שלום וברכה,
אנחנו עד עכשיו למדנו סוגיות שלמות כאלה, רעיונות מסוימים,
שכל רעיון,
כל שיעור היה מכוון לאיזושהי נקודה,
איזשהו רעיון.
אבל היום,
אני חשבתי אולי שאנחנו ננסה ללמוד מאמר.
מאמר של הרב קוק,
והמאמר הזה הוא
מאוד חשוב, מאוד מרכזי,
ויכול להיות שאנחנו אולי נוכל להמשיך ללמוד את המאמר הזה גם בהמשך.
אז זה תלוי, תלוי אם זה ידבר אליכם.
ואני חושב שיש ערך גדול מאוד,
לא רק ברעיונות,
מה שהיה עד עכשיו,
אלא גם לנסות להתמודד עם טקסט.
להיות מסוגל בעצמך לפענח את דברי הרב.
והמאמר הזה הוא אחד מהמאמרים המרכזיים ביותר בתורת הרב קוק.
יש לו כמה, עשרה מאמרים המרכזיים,
אחד מהם זה
זה.
מה? זה יותר,
זה מהלך האידיאות בישראל,
הוא כולל שם, זה
גם מאמר הדור.
אבל כן, מאמר
דת אלוקים, קרבת אלוקים, עבודת אלוקים.
איגרת מ"ד באיגרות הראיה.
כן,
כן, איגרת תקנה, נכון.
יש כמה,
כמה,
אחד מהם הוא נמצא בספר אורות,
המאמר הזה עכשיו שאנחנו קוראים זה מספר אורות,
בחזיונות,
וזה ה...
זה המאמר,
הוא מהפכני, מאוד מיוחד,
חשוב מאוד.
כן,
יש באיזשהו מקום, צריך,
כן.
טוב,
אז נתחיל.
כל סיבוכי הדעות שבבני אדם,
וכל הסתירות הפנימיות שכל יחיד סובל בדעותיו,
באים רק מפני הערפילים המצויים במחשבה על דבר מושג האלוקי,
שהוא ים שאין לו סוף,
וכל המחשבות כולן,
בין המעשיות בין העמניות,
ממנה הן נובעות ואליו הן שוות.
כשאנחנו קוראים את המאמר,
צריך להיות ככה שאנחנו מבינים כל מה שכתוב,
לא בערך,
לא באופן כללי,
אלא כל שאלה שמתעוררת אצלכם בטקסט של הרב קוק,
תשאלו,
צריכים להבין פה הכל,
זאת אומרת,
זה לא משהו מעורפל.
אז אומר הרב, ואצלו
הכל מאוד מדויק,
כאילו הכל מדויק,
אם הוא אומר משהו על פה זה באמת הוא מתכוון,
והוא אומר למה יש צרות לאנשים,
כל סיבוכי הדעות וכל הסתירות הפנימיות שאנשים סובלים בגללם,
זה בגלל שהמושג אלוקים אצלם לא מבורר.
מה שיש לאנשים כל מיני דמיונות,
שטויות, מחשבות,
מה זה,
מי זה אלוקים.
ולכן,
כשהם לא מבינים נכון,
אז זה גורם להם לסבל.
למשל,
אם אדם יחשוב שאלוקים הוא מישהו שהוא דורש משמעת,
שאנחנו נציית.
אז בגלל שהוא חושב דבר כזה,
ובאמת יש לו לכאורה על מה לסמוך,
כתוב שם שאתם חייבים,
ומישהו עובר עוונות,
אז הוא מקבל עונש מוות, ויש כל
מיני, כל מיני דברים שיש בתורה,
אז אדם יכול לחשוב שאידיאל,
מה זה אלוקים,
זה לא סתם,
זה משהו שהוא מציאות אידיאלית,
עליונה, לכתחילה בעיניו.
אז אם...
אלוקים דורש משמעת,
אז גם אני צריך להיות
לדרוש משמעת.
הוא רחום, אף אתה רחום.
הוא חנון,
אף אתה חנון.
הוא דורש משמעת, גם אתה דורש משמעת.
ואם משהו עושים לא כפי שאתה רוצה,
אז
אתה מתעצבן.
אתה כועס,
כמו שכתוב עליו, ויחר אפו,
וכך וכך.
אז
בן אדם הזה כל הזמן חי בתסכול מתמיד,
כי הוא
לא כזה שכולם מקשיבים לו,
כולם מצייתים, כולם חייבים לעשות מה שאתה אמרת.
וכן,
הוא מחפש להתחתן עם בחורה שהיא בחורה כנועה,
שהיא נכנעת,
שהיא מוכנה לעשות מה שאתה אמרת.
זאת אומרת,
בגלל שיש לך הנחה שאתה חושב
ששיצייתו לך,
שיקשיבו לך, שיעשו מה שאתה אמרת,
אז במקום לחפש חיי זוגיות,
כאלה שבהם יש ביניכם קשר הדדי וכבוד
הדדי ואתם נמצאים בהרמוניה ואחדות.
אתה מחפש בחורה לכתחילה,
בלי לדעת את זה,
בתת מודע שלך.
אתה מחפש מישהי
שהיא
תעשה מה שאתה אמרת.
ואתה כך גם תנסה לחנך ילדים שלך.
מה שאבא אמר,
חייבים לשמוע, לעשות. ואם הם לא עושים,
אז אתה כועס, מרביץ, אתה
או מתוסכל,
או אתה מסתובב שם עם התחושה שלא אוהבים אותי,
אשתי לא עושה מה שאמרתי לה,
והיא מרדנית,
והילדים הם חוצפנים.
כל החיים שלך הולכים להסתבך.
ממה?
מהמחשבה הלא נכונה, פשוט.
פשוט סיבוכי
דעות. בואי נקרא את המשפט הזה שוב,
ועכשיו הוא יהיה יותר ברור.
כל סיבוכי הדעות שבבני אדם,
וכל סתירות הפנימיות שכל יחיד סובל בדעותיו,
באים רק.
כששרב קוק אומר מילה רק,
הוא מתכוון.
זה לא בערך.
רק
מפני הערפילים,
זאת אומרת שאצלך מושג אלוקי הוא מעורפל,
אתה לא יודע בדיוק מה הוא צריך להיות.
ערפילים המצויים במחשבה על דבר מושג אלוקי.
שהוא באמת,
אין לך מושג מה זה מושג האלוקי, למה?
כי הוא ים שאין לו סוף,
וכל המחשבות כולם,
בין מעשיות,
בין עיוניות,
ממנו הם נובעות ואליו הם שבות.
זאת אומרת,
זה כל מה שיעלה בדעתך, בסופו של דבר מביא לאלוקים.
ובסופו של דבר זה גם נובע מאלוקים.
תחשבו על כל מה שעולה בדעתכם.
למה,
אני לא יודע,
אתה רוצה לקנות אוטו,
ולא מיצובישי אלא טויוטה,
ולא טויוטה,
משהו אחר שם,
סוזוקי.
אז
למה?
אם אתם תמשיכו לחשוב למה,
למה,
למה,
למה,
בסופו של דבר,
אדם מגיע למחשבה...
יסודית, עיקרית.
אתה רוצה שיהיה לך יותר נוח,
שיהיה לך זה,
ולמה אתה רוצה שיהיה לך נוח?
כי אתה רוצה להיות בשלימות,
שאתה רוצה להיות במה, ומה זה שלימות?
שלימות זה אלוקות.
שלימות זה משהו שאין סוף.
כל דבר,
כל מה שעולה בדעתכם, אם אתה ממשיך לשאול ככה, למה?
אז אומר,
אתה מגיע,
כל המחשבות כולם,
בין מעשיות בין עיוניות,
ממנה הן נובעות ועליו הן שבות.
לכן,
פסקה הבאה אומרת,
תמיד צריך לזכך את המחשבה,
שתהיה ברורה.
בלא סיגים של דמיונות כוזבים,
של פחדי שווא.
של תכונות רעות, של העדרים וחסרונות.
תכונות רעות ופחדי שעה וכל זה,
ממחשבה על אלוקים.
לכן,
עבודה של האדם בעולם הזה,
זה
כל הזמן לזכך את המחשבה.
כל הזמן לשאול, למה אני חושב ככה?
מי אמר,
אולי אני צריך להשתנות,
להשתלם,
להשתכלל,
להיות יותר.
אני מזכך מחשבה, כל הזמן צריך לזכך מחשבה.
ואיך מזככים מחשבה? לומדים תורה.
לא רק מה שמסופר שם על אברהם,
ארבעת המלכים וכולי,
אלא...
לימוד תורה זה לימוד תורה כולל,
תורה בכתב,
תורה שבעל פה,
שהיא מיישרת את צורת החשיבה של האדם.
אז לכן,
וגם התבוננות, חשיבה לוגית, רציונלית,
תמיד צריך לזכך מחשבה.
כן.
זה לימוד התורה על ידי חכמי ישראל, זה
הראשונים
והאחרונים.
ואז, כן.
וגם.
בדיוק, נכון, איך ללמוד תורה.
לא, יש ראשונים ואחרונים שמסבירים איך ללמוד.
קוזרי, רמב"ם, מהר"ל, רמח"ל,
יש רבים.
אבל יש הרב קוק כמובן.
הם מיישרים את החשיבה.
שמע,
ודאי.
כן, בטח,
ודאי, ודאי, תלמידי חכמים, גדולים, ברור, ברור,
בטח.
כן,
רב סעדיה גאון כתב
ספר יסודי מאוד,
מה?
אמונות ודעות,
כן,
בטח.
עכשיו,
אז הוא אומר,
ופה הוא אומר משפט שהוא מאוד מאוד חשוב,
מאוד מרכזי.
בכל תורת הרב קוק,
הוא אומר דבר כזה.
אמונת אלוקים מאשרת בני אדם
רק כפי אותה מידה שהיא נכרת ונלמדת.
תזכרו את המשפט הזה, כן?
אמונת אלוקים, אנחנו במקור שתיים, משפט שני.
אמונת אלוקים מאשרת את בני אדם
רק כפי אותה מידה
שהגדולה האלוקית נחקרת ונלמדת
מאותו החלק החשוב שלהם שהוא ראוי לכך.
כלומר,
אמונת אלוקים
לא מאשרת
את חייו של האדם,
ולא גורמת להם אושר.
אלא אם כן היא נחקרת ונלמדת.
אתם יודעים,
זה תנאי.
אמונה זה דבר שצריכים לחקור.
וזה מאוד שונה ממה שיש הרבה אנשים שהם חושבים בטעות,
שאידיאל האמונה זה אמונה פשוטה,
אמונה תמימה.
למה זה טעות?
לחשוב שאידיאל האמונה זה אמונה תמימה.
זה בגלל
שנהיה שינוי.
בשיח כזה של עם ישראל לפני בערך כ-300 שנה.
לפני שבא חסידות, כלומר,
בעל שם טוב בעיקר,
שהוא הופיע בערך לפני 320 שנה,
מה שהיה זה שבעם ישראל היו הרבה תלמידי חכמים,
והרבה אנשים פשוטים,
ואנשים פשוטים
מחיי תורה.
היו גולים,
גרים בין הגויים,
והיו מושפעים מגויים,
והיו,
וגם בארצות איסלאם,
גם בארצות אשכנז,
היה בלבול גדול,
ואנשים היו,
אנאלפביתים,
לא ידעו בכלל לקרוא ולכתוב.
וזהו,
היה שם,
היה אפילו זלזול כזה כלפי עם הארץ.
אדם שהוא עם הארץ הוא כאילו חצי בן אדם.
ואז נוצר מין
קרע כזה בעם ישראל,
בין חכמי ישראל ובין אנשים פשוטים.
למה?
כי אנשים פשוטים,
לא היה להם יכולת אפילו ללמוד תורה.
הם עסקו בהישרדות,
לחיות,
לעבוד בשדה,
אוכל,
המון המון דברים היה צריך לעשות
בשביל לשרוד.
ואילו היום לוקח כל כך הרבה זמן שם,
כשיש מכונת כביסה ומדיח כלים והכל,
הכל, הכל, אז באותם ימים כל דבר היה בעיה,
סתם להדליק אש בתנור.
לא היו גפרורים.
זה לא פשוט.
אתם יודעים, זה היה,
הכל היה קשה, קשה, וכמובן,
לא היה ראש לזה.
ואז אנשים, הרבה מהם, הרגישו שהם
כאילו לא שייכים, מה עושה אותי יהודי, מה עושה...
והתחילו הרבה מהם ככה אכזבה מאוד גדולה,
במיוחד שזה היה אחרי
פרעות שהיו באוקראינה, שם פרעות חמילניצקי,
והיו גם כל הסיפורים עם שבתי צבי,
היה משבר עצום ענק,
ואז הגיע בעל שם טוב,
ואמר ליהודים פשוטים
שיש ערך גדול מה שאתם עושים.
ברוך השם שהיה לנו בעל שם טוב.
הוא בא והציל הרבה יהודים.
הם אמרו, אבל אני לא יודע כלום.
הוא אומר,
אתה שר שירי שבת בשולחן שבת,
אתה אומר שם כן.
אז זה כמו תפילה, זה כמו לימוד תורה.
יש לזה ערך עצום.
אתה רוקד,
אז זה ריקוד שלך ושמחה שלך,
יש לזה ערך עצום וגדול.
ויהודים התחילו להרים ראש,
התחילו לפרוח וליהנות ולשמוח,
איזה יופי.
ואחר כך הגיע רבי נחמן מברסלב,
אומר,
אתה עכשיו מוחא כף על כף,
כי
כוח קיים בריקוד שלך,
ואתה קופץ,
וכשאתה רוקד,
דע לך שכשאתה מחבר יד על יד,
את
מידת הדין למידת החסד,
כיוון שזה יד ימין זה חסד, יד שמאל דין,
ואתה עושה חיבורים,
אבל הוא לא ידע,
הוא סתם...
לא,
יש לזה ערך,
אתה מצוין, אתה טוב,
אתה יהודי טוב.
והרבה אנשים נמשכו גם לחסידות,
ואחר כך גם לתורתו של רבי נחמן.
זה מצוין, טוב מאוד.
כן,
הם התנגדו כיוון שהם חשבו שזה בכלל מוציא אנשים לגמרי מה...
כן, ככה הם התייחסו לזה.
חסידות היה טוב מאוד,
והתנגדות של הגרא גם היה טוב,
כי אם לא היה מתנגד,
אז היו בכלל יכולים ללכת כאילו להפוך לדת אחרת.
כן,
עד כדי כך,
ודאי,
היה שם סכנה גדולה,
כמו שהיה שם עם שבתי צבי.
הוא יצר כמו דת אחרת, לא היה.
והיו מאות אלפים הלכו אחריו,
לא יחידים.
כל העולם.
כל העולם, נכון.
טורקיה.
כן, נכון,
נכון.
ולכן,
היה דבר גדול,
חשוב, טוב מאוד.
אלא מה?
מה הבעיה הייתה בזה?
הבעיה...
שהרבה יהודים חשבו בטעות
שהאמונה הפשוטה הזאת,
שאתה רוקד ומוחא כפיים ואתה שם צועק טאטה ואתה...
כל מה,
כל זה, זה בא במקום ללמוד תורה.
זה במקום לשבת ולעסוק בגמרא ולקרוא ספרים ומעמיקים, מספיק שאתה יהודי טוב,
אתה מניח תפילין, מצוין, לא צריך יותר כלום.
אתה רוצה לדבר עם הקדוש ברוך הוא,
אתה לא צריך מי יודע מה,
תלך למעיין,
תשב שם ביער,
תצעק טאטא,
יהיה בסדר,
הכל מצוין.
והגישה הזאת,
היא הייתה קוסמת,
היא הייתה מאוד מושכת המון אנשים.
למה?
כי יש הרבה אנשים שאין להם ראש לשבת ללמוד גמרא,
אין להם כוח,
אין להם
יכולת הזאת לשבת וכל הזמן,
ופה אומרים לך,
מה שאתה מצוין,
אתה לא צריך ללמוד כלום.
לכן,
נהיה פה טעות גדולה,
ואנשים התחילו לחשוב,
שהאמונה תמימה ופשוטה יותר טובה
מהאמונה שהיא מבוררת וחשובה ונחקרת.
התחילו גם להבין לא נכון את רבי נחמן עצמו.
רבי נחמן ברסלב אף פעם לא זלזל בחוכמה.
הוא זלזל בהתפלספות ועל הדברים כאלה וכאלה, אבל...
אבל חוכמה?
לא.
הוא פותח את ליקוטי מוהר"ן
בתורה הראשונה של ליקוטי מוהר"ן,
שבח של חוכמה, של שכל.
והוא מסביר שם על פסוק
אשרי תמימי דרך,
על מילה תמימים,
הוא אומר מי זה תם?
מי זה תם? זה לא מטומטם,
תם.
זה רק תם.
כלומר, מי זה תם?
שלם, שהוא לומד,
שהוא בחוכמה,
ומחפש שכל שיש בכל דבר,
והוא חוזר על המשפט הזה שם בתורה הראשונה,
ולמצוא שכל שיש בכל דבר,
וחוכמה שבכל דבר, וזה נקרא להיות תם.
אבל,
ורבי נחמן עצמו,
הוא כל החיים שלו ישב ומחה כפיים ושפך את ליבו שם במעיין?
לא.
הוא ישב בבית מדרש,
היה תלמיד חכם, גדול.
וכתב דברים עמוקים,
מוהר"ן
גם מה שרבי נתן כותב שם, כל הספרים של ליקוטי הלכות, ומידות,
הכל,
הכל, זה הכל מלא
חוכמה.
אלא...
בין החבר'ה התפרסם מין כזה,
ילדותית
שהכי טוב זה להיות כמו סבתא שלי במרוקו.
סבתא מסודה היא הייתה אידיאל של אמונה.
או בובה זלוטה
בפולניה.
אצל אשכנזים זה היה בובה זלוטה,
אצל ספרדים זה היה מסודה.
שהאמונה
בלי לחשוב, בלי לחקור,
בלי לדבר.
אלא מה?
עם ישראל הלך ונהיה חכם יותר,
ויותר התפתח טכנולוגיה ומדע ופילוסופיה, והכל הכל הלך והתפתח,
האמונה
אז עם ישראל פשוט
הצביע ברגליים.
ואם לפני 150 שנה
רוב עם ישראל היה, 90 אחוז עם ישראל היה דתי,
100 שנה אחר כך,
כבר בתקופה שלנו,
90 אחוז מעם ישראל נהיה חילוני.
בארץ ישראל זה לא 90 אחוז,
בארץ ישראל זה 70-75 אחוז חילונים,
אבל אם אתה מסתכל בעולם כולו,
90 אחוז חילונים.
זאת אומרת,
אמונה של סבתא מפולניה או סבתא ממרוקו לא החזיקה מעמד,
היא קרסה.
שהמשכילים השכילו
כאילו,
אין אידיאל שאנחנו,
חבל שלא נשארנו בימי הביניים,
פיזיקה
ותורת הקוונטים.
חבל, היינו צריכים להישאר כמו שהיה בפולניה.
לא.
אין אידיאל להמשיך לנסוע בעגלה וסוס.
צריך להיות התפתחות,
ובכל תחום זה מתפתח,
נשאר לך זה שאתה
זה שאתה רוקד ושר בסעודת שבת ואוכל
גפילטע פיש או קובנה
זה היהדות שלך,
אז זה סוג ב',
זה לא,
אתה פרימיטיבי,
פשוט.
הרב קוק
אמונת אלוקים
מאירה את בני אדם
גדולה האלוקית
ונלמדת
על ידי החלק החשוב שלהם, כלומר, של מין האנושי,
תלמידי חכמים
שהוא ראוי לכך, החלק הזה.
אז מאירה נשמתם האור העליון וכולי, כן.
כן,
מי שרצה להגיד משהו, מי שרצה...
כן, כן.
קודם כל,
אני לא נראה לי שזה נזכר דווקא לדרשה בזה,
זאת אומרת שזו אמונה פשוטה,
כי האמונה הפשוטה היא לא דווקא משגעת עם ישראל בקנייני חומרניות,
אלא יותר דווקא היא נתנה
מופנית לנערי שו"ל,
לחברה של שוליים,
כמו כמה שעובדים עד היום,
ועדיין נשאר בתוך המרחב הדתי לכאורה,
לתת להם את החוויה הרוחנית.
כן,
מה
שאחד הסיבות
שאנשים לא רצו להמשיך להיות דתיים זה בגלל שהם חשבו שהאמונה,
אמונת ישראל,
זה דבר
פרימיטיבי.
לכן הם דחו.
זה דבר אחד. דבר שני, באמת, אם אתה מסתכל באמונה פשוטה,
ואתה כך הולך בצורה פשטנית, אז אתה,
אז
המחשבות שלך,
כמו שהרב אומר,
צריך לזכך את המחשבה,
שתהיה ברורה.
בלי,
ממה שאתה באמונה פשוטה חושב,
מי זה הקדוש ברוך הוא,
אתה בעצם חושב על מפלצת.
רק אתה קורא לזה הקדוש ברוך הוא.
שהוא יהרוג אותך, ויעשה לך, והוא שם
יעשה...
אז בעצם זה דבר שהוא מעוות את
האמונה.
ומצד אחד, כן, הרי כתוב,
רבי יהודה הלוי אומר שם ב...
ששאמונה תמימה זה הדבר החשוב והכי טוב,
הכי עליון לזה.
ואחר כך, אחרי עוד כמה פרקים,
הוא כותב,
ובדור שלנו,
כלומר,
לפני אלף שנה, כן?
בדור שלנו אין אף אחד שיכול להגיע לאמונה תמימה
מבלי לעבור כל מדרגות הכפירה למיניהם.
מה זה אמונה תמימה?
אמונה תמימה כשסביבך מסתובבים גאוני עולם,
כמו רב סעדיה,
כמו רב יהודה הלוי,
שהוא היה על גבול,
הוא היה קרוב מאוד לתקופה הזאת של
רב שרירא הגאון, של רב עמרם גאון,
של
כל הגדולי ישראל.
שהייתה שם קרוב,
הם היו קרובים למורים,
שהמורים שם כתוב עליהם שהקטן ביניהם יכול לחיות
מתים. זאת אומרת, אנשים חיו באווירה של נבואה.
אז
הייתה אמונה מצוינת.
אבל בתקופות מאוחרות יותר,
לא.
אמונה הייתה בכל מיני דמיונות.
ואם אתה,
הכל בונה על חוויה הדתית,
והחבר'ה,
ותחושה,
ואתה הקדוש ברוך הוא,
אני מרגיש,
מרגיש.
ואם שואל אותך עכשיו בן דוד שלך,
חילוני, למה אתה מרגיש?
מרגיש.
למה אתה מאמין?
ככה אני מרגיש.
ואני לא מרגיש מה?
הנה עכשיו,
תרקוד יחד איתנו, תאכל צ'ונד ואז אתה תרגיש.
לא, לא מרגיש.
ואם אני מרגיש שאין אלוהים?
אז זה,
מה ההרגשה שלך?
עשו מכרם מהרגשה שלי?
ואם גם בודהיסט מרגיש,
והוא מרגיש עד כדי כך שהוא מוכן לשרוט את
עצמו, והמוסלמים חותכים את עצמם עם סכינים ומרביצים את
הקרבה לאלוהים.
חכה, חכה, חכה, אז
אתה מרגיש,
אם הכל נמדד על פי רגש,
אז למה רגש שלך יותר טוב מרגש של מוסלמי או של בודהיסטי?
אתם מבינים?
עכשיו,
אתה אומר שיש ביהדות שאלות כאלה שצריכים העמקה להסביר וזה זה,
כן,
ודאי,
צריך,
אבסורד אין,
פרדוקס יש.
אצלנו
זה האמונה הבנויה על זה שהיא נחקרת ונלמדת
והיא מוכחת ואפשר להוכיח באופן רציונלי,
שכלי,
לוגי את אמונת ישראל.
אה,
אתה
רוצה שאני אעביר לך שיעור?
שיעור שלם.
כן,
ויש לי,
יש לי שיעור כזה,
שהוא באינטרנט נקרא אנטי תזה.
תקרא,
כאילו תחפש, באמת,
ככה הוא נקרא,
אנטי תזה,
שיעור
שלם.
בדיוק, נכון.
לכן אומר פה הרב קוק,
שהיא צריכה להיות נחקרת ונלמדת,
לא להישאר בסיסמאות,
רק לסמוח.
מה?
קרה שם לך אסון,
הרגו שם אנשים טבח,
באז,
אה,
תעזוב.
מצווה גדולה, להיות בשמחה תמיד.
רק לסמוח עצם.
אבל קרה אסון.
הכל טוב, הכל טוב.
זה אידיוטי, אם אתה לא מנתח,
אם אתה לא מבין עומק של דברי חז"ל שאומרים רק
שהמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד,
ושל זה,
אם אתה לא מבין את העומק,
אז זה נראה פשוט מגוחך.
לכן אומר פה הרב,
אמונת אלוקים, אנחנו בשתיים, כן?
משפט שתיים במקור שתיים.
אמונת אלוקים משערת את בני אדם רק כפי אותה מידה שהגדולה
האלוקית נחקרת ונלמדת מאותו החלק החשוב שלהם שהוא ראוי לקחת.
אז מאירה הנשמה המאור עליון על ידי
ההידבקה באהבה ובדיעה שלמה לחיי החיים.
וכל ההרגשות, הדעות והמעשים מתעדנים.
כלומר, נהיו שייכים לעדן.
למה עדן?
וכפי גודל זיכוך של יסוד היסודות הזה בתוכיות נפש,
כן תגדל ביותר הפעולה שציפה על גם ההידבקות האלוקית שברגש,
ושבהתפעלות הלב,
לנהל את כל מהלך החיים בדרך ישרה.
זאת אומרת,
וכשאתה מזכך את המחשבה,
אז גם הרגש שאצלך מתעורר בזה,
והתנהלות, והתפעלות הלב,
הם יהיו הולכים בדרך נכונה, בצורה ישירה.
ואם אין זיכוך מחשבתי,
אז זה הולך בדרך עקומה,
בצורה של שטויות.
כמו שאומרת הגמרא,
במסכת שבת בדף י'
אומר רבי זירא שם לתלמיד שלו שהוא מזדרז ללכת להתפלל
אז רבי זירא מביא לו שם פסוק
ממשלי מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה
אבל מה זה תועבה?
אני אומר, הקודש בורכו, אנחנו אוהבים אותך!
זה תועבה.
למה?
כי מה שאתה חושב שטויות שלך על מי שהוא קודש בורכו,
זה זוועות עולם.
אם אתה מאמין בלי להזדכך מחשבה,
אתה בדרך כלל מאמין בעבודה זרה.
אלא אם כן...
את האמונה שלך בגדולי ישראל.
וגם אתה לא מבין שום דבר.
אתה אומר,
אני לא יודע,
אבל אני יודע שרב עובדיה,
הוא יודע.
ואני מאמין כמו שרב עובדיה מאמין.
אז זה מצוין, טוב מאוד.
אבל אם אתה אומר,
כן,
הקדוש ברוך הוא אוהב ככה,
לא עושה ככה,
ואם הוא בא,
אז הוא תפס אותו,
גרם לו,
נתן לו סרטן והוא מת.
או, איזה חזק הקדוש ברוך הוא.
איך הוא שם
פתר את הבעיה עם איזה שם
כופר
ש...
אז זהו,
זאת הגישה.
ואם אתה לומד נכון,
אז גם הרגשות והתפעלות הלב הולכים בצורה ישירה.
עד כאן משפט 2. יש מישהו
לא מבין משהו?
איזושהי מילה?
משהו?
אוקיי.
משפט 3.
אז
מה אנחנו כן מאמינים?
מהי עיקר האמונה?
עיקר אמונת ישראל היא בגדולת שלמות אין סוף.
שכל מה שנכנס בתוך הלב,
הרי זה ניצוץ בטל לגמרי מה שראוי להיות משוער.
וכל מה שראוי להיות משוער אינו עולה
בכלל מסוג של ביטול לגבי משהו באמת.
אם אומרים על דבר הטוב, על דבר החסד,
המשפט,
הגבורה,
התפארת וכל מה שהוא חיים ופאר החיים,
או על דבר האמונה והאלוקות,
הכל הוא מה שהנשמה כוספת במקוריותה למעלה מן הכל.
גם כל השמות והכינויים
בין העבריים בין הלועזיים אינם נותנים כי אם ניצוץ קטן וכהה,
מאור הצפון.
שהנשמה שוקקת לו ואומרת לו, אלוקים.
מה הוא מתכוון?
הוא אומר,
עיקר האמונה שלנו
זה להבין שכל מה
שאנחנו חושבים
על קדוש ברוך הוא,
זה לא.
לא מה שאתה חושב, לא משנה מה אתה חושב.
בין שאם אתה חושב שיש מישהו בשמיים,
והוא כה,
והוא אבא שלנו,
והוא יושב על כיסא הכבוד,
ומלאכי השרת מימינו ומשמאלו,
וכל זה,
כל התמונות הילדותיות הללו של סרטים מצוירים.
בין מחשבה שלך כזאת,
או מחשבה פילוסופית,
טרנסצנדנטית,
ואתה מדבר על כוח על,
ועל הרעיונות,
מופשטים,
כל זה
לא.
כל מחשבה שעולה בדעתך,
שאתה חושב שהקדוש ברוך הוא זה כוח על,
כוח רוחני,
כל מה שאתה חושב,
זה לא.
ולא רק שזה לא,
אלא שזה כלום
מה שהיה צריך
לחשוב.
כן, זה פה בנוי בשלוש מדרגות.
כל מה שאתה אוהב זה כלום.
מדרגה שנייה, מה שהיית יכול,
ראוי היה לחשוב.
מדרגה שלישית,
משהו באמת.
לא רק מה שאתה חושב,
ולא רק מה ש...
גם מה שאתה ראוי היית צריך לחשוב, גם זה לא נכון.
לעומת, כלומר, מה שנביאים ראו, גם זה לא נכון.
כולל משה רבנו,
כל מה שנכנס לתוך הלב,
הכל,
לעומת מה שהוא באמת.
או, או, או, בדיוק, אז מהי חקירה?
חקירה היא לא,
אז מי הוא קדוש ברוך הוא?
כמה עיניים יש לו?
כתוב שעיניו משוטטות בכל הארץ, נכון?
אז יש לו הרבה עיניים.
אז לא,
החקירה היא לא כמה עיניים יש לו.
או ידיים, כתוב ידיו לא רב,
יש לו הרבה ידיים, כן?
אז לא.
אלא להבין מה זה חקירה?
חקירה היא מה שאתה חושב,
זה לא.
זה שלב ראשון בחקירה.
לכן
הרב קוק הצמיד את פה שתי פסקים,
את הפסקאות הללו.
מה שעולה בדעתך,
זאת החקירה, זה שלב ראשון.
מה?
בדיוק, שלילה.
כמו שכל מה שכתב רבי יהודה הלוי בקוזרי על קדוש ברוך הוא,
הוא קרא לזה תארים שליליים.
מה זה תארים שליליים?
אנחנו אומרים, השם הגדול, הגיבור והנורא.
אז אומר רבי יהודה הלוי,
לא, הוא לא גדול.
למה הוא לא גדול?
כי אם אתה אומר על קדוש ברוך הוא שהוא גדול,
מה אתה עושה?
אתה מקטין אותו.
כי אתה אומר,
הוא
רק
רק על הגודל.
אז מי עשה
את הרגליים
את הרגליים האחוריות של יתוש?
אם הוא רק גדול,
אז מי פה עושה דברים קטנים?
זה יש אלוהים אחרים?
הם עושים דברים קטנים,
יש אלוהים קטנים,
יש אלוהים גדול?
לא.
הקדוש ברוך הוא לא גדול.
כמו שהוא אומר, מה גדלו מעשיך,
מה קטנו מעשיך.
אז מי, עזמא חז"ל,
השתמשו בדברי נביאים שאמרו,
השם הגדול, גיבור והנורא.
זה
שההופעה האלוקית היא מוגבלת.
כלומר, שזה תואר שולל.
כשאתה אומר על השם משהו פוזיטיבי,
אז זה נגטיבי, זה לא כוונה.
זה תואר שולל.
אנחנו יודעים מה הוא לא.
מה הוא כן?
אין לנו מושג.
גם מה הוא לא,
זה לא פשוט,
אבל לפחות לא מה שאתה חושב שזה הוא.
אז לכן אומר,
כל מה שעולה בדעתך
זה כלום לעומת מה שראוי להיות משוער.
וכל מה שראוי להיות משוער אינו עולה בכלל
סוג של ביטול לגבי מה שהוא באמת.
אה, נכון,
שאלה טובה, נכון.
אז הרב כותב
שאתה נשען מזה שאתה רואה הופעות אלוקיות.
לא מיהו,
אלא איך הוא מתגלה.
וההתגלות אלוקית זה דבר גדול, חשוב.
רק שזה לא הוא.
הוא,
הפה לא יכול לומר ואוזן לשמוע.
אבל התגלות
כן.
כמו שאתה חושב על אימא שלך.
אתה מכיר את אימא שלך?
ברור שלא.
ברור.
מה אתה יודע עליה?
הרי מה שאתה מכיר באימא שלך,
סבתא שלך חושבת עליה משהו אחר.
ואבא שלך,
בשבילו אמא שלך זה מישהי אחרת.
אז מי היא באמת?
היא בת של סבתא,
היא מורה נערצת,
היא אהבת חייו של אבא שלך,
היא גברת במצובישי, תעצרי בצד,
תביא תעודות.
מי היא באמת?
לא זה,
לא זה, לא זה,
לא זה,
לא זה,
לא זה.
היא לא מורה, היא לא
סטודנטית.
אבל היא מופיעה בתור סטודנטית,
כן?
למרצה שלה היא סטודנטית,
לאבא שלך היא חברת חייו,
לך היא אימא,
ולבן שלך היא סבתא.
מי באמת?
לא זה, לא זה,
לא זה,
לא זה,
לא זה.
מי כן?
אין סוף.
הופעה?
אין סוף.
כשאנחנו קוראים לזה,
נשמה.
על זה אומר הרב קוק,
כל מה שנכנס בתוך הלב,
הרי זה ניצוץ קטן וכהה.
לעומת מה שראוי להיות משוער,
וכל מה שראוי להיות משוער,
לא עולה בכלל סוג של ביטול של מה שהוא באמת.
כן, בואו נקרא את זה שוב, מקור שלוש.
עיקר האמונה היא בגדלות שלימות אינסוף.
שכל מה שנכנס בתוך הלב,
הרי זה ניצוץ בטל לגמרי לגבי מה שראוי להיות משוער.
מה שראוי להיות משוער,
אינו עולה בכלל סוג של ביטול לגבי מה שהוא באמת.
אם אומרים על דבר הטוב,
הקדוש ברוך הוא טוב?
מה אתם אומרים?
בטח, איך אתה יודע שהוא טוב?
יש פסוק, כתוב,
טוב השם על הכל,
ורחמיו על כל מעשיו,
הוא טוב.
אבל מי עושה כל הרע?
אה,
זה שטן,
זה מישהו אחר.
לא,
זה אותו אחד.
אז איך זה טוב?
אפשר להגיד,
אתה לא יודע מה זה טוב,
מי זה טוב,
אתה לא מבין מה הטוב האמיתי,
בסדר,
אוקיי,
אבל מה שאתה חושב שזה טוב,
זה לא.
אם אומרים על דבר הטוב,
על דבר חסד,
שהקדוש ברוך הוא חסד,
חסד.
ומי עושה כך וכך?
אה, משפט.
אה,
הוא משפט.
או גבורה ותפארת וכל מה שהוא חיים, ופאר חיים.
או על דבר האמונה והאלוקות.
הרב אומר, הכל, כל האמירות הללו.
זה רק מה שהנשמה כוספת
לשורש שלה, במקוריותה,
למעלה מן הכל.
וגם כמו שאנחנו יודעים כל השמות,
הקדוש ברוך הוא,
השם צבקות,
השם י ק ו ק,
ושם הוויה,
אני לא יודע כל זה.
זה לא הקדוש ברוך הוא.
מה?
או, בדיוק,
הופעות, כמו שאימא שלך,
היא גם ספורטאית טובה,
וגם שכנה טובה לחברות שלה,
וחברה,
וכל זה,
וגם היא דודה מגניבה,
הכל מצוין.
הופעות.
אתה לא יודע מי היא.
וזה מה שכתוב פה.
גם כל השמות והכינויים בין עברים ובין אוהזיים
אינם נותנים כי אם ניצוץ קטן וכהה.
ממה?
מאור
הצפון.
שהנשמה כוספת אליו,
והיא
אומרת לו,
אלוקים.
מקור ארבע,
כן, פסקה ארבע.
כל ההגדרה באלוהות מביאה על ידי כפירה.
מה זה ההגדרה באלוהות?
כשאתה אומר,
הקדוש ברוך הוא,
הכל יכול.
זאת הגדרה?
כן.
יהיה כפירה.
אבל אתה אומר דברים טובים.
כל הגדרה היא במהותה מגבילה, מצמצמת.
כי כשאתה אומר הכל יכול,
בראש שלך יש ציור ייחודי של הכל
יכול.
לכן
חייבת לבוא כפירה ולהגיד לא.
מה שאתה
מאמין באלוהים
זה בעצם עבודה זרה.
מה שאתה חושב כשאתה אומר אלוקים,
זאת היא עבודה זרה.
למה?
כי עבודה זרה זה לא,
אתה לא חייב לשים שם נוצות כאלה מעל הראש
ולקפוץ מעל המדורה ולדפוק שם בטוף כזה גדול.
או, לא יודע שם, לעשות לויטציה.
עבודה זרה זה להגדיר,
זאת הבעיה של עבודה זרה.
להגיד,
אלוהים הוא אל המים, אל האש, אל הניצחון,
אל הטוב.
כל הגדרה
היא מביאה לידי כפירה.
ואז הוא אומר,
הגדרה היא אלילות.
ההגדרה היא אלילות
רוחנית.
ועכשיו זה לא משנה מה תהיה הגדרה.
הגדרת השכל,
והרצון,
ואפילו אלוקות עצמה.
להגיד,
לא,
לא,
אני לא מגדיר,
אני לא יודע מי זה שכל,
לא יודע כלום.
אלוקות עצמה,
ושם אלוקים, הגדרה.
ומבלי ידיעה עליונה שכולל עינם כי אם אצילות ניצוציות
ממשהו למעלה מהגדרה היו גם הם מביאים לידי כפירה.
כלומר,
אנחנו חוזרים לביטוי הזה שתמיד צריך לזכך מחשבה.
ונראה אם אנחנו נמשיך את זה בפעם הבאה.
תלוי ב...
בכלים שלכם.
טוב.
תגובה אחת
תודה רבה הרב, אשמח אם הרב ימשיך את הפסקה.