פרשת קדושים.
פרשת קדושים, זה...
רק אתה אומר קדושים תהיו, כבר יש לך מה להגיד.
היה לי יותר קל למצוא דברים בפרשת קדושים,
אני מודה.
אני אגיד לכם, לפני זה,
זה גם חסידות.
אנחנו עושים פה חסידות, לאו דווקא את זה.
אחד הדברים שאני הולך איתם,
כאילו,
אני הולך איתם המון המון שנים, ואני מדבר איתם המון,
וגם במיוחד
מאז שהבן שלי נפטר,
אני מאוד מזכיר את המאמר הזה.
כתוב,
קדושים תהיו,
אומר המדרש רבה,
אולי פה זה גם מוסבר,
אני לא זוכר.
אומר המדרש רבה, קדושים תהיו יכול כמוני,
יכול כמוני.
תלמוד לומר, כי קדוש אני,
קדושתי למעלה מקדושתכם.
מה, מה, מה אתה שואל?
מה ואמינא,
כן?
מה ואמינא?
מה זה יכול כמוני?
מה, מישהו יכול לחשוב שזה כמו הקדוש ברוך הוא?
כן,
אז תראו,
כתבתי גם במאמר,
אני כותב באלון דברים של הנתיבות שלום,
חסידות,
ושמה כתבתי,
התייחשתי לזה, מדברי הנתיבות שלום.
הוא שואל, מה השאלה?
מה?
מה אמינא?
האדם, בשר ואדם יכול כמוני?
טוב, והוא מסביר בדרכו.
אה, זה משהו יפה, אני אגיד לכם.
הוא אומר, הנתיבות שלום,
הוא אומר שקדושה,
קדושה זה לא ניתוק מהחיים, זה לא פרישות מהחיים.
אנשים חושבים,
קדושה,
לא לאכול,
לא לשתות, לא לחיות חיי משפחה ולא...
אז אמר הקדוש ברוך הוא,
קדושים תהיו,
יכול כמוני,
שאני פרוש מכל יעני העולם הזה והכול,
תלמוד לומר,
קדושתי למעלה מקדושתכם,
אני בפרישות,
אבל אתם חיים את הקדושה בעולם הזה.
כן, זה הנתיבות שלום שכתבתי אותו במאמר.
הרב ליטרים ברדיצ'ב לומד את זה ככה, קדושים תהיו,
יכול כמוני, תלמוד לומר,
קדושתי למעלה משלכם,
הוא אומר,
ידוע שישראל מוספים כוח בבמעלה של מעלה.
המצוות שאנחנו עושים,
זה מועלה קדושה למעלה.
וככה הוא מסביר,
הוא אומר,
קדושתי למעלה מקדושתכם, ממה שאתם עושים.
מי
שאתם פועלים כאן,
מועלה קדושתי למעלה.
אני מזכיר את זה כי
הבן שלי כתב לי איזה מכתב לפני שנהרג,
סתם לא בזמן יום הולדת,
והוא
כתב לי,
אבא יקר.
ישבנו כמה חברים וחשבנו,
אם כל דור זה משהו חדש בעולם,
אז במה אנחנו שדרוג של הורים שלנו.
מה אנחנו מוסיפים?
מה אנחנו...
והתשובה שלו הייתה, מה אמרנו? זה החסידות.
לא רק ללמוד ולהתפלל כמו פעם,
אלא לשיר, לנגן, להכניס חיות בעבודת השם.
שמכניסים את השם לכל דבר בחיים.
ככה הוא כתב.
זה לא גם שירים של...
קרבת אלוקים ואהבת אלוקים.
כך היא נהיית בטוב.
כך היא נהיית בטוב.
כי הכל כל כך טוב כי איתך אני רוצה לאהוב.
דברים...
עבודת השם.
אז אני אומר, בשדרוג הזה, כן,
כל דור משדרג, כל דור מוסיף. אתה, כל אדם בפעילות שלו, מוסיף.
מוסיף קדושה למעלה,
משדרג את המציאות,
מקדם את ה...
מביא את הגאולה ממש.
כל מעשה שעושים.
אז יש לי שיעורים,
לפעמים בליל שבועות,
קדושתי למעלה מקדושתכם,
ככה,
זו הכותרת של השיעור.
אני אוהב מאוד את הרעיון הזה.
קדושתי למעלה מקדושתכם,
ממה שאתם עושים.
טוב, עכשיו ניכנס פה אלינו.
מקור אחד, ברש"י,
כתוב, וידבר השם למשה לאמור.
דבר אל כל עדת בני ישראל,
ואמרת אליהם,
קדושים תהיו,
כי קדוש אני השם אלוקיכם.
ונוסיף עוד משהו שהרב צבי ידעי אומר,
קדושים תהיו, זה גם בקשה, תפילה, אבל זה גם הבטחה.
אנחנו נהיה קדושים, למה?
כי קדוש אני השם אלוקיכם.
יש לנו הבטחה שנהיה קדושים.
אז
כתוב פה,
דבר אל כל עדת בני ישראל,
זה לא לשון רגילה בחומש.
יש אולי, דבר אל בני ישראל,
דבר על עדת...
כל עדת בני ישראל, זה כולם.
על זה רש"י אומר,
אומר רש"י,
פרשה זו נאמרה בהקהל.
נאמרה
לכל הציבור, לפני כל הציבור.
מה הרעיון בזה?
בואו נראה.
הנה כתיב בבמדבר, ועשיתם את כל מצוותיי,
והייתם קדשים לאלהיכם.
הוסיף לאמור מילת כל.
כי קדושה,
קדושה
זה נבדל, כלומר, שאדם נבדל מעניינים חומריים.
ואי אפשר אלא אם כן כל איבריו מקודשים.
שאם איבר אחד עדיין אינו מקודש,
עדיין אינו מובדל, כלל.
שהרי יש לו חיבור לרע,
באמצעות אותו איבר,
אם משהו ממך כן מחובר לרע,
כן,
אדם טובל ומשאיר אצבע בחוץ,
אז זה לא...
עוד טובל ומשאיר אצבע,
לא יודע,
זה לא טובל, מה זה,
זה לא טבילה.
או שיש משהו חוצץ,
כן,
לגזור ציפורניים,
לגזור זה הכל,
שלא יהיה שום דבר חוצץ,
כי אם משהו לא קיבל את המים,
אז זה כבר חוצץ.
לא כל הגוף נכנס במים.
גם פה,
אם איבר אחד עדיין לא מקודש,
עדיין אינו מובדל כלל,
שהרי יש לו חיבור לרע באמצעות אותו איבר.
וידוע שרמ"ח מצוות עשה, יש לנו 248 מצוות עשה,
מקדשים את רמ"ח האיברים שבאדם.
כן, אומרים, קריאת שמע,
יש רמ"ח תיבות.
שמע, יש 248,
אבל מתי יש 48?
ואתה אומר ה' אלהיכם אמת.
אם המילה אמת,
זה 248. ואומרים ש-248,
מילים, כן, של קריאת שמע,
נותנים חיות ברמה חבריו של אדם.
שוב,
אבל זה דווקא אם אתה מחבר את המילה אמת עם השם אלוקיכם.
אז מצאו בזוהר,
כתוב,
יש פסוק בתורה,
ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם,
חיים כולכם היום.
אומר, אתם, זאת בחינת אמת.
ואתם,
בחינת אמת,
הדבקים בהשם אלוקיכם,
אז חיים כולכם היום.
חיים לרמ"ח איברים של האדם.
אז זה אומר כאן,
רמך מצוות עשה מקדשים רמך האיברים שבאדם.
ועל כן להיות קדושים אי אפשר,
כי אם על ידי עשיית כל רמך מצוות עשה.
נו, אבל איך אתה יכול?
אין דבר כזה ש...
למה התורה ניתנה לעם ישראל ולא לאברהם,
יצחק ויעקב?
המהר"ל מדבר על זה בעוד ספרים.
כי איש פרטי לא יכול לקיים את התורה עם מצוות.
רק עם ישראל בכללותו,
כאילו יש מצוות לגברים, יש מצוות לכהנים,
יש מצוות לכהנים,
יש מצוות...
ודאי שזה, רק
הכלל כולו יכול לקיים את זה.
הנה,
שורה 10,
שאלה הרבה,
מצוות אינן מנהגות בזמן הזה,
ויש מצוות שאינן,
אלא במלך,
כהן גדול,
ויש הרבה מצוות שאינן אלא בסיבה רחוקה מאוד,
מי שהיה טמא,
בדרך רחוקה,
כל מיני דברים כאלה.
אך אמרנו במקום אחר,
שאם אדם דבוק,
תראו,
ישמעאל,
אתם תראו פה רעיונות של,
כמו שראינו כאן, קדושת ישראל, כללות ישראל,
זה, זה...
הרבה דברים שאנחנו רואים בתורת הרב,
החסידות היא מלאה מזה.
הרב גם ינק מהם וגם הם...
השנים האלה, שנים שהרב נמצא במציאות, כן.
תרפרי שע"ג,
הרב פה, כאילו.
אמרנו במקום אחר, שאם אדם דבוק בכלל ישראל,
חושבים שהרב קוק,
מרכז הרב,
ימצאו איזה דבר כזה כלל ישראל.
זה כתוב בכל הספרים...
לפני כן גם כן.
אם אדם דבוק בכלל ישראל,
וכלל ישראל הם כאיש אחד,
מועילות המצוות שזה לזה,
אז אחד נותן לשני.
כן?
שוב, וגם לנשים.
כל דבר לבית יעקב, כל דבר לבני ישראל.
גם אנשים
במתן תורה.
אם הם לא יקיימו את המצוות שלהם,
אז
אנחנו לא שלמים.
וכמו שבאדם הפרטי, שמצוות שמקיים באיבר זה,
מועילות גם לאיבר אחר,
דיברנו בזה.
כל זה אם הוא דבוק בכלל ישראל.
צריך להיות דבוק בכלל ישראל,
צריך להיות דבוק בארץ ישראל, במדינת ישראל,
להבין מה התהליך כאן,
אתה לא יכול להיות מנותק.
אנשים מנותקים,
נשארים עוד בגלות,
הם בכלל לא הגיעו לארץ ישראל עדיין.
אז אין להם מצוות ואין להם...
אתמול פורסם איזה,
לא יודע,
רב חרדי אחד בישיבת חברון,
הוא כתב,
הוא אמר,
למה בחורי ישיבת הידוע הולכים לצבא ולא מתקלקלים?
הוא אומר, בדקתם,
לא מתקלקלים.
כי הם מרגישים שהם נמצאים עכשיו בצבאות של יהושע בן נון.
הם מבינים,
יש
להם תודעה של ערך הדבר.
וואו! ו?
נו, תלמדו את תלמידים שלכם, גם כן שיהיו בזה.
מישהו כתב את זה.
אבל אנחנו, שאנחנו לא שם, יכולים להתקלקל.
למה הוא כתב?
הרב משה הלל הירש.
אנחנו דבוקים בכלל ישראל.
באמונת עיתנו,
מה שהשם עושה איתנו כאן.
אז הוא אומר,
לכן נאמרה מצוות הקהל,
שורה 19,
באורות קשיבו שאי אפשר להגיע אל הקדושה רק באמצעות הכלל.
מרן, הרב קוק,
כולם מדברים על זה.
מפני שרוב גופי תורה תלויים בכלל.
אחד לא יכול לעשות את השני.
והרי אי אפשר לאיש פרטי לקיים את כל המצוות.
עכשיו הוא אומר כאן עוד עניין ספירת עומר.
אתה יודע,
הם נמצאים בספירת עומר בפרשיות האלה.
שורה 22, וזה יובן עניין ספירת העומר קודם שבועות,
שכבר אמרנו שלשון עומר,
כן, מה זה עומר?
עושים עומרים. לאסוף עומרים זה לאסוף.
לעשות עומרים, אומרים.
אז ספירה,
אתה אומר, כן, זה כאילו להתכלל,
להתכלל.
והיו התכללות כל הכתות,
כל הכתות, כל הסוגים בעם ישראל.
כשאנחנו קוראים,
אתם יודעים,
לא הרבה עוסקים בזה,
אבל
כל ספירה,
כל יום,
יש לה את העניין שלה,
חסד שבחסד,
גבורה שבחסד,
כן, היום היה
תפארת שבנצח.
כל זה יש בספרים שמב...
או,
הזדמנות, אני אגיד לכם,
כל שנה אני מדבר על זה.
יש ספר מיוחד שנקרא וספרתם לכם.
כתב אותו, היה רב מקובל,
סופר גם קצת צעיר,
מכמה שנים, כנראה רב דניאל פריש.
הוא כתב ספר, פירוש על הזוהר, מתוק מדבש.
מתוק מדבש.
לא, לא יודע, לא יודע.
הרב דניאל פריש,
הוא
כתב פירוש על הזוהר.
יש פירוש על סולם שידוע,
ויש פירוש על מותוק מדבש הרבה,
ויותר נגיש כאילו.
הוא נפתע, אז הוא כתב ספר, ספרתם לכם,
והספר הזה מסביר כל יום מה זה העמידה הזאת,
מה זה החסד שבחסד,
מה זה החסד שבגבורה,
מה זה,
כל יום,
עם איזה,
ככה עבודה, הוא עושה שם שלושה הסברים בין אדם למקום,
שלושה הסברים גם לחברו,
ו...
שווה לכל נפש,
הוא אומר,
יש דברים עמוקים בזה,
בספרים שאנחנו הולכים להבין אותם,
באתי להסביר לכם קצת...
יש עוד ספר,
הוא ספרתם לכם.
מה?
הוא יודע,
אני מזכיר אותו,
כי היה גם,
והיה,
מה שאני מזכיר את ספירת העומר,
היה צדיק,
שזכיתי גם להיות ככה בקשר איתו,
קראו לו הרב יוסף לב זוסמן.
הרב זוסמן היה תלמיד
הרב חרל"פ,
שהיה תלמיד של הרב קוק.
הרב זוסמן ראו את הרב זצל עד גיל 13, כותב דברים,
מצאנו כתבים שלו,
כותב דברים על הרב קוק,
שזה משהו שתאר אותו בתיאורים,
כמו מהלך של מצוות.
ואחר כך הוא נהיה תלמיד שר חרל"פ,
הרב זוסמן, מאז ששחררו את הכותל,
מנחה בערבית בכותל,
חוזר הביתה, וחוזר
לתיקון חצות.
היה עומד בצד, שם אזור של הכוהנים,
אזור של הכוהנים,
חולץ נעליים, ובחיות של שעה,
שעה וחצי,
תיקון חצות.
בספירת עומר,
בערבית,
אחרי שגמור ערבית,
הוא היה הולך בצד,
וספר ספירת עומר לעצמו לבד,
מעל שעה.
מעל שעה.
מתחיל ככה, מילים ככה.
לשם ייחוד,
קודשא בריחוש חינתי.
כאילו,
כל מילה,
מילה,
מילה,
בברכה,
בכוונות וזה,
היו באים מאחורה,
שומעים את ה...
אם תרצו לחוות את זה,
כנסו בגוגל, אתר ישיבה של בית אל,
או שתכתבו,
הרב זוסמן ספירת העומר,
נראה לי שזה עולה.
זה עולה.
הקליטו פעם אחת,
יש שם את הברכה,
והרחמאנו יזכור לנו,
לא את כל הזה,
יש את הברכה של ספירת עשרים ומשהו,
אולי של היום,
לא יודע,
והרחמאנו יזכור לנו.
תראו, מה זה ספירת העומר?
קבלו חז"ל ספירת העומר.
זה הרב זוסמן זכיתי,
הוא היה סנדק של אחד הילדים שלי,
של ידידיה,
שנהרג,
היה
סנדק שלו.
היה לי קשר איתו.
ואני פה,
כל אגב שזז פה וזה,
אני קרבתי אליו,
ברוך השם.
והיה משהו,
זה ספירת העומר, ספירת העומר זה ימים גדולים.
הרמב"ן כותב,
יש לנו בסוכות, יום טוב של ראשון של סוכות,
ובשמיני, שמיני עצרת.
באמצע כל המועד.
אומר פסח,
יום טוב שביעי של פסח זה לא חג בפני עצמו.
אז יש פסח, ויש...
איפה החול המועד של פסח?
כל ספירת העומר זה חול המועד,
ושבועות זה העצרת.
כל ימי ספירת העומר יש להם טבע של חול המועד.
זה ימים גדולים מאוד.
ומה העבודה?
תיקון גם של תלמידי רבי עקיבא,
שונה גורכבות זה בזה.
אז מה צריך לעשות?
לב טוב.
עד לג בעומר זה 32 יום, כמניין לב.
ומשם עוד 17 יום, כמניין טוב, העבודה היא לב טוב.
זו העבודה של ספירת העומר.
שורה 22,
ובזה יובן עניין ספירת העומר קודם שבועות,
שכבר אמרנו שלשון עומר הוא קיבוץ הנפרדים,
והתכללות כל הכתות,
זה שורשו בחסד.
עכשיו, אתמול ראיתי עוד ספר,
פה למעלה בית מדרש.
אולי מטמוני הראייה,
מטמוני הראייה,
אני חושב, שם הספר.
וזה רבי רמת גן חיבר אותו, תשובת רמת גן.
כי גם הספר,
הוספרתם לכם,
הוא אומר,
שה-49 ימים של ספירת העומר,
זה כנגד 48 קנייני תורה.
תורה נקנית ב-48 דרכים, כן?
יש
בסוף פרקי אבות, פרק ו.
תורה נקנית בזה, בזה, בזה, בזה.
אז הוא אומר...
היה ראוי שאני אסביר,
אבל אין לי זמן,
הוא כל יום כותב,
היום זה הקניין,
היום זה הקניין.
בא היהודי הזה,
שם הספר שלו,
ומבאר את 48 הקניינים,
כלומר, האחרון זה הכולל את הכול,
אז 48 קניינים,
כל יום את המידה בפרקי אבות שמה,
הוא מסביר מכתבי הרמ"ק,
מכתבי צדיקי אמת,
ספר שלם על כל קניין וקניין,
על 48 קנייני תורה, שהם כנגד 48 ימים של ספירת העומר.
זה חדש,
כאילו אמרתי,
וואי,
אני צריך לקנות הספר הזה.
עוד ספר,
אם מותר,
אני זה,
אני משתמש בו גם בספירת העומר.
יש חוברת ככה של הרב גינזבורג.
אני לא תמיד לומד את תורתו,
אבל את החוברת הזאת אני מאוד אוהב.
והוא מסביר כל יום ממש,
עם הדרכה יש לך,
תרגול מעשי.
מסביר את חסד שבחסד, גבורה שבחסד וזה,
בצורה מופשטת, בצורה מאוד, של בן אדם לחברו,
בן איש לאשתו,
דברים מאוד מאוד יפים,
קצר.
ובסוף תרגול מעשי גם. תעשה ככה, תעשה זה, נותן לך תרגול.
לא זוכר שם החוברת.
לא יודע, ימי עומר
בעבודה פנימית,
ככה
הוא כותב,
וחוברת שאנחנו בבית לומדים אותה,
ילדים גם עוסקים בה.
צריך לעבוד,
לא כל יום,
את יודעת מה, את כל יום אתה צריך להרגיש.
אבל שואלים, למה ספירת העומר לא הפוך?
50, 49, 48, למה לא הפוך?
אם אתה סופר הפוך,
זה כאילו,
יופי,
אתה גומר יום, גומר יום.
לא, ספירת העומר, כל יום אתה מתגדל,
וכל יום התקדמת עוד. אתה בא עכשיו עם שני ימים,
עם שלושה ימים,
עם ארבעה ימים של הכנה,
עם
שלושים יום של הכנה,
למתן תורה.
כל יום הוא משמעותי, אתה לוקח אותו
איתך.
טוב,
כתב ספירת האומר,
אז אני...
עוד פעם.
שורה 25,
והוא התכללו את כל הכתות,
זה שורשו בחסד,
זה בגבורה, בקיבוץ,
כל ישראל יחדיו,
עוד פעם,
הארת חג השבועות בשלמות.
כמו שכתוב, ממלכת כהנים וגוי קדוש.
במדרש כתוב,
אם היה חסר אחד מאנשי מתן תורה,
אי אפשר לתת את התורה.
וכן כתוב, ויענו כל העם יחדיו.
זה פירוש הספורנו,
כלומר,
בין כולנו נשלים את חפצו,
כולנו יחד נוכל לקיים את התרי"ג,
אחד לבד לא יכול.
ושבת, הוא אומר, מסייע לזה שהוא רזה דאחד,
על כן בשבת ניתנה תורה.
ניתנה תורה, היום בלוח הזה לא יוצא
שבועות בשבת,
לא יוצא.
אבל אז חז"ל אומרים שהיה בשבת.
על כן בימים אלו...
של ימי הספירה מחויב כל איש נלבב,
לדקדק בכל ענייניו,
להרחיק מעצמו כל ענייני קינה ושנאה לזולתו,
ולהכניס בליבו אהבת ישראל בכלל ובפרט.
בואו נראה מהר.
את שתיים,
אם נספיק.
ברש"י,
כל מקום שאתה מוצא קדושים תהיו,
הוו פרושים מן העריות ומן העבירה.
שכל מקום שאתה מוצא גדר רבה,
כן,
שאומרים צניעות,
דברים כאלה,
אתה מוצא קדושה.
זה רש"י.
דקדקנו במאמר הקודם,
שהפרישה ממעשים,
אדם שפורש ממעשים לא טובים,
נקרא טהור,
לא קדוש,
מעניין.
גם במסילת ישרים, יש...
קדושה,
יש טהרה ואין קדושה.
עכשיו הוא אומר,
נראה לי בפשיטות,
ורש"י לא אמר כקדושה,
הוא רוצה פרישה מערווה,
אלא גדר,
אלא
גדר ערווה.
דהיינו, כמו שאדם עושה מעקה וגדר לגגו,
שלא ייפול הנופל ממנו,
כי הוא חושש לנפשו אפילו בחשש רחוק,
שלרגלי גודל האזרק, עושים משמרת יותר.
אדם עושה, מה הבעיה?
אל תתקרב.
לא, הוא עושה גם גדר, מה שבטוח, לשמור.
ובאשר ידוע שאם יפול מהגג שהוא גבוה,
יתרסקו אבריו,
ואין לו עוד חיים,
הוא חושש ביותר,
הוא מתרחק מהשפה,
ועוד עושה לו מעקה וגדר.
כלומר,
שבלי מעקה,
הוא לא
יטייל
לשפת הגג,
אתה מסתכן, אתה תופס...
כך הוא אומר, כמו אותו דבר שאדם
נשמר לא ליפול,
כן, במעקה,
כך צריך עוד דבר עבירה לפני איש נלבה,
ועוד אלף פעמים ככה.
תתרחק, תתפוס מרחק, סייג התורה.
סייג זה עוד מרחק.
ובכן לא יעמוד על קו הדעת צעד אחרון, כן?
אל תתפוס כל מיני תארים ודחוקים, נו,
זה בסדר,
זה אפשרי,
תתרחק.
אל תעמוד על הקצה.
ולפעמים כל מיני תארים,
אדם במלחמה,
יכול למצוא כל מיני תארים.
אומרים לי החברים שנלחמו עם אדידי עכשיו יום הזיכרון,
באו עוד דברים שמענו על הבן שלי,
מה נגיד?
אומר לי ממם שהיה איתו בפומה.
חמישה ימים, שערת קרב,
ידידיה לא מפסיד שום תפילה.
לא מפסיד שום תפילה.
אני אומר, איך זה יכול להיות דבר כזה?
לא,
לא על חשבון הלחימה.
בין לבין וזה, ואתה מתפלל.
אתה יכול לעשות זה,
אתה יכול עכשיו, יאללה.
אבל זה לא זה, זה אומר,
אל תלך עד הקצה.
ומותר להגיד, אנשים, יש כיסת שבת, ירושלים.
טוב,
לא כל ירושלמים נוהגים עם כיסת שבת של ירושלים,
כיסת שבת תל אביב.
אמרו 20 דקות לפני,
תיקח,
ירושלים 40 דקות.
כן, מי שמקפיד, תבוא למרוחה.
20 דקות של
כל הארץ.
מה האדם הולך, מה הקצה האחרון?
דקה לפני השקיעה עוד הוא,
לא יודע, מעשן את הסיגריה.
אל תלך עליה, אתה יכול להסתכל בכאילו שבת כבר.
שקיעה זה שקיעה כבר, מה זה?
זה לא נכון, חמש, עשר דקות, תיקח, אל תגיע לקצה.
זה מה שהוא אומר,
לא יעמוד על קו הדת הצעד האחרון,
אלא כל איש שיעשה לו גדר והרחקה.
ומי שהוא מבין ביותר עד כמה מגיע פגם העבירה חס ושלום,
כן, אולי הוא גם מדבר פעם אחת על עריות, אבל בכלל.
הוא
מתרחק עוד יותר,
הוא מבדיל עצמו, מגע אפילו בקצהו של דבר המותר. כלומר,
נו,
אבל זה מותר,
אתה מגיע במותר,
אתה יכול גם להגיע לזה,
אל תלך לקצה.
הבאתי לכם את זה, שזה פה מוסר חזק.
וזה אמרו חז"ל, קדש את עצמך במותר לך. למה אני צריך במותר?
לא, כי המותר,
הוא יכול גם להביא עליה,
זה מותר,
זה מותר,
זה התירו,
זה ככה.
כמו שהוא אומר,
איזה רב המערכה, הרב שמקל,
מי זה הרב שמייקל?
הרב שמקל.
והנה,
הפרשה של מעל הכתיב ושמרתם את משמרתי,
ואומרים למדו זה לעשות משמרת למשמרת,
כן,
משמרת למשמרת.
כמו שניות לעריות, שזה לא ממש עריות,
גם אסור.
והנה עוד בכלל זה כל מיני הרחקות והבדלים,
וזה נקרא גדר ערבה,
לא פרישה.
כי לשון פרישה,
זה ממש פורש מהאיסור עצמו.
גדר ערבה, ממש מגדר, אפילו בחשש רחוק. כשהוא יבוא לדבר איסור,
הוא מבדיל עצמו להתרחק אפילו מהיתר.
וזה בכלל קדושה שפרישו נבדל.
אה, פסולת כל העולם.
טוב, סיכמנו כמה דברים, ברוך השם.
מהפרשיות הנפלאות האלה.
