טוב, אז שלום,
אנחנו בסימן
מ"ט.
ה'
ע' ו'
ה'
אמר גיהנום לפני הקדוש ברוך הוא,
ריבונו של עולם, עייף אנוכי.
הוואף,
הוואף.
אמר גיהנום, ממה עייף?
רעב יש.
כנראה זה קשור למה שראינו בשבוע שעבר.
אומר שם ש.
כלומר גיהנום לפני ריבונו של עולם,
מהי זני מזרעו של ש.
שיהיה לי פרנוציה, שיהיה לי...
ממה להיות ניזון?
אז אמר לו,
על אדם גן עדן.
לכאן או לכאן, או לכם,
לגן הדס.
וממילא, אז אם כך,
אז אני רעב,
כי
אין לי ממה להיות ניזון.
אז הוא אומר,
ה... בפ.
כלומר, כאילו לפני הקדוש ברוך הוא,
לפני שהוא היה מעייף,
אנוכי, ברעב.
טוב.
אומר הרב,
הפף,
אמר גיהנום לפני הקדוש ברוך הוא,
ריבונו של עולם מעייף אנוכי.
המגמה של מציאות הגיהנום הרי מגמה של השכלול,
במקום של הרס
ושיברון כדי להגיע אל הכוונה האחרונה
הסרתם של הסיגים המוחלטים
וחידוש יצירה חדשה בצורה מחודשת מתוך היסוד המקולקל שקדם.
ואם לא יותן לו נושא שעל ידו
יוכל להוציא אל הפועל את מגמת מפעלו,
הרס וקליון,
מציאותו של כוח המכלה
והווייתו מרגישה בכללותה אפסות כוח נגד המהות
העצמית שלו, שנקבעה בתור אחת
ממפעלות הכלליות של...
מה הכתוב הכלליים?
ממפעלות הכלליים.
אז זה צריך להיות מהמפעלות
הכלליים. טוב, לא יודע.
נחשוב על זה בסיבוב השני.
שנקבע בתור אחת ממפעלות הכלליות, אצלי כתוב,
של היצירה בהשלמת ההוויה.
ואם כל הנפשות כולם יהיו בעלות תכונה כזאת שלא יהיה צורך בהשתכללותן
ליסוד מכלה ומבער,
נמצא שעצם המציאות של הכוח הזה מתבטלת,
ואין לך עייפות יותר גדולה
מזאת.
שהיא באה
על ידי ההרגשה של אפיסת הצורך והשימוש במציאותו.
ועל כן אמר גיהינום לפני הקדוש ברוך הוא אחרי התשובה
שקבל כי מציאות גן העדן בבחינתו של גן עדן הוא
דבר מספיק גם לשכלול של הנשמות בהיותן צריכות ההשלמה,
אם יהיה הדבר הזה כולל את כל הנפשות כולן,
אם כן מציאות הווייתו מתחלשת לגמרי,
ואמר לו גיהינום: עייף אנוכי.
אמר גיהנום אצל הקדוש ברוך הוא,
ריבונו של עולם, עייף אנוכי.
המגמה של מציאות הגיהנום הרי מגמה של השכלול,
אלא שהיא באה במקום שיש הכרח של הירוס והשיברון,
כדי להגיע לכוונה האחרונה של השלמת ההוויה על ידי הסרתם של
הסיגים המוחלטים וחידוש יצירה חדשה בצורה מחודשת מתוך היסוד המקולקל שקדם.
ויש לנו פה הגדרה מאוד יפה
של מה זה גיהנום.
וממה שכבר...
ראינו,
למדנו בפסקאות הקודמות,
שבאמת הגיהנום וגן עדן זה אותו דבר.
זה
הכוח המשכלל לתמציות, אלא
במקום שהנתונים הם עומדים באי התאמה אל המגמה התכליתית האידיאלית,
אז יש כוח.
במגמת השכלול הכללית שלה יש למחוק את הצורה הבלתי נשלמה,
שהיא פה נקראת מלאה סיגים,
למחוק אותה, לשבור אותה.
להעביר את הצורה הזאת,
תתהפך, הזכרנו,
כחומר חותם, ויתייצבו כמו לבוש.
על ידי מחיקת הצורה הקודמת,
אז היא המערכת של מה שעבר את הטיפול הגיהינומי,
מסוגלת עכשיו להצטרף,
לקבל צורה חדשה,
ולהתאים אל המגמה התכליתית.
אז כן,
הגיהינום זה במקום שהמגמה האידיאלית המעדנת, מתקנת,
משלימה את כל היש,
היא פועלת בצורה של הרס
ושיברון
במחיקת צורה נשמתית,
פנימית,
של הפאזה הראשונה.
זה המגמה של מציאות הגיהנום, הרי מגמת השכלול.
אלא,
אם יש התאמה אל השכלול,
זה מה שנקרא גן עדן.
ואם אין התאמה, אלא המערכת הולכת ומתאימה אל השכלול, אז זה נקרא גיהנום.
אל השכלול, אז זה נקרא גיהנום.
אז
הרי מגמה של השכלול.
אלא שהיא באה במקום שיש הכרח של הירוס והשיברון.
כי אם אין הכרח של הירוס והשיברון,
אז זה בעצמו גן עדן.
וכשיש צורך, מה הכרח,
מה היסוד ההכרח
להריסה והשברון,
הדיסוננס שבין המגמה התכליתית ובין המרקם
האקטואלי של הנתון שהגיע,
למין מארג חיים כזה שלא מתאים אל התכלית
האחרונה.
אז
כשיש הכרח למען השכלול
והעידון והשלמה,
כשיש הכרח של הריסה ושברון,
כדי להגיע אל הכוונה האחרונה של השלמת ההוויה,
על ידי הסרתם של הציגים המוחלטים,
וחידוש יצירה חדשה בצורה מחודשת מתוך היסוד המקולקל שקדם,
אז כשזה המצב,
זה נקרא גיהנום.
ואם
אל המים, אז
אמר גיהנום,
ומר זרע שת,
אמר גיהנום לפניו,
בנות של עולם,
הרי הן מזרעו של שת.
זאת אומרת,
הפונקציה שאני אמור למלא,
זה ביחס אל האנושות,
שהיא כולה זרעו של שת.
והיא כולה
צריכה לעבור את מחיקת התשואה לצורך חתימת התשואה,
לצורך יצירת תשואה.
אז זה אמור למלא את הפונקציה הגנומיסטית,
במה
שהפונקציה הזאת ניזונת מפעולתה.
יש לה כר פעולה,
ובקשתה היא זרעו של שת, אבל הוא אומר לו לא.
אין צורך,
כי זרוע של שת כולל את הגויים ואת ישראל כאחת, כי אנחנו,
כמו הגויים, כולם זרוע של שת.
מצד שאיפת השכלול שמזהה עשרה ציגים,
אז כל ברור, אז יש
מקום להערכה שהוא נגוע בעשרה ציגים.
מרחב הפעולה של הגיהינום,
וזאת תזונתו, מה שנותן לו את הצדקת כוחו,
את הצדקת פעולתו.
אבל אם מסתבר שלא,
אלה,
אלה, לא מוליכם לגיהינום,
הם
גן עדניסטים,
הם לא גיהינומיסטים.
אז אם כך,
אז בשביל מה אני קיים?
זה השאלה פה.
אז מה אני קיים?
אין לי כר פעולה,
אין לי מטרה,
אין לי אפשרות לתפקוד,
אז אני מת,
אני עייף,
אין מה שיזין אותי, זה בקצרה הרעיון שכתוב פה.
ואם לא יותן לו נושא שעל ידו יוכל להוציא אל
הפועל את מגמת מפעלו לשם השכלול הכללי שבא באחרית,
העדיין ירוז לכליון,
הרי מציאותו של כוח המחלה,
שזה הגיהנום,
היא לבטלה.
והווייתו מרגישה בכללותה אפסות כוח נגד המהות העצמית שלו.
זאת אומרת, אז יוצא שיש פה פונקציה גיהנומיסטית
אנמית.
אין לה כוח פעולה.
אין לה על מה לפעול,
אז היא מיותרת,
אז זה דעיכת מוטיבציה,
דעיכת כוח השאיפה הזאת,
אז זה נקרא, אני עייף,
כלומר רעב,
כלומר תשוש,
כלומר הוא מאבד את כוח החיים שלו.
אבל הווייתו נקבעה בתור אחת ממפעלותיו הכלליות,
ממפעלות הכלליות,
או ממפעלות הכלליות,
שנקבעה בתור אחת ממפעלות.
כן, אני בעד שיהיה כתוב...
מה שכתוב,
ונקרא את זה ככה,
והווייתו מרגישה בכללותה הפסות נגד המהות העצמית שלו, שנקבעה
בתור אחת ממפעלות הכלליות של היצירה בהשלמת ההוויה.
הכלליות של היצירה זה
הנשמתיות של היצירה.
הדבר מעניין,
זאת אומרת,
אני מעלה על דעתי שההוצאה שלך היא יותר חדשה,
נכון?
אז זה מה שהם חשבו, היא לא הסתדר להם.
אבל אני חושב שהם טועים
בתיקון הזה,
כי חשבו שהרב, בקיצור, לתקן את הלשון של הרב,
אבל הרב מתכוון לרעיון אחר ממה שהם מבינים.
לא מהמפעלות הכלליות של היצירה,
אלא הכלליות פועלת.
בפירוש המושג כלליות,
אחד כלליות שמשתתף,
אחד הפירושים של המושג כלליות זה נשמתיות.
אז אם נבין את זה ככה,
אז זה יסתדר.
הווייתו מרגישה בכללותה,
אפסות כוח נגד המהות העצמית שלו,
שנקבעה בתור אחת מפעלות הכלליות של היצירה.
היצירה מופיעה
בכוח כללי,
בכוח מגמתי,
אידיאלי, נשמתי,
והגהינום
זה ממפעלות הכלליות של היצירה
בהשלמת ההוויה.
יש
כוח כללי,
זה כוח הכלליות של היצירה,
והגהינום הוא המפעל של הכלליות.
אולי היה טוב שיהיה כתוב לא בהשלמת ההוויה, אלא להשלמת ההוויה,
אבל זה אותו רעיון.
הווייתו מרגישה בכללותה אפסות נגד כוח,
אפסות כוח נגד המהות העצמית שלו,
זאת אומרת,
נגד המהות העצמית שלו במקביל למהות העצמית שלו,
ביחס למהות העצמית שלו.
שם,
מהות העצמית מרגישה תשות כוח, אפסות כוח.
נגד...
ביחס, נגד זה,
לא נגד אלא לעומת,
ביחס למהות העצמית שלו.
נקבעה המהות העצמית שלו בתור אחת. המהות
העצמית שלו שזה כוח מכלה לצורך שכלול.
והבאה וחידוש יצירה חדשה בצורה מחודשת
המתאימה אל התכלית האחרונה של ההוויה,
וזו המהות העצמית של הגיהינום,
שנקבעה בתור אחת ממפעלות הכלליות של היצירה
להשלמת ההוויה,
להשלמת ההוויה,
תור רעיון.
ועם כל הנפשות כולן,
תהיינה, יהיו, זה בסדר.
בעלות תכונה כזאת,
שלא יהיה צורך בהשתכללותן,
ליסוד מכלה ומבער,
אם כל הנפשות כולם יהיו בני ישראל,
הם לא צריכים גינו.
אתם יודעים, זה גמרא בעירובית.
כי אברהם אבינו יושב על פתחה של גהינום,
והוא מציל משם את כל הנפשות של ישראל,
חוץ ממי שבועל ארמית,
כי נמשכה ערלתו,
ולא מי ושקרלי.
לא מי ושקרלי, זאת אומרת,
הוא לא מזהה אותו.
זאת אומרת, מאחר שנמשכת ערלתו, על ידי שהוא
בעל בבת אל נכר,
אז הוא מאבד את ה...
מאבד,
זאת אומרת,
נמשכת ערלתו,
כאילו העורלה חוזרת ומחפה את ברית הקודש שלו.
ואז אברהם אבינו לא מזהה אותו.
לא מזהה אותו, אז הוא יורד לגינום.
אבל חוץ ממנו...
אז אברהם אבינו מציל,
מציל את כל בניו,
זה
מה שאנחנו אומרים ברית המילה.
חתם עוד ברית קודש בבשרינו.
צווה להציל ידידי שארנו משחת,
למען בריתו אשר שם בבשרנו.
זאת אומרת,
על ידי בריתו ששם בבשרנו,
אז הוא ציווה,
ועל ידי זה מציל את ידידי שארנו,
שאר זה הבשר שלנו,
משחת, מרדת שחת, מרדת לגינו.
אז כן,
אז נפשות ישראל לא צריכים גינו, לא צריכים גינו.
כמו שדיברנו פעם הקודמת, ואם תיקונים נצרכים,
והם נצרכים,
אז הם מסתדרים בגן עדן,
כי גם בגן עדן אפשר לקבל לא עלינו קריאות.
אז נמצא שעצם,
אבל אם יסתבר שכולם פה יהודים,
אז הגיהינום מת.
הגיהינום עייף, והגיהינום רעב.
נמצא שעצם המציאות של הכוח הזה מתבטלת,
ואין לך עייפות יותר גדולה מזו.
שהיא באה על ידי הרגשה של אפיסת הצורך והשימוש במציאותו.
זה כמו שיש לו פרסונה לגיהנום,
אז
אדם שחש שאין לו תכלית במציאות,
לא צריכים אותו,
הוא מיותר.
וזה דבר שמכניס את
הנפש לדיכאון.
כי שהוא מיותר,
אז
זה ממש,
זה ממש מסוכן
לבריאות הנפשית ולבריאות הממשית.
אז ההרגשה של אפיסת הצורך והשימוש במציאותו,
אז זה עייפות.
ועל כן אמר גהינום לפני הקדוש ברוך הוא,
אחרי התשובה שקיבל,
כי המציאות גן עדן מבחינתו של גן הדס,
יובלו לגן הדס,
הוליכים לגן הדס,
זה קודם כל חינוך לרוחניות,
למדרגת הריחניות,
אתם זוכרים?
ואחר כך מזה יעלו הלאה,
אל הסעודה, וזה מדרגה עוד יותר עליונה.
אבל לכל פנים,
לא
צריך את המסלולים שלך,
לא צריך את הגיהינום.
אז
אחרי שקיבלת את התשובה הזאת,
שגן הדס הוא דבר מספיק
גם לשכלול של הנשמות, בהיותן צריכות השלמה.
כי
הנשמות של עם ישראל,
כל יהודי יש לו הבעיות שלו,
והם צריכות את התיקון שלהם,
אבל זה כל זה יעשה בגן הדס,
לא צריך את הגיהינום.
אז אם זה ככה, אם כולם פה יהודים,
שאם יהיה הדבר הזה כולל כל הנפשות כולם,
אם כן מציאות הווייתו של הגיהינום מתחלשת לגמרי,
ואמר לו,
ריבונו של עולם,
עייף אנוכי.
אז ענה לו זץ.
זין צדיק, חטא קוף,
זץ חק,
כלומר,
עלה לו זרעו של יצחק.
רשי, זץ חק, עלה לו זרעו של יצחק, ולא יתנהם לך.
אבל,
תר,
יש כת, תף ריש, התת ריש,
יוצין, חף תף, תר,
יש לי כיתות, כיתות של עולם שאני נותן לך.
הללו אין, אתה מבקש ממני...
בקשה, בקשה חוזרת.
כן לקבל אותם.
לא, אין, לא תקבל אותם.
אבל תמתין,
תר.
תר יש כת.
אמור לי והמתן אומר רש"י.
יש לי כיתות אחרות.
אז המזון שלך, המזון שלך גיהנום יקר.
זה לא מזרעו של יצחק.
אלא כל השאר.
כל האומות וישראל זה משהו ביקש. הוא אמר לו, לא תקבל. כי
כי עמי גן הדס. כי אני מוליכם לגן הדס. אני בעל הגינה.
ואמר, אם כך, אז אין לי מה לאכול כלום?
אמר,
אל תדאג, לא, אני אמרתי על זרוע של יצחק.
אבל השאר
תקבל.
לא הבנתי.
לא הבנתי מה תשמעי.
זרוע של יצחק כולל עוד נמנים.
מי הם עוד נמנים שהם
זרועו של יצחק והם לא ישראל?
מצד אחד,
אז רק הכמוניות היא לא יוצאת מעניין,
היא עדיין כהינונית.
אני חושב שמיכה עושה את הראש של שט,
ולו היא פתיחה של רק ישראל.
אז
זה מה שהוא אומר לו,
הוא ביקש את שט, את זרוע של שט.
ואז הקדוש ברוך הוא אמר, לא, לא,
אל גן הדס,
אתה רואה את כולם, כולם.
תראה, מראש,
מראש, מראש,
כבר
היה דיון,
הדיון מראש היה על ישראל.
כי הם כל,
אמר שר של גיהינום שאל הקדוש ברוך הוא,
גיהינום של עולם לכל?
החס בתא גיף, מרקדות נכנס אליו בפני שבעטו בגוף.
על מי מדובר?
נכנס על פני שבעטו בגוף, דכתיב ש...
דכתיב ש...
צדיקים, הם כנים,
הם צדיקים,
הם...
הלק,
אין לך חלק בהם,
אז זה באלה שזה...
שבעטו בגוף.
וזה ברור שמדובר על ישראל, ואז הוא אומר לו,
עדיין,
הוא אומר,
מרי זנן עם זרע שת.
תן לי את כולם.
אני אומר לו, לא.
מה שאמרתי לך,
אני לא אתן לך אותם,
כי הם בעטו בגוף.
אבל אני...
כל הכבוד בעטו בגיף, ואתם צריכים עדיין טיפול, לא. לא אצלך.
וגן הדס,
הולכים לגן הדס.
הוא אומר לו, אז מה, אז אין לי תפקיד בכלל?
הוא אומר,
הם זרות של יצחק,
ביחס להם תרד מהם.
וטר,
יש כת,
יש לך כתות אחרות, תמתין, תקבל כתות אחרות.
אז
תקשיב לכל הדיון מהתחלתו ועד סופו,
והוא בסדר.
הוא לא מוותר מה שנקרא,
הוא מנסה,
מנסה מה זה לא פעם נוספת,
חוזר על תביעתו,
כי אתה מבין.
הוא, איך נגיד, צדיק הגיהינום.
אתה בעטת, לא?
מה אתה רוצה
שאני אצא?
הוא רק, הוא מבטא את מהותו.
לים כל, זהו, זה מהותי.
לים שלי, הכל צריך לעבור דרך העת,
תהליך העיבוד הזה.
לך טבעי שזו הייתה המציאות,
טבעי, טבעי,
יש פה, יש פה משהו לא טבעי,
שהם בעטו בגיף,
והם דקים, כנים, צדיקים,
ועל כך אין לך בהם.
אמרנו, נו,
אבל, זה המזון שלי, זה עור של שת.
אמרנו לו, גן הדס.
אני מטפל בהם בלעדיך.
אז אם כך, אז מה אתה רוצה ממני?
אני עייף.
זה המשך הדיון.
אז למה בראת אותי?
אז מה התפקיד שלי?
הם לא, והם כן.
עוד פעם,
כי בשלב הראשון, הדיון...
התשובה האלוהית היא,
אומרת תן לי את הכל, לא תקבל את הכל,
כי אני מוביל אותם
לזה.
תראי, בוא אני אלך קצת לקראתך.
באמת הדיון, אפשר להקשות,
גמראי קרא, תגידי שכל מדובר על ישראל,
ואז גם גינון לא כל כך התבלבל.
זאת אומרת שיהיה.
ברור שהוא מדבר על ישראל,
אבל זה לא נאמר כל כך מפורש.
וזה משמע שאתה מדבר על כולם.
וככה גיהינום המסכן מבין,
שזהו,
אין,
כולם,
הם הולכים לגן.
ואז
הוא אומר,
תן לי איזה עומר של שירת,
הוא אומר, לא, אני הולכים לגן.
מסתבר,
מסתבר שמי שבאמת נקרא זרעו של שת...
זה...
זה ישראל.
בואו נעשה חשבון מהסוף.
אתה שאומר,
תן לי זרוע של שת.
אני אומר, לא, אני מולחם לגן...
אז התשובה האלוקית אומרת,
אני מוכלל בזרע של שת.
אבל מסתבר שזרוע של שת זה זרוע של יצחק.
והנה,
גם
פה אתה אומר, זרוע של יצחק.
נו,
אז
גם ה...
גם יעקב הוא זרוע של יצחק, לא?
התשובה היא לא.
וגם הגויים הם זרעו של שת,
אז אולי התשובה היא לא כל כך.
למה?
כי משת הוא שתו של העולם,
ובאמת אי אפשר עכשיו ברטרופספקטיבה לדון
פה איך הקדוש ברוך הוא רואה את המציאות.
אז
אולי לכתחילה אין במציאות כלום חוץ מאשר ישראל.
אין דבר כזה גויים.
וזה אולי בדיוק הרעיון האלוהי בבריאת האדם.
אתם קוראים אדם, בני אומות העולם קוראים אדם.
ומתי שיש פה כישלונות מוסריים, רוחניים,
זה לא אדמיות,
זה
שהוא ידמה לעליון ולצלם אלוקים ברא את האדם,
זה דעיכה מהמציאות האותנטית,
ואז בדיוק גם נוצרה אלמנט המתקן שנקרא גיהינום.
כי
אם האדם היה שומר על האדם בטהרו הישראלי,
לא צריך גיהינום.
אבל הוא נוצר בד בבד עם זה שנוצרו אומות העולם.
אבל המבט האלוהי,
צופה ומביט סוף כל הדורות,
ורואה את הכל בבת אחת,
ורואה את התכלית,
ורואה את השלמות באמת.
והרי אלוקים ראה כי טוב מאוד,
ורואה את הכל.
והכל זה רק ישראל.
יתברכו אבותינו בכל מכל כל.
ואז רגע,
אז אם כך, אז אני לא קיים בכלל?
תמתין. ויש לי כיתות, כיתות.
כיתות זה קבוצות, קבוצות, חלקים, חלקים.
ישראל זה לא חלקים, לא חלק יעקב,
כי יוצר הכל הוא.
ישראל שבט נחלתו יהוה צבאות שמו. אז מצד הכללות,
והם לא שייכים לגיהינום.
ומה עניינו של הגיהינום? כן,
זה בירידה מהכללות לפרטיות,
לכתות.
אז יש הרבה חלקים,
הרבה כתות.
ושם יהיה מקום לגיהנום.
והדיון אז הוא...
כמובן,
הקדוש ברוך הוא,
הוא תופס את הדברים בצורה יותר שלמה
והבט על עמל לא תוכל.
כל צדדי החיסרון שבמציאות.
זה לא הדיון על החידלון לכאורה אצל הקדוש ברוך הוא.
אז הוא רק עונה את התשובה הכללית,
ואז הולך ומתברר שבסוף, תראה,
יש שם.
והכתות האלה...
אז
הם לא מזרעו של יצחק,
וכן, וגם, סבבה, לא זרעו של יצחק,
לא נקרא,
זרעו של יצחק.
כי זה גם מה שאנחנו אומרים בתפילה,
בימים נוראים, עקדת יצחק לזרעו,
תזכור.
יש כאלה שמוסיפים, לזרעו של יעקב.
לא מוסיפים את זה.
כי זה זרעו באמת של יצחק.
אז
אותו דבר, אז בסדר, אז
עקרון שת ממנו הושתת העולם,
אז זה רק ישראל, זה שת,
זה זרעו של שת.
טוב,
בכל מקום, גם כן,
אז בסדר, בעולם יש בסוף איזה ורסיה כזאת.
ורסיה של גן עדן שהופכת להיות גיהנום.
והיא מיוחדת
לנספח הזה של המציאות שנקרא אומות העולם.
וזה החוק,
הללו זרעו של יצחק.
תפקידו של הגיהנום לשנות את הצורה העצמית של הנשמה,
נשמת החיים,
הרוח והנפש, על ידי הכליון של החלקים העצמיים הגרועים שנתעצמו בקרבה,
עד שאחר ההיתוך הכורי הזה,
יצאו כוחות החיים הפנימיים בצורה אחרת לגמרי,
חדשה.
אמנם כל היסוד של אפשרותו של עיבוד
הצורה העצמית של יסוד החיים הרוחניים,
עד שיבוא הדבר לידי מידה זו שאין שום תיקון אחר
כי מתחת הצורה ובהיותה על ידי
הכוח הצורב של אש הגיהנום וזעפו הנורא,
אלא לא יוכל לבוא כי אם בנפשות אשר יסוד האיתן
של שמירת החוק האלוהי מתוך הפחד הפנימי מדבר השם,
הוא אינו קשור בעצמיותה.
מה שאין כן הנפש של ישראל, הנבחרת שבאומות
מצד הקדושה.
שהם ראויים להיקרא זרע יצחק.
כי ביצחק יקרא לך זרע.
בי יצחק ולא כל יצחק,
כי החוק הקדוש,
אשר הגבורה והפחד המוסרי העליון,
הוא שומרו.
זהו
המתקן את עצמיותה של הצורה הרוחנית שלא תוכל להיפגם בפנימיות יסודה.
וזאת היא קדושת ישראל,
עם קשה,
העורף,
לשבח.
להיכלל בהוראה הזאת,
שנחליפה את הצורה על ידי אשו של גיהינום.
ולפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא לגיהינום,
זה צחק.
לא תאכל אשך להיות שולטת עליהם, צורתם עזה היא.
מלאה מגבורת הפחד אשר לישראל, אדיר הפחד המקודש.
וממילא,
אי אפשר גם שיצטרכו להתעכל מזו, כי יסוד נפשם
לא יוכל להיפגם בתכונתו העצמית,
עד שיהיו צריכים להחלפת צורה יסודית,
שלזה משמשת אשך הנורא,
כי הללו הם
זרעו של
יצחק.
זה יצחק, הללו זרעו של יצחק.
תפקידו של הגיהינום לשנות את הצורה העצמית של הנשמה,
נשמת החיים,
הרוח והנפש,
על ידי הקילוי של החלקים
עצמיים הגרועים שנתעצמו בקרבם,
שאחרי ההיתוך הקרומי הזה יצאו כוחות החיים הפנימיים בצורה אחרת לגמרי חדשה.
שוב הגדרה של הגיהינום,
ושוב חזרה על תכנים של...
שהרב כל הזמן אומר אותם פה, לפני כן.
אז הגיהנום,
תפקידו לשנות את הצורה העצמית של הנשמה,
של נשמת החיים,
הרוח והנפש.
על הרחתי,
הוא מתכוון,
הגיהנום צריך לשנות את הצורה העצמית של הנשמה,
אז זה מסביר,
לא הנשמה מצד עצמותה,
אלא מצד שהיא מתגלה כנשמת חיים.
היא הולכת ומתגלה בחיים.
ואז שהיא מופיעה בחיים, מופיעים...
הרוח והנפש
והצדדים האלה הם מתמלאים סיגים והם צריכים את הטיפול המתיך אותם
עד הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי
וזה יעשה על ידי הקילוי של החלקים העצמיים
הגרועים שנתעצמו בקרבם של נשמת החיים הרוח והנפש
עד שאחרי היתוך הקרומי הזה יצאו כוחות החיים הפנימיים בצורה אחרת,
לגמרי חדשה.
הנה,
אתם רואים?
אז יצאו הכוחות הפנימיים,
איזה כוחות הפנימיים?
של עצמיות הנשמה.
כי הבעיה היא לא בנשמה מצד פנימיותה,
אלא מצד
הכוחות המתגלים.
וכיוון שהתגלו,
הסתבכו,
התמלאו סיגים,
וצריכים תהליך
שיצרוף אותם.
אמנם,
כל היסוד של אפשרותו של עיבוד הצורה העצמית של יסוד החיים הרוחניים,
הנה אתם רואים,
יסוד החיים הרוחניים,
צריך לאבד את יסוד החיים הרוחניים,
עד שיבוא הדבר לידי מידה זו שאין
שום תיקון אחר כי מתחת הצורה
ובעירתה על ידי הכוח הצורב של אש הגיהנום זה הפועל נורא.
זה לא יוכל לבוא,
על כל פנים,
הטיפול בחיים הרוחניים
הוא יכול לעשות על ידי ריחניות,
העצמת הריחניות בגן הדס.
אבל
מתי צריכים טיפול בחיים הרוחניים בצורה שתנחק את
הצורה של החיים הרוחניים ותיצור אותה מחדש?
זה בנפשות אשר אין להם את היסוד האיתן של
שמירת החוק האלוהי מתוך הפחד הפנימי מדבר השם.
הוא אינו קשור בעצמיותם.
אבל נשמות
של זרעו של יצחק,
יהודיות,
נפשות שיסוד האיתן של שמירת החוק האלוהי מתוך הפחד הפנימי מדבר השם,
זה עצמיותם.
עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו.
תכונת הנשמה הישראלית היא כזאת שהיא
צרובה בפחד יצחק.
מה זה פחד יצחק?
זה הפרדה המשתקת
מפני היכולת
לפעול משהו בניגוד לחוק האלוהי.
זה כמו הקושי הגדול שיש לבן אדם להתאבד.
כי
מאוד קשה להתאבד,
קשה נפשית להתאבד.
למה?
כי חקוק בצורת הנפש את רצון החיים, רצון הקיום, לא רצון
מחיקה עצמית.
בישראל,
לעבור על החוק האלוהי זה להתאבד.
כי העצמיות שלנו, עצם החיים,
זה התואם אל החוק האלוהי.
וזה מוחש בצורה שלילית במה שנקרא פחד יצחק.
פחד יצחק?
הפחד
מהפרת החוק.
יש חוק,
והחוק
הוא חקוק
בנשמה שלנו, הוא עצם הנשמה שלנו.
ויש פחד אולי אפילו יותר גדול מאשר התאבדות.
כי התאבדות,
אז אדם מאבד את הקשר לגופו.
אבל פה זה למחוק את הנשמה עצמה.
קיצור, זה קשה מאוד.
עכשיו,
זו הצורה העצמית של נשמת ישראל.
נפשות של יסוד האיתן של שמירת החוק
האלוהי מתוך הפחד הפנימי מדבר השם.
דבר השם זה דבר השם,
מדבר השם שמיים נעשו,
וברוח פיו כל צבא.
לעולם דברך השם ניצב בשמיים.
דבר השם זו הלכה,
תורה.
דבר השם זה נבואה, דבר השם זה הקץ.
זה החיות האלוהית
המחוללת,
מחוללת את ה...
אופי האידיאלי של כל המציאות ומביא אותה
המציאות כולה נותן לה את חייה,
את צורתה,
את הדרכתה,
את חזונה ואת תכליתה.
והחוק החקוק בנשמת ישראל מזדהה עם זה.
זה דבר אחד עם זה.
ויש פחד פנימי מדבר השם.
והוא קשור בעצמיותם של ישראל.
ומי שיש לו עצמיות שכזו,
אז הוא לא שייך
לגיהנם.
בגן עדן.
אבל אלה שאין להם את זה,
בהארדקורד שלהם,
בתשתית המהותית שלהם,
הם,
יכול להיות שהם צריכים טיפול צורב כזה,
שימחק להם את הצורה.
על ידי הכוח הצורב של אש הגינום בזעפו הנורא.
מה שאין כן לנפש של ישראל,
הם העזים שבאומות מצד הקדושה.
ישראל עזים שבאומות,
זה מעלה.
עזות זה מידה מאוד רעה.
המסביר שזו הסיבה
שבתחילת שולחן ערוך,
לא מזכיר את כל דבריו של רבי יהודה בן תימה,
יהודה בן תימה שאומר,
הווה אז כן אמר וגיבור כארי וכולי,
אלא מחק את
הווי עז,
לעבודת בוראו,
או
ככה מתחיל השולחן ערוך שלנו כזכור.
למה?
כי מידת העזות
זה מידה מסוכנת נורא, כי עז בנים לגיהנום,
ביישנין בפניהם לגן עדן.
ועל כן לא כדאי בכלל לנהל רומן עם העזות.
מכל מקום
יש עזות קדושה.
וישראל העזים שבאומות,
מצד הקדושה,
כלומר, יש בהם עוז,
תוקף מאוד מאוד חזק של התאמה אל הקדושה.
שהם ראויים להיקרא זרע יצחק.
כי ביצחק יקרא לך זרע, ביצחק, ולא כל יצחק.
ויצחק יקרא לך זרע, וזרעו של יצחק,
זה אותו חלק שהוא מתאים לחוק.
כי החוק הקדוש אשר הגבורה בפחד המוסרי העליון הוא שומרו,
זה גבורתו של יצחק. מהי גבורתו?
היכולת לא לזוז מהחוק העליון.
וזה גם הפחד.
זה הפחד המשתק.
מליזוז, מי ה...
הפחד זה אותו דבר כמו הגבורה, זה נשמע לנו הפוך.
גיבור הוא לא מפחד.
אבל פה הגבורה המוחלטת זה לפחד מליזוז
מהאמת של החוק הפנימי.
זה בעצמו גבורה.
זה מה שנקרא פחד, רק אלולי.
אלוהי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי,
אז הפחד של יצחק זה זה, זה מידת
הגבורה.
זה הפחד המוסרי העליון והוא שומרו,
זה
פחד מלפגוע בחוק המוסרי.
והפחד מלפגוע בחוק המוסרי זו גבורה המתגברת על כל נטיות החיים,
תאוותיהם,
יצריהם,
חולשותיהם,
שיגונותיהם וכולי,
וכי כל זה מסיח, מסית,
מסיח את הדעת מן העצמיות.
ויש פה פחד
מהסח
החיים, הדעת, מהמציאות הפנימית.
כי החוק הקדוש של הגבורה והפחד המוסרי העליון הוא שומרו.
זהו המתקן את עצמיותה
של הצורה הרוחנית שלא תוכל להיפגע בפנימיות יסודה.
אז אין מצב שהיא צריכה טיפול גינומיסטי.
כי התשתית היא מאוד מאוד חזקה,
היא מאוד מאוד טהורה,
מאוד מאוד
נקייה.
זאת היא קדושת ישראל, עם קשי העורף,
לשבח.
כמו שעזות
יכולה להיות לקדושה,
גם קשי עורף,
זה טוב, הם לא,
הם לא, זה כמו ארץ אשר אבניה ברזל.
תמיד חכמים בארץ ישראל קשים כברזל,
כי תמיד חכם,
זה אדם שיש לו שדרה רוחנית,
ויש לו עמדה פנימית,
ושום דבר לא מזיז אותו,
לא,
לא...
מושא ללחצים ולהשפעה סביבתית,
ויגידו עליך,
וידברו עליך,
וידברו עליך,
אז מיד הוא מתיישר אל מה
שההמון הרחב מצפה ממנו.
ארץ אשר אבניה ברזל,
ברזל,
קשים,
לא ניתנים לשינוי.
אתם זוכרים, אנחנו ראינו את זה פה באיזשהו מקום,
על התלמיד, כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל,
אני כבר לא זוכר איפה
זה. אז זה היה בקיצור,
אל תגור בסביבתו.
כל תלמיד חכם שלנו כנלכד ונושך כנחש.
בקיצור,
זה היה פה באיזשהו מקום.
למדנו את זה במקודם.
על כל פנים,
זה צורתם, ישראל הם תלמיד חכם שבאו מוף.
זה
נמצא פה
כאילו.
אז הם, עם קשה עורף זה לשבח.
על כן,
להתאכל הנוראה הזאת.
להתאכל הנוראה הזאת.
זהו, אז מי שלא יצטרך
לגיהינום זה כלל ישראל.
כי בתור פרטים,
אז עלול להיות כן.
שלא נדע מצרות.
אבל בכללותם, כללות האומה,
ועומק הנשמה, אז היא לא שייכת לגיהנום.
ועל כן לא ייתכן שהם יצטרכו בכללותם להתאכל הנוראה הזאת,
של חליפת הצורה, מה זה הגיהנום?
חליפת הצורה על ידי אשו של גיהנום.
וכך אמר לו הקדוש ברוך הוא לגיהנום, זה לצד יצחק.
לא תוכל אשך להיות שולטת אליהם.
צורתם
היא עזה היא.
מלאה מגבורת הפחד אשר לישראל.
גבורת הפחד אשר לישראל.
פירוש המילה ישראל זה יצחק.
כי זה פסוק מפורש.
אלה שמות בני ישראל הבאים למצרים.
את יעקב איש וביתו באו.
זה מדרש שם במקום אומר.
במקום ובמאוד מקומות אומרים דבר.
ישראל זה יצחק.
כי אברהם נקרא יצחק, ויצחק נקרא אברהם,
ויעקב נקרא ישראל,
ויצחק נקרא ישראל.
על
כל פנים, המילה ישראל,
זה הולך שם, באלה שמות בני ישראל,
אחד מבניו של ישראל זה יעקב.
אז זה גם הכוונה פה.
ולמה מגבורת הפחד אשר לישראל?
למה מצא לנכון להגיד ישראל פה
ולא יצחק?
כי אולי ישראל, זה ידוע, ישראל זה כלל ישראל.
ואדרבה, יצחק נקרא ישראל.
וגבורת הפחד של התכונה העצמית של ישראל,
עז הפחד המקודש, ישראל הוא אדיר הפחד המקודש.
וממילא אי אפשר גם שיצטרכו להתאכל.
זה מיותר אצלנו.
כי יסוד נפשם לא יוכל להיפגם בתכונתו העצמית.
כן יוכל להיפגם בתכונתו המקרית,
אבל לא בתכונתו העצמית.
ולא בצורה כזאת
שיהיו צריכים להחלפת צורה יסודית.
כי
לא צריך לשנות את הצורה היסודית,
אלא בסדר, צורה מקרית צריך לשנות.
וזה משמש את אישו הנורא.
הללו עם זרעות של יצחק.
תודה.
מוכרחו,
אני קורא לכם את זה בגלל שמאחר שאנחנו קוראים פה,
וזה ממש אותו דבר שממש כתוב פה,
אז
אני אקריא לכם את זה.
מוכרחו הגיהנום להימצא.
אני קוראים בקובץ ח' תקוף.
מוכרחו הגיהנום להימצא.
המירוק של הנשמות מזו המתון אי אפשר
לבוא על ידי אותו המירוק החלש,
של הכוחות החלשים,
שבמערכי הגופניות יכולים להראות בו את פועלם.
רק
הגלות וצערו הנורא,
הוא וכל סעיפיו,
רק הוא שקול הוא כאותו הצער העמוק,
הנחשולי של הגיהנום.
ואברהם ברא לו אותו הצער,
כדי למרק נפשותיהם של בניו מאישו של גיהנום.
טוב,
אני אקרא את הכל אחר כך,
אקרא עוד פעם,
יש
לנו זמן,
ואני אסביר.
אמנם אינם מסוגלים למרוק הגלות,
כי אם בני ישראל,
שכל כך איתן וחזקו הטבע הנפשי שלהם,
עד שלא ייכחד בשום מהפכה גלותית,
הסעתי אותי בכל הגויים את בית ישראל,
כאשר ינוע בה כברה ולא יפול צרור ארץ.
רק האיתן שבאומות,
שהם ראויים לדת אש,
הם יכולים להיות מתמרקים בגופותיהם במירוק הגלויות,
שיוצאים טהורים כעצם השמיים לתואר.
וכן הוא חלק כל בני האדם.
הנפשות החלשות הללו נכנעות
הן אל הבשר הרודה בהן ביד חזקה.
ואם יתמרקו בעודן בגופותיהן,
לא יישאר מאומה מצורתן המהותית.
רק בהיפרד הנפש מעל הגוף,
בהיותה אז מתגדלת בעוזה,
בהיותה במצב החופש,
אז תסתגל להימרק במרוק הגיהנום,
שיוצאים אחר כך מרוקים ואיתנים.
ישובו רשעים לשאולה,
כל גויים שכחי אלוהים.
וכשאמרה הגיהנום זן חק, זנני מזרעו של יצחק,
אמר לה הקדוש ברוך הוא, טרם יש לי כתות.
טרם,
המתן, יש לי כתות כתות שלאומות עולם,
לי נתתי לך.
ואז ימלא הגיהנום את תפקידו,
עד אשר רוח הטומאה יעבור מן הארץ,
וליליה כליל יחלוף,
ינום כלה ומינם כלים.
עוד פעם.
פה הרב מסביר,
מכליל בדברים שלו,
תכנים שאומר המדרש,
שהקדוש ברוך הוא...
דן עם אברהם ואמר לו,
מה אתה בוחר,
גיינום או גלות?
כדי
ידוע עתידה כי גרי עזר לך בארצלוניהם ועבדו בינונתה.
זאת אומרת, הוא מבין שהם צריכים לעבור תהליכים
קשים של אימה, חשיכה.
גדולה, נופלת עליו,
מרגיש בחזיונו שעם ישראל יצטרך לעבור טיפולין.
והקדוש ברוך הוא שואל אותו, מה אתה בוחר,
גלות או גינום?
הוא אומר,
לא גינום, גינום, לא, לא.
זה חוזר לגמרא שהזכרתי מקודם,
שאברהם אבינו מציל את
בניו מן הגינום.
כל מי שלא מושך בעורלתו,
כל המולים.
אבל כן, עם ישראל עוברים טיפול בכללותם,
לא בגיהנום,
אבל בגלות.
וזה הייתה בחירתו של אברהם אבינו.
שיעברו טיפול בגלות,
זה טוב לעם ישראל.
זה ממלא את הפונקציה של גיהנום לעם ישראל.
מוכרח הוא הגיהנום להימצא.
למה הוא מוכרח להימצא?
כי הגיהנום זה המירוק של הנשמות מהזוהמה.
ואי אפשר לבוא על ידי אותו מירוק החלש,
הכוחות החלשים שבמערכי הגופניות
יכולים להראות בו את פועלם.
יש מירוק חלש,
והוא של גלות.
זה כוחות חלשים, הגיהינום זה כוח חזק מאוד.
הגלות זה כוח
במציאות הממשית,
העולמית,
הגופנית,
הנפשית, פיזית, היסטורית.
אבל
הגינום זה טיפול בנשמה.
אז צריך,
יש נשמות שהטיפול של הגלות
לא יעשה להם את זה.
הנשמות,
המירוק של הנשמות מהזוהמה,
הוא לא יכול לבוא על ידי אותו מירוק חלש,
שהכוחות החלשים שבמערכי הגופניות יכולים להראות בו את פועלם.
מירוק
שהוא נעשה,
מירוק חלש יחסי,
שהכוחות החלשים שבמערכי הגופניות, זאת אומרת,
יש כוחות,
הכוונה, אני מבין שהכוחות החלשים שבמערכי הגופניות
יכולים להראות בו את פועלם,
לא יודע.
לא יודע, פתאום אני חושב שאני לא מבין את הפשט.
חשבתי שזה מדובר על הגוי,
שהם כוחות חלשים, בניגוד למה שהוא יגיד בהמשך,
שהכוחות הנשמתיים של ישראל זה כוחות חזקים.
שכוחות החלשים
שבמערכי הגופניות יכולים
להראות בו
את פועלם. לא יודע,
צריך עיון.
על כל פנים,
רק הגלות וצערו הנורא
ובכל סעיפיו,
רק הוא שקולו כאותו הצער העמוק הנחשולי של הגהינום.
זה משהו
שהוא סדר גודל של גהינום.
ואברהם בירר לו את אותו הצער כדי
למרק נפשותיהם של בניו מאישו של גהינום.
הסברנו, אמרנו.
אמנם אינם מסוגלים למירוק הגלות.
אמנם אינם מסוגלים למרוק הגלות,
כי הם בני ישראל.
מרוק הגלות הוא מספיק טוב, ומסוגלים לו בני ישראל.
כי אומות העולם,
הגלות לא תפעל עליהם.
הוא יסביר בהמשך למה.
זאת אומרת,
היא לא תפעל עליהם טוב.
לא תפעל עליהם את הנקודה המבוקשת.
אמנם מסוגלים למרוק הגלות,
כי אם בני ישראל אינם מסוגלים להראות גלות,
כי אם בני ישראל,
וזה למה הם מסוגלים,
משום שכל כך איתן וחזק הוא
הטופס הנפשי שלהם,
טופס זה כמו דפוס,
הדפוס הנפשי, התבנית הנפשית שלהם היא כל כך חזקה,
זה
מקביל למה שראינו אצלנו,
שיש בתכונתם עצמית את הפחד, את גבורת הפחד מהרוק,
ואצלם זה חזק כל כך,
עד שלא ייכנע בשום הפיכה גלותית,
זאת אומרת,
צורה עצמית של הנשמה,
שהוא מחיקת צורה שהגלות יוצרת,
היא לא פוגעת
בהמציאות הנשמתית.
זה מה שמתמטא בפסוקים שם בעמוס,
וניע אותי בכל הגויים את בית ישראל
כאשר ינוע בקברה ולא יפול צרור ארץ.
זאת אומרת,
הנקודה עצמית לא תלך לאיבוד עם כל הטלטול שיש בגלות.
מי שייך לגלות?
רק העזים שבאומות,
שהם ראויים לדת אש.
דתותיהם של אלה אש, אש דת למה?
דתותיהם של אלה אש.
אז הם עזים שבאומות, אז האש של הגלות,
והיא לא
פוגעת, היא לא תמחק להם את הצורה העצמית.
הם יכולים להיות מתמרקים,
מתמרקים בגוויותיהם במירוק הגלויות.
שיוצאים טהורים כעצם השמיים לתואר.
על ידי הייסורים של הגלות,
אז הייסורים מרקים.
עם ישראל יוצאים מהגלות כעצם השמיים לתואר.
לכן הוא חילק כל בני האדם,
שהם נפשות החלושות.
הנפשות החלושות הללו נכנעות הן אל הבשר,
הרודה בהם ביד חזקה.
הנפשות של עם ישראל לא נכנעות אל הבשר.
זאת אומרת,
בחוץ ההתנהגות היא כן נכנעת אל הבשר,
אבל זה לא משנה את התכונה הנשמתית העצמית הפנימית,
היא לא משתנה כתוצאה מזה.
אבל באומות העולם זה כן.
המציאות הפנימית פשוט תואמת את הנטיות הבשריות.
הרודה בהם ביד חזקה.
ואם יתמרקו הנפשות של הגוי בעודן בגוויותן,
לא יישאר מאומה מצורתן המהותית.
כי נשמתם והבשר
הם מאוד קשורים זה עם זה.
ויימחק להם הבשר, תימחק להם הנשמה.
אז לא יישאר שום דבר מצורתן המהותית.
אז לכן אי אפשר לטפל
רק בקשר שלהם אל הבשר ולסיגים הבשריים שבהם,
כי זה בעצמו ימחק להם את העצמיות.
לכן רק בהיפרד הנפש מעל הגוייה,
בהיותה אז מתגדלת בעוזה
עם ההיפרדות של הנפש מהגוף,
אז אין שם אלא רק את הנפש,
אז בהיותה במצב החופש מהשפעה גופנית,
אז תסוגל להימרק במרוק הגיהנום.
שיוציאם אחר כך מרוקים וצלולים.
אז יהיה טיפול שמטפל בדיוק בצד הנפשי שלהם,
ויוציאו אותם מרוקים וצלולים.
על כן ישובו רשעים לשאולה,
זה הפסוק,
ישובו רשעים לשאולה כל גויים שכחי אלוהים.
אז זה הקשר,
מאחר שכל הגויים שכחי אלוהים,
אז זה ישובו רשעים לשאול,
רשעים שהם הגויים, והם שכחי אלוהים,
אלה שהם שכחי אלוהים,
אבל ישראל לא שכחי אלוהים,
ישראל,
עם יודעי אלוהיו,
והם בתצורתם העצמית,
הם זרעו של יצחק.
שהוא נפעל,
כולו,
זה הגבורה של יצחק,
נפעל מהמציאות האלוהית,
הוא...
יש לו פחד נורא מלסור מדבר השם.
זה התכונה העצמית,
זה
עצם אופי הנשמה.
אבל כל גויים שכחי אלוהים.
כשאמר גיהנום זעק,
גזלני מזרעו של יצחק,
אמר לו הקדוש ברוך הוא,
עוד יש כת.
אתן לך,
יש לי כיתות,
כיתות של אומות העולם ניתן לך.
ואז ימלא הגיהינום את תפקידו,
עד שרוח הטומאה יעבור מן הארץ ואלילים כליל יחלוף,
גיהינום כלה ואינם כלים.
זאת אומרת, זה לא הבנתי.
גיהינום כלה ואינם כלים.
אז זאת אומרת,
האלילים כליל יחלוף,
והגיהינום בסוף יכלה,
ואלה שירדו לגיהינום לא יכלו.
אז מה אלה שאינם כלים?
אלה אומות העולם.
טוב,
אתם רואים ש...
אני רואה שאני לא מבין את הפסקה הזאת,
יש
פה
כמה דברים לא ברורים לי.
אף על פי שהתכנסנו כדי ללמוד את הפסקה,
רק חשבתי שנבין אותה בקלות,
ובסוף הסתבר שאני
לא מבין אותה.
אבל אתם רואים שזה קשור לעניין, כן.
נכון,
כן.
בסדר.
אה...
מה להתפלל?
רביד אומר שזה ב...
40. למרות שאני חושב
ש...
משום מה,
אצלנו בשכונה דומני אמרו...
מול, כן?
