טוב,
שלום וברכה קהל קדוש,
איזה יופי שהצלחתם לשרוד,
אמנם בקשיים את התקופה הארוכה של הפסקת הלימוד,
אבל זהו, אנחנו חוזרים להיפגש,
ואנחנו ממשיכים ללא לאות במסכת אבות,
בפרק ב'.
והגענו
למשנה.
י'. הם
אמרו שלושה שלושה דברים.
יש גרסאות שכתוב שהם אמרו שלושה,
אבל צריך לגרוס שלושה שלושה.
זאת אומרת שכל אחד מהם
אמר שלושה דברים.
אז סך הכל כמה דברים יש לנו?
מי זה הם?
תלמידים של...
רבן יוחנן בן זכאי.
כמה תלמידים היו לו?
אתה לא צריך לספור,
לא צריך לספור כתוב כמה היו לו,
כן, זה במשנה ח'
כתוב חמישה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי.
אם כל אחד אמר שלושה דברים אז יוצא כמה?
חמש עשרה, יפה,
כן,
לא להמציא דברים, כתוב הכל פה, טוב.
טוב,
משנה י',
הם אמרו שלושה,
שלושה דברים, אז כל אחד יש לו שיטה המבטאת
את הדרך המיוחדת שלו.
רבי אליעזר אומר,
רבי אליעזר זה רבי אליעזר בן הורקנוס,
נקרא גם רבי אליעזר הגדול,
אומר, יהי כבוד חברך,
חביב
עליך כשלך.
ואל תהי נוח לכעוס,
ושוב יום אחד לפני מיטתך,
והווה מתחמם כנגד אורן של חכמים,
והווה זעיר בגחלתן,
שלא תיכווה
שנשיכתן נשיכת שועל,
ועקיצתן עקיצת העקרב,
ולחישתן לחישת שרף,
וכל דבריהם כגחלי אש.
טוב,
אז איפה יש פה שלושה דברים?
הוא אומר הרבה יותר, נכון?
מה?
לא, אמרנו שכל אחד מהם אמר שלושה,
נכון?
אז רבי אליעזר הוא כמה?
כמה אנשים זה רבי אליעזר?
אחד, אז הוא צריך להגיד שלושה דברים.
אז אל תגיד לי חמש עשרה.
אז
בואו נבדוק איך יש פה שלושה דברים.
אז כנראה שמה שכתוב,
יהי כבוד חברך,
חביב עליך כשלך,
ואל תהי נוח לכעוס,
כל זה זה דבר אחד.
והדבר השני, שוב, יום אחד לפני מיתתך,
זה דבר שני,
ומתחמם, כנגד גורם של חכמים,
וישר בגיחתו וכו',
עד סוף,
זה הדבר השלישי.
כן, אז למה זה ככה?
למה אני מחלק ככה?
כבוד חברך,
חביב עליך כשלך,
ואל תהיה נוח לכעוס,
כל זה זה בן אדם לחברו.
ושוב יום אחד לפני מיתתך,
זה בן אדם למקום.
ומתחמם,
זה בן אדם לעצמו.
זאת אומרת ששלושת המגמות של המוסר של היהדות,
זה משולש, בן אדם למקום וחברו לעצמו,
ואין שלמות של הנפש האנושית בלי תיקון של שלושת הממדים.
זה דבר אחד.
עכשיו ניכנס לעומק הדברים.
יהי כבוד חברך,
חביב עליך כשלך,
ואל תהיה נוח לכעוס.
רבי אליעזר, יש לו סיבות טובות לכעוס
על חבריו.
נכון?
זה הסיפור הידוע של תנורו של אחנאי.
נכון?
והכעס של רבי אליעזר הוא קטלני,
הוא מסוכן.
כן?
הרי ביום...
הגמרא מספרת שהיה יום אחד
שאשתו של רבי אליעזר חשבה,
אגב, מי הייתה אשתו?
קראו לה אימא שלום,
והייתה אחותו של רבן גמליאל.
היא חשבה שבאותו יום
ראש חודש,
ולכן היא חשבה שבעלה לא יאמר תחנון.
ולכן היא לא שמרה עליו,
והיא חזרה,
היא ראתה,
וואו, נפל על פניו,
אמרה,
הוא הרג את האח שלי.
נכון?
הסיבוב, זאת אומרת שהאקפידה
של רבי אליעזר היא מסוכנת.
ולכן הוא זה שראוי לומר,
יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך.
אולי זה אפילו תביעה כלפי החכמים.
ואל תהיה נוח לכעוס,
שעתה,
אל תהיה נוח לכעוס עליהם,
כי
לך תדע מה תעשה להם. בסוף הוא הרג את רבן גמליאל.
כן. לא, זה...
יכול שזה...
השאלה מתי הוא אמר את זה.
אנחנו לא יודעים.
כן,
אבל על כל פנים,
רבי אליעזר הוא אדם של מידת הדין,
באופן כללי.
בור סוד שאינו מהבית טיפה, וגם מעולם
לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו.
כן, טוב,
ומתחמם, אגב, למה הוא הרג את רבן גמליאל?
מה?
כולם פה נשארו כאן,
סיפרתי שרבי אליעזר הרג את רבן גמליאל גיסו,
ולאף אחד לא אכפת למה.
כי
נידו אותו, נידו אותו, זה הסיפור. הפרישו
אותו מן החכמים, זה הסיפור הנורא.
אה, סוף סוף יש מישהו ששואל.
כל האחרים יודעים, נכון?
תנורו שלך, עכנאי?
זהו?
כן.
טוב.
ושוב, יום אחד לפני מיתתך.
כן,
כתוב שביום שחלה רבי אליעזר,
כלומר,
קצת לפני מותו, בא לבקר אותו רבי עקיבא,
ואז שמה הוא סגר חשבון עם כולם.
ושוב יום אחד לפני מיתתך.
אני שואל את השאלה,
למה לשוב יום אחד לפני מותו,
ולא ביום של מותו?
כן,
אומרים ככה,
הרופאים אומרים,
תשמע,
אתה הולך למות עוד 48 שעות. אה,
עוד 48 שעות,
זה יום אחד לפני מותי,
זה הזמן לחזור בתשובה.
אבל אם אומרים לך שאתה מת היום,
לא צריך לחזור בתשובה.
הבנתם את השאלה שלי או לא?
אז אין זמן, למה?
24 שעות, מה?
מה?
לא, יום לפני,
אז הוא צריך לעשות תשובה.
כמו אומרים לו, אתה תמות מחר, יעשה תשובה היום.
בסדר?
לא יעשה תיקון חצר.
לא, אז יש,
הגמרא אומרת שכיוון שאדם לא יודע באיזה יום
הוא ימות, אז יחזור בתשובה כל יום,
בסדר.
אבל יש בכל זאת איזו משמעות ללפני, לדעתך.
הרב קוק אומר בעניין
שהתשובה של אדם יום לפני מותו,
שונה מהתשובה שלו ביום מותו.
מדוע?
התשובה,
אז למה אדם חוזר בתשובה?
כדי לחיות חיים נורמליים.
אז אומרים לו,
תחזור בתשובה,
כי יש לך עוד יום לחיות.
אתה צריך לחיות את היום הזה
בצורה טובה.
אבל אם זה יום מותו,
הוא
צריך להתכונן,
התשובה שלו זה להתכונן,
לעזוב את העולם,
לעבור לעולם אחר.
זה סוג אחר של תשובה,
זו
תשובה מיסטית יותר.
ולכן, הרבי אליעזר אומר, שוב ומחד, לפני מיתתך.
ואגב, יש, כשהרב קוק עצמו היה חולה,
והוא היה חולה בסרטן בחודשיים האחרונים של חייו,
הוא שאל באיזשהו שלב את הרופא,
כמה זמן נשאר לי לחיות?
שאל אותו הרופא,
מה אכפת לך?
הוא אומר,
כי אני רוצה לחזור על כל ש"ס משניות,
לדעת אם יש לי זמן,
אם אני אספיק או לא.
אני לא יודע מה הוא ענה לו,
אבל ידוע שהרב הספיק אז לחזור על ארבעה סדרים,
לא על השישה.
בסדר, הוא רצה להספיק, אני יודע, כמה להזדרז.
טוב.
ומתחמם כנגד אורם של חכמים.
מה זה
כנגד האור?
כלומר, לא להיות קרוב מדי, אלא כנגד.
כי אם אתה מתקרב יותר מדי אל החכמים,
אתה עלול להיסרף.
מה
פירוש הדבר להיסרף?
הרי החכמים עסוקים בבירור האמת.
אתה,
שאתה רק תלמיד של החכמים,
אתה עוד לא הגעת לאמת.
ולכן המפגש בין
דבר שהוא חצי אמת, שקר אפילו,
לבין אמת, זה קטלני.
וזהיר בגחלתן,
כלומר,
אתה צריך כן נגד האור, אבל להיות זהיר בגחלתן,
מה?
מרחק מסוים, צריך איזשהו מרחק מן החכם.
למשל,
כן,
עכשיו,
נשיכתן נשיכת שועל,
ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף.
זה שלושה דברים שחכמים יכולים לעשות,
זה נידוי,
חרם ושמטה.
וכל דברי מגיעה לאיש זה נזיפה, שזה פחות חזק,
אבל יש ארבעה כלים של החכמים כדי לשמור על כבודם.
יש הבדל בין
האור לגחלת?
יש הבדל בין אור לגחלת, ככה נראה לי.
לא, שאלה אם...
הבדל הוא פשוט.
קודם כל, ההבדל בין אור לגחלת,
זה שבאור אתה רואה שזה שורף.
גחלת היא נראית קבועה.
כן?
אז לפעמים אתה אומר, הסברה שלי היא כהסברה שלו.
כן?
איך שהוא חושב, או שאני חושב, זה אותו הדבר.
זה גחלת קבועה.
לכן צריך להיזהר בגחלתן.
יש אומרים,
יש כי נכנסו לתוך הפרטים,
מה זה נשיכת שועל,
מה זה שונה מנשיכה של כל בעל חיים אחר,
שהשועל, שיניו עקומות.
לכן כשהוא נושך,
בהתחלה לא מרגישים את הכאב,
אבל כשהוא מושך את שיניו בחזרה,
אז זה קורע.
כן, מה?
גם עקיצתם, עקיצת עקרב.
לעומת כל עקיצה אחרת, שהיא מורגשת באופן מיידי,
ואילו עקיצת עקרב מורגשת אחרי זמן,
וגם היא באה בלי לשים לב.
זאת אומרת,
העקרב עוקץ תוך כדי שהוא הולך אחורה.
הוא לא שם לב במי הוא עוקץ, ולחישתם לחישת שרף.
מה זה לחישה?
שנייה.
לא מדברים חזק, לחישה זה דבר שנאמר בשקט.
מה נאמר בשקט בדברי חכמים?
סתרי תורה.
יש דברים נגלים, יש דברים נסתרים.
הדברים הנגלים נאמרים בקול גדול,
הדברים הנסתרים נאמרים בלחישה.
לכן הלחישה היא לחישת שרף.
מה זה שרף?
מלאך או נחש.
גם הנחשים נקראים שרפים.
משנה יא',
רבי יהושע,
מי זה הרבי יהושע הזה?
זה
רבי יהושע בן חנניה.
כן,
הבר פלוגתא של רבי אליעזר הגדול,
נקרא גם רבי יהושע הגדול.
אומר,
עין הרע
ויצר הרע
ושנאת הבריות
מוציאים את האדם מן העולם.
מה זאת אומרת מוציאים את האדם מן העולם?
הרי כל בני אדם יוצאים מן העולם באיזשהו שלב.
כל אדם, אין אדם שנשאר בעולם,
כולם יוצאים מן העולם.
השאלה היא,
מה הפעילות שמוציאה אותם מן העולם?
זה שלושה דברים, עין הרע, יצר הרע, שנאת הבריות.
אם אמרנו שזה כנגד שלושת הממדים של המוסר,
אז עין הרע זה בן אדם למקום,
יצר הרע בן אדם לעצמו, שנאת הבריות, בן אדם למה?
אה, יפה, יפה מאוד.
כן, סוף סוף, מישהו שקולע בול.
עכשיו, אני רוצה להבין קצת מה זה עין הרע.
עין הרע זה כוונה צרות עין.
כלומר, אתה, מה זה צרות עין?
אתה מסתכל על אדם
באופן פרטי.
למה יש לו כך,
כן?
יש לו חשבון בנק כזה, למה יש לו חשבון בנק כזה?
זה עין הרע.
זה
צרות עין שקשה לך מטובתו של אדם אחר.
וזה פוגע בבן אדם ובמקום.
הקדוש ברוך הוא, על מה הוא מסתכל?
על הכל.
אז אם אתה עם עין טובה,
אתה רואה את הכל.
ואז ממילא,
גורלו של פלוני מקבל משמעות,
לעומת גורלו של אלמוני.
כלומר, זה שיש לו כך, יש לו כך,
יש חשבון כולל.
אם אתה מתעלה לחשבון הכולל, אין לך עין רע,
יש לך עין טובה.
ולכן אמרו במקום אחר במסכת,
שמי שיש לו עין רעה,
מתלמידיו של בלעם.
ומי שיש לו עין טובה, מתלמידיו של
אברהם אבינו.
למשל, יש עין טובה,
זה עין, למשל, של הרב אביגדור.
אתם מכירים?
כן, הוא, הכל טוב, כל יהודי, נשמה טובה וכולי. כן,
אז זה, ויש, הוא מסתכל כמו הקדוש ברוך הוא.
זה מה שאמרו, כי עין בעין יראו בשוב השם ציון.
מה זה עין?
בעין.
היה מסביר הרב צבי יהודה קוק,
הכוונה שצריך לכוון את העין האנושית
כנגד המבט של העין האלוהית.
כלומר,
אתה צריך להתרגל לראות בשוב השם ציון את המאורעות
מצד המבט האלוהי עליהם ולא מצד המבט האנושי.
אם זה מצד המבט האנושי, יש לך הרבה קושיות.
מה אתה אומר?
כן, זה ככה ראייה נכונה, במיוחד בזמן הגאולה.
בזמן הגאולה,
יש הרבה קושיות אם אתה לא מסתכל ככה,
כן?
ניצרו אותנו.
אה?
עין הרע בך רגע, ניצרו אותנו.
כן,
כן, כן.
עין הרע, מה זה יצר הרע?
זה שאדם מרוכז בתוך עצמו,
בתוך התאוות שלו,
אולי הוא מסוגל לצאת מהמעגל של עצמיותו,
אז זה יצר הרע.
כן?
האם עין טובה צריכה להיות בכל סיטואציה ובכל זמן?
האם צריך עין טובה בכל סיטואציה ובכל זמן?
כן, אבל לא צריך ללמד תמיד זכות, זה משהו אחר.
יש עין טובה ויש ללמד זכות.
מה זה עין טובה?
כשאתה רואה אפילו תופעה שאתה יודע
שהיא רעה,
ואתה לא מלמד עליה זכות,
אתה רואה איך היא משתלבת בסדר הכללי של המציאות.
הרי הקדוש ברוך הוא נאמר עליו,
יוצר אור ובורא חושך,
עושה שלום ובורא רע.
אני השם עושה כל אלה, פסוק בישעיהו.
זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא,
כדי לקדם את האינטרסים שלו,
את המטרות שלו, הוא משתמש גם בעושה רצונו וגם בעוברי רצונו.
בסדר?
זאת אומרת שאי אפשר ש...
אז כשאנחנו אומרים עוברי רצונו,
עוברי רצונו זה נורא ואיום.
הם עושים הרבה דברים רעים, עוברי רצונו.
אבל הם עושים הרבה דברים רעים,
והקדוש ברוך הוא משתמש בדברים הרעים שלהם.
זה,
אתה רואה בעין טובה את המהלך הכללי של המציאות.
בסדר?
הרב רציני,
אני רואה שהחשש שיש מעין הרע,
או בתפיסה עממית נקרא לזה,
הוא לא כל כך,
הוא לא קשור לכך.
זה כן,
אני מודרך שזה קשור.
מה זה החשש מעין הרע?
כן?
זה ש...
בעצם, מה הטענה של העין הרע?
זה קנאה.
אז מגיע לו, כלומר, הוא קיבל ואני לא.
עכשיו, זה לא בסדר.
למה שאני לא אקבל?
כי לא מגיע לי.
אבל עצם זה שיש לו, זה גרם לי איזשהו צער.
הצער הזה הוא טרוניה כלפי מעלה,
ואומנם זה לא יגרום שאני אקבל,
אבל זה יגרום שהשני לא יקבל.
אז יש צד כזה.
מה שאתה קורא, התפיסה העממית של עין הרע.
יצר הרע, ושנאת הבריות, זה מובן. מה זה שנאת הבריות?
מי זה הבריות?
מי זה הזולת?
כל אדם.
כל אדם.
כן?
זאת אומרת,
לא נאמר ושנאת היהודים,
או שנאת הדתיים, או שנאת החילונים.
לא, לא. שנאת הבריות.
וראינו אצל הלל הזקן, שהוא אמר,
הווה מתלמידיו של אהרון, אוהב את הבריות.
למה צריך לאהוב את הבריות?
צריך לאהוב את הבריות,
אומר הרב צבי יהודה קוק, כי הן בריות.
צריך לאהוב את הבריות, כי הן בריות.
עכשיו, מה זה המשך?
הוא
מקרבן לתורה.
כיוון שאתה אוהב, אז אתה מקרב לתורה.
ולא כיוון הפוך,
שצריך להגיד,
כיוון שאתה רוצה לקרב אותו לתורה,
אתה אוהב אותו,
אז אתה אוהב אותו על תנאי.
אתה אוהב אותו כי הוא בריאה של הקדוש ברוך הוא,
ואז מקרב לתורה.
אם זה אויב, זה אותו הדבר.
צריך לבוא בטענות אל האויב על זה שהוא מכריח אותי
לשנוא אותו.
זה לא בסדר.
הוא לא בסדר, איך אמרה פעם גולדה מאיר,
אנחנו לא נוכל לסלוח לערבים
על זה שהם הכריחו אותנו להרוג את בניהם.
כן?
זה מתוך מבט עליון.
לא.
אם לא, אם זה הכל, יש דברים...
מה?
יצר הכוונה תאוות.
תאוות של האדם. האדם שבוי בתאוותיו.
מוציאים את האדם מן העולם.
זה רבי יהושע.
רבי יהושע משלים את דברי רבי
אליעזר. רבי אליעזר אמר דברים על דרך החיוב.
נכון, צריך להיזהר וכולי, אבל דברים על דרך החיוב.
ואילו רבי יהושע מדבר על דרך השלילה,
עין רעה ויצר הרע ושנאת הבריות.
רבי יוסי
אומר,
יהי ממון חברך חביב עליך כשלך.
מה זה רבי יוסי?
לפני כן רבי אליעזר אמר, יהי כבוד חברך.
והוא אומר, יהי ממון חברך.
מה ההבדל בין כבוד של חברך,
לבין ממון חברך?
כבוד חברך זה מצד עצמיותו.
ממון, ממון זה לא ממש הוא.
כן, אז יכולת להגיד,
אני אכבד אותו,
רק לא אכבד את ממונו.
אבל תחשוב,
אם הממון הזה היה הממון שלך,
מן הסתם גם אז היית דואג לו,
ולכן
אם ממון חברך חביב עליך כשלך.
והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך.
לא מובן.
מה זה אינה ירושה?
תורה ציווה לנו משה,
מורשה, קהילת יעקב.
ירושה היא לכל ישראל.
אז מה אתה אומר אינה ירושה לך?
אלא למי היא ניתנה כמורשה?
לכלל, יפה.
אתה כפרט, אינה ירושה דווקא לך. זה ירושה, כלומר, ברור שבתוך האומה
התורה תימסר,
אבל אתה צריך לזכות לעשות מאמץ כדי להכין עצמך ללמוד תורה.
שאלה מפורסמת.
כתוב שמישהו בעצמו תלמיד חכם,
ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם,
תורה מחזרת על אכסניה שלה.
כלומר, תמיד יהיה.
עכשיו, לפי זה אנחנו בני אברהם, יצחק ויעקב.
זה שלושה תלמידי חכמים, בומבה.
אז למה יש בישראל אנשים שההתנהגות שלהם לא מתאימה?
כי כתוב, תורה מחזרת על אכסניה.
זאת אומרת,
התורה מגיעה אל אכסניה,
אבל
באכסניה לפעמים פותחים את הדלת,
לפעמים לא.
כלומר, אתה אחראי על פתיחת הדלת.
עד כן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה.
עכשיו,
יש פה משפט מדהים.
וכל מעשיך יהיו לשם שמיים.
כמה מילים יש פה?
חמש.
חמש מילים.
אומר הרמב״ם,
כשאתה רואה את המשפט הזה,
ככה הוא כותב בשמונה פרקים,
כשאתה רואה את המשפט הזה וכל מעשיך יהיו לשם שמיים,
שמצליח בחמש מילים לסכם מה שאחרים כתבו בו חיבורים ולא השלימו,
תדע שנאמר בכוח אלוהי בלא ספק.
קודם כל,
זה בספרות היהודית-מוסלמית של ימי הביניים,
היה מקובל שמי שמסוגל להתנסח בצורה קצרה,
זה סימן לרוח הקודש.
אז כאן הרמב״ם הולך בכיוון הזה, עשו משהו מדהים,
רבים כתבו על זה ספרים ולא השלימו.
למי הוא מתכוון שרבים כתבו על זה ספרים ולא השלימו?
הוא
מתכוון לאריסטו, בספר האתיקה.
אריסטו כתב שני ספרים הנקראים אתיקה,
אתיקה אל ניקומקוס,
שהוא האתיקה העיקרי,
ויש אתיקה אל אוידמוס,
פחות מפורסם,
ומה זה אתיקה? זה תורת המידות.
תורת המידות,
ואף על פי שאריסטו מרבה לדבר על המידות,
הוא לא מצליח לומר לאן כל זה מגיע.
לאן כל זה מגיע?
אומר הרמב״ם,
הנה כאן חכם אחד בישראל,
רבי יוסר,
וכל מעשיך יהיו לשם שמיים,
והוא כלל את הכל.
עכשיו, למה הכוונה כל מעשיך יהיו לשם שמיים?
מה זה
כל מעשיך קודם כל,
ומה זה לשם שמיים דבר שני?
כל מעשיך זה כל פעולת האדם.
ואז הרמב״ם מונה בספר שמונה פרקים,
שבעה עיסוקים של בני אדם.
האחד, כל מה ששייך לגוף.
לאכול,
לשתות, וגם חיי האישות,
כל זה,
זה קשור לגוף.
הדבר השני,
איסוף הממון.
איסוף הממון זה קצת יותר רוחני מאשר ענייני הגוף,
כי הממון
הוא סך הכל איזושהי פיקציה המקובלת בחברה.
כן, לחתולים יש גוף, אבל לחתולים אין ממון.
הדבר השלישי, אומר הרמב״ם,
החוכמה.
אתה עוסק בחוכמה,
זה ברור ש...
זה צריך להיות מכוון למטרה נעלה.
הדבר הרביעי, הדיבור.
מה שאתה מדבר, הדיבור יילמד מן החוכמה לפי זה.
הדבר החמישי, החוש האסתטי.
השישי, חוש ההומור.
תראו שצריך להבין שזה מדורג בכיוון עליון יותר ויותר נעלה.
וגם הרע שאדם עושה.
שנאמר, שיש ביטוי כזה,
בכל דרכיך דעהו,
אמרו חכמים,
אפילו לדבר עבירה.
כלומר,
אם אדם עושה עבירה,
שגם העבירה הזאת תהיה,
תנוצל כדי להגיע לשם שמיים.
מה זה לשם
שמיים?
לשם שמיים זה, לפי הרמב״ם, כדי לדעת את השם.
אם אני לא אוכל ארוחת בוקר,
לא אוכל לדעת את השם,
כי
אני לא אהיה מיושב,
וכדומה.
הכל הכל מכוון בסופו של דבר לשם שמיים.
אפשר להבין את זה על דרך המקובלים,
שמיים זה ריבוי שמות.
יש הרבה הרבה מגמות,
הרבה מאוד ערכים,
ואתה צריך להפוך את כל הערכים האלה למגמה אחת,
לשם שמיים.
זה על דרך הדרוש יותר.
זאת אומרת הרמב״ם, כן,
זה פרק חמישי של שמונה פרקים,
פרק חשוב ביותר,
שבו הרמב״ם מסביר מהי מטרת החיים של אדם.
עד כאן משנה י"ב.
אז מה עושים?
לאיזה משנה להמשיך אחרי י"ב?
י"ג, נכון.
משנה י"ג.
רבי שמעון אומר, מי זה הרבי שמעון הזה?
רבי שמעון בן נתנאל.
רבי שמעון בן נתנאל, איך אתה יודע שזה הוא?
רב קיאתי אומר.
רגע, רב קיאתי אומר, כן, רבי שמעון.
אבל מאיפה הוא יודע על רב קיאתי?
זה
במה? לא.
אני מזכיר את משנה ח', נכון?
חמישה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי.
ומיהם הם רבי אליעזר בן הורקנוס,
זה רבי יהושע ורבי יוסי,
רבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך.
ואמרו שלושה, שלושה דברים.
לכן,
כשכתוב,
רבי שמעון אומר,
אנחנו יודעים,
לא בגלל הקהלתי,
אלא בגלל שקראנו מקודם,
שזה רבי שמעון בן נתנאל.
בסדר?
טוב.
רבי שמעון,
שהוא רבי שמעון בן נתנאל, אומר, הווה זהיר
בקריאת שמע ובתפילה,
וכשאתה מתפלל,
אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים
לפני המקום ברוך הוא שנאמר,
כי חנון ורחום הוא ארך אפיים ורב חסד וניחם על הרע,
ואל תהי רשע בפני עצמך.
טוב, בואו נבין על מה מדובר.
קודם כל,
מה זה הווה זהיר בקריאת שמע תפילה?
מה זה הווה זהיר?
שלא לעבור את הזמן.
כן,
יש כאלה שכתבו ככה,
לקרוא אותה בעונתה ובתפילה,
להתפלל כל תפילה ותפילה בזמנה,
שכן חביבה מצווה בשעתה.
אפשר להגיד,
אבל נראה לי שיש פה משהו אחר לגמרי.
מה זה קריאת שמע?
זה פרשות, שלוש פרשות מהתורה,
נכון?
התורה באיזה כיוון היא באה?
ממעלה למטה או ממטה למעלה?
ממעלה למטה, תפילה.
אם אתה למטה,
איך אפשר להתפלל?
אפשר להתפלל,
כלומר,
אחרי שקיבלת פנייה מלמעלה,
אתה
פונה בחזרה למעלה.
זאת אומרת
שיש קושי,
מובלע פה שהוא לא כתוב במפורש,
אבל הוא מתבקש,
במה שנקרא החוויה הדתית.
מה זה חוויה דתית?
זה דבר, זה מין תופעה מוזרה,
שבה האדם נותן ביטוי להשתוקקות שלו אל אלוהים.
כן, זה נקרא חוויה דתית.
דתית בעיה?
דתית.
דתית?
דוס.
ללשון דוס.
דתית.
דוסית.
כן, דוסית.
עכשיו, דוסיס,
צריך להגיד.
עכשיו, מה יש בחוויה הדתית?
יש איזה בעיה.
כלומר,
הביטוי המובהק ביותר של החוויה הדתית,
וזה מה שחוקרי הדת עסקו בו הרבה, זה התפילה.
עכשיו,
יש פה בעיה,
כי אתה צריך להתפלל לקדוש ברוך הוא,
ואתה לא יודע מיהו.
ואז יוצא שכאשר האדם מבטא את החוויה הזאת,
הוא עשוי מאוד,
כמעט בלתי נמנע, שהוא יהיה עובד אלילים.
כי הוא מדמיין כל מיני דמיונות,
והוא טוען שהוא עומד לפני האלוהות.
זה
לא נכון.
בעצם ראינו בכמה מקומות
שרק נביאים מותר להם להתפלל.
למה?
כי הנביא יודע לפני מי הוא מתפלל.
הרי הקדוש ברוך הוא פנה אליו,
אז הוא פונה בחזרה.
אבל אם אתה לא יודע מי זה הקדוש ברוך הוא,
אז איך אתה יכול לפנות אליו?
נכון?
ולכן רק הנביאים יכולים להתפלל.
יש את השאלה,
אנחנו הרי לא נביאים,
זה כבר 2400 שנה
שאין נביא בישראל,
וחוץ מזה כמה משוגעים,
ויש מבתי חולים, יש כמה אנשים,
אבל לא,
זה כואב הלב, היינו רוצים שיהיו לנו נביאים,
אבל אין לנו.
אז מי מתיר לנו להתפלל?
אנשי הכנסת הגדולה,
עזרא הסופר,
הנביאים האחרונים כתבו את נוסח התפילה,
בסדר.
אבל,
יש משהו נוסף.
לפני התפילה אנחנו קוראים את שמע.
קריאת שמע היא פנייה של האלוהות אלינו,
זה דברי תורה,
זה כתוב בחומש,
נכון?
ואז יוצא שאני יכול להתפלל אחרי קריאת שמע.
אז אני צריך להיות זהיר
בקריאת שמע ותפילה, כלומר,
לראות את היחס שיש בין הפנייה האלוהית אליי לבין הפנייה שלי בחזרה.
לכן חז"ל גם,
חיפשו בקריאת שמע כמה אזכרות יש בקריאת שמע,
מצאו שיש שמונה עשר אזכרות,
וכנגדן שמונה עשר ברכות בתפילת
שמונה עשרה.
אז הגמרא שואלת, ואיפה התשע עשרה?
ברכת המינים, נכון?
אז אומרים שזה בין המילים.
זה מאוד הגיוני,
כי מה זה אחדות?
זה פגיעה באחדות.
לכן, כנגד מינים, תגנו את ברכת המינים.
אז זה מה שאומר כאן רבי שמעון, וזהיר
בקריאת שמע ובתפילה.
היה יכול להגיד, וזהיר בקריאת שמע וזהיר בתפילה.
אלא הכוונה היא החיבור שיש בין הקריאת שמע לבין התפילה.
עכשיו, יש בסיומה של קריאת שמע, יש ברכה.
אמת ויציב
מסתיימת בגאל ישראל.
ברוך אתה ה' גאל ישראל,
ואז האדם מתחיל תפילת שמונה עשרה.
מה זה אומר?
זה נקרא לסמוך גאולה לתפילה.
לסמוך גאולה לתפילה זה לא דבר מובן מאליו.
בימי קדם,
בימי התנאים הראשונים,
לא סמכו גאולה לתפילה.
בימינו,
וואלה,
שולחן ערוך מלא בהוראות,
צריך מאוד להיזהר,
לסמוך גאולה לתפילה.
מה קרה?
לפני זה לא היה.
הרי, יש הלכה,
היה עומד בראש האילן או בראש הנדבך.
והגיע זמן קריאת שמע.
אז הגיע הזמן לקריאת שמע.
קריאת שמע, מתי זמן מגיע?
עלות השחר.
זאת אומרת,
זה אדם שעובד בלילה.
הוא על הפיגומים,
כן?
הוא על הפיגומים,
מבסוט לו מהחיים,
קוטף זיתים או מוסיף לבנים.
פתאום הוא רואה קרן אור ראשונה, קורא קריאת שמע,
עם כל הברכות, ומסיים גאל ישראל.
הגיע הזמן התפילה.
יורד...
והוא מתפלל.
זאת אומרת שיש איזה זמן גדול, בין זמן קריאת שמע
לבין זמן תפילה.
מתי זמן התפילה?
והנץ החמה.
זאת אומרת,
הוא רואה את השמש מתחילה לעלות,
הוא יודע.
אז זה יכול להיות שעה וחצי.
תלוי בעונה.
לפעמים זה 40 דקות, אבל יש איזה הפרש.
כמה זמן לוקח, אגב, לקרוא את שמע ואת ברכותיה?
הרמב״ם אומר, כעשירית השעה.
שזה?
שש דקות,
שש דקות.
מה הוא אמר?
זה לא תלוי בין חורף וקיץ.
לא הבנתי,
אתה מתפלל יותר,
אתה אומר את הקריאת שמע יותר לאט,
אם זה חורף או קיץ?
באמת.
טוב,
אבל ההפרש בין קריאת שמע לבין התפילה,
אז
זאת אומרת שלא סמכו גאולה לתפילה.
פתאום,
בדור מן הדורות,
התחילו לסמוך גאולה לתפילה.
למה?
פשוט מאוד, אני צריך לדעת לפני מי אני מתפלל.
בזמן שבית המקדש קיים,
אתה שואל כל אדם בעולם,
גוי,
למי היהודים מתפללים?
התשובה היא פשוטה,
מי שיש לו מקדש בירושלים.
כלומר, הכתובת ברורה, יודעים למי מתפללים.
לאלוה ששיכן את שמו באותו מקדש.
אבל אחרי שחרב המקדש,
למי מתפלל היהודי?
כבר אין כתובת.
הוא מתפלל למי שבעבר גאל את ישראל ועתיד לגאול אותם.
כלומר, הממד ההיסטורי מתחיל לקבל משמעות.
ברוך אתה השם, גאל ישראל ואז להתפלל.
אתה מתפלל לגואל, למי שגאל ישראל.
בסדר?
טוב.
אז זה מה שאומר כאן,
רבי שמעון אומר,
היה זהיר בקריאת שמע ובתפילה.
על להצמיד את זה לזה.
ברמה של פילוסופיה,
אולי אפשר להגיד שבגלל זה מלאכי הוא
זה שאמר שוב אליי ושוב אליכם,
זאת אומרת שרק בדור שלו,
נקרא לזה,
היה את הפנייה הזאת.
כידוע, ממלאכי המקדש היה בנוי.
אבל זה לא שתכף,
לכאורה,
לא הוא.
זה ארבע מאות שנה מאוחר יותר, לא, לא,
לא קונה.
טוב.
וכשאתה מתפלל,
אל תעש תפילתך קבע,
אלא רחמים ותחנונים לפני מקום ברוך הוא.
מה זה קבע?
כי מי שפורק נטל מעליו,
כן?
כלומר, צריך להתפלל, יאללה, בוא נגמור עם זה.
אז זה נקרא לעשות תפילתך קבע.
אלא ההפך,
צריך רחמים ותחנונים לפני מקום ברוך הוא.
עכשיו,
זה דבר לא מובן מאליו.
אם יש לי נוסח קבוע של התפילה,
זה דווקא אדרבא,
אז התפילה היא קבע.
הרגל, כאילו,
מה אתה מתכוון?
כאילו,
כשזה לא אמור להיות הרגל,
זה כאילו כל פעם אנחנו מגיעים לזה בצבא,
מתרגשים שוב מחדש.
כן, אבל זה שהנוסח הוא קבוע לא עוזר לי.
אדרבא, זה אמור להפריע לי.
נכון?
התשובה היא שאדרבה,
זה שהנוסח הוא קבוע,
זה מה שמאפשר לי דווקא לא להתרגל.
למה?
כי הנוסח, אותו נוסח תמיד.
המתפלל אף פעם לא אותו מתפלל.
אז אני יודע בדיוק איך למדוד את עצמי.
הנוסח הקבוע הוא סרגל,
שלפיו אני מודד את עצמי.
איפה אני מכוון בבוני ירושלים,
ואיפה אני מכוון ברופא חולי ישראל.
זאת אומרת, רופא חולי עמו ישראל.
זאת אומרת שכל פעם אני צריך לראות,
אני בודק איפה אני עומד ביחס לרצונות הקבועים המובאים בתפילת שמונה עשרה.
ולכן,
דווקא זה שהנוסח הוא קבוע,
זה מה שמאפשר לי שהתפילה לא תהיה קבע.
עד כאן מובן?
טוב. זה גם הרב קוק
במוסר אביך.
מדבר על זה שהתפילה היא בחינה לאדם לדעת איפה הוא עומד.
כי הוא אומר ככה, למשל, כשאומרים על כן נקווה לך,
להעביר גילולים מן הארץ.
אומר הרב קוק,
למה יזיקו האלילים למי שכל מטרתו למלא כרסו מעדנים.
כן,
אתה אומר לי, תשמע, יש עבודה זרה בעולם.
תביא לי חומוס.
זה לא מסתדר.
זאת אומרת, על זה אתה בודק איפה
אתה עומד ביחס לתוכן של התפילות עצמה.
אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא.
עכשיו אני רוצה להבין קצת את הביטוי הזה.
אנחנו בדרך כלל אומרים הקדוש ברוך
הוא.
כאן כתוב המקום ברוך הוא.
מה ההבדל בין שני הביטויים?
אגב, גם הקדוש ברוך הוא וגם המקום ברוך הוא,
הם ביטויים לא מקראיים.
זה ביטויים של תקופה מאוחרת,
אחרי הפסקת הנבואה.
יוצא שהביטויים האלה הם ביטויים בעלי אופי אינטלקטואלי,
רציונלי,
לא חווייתי כמו שהנביאים חוו.
תקופת המשנה, כן.
גם קצת לפני,
אבל צריך להבין,
למה הקדוש ברוך הוא נקרא המקום?
למה הוא נקרא המקום?
אין לי מקום, המקום יש אותי.
יפה, כלומר, הוא נותן מקום לכל.
יש ביטוי,
אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו,
שזה לכאורה לא מובן.
אני אף פעם לא אגיע למקומו.
אז היה צריך להגיד,
אל תדון לחברך,
אף פעם, כן.
אבל זה לא מה שכתוב,
כתוב אל תדון לחברך עד שתגיע למקומו.
זאת אומרת שיש מישהו שמגיע למקומו של חברו.
מי זה שמגיע למקומו של חברו?
המקום, ברוך הוא.
ומתי הוא מגיע למקומו?
ביום שבו הוא בראו, שזה ראש השנה.
ולכן הקדוש ברוך הוא דן את כל העולם בראש השנה.
כי הוא מגיע למקומו של כל אחד ואחד.
ומה עושה הקדוש ברוך הוא באותו יום?
זה ראש השנה תמיד יוצא בראש חודש.
שמתם לב לזה?
בראש חודש,
הקדוש ברוך הוא,
יש לו תיק שהוא צריך לטפל בו.
כן?
מיעט את הירח.
אתה ואני נכפרה, על שמיעטתי את הירח.
זאת אומרת שהוא מלמד על עצמו זכות.
אז הוא דן את חברו,
גם כן, לזכות.
בגלל שהוא מגיע למקום.
כך אומר רבי נחמן מברסלב.
אופייני לו,
כן. כן. או שכן או שלא.
פשוט מאוד, כי הנביאים לא מגיעים לשם.
כלומר,
הנביאים לא משיגים את מה שאתה דיברת עליו עכשיו.
לא, הם לא חוו.
זאת אומרת, הנביאים לא,
הם מדברים על ההתגלות האלוהית אליהם,
לא על המקום שהקדוש ברוך הוא נתן לעולם.
היחיד שבו זה כן מופיע,
אבל מקום, מקום,
המקום,
המקום היחיד שבו זה מופיע זה אצל משה.
כשמשה אומר, הַרְאֵנִי נָא, אֶת-כְּבֹדֶךָ,
אז הוא אומר לו, תשמע, תירגע, לא תוכל לראות פניי,
אחוריי יראו,
אבל הוא אומר, הנה מקום איתי,
מקום איתי.
וניצבת על הצור,
והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור,
ושכותי כפי עליך עד עוברי, נכון?
אז מה זה,
הנה מקום איתי,
אומר המלבים שכאן הקדוש ברוך הוא גילה למשה את סוד הצמצום.
אמר לו, יש מקום איתי,
אז אתה תהיה שם,
הנה מקום איתי,
וניצבת,
מה זה וניצבת?
אתה תעמוד על זה, כמו
באנגלית אומרים understand, נכון?
לעמוד,
וניצבת על הצור, אתה תבין איך יצרתי את העולם,
על ידי הסילוק.
בתוך נקרת הצור,
מה זה נקרת הצור?
זה מקום כדורי,
ריק, בתוך הסלע.
אז זה מה שהוא הבין, אבל זה אצל משה רק,
בסדר?
עכשיו, זה גאוני אגב, דברי המלבים שם.
אז זה מקום פיזי?
לא,
על ידי...
זה מקום של יעקב.
ממש זה פיזי.
כי הוא עומד על הסלע,
מה?
כן, זה צורת המשל, זה השפה של המשל.
לא,
יכול להיות שגם הייתה שמה מערה,
בפועל,
הרי אליהו הגיע אל המערה הזאת.
עכשיו,
מה זה הקדוש ברוך הוא?
זה משהו אחר לגמרי.
זה ביטוי פרדוקסלי, שהקדוש הוא בעצמו הברוך.
הקדוש
ברוך הוא,
לא הקדוש יתברך,
או הקדוש ברוך יהיה,
אלא הקדוש הוא בעצמו הברוך.
יפה, זאת אומרת הטרנסצנדנטי הוא בעצמו האמננטי.
ולכן המילה הוא,
ראשי תיבות,
הוא ושמו אחד.
כן, יותר משמעות, זה ביטוי לגמרי מופשט.
אבל אני לא יכול להתפלל לפני הקדוש
ברוך הוא,
אלא לפני המקום ברוך הוא, שנותן לי מקום.
בלי זה אני לא יכול להתפלל.
שנאמר,
כי חנון ורחום ארך אפים
ורב חסד.
ונחם על הרעה.
אל תהי, רגע רגע, כן.
ואל תהי רשע בפני עצמך.
מה זה אל תהי רשע בפני עצמך?
הרי אם אני בא להתפלל,
זה סימן שחסר לי משהו.
כנראה מגיע לי שיהיה לי חסר.
אבל יש גם תודעה.
בתפילה?
לא.
מתפללים רק כי חסר?
כן.
אני אסביר.
הגדרה של תפילה אצל חז"ל,
לא אצל ההמון, אצל חז"ל, הגדרה של תפילה זה בקשה.
בקשה למילוי החסרון.
כך כותב גם המביט רבי יוסף מיטרני בספרו
בית אלוהים בשער התפילה פרק א',
בסדר?
שגדר התפילה זה בקשה מהאדם אל האלוה למלא דבר חיסרון שאינו ביכולתו.
כלומר,
אם זה ביכולתי, למה אני מטריד למעלה?
אבל אם זה לא ביכולתי, אני מבקש.
זאת אומרת
שהתפילה היא בקשה. אז למה בתפילה יש גם שבח והודאה?
אז הגמרא אומר,
זה לא יפה לבקש
בלי
לשבח קודם.
וזה לא יפה לקבל בלי להודות אחר כך.
יוצא לפי זה שעיקר התפילה זה הברכות האמצעיות,
הבקשה.
בסדר?
אגב,
זה כבר מבוהר בספר הקדוש, ואני תפילה.
למה זה מוסבר בהרחבה?
למה אתה לא קראת?
כן. עכשיו,
אז איפה היינו?
אז זאת אומרת, אם אני מתפלל,
זה סימן שחסר לי.
אם חסר לי,
אז אולי זה
מגיע לי שחסר לי. אז אני רשע.
לא,
אל
תהיה רשע בפני עצמך.
כי אם לא,
לא תוכל להתפלל.
התפילה היא דרישה של שינוי סדרי העולם.
העולם לא מתוקן ואתה בא לדרוש מהפכה.
יוצא לפי זה שהתפילה
היא מעשה הופכי למעשה הקורבנות.
יוצא לפי זה שהתפילה היא מעשה הופכי
למעשה הקורבנות.
אני אסביר.
הקורבן תפקידו לשמר את מצב העולם שלא יתקלקל.
כלומר, הקורבן הוא פעולה שמרנית.
בתפילה אני עושה בדיוק את ההיפך, אני
בא לדרוש את שינוי סדרי העולם.
אז אמנם יש צד משותף שזה ממטה למעלה,
אבל
המטרה היא שונה לגמרי.
בקורבן אני משמר, בתפילה אני משנה.
בסדר?
כי זה בדיוק בשביל זה שהוא קיים.
זה כמו שיש לך מכונה שצריך לשמן אותה מדי פעם.
קורבן תמיד.
כבש אחד תעשה בבוקר, כבש השני תעשה בין הארבעים.
כל הזמן אותו הדבר.
זה הסדר הקבוע,
ולכן גם אתה רואה שבמקדש,
איפה שמקריבים את הקורבנות,
שום דבר לא משתנה.
אפילו אין שבת.
כלומר, שבת, תעשיר את זה מחוז המקדש.
בתוך המקדש מדליקים אש, הכל שוחטים,
כאילו אין שבת.
אז למה יש קורבן המוסף של שבת?
זו הכוונה שזו חדירה של העולם החיצוני אל תוך המקדש.
יש הרבה מה לדבר על זה,
לפי ההבנה סדרי הפרשיות, אבל בואו נניח את זה בינתיים.
נכון,
נכון.
אני צריך לדעת מה חסר, ואז אני יכול להתפלל.
בסדר?
וזה מה שמודד אותי.
למשל, אדם אומר,
על כן אקווה לך שהאלילים ייקרתו.
אז הוא אדם מודד,
האם באמת זה חסר לו,
שיקרתו האלילים.
אם מה יזיקו האלילים,
למי שכל מטרתו למלא קריסו מעדנים,
אומר הרב קוק במוסר אביך.
זה מודד את האדם, יפה.
לכן, אני יכול להתפלל אם אני יודע מה חסר.
אז השאלה היא,
איך אני יודע מה חסר?
כדי לדעת מה חסר,
כתבו לי הנביאים האחרונים את ה-18 ברכות,
כדי שיידע מה
חסר.
עכשיו, למה התפילות
הן כנגד התמידין?
תפילה היא כנגד קורבן התמיד, זה כבר לא מובן.
אלא שאחרי שבטלו הקורבנות,
התפילה לקחה על עצמה תפקיד נוסף שלא היה לה מקודם,
והיא להחליף את הקורבן.
ואז היא קיבלה שני מאפיינים שלא היו לה מקודם.
אחד,
שהנוסח קבוע.
שתיים, שיש לה זמן קבוע.
כמו הקורבנות.
דבר שלא היה מקודם.
משנה י"ד.
מתקדמים, לא?
רבי, מה?
סליחה,
אבל לא הבנתי מה שאמרת על איך להתפלל למי שלא מכירים.
אתה לא יכול להתפלל למי שאתה לא מכיר,
אלא אם כן הוא פנה אליך.
אז
אם אתה נביא,
הוא פנה אליך.
אם אתה לא נביא, הוא פנה אליך דרך התורה.
היא גם התורה,
היא נבואת משה.
כיוון שאתה שייך לתורה, אז אתה יכול להתפלל.
מה זה השייכות שלנו של התורה? זה קריאת שמע.
אז בן אדם שעייף ולא בא לו להתפלל,
או לא רגיל, או משהו כזה.
אף פעם לא בא לו.
לא צריך להרגיש רשע.
לא, זה שאני לא רוצה להתפלל זה מובן.
זה הנטייה הטבעית של האדם.
לא להתפלל.
כן, הגמרא אומרת על הפסוק רום זולות לבני אדם,
דברים העומדים ברומו של עולם,
ובני אדם מזלזלים בהם.
עכשיו נשאלת השאלה, למה מזלזלים?
התשובה היא שזה עומד ברומו של עולם.
תאר לעצמך שאתה עולה אל ראש האוורסט,
ראש האוורסט שמה זה מקום די קטן,
ויש שמה גאיות וזה, ואומר לך, תעמוד שמה.
כמה זמן אני יכול לעמוד שם?
מפחיד מאוד, נכון?
הדברים העומדים ברומו של עולם, אני חשוף בצרי.
כן,
אני מזלזל בתפילה כדי להינצל מן המעמד הזה.
אז זה נורמלי שאדם לא רוצה להתפלל.
כן?
כי הרי,
אם אנחנו נלך לפי מה שאומרים המחנכים הדתיים,
שזה טבעי לאדם להתפלל,
אז יש פה משהו לא נורמלי.
אני בבוקר,
אני, אומרים לי, תקום, תתפלל.
אני מעדיף את הפוך.
נכון?
אז איך אפשר להגיד שזה טבעי?
זה לא טבעי.
זה לא.
זה הארה של הנשמה,
זה
טבע הנשמה להתפלל.
ראיתי? טוב.
הלאה.
מה?
מה?
במצוקה כן.
אבל אדם לא נמצא במצוקה כל יום.
לכן דעת הרמב"ן היא שמצווה להתפלל זה בשעת צרה.
יש צרה, יש מצווה דאורייתא להתפלל.
וזה מובן מאליו, כן, אדם ב...
אפילו הגנבים,
הגמרא אומרת,
הגנב,
כשעומדים לתפוס אותו,
מתפלל.
גנבה,
פיתחא דמחתרתא,
כרכיא.
משנה י"ד, כן, בבקשה.
רק תסביר פעם לגבי ההבדל בין רשע,
שיש הבדל בין רשע מוחלט לרע.
נכון.
אבל אם יש לך רע, אז שם אתה כן יכול...
אה,
זה כן, אתה צריך לדבר, רע לי, כן, נכון.
רע לי, אבל אני לא רשע.
כן, יפה.
הגדרה נכונה.
משנה י"ד.
רבי אלעזר אומר, מי זה רבי אלעזר הזה?
רבי אלעזר בן ערך, איך אתה יודע?
משנה ח', נכון?
אבל זה גם כתוב בקיאטי.
הוא יודע את זה, טוב.
רבי אלעזר בן ערך אומר,
הווה שקוד ללמוד תורה,
ודע
מה שתשיב
לאפיקורוס,
ודע
לפני מי אתה עמל,
ונאמן בעל מלאכתך,
שישלם לך שכר פעולתך.
מה זה שקוד ללמוד תורה?
מה זה לשקוד?
שזה יוצא קבוע,
כן?
כלומר, אני שוקד על זה,
אני גם שוקד על דברי לעשותו, כלומר,
ממהר לעשותו.
כלומר, זה ה...
כלומר,
התב, המיתר שעליו אני צריך למצוא, צריך להימצא.
יש לפעמים אדם, נגיד, אומרים לו, אתה צריך
לקטוף תפוחים,
בסדר, אבל זה לא מה שמטריד אותי,
אני מוטרד ממשהו אחר לגמרי,
אני רוצה לבנות לי בית.
אבל בינתיים אני אעסוק בתפוחים,
אבל תפוחים לא מעניינים אותי.
אז השאלה היא, איפה נמצא מרכז ההכרה שלך?
זה מה שאומר רבי אלעזר, ושקוד.
התורה זה מרכז ההכרה שלנו.
לדע מה שתשיב לאפיקורוס.
מי זה אפיקורוס?
כופר.
ולמה קוראים לו אפיקורוס?
היה אפיקורוס, נכון?
אפיקורוס היה הפילוסוף.
נהנתן לא בדיוק,
כן?
אמנם אומרים על מישהו שהוא אפיקורי,
הכוונה שהוא נהנתן,
אבל אצל אפיקורוס זה לא היה כך.
אצל אפיקורוס דווקא הייתה הדרכה לחפש את העונג הרוחני.
כן, כלומר, תכלית האדם העונג, אבל איזה עונג?
העונג הרוחני או המוסרי, בסדר?
לעומת רבו,
אריסטיפס מקירני,
שכן דיבר על הנאות במובן היותר גס של החיים,
אבל אפיקורוס, סך הכל,
הוא לא שונה מכל פילוסוף יווני אחר.
ודווקא הוא,
התלבשו עליו,
להגיד,
כופר,
זה אפיקורוס.
מה קרה?
מה כל כך חמור אצלו?
אז אומרים שהוא היה אתאיסט.
יש טענה כזאת, זה לא לגמרי ברור,
אבל אומרים שאפיקורוס היה אתאיסט.
אבל
צריך להבין יותר לעומק.
אצל החכמים,
הרי הם תלמידיהם של הנביאים,
כשיש נבואה בעולם,
יש חוויה בלתי אמצעית של התגלות.
מפסיקה הנבואה, מה נשאר לנו?
השכל.
השכל.
השכל בא להסביר לנו מה הייתה החוויה
של הנביאים.
עכשיו מגיע אפיקורוס ואומר,
אתם יודעים מה זה השכל?
זה כלי לעונג.
כלומר, זה חילול של הכלי המרכזי ביותר שנשאר לחכמים.
לכן אין לך כפירה גדולה מזו.
כלומר,
זה כמו שאדם אומר,
תשמע,
הייתה לנו אתמול הרצאה מדהימה,
איזה תענוג זה היה.
היה שמה, המרצה היה אינטלקטואל מבריק.
ומה הוא אמר?
לא בדיוק הבנתי, אבל זה היה מבריק.
זה היה תענוג.
כן, אז זאת אומרת שאתה משתמש בשכל לא בשביל המטרה האמיתית שלו.
וזה מה שבעיני החכמים היה בלתי נסבל.
אגב,
ראיתי מאמר בקובץ תרביץ.
תרביץ זה כתב עת של האוניברסיטה העברית,
הייתי בו ויש שם מחקר לביאור,
לתולדות המונח אפיקורס.
איפה זה בא?
ושם כותב המאמר אומר, יש קושיה.
הרי בידוע שחכמי התנאים
לא ידעו פילוסופיה.
מאיפה הוא יודע את זה?
מה?
מה, התנאים?
לא, זה הרבה הרבה לפני.
זה לפני.
כן, כן.
זה אפילו 500 שנה לפני.
אחרי המיתולוגיה היוונית.
כן, בתקופה של המעבר מהמיתולוגיה לפילוסופיה.
זה מופיע משנה בסדר.
לא, זה אפיקורוס.
אה, אפיקורוס.
אבל המשנה היא הרבה יותר...
לא, המשנה הרבה יותר מאוחרת.
איך אני יודע?
כי אני אמרתי את זה.
עכשיו, שם במאמר הוא כותב,
מדוע החכמים השתמשו במילה אפיקורוס,
והלא בידוע שהם לא ידעו שום דבר בפילוסופיה.
עכשיו, איפה הוא יודע את זה?
ציטוט מפרופסור א'
א'
הורבך.
אז אם אורבך אמר שהם לא ידעו פילוסופיה,
אז זה קושיה איך הם יודעים את המילה אפיקורס.
כן,
זה מה?
אז כאילו ידעו פילוסופיה.
בוודאי שהם ידעו.
כן,
אבל יש בגמרא,
בואו ונקבל את פניו של פילוסופוס חברנו.
זה
לא דבר.
אז צריך להבין בכלל מאיפה המילה פילוסופיה,
אבל לא ניכנס לזה עכשיו.
אבל פה, גם מה שתשיב לאפיקורס,
צריך לדעת
איך להשיב.
עכשיו, מה זה להשיב?
להשיב, אנחנו מכירים את הביטוי הזה ממקום אחר,
להחזיר בתשובה, זה להשיב.
כלומר, אתה צריך להשיב את האפיקורוס בתשובה.
דע מה שתשיב לאפיקורוס.
כן, כלומר, האפיקורוס הוא אומלל.
ולכאורה,
היה צריך להגיד, זו שאלה של הרב אשכנזי,
ודע מי שתשיב לאפיקורוס,
כי הרי האפיקורוס יודע מה,
הוא לא יודע מי.
כלומר,
כל הפילוסופיה עוסקת באובייקטים,
היא לא עוסקת בסובייקטים.
הוא לא מכיר את האלוהות בתור מי שהוא.
כן?
אז, אבל בכל זאת כתוב כאן דע מה.
דע מה,
כי שערי דמעה,
לא ננהלו.
כן?
על ידי הדמעה,
אז מתגלה מי שמסתיר את עצמו וגורם לאפיקורוס לדבר.
ודע, ולכן זה,
כי ההמשך הוא ברור, ודע לפני מי?
אתה עמל.
עמל פה זה לא תור ועמית, אלא פורום.
נכון, יפה מאוד.
תתן לי את עמל.
ונאמן ובעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.
זה היה צריך להסביר,
אבל מה נעשה שהזמן של השיעור יסתיים.
