טוב,
אז ברוך השם, אנחנו זוכרים ככה להתחיל.
בעזרת השם יתברך, אנחנו בעצם קוראים לסדרה הזאת גדלים מהחיים.
אנחנו צריכים ככה לעיין בכתבי הרב.
ובאמת אני מרגיש שיש לימוד אמונה.
לימוד אמונה זה בעצם לימוד של החיים.
בעצם שאדם שואל את עצמו איך אני חי,
חי בחיים שלי,
בהתנהלות של החיים שלי.
אחרת, הרבה יותר גדול, הרבה יותר דבק בקדוש ברוך הוא,
אבל הסוד שזה עובר ממש ממש מהחיים שלנו ומהמקום שבו אנחנו נמצאים,
ושם לאט לאט גדלים.
אחד המקומות הכואבים של בן אדם זה שבן אדם מרגיש
שלא טוב לו,
לא טוב לו, והוא לא יודע להגיד מה הבעיה.
בזוגיות זה מאוד חזק,
שכאילו אחד מבני הזוג מרגיש לא טוב,
השני אומר לו, מה קרה, מה קרה, צריכה ככה, צריכה אחרת, כאילו, לא יודע להגיד, לא יודע להגיד.
למה?
כי בעצם בתפיסה,
הוא אומר, וואלה, אני נמצא בשלום עליכם .
נמצא במקום שאני כאילו,
אני לא יודע להגיד.
עכשיו, יש פעמים בן אדם נכשל,
בן אדם נפרד, בן אדם קיבל מכה,
בן אדם הפסיד, לא יודע מה,
שבן אדם יודע להגיד,
וואלה, כאילו, בגלל זה לא טוב לי .
לא טוב לי, כי כאילו,
קרה לי פה משהו.
אבל יש פעמים שלא קרה כלום.
זאת אומרת, על פניו לא קרה כלום,
אני לא יודע להצביע על נקודה,
לא נכשלתי, לא נפרדתי, לא יודע מה,
פוטרתי, לא יודע, כל מיני דברים שהאדם זה,
והאדם לא טוב לו.
והאדם לא יודע להגיד,
למה לא טוב לי?
זו נקודה שמי שחווה את זה בחיים זה מאוד מאוד כואב,
כי כאילו אדם אומר,
בואנה, אם היית אומר לי מה הבעיה,
הייתי יכול לעזור לך.
אבל בן אדם שהוא בכאב,
הוא הרבה פעמים לא יודע להגיד,
הוא לא יודע להגיד מה הבעיה.
הוא אומר, מה קרה?
תגיד מה קרה.
לא יודע להגיד מה קרה.
עכשיו, למה הדבר הזה הוא סוד מאוד מאוד גדול?
כי ברגע, כמו כל דבר בחיים,
כמו בן אדם שהוא חולה בגוף, לא בנפש,
חולה בגוף, יש לו כאבים, הוא הולך לרופא, השלב הראשון זה לאבחן.
תבין קודם את האירוע,
ואז אנחנו יכולים באמת לתת פתרון,
אבל אם אתה לא מבין מה האירוע,
אז איך אתה יכול לתת לו פתרון?
וזה התסכול הגדול בחוויה הזאת,
כי בן אדם אומר,
בואנה, אני לא מרגיש, אני לא יודע להסביר מה אני מרגיש,
אבל אני לא מרגיש טוב, לא טוב לי.
אומר הרב, אני קורא את הכל, ואז כשמוצא
את עצמו לואה במובן הרוחני,
כשמוצא אדם את עצמו לואה במובן הרוחני,
עד שאין כינורו האצילי מנגן בקרבו כראוי לו במנגינותיו הנהדרות והנעימות,
אז צריך הוא לברר לעצמו מהו התוכן של הלהות הזאת,
כדי לעמוד על מהלך רפואתה.
לפעמים הסיבה היסודית
היא גופנית לגמרי ,
כלומר חולשת הבשר מאכילת ההיגייה הרוחנית,
אז כל מה שהתעצם יותר לחדור במעמקים הרוחניים
יגרום לעצמו כהות ההופעה ונביכת הרעיונות.
ואין דרך לבוא לידי תיקון כי אם על ידי השקטת רוח,
מנוחה וסידור היגיני במעמד החיים.
אמנם יש העלאות באה מתוך העינוי הנפשי,
כלומר שהנשמה שואפת למרחבים גדולים,
לשאיפות רבות ערך,
לציורים מהירים ומביקים, לחשבונות של עולם אדירים ומלאים.
ועל ידי מניות צדדיות היא משועבדת באורחות מדעיה לתכנים מוגבלים,
לבירורים פרטיים של ענפים מעשיים
שאינה מוצא בהם כדי סובה,
ועם כל זה הרי היא מוכרחת להתעמק בהם ולשום בהם מעייני הראשם ברובם.
אז, תחת הצהלה הפנימית של מרוץ החיים,
של החידוש והצמיחה הרוחנית,
מסתתרת תוגה חרישית פנימה בחדרי החדרים של הנשמה.
ואין הרפואה הבאה,
כי אם על ידי שיקוי אמיץ עם משקי החיים העליונים של הציורים הצלחים אשר בגובים מרומים.
אומר הרב, כשמוצא האדם את עצמו לועה במובן הרוחני.
מה זה לועה?
מה זה לאות?
לאות זה עייפות.
האדם מרגיש את עצמו, אין, עייף.
אני זוכר, אני יש לי, אני גבוה קצת, אז יש לי עקמת בגב.
ובתיכון שלי, הרופא אמר לי, תשמע, אתה חייב לשחות פעמיים בשבוע.
והייתי הולך לשחות.
והיינו בבריכה, זה היה שעה של גברים,
היינו רק אני בגדול והמציל,
אולי עוד שני אנשים שוחים,
ככה התחברתי עם המציל,
באיזשהו שלב אני אומר לו, תשמע אחי, בוא
תיתן לי שיפור סגנון, אני שוחה,
תגיד לי אם אני שוחה נכון.
תראה, תשפר אותי, חזה, חתירה, גם.
והוא מסתכל עליי, והוא אומר לי, פעם ראשונה רק תשחה,
תשחה עשר חזה,
עשר חתירה,
טה טה טה.
אני שוחה,
בסוף כשאני יוצא, הוא אומר לי, תגיד לי, מה אתה מרגיש אחרי שאתה שוחה?
אני אומר לו שני דברים.
אחד, מת מרעב,
שתיים, מת מעייפות.
הוא אמר לי, אם ככה, עוד לפני שאני פותח את הפה,
תדע שאתה לא שוחה נכון.
אדם ששוחה נכון, הפוך, הוא דווקא מרגיש הרבה יותר מלא כוחות אחרי שהוא שוחה.
עכשיו, למה אני מספר את זה?
כי זה ממש משל בעבודת השם שלנו.
זאת אומרת, אדם שחי,
ואומר, בוא 'נה, אני גומר את היום שלי,
עייף.
עכשיו, זה לא עייף, כולם פיזית גמורים מעייפות בלילה,
כן?
אדם עבד ביום שלו,
למד, עשה דברים, ברור שהוא עייף.
אבל אם בן אדם גומר את היום שלו,
והוא אומר, אני גמור,
זה אירוע.
זה אירוע, זה לא אמור להיות.
שוב, עייפות פיזית, פשוט, אנחנו עובדים, אנחנו צריכים לישון, זה ברור.
אבל כאילו בחוויה,
לא חוויה של לאות,
שכאילו אני גמור, כאילו.
וזה אומר הרב, כשמוצא האדם את עצמו לֵאוּת הִיא במובן הרוחני,
תראו את הביטוי הזה,
עד שאין כינורו האצילי מנגן בקרבו כראוי לו במנגינותיו הנהדרות והנעימות,
צריך הוא לברר לעצמו מה התוכן של הלאות הזאת כדי לעמוד על מהלך הפריטה.
אומר הרב,
אדם מוצא את עצמו,
תראו את הביטוי הזה,
עד שאין כינורו האצילי מנגן בקרבו כראוי לו במנגינותיו הנהדרות והנעימות.
אומר הרב,
למשל,
כל אחד בתוכו יש כינור,
כינור אצילי, כן, זה הכל רוחני כמובן,
אבל שהוא מנגן.
וכשמנגנים בכינור,
אז מה?
אז הניגון הוא כזה שמה?
שממש מרגישים כל חריקה.
נגינה היא נקייה, היא מדויקת, היא מכוונת.
אבל יש נגינה בכינור,
שכאילו היא מזייפת, כאילו.
אומר הרב,
אין כינורו האצילי מנגן בקרבו,
כראוי לו במנגינותיו הנהדרות והנעימות.
זאת אומרת, מה החוויה?
שבכינור הפנימי שלי הכל מזייף,
אני לא מביא את עצמי,
אני לא טוב לי עם עצמי,
אני לא שמח, אני לא במקום שלי.
אומר הרב,
זה דרך אגב מדהים,
שמסתכלים על זה לעומק,
הוא אומר, הדיפולט, הברירת מחדל של יהודי,
שיש בתוכנו כינור שמנגן בקרבנו כראוי לו במגילותיו הנהדרות והנעימות.
זאת אומרת, יש פה איזה ניגון שכאילו אני חי ,
אני חי אותו, אני חי איזה ניגון פנימי,
אני מביא משהו מאוד מאוד עמוק מהחיים שלי לעולם,
למציאות.
וזה דבר משמח,
זה דבר שהוא לא חורג,
כן.
לא,
כולם צריכים ללמוד את זה.
אבל יש אנשים שבטבעי שלהם זה יותר קל.
כמו כעס, יש אנשים שיש להם נטייה לכעס,
הם צריכים יותר עבודה על כעס.
ויש אנשים שיש להם נטייה יותר לעצבות,
כאילו הם יותר מדוכאים כאלה.
והם צריכים לעשות עבודה יותר גדולה.
כל אחד,
הקדוש ברוך הוא נתן לו את ההתמודדויות שלו.
אבל למה זה פלא בעיניי?
כי כאילו יש פה איזה ברירת מחדש,
אתה צריך להיות שמח בחיים שלך.
אתה צריך לגמור יום,
פשוט יש לך כוח.
שוב,
אני מדבר לא פיזית,
פיזית, אנחנו כולנו עייפים,
צריכים לישון את ה...
העם אומר שמונה שעות,
לא משנה, לא נכנס כרגע לזה, אבל כאילו,
אבל
בחוויה שלך אתה צריך לקנות,
לקנות מלח, מלא כוחות, זה ככה, ככה אנחנו אמורים להתנהל בעולם, כאילו.
ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם, שהכל נמלו...
עד שאין כי נורא אצילי מנגן בקרבו כרעילו במנגינותיו הנהדרות והנעימות,
אז צריך הוא לברר לעצמו מהו התוכן של הלהוט הזאת,
כדי לעמוד על מהלך איפה אתה.
אומר הרב, צריך לאבחן,
צריך לזהות, למה אתה אוהב, מה קרה?
בן אדם,
אתה רואה לפעמים אנשים צעירים,
צעירים בגיל, בני שמונה עשרה, זקנים כבר, כבר מכירים, עזוב אותי, אל תדבר איתי,
אני כבר, עזוב, אני כבר מכיר, מכיר.
דיברנו, כאילו, אדם עצוב,
מלשון מעוצב, כן, הוא רואה, הוא כאילו, זה ככה אני, ככה אני,
זה כאילו מתכון בטוח לעצבות.
עכשיו, למה זה פלא?
כי הוא אומר,
צריך לזהות, להבין את האירוע.
אם אתה לא תבין את האירוע,
אתה יכול לתת מענה,
לא במקום הנכון.
כן,
הרב כותב על זה בהרבה מקומות,
שחלק מהעבודת, בטח בעבודת מידות, אבל בכלל,
זה קודם כל לזהות את המצב,
להבין את המצב שלך,
ואז אתה יכול לתת לו מענה,
אם אתה לא מבין,
אתה מדמיין לעצמך דמיונות.
אז אתה לא באירוע,
אתה לא מבין את הדבר כדי לתת לו מענה.
פה אומר הרב לפעמים,
הסיבה היסודית
היא גופנית לגמרי.
כלומר, חולשת הבשר מאכיל את ההגייה הרוחנית.
פה הרב אומר דבר מדהים.
הוא אומר הרבה פעמים,
אדם שלא הולך לו טוב,
הוא מתחיל להתברבר עוד יותר.
זאת אומרת, אדם שכאילו מתבכבש, הרבה יותר ממה שהוא מתבכבש.
למה?
כי כאילו הוא אומר,
אופנה, לא יודע מה קורה איתי כבר,
ואני כבר זה, וכבר אדם מתחיל לאכול סרטים,
מה יש לו, ומה עובר עליו, וכאילו,
סיפורים שלמים,
שבקצה מה?
פיזית,
כל האירוע הוא בבשר שלך.
אני זוכר שהיה לי תקופה
שהיה לי כאבי ראש ממש גדולים,
שמטורפים.
ואני בראש שלי כבר אמרתי,
וואי, שמר אחר, מה יש לי בראש כבר?
אתם מכירים,
בן אדם, לא יודע איך אתם,
אבל במדינת ישראל יש חרדות להרבה,
ככה, אוכלים סרטים, מה יש להם?
וכאילו, אני בראש שלי כבר,
מה יש לי?
וכבר אמרתי לאשתי,
איזה ספר מאמרים לכתוב, כאילו,
אחרי 120,
כאילו, כזה, הייתי כבר ממש ב...
ודיברתי עם איזה חבר ככה,
ואתה יודע, אני מספר לו שיש לי ממש כאבי ראש מטורפים וזה.
אז הוא אומר לי,
תשמע, מה, באיזה שעה אתה הולך לישון בלילה?
אמרתי לו,
אמרתי לו, באיזה שעה אתה קם בבוקר?
אמרתי לו,
ומה אתה אוכל בארוחות שלך?
אמרתי לו,
אז הוא אומר לי, כאילו,
בוא, בוא,
לפני שאתה אוכל סרטים, מה יש לך?
ומה אתה מסתבך?
ומה,
איפה אתה נמצא ?
בוא,
בוא, קודם כל, מה?
תסדר את החיים שלך, תישן,
אומר לי תישן שלוש,
שלושה לילות בלילה, שמונה שעות בלילה, במשך שלושה ימים,
תאכל שלוש ארוחות ביום,
בוא נדבר אחרי זה.
למה אני אומר את זה?
כי כאילו אתה בא,
אוכל סיפור שלם ,
כל הבעיה שלך היא גופנית.
כל האירוע הוא בעצם,
מה שהרב אומר פה,
לפעמים הסיבה היסודית היא גופנית לגמרי.
כלומר, חולשת הבשר מאכיל את ההגיעה הרוחנית.
וואלה,
אתה גמור מעייפות, אחי, זה לא קשור, אין לך בעיה רוחנית,
אין לך בעיה, ואנשים לפעמים מלא מלא דברים והתלבטויות ומתבכבשים לגמרי,
שהבעיה היא, היא בעיה נקודה גופנית בכלל,
זה לא אירוע רוחני.
אומר הרב, אז כל מה שיתעצם יותר לחדור במעמקים הרוחניים,
יגרום לעצמו כהות ההופעה ונביכת הרעיונות.
זאת אומרת, כל מה שתנסה ללמוד,
להבין את המעמק, את הדברים הרוחניים בחיים, בעולם, בתורה,
בעצם יגרום לעצמו כהות ההופעה ונביכת הרעיונות.
כאילו,
מה שאני רואה כ...
כן, אני לא רואה את הדבר הנכון,
אני רואה בצורה מטושטשת כבר.
ואין דרך, אומר הרב, לבוא לידי תיקון, כי אם על ידי השקטת רוח,
מנוחה וסידור הגן ומימד החיים.
תשן שמונה שעות בלילה,
תאכל כמו בן אדם,
תתעמל,
תעשה התעמלות מה שנקרא, ברמה הגופנית,
וזה כל האירוע.
אל תתבכבש, ואל תאכל סרטים מה יש לך,
ואולי אתה כבר לא יודע.
הרבה פעמים בן אדם שמתמודד עם משהו,
יש לי פשוט פשוט מנחלות לרווקים ורווקות,
אז זה כאילו מאוד חזק שם,
איזה אחד ליווה אותי פעם איזה שיעור,
אומר לי, תשמע, אני כבר לא, אני בקשר ומלא קשרים,
אני נפרד, הוא אומר לי, אני כבר לא יודע אם אני רוצה להתחתן בכלל,
כבר לא יודע מי אני בכלל.
אני כבר לא יודע בכלל,
כאילו...
עכשיו, יש פעמים, בואנה, באמת, בן אדם עבר חוויה,
צריך לבדוק, צריך לראות מה עוררה בו החוויה הזאת ומה קרה שם.
אבל יש פעמים שכל האירוע הוא גופני, אחי, תישן טוב,
תאכל טוב, אין לך שום בעיה,
אין לך שום בעיה.
מבינים מה אני מתכוון?
כי הרבה פעמים אנחנו נתפסים לאיזה בעיות עומק, לפעמים זה כן,
לפעמים זה אומר הרב,
כאילו, השלב הראשוני, תכף נראה שאנחנו נעמיק פה,
אבל השלב הראשוני אומר הרב, זה רק גופני.
תאכל טוב, תישן טוב, הכל טוב, א
זה מאוד חזק, בטח בממפאים וכאלה,
שהם עריות, הם לא ישנים, הם לא זה, אז פתאום אתה, פתאום אתה חבורה, אז אתה כאילו,
הרבה יותר...
לגמרי.
לגמרי.
אבל הוא אומר,
הרב, תבין את האירוע, האירוע הוא לא רוחני,
האירוע הוא גופני.
זאת אומרת, זו נקודה משמעותית מאוד להבין אותה,
כי אם אתה מבין את זה,
אוקיי, אז אני צריך לעשות תיקון,
אני צריך לחזור לאכול, להתאמן, לשחות,
לא יודע כל אחד ועניינו,
אבל כאילו, הבעיה היא ברובד של הגוף,
היא לא ברובד של הרוח.
אבל פה, בואו, כל זה זה כאילו הקדמה,
כי זה כאילו דבר די פשוט לחשוב אותו,
למרות שהרב אומר את זה גם בהיבט הרוחני,
זאת אומרת, הוא אומר, תדע לך, לפעמים רוחנית אתה מתבלבל
מסיבה גופנית, לא בגלל משהו...
אבל פה יש כבר עומק יותר גדול,
אמנם יש, שהלהוט בא מתוך העינוי הנפשי.
כלומר, שהנשמה שואפת למרחבים גדולים,
לשאיפות רבות ערך,
לציורים מהירים ומביקים,
לחשבונות של עולם אדירים ומלאים.
עכשיו אני שנייה רוצה לעשות עצירה רגע.
אנחנו, הקדוש ברוך הוא ברא אותנו
נשמה בתוך גוף.
זה לא תקלה.
זאת אומרת, אני אומר, תשמע, רק היית משחרר לי את הגוף, את התאוות שלי,
את היצרים שלי, את
הכוחות שלי, רק תשחרר אותם מהם,
אני הנשמה שלי עפה.
אז מה החידוש של התורה?
שזה לא סתר, זה לא תקלה שיש לך נשמה ויש לך גוף.
זה האירוע של החיים שלנו.
איך הנשמה,
אלוהי נשמה שנתת בי תיאוראי,
איך אני מצליח להופיע אותה בגוף שהוא שייך לעולם החומר.
וזה אירוע , זה אתגר, זה
הסיפור של החיים שלנו,
זה האתגר שילווה אותנו מהיום שאנחנו נולדים.
אולי מבר מצווה עד שאנחנו מתים.
זה אתגר שכל החיים בן אדם הולך איתו.
הפער הזה בין המקום הנשמתי,
כן, ברמה העמוקה, זה מקום של נתינה,
של השפעה, של הטבה, לבין מקום שרוצה לקחת ולחטוף ושיהיה לי.
אומר הרב יש שהלאות באה מתוך העינוי הנפשי.
כלומר שהנשמה שואפת למרחבים גדולים,
לשאיפות רבות ערך, לציורים מהירים ומבהיקים,
לחשבונות של עולם אדירים ומלאים.
זאת אומרת הנשמה שלנו היא חלק אלוקי ממעל ממש,
כמו שאומר בעל התניא.
הנשמה שלנו היא גילוי,
הקדוש ברוך הוא כביכול מלוא כל הארץ כבודו,
בחר, אומר וואלה אני מביא תשובה לעולם,
אני מתגלה בעולם,
גם דרכך.
כן, לא שאנחנו חס ושלום אלוהים,
אבל הקדוש ברוך הוא מתגלה בעולם גם דרכנו.
נשמה אלוקית שלנו.
ופה אומר הרב דבר מדהים.
הנשמה שלנו, היא רוצה כל הזמן הכי גדול,
הכי עוצמתי, הכי חזק,
הכי גדול,
הכי הכי, אני אומר בשפה שלנו, אלוקי שיכול להיות.
אבל מה?
היא מתעסקת כל היום עם פרטי פרטים.
עם פרטי חיים,
פרטי פרטים של החיים,
וזה גם בלימודים.
אדם לומד,
רוצה להשתוקק, להידבק בקדוש ברוך הוא.
אומרים לו, תתחיל ללמוד הלכה,
תתחיל ללמוד אמונה,
תתחיל כאילו להיכנס למה?
לפרטי הפרטים.
זה לא יבוא לך בלי פרטי הפרטים.
אז יש פה בעצם איזו סתירה
שהיא מאוד מאוד יכולה להכאיב.
שמה?
שהנשמה
שואפת למרחבים גדולים,
לשאיפות רבות ערך,
לציורים מהירים ומבהיקים, לחשבונות של עולם אדירים ומלאים.
אנחנו יש לנו נשמה אלוקית,
והקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ כבודו.
ואנחנו,
בנטייה הטבעית שלנו כל אדם מרגיש שגם כשטוב לו הוא רוצה שיהיה לו עוד יותר טוב וגם כשהוא מצליח בעסק שלו הוא רוצה להצליח עוד יותר וגם כשהוא להבדיל בעבודת המידות שלו הוא רוצה עוד יותר להיות מדויק ואמיתי ולהידבק בקדוש ברוך הוא
עכשיו למה הדבר הזה הוא פלא
כי אם אני יודע באבחון שפתחנו בהתחלה אני יודע שזה מובנה ככה מה זאת אומרת זה מובנה זה מובנה שיהודי
שייך לדברים ענקיים.
כמו בן אדם,
גם בן אדם שהיה קצין בצבא,
או בן אדם שהיה מדריך בתנועת נוער,
בן אדם שכאילו בחוויה שלו אמר, אני עכשיו מתעסק,
אני רואה את זה על הרבה מילואימניקים שמשתחררים,
כאילו בואנה, אני עכשיו התעסקתי בדבר הכי גדול בעולם,
לבעֵר את הרוע מהעולם,
כאילו ש...
קיום של עם ישראל,
אני כאילו גרמתי לזה להיות.
כן, כל המילואימניקים שיושבים פה,
זה כאילו מכירים את החוויה הזאת.
עכשיו,
למה הדבר הזה הוא פלא?
כי כאילו,
בן אדם בא ואומר,
בואנה, הייתי במקום הזה,
ובוא נא אל תדבר איתי בכלל.
אני לא יכול,
אני לא יכול בכלל להמשיך בכלל.
למה אני לא יכול להמשיך?
כי אני שייך לציורים,
למרחבים גדולים, לשאיפות רבות איך אנחנו מנצחים,
אנחנו מאירים את האור של העולם.
זה מה שאנחנו עושים בחיים.
ופתאום אתה בא, לוקח אותי, פתאום לוקח אותי מה המילואים,
מה הדבר הכי חשוב שאני עושה,
פתאום לוקח אותי למה?
לפרטי פרטים של החיים, גמרת אותי.
גמרת אותי.
עכשיו, מה גמרת אותי?
תראו איזה עומק זה.
מה בעצם קורה?
אני מגיע לחיים, אני לאה.
אני עייף.
פתאום אתה רואה אנשים,
אריות! אריות! נלחמו כמו אריות, הסתערו,
השם ירחם, מה הם לא עשו?
פינו גופות,
הכל הם עשו .
פתאום אתה רואה אותם באזרחות שלהם,
נחלשו.
אתה רואה אותם פתאום כאילו לאין,
בעברית זה דרדלה, כאילו אין להם כוח לכלום.
אתה אומר, מה אתה דפוק, אחי?
מה זה אין לך כוח לכלום?
אתה אין לך כוח לכלום?
מילא,
אתה אין לך.
הוא אומר, אין לי כוח.
למה אין לו כוח?
כי פתאום...
הוא מזהה, זה לא עניין גופני,
כמו שאמרנו בשלב הראשון.
זה עניין שהאדם אומר,
בואנה, אני שייך למרחבים גדולים,
לשאיפות רבות ערך, דבר איתי איך אני משנה את עם ישראל,
איך אני משנה את העולם.
אמר לי זה מילואימניק בשבת האחרונה.
הוא אומר לי,
תקשיב, אני כאילו השתחררתי.
הוא אומר, אין מצב שאני חוזר להייטק שלי.
הוא אומר, אין מצב.
עכשיו הוא אומר, מבחינת פרנסה אני חייב לחזור,
אני לא יכול לא לחזור.
אבל הוא אומר, מבחינת המקום הפנימי שלי,
אני רוצה להשפיע, לראות איך כאילו, בואנה, למה הוא רוצה את זה?
כי הוא חווה את זה עכשיו במילואים.
בואנה, הוא היה החייל.
בזרוע המבצעת של הקדוש ברוך הוא בעולם,
לא פחות מזה.
כאילו זה, כאילו זה האירוע.
הוא נלחם, הוא הציל, הוא עשה, הוא...
פתאום, מה הוא עושה כאילו?
עכשיו, למה הדבר הזה הוא כזה עמוק?
כי פתאום אדם מבין שהלאות הזאת,
זה עכשיו, זה הנקודה עכשיו.
הלאות הזאת זה לא כן היא דפוק.
זה לא כן היא חלש.
לא כי אני לא שווה,
אלא בדיוק הפוך.
הלהוט הזאתי,
היא כאילו מכוונת אותי, אומרת לי, תקשיב,
אתה לא באירוע שלך בכלל.
אתה לא באירוע שלך במובן העמוק,
אתה צריך להתחיל לשאול את עצמך,
זה נכון, אתה עכשיו לא בצבא ולא בשירות המשמעותי הזה,
אתה צריך לשאול את עצמך איך אני לוקח את החיים שלי היום ומכניס מהגודל הזה,
מהשאיפות רבות ערך, מהדבר העליון הזה שקורה,
איך אני לוקח למה?
לפרטי פרטים של החיים שלי איך אני חי בתודעה גדולה כן זה בשפה הגבוהה זה כאילו איך אני מחבר את המחשבה התודעה העליונה למעשים שלי לפרטים של החיים שלי
וזה מה שאומר פה אמנה משה הלהוד בא מתוך העיינוי הנפשי
לומר שהנשמה שואפת למרחבים גדולים לשאיפות רבות ערך לציורים מהירים ומביקים
לחשבונו של עולם אדירים ומלאים ומה
ועל ידי מיניות צדדיות היא משועבדת באורחות מדעיה לתכנים מוגבלים,
לבירורים פרטיים של ענפים מעשיים שאינה מוצא בהם כדי סובה.
ועם כל זה הרי היא מוכרחת להתעמק בהם ולשום בהם מעייניה ראשם ורובם.
זאת אומרת, מה קורה לבן אדם?
בן אדם,
במקום הגודל שהוא הרגיש אותו,
הוא אומר, בואנה, אני כל הזמן מתעסק עם פרטי פרטים.
וגם אדם שמגיע ללמוד תורה,
זה גם יכול לקרות לו,
כי הוא בא ללמוד תורה,
להתחבר למגמה של העולם,
להיות שייך לעץ החיים,
להיות דבק בקדוש ברוך הוא.
ואתם מדבקים בהשם הלוקחים חיים כולכם היום,
הוא יודע, זה החיים.
אבל הוא נכנס לישיבה, נכנס לבית מדרש.
הוא יושב עכשיו,
ועוד פרט, ועוד פרט, ועוד פרט, והוא צריך ללמוד עכשיו,
והוא מתקדם עוד עמוד,
ועוד רש "י, ועוד תוספות,
וכאילו לאט -לאט,
הבן אדם אומר, בואנה, בואנה, רגע, לא הבנתי , אני באתי פה להידבק בעץ החיים,
באתי לגודל, איך זה מופיע לי פה בפרטים?
אומר הרב, וואלה, זה יכול לגרום לבן אדם ללהוט.
למה?
כי הוא לא תופס,
תכף תראו,
שמה שהגודל הכי עליון שיש,
זה הסוד של התורה שלנו,
הכי עליון שיש מופיע בפרטי הפרטים של החיים.
לכן זה נקרא מצוות .
כן,
אחת הסיבות, זה מלשון טבתא,
זה מלשון מחבר אותנו,
זה מה שמחבר אותך לקדוש ברוך הוא.
כן,
תריג עיתין, תריג עצות, איך להתחבר לקדוש ברוך הוא?
דרך המצווה.
אתה רוצה להתחבר למצווה?
דרך המצווה.
עכשיו זה מה שהוא אומר פה,
על ידי מניעות צדדיות היא משועבדת באורחת מבעיה לתכנים מוגבלים,
לבירורים פרטיים של ענפים מעשיים שאינה מוצא בהם כדי סובה.
ועם כל זה הרי היא מוכרחת להתעמק בהם ולשום בהם מעייניה ראשם ורובם.
אז תחת הצהלה הפנימית של מרוץ החיים,
של החידוש והצמיחה הרוחנית,
מסתתרת תוגה חרישית, תוגה זה עצבות,
חרישית פנימה בחדרי החדרים של הנשמה.
כאילו,
בן אדם אומר, בואנה,
אני חשבתי גודל, מה עכשיו כאילו?
היה לפני כמה שנים,
נכנסתי ללמד איזה קבוצה של סטודנטים,
ודיברתי,
ודיברתי איתם ככה,
פתחתי סדרה של כמה מפגשים על זוגיות.
במפגש הראשון,
דיברנו אם יש אהבה בכלל,
אנשים הרבה אמרו שאין אהבה באמת,
זה הכל אינטרסים, לא משנה כל הסיפור.
וואלה, היה שם אחד, שאני לא אשכח את זה,
הוא בא, הוציא את המפתחות שלו,
יצרו המפתחות שלו, ואמר, תקשיב, תקשיב,
אם הזוגיות,
שאתה מדבר על ההיזוגיות כמו של ההורים שלי, ככה הוא אמר,
אני מניח את המפתחות,
לא רוצה.
עזוב אותי,
אל תדבר איתי על אהבה.
אמרתי לו, מה אתה מתכוון?
הוא אמר לי, תקשיב, אני כאילו,
אני,
אתה מדבר איתי על אהבה,
על אמת,
על נצח,
אולי אמר במילים האלה,
אבל אמת הוא אמר.
אם אתה מדבר איתי על זה, אני איתך.
אבל אתה מדבר איתי על חצי כוח?
עזוב אותי,
אחי, תודה רבה.
זה גם אני יודע לעשות חצי כוח,
כן, זה הכל טוב.
אומר הרב, ותחת הצהלה הפנימית של מרוץ החיים,
זה מה שצריך להיות,
אדם צריך לחיות במרוץ של החיים, בצהלה פנימית,
של החידוש והצמיחה הרוחנית,
מסתתרת תוגה חרישית פנימה בחדרי החדרים של הנשמה.
שזה פלא, כאילו, בן אדם יש לו עצבות,
הוא אומר, בואנה, כאילו, אני רוצה להיות דבוק,
ואני כל היום בפרטי פרטים של החיים שלי.
הרבה פעמים, מי שהיה גם קצין,
או מי שהיה בתנועת נוער,
להבדיל, כן, זה לא אותו דבר, אבל כאילו,
בן אדם שהיה מחובר,
הדליקו לו את העיניים,
כאילו, אני קורא לזה אידיאלים.
כאילו, הוא דיבר על הגנת המדינה,
הוא דיבר על להציל את העולם,
לא יודע, כל מיני דיבורים גדולים.
הרבה פעמים הוא היה פוגש אנשים מבוגרים,
אנשים זקנים, אמרנו זקנים זה לא בגיל.
היה פוגש אנשים זקנים שאומרים לו,
מה אתה, כאילו, איך אתה, לא קונים עם זה במכולת,
כן?
כאילו, איך אתה,
זה לא קורה, כאילו.
ולאט לאט זה התקהה לו.
ובן אדם לאט לאט הולך ורואה בחיים שלו שהוא נכבה.
נכבה.
ואתה אומר לעצמך, בואנה, למה נכבתי?
למה נכבתי?
כי לא החזקתי חלום.
זה סוד מאוד מאוד עמוק פה, הוא אומר פה,
אין הרפואה באה כי אם על ידי שיקוי אמיץ ממשקי החיים העליונים של הציורים הזכים אשר בגובה מרומים.
תקשיבו, זה מטורף,
זה מילים גבוהות מאוד,
אבל הוא אומר, תקשיב טוב,
אתה רוצה לחיות את הכאן ועכשיו שלך,
את פרטי הפרטים שלך,
את הלימוד שלך בפרטי הפרטים שלו, את החיים שלך
בפרטי הפרטים שלהם,
איך אתה עושה את זה?
ממשקי החיים העליונים של הציורים הזכים אשר בגובה מרומים.
כלומר,
הכי גבוה שיש,
אתה לומד לחיים שלך.
עכשיו, זה סוד מאוד גדול,
אנחנו יודעים, אנחנו לומדים את המידות
מהקדוש ברוך הוא, או מהאבות,
אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, כל אחד זה מידה.
אנחנו לומדים את המידות מ...
ענקי עולם,
כן?
מהענק שבענקים אנחנו לומדים חסד.
עכשיו, מה זה אומר, מהענק שבענקים אנחנו לומדים חסד?
זה אומר שהכל בי,
עם כל האתגרים שלי,
שלא בא לי לתת,
וכואב לי הלב שעל כל שקל שאני נותן,
וכאילו כזה,
מה נותן לי כוח בחיים?
זה רע אברהם מואבי,
אברהם אבינו.
אברהם אבינו בתור שם קוד,
למה?
להכי גבוה שיש.
זה כאילו כל ילד יהודי גדל על אברהם אבינו.
הוא לא גדל על טיפה להיות יותר טוב,
תהיה אדם טיפה יותר טוב.
שוב, אנחנו מדברים על ההתלאה, הכל נכון,
אבל מול מה הדגם שלנו?
הדגם שלנו טוב לכל ורחמיו על כל מעשה.
הדגם שלנו, אברהם, יצחק, יעקב, זה הדגמים שלנו.
עכשיו, למה הדבר הזה הוא פלא?
כי אומר הרב,
אין הרפואה הבאה.
זאת אומרת,
אתה לא יכול להציל את המצב מלהגיד לו,
אחי, יהיה קצת יותר טוב, קצת יותר בסדר.
לא, אנחנו רוצים, בום,
הכי גבוה שיש.
למה שאני, בן אדם בא ואומר,
וואלה, אתה אומר לי זוגיות קצת יותר טובה מההורים שלי, לא רוצה,
אחי, בשביל זה אני לא מתאמץ ועושה את הכל.
אני רוצה הכי טוב שיכול להיות.
הכי טוב שיכול להיות,
אני צריכה ללכת הכי גבוה שיש.
אני מסתכל הכי גבוה שיש, מקבל מלא כוחות.
אחד המקומות החזקים בארץ,
שאני הרבה פעמים אוהב ללכת לשם,
זה הקומה הכי גבוהה באזריאלי.
לא יודע אם אתם יודעים,
אבל הקומה הכי גבוהה באזריאלי זה סוד מאוד גדול.
הרבה פעמים,
בן אדם, כל אחד מאיתנו מתבחבש עם דברים,
מתמודד, יש לנו אתגרים, כל אחד במלא זירות במקביל,
אנחנו מתמודדים עם דברים.
יש משהו מאוד עמוק,
שאתה שנייה עולה למעלה,
מגיע לקומה הכי גבוהה,
אני יודע, זה 40 ומשהו קומות,
ואתה משם מסתכל למטה.
פתאום אתה רואה שיש פקק,
יש פקק באיילון, וההוא צופר, ולא יודע מה, מקלל,
אבל בעצם,
אתה מסתכל מלמעלה, אתה רואה שבנתיבי איילון כל בוקר יש פקק, בין רבע לשבע,
לרבע לתשע, פחות או יותר יש פקק.
עכשיו שנייה,
אתה מרים את המבט שלך למעלה פתאום,
זה לא שאין לך קושי,
אבל פתאום אתה מסתכל על הקושי שלך ממקום אחר לגמרי.
פתאום אתה מסתכל כאילו...
וזה עבודה של תודעה,
זה עבודה של דעת,
זה עבודה שכאילו, איך אני תופס את החיים שלי?
איך אני תופס את המדינה?
איך אני תופס את עצמי?
עכשיו, ככל שאני מרים,
אני פתאום מסתכל מלמעלה,
זה לא שאני אחרי זה לא חוזר למטה לשוחות,
לרוץ ול...
יש לנו התמודדויות בחיים.
אבל מאיזה מקום אני אומר,
אין הרפואה באה,
כי אם הילדי ציורים צריכים...
יש שיקוי אמיץ ממשקי החיים העליונים של הציורים הצריכים,
אשר בגובים הרומים, כאילו הכי גבוה שיש.
אתה צריך כאילו לקחת
הכי גבוה שלך.
לא להיות בן אדם טיפה יותר טוב בחיים שלך,
אלא להיות בן אדם כזה שכאילו מסתכל שנייה למעלה.
אני אוהב לבוא להזריע לי,
גם בגלל זה, שאני אומר לאנשים, אתה רואה פה,
פתאום אתה מסתכל על הקושי שלך, זה לא
קשה לך,
מאוד קשה.
אבל שנייה אתה מרים את המבט שלך למעלה,
פתאום אתה רואה, בואנה, כאילו, אתה לא הראשון שמתמודד עם זה,
אתה לא האחרון גם.
זה גם לא פעם אחרונה בחיים שלך שתתמודד עם זה.
יש בך כל יום איזה,
אתה יכול להתעצבן על האום לפניך,
אבל שנייה אתה מרים את המבט,
ואתה פתאום רואה את התמונה האחרת לגמרי.
זה אחד.
דבר שני שאני אומר שם מאוד חזק,
אני מביא תמונה של תל אביב מלפני מאה שנה.
ואני שואל, כאילו,
רק תסתכלו,
כי רואים שם משקל כמו אקוורים כזה,
אתה רואה את כל...
מטורף.
הכל בנוי צפון, הכל בנוי דרום.
לים יש את ה...
בנוי הכל עד הים,
אבל אתה רואה תמונה של תל אביב, אתה אומר, בואנה,
מאה שנה.
אם זה לא גאולה,
אז אני לא יודע איך נראית גאולה, כאילו.
הכל נבנה, הכל בנוי, משהו לא יאומן בכלל.
למה אני אומר את זה?
כי שנייה אתה לוקח, וכולנו מתמודדים אתגרים,
וכולנו קשה לנו,
וכולנו כאילו זה.
מה נותן לי את הכוח?
פששש,
מרים את הראש.
מרים את הראש למעלה , אין רפואה הבאה.
כי אם על ידי שיקוי אמיץ ממשקי החיים העליונים של הצעירים הצריכים עכשיו גבוהים,
תן לי מהשיקוי הזה של הכי גבוה שיש.
זה מה שייתן לי כוח.
מה שייתן לי כוח זה לא יגידו לי אני טיפה יותר בסדר וילטפו אותי ויגידו לי סבבה,
אלא מה?
אני מציב לעצמי אברהם אבינו,
צחק אבינו,
מציב לעצמי הכי גבוה שיש.
ולאור הדבר הזה,
אני שואל את עצמי איך אני חי.
איך אני לוקח את זה לפרטים שלי.
וזה סוד עמוק מאוד,
אני אגיד את זה אפילו ברמה פשוטה.
יכול להיות אבא או אימא בבית,
שכאילו מתבאסים על הפרטי פרטים.
וואו, אתה כאילו,
זה, ואתה צריך לקום בלילה,
והילד בוכה, ואתה כאילו...
עכשיו, אם אתה לא בתודעה גדולה,
אתה גמור.
אין לך כוח.
אתה לאה,
אתה לאות.
אתה כאילו לא מחזיק את החשבון הגדול,
אז אין לך כוח בפרטים.
בעבודת השם זה ככה,
ובכל סוגי עבודת השם שבחיים שלנו,
גם כשאדם הולך לעבודה,
אם אדם מחזיק בראש מה המשמעות של מה שהוא עושה, הוא טיל.
וואו, הוא עושה הכי טוב שהוא יכול.
אבל אם הוא לא כל כך מחובר למה שהוא עושה, בלא מבין,
אין לו כוח, אין לו כוח לזה.
אין לו כוח לפרטי פרטים האלה,
כאילו, מה הקטע ולמה, ואלף סיפורים.
אבל אם אני מחובר,
לא ככה?
כשאתה בא לפלוגה,
אתה אומר לה ,
תקשיבו, זו המשימה, זה מה שהולך להיות, זה, אנחנו עכשיו,
תגיד איזה משהו.
מפקד שמתעסק
בפרטים הקטנים.
מפקד טוב שמתעסק בפרטים הקטנים.
פרטים קטנים זה אם יש לך חייל מלא פה בבית.
אין חשוב.
וואו.
זה חשוב.
זה גם...
זה לדעת מה המצב שאתה מחברה שלו שיש לך מעשרים חיילים בפלוגה.
זה ככה צריכים להיות,
ככה אנחנו כולנו צריכים להיות,
לא רק המפקדים שלנו.
אבל אני אומר, זו נקודה מטורפת,
כי שבאמת הגודל,
עכשיו מה יכול לקרות לבן אדם שהוא נמצא כאילו בלמעלה למעלה,
הוא יכול להגיד, בואנה, אני כאילו פספסתי את ה...
אני כאילו...
או שיגיד, בואנה, עזוב אותי עם כל הפרטים האלה,
תן לי את הגדול,
תן לי כאילו את הנצח במלחמה,
זה אני יודע, אבל עזוב אותי עכשיו בפרטי פרטים.
לא.
לא בצבא, בדיוק בחיים.
בדיוק, בדיוק.
וזה נקודת עומק בחיים שלנו.
וזה מה שאומר הרב, כאילו,
המענה יכול להיות מענה,
לא בקטנות, אחי, וואלה, נסתדר.
המענה שאדם בא ואומר, וואלה, אני...
כל הפרטים האלה הם שייכים למשהו גדול.
הם כאילו חלק ממשהו עצום.
ואני,
לצורך העניין, אני בא לישיבה עכשיו, לתקופה, ללמוד תורה.
אני זוכה לגעת בלב של העולם,
להיות דבק בקדוש ברוך הוא,
כן?
נפש החיים, כאילו,
איך דבקים בתורה?
איך לומדים תורה?
זה כאילו,
אני בדבר הזה, אני...
והרבה פעמים, בן אדם שהוא בפרטי הפרטים,
או בתקופה ארוכה, הוא לפעמים שוכח את זה.
ולכן אומר הרב, אין שיקוי אמיץ למשקיע החיים העליונים.
כמה שיותר גבוה,
תבין מה אתה עושה,
וואו, כמה כוח זה נותן לבן אדם.
אני לוקח את זה עכשיו גם לעבודת השם ברמה הפרטית של האדם.
זאת אומרת,
אדם חי את החיים שלו,
חי את החיים שלו.
עכשיו, כולנו יש לנו התמודדויות ואתגרים,
אנחנו צריכים להספקים בחיים שלנו,
המון דברים שאנחנו צריכים לעשות.
עכשיו, יש מקום שפתאום בן אדם בא
ואומר לעצמו,
רגע, רגע, רגע, איבדתי כבר את הלהט שלי.
אומרים תמיד,
כשאתה מראיין בן אדם לתפקיד,
תסתכל מה...
העיניים שלו אומרות,
על מה הוא להוט?
אתה יודע הכל,
אתה יודע הכל, על מה הוא להוט?
אתה רואה אותו מדבר על משחק של ביתר,
אז הבנת את האירוע,
אתה רואה אותו מדבר על למד רש "י,
למד טוב, הוא אש על זה,
אתה הבנת את ה...
אומרים שבחינוך ילדים מה שעובר זה לא מה שהאבא אומר שחשוב.
פשוט יושבים ורואים מה בוער,
פתאום ממה נדלק האבא?
הוא נדלק על מה?
על זה שהשכן לקח לו את המקום חניה?
ממה הוא נדלק?
זה דבר מאוד חזק,
כי כאילו אתה יכול ללמוד המון על עצמנו,
אנחנו צריכים ללמוד זבוע על אחרים.
על עצמנו, ממה אני נדלק?
מה מדליק לי את העיניים?
מה מחייר אותי?
עכשיו אומר הרב, כאילו היכולת של האדם זה סוד מאוד גדול בחיים,
איך אני לוקח את הגודל הזה,
את הציורים הצחיים,
את החסד של אברהם אבינו,
ואני עכשיו בקצה,
בקצה מתמודד עם זה, שוואלה, יש לי
איך אני מתמודד עם זה?
אני בא בקצה עם כל מיני התמודדויות שכולנו,
לא יודע, בבית שלנו, בעבודה שלנו, בכל מקום שאנחנו נמצאים,
איך אנחנו לוקחים את הדבר הגדול הזה בחיים,
אותו בחיים שלנו, בפרטי הפרטים של החיים שלנו?
וזו העבודה שלנו, זו העבודה הרוחנית שלנו.
אומר הרב, מתי אדם חוזר לחיים?
אמרנו,
התחלנו את הקול שיש לאות,
שאדם עייף, הוא לא יודע למה.
הוא לא יודע למה הוא חלש,
הוא לא יודע למה אין לו כוח,
הוא לא יודע למה הוא גמור מכל דבר.
כל דבר מבאס אותו כזה.
למה?
כי הוא לא מחזיק את התמונה הגדולה.
זאת אומרת, המתנה שאנחנו יכולים לתת לעצמנו, קודם כול, ולאחרים,
זה כל הזמן לשאול את עצמנו,
איך אני מרים את הראש?
איך אני מרים את המבט?
איך אני שנייה תופס תפיסה יותר גדולה?
מה זה להיות אבא ואמא?
מה זה להיות קצין?
מה זה להיות לומד תורה?
איזה זכות יש לי שלומד תורה?
עכשיו, הדבר הזה...
הוא מהפך,
כי הבלגן מתחיל שזה בורח לי,
שאני שכחתי,
שאני כאילו כבר...
הרב אומר,
הלהוט בא, אמרנו, או אפשרות ראשונה, סתם גופני, אין לך בעיה רוחנית,
ולא נעליים, ולא גודל וקוטן, פשוט אתה גמור מעייפות,
אז אין לך כוח,
אתה לא קולט נכון את המציאות,
אתה בכלל לא בכדור, מה שנקרא.
אבל יש האירוע, הוא הרבה יותר עמוק.
האירוע יותר עמוק במובן הזה שכאילו אתה לא בשאיפה,
אתה לא בחלום, אתה לא ב...
בלמעלה, אתה רק רק בפרטי הפרטים של החיים.
והסוד,
לאחד קודשא בריך הוא ושכינתיה.
לאחד,
כאילו לעשות את החיבור הזה בין המחשבות הגדולות והכוונות הגדולות לבין החיים,
פרטי הפרטים של החיים.
אומר הרב,
נקרא את הפסקה הזאת ובה נעמוד,
כשמרגיש האדם שרצונו הוא רפוי,
צריך הוא להתאמץ לחזקו בכל מיני אמצעים.
כדי שיוכל להוציא לפועל כל דבר טוב שחפץ טבעו מתאים לו.
וטוב יותר לעסוק באימוץ כוח הרצון מלעסוק בפרטים של הטבות מוסריות.
כמובן, בעת שעוסקים באימוץ הרצון צריכים גם כן שלא לשכוח מלעסוק בטהרתו ועידונו
ובלהט מדרגתו של הרצון אל הקדושה.
אבל העסק היסודי אצל הלקויים בחלישות הרצון צריך להיות העסק בהגברת עצמיותו של הרצון
על ידי עצות שונות טבעיות,
מוסריות, שכליות או אמוניות,
ולא ירפה משום עצה שתוכל להועיל למטרתה העליונה של אימוץ כוח הרצון בכללו.
אלה פלאים פה, אני לא ניכנס פה לכל הפרטים של הדבר הזה, אבל אומר הרב,
היום אנחנו מתעסקים עם עוד פרט ועוד פרט.
ואנחנו זונחים,
נדבר על זה בפעמים הבאות יותר,
על הסיפור הזה של הרצון,
אנחנו זונחים את נקודת הרצון שלנו.
זאת אומרת, אדם עושה ועושה ועושה,
אבל הוא שוכח שנייה,
למה אני רוצה את זה?
למה אני רוצה את זה?
מה אני רוצה בעצם?
אני כאילו,
אני לא נמצא, אני נמצא בפרטי הפרטים שלי,
ושכחתי שנייה מה אני רוצה.
אומר הרב כשמרגיש האדם שרצונו רפוי,
במה להתעסק?
בלחזק את הרצון בכל דרך,
הוא אומר פה, כדי שיוכל להוציא לו לפועל בכל דבר טוב.
וטוב יותר לעסוק באימוץ כוח הרצון,
מלעסוק בפרטים של הטבות מוסריות.
התפילה היא זמן של עילוי הרצון.
התפילה לוקחת אותנו למה אנחנו באמת רוצים.
אני רוצה ירושלים,
אני רוצה להתקרב בשופר גדול לחירותנו.
אנחנו
מרימים שנייה את הרצון שלנו.
אומר הרב,
הרבה יותר חשוב שתרים את הרצון שלך,
מאשר שתתעסק עם עוד תיקון כזה ואחר.
עכשיו, זה לא שלא צריך להתעסק בפרטים של התיקון, ודאי.
אבל קודם כל, שיהיה לך בהיר הרצון שלך.
הרב כותב במקום אחר, הוא אומר
שהסוד של האדם בעולם,
שיהיה לו רצון קדוש,
טוב ובהיר.
זאת אומרת, האדם יודע, אני בא ללמוד תורה,
אני רוצה להקים בית בקדושה ובטהרה, הרצון שלי,
כמה שיותר בהיר,
קדוש, כאילו...
טוב,
עכשיו הדבר הזה הוא משמעותי, כי אומר הרב,
זה כאילו, למה הבאתי את זה?
כי כאילו אני מרגיש שזה הלמעלה שנייה.
תעבור שנייה, למה אתה רוצה?
זה בחיים שלך.
ותראה שזה ה...
תעבוד,
יכול להיות שאתה לא מספיק רוצה.
יכול להיות שאתה לא מספיק רוצה.
יכול להיות שאתה מאוד רוצה,
אבל יש לך בעיה גופנית.
וואלה, אתה גמור מעייפות.
המון אתגרים שיש לנו בהיבטים הגופניים.
אבל אומר הרב, כאילו,
שנייה אחת,
תרים את המבט שלך,
תבין מה אתה רוצה.
למה אתה פה?
מה אתה עושה פה?
וככל שאדם, הרצון שלו יותר קדוש, טוב ובהיר,
עף.
עף.
שמח, הוא חי, הוא בהיר לו מה הוא עושה.
עכשיו, זה לא רק במקום עבודה שלי,
או בישיבה שאני נמצא בה,
או בלא יודע מה, זה בחיים שלי.
בחיים שלי.
כשאני שואל את עצמי,
ולאט לאט אני מתברר בחיים שלי מה אני רוצה.
מה אני רוצה, וככל שאני יותר בהיר בחיים שלי במה אני רוצה,
אתה עף בחיים שלך.
אתה מלא חיות,
אתה מלא שמחה, אתה מלא, אתה במקום שלך.
אמרנו אתמול ששמחה אלוקית,
ושמחה היא אישור אלוקי למקום שבו אדם נמצא.
כאילו,
אדם נמצא במקום, כאילו, בואנה, הוא שמח, הוא חי.
הוא לא בחוויה שהוא לאה ועייף,
ואין לו כוח, והוא גמור, וכאילו...
לא, הוא מרגיש שהוא מביא את עצמו לעולם,
הוא מביא את הטוב שלו,
מביא את האור שלו לעולם.
אני מרגיש שכאילו, הנקודה הזאת, החידוש פה, אני מרגיש שכאילו, הרבה פעמים אנחנו מתעסקים
בדקה כזאת עם מה לעשות, ודקה אחרת,
ותיקון המידות, שזה, ודאי חייבים להת
אבל אומר הרב,
לפעמים אתה התבלבלת ברצון שלך,
אתה לא רוצה נכון.
תחזור לרצון שלך,
ואז תפעל בחיים שלך,
ואז תפעל במציאות שלך.
תחזור לנקודה למה אתה פה.
תחזור לנקודה למה רצית,
למה אתה בקשר,
מה מחזיק אותך.
ומתוך זה אתה פועל במציאות אחרת לגמרי.
אחרת לגמרי.
אתה היית בפרטי פרטים במקום אחר.
וזה פלג המפוך, זאת אומרת, אם אני נמצא בפרטי פרטים ווואלה, התעייפתי, מהר!
לחזור למשמעות, מהר לחזור לרצון, מהר לחזור לחלום,
ומתוך זה לפעול במציאות.
טוב, אפשר עוד הרבה להכי בזה,
נעמוד פה להיום, השכם ישראל שהכוח גדול.
