אז קודם כל,
זמן טוב,
זמן קיץ טוב, שיהיה לנו בשורות טובות בעזרת השם.
זה לא שזה לא בסדר להיכנס לשגרה,
זה חשוב מאוד להיכנס לשגרה,
אבל לא לשכוח שהחיילים שלנו נלחמים,
ואנחנו מנסים לחזק אותם
בלימוד שלנו, בבירור.
ברור,
אבל עכשיו אנחנו מדברים על השליחות שלנו,
שאנחנו
רוצים שהלימוד שלנו יהיה לימוד
שמחזק את עם ישראל, מחזק את מדינת ישראל,
מחזק את ראש הממשלה,
והשרים שיעמדו בגבורה, זה לא כל כך פשוט.
אם היו תימנים, היה טוב אם היה תימני באיזה...
לא,
אני אומר,
אם היה תימני בתור ראש ממשלה,
היה טוב מאוד.
אין חוכמות אצל התימנים.
אין חוכמות אצל התימנים.
ואפשר גם להגיד אמן,
בואו נאחד את הלימוד שיהיה רפואת החיילים,
הפצועים,
ולחזרת החטופים, בעזרת השם, בריאים ושלמים עד כמה
שאתם יודעים אצל הקדוש ברוך הוא,
תשואת השם כרף עין,
ואנחנו מתפללים,
זה למרות שזה נראה משהו מאוד לא הגיוני,
אבל כל המלחמות שלנו הן לא הגיוניות.
לא הגיוניות.
סופר פעם על
איזה צוער אחד,
אני חושב שסיפרתי לכם פעם איזה צוער אחד בווסט פוינט בארה״ב,
יהודי מתבולל כזה שבא,
רצה להיות קצין,
לא,
לא שחקן,
רצה להיות קצין בחיל החילות של הצבא,
והוא היה יהודי מתבולל כזה,
יהודי,
אתה יודע,
בארה״ב לא כולם,
גם אצלנו.
אז היה שיעורים,
איזה פרופסור נתן שיעורים בטקטיקות של מלחמות,
מההיסטוריה,
וללמוד לקחים.
אז הוא שאל אותו, היהודי הזה, תגיד לי,
למה אתה לא מלמד את המלחמות של היהודים?
מלחמת ששת הימים,
מלחמת יום הכיפורים,
מלחמות של היהודים.
למה אתה מלמד?
אמר לו,
פרופסור, זה אי אפשר להסביר את זה,
זה נס אחד גדול.
זה היגוי.
באוניברסיטה של הקצינים בארצות הברית.
גם למה מלחמת יום כיפורים היא הייתה,
לא הייתה ניסית,
ומלחמת השחרור לא הייתה ניסית,
והמלחמה הזאת היא לא מלחמה ניסית.
מי יכול לעמוד מול מה שקורה עכשיו? כל העולם נגדנו.
אנחנו ברוך השם, ובפנים אנחנו נגדנו.
זה ממשיך, ברוך השם, ממשיך עם כל הכאבים וכל הזה.
טוב.
אז זה עוזר,
אנחנו מייחדים את השיעור הזה בלחיזוק עם ישראל.
ברור האמת.
אנחנו נמצאים באורות התפילה.
המגמה שלנו שבאורות התפילה זה להתחזק בתפילה.
כן, כולנו מכירים את החולשה הזאת שנקראת תפילה.
ורוצים להתחזק, קודם כל אם אני רוצה להתחזק בתפילה,
שהתפילה תהיה באמת יותר כוונת הלב,
יותר עם חשק, יותר עם עוצמה.
לצאת בבוקר מהתפילה,
כולי עם רצון טוב, לעשות רק טוב בעולם.
זה התפקיד של התפילה, דרך אגב.
והתפילה היא אחד העמודים הכי חשובים,
או כמעט הכי חשובים,
כן?
בשביל לקיים את תפקידנו בעולם,
את ייעודינו בעולם.
התפילה זה לא עוד משהו.
זה
משהו מרכזי שבונה את האדם בצורה ישרה וטובה,
לעשות טוב בעולם.
עד כדי כך,
שנדמה לי שראינו אחד הפסקאות הקודמות שהרב קוק כותב,
זה לא שיעור בחסידות
של רבי נחמן.
אגב,
אני לא יודע אם נספיק,
גם פה יש לנו משהו מרבי נחמן שממש מדהים.
הרב קוק ורבי נחמן כאילו
גדלו באותו חיידר,
מה שנקרא,
כן?
אז הרב קוק כותב באחת הפסקאות הראשונות,
נדמה לי אפילו השנייה בספר,
שכל עניין לימוד תורה,
שנדע על מה להתפלל, להתפלל על האמת.
זה מדהים,
מי ששומע אותי אומר את זה בתור כאילו תלמיד של הרב קוק,
כן?
או,
מה אתה ממציא עכשיו המצאות?
אבל הרב קוק כותב את זה.
שכל הלימוד תורה,
התורה זה ברור מה נכון,
מה לא נכון,
מה אמת,
מה לא אמת.
שנתפלל בצורה נכונה לדברים הנכונים,
שלא נתפלל עכשיו,
בדוגמה מאוד בומבאסית,
שלא נתפלל עכשיו,
כן,
או נניח בעוד חודש, חודשיים, שירד גשם.
אם אתה מתפלל שירד גשם וירד גשם, זה לא טוב.
זה מקלקל את כל הכותנה,
אולי כבר את החיטה שמתייבשת וצריך
לקצור אותה.
זה לא טוב.
אז בשביל לדעת להתפלל,
צריך לדעת להכיר את המציאות,
לא רק את המציאות הטבעית,
את המציאות הנפשית.
של
עם ישראל, של היחידים,
של האנושות כולה.
איך תדע על מה להתפלל אם לא אתה לומד תורה?
מה,
אתה עומד ככה לפני שעה 12 בלילה עם הכלי
פריצה מול בנק דיסקונט לפרוץ את הבנק ותגיד,
השם, עזור לי?
עזור לי?
אה?
לא חשוב, בנק אחר.
יש בנק בהרצליה הפיתוח, שכחתי את השם שלו,
שם אם אין לך חמישה מיליון דולר,
הם בכלל לא פותחים לך חשבון.
סיפר לי אחד המנהלים שם.
אין לך,
אולי אני מגזים בסכום,
אולי זה עשרת אלפים דולר,
עשרה מיליון דולר.
אם אין לך סכום כזה,
אתה לא נרשם,
לא רושמים אותך לבנק.
אז הבנק ההוא, הבנק ההוא, הולך לשאול השם.
אז אתה יודע, גם אברהם אבינו.
מכיוון שקודם כל התורה זה לא של הסבתא.
תורה זה אווירה כללית.
כשאנשים לומדים,
אז הילדים סופגים את זה,
והנשים סופגות את זה,
וכולם סופגים את זה,
הסבתות האלה,
ברוך השם,
והן יהיו מלאות תורה,
לא בזה שהן למדו גמרא,
אבל היו מלאות אמת.
מלאות בירורים אמיתיים, ומלאות אמונה, וזה טבעי.
נשים באמת לא צריכות ללמוד,
כי זה טבעי אצלהן.
נכון?
שעשני כרצונו, אנחנו אומרים, נכון?
אם היית אומר שהזקנים שלנו לא למדו תורה,
זו הייתה קושייה גדולה,
אבל
זה שהנשים לא למדו תורה,
זה לא קושייה,
זה נשים.
ברוך השם.
טוב, מתחילים?
יש לנו דברים יפים היום, באמת, דברים...
בייחוד החלק השני,
אני לא יודע אם נספיק אותו.
בסדר.
בסדר, אבל יש
פסקה ז', פסקה ח', אם אתה שם לב.
בואו נתחיל.
הכותרת, לא, אנחנו לא רצים.
התפילה מרפאת את התסכול בין הרצוי למצוי.
הרבה פעמים דיברנו,
כל החיים זה פער בין רצוי למצוי,
וזה אף פעם לא נגמר,
וזה לא ייגמר אף פעם, כי זה המנוע,
כמו שאמרנו,
המנוע של החיים,
המנוע של הבן אדם,
זה שכל הזמן הוא רוצה
יותר ממה שהוא נמצא שם.
אבל זה גם מתסכל.
אז אנחנו דיברנו על זה,
שזה לא צריך להתסכל, מי זה מתסכל?
זה מתסכל אנשים גאוותנים,
זה מתסכל,
כי הם רוצים כבר להיות מהמוצלחים והיפים.
אבל אדם נורמלי שמבין את החיים,
שתמיד יש פער,
והפער הזה בשביל למשוך קדימה,
וצריך פשוט לבנות
סולם בסבלנות, לבנות סולם בין המקום שאני נמצא בו,
לבין המקום שרצוי שאני אהיה בו.
הסולם הזה,
ראשו ב
שמיים,
זאת אומרת,
זה דבר שלא נגמר אף פעם.
אז לא טוב שאתה עומד עם סטופר.
ואמרנו יותר מזה, שעצם ההשתפרות
זה הדבר שהקדוש ברוך הוא חפץ מאיתנו.
הוא לא מחפש מאיתנו שנהיה
טובים ומושלמים.
טובים זה מילה, לא, מוצלחים ועייפים.
הוא רוצה שנשתלם, רק נשתלם.
כי משתלם נקרא בעל תשובה.
במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים,
כאילו המושלמים,
לא עומדים.
אמרנו,
ואמרנו עוד משהו אחד, שצדק צדק תרדוף,
שגם את הצדק רודפים בצדק.
כלומר,
הדרך איך שאנחנו מתקדמים בחיים,
היא מטרה לא פחות גדולה,
אולי יותר גדולה,
מאשר המטרה עצמה.
זה לא מבינים,
בעולם החומר לא כל כך מבינים את מה שאני אומר עכשיו,
כן?
זה ברור שלא מבינים את זה,
אבל עולם החומר זה,
כמו שדיברנו גם,
כן? שהארץ...
שהקדוש ברוך הוא ביקש ממנה ציבה עליה להוציא עץ,
פרי עושה פרי,
שטעם העץ יהיה כטעם הפרי, דהיינו שהענפים של העץ
יהיה להם גם משמעות,
האמצעים לא פחות,
שלום עליכם, לא פחות
מהפירות,
זה בא ללמד אותנו שהאמצעים
הם חשובים, כלומר הדרך לא פחות חשובה מהפרי,
מהתוצאות.
והארץ לא
מסוגלת הייתה לעשות את זה,
כי הארציות של החיים,
החומריות של החיים,
היא לא מבינה,
זה לא במגירות שלה,
אז היא לא עשתה את זה.
אבל זה יקרה.
אם הקדוש ברוך הוא ציווה שהארץ בסוף תהיה כזאת,
שמסוגלת להבין שהדרך לא פחות חשובה מהתוצאות,
אז זה יהיה ככה.
והנה אנחנו מדברים על זה עכשיו.
ואני אגיד לכם יותר מזה,
גם כקשור למלחמה.
אנחנו אומרים,
לא עליך המלאכה לגמור,
ולא אתה בן חורים להיבטל ממנה.
מה זאת אומרת,
לא אתה בן חורים להיבטל ממנה,
אז
למה מי יעשה את מה שאתה לא תעשה?
אם אין אני לי,
מי לי.
אם אין אני לי, מי לי, נכון?
אז רגע, מי יעשה?
זאת אומרת שהשלמה של המציאות זה תפקיד שלו.
התפקיד שלנו זה לעשות.
אם זה ישתלם, ואיך זה ישתלם, ואיך זה יגיע, זהו.
מלחמה,
מלחמים.
עושים שטויות,
רבים,
כל מיני דברים שלא הגיוניים עושים.
אבל זה ממשיך,
וזה מצליח,
אולי לא מספיק,
אולי הקדוש רוצה לעשות לנו סדרת חינוך ארוכה פעם,
יש מה לשנות, ברוך השם,
כן?
אבל עושים הרבה שטויות.
צורת הלחימה,
אני לא רוצה להגיד שטויה הומניטרית, זה
סיוע פשוט לאויב, וכל מיני שטויות עושים.
אבל בזכות שהלוחמים שם נלחמים,
הם מסירות נפש,
הם עושים מה שהם יכולים לעשות,
זה מתקדם.
ומביא תוצאות
יותר טובות,
פחות טובות,
אבל זה ממנו,
זה לא מאיתנו.
אז זה סוד גדול.
הסוד הזה שדיברנו
עליו עכשיו,
דיברנו אלפי פעמים,
נכון?
אז צריך להכניס את זה טוב-טוב, לא לראש,
אלא לתבניות הנפשיות של הבן אדם.
אבל פה אנחנו נראה משהו אחר.
בסדר איך
כל מה שדיברנו זה איך מתמודדים עם הפער בין הרצוי למצוי
בצורה מאוזנת ושלבה מתוך אמונה ושמחה ולא מתוך אטרף או מתוך
ייאוש או כל מיני
סגנונות רגשיות שליליות אחרות
טוב
זין
אני מדלג על הכותרת ושתי הכותרות בסדר התפילה היא לנו
ולעולם כולו
הכרח גם הוא.
וגם התענוג היותר
כשיא שבתענוגים.
זה כותרת.
איך זה הדבר כל כך הכרחי,
ולמה זה גם תענוג הכי גדול?
בואו נראה.
בסדר?
גלי הנשמה שלנו הולכים ושוטפים
הננו חפצים מעצמנו ומעולם שלמות כזאת
יכולה לתת לנו.
כמו שדיברנו,
הנשמה כל הזמן היא משתוקקת,
הנשמה האלוקית שלנו,
הטובה,
הנקייה.
שרוצה רק טוב,
היא כל הזמן משתוקקת
שהטוב הזה יתפשט
על הרצונות שלנו,
על המחשבות שלנו,
על
המעשים שלנו,
על המשפחה שלנו,
על היישוב שלנו,
על עם ישראל כולו,
על אנשות כולה.
אני שומע שזה המנוע הטוב הזה רוצה
להתפשט על כל המציאות ולהפוך את המציאות למציאות.
טובה וישרה,
דיברנו על זה בהתחלת הפסקאות, זוכרים, נכון?
וזה התפילה בעצם, התפילה זה ההשתוקקות הזאת שהיא קיימת
בלבך. אמרנו שתפילה זה לא שאתה קורא מהסידור,
התפילה זה מהלך נפשי שנמצא אצל כל אחד.
כל הזמן הנשמה מתפללת,
למה אנחנו שמים שם מנעולים,
סוגרים,
עם כל מיני מחסומים, אבל זה
רוצה להתפרץ, כן?
עכשיו,
ההתפרצות היא כמובן לשפר את המציאות,
כדי שהמציאות תהיה שלמה או אפילו מושלמת.
זה מה שהוא אומר פה,
כן?
הננו חפצים מעצמנו,
מהתכונות שלנו,
מהאופי שלנו,
מהמידות שלנו,
מהמעשים שלנו,
וגם מהעולם.
שלמות כזאת,
שכולם יהיו...
כולם מבינים את זה,
כולם מבינים את זה טוב,
זה גם קול יהודי,
רק יש מחסומים,
כן?
שאין המציאות המוגבלת יכולה לתת לנו,
המציאות היא כאילו חסומה.
זה לא הולך.
אתה רוצה שאנשים ינהגו כמו שצריך בכביש,
ושהכלכלה תסתדר כמו שצריך,
גם בצורה ישרה וגם בצורה טובה,
לא רק טובה ולא ישרה,
כן?
אתה רוצה שהצבא יתנהל כמו שצריך,
שהמפקדים יהיו כמו שצריך,
והאבא יהיה כמו שצריך,
והאימא תהיה כמו שצריך,
והילדים יהיו כמו שצריך,
וכל המערכות,
הכל יהיה יפעל ויתפקד כמו שצריך,
זה כולם רוצים את זה.
אתם עניים גם,
נכון?
ברור, נכון?
אתם עניים גם.
ולתימנים יותר מכולם, שנייה לך.
תימנים, וואלה, עוד המציאו שהתימנים
היו גרים אצל הכוהנים.
לא יודע מה, משהו,
כי
התימנים הם,
יש להם שאיפה לשלמות.
יש
הרבה דברים.
נביאים זה סיפור,
אני
מדבר על כוהנים.
נביאים זה דבר אחד, כוהנים זה דבר
אחד. זה אומר שהיחס אצל הכוהנים.
אה, אה, אה, יפה, היו בסדר, יפה מאוד,
יפה מאוד, שכוי.
שכוי,
איך כן,
אז הם היו במחיצת הכהנים ונדבקו מהם.
לחיים, לחיים.
בירכתי.
כפי שמשפחת שלי, נראה לי, אני
בכלל באתי מערה. מצוין, תבוא, יש
אצלנו בכנסת ירושלמית.
יש
אצלנו בכנסת ירושלמית,
תבוא אלינו.
טוב.
אתם מבינים את הפער הזה? יש תביעה של הנשמה,
זאת אומרת שבפנימיות שרוצה שהדברים יהיו כמו שצריך.
אתם מכירים את זה, נכון?
הבעיה שאנשים מיואשים מזה,
אבל זו תביעה של הנשמה.
ומתוך כך,
הנה נמוצאים את עצמנו שרואים בצרה גדולה שד...
דאבון על ראשנו דאבון לב יכול להעביר אותנו על דעתנו ועל דעת
קוננו כלומר זה מתסכל במילים שלנו זה מתסכל שיש פער בין
הרצוי הזה שהדברים יתנהלו כמו שצריך והשאיפות שלנו שהדברים יתנהלו כמו
שצריך לבין המציאות המוגבלת החומרית שלא מאפשרת כביכול שהדברים האלה יתממשו
כן?
זה מעביר אותנו על דעת קוננו.
מה זאת אומרת מעביר על דעת קוננו?
כלומר, אדם
שמאמין בטוב, הוא אדם מאמין.
אדם שאומר,
אה,
אדם מיואש או מאוכזב,
הוא בעצם אדם שלא מאמין בשם.
זה אדם שלא מאמין שיהיה טוב,
לא מאמין באנשים.
הוא
לא מאמין בעצמו גם, כן?
מעביר על דעת קונו?
כן?
איך, מה עושים עם ה...
איך לא נכנסים לייאוש הזה?
זה לא נכון להיכנס לייאוש הזה,
רבי נחמן אומר,
אין ייאוש.
הייאוש הזה זה הפוך מתקווה,
אמרנו שהתקווה זה התכונה הישראלית,
לקוות לטוב.
זה האמונה,
שהכל הולך לכיוון טוב, והייאוש הוא הסדרה
אחריה.
זה עכשיו, אנחנו מדברים עכשיו שאין מלחמה. כשאין מלחמה,
באמת מי שמתייאש מתיישך, זה נכון לגמרי.
אבל יש פה עומק נפשי כל כך יפה, חבל לפספס אותו.
תראו כמה שההלכה והתורה,
כמה שהיא עושה טיול עמוק בתוך כוחות הנפש,
זה
פשוט מדהים.
תראו מה הרב כותב פה.
קודם כל המציאות הזאת היא מציאות עכשיו אנחנו לא בוחנים
אותה אם היא טוב או לא טוב זה מציאות
שהנשמה טובה שלמה והמציאות כל הזמן מושכת אותך אחורה כי זה
לא מתקיים וזה מתסכל זה עובדה עכשיו השאלה איך מרפאים את
המצב הזה כן הקדוש ברוך הוא ברא את העולם שזה ככה
אבל הקדוש ברוך הוא נתן לנו גם רפואה
בסדר הנה עכשיו תשמעו את הרפואה
אבל קודם שיעבור זמן גדול,
כי ברגע שאתה נמצא בייאוש הזה או בתסכול הזה,
זה אוכל מבפנים, נכון?
זה
מסוכן מאוד, זה מביא לאלימות,
נכון?
התסכול הזה הוא לא מצב נפשי בריא בכלל.
מסוכן מאוד המצב הזה.
אז
אבל קודם שיעבור זמן,
לפני שזה מתיישב בתוכך ומשריש שורשים והופך אותך לכזה,
כן?
אז אבל קודם שיעבור זמן גדול,
שיעבור סרטון,
זה סרטון,
זה הכוונה,
אתה יודע, בים יש כזה,
איזה...
לא, לא ככה,
סרטון,
הכוונה זה משהו שמעכב, משהו שתוקע את האונייה,
כן?
שיוכל סרטון זה להתגלם בקרי,
להתגלם,
כלומר,
לתפוס ממשות או להכות שורשים בתוך האישיות שלנו,
כמו שאמרתי קודם.
אז אנחנו איננו באים ומתפללים,
שופכים לנו את שיחנו,
ומיד נעשים אנחנו לעולם שלם בתכלית השלמות,
אני
תכף אסביר את זה בעזרת השם.
ואז נעשה עולמנו הפנימי באמת שלם בתכלית השלמות,
ודעתנו מתמלאת נחת.
נעצור פה.
כלומר,
טרם יעבור זמן שזה ישתרש, כלומר,
משחרית עד מנחה, הכוונה.
לא שיעבור כמה ימים וזה, כן?
בשביל זה יש לנו את התפילה לעיתים קרובות.
כי מה עושה לנו התפילה?
אנחנו שופכים את שיחנו ריבונו של עולם.
יש לנו מי לדבר.
אתה לא רואה מה קורה בבית המשפט.
אתה לא רואה מה קורה במדינה עם היועצת המשפטית.
אתה לא רואה את המרד הזה שקורה פה במדינה?
עד מתי זה יקרה הדבר הזה?
זה מתסכל, נכון?
זה לא מתסכל?
מאוד מתסכל.
אז רגע,
אז
כשאתה הולך לתפילה, ואז אתה, התסכול הזה,
אתה נותן לו ביטוי, ישיבה שופטינו כבראשונה,
ויוצאינו כבתחילה.
אתה קודם כל מבין, כן?
רק שהקדוש ברוך
הוא רוצה את השלמות הזאת שאתה רוצה,
ושלך אין נחת מזה,
זה גם הקדוש ברוך הוא רוצה את זה.
והוא גם יעשה את זה.
ומהייאוש אתה חוזר לתקווה.
שבאמת זה רצון השם,
והרצונות שלך הם נכונים ואמיתיים וטהורים,
ולא שאתה איזה מנותק מהמציאות.
לא, לא, אתה לא מנותק מהמציאות בכלל.
השאיפה הזאת שלך נכונה, העובדה שזה נכנס
לתוך התפילה "השיבה שופטינו כבראשונה".
ולמלשינים אל תהי תקווה,
מלשינים זה לא מחוץ לארץ, מלשינים זה מלשינים בתוך ישראל שהולכים ומלשינים
לאויבים שלנו.
זה אמינים,
כן?
אז אתה שופך לפני ריבונו של עולם את הרצון הזה,
כן?
אז אתה יודע שזה גם הרצון של ריבונו של עולם, וזה התקיים.
אולי צריך לעשות קצת סיבוב,
כדי שהדברים ילמדו,
ויבוא מהרצון שלנו, ולא איזו כפייה חיצונית.
אז אנחנו רואים למשל,
כתוצאה מכל המרירות הזאת,
אנחנו רואים מה התוצאות של משפט
שהוא לא מחובר לתורה.
הופך לשחיתות.
זה שחיתות לגמרי,
זה לא שחיתות,
זה יותר גרוע משחיתות,
זה בגידה
וזה מרד,
כן?
במרד, בערכים שהם עצמם באו לפה לבנות מדינה,
לבנות התיישבות,
להגן על המדינה,
הם עצמם עושים פאנצ'ר
חור בתוך הערכים שלהם.
אנחנו
רואים לאן זה מגיע.
ויותר ויותר אנשים פוקחים עיניים,
ויותר ויותר אנשים רוצים שיהיה צדק,
ויותר אנשים מתפללים שיהיה צדק,
והקדוש ברוך הוא שומע,
ויקשב השם וישמע.
זה עוד דוגמה שהקדוש ברוך הוא מעכב,
כדי שאנחנו נגלה לא רק מי הם,
אנחנו נגלה בעיקר איך נראית מדינה ללא תורה.
איך נראים אנשים ללא תורה.
אם אידיאלים נשגבים, אבל ללא תורה, לאן זה מגיע?
לשפל זה מגיע, כן?
רגע,
עוד שנייה,
עוד שנייה, בסדר?
אז אנחנו, כשאנחנו שופכים את ליבנו שמה,
בתפילה,
ואנחנו אומרים,
השיבה שופטינו כבראשונה,
ולמלשינים אל תהי תקווה,
והצדיקים,
תרים את הצדיקים,
את צמח דוד אבדחת עצמך,
שיהיה מישהו שינהיג אותנו בצורה ישרה ובריאה,
זה מרפא את התסכול הזה.
כי אתה יודע שזה יקרה,
וזה נכון,
והשאיפות שלך הן נכונות,
ואתה לא תמים ולא שום דבר,
זה יקרה.
ומה שיש עיכובים,
זה כמו שאתה אמרת עכשיו,
שיכול להיות שהדברים צריכים להתגלות,
צריכים להיחשף, ומתוך זה יבואו יותר ויותר אנשים וירצו באמת,
ויתקרבו יותר לאמת ולצדק, וישאפו לזה ויבחרו מנהיגים שמתאימים לזה.
כן?
נבחרו מנהיגים.
אתם יודעים שגם מלך המשיח,
זה בסופו של דבר,
כמו עם שאול היה,
כמו עם דוד,
זה בחירה של העם.
הקדוש ברוך הוא אמר,
לך זה טוב, למשה, לך, לי זה טוב, לך זה טוב?
הוא אמר,
גם לי זה טוב,
בוא נשאל את העם.
כן?
זה על אליעב.
לא אליעב, איך קוראים לו?
זה בצלאל.
כן?
על בצלאל.
כלומר, שמה לומדים איך בוחרים הנהגה.
אז הקדוש ברוך הוא מסכים,
אבל צריך גם את הרצון של העם.
והרצון של העם מתעורר כתוצאה מזה שאנחנו רואים את ההפך.
כמה שזה גרוע, כשהדברים לא נעשים בצורה נכונה.
כן?
זה מרפא את התסכול הזה שדיברנו כאן,
ולא נותן לו להשריש ייאוש בתוך הנשמה שלנו.
ותראו כמה אנשים מסתובבים מיואשים.
אם אנחנו לא מתפללים כמו שצריך,
לא רק שלא מתפללים,
גם אם מתפללים,
אבל לא מבינים מהי התפילה,
שמתחברים לערכים האמיתיים והישרים,
אז באמת מצטבר תסכול שאחר כך באמת,
היום אתם יודעים,
אם אתה רוצה להשיג פסיכיאטר,
אתה לא יכול.
שלא נדבר על המחיר שהוא לוקח לך.
כן?
ובתי חרושת לתרופות,
אתם רוצים להרוויח במניות?
שימו את המניות שלכם בבתי חרושת לתרופות פסיכיאטריות בעיקר.
כן?
כן, נחילה.
איך קוראים לך?
אתה שופר רשום של בקשה,
לא של תסכול.
אתה שופר רשום של בקשה,
לא של תסכול.
אז איך אתה מוציא את התסכול, אם אתה לא מבין?
אז הוא הסביר את זה שהבקשה,
הבקשה
היא מבטאת,
אנחנו נראה את זה בסעיפים,
סעיפים,
יש פה איזה,
צריך להבין למה זה בא בכלל בבקשה.
אבל הבקשה הזאת,
מה היא מבטאה?
מבטאת ריבונו של עולם.
תראה,
אנחנו לא מסוגלים לעשות,
לא מסוגלים לפטר את היועצת המשפטית.
לא, אבל אתה אומר שאתה רוצה שיהיה משפט צדק.
המשפט צדק מחזיר אותך לנקודה הטובה,
למקום הנכון,
כן?
הוא מחזיר אותך,
תכף הוא יסביר את זה,
למקום המאוזן הפנימי שלך.
זה מחזיר אותך למקום הזה, שיש תקווה.
כל העניין הזה, התסכול זה ייאוש, נכון?
כשאתה מתפלל, אדם שאין לו תקווה,
הוא לא מתפלל.
התפילה נקראת תקווה, נכון?
קווה לשם,
חזק ואמץ וקווה.
קווה זה תקווה.
התקווה זה תפילה.
תקווה למה?
לטוב,
נכון?
אז עצם זה שאתה מתפלל, זה מוציא אותך מיאוש לתקווה.
וההתחברות שלך למילים שמבטאות את הרצון האלוקי,
לא רק שלך הפנימי,
הנשמתי שלך, אלוקי,
שיהיה טוב,
מחבר אותך חזרה לתקווה, שיהיה טוב.
כמה זמן זה ייקח ואיך זה ייקח,
בוא נשאיר לו,
הוא יודע את סדרת חינוך הזאת,
איך לנהל אותה,
כן?
כמו שדיברנו פעם, יש לך בעיה בשיניים,
אתה הולך לרופא שיניים,
אז אתה בא אליו,
עושה לך סתימה,
זה לא למי יודע מה,
כמה,
הרבה כסף וזה,
כמה דקות,
שאולי כואב,
זה כבר לא כואב היום,
קצת לוקח לך זמן מהחיים,
אתה צריך לחכות בתור,
לא יודע בדיוק מה.
אבל על המיטה שם אתה,
וואלה,
אני לא אוכל יותר סוכריות,
לא אוכל עוגות,
לא אוכל סוכר. כמה תפילות יש שם,
כמה החלטות,
כמה נדרים יש שם על המיטה הזאת.
כמה זמן זה מחזיק מעמד?
חצי יום.
לא מחזיק מעמד.
אבל כשאתה תלך עוד פעם,
ועוד פעם,
זה יעלה לך יותר כסף.
וזה גם יכאב.
יעשו לך טיפול חניכיים, שזה כואב.
אני לא יודע אם אפשר לעשות טיפול חניכיים בלי כאבים.
אז
לאט לאט זה משתרש הדבר הזה,
ואז כשאתה אומר,
אני לא אוכל יותר מתוק כי זה לא בריא,
זה קורה. אז לפעמים צריך
שהדברים יתמשכו.
ולכן כתוב, קווה לשם,
חזק ואמץ, וקווה לשם, ככה הרב מסביר,
שהקדוש ברוך הוא שומע את התפילה שלך.
וכדי לתקן את הדבר הזה,
צריך לעבור איזה סדרת חינוך.
אחת
סדרת חינוך קצרה, אחת יותר ארוכה.
אז תקצר,
אז תקצר,
שמעת איזה, מה אמרתי לך,
תקצר,
תבנה סולם,
שלגיע למצב הזה,
זה נכון שהוסיפו ויש דברים שהם זה והם חשובים,
אבל אנחנו עוד לא שם,
אז תבנה לך סולם,
אני חשבתי את זה היום,
שאם הייתי עכשיו,
חוזר בתשובה,
לא לפני 45 שנה והיו מדריכים אותי מה לעשות
ודיברנו על זה כמה פעמים.
אתה זוכר?
לא לתת לבחור שבא לפה שלוש תפילות ביום.
מה, אתה רוצה שבית משוגעים ילך לבית משוגעים?
אז צריך לבנות סולם.
וגם אנשים כמונו,
כאילו שכבר יותר זמן זה,
אבל לא נכון,
צריך לבנות סולם,
לדעת בדיוק איפה אתה נמצא.
ולדעת לקצר ולבנות.
לאט לאט לבנות את התפילה, לאט לאט.
אז דיברנו על זה.
בתור בעל תשובה,
אז
אמרתי לכם,
אני שומע ביוטיוב תפילה,
תפילה ספרדית,
כדי שהניגון הזה יינגן לי.
זה חשוב, הניגון הזה, בתוך הלב שאתה מתפלל.
ואני שומע את זה בשביל שהמילים,
שזה סינית בשבילי,
עד היום זה סינית בשבילי,
אחרי 45 שנה של תשובה,
זה סינית.
לא גדלתי על זה.
אז אתה שומע את זה.
קודם כל,
דבר ראשון,
אני אגיד לכם,
מי שחוזר בתשובה,
ילך רק לבית כנסת ספרדי.
שומעים שם הכל מילה.
תימני זה גם ככה, לא?
לא, אנחנו לא ספרדים, אנחנו תימנים.
אבל גם אומרים כל מילה.
לא
בגלל שזה שפה, אבל בוא נניח עכשיו, שמעון, אני...
לא, אני רוצה להגיד את זה בשביל להבין.
בסדר,
אמרתי ספרדים,
מה אתה רוצה, לא אמרתי.
אז אני עונה לך.
עונה לך.
עונה לך, לא,
עונה לך.
לך ולהם אני עונה, וגם לעצמי אני עונה, בסדר?
זה אומר, צריך לבנות סולם.
אני מביא את זה קצת אחורה בשביל...
צריך לבנות סולם.
להכיר את המילים,
שהמילים יהיו שגורות.
להכיר את המנגינה, להבין את פירוש המילים בפשט,
כדי שאתה קורא את זה, אתה לא מתאמץ.
דיברנו על זה הרבה פעמים, לא מתאמץ,
לא לפצח את המילים.
המילים מוכרות לך, הם כמו פלסטלינה אצלך,
ואתה מתרגש רק מהמילים, מתרגש.
כשאתה מגיע למקום כזה,
מגיע זמן שאתה אפילו לא רוצה להפסיק להתפלל.
כי זה
עושה לך כל כך טוב שאתה לא מוכן לוותר על זה.
אבל זה צריך לבנות סולם.
אז צריך לקצר.
בעלי תשובה,
צריך לשבת, להשקיע לפעמים.
למה אנחנו לומדים את השיעור הזה,
אורות התפילה,
אתה יודע?
מהסיבה הזאת שאמרת.
למה אני מלמד את זה?
כי
גם אני נמצא במקום הזה שאתה מתאר אותו,
ואני רוצה ללמוד על התפילה,
כדי שהתפילה שלי תהיה
כזאת שאני אוהב אותה,
שאני ארצה אותה,
שאני ארוץ אליה,
שאני אשתוקק אליה. אני גם לא שם, בשביל זה אנחנו לומדים.
לא עברתי את זה,
לא עברתי שום דבר,
אף אחד לא הדריך אותי.
עברתי את זה בקורונה, שגיליתי שאני בעצם לא מתפלל.
רודף תמיד כל השנים,
אחרי החזן,
לא מבין אף מילה,
ויוצא עצבני,
במקום מלא חשק להיות אדם טוב.
זה מה שגיליתי,
אז התחלתי לבנות סולם,
התחלתי לשמוע ביוטיוב.
התחלתי להגיד את הדברים גם לשיעורים,
התחלתי,
לקחתי סידור תפילה של כוונת הלב בשביל להכיר את המילים.
זה ייקח כמה שנים,
כמה שייקח עיקר מי שעומד על הטיימר.
אני בטוח שהקדוש ברוך הוא שמח במה שאני עושה.
אני
מבטיח לך את זה.
זה
לא לכתחילה, אנחנו...
זה לא לכתחילה, קודם כל זה לא לכתחילה.
זה הוסף ובגלל כל מיני...
בעיות של כובד בגלות.
אבל אל תשכח שרוב האנשים גדלו מגיל קטן על התפילה.
אתה אולי לא גדלת על התפילה,
אני לא גדלתי על התפילה.
אבל האנשים שגדלו על התפילה,
זה שגור להם.
ברגע שאתה נותן להם את החיות הזאת שאני מדבר על זה,
זה פורץ החוצה.
עוד פעם, התשובה שלי אליך זה עבודה.
שצריך לעבוד עליה,
ובהדרגה.
אמרתי קצר בשביל החריפות, כי ראיתי שאתה קפצת מהכיסא כמעט.
עכשיו אמרתי לך קצר, נכון?
לא יודע מאיפה זה בא לך.
אפשר לקצר.
וגם ההלכה אומרת,
טוב מעט בכוונה,
מהרבה שלא בכוונה.
אז בתוך התפילה הארוכה הזאת בשחרית,
יש מדרגות שם.
וצריך לדעת
עם מה להתחיל.
ולאן אנחנו שואפים,
ועוד אני אומר,
ולעשות מרווחים בין השלבים של הסולם.
כמה מרווחים?
זה תלוי בך.
יש סולם לגדולים,
אז יש רווחים גדולים.
יש סולם לקטנים, יש רווחים קטנים, נכון?
זהו.
טוב.
אז מה שקורה בעצם,
מה שתיארנו קודם,
חוזר לראשונות,
ברגע שאדם נכנס לתפילה,
זאת אומרת,
אנחנו מדברים על שמונה עשרה,
מדברים על תפילה,
אנחנו מדברים אגב על שמונה עשרה כרגע,
לא על קריאת שמע ולא על כל הדברים האחרים.
תפילה זה שמונה עשרה.
כל היתר זה הכנה.
הכנה וסוג של השתחררות בהדרגה מהמקום הגבוה הזה.
ברגע שאתה נכנס למקום הזה,
אז
נוצר איזון נפשי בתוך הבן אדם.
לבד זה נוצר.
כן?
זה בדיוק המשחק הזה בין הייאוש לתקווה.
התפילה אמורה לעודד אותך.
התפילה אמורה להפיך בך תקווה.
מול הייאוש הזה,
אז הדברים מסתדרים,
כמו שאמרנו כמה פעמים,
וזה מתאים גם לספירת העומר עכשיו.
אמרנו כמה, אתה צריך לאכול, נכון?
מה לאכול?
אוכל בריא.
יש
כללים אולי ללעוס כמו שצריך,
אוכל
כשר על זה,
בוודאי שאני...
זה ברור הדבר הזה, כן?
אבל מי מפרק את האוכל ומסיע את
כל המינרלים לתוך התאים של הגוף?
אתה לא עושה את זה.
זה לבד, יש מנגנון בריא פה בפנים לבד.
אותו דבר לגבי מה שדיברנו מבחינה נפשית.
אתה עושה את שלך.
על ידי זה שאתה מתפלל,
על ידי זה שאתה מתחבר לערכים הקדושים
האלה של ריבונו של עולם רוצה,
והמערכת הנפשית מסתדרת לבד.
שנתנה בתוכה
הברכה של אשר יצר
זה על הגוף,
שהגוף פועל בצורה בריאה,
אתה רק צריך להכניס אוכל,
לעשות קצת ספורט,
מה
שאומרים הרופאים,
לא יודע מה שאומרים הנורמליות של החיים,
אבל כל המערכת היא בריאה.
והיא עושה לבד את העבודה
אותו דבר המערכת הנפשית אם אתה עושה במערכת הנפשית מה שצריך לעשות
אז המערכת הנפשית מסתדרת לבד כי היא בריאה
כמו שהגוף בריא גם המערכת הנפשית היא בריאה
אחת הדוגמאות הכי טובות זה עכשיו ספירת העומר
ספירת העומר
אמרנו שספירת העומר זה אנחנו עולים מהמדרגה
של יציאת מצרים אנחנו במדרגת בהמות
או עבדים,
לכן הקורבן הוא קורבן שעורים,
זה מאכל בהמה.
ואחרי חמישים יום מגיעים מתן תורה,
שזה קורבן מחיטה, שזה מאכל אדם.
זה מבטא את זה שאנחנו בשביל להגיע לתורה,
אנחנו צריכים להתרומם,
להכין את עצמנו,
להגיע למדרגה שמתאימה לאדם,
אדם,
אתם קוראים אדם,
ישראל קוראים אדם,
כן?
לאדם שמסוגל לקבל את התורה, בהמה לא מסוגל לקבל.
את התורה. אדם שהוא בהמי או חייתי,
הוא לא יכול לקבל את התורה.
לא מסתדר
לא משתלב.
מה אתה עושה בשביל זה?
סופר.
סופר.
מה זה ספירה?
ציפייה,
נכון?
ספירה הזאת זה ציפייה,
ציפייה לתורה.
הציפייה הזאת לתורה, היא מסדרת את כל המערכת.
ותסתכלו, תראו, היום אחד לעומר, כן?
חסד שבחסד.
חסד שבחסד
זה המערכת,
המנגנון הנפשי של הספירות התחתונות,
זה
המנגנון הנפשי של כוחות הנפש,
זה מסתדר לבד.
זה הרמז שאומרים חסד שבחסד, גבורה שבחסד,
תפארת שבחסד וכולי.
זה כל המנגנון הפנימי של הבן אדם,
הנפשי,
מסתנכרן
דיברנו גם פעמים על זה.
יתנו לך עכשיו מנעול של שלוש ספרות,
אתה יכול לפתוח אותו?
אתה לא יכול לפתוח אותו.
סיכויים אחד למיליון אלף.
אה?
לא, לא, אתה לא יכול לדעת.
אני לא מדבר על אלה שיודעים לשמוע את הקליק.
אתה תשקט, מנגנון שקט לגמרי,
אתה לא שומע כלום.
הסיכוי שאתה תפתח אותו, זה יותר
סיכוי להרוויח בפיס לדעתי מאשר
לפתוח אותו.
לא משנה,
הבנת אותי, עזוב, אל תיכנס איתי,
יכול להיות שאתה צודק,
כי זה שש מספרים וזה שלוש מספרים,
אבל זה לא...
פה יש שבע מספרים,
נכון?
שבע ספירות, יש שבע מספרים.
ולכל מערכת חיים,
לכל מצב בחיים,
בבוקר,
בצהריים,
עם האישה,
עם העובדים,
השילוב של הכוחות האלה הוא צריך להיות אחר.
אתה מסוגל לשלוט על זה?
אף אחד לא מסוגל לשלוט על זה.
אבל כשאתה עושה את רצון השם,
במקרה הזה זה תקווה להיות אדם טוב,
כן?
כל העסק הזה מסתדר לבד,
כי
כל העסק הזה נוצר בשביל שתהיה אדם טוב.
אז הרצון שלך להיות טוב מסדר את הדברים האלה.
כמו שאתה רוצה, אמרנו קודם, אתה רוצה,
אתה אוכל,
אוכל אוכל בריא,
וכו',
וזה,
כל העסק,
כל המנגנון הפיזי מסתדר לבד.
הדם וזה לוקח את המזון לתאים,
וזה,
הכל מסתדר,
רק אל תקלקל,
זה הכל.
אז כשאדם מתפלל,
אני כבר לא זוכר לאן,
איך הגענו,
לאן הגענו,
אבל כשאדם מתפלל,
כל המערכת הזאת,
היא מרגיעה.
אם הוא מתפלל, כמו שאנחנו מנסים לדבר פה כמובן.
אם הוא
מהר מהר, אז זה מעצבן.
זה עוד יותר מסוכן,
כן?
טוב, בואו נגמור רק פה את ה...
אז כשאנחנו שופכים את ליבנו,
אנחנו חוזרים לעלות לעולם השאיפות שלנו,
לעולם השלם בתכלית השלמות,
אנחנו הולכים לעולם המתוקן,
השאיפה לטוב,
כן? אז נעשה עולמנו הפנימי,
המערך הנפשי שלנו באמת שלם בתכלית השלמות,
זה מסתדר.
כי התקווה,
אף על פי שהעולם לא מסודר,
התקווה היא הרפואה.
דיברנו על זה גם יום העצמאות.
התקווה זה לא שירה,
כמו שחושבים.
זה הסוד הכי גדול.
התקווה זה היסוד של העם היהודי.
התקווה לטוב.
אז זה מסתדר לבד.
כי
כשאתה מתפלל, אתה נכנס לתקווה לטוב.
מסדר את כל המערכת.
לא צריך כדורים.
לא
צריך סמים, לא כדורים.
לא כל מיני פטנטים אחרים.
אין צורך.
ודעתנו מתמלאת נחת.
נחת.
כמו בשבת, נחת.
מה זה נחת?
נחת שהכל מסונכרן, נכון?
אין עצבנות, הכל בסדר, הכל במקום.
גם אם הדברים קשים, אבל זה במקום.
זה לא מצער, זה לא מטריף.
לא מצער,
זה חשוב, כן,
אבל זה לא מטריף את הבן אדם.
מתי הוא מטורף שהוא לא רואה פתרון באיזשהו שלב?
ואותו המשקל.
שהכרעתנו הפנימית פועלת על המציאות,
שגם פנימיותנו היא אחת מחלקיה,
מכריעה גם את כל העולם כולו לקו זכות.
המשפט הזה לוקח עד עכשיו דיברנו איך נוצר
נחת פנימי,
סינכרון פנימי.
אבל הסינכרון הפנימי של הבן אדם,
בהיותך חלק מהמציאות הכללית,
שהיא באמת הרמונית
ביסודה,
ההרמוניות שלך היא גם גורמת להרמוניות בעולם כולו.
כי אתה חלק מהעולם.
כמו שאמרנו שוב,
אני אומר,
אתה יש לך עכשיו אמבטיה מלאה במים.
אתה שם שם בקצה קצת פטל.
זה לא נשאר שם, נכון?
זה מתפשט על כל האמבטיה,
אני מקבל את צבע ורוד,
נכון?
אז כשאתה מאוזן,
אתה בכל הבריכה של כל הנשמות,
או הנשמה הכללית של עם ישראל.
אתה מאוזן, אתה מאזן גם את האחרים.
קרה לך פעם בקרבות שיש מישהו עם איזון,
כולם בפאניקה ופתאום מפקד או איזה אחד מאוזן,
אה?
אני מדבר עוד לפני שהוא תופס פיקוד,
קודם כל הוא רגוע,
הוא לא נכנס לפאניקה כמו כולם,
הוא תופס,
הוא רגוע, ואם יש לו תפקיד
רציני יותר, אז הוא מרגיע את כל המערכת.
כמו בבית, יש שם מלחמה,
הרבה פעמים ילדים,
זה, נכנסים לפאניקה.
אם יש שם אבא רגוע,
או
אימא רגוע,
או
מישהו רגוע שם,
כל המערכת בבית נרגעת.
גם לא,
המצב היום הוא לא פשוט.
המצב הוא לא פשוט.
לא רק בגלל המלחמה, הרוגים, פצועים,
כלכלית, חוסר צדק,
כל מיני דברים.
אם יש בבית מישהו עם אמונה ויציבות,
שזה התפילה,
זה מקרין על כל המשפחה.
ומשפחה יציבה מקרינה גם על השכנים.
והשכנים מקרינים גם על השכנים האחרים.
וכל העסק הולך ונרגע.
וזה משפיע גם על העולמות כולם.
נתנו פעם דוגמה,
לרבי נחמן גם כן.
למה הקדוש ברוך הוא מתייעץ עם המלאכים?
נעשה אדם,
זוכרים מה נעשה אדם?
אז הכופרים אומרים, אה, יש עוד אלוהים.
הוא
מתייעץ עם מישהו שם, הוא לא לבד.
אבל הוא מתייעץ עם המלאכים.
למה הוא צריך להתייעץ? הקדוש ברוך הוא צריך להתייעץ עם המלאכים?
צריך לתת להם פקודות.
אומר רש"י שמה,
הוא מלמד אותנו דרך ארץ.
מה הדרך ארץ פה?
שהבוס התייעץ עם העובדים שלו,
עם המנהלים שלו,
כי
כשהוא מתייעץ איתם,
הם לוקחים אחריות.
הם לוקחים אחריות, הם רוצים שכל העניין יצליח.
אם אתה מוריד פקודות מלמעלה,
אז
כולם תופסים ראש קטן,
נכון?
אם אתה משתף אותם, אז הם לוקחים אחריות.
עם מי הוא מתייעץ, הקדוש ברוך הוא?
עם
כוחות העולם,
עם כל ה...
מה זה המלאכים?
המלאכים זה הכוחות של העולם.
הגרביטציה זה מלאך.
כל הכוחות שמפעילים את העולם,
אנחנו קוראים להם חוקים טבעיים,
אנחנו קוראים לזה,
זה המלאכים שמפעילים את זה,
כן?
הקדוש ברוך הוא מתייעץ איתם, זאת אומרת
שכל העולם, כל הבריאה
עומדת בארגון
שאדם יצליח בתפקיד שלו,
להיות אדם טוב, שהעולם יצליח להיות עולם טוב.
הם מחכים בסיבוב
לעזור לך.
אז כשאתה על הדרך הנכונה,
אתה מיישר את כל המערכת העולמית שרוצה שאתה תהיה כזה,
אדם יציב כזה,
שלא נבהל
זה פועל כמו שצריך.
אני אומר, המשפט האחרון בא להראות, זה לא רק,
עד עכשיו זה כאילו,
הסברנו פסיכולוגית,
גם פסיכולוגים יכולים להסביר את זה.
יש פה פטנט פסיכולוגי.
אם כי זה לא מספיק,
אם המנגנון הפנימי הוא לא היה בריא כזה,
אז הפסיכולוגים זה לא יעזור.
אבל עכשיו אנחנו לוקחים את הבריאות הזאת של הבן אדם,
את השאיפה של הבן אדם לטוב,
איך זה משפיע גם על העולם כולו,
על כל המעגלים מסביב.
זה מה שהסברנו עכשיו.
עד כאן זה הפסקה הזאת.
מקווה שהצלחתי להסביר אותה,
כי
באמת הדברים של הרב,
אפשר ישר להסביר את זה הרבה יותר קצר דרך אגב.
אבל יש פה,
כל מילה פה היא הר שלם,
עולם שלם של פנימיות הנפש.
וזה, לא יודע, אותי זה מחזק.
בתור,
יראת שמיים
מחזק אותי באמונה מוחלטת במצוות,
בתורה.
אני
מתרגש פה לבד.
סימן שלא הצלחתי להסביר,
לא
הצלחתי להעביר את זה הלאה.
אז בואו נעשה באמת...
אם מה אתה יוצא, אנחנו נעשה, אנחנו לא נתחיל בחטא,
חטא זה... כן, אבל אנחנו עושים עד 12,
לא,
עכשיו 12 ו20,
עושים עד 12 ו25,
שואלים ממה אתם יוצאים ואתם רוצים ללכת למעלה,
לשיעור,
אבל גם מה אנחנו יוצאים זה לימוד בפני עצמו,
זה לא מבזבזים, עורכים את הזמן בגלל שנשאר חמש דקות.
מה אנחנו יוצאים זה הלימוד הכי גדול,
שאנחנו לא לומדים בשביל לדעת.
אנחנו יודעים שאנחנו לומדים בשביל שזה ישפיע עלינו,
ונעשה עם זה משהו,
כשאנחנו עכשיו יוצאים מהכיתה,
הולכים הביתה או לעבודה או לא יודע לאן,
שזה ישפיע עלינו מה שלמדנו.
שזה לא יישאר בהרדיסק,
שזה
יהיה ברם.
מי זה המישהו הזה?
אשכנזים, זה יותר כי מן האשכנזים, אין ספרדים פה,
אתה אמרת, אתה עכשיו ספרדים על ספרדים.
אז אני הספרדי, מסביר את זה בספרדיות.
ספרדיות. סבלנות.
אתה צודק,
אז יש ספרים אחרים,
נכון,
יש
ספרים אחרים.
נכון, נכון.
אני,
אז אני מנסה להביא סיפורים מהחיים,
אתה לא שומע.
היו, היו כאלה...
יש כאלה,
אתה יודע,
היו מספרים סיפורים, יש כאלה יודעים לספר סיפורים.
סיפורים של פעם מהעיירה תימנית.
פעם, פעם, זה לא מדבר אלינו.
אני מספר סיפורים על עכשיו.
נראה לי שהסיפורים האלה מדברים אליי,
אולי הם מדברים גם אליכם.
על המלחמה,
על הקיצור.
לא יודע, זה מה שאני מלמד כרגע.
אני מסכים איתך שיש סגנון אחר.
אני לא יודע, אבל זה לא אני, מה
אתה רוצה ממני? לך לשיעור של רב ספרדי.
לא, לא,
הוא צודק,
הוא צודק, הוא צודק,
אבל
זה לא אני. אני לא יכול להעביר שיעור שזה לא אני,
אתם מסכימים איתי?
אז נגמור את זה, ניקח ספר של רב עובדיה.
הרב עובדיה מלא סיפורים שם, בלי הפסקה.
טוב,
אם אתם יוצאים חברים, אז דבר ראשון יצאנו עם זה,
שזה אשכנזים, כלומר זה יותר מדי פילוסופי שכלתני כזה,
בוא תביא,
תוריד קצת,
תביא קצת חומוס, תביא קצת סטייק על האש,
זה לא אני,
מה אני רוצה,
מה לעשות?
אני לא כועס, אתה צודק,
אתה צודק,
תלך תשמע את הרב שמואל אליהו,
הרב שמואל אליהו.
הוא כל הזמן מספר סיפורים, נכון?
אשריך,
גם אני שאומר.
אז אתה יכול לעשות שני דברים,
או ללכת לרבנים כמו הרב שמואל אליהו ולהתחזק,
ואתה לא חייב לעבוד לשיעור הזה,
זה לא עניין אישי השיעור שלי.
מי שמתאים לו,
ומקבל ממנו, ומרגיש שהוא מתחזק ממנו, מצוין.
מי שמתאים לו,
סגנון ספרדי, הלוואי והייתי יכול לתת שיעור כמו ספרדים,
הלוואי, אני לא יודע.
בסדר.
טוב.
חכם שמעון.
חכם שמעון.
בוא נשאל עוד מה יצא.
זה הדבר הראשון.
דבר שני, כן.
דיברנו על הקיצור.
כן. תראו שהיצר פה לא יגבר יותר מהרגיל.
אחר כך הוא רואה פתאום את זה שמתחיל.
כן?
התחיל לקצר.
קצר את זה, קצר את זה.
אז זאת אומרת, אה, מקצר, אה.
נכון, נכון.
או מתי מעריך,
גם הוא מכשיל.
נכון, נכון.
זה הערה מאוד חשובה,
גם ההערכה היא יצר הרע,
וגם הקיצור יכול להיות יצר,
כלומר שהוא נותן לך...
לכן אדם צריך לעשות,
לדעת שהשערים,
השערים של הנפש נפתחים,
והקליפות שמסתירות...
צריך קצת לפצח אותם,
וצריך,
צריך להיות שם גם איזה קושי ומאמץ שמפצח אותם.
כמה מאמץ,
אז
זה דבר אישי לדעת,
ברגע שאתה מרגיש, למשל,
אתה מגיע למקום מסוים,
שהתפילה עברה לך טוב,
ואז אתה עושה עוד מאמץ,
ברגע שאתה מרגיש שזה יותר מדי,
אז אתה מוריד.
עם הזמן, מה שעשית מאמץ יהפוך לך לשגרה.
מעונגת,
ואתה תוסיף עוד קצת,
ככה לימד אותי הרב יהושע צוקרמן, זכר צדיק לברכה,
בעניין לימוד.
פעם אמר לי,
תגיד לי,
אתה לא עושה איזה הפסקה אחרי איזה שעתיים גמרא?
אתה
לא עושים איזה הפסקה, שותים איזה כוס קפה וזה?
ביטול תורה, אמרתי לו.
זה לא עובד ככה.
אתה מרגיש שאתה לומד,
ברגע שאתה מרגיש שזה קשה,
עושים עוד מאמץ,
ועושים הפסקה.
ולאט לאט מושכים, מושכים, מושכים את זה.
אי אפשר, כמו שאמרתי, לבוא למכון מאיר,
לאדם שכל הזמן ראה טלוויזיה,
סדרות,
לא יודע מה, שיחק בקלאב,
מסיבות וזה,
פתאום הוא יושב לך עכשיו,
14 שעות לומד לך גמרא,
ועוד צועק לך ביטול תורה, זה בלתי אפשרי דבר כזה.
צריך לבנות סולם.
ומי שעושה את זה, הוא נשבר.
ובבתי משוגעים יש מלא
של האנשים האלה, מלא, מלא. אמרנו קודם גם,
הפסיכיאטרים מרוויחים,
בתי חולים.
יישר כוח על ההערה הזאת,
היא הייתה חשובה מאוד,
ההערה הזאת,
כן.
גם ההערה שלך הייתה חשובה.
היא לא, באמת.
כן.
נו.
כבעל תשובה,
עד היום קשה להתמודד הלאה.
זה לא משתקף לך במציאות, אתה בא,
בא לפעמים כולם, זה חשוב לאמת שלא, בגלל שנמצאים שם,
אבל באים ומתעקים את ה... ככה זה מרגיש, אה, בעל תשובה,
זה הכל יעד, יעד, הם כבר ו... כמה שנים אתה בעל,
אני מבין אותך מצוין, אני במקום שלך, אני ואתה באותו מקום.
מקום. מבין אותך? כמה שנים אתה בעל תשובה?
נגיד, נגיד איזה ארבע שנים.
אני ארבעים וחמש שנה, ושנינו באותו מקום.
אז צריך לשבת ביחד אולי, או עם עצמך,
ולבנות לך סולם, כמו שאמרתי בהתחלה.
אני,
למשל,
אם אני חושב איך אני מדריך את עצמי,
או לא אין תלמידים,
אל תלכו לתפילה שלוש פעמים ביום,
ואל תרוץ אחרי החזן,
לכו קודם כל לספרדי,
שאפשר להקשיב.
ואם פספסת מילה, אתה מקשיב.
אתה לא רודף אחרי החזן.
תקצר.
תשמע קצת ביוטיוב,
תלמד קצת בסידור שנותן לך קצת פירוש מילים.
יש לך מעשרים שנה, אתה רוצה עכשיו לגמור?
רגע, רגע, תן לי לגמור את המשפט.
יש לך מעשרים שנה, אתה רוצה עכשיו לגמור?
יש מקום בבית קברות לכל אלה שגמרו את התפקיד שלהם,
יש הרבה מקום.
עכשיו גם יש על קומות,
הכפילו ושילשו את המקומות שם.
אז תבנה לך, תישב עם עצמך, עם איזה רב שמבין אותך.
ותבנה סולם,
ואל תהיה מתוסכל מזה שאתה לא נמצא
ואומר את התפילה מההתחלה עד הסוף,
שעוד תפילות ביום.
תבנה לך
סדרה שתביא אותך בעוד כמה שנים טובות למקום הזה שאתה רוצה.
עזוב אנשים אחרים שאומרים לך,
תשכח מהם.
אתה רואה
שהרוב ממהרים,
אז אני שואל, מי צודק?
כאילו,
זה אומרים רבי נחמן מברסלב וזה, אבל
בפועל הציבור לא עושה את זה,
אז אולי מישהו פה מחרטט אותי.
קודם כל, אני רוצה לתת לך דוגמה.
יש אנשים, למשל, אצלנו ביישוב, יש אחד
שעולה לתפילה,
חצי שעה נגמרה תפילה שחרית.
אבל הוא בן אדם
שאני יודע,
הקול אצלו זריז, השכל שלו זריז,
אני,
המילה שאני צריך להבין אותה,
צריך להשתהות עליה נניח 3-4 שניות,
או צריך רבע שנייה.
אז יש אנשים שונים,
ויש אנשים שכבר גדלים על זה,
המילים מדברות אליהם,
הסגנון מדבר.
אתה חדש בזה,
אמרתי לך,
אתה קורא את התפילה,
זה סינית בשבילך,
לא רק המילים סיניות,
גם איך לקרוא אותם אתה לא יודע,
נכון?
אתה לא יודע איך לקרוא אותם נכון.
אז אני למדתי את זה מהנגינה של תהילים,
ומנסה לשחזר אותה וגם לשמוע את התנועה, לשמוע,
כדי שהמילים האלה יתחילו להתגלגל לי בראש.
בזמן התפילה זה לא מתגלגל לי בראש.
הם גומרים
בחצי שעה,
אני בחצי שעה עוד לא גמרתי את הפסוקי דזימרה.
אז צריך לדעת,
או לקצר,
או לבוא יותר מוקדם,
להישאר אחר כך,
ואם זה לא שייך כי זה כבד מדי.
אז מקצרים,
עושים,
צריך לשבת לעשות תוכנית,
כמו בקאוצ'ינג.
אתה רוצה להגיע למשימה מסוימת,
אתה רוצה לפתוח מפעל.
אתה לא עכשיו פותח מפעל.
אתה צריך ללמוד,
אתה צריך להביא סקר שוק,
אתה צריך להכיר את הנושא.
זה,
זה,
זה, זה.
הכנה שלמה לפתוח מפעל, נכון?
אז זה מפעל חיים.
צריך לשבת לחשוב איך לעשות את זה.
זה שהרבנים לא מדריכים.
בזמנו לא הדריכו, היום אם אתה...
יש היום שכן יודעים להדריך.
אנשים כמוני,
למשל,
שאיך אומרים,
התחבטו,
קוראים לזה,
התחבטו על המערכת של התשובה,
בלי שאף אחד ידע איך עושים אותה.
לא ידעו איך עושים את זה.
לא היה דבר כזה.
יש ספרי תשובה,
זה לא לאנשים כמונו, זה בן אדם דתי,
שפתאום התחום,
התחיל קצת לזייף בתפילה,
אז הוא עושה תשובה יופי,
אבל פה אנחנו עושים החלפה,
איך עושים,
החלפת דם כללית,
החלפת נשמה כללית, הכל כן מחדש.
סבלנות, סבלנות.
פעם דיברתי על זה,
ילד קטן,
תשים לזה ילד קטן,
זה דבר מאוד חשוב,
ילד קטן.
כשהוא קטן, אתה לא מחייב אותו לעשות שום דבר,
נכון?
אחר כך הוא מגיע לגיל חינוך,
כן?
גיל חינוך, גיל שש בערך.
מה שמתאים,
אתה נותן לו,
מה שלא מתאים,
לא יודע,
הוא רוצה להניח,
לא יודע,
הוא רוצה,
אבל תן לו ציצית,
הוא לא רוצה,
לא,
אז תשים לו בכוח ציצית.
הוא לא יודע לשמור עדיין על הנקיות, אז תיתן לו.
אתה זורם איתו,
לאט לאט זורם איתו.
רק בגיל 13, 13 שנה, אתה רק אחראי.
13 שנה, רק אז מחייבים אותו
כאילו לעמוד...
להיות אחראי על כל המערכת המצוות שלו.
עכשיו חכה, זה לא נגמר.
הוא, מחייבים אותו בגיל 13, אבל הוא לא נענש.
מה זאת אומרת שהוא לא נענש?
רק בגיל 20 הוא נענש.
זאת אומרת שנותנים לו איזו אחריות חלקית,
אבל זה עד גיל 20. רק בגיל 20,
בן אדם אומרים לך,
תשמע,
אתה בן אדם בוגר,
אחריות עליך.
20 שנה!
אתה יודע מה זה 20 שנה?
עכשיו, הוא, הילד מתחיל מדף ריק, נקי.
לא רק נקי,
אלא עם הצריבה הנשמתית, הנקייה שכבר נמצאת בפנים.
אתה בא לשם מלוכלך.
יש לך ברירות מחדל עקומות לגמרי.
אתה צריך גם לעקור את הברירות מחדל הנפשיות שלך,
עם
כל הלכלוכים שצברנו שם,
כן?
וגם לבנות.
אז אם הוא 20 שנה, אתה צריך 200 שנה.
אז אנחנו לא באים לך בטענות,
הוא שמח בזה שהתחלת בתהליך.
אתה
לא צריך לעמוד בסטנדרטים,
דיברתי על זה אלף פעם,
סטנדרטים זה מיטת סדום.
שמעת על מיטת סדום?
מיטת סדום זה ביטוי לחברה מקולקלת, שבסוף נחרבת.
יש סטנדרטים, כולם צריכים להיות
אותו דבר,
להרוויח אותו משכורת,
להיות כישרונים באותו דבר.
אין דבר כזה, זה שטויות.
אתה לא צריך לעמוד באיזשהו סטנדרטים,
אתה לא חייב לאף אחד שום דבר.
אתה חייב רק לאמת.
והוא לא כועס עליך,
על זה שאתה לא מצליח להתפלל את כל התפילה.
וזה שבנית סולם שמתאים לך,
לא עצלני כמו שאמר חיים יוסף קודם,
שצריך להיזהר מזה.
הקדוש ברוך הוא אוהב אותך,
מחבק אותך כמו שאומר הרמב״ם.
אתמול היית כזה, היום אתה הולך למסלול נכון.
איזה מתוק אתה,
הוא יפתח לך שערים מכל הכיוונים.
טוב.
