שלום, צוהריים טובים.
אנחנו היום משלימים את שיעור נפש הפרשה הקדוש.
בגלל שביום שני הייתי בארץ העמים.
ואנחנו רוצים ללכת בעקבות אדמור הזקן.
בכל מקרה אנחנו לומדים פה אדמור הזקן,
אז עכשיו אנחנו נלך בעקבותיו.
וננסה לחיות עם הזמן.
והזמן הוא הזמן של פרשת השבוע.
יש לנו פרשות כפולות אחרי מות קדושים.
שאני בעד שכשתהיה סנהדרין במהרה בימינו,
אז יוציאו חוק מהיר,
שלא ניתן לחבר את הפרשות הקדושים לפרשת...
זה, כי זה פרשות ש...
שתיהן צריכות שבועיים, בטח פרשת קדושים שהיא מלאה במצוות,
אבל ככה קבעו לנו חכמים.
ואחד הפסוקים שהוא מופיע אצלנו בפרשה,
והוא פסוק מאוד מאוד מרכזי,
והדבר המדהים שאנחנו נראה כאן,
ננסה ללכת
איתו בעבודת הנפש,
זה שיש לו משמעויות
משלימות והפוכות.
זו לזו
זה הפסוק שמופיע לקראת סוף הפרשה דבר אל בני ישראל אמרת
אליהם אני אדוני אלוהיכם כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו
וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו
ובחוקותיהם לא תלכו את משפטיי תעשו ואת חוקותיי תשמרו ללכת
בהם אני אדוני אלוהיכם ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי
אשר יעשה אותם האדם והחי בהם אני אדוני
פסוק מאוד מאוד דומה מופיע באיזה ספר
בספר יחזקאל,
גם אותו פסוק, נכון?
שם זה מופיע בצורה של ביקורת,
שהקדוש ברוך הוא נתן לנו חוקים ומשפטים טובים,
ואנחנו לא הלכנו בפרק כ',
נדמה לי זה היה.
כן, אז איזה פרק זה?
לא זוכר.
טוב, אז שנינו לא זוכרים, תכף נזכר.
וגם שם הנביא יחזקאל אומר אותו דבר,
אשר יעשה אותם האדם,
וחי בהם.
כן?
נתתי להם חוקים טובים,
משפטים צדיקים,
אשר יעשה אותם האדם,
וחי בהם.
ולא שמו בקול.
וחי בהם,
אני אדוני.
פסוק חשוב מאוד.
מה פשר הביטוי, וחי בהם?
פשוטו של מקרא,
פשט.
מה פשט?
מה?
לא, זה לא פשט, זה דרש כבר.
אשר יעשה אותם האדם,
וחי בהם אני אומר,
כן,
המצוות,
הם כאילו,
אתה...
בסדר היום, בסדר היום.
בסדר היום שלך, אתה...
יפה.
לא, מה שאמרתי...
אז בוא נראה, נאסוף רגע.
אחד...
זה
כבר לא פשט,
זה
כבר דרש.
תמיד הדרש נובע מהפשט, אבל זה כבר דרש.
הפשט הוא אשר יעשה אותם אדם וחי בהם אני אדוני.
כלומר, דרך המצוות,
יהיה לך חיים טובים, זה הפשט.
אנחנו בהמשך נראה
שבתורת החסידות מאוד מאוד מרחיבים את זה.
מה הכוונה?
מה זאת אומרת?
בדרך כלל זה בדיוק הפוך.
הרי המצוות באות להגביל את החיים.
אני
רוצה לעשות חיים,
רוצה לקייף,
רוצה לאכול מה שבא לי, לבלות שבא לי, וזה לא.
אל תעשה את זה,
כן תעשה את זה,
לכאורה זה בדיוק הפוך.
אז על הציר הזה נדבר בתורת הנפש
על עבודת הנפש הזאתי, איך דווקא המצוות,
עזבו רגע את הסיפור של העולם הבא,
והשכר,
ועניינים חשובים מאוד,
איך המצוות נותנות לאדם חיים בעולם הזה,
לפי המושג חיים,
שמודדים חיים.
כלומר, אנרגיה, שמחה, משמעות, כל הדברים האלה.
אבל אתה צודק שחכמים דרשו בכמה מקומות,
במסכת סנהדרין ובמסכת יומא ובעוד מקומות,
כשישנה התנגשות בין המצוות
לבין החיים,
בענין שמירת החיים,
פיקוח נפש
דוחה את כל התורה כולה.
טק טק.
בסדר?
זה החוץ מ...
חוץ ממה?
גילוי עריות ושפיכות דמים,
ועבודה זרה זה מחלוקת.
בגמרא,
בין רבי ישמעאל לבין חכמים,
רבי ישמעאל אומר שגם עבודה זרה
יעבור ואל יהרג,
וחכמים אומרים לאו.
בסדר?
הלכה פסקה כחכמים.
הנה מביא את זה כאן מושב זקנים,
מביאים את זה הרבה.
וחי בהם אמרו חכמים, ולא שימות בהם.
אמר הגאון,
אבן עפני,
מאין למדו רבותינו הדבר הגדול הזה,
להקל במצוות
שכל העולם תלוי בעשייתם?
מאיפה יודעים את זה?
מי אמר?
אולי צריכים לשאול את ה...
המצוות זה החיים שלנו.
אלא משה רבנו עליו השלום קיבלו בפירוש,
שהרי בחייו
ביטלו מצוות מילה במדבר.
והיא מצווה חמורה מאוד, שהיא כרת.
ומשה רבנו עליו השלום היה עמהם,
והיו מבטלים אותם מפני הטעם הזה,
שעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם,
שאם היו מהולים הבנים היו מתים מהטעם המפורש
של ספר יהושע,
כי לא מלו אותם בדרך.
ראייה ניצחת שפיקוח נפש
דוחה
את קיום המצוות.
אז זה כבר דרש.
הפשט הוא,
כמו שאמרנו,
האדם עושה את המצוות,
הוא חי.
הדרש,
שמור על החיים מפני המצוות,
חוץ מג' העבירות חמורות.
אוקיי, אבל יש פה מקום לשאול.
הרי פה האירוע הזה,
זה
הקדמה לסדרת איסורים שנוגעים למשיכות טבעיות שיש לכל אחד ואחד מאיתנו.
לפחות,
כן, הנה העריות.
התורה אוסרת קרבת העריות בתוך המשפחה,
רוב הפסוקים,
כי אז הייתה גם משיכה חזקה או זהה
לבני המשפחה כמו שיש בחוץ.
אבל עדיין, יש לנו היום איסורי תורה.
שאוסרים לאדם ללכת נגד הטבע שלו.
איך זה יכול להיות?
א',
איך זה יכול...
האם זה אפשרי בכלל?
יש לי טבע, מה זאת אומרת?
אומר המשך חוכמה,
וזה מאמר התורה,
כי עריות נפשו של אדם מחמדתם.
בעתידים ישראל,
להינתק,
כן?
מתבקש להינתק מעבודה זרה,
אלא לא כן בעריות,
כדי שיהיה להם עריות.
שלא בחרו רק להתיר להם העריות בפרסיה,
ולכן בימי עזרא.
ולכן כל מצווה שקיבלו עליהם בקטתה.
ולכן אמר,
אז...
בקיצור, הוא מניח כאן את השאלות, איך ניתן לצוות
מצוות נגד נטייה טבעית שיש לי?
מה
זאת אומרת?
עכשיו,
זו
שאלה קריטית,
כי היא נוגעת להמון סוגיות,
גם לסוגיות להט וכאלה.
אומר אדם,
יש לי נטייה טבעית, אני לא מתווכח עם הנטייה.
אבל האם ברגע שאדם אמר,
יש לי נטייה,
אז
שמה נגמר הדיון?
כי גם לגברים שנמשכים לנשים יש נטיות.
נכון?
בכל אופן,
התורה מצווה שתהיה עם אשתך ולא עם אישה אחרת,
ושאדם עד שהוא נשוי, אז הוא לא
יהיה עם יחסים קרובים עם אישה,
ואם הוא אדם,
הוא אלמן או אלמנה,
הוא ברור שזה גם כן,
אז
זה גם כן הולך נגד הנטיות.
אז
סימן שיש לנו נטיות ואנחנו לא מתווכחים איתן,
ומעל הנטיות יש עולם ערכי,
קומה ערכית רוחנית,
והחוכמה היא,
או העבודה,
לא אומר שזו עבודה קלה ולא אומר שזו עבודה פשוטה,
אבל העבודה היא אחד המצליח לרומם את
הנטיות שלו לעבר הערכים שבהם הוא מאמין.
יש לנו אגב גם נטייה מאוד מאוד חזקה לחיות.
יש
נטייה כזאת, כן?
אני
מקווה שגם אצלכם.
ובכל אופן, אנחנו הולכים לצבא,
ומסתכנים בחיים,
כי יש שם עולם ערכים,
שצריך להגן על עם ישראל,
וצריך לחלץ חטופים,
וצריך להיות לוחמים ברשעים,
וכולי וכולי.
אז זה ברור שיש עולם נטיות,
אבל מעליו בנוי עולם ערכים, והתורה אומרת לנו,
כן,
באמת,
הגויים פחות
הולכים על זה,
מפחדים,
הנוצרים בכלל,
אין להם שום...
איך אפשר לצוות?
אין מצוות.
תהיו רק אנשים נחמדים, אין מצוות.
המוסלמים, חמש מצוות.
עם ישראל, תרי"ג מצוות ועוד שבע דרבנן,
שחלקם הגדול הולך נגד נטיות טבעיות של האדם.
רבותיי,
לא יודע אם אמרתי לכם, אגלה לכם סוד קטן,
האם אתם יודעים שלשון הרע ורכילות
מדבר אליי?
זה
שונה מהסטיקר,
לשון הרע לא מדבר אליי,
דווקא לשון הרע כן מדבר אליי.
זה דבר שיא הטבעי לדבר על לשון הרע.
שים שלושה אנשים במקום,
תעזוב אותם לעשר דקות,
תחזור,
הם דיברו לשון הרע.
וזה לא משנה אם זה אנשים פשוטים או חכמים או משכילים,
זה דבר טבעי מאוד לדבר על אחרים,
וממילא אתה גם מדבר עליהם מה הם
עשו מה הם לא עשו וכולי.
לצוות לא לדבר לשון הרע זה להגיד נכון,
זה דבר טבעי.
תתגבר על זה.
יש לך עולם ערכי, תוכל לעדן את הטבע,
להגביל את הטבע, להתגבר מעל הטבע.
לשון הרע, עריות, המון דברים.
המון דברים, הם דברים טבעיים.
מה זה?
נכון, נכון, תיתן צדקה.
על זה אומר המשך חוכמה.
לכן אמר,
לא תאמרו שהוא קשה לקיים,
הוא
בלתי אפשרי לטבע הגוף לקיים דבר כזה,
אל תגידו כך.
לכן אמר להם, אני ה' אלוקיכם.
אני הוא בוראכם,
ויודע טבעיכם ומוסדות מזג גופכם,
כי לא כבד להתאפק בעד התאווה ולתת רסן לחמדה.
זה
חלק מתכונות הגוף שלנו, של עם ישראל,
שאנחנו מסוגלים להתעדן.
זה נמצא כתכונה, נכון?
זה לא קל,
זה לא, הייתי אומר, זה לא זמין.
הדבר הראשון שזמין הוא התאוות, הוא היצרים.
אבל זה גם כן תכונה שקיימת בנו.
קיימת בנו תכונה של עדינות,
של עדינות,
של נעימות,
שאדם מרגיש שמח ומאושר וטוב לבב כשהוא מצליח להתאפק ולרסן את עצמו.
ככה,
ולכן הוא אומר,
כאילו,
ככה הוא מפרש את משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם,
מה אתם חושבים?
שזה...
יקלקל לכם את החיים,
יצמצם,
הפוך! זה יגביר לכם את החיים! וחי בהם!
בהם אני אדוני! מאיפה אתה יודע?
אני אדוני, אני בראתי אתכם, אני מכיר את המנגנון!
עובד!
נכון?
חכמים אמרו,
בלשון חכמים, איבר קטן יש לו לאדם,
מרעיבו שבע, מסביעו רעב.
תשמע לנו,
אומרים חכמים בשם השם יתברך,
תשמע לנו,
יש לך איבר קטן,
האיבר הקטן הזה זה בעצם איבר התאווה,
לא משנה תאווה לגבי מה.
אם תרעיב אותו,
הוא יהיה שבע,
הוא
תהנה יותר,
יהיה לך יותר עונג.
אם תשביע אותו,
הוא יהיה רעב כל הזמן, תאבד את זה.
זה הבריאה.
אז הוא אומר על משך חוכמה,
כי לא כאבו להתאפק בעד הטבע ולתת רסן לחמדה.
ואני הוא המצווה שלא תעשו מעשה ארץ מצרים ומעשה ארץ כנען.
שבגדול המכנה המשותף למעשים האלו זה איך אתה כל הזמן מתדלק את
התאווה החומרית ומעלה את סף הריגוש.
עוד ועוד ועוד ועוד,
אל תעשו את ה...
אל...
כאילו, זה...
בעצם זה שני צירים.
ציר אחד אומר האדם לעצמו,
אני רוצה לחיות.
בדחייה, אני רוצה לחיות.
אני רוצה להרגיש.
אז איך אני ארגיש?
אז בהתחלה, ריגוש מספיק לי, ריגוש נמוך.
אבל אחרי זה, מהר מאוד, זה לא מספיק.
אז אני מה?
עוד, ועוד, ועוד, ועוד, מצרים, כנען, עוד שנייה.
בסדר?
זו אפשרות אחת.
ואז, לאן זה יוביל אותך?
יוביל אותך לאן?
למוות.
פשוטו כמשמעו,
לא
בצורה מטאפורית,
אלא בצורה ממשית,
למוות.
בין אם זה תאוות עריות,
אז עוד, ועוד, ועוד, ועוד,
זה פשוט מביא את האדם לידי אובדן כוחותיו,
זה יכול גם להידבק בכל מיני מחלות וכולי,
אבל אם האדם מחפש ריגוש,
אז בהתחלה ריגש אותו אוכל,
אחרי זה ריגש אותו איזו מוזיקה טובה,
ואחרי זה הוא מחפש ריגוש
כל הדברים האלה,
בוא
תיקח איזה חומר קטן לתעשר,
עף,
פול מון,
הרגש,
אתה מתחיל להרגיש שזה,
ואז בהתחלה אלה הספיקו לו,
זה כבר לא מספיק, אז עובר הדבר הבא,
זהו,
בסוף לוקח את המנה המיותרת וגומרת אותו.
כלומר,
אם אתה צועד במסלול של עוד יותר ריגוש ועוד יותר ריגוש,
זה יביא אותך למוות.
אם אתה רוצה לחיות,
עידון,
הגבלה,
סייג,
דיוק.
ריכוז, מה?
שכל, תפעיל את השכל על הדבר הזה, ואז מה יקרה?
חי בהם,
בדברים האלו בעצמם,
בתאוות,
באכילה,
במין,
שם אתה תחיה.
יהיה לך את זה בשמחה,
יהיה לך את זה בעונג,
יהיה לך את זה בטוב,
זה גם יתפקד לאורך שנים.
הרבה צדיקים הולידו ילדים בגיל מאוד מופלג,
אתם יודעים את זה?
זה פלא עצום.
מה?
כן,
ירד בגיל 83,
רבנו הנציב,
ילד ילד מעל גיל 70,
הרב מרדכי ריינד,
פה מירושלים,
ילד ילד מעל גיל 70. ילדו ילדים בגיל מופלד,
אבל הגוף שלהם עובד, הם מתפקדים בריאים, למה?
כי
כשאדם מכלכל את תאוותיו לפי הערכים של התורה,
אז הוא חי,
הרבה יותר, זה עניינים של העולם הזה,
של העולם הזה,
מי יותר חי?
מה רצית לשאול?
כן.
נפלא.
נכון.
אז אני ממשיך.
כי לא כבה להתאפק בעד התאווה ולתת רסן להחמדה.
ואני הוא המצווה שלא תעשו מעשה ארץ מצרים,
מעשה ארץ כנען,
התמכרות לתאוות,
ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי אשר יעשה אותם אדם וחי בהם,
שיהיו לחיות נפש האדם,
אולי ההנהגה באופן שיהיה לו טוב בעולם הזה.
עזבו אתכם, העולם...
אל תעזבו, כן,
אשרי חלקו, מיד אומר.
אשר לעולם הבא,
אבל
זה לא החשבון.
מי רוצה עולם הזה?
מי רוצה לחיות טוב בעולם הזה?
בבריאות, בשמחה, בטוב לבב,
שיהיה לו טעמים טובים בפה,
ויהיה בריא,
ויהיה לו זה,
וכל חלקי גופו יתפקדו,
כמה שהקדוש ברוך הוא נותן,
נותן חיים,
תפעיל את הדבר הזה.
אז וחי בהם,
זה לא רק, כאילו, עד עכשיו פירשנו שלושה פירושים.
פירוש אחד, וחי בהם,
פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה,
זה דרש.
פירוש שני, חי בהם.
המצוות יגרמו לך לחיות,
המצוות יגרמו לך לחיים ערכיים,
חיים,
כאילו,
אבל בעצם יהיה לך ערך נוסף רוחני.
פה אומר המשך חוכמה, ומיד נראה שכל ה...
הולכים על זה בחסידות,
הוא היה
הרי בחסידי הרי, בעצמו. היו שני רבנים לעיר דווינסק,
המשך חוכמה והרוגצ'ובר.
אחד היה של ה...
המשך חוכמה היה של...
המתנגדים והרוגצ'ובי ראש של החסידים.
סליחה, התבלבלתי, הוא היה חב"ד, הרוגצ'ובי.
אז...
מה?
אז...
אז...
הוא אומר, כאן, כאן החי בהם, זה על העולם הזה.
כאילו,
התורה נותנת לנו עצות טובות,
איך לחיות את התאוות שהקדוש ברוך הוא נתן,
איך לתחזק אותם לאורך זמן.
אני אומר ככה, בצורה מתוקנת, שלא יאבדו לנו,
שלא,
כן,
אם אדם,
נגיד,
מתרגל לטעמים,
מוגזמים,
חריפים,
אז הוא מאבד את הטעם,
מאבד אותו עכשיו בשביל להרגיש משהו,
צריך לקחת איזה פלפל חריף,
בעוצמת איזה,
אבל אם אדם שומר על עצמו וכל זה, הדברים...
עדינים, ובצורה רגישה, ובכבוד.
אז הוא שומר על כוחות החיים שלו,
רעננים.
ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם
להחיות נפש האדם ולהנהיגה באופן שיהיה לו טוב לו בעולם הזה,
ואשריך אל כל העולם הבא, לדברים אמיתיים.
כן,
כל מיני כדורים וסמים ודברים מהסוג הזה.
וזה שאמר,
שכשם שציווה ה' יתברך הפרישה לגמרי,
יש דברים שאסור לנו בכלל.
מאכלות אסור בכלל לגעת בהן,
חזיר,
כל מיני דברים,
או כל מיני עריות,
אסור.
לפי זיכוך חומר טבעי, עד כי שב לדק ספירי.
דק ספירי זה כאילו קריסטל.
חומר של האדם יכול להיות כל כך לזכך אותו שהוא כמו קריסטל,
ושב הבשרי לרוחני,
כמו אצל משה רבנו.
ואיננו במרכבת האנושי והבשרי כלל,
נגיד משה רבנו, יכול אני לקיים זה ככה כשציו... כלומר,
מה שהתורה ציוותה עליי לפרוש אני מסוגל, נכון?
אז יש צד שכשאני פורש
ממשהו לגמרי יותר קל.
כאילו, אתה תקשיב, זה תמיד אסור.
אבל חלק מהדברים שהתורה אוסרת עלינו הם אסורים
בחלק מהזמן ומותרים בחלק מהזמן.
אתה יודע,
אותו דבר,
נגיד,
איסורי קירבה,
איסורי נידה בין איש לאשתו.
יש זמנים שמותרים, זמנים שאסורים.
אז זה כאילו זה,
אתה יכול,
יכול אני לקיים זה ככה,
כשצילתה לכם בני ישראל על האריות,
בטח ידע,
יודע,
כי כל,
כי לזכך מזגם בהנהגתם הרוחנית על פי התורה הוא יאות ונאות,
וקל להתקיים כמניעת כל האיסורים.
פלא עצום.
וחי בהם הכוונה שיש בתוכנו נקודת חיות כזאת שמזדהה עם האיסור הזה.
עם ההגבלה.
אז מכאן, יש לנו כאן איזה אוצר גדול של חיים,
שהוא מאוד מאוד רלוונטי לחברת שפע.
שהבעיה בחברת שפע, שיש לך מהדברים הטובים,
הרבה,
וכל הזמן, וגם באופן מוגזם,
ממילא השפע עצמו גורם לאדם לאבד את היכולת ליהנות מהשפע.
זה אבסורד כזה.
אז לכן, הסוד הזה של
אשר יעשה אותם, מי זה אותם?
את ההגבלות האלו האדם,
ואז חי בהם,
לא רק לעולם הבא,
אלא חי בהם מכוח ההגבלות הללו,
הוא
יזכה לחיות ולחוש את כוחות החיים שלו במיטבם.
זה הסוד של הפרשה,
זה הסוד של הפסוק הזה.
פלא עצום.
במקום האלטרנטיבה של כנען או מצרים או כל ההתמכרויות וכל ה...
בסדר?
כל הדברים שבהם,
תראו,
יש כל מיני תעשיות,
הם משגשגות,
שמנסות להחזיר לאנשים את
כוח ההולדה, את כוח המין, כן?
למה צריך את הדבר הזה?
מה הסיבה?
הקדוש ברוך הוא ברא את האדם ישר,
למה שאדם יאבד כזה כוח מרכזי?
זה
כוח מרכזי באדם,
זה
אנרגיה גדולה מאוד.
אבל אם
משתמשים בה בצורה בלתי מבוקרת,
צורה מוגזמת,
גם בגילאים לא מותאמים,
אז הגוף פשוט מאבד את זה, ככה זה עובד.
ואז צריך כל מיני אופרציות וכל מיני
תמיכות וכל מיני דברים מן הסוג הזה.
טוב שיש גם אותם בשביל כל מיני מקרים,
אבל
חבל לאבד אותם.
אז למה זה קורה?
כי קורה כי אין מגבלה,
כי הכל פרוע.
אומר לנו רב שלמה ארונסון, התייחס שלמה.
הוא מאזן אותנו עוד קצת.
זה שאמרה התורה ובחרת בחיים.
לבחור בחיים.
אז לבחור בחיים, הכוונה לבחור,
לא רק בחיים, לחיות זה לא למות,
אלא לבחור בכל כוחות החיים.
תבחר להפעיל את כוחות חייך.
אדם שאיבד כוח חיים,
הוא נגד רצון ה' יתברך.
הוא נגד רצון ה' יתברך.
איך זה יכול להיות שאין לך,
איפה כוחות החיים האלה?
למה הם לא קיימים אצלך?
למה אתה כבר לא יכול לעשות את הדבר,
הפעולה הזאת,
הפעולה הזאת?
כי עיקר הבחירה של האדם הוא בעולם הזה בחיים חיותו.
כמו שכתוב בספר אור החיים בפסוק,
אל הרוחות לכל בשר.
רצה לומר שניכר אלוקותו יתברך שמו על האדם
בעוד הרוח והנפש עם הבשר יחד בחיים חיותו.
המטרה היא לחיות.
כאן בעולם הזה,
חיים מלאים,
חיים שמחים,
חיים עם כל הכוחות.
רעננות.
בריאות.
שמחה.
לא, כבר היום,
בעידן חברת השפע כבר אדם בגיל לא מבוגר,
הוא
כבר לא יכול ללכת,
משהו כבר
מתחיל לקרב לרופאים,
יש לו כבר לחץ דם פה,
לחץ דם שם,
זה,
הוא מתקשה,
מה קרה לו,
מה אתה
באמצע החיים,
מה נסגר איתך,
לא.
מה אתה כזה מהר לוותר על כוחות חיים?
לא כן אחרי פטירתו אין לו לאשר מתברכות נחת רוח מן האדם
כי במתים חופשי רק האדם יש לו תענוג בגן עדן ממה שעשה
המצוות בעולם הזה וזה שכתוב כי המצווה הזאת לא בשמיים היא רצה
לומר שאין חפץ ורצון עוד מה שהאדם עולה נשמתו למעלה כי קרוב
הדבר בפיך ובבבך לעשותו פירוש מה שהאדם עושה בעולם הזה
זהו חפץ ורצון הבורא, ברוך הוא.
הרי בביאור קצר אומר,
אשר יעשה אותם אדם וחי בהם,
תעשה את המצוות שאתה חי,
כשאתה צעיר,
כשזה לא...
בגיל מבוגר מאוד מאוד, שכבר,
אתם מכירים, בסוף קהלת,
אז קהלת מתאר איך האדם מאבד לאט לאט את כוחות חייו.
בסדר,
זה זקנה,
בסוף, בגיל 120,
יש איזשהו תהליך שמתחולל.
לא כולם כמו משה רבנו, אף אחד לא כמו
משה רבנו, שלא כהתה עינו ולא נס לחו.
אז הוא מתאר איך האדם מאבד את הכוח הזה ואת
הכוח,
הוא לא רואה כל כך,
הוא לא שומע כבר,
הוא לא מדבר,
הוא לא זה,
הוא הולך כפוף,
נכון?
הוא
רואה טוב למטה,
כי הוא כבר כפוף.
ועוד כל מיני תיאורים,
היא
וסבו הרחנים,
ינאץ השקד,
כל
מיני דברים,
אובדן כוחות.
בסדר, זה
בגיל זקנה, אבל התכלית היא העולם הזה.
כי
כל מה שהאדם עושה בעולם הזה,
זהו חפץ רצון של הבורא ברוך הוא.
ובזה מפורש, זכרנו לחיים,
מלך חפץ בחיים.
פירוש,
שעיקר חפץ ורצון מלכו של עולם באדם,
בעודו בחיים,
חיותו נשמה עם הגוף יחד.
אז כמו שהנשמה צריכה להיות במילואה,
גם הגוף צריך להיות במילואו.
מה יעזור לנו לשמור על הגוף במילואו?
מי?
מי תעזור לנו?
ההגבלות,
הסייגים, הם לא באים נגד הגוף, אלא להפך, הם באים
בעד הגוף.
אגב, כשרוצים לפתח שריר, מה צריך לעשות?
להפעיל כלפיו התנגדות.
זה מה שמאמן את השריר, ההתנגדות.
אם אתה לא מפעיל כלפיו התנגדות,
אז הוא מאבד את הכוח שלו.
אז גם הנפש,
שרוצה כל הזמן להתרחב,
כל הזמן להפעיל כלפיה התנגדות,
זה
שומר אותה,
רעננה חיה בכוחותיה.
אם אתה כל הזמן מאפשר לה להתרחב, להתרחב, להתרחב,
היא מאבדת את המתח,
את הרעננות,
והיא פשוט מאבדת את זה.
רבותיי,
זה תורת ארץ ישראל, למרות שנכתבה בגלות.
תורת ארץ ישראל.
גם צריך לעשות עצמו בדיקה,
בדיקת יכולות ותאוות.
אני רענן, הכל קיים, הכל טוב אצלי, הכל...
אתה רוצה להגיד משהו או שאתה עושה ככה?
כן.
שאלה טובה, שאול ממתז.
האם כשמישהו בזבז את הכל... אז אין דבר שעומד לפני התשובה בגדול,
אבל אין דבר שעומד לפני התשובה,
והתשובה היא כן,
אפשר.
לעיתים זה דורש...
הרבה מאוד מאוד מאוד מאוד מאמץ.
מה?
אתה אומר שיש נזקים בלתי הפיכים.
יכולים להיות נזקים.
הוא לא מדבר על נזקים גופנים,
מכניים,
שאדם הוא, אלא שאדם שהוא...
כן,
אם זה נזק מכני, אז אנחנו מתפללים במהרה,
תהיה הרפואה,
תגיע לכזה מצב שאפשר לתקן בכל דבר.
חלקי חילוף.
חלקי חילוף, כן.
טוב, זוכרנו, יפה.
אז זה אשר יעשה אותם האדם,
אלוהים חיים.
אומר השפת אמת.
כי מעשי ארץ מצרים ומעשי ארץ כנען לא תעשו וכולי,
ובחוקותיהם לא תלכו,
את
משפטי תעשו וכולי,
אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. וקשה,
שואל השפת אמת.
אם מכוון הפסוק על העריות המפורשים,
למה אתה לא יודע מה כתוב במעשה מצרים וכנען?
מה,
רק
חוטאים בעריות?
יש את זה בכל העולם.
אבל נראה כי המכוון בכל המעשים לא נעשה אותם
כמו שעושים אותם בארץ מצרים וכנען.
כי בכל המעשים יש בהם פנימיות וחיצוניות.
ווודאי שורש כל המעשים הוא בקדושה.
הוא מקדם אותנו כאן עוד קומה.
פנימה.
תכף נבין.
כי הכל לכבודו ברא ונקודת הפנימיות ניתן לבני ישראל,
וזה יהיה כל מעשיך לשם שמיים.
כשהכתוב אומר, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם,
הוא בעצם אומר שבכל מעשה חומרי יש נקודה שמחיה אותו.
נקודה שעליה הכל בנוי.
הנקודה הזאת היא נקודה פנימית.
אם אדם נוגע בנקודה הפנימית אותה מכוון אליה,
הוא כל הזמן מזרים נקודות זרם חיים,
זרמי חיות,
לפעולה הזאת.
בוא
ניקח את הדוגמה שהתורה מדברת עליה, עריות.
מה הכוונה החיצונית באריות?
הנאה.
אדם רוצה ליהנות, יש כל מיני סוגי הנאות.
זה אחת ההנאות
החזקות שקיימות.
הוא
רוצה ליהנות.
זה מוות.
זה לבד.
הנאה,
אז עוד פעם,
זו הדינמיקה,
אני נהנה,
טוב,
כבר נהנתי,
זה כבר לא מספיק לי,
צריך משהו נוסף,
גם זה לא מספיק לי,
קצת,
קצת,
מהר מאוד,
זה מגיע למצב שהאדם פשוט לא נהנה מזה,
זהו,
לקחו לו את ההנאה,
לקחו לו את ההנאה.
מה הנקודה הפנימית במעשה הזה?
שתי נקודות, מה?
המשכת המין, תולדה,
ודבקות בין איש לאישה.
קרבה, זוגית ודבקות, זו הנקודה הפנימית.
אם זה המטרה,
אז
קודם כל,
איזה דבקות ביניש לאישה,
אז
המטרה היא
שיהיה נעים לשניהם, נכון?
אז זה ממש התהפך.
במקום שאדם יהיה עסוק בעונג שלו,
הוא עכשיו עסוק בלשמח את אשתו. כתוב, ושימח
את אשתו אשר לקחת. זה פשוט מתהפך.
זה עומק המילה תשמיש של חכמים.
זו מילה גאונית.
מה זה המילה תשמיש?
זה לא להשתמש,
זה לשמש מישהו אחר.
אבל זה לא רק, זה לא חד צדדי,
זה
דו צדדי.
אז כאילו, כששני אנשים,
זה
כמו חברותא,
נכון?
חברותא זה לא שיעור כללי מצד אחד,
זה לא רק אחד שמלמד,
וזה לא,
אלא זה שניים מלמדים,
שתיהם בעת ובעונה אחת,
גם רב וגם תלמיד.
לכן זה נקרא תלמוד.
זה לא לימוד,
וזה לא ללמד, זה תלמוד.
אז לכן תלמוד זה כמו תשמיש בהקשר הזה.
יש
תשמיש ששני אנשים דואגים כל אחד לשני.
בעת ובעונה אחת.
במקום להשתמש, מה שאומרים היום בחוץ,
להשתמש ולזרוק,
להשתמש, לנצל, לבזבז, יש ביטוי כזה,
בזבזת אותו כבר, אותה בזבזת, כן?
ביטויים כאלה שאני
גסים כמובן,
לשון גסה.
בתורתנו הקדושה זה הפוך לגמרי.
זאת נקודת החיות.
עכשיו,
מי שאוחז בנקודת החיות הזאתי וחי בהן,
הוא כל הזמן מזרים עוצמות חיים אל הכוח הזה.
והכוח הזה ממשיך להתקיים.
פלא פלאות.
גם יחד עם ההגבלות של טהרת המשפחה ועוד ועוד,
וההגבלות של הקרבה,
אבל זה פשוט מזרים נקודת אין סוף
לתוך החומר ומקיים אותה כל הזמן.
זה מה שאומר השפת אמת.
זה פלא עצום.
אבל נראה כי המכוון, בכל
המעשים, לא נעשה אותם כמו שעושים אותם בארץ מצרים וכנען.
כי בכל המעשים, יש בהם פנימיות וחיצוניות.
ובוודאי שורש כל המעשים הוא בקדושה.
כי הכל לכבודו ברא.
אין דבר שהוא בטל.
שהוא לא מספיק רוחני. לא, הכל טוב.
אבל צריך לדעת איך עושים את זה.
ונקודת הפנימיות ניתן לבני ישראל וזה כל מעשה לשם שמיים
חיילו שם שמיים לכן נקראים מעשי הגויים חוקות
כמו שכתוב וחוקותיהם לא תלכו כי אין להם שייכות
לפנימיות הטעמים של כל המעשים ודבקים רק בחיצוניות עכשיו
הקפלה שם שלה לא זוכר את השם שלה
איך איך הסיסטינה הסיסטינה הסיסטינה הקפלה
קונקלאו, כן, אני רואה שאתם... כן, יפה, לדעתי.
עברתם כבר כמה...
אז עכשיו בוחרים שם את ה...
בנדיקטוס הבא, כן?
למה אני מספר לכם את הדבר הזה?
כי הרי הכמרים,
הם לא מתחתנים,
נכון?
למה לא מתחתנים?
כי אם התפיסה
היא חיצונית,
התפיסה היא רק הנאה,
אז אתה אומר,
אני רוצה להתקדם,
אני לא יכול,
זה כזה חיצוני,
זה כזה גס,
אני...
כאילו, לשיטתם הם צודקים.
כי אם זו התפיסה, כמו שאומר, השפת אמת,
חוקות הגויים,
אין להם שייכות לפנימיות הטעמים של המצוות,
הם דבקים רק בחיצוניות,
אז אתה רוצה להיות איש דת,
אז תפרוש.
אצלנו זה בדיוק הפוך.
כהן גדול לא יכול להיות רווק.
או אלמן, הוא חייב להיות נשוי.
נכון?
ואישה אחרת היו מתקינים לו,
שאם שמא תמות אשתו.
מחלוקת במשנה,
אמר לו, אם כן,
אין לזה סוף.
הוא חייב נשוי.
אדם שלא נשוי לא יכול, כתוב, יחיפר בעדו ועד ביתו.
אם אין לו ביתו,
הוא לא יכול לעבור לקהל ישראל.
למה?
כי זה
בדיוק הנקודה הפנימית.
לפני שאתה דואג לכל עם ישראל,
אתה קודם כל צריך לדאוג למישהו אחד שזאת אשתך.
אתה לא עסוק בהנאה לעצמך,
אתה
עסוק בלהעביר נקודת חיות ושמחה לזולת.
כתוב על מש...
קודם כל, על משה רבנו הייתה ביקורת בגלל הדבר הזה,
של מרים ואהרון, למה הוא פרש מן האישה.
הייתה הוראה מפורשת,
אבל הרב קוק אומר ב...
תסתכל בשמונה קבצים, קובץ ח'
קנ"ז, שבגלל זה כאילו משה לא נכנס לארץ, בעצם.
כן, משיח לא יפרוש מהאישה.
אם אתה לא
קשור לאשתך,
זה לא הולך ביחד.
בסדר?
הארץ היא מימוש.
ועל משיח כתוב שהוא לא יפרוש מהאישה.
כתוב, הנה ירום עבדי ונישא וגבה מאוד.
ממי?
ממי הוא יותר גבוה?
אז כתוב, זה גבה ממשה.
שמשה פרש מהאישה, ומשיח לא יפרוש מהאישה.
משיח, כן,
המדרגה שלו תהיה יותר גבוהה.
מה המדרגה היותר גבוהה?
שאתה לא פורש מהחיים.
לפעמים צריך לפורש מהחיים,
שזה אילוץ.
אבל המדרגה הגבוהה היא שאתה לא פורש מהחיים.
אומר השפת אמת,
כי אין להם שייכות לפנימיות הטעמים שכל המעשים הם דברים.
ובאמת בני ישראל יכולים לעשות כל המעשים,
כל המעשים,
בקדושה על ידי המצוות.
זה שכתוב, את משפטי תעשו.
על ידי זה תוכלו לעשות כל המעשים,
שלא כמעשה ארץ נוצרה ומוקנן,
וזה שכתוב,
ללכת בהם,
אשר יעשה אותם האדם
וחי בהם, פירשנו גם כן.
שעל ידי המצוות יימשך החיות לכל הדברים.
פשוט כמו שאמרו חז"ל,
כל מצווה עושה נגד איבר מיוחד,
וכפי מה שמבטל חיות כל האיבר אל המצווה,
תכף נבין את זה,
חוזר וממשיך חיות מהמצווה אל האיבר.
ועל זה זה יכול לעשות כל המעשים בקדושה.
אם אדם מבטל, כאילו האיבר יש לו איזה
כוח חיות עצמאי עיוור,
הוא רוצה,
האיבר, כי בדרך כלל איבר,
הוא רוצה לעשות מה שבא לו.
בא אדם ואומר לו,
יא חביבי,
יש לנו תורה,
יש לנו מצוות.
בוא תבטל את עצמך אל התורה ותפעל לפי ההוראה שהתורה אמרה.
והאדם מצליח לבטל את זה.
המצווה מחזירה לאדם כוחות חיים.
כך הוא אומר,
וכפי מה שמבטל חיות כל האיבר אל המצווה,
חוזר וממשיך חיות מהמצווה אל האיבר.
קידשנו במצוותיו.
פלא פלאות.
אתה
מקבל חזרת כוח מהמצווה,
אין לו יותר,
אין לו תאווה ספציפית שאתה הצלחת לעדן אותה ולכוון אותה
לרצון השם יתברך.
בקיצור, מי רוצה לחיות?
מי רוצה חיים טובים באמת?
מי רוצה לחיות עד העולם הבא? את המצוות האלה, במיוחד אלה
שמגבילות. מגבילות להפליא. בסדר? אז זה בעצם הלב של הפסוק הזה.
עוד פרשנות.
נוספת שנאמרת בחסידות על הדבר הזה,
זה באותו הקשר,
זה פשוט האפליקציה המעשית של זה,
אשר יעשה אותם האדם וחי בהם,
שכשאתה עושה את המצוות,
תעשה אותם עם חיות.
כי אם אתה רוצה לקבל חזרה מהמצווה חיות,
אז
צריך שה...
גם הסיפור שלך יהיה בך,
אם אתה נותן חיות,
אתה מקבל חיות,
אבל אם אתה נותן כזה חצי כוח,
אז אתה תקבל חצי כוח.
אז לכן אומר הרבי מפשיסחא,
שמעותם את חוקותיי ואת משפטיי אשר יעשה אותם האדם החי בהם,
אמר בשם פשיסחא,
וחי בהם שצריך לעשות מצווה בכל החיות של
האדם. והבעל שם טוב נתן לזה דוגמה נפלאה,
ותראו מאיפה הוא מביא דוגמה.
זה ממש דוגמה קלאסית מהפרשה.
אומר הבעל שם טוב, בשם מורי.
יש בבעל שם טוב בפרשת נוח,
חלק שנקרא עמוד התפילה.
יש שם אריכות מרובה,
שיש שם המון המון תורות על ענייני התפילה,
איך מתפללים.
עמוד התפילה זה על הפסוק צוהר תעשה לתיבה.
תיבה זה תיבת התפילה,
וצוהר זה אור.
תעשה צוהר ואור לתיבה, תאיר את התיבה, בכוונה,
במעשה וכו'.
אז הוא אומר כך, בשם מורי,
כי מבשרי אחזה אלוה,
אדם צריך להסתכל על הגוף שלו,
וללמוד מפעולות הגוף,
לעבודת השם.
ככה צריך ללמוד.
מבשרי אחזה אלוה.
כמו בזיווג הגשמי.
אינו מוליד כי אם המשמש באיבר חי, בחשק ובשמחה.
תראו מאיפה הוא מביא דוגמה.
מהזיווג.
לא מוליד אם זה לא בחשק, בשמחה, באיבר חי.
כך בזיווג הרוחני,
חיבור רוחני שזה מה?
דיבור ותפילה.
תורה ותפילה.
הדיבור בתורה ותפילה.
כשהוא באיבר חי בשמחה ובתענוג,
אז הוא מוליד,
אז יש לזה פרי.
כן,
לומדים תורה,
אם אתה שמח,
מתלהב,
וזה,
יהיה מזה חידושים,
אם אתה כזה,
סוחב.
אם כן זה העוסק בתורה ועבודת השם,
יתברך לשם שמיים,
לעשות את החוק להשם יתברך, בלי שום תשלום שכר,
אזי זוכה לטעום מתיקות וערבות ותענוג בתורה ועבודת השם יתברך.
ועל ידי זה הוא מוליד ברוחני,
כמו בזיווג, שהוא בתענוג בשמחה.
מה שאין כן העוסק בתורה ובעבודת השם,
שלא לשם שמיים,
אין לו נחת בתענוג,
אינו מוליד.
אז
אשר יעשה אותם האדם וחי בהם,
תעשה את המצוות או את התורה,
בחיות, בשמחה.
מספרים על הבעל שם טוב, שכשהיה מתפלל,
גם כשהוא היה עומד, הציציות היו זזות.
ברוב התנועה הנפשית שלו,
זה היה משפיע על הציציות שהיו זזות.
לא היה לו תכלת,
כי לא היה תכלת אז.
אבל בוודאי שאם היה בדורנו,
הבעל שם טוב היה שם תכלת כמובן פשוט,
וזה היה, התכלת היה זז.
מה?
ופלא הפלאות הכי גדול מכולם,
זה הפירוש של הדגל מחנה אפרים.
הנכד של הבעל שם טוב, לפסוק הזה בעצמו.
תראו איך אנחנו מתקדמים.
התחלנו פשט.
את המצוות,
אתה יתן לך, וחי בהם.
אחרי זה אמרנו,
יש גם דרישה ודרשה של מה?
שפיקוח נפש דוחה את כל התורה.
כאילו החיים והתורה,
לפעמים מתנגשים,
החיים מנצחים.
אחרי זה הוא אומר לך, לא,
לא, לא, לא הבנת.
ההגבלה היא נותנת חיים.
ואומר לך,
הקדוש ברוך הוא,
אני מכיר אותך,
אני השם, אני בראתי אותך.
ואז אומר השפת אמת, מי ראינו כאן, את התפארת שלמה, כן?
המטרה היא בכלל העולם הזה, וזה.
ואז אומר השפת אמת,
אם
תיגע בנקודה הפנימית,
שבשבילה באה התאווה לעולם,
אתה תמשיך חיות לתאווה הזאת בעצמה,
ותהפוך אותה לתאווה שהיא לא נגמרת.
כאילו שהיא חיה לעולם,
קיימת לעולם,
זה כאילו עץ החיים,
ואכל וחי לעולם.
וחי לעולם.
והדגל מחנה אפרים אומר,
ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי,
אשר יעשה אותם האדם,
וחי בהם אני השם.
אנחנו עד עכשיו פירשנו מיכי.
האדם,
יש לפרש בדרך רמז על דרך דעת הזוהר,
ישראל מפרנסים לאביהם שבשמיים,
על דרך תנו עוז לאלוהים.
ופרנסה היינו חיות,
רצה לומר, בעשיית מצוותיו יתברך,
בזה נותנים כוח ועוז וחיות,
להשם ברוך הוא כביכול.
וזהו שמרמז,
ושמרתם את חוקותיי וחי בהם, אני השם.
היינו יתנו כוח ועוז
וחיות להשם אמן.
אולי בהם מקיימים את המצוות,
נותנים כוח לקדוש ברוך הוא.
איך
אפשר להבין את זה?
נותנים כוח לקדוש ברוך הוא,
הוא כמובן אינסוף יתברך וכולי,
אבל כל מי שמלמד יודע שהתלמידים נותנים כוח למורה.
כשהתלמידים הם
מעוינים ושואלים שאלות וכל כזה,
אז המורה יש לו יכולת יותר להשפיע,
יותר חשק,
עולים לו גם יותר רעיונות,
אחריות היא יותר גדולה, אבל כשאתה מלמד מול זום,
והמצלמות סגורות גם,
גם ככה זום זה איזה מין בולען אנרגטי כזה,
אבל עוד המצלמות סגורות,
אז אתה כזה, טוב, מה צריך ללמוד היום?
זה הכל כזה,
עברתי פעם שיעור בזום, ביקשו ממני איזה חברת הייטק,
שיעביר להם שיעור בזום לקראת ראש השנה,
סבבה,
למה לא בכיף?
ראש השנה, משמחה.
אז אני מגיע,
זה כאילו היה,
לא מגיע,
זום,
כן,
טימס,
היה בטימס.
אני
מגיע ל...
פותח את המחשב, לשיעור,
אז יש שם את האחראי שהזמין אותי,
ו...
שלושים ריבועים כאלה,
אבל כולם כבויים, או רובם.
אני אומר לו,
תשמעו,
אפשר אולי קצת לפתוח מצלמות,
ככה שראש השנה,
בכל אופן, מתעוררים,
עכשיו,
זה לא חובה,
זה לא תלמידים באוניברסיטה שצריכים לשמוע קורס.
אתם ביקשתם, לא...
איזה חמישה עשו לי טובה, פותחים את המצלמה.
אז ברגע שפתחו,
גם הבנתי למה כולם סגורים,
כי
כולם עובדים מהבית.
השיעור היה ב-12 בצהריים,
מה נראה לי,
שנפלתי עליהם ב-6 בבוקר.
כולם בפיג'מות כאלה,
מסתכלים עליך במבט כזה מזוגג וזה.
עכשיו,
אני לא יכול,
אני לא יכול ללמד.
בואו,
תראו איזה שמחה וטוב לבב יש לנו ביחד,
אנרגיה חיובית.
אז אמרתי להם,
תראו,
השיעור הוא מכפלת המצלמות הפתוחות.
יש פה 30 מצלמות.
כל מצלמה פתוחה זה דקה וחצי.
אז יש לנו בערך 45 דקות שיעור.
כרגע יש פה שש מצלמות פתוחות,
אז זה שיעור של 12 דקות.
אם תפתחו יותר, אז אני...
תפתחו עוד קצת, באמת היה שיעור קצר.
15 דקות, לא...
אנרגיה,
אתה
תקבל כוח, הרב מקבל כוח מהתלמידים.
באמת היינו ב...
אני חייב לספר לכם את זה, זה עשה עליי רושם גדול.
בכל המועד פסח,
היה פה הקבלת פני רבני הציונות הדתית,
וכונסו
הרבנים הגיעו. הרב... וכונסו הרבנים.
הרב שמואל אליהו,
הרב יעקב שפירא,
והגיע גם הרב זלמן מלמד,
שם יהיה לכם הרבה טוב,
מבית אל.
הם ביקשו ממנו לדבר, הוא אמר...
הוא ביקש שלא לדבר, אבל כיוון שביקשו,
אז הוא אמר, טוב,
אז אני
רוצה לברך את כולם.
ואז הוא אמר, דבר נפלא.
הוא אומר, תראו, זו הקבלת פני רבו.
והרבנים שלמדתי מהם תורה,
הם כבר בישיבה של מעלה.
אז
באתי להקביל את התלמידים שלי,
שמהם למדתי הכי הרבה.
כאילו,
הוא מקביל את התלמידים,
כי אם היא תלמידה יותר מכולם,
אז אני באתי להקביל את פני רבותיי.
היה כל
כך יפה שם,
כל כך בענווה ובנעימות כדרכו,
וזה היה ממש מרומם לשמוע את הדבר. ואמר,
את המשפט הזה מתיישב
אז זה באמת נכון, כי
התלמידים נותנים כוח לרב.
התלמידים נותנים כוח לרב, נותנים חיות, וישראל,
שבקדושה תמיד נמצאות בשמחה,
בהתלהבות,
נותנים כוח להשם יתברך,
אשר יעשה אותם האדם וחי בהם,
שרצה לומר,
בעשיית מצוותיו יתברך בזה,
נותנים כוח ועוז וחיות,
להשם ברוך הוא כביכול,
וזה שמרמז,
ושמרתם את חוקותיי וחי בהם,
אני השם,
שיתנו כוח ועוז וחיות להשם.
והבן שנזכה לזה, אמן ואמן.
ברכת שלום ומבורך רבותיי, עסקו ו
