טוב, שלום חברים יקרים, אנחנו חוזרים לסדר שלנו.
לפי מה שסיכמנו, אנחנו ממשיכים.
משנת הציונות הדתית, הוא בפרט...
כן, כן.
היום שיעור תמצית, אל תדאג.
ובפרט שאנחנו בימים, בזמן מסוגל.
הוא
בפרט שאנחנו בזמן מיוחד בין...
בין יום העצמאות יום ירושלים,
ספירת העומר,
שגם היא קשורה לכל התהליך הזה,
אז אני חושב שזה מתאים להמשיך.
אז אנחנו נמשיך בסוגיה שלנו,
אז בעצם סיימנו
כחצי שנה, אולי יותר אפילו, לעסוק בסוגיה הזאת,
ללמוד את עקרונות משנת הציונות הדתית.
כלומר, לא יכול להיות שהציונות הדתית היא תישאר
באיזה תודעה של הרמת דגל, או איזה,
איך זה נקרא, צמיד?
צמיד כתום,
או כיפה סרוגה,
בלי שאנחנו מבינים את העקרונות של התפיסה,
של השיטה,
עקרונות של תורה.
אז לא נחזור על כל מה שלמדנו,
רק נגיד בכותרות ראשיות.
ראינו שהחידוש הגדול שבשבילו הקדוש ברוך הוא
ברא את עולמנו זה גילוי הקודש בחול,
עיקרון א',
ב',
הקודש בחול צריך להתגלות ויכול להתגלות,
וזו מגמת העולם,
לא רק ברמה הפרטית,
אלא בעיקר ברמה הלאומית של עם,
בארץ ובמדינה וכולי,
שלוש נקודות,
כל מה שדובר פה,
ג',
ראינו שעד לכאן האידאה, קודש בחול, לאומי.
ברמת ההופעה המעשית ראינו שאף על פי
שהקודש במהות קודם לחול כי הוא מקורו,
מקור החיים,
בסדר ההופעה המעשית החול קודם לקודש וכל מה שדובר פה,
כל ההשלכות של זה,
וראינו ששלב המהפך
שהקודש ישלים את החול יופיע במעבר מאינסטינקט להכרה וכל מה
שדיברנו פה ואי אפשר לחזור על כל מה שדובר פה.
בסדר?
היום אנחנו נמשיך את הסוגיה,
שמבחינה מסוימת,
זה יהיה גם איזה חזרה,
גם איזה סיכום,
וגם איזה כניסה חדשה למי שלא היה איתנו,
זמן חדש,
מי שלא היה איתנו בכל המהלך שעשינו עד היום,
אז זה קצת יכול לעזור.
בסדר?
אז השיעור היום יהיה עקרוני.
האם נספיק היום את כל מה שיש לפנינו פה?
לא נראה לי, אבל נתחיל.
בסדר, אלעד, אפשר?
יופי.
טוב, אז יש לפנינו שתי פסקאות.
פרק אחד, פרק ל"א.
בספר אורות ישראל ותחייתו והפסקה השנייה פרק נפלא מאוד באורות הקודש
לא כולו נמצא פה
מה שנכנס בדף בסדר אז אנחנו רוצים להשלים את מקור אחד
דרך מקור שתיים נתחיל היום בואו נתחיל
אז אם כן אנחנו בדף החמישי
טעות גדולה היא ביד אותם שאינם מרגישים את האחדות הסגולית שבישראל
וחפצים הם בדמיונם להשוות את העניין האלוהי הזה המיוחד באופי הישראלי
לעניין כל תוכן של עם ולשון אשר בכל משפחות האדמה.
ומזה בא הרצון לפלג את העניין הלאומי ואת העניין הדתי לשתי פלוגות,
ושתיהן יחד נחלו בזה שקר.
טוב, נתחיל לאט לאט.
מה ברור לנו?
ברור לנו שהשם אחד.
איזה אחד?
אחד של המהר"ל, אחד פשוט, לא אחד מורכב.
דיברנו על זה הרבה פעמים,
שכשאנחנו מדברים במושגים של אחד בעולם הזה,
בעולם הזה, האחד שלנו הוא מורכב מחלקים.
אני אומר אטום אחד, אבל הוא מורכב מאלקטרון
ופרוטון,
או
משפחה אחת, או אני בנוי מכמה אנשים.
אני אומר זוג משקפיים אחד,
אבל זה שתי עדשות וכו' במסגרת.
אז אנחנו מדברים, כשאנחנו אומרים אחד,
זה לא באמת אחד.
זה אחד שהמהר"ל קורא לו על פי המקובלים,
אחד מורכב.
הוא אחד שמורכב מהמון פרטים, מהמון חלקים.
אבל יש אחד שהוא באמת אחד,
שאין לנו בו השגה.
שהוא, המהר"ל קורא לו אחד פשוט.
פשוט זה מילה פנימית, שזה הקדוש ברוך הוא.
אז
ברור לנו שהשם אחד,
זה ברור לנו.
השם אחד.
ב',
ברור לנו שאנחנו חיים בעל מדי פירודה.
אנחנו חיים בעולם של פרטים, של חלקים.
הזוהר קורא לעולם שלו אלמדי פירודה,
הגמרא אלמדי שקרא,
תורת הנסתר מסבירה את תורת הנגלה,
השקר הגדול שבעולמנו, שאנחנו לא רואים את האחד
שהוא המקור וההופעה והמגמה של עולמנו.
בלשון המהר"ל אנחנו לא רואים את האחד שבריבוי.
אנחנו חיים בעולם של ריבוי,
עולם של פרטים,
הולכים לאיבוד בתוך הפרטים ואנחנו לא מזהים שיש מקור אחד להכל,
יש מגמה אחת להכל ויש קשר בין כל החלקים.
לכן השקר הגדול של עולמנו זה לא שיש בו חול,
זה בורא שמח בכל שהוא ברא ורוצה שיכול להתגלה באופן הנכון,
שהקודש נותן לו את ערכו,
את גבולות הגזרה שלו,
את
המטרות שלו וכו' וכו',
אבל
אלא השקר הגדול של עולמנו זה שאנחנו חיים בעולם שנראה עולם
שאין בו קשר
בין סך החלקים שיש בו.
זה השקר הגדול.
אלמא דה פירודה הוא הסיבה לאלמא דה שקרא.
יפה. אז ברור לנו א', נתון אחד ברור לנו, השם אחד.
נתון שני ברור לנו, אלמא דה פירודה.
נתון שלישי אמור להיות ברור לנו,
אמור להיות, אני מקווה שהוא ברור,
שהשם אחד
הוא שמו אחד.
כלומר,
שהקדוש ברוך הוא ברא עולם,
לא כדי שהוא יישאר השם אחד והעולם הזה יישאר אלמא דה פירודה,
אלא הקדוש ברוך הוא רוצה שהאחד האלוהי
יופיע בסופו של דבר גם בעולמנו,
ביכולת,
בגבול הגזרה,
שהעולם שלנו,
שעולם של חלקים של פרטים אלמא דה פירודה,
יכול להופיע אותו.
אז
אנחנו בעצם,
אני אעשה רגע איזושהי סכמה,
איזושהי סכמה.
אנחנו בעצם מתחילים מהשם אחד,
הולכים לשמו אחד,
כשבדרך יש 6,000 שנות היסטוריה בעולמנו של אלמדי פירודה.
עד לכאן נתונים, אני מקווה, ברורים,
מוסכמים.
השם אחד, המגמה שמו אחד, הדרך אלמדי פירודה.
ד'
לכאורה אמור להיות ברור
שאם הקדוש ברוך הוא רוצה ששמו האחד,
שהוא האחד הוא,
יופיע בעולמנו שמו אחד כמה שניתן,
דרך כל המורכבות של עולם הפרטים אלמא דה פירודה,
ברור לכאורה,
פשוט לכאורה,
שהקדוש ברוך הוא היה צריך לברוא נברא מסוים,
שיש לו את התכונה,
את היכולת, את האופי,
את הכישרון.
להופיע את האחד בריבוי,
את
השם אחד בשמו אחד, בתוך אלמא דה פירודה.
אז ברור לכאורה שאמור להיברא נברא
כזה
שהוא יהיה הנציג של הקדוש ברוך הוא בעולמו.
לפי החשבון הזה, זה לא רק
עם ישראל, אנחנו הנציגים של הקדוש ברוך
הוא בעולם חדק וברוך מכלות כפיים.
זה יותר עמוק.
הקדוש ברוך הוא אחד. הוא ברא עולם כזה שיתגלה שמו אחד.
אבל העולם הזה הוא הפוך לגמרי מזה.
אז צריכה להיות פה איזו נציגות שתופיע מעולם עליון בעולם תחתון,
בעולם התחתון כדי שהעולם התחתון יתעלה כמה שניתן למדרגת העולם העליון.
דברים פשוטים, ילד.
פשוט.
אז בואו נחפש את הנציג הזה.
אולי הנציג הזה זה הקופים?
אולי התפוזים?
אולי החו?
צים? ככה אומרים?
חו?
צים?
צים?
לא, לא צריך להתעקש על זה, על הרשעים האלה.
מה זה מעניין אותנו?
איך אומרים את זה?
מי זה הנציג האחד הזה?
תשובה,
עם ישראל.
אתה האחד.
ושמך אחד,
ומי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ.
כמובן,
האחד האלוהי הזה מופיע בתכונתם של ישראל,
בסגולתם של ישראל,
ויכול להופיע כמובן רק בארץ ישראל,
שגם היא סגולתה אחד.
אז אתה אחד, ושמך אחד, ומי כעמך ישראל,
שתפקידו להופיע את השם אחד בשמו אחד, איפה,
למה ואיפה, כי הוא גוי אחד בארץ.
זה הסדר.
ולכן אנחנו עכשיו הולכים לחפש
מבצע חיפושים, מחפשים את המטמון.
יצאנו עכשיו לחיפוש,
לחפש את עם ישראל האחד הזה.
עכשיו, היא, ולכן, ולכן השקפתנו היא חייבת להיות,
הרב קוק קורא לזה
ההשקפה המאחדת.
דיברנו על זה במהלך השנים פה הרבה פעמים.
ולא ההשקפה המפרדת.
כלומר,
האישיות הישראלית,
האופי הישראלי, סגולת ישראל,
והתורה שצריכה להופיע את אותה סגולת ישראל,
היא חייבת להיות תורה אחדותית.
כי אחרת לא נגיע מהשם אחד לשמו אחד בתוך עולם הפירודה.
זה ברור.
עכשיו, איך האחדות הזאת מופיעה?
בכל הממדים, בכל התחומים, בכל הרבדים.
בואו נדבר בשפה של ספרי הרב קוק.
אם היינו מדברים, למשל,
בספר אורות התורה,
אז היינו אומרים,
אתה יודע מה?
שם אחד ושמו אחד,
עם ישראל יודע לגלות את האחדות האלוהית,
לא רק בתורה,
גם בחוכמות החול,
לא רק בלימוד,
גם במעשה.
ניקח דוגמה.
אם אתה עכשיו הולך לדרך ספר מוסר אביך,
שעוסק במידות ובמוסר וכולי,
היינו אומרים,
אתה יודע,
זה לא רק מתגלה בחוכמה,
מתגלה גם במידות,
לא רק בשכל,
גם ברגש,
בנפש,
ברצון וכולי.
אם אנחנו עכשיו בספר אורות,
שעוסק בענייני כלל ישראל,
עם ישראל,
ארץ ישראל,
גאולת ישראל,
יחס ישראל ועמים,
וכו' וכו'.
אז הרב אומר, אתה יודע איך מתגלה השם אחד?
הייתי אומר, באחד היותר יסודי שלו.
באחדות בין האלוהיות ללאומיות.
מה שהרב קורא במהלך האידאות,
האידאה האלוהית,
האידאה הלאומית.
אם אני אומר שיש הפרדה בין אלוהיות ללאומיות,
או לפי ההגדרה פה, בין דתי ללאומי,
כלומר, אם אני אומר משפט כמו,
הציונות אין לה דבר עם הדת,
או אומר משפט כמו,
הדת אין לה דבר עם הציונות,
אמרנו הרבה פעמים פה.
שהעולם שלנו הוא עיגול,
ושתי הנקודות על היקף העיגול הן מצד אחד,
שתי הנקודות הכי רחוקות,
כי אני צריך לעבור את כל ההיקף,
הן גם שתי הנקודות הכי קרובות.
לכן לצערנו הרב יש הרבה מכנים משותפים,
בין ההשקפה הציונית חילונית לבין ההשקפה החרדית נקווה של פעם.
הרבה מכנים משותפים.
אחד המכנים המשותפים פה,
זאת סוגיית ההפרדה הזאת,
על מהות פירודה.
הציונות תגיד אין לנו דבר עם הדת,
והיהדות תגיד אין לנו דבר עם הציונות.
לכל המצטרפים לשיעור הזה,
בשיעור הזה מדברים ברור.
לכן, מי שיש לו לב חלש,
שיכול ללכת לדרכו, אבל חפש שיעור אחר.
זה בסדר, אין בעיה.
אנחנו לא נשחק אותה, אנחנו נדבר ברור.
בסדר.
לכן אומר הרב, טעות גדולה היא.
הרב משתמש במילת טעות בכתבים שלו הרבה פעמים.
אני רוצה להגיד
שלושה דברים.
יש לפעמים שהרב כותב את המילה טעות.
לפעמים הוא כותב טעות גדולה, כמו פה.
לפעמים הוא כותב טעות יסודית.
טעות יסודית זה טעות ביסוד.
ניקח דוגמה.
קבלן בניין בנה בית.
עשה טעות.
אחי, איזה טעות עשית?
לא שמתי מספיק
איתום בגג.
יש נזילה.
טוב, בשביל זה הוא צריך להרוס את הבניין.
אפשר לעשות איתום.
פעם שנייה, נפתרה הבעיה.
טעות.
יפה.
יש טעות גדולה.
טעות גדולה זה טעות רצינית,
לא שמת מספיק בטון בקירות.
אה, זה,
יש כבר קור, אי אפשר לחיות בבית הזה.
אפשרות שלישית,
שהיא פיתוח של האפשרות השנייה,
טעות יסודית.
לא שמת מספיק ברזל בקונסטרוקציה.
היסודות לא יכולים להחזיק את הבניין, הבניין נופל.
אז יש כל מיני סוגים של טעויות.
טעויות רגילות או טעויות קטנות, לא נורא מתקנים.
טעויות גדולות,
כאן בחומר שהן טעויות יסודיות,
זה טעות רצינית מאוד שצריכה טיפול,
זה לא עוד טעות,
זה יסודי,
יסוד,
זה על זה הבניין עומד,
על היסודות האלה.
אני חושב שהרב מכוון פה גם,
למרות שהוא לא אומר את המילה טעות יסודית,
הוא אומר טעות גדולה.
טעות גדולה היא ביד אותם שאינם מרגישים.
יכול להיות שבתודעה אני יודע את מה שאמרנו עכשיו.
אבל אני לא אמור רק להכיר את זה בתודעה שלי.
אני אמור להרגיש את זה.
אני אמור לחיות את זה.
הרי המשבר הכי גדול בחיים שלנו,
זה שמה שאנחנו יודעים,
אנחנו לא מרגישים,
אם אלה לא חיים,
אם אלה לא פועלים.
זאת הבעיה.
איך אתה מעביר את החוכמה ללב,
חכמי לב, אלה שבנו משכן, יש שכינה בישראל.
איך חוכמה עוברת ללב,
שהוא מזרים חיים לכל האיברים, הוא החיים.
איך לשון המרה, הלב שם החיים.
אז טעות גדולה היא ביד אותם שאינם מרגישים את האחדות הסגולית שבישראל.
עם ישראל הוא גוי אחד.
יש בתכונתנו ובסגולתנו תכונת האחדות.
לכן כשחז"ל אמרו, למשל,
דוגמה,
ישראל,
קודשא בריך הוא ואורייתא חדה הם,
או קשורים זה בזה,
כלומר, פירושי, אבל נלך לפי הכיוון פה עכשיו,
ישראל וקודש בריך הוא אחד הוא.
איזה אחד הוא?
במובן הזה שאנחנו אחד.
מה הקדוש ברוך הוא אחד?
אף אנחנו אחד.
אנחנו הנברא היחידי מכל סך הנבראים,
ששייכים לתכונה הזאת,
שהיא תכונת האחד האלוקי.
ממילא יש לנו אחריות להופיע את האחד הזה בעולם הזה,
בשביל הנברא העולם.
השם אחד ושמו אחד.
אז יש מי שלא מודע לזה.
יש מי שלא מקבל את זה.
יש מי שלא מרגיש את זה.
ואז,
אם אתה לא בתודעה הזאת,
או אפילו לא בהרגשה הזאת,
אז ברור שאתה מתחיל לחלק חילוקים.
הגעת, נפלת בעולמות פירודה.
ואז כשנפלת בעולמות פירודה, הגעת לעולמות שקרה.
לכן טעות גדולה היא ביד אותם שאינם מרגישים את האחדות הסגולית שבישראל.
האחדות הסגולית הזאת נמצאת רק בעם ישראל כתכונה וטבע.
ולכן רק אנחנו יכולים לגלות את זה,
וזאת שליחותנו ואחריותנו וייעודנו ההיסטורי.
אומות העולם אין להם אחדות סגולית.
אצלם זה הפרדה.
ניתן דוגמה שגם הזכרנו אותה פה לא יודע כמה פעמים כבר.
ניקח את הדוגמה.
הנצרות,
כן?
שמקיפה לא מעט אנשים,
מאנשי אומות העולם.
הנצרות עושה הפרדה טוטאלית בין קודש לחול.
אתה רוצה להיות קרוב אל אלוהים המזויף שלהם?
תהיה מסורס ותלך למנזר.
זהו,
תתנתק משני הכוחות המפריעים לך להתקרב אל אלוהים השקר שלהם.
א', חברה, ב', יצר המין.
לכן תתנתק מהחברה למנזר, ב',
תהיה מסורס.
אין יצר הרעיות.
לכן,
כמו שאמרנו כמה פעמים,
איפה הנצרות שהיא חילקה את הפרקים?
חלוקת הפרקים בתורה היא חלוקה נוצרית,
ולכן אסור ללמוד את התורה לפי פרקים,
צריך ללמוד את התורה לפי פרשיות.
איפה הנוצרים שמו פרק ב'?
בין ימי המעשה וערב ובוקר יום השישי לבין שבת.
מה באו לומר בזה?
הפרדה בין חול לקודש.
זהו.
לכן אומות העולם, כדוגמה אמרתי, אומות העולם,
אין להן יכולת,
אין להן תכונה של אחדות,
ומילא זה גם לא התפקיד ההיסטורי שלהם.
זה לא מגמת החיים שלהם.
לכן כשאנחנו היינו בגלות אלפיים שנה,
רוצה להגיד משפט קצת חד,
כשהיינו בגלות אלפיים שנה,
הושפענו.
השפעות
חמורות
תחת תרבותם, השקפתם,
אופי חייהם של אומות העולם שתחתם חיינו אלפיים שנה.
אני רוצה להגיד כאן נקודה קצת חדה.
יש הבדל בהקשר הזה בין יהודים שחיו תחת השפעת הנצרות,
יהודים שחיו תחת השפעת האסלאם.
הנצרות היא ודאי עבודה זרה,
היא ודאי ריבוי כוחות.
כן, עבודה זרה, אין אחד.
והאסלאם להבדיל,
הם מחלוקת אם זה עבודה זרה או לא,
אבל הם כן מאמינים בהליכה,
לשיטתם השקרית כמובן גם הם.
בסדר.
אבל מבחינת סוגיית האחדות,
ההשפעה תחת ארצות האסלאם הייתה השפעה פחותה,
הייתה השפעה פחותה מאשר
השפעה תחת ארצות הנצרות.
לכן,
אני מדבר ברור,
אחינו הספרדים,
רובם, שחיו תחת השפעה מוסלמית,
הם פחות שייכים ללמידת פירוד.
לכן אתה תמצא אצל רוב הספרדים,
קשר
טבעי בין כלל כוחות החיים, כולל בהקשר פה בהורות,
בין הלאומי לדתי.
ואצל האשכנזי, שהיו תחת השפעה נוצרית,
ששם ההפרדה היא מאוד ברורה,
שם אתה תמצא הרבה יותר הפרדה בין כוחות החיים,
כולל בין אומה לדת.
בין אצל אחינו האשכנזים
שחזרו מהגלות חילונים,
בין אחינו האשכנזים שחזרו מהגלות חרדים,
אבל זאת התפיסה
ביסוד שלה.
זה הפרדה.
כי ההשפעה הנוצרית השפיעה, לכן יותר קשה להוציא
את הגלות מהיהודים מאשר אתם יודעים מהגלות.
התפיסה היסודית הגלותית שצריך להוציא מאיתנו זו זו,
התפיסה הזו.
עוד טיפה ברשותך.
לכן,
טעות גדולה היא ביד אותם שאינם מרגישים את האחדות הסגולית שבישראל.
ולמה אנחנו לא מרגישים?
כי אלפיים שנה לא גילינו את האחדות הזאת בפועל,
כי לא הייתה לנו אומה,
כי היינו קהילות מפוזרות,
לא הייתה לנו ארץ,
כי היינו בארצות מפוזרות,
לא היינו בריבונות,
כי לא הייתה לנו מדינה.
אז אלפיים שנה לא היינו עם אחד על כלל מרכיביו.
עם, ארץ, שלטון, מדינה.
אז אנחנו לא מרגישים,
איבדנו את הרגשה הנורמלית
של האחדות שבישראל,
בהקשר אלינו פה,
של האחדות בין הדתיות ללאומיות בישראל.
כי בגלות חיינו חיים דתיים ללא לאום.
לכן,
וחפצים הם בדמיונם.
הדמיון שהוא,
נראה אותו בהמשך,
יש פה הרבה מה לדבר על הכוח המדמה.
וחפצים הם בדמיונה,
בתפיסות הדמיוניות שלהם,
להשוות את העניין האלוהי הזה שמופיע בישראל,
המיוחד באופי הישראלי,
לעניין כל תוכן שבנו ולשון,
אשר בכל משפחות האדמה,
היות ואין אישיות סגולית אצל,
אין תפיסה אחדותית אצל אומות העולם.
לכן אצלנו, כמו שהרב כותב בהרבה מקומות,
אצל הגויים הפרדת הדת מהמדינה, זה דבר נכון.
ולכן,
כמו שאמרנו גם כבר באחד השיעורים פה,
צריך לשמור שבע מצוות בני נוח.
לא אסלאם, לא נצרות, לא בודה, אלף דברים.
שבע מצוות בני נוח זה גוי מתוקן.
ואין נפקא מינה לאיזה אומה אתה שייך.
זה לא משנה אם אתה גוי יפני,
או גוי רוסי,
או גוי
דרום אמריקאי,
או גוי אתיופי,
או גוי אמריקאי,
או סיני, או הודי.
מה זה משנה?
אתה כגוי צריך לשמור שבע מצוות בני נוח,
מה למדנו מכאן?
שהממד של הקשר בין האדם לבין אלוהים אצל הגוי,
לא שייך ולא עובר ולא קשור ולא נוגע ולא פוגע,
בממד הלאומי שאליו הגוי הזה שייך.
הרי שכל הגויים,
בכל המקומות,
בכל העמים,
צריכים לשמור שבע מצוות בני נוח,
הקשר שלהם עם אלוהים הוא שבע מצוות בני נוח,
ללא קשר לממד הלאומי שלהם.
אז אצלם הפרדת הדת מהלאום זה דבר נכון.
ברור.
למה?
כי אצלם אין קדושה אלוהית בלאומיות.
כל מה שלמדנו פה.
אין סגולה אלוהית בממד הלאומי.
אבל עם ישראל זה בדיוק הפוך.
מה למדנו פה חצי שנה?
עם ישראל,
כל סגולתנו,
כל תפקידנו זה לגלות קודש בחול ברמה הלאומית.
אצלנו הפרדת הדת מהמדינה זה חורבן.
לא באנו לעולם כדי שאלעד ישמור הלכות כשרות המטבח.
ושיהיה לשמור הלכות טהרת המשפחה בלבד,
לא בשביל זה באנו לפה.
זה חשוב, כשרות המטבח, וטהרת המשפחה,
ושמירת שבת, והנחת תפילין של רבותינו,
מה שאתה רוצה,
הכל נכון.
אבל יש משהו יותר יסודי מזה, יותר כללי מזה.
והוא האומה הישראלית כממלכת כהנים וגוי קדוש.
אידאה אלוהית בתוך האידאה הלאומית.
לכן אומר הרב,
אני קורא בקצרה,
טעות גסה ביותר ביד אותם שלא מרגישים את האחרות הסגולית שבישראל,
וחפצים בדמיונם
שמדמים שאנחנו כאומות העולם, ששם אצלם זה נכון ההפרדה הזאת,
וחפצים בדמיונם להשוות את העניין האלוהי הזה,
במיוחד באופן הישראלי,
ששונה מהאופי האנושי של אומות העולם,
לכל עניין שלם ושווה שבכל משפחות האדמה,
מה התוצאה של זה,
ומזה בא הרצון לפלג את העניין הלאומי ואת העניין הדתי לשתי פלוגות.
פלוגות, מפלגות, קבוצות, תגידו מה שאתם רוצים.
ושתיהן יחד נחלו בזה
שקר.
עכשיו,
אני
רוצה כן להעיר הערה פה.
המחלוקת בין הציבור הדתי-לאומי לחרדי,
אפשר להסביר אותה בהרבה ממדים.
אפשר להסביר את זה בממד היסוד,
היחס בין הקודש לחול בכלל, וזה
קצת
דובר פה.
אפשר להסביר את זה בממד היסוד שהיחס בין הקודש לחול,
איך הוא מופיע ברמה הלאומית,
שזה הדתי והלאומי.
אפשר להסביר את זה ברמת ההופעה,
שזה האם הגאולה עכשיו,
שהיא דרך ציונות חילונית,
היא גאולה.
יסוד המחלוקת בין הציבור הדתי הלאומי לחרדי,
הוא לא האם קיימת עכשיו זו גאולה או לא.
יסוד המחלוקת הוא יותר עמוק.
מה היחס בין הדת ללאום?
מה היחס בין הקודש לחול?
כשנפתור את המחלוקת הזאת ונברר את הבירור הזה,
מה תורת האמת אומרת,
אחרי זה נגיע לשלב השני.
טוב, איך זה שזה מופיע בצורה כל כך מסובכת?
בסדר.
זה
שלב ב'.
למה אתם כזה בשקט היום?
מה קרה?
שמעון, תגיב, נו.
מה השם?
בואו נכיר.
דן.
כן.
את
השאלה שלך, שאלת כוזרים.
רבי יהודה לוי שואל,
וכי התורה לא הייתה ראויה להינתן כהישרה לכלל בני אדם,
פחות או יותר,
סוף ציטוט,
אז היהודי עונה בשאלה,
למה לא כל גוף אדם
הוא לב?
למה לא כל גוף אדם הוא מוח?
למה יש ידיים, רגליים, כליות,
כליות, ציפורניים, שיערות?
זאת השאלה.
תשובה, העולם הזה הוא אורגן אחד,
יש בחינות שונות, תפקידים שונים, ולכן כל אומה,
והיחס העקרוני, החילוק העקרוני בישראל לעמים,
קיבלה ממד מסוים.
אני אגיד את זה בשפה כוללת מאוד,
ראשונית מאוד,
שטחית מאוד.
עם ישראל קיבל אחריות על הפנימיות של החיים,
אומות העולם קיבלו אחריות על החיצוניות של החיים.
אבל את זה צריך הרבה הרבה ברור.
אבל אשריך שכיוונת לשאלת הכוזרית.
וכי לא הייתה ראויה להינתן כהישרה לכלל בני אדם,
מאמר ראשון?
כן.
אני לא יודע אם זה לשאול או להעיר,
אבל נשמע מה הרב אומר.
מי תופס את המחלוקת העקרונית שיש לדעת החרדית,
לדת ומדינה,
אולי אני טועה, כן?
שואל, לא אתה שם כמשהו עקרוני,
אלא שוב אותה תקופה,
האנשים שנוסעו עם דגל המעולים החזיקו דגל נוסף.
אני מקווה שאתה צודק.
אני ממש לא בטוח שאתה צודק.
אני יכול לשאול שאלה חריגה?
חריגה.
היום צה"ל וצבא דוד המלך.
לו יצאו ארציו.
לו יצאו ארציו שצה"ל היום וצבא דוד המלך.
והמלך כולם צדיקים.
אך החשמונאים קוראים לזה היום. נגיד.
מה אתה
אומר?
כל
כל הציבור החרדי יתגייס לצבא או לא?
אתה רואה?
אתה מתלבט.
עזוב.
לא אמרת כן.
שים לב.
אלעד, שים לב.
לא אמרת כן.
לקחת נשימה ארוכה, לא ענית לי עדיין.
מה אתה אומר?
לא בטוח שיסוד המחלוקת הוא המציאות,
אלא כנראה אולי יותר נכון להגיד שיסוד המחלוקת היא ההשקפה.
לכן כשאנחנו התחלנו את סדרת השיעורים הזאת,
במה התחלנו?
הקודש הנבדל, הקודש המתגלה.
אתה
זוכר את זה?
שם התחלנו.
איך אני מתייחס לקודש המתגלה בעולם?
ואז מלקוס הוגת היחס בין הקודש לחול,
בזה פתחנו את הסדרה הזאת.
עכשיו,
יכול להיות,
אני לא אומר,
הציבור החרדי הוא מגוון,
יש לו המון גוונים,
כמו שהציבור הדתי-לאומי מגוון,
כמו שהציבור הנקרא חילוני מגוון,
כולם מגוונים,
על המנעד יש הרבה על הרצף,
נכון?
בסדר,
אני בטוח שגם היום,
אם אנחנו נגיד שואלים יחס לציבור החרדי,
ברור לי שבציבור החרדי יש היום הרבה על הרצף,
ברור לי,
בסדר? אבל עדיין יש תפיסה שאומרת
שאין דבר כזה לאומיות בעם ישראל.
הרב קורא, הרי למדנו את זה, הרב קורא ללאומיות,
לפי אותה השיטה,
חובת אחריות גדולה.
לאומיות זה מנגנון חברתי לתפקוד לאומי.
האם
הוא קשור לאלוהים?
לדעת,
לא.
תעשה
יפה תגר, שכחתי.
עכו,
אתם יודעים שהיהודי הזה מגיע מעכו כל שבוע בערך?
כל שבוע, לא?
עיר הקודש עכו.
הכנסת הרמח"ל,
שלא הייתה בו עזרת נשים,
מהחלון,
ברחוב, וכולי.
אז תיכנס לאיזה שטיבל בעכו שמה.
שאל כמה אנשים הנקראים חרדים, שבזרם הירושלמי.
שאלו את השאלה הזאת,
תגידו איפה בסיס המחלוקת בינינו.
איך אתם מתייחסים ללאומיות בכלל,
לא ללאומיות הזאת,
של הציונות החילונות.
לאומיות בכלל.
לאומיות זה ערך אלוהי.
מדינה, בוא נפרט את זה.
מדינה זה ערך אלוהי.
אנחנו מדינת ממלכת כהנים וגוי קדוש.
האם מבחינתכם מדינה זה ערך אלוהי?
יש לזה ערך קדושתי.
או מדינה זה כלי, כלי עבודה.
דרך אגב,
חלק ממנהיגי הציבור החרדי היום בכנסת
אומרים שנים ארוכות,
כמו דיברנו עוד כבר,
שמדינת ישראל מבחינתם זה ועד בית.
לכן אין כאן מניעה להתייחס למדינה,
האם להיות שרים,
האם להתייחס לצה"ל וכו'.
אתמול התפרסם,
אתמול שוב ראיתי התפרסם אחד מגדולי הציבור החרדי, הרב אירשמה,
אירש?
רב הלל?
אירש הלל?
לא יודע אם אני צודק,
שאמר חבר'ה,
או אמר לתלמידים שלו,
כן חרדים,
תשמעו,
אתם יודעים למה חבר'ה הסדר לא מתקלקלים בצבא?
והם לא מתקלקלים בצבא.
אתם יודעים למה?
כי הם רואים בצבא הצבא של יהושע בן נון.
נו,
אז כבודו,
יאמר לתלמידים שלו שזה הצבא של יהושע בן נון.
טוב, אולי עדיין לא גבעתי גולני צנחנים שריון?
מודיעין?
אין בעיה! חשמונאים, בואו ננסה, תנסו.
לא יודע, לא בקיא בפרטים.
כן.
דרך אגב,
מי שיצטרף אלינו עכשיו,
אתם צריכים להשלים פה,
כמה שיעורים היו עד היום?
16 שיעורים, זה לא הרבה.
כן.
בסדר,
אוקיי,
יש המון שאלות,
אני לא פותח עכשיו את כל האפשרות,
אתה צודק,
נכון,
בסדר.
עכשיו אנחנו בשאלה חדשה, מי אמר שהופעת
הלאומיות בישראל היא תלויה בממד הדתי?
בסוגיה בגמרא בסנהדרין,
מי אמר שגאולה תלויה בתשובה?
האם גאולה תלויה בתשובה או לא?
הגמרא, הרי אני קצת נוטה, אבל זה חשוב.
הגמרא, אנחנו לא אמרנו כלום מיום העצמאות,
צריך להגיד משהו על יום העצמאות,
לא היינו פה,
נכון?
הגמרא מביאה מחלוקת ידועה,
בבלי,
ירושלמי וכו',
האם גאולה תלויה בתשובה או לא.
האם עד שלא תהיה תשובה בישראל, תשובה כפשוטו.
יהודים שומרים שבת, מניחים צפילין וכו'.
האם עד שלא תהיה תשובה בישראל,
אין גאולה או יש גאולה.
יפה.
רבי אליעזר אומר, גאולה תלויה בתשובה.
רבי יהושע אומר, גאולה לא תלויה בתשובה. גם בבלי,
גם בירושלמי, הסתלק, שתק, רבי אליעזר.
בקיצור, גאולה מסקנת הגמרא, גאולה לא תלויה בתשובה.
ואז אומרת הגמרא אחרי שהגמרא בסנהדרין מביאה את
המחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע ושתק
או הסתלק, אני מדבר על הבבלי כרגע,
ושתק רבי אליעזר.
פתיחה כהודעה, אומרת הגמרא,
ואמר רבי אבא,
אין לך קץ מגולה מזה,
שנאמר,
ואתם הרי ישראל מבחינתנו פריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא.
כלומר,
סימן הגאולה הוא חזרת עם ישראל לארצו,
קיבוץ גלויות,
וארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה.
בקיצור, שוק מחנה יהודה, זה סימן גאולה
הגדול ביותר,
שם תמצא את עם ישראל,
ואת ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה. מצוין.
יפה.
שואל הרב צבי יהודה.
כי
מדומני זה מופיע במזמור י"ט,
באותה הדרשה המפורסמת שלושה שבועות לפני מלחמת ששת הימים.
שאלה שאני לא מבין.
רבי אבא הוא אמורא.
רבי אליעזר ורבי יהושע
הם תנאים.
למה הגמרא אומרת, למה רבינא ורב אשי סידרו, אמרו,
ואמר רבי אבא,
וו החיבור.
זה בכלל לא אותן דורות.
זה עולם של תנאים,
זה עולם של אמוראים.
למה הגמרא אומרת,
ואמר רבי אבא,
איזה וו החיבור יש פה.
אומר
רבי יהודה,
זה בדיוק העניין.
אף על פי שרבי אבא הוא לא תנא,
הוא לא באותה סקאלה של רבי יהושע ורבי אליעזר.
נכון,
אבל בעצם רבינא ורב אשי רצו להגיד לך,
אחרי שהגמרא בררה שהגאולה לא תלויה בתשובה,
כלומר היא לא פונקציה דתית,
עכשיו הגמרא באה לברר אז הגאולה במה היא כן תלויה?
במה כן תלויה הגאולה?
אומר רבי אבא,
אתה יודע במה?
בקיבוץ גלויות וארץ ישראל פורחת.
אבל הם לא דתיים, אלה שחזרו מחוץ לארץ.
ואלה שמפריחים את השממה,
לא בטוח שמפרישים תרומות ומעשרות או שומרים עורלה.
או שמיטה.
אומר רבי אבא, אל תתרגש.
זה סימן התחלת הגאולה.
רש"י אומר, אין לך קץ מגולה יותר מזה.
כך הסביר הרב צבי יהודה את וו החיבור
של ואמר רבי אבא על גבי
מחלוקת רבי אליעזר רבי יהושע.
אז מי אמר?
בסוף,
ברור שיהיה קשר בין האלוהי ללאומי,
והאלוהי יתגלה בלאומי,
כמו ממלכת כהנים וכו',
בסוף זה יקרה.
האם זה יהיה בקפיאה,
זה
לא יהיה בקפיאה,
כל החברים שלנו, רגע,
הכל יהיה בסדר,
אף אחד לא יקפא לכם שום דבר,
זה מתוך תודעה,
מתוך הכרה, מתוך בחירה,
אתם תגידו,
אנחנו רוצים את זה,
כי אין דרך אחרת,
זאת האמת האמיתית וכולי, ברור.
אבל האם התחלת הגאולה,
האם סימני גאולה של שלב א',
או שלב ב',
או שלב ג',
או לפני שלמות הגאולה,
האם ההתחלה תלויה בתשובה?
אומרת הגמרא, לא.
וכך אומרים כל הראשונים.
זכיתי להוציא ספר שנקרא בנתיבי הגאולה,
נביא אותו פה למכור למי שירצה ולא קנה.
יש פרק של מקרא גאולה ותשובה, מקורות מכאן עד מחרתיים.
גמרות, מדרשים,
רוב מוחלט של הראשונים,
כולל הרמב״ם על פי דיוק של הבית יוסף,
סוברים גאולה לא תלויה בתשובה.
זה לא איזו גמרא זניחה.
זה כל הראשונים סוברים כך.
בסדר?
אז הנקודה הזאת היא יסודית פה.
טוב,
נכון,
הכל בשלבים, אנחנו בשלבי גאולה, נכון.
לכן עוד פעם,
טעות גדולה היא ביד אותם שאינם מרגישים את האחדות הסגולית שבישראל,
וחפצים הם בדמיונם להשוות העניין האלוהי הזה המיוחד
באופן ישראלי לעניין כל תוכן של עם ולשון,
אשר בכל משפחות האדמה,
ומזה בא הרצון לפלג את העניין הלאומי ואת העניין הדתי לשתי פלוגות,
ושתיהן יחד נחלו בזה שקר.
לא יפה לסיים את השיעור במילה שקר.
אז אני אסיים שוב במילה אמת.
כלומר,
החיבור בין הממד הדתי ללאומי הוא האמת של התורה.
אנחנו בתוך התהליך הזה.
מכון מאיר זה חלק מהתהליך הזה.
ברור?
ברור,
הנה אנחנו חיים בדור, בתקופה ההיסטורית כזאת,
שנה וחצי,
שרואים שאין שום סתירה
בין להיות תלמיד חכם, צדיק, ירא שמיים, אמיתי,
לבין להיות לוחם מצטיין.
אין שום סתירה.
שום סתירה.
איזה מושג, איזה מילים?
אותי שמעת אומר פעם את הביטוי הזה,
קירבנו אנשים לדת?
אני שלושים שנה במכון מיר,
לא נראה לי שמעתי פעם אחת המילים,
האלה קירבנו לאנשים לדת. לא נראה לי שמעתי ממני אף פעם.
מה זה קירבנו לאנשים לדת?
התורה הולכת ומופיעה בישראל?
זה
מה
שצריך לומר,
זאת האמת.
כי אתה אומר, קירבנו זה כאילו משהו מבחוץ.
זה חיצוני לי. לא, זה הטבע שלנו, פשוט הוצאנו את עצמנו לפועל.
זה הכל.
בבקשה, כבודו, כן.
נעים מאוד.
רבי יהושע.
רבי יהושע,
לחקר רבי יהושע,
גאולה ללא תלויה בתשובה.
מה אתה רוצה ממני?
אני לא באתי לריב, אני באתי...
אני לא באתי לריב,
אני באתי ללמוד.
לא לומדים את הסוגיות האלה.
לא לומדים את הסוגיות האלה.
כבודו עם כיפה שחורה פה,
ברוך הבא,
אתה בא מהכיוון הזה?
מה אתה עונה לו?
לומדים את הסוגיות האלה?
בן כמה כבודו מותר לשאול?
ארבעים, למדת פעם סוגיית גאולה ותשובה?
מישהו העיר לך שצריך ללמוד את זה בכלל פעם?
סתם דוגמה.
לא לומדים את זה.
זה נגמר בשיעור, אז זה פוסקים, זהו.
במובן הפרטי,
כן. סליחה. ברור. ברור, אני לגמרי בזה.
ברור.
טוב,
אנחנו פה התחלנו את הסוגיה,
הקדמה של הפתיחה,
של המבוא,
של הכריכה,
של ההקדמה של השיעור הזה.
תשמרו את הדפים.
רוצים להמשיך את זה יותר בעצמכם?
עוד לא הגענו לעיקר, העיקר זה פסקה שתיים, זה
העיקר. רק עם הפצצות.
אנחנו מפציצים את נמלי התעופה של תימן.
שמעון, יאללה, רבי שמעון.
רגע, אז רק מי שרוצה את הדף אליו, ברוך יהיה.
מי שלא רוצה, נאסוף פה בפינה.
כן.
