אנחנו מדברים היום בנושא הדיבור בזוגיות.
יש חוברת, בבקשה?
פה הקטנטונת הזו.
חוברת הקטנה הזו.
קטנת הכמות ורמת האיכות.
אנחנו מדברים היום בסוגיה החשובה של דיבור.
דיבור בזוגיות.
אתם רואים?
עמוד 9. דיבור בזוגיות.
אחד מיסודות הצלחת הזוג,
הצלחת הזוגיות,
הוא הדיבור ההדדי.
בלי דיבור,
למעשה,
בני זוג הם אטומים,
לא מפורשים,
לא מובנים,
זה לזה.
ואני לא עוצר בניסוח הזה, אלא אני ממשיך ואומר,
כשאנחנו לא מובנים זה לזה,
אנחנו נוטים לחרוץ משפט שקר.
כשלא מבינים,
יש הרבה תופעות שלמראית עין.
הן נראות בעייתיות,
שבהסתכלות ראשונה היינו מכנים אותן תופעות בעייתיות,
אבל שמדברים,
ששואלים,
למה אתה מתנהג כך?
למה אתה מדבר כך?
אנחנו שומעים סיפור,
סיפור שנמצא מאחורי ההתנהגות החיצונית,
שמסביר לנו שלמעשה ההתנהגות הזו נגזרת
מהתרחשות פנימית
של אדם.
מדוע צועק?
מדוע בוכה?
זה לא נחמד שבוכים.
די, די, הרסת לי את האוזן, מספיק לבכות.
רגע, תקשיב למה הוא בוכה.
תקשיב,
עמו אנוכי בצרה.
זאת אומרת, הדיבור מאפשר לנו, למעשה,
להבין את המניעים הפנימיים,
או את החוקיות
הפנימית שעומדת ביסוד התופעות.
אגב, זה גם נכון בלימוד תורה.
אדם שלומד גמרא ושותק, מסתכל על המשנה.
אחרי זה לומד גמרא, שותק.
אין לו חברות, אה?
לומד בשתיקה, אולי אין כלום.
זה אחד הדרכים שהתורה נקנית בדיבור.
יש פה חוברת,
הנה,
תיקח לך חוברת.
נכון?
אז נדברו
יראי השם.
זאת אומרת שאדם לא מדבר,
אגב,
גם שאדם לא מדבר עם עצמו.
אנחנו יכולים לחוש כל מיני הרגשות,
לא מובנות בתוכנו.
הרגשות באמת משונות.
אנחנו לא יודעים מה זה.
ברגע שאנחנו מדברים,
אמרתי השיחה והרווח לי, דאגה בלב איש ישיחנה.
כשאנחנו מדברים,
אנחנו מבינים.
הדיבור,
למעשה,
מאפשר לנו
להיכנס פנימה ולהבין אנרגיות שמבלי הדיבור הן לא היו מובנות,
שום אופן.
עכשיו, בזוגיות זה קריטי.
ברגע שאין דיבור בזוגיות,
הולכת ומשתלטת השיפוטיות והביקורתיות החיצונה.
ג'וק עובר במטבח,
והאישה צועקת, תפסיקי לצעוק מהמשוגעת.
רגע,
אולי נדבר על זה למה היא צועקת.
אולי בוא נדבר ונשאל אותה.
אולי היא לא יודעת להגיד,
כי כרגע היא עסוקה בצעקה.
אבל אולי זה איזה חוקיות נשית.
אולי זה קשור לדפוס הנקבי.
אותה רתיעה ספונטנית מג'וק,
מעכבר,
אולי ננסה להבין איך זה קשור לחוקיות הנקבית שאלוקים ברא.
זאת אומרת,
הצעקה הזו זה לא דבר מקרי שאין לו בסיס,
אין לו שורש, אין לו חוקיות,
אין בו שכל.
זה משהו עמוק.
אני רוצה להבין למה אישה מדברת הרבה.
היא מדברת עם השכנה, כבר שעתיים מדברות
על מוצץ סיליקון חדש שיצא לשוק.
נו, לגבר זה לא מעניין,
אתה לא מסוגל לדבר חצי דקה על מוצץ.
מה גורם לה לדבר שעתיים על מוצץ סיליקון...
אין לה מה לעשות בחיים?
היא מובטלת?
אין לה שמונה ילדים?
אין לה משק בית?
עניינים?
שעתיים?
אני רוצה לדבר.
בוא נדבר.
מה שראיתי זה משהו מסקרן אותי, חייב לומר.
אני הרגשתי שיש לי תשוקה אדירה להבין.
את
החוקיות שבזה.
דיברתי עם השכנה שעתיים,
אני האמת שהקשבתי חלק מהדברים,
והבנתי שהלהט העצום שדיברו בו,
זה היה לא פחות ולא יותר אודות
מוצץ סיליקון.
הייתי כל כך סקרן להבין.
הלוואי עליי שהייתי ככה מתעניין בפרטי פרטים
הפרטים של דברי התוספות, הלוואי עליי.
או של דברי רש"י, הלוואי עליי.
אשתי, תסביר לי, אני מרגיש שיש לך עולם ייחודי.
שכנראה שאני לא אוכל להבין אותו, אני גבר.
אבל אני רוצה יותר שתכניסי אותי להיכל הפנימי של התופעה הזאתי.
יתכן ויתסביר לו.
תראה, בעלי יקר,
אני לא חשודה בעיניך
שהדיבור לא חשוב לי.
אתה יודע שאני מקפידה מאוד על לשון הרע ודברים בטלים,
ובכל זאת אני מוצאת לנכון לדבר עם השכנה
על המוצץ סיליקון החדש שיצא.
אני רוצה להסביר לך משהו.
תראה,
בשוק של המוצצים יש הרבה הונאות.
יש כל מיני חברות שמפיצות מוצצים,
כן, מפיצות מוצצים שהם בעייתיים.
הם מגרים את החך של התינוק, יוצר פטריות,
והיום מאוד קשה להבדיל מה הוא מוצץ מקורי ומה לא.
במיוחד שהמחקרים
מאוד מפתים,
אני קונה סיליקון מקורי,
טהור,
מוצץ כזה יכול לעלות בין 60 ל-70 שקל.
אז יש מוצצים שהם נראים ממש אותו דבר,
הגמישות שלהם נראית אותו דבר,
והרבה נשים מתפתות וקונות את זה,
ואחרי זה מתלונות לכך שהילדים סובלים מכל מיני פטריות וכולי.
אנחנו מדברות על הנושא הזה כמו שאתה היית מדבר,
ויורד לפרטי פרטים בהבנה
של סוגיה שחשובה לך.
דבר עם המכונאים, דבר עם השכן על מכונית.
לא כל מכונית אתה קונה,
אתה חושב שזה מעניין אותי,
פרטי הפרטים על המכונית?
אבל אני מבינה אותך.
זה שייך לתפיסה המכנית שלך,
כגבר, זה טוב מאוד,
מצוין.
נשמחה שאתה מדבר עם השכן ככה.
נשמחה שיש לך עניין בדברים ששייכים לעולמך.
הוא מסתכל עליה,
תודה רבה.
וואו,
אין לך מושג,
מושג, איזה תקלות חסכת לי.
וואו, ואני כבר הרגשתי שאם אני לא מדבר איתך,
אם אני לא מדבר איתך על זה, אני הולך להיות ביקורתי.
על הקשקשת הזו.
נו כן, כבר אמרו חז"ל, עשרה קבין שיחה
ירדו לעולם.
עשרה קבין שיחה ירדו לעולם.
תשעה נטלו נשים.
כבר
באתי להגיד דברי חז"ל,
להשתמש בהם כדי לתקוף,
ועכשיו פשוט
הצלת אותי מבוא בדמים.
וואו,
איזה הסבר, איזה רעיונות, איזה עומק,
איזה חוכמה יש לבורא,
שהוא בורא תכונות כאלה בכל נפש ונפש לפי...
כן?
העניין שלה, לפי התפקיד שלה, נותן חשק לכל אחד
להתעסק בנושא שלו, להארד בפרט.
הדוגמה שהבאת לי עם הרכב, מה זה צודקת?
אני לא יכול לצפות ממך שאת תתעסקי,
או תדברי באותה מידה על רכב, נכון?
כי באמת זה שייך, מה שצודקת.
תודה רבה אשתי.
אני רוצה לומר לך משהו.
אני בעצם יותר אוהב אותך גם.
הנוכחות הרגשית שלי
בדיבור שלך
יצרה אמון.
אני מאמין בך.
אני מאמין שהבחירות שלך,
גם אם נראות לכלפי חוץ,
משונות מאוד.
אבל אני מבין שיש בהם הגיון עמוק.
אז קודם כל, נוכחות רגשית.
אכפת לי, אני רוצה להקשיב.
דבר שני, נוצר אמון.
אמון,
מה הוא מייצר באופן אוטומטי?
אהבה.
אני אוהב אותך יותר.
נחשף לי חלק בנפש שלך,
חלק ששייך להרד דיסק,
למסד הנתונים שלך, לדיסק הקשיח, לתוכנה האלוקית.
עכשיו אני מכיר אותך יותר.
אפשרת לי באמצעות הדיבור גישה לאזור שלא היה מוכר לי.
לא היה ברור לי.
מוכר לי, אבל לא ברור.
עכשיו אני מייחס לך מעלה
וחשיבות שאת מדברת עם השכנה שעתיים על מוצצים.
זה חשוב.
לא פחות ממהנדסים
שחופרים בלי סוף על חוזק החומרים של לבנה לבניין.
יש לזה השלכות של פיקוח נפש.
אני מבין על מה את מדברת.
אל
תעופי על עצמך,
אני לא עכשיו אתחיל לדבר על מוציצים שעתיים,
מבינה?
אבל אני מבין את ערך הדיבור.
את יודעת מה, אשתי?
נראה לי שאחרי החוויה המטלטלת הזו,
אני כבר לא אשפוט אותך לעולם לפני שאני אדבר איתך.
את
יודעת מה?
בעצם עפתי על עצמי.
בוא, בוא, ימים יגידו, אל יתעלל חוגר כמפתח.
אבל תודה רבה על החוויה שהענקת לי.
תודה רבה.
הדיבור לאמיתו של דבר זה דלת נפתחת.
שמדברים זה כאילו...
תסתכלו על החוברת הזאתי.
מה אתה יכול להבין בה?
שהיא סגורה.
דיבור זה...
פותחים.
אה, בגן עדן מקרב.
פותחים עוד דיבור זה עוד פתיחה, עוד דף.
וואו.
פרק א', שמחה.
מתחתנים לנצח.
הדיבור נמשך,
נכנסים לפניי ולפנים,
עד שמגיעים לקודש הקודשים
של הזולת.
לקודש הקודשים, מה הוא מלא קודש הקודשים?
מה יש שם תמיד?
כבוד השם.
כשנכנסים לקודש הקודשים של הזולת,
כאשר אנחנו יודעים לדבר,
משתמשים בסגולת הדיבור למטרה שלשמה היא נוצרה,
נפתחת לנו דלת אחרי דלת.
גם בעצמנו.
קוראים לזה מודעות,
אתם מכירים את המושג מודעות עצמית?
זה דיבור עם עצמנו.
גם דלת לעולמנו הפנימי,
אנחנו יותר מבינים את משטר ההתנהגות,
את החוקיות של ההתנהגות הפנימית.
למה כאשר אני רואה אדם מוצלח,
פתאום אני מרגיש קצת דאון,
למה כאשר אני זה, אני פתאום ככה, אני מתחיל להבין.
פה אני מקנא, דימוי עצמי שלי קצת חלש,
איכות השדרה שלי,
אני לא מקבל את עצמי,
יש לי נטייה לרצות.
אני מתחיל להבין את המנגנון הפנימי שלי עצמי.
גם את הנקודות החיוביות שבי,
הדיבור העצמי,
מאפשר לי גם
לעשות פוקוס לנקודות החיוביות, ובזה לגדל אותן.
הדבר הידוע שמתייחסים לדבר,
במיוחד בדיבור,
הדבר גדל.
זה כמו לעשות לגיחלים,
לנפח בגיחלים, קוראים לזה.
כשאנחנו מדברים, אנחנו מנפחים בגיחלים.
כשאני מדבר איתכם עכשיו את הדיבורים האלו שאני מדבר,
עכשיו,
זה לא הדיבורים שאני תכננתי להגיד אותם.
אני לא מדקלם לכם עכשיו דברים שכתבתי מראש,
ואני עכשיו מדקלם.
לא.
אני מנסה,
אני מדבר אליכם, אבל אני בעצם מדבר על עצמי.
על ידי הדיבור העצמי,
כן, צריך להבין,
לפני שדיברתי,
כל מה שאמרתי עכשיו,
היה קיים גם לפני שדיברתי.
אבל הוא היה גנוז,
הוא היה כמוס,
הוא היה ערפילי, הוא היה עוברי.
כשאני מדבר את הדברים האלו,
הדבר שהיה כמוס,
עכשיו
מתקדם לעמדה הכרתית.
עכשיו, זה גורם לי עונג.
אני לא מחפש את העונג שלי בהכרח,
ממש לא.
אבל
זה גם מאפשר לי
שהדברים יעברו באופן ברור יותר
אל השומע.
גם אצלו מתחוללת איזושהי בהירות פנימית.
בהירות.
כל זה, מי עשה את זה?
הדיבור.
איך אומר הפסוק משלי?
מים עמוקים,
עיצה ולב איש.
ואיש תבונות ידלנה.
זאת אומרת,
עצה ולב איש,
זה בעצם חוכמה שכמוסה בתוכנו,
שאי אפשר להתוודע אליה
לפני שהתחלנו לדבר.
לא לחוכמה שכמוסה בתוכנו,
ולא לחוכמה שכמוסה בתוך הזולת.
הכל מלא חוכמה.
כתוב על שלמה המלך,
ויחכם מכל האדם,
יש מקור בחז"ל,
אני לא זוכר את המקום שלו כרגע.
כן?
ויחכם מכל האדם. מה זה מכל?
זה חידוש!
יש מדרש שאומר,
מכל האדם, לא שהיה חכם מכל החכמים,
הוא היה חכם גם מכל השוטים.
תגידו לי אתם, זו חוכמה להיות
יותר חכם משוטה?
חוכמה של שלמה המלך הייתה כזו,
שגם כשהוא ראה מעשה שטות,
הוא ידע את החוכמה שיש בתוך שטות.
אנחנו על שטויות כאלה מכניסים לאברבנאל,
מכניסים לטלביה,
מכניסים לכל כן.
שלמה המלך היה מסתכל על אדם משוגע,
היה רואה אותו מלא חוכמה.
חוכמה לא מפואנחת,
לא מסודרת, לא מבוררת.
הוא היה חכם גם מן השוטים.
הוא ידע להעניק משמעות וערך
גם לפעולות מוזרות ומשונות.
היה לו את כוח הדיבור,
כתוב מפורש,
לדבר אל האזוב אשר בקיר,
לדבר.
הוא היה מדבר עם כל דבר,
הוא היה מסתכל על אזוב,
מתחיל לדבר איתו.
מה זה האזוב הזה?
למה הוא גדל
על קירות?
איך הוא נאחז בו?
מה הריח של האזוב מסמל?
הוא היה מדבר עם האזוב, מדבר אל האזוב אשר בקיר.
אך זה דבר מופלא,
הוא היה איש מדבר.
איש מפענח, שלמה המלך, מכאן כל כוח המשל שלו,
משלים המופלאים שהוא מביא. ממה זה כל הסיפור הזה?
בדיוק מזה מדבר
פלא פלאי.
עכשיו נחזור לענייננו.
כבר הזכרנו קצת כמה זה חשוב
בענייני הזוגיות,
גם אם נגענו איזה מעט
עם הסיפור של אותו.
אותו בעל
שמתחכה על עקבות התנהגותיה של אשתו,
הדברנית שנטלה תשעה קבין,
כן?
נראה קצת
את ההשלכות הנוספות שיש לה,
גילוי ראשוני של כוח הדיבור.
תראו עד לאן הדברים מגיעים.
אחד מיסודות,
אחד מיסודות הצלחת הזוגיות, אני קורא את זה עוד פעם,
אחד מיסודות הצלחת הזוגיות,
הוא הדיבור ההדדי.
אם אתה מרגיש שהשני רוצה לדבר איתך,
התנתק מכל העולם,
מטלפון,
מאנשים, והקשיב.
למה?
כי הולכים לגלות סוד.
אם הזולת רוצה לדבר איתך,
הולכים לגלות סוד.
תראו זה כמו שכהן גדול יבא ביום הכיפורים.
במקום להיכנס לקודש הקודשים,
הוא הולך עכשיו לקנות קולה.
וואלה,
בן אדם,
יש יום ושנה,
קודש הקודשים נפתח.
מה, אתה לא נכנס לפנים?
ברגע שהזולת מדבר,
זה אומר,
זה מאוד תלוי גם באיכות הדיבור,
אגב.
כן, יש מקום להבדיל בין דיבור ודיבור.
יש דיבורים שמביאים פתיחת דלת אחת,
יש דיבורים שהם פתיחה של שתי דלתות,
כן?
יש כל מיני מדרגות בדיבור.
אבל אם הזולת
פותח בפניך דלת ומזמין אותך פנימה,
אין לך את הרשות,
אין לך את הזכות,
ואסור שתהיה לך את הטיפשות לפספס הזדמנות כזו,
להיכנס לעולם הסוד.
אתה עכשיו הולך עם עוד קבלה.
נאמר תרתי משמע, קבלה.
קבלה זה הסודות של אשתך,
וקבלה זה גם לקבל אותה.
כי אם תבין אותה, תקבל אותה.
אז קבלה תרתי משמע.
כי באמת,
הזולת שמדבר,
הוא למעשה מזמין אותך לרמת הדרש שלו.
לפעמים לרמת הרמז,
ולפעמים לרמת הסוד.
איזה סודות נעלמים,
מתלבשים בתוך דיבור.
לא תמיד הדיבור מפורש מספיק, זה נכון.
לא תמיד האישה תדע לומר את הדברים כהוויתם,
כדי לסלול לך אוטוסטרדה אל תוכה.
אבל גם המעט שהיא בחרה לומר,
תקפוץ על זה כמוצא שלל רב,
לא פחות.
לא פחות מאשר,
אתם מכירים את קוד האניגמה של הבריטים,
מלחמת העולם השנייה,
נו?
איך הם פיענחו את הצפנים של הגרמנים.
זה נקרא קוד אניגמה.
זו הייתה מכונה של פיצוח קודים,
שלמעשה שימשה עוד לפני המלחמה בכלל צרכים אחרים.
כי מדומני, בפולין,
במלחמה עצמה,
חיפשו דרכים איך לעלות על התשדורות של הגרמנים.
ולא הגיעו להישגים מרשימים,
מכיוון שמצפינים את הידיעות החשובות
בהצפנות מטורפות.
הצפנות ואפשרויות אין סוף בריבוע,
זה כמעט בלתי אפשרי.
לקחו את אותה מכונה מופלאה.
כן?
שבכלל הומצאה לצרכים אחרים לפני המלחמה.
שכללו,
שיפרו, הוסיפו,
כמו שהישראלים עושים למטוסים שהם קונים מבחוץ,
משכללים אותם.
מה שידוע לעשות עם מיראז',
שהפכו אותו ללוחם,
ואם הייתה לנו אפשרות,
היינו עושים את זה גם למטוסים של האמריקאים,
אבל לא תמיד יש לנו רשות לעשות את זה,
מצד הסכם סחר.
אבל,
האנגלים...
הם לקחו את קוד האניגמה והצליחו לפענח את התשדורות של הגרמנים.
הם עקבו אחרי מילים חוזרות.
מזג האוויר.
פתאום,
הצד הגרמני,
מזג האוויר מעונן,
מזג האוויר מעונן.
למרות שמזג האוויר לא היה מעונן,
התחילו לעלות על מילים חוזרות.
כל מיני, יש כל מיני פרמטרים.
איך מפצחים את זה?
בסופו של דבר,
הם הגיעו לפענוח מלא
של כל התנועות שלהם בים,
באוויר וביבשה.
עכשיו הייתה להם צרה של עשירים,
אתם יודעים מה היא?
רוצים עכשיו לסכל את
התוכנית הגרמנית, מה הסכנה בזה?
מה הסכנה?
אם זה סמוך מדי,
הם ישנו ויבינו שהם מצוטטים.
לכן...
האנגלים הגיעו למסקנה,
תיכף נחזור לאישה ולאיש,
אל תדאגו,
זה
הכל קשור.
אבל האנגלים הבינו שהם חייבים להקריב משהו
לטובת סיכול הפעולות העיקריות.
ולפעמים הם הניחו לפעולות של הגרמנים לצאת אל הפועל ולהזיק.
ובלבד כדי שיכלו לסכל איזושהי פעולה בים של צוללות שאורבות לאוניות הסחר,
אוניות תחמושת,
הם עשו חשבון ממה להתעלם ומה לסכל.
בצורה כזו נפלאה.
הם הצליחו
בעצם לסכל הרבה מהפעולות.
גם הצליחו לגנוב מכשיר קשר מאיזה צוללת גרמנית שטובעה,
מה אוקיינוס זה, אטלנטי?
השקט.
בקיצור, מה אני רוצה להגיד,
באיזו התלהבות,
תחשבו על זה, יושב בריטי עם האניגמה הזאת,
פתאום מפענח רסיס,
פרגמנט קטן של תשדורת.
כמוצא שלל רב?
וואו.
מיד הוא מביא את זה לבוס שלו.
הנה,
פיצחתי את זה, פנחתי את זה.
זה האות א', זה האות ב',
זה הרצף הזה.
כולה ציפורן קטנה.
אבל איזו שמחה.
מהחתיכת פאזל הזו אפשר לצרף את התמונה המלאה יום אחד.
הייתי אומר שהדיבור זה פיצוח של קוד האניגמה.
כל אחד מאיתנו הוא סוד אחד גדול מלידתו ועד סופו.
הוא סודי לעצמו, והוא סודי לחברה.
הזכרתי את עצמי מכל...
אני זוכר שאני מדבר על עצמי,
אבל תן לי להביא דוגמאות מעצמי.
כשאני עכשיו מדבר מולכם, אני מספר לכם סודות.
האם תשכילו להבין מי אני?
מה הראש שלי?
איזה מין טיפוס אני?
לפי הדיבורים שאני בוחר לומר ולפתוח.
זה מעניין.
אבל פה, אשכרה ברגע זה,
מתרחש אירוע אינטימי ממדרגה ראשונה.
אגב,
הייתי יכול להעביר את השיעור הזה כמו AI.
AI.
אנחנו
יודעים גם.
אחד מהסרטונים, אחד הסוגים.
הייתי יכול כמו AI. אבל בחרתי להביא
את זה עם כל התנועות הנפשיות.
עם התנועות, בצורה המוזיקלית,
בצורה התיאטרלית.
לא צריך להגזים גם עם זה,
אבל ככה אני אומר את הדברים,
כי ככה,
ככה, הנפש שלי מפסלת את הדיבור.
אז אתם
ברי מזל,
וגם אני בר מזל,
במשך כל היום פה,
כשאני יושב עם תלמידים,
הם בוחרים לספר לי דברים.
הם סמכו עליי על כל סודותיהם.
אתם יודעים מה אני יודע על תלמידים פה?
מה היה?
אני יכול לחבר.
נחבר כל מיני...
הרבה ספרים עד אין קץ אני יכול לחבר.
על מה שאני יודע על תלמידים פה באותיות הקטנות שלהם.
איזה סודות, יסודות, איזה עומקים,
פילי פלאים.
איזה ריפים,
איזה אלמוגים,
איזה דגים שונים בכל הצבעים וכל המינים.
כשאדם בחר לדבר דיבור משמעותי,
ישתף אותך.
קל וחומר אם זו אשתך.
ופה אני רוצה להגיד דבר שהוא באמת
אולי השיא של הדברים שאמרנו עד עכשיו.
אין דרך
לזוגיות פורה מבלי דיבור.
למה?
לא רק בגלל הנוכחות הרגשית,
האמון ואהבה שדיברנו עליהם מקודם.
יש סיבה יותר עמוקה.
אנחנו שונים אחד מהשני.
השוני הוא דבר מאוד בעייתי.
כשהשוני בינינו נקלט ברמה הרגשית,
שימו לב,
עוז החליט,
הרגשית, הוא תמיד מייצר מתח.
שוני.
אנחנו הרבה יותר מגיבים בסלחנות ובהבנה לאנשים שדומים לנו.
אבל אדם שחושב אחר מאיתנו?
אתה מסוגל להתמודד עם דעה של קפלניסט?
קפלניסט מסוגל להתמודד עם דעה של בן גביר?
שוני יוצר מתח עד שלא מטפלים בשוני הזה.
כלומר,
לא הולכים לביתו של בן גביר ולומדים את האיש הזה מבפנים.
מקשיבים לו.
לא מסתכלים עליו מבחוץ.
לא מסתכלים על פעולות הסרק החיצוני.
ומסתכלים, מנסים לדבר.
להבין את משנתו.
כן?
פתאום אתה מבין שעובד עם שיטה. אגב, אני חולק עליך.
אני מכבד אותך.
כמו תלמידי חכמים שחלקו זה על זה.
הרי דבז חלק על הרב קוק בענייני השמיטה.
אבל זה לא מונע ממנו
לכתוב לו במכתב,
אהובי,
אהוב נפשי.
למרות שהם חולקים.
בית הלל ובית שמאי, למרות שחלקו אחד על שני.
לא נמנעו מלהשיא.
בניהם ובנותיהם אלו לאלו.
כי הם הבינו אחד את השני.
אני לא מסכים איתך, אבל אני מבין למה אמרת טמא.
אני מבין למה אמרת טהור. לא אמרת טהור רק בשביל להרכיז אותי.
או לתקוע לי אצבע בעין.
כי טהור אצלך זה חלק מכל האישיות
שלך. בית הלל צריך להבין שבית הלל אומרים את דעתם,
זה לא דעה בודדת,
זה בבחינת הוא היה אומר.
כל האישיות של בית הלל
נגזרות ממנה אמירות הלכתיות מסוימות.
אם לא תבין את המחנה המשותף של כל האמירות של בית הלל,
לא תבין מי זה בית הלל.
לא תוכל לכבד את זה.
אנחנו נמצאים במרחב של ניגודים, לא פשוט.
גברים בין גברים.
מי היה מטפל בניגודים האלה בצורה מוצלחת,
אתם יודעים.
אהרון הכהן.
הוא היה עושה שלום בין איש ואשתו, בין חבר לחבר...
בין אדם לחברו.
הוא היה אומן בתיווך.
הוא היה גורם לאנשים לדבר.
תבין
אהרון.
כאשר לא מטפלים בניגודים באמצעות הדיבור וההבנה,
הניגודים האלו
יוצרים רושם נורא ואיום אחד על השני.
ואז אנשים מתחילים לשנוא אחד את השני.
וזו בעיה מספר אחת של האנושות.
לא מדברים.
איפה נאמרה הטענה הזו?
כלפי מי נאמרה הטענה הזו שלא דיברו?
רמז,
פרשת בראשית.
שלא דיברו מה?
מי?
דווקא המודל של הזוגיות היה מופלא,
דווקא הוא אפילו מצביע על הקשיים.
מדברים על הכיפאק.
כן, ביניהם, אבל לא באופן מוחצן. מאיפה?
מי?
כל התשובות שנאמרו עד עכשיו הן נכונות.
כל התשובות שאני אומר עכשיו הן נכונות.
יש עוד דוגמה של יוסף ואחיו.
ולא יכלו לדברו לשלום.
מה אתה שומע שאם הם מדברים,
אז כן היה שלום.
לא יכלו לדברו לשלום.
הם לא רצו להבין אותו.
הם...
הפיקו איזה עונג מהמתח,
מהאיבה,
מהאיפחא מסתברא,
מהלאומתיות,
הם הפיקו איזשהו עונג.
צריך להבין מדוע.
לא אומר, סתם, זה
השבטים הקדושים.
אבל לא יכלו לדברו לשלום.
כן? אם היו מדברים,
יוסף,
מה היה יוסף עושה בחוכמתו הנפלאה?
מה הוא היה מבהיר להם?
שאין לו שום כוונה להשתלט עליהם,
כמו שהיה באמת בסופו של דבר.
אבל הם לא רצו לשמוע את תפיסת עולמו בעניין החלומות.
הם התרשמו באופן חיצוני מסיפור החלומות.
מה זה מייצר?
שנאה.
עד כדי ניסיון של שפיכות דמים,
שברוך השם נמנע.
אז יוסף ואחיו,
אדם וחווה.
אם חווה הייתה מדברת עם אדם כאשר הנחש דיבר איתה,
הנחש דיבר איתה,
הייתה באה ונוטלת רשות מאדם,
הם היו מדברים ביניהם.
מה היה הדיבור מברר?
בדיוק את הציווי המדויק של ה' יתברך.
הם לא היו שומעים מכל וכל הנחש.
הנחש רצה לדבר עם חווה,
אבל באופן כזה שחווה לא תרגיש צורך למה?
לדבר עם אדם.
הוא פיתה אותה שהיא תוותר על המרכיב של הדיבור.
הוא הצליח.
וכאשר חווה באה לאדם,
מה היא עושה בעצם?
היא באה לדבר איתו?
לא.
מה היא עושה?
נותנת לו מן הפרי ויאכל.
אין דיבור.
אין דיבור.
נכון מאוד.
זה גם יוסף ואחיו.
מה אמרתם עוד?
כי גם השלישי הוא נכון.
מה אמרתם עוד?
קין והבל.
ויקום ויהרגיהו.
שום דיבור אין ביניהם. שונה.
אה?
מגדל בבל...
אנחנו לא יודעים מה היה שם מגדל בבל.
אה,
היה שם אי הבנה ביניהם.
לפי המדרש.
אז כבר לא היה כן.
בסדר, יפה.
אתם רואים דוגמאות מאוד יפות.
בסדר?
לכן, בוא נחזור לתובנה
העיקרית בענייני זוגיות.
אם אחד מבני הזוג
פותח את פיו לדבר, פותח לך דלת,
תתנתק מן הכל.
גם שיחה עם אימא שלך שאתה אוהב אותה,
גם שיחה עם אבא שלך,
לא משנה עם מה, ודאי הוא ודאי עם המסך.
תעזוב את הכל,
תלבש בגדי לבן.
תקטיר את הקטורת בידך
עם הפעמונים המצלצלים במעיל של הכהן הגדול,
וכנס לקודש הקדושים.
קדימה, קדימה, קדימה.
היא
פותחת לך, קדימה.
אז הבנו למה הדיבור כל כך מהותי כדי
לרכך את הניגודים ולהפוך את הניגודים לניגונים?
כי באזורי הניגודים שורר חום
קשה מאוד.
אלפי מעלות צלסיוס בניגודים.
זה יכול לשרוף
מערכות יחסים.
אנחנו חייבים לרכך את הניגודים.
חייבים לרכך אותם.
זה עושים באמצעות הדיבור.
אז אנחנו מבינים שכל הניגודים נוצרו בעולם, מה?
כדי ליצור הרמוניה.
למנצח בנגינות.
גם בסולם המוזיקלי.
אתם יודעים,
יש צלילים מאוד מנוגדים.
אם תיקחו למשל,
דו וסול.
מישהו יכול להגיד דו וסול בלבד?
קצת מוזר נשמע, תראו כמה זה מתוח, כן?
לבודד שני הצלילים ולומר אותם.
דו, סול, ובלי צלילי המעבר,
הדרך הישירה
אני פוסע אל הסול, אבל באיזה אופן?
דו, רה, מי, פה, סול.
זה
נחמד להגיע לסול דרך הצלילים המלווים.
ומשם אני מתחיל לרדת, מסול לדו, זה גם נשמע מוזר.
גם נשמע מוזר, אבל צלילים יורדים מסול.
יורדים מסול הסיום.
נחמד, כן?
המתחים נפתרים על ידי צלילים מתווכים.
צלילים מתווכים זה הדיבור.
הדיבור יוצר את השבילים כדי לקשר בין
ניגודים ולהראות את ההשלמה הדדית שלהם.
תעזוב את הכל,
נתק מן הכל,
כנס פנימה,
כנס פנימה.
התנתק מכל העולם, מטלפון, מאנשים והקשב.
רבע שעה מאותם רגעים,
מדובר פה על זמן איכות,
אפילו אם הדיבור הוא שלוש דקות,
אם הוא דיבור משמעותי,
זה פלאי פלאים,
רבע שעה מאותם רגעים,
שיש
דיבור משמעותי ופתיחת דלת משמעותית,
רגע,
רבע שעה מאותם רגעים שווה יותר משעה שלמה, כשהשני אינו חפץ ומשתקק,
משתוקק לקשר שבדיבור.
פה יש לנו רמז בדבריו,
והרמז זה נאמר במפורש,
שאנחנו צריכים לזהות את סוגי הדיבורים.
לפעמים הדיבורים הם קש וגבבה, מה שנקרא,
דיבורים בטלים.
כשאדם רוצה, איך אומרים,
כדי שהדף לא יהיה ריק,
אז כותבים שם משהו.
זה לא מהותי לספר, אבל כותבים.
כדי לא להשאיר את הדף ריק, כותבים.
יש דיבורים שהם לא מכניסים אותך לקודש הקודשים.
הם דיבורים סתמים, מה שנקרא בלשוננו,
מן השפה ולחוץ.
זה דיבורים סתמים שאין להם אחיזה בעולם הפנימי.
דיבורים סתמים, כן? אומרים.
דברים בטלים, אפשר לקרוא לזה...
כן?
דברים בטלים,
בדרך כלל ביטוי דברים בטלים הוא מאפיין
את הדיבורים שאין להם אחיזה בעולם פנימי.
הם לא באים מעולם פנימי
ולא הולכים לעולם פנימי. הם נשארים חיצוניים כאלה חסרי משמעות,
אין להם שום ערך
תזונתי של ממש,
שום ערך,
זה
פחמימות ריקות מה שנקרא.
פחמימות ריקות, ממש כפשוטה.
אז צריך להבדיל בין סוגי דיבורים.
כמובן,
אני לא הייתי מציע לאף אחד להזדרז,
גם הנישואים שביניכם,
אלו שרוצים להתחתן,
לא הייתי מציע להזדרז ולהחליט,
לא הייתי מציע להזדרז ולהחליט איזה דיבור בטל ואיזה לא.
כבר ראינו,
אתה יכול לחשוב ששעתיים לדבר על מוצץ זה דיבור בטל,
אבל מסתבר שזה דיבור מאוד משמעותי שמייצג מרכיב.
משמעותי באופייה של האישה.
בזהירות, זהירות.
לא הגברים יחליטו מה רלוונטי בדיבורה של אישה.
כדאי
לקבל עצה,
כי הגברים נוטים להקל בשטחי ההתעניינות של האישה שמתבטאים בדיבורים שלה.
אז כמו שאמרנו,
היא
צועקת שהיא רואה ג'וק או עכבר.
אנחנו ממהרים כגברים לחשוב שזו תכונה נשית מזולזלת.
בעוד שהסלידה של האישה מג'וק שייך במישרין לתפיסה האסתטית שלה,
כן, של היופי.
גבר,
הוא לא כל כך מקפיד על היופי במובן האסתטי,
כן, לפי המבט הנקבי.
לא, גבר, יש לו תפיסה אסתטית אחרת,
זה מזכיר לי,
כן, שאבא שלי,
יאריך ימים בעזרת השם,
אבא שלי,
אדם מבוגר,
קרוב ב-92 כבר,
עד 120 בבריאות,
הוא לא כל כך אוהב שאני מברך אותו בזה,
אבל עד 120,
אתה לא מברך אותי, אתה מקלל אותי.
אבל אני אומר לו, בבריאות.
בבריאות זה בסדר, אבא?
כן, אינשאללה.
בבריאות, כן.
אז הוא רצה פעם להפתיע את כלתו.
היא נסעה עם בעלה, עם אחי לטורקיה.
והיה לו שבוע להפתיע אותם,
אז הוא החליט לעשות להם שדרוג של הפרגולה.
אז הפרגולה הייתה, הקרקע של הפרגולה הייתה,
הייתה מאדמה.
הוא החליט לעשות בלטות,
מרצפות, מה שנקרא.
בקיצור,
הלך והביא מרצפות מאיזו מדרכה שפרקו בקיבוץ.
הוא צבע את המרצפות, תחזיקו את הבטן,
בוורוד מזעזע.
אבל זה כל כך מצחיק בין הוורוד הזה.
והוא שיקיע את הבלטות,
את המרצפות בקרקע,
שטח הפרגולה הגדול,
בסך הכל היה צריך,
כל מרצפה זה 40 על 40,
איזה 10 מרצפות כאלה.
אבל לא נחה דעתו, לא נתקררה דעתו,
עד שהוא הביא...
אדניות מאלומיניום כאלו ששימשו פעם בחדר האוכל הישן של הקיבוץ,
הם שימשו לסכו"ם.
היו שמים את הסכו"ם שם בפנים,
לפני שמכניסים אותו למכונת הכלים.
אז זרקו את זה,
יש לו אוזניות,
כן, לאדניות יש לו אוזניות.
הוא לקח את האדניות אלומיניום שרואים את כל כתמי הריתוך,
כן,
בלי שום צורה,
בלי שום...
הן כסופות כאלה, כסופות גם לא צבועות בכלל.
ותקע את האוזניות על הקורות של הפרגולה, של המעקה.
שם גרניום.
הכל היה מוכן.
הם חוזרים מטורקיה.
בדרך הביתה היא מסתכלת עליו.
מה זה המרצפות המגעילות האלה?
תראה מה אבא שלך עשה.
מה זה האדניות האלה? מהמתכת?
מהפלטה הזו?
למה אבא שלך לא שואל אותי?
אז אחרי זה הייתי נוכח שהיא דיברה עם אבי.
מיכל.
מה עשית?
אז הוא אומר לה,
מה רע?
תראי,
זה יפה, ורוד,
מה רע?
מה רע באדניות?
תראי, מחזיק יפה את הגרניום,
זה נתלה עם האוזניות,
ומה,
מה, מה?
הוא כל כך פונקציונלי.
הוא כל כך, בעיניו זה יפה.
מה אתה מבין בטעם שלי שם? אמר איך אמרת?
אתה לא מסוגל לקנות עגיל לאשתך?
אני נס...
הזדמנתי שם ליד בניין כלל,
שם איזה יריד בימי חמישי של תכשיטים,
משהו יפה.
אז ראיתי שם איזה עגיל, אמרתי,
וואלה, אולי הייתי, אבל אני חשדתי בעצמי.
לקחתי את המכשיר, צילמתי מכל הכיוונים, שלחתי לה,
וואי, איזה יופי! כמה זה עלה?
35 שקלים.
כבר חלפו שנתיים מאז,
היא לא מוותרת על העגילים האלה.
כל הזמן עם העגילים האלה.
האחרונים נאבדו לו עד שמצאנו אותם בפסח.
ואיזו שמחה הייתה לה, העגילים האלה.
35 שקלים.
היה צריך לשלוח לה את התמונה,
כדי שנוכל באמת לוודא שהטעמים שלנו הם דומים.
אתה יכול לקנות בגד לאשתך,
ואחרי הרבה אנחנו מבינים, אחי.
אז לא למהר ולהחליט שהדיבורים שלהן סתמים ושטותיים,
חס ושלום.
אבל באופן כללי נאמר פה אמירה שצריך לברר אותה היטב,
במיוחד שבה היא משתמשת באופן שימושי,
כן?
רבע שעה מדיבור משמעותי, ויש מדרגות במשמעותיות,
היא בעלת ערך יותר משעה בדיבורים שהם יותר חיצוניים.
הם יותר אלים.
אלים לעומת ענף, לעומת גזע, לעומת פרי.
יותר אלים.
אבל לא למהר ולהחליט.
שהדיבור שאשתי רוצה לדבר איתי הוא מיותר תפל,
חסר משמעות,
ומאלה אני פטור מלהקשיב.
לא למהר, זהירות,
במיוחד לא כגברים.
אנחנו מאוד לא מכירים נשים.
מאוד.
אנחנו מכירים אותן כאובייקט למשהו.
אבל
לא הרבה מעבר.
לא מכירים.
גם הנשואים.
אם לומדים לדבר זה עם זה במילים אחרות,
להכיר זה את זה,
אם לומדים לדבר זה עם זה,
זה עוד חידוש נפלא,
שימו לב,
ניתן לפתור את רוב הבעיות ביחד,
מבלי לערב אנשים מבחוץ,
מלבד מקרים מסוימים מצריכים טיפול חיצוני.
למה הולכים ליועצים?
כדי שייתנו לנו את זאת שהיינו מגיעים אליה לבד אם,
אם
היינו מדברים.
כשאתה מדבר עם אשתך,
ודאי וודאי שתגיע למסקנה ולעיצה שאין לשפוט על פי מראית עין
ויש חוקיות לכל התנהגות.
זה מה שיגיד לך היועץ.
למה לשלם 400 שקל?
למה לשלם?
הרי בסופו של דבר הוא יגיד לך את מה שהיית יודע בעצמך,
אם היית מדבר איתה,
חצי דקה היית מדבר איתה,
היא כבר יודעת כל זה.
אין לי שום דבר נגד הפרנסה של היועצים.
אבל למה שזה יהיה על חשבונכם, ובפרט,
למה לא להיות היועצים של עצמכם?
פשוט תדברו ותבינו אחד את השני.
כשתבינו אחד את השני, תכבדו,
ואז תאהבו,
ותדעו איך להגיד אחד את דברי השני.
לא תזלזלו אחד בעולמו של השני,
כן?
בדיוק כמו הגוף, לגוף יש כוח של רפואה עצמית.
כל המרפאים האלטרנטיביים,
מה הם אומרים הרי?
שהגוף יש לו מנגנון של רפואה עצמית.
היום כיוון שאנחנו מכבידים במזונות הלא טבעיים,
מכבידים על הגוף,
אנחנו פוגעים במנגנוני הריפוי העצמי שלו.
ולכן אנחנו זקוקים לכל מיני רפואות,
שיזרזו את זה באופן כימי,
אבל באופן אמיתי,
תסתכלו אצל בעלי חיים,
איך מגלידים אצלם פצעים.
חיה פצועה, כמובן, לא פציעה שהורגת אותה.
אבל חיה פצועה, אפילו פצעים משמעותיים,
הפצעים מגלידים,
יש להם אנזימים,
הלשון ארוכה,
הם מלקקים,
מלקים,
מחטאים את המקום,
יש
להם כל מיני דברים שהם שומרים.
יש מנגנוני ריפוי נפלאים.
בזוגיות יש מנגנון ריפוי עצמי שנקרא דיבור.
פלא פלאים.
פרט למצבים שיצאו משליטה, ולפעמים באמת,
אדם שנפגע בתאונת דרכים,
לא נאכיל אותו כרוב,
ולא נאכיל אותו קמח מלא,
זה לא יעזור.
הוא עכשיו פצוע, צריך פה התערבות כירורגית מהירה.
ובשביל זה יש את הרופאים ואת החדרים,
והדסה ובשערי צידק.
בסדר,
אנחנו חייבים את זה, אין מה לעשות.
אי אפשר עכשיו,
אדם פצוע,
להתחיל עכשיו לתת לו מי סלק,
זה לא יעזור.
אבל במצבים הרגילים,
לפני שאנחנו מגיעים למצבים הנוראים,
ששם באמת כבר אין מנוס מלהיכנס לחדר הטיפולים.
לפני כן,
הרבה לפני כן,
אנחנו יכולים ללוות את תהליך הזוגיות שלנו
בריפוי עצמי של הידברות.
כן?
לא כל דבר צריך לספר לחברים,
ואפילו לא להורים.
שוב, זה חוסר אמונה שאנחנו יכולים לפתור את ה...
למה לדבר עם אבא שלך ועם אימא שלך, במקום לדבר עם אשתך?
לא סתם,
הפתרון לכל בעיה יבוא קודם כל מתוך הזוג עצמו.
ייתכן שאחרי שידברו בני הזוג,
כן?
וימצאו מתוך הדיבור את המקסימום,
עדיין תשאר להם שאלה.
אבל כשהם באים למטפל,
הם באים כבר על בסיס של הבנה הדדית ברמה גבוהה.
מה שקרוי בלשון חז"ל שאלת חכם?
רציתי תשובה, הם כבר חכמים, כי הם דיברו.
נשאר להם איזה נעלם קטן.
עם הנעלם הזה הם באים למטפל.
למטפל משלים להם את הפאזל.
חתיכה אחת בפאזל.
אבל לא איזה סיישן של 200 טיפולים בשלוש שנים,
אני לא יודע מה,
שמרוקן לך את כל המשכורת החודשית. מי צריך את הדבר הזה?
לא צריך.
קודם כל מתוך הזוג עצמו.
סיכום,
אנחנו מסכמים בזה,
אם מתרגלים לדבר מראשית,
צריך להתרגל בזה מאוד,
שזה לא יהיה דבר זר,
כן,
אסור חס ושלום שהזוגיות תתנהל בלא דיבור,
כי אחרי זה קשה מאוד לחדש את הדבר הזה.
שלא מדברים,
קשה אחרי זה פתאום לדבר, קשה.
אז מה הוא עושה?
הוא יועץ בחדר הטיפולים, מלמד את בני הזוג לדבר.
הרבה יועצים עושים ככה.
אני רוצה עכשיו שאתם תדברו יחד,
תגיד לה מה מציק לך,
ואת רק תקשיבי,
תנסי לחזור על הדברים שהוא אמר.
תגיד, דבר.
ארוחת הצהריים לא מוכנה בזמן,
אני מגיע באופן קבוע בשבוע האחרון.
אין ארוחת צהריים בזמן.
את מוכנה לחזור על מה שהוא אמר?
אני מגיע במהלך השבוע,
כמעט בכל יום, וארוחת הצהריים לא מוכנה.
את יכולה לנסות להפוך את התלונה של בעלך למשאלה?
אני לא מבינה אותך, יועץ.
לא, הוא מתלונן.
את יכולה להבין את המשאלה שלו?
מה הוא היה רוצה?
מה הוא היה מצפה?
מה הוא היה רוצה?
אני חושב שהוא היה רוצה שבאמת האוכל יהיה בזמן.
ובכלל, הוא כל כך אוהב את האוכל שלי.
ואולי יותר מכל,
הוא פשוט רוצה לאכול את האוכל שלי.
עובדה שהוא לא אוכל במפעל,
כי הוא מאוד אוהב את האוכל שלי.
והוא רוצה לאכול את האוכל שלי.
אולי אפילו כדי להודות לי בסופה של הארוחה.
יפה מאוד.
את חושבת שאת יכולה לעזור לו במילוי המשאלה?
אני מאוד אנסה, כן.
אני דייקת יעקב.
כן,
ממש דייקת.
אני לא הצלחתי להגיד זה עד היום לאשתי.
ככה מדברים?
כן, ככה מדברים, יעקב.
אתם יכולים לנהל שיחה כזו?
אני רוצה אתכם אתגר.
במהלך השבוע הקרוב,
בהזדמנות הראשונה,
אתם מנהלים שיחה והופכים תלונה למשאלה.
מוכנים לאתגר הזה?
אני מבקש לדווח לי,
ברגע שקורה אירוע כזה,
לאחר האירוע,
אני מבקש לדווח לי איך זה היה.
בסדר?
הוא למד אותם לדבר.
לדבר הוא למד אותם, דבר גדול.
אלו המטפלים הטובים.
אם מתרגלים לדבר מראשית הנישואין,
יודעים שהכתובת הטובה ביותר היא בני הזוג.
ומתרגלים לפתור ביחד את כל הבעיות וכל המצבים.
טוב, נעצור כאן.
אז מי שלא יודע,
מאיזושהי סיבה,
לא בטוח שהוא יהיה פה עוד,
אז את החוברות,
כן,
אז
להחזיר לי.
השאלה היא לא כל כך פיירית, כן?
היא לא כל כך פיירית,
כי עכשיו אני חושף כאן את ה...
אולי לא צריך לשאול את זה ככה.
אני לא יודע איך לשאול את זה.
בכל זאת, מה שאני רוצה להגיד הוא,
שאני מאוד אשמח אם תהיה להם חוברת ביד.
אבל כמובן שלא יראו את החוברת למי שלא מתכוון להיות כאן,
שהוא בא לאיזה יום-יומיים,
ואחרי זה חוזר לעזה,
או כל מיני דברים כאלה.
אז בקיצור,
יש חוברות.
אז כל אחד, מי שלוקח, לוקח.
מי שלא, שישים את זה שם.
ומי שעולה לבית המדרש,
אני
אשמח אם ישים לי את זה במגירה, בסדר?
אני אצא רגע, כדי שלא יהיה לכם לא נעים.
רק שתי פעמים.
