
בסוף צריך שהכסף ייכנס, כמו שאומרים.
כלומר, איך אמר פעם גדי טאוב,
הפוסט-מודרניזם
והפורנוגרפיה
כרתו ברית לא כתובה.
למה?
בגלל שפורנוגרפיה, זה משחית את התרבות,
מבחינה נפשית,
נכון?
אבל זה מכניס כסף, זה מכניס המון כסף.
אז אם התרבות היה מוסר,
צניעות,
ערכי משפחה,
כל הדברים האלה,
אז זה היה אומר,
תשמעו,
אנחנו לא רוצים את הדבר הזה.
אבל אם מה שחשוב זה הכסף בסוף,
אז מה זה משנה?
יאללה, תכניס כסף ככה, תכניס כסף ככה, מה זה משנה?
כך שבסוף יהיה כסף.
עכשיו,
זה סיפור שאפשר להגיד אפילו בעומק, בעומק.
הריאקציה של האסלאם שעולה,
היא נובעת מהמקום הזה.
כי האיש המערבי
הוא ליברל באופי שלו,
כלומר הוא רוצה חירות,
הוא לא רוצה הגבלה של אלוהים.
וזה מקומם עליו את איש הדת המוסלמי,
שאומר,
מה זאת אומרת?
מה, אתה כופר?
אתה לא בטל בפני אלוהים?
אתה לא נכנע בפני אלוהים?
זה הסיפור פה.
אז עכשיו,
יש פה נקודה שדניאל
נוגע בה,
ואני רוצה שנתמקד בה לרגע.
לרגע, נקודה אחת קטנטנה, אנחנו לא נאריך בה כמובן.
קודם כל,
מה קובע את מה בעולם?
האם הרוח זאתי שמתחילה תהליכים בעולם,
או החומר מתחיל תהליכים בעולם?
מאיפה מתחילים תהליכים בעולם?
חומר או רוח?
מה אתם אומרים?
מה?
מה?
מה זאת אומרת?
סתם, אני אתן דוגמה.
יפה מאוד,
יפה, יפה.
אז ככה.
אני
קורא קטע מתוך ספר הקניון.
דיברנו בהתחלה על זה שדניאל שליט בנה את הקניון משלוש קומות.
יש שלוש קומות בקניון, נכון?
הקומה
התחתונה זה קומת הטכנולוגיה.
טכנולוגיה ומסחר.
קונים, מוכרים, מה קונים פה,
מה מוכרים פה, בגדול.
הקומה השנייה היא יחסי אנוש, חברה ויחסי אנוש.
הקומה השלישית היא מחשבה ואומנות.
ככה הוא בנה את זה, שלוש קומות.
טכני,
חברתי.
רעיוני, נקרא לזה ככה.
שאלה בפני עצמה,
ככה דניאל שואל,
מה היחס בין שלוש הקומות?
קרל מרקס היה אומר, לעולם מחולל התחתון את העליון.
כל אופן של ייצור ושיווק מביא לעולם חברה מתאימה
ותודעה מתאימה לה. למשל,
הייצור הטבעי
החקלאי, הידני,
הנסמך על אנרגיית שרירים ועל אש,
השואב מים מן הנחל ומן המעיין והבור,
איזה חברה הוא יצר?
החברה הכפרית,
המשפחתית,
השבטית.
ובימי הביניים, איזה חברה זה יצר?
פיאודליזם, שמעתם?
פיאודלי.
סולם מעמדות,
יש את בעל הקרקעות, ויש את מי שעובד אצלו, האיכר,
כל הדבר הזה.
סולם מעמדות יציב ונוקשה שבראשו המלך,
מתחתיו האצילים לדרגותיהם,
בתחתיתו האיכר הצמית.
בקומה שמעל הזה,
כך היה מרקס אומר,
נוצרת התודעה המתאימה.
התומכת בכלכלה ובחברה.
בחברה הכפרית נוצרו המיתוסים של משפחות האלים.
ואילו לצורך ביסוס סולם הדרגות הפיאודלי,
נוצרה מטאפיזיקה של היררכיה,
הסולם שבראשו האל,
ומתחתיו מדרגות המלאכים,
וכאמור תמונה מטאפיזית זאת של העולם העליון,
ביססה בעולם התחתון את ההיררכיה של הכנסייה ושל... ואת סולם השלטון.
כלומר, מרקס...
שאחד הפתגמים המפורסמים בשמו זה שהדת היא אופיום להמונים,
כלומר היא מרדימה את בני האדם,
אומר ששום דבר לא מתחיל מהרוח.
הכל מתחיל בסופו של דבר מזה שיש חברה שבנויה בצורה חומרית מסוימת,
וכל האידיאולוגיות אד הוק
לצורך המצב החומרי.
ככה זה בנוי.
באה התקופה המודרנית,
שוב, עדיין לפי מרקס,
והופיע ייצור התעשייתי הנסמך על מכונות ועל קיטור.
והנה,
נשברו החברה הכפרית והפאודלית.
יחידים, בורגנים,
התחילו לצבור עושר ולקנות לעצמם זכויות.
ובמקביל נוצרה גם התודעה המתאימה.
האדם כפר בהיררכיה השמימית והכנסייתית,
והיחיד תפס את מרכז הבמה.
החברה נתפסה מעתה כאמנה,
כהסכם בין יחידים אשר רק מהם שואב השלטון את סמכויותיו.
זאת אומרת, מרקס מוכיח עוד פעם
שמה שקובע את הרעיונות של הרוח זה המצב של החומר.
החומר הוא מה שקובע,
זה מטריאליזם.
עד כאן קרל מרקס.
הבסיס הוא תמיד ההוויות התחתונות החומריות,
המטריאליות,
והעליונות לא נועדו אלא לאידיאולוגיה,
כלומר כצידוק לאופן צבירת הכוח.
בגלל שהזמן שלנו נגמר,
אני לא רוצה להעמיס יותר מכאן,
בעזרת השם בשבוע הבא...
מי כמובן חושב אחרת ממרקס?
הגל.
הגל היה פילוסוף גרמני גם, שאמר שהעולם בנוי
מרעיונות רוח,
תזה, אנטיתזה וסינתזה, הרעיון של הגל.
כלומר, העולם בנוי מרעיונות,
ואז יש סתירה לרעיונות,
ואז יש שילוב בין הרעיונות, תזה, אנטיתזה וסינתזה.
עכשיו, מי קדם למי, הגל או מרקס?
הגל קדם,
ומרקס היה אחריו.
אבל מרקס בעצם ביסס את הרעיונות שלו גם על הדברים של הגל.
למה אבל היה חשוב לנו להציג את הדבר הזה?
דניאל שליט אומר כאן מאוד מאוד יפה,
שלמרות
שהיהדות
מאמינה שבוודאי לא הרוח ולא החומר קובעים את מה שיש בעולם,
אלא מי קובע?
קודשא בריך הוא קובע,
והוא מופיע את האידאות
דרך החומר ודרך הרוח גם יחד.
אבל יותר נוח לפעמים לעבוד מלמטה למעלה.
ודניאל שליט פה עושה בעצם עבודה בספר
מלמטה למעלה. הוא מסביר, כמו מרקס,
איך זה עובד מלמטה,
אבל הוא מסביר שכל הרעיונות שבאים מלמטה,
קדם להם בעצם משהו שבא מלמעלה.
למשל, למה הדבר דומה?
לילד.
שהוא מתפתח,
ואתה מסתכל על ההתפתחות שלו מלמטה,
ואתה רואה מה קורה קודם.
ההוויות התחתונות צומחות,
אבל מה גרם לזה שיצמחו ההוויות התחתונות?
הנשמה שלו, שלאט לאט מופיעה.
אז לאט לאט הנשמה מופיעה, וככה הלמטה צומח.
בסדר?
אז אנחנו נדבר על הנקודה הזאת.
עכשיו,
בתשובה לשאלה נו,
אז מה זה קשור למה שהיה לאשתי ולי,
לוויכוח בינינו?
שבאמת, באמת,
העיסוק האינטנסיבי בבינה מלאכותית,
הוא יכול באותה מידה להיות סוג של כלי עזר,
אבל כשאתה רואה אנשים שחוגגים אותו מאוד
מאוד מאוד ועושים ממנו איזה פולחן,
תדע לך שכנראה שחסר להם הדבר שבאמת ראוי
להעריך אותו בעולם.
לא הטכנולוגיה תייצר אצל האדם את המשמעות.
הטכנולוגיה היא כלי,
תמיד תמיד תהיה כלי.
לא משנה אם זה פלאפון, מטוס, מכונית.
מה שבסוף בונה חברה זה לא קין.
קין הוא הביצוע, הוא הטכני, הטכנולוגי, המעשי.
מה שמביא לעולם את המשמעות זה תמיד תמיד מה שנמצא מעבר לטכני.
זו נקודה שברגע שמאבדים אותה, מה קורה?
כמו בסיפור המקראי,
מה קורה להבל?
נרצח.
קין רוצח את הבל.
מה?
זה נכון,
זה נכון.
נכון, אבל מה זה אומר שהם שווים?
אנחנו נראה,
הגמרא בסנהדרין,
נכון, מספרת על ירובעם ודוד,
והקדוש ברוך הוא הולכים ב...
הקדוש ברוך הוא מציע לירובעם ללכת איתם ביחד,
ואומר, מי בראש?
דוד, אוקיי, אי הכי לא בעינא.
אם הוא, מה שנקרא, אתה הראש, אני לא בפנים.
זאת אומרת,
יש סכנה לחומר,
כלומר,
יש סכנה לטכני לרצות את הבכורה.
להיות אני זה שרוצה להוביל פה את הסיפור.
לא רוצה שאתה תוביל את הסיפור.
זה קשור לתורת הסוד.
בתורת הסוד קוראים לזה עולמות התוהו,
שקדמו גם לעולמות התיקון,
שאין שם את היכולת להתבטל.
בגלל
שהם רוצים למלוך.
כשאתה רוצה למלוך,
זה קשור גם לרוח כמובן,
אבל בחומר זה נורא חזק.
כי החומר מרגיש את הישות שבו.
למה דווקא קין רוצח את הבל?
כי יש לו יותר חוויית ישות.
כן,
כן, הוא לא רוצה להתבטל.
הוא אומר אני.
תסתכלו עכשיו גם בתוך המציאות.
כלומר, מי הוא יותר מרגיש את חוויית האני שלו?
מי הוא זה שיותר רוצה לשלוט?
בדרך כלל זה אנשים שהם מאוד מחוברים לחומר ומאוד מחוברים לטכני,
לעיסוק הטכני,
במסגרות, בבירוקרטיה, במערכות.
טוב, בעזרת השם נמשיך שבוע הבא, תודה רבה לכם,
חזק וברוך.
