טוב שלום עליכם ברשותכם אולי
התחלתי דקה לפני
אנחנו מחדשים ימינו כקדם בעזרת השם
שיעור בפרשת שבוע מדי יום שלישי זה מוקדם ברבע שעה מכיוון
שהחבר'ה גם צריכים לאכול אז בעזרת השם באחת אם אני
רואה
אותכם זזים בכיסא
נאפשר לכם ללכת ולאכול אז אם אפשר יש
פה גם דפים דפי מקורות בבקשה כאן
רוצה לחלק את זה
מי שיכול להתקדם
זה יעזור לי בחיים בעזרת השם השיעור שלנו יהיה להצלחת
כל הלוחמים לרפואת הפצועים
לשחרור החטופים תגידו אמן
לעילוי נשמת כל הנופלים ובין השאר גם
לעילוי נשמתה של שרה רבקה בת מאיר
טוב
הנושאים שלנו בפרשה
אנחנו נפגש פה בעזרת השם מידי יום שלישי בשעה שתים עשרה ורבע
הנושאים שלנו יש לנו קודם כל שתי פרשות מחוברות אחרי מות וקדושים
קודם כל הפרשה פותחת בסיפור הקצרצר בתזכורת למה שקרה
בפרשת שמיני עוד רגע נקרא את זה מבפנים את מותם של אהרון
של נדב ואביהוא
אז הנושא הראשון זה עבודת הכהן ביום הכיפורים,
הנושא השני זה שאר ענייני יום הכיפורים,
שאר ההלכות,
לאחר מכן יש איסור עריות,
הציווי להתקדש ולהיות קדושים,
כן זה כבר פרשת קדושים המחוברת,
לא תצער את הגר
לא לקלל את אבא ואמא, חס ושלום,
ולא להתנהג כמנהגות הגויים. יש עוד הרבה נושאים,
אבל ככה,
אלה הנושאים הנבחרים.
והנושא שלנו היום, בעזרת השם, כמו שכתוב בראש הדף,
אחרי מות קדושים, מעשה בשני שעירים.
בסדר?
אז קודם כל נפתח את הפרשה, מי שיש לו חומש,
ואם לא, השתדלתי לכתוב לכם את הפסוקים שם
תוך כדי.
אז רק נזכר,
הפרשה נפתחת
במילים הללו, וידבר אדוני משה אחרי מות
שני בני אהרון, בקרבתם
לפני אדוני וימותו.
אני ברשותכם רוצה לקרוא
מה היה שם בפרשת שמיני,
ותצא אש מפני אדוני,
מי שיש לו חומש
פרק ט' פסוק כ"ד
ותצא אש מלפני אדוני, ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים.
וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם
ואז מה שקורה?
ויקחו בני אהרון נדב
ואביהו איש מחתתו ויתנו בהם אש וישימו עליה קטורת
ויקריבו לפני השם אש זרה אשר לא ציווה השם
ואז מה קורה?
עונש מן השמיים
ותצא אש מלפני אדוני
ותאכל אותם
וימותו לפני אדוני
ויאמר משה אל אהרון הוא אשר דיבר אדוני לאמור בקרובי אקדש
ועל פני כל העם
אכבד
וידום אהרון אז זה מה שהיה כתוב לנו בפרשת שמיני
אני חוזר
לפרשה שלנו בסדר?
כתובה פה לפניכם בואו נתחיל לקרוא אותה ולהבין מה אנחנו רוצים בסדר?
ציטוט מקור מספר אחד וידבר אדוני אל משה אחרי מות שני
בני אהרון בקרבתם לפני השם וימותו כמו שקראנו הרגע
ויאמר ה'
אל משה,
אנחנו מדברים על יום כיפור,
אנחנו נמצאים ביום כיפור.
ויאמר ה'
אל משה,
דבר אל אהרון אחיך, ואל יבוא בכל עת אל הקודש,
מבית לפרוכת.
לא כל רגע נכנסים, ולא בכל זמן נכנסים,
יש תנאי
כניסה
ליום הכיפורים.
הרי בעצם ביום הכיפורים,
אנחנו פוגשים בסיטואציה הזאת,
שאהרון הכהן נכנס לקודש קודשים, מפגש
של שלושה ממדים.
עולם,
כלומר המקום הכי קדוש בעולם שזה קודש קודשים,
שנה שזה הזמן זה יום כיפורים
ונפש זה האדם,
הכהן הגדול,
זאת אומרת,
מפגש של שלושת הממדים,
מפגש של שלושת ממדים,
עולם,
שנה,
נפש,
מיקום,
זמן ובן אדם,
בסדר?
אומר לנו הקדוש ברוך הוא, זה לא...
ראיתם מה קורה כשאנשים עושים דבר שלא בזמנו ולא כפי הכנתו,
כמו שקרה לנדב ואביו?
הדפים,
שאולי יימצאו באיזשהו מקום מרכזי,
כן,
שאם אנשים נכנסים,
אז
שיראו את זה בבקשה, ואם לא,
אז
תשימו עליהם לב.
תודה רבה.
אני ממשיך לפסוק ב',
ויאמר השם אל משה,
דבר אל אהרון אחיך,
ואל יבוא בכל עת אל הקודש,
מבית לפרוכת,
אל פני הכפורת אשר על הארון,
ולא יעמוד,
כי בענן נראה לכפורת.
בזאת יבוא אהרון אל הקודש.
בפר בן בקר לחטאת,
ואיל לעולה, כן?
צריך להביא את שני הדברים האלה.
כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו,
ואבנט בד יחגור,
מצנפת בד יצנוף, וכולי וכולי.
ואז, יש פה איזו בקשה מאוד מאוד מאוד משונה.
אולי הורגלנו בה ושמענו עליה,
אבל הקדוש ברוך הוא אומר,
אני מבקש ממך לקחת שני שעירים,
שהם יהיו באותו גודל ובאותה מידה,
פסוק ז',
ולקח את שני השעירים
והעמיד אותם לפני אדוני פתח אוהל מועד,
קח את שני השעירים,
נשים אותם בפתח אוהל מועד,
ונתן אהרון על שני השעירים גורלות.
עכשיו אתה עושה הגרלה.
הם נראים אותו דבר עוד מעט נראה את זה במשנה
ביומא? נראים אותו דבר? אולי גם חושבים אותו דבר?
אבל נראים אותו דבר,
ואתה לוקח קלפי,
זאת אומרת איזה קופסה כזאת שבתוכה וישקשקהו,
ובוחר.
שעיר אחד מסכן הולך לעזאזל,
שעיר שני לוקחים את דמו ומקריבים אותו לפני השם במשכן.
מה עניין השעיר?
מה זה הסיפור הזה?
מה פתאום גורלות?
למה לעשות את זה בצורה כזאתי?
מה פשר הגורל?
הרי אנחנו מאמינים שכתוב חז"ל אומרים לנו אין מזל לישראל.
וישראל מעל המזל,
אז מה פתאום בנושא כל כך קריטי, ביום כל כך קריטי,
יום הכיפורים, כהן גדול,
אתה עושה את זה באופן שרירותי כזה,
לוקח איזה קלפי כזה,
ומסכן אחד הולך לעזאזל, וכל עצמותיו נתפקקו, ויש איזה לשון של זהורית,
לשון,
כן, שנמצאת על,
אתם יודעים,
הרי זורקים אותו ביד איש עתי,
אני לא רוצה לקרוא פה את כל ה...
אבל לוקחים אותו,
מי שזוכר נכון,
יש לנו את הר הבית,
יש שם גישר כזה,
עוברים את הגישר,
את
נחל קדרון
ואז מגיעים
לקצה הצוק,
לוקחים את אותו שעיר לעזאזל,
יש לו איזה לשון כזאתי שהיא בהתחלה היא אדומה
וזורקים אותו למטה ונשברים ומתפקקים כל עצמותיו
ואז רואים באורח נס
שאותה לשון שהייתה אדומה הופכת ללבנה
גם אצל אותו שעיר וגם בבית המקדש.
נכון?
זוכרים?
מה זה המחילה מכבוד תורתנו הקדושה?
מה זה מעשה הפגני הזה?
ומה הוא בא לומר?
מה עומד מאחוריו?
מה זה בא ללמד אותנו?
על כך
בשיעור הבא.
זאת אומרת, השיעור הזה.
אז
בוא נקרא,
קודם כל נראה עוד דבר מפתיע שמגדיל את השאלה,
משנה במסכת יומה,
פרק ו' משנה א',
שני שעירי יום הכיפורים,
מצוותם שיהיו שניהם שווים,
אתם רואים אותי נכון?
יפה מאוד, בטח.
במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתם כי אחד,
ואף על פי שאינם שווים,
כשרים,
לקח אחד היום ואחד למחר כשרים,
מת אחד מהם,
השני גלמוד,
קיצור,
לוקחים שניים שנראים בדיוק אותו דבר,
עושים עליהם איזשהו סוג של גורל כזה,
ובאמת,
אז כן,
כל אחד יש לו דין אחר לגמרי,
אחד מוקרב לפני השם,
שני,
מתפקקים עצמותיו בדרך למדבר,
השם ישמור.
בסדר?
אז מה זה הסיפור?
אני רוצה ברשותכם
לקרוא כמה פסוקים שלא כתבתי לכם בדף.
קודם כל, אנחנו מדברים על הקורבן להשם.
את
הקורבן לעזאזל הוא כבר כתוב לכם,
אני
קורא ברשותכם,
מה תפקידו של קורבן להשם.
והקריב אהרון את פר החטאת אשר לו,
מי שרוצה לעקוב אחריי בחומש,
פרק טז, פסוק י"א,
והקריב אהרון את פר החטאת אשר לו,
וכיפר בעדו ובעד ביתו,
שחט את פר החטאת אשר לו,
ולקח מלו המחתה גחלי אש מעל המזבח,
מלפני השם ומלא חפניו קטורת סמים דקה,
והביא מבית לפרוכת,
בקיצור,
מכניס את זה פנימה.
ומה המגמה של זה אומרת התורה בפסוקים
ט"ז
וי"ז בפרק ט"ז לפני כן ויזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת
וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל
התפקיד של הקורבן הזה
זה לכפר על הטומאות שיש לנו איזה סוג טומאות
טומאות שפגשנו אותם בפרשת שמיני אחד
זה אנשים שנכנסים לקודש
כאשר הם טמאים,
או אנשים שאוכלים את הקודש כאשר הם טמאים,
כמו נדב ואביהו,
בסדר?
זאת אומרת,
קורבן אחד,
אותו קורבן שאנחנו מקריבים במשכן,
התפקיד שלו זה בעצם
שעשו שגגות,
בסדר?
הייתה להם כוונה טובה,
כמו שאומרים,
אני לא יודע, זה לא חז"ל,
אבל הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות.
או משפט יותר מקורי,
יהודה הלוי שאומר,
כוונתך רצויה,
אך
מעשיך אינם רצויים.
כלומר,
המגמה של הקורבן הזה שמוקרב במשכן,
לכל אותם אלה שבעצם
רצו לעשות משהו טוב.
נדב ואביהו הייתה להם כוונה טובה.
אבל הם הקריבו אש זרה אשר לא ציווה השם.
בסדר?
כשאנחנו עוד קראנו בהפטרה של שבת שעברה,
גם כן על עוזה.
מסכן, בן אדם רואה שהארון נופל, נכון?
מעל העגלה.
והוא בא ותומך בזה ומת באותו מקום.
מה זה הדבר הזה?
למה אנשים שיש להם כוונות טובות...
בשעה שהם עושים את זה,
אולי בצורה,
בסדר,
ודילגו על ההלכה,
ודילגו על ההלכה,
ויעבור, תעביר, מה, למה לא לסלוח, למה לא לאפשר,
שאם יש לי כוונה טובה,
אז גם אם אני לא עושה את המעשה הרצוי,
אני נענש על זה בצורה כל כך חמורה,
כמו נדב ואביהו,
ובשביל אותם אנשים,
כמוני, כמוכם, כמותם,
בעצם מביאים קורבן להשם.
בסדר?
אז אמרנו,
אותם אנשים שנכנסים
שלא בקדושה אל המשכן,
או לחילופין,
אוכלים את הבשר שלא בקדושה.
זה
הקורבן להשם.
בואו נעבור עכשיו למה שכתוב לפניכם.
לעומת זאת, מה זה הקורבן לעזאזל?
פסוק כ"א, אתם רואים אותי חברים?
כן או לא?
או.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
וסמך אהרון את שתי ידיו על ראש השעיר
והתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל,
ואת כל פשעיהם לכל חטאותם,
ונתן אותם על ראש השעיר,
ושילח ביד איש עיתי המדברה.
לא סתם הדגשנו פה את המילים האלה.
נמשיך, פסוק כ"ב,
ונשא השעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזרה.
מה זה ארץ גזרה?
ארץ רחוקה, ארץ נידחת.
ושילח את השעיר שוב במדבר.
היה מאוד חשוב לקדוש ברוך הוא להגיד,
את הקורבן הזה,
אתם מוציאים מחוץ ליישוב.
אתם שולחים אותו לעזאזל או לעזה,
לא יודע מה יגידו היום.
כן, שולחים אותו למקום אחר.
להבהיר, ופה אנחנו מגיעים לנקודה.
בעצם,
הקורבן הזה, שהוא קורבן להשם,
שני הקורבנות הללו,
הם
באים לידי,
הם באים לבטא את הסנגוריה הגדולה מאוד על עם ישראל.
בא הקורבן לעזאזל ואומר, אדוני.
הסיבה שעם ישראל חוטא,
זה ממש לא עצמי לו.
אם מישהו מעם ישראל חטא,
זה חיצוני לו.
זה במדברה,
זה בארץ גזרה, זה באזאזל.
אתה יודע למה הוא בכל זאת חטא?
הוא חטא רק בגלל ההשפעות
של אומות העולם.
כלומר, אם אתם ראיתם פעם מישהו חוטא?
מישהו ראה פה יהודי חוטא?
לא?
ברוך השם.
מישהו רוצה להתחתן?
בקיצור,
החטאים הם חיצוניים לנו, ואם כבר יש איזשהו חטא,
אז בא אהרון הכהן ביום כיפור ואומר,
את
הקורבן הזה לעזאזל, אני משלח,
אני משלח אותו לעזאזל כדי להגיד
שכל החטאים שיש,
הם לא עצמיים לעם ישראל,
אלא אנחנו חטאנו בהם בגלל השפעה סביבתית.
כלומר, אומות העולם השפיעו עלינו,
ולכן אנחנו לפעמים קצת חוטאים.
אולי אתם מכירים אנשים שחטאו פעם
חזק וברוך?
בואו
נקרא מה אומר לנו על זה, עמי מרום.
עמי מרום זה הרב חרל"פ.
בסדר?
לפני שנקרא את זה...
אנחנו עכשיו לא מזמן סיימנו את עשרת ימי תשובה כלליים,
נכון?
יש לנו את עשרת ימי תשובה הפרטיים,
שזה מראש השנה,
בין כסא לעשור, בין יום ראש השנה לבין יום
הכיפורים. יש לנו את ראש השנה יומיים בהתחלה,
אחרי זה יש לנו שבעה ימים שביניהם.
התפקיד של ראש השנה זה להמליך את הקדוש ברוך הוא.
לאחר מכן יבואו שבעת ימי המעשה.
שבעצם,
כמו שכותב נתיבות שלום,
שבעצם בודקים,
האם אתה ראוי להמשיך פה בעולם?
האם אתה ממשיך את קידוש ה' בעולם?
האם אתה ממליך את ה' עליך?
אז אתה ראוי להישאר.
שבעה ימים.
כנגד שבעה ימים של משך כל השנה.
לאחר מכן יבוא יום כיפור, ששמה בן אדם
נידון על החטאים הפרטיים שלו.
כנגד עשרה ימים האלה,
יש לנו את עשרת ימי תשובה כלליים,
שמתחילים ביום השואה
ומסתיימים ביום העצמאות.
יום השואה,
נכון?
אמנם יש מחלוקת על זה,
נדבר כרגע מה...
הציוניים בסופו של דבר, מה החליטו,
ואנחנו משתדלים להשתלב ולא לפרוש מן הציבור,
כמובן על פי ההלכה וכולי.
אז בין,
בין, כמו בין כסא לעשור,
כך גם בין יום השואה לבין יום העצמאות,
ישנם שם עשרה ימים,
שבהם אנחנו באיזה סוג של חשבון נפש.
כל אחד מאיתנו מתכתב עם המציאות, מה זה אומר לי?
האם אני ערב למה שקורה?
האם אני שותף למה שקורה?
האם אני מחובר למה שקורה?
האם אני כואב את כאבו של עם ישראל?
כן,
כמו שכתוב במסילת ישרים,
מי הוא החסיד האמיתי? מי ששמח בשמחתם,
ומי שכואב את כאבם,
נכון?
פרק י"ט במסילת ישרים.
להיות חסיד אמיתי,
כן, להתחסד עם עם ישראל, זה באמת לחוש את הכאב.
לשמוח בשמחה.
כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה.
למה כתוב, זוכה ורואה בבניינה?
כי אפשר לראות דברים נבנים,
אבל לא תמיד אנחנו שמחים.
כי לא תמיד אנחנו מבינים מה קורה לנו.
בסדר?
אין בעל הנס מכיר בניסו.
אתה נמצא בסיטואציה מסוימת, ואתה אפילו לא שם לב
שקוראים לך כל כך הרבה ניסים.
אתה לא שם לב שבשעה שאתה יושב פה עם התופינים והמגדנות,
לא אתם,
אבל יכול להתגנב,
כן,
יושבים,
ימי הולדת,
עניינים,
אוכלים ושותים וזוללים וסובים, וברגעים האלה ממש,
אחינו, שהם בשר מבשרינו, נמצאים בעזה וברפיח.
שלא לדבר על חמישים ותשעה החטופים שלנו,
שנמצאים איפה שהם נמצאים,
חלקם בן החיים וחלקם השם יקום דמם.
צריך כל הזמן לחיות עם התודעה הזאתי,
עם התחושה הזאתי,
שאנחנו זכינו להיות שליחים פה.
והם זכו להיות שליחים במקומות אחרים.
אבל כולנו גוף אחד.
נשמה אחת
בגופים מחולקים.
בסדר?
אז התחושה הזאתי.
אז תראו מה הוא אומר
על עם ישראל.
הרב חרל"פ,
שבאופן כללי, אני מציע לכולנו ללמוד יותר את כתבי הרב חרל"פ.
הרב קוק, כמובן, אנחנו לומדים פה הרבה,
אבל הלשון שלו היא הרבה פעמים הרבה יותר מורכבת ומסובכת,
והרב חרל"פ,
הרבה פעמים הלשון שלו היא יותר ברורה.
לא בטוח שבקטע הזה,
אבל באופן כללי,
לשון צחה הוא ברורה.
מי שילוח מעיני הישועה, עקבתא דמשיחא, פרק ע"א.
ישועת ישראל,
תלויה בעיקר ברצון ישרי לב ללמד זכות על ישראל.
אתם רואים אותי חברים?
בעמוד הראשון, פסקה אחרונה.
מי רואה?
רואים?
יש לך דף אחי?
אתה מקשיב.
ישועת ישראל
תלויה בעיקר ברצון ישרי לב ללמד זכות על ישראל.
אתם זוכרים,
אנחנו עכשיו מדברים על שעיר לעזאזל,
שרוצה לבטא שכל ההבנות שלנו לא עצמיים לנו,
אלא הן חיצוניים לנו.
ואם אנחנו כבר חוטאים, זה בגלל אומות העולם,
ולא בגללנו.
שבין אם מכוונים אל האמת בלימוד זכותם,
ובין אם אינם מכוונים אל האמת,
על כל פנים מגלים מביעים את רצונם הפנימי,
והצלחתם,
ורוממותם של ישראל,
ומזה בא הישועה.
לפעמים אתה רואה בן אדם,
אתה אומר לו, למה אתה
הולך להילחם?
למה אתה עושה את זה?
למה אתה עושה את זה לעצמך?
למה אתה עושה את זה לחברים שלך?
למה אתה עושה את זה להורים שלך?
זה ביטוי אדיר,
התקופה שבה אנחנו נמצאים,
לזה שאנשים,
למרות שאולי לא יודעים
להמשיג את זה ולהסביר את זה,
למה הם מוסרים את הנפש,
בוודאי שאנחנו ראוי לנו לסנגר עליהם
שאם הם חוטאים או לא חוטאים,
זה לא עצמי להם.
הנה עובדה.
תראה איזה קדושים,
תראה איזה עליונים,
תראה איזה מתיקות,
איזו עוצמה יש לאנשים האלה.
ראוי להוקיר אותם, להכיר אותם ולהוקיר אותם, בסדר?
מהשילוח.
סיפור.
סיפור שקצת יביא לכדי ביטוי את הקדושה ש...
סיפור פשוט, אבל מבחינתי מרגש ביותר, אותי לפחות.
במוצא שבת הלכתי לאן שהלכתי, הייתי צריך
לקנות איזה מתנה לבת שלי שהבטחתי לה,
שאם היא תטייל איתנו כך וכך קילומטרים לטיול לבת מצווה שלה,
היא
תקבל מתנה.
טוב, חנה ברוכה, ככה קוראים לה, חנה ברכה.
שמחה, הלכנו לאיזשהו מקום, קנינו לה קורקינט.
קורקינט לא חשמלי, השני, רגיל.
ככה עלה, ככה וככה שקלים,
שילמתי, בפרוטרוט ותקילין,
ואני יוצא עם הארגז של הקורקינט,
והייתי משופע בכל מיני קניות, וארגזים, ושקיות,
וצעדתי לכיוון האוטו, העמסתי את הקורקינט,
וכולם שמחים וססים, אני מסתכל,
אני מגלה שהארנק שלי נעלם.
וואי וואי וואי וואי וואי
איפה הארנק,
בחנות דקטלון,
בתלפיות,
בטח אנשים כבר ששים ושמחים,
מגעצים,
מגעצים,
מזעקים את עם ישראל,
בתופינים ומגדנות,
ושאר מני רכישות,
וששים ושמחים על הכרטיס שלי וכולי.
אמרתי,
טוב השם,
אתה יודע,
אני בסך הכל באתי לקנות מתנה לבת שלי,
בוא תעזור לי.
אולי עברו שתיים,
שלוש שניות,
אני פוגש שלושה בחורים,
גברתנים כאלה,
גלויי ראש,
מה שנקרא, חובשי כיפת שמיים לראשם.
אומרים לי, שלום רב.
אמרתי לו, שלום.
אולי איבדת ארנק?
אמרתי, כן, הרגע איבדתי את הארנק,
אל תשאל.
אז זה אצלנו.
אנחנו חיפשנו בדיוק בתעודת זהות,
ראינו שאתה גר בבית רימון, וזה אמרנו איך נגיע לבית רימון,
וואי,
איך נחזיר לו את האבדה וזה.
הנה בבקשה,
קח את הארנק שלך.
נתנו לי את הארנק,
בארנק היו גם פתיליות,
היו שטרות,
היו עניינים.
לא תמיד זה ככה, אבל הייתה עדנה באותו רגע.
ושוב ראיתי מה זה ישראל קדושים.
האם הם באו,
יכלו בשקט לקחת 200,
100 שקל,
לקנות פלאפל,
לפנק את עצמם.
אמרתי, איך אני יכול לגמול לכם?
ממש תודה רבה,
אני ממש,
הייתי כל כך טרוד,
ברוך השם הקדוש ברוך הוא עשה לי טרדה קצרה של כמה שניות,
אבל הרגשתי,
לא כל כך טוב לי הסיפור הזה.
וגם לא הבנתי למה.
כנראה שהקדוש ברוך הוא
רצה לזמן לי איזשהו סיפור כזה שאני באמת אראה,
שגם אנשים שאולי לא יודעים להגיד,
הוא והשיב את הגזלה אשר גזל,
וכל מיני פלפולים בבא מציעא,
ומעות מפוזרות ולא מפוזרות,
עיין שם.
הם פשוט,
רואים יהודי שאיבד איזה,
מה המעשה הכי פשוט?
מחזירים לו את הארנק,
השבת אבדה,
לא בגלל זה צו חיצוני,
אלא בגלל צו פנימי.
בגלל שהתורה הקדושה כתובה על לוח ליבם.
בגלל שברור להם שדבר שהוא לא שלי,
אני מחזיר אותו.
טוב,
מה אני יכול לעשות למענכם?
אמרו כבוד הרב,
תהיה בריא,
קח את הארנק,
שישמש לבריאות,
תעשה טובה,
תתפלל עלינו,
שנחזור בשלום מעזה.
וואו,
אתם מבינים מה זה?
זה מה שהם ביקשו.
ואז כשהם הסתובבו,
זאת אומרת,
אני רואה את הגב שלהם,
אז אני רואה שיחידה מסוימת,
קיצור,
חבר'ה,
איזו יחידה
מיוחדת או לא מיוחדת,
זה ממש לא משנה.
אבל זו הבקשה שלהם, אתם
מבינים מה זה עם ישראל?
מי חושב שהעם ישראלי הוא המתוק?
אצבעות בבקשה.
והוחלט ברוב קולות שהעם ישראל הוא מתוק.
טוב, בואו נמשיך ברשותכם.
יש לנו את הכלי יקר,
אם בסדר אז הבנתי,
אז יש לנו קורבן לעזאזל,
אבל מה,
זה
כמו שיש כפרות ביום כיפור,
לוקחים את התרנגולת,
עושים בה ארבע מיטות בית דין
ואחרי זה נותנים את זה,
יש מנהג לתת את זה לעניים,
זקנים עניים.
את כל העוונות שלך,
שפכת על התרנגול הזה,
בסוף הוא צריך לאכול את זה לארוחת צהריים,
איך זה עובד?
אז אפשר לרגע,
זה בסדר,
כולם אומרים שזה בסדר, מקובלים וכולי.
אבל תראו למה
אנחנו לוקחים את הקורבן הזה ומשליכים אותו לעזאזל.
איזו פעולה של תשובת המשקל
אנחנו עושים. כלומר, הם עשו לנו...
בזה שהם השפיעו עלינו לרעה, נכון?
גרמו לנו לחטוא ולעבור עבירות.
אמרנו, נכון?
שבעצם הקורבן לעזאזל זה בגלל ההשפעות הזרות
של אומות העולם הזה, נכון?
בואו תראו מה כתוב בכלי יקר.
כלי יקר, אחד הפרשנים על התורה.
וכן עשו אדום
כל מזימותם
להחטיא את ישראל.
אה,
אתה יודע למה אני,
הכהן הגדול,
עכשיו מקריב קורבן לעזאזל,
עושה את ההגרלה הזאתי ושולח את זה לעזאזל?
שולח לכם את זה בחזרה?
כיוון שהחטאים שלנו,
של העם שלי,
הם קרו בעקבותיכם.
כי כל מהמזימות שלכם...
כל מזימתם להחטיא את ישראל מצד ברכת
השם והיה כאשר תריד ופרקת עולו.
זאת אומרת,
הם בעצם כלי שרת בידי הקדוש ברוך הוא לבוא ולומר,
אתם עכשיו בתקופה חלשה,
אנחנו עוד נדאג לזה שאתם עוד תחלשו יותר
ותיפרדו מהקדוש ברוך הוא ותחתהו.
ברור?
זאת אומרת, כמו שאנחנו מכירים את עמלק,
שהם באים אלינו בשעה שאנחנו רפים, נכון?
ויזנב בך את הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע,
ולא יראה אלוקים, נכון?
ויבוא עמלק.
שמתי שאנחנו ככה בחולשה,
שמה נכנסים הגויים.
זה כל כך רלוונטי לעכשיו.
כאשר אנחנו בחולשה,
נכנסים החמאסניקים האלה עם השיטה, והחיזבלונים,
ויש לנו את הסורים והחות'ים.
התימנים האלה שעושים לנו פלגן משם וכמעט
קרה אסון שגם עליו צריך להודות.
אתם יודעים
שבשקט יכולנו להיות בסיטואציה אחרת לגמרי.
ו-300 מטר משדה התעופה המרכזי של ארץ ישראל נפל טיל.
וואו,
צריך להודות על זה,
אנחנו חיים כל הזמן בניסים.
אז מה הם עושים?
אתה יודע למה אני שולח את זה לעזאזל?
מה, זה לא יופי, זה לא הומני.
למה אני שולח את זה?
על כן ראוי לטעון עליו,
אתם רואים אותי בשורה השנייה?
כן חברים?
כל עוונות בני ישראל לומר שיעקב מצידו תמימו עם השם.
ואתם גרמתם ללכתו.
אנחנו עם ישראל,
אנחנו טהורים זקים ושלמים.
מי גרם לנו לחטוא?
אתם אומות העולם.
על כן ישא את חטאתם אל,
ככה לא נהוג לקרוא את השמות של המלאכים הללו,
או
שרו של עשיו,
שנקרא איש שעיר,
ושילחתו אל ארץ גזרה,
דומה ממש למה שנאמר,
ואת הצפוני ארחיק מעליכם,
והדחתיו אל ארץ צייה ושממה.
זוכרים שמקודם הזכרנו שבפסוקים נאמר לנו ארץ גזרה והמדברה?
אנחנו בעצם אומרים, חברים,
עבודתו הראשונה של אהרון הכהן שבא ביום כיפור
לסנגר על עם ישראל,
זה
זה שהוא לוקח שני שעירים.
תפקיד אחד של השעיר להשם,
זה אמרנו,
אני מקריב אותו בתוך בית המקדש,
בתוך המשכן,
אני חוזר רגע,
עושה סיכום ביניים,
כדי לכפר על שני סוגי אנשים.
אנשים שנכנסו בגלל איזו התלהבות יתר,
בטומאה,
או שאכלו מבשר קורבנות. עוד מעט אנחנו נחזור על זה
בצורה יותר עמוקה.
ומצד שלי,
אתה
יודע למה אני שולח לעזאזל?
כי אני בעצם מחזיר לך,
מחזיר לכם אומות העולם,
לכל מי שהשפיע עלינו ממשפעות זרות,
מחזיר אליכם את מה שאתם גרמתם.
לנו, בסדר?
ושילחתו אל ארץ גזרה,
אני חוזר למקור,
דומה ממש למה שנאמר, ואת הצפוני הרחיק מעליכם,
והוליכו ואל ארץ צייה ושממה,
ושילח אותו ביד איש עיתי,
אמרו רבותינו זכרון לברכה,
זה שהגיע עיתו למות
בזו השנה.
כמו שהקורבן הזה,
אנחנו עכשיו שולחים אותו אליכם,
מכיוון שאתם יודעים מה אתם גרמתם?
אתם גרמתם לזה שיהודים התנהגו בצורה מעוותת.
אתם גרמתם לזה שיהודים,
חס ושלום, יחפשו בבורות נשברים,
בכרמים אחרים,
כן?
אבל איפה הכרם האמיתי?
איפה המזור האמיתי?
איפה האמת היותר אבסולוטית, היותר נכונה?
כמובן,
בקשר של עם ישראל לתורה,
זה
המזון היחידי שלו,
וזה המזון האולטימטיבי,
ואליו הוא צריך להיות קשור.
האם הייתי ברור?
כן או לא?
יפה.
עכשיו אנחנו רוצים להסביר
ביתר עומק
את הקורבן להשם ובזה ראוי להאריך הרבה מאוד
אפשר לומר שאולי הכהן הגדול מאריך בדור שלנו כן הרב קוק
זה בעצם הייתה המלאכה שלו זה היה עניינו בעולם ללכת ולהסביר
שבעצם הסיבה
שאנשים חוטאים, כן, אמרנו, סיבה אחת
שעם ישראל חוטא זה בגלל השפעות זרות
שהם
שהם חלים עלינו לחלוטינו,
כן,
השפעות זרות ומנהגים זרים ולא טובים ולכן
אנחנו צריכים לשלח את שפעת הפשעים.
עכשיו אנחנו מדברים על משהו אחר.
אתה יודע למה עם ישראל חוטא?
כי הוא כל כך גדול
שהוא לא יכול להתאפק.
כי הוא כל כך רוצה שהוא לא שם לב לפרטים הקטנים.
אתם מבינים מה אני אומר?
זאת אומרת, נדב ואביהו,
הם היו אנשים קדושים בקרוביי הקדש, כן?
הרי משה ואהרון מדסקסים ואומרים לעצמם,
כנראה שהבנים שלך, אהרון,
יותר קדושים מאיתנו.
כי הקדוש ברוך הוא אומר, בקרוביי הקדש.
במי שקרוב אליי,
במי שקרוב אליי, אותו אני ממית
בשעה שאנחנו נחנוך את המשכן.
אז מה הבעיה?
אם הם כאלה קדושים, אז למה לעשות את זה?
כי יש סדר בעולם.
אבל אנחנו מצידנו, המסנגרים, כן?
הכהן הגדול מארחותיו, הרב קוק,
ואהרון הכהן, בוודאי,
הגדול הראשון,
הוא בא ואומר,
עם ישראל הוא עם קדוש.
והסיבה שהוא חוטא לפעמים זה בגלל שהוא כל כך מתלהב מן הקודש
ושוכח להקפיד על הפרטים הקטנים.
בסדר?
בואו נקרא את זה בפנים.
אני כתבתי את
זה פה בקצרה.
באותו מי מרום,
שציטטנו אותו מקודם,
נכון, ציטטנו את פרק ע"א, יש בפרק ס"ח,
הגדרתי את זה בצורה כזאת,
תשוקה פנימית לבוא אל הקודש במחיר חציית גבולות.
כלומר, אני כל כך רוצה לעשות משהו,
אבל אני עושה אותו לא בצורה מתוקנת, בסדר?
כמו שכל, הגמרא אומרת על דוד המלך,
כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה,
באמת ראויה הייתה בת שבע להתחתן עם דוד,
אלא שאכלה פגה.
כל פעם שאני אוכל משהו,
דיברנו על זה באחד השיעורים לפני כמה חודשים,
שאני אוכל משהו קודם זמנו,
שאני אוכל משהו בלי לברך,
שאני יוצר חיבור בין איש לאישה בלא חופה וקידושין.
אני בעצם עושה משהו מעוות.
אני חוטא.
זאת אומרת, הרצון שלך להתקדש,
הרצון שלך לקדש אישה,
הרצון שלך לקדש את עצמך,
הרצון שלך לקדש את עם ישראל,
יש לו מסלול.
אז מצדך, או מצדנו, משחתה, צריך לתקן.
על איך צריך להסתכל על זה בן אדם מבחוץ?
אומר לנו אוהב קוק,
הסיבה שאנשים חוטאים,
זה לא בגלל שהם אנשים קטנים ויצריים,
זה בגלל שהם אנשים גדולים.
הרי אם היו אידיאליסטים גדולים מאוד, נכון?
איך זה יכול להיות שאנשים שהיו מוכנים לנסוע את הנפש,
וייבשו את הביצות,
ועשו את כל הדברים הגדולים האלה,
הם הראשונים לבעוט בתורה? איך זה יכול להיות שבן אדם גדול ואידיאליסט,
הוא בועט בתורה?
אתה יודע למה?
בגלל שהסבירו לו את התורה בצורה קטנה.
הרב קוק כותב בכמה מקומות,
באגרות ובמקומות אחרים,
הוא אומר,
הדבר הכי קשה לי
זה לקחת דברים גדולים,
להסביר אותם בצורה פשוטה,
ולהשאיר
אותם בגדלותם. ברור? זה מלאכת קודש.
עוד פעם, לקחת דברים עמוקים מאוד.
להסביר אותם בצורה ברורה ונעימה,
ויחד עם זה לא לצמצם אותם,
כן,
בגלל שאני ממשיג משהו,
אני עלול לצמצם אותו,
להשאיר אותו,
זו מלאכה מאוד מאוד קשה.
ואז הוא אומר, חייבים,
בעט הסופר,
הרבה ספרים, כדי
להסביר לעם שבשדות, להסביר קודם כל לעצמנו.
ולכל העולם, מהי האמונה?
מהי האמונה היהודית?
להבהיר לכל האנשים האלה שבעטו
שכל האידיאלים שמאמינים בהם
כתובים בתורה.
הכל קדוש.
הכל בפנים.
זכיתי, ואחד מקרובי משפחתנו זה הרב אלי סדן.
מכירים?
הרב שהקים את המכינות הקדם צבאיות.
הוא זכה בפרס ישראל.
הוא סבא של אחד החתנים שלנו,
והוא עשה מהפך אדיר.
והוא והרב יגאל לוינשטיין.
מה היה המהפך האדיר?
אמרו, טוב,
יש אנשים שהם
בחורי ישיבות,
מתאים להם להיות בתוך ישיבה וכו',
אבל האנשים המעשיים,
זה לא...
הם לא,
הנה בבקשה,
תראה איך הם מתנהגים בסוף השמינית,
סוף התיכון,
או הישיבה התיכונית.
זורקים את הכיפה,
או כל מיני דברים כאלה,
דברים שאני זוכר,
שראיתי מול עיניי.
כיוון שמה קרה?
אמרו להם,
אתם לא שייכים לתורה.
אתם אנשים מעשיים,
אתם לא בנויים ללימוד תורה,
בוודאי לא לימוד תורה מעמיק.
מה הוא עשה הרב אלי סדן?
הקים מסגר...
שוב פעם, אני לא...
כולם קדושים, וכולם מתוקים, וכולם חשובים.
הוא הקים מסגרות כאלו,
שבהן
האסף רבי סיפא.
יהיה באמת שילוב,
זאת אומרת בן אדם שהוא מעשי והוא רוצה לתרום לעם
ישראל בעזרת השם בצבא או בזרועות הביטחון השונים וכולי
הוא בוודאי של תורה,
אם הוא לא יהיה אז מי כן יהיה?
בוודאי בן אדם שצריך לעזרת ישראל מיד צועד להילחם הוא חייב להיות מחומש
צער להילחם הוא חייב להיות מחומש
בכוחות ובאמונה גדולה חייבים להקים לו מסגרות כאלה של
מכינות קדם צבאיות או לפני כן ישיבות ההסדר שגם
עליהם הייתה מחלוקת אולי לא נקים ישיבות הסדר
רק ישיבות גבוהות,
כל היום רק תורה.
לא. יש ישיבות גבוהות,
יש ישיבות הסדר,
יש מכינות קדם צבאיות,
יש מדרשות לבנים ולבנות.
כל זה,
כל ההקמה של המוסדות הללו, המתוקים והחשובים,
שאולי אמרו לי לא מזמן שיש סדר גודל
של 180 מוסדות כאלה תורניים. זה כמות אדירה.
כמות אדירה.
למה?
כי כל הראשים הללו,
כל מי שמצא לנכון להקים את המסגרות הללו,
ובראשם
הרב בייגון, כן, לפני 50 שנה,
אמר, אני מזהה
שאנשים הם גדולים,
ובכל זאת הם בועטים.
למה הם בועטים?
אולי צריך לנסות להסביר להם את זה בצורה אחרת.
ברור?
אז הקורבן להשם,
שמוקרב במשכן,
הוא
בא להגיד, ללמד אותנו סנגוריה.
אדוני,
הייתה להם כוונה טובה,
זה
שהקדוש ברוך הוא החליט בנדב ואביהו לעשות מעשה,
זה עניין אחר וראוי להאריך בזה בשיעור אחר.
אבל מבחינת התפיסה שלנו,
שאני רואה בן אדם
עושה
איזשהו מעשה מסוים, שומה עליי לסנגר עליו.
את החשבון הפרטי, איך הוא יתקן את המעשים שלו וכולי, זה
סעיף אחר.
אבל מבחינת ההסתכלות שלי,
למה הוא חוטא?
למה הוא בועט?
למה הוא שואל?
למה הוא מטריס?
למה הוא סוגר את הגמרא?
למה הוא סוגר את הספר?
למה 20 עד 25 אחוז מכל משפחה
דתית ציונית, או שנדבר על החרדים, מתחלנים?
איך יש תופעה כזאתי?
איך יש מצד אחד תופעה גדולה מאוד שחזרה בתשובה,
ותופעה לא פחות דרסטית?
של חילון,
יגיד הרב קוק,
בגלל שלוקחים תורה גדולה ומסבירים אותה בצורה קטנה לאנשים גדולים.
בואו נקרא את דברי הרב קוק.
יש
עוד כל כך הרבה מקומות שהרב מדבר עליהם,
אבל
המאמר היותר מרכזי שבוודאי אתם
שמעתם עליו או מכירים אותו, ואם לא,
אז שהשם יסלח לכם, תגידו אמן,
וזה מאמר הדור.
לקחתי,
אפשר כמעט מכל עמוד במאמר הדור,
אפשר לקחת את הדיבור שאנחנו מדברים עליו,
אבל לקחנו את השורות הללו.
מכל מקום יחפוץ למצוא בהם רגש והלך לבין.
זאת אומרת,
הבן אדם,
הבן אדם בדור הזה,
הרב קוק כתב את זה
לפני מאה שנה,
בוודאי בדור שלנו.
אני רק לפני, אני חייב להגיד עוד משהו.
יש משל של בעל התניה,
כן, האדמור הזקן,
שהוא מספר על איזה מלך אחד שהיה לו בן שהיה חולה.
והבן הזה הביאו לו רופאים
ופסיכולוגים ופסיכיאטרים וניסו מכאן ומכאן לעשות כל
מיני דברים כדי שבאמת יהיה בריא,
יהיה בריא.
יום אחד שכבר קלו כל הקיצים והתייאשו כל הייאושים.
בא איזה יועץ אחד, אומר לו, תקשיב, יש לי רעיון.
יש לך כתר?
ודאי, מלך בלי כתר זה לא מלך.
בכתר שלך יש יהלום?
כן.
היהלום המרכזי, אני מדבר עליו?
כן, כן, ודאי, ודאי, ודאי.
אז יש לי איזה בקשה ממך, אתה איתי?
הוא אומר לו,
המלך,
אני כל כך דואג לבן שלי,
שאני מוכן לעשות הכל.
אז הוא אומר לו,
תעשה טובה.
קח את הכתר,
תוריד אותו רגע מהראש.
קח את היהלום,
את
היהלום שבכתר, את האבן חן,
חן זה חוכמת נסתר, כן?
קח את האבן חן,
קח את לימוד האמונה,
כן, מה
שאנחנו עושים פה יום-יום.
קח את פנימיות התורה,
כל כתבי הרב קוק וכל הכתבים שאתם
נחשפים אליהם פה.
קח את האבן הזאתי,
שים אותה, תרסק אותה.
שים אותה בתוך מים,
ותיתן לבן שלך לשתות.
אומר לו המלך, מה?
אתה יודע כמה עלה לי היהלום הזה?
הלכתי מ...
לקרחי...
הלכתי לארץ רחוקה להשיג את היהלום הזה.
איך אני אעשה כזה?
אתה רוצה שהבן שלך יחלים או לא?
הוא לא, אני רוצה.
אז בבקשה.
הלך המלך,
הוריד את הכתר,
לקח את היהלום,
שם אותו בבלנדר,
שם אותו עם מים,
ויקשקשהו,
שם גם את הדמעות שלו, כי הוא עוצר מאוד.
שהנה אבן החן שלו, אותה אבן פנימית.
הולכת
להתבזבז.
אומר לו, רק שנייה, לפני שאני
מסיים את האירוע,
הוא אומר ליועץ הזה,
יש עוד בעיה.
הבעיה של הבן שלי שהמחלה שלו, שהפה שלו כמוץ.
ככה.
ואם אני אשקה אותו...
אז המון יישפך החוצה,
וקצת מאוד ייכנס פנימה.
ועל זה הנביא אומר, חוכמות בחוץ תרונה.
מה,
אני אקח את הדברים הכי פנימיים בתורה,
ואני אשפוך על זה לנחלת הכלל?
אני אתחיל ללמוד כתבי הרב קוק בכלל העם?
נלמד אורות הקודש, ואורות, וכתבי רבי נחמן,
וכל אחד לפי עניינו, וכו'...
מה פתאום שאני אעשה כזה דבר?
הוא אומר לו,
אתה רוצה שהבן יבריא?
הוא אמר לו, כן.
אז יש לזה מחיר.
וזה מה שקורה בדור שלנו.
אי אפשר להפטיר כדי השתקד.
אי אפשר להמשיך להרוות את צמאונו של הנער,
הנערה,
וגם את שלנו,
בזה שאנחנו נשקה אותם ונאכיל אותם במאכלים ובמשקאות של פעם.
התורה חייבת לקבל לבוש עכשווי,
במובן החיובי של המילה.
שאנשים ירגישו שהדברים נוגעים בהם.
שהתורה שנלמדת היא תעסיק אותם.
שהסוגיות שנלמדות,
כן, בוודאי כל סוגיות שבתורה הן סוגיות שכולן שמועות נאות.
כתוב שמי שאומר על שמועה זו נאה וזו אינה נאה,
הרי זו כזונה,
חס וחלילה.
אנחנו לא אומרים שחלקים בתורה הם לא רלוונטיים וחלקים אחרים,
אבל בוודאי החלקים של גאולת ישראל חייבים לדבר עליהם.
חייבים לדבר בגדלות.
חייבים לדבר אל הנער בגדלות,
אל הנערה בגדלות,
לעצמנו בגדלות,
לעם שלנו בגדלות,
לחיילים,
לחטופים, לכל המציאות,
לכל העולם.
לדבר בגדלות. אבל הרבה ישפך החוצה,
זה נכון.
וככה באמת קרה.
המלך ניגש לבן שלו ואומר, מוישה,
הבאתי לך איזה שיקוי אלוקי.
אבא, עזוב אותי, תשחרר.
איך אומרים החבר'ה?
תשחרר,
אל תחפור,
אל תחפור.
ניגש אליו,
אומר לו בכל זאת,
משה,
אני רוצה לו,
ניגש אליו,
שופך לו במסורה, כן, שם לו איזה קשית,
שופך לו את המשקה הזה,
ומשה,
אורו עיניו, באמת הרבה נשפך החוצה.
היה לזה מחיר,
שדברים שהיו נדרשים רק בשניים ובשלושה,
הפכו להיות נחלת הכלל,
ואולי אפילו הזילו אותם קצת,
הם לא עם אותה משמעות,
לא עם אותה עוצמה,
כן,
אולי חלק מהכתבים היה ראוי שימשיכו,
לא.
אבל משה החיה,
וזה כותב האדמו"ר הזקן.
באותה מטבע גם אומר הרב קוק,
אין לנו ברירה,
אין לנו ברירה.
חייבים לדבר בגדלות
לעצמנו ולכל הסובבים אותנו,
ובמהרה כולם יחזרו לזה.
וכולם ירצו בתורה הגדולה הזאת,
כמו שאנחנו רואים פה יום יום.
אם אתם יודעים או לא,
בשבוע האחרון הגיעו למכון מאיר 20 תלמידים חדשים.
פלא פלאות.
ואני רואה בעיני רוחי בלי נדר,
זה לא תלוי בי,
זה תלוי בכם,
אתם השגרירים האמיתיים,
שזה רק ילך ויתעצם.
תגידו אמן.
ולמה?
כי הצמאון הולך וגדל.
כולם נמצאים באיזושהי מכונת כביסה אדירה
של בירור עצמי.
מי אנחנו?
מה אנחנו?
על מה אנחנו נלחמים?
מה אנחנו רוצים?
אם נמשיך לדבר עם האנשים בשפה קטנטנה,
כן?
אז בן אדם לא יוצא מזה, ימאס בזה.
אבל אם נדבר איתם
ועם כולנו בגדלות, וואו, לא יאומן.
אני לא מאמין שכל האידיאלים האלה,
שאני חי עליהם ומאמין בהם,
הם
קיימים בתורה.
ולא רק שהם לא מחלישים אותי,
הם מעצימים אותי.
טוב,
אני קורא בכתבי הרב קוק אחרי ההקדמה הקצרצרה.
הדברים הנמוכים והפשוטים, מכל מקום,
בוא נקרא מההתחלה.
מכל מקום יחפוץ למצוא בהם רגש והלך נפש, כל אחד מאיתנו,
למה נמצא חיים בלבבו,
בזיו גודלם והדרם.
והדברים הנמוכים והפשוטים לבדם,
אף על פי שהם מלאי אמת וצדק,
לא יספיקו לו.
למי?
לכל אחד מאיתנו, נכון?
לא יספיקו לו,
לא ימצא בהם הנח.
וזה שבכוח יש לו רב, ובפועל לא כלום,
דורש הרבה.
ומן המוכן אין בידו מאומה.
הוא לא יודע מה לעשות עם זה.
יש לו צמאון ורעבון.
ולא רעב ללחם, ולא צמא למים.
כי לשמוע את דברי השם, אבל הוא לא יודע להגיד את זה.
אי אפשר להצילו מרעתו ולהעמידו על דרך החיים הנכונה,
כי
אם
במה שנדבר עמו מכל נישא ונשגב, בעברית, בגדלות,
מכל נעלה ונאדר, בשפה היותר פשוטה ונמוכה,
כן, אמרנו,
לדעת להגיד את זה בצורה,
בגובה העיניים,
אבל עם הגדלות של זה,
בדברים היותר מעוגלים ומובנים לו,
כדי שימצא גם בעומק התהום,
שהוא שוכב שמה את הזיו והנועם האדיר והעליון שהוא מבקש.
ברור?
לשון הזהב של הרב,
אמנם רק קווי אורה דלים ומעטים נוכל להגיע לו.
יכול להיות שאת רוב הדברים זה לא
ייכנס לו, נכון? כמו שנשפך החוצה.
במידה כזאת,
אך יספיקו הם להחיות את לבבו.
למען יתחיל להתרומם ולהתנשא,
ובמרחקים יזכרוני ויחיו את בניהם ושבו.
וכיוון שרק יתייצב על דרך האורה, ילך הלוך ואור כשחר נכון מוצאו.
על כן,
במועד, כן, הגיע הזמן,
זה הוא כותב לפני מאה שנה, היום בוודאי,
במועד,
להתחיל בעבודת הקודש הזאת,
ללמוד מה שיהיה על מנת ללמד את דורנו הצעיר.
החפץ לפחות להיות חי וער,
וחלק רגיש ממנו חפץ גם כן להיות
חושב ומרגיש מה שראוי לישראל ולאדם.
לסיכום,
מה אומר לנו הרב קוק?
בשעה
שהכהן הגדול
נכנס ביום הכיפורים ומקריב שני קורבנות
כדי לבטא את הסנגוריה על עם ישראל.
אתה יודע למה עם ישראל חוטא?
סיבה אחת,
מכיוון שהם, אני שולח את זה לעזאזל,
מכיוון שהחטאים הם חיצוניים לו.
אם אתה רואה ישראל שחטא, זה בגלל השפעות זרות.
לכן אנחנו גם מחזירים את זה לך בחזרה.
זה לא אנחנו, זה אתם.
אתם אלה שהשפיעו עלינו לרעה.
זה אחד.
דבר שני,
זה אותם חטאים שאנחנו כן חוטאים,
אבל לא בגלל שזה,
לא בגלל הקטנות שלנו, אלא בגלל הגדלות שלנו,
כמו שעשו נדב ואביו.
יהי רצון שבעזרת השם הקדוש ברוך הוא יזכה את כולנו,
לבוא אל הקודש מתוך דקדוק בפרטים הקטנים,
תגידו אמן.
שנזכה בעזרת השם לדבר בגדלות ויחד עם זה לדאוג
לכל הפרטים הקטנים ולא לזלזל בהם תגידו אמן ונזכה
לתשובה שלמה ולגאולה שלמה וכן יהי רצון ונאמר אמן
ברוכים תהיו
קדימה לאכילה אין מה לעשות
