שלום וברכה
וחודש טוב ושמח.
אני מקווה מאוד ששרדתם את ה...
מה?
בקושי רב, אבל שרדתם
את החוויה הקשה מנשוא של הפסקת הלימודים לתקופה כל כך ארוכה.
קצת הפוגה בשביל הגעגוע,
אז זה שווה.
טוב, אבל אנחנו עכשיו נתמלא באנרגיות חדשות,
ואנחנו לומדים,
ממשיכים ללמוד,
את ספר נתיבות עולם.
מאת רבינו המהר"ל מפראג,
ואנחנו בנתיב העושר.
כן, בנתיב העושר,
אחד האחרונים.
והגענו לפרק ב' כבר הגענו?
כן, נכון.
כן, בדיבור המתחיל האדם, נכון?
כן.
מה?
מה
אתה רוצה?
אנחנו...
אנחנו בעמוד,
במהדורת ברקוביץ' שלפני כן,
בעמוד תכנ"ו
בעמודה השמאלית.
זה בפרק ב', זה באמצע פרק ב'
של נתיב העושר,
דיבור המתחיל, האדם אשר נתן לו,
בעמודה השמאלית.
ברוך אתה, אדוני,
אלוהינו מלך העולם, שהכל נברא.
האדם,
אשר נתן לו השם יתברך העושר,
יש לשמור,
שלא יהיה יורד מעושר שלו.
כי העושר הוא קל הסרה מאוד,
לכן צריך לשמור עצמו מזה.
כן, ראינו, הברכה הראשונה של ברכת כהנים,
יברכך השם וישמריך.
אומר רש"י,
יברכך, ירבו נכסיך.
הרבה כסף.
וישמריך מן הגנבים.
כלומר, העושר הוא לא עצמותי לאדם, כמו למשל גופו.
גופו של אדם עצמותי לו, לכן יותר קל לשמור על גופו
מאשר על עושרו.
כן?
או אפילו על חוכמתו מאשר על עושרו.
העושר, סך הכל,
זה המעגל היותר חיצוני של האדם,
לכן צריך שמירה יתרה.
נשים לב לכך
שהעושר נחשב לדבר טוב,
כן?
הרי על זה הברכה, יברכך ה'
שהעושר הזה מאת ה'.
ודבר אחר, וגם זה המדרגה הראשונה,
כן?
היה אפשר לחשוב שהאידאל הרוחני דורש מן האדם שלא יהיה עשיר.
למשל,
אצל הנזירים הנוצרים,
אחד הדברים שהם מקבלים על עצמם כשמקבלים נזירות,
זה להיות עניים.
מה?
להיות עניים, כן.
זה אחד מהתנאים הנזירות אצל הנוצרים, להיות עני.
אבל ביהדות, לא, ההפך.
הברכה זה העושר.
שכר על עשתרות צאנך.
וכסף וזהב ירבה לך,
ובקרך ירביון,
וכל אשר לך ירבה.
זאת אומרת, זו הברכה, רק שצריך להיזהר,
שלא תשכח את השם אלוהיך.
דבר נוסף,
יברכך השם וישמרך,
לא נאמרה המילה פניו.
בעוד שיאר ויישא,
יאר השם פניו אליך, יישא השם פניו אליך.
לעומת זה באושר אין פנים, יש אמנם ברכה,
אבל אין פנים.
כי האושר הוא שכבה,
שכבה ראשונה, שכבה יכולה גם לכסות.
לכן לא נאמר פניו עד שכיוון שיברכך השם וישמרך,
מתוך כך אתה תעלה ליאר השם פניו אליך.
בברכה לא נאמר פניו.
אתה מכיר את ברכת כהנים?
מה המשפט הראשון?
יברכך,
השם,
תשמע, איפה פניו?
בהמשך, לא, אבל באושר לא נאמר פניו.
יברכך, יברכך, לפי מה שלמדנו לפני בערך ארבע דקות,
רש"י אומר, ירבו נכסיך.
נכון, אבל ריבוי נכסיך זה נקרא עושר.
ריבוי נכסים זה עושר.
בסדר.
גם אצלנו,
העושר יכול להתנגש,
אבל זה לא גזירת גורל.
מה שאין כן אצל הגויים,
שאצלם הפגישה עם אלוהים היא בהכרח ספיריטואלית,
כלומר רוחנית.
כן, נכון.
נכון.
אתה צודק.
כן, מרבה נכסים,
מרבה דאגה,
לא כלל מרבה בסחורה מחקים וכו',
נכון. תשובה,
יש הבדל בין ברכה לבין תורה.
כשהתורה נותנת,
כשהקדוש ברוך הוא בתורתו מבשר על ברכה, זה עושר.
כשאדם רוצה להשיג תורה,
הוא צריך להיות מוכן לוותר על העושר.
זה משהו אחר לגמרי.
זה שני קניינים שונים.
בואו, אתה איתי?
טוב.
החכמים חכמינו היו עשירים מאוד.
זה נכון.
זה נכון.
אז יש באמת שאלה,
יש בגמרא במסכת ברכות, שרבי יוחנן אמר לרבי אלעזר,
לא כל אדם,
אין אדם זוכה בשני שולחנות.
נכון?
כלומר, אי אפשר גם שיהיה לך גם נכסים וגם עולם הבא.
התוספות שם מעירים
שזה הגרסה הנכונה לדעת התוספות,
זה לא כל אדם זוכה לשני שולחנות,
והתוספות אומרים שהרי מצאנו מי שכן זוכה,
למשל רבי יהודה הנשיא. המהר"ל בנצח ישראל
חולק על דברי התוספות,
אומר, הגרסה הנכונה זה אין אדם זוכה לשני שולחנות,
כי גם אדם כמו רבי יהודה הנשיא היו לו ייסורים.
כלומר,
לא ייתכן שכל שלימות ברכתו של רבי הייתה העושר
שלו. לכן, ברגע שרבי מזומן לחיי העולם הבא,
זה אומר שעושרו זה לא שולחן שלם.
יש מדרש כזה
בבראשית רבה.
אני חיפשתי אותו,
לא מצאתי אותו שוב,
אבל בטוח שהוא כתוב שם.
על רומאי אחד שעשה סעודה גדולה.
עשה סעודה גדולה,
הזמין את כל בני הכפר שלו אל הסעודה,
כולל היהודים.
והשולחן היה גדוש בכל טוב.
הוא התחיל לטעום, ראה שאחד המאכלים מקולקל.
הפך את כל השולחן כולו.
שאלו אותו היהודים, מה קרה לך?
הרי בשביל מאכל אחד אתה מפסיד את כל שאר המאכלים.
אמר להם, אתם מדברים ככה כי לכם יש עולם הבא.
ולכן לא כל כך אכפת לכם שעולם הזה יהיה
מושלם, אבל אני, יש לי רק עולם הזה,
צריך להיות מושלם.
עכשיו, הדבר הזה הוא עמוק מאוד.
זאת אומרת
שזה לא סתם גשמיות,
זה הגשמיות בתור מקום השלימות.
כן,
השלמות הגשמית היא חשובה לאומות העולם.
אצל ישראל תמיד יש איזושהי רתיעה.
נכון, צריך להיות יפה,
מתוקן וכולי, אבל לא עד הסוף.
כן, תמיד יישאר משהו
בשביל היתרה.
כן,
טוב.
ובמדרש, מה?
אז בקיצור, ראינו, העושר קל להסרה.
כלומר,
יכול להיות שאדם יש לו עושר,
הוא יפסיד אותו.
ובמדרש.
ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד.
אז
מקנה רב,
סימן שהם עשירים,
בני גד ובני ראובן.
הלכה,
שלושה מתנות
נברא בעולם.
זכה באחת מהן,
נטל חמדת כל העולם.
זכה בחוכמה,
זכה בכל.
זכה בגבורה,
זכה בכל.
זכה בעושר,
זכה בכל.
אמיתי, כלומר זה חכם גיבור ועשיר, כן?
אמיתי, בזמן שהן מתנות מן שמיים,
ובאות מכוח התורה,
אבל גבורתו ואושרו של בשר ודם אינו כלום.
כלומר, אם אתה
חכם או גיבור
בלי קשר לאלוהות,
זה בעצם, זה שום דבר, זה לא קניין.
וכן שלמה אמר,
שבתי וראה אני תחת השמש,
כי לא לקלים המרוץ,
ולא לגיבורים המלחמה,
וגם לא לחכמים לחם,
וגם לא לנבונים עושר, וגם לא ליודעים חן,
כי עת ופגע יקרה את כולם.
אז זאת אומרת שיש לך קניין, אבל הקניין הזה באיזשהו שלב אובד.
ובהוא
זה. עד כאן דברי המדרש.
נכון.
חוץ ממה שלא אובד.
כלומר, מה שנצחי.
האדם קנה לו דברי תורה, קנה לו חיי העולם הבא.
זה מדרש או הלכה?
את
החוכמה אי אפשר לאבד.
למה?
כי גם אדם שאיבד את חוכמתו,
החוכמה הזאת נשמרת לחיי העולם הבא.
זה מושקע שם.
צדקות?
לא.
צדקות, כן, מעשים טובים.
אבל העושר שלו,
או שיש לו או שאין לו.
מה אתה שואל?
זה מדרש או הלכה?
זה מדרש.
זה כתוב הלכה.
נכון, כי הלכה זה מדרש.
המילה הלכה אצל חז"ל אין פירושה הלכה.
אלא
כל דבר תורה שבעל פה נקרא הלכה.
בסדר?
זה שפות שונות, כן?
כשאנחנו אומרים הלכה למעשה,
כן,
זה השפה העברית המאוחרת יותר.
המילה הלכה בחז"ל פירושה כל דבר תורה.
נקרא הלכה.
בסדר?
בירושלמי זה ככה גם, כן?
לעומת זה, בימינו המילה הלכה זה הפך מהגדה.
אתה איתי?
אתה צריך לדעת שעברית
זה שפה משתנה,
ויש בגדול ארבעה סוגי עברית.
עברית מקראית,
של התנ״ך,
עברית משנאית,
של המשנה,
של התנאים,
עברית רבנית, של ימי הביניים,
ועברית מודרנית, של ימינו.
הרבה פעמים אנשים מתבלבלים בגלל שהם אינם
מכירים את כל השינויים של השפה.
בסדר?
אה?
בכל דבר,
אמרתי זה בגדול.
אליעזר בן יהודה, דוד ילין, האקדמיה ללשון העברית,
וכדומה.
מה?
ועד הלשון.
בסדר?
טוב.
אבל גם לפני זה, לפני זה הייתה...
טוב, ובמדרש, תראה, ובעבור זה.
כי המתנות שהן בעולם הן שלוש,
האחת הוא דבר שהוא שכלי,
והוא בלתי גשמי,
כמו החוכמה,
שהוא דבר שכלי,
בלתי גשמי.
והשני הוא דבר שהוא
הפך זה,
שהוא גשמי לגמרי,
כמו העושר,
שהעושר רק בקניינים הגשמיים.
והשלישי הוא דבר שהוא כלול משניהם,
כי הגבורה שבה אדם,
ומכוח הנפש.
הנה כוח הנפש הוא נבדל לגמרי כמו שהוא השכל,
אבל הוא כוח שעומד בגוף האדם מוטבע בו,
ולכן הוא כלול משניהם.
כן, כלומר,
פה זה שוב החלוקה המפורסמת של האדם,
גוף,
נפש,
שכל.
החלוקה הזאת מקורה באפלטון.
אפלטון
הוא זה שמחלק את
האדם לשלושה מוקדים,
שכל, נפש וגוף.
סליחה.
וגוף,
כשבתוך גוף האדם עצמו יש שלושה מוקדים.
הראש, משכן השכל,
החזה,
משכן הנפש,
והחלק התחתון, משכן הגוף.
ולכן כנגד זה שלושה יצרים,
כן?
עבודה זרה,
שפיכות דמים,
גילוי עריות.
כן?
או אם תרצו,
בן אדם למקום,
בן אדם לעצמו,
בן אדם לחברו.
מה זה בן אדם לעצמו?
מה?
זה גילוי עריות.
הגוף.
ויש בן אדם לחברו נפש.
עכשיו,
זה,
צריך להבין את זה שבעצם הגבורה,
אז המשכן של הגבורה זה באמצע,
זה בנפש,
שהיא בין השכל לבין הגוף.
לכן אומר כאן המהר"ל,
יש שלושה סוגי קניינים,
מה שלגמרי שכלי,
לא גשמי,
מה שלגמרי גשמי,
העושר,
ומה שממוצע,
הגבורה.
בסדר?
טוב.
אגב, זה אומר דבר מאוד מעניין,
שלהיות גיבור זה יותר קשה מאשר להיות חכם או עשיר.
כי להיות חכם זה לא בעיה.
אם אדם מקדיש את כל כולו לחוכמה,
הוא יהיה חכם.
אם הוא מקדיש את כל כולו לעושר,
הוא יהיה עשיר.
מה קשה?
לחבר.
וזאת למה?
בגלל שהחוכמה באופן טבעי פונה כלפי מעלה,
והעושר באופן טבעי פונה כלפי מטה.
אז איך אני יכול להיות גם חכם וגם עשיר?
אני
צריך בשביל זה להיות גיבור.
וזה מה שראינו בדורות הראשונים של ספר בראשית,
שתי שושלות,
כן?
בני קין,
ובני שת.
אם אנחנו מנתחים את מה שהפסוקים מגלים לנו על השושלות האלה,
אנחנו רואים שבני קין היו עשירים,
ובני שת היו חכמים,
אבל לא היה חיבור ביניהם.
לא היו גיבורים.
זה לפני המבול, ונמרוד זה אחרי המבול.
חכה, חכה.
עכשיו, מה שקורה,
כאשר יבואו בני האלוהים,
אל בנות האדם וילדו להם.
מי זה בני האלוהים?
בני שת.
מי זה בנות האדם?
בנות קין.
וילדו להם, הם הגיבורים אשר מעולם, אנשי השם.
עכשיו, לפי חז"ל,
אשתו של נוח היא נעמה,
הבת של תובל קין, מזרע קין.
יוצא לפי זה שהגיבורים זה שם, חם ויפת.
זאת אומרת שמכאן ואילך,
יש אפשרות של הנבואה בסגנון של ישראל,
שזה חכם,
גיבור ועשיר.
לפני כן,
יש דואליות. אין אפשרות של חיבור.
כן,
מה אתה רוצה?
איך אתה יודע שבני האלוהים זה בני שת?
תסתכל במה שהתורה מספרת על בני שת,
אתה תראה שהם בני האלוהים.
למשל, חנוך, ויתהלך חנוך את האלוהים.
אנוש, בנו של שת.
כתוב, אז הוחל לקרוא בשם השם.
יש שם אחד בשם מהלל אל.
וגם כשנוח נולד,
אז אביו למך אומר,
זה ינחמנו ממעשינו מעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה השם.
זאת אומרת שהעיסוק של השושלת הזאת הוא עיסוק רוחני.
כלומר, חוכמה.
ראיתי?
בסדר, הלאה.
זה מופיע כמשהו שלילי וגם כמשהו חיובי.
כלומר,
כל חיבור בין שני הפכים יכול לצאת היברידי נורא,
יכול להיות סינתזה מוצלחת.
אוקיי?
מה?
אתה אמר שמי שצריך להיות עשיר יהיה עשיר.
כן, מי שכל העניין שלו זה רק להיות עשיר,
הוא יהיה עשיר.
ואיך
רך?
מה?
לא,
כי הוא לא מתעסק רק בזה.
אבל אם אדם, אם אדם באמת,
כל החיים שלו זה רק בשביל לאסוף כסף,
יהיה עשיר,
אין שום ספק.
מה?
לא, לא, לא.
זה לאסוף נדבה, זה לא לעשות כסף.
לא, לא, לא.
מי ש...
קודם כל, יש מיליונרים גדולים שם, אצל הקבצנים.
אבל לקבץ נדבות,
זה לא אומר שהעיסוק שלו זה להיות עשיר.
אלא העיסוק שלו זה לקנות עוד בירה.
כן, מה אתה אומר?
רגע, יש בך, מה?
נכון.
אה, פשוט מאוד.
בגלל שכדי להיות שמח בחלקו,
צריך קודם כל שיהיה חלקו.
נכון, נכון. זאת אומרת, אם אדם יש לו הרבה ממון,
אבל הוא לא שמח במה שיש לו, אז הוא לא עשיר.
אבל
אם יש לו הרבה ממון והוא גם שמח,
אז הוא באמת עשיר.
כן?
מה אתה אומר?
אבל זה קשור לזה שהיו...
מה?
אלה שניגנו כלי נגינה של נשפה וכלי נגינה של מיתר.
אז אתה מדבר על יבל ויובל.
כן.
כן, אז מה?
הם עשירים.
הם המציאו את התרבות.
את האומנות הם המציאו.
הם בעצם בני...
בני קין. לא, הם בני קין.
בני אדם?
כן.
בני אדם.
נכון.
תודה.
בבקשה, שמחתי לעזור.
טוב, ובכן.
מה?
יש
לך שאלה
חיים?
טיפש. הוא עני, והוא שמח בזה שהוא עני, אז הוא טיפש.
אבל אין לו, אם הוא עני, סימן שאין לו.
אגב,
יש,
יש גם,
יש עני ויש אביון,
זה שני דברים שונים.
לא.
אביון זה יותר גרוע,
לא בגלל שיש לו פחות,
דווקא יש לו הרבה,
אבל זה לא מספיק לו,
הוא כל הזמן רוצה יותר.
אביון מלשון אבה,
אבה, רוצה.
הוא רוצה.
לכן כתוב בתורה שלא תאמץ את לבבך מאחיך האביון.
כי אני ברור שתיתן לו,
אבל האביון,
מה,
אני משוגע לתת לו? הוא כל הזמן רוצה.
יש הלכה מעניינת.
יש הלכה מעניינת בהקשר הזה.
אדם
שיש לו שדות וכרמים,
אבל הוא לא מצליח למכור.
אז מה קורה?
אז אנשים מורידים לו את המחיר.
כן,
כי אין לו מה לאכול.
כן, יש לו שדות וכרמים, אבל אין לו מה לאכול.
אז אנשים מנצלים את מצבו כדי להוריד לו את המחיר.
אז מה אומרת ההלכה?
אוכל ממעשר עני.
הוא אוכל ממעשר עני.
למה הוא אוכל ממעשר עני?
בגלל שהוא יכול להפקיר את הכל.
כלומר, הוא אומר,
אני מפקיר את כל מה שיש לי, הופכתי להיות עני.
אז הוא אוכל מעשר עני, אחר כך קונה מחזרה את הכל.
בסדר?
זה...
טוב.
עכשיו יש לי הצעה.
ההצעה שלי היא שאנחנו נמשיך בקריאת הרמב"ם.
בסדר?
הלאה.
מה הכוונה יהיו עניים בני בית?
זו שאלה יפה מאוד,
אבל
זה קשור לשיעור במסכת אבות,
שמתקיים כל יום שני בשעה ארבע.
בסדר? מה על זה קשור בכלל?
חוץ מזה שכבר עברנו את המשנה הזאת.
לא, תעזוב, יאללה.
וכאשר...
אני קורא כאן,
זה שלוש שורות לפני סוף העמודה,
וכאשר האדם זוכה באחד מאלו,
זכה בכולם.
ממש אלו שלושה חלקים,
הם מתחברים יחד,
ובכוח האחד הוא הכל.
כיוון שאפשר להיות זולתו,
לכך כל אחד נחשב הכל.
ולכך, אם זוכה באחד,
זכה בכל.
ואמר,
זאת אומרת שבסופו של דבר,
העולם מורכב מחוכמה,
גיבורה ועושר,
ולכן דרך האחד מגיעים אל השני והשלישי.
ואמר,
למה נסכם בנבואה עם דרך האחד ולא משל?
הנבואה היא על האדם השלם.
כלומר,
אם האדם הוא לא שלם,
אז אי אפשר שהוא יהיה נביא.
נגיד, אומר לך,
אדם שהוא לא גיבור,
והוא נביא.
יגידו, הנבואה זה בשביל החלשים.
לא.
הוא זוכה באחד,
הוא זוכה בכולם.
נכון,
יזכה,
זה התקווה, כן.
ואמר, אמנם,
בזמן שהם מן השם יתברך,
ובאים מכוחה של תורה,
כי כל העולם נברא בתורה,
כמו שבארנו מקום אחר,
שרצה לומר,
כי התורה היא סדר,
השם יתברך.
ובה סידר את העולם, וכאשר בא לו אחד מהם
בכוח התורה,
הוא הסדר שסידר השם יתברך,
אשר לזה נתן השם יתברך החוכמה,
ולזה נתן הגבורה,
ולזה נתן העושר.
בכל דבר שהוא כסדר, יש לו קיום.
בכל דבר שהוא יוצא מן הסדר, והוא שינוי,
אין לו קיום.
ולכך,
כאשר הם לאדם מצד עצמו אשר בכוחו הגיע לזה,
ואין להם קיום,
כל דבר שהוא לא כסדר הוא שינוי ולא קיום.
כלומר, מה זה התורה במקרה הזה?
בהקשר הזה, התורה כוונה הסדר של המציאות.
סדר המציאות,
אז אם...
מה?
כן, הסדר האלוהי של המציאות.
הסדר האלוהי של המציאות,
ואז יוצא שאם אדם זוכה באחד, זוכה בשני, כי הכל מחובר.
אבל בעולם של פירוד, שבו אין קשר אל השם יתברך,
אז כל ערך עומד בפני עצמו,
ולכן העושר לא מביא לחוכמה ולא מביא לגבורה.
נכון,
אז הוא עשוי גם...
נכון, ולא רק זה, גם
החוכמה שלו לא תהיה חוכמה,
וגם הגבורה לא תהיה גבורה.
ולכך אמר ירמיה.
עד יתהלל החכם וגומר.
מה זה וגומר?
המשך הפסוק.
בלי לדעת את המשך הפסוק, לא נבין את דברי אמר.
כתוב כך,
אל יתהלל חכם בחוכמתו,
ואל יתהלל גיבור בגבורתו,
ואל יתהלל עשיר בעשרו,
כי אם בזאת יתהלל המתהלל,
השכל וידוע אותי,
כי אני, השם,
עושה
חסד וצדקה ומשפט בארץ,
כי באלה חפצתי נאום השם,
נכון?
אז זאת אומרת שזכר כל אלו שאינם שבח,
כאשר הם מצד עצמו של אדם ולא מן השם יתברך.
שימו לב איך שהמהר"ל לומד את זה, בשונה מן הרמב״ם.
הרמב״ם אומר, כוונת הנביא היא לומר,
אל תסתכל לא על חוכמה,
לא על גבורה ולא על עושר,
אלא על דעת אלוהים.
זה מה שחשוב.
המהר"ל אומר,
לא,
אל תסתכל על חוכמה,
גבורה ועושר,
בלי דעת אלוהים. אבל עם דעת אלוהים יש לזה ערך.
כן, זו הסתכלות קצת הפוכה,
אופיינית למקובלים,
לעומת הגישה הפילוסופית של הרמב״ם. מה?
בפרק האחרון של מורה נבוכים.
נכון,
אבל כל זה לא יכול להיות המטרה,
זה מה שאומר הרמב״ם.
הרמב״ם לא אומר לא להיות חכם,
לא להיות גיבור ולא להיות עשיר.
צריך להיות, אבל זאת לא המטרה.
לפי המהרל אדרבא, זאת המטרה אחרי דעת השם.
ואמר,
מה קרה? אה, בסדר.
ואמר,
כי אם בזאת יתהלל המתהלל,
השכל וידוע אותי,
כלומר,
כי כאשר משכיל ויודע אותי,
המתהלל בזה,
הוא קרוב אל השם יתברך וידבק בו.
כאשר מכיר השם יתברך,
וזהו תכלית הצלחת האדם,
כאשר הוא עם השם יתברך.
ולפיכך, כאשר אלו,
מתנות, הן מן השם יתברך, אשר סידר לו דבר זה,
גם כן קירוב אל השם יתברך,
כאשר הסדר האלוהי נותן לו מתנות אלו,
ואז נחשב כאילו זכה בכל העולם כולו.
ויש לדבר זה קיום. זה כמו שאם אתה,
זה
כמו ידית, ידית של כלי.
אם יש ידית,
אפילו שמה שאדם תופס ביד הוא קטן,
אבל הוא יכול לסחוב עמו הרבה.
לעומת זה,
אם הוא צריך לתפוס דבר גדול ללא ידית,
אז הוא לא יתפוס את הכל.
תפסת מרובה, לא תפסת.
ועוד,
כי כאשר אין לו המעלות האלו מצד סדר השם יתברך,
הדבר הזה נחשב תוספת.
בכל תוספת וכנטולה היא, ובפרט העושר,
נחשב תוספת כמו שהתבאר.
על זה אמרו הרבה נכסים, הרבה דאגה וכולי.
מה
אתה אומר?
מה לא הבנת?
מה
אמרנו מקודם?
זה המדרש גם כבר אמר מקודם, המדרש רבא.
זה המדרש רבא שאמר,
מתי אדם זוכה בכל כשהחוכמה והגבורה והאושר מאת השם.
שמה?
כשהם מצד עצמו של אדם.
כן, כשהם מצד עצמו של אדם,
אדם, אז אל יתהלל.
זה
בדיוק הפוך,
זה
בדיוק העניין.
אם,
זה מה שהוא אמר,
מה קודם הוא אמר,
חוכמה גבורה ואושר,
אם זה מאת השם,
אז זה ברכה,
ואז על ידי זה זכה בכל.
מה שאין כן, כשיש לו חוכמה גבורה ואושר,
לא מאת השם,
אז אל התהלל.
זה מה שהוא אמר.
בסדר.
ודאי שלא הכל מאת השם.
ודאי לא הכל מאת השם.
לא,
זה שהוא קנה כרטיס.
לא, זה לא מאת השם, ברור.
לא, זה עניין גם של תודעה.
זאת אומרת, אם אדם, למשל, אדם חושב מחשבות רעות,
זה מאת השם?
לא.
זה מחשבות שהוא פיתח,
עושה מעשים רעים,
זה מאת השם?
לא, זה הוא החליט לעשות את המעשה הרע.
ברור.
יש דבר כזה ביהדות,
שוכחים את זה לפעמים,
בחירה חופשית.
בחירה חופשית זה של האדם ולא של השם.
כן, כמו שידוע,
שפעם שאלו המשכילים את בעל הצמח צדק.
אמרו לו,
האם הקדוש ברוך הוא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים אותה?
שאלה מפורסמת בפילוסופיה.
אז הוא ענה,
כמו שהחסידים יודעים לענות,
הוא אמר,
בוודאי שהשם יכול לברוא אבן כזאת, והוא גם ברא אותה,
וזו הבחירה החופשית של האדם.
שזאת אבן שהקדוש ברוך הוא ברא, והוא לא יכול להרים אותה.
כן.
טוב.
לכן צריכים מאוד להיזהר כשאומרים, הכל מהשמיים.
זה לא נכון.
לא הכל מהשמיים.
הרב,
אז למה אומרים עושה שלום ובורא הכל,
מה שאתה לוקח?
נכון.
שבמקרה זה רע.
נכון, אתה צודק.
במבט כולל מאוד, לכל יש תפקיד.
כולל לרע.
כלומר, הקדוש ברוך הוא משתמש כדי לקדם את המטרות שלו,
גם בעושה רצונו וגם בעוברי רצונו.
כלומר,
האם אני אהיה מעושה רצונו או חלילה מעוברי רצונו,
תלוי בי.
בכל מקרה, הקדוש ברוך הוא ישתמש במה שאני עושה.
בסדר?
ואמר,
שני חכמים,
ורצה לומר,
כדי להראות לבריות,
ואינן מן השם יברך,
אז נהפך לו אותה מעלה לחסרון.
כי כאשר אינן מן השם יברך, הן תוספות,
וכמו שהחיסרון מאבד מי שיש לו חיסרון,
כך התוספות,
התוספת,
ז"ל כל יתר כנטול דם.
מה?
לא הבנתי.
איפה הוא אמר?
זה כנראה היה בהמשך המדרש, ולא צוטט.
כלומר, יש המשך למדרש,
שבו יש דוגמה לשני חכמים,
אחד שמאבד את חוכמתו והשני לא,
וזה, המהר"ל כנראה שכח לכתוב את ההמשך של המדרש.
לא, מה אמר?
כאילו,
דוגמה ל...
מה?
תלוי איזה חוכמה.
אם זו חוכמה אלוהית, אז אי אפשר לאבד אותה.
אם זו חוכמה אנושית, אפשר לאבד אותה.
ולפיכך, היה...
כל יתר כנטול דם.
כל יתר כנטול דם, זה בהלכות טריפות.
שאם למשל, במקום שאם יהיה נקב,
הבהמה תהיה טריפה,
גם אם זה גידול,
גם זה נחשב לנקב.
כי כל יתר כנטול, כאילו שזה לא קיים.
אז כן, זה מדיני טריפות בריאות בין היתר, לא רק.
כן.
ולפיכך היה חכם בישראל שלא באה חוכמה אליו מן
השם יתברך וכן ומאומה,
וכן גיבור אחד היה בישראל וכן במותו,
וכן עשיר היה בישראל וכן במותו,
שלא בא עושר מן השם יתברך,
והיה זה תוספת,
ולכך נאבדו.
ובפרט העושר, שהוא יותר...
כל זה מובא במדרש בהמשך.
אבל שהוא לא ציטט, אז זאת בעיה,
אנחנו לא יכולים לדעת,
כיוון שאיני זוכר את המדרש בעל פה,
אולי אפילו גם לא ראיתי אותו,
אז...
טוב.
אבל כאן זה בעצם חשיפה של העובדה שאני לא יודע הכל.
שזה מבאס לאללה.
כן?
אני
מקווה שימשיכו ללמוד אצלי.
טוב, ובפרט, מה?
בפרט העושר,
שהוא יותר מוכן להיות אליו לרע,
כמו שאמר הכתוב,
יש עושר שמור לבעליו לרעתו.
וזה כמו שאמרנו, כי הדבר שהוא תוספת נחשב לחסרון,
ובפרט העושר שהוא ריבוי קניינים,
ודבר זה הוספה בלבד,
לא כמו החוכמה והגבורה שאין בו ריבוי והוספה,
ובכך העושר יותר מועד שהוא שמור לבעליו לרעתו מצד הריבוי.
כלומר,
יש יותר סכנות
בריבוי העושר
מאשר בריבוי הגבורה והחוכמה.
ולפיכך בני גד ובני ראובן,
שהיה להם ריבוי קניינים בחוץ לארץ.
אין זה כסדר שנתן השם יתברך לישראל.
כי לפי הסדר ראוי שיהיה לישראל הארץ שנקרא ארץ ישראל.
וכאשר הם בשביל אהבת הממון בחרו בחוץ לארץ,
ודבר זה עושר שאינו כסדר ראוי,
ולכך נאבד העושר קודם שאר ישראל.
כן ידוע,
בני גד ובני ראובן היו הראשונים לגלות מן הארץ.
בגלל שזה נקרא נחלה מבוהלת בראשונה,
שאדם רצה מיד את נחלתו,
ולכן הם שילמו על זה מחיר שהם גלו מן הארץ.
אז לפי האמור כאן,
ההתנחלות בעבר הירדן לא הייתה רצויה.
היא יציאה מן הסדר הראוי.
ועוד,
כי היה ראוי להם שיהיה להם חיבור עם ישראל,
ולא היה ראוי להם שיהיו פורשים מאחיהם.
לכן גלו קודם ונאבד העושר שהיה להם.
כן,
הרי מה שהם רצו לפרוש מאחיהם,
הם חשבו אפילו לפרוש אולי מן המלחמה.
הרי מה אומר להם משה?
אחיכם,
יצאו למלחמה, ואתם תשבו פה.
כן, כלומר, הייתה סכנה גם,
השאלה אם החשש של משה היה אמיתי או לא,
יכול להיות שמשה הרגיש,
אתם רוצים להתנחל בעבר הירדן,
אז אולי אתם גם לא רוצים להילחם.
ועל כן האדם, שהוא רודף אחר העושר ואין לו מנוחה,
אל יחשוב כי אותו עושר יש לו קיום.
כי דבר זה הוא שלא כסדר הראוי וכמנהגו של עולם.
כבר אמרנו כאילו קניינים צריכים שיהיו להם,
שיהיו כסדר וכמנהגו של עולם.
ואמר במדרש הזה,
כי הכתוב אומר,
כי לא ממוצא וגומר.
מה זה וגומר?
כי לא ממוצא וממערב, ולא
ממדבר הרים.
גילו מצפון ערים אולי,
לא זוכר, ורצה לומר,
כי עוד מצד אחר אין לעושר קיום,
כי העושר אינו כמו שאר הדברים אשרים בעולם,
כי הוא חכם,
גם אחר יכול להיות חכם.
בין זה מבטל זה,
כמו אני חכם,
אתה חכם,
בסדר,
מה הבעיה.
אבל העושר, הבא לאחד, הוא ממעט את האחר.
כן, זו הטענה של מלחמת המעמדות, המרקסיסטית.
כן, שלך יש הכסף, אז הוא מרוכז אצלך, אז לשני אין.
מה?
נכון,
והשם יתברך,
משפיל את האחד קודם,
הוא ממעט אותו,
הוא מגיע לאדם אחר,
אחר אושרו,
אחר אושרו,
ולפיכך כתיב,
כי אלוהים שופט,
זה ישפיל וזה ירים.
כי
כמו שהשופט אשר יושב במשפט אי אפשר שיהיו
מזכה את שניהם או מחייב את שניהם,
כך העושר,
אי אפשר שיהיו זוכים שניהם.
ולכך זה ישפיל וזה הרים.
ולכך אמר גם כן,
כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים,
איזה עובר,
לא ממדבר הרים,
ופרש רבי אבא, כי לשון הרים, מה כתוב כאן,
גם כן לשון רוממות.
והוא נאמר עליה עשיר.
כן,
ולא ממדבר הרים,
כלומר,
הוא לא מתרומם מן המדבר.
נאמר על העשיר שהוא מתרומם,
כי אין דבר שהוא התרוממות כמו העשיר.
כמו שנקרא הדל, עני, שהוא נכנע.
כך
העשיר יש לו התרוממות ביותר.
כן,
עני מלשון עניו.
פוך תעשיר ובתים טובים תבנה.
וכסף וזהב ירבה לך וגומר,
ורם לבבך ושכחת את השם אלוהיך.
כי הפרש גדול,
מה שיראה האדם לעיניים גדולתו כמו,
מה שיראה האדם לעיניים גדולתו כמו העושר,
מה שאין כך, שאר מעלות שאינם נראים בעין אליו.
ומכל שכן, לפי מה שבארנו,
כן האדם מגיע אל המידה הזאת
רק על ידי שמשפיל את זה,
עד שהוא עני נכנע,
וזה מתרומם השני,
עד שהוא עשיר.
ואמר במדרש,
מה?
כן, זה בדיוק מה שהוא אומר.
הכלכלה בנויה ככה.
הכלכלה זה ארגון המשאבים.
המשאבים מוגבלים,
כן?
יש הרבה משאבים בעולם, אבל הם מוגבלים.
אז לי יש, לך אין,
או להפך.
כן?
זאת אומרת,
מה שאין כן בחוכמה.
החוכמה בלתי מוגבלת.
אתה חכם, אני חכם, מה זה משנה.
אני לא גונב ממך שום דבר בזה שאני חכם.
לא, זה חוכמה,
זה חוכמה,
זה חוכמה.
לעומת זה משאבים, הם מוגבלים מלכתחילה.
מה אתה
אומר?
כן, ברור, אבל זה פחות על חשבון השני.
זאת אומרת,
בכלכלה יש כמין הכרח שבסוף איש שהוא שהיה עשיר יעני.
כי הממון שלו עובר אל הזולת.
זה ככה המשחק הכלכלי.
יכול להתגאות, לא חייב.
יכול להיות...
ואמר במדרש הזה, כי... מה?
אה?
לא.
מי אמר שיהיה קומונה פרומיטיבית?
אולי כולם יש...
העולם של עתיד,
זה המחלוקת שמה, האם תמיד יהיו אביונים או לא.
יש פסוק שאומר, לא יחדל אביון מקרב הארץ.
יש פסוק אחר שאומר, אפס כי לא יהיה בך אביון.
זה...
כנראה, יש שתי אופציות.
לכך נקרא, ואמר במדרש הזה,
כי נקראו נכסים,
שנכסים מזה ונגלים לזה.
טוב, זה דרוש, כן?
המילה נכסים לא באה מזה.
המילה נכסים, זה מופיע בספר קהלת,
זה בא בהשפעת הארמית.
נכס בארמית,
מה זה?
נכס.
שוחט, כן.
לשחוט, כן, זה נכס.
כן, אז כיוון שפעם הנכסים היו בעיקר בהמות,
אז הם נקראו נכסים על שם זה שהם הולכים להישחט.
אבל פה יש דרוש,
מה?
כן.
והמדרש הזה,
כי נקראים נכסים שנכסים מזה,
ונגלים לזה,
וזה כמו שאמרנו,
כן העושר כמו החוכמה והגבורה,
שהם לעצם האדם, כי החוכמה היא לאדם עצמו.
וכן הגבורה,
כלומר, אדם חכם,
זה שלו,
זה לא של מישהו אחר.
הוא גיבור, הוא הגיבור,
כן?
הגוף שלו הוא הגיבור.
והגבורה שהם לעצם האדם,
כי החוכמה היא לאדם עצמו,
וכן הגבורה.
לכך אלו שתי מעלות אינם קרובים אל הסילוק והסרה,
אבל העושר
קרוב אל הסילוק והסרה,
עד שהוא נחשב כמו האדם שהוא עוצם עינו,
ונכסה ונאבד עושרו ממנו ונגלה לאחר.
כלומר, אדם על ידי נדנוד עפעף,
יכול לראות בבת אחת שכל עושרו עבר למישהו אחר.
זה יכול לקרות.
לכך נקרא נכסים שנכסים מזה ונגלים לזה.
כל כך במהירות,
וכתיב,
אל תיגע להעשיר מבינתך חדל,
אתה עיף עיניך בו ואיננו,
כי יעשה לו כנפיים, כי הנשר יעוף השמים.
ופירוש זה,
כמו שאמרנו,
כי אל ייגע להעשיר שאינו מן השם יתברך העושר הזה,
רק מכוחו.
ואושר כמו זה התעופף, כלומר,
כל כך במהירות, כאשר
עיניו מעפעפים באושר ועוברים עיניו מצד
זה לצד זה ואינו,
כי יעשה לו כנפיים ללכת ממנו במהירות יתרה.
וכל זה מטעם אשר אמרנו,
כי האושר הוא דבר שלא מתחבר לאדם,
לכך הוא עובר מן האדם בקלות מאוד,
כמו שאמרנו. ועוד יש לך לדעת, כי...
מה?
נכון,
אבל גם בחייו יכול להיות שלא יהיה לו.
ועוד יש לך לדעת כי העושר שהוא ברכת השם יתברך,
ראוי שיהיה סמוי מעין,
לכך העושר המסוגל שיהיה נכסה בזמן קצר ביותר.
וזה כאשר עוברות בו עיניו מצד זה לצד זה,
ובצד אשר עברו ממנו עיניו,
מיד העושר איננו,
כי בוודאי בעוד
עיניו הוא לא שייך לומר ואיננו,
אבל כאשר עיניו עוברים מצד זה לצד זה, במקום שסילק עיניו,
כבר איננו, כל זה ראוי.
וכל זה כי ראוי שיהיה סמוי מן העין,
וראוי לו האוצר וחיסוי,
כי הוא ברכה לעולם. והדבר שהוא ברכה הוא באוצר,
שאין ברכה אלא בסמוי מן העין.
ולפיכך, לזה נכסה עד שהוא באוצר,
ולאחר שהוא מוכן לו, נגלה לו.
עכשיו,
אני רוצה להוסיף רק נקודה טכנית.
בשבוע הבא,
ביום שני, לא יהיה שיעור.
כי אני בחוץ לארץ.
בגלות אמר.
שני השיעורים, כן,
זה של הבוקר,
אבל אחר כך זה חוזר, שיעור ב...
