הנושא שנלמד אותו היום,
אחרי מות קדושים,
נקרא שני רעיונות קצרים,
אבל מאוד מרכזיים בשתי הפרשיות האלה.
אחרי מות,
התחלת פרשת אחרי מות עוסקת
בעבודת הכהן הגדול בבית המקדש,
ביום הכיפורים.
ופתאום שותלים, התורה,
הקדוש ברוך הוא,
שותלת לנו בתחילת הפרשה הנפלאה הזאת,
שזה הייתי אומר, השיא,
שיכול להיות הכהן הגדול,
המקום הכי קדוש, ביום הכי קדוש, וכל זה,
פתאום טרגדיה.
למה צריך להכניס את אחרי מות הזה?
ומתם של הילדים של אהרון הכהן להכניס בעבודת הכהן הגדול.
זה לא מתאים,
זה מתאים? זה מתאים?
יכול להיות שיש סיבה,
אחרת זה לא היה.
עד כאן ההערה של הרב צבי יהודה ברשותכם,
שהוא
מתייחס לשאלה הזאת בעצם.
מדוע יש לנו את הסיפור הזה שהוא בסך הכל טרגדיה משפחתית,
ולא רק משפחתית.
אבל מה זה נוגע אלינו, כל אחד מאיתנו, חוץ מ...
יש כאן שניים, שלושה כהנים.
מה זה נוגע ל...
מה אנחנו כבני אדם יכולים ללמוד?
מהעובדה הזאת שבתחילת הסיפור הנפלא הזה של הכהן הגדול
מספרים לנו אירוע
טראומטי כזה.
ברשותכם אני רוצה לקרוא את הדברים של הרצי בדפים אלה,
כן,
תקראו בבקשה.
אנו לומדים את הדרך הישרה שבה יש לגשת אל הקודש.
מתוך בירור חשבון של מעשי בני אהרון.
מישהו רוצה לגשת כאן לקודש?
מה אכפת לכם?
מישהו רוצה בבניין בית המקדש?
כן.
צריך הכנות.
לפני הכל,
אני רוצה להסביר את העניין בצורה מוחשית יותר.
בית המקדש זה תחנת כוח
עולמית רוחנית,
שמייצרת אנרגיה רוחנית
להאיר את כל העולם, ירושלים,
אורו של עולם.
אורו של עולם.
אתה הולך להתעסק באנרגיות?
בכוחות?
צריך זהירות?
מישהו כאן חשמלאי במקרה?
אף אחד לא חשמלאי.
לא יכול להיות.
כולנו באורות.
כשאתה מתעסק בחשמל,
אתה
צריך תעודה.
שלא תקבל זרם.
אתה יודע, זה כמו ביקור אטומי.
אתה לא יכול שם לשחק.
זה יתפוצץ לך.
אתה הולך לעבוד את אלוקים במקום הקדוש ביותר וכל זה.
חביבי,
אתה צריך להיות ראוי לזה.
תיזהר מזה.
תראה מה קרה לילדים כשהארון.
שהתבלבלו.
נהגו לא בסדר.
ובהיסטוריה היו לנו אנשים שהיו מקולקלים,
כמו שבתאי צבי ואחרים,
שרצו לגעת בקודש וקלקלו את כולם.
זה מה שרש"י אומרת,
אתה רוצה לעסוק בעבודת הכהן הגדול?
לפני, בוא, תזכר, איך רש"י אומר במקום?
למשל, למה הדבר דומה לאדם חולה?
אומרים לו, אל תשנה בטעם, ובהלכות, תתקרר, כל זה.
השני אומר, לא, תמות,
אם תתעסק בזה.
גם היום, דרך אגב.
יש כאלה שנגשים אל הקודש,
ובקודש הקודשים אפילו,
שהם לא ראויים לזה.
כמו, לדוגמה,
אנשים לומדים ענייני פנימיות התורה וקודש וכל הדברים האלה,
אבל הם עצמם אנשים מושחתים.
אנשים לא יראי שמיים בכלל.
יכול לקרות דבר כזה.
יכול לקרות דבר כזה.
היה לי כאן תלמיד פעם בשעתו שאבא שלו,
היה איזה מין קבוצה כזאת שלומדים קבלה או דברים כאלה,
והשתבשה דעתו.
הוא שאל, מה הם עושים?
הם היו באים לשיעור בזוהר הקדוש בשבת במכוניות.
אתה לא יכול לגשת לכך, אתה קודם כל צריך
להיות טהור, נקי.
אתה רוצה לעסוק בקודש?
אתה צריך להיות כשיר.
אם אתה כעסן,
וואי וואי וואי.
כעסן יכול לעסוק בקודש?
אה?
מי אמר לו?
איך אתה יודע?
דברי חכמים.
בנחת,
בנחת נשמעים.
היו זריזים, אבל היו לא...
הכהנים המושחתים בבית שני היו מתים.
שואלים, הם ידעו שהם הולכים למות.
מה?
לא שמעתי.
הם היו חייבים.
אה, עשר.
זה היה בחינה,
כן?
זה לא פשוט.
זה מה
שהוא אומר.
הגישה אל הקודש
מתוך בירור חשבון של מעשה בני אהרון.
אנו יוצאים ברווח גדול מהמשבר והריפוי.
מה הרווח?
לדעת איך לגשת אל הקודש.
במקום שבעלי תשובה עומדים,
אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.
למה? כי בעלי תשובה הם היו למטה.
הם עברו ניסיונות.
והם התעלו, הצדיק גמור לא עובר ניסיונות.
אבל בעל תשובה באמת,
הוא בא מתוך איזה משבר גדול שהוא עובר,
לפעמים,
לא תמיד.
הוא עובר והוא מתקן עד עצם התיקון.
זה כבר דבר ענק, דבר גדול.
מתוך המשברים הנוראים והאיומים מתגלים
רווחים עצומים,
דווקא מתוך המשברים.
כאן, מכון מאיר, זה מקום שבאים
מכל העולם,
כל מיני...
ולא פעם, איך הגעת לכאן?
אז הוא אומר,
היה פעם,
נזכרתי עכשיו בסיפור,
היה כאן בחוץ קיבוצניק.
שהוא לצערי היה נכשל בהרבה דברים,
והוא היה באירופה,
הוא היה בצרפת,
והיה מוכר סמים.
תפסו אותו, ושמו אותו בבית סוהר.
ושם הוא אומר, איך הגעת בכלל ליהדות, לזה?
אז הוא אומר, בבית סוהר זה לא בית הבראה, בצרפת.
שם היה יושן, על הרצפה,
בקור של אירופה וכל הדברים האלה.
שהייתי ממש,
אנחנו כמו יעקב אבינו,
ששכב על הרצפה,
שם גיליתי,
שם התקרבתי לאלוקים.
ממעמקים,
קראתי.
המקומות הנמוכים ביותר,
קראתי.
זה מה שאומר כאן הרב צבי יהודה.
המשבר שבני אהרון נמצא הרבה,
איך לגשת אל הקודש.
כן.
כן, אבל לא כמו בעלי תשובה.
בוודאי,
אין אדם בלי ניסיונות,
אבל בעל תשובה זה אדם ש...
כתוב, כמו המקום שבעלי תשובה עומדים,
באיזה בחינה?
שניהם נמצאים באותו רף, נאמר.
הצדיק, קרוב לאלוקים,
בעל תשובה, הלום, זה עבר דרך ארוכה לזה.
ויש שכר על הדבר הזה.
אין חכם כבעל...
מי הניסיון?
אברהם אבינו.
עשר ניסיונות.
ניסה הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו.
תשאלו אותי למה.
הוא צדיק.
אברהם אבינו צדיק.
מגיע לו לעבור ניסיונות.
מישהו עבר כאן ניסיונות בקיצור?
אני לא עברתי אף פעם ניסיונות.
חז"ל אומרים,
מה
הניסיונות האלה?
זה בנה אותו.
ניסיון ראשון להתנסות, להתעלות.
אדם נקרא חכם כבעל
ניסיון.
זה מה שהרב צבי יהודה אומר.
כל הסיפור על בני אהרון שמתו,
זה בא ללמד אותנו.
אל תיגע בקודש, של קודש הקודשים.
בכל זמן,
יש זמנים שאפשר לגשת,
יש
זמנים שאי אפשר לגשת,
יש מקומות שאפשר,
יש מקומות שאי אפשר,
וכולי.
זה דבר אחד.
אם אנחנו עוסקים בקודש,
קדושים תהיו.
מישהו כאן קדוש במקרה?
יש כאן מישהו קדוש?
נעשית עד שמונה וחצי,
נהפכת לקדוש.
מאיפה?
כשהיית בבית כנסת היית קדוש.
אני בדקתי את זה, זה לא נכון.
לא נכון, היית קדוש גם לפני זה וגם אחרי זה.
שמעת,
היית קדוש לפני זה ואחרי זה.
ואני אסביר גם מדוע.
כשאומרים קדוש,
החז"ל שמתייחסים לביטוי קדוש,
גם זה, אבל קודם כל,
קדוש זה דבר קיים.
קיים נצחי.
זה הקדוש.
יש ביטוי, הקדוש ברוך הוא.
מה זה הקדוש ברוך הוא?
מסביר,
בנפש החיים מסביר.
קדוש זה דבר נצחי, דבר אלוקי, דבר בלתי משתנה.
זה הקדוש.
עמך ישראל כולם צדיקים,
אבל גם כולם
קדושים.
כי אנחנו עם הנצח.
אה, אתה מודע לזה?
אתה לא מודע?
זה לא משנה.
עצם העובדה שאתה יהודי,
אתה קדוש.
לכן אנחנו אומרים
על ששת המיליונים שנרצחו באירופה, קדושים.
רגע, היו שם כאלה וכאלה, כל מיני היו.
כן, כולם קדושים,
כי כולם יהודים.
זה עם הנצח.
זה עם ישראל, זה כולנו בעצם.
מצד אחד אנחנו קדושים לא בגלל שבחרנו להיות קדושים,
כי נולדנו קדושים.
כי אנחנו העם שאלוקים בחר בנו,
לכן אנחנו כולנו קדושים.
כל יהודי באשר הוא שם, ולא משנה איזה מדרגה הוא,
הוא אדם קדוש במהות שלו.
הוא לא בחר, זה כמו בן אדם.
אתה נולדת בן אדם,
אתה לא יכול להתכחש לעובדה שאתה בן אדם.
אתה לא יכול, אתה בן אדם כי נולדת ככה.
אותו דבר גם עם ישראל,
כולנו בלי,
מכאן דרך אגב צריך גם היחס לזולת.
אתה מדבר עם בן אדם,
אתה מדבר עם מישהו שנברא בצלם אלוקים,
ולא משנה איזה בן אדם.
אתה מדבר עם יהודי עוד יותר,
בפרקי אבות,
חביב אדם שנברא בצלם.
חיבה יתרה
נודעת לו שנברא בצלם.
מה זה הנודעת?
מודעות עצמית.
אדם צריך להכיר שהוא בן אדם.
זה דבר אחד.
אבל זה לא תלוי בבחירה ולא בהתנהגות ולא בכלום.
זה נולד כזה.
זה
עם ישראל.
קדושים תהיו.
הביטוי קדושים תהיו,
זה לא בחירה.
זה מהות.
אתם קדושים, העם ישראל.
מצד שני,
יש בחירה לאדם.
קדושים תהיו, כמו שרש"י אומר במקום,
קדושים תהיו
לגבי עריות,
ומופיעה לפני זה,
פרשה שלפני זה.
כן,
דהיינו, אתה צריך להיות מובדל.
קדוש זה אדם מובדל.
מישהו התחתן כאן פעם,
חוץ מרב יוסף.
מה זה לקדש אישה?
להבדיל אותה.
אתה אומר,
הרי אני מקדש אותך,
הרי אני מבדיל אותך
מכל האחרים. ההבדלה.
מצד אחד אנחנו קדושים, אצלנו מובדלים גם.
אבל ההבדלה הזאת היא גם בהתנהגות.
זה כבר משהו אחר.
אתה יכול להתנהג בצורה טהורה וקדושה וכמו שצריך,
אתה יכול גם לא.
זה מה שרש"י אומר,
כל מקום שיש עריות ודברים מהסוג הזה,
אנדרלמוסיה יש בעולם.
זאת אומרת, הקדושה מצד אחד היא מהות,
מצד שני היא מתגלה על ידי התנהגות.
ההתגלות של הקדושה,
זה תלוי בנו ובכל אחד מאיתנו לפי המדרגה שלו.
אז ברשותם אני אקרא את דברים שכותב הרב זצל בעניין שקדושים תהיו.
פרשת קדושים, למטה,
פרשת קדושים
נאמרה בהקהל,
לפני כולם.
כי הקיבוץ התמידי בא מקדושה שקועה
בכלל ישראל.
אבל היפוך הקדושה
את עצמו
ולא את הכלל.
כי אדם נוצר בעצם
הוא אדם פרטי לכאורה.
מישהו שאל אותי השבוע,
יש להיות מאושר?
שאלה טובה?
שאלה טובה?
מי רוצה להיות מאושר כאן?
מי לא?
איך קוראים לו?
מי לא?
מי לא? מי לא רוצה להיות
מאושר?
אמרתי לו, תראה,
כל מה שאתה...
חושב רק על עצמך, אתה לא מאושר.
דרך אגב, בחסידות, זה ידוע,
בחסידות יש דרגות באושר. על מי אחד עד עשר, נאמר.
אבל בחסידות, ככה כתוב,
כל הזמן שאתה חושב על עצמך,
אתה אדם פרטי,
אתה לא מאושר.
למרות שאתה חי בדמיונות,
אתה לא מאושר.
הוא מסביר, ואם אתה אדם כללי,
אתה נמצא בשלמות יותר.
עושה שלום, במרומיו?
וההסבר הוא פשוט.
כל אחד מאיתנו הוא חלק ממשהו.
הוא לא חי לבד.
איך אומרים בהגדה, מי הוא הרשע
המוציא את עצמו?
מהכלל.
אנחנו כולנו חלק ממשהו.
חלק ממשפחה,
חלק מאומה, חלק מהאנושות, חלק מהבריאה כולה.
אז אם אתה מתחבר אל הכלל,
כל אחד לפי מדרגתו כמובן,
אתה יותר שלם.
ואם אתה יותר שלם,
אתה יותר מאושר.
אשרי האיש.
זה העניין של האושר, אמרתי לבחור הזה.
אל תחשוב יותר מדי על עצמך,
אתה חושב יותר מדי על עצמך,
אתה עצוב.
אתה כפרט,
אתה,
אין לך,
זה לא שווה אפילו בעיני עצמך.
תהיה אדם כללי.
מה שקוראים לזה,
אני לא יודע אם שמעתם,
יש ביטוי כזה אידיאליסט,
מישהו שמע דבר כזה פעם?
לא שמעתם מאיפה, מתי?
בטח, אתה מלמד זכות אל כולם.
אבל אתה יכול להיות גם אינטרסנט.
כמה שיותר כללי, יותר שמח.
כמה שיותר אידיאליסט.
אתה מתחבר יותר.
יש לי בת,
משפחה, בת, שגרה וכל זה,
לפני חצי שנה הם החליטו,
אנחנו הולכים להקים חווה.
מה זה חווה?
יש לכם בית, יש לכם יעדים, יש לכם הכל.
לא, אנחנו רוצים להקים חווה.
הם הלכו לגור בתנאים לא נעימים, סליחה שאני אומר.
ממש באוהלים, בקרבנים כאלה.
ונמצא מעל שכם,
לא פחות ולא יותר.
מה?
סכנת נפשות.
מה?
לא בהר ברכה,
לא, באיתמר,
באיתמר.
יש שם איזה הר, הם
התנחלו ועלו לשם,
קוראים לזה שדה שם,
הם קוראים לחווה הזאת.
מה פשטות, חלאס,
שמחים.
מה קרה?
אתם לא ישנים בלילה, אתם שומרים, אתם זה, אתם זה.
הם אידיאליסטים.
הם כללים,
הם פועלים למען דבר שמאמינים בו,
יישוב ארץ ישראל
וכל זה,
זה מה שהוא אומר כאן.
אדם כללי הוא אדם מאושר.
אדם פרטי,
גם כשמיליונר או מיליארדר,
הוא לא מאושר.
אני זוכר, אני יודע.
מאושרת, אה?
אני לא יודע אם אבא שלי,
אולי גם אבא שלי אמר ש...
בהרבה נכסים.
זה דבר ידוע.
זה לגבי העניין.
אני אקרא את זה עוד פעם, דברים של הרב.
פרשה זו נאמרה בהקהל,
לפני כולם,
כי כוח הקיבוץ התמידי
בא מקדושה שקועה בכלל.
קדושה שקועה בכלל.
אבל ההיפוך הוא אהבת עצמו, היפוך הקדושה
היא אהבת עצמו.
מושך כל אחד לעצמו.
ובסוף, אם זאת תהיה המציאות שאנשים...
ההפך מעידה לי זה אינטרסנט.
אם אתה רק חושב על עצמך,
זה יתפרדו כל פועלי אוון.
דרך אגב, בזוגיות זה דבר ידוע.
כשזוג חי ביחד,
וכל אחד חושב טוב על השני,
ורוצה לעזור לשני,
זה כיף.
שאלו אותי מאיפה אני יודע.
אה?
כן,
54 חיים.
הייתי עם אשתי,
שהיא מררה לי את החיים, סליחה שאני אומר במרכאות.
אבל חיינו ביחד.
חשבון אחד,
ראש אחד,
שווה אחד,
ויכוחים כל הזמן,
בסדר.
מתי מתחיל הפירוד?
שכל אחד חושב על מי? על עצמו,
ולא על האחר.
זה משהו, הפירוד מתחיל מזה שאדם הוא אגואיסטי,
הוא חושב על עצמו.
מכאן זה מתחיל.
בסוף שהתפרדו כל פועל לבד.
זה גם כן קדושת השבת,
כשנאמרה בו בקהל, בפני כולם, ויקהל משה.
לפני שבאומות העולם,
כך האהבה הפרטית מביאה לאגודה.
על כן הם מתגדרים בחופש פרטי.
היום זה דבר שהוא, לצערי נוערנו,
חופש הפרט וכל הדברים האלה,
מגיעים למה שמגיעים דברים משונים.
אבל בישראל, האגודה בנויה לאהבת הטוב הכללי.
לא מה ייצא לי בדבר הזה,
אלא מה ייצא למי.
לכלל ישראל, לכלל האומה, לכלל האנושות. מה המנוע שלך?
מה המניע שלך?
וקודם כל,
בכל דרכיך, דהו.
מה אני יכול לתרום?
מה אני יכול לתת?
כן?
על זה בנויה האגודה בעם ישראל, אהבת הטוב הכללי.
והטוב הכללי אינו נמצא כי הם בסידור הציבורי,
ביחד.
זה הטעם למה אנחנו מתפללים בציבור,
במניין, בקדושה,
למה כדבר כללי.
ראשים ואלופים,
על כן תקוותנו למלך ונשיא,
למה כי יש ציבור זה אחד.
ודוד עבדי נשיא להם לעולם,
להורות את שוקתנו אל הטוב הכללי,
שלכולם יהיה הטוב.
כל העולם,
לא
רק לנו,
כמו אל אברהם אבינו,
ונברחו בך כל משפחות האדמה.
וזו המגמה של עם ישראל,
שצריכה להיות
כל אחד ואחד מאיתנו.
שהוא היושר האמיתי,
ובו אנו מוצאים ענוגנו גם כן.
כן, קראת על השבת, נאמר,
או נגמתי,
ישמחו במלכותך מ...
עם!
עם! אדם מתפלל,
הוא מתפלל על עצמו רק?
מי אמר לו?
אתה,
טוב מאוד.
אבל יש כאלה שחושבים רק על עצמם.
זה לא הם, גם אנחנו לפעמים.
האדם יש לו בעיות, הוא חושב על עצמו כל הזמן.
ואז במילא, נפילה, ירידה, הוא נותק מהכלל,
במעשים, וכל דבר ודבר.
אשרינו מה טוב חלקנו,
שאנחנו גוי אחד בארץ.
יום אחר נגיד לגבי המלחמה הנוכחית.
המלחמה היא ביטוי ליחד,
זה היחד שאנחנו כולנו ביחד.
ברוך השם, אשרינו מה טוב חלקנו.
אנחנו כולנו כעם אחד, גוי אחד בארץ.
והיחד הזה הולך ומתגלה בכל מה שאנחנו רואים נגד עינינו וחישינו.
לכן גם כל החיילים וכל,
כולנו בעצם.
אנחנו במדרגה
של כללות,
מדרגה של כללות.
מתוך שניהם ביחד כולנו נזכה גם
לניצחון גדול וישועה שלמה,
ומהרה בימינו.
אמן.
ושבת שלום.
