חדשים גם ישנים.
אנחנו לומדים פה כל שבוע בימי רביעי בשתיים ורבע.
זה השיעור דברים בחסידות.
שם משמואל היה,
אבא שלו היה יותר,
לא יודע אם יותר מפורסם,
אבא שלו היה איש מתוחכם.
גם הוא
איש מתוחכם,
אבל אבא שלו היה מפוסקי,
מגדולי הפוסקים באירופה, אבני נזר.
אמרו לו,
והיה אבא תמך מאוד בכל העניין של
גאולת ישראל והשיבה לארץ, ודברים יפים
שלהם,
שאבני נזר שממש רואה שהתהליך הזה תהליך גאולתי וככה,
וגם בנו בא אחריו ובא לארץ,
חיבר ספר על הפרשיות וגם על החגים.
משמואל קראו לו, שמואל בורנשטיין, לרב שמשמואל.
והמון רעיונות הוא מביא מאביו.
הרבה פעמים הוא אומר, כבוד אבי מורי אבי כתב,
הוא מוסיף, ולפעמים מביא מהסבא.
הסבא היה הרבי מקוצק.
הסבא היה הרבי מקוצק,
כמו אבני נזר,
זה היה החתן של הרבי מקוצק.
וזה משתלב פה ככה,
חסידות ולומדות,
ולפעמים יש מה,
אני מביא את המאמרים הקצרים,
יש לפעמים מאמרים שזה הולך על כמה דפים,
אני לא יכול להביא את זה בשיעור,
זה לא,
אולי אנחנו פספסים משהו,
אני מחפש, איזה משהו,
רעיון קצר שנוכל להביא אותו,
ואומר לכם שבפרשת אחרי,
התאמצתי עוד פעם ועוד פעם, ולא,
פשוט היו דברים כמה,
לפעמים זה עמוקים,
קבלה,
ואי אפשר להביא אותם,
ואני לא מבין,
לא בגלל ש...
אז בואו נראה מה שהצלחתי לאסוף כאן באחרי מות.
אולי לפחות הדבר הראשון ודאי,
עכשיו,
פרשת אחרי מות מתחילה,
אנחנו קוראים את הפרשה הזאת ביום הכיפור.
ביום כיפור,
קוראים את, אה, נפתח אחרי מות, תראו, תראו מה זה.
בין קדושים לאחרי מות, נו, בסדר, אנחנו בסדר.
וב...
כן,
יש כאן על שני בני אהרון בקרבתם לפני ה' וימותו,
ו...
טהרה של הכהן,
שני שעירים,
כל זה,
זה כאילו,
זה מדובר על יום כיפור.
ויקח אהרן פר חטאת אשר לו,
שני שעירים,
שני גורלות,
גורל אחד להשם,
גורל אחד לעזאזל,
וזאת יבוא אהרן אל הקודש, פר בן בקר,
וממש כל עבודת יום כיפור, מונחת כאן.
ולכן בספרים מדברים על יום כיפור,
ועל יום כיפור,
ועל העוונות,
ואיך שם ישראל יוצאים מחופרים וזכאים ביום הזה.
זה הפסקאות כאילו ככה,
שמובאות שם הרבה,
וגם זה מה שהבאתי כאן.
אני,
סתם,
עשיתי איזה ניתוח בעין,
אז אני עם המשקפיים לא רואה כלום.
אז תגלו קצת נדיבות אותי לפחות בחודשיים הקרובים.
עשיתי קטראקט,
אעשה קטראקט שני ואז נחליף משקפיים וזה.
גם אני עם המשקפיים, אני לא...
כלומר, בעין הזאת אני רואה יותר טוב בלי...
זה לא לייזר שמבטל את המשקפיים, זה רק קטראקט,
לא יודע. בואו נראה, מקור אחד, פרשת אחרי מות,
שנת תרפ"א, כן?
אם בצד השני כתוב תרע"א,
תרע"א שם הוא התחיל ללמד,
זה לפני מאה וחמש עשרה שנים,
זה השנה אני חושב הראשונה,
שם הוא מתחיל את החסידות שלו,
את האדמורו"ת שלו,
עד תרפ"א,
משהו כזה, זה משהו כמו חמש עשרה שנה שיש מאמרים בשמו.
קצת אחרי השפת אמת,
השפת אמת,
המאמר האחרון של השפת אמת זה תרס"א.
הם אולי היו קצת במקביל גם.
הרבה עסקנו גם בשפת אמת כאן,
אבל עכשיו אנחנו...
או, עכשיו חשוב מאוד מאוד מאוד.
אחד מרבותיי הגדולים, שלימד אותי תורה הרבה,
קראו לו הרב עוזי קלהיים.
הרב עוזי קלהיים למד בישיבת מרכז הרב,
בתלמידים הבכירים של הרב צבי יהודה.
כמו, אם הוא היה חי היום,
הוא היה בן 90,
בדיוק,
בדיוק,
90.
מתלמידי הרב צבי יהודה,
ככה,
וכתב את תורת הרב קוק, וביער אותה מהראשונים,
כמו, מי היה החברים שלו? הרב פילבר,
היה הרב שפניה דרורי, מהחברים שלו?
הרב שטיינר, היום חבורה של מרכז הרב,
לא אגיד לכם הראשונה,
אבל מהתלמידים הראשונים,
שבא למרכז הרב, למד הרבה שנה מרכז הרב,
אחר כך לימד בכמה מקומות,
אני פגשתי אותו בישיבת כרם ביבנה, למדתי שם שנתיים,
ישיבה גבוהה להסדר.
כשבאתי כאן, ושם שם למדתי ממנו אמונה ממש,
זו הייתה פעם ראשונה שככה נפגשתי באמונה בצורה כזאת,
וקיבלתי לירושלים
את הרב אז,
אז באתי אליו,
לא היה לי כל כך הרבה שהכרתי אותו הכרתי,
אבל אמרתי לו,
רב, אני רוצה ללמוד איתך משהו.
אמרנו, בוא נלמד דף יומי.
דף יומי?
שבע שנים למדתי עם הרב אורי ככה עם דף יומי,
כמעט ככה זה.
הוא גידל אותי בדרך.
למה אני מזכיר אותו היום?
אורי נפטר.
אורי זה היום היארצייט שלו.
וואו.
יותר צעיר,
59. פתאום קיבל איזה,
הוא היה בבריכה,
והיה עושה התעמלות,
שכב בבריכה,
קיבל איזה דום לב.
הסתבכו העניינים, אחרי כמה חודשים הוא נפטר.
דבר, דבר, דבר.
אני זוכר שהייתי צעיר,
59,
זה היה נראה לי איזה אדם מבוגר קצת.
היום שאני עברתי את זה,
אני אומר,
וואנה,
זה האמצע החיים הזה,
אני...
וואו, זה היה לי, באמת, זה היה אחד מהרבנים הכי...
הכי קרובים אליי והכי
גידל אותי.
אתמול היינו על הקבר שלו,
ואני בקשר למשפחה תמיד.
שנה שעברה,
היה 30 שנה לפטירתו,
30 שנה לפטירתו כבר.
היה,
עשו ככה
השכבה גדולה,
רבנים וזה, ממש מבכירי התלמידים.
אין הרבה דברים שאתם מכירים, יש, הרב קוק כתב,
כתב ביאורים על המשפטים, על החגים.
לא על החגים,
על
החודשים. נגיד, יש שיר, אתם מכירים, כשהשמיים
מאירים,
כשהשמיים, איך, מה?
כשהנשמה מאירה,
גם שמים וארץ ערפלים.
זה משפט שהרב קוק כתב על חודש חשוון.
חשק נטיית אילנות נובע מחיבת הארץ זה בשבט.
כלומר,
משפטים,
הרב כתב כאילו משפטים עלומים,
אף אחד לא ידע מה כתוב שם.
הרב עוזי,
בערך בן 30,
קשב וכתב באר מגד ירחים.
מגד ירחים זה הביאור של הרב,
מגד ירחים זה כאילו אמירה של הירחים של החודשים.
ככה הרב כתב את זה, וככה הרב עוזי וביאר את זה.
מאז התחילו להשתמש בזה, הבינו, וואו, מה כתוב כאן?
פעם אחת הוא כתב את זה, אחר כך,
אני לומד איתו,
הוא אמר לי,
אמר לי,
מישהו בא ואמר לי,
בואו נוציא את זה עוד פעם,
כבר לא מכירים את זה,
עבר הרבה שנים,
והוא אומר,
אני לא מוציא מה שהוצאתי פעם, אני צריך חדש.
הרב כתב שלוש שנים באר מגד ירחים.
אז הוא אמר, בוא, אני עכשיו אסביר שנה נוספת.
והוא התחיל לשבת,
והיה מראה לי,
והיה אומר לי,
יש לי פה,
אתה יודע,
עכשיו הגיע חודש אייר,
אחרי שהוא מבאר כבר
את רוב החודשים,
הוא אמר, חודש אייר,
אני לא מצליח לפענח אותו.
הנשמות היפות, בעיניי, משהו ככה, איזה משפט.
הרב עוזי נפטר באייר.
אמרו ככה,
כאילו הנה,
רב עוזי,
פה היה סתום ופרום,
נחתם ה...
עכשיו,
הוא התחיל,
הוא עבד על זה,
הוא כבר כתב הרבה,
ואז אחרי מותו הוציאו "באר מגד ירחים",
עם השנה שבאייר,
ועם השנה החדשה.
יש את זה.
זה אחד הספרים שאולי הייתי מוכן להתחיל,
וזה "באר מגד ירחים".
שזה ממש כל...
חודש אייר, אתם רואים שמה?
אתם יודעים,
חודש אייר יש לנו שתי הופעות,
יש לנו יום העצמאות ויש לנו יום ירושלים.
ש...
זה עליית מדרגה, יום ירושלים זה הקודש של התהליך.
נדבר על זה אולי ביום ירושלים,
שעוד נדבר על זה.
ומה שהרב כותב, ואיך שהרב עוזי מסביר אותו,
אז אתה רואה שם את שני הצדדים האלה.
כאילו את הציון וירושלים, החול והקודש.
זה כאילו נבואה
שאחר כך הרב...
גם בעניין היה,
כשהרב מדבר על חודש אייר,
זה הרב טאו,
הוא כותב באיזה שיחה,
יש שיחה של הרב טאו על זה,
שרואים באייר
את יום העצמות ביום ירושלים.
שזה חודש אייר, שזה מתאים שחודש אייר,
יהיו בו את ההופעות האלה.
כהכנה למתן תורה.
זה דברים,
אני לא יודע,
לא מספיק יודעים מה זה,
איזה תקופה אנחנו נמצאים.
ברוך אתה, ה' אלהינו, מלך העולם,
של
שהכל נהיה בדברו.
הספר הראשון שהוא הוציא,
שהוא ביאר ממש דברי ראשונים ואחרונים על ענייני אמונה,
קרא לו אדרת אמונה, לא כספר.
זכיתי להיות בבית של הרב ציודה,
כשהרב ציודה די חי.
יום אחד ראיתי את הספר של רבו,
אז הסתכלתי מה הוא הקדיש,
הוא הקדיש הקדשה לרב ציודה.
ראשית ביקורי אדמתי,
הבאתי לכהן את הראשית בימים ההם.
כאילו,
זו ראשית ביקורי אדמתי,
זה הספר הראשון שלו,
הביא לכהן את הראשית.
כן, ככה הוא כתב, הוא היה בנפש שירית,
בנפש אמונית, אומנית כזה, משהו.
זה מן הקהל.
זה ספר שני, וספר שלישי ש...
קצת כן התפרסם,
זה שירת אומה להרצאה.
שורת אומה להרצאה, יש ספר של הרב קוק, שבת הארץ.
שבת הארץ זה על השמיטה.
לפני הבירורים ההלכתיים,
הרב כתב ככה רעיון רוחני על כל השמיטה,
על עמי שמיטה וזה,
חמישה עמודים בספר.
רבוזי לקח את החמישה העמודים האלה,
ועשה מהם ספר, ביער אותם.
הקדמה לשבת הארץ של הרב קוק.
הרב קוק, הרב צבי יהודה,
הוא ביאר אותם.
שורת אומה להרצאה.
מאוד מאוד, גם כן, בשמיטה, ודאי שווה וכדאי ככה.
אז זה קצת מצווה, מה זה מצווה?
אני, כל כולי, שאתם יודעים שאני יושב פה,
זה אבא רוחני שלי,
זה
היה אבא רוחני שלי.
מעניין שאשתו,
הרבנית,
היא הייתה אלמנה המון שנים,
נפטרה,
כ"ח שבד.
כ"ח שבד זה יום הולדת שלי.
אז אמרתי לאשתי אתמול,
היינו בקבר,
זכרתי, אמרתי,
את יודעת...
אבוזי גידל אותי כמו, הם היו ההורים הרוחניים שלי.
זה מתאים שהאימא נפטרה ביום של יום הולדת של הבן.
זה...
ככה עשיתי מזה, דרשה גם.
זה...
אבוזי כאן חיים, זה ציין.
פה חתנים כבר 40 שנה במכון מאיר, והמון המון מדריך
פה חתנים כבר 40 שנה במכון מאיר,
והמון המון מאבוזי.
המשפחה יודעת שאת המסר של אבוזי,
מה שהוא נתן לי,
מה שדני גם נתן,
לילדים שלו,
הוא נפטר לפני ש...
אחד...
אחד התחתן אחרי שהוא נפטר.
הוא בא, אמר לי, תלמד אותי, מה באת ללמד אותי?
חתונה.
אין ממש...
יום שאני כאילו...
איזה זכות זכיתי, איזה זכות זכיתי שהרב...
ואני מפיץ תורתו, ממשיך את תורתו, ו...
גם לקראת ה...
אחרי שהבן שלי נהרג,
הוא ביאר בספר הדרך אמונה,
יש לו מאמר על אורות העקדה.
על עקידת...
הרב קוק כתב דברים נפלאים על עקידת יצחק.
בסידור.
ואבוזי מפענח, ובסידור שם דברים, אורות על...
והשתמשתי שם בכל מיני דברים,
שנשמות עולות למעלה,
ואיך הן משפיעות,
וממש ביחס לבן שלי.
ככה, דברים מאוד נפלאים מצאתי שם.
גם כן, נחמה כזה ככה.
הרב אבוזי, כן, חיים.
טוב,
זה היה...
זה
תיאר.
אז בסוף,
עכשיו, בקורבנות יש קטורת, והקטורת כאן מופיעה...
כלומר,
פה מוזכר יום הכיפורים,
כי ביום הזה כפר עליכם ותיאר את חיים וכו' תטהרו.
זה יום כיפור בפרשה, כן?
וזה היה הקורבנות והסעירים וכל זה.
עכשיו,
למה?
נזכיר פה את הקטורת.
אז
כאן בקורבנות
מוזכרת הקטורת.
ונתן את הקטורת על האש,
הוא עוסק ביום כיפור,
היה משהו מיוחד.
את
הקטורת היו תמיד מקטירים על מזבח הקטורת,
שהוא היה...
הוא היה בהיכל,
הוא לא היה, כן?
ביום כיפור היה נכנס הכהן הגדול לתוך קודש הקודשים,
עם המחתה, וישא שם את הקטורת,
והיה עולה עשן,
והיה משהו ככה,
כזה מעמד קדוש.
עכשיו,
זה היה מעמד מאוד קדוש,
כי זה היה,
יש,
יש לנו במציאות עשן.
מה זה עשן?
עולם, שנה, נפש.
עולם זה מקום.
שנה זה זמן, ונפש זה אדם.
המציאות היא סביב השלושה דברים האלה, עולם של הנפש.
הרגע הכי מיוחד בשנה,
זה היה כהן גדול בקודש הקודשים ביום כיפור.
הזמן הכי קדוש, יום כיפור.
המקום הכי קדוש, קודש הקודשים.
והאדם הכי קדוש, כהן גדול.
זה היה השיא כאילו של...
הופעה,
שיא של הופעה כזאת, קודש הקודשים.
הוא נכנס, נותן את הקטורת שם,
על העדות,
על העדות זה,
כן,
בין הבדים, הוא היה שם את זה,
ומקטיר את הקטורת.
עכשיו, אז כאן,
על זה מעיר השם שמואל.
הוא אומר ככה,
בעניין הקטורת,
מקום אחד, של לפני ולפנים,
כן,
לפני ולפנים הכוונה לקודש הקודשים,
יש להתבונן שבכל מקום שהיו קורבנות וזה,
באה הקטורת אחר הקורבן.
ומשנה שנייה, מה שתנו במסכת יומה,
מסכת יומה,
מה זה יומה?
מה זה פירוש המילה יומה?
יומה זה היום.
איזה יום?
יום כיפור.
מסכת יומה,
מסכת יום הכיפורים,
עוסקת בכל יום הכיפורים,
מהתחלה לסוף,
בכל עבודת הכהן הגדול והכל.
בפרק האחרון יש את העינויים,
חמישה עינויים יש ביום כיפור,
מה שאנחנו,
שהיא למעשה לימינו,
כן,
העינויים שיש איתנו,
אבל כל זה לפני כן זה עבודת הכהן הגדול.
שזה היה המרכז ביום כיפור, זה היה המרכז של היום.
כל ישראל עומדים מסביב להר הבית,
בהר הזיתים שם וזה,
ורואים את הכהן הגדול בעבודתו.
וזה הם היו מתכפרים,
היה
זמן גם של איזה וידוי שלהם,
כשהוא מתוודה,
אבל עיקר על זה היה עבודת הכהן הגדול.
אז הוא אומר,
בכל מקום הקטורת באה אחרי הקורבן,
ומשם שלמדו מסכת יומה,
שקטורת של שחר הייתה קרבה בין דם לאברים,
בין זריקת הדם לאברים,
בין הערביים, בין האברים לנסחים.
שואל, ולמה בעבודת הזו של יום כיפור לפני ולפנים,
התחיל בקטורת, והייתה קרבה עוד קודם, מתן הדם הפר?
מה העניין שביום כיפור מתחילים בקטורת?
ונראה, הוא אומר ככה,
התמידים,
הקורבן התמיד שהיה מביא,
כל יום היום לוקחים שני קורבנות,
קורבן תמיד בבוקר,
קורבן תמיד בין הערביים, מכפרים.
כמו שאמרו חז"ל, תמיד ששחר מכפר על עבירות שבלילה,
ושל בין הערביים מכפר על עבירות שנעשו ביום.
עכשיו,
קטורת,
פה,
פה אני חייב,
כל זה הבאתי על הקטורת,
כי קטורת זה הדבר מאוד מאוד מיוחד,
שהיה בה עשרה סממנים עם ריח טוב,
ו...
אחד הסממנים, חלבנה,
זה ריח רע,
ריח רע.
ובהצטרפות היה יוצא ריח טוב.
רואים חכמים, חלבנה זה סימן לפושע ישראל.
וכדי להשיג את הקטורת ואת הריח הטוב של הקטורת,
צריך לחבר את החלבנה.
אתה לא משאיר אותם בחוץ,
אתה מערב אותם איתנו ביחד.
ורק ככה באמת זוכים,
הנה,
אז הוא אומר כאן,
ועניין הקטורת היא לשון קישור,
מה זה?
לקטור, כן? לקטור זה לקשור, נכון?
שמקשר את נפשות ישראל לשורשם,
ועל כן נצטרך שיהיה כפרה קודם שיהיו הנפשות טהורות להתקשר למעלה,
וכעניין אין לבוא ישר המהר בבוסק, נכון?
בספר כתוב,
אין לבוא בבזק,
אז גם אנחנו,
מה,
אתה עכשיו תבוא לעבודה בלי,
עם חטאים?
לכן מביאים את הקטורת,
כאילו כבר להתעלות לקראת העבודה של היום.
כי היא מכפרת.
ועל כן יש טעם לומר טעם השינוי
שבין קטורת שחר והשנייה לבין הערביים,
שידוע שהדם מכפר על הנפש,
ואיברים מכפרים על אברי האדם.
ועיקר הכפרה הוא הדם, שהעיקר הוא כפרת הנפש.
האיברים תפילים לנפש.
על כן, בבוקר, בוקר תמיד זה זמן של חסדים.
לילה,
יש הרבה דברים שלא לומדים,
אין לומדים מקרא בלילה.
אין לומדים מקרא בלילה, אתם יודעים?
אתה מוצא כל שניים מקרא ואחד תרגום,
הוא לא קורא את זה בלילה,
הוא קורא את זה ביום.
וכל שיעור ליל שבת,
נכונה,
ראיתי איזה דיון הזה,
ונבהלתי.
מקובלים אומרים,
ממש,
שבת שחר,
אני אקם מוקדם בשבת בבוקר,
קורא שניים מקרא ואחד תרגום.
אז פתחתי משהו בספר של הרב מרדכי אליהו.
והוא כתב שמה,
אין לי ללמוד שניים מקרא אחרי התרגום,
לפני עלות השחר.
נפלו פניי.
מה, שנים אני אעשה ככה, איך ידעתי את זה?
ממש הייתי...
אני כל שבת קם וארבע,
אני לא...
לא,
אמרתי,
בוא נראה,
הרב עובדיה יוסף אולי יציל אותנו.
פתחתי, פתחתי, הרב עובדיה יוסף, ילקוט יוסף,
הלכות שבת, זהו.
יש אומרים שזה,
אבל גם מי שזמנו דחוק,
וזה יכול לקרוא גם לפני עלות השחר,
וליל שבת,
ליל שבת גם יש דיון,
אבל ליל שבת זה יותר פשוט. ליל שבת,
ליל שבת זה,
למרות שלא לומדים מקרא בלילה.
אבל...
אז הבוקר זה זמן של חסדים,
לילה זה זמן של דינים יותר.
אז הוא אומר,
שורה 23,
בוקר זמן שליטת החסדים,
תכף שנתקשרו הנפשות בדם,
שוב נתקבלו גם האיברים, מחוברים עמו.
אבל בין הערביים זמן דין.
צריכים גם האיברים להתכפר בראשונה,
ולכן באים קטורת אחרי האברים.
כלומר, אתה צריך פה איזו פעולה של טהרה.
אדם כבר בבוק...
ואם ביום כבר מכפר,
כי זה זמן של חסדים,
אז אחרי הדם,
הזאת הדם, אפשר להביא קטורת.
בלילה שזה,
אז מקבלים גם את האיברים של הקורבן,
ורק אז קטורת.
כי כבר שיהיה איזה ניקיון מסוים.
עכשיו,
תראו כאן,
שורה 29. אך כל זה הוא בשאר ימות השנה.
שנתגלה על אופן העליון,
כן, שוב, על אופן זה כמו שהחוט,
חוט השני היה מלבין, כן?
מתגלה על אופן העליון,
זה כאילו כפרתם של ישראל,
טהרתם של ישראל,
בסדר?
אין שום תערובת דין כלל, אין דינים.
ואז מתגלה בחירת ישראל,
מה זה בחירת ישראל? שהשם בוחר בישראל למעלה מן הטעם,
בלי טענה,
אוהביי,
מכפר עליכם.
יום כיפור מכפר, בין השבים, בין שאינם שבים, חזרה.
הוא כמו שהגיד, הנה, אתם רואים, כמעט
המון מאמרים, יש לו איזה משהו מאבא.
הוא כמו שהגיד,
כבוד,
אם אתם רוצים לדמות על ראשי תבות,
אני אגיד לכם,
כבוד קדושת אבי,
אדוני,
אבי, אדוני, מורי ורבי, זכר צדיק,
לברכה לחיי העולם הבא.
בסדר?
הוא אומר,
אז אבא שלי הסביר,
שזה עניין ההגרלה,
עושים גורל, כן?
גורל אחד להשם, גורל אחד לעזאזל.
למה?
למה לא מן הטעם?
כי זה גורל,
זה לא תלוי בדין
או משהו,
זה מה שיוצא,
כאילו זה.
עד כאן דבריו,
על כן ביום כיפור כתיב וכן יעשה לאהל מועד,
השוכן אתם בתוך טמאתם.
ואמרו חז"ל,
אף על פי שהם טמאים,
שכינה שרויה ביניהם.
צריכים לדעת את זה, יש אנשים רק מחפשים,
כן וזה וכן.
ובקטרגים, ותראו איזה בעיות היו לפני המלחמה,
וזה גרם לצער. אנחנו
לא יודעים.
יום כיפור ישראל יוצאים זכאים.
הם יוצאים טהורים.
עכשיו הוא אומר,
זה שכינה שרויה ביניהם,
אף שזה נמי בכל השנה,
שורה 38,
מכל מקום, מדכתיב,
זה ביום הכיפורים,
השוכן אתם בתוך טמאתם,
בפסוקים פה זה על יום כיפור,
נראה שאז נתגלה,
זה בעיקר השוכן אתם בתוך טמאתם.
הוא כבר אמרנו שזה עניין כפרה של יום כיפור,
שהרי ישראל יהיו איך שיהיו,
מתקרבים לשורשם ביום הכיפורים.
ושוב,
אבו כמו שאמרו חז"ל,
מים שנטמאו, משיקים והם טהורים,
כן,
מים,
מים שנטמאו.
מה אתה עושה?
משיק אותם למקווה.
אתה מחבר אותם למקווה, נהיה הכל טהור.
אפשר לטהר את המים.
כך גם כן,
למה?
כי הטומאה בהכרח פורחת מהם אחרי שנתחברו לכלל הטהרה.
חיברת אותם למקור הטהרה.
כך נמשלו ישראל,
אחרי שנתחברו לשורשם,
שזה במיוחד ביום כיפור,
ואם כן ביום כיפור,
החיבור והדיבוק לשורשם,
עוד קודם הכפרה כבר.
אז רבה,
כל הכפרה באה מהדיבוק הזה לכלל,
קישור הזה לכלל.
על כן להורות על העניין הזה,
הקדים הכתוב קטורת לפני ולפנים,
קודם כפרת אדם עוד.
כלומר,
אנחנו לא צריכים לעשות שום אמצעים, כן?
קודם נטהר ואז נדבק.
לא, אנחנו ישר דבוקים.
אנחנו
לא
צריכים את הטהרה של הזאת הדם,
לא צריכים את הטהרה של הקטרת האיברים,
ישר מקטרים קטורת.
כבר ישר אנחנו נמצאים בחיבור הזה.
זה, זה כאן משהו מאוד מיוחד לדעת על...
יש את זה גם בדברי הרב,
אבל אולי יש פה סידור,
אולי אתה רואה חלק
א'?
אין
סידור פה? גם נראה את זה משהו.
שמה שכתוב בסוף תלפות עבירה,
לפני ישראל,
כן,
מה מתאים עם ההשקה של המים?
בטח, זה בדיוק קשור לחידוש.
אנחנו במקווה, אנחנו...
פעם רב עוזי אמר לי,
אני חושב ש...
או שהוא שמע את זה ממישהו,
או שהוא אמר לי,
רב עוזי קל חיים,
שאמר לו...
לא זוכר, אבל שמעתי את זה ממנו.
כל הגבולות של מדינת ישראל עם מים,
נכון?
צד מערב, ים הגדול.
צד מזרח, ירדן,
צד צפון,
יש לנו נחל שניר,
אנחנו בנחל שניר,
זה הגבול.
ומשם זה נחל מצרים.
כל הגבולות זה...
למה?
קודם אדם טובל, ואז הוא נכנס לארץ ישראל.
וככה,
ככה,
יכול להיות שהוא אמר את זה לשם אליהו,
שהוא שמע את זה והוא שמח מזה,
אבל הוא אמר לי את זה.
תראה, היום עולים בדברי רבותי.
משהו, וואו.
אי אפשר להבין מה זה היה.
דבר איתי,
אני הייתי יושב איתו יום-יום, אחד על אחד.
דבר איתי,
עניינים מקודשים על ישראל,
דברים שהוא עוסק בהם,
הוא מספר לי דברים, מגלה לי דברים שקורים.
בהוויה של עם ישראל ומדינת ישראל,
ומה שהיה מפנק אותי,
היה לא...
כאשר התחתנתי, פעמים,
פעמים הוא היה בא ללמוד אצלי בבית,
זה ממש לא נתפתח,
זה
ענווה וזה...
תודה להשם.
עליתי למכתבי הרב,
עזבתי כל מיני דברים טובים,
אז זכיתי לפרק תורת הקטורת,
אני רוצה להגיד משפט אחד על הקטורת.
לא,
הוא אומר,
סגולת הקטורת היא פנימית,
דבר שבחשאי,
לא ניתן להיגלותה בפנימיותה.
טוב, דברים, פה צריך ללמוד את זה.
בואו נראה,
אני אומר עד כאן,
פרשת אחרי, גם מצד הזמן.
נעבור ל...
