טוב,
אז
שלום לכולם, אנחנו בספר גבורות השם למהר"ל,
הגענו לפרק עשירי.
בעברת השם,
ספר ידבר על
יציאת מצרים,
על יסודות האמונה שנמצאים ביציאת מצרים.
אז בפרק שלפנינו, פרק עשירי, המהר"ל שואל...
בעצם,
כן,
הוא דן על ההגזרה שהייתה לבני ישראל כמה שנים היינו במצרים,
נשאל ככה,
כמה שנים היינו במצרים?
תלוי.
ומה התורה אומרת?
ארבע מאות,
זה יפה, נכון?
אתם צודקים, תלוי בזה למעשה.
למעשה, התורה אבל אומרת ארבע מאות שנה
היינו במצרים בגלות.
כן, ככה התורה אומרת,
אולי לא במצרים, אבל לפחות בגרים.
אז
מה אומר, למה דווקא ארבע מאות?
בואו נקרא את הפסוקים,
תראו,
ויאמר השם אל אברהם,
ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם,
ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה,
כך אומרת התורה,
כן?
וגם את הגוי אשר יעבודום,
דן אנוכי.
ואחר כן יצאו ברכוש גדול.
ואתה תבוא אל אבותיך בשלום ותקבר בשיבה טובה.
ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עוון האמורי עד הנה.
אז שימו לב שיש פה גם את השנים וגם את הדורות,
איזה דור חוזרים לכאן,
כלומר כמה דורות יהיו במצרים כתוב פה,
ודור רביעי ישובו הנה, כלומר אחרי ארבע דורות.
אז שוב,
מה רואים שהמספר, איזה מספר חוזר כאן?
מי זה מספר חוזר כאן?
מספר ארבע, נכון?
ארבע מאות שנה,
וגם דור רביעי ישובו הנה, נכון? יש
פה שני האזכורים של המספר ארבע.
עכשיו,
צריך לדעת ששום דבר בתהליך ההיווצרות של עם ישראל,
שום דבר זה לא במקרה.
בתהליך ההיווצרות של עם ישראל,
תהליך הלידה של עם ישראל,
אין דברים שקורים במקרה,
או בטעות,
או בלי שימת לב ולא סתם.
כל
דבר הוא מתוכנן,
כל דבר הוא מדויק,
כל דבר הוא במקום,
לכן גם למספר השנים שעם ישראל במצרים,
יש איזה בדיוק תכנון ובצורה מדויקת.
אז אומר המהר"ל,
יש לדקדק בזה הכתוב,
כי למה,
אמר,
כי גר יהיה זרעך בארבע מאות שנה.
ולא היו ישראל במצרים 400 שנה כלל.
חז"ל אומרים שהיו ישראל כמה שנים,
אני עכשיו מסביר.
כאשר תחשוב כל שנותיו של כהת,
שהיה מיורדי מצרים,
ושנותיו של עמרם,
ו-80 שנה של משה כצאו ממצרים,
לא תמצא 400 שנה.
כל שכן שהרבה נבלעו של אלו באלו, ואיך יאמרו? 400 שנה.
כלומר כאן המהר"ל מוכיח,
אתם מבינים מה הוא מוכיח בעצם?
שלא יכול להיות 400 שנה.
הוא אומר,
יש לנו את קהת,
זה אב ובנו, בסדר?
כלומר, יש את לוי,
בנו של לוי זה נקרא קהת,
בסדר?
הוא לא שלושה מדים,
קהת,
בנו של קהת זה אמרם,
בנו של אמרם זה משה.
אנחנו יודעים שמשה כבר יצא ממצרים.
בסדר?
הוא הוציא בנס על מצרים כמובן.
וכהת היה מיורדי מצרים, אוקיי?
עכשיו,
כהת,
הוא אומר,
הוא אמר,
אם תיקח,
זאת אומרת,
מכהת עד משה כבר יצאו ממצרים,
כן?
אז אם תיקח את השנים של כהת,
פלוס השנים של עמרה,
פלוס השנים של משה,
כהת זה מאה ולא זוכר כמה,
עמרה זה גם מאה ומשהו,
ומשה יצא,
באיזה גיל משה יצא ממצרים?
לא, בין כמה משה היה כשיצאו ממצרים?
שמונים, הוא היה בגיל שמונים, בסדר?
אז אם תיקח את השנים של קיאט, שנים של עמרם,
בסדר?
פלוס שמונים של משה,
אז אתה תגיע ללא,
לא לארבע מאות,
תגיע הרבה פחות מארבע מאות.
וכל שכן, שהרי הוא לא הוליד אותו בגיל אפס,
הוא הוליד אותו,
כל אחד הוליד בגיל מסוים,
אבל כאן הוא מוכיח שלא יכול להיות ארבע מאות שנה בפועל,
כלומר,
גם בלי המדרשים,
אתם מבינים?
גם בלי המדרשים של חז"ל,
210 וכל זה,
רואים פשוט את הפסוקים שזה לא היה ארבע מאות שנה.
טוב, באמת בפועל, כמה זמן היו ישראל במצרים?
כמה זמן?
210, נכון?
ועוד פסוק שאומר מה?
430, נכון?
430, זה בכלל יוצר פה בלאגן שלם.
430,
420,
וזה שהוא בפני עצמו,
כמה שנים, איך זה סדר את כל השנים האלה.
לא,
לא,
210 לפי רש"י,
אבל השיעבוד עצמו לא היה,
כלומר,
יש גלות מזה,
השיעבוד עצמו,
רש"י עושה חישוב,
שהוא לא היה,
עכשיו אתה יודע אתה מדבר,
שהוא לא היה משנותיו של לוי.
כלומר, כתוב שכל עוד אחד
מהשבטים היה קיים.
אז לא התחיל השיעבוד.
אחד מהאחים,
מהשבטים,
הכוונה מהאחים,
הבנים של יעקב.
בסדר?
מי האחרון שנפטר?
לוי, לוי האחרון שנפטר.
אז לוי נפטר בגיל 137 לדעתי,
חושב, נכון?
והוא,
כשהוא ירד למצרים,
הוא היה בן 34,
משהו כזה,
הוא כאילו עשה חשבונות,
הגיע לזה שלא היה שיעבוד יותר מ-116 שנה.
בסדר?
שיעבוד עצמו.
אולי התחיל טיפה,
אבל מאז שלוי נפטר עד שיצאו ממצרים,
היה 116 שנה.
בסדר?
זה החשבונות של זה.
אז למעשה, היו מתי...
נכון, כי עכשיו אנחנו לא עוסקים בחשבונות האלה.
אנחנו עוסקים בשאלה ששואל המהר"ל, אומר...
נכון, המהר"ל, אומר, אני יודע תירוצים.
מה יודע, אני יודע את ההסברים,
יודע 210,
יודע 400, יודע לסדר את הכל,
יודע לסדר את אותם מאיתנו, את כל המספרים.
ואפשר לסדר אותם וצריך לסדר אותם, זה לא הנושא שלנו עכשיו.
לסדר את כל המספרים ביחד.
המהר"ל פה עוסק בנקודה אחרת,
הוא אומר,
בסוף זה לא 400, אז למה כתוב 400?
כאילו, למה התורה מדגישה את ה-400?
אז הוא אומר, יש פשט לפסוק, כן?
הוא בוודאי, תראו, הוא בוודאי פשט הכתוב,
כן?
הוא אומר שאין 400 שנה מחובר אל ועבדום ועינו אותם.
רק גר יהיה זרעך, 400 שנה ועבדום ועינו אותם.
ראיתם איזה יופי מספיק טוב,
מכל מקום קשה,
למה הזכיר זמן הגירות ולא הזכיר זמן העינוי,
בגלל שיעבוד שהוא יותר,
ועוד למה דור רביעי ישובו הנה.
תראו את הפסוק,
מה אומר הפסוק? כי,
למשל, יודע, תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ
לא להם ועבדו ועינו אותם 400 שנה.
אז הוא אומר,
400 שנה זה גר יהיה זרעך בארץ לא להם.
זה חוזר אחורה.
הבנתם?
400 שנה חוזר למילים.
כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה,
כאילו כתוב בפסוק ככה,
כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ועבדום ועינו אותם.
וזה לא ארבע מאות שנה, זה יהיה פחות.
וזה באמת נכון,
זה באמת לפי הפשט, למה?
כי באמת היו,
כי ממתי מתחילים הרי לספור את הארבע מאות שנה האלה?
ממתי מתחילים לספור אותם?
לא, ארבע מאות שנה.
את הארבע מאות שנה ממתי מתחילים לספור?
מלידתו של יצחק, ויצחק הוא נקרא כאילו גר בארץ.
יצחק הוא בנו של אברהם, הוא נקרא גר בארץ.
מלידתו של יצחק,
וככה יודעים מתי עם ישראל יצאו ממצרים,
נכון?
הרי ש...
אברהם אבינו נולד בשנת 1948, לבריאת העולם, בסדר?
וזאת אומרת,
לבריאת העולם,
לא לקום המדינה, זה לספירה הנוצרית,
כן?
אבל זה יוצא באמת בפער גדול,
זה יוצא בהתאמה.
זה זמנו של אברהם ולידת מדינת ישראל.
בכל מקרה, ב-1948,
לבריאת העולם נולד אברהם,
ובגיל 100 הוא הוליד את יצחק.
כלומר, בשנת 2048 לבריאת העולם.
ואז יצחק, הוא נקרא גר בארץ מלידתו.
אז מלידת יצחק,
עם ישראל הוא כאילו גרים,
גרים, גרים,
עד שיוצאים ממצרים 400 שנה.
אז מתי הייתה יציאת מצרים?
בשנת
2448 לבריאת העולם.
בסדר?
500 שנה אחרי לידתו של אברהם.
למעשה,
אוקיי, אז קיבלנו את זה,
אז אומר,
אמר,
בסדר, זה פשט הפסוק.
ארבע מאות שנה מוסב על גר יהיה זרעך,
אבל למה התורה כאילו מדגישה את זה דווקא שהגרות היא
ארבע מאות שנה ולא השיעבוד והעינוי ארבע מאות שנה.
ועוד למה דור רביעי ישובו הנה,
למה דווקא מדגישים את הדור רביעי?
כי רואים ממש התורה מאוד חשוב לה,
כן,
היא מאוד כאילו סובבת סביב המספר ארבע
בנושא של הגלות והשיעבוד של עם ישראל.
ארבע מאות שנה,
דור רביעי, אז זה כנראה לא במקרה,
כנראה לא במקרה.
בסדר?
אז מה שהמהר"ל רוצה להסביר לנו,
כן, בואו נראה את הכלל שהוא נותן פה.
ונראה בזה.
מה שגזר הקדוש ברוך הוא להיות הגרות 400 שנה,
מפני כי התנגדות אל אברהם,
היה תמיד מספר הזה, כאשר נתברר למעלה פרק שישי באריכות.
אתם מבינים כלומר, המספר 4 הוא בעצם מספר שמתנגד לכוח שאברהם מייצג.
והכוח של אברהם מייצג זה הכוח של עם ישראל.
המספר 4 זה מספר שמבטא,
כן, התנגדות, כלומר...
מאבק,
כאילו זה מאבק עם הכוח של ישראל,
המספר 4. איפה רואים את זה קודם כל,
ולמה המספר 4?
כן, איפה רואים את זה?
הרי אומר לנו שרואים את זה במלחמה של אברהם מול ארבעת המלכים,
נכון?
במלחמה של אברהם מול ארבעת המלכים.
רואים שאברהם יוצא להילחם דווקא מול ארבע מלכים,
אבל זה גם לא במקרה שהוא שם דווקא ארבע.
כן?
כי אומר, ארבעת המלכים הם בעצם מבטאים את מה?
הם מבטאים את ה...
כאילו, ארבעה צדדים שיש.
נכון?
יש ארבעה צדדים,
כן?
דרום, מזרח, צפון, מערב, יש ארבעה צדדים.
בסדר?
אז ארבעת המלכים מבטאים ארבעה צדדים.
המספר מבטא ארבעה צדדים במציאות.
כל צד, אנחנו יודעים,
כל צד הוא בעצם חלק.
כן?
הוא חלק, הוא חתיכה, הוא לא הכל.
כל צד הוא חתיכה בסוף.
ואילו אברהם הוא בעצם הכוח של עם ישראל,
שהוא
עומד במרכז,
הוא עומד במרכז.
כלומר, עם ישראל מבטאים את הכוח,
את האומה,
את העם,
שמאגד את כל הכוחות שיש במציאות.
שמאגד את כל הכוחות, שכולל את כל הכוחות.
לכן כל, לכן דווקא המספר 4 הוא מתנגד אליהם.
למה?
כי המספר 4 הוא ביטוי של פיזור,
הוא
ביטוי של חלקיות.
אבל עם ישראל לא חלקי, עם ישראל הוא כלל.
עם ישראל כאילו הוא כולל בקרבו את הכל,
הוא מרכז,
מרכז זה כלל,
מבינים?
אז לכן דווקא המספר ארבע מתנגד לאברהם,
אתם מבינים? ונגיד,
ואומר המהר"ל יותר מזה,
כל זה כאן,
טוב,
נראה את זה. הוא אומר,
יותר מזה,
אברהם במלחמת ארבעת המלכים,
הרי לאיזה צד הוא הצטרף בעצם?
הוא הצטרף לצד של המלכים,
כאילו,
בסוף הוא לא בדיוק שהוא היה איתם, אבל
הוא נלחם את המלחמה של חמשת המלכים.
כמה מלכים נלחמו נגד הארבעה?
חמשת המלכים, חמישה מלכים.
נכון, חמישה מול ארבעה.
אברהם,
זה אנשי סדום,
לא שאברהם חס ושלום מצטרף לאנשי סדום,
אבל כאילו הוא מצטרף למאבק הזה של אנשי סדום.
אז הוא בעצם מצטרף לכוח של החמש.
חמש מתאים לאברהם, אתם מבינים למה?
למה חמש מתאים לאברהם? כי ארבע, ארבע מדבר על מה?
על ארבעה צדדים, כאילו שכל צד עומד בפני עצמו.
כל צד עומד בפני עצמו,
כל חלק מבטא איזושהי שיטה במציאות,
שיטה בעולם,
חלק בעולם.
המספר חמש, כבר מה הוא מבטא, המספר חמש?
שיש ארבע צדדים,
ויש לו,
מה יש עוד לארבע צדדים האלה?
מרכז, יש נקודה חמישית באמצע.
נקודה חמישית באמצע שהיא כאילו מרכזת את כל ארבעת הכוחות.
אז לכן אברהם יותר מתאים למספר חמש,
מאשר למספר ארבע.
לכן אומר המהר"ל,
דווקא באשר התורה אומרת לנו דווקא ארבע,
כי זה בא להגיד שהכוח שמנגד את עם ישראל,
זה כוח של האומות שהוא חלקי.
כוח חלקי, כוח שהוא לא שלם, הוא לא מלא.
כי עם ישראל הוא בעצם כוח שכולל בקרבו את הכל.
כוח כללי, כוח מלא, כוח שלם.
בסדר?
אז בואו נראה את הדברים.
לכן דווקא ארבע מאות שנה ודווקא המספר ארבע.
אז בואו נראה איך המהר"ל מסביר את זה.
עמוד סמך,
אה,
לא,
אתם לא יודעים איזה עמוד זה עדיין?
עמוד סמך.
פרק עשירי אמרנו, בסדר?
ותמצא בראש הפרשה,
ויהי בימי המרפל מלך שינער,
הפרשה כהנה בלך לך שמה,
אריוך מלך אלסר,
ותדעל מלך גויים וגומר.
נכון?
והם ארבע מלכויות,
הם כנגד ארבעת,
לכן גם יש ארבע מלכויות שמתנגדות לעם ישראל,
אתם מבינים?
זה
גם קשור לזה.
הם ארבע מלכויות, כמו שהדבר למעלה,
אין שם.
יש פה ארבעה מלכים שנלחמו נגד אברהם,
שהם רומזים לארבעת המלכויות שהתנגדו לעם ישראל במהלך ההיסטוריה.
ארבעת המלכויות הם בבל, בסדר?
פרס,
יוון ועדום.
אז ארבעת המלכויות שקדומים לזה,
אז למה דווקא ארבע?
בואו נקרא.
והם ארבע מלכויות,
ובסוף גם כן רמזא כתוב,
ארבע מלכויות,
כמו שהדבר למעלה,
אין שם,
הוא בראשית רבה.
כשם שפתח הכתוב בארבע מלכויות,
כך אינו חותם רק בארבע מלכויות,
כי אברהם היה,
עכשיו הוא מסביר,
כי אברהם היה יחיד,
ומלכים הארבע היו מתנגדים לו,
והיו רוצים להיזקק לגלגל עינו של עולם.
זאת אומרת,
כאן הוא כבר רומז שכל המלחמה של ארבעת המלכים,
היא הייתה בסופו של דבר כדי לתפוס את הגלגל עינו של עולם,
מה הכוונה?
את
הלב של העולם.
מי הלב של העולם?
המרכז של העולם.
מי זה המרכז של העולם?
מי
מי זה?
אברהם אבינו,
הוא נקרא גלגל אינו של עולם.
כלומר,
כל המלחמה של ארבעת המלכים רומז פה המהר"ל,
כל המלחמה של ארבעת המלכים שם,
זה לא היה כאילו מול סדום ועמורה,
זה תירוץ.
עיקר המלחמה שלהם הייתה בעצם להגיע לאיש שהופך את העולם,
האיש הוא בעצם מרכז העולם,
הוא לב העולם,
לאברהם אבינו הם רוצים להגיע.
הם רצו להגיע אליו,
לכן הם שבו את לוט בן אחיו,
לא רק את כל הסיפור שם,
שבו את לוט בן אחיו,
כדי שאברהם ירדוף אחריהם,
והם יהרגו את אברהם וכל זה.
אז זה מה שהוא אומר,
תראו,
ולכך אמר,
שהיו רוצים להיזקק לגלגל עין העולם.
ככה חז"ל קוראים לאברהם שמה,
שרצונם לומר, לעיקר של עולם.
ותראו איך הוא מסביר את זה, והצד מתנגד לעיקר,
כי הוא נוטה מן עיקר להיות כנגדו,
ולכך הן מלכויות נגד הצדדים שהם ארבע,
והם רוצים להתנגד אל אברהם שהוא עיקר.
הבנתם?
הצד הוא היפך מן העיקר,
עיקר הכוונה מרכז,
עיקר הכוונה כולל,
כן?
כולל,
מכיל,
הכל,
שום דבר לא בעצם יוצא ממנו,
שום דבר הוא לא...
הוא מייצג את הכל,
מייצג את הכל בצורה מושלמת,
בצורה כללית,
כן,
בצורה מאחדת את הכל,
אבל הוא מאחד את כל הכוחות במציאות,
מאחד את כל החלקים במציאות,
כל
הכוחות במציאות,
הוא מאחד.
זה מה שעם ישראל מאחד את כל הכוחות,
את כל השיטות,
את כל החלקים במציאות,
עם ישראל מאחד את זה.
ואומות העולם, כאילו,
ארבעת המלכויות,
הם מבטאים כל אחד חלק,
כל אחד צעד,
כל אחד פיסה מהדברים, והפיסה, הצד מתנגד להכל.
בסדר?
ואברהם היה מציל את החמישה, נכון?
חמשת המלכים הוא המציל.
כי החמישה הם דומים אל האחד
בעבור החמישי, שהוא נוסף על הצדדין הארבע.
הבנתם?
לכן דווקא חמשת המלכים מתאימים למספר של אברהם,
כי
החמישה אמרנו שיש ארבע צדדים,
ויש להם
נקודה מרכזית באמצע,
שזה הכוח הכללי,
הכוח הכללי של אברהם,
הכוח העיקרי של אברהם.
והתבאר בכמה עניינים זה באריכות שהחמישה הם מעניין האחדות.
בעבור החמישי, שהוא באמצע המאחד הארבעה, ראיתם?
החמישי מאחד את ארבעת הצדדים בעצם.
נכון, צריך התפשטות בעולם,
אבל צריך גם שיהיה מרכז.
צריך שיהיה מרכז.
ארבעת המלכויות בעצם מייצגים.
חלקיות, התפשטות כזאתי, בלי מרכז, אתם מבינים?
אין להם מרכז, הם רק ארבע.
אין משהו שמאגד אותם, משהו שמחבר ביניהם.
כל אחד הוא צד שכאילו אומר,
אני בעצם הדומיננטי כאן,
אני
צריך להוביל,
אני צריך להיות המרכזי הדומיננטי.
אבל כשיש לך נקודה מרכזית,
אז יש מקום גם לחלקים,
יש מקום גם לצדדים להופיע.
יש מקום לצדדים,
כל צד יש לו את הבחינה שלו להופיע בעולם.
אז לכן אברהם הוא מתאים דווקא למספר חמש,
למספר חמש ולא למספר ארבע, בסדר?
בעבור החמישי שהוא באמצע המאחד הארבע.
ואם תבין דברים האלו, תבין כמה וכמה דברים נסתרים.
כלומר,
בסדר, אם נבין את הדברים האלה,
נבין הרבה דברים נסתרים,
ככה אומרנו במאמר
אז כדאי להבין את הדברים האלה,
בסדר?
כי החמישה מלכים מצד אחד,
כמו שארבע מלכים מצד אחד,
והם חמישה.
כן?
אז
כאילו זה חמש מול ארבע.
והיה מלך החמישי מלך בלע היא צוער על שם מצער,
ואי אפשר לפרש.
רק תדע,
כי אלו החמישה מלכים,
אני רוצה להגיד מלך חמישי,
קראו לו מלך בלע היא צוער.
צוער זה לשון של מה?
לא.
על שם מצער.
מה זה מצער?
אם מצער זה כאילו קטנה, קטן, קטן, כאילו קטן.
יש איזו משמעות גשמית,
אבל מצער זה קטן,
כאילו משהו ש...
כמו הילד הצעיר, הילד הצעיר זה הילד הקטן,
כאילו, כן?
אז מצער זה כאילו מצומצם,
המלכות כאילו מצומצמת,
זאת אומרת,
כי זה...
כי החמישי, הכוח המאגד,
הוא כאילו...
זה מבט רוחני כזה, כן? שהכוח המאגד הוא בעצם נקודה קטנה.
נקודה קטנה, אבל מאגדת את הכול.
נקודה קטנה שמאגדת את הכל,
כמו שאם ניקח את ה-4 וה-5, הרי 4 זה כאילו יש לך,
4 נגיד זה ריבוע, בסדר?
4 צדדים,
4 צדדים ריבוע,
אז יש לך 4 צלעות,
כל צלע היא חתיכת נוכחות.
ומה זה ה-5?
ה-5 מה הוא?
רק
נקודה באמצע,
הוא צעיר,
הוא
קטן יחסית לכל,
הוא קטן אבל כולל את הכל.
זה עם ישראל,
עם ישראל יחסית לאומות,
כי לאומות הם יותר בכמות,
יותר גדולים,
יותר זה,
אבל כל אחד הוא חלק.
עם ישראל כמותית הוא קטן,
זה
כאילו מלך בלי צוהר,
עם ישראל כאילו הוא קטן,
הוא צעיר,
כאילו זה
ביטוי שהוא קטן, באומות הוא קטן, כמותית, אבל
הוא מאוד מאגד את כל הכישרונות שיש במציאות,
כל הכוחות שיש במציאות,
הוא
כולל את הכל.
כמו אברהם,
שהוא בעצם יחיד שמאגד את כל הארבעה האלה.
בסדר?
אז זה מה שהוא אומר פה,
מלך בלי צוהר,
ואי אפשר לפרש.
כאילו,
הוא אומר פה דברים עמוקים,
מה שאני לא יכול לפרש את הכל.
רק תדע כי אלו חמישה מלכים היו עומדים נגד ארבעה מלכים.
כן, וכמו שהיד הימין גובר על שמאל,
כך היו אלו חמישה מלכים עומדים נגד הארבעה מלכים.
ואחר כך היה אברהם יחידו של עולם גובר על הצדדין,
אשר יוצאים מגדר המציאות ומנצח אותם.
כמו שזרעו יהיו לבסוף, סליחה,
גוברים על ארבע מלכויות.
בסדר, הניצחון של אברהם על ארבעת המלכים זה רמז לעם ישראל,
שבסופו של דבר הם ינצחו את ארבעת המלכויות.
ומעכשיו תדע,
כי המתנגד לכוח היחיד הוא מספר ארבעה,
לטעם אשר אמרנו למעלה.
הבנתם למה?
כי ארבעה זה חלקיות, כן?
זה צד, זה חלק,
בסדר?
ואברהם זה הכוח שמרכז את הכול,
הכוח שהוא הכולל את הכול,
ולכן החלקיות מתנגדת למרכז,
מתנגדת לכלל.
לכן, לכן הגלות ממילא היא נקבעה דווקא במספר ארבע,
אתם מבינים?
ומפני כך נגזר על זרעו ארבע מאות שנה שיהיו גרים,
כי זמן השיעבוד הוא מתייחס ומדמה לדבר שהוא מתנגד לאברהם.
כן, ומפני שהמתנגד לאברהם לעולם הוא מספר ארבע,
לכן זמן המשך המתנגד ארבע מאות שנה,
וכן נגזר על זרעו שיעבוד ארבע דורות,
כי גרות בפני עצמו.
שאין הגרות שום שיעבוד כלל,
כמו שנבאר בפרק שלפני, זה עיין שם.
אבל השיעבוד היה מזמן שבאו למצרים, ושם היו ארבע דורות.
שהיה הזמן שיהיו ישראל משועבדים במצרים,
מדמה ומתייחס לדבר שהוא מתנגד תמיד לאברהם וזרעו שהם אחד בעולם,
והדבר שהוא מתנגד לדבר שהוא עיקר,
ואחד הוא מספר ארבע.
כי הצדדים שהם ארבע הם מתנגדים לאברהם שהוא העיקר,
ולכך היה גירות 400 שנה.
והשיעבוד, ארבע דורות,
שיהיה נמסר זרעו של אברהם ביד המתנגד.
והעניין שם הוא יותר מבואר באיכות למה היה שיעבוד 400 שנה.
זה אומר פה כאילו,
שיש פה שתי המספרים האלה,
זה ככה,
400 שנה זה הגירות.
וארבע דורות, זה הירידה למצרים.
כל איזה שיעבוד.
לא
שיעבוד בפועל,
אבל זה כאילו, ברגע שנמצאים כאילו,
תחת רשות אחרים, זה קצת שיעבוד.
השיעבוד הקשה בפועל התחיל כשלוי נפטר.
116 שנה קודם,
אבל כאילו,
כל מה שהיה מישראל הוא במצרים.
הזמן הזה,
זה נקרא ברמה מסוימת משועבדים,
כי אנחנו בעצם לא...
כי להיות משועבד זה לאו דווקא שאתה מרים לבנים,
אלא להיות משועבד זה הכוונה שאתה לא חופשי בעצמך.
זה להיות משועבד.
גם זה שאתה לא חופשי.
ברגע שעם ישראל הוא נמצא תחת שלטון מצרי,
אז הוא כבר לא בעצמאות המדינית שלו.
כבר לא בעצמאות שלו, הוא כבר קצת משועבד למצרים.
אמנם השעבוד בכוח,
בחזק שלו,
התחיל רק במיטת לוי,
כמו שהסברנו.
בכל מקרה,
אז המהר"ל אומר ככה,
אז הבנתי 400 והדור הרביעי.
400 זה מה?
זה הגירות.
הגירות מתחילה מלידו של יצחק, כמו שהסברנו,
400 שנה,
מלידתו שלו 400 שנה.
דור הרביעי,
דור הרביעי מתחיל ממתי?
דור רביעי זה 4 דורות היו במצרים,
הוא אומר.
4 דורות היו במצרים.
כן,
וזה השיעבוד, זה שייך לשיעבוד ארבע דורות.
עכשיו ישנב שהכין המספר ארבע, כדי לבטא את זה
שעם ישראל הוא לא חלקי.
עם ישראל הוא לא חלקי,
הוא לא צד,
עם ישראל הוא מרכזי.
כן,
הוא מרכז,
הוא כולל את כל הכוחות במציאות,
את
כל השיטות ואת כל החלקים.
והחלקיות היא מתנגדת אלינו,
לכן דווקא המספר ארבע שמבטא את החלקיות,
הוא זה שישעבד את עם ישראל.
דווקא המספר ארבע שמבטא את החלקיות,
הוא זה
שישעבד את עם ישראל. בסדר עד כאן? מובן?
איך מובן?
אמרה למה שאי אפשר להבין פה את הזה.
טוב, בסדר.
מובן מה שהבנו, כן.
מובן מה שהבנו, כן.
לא.
לא,
מבחינת כאילו אב ובן,
עושים חשבון כאילו שעושים חשבון איך זה יוצא זה,
שהרי אם תיקח בעצם את,
תיקח את לוי,
זה בדיוק ארבע דורות,
אתה מבין?
הרי לוי ירד למצרים,
והיה שם לוי,
הבן שלו כהת,
הבן שלו עמרם,
הבן שלו משה,
ארבע דורות ויצאו,
משה מוציא,
אתה מבין?
זה ארבע דורות, כאילו. אז זה כאילו,
הם מלמדים על הקלטת בכס,
זה היה ברוב המשפחות,
זה כאילו ארבע דורות מאז שירדו,
ארבע דורות אב ובן,
בסדר?
לוי, כהת, עמרם
אז זה בקשר לארבע מאות.
עכשיו, אומר המהר"ל ככה,
הנה יתבאר לך סיבת הגלות
על דעת רבותינו ז"ל בביאור נכון.
טוב,
זה קשור לפרק הקודם,
אני לא אחזור עכשיו על הפרק הקודם וכל זה,
שכאילו,
מה סיבת הגלות במצרים,
הוא העריך בזה מאוד,
בסיבת הגלות במצרים.
כאילו, הוא יצא נגד זה, נגד הפרשנים שאמרו,
שבעצם עם ישראל, סיבת הגלות הייתה...
בגלל מכירת יוסף.
כאילו שפרשו ככה, למה ישראל קיבל את ה...
כאילו את העונש,
את
הגזירה הזאת של גלות מצרים?
אז
יש מי שאמר, בגלל מכירת יוסף,
אז בגלל החטא הזה קיבלו את העונש של הגלות.
ככה אמר הלוי שם זה,
מהראשונים.
אבל אמר, זה לא יכול להיות, אמר, זה הפוך.
זה לא, מכירת יוסף היא לא הסיבה לגלות.
בעל גרות היא סיבה אחרת,
כמו שהוא הסביר לנו בפרק הקודם,
אלא מכירת יוסף היא דווקא,
היא הפוך, היא כלומר,
היא הדרך של הקדוש ברוך הוא להוריד את עם ישראל למצרים,
כלומר נגזרה גזרה קודם לכן,
הגזרה אלוקית הייתה קודם,
והקדוש ברוך הוא השתמש במכירת יוסף
כזרוע כאילו להוריד את עם ישראל למצרים,
אתם מבינים?
כדרך ביצועית להוריד את עם ישראל למצרים,
הפוך לא,
לא מכירת יוסף היא הסיבה.
אלא יש סיבה קודמת,
מכירת יוסף היא רק מתרגמת את הסיבה למציאות,
כלומר שהעם ישראל,
איך שהשבטים ירדו למצרים,
אז הם מכרו את יוסף,
ויוסף ירד למצרים והיה רעב בארץ, ובכל
זאת שהוא היה,
צריך כי הוא הכלי,
זה הכלי כאילו הוא הוריד את עם ישראל למצרים.
זה מה שהוא אומר כאן עכשיו, תראו.
אז הוא אומר, אבל נוסיף לנו דבר יפה, תראו.
הנה יתבה לך סיבת הגלות לדעת רבותינו ז"ל הנכון,
ומדבריהם אל תזוז,
כי מוצאי מצא חיים,
שהם ידעו ועמדו על דברי תורה בחוכמת
תראו לנו,
בפרק הקודם,
שהוא הביא שם,
אני
אגיד את זה בקצרה,
שהוא הביא שם שלוש חטאים של אברהם,
שהגמרא נדרים אומרת שבגלל זה הייתה גלות מצרים,
כן?
או בגלל שעשה אנגריה בתלמידי חכמים,
כן?
או שהפריז על המדות של הקדוש ברוך
הוא, שלא האמין מספיק להבטחתו של השם,
שהבטיח לו את הארץ,
ואברהם אמר,
במה ידע כי יירשנה?
זה חטא שני, או חטא שלישי, שאמרו על אברהם,
שלא הכניס גרים תחת כנפי השכינה.
שמלך סדום אמר לו, תן לי הנפש והרכוש קח לך,
כן, והוא לא הכניס את הנפשות.
השלושת הדברים,
או צד, אמרנו,
עשה אנגריה בתלמידי חכמים,
או צד,
לא האמין מספיק בהשם במה אדע כי אירשנה,
או צד שלא הכניס גרים תחת כנפי השכינה.
וכל הדברים האלה, הסברנו אותם באריכות.
המרל
ניסינו זאת באריכות, מכל מיני צדדים וכיוונים
וזוויות, לבאר
לבאר את ה...
את הדבר המהותי בזה,
של סיבת יציאה, גלות מצרים.
בכל מקרה, מה?
עשה עגר בתלמידי חכמים.
אה, עגר הכוונה, השתמש בהם.
השתמש בתלמידי חכמים,
שכתוב במלחמה הזאת של ארבעת המלכים,
וירק את חניכיו,
כלומר הוא לקח את החניכים שלו,
אלה שהוא חינך לימד אותם,
תורה והם היו בעצם תלמידי חכמים,
הוא לקח אותם והשתמש בהם למלחמה.
טוב,
עכשיו הנה,
יש
פה ראייה שלא להתגייס לתלמידי חכמים.
זה לא,
זה לא, זה לא הראייה,
זה לא אותו דבר,
יש הרבה דבר,
הרבה הבדלים בין הדברים.
יש הרבה הבדלים בין הדברים,
וגם אם כן,
אז אולי תלמידי חכמים,
שכל,
זה,
לומדים התורה וזה,
אבל לא,
ודאי שלא משהו כללי לכולם,
אבל לא נכנס לפוליטיקה הזאת.
אבל נכון,
אתה גם תלמידי חכמים,
כל הזמן מלחמה,
וזהו נעלם.
טוב,
לא נכנס לפוליטיקה הזאתי.
למעשה,
צריך להתגייס.
טוב, אולי תלמידי חכמים של יהודים כל היום זה,
אז כן, יש מקום לתת להם פטור ודאי.
זהו, אז רגע,
זה היה פרק הקודם, מה נעשה עכשיו?
פה אנחנו עכשיו עוסקים, אז המר"ל אומר,
אל תגידו לי שמכירת יוסף זה הסיבה, כן?
אבל שנאמר,
הנה, אבל שנאמר דברים אשר אין להם יסוד,
כי מכירת יוסף הסבה לעונש אבוד מצרימה,
זה,
הדבר הזה לא ייתכן.
כמו שאמרנו למעלה,
כי אדרבא,
ירידת מצרים הוא הגורם למכירה. הפוך, אתם מבינים?
ירידת מצרים זה,
בשביל שזה יהיה ירידת מצרים, לכן מכרו את יוסף.
עכשיו תראו איזה יופי הוא מסביר את התורה,
איזה יופי,
תראו איזה חידוש נפלא של המערל.
הוא אומר ככה,
אתם יודעים שכשיוסף שולח את האחים שלו,
אני אגיד לכם את זה ככה בעל פה לפני שנקרא,
הוא אומר ככה,
יוסף שולח את האחים אחרי שהוא מתגלה להם,
אחרי שהוא מתגלה להם
שהוא יוסף,
אז הוא שולח אותם,
לכו תורידו את יעקב,
ותגידו לו יעקב שירד לכאן,
אז הוא שולח איתם,
מה הוא שולח איתם?
חמורים.
כן, הוא שולח איתם חמורים.
עשרה חמורים כל טוב מצרים,
שעליהם נושאים את כל טוב מצרים,
בסדר?
אז,
וגם עשרה חמורים ועשר אטונות נושאות בר ולחם ומזון.
עכשיו,
התורה לא סתם,
לא מספרת לנו סתם דברים,
כאילו,
מה
אכפת אם זה היה עשר חמורים,
או שזה היה עשרים חמורים,
שזה היה חמש חמורים,
לא
יודע מה,
דברים שהם לא הכרחיים,
או לא כאילו חלק מהותי מה...
חלק עקרוני מהסיפור,
התורה לא מספרת לי כל מיני פרטים לא קשורים.
מה זה בא להגיד לנו שהוא שלח איתם?
צריך להיות כתוב.
יוסף שלח, לא יודע, חמורים,
הנושאים טוב מצרים,
לא אכפת לי כמה.
אבל לא, התורה אומרת דווקא עשרה.
היא אומרת עשרה חמורים כזאת.
תראה
את זה.
מרל אומר, תראו איזה עומק, מה הוא מסביר.
הוא אומר שבעצם יוסף
שולח ליעקב רמז,
דרך האחים.
דרך הצירוף הזה הוא אומר,
עכשיו האחים יבואו,
ככה יוסף לפחות חושב,
הרי ישאל, רגע,
והבאת אל מרע את הקוטונת של יוסף וזה וזה,
ואז הוא יגלה את כל מה שהאחים עשו ליוסף.
ככה יוסף מעריך.
הוא יגלה את כל מה שהאחים עשו ליוסף,
שזרקו אותו לבור, והטבלו את הקוטון שלו בדם,
וכל הדבר הזה,
כן?
ואז מה יקרה?
יעקב מה?
מה יקרה עם האחים עכשיו?
יעקב מה?
מאוד כעס עליהם,
מאוד התאכזב מהם,
התכעס עליהם,
ויש שם
ממש צער גדול גם ליעקב וגם לאחים, צער מאוד גדול.
ככה יוסף מעריך שזה מה שהולך לקרות.
אז מה הוא עושה?
הוא שולח עשרה חמורים מטוב מצרים.
הוא אומר, חמור,
הוא אומר,
חמור, מה זה בעצם חמור?
אה?
אה?
כן, אבל הוא אומר, חמור,
חמור שנושא מסע, נכון,
הוא נושא פה משהו, נכון?
חמור שנושא מסע,
חמור שנושא מסע, לאן הוא הולך עם המסע הזה?
לאן הוא הולך?
לאן שאתה תוביל אותו, נכון?
הוא יודע לאן הוא הולך עם ה...
שמת על המסע עכשיו אוצרות יקרים,
לאן הוא הולך עם האוצרות האלה,
לאן שהבעלים שלו יוביל אותו.
הוא יודע,
הוא הולך חמור,
הוא לא כאילו מרים את הראש.
לא יודע מה הכיוון,
מה הדרך.
אומר יוסף ליעקב,
הוא אומר לו כאן, תראה,
יש פה עשרה חמורים,
זה
כאילו רמז לעשרת האחים,
חס ושלום,
לא שהם חמורים,
חס ושלום,
מבחינה הזאתי רק, כן?
מבחינה פה שלהם,
הם כמו בעצם עשרה חמורים,
כאילו,
שהכוונה הם היו כמו נישאים על גבי מסע.
הם הלכו פה, מה שהם תפקדו,
הם תפקדו כמו חמורים שלוקחים אותם,
לא שהם חמורים,
חס ושלום,
כן?
אבל רק תפקדו כמו,
כאילו,
שהקדוש ברוך הוא כאילו המנהיג שלהם.
הוביל אותם לזה, הקדוש ברוך הוא הוביל אותם לזה,
והם אלה,
אלה, אלה, אלה,
כאילו בכלל חופשית,
מה שמכרו אותי,
זה היה,
הם הלכו כמו חמורים,
שהמנהיג מנהיג אותם,
מנהיג אותו.
והם מכרו אותי למצרים,
זה לא באחריותם,
והקדוש ברוך הוא רצה את זה,
הוא עשה את זה דרכם,
הם רק השתמש בהם בתור כלי,
וכל זה היה בשביל לשאת את טוב מצרים.
מה זה אתוב מצרים?
כדי שעם ישראל ירדו למצרים,
שאתה יעקב תרד למצרים עם כל בני ביתך,
וגם השבטים ירדו למצרים וכל זה,
ואז אנחנו נעלה עם כל טוב מצרים החוצה.
אתם מבינים?
עשרה חמורים נוסעים לטוב מצרים,
זה השבטים,
הם בעצם הלכו פה כמו חמורים.
כמו חמורים שהקדוש הוא מנהיג אותם,
מוביל אותם,
אז אין לך מה להאשים אותם,
אין לך מה
לכעוס עליהם.
אתם מבינים מה יוסף רומז ליעקב? תראו איזה יופי,
הוא אומר ככה,
והיינו, ולפיכך,
אתם רואים רמז יוסף, דבר המכירה ליעקב אביו,
שלא יעניש את בניו על שהם מכרו.
שהיא גזרה מן השמיים כדי שירדו מצרים.
בסדר? זו גזרה אלוקית, לכן אין יד איש בה.
והיינו דכתיב,
ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים,
נוסעים בר מצרים,
ועשרה אתונות נוסעות בר ולחם מזון לאביו וגומר.
ומדכתיב ולאביו שלח כזאת,
הכתוב שלח כזאת עשרה חמורים, מה זה הכזאת הזה?
ופירושו כמניין הזה,
משמע דמדקדק הכתוב על המניין הזה,
דווקא עשר.
ומה ישנם מניין עשרה במניין אחר?
ואם לא שהיה כתוב מדקדק על המניין,
אבל היה כתוב עשרה חמורים וגומר.
למה הוא צריך לכתוב 'כזאת'?
אלא בא לומר כי החשבון הזה דווקא.
וקאשיה, מה הטעם לחשבון הזה?
רק שהיה מכוון יוסף להראות לאביו
שהשבטים אשר מכרו אותו לא היו למכירתו רק כמו החמור
שהוא נושא מסע ואינו יודע תכלית מסע הזה שהוא נושא.
כך השבטים היו פועלים במכירה הזאת ולא היו יודעים מה הם עושים.
כי לא היו עושים רק מה שגזר עליהם הקדוש ברוך הוא,
לכן אל תכעס עליהם.
כאילו התנהלו פה כמו שמנהיג מנהיג את החמור שלו.
כמו החמור הזה שנושא מסע ששם עליו האדם שהוא אדון לו,
והוא
פועל ואינו יודע תכלית פעולתו.
החמור פועל ולא יודע תכלית פעולתו.
כך היה נגזר מן הקדוש ברוך הוא שירדו מצרים,
ועל ידי המכירה ירדו מצרים. נמצא שהיו
פועלים ולא ידעו מה הם עושים,
כי לא ידעו שהיו גורמים לירידה.
ואף על גב שהם היו מכוונים למכור אותו בשביל שנאתו.
מכל מקום, עיקר הפועל הזה,
שהורד יעקב למצרים,
כמו שהתבהר,
כן,
זה עיקר הפעולה בשביל זה.
ולפיכך שלח עשרה חמורים ונושאים טוב מצרים רמז,
כי על ידי השבטים שהיו חמורים בעניין המכירה,
שעשו ולא ידעו מה עשו.
והיו נוסעים טוב מצרים, למה?
שיהיו מנצלים את מצרים.
דכתיב, וינצלו את מצרים. כלומר,
שעם ישראל ייצא ממצרים ברכוש גדול,
ייצא עם כל טוב מצרים החוצה.
עם כל הטוב של העולם הוריד למצרים,
ישראל ייצא מזה החוצה.
וינצלו את מצרים,
וכן הוא אומר לפני זה,
כי
טוב ארץ מצרים לכם הוא.
ונתנבא שעתידים לעשות אותה כמצולה שאין בה דגים.
ולפיכך היו עשרה חמורים נוסעים מטוב מצרים.
ועשרה אתונות נוסעות בר ומזון ולחם,
כי זו הסיבה השנייה,
כי לא יש פה עשרה חמורים ועשרה
כן, פירוש עוד, פירוש עוד היה סיבה שמכרו את יוסף.
כלומר, סיבה אחת,
הירידה למצרים בשביל להוציא את טוב מצרים,
לעלות מטוב מצרים משמה.
זה היה סיבה אחת.
סיבה שנייה,
זה קשור לאתונות,
זה עשר אתונות,
כי יוסף עצם הייתה גם סיבה חומרית.
כלומר,
מה הסיבה הפשוטה לירידת מצרים, הפשט,
הפשוטה ביותר מה?
נכון?
שהיה רעב.
כלומר,
לחלקל את משפחתו של יעקב בזמן הרעב, נכון?
לחלקל, זו הסיבה הכי פשוטה, כן?
זה מה שאומר פה, פירוש עוד היה סיבה שמכרו את יוסף,
מפני שיהיה דבר זה סיבה שהתפרנסו בימי הרעב,
כן?
פרנסה בימי הרעב,
זה כאילו לטווח הקרוב, לטווח המיידי,
להתפרנס בימי הרעב.
וכן אמר,
ואתה לא אתם שלחתם אותי הנה,
כי למחייה שלחני אלוקים לפניכם.
כי זה שנתיים הרעב,
ולפיכך היו עשר אתונות וגומר,
כי הנקבה היא חומרית בוודאי.
נקבה וחמור זה זכר כאילו,
אז דווקא באתון נרמז,
באתון שהיא הנקבה היא יותר חומרית,
אז נרמז הסיבה החומרית.
של הפרנסה,
ובחמת זו סיבה יותר עמוקה להוציא טוב מצרים.
כן, וכאשר עמד על הפרנסה והמזון שהוא חומרי להחיות את הגוף,
שלח עשר אטונות נושאות שבר מזון לדרך.
שהכוונה בזה כי המכירה גם הייתה מאת השם לפרנס ישראל ובניו,
כי המכירה נעשה בשביל שתי סיבות הללו.
האחת מפני שבעתיד יצאו ממצרים וזה שייך כל טוב מצרים,
ועוד סיבה שנית לפרנס אותם כמו שמבואר בכתוב.
אז כאן הוא הסביר לנו את הנקודה
הזאת של עשרת החמורים ועשרת האתונות,
שזה בעצם רמז של יוסף שאומר ליעקב,
אל
תכעס על השבטים,
שהם היו פה כחומר ביד היוצר,
כחומר ביד הקדוש ברוך הוא,
כמו חמורים שהשם מנהיג אותם.
וזה היה שתי סיבות לירידת מצרים, גם להוציא טוב מצרים,
וגם לפרנס את בני ישראל בימי הרעב.
יפה.
עכשיו הוא מסביר,
הוא עוסק בנקודה הזאת, הוא
ממשיך להסביר על
הטוב מצרים,
הוא אומר ככה,
הוא
במדרש רבה,
בראשית רבה,
בראשית רבה,
כל טוב מצרים,
המדרש דורש שמה,
מה זה כל טוב מצרים?
לכאורה,
פשט, זה שלח שם כל מיני דברים מיוחדים שיש במצרים.
טוב מצרים, דברים טובים שיש במצרים, מיוחד כזה.
המדרש אבל דורש את זה,
אומר,
ששלח לו גריסים של פול.
כאילו כנראה זה חלק מהטוב מצרים ששלח לו,
מה גריסים של פול זה כזה דבר,
מה זה טוב מצרים,
למה זה,
גריסים של פול,
טוב מצרים, כאילו לא יודע,
יש דברים יותר טובים,
לשלוח פירמידה.
גריסים של פול,
פירמידה משהו של מצרים,
מה זה גריסים של פול,
מה מיוחד בזה.
אז אומר המהר"ל,
מה זה גריסים של פול,
לקחת כאילו פול,
זה
יכול להיות גם חומוסים כאלה, ולגרוס אותם כאילו.
נראה שהפול טוחנים אותו בריחיים של גרוסות.
שכאשר גורסין אותו בריחיים עושה הרבה מאוד.
לכך נקרא גריסין שגורסין ומשברין אותו לחלקים הרבה.
זאת אומרת,
גריסין שבו אתה לוקח את הפול,
קטניות כאלה,
וגורס אותם,
תוכן אותם לחתיכות.
לחתיכות הרבה אתה הופך אותם להיות רבים.
כן?
אז מה זה מזכיר לנו בעצם?
מה זה מזכיר לנו דבר כזה, גריסין של פולים ככה?
לקחת כאילו, אתה תוכן, כן?
גורס אותו בריחיים, ובעקבות כך מה קורה לו? הוא מתרבה.
מי זה?
עם ישראל, אתם מבינים?
הוא רומז בעצם את עם ישראל כאן.
את עם ישראל במצרים,
בגלות מצרים,
כלומר,
גורסים אותם,
כן,
טוחנים אותם שמה,
וישעבדו אותם קשה, ומתוך זה, אבל הם התרבו.
מתוך זה הם התרבו, מתוך זה הם הגדלו.
אתה אומר לו,
זה טוב מצרים.
כאילו,
יעקב רומז,
סליחה, יוסף רומז ליעקב,
זה נקרא טוב מצרים,
אתה מבין?
זה נקרא
טוב מצרים.
זה נקרא טוב מצרים בכוונה ש...
זה הדבר הטוב במצרים, שאל תדאג יעקב, אל תדאג.
זה נכון שיעבידו אותם,
יגרסו אותם,
יכתשו אותם,
אבל זיכרון לעם ישראל יגדול דווקא.
כן?
אז בואו נראה.
לכך נקרא גריסין גרוסים ומשברין אותו לחלקים הרבה,
וכל עוד שמשברין אותו נעשה לחלקים הרבה.
כך היו ישראל בזמן שהיו משעבדים בהם בעבודה המשברת את גופם.
על ידי זה היו פרים ורבים,
כי כתיב כאשר יענו אותו,
כן נרבה וכן נפרוץ.
כן?
וכל זה היו גורמים השבטים בלי ידיעתם,
שזה גם נקרא טוב מצרים.
לא רק להוציא את הרכוש הגדול ממצרים,
ולא רק את הפרנסה שאמרנו לאותן שנות הרעב,
אלא גם כן את הברכה הגדולה שתביא
גלות מצרים, שיביא ברכה גדולה לעם ישראל,
שכאשר ייענו אותו,
כן ירבה וכן יפרוץ.
יטחנו אותו,
ישברו אותו,
ודווקא זה יגרום לו לגדול.
וכל זה גורמים לשבטים בלי ידיעתם.
ולכן הם נמשלים לחמורים, כמו שהוא הסביר פה.
חמורים כאילו שלא יודעים מה הם פועלים.
ואף על גב דמפרש שם ששלח לו גריסין של פול,
כשבא על עקת נפש,
כן,
זה לפי הפשט,
כלומר על צרות,
עקת נפש,
כלומר על צר,
כאילו זה עוזר לאדם,
על הצער שלו,
רצה ממש יעקב ויעקב אמר בצרה וגריסין של פול טובים לזה,
בוודאי אבל זה נגלה ונסתר,
כאילו יש תמיד,
בתורה יש רבדים,
גם במדרשים יש רובד של נגלה ורובד פנימי יותר,
אז
כאן זה רובד הנגלה,
זה הצער של יעקב,
רובד הנסתר זה מה שהוא הסביר לנו כאן.
הנגלה כמשמעו והנסתר רמז לו בחשבון החמור
ועוד יש במדרש ששלח לו יין ישן,
שדעת זקנים נוחה עמנו.
גם זה רמז הגזירה הישנה שגזר עליהם מימים קדמונים לאברהם, והחלק
מטעם מצרים היה גם גריסין של פול וגם יין ישן.
למה, מה היין ישן הזה בא לומר לי?
זאת אומרת,
תדע לך,
בעצם יוסף רומז ליעקב,
גם כן,
אל תכעס על האחים,
למה?
כי כמו שהיין הוא ישן,
כן,
גם הגזירה הזאת היא גזירה ישנה.
אל תחשוב שכאילו השבטים הם אחראים לזה,
האחים הם אחראים ל...
למכירה שלי.
נכון שזה מהם,
אבל אל תכעס עליהם,
כי בסוף הקדוש ברוך הוא רצה שהיא תתגלגל למכירה.
למה?
כדי להוציא את הגזירה הישנה.
את הגזירה הישנה כבר שהיא קדמה קודם לכן.
מאברהם אבינו, כן?
גם זה רמז,
הגזירה הישנה שגזר עליהם מימים קדמונים לאברהם.
על ירידת מצרים, שישתו כוס זה.
והיה מרמז לו בנסתר גם כן הנגלה כמשמעו והנסתר בחשבון החמורים.
ולקמן נדבר אצל ארבע כוסות,
כי היין מורה על הגזירה מן השמיים,
כמו שהדבר לקמן בעזרת השם.
ויין ישן עולה גם במספרו, גימטריה תל, נכון?
זה
גם אמרנו,
זה אחד המספרים שישבו במצרים,
מה שדיברנו בתחילת השיעור.
הוא מספר מה שישבו ישראל במצרים,
כי תחילת ישיבתם ישראל במצרים ב-130.
וכל זה מלמד לך,
כי ירידתם למצרים הייתה
הסיבה למכירת יוסף.
לא שתהיה המכירה סיבה לירידתם
טוב,
אז בואו נסכם.
אז דיברנו פה בעיקר בפרק הזה על הדברים שראינו המרכזיים,
כן?
המספר 4 שמתנגד לאברהם.
הסברנו למה 4,
החלקיות,
מתנגדת למרכז,
לאמצע,
לכלל שנמצא באברהם,
שנמצא בישראל.
לכן יש 400 שנה הייתה הגלות,
הגזירה הייתה 400 שנה,
והדור רביעי, זה מתייחס למה?
לזמן במצרים, 4 דורות.
4 דורות ו-400 שנה, 4 ו-4.
זה נקודה ראשונה,
ונקודה שנייה שבעצם אנחנו רואים שמכירת יוסף היא רק
הסיבה להוציא את הגזרה של הקדוש ברוך הוא,
אל הפועל,
את
הגזרה על אברהם,
וזה מה שיוסף שולח ליעקב,
את עשרה חמורים,
עשרה חמורים נושאים מטוּב מצרים,
והסברנו מטוּב מצרים מצד ה...
כן,
לנצל את מצרים,
ומצד הפרנסה של אותו זמן,
שם צריכים בניו של יעקב,
ומצד הגריסים של פול,
שזה גם כן יביא ברכה.
דווקא שיעבוד יביא ברכה לעם ישראל,
זה מה שהוא אומר בעצם ליעקב.
תראה, כל זה גרמו,
גרמו השבטים,
בעצם בצורה של חמורים,
גרמו לכל הדברים הטובים האלה,
לכן אל תכעס עליהם.
טוב, אז סיימנו את הפרק הזה.
