טוב שלום
הרב קוק בשמונה קבצים קובץ
קובץ ז', סעיף א'
כותב כך
אין את זה בדפי מקורות
שואלים
במה זכה
דורנו
לגאולה
שאלת השאלות
במה זכה דורנו לגאולה?
זה כבר לימוד.
צריך זכויות לגאולה,
רד"א מבאר,
ומביא גואל לבני בניהם
למען שמו באהבה,
אף על פי שאין זכויות,
אף על פי שתמה זכות אבות,
אבל ברית אבות לא תמה.
הרב נריה,
זכר צדיק לברכה,
בספרי מלוכה,
מתאר
שלאחר ששת הימים,
בפעם הראשונה שהוא הגיע אל הכותל המערבי,
הוא פגש את הרב רב ירמיהו לוין,
זכר צדיק לברכה.
והוא, הרב נריה,
זכה להתבטא
אם השם נתן לנו את המתנה הגדולה הזאת,
גם אם איננו זכאים,
אז הוא יכול לתת יותר ויותר.
אז
אמר לו הרב רב ירמיהו,
שלא נכון להתבטא
כך.
על עצמך אתה יכול להגיד,
במה זכיתי.
אבל כלל ישראל,
תמיד זכאים.
אז נחזור לפסקה של הרב
שואלים במה זכה דורנו לגאולה
אומר הרב
התשובה פשוטה היא
הוא זכה מפני שעסק
במצווה היותר גדולה שבכל המצוות
במצווה השקולה ככל התורה כולה
מפני שהוא עסק בגאולת ישראל, ולא רק עסק,
אלא הוא עוסק ויעסוק בלא הרף בגאולתו,
וכוח אלוהי זה מרוממהו ומשגבהו בישועה.
אומר הרב,
העיסוק של ישראל, אמרתי, אני קורא בשמונה קבצים,
ז', א', שלא מופיע לפנינו בדף המקורות.
העיסוק של עם ישראל,
במצוות יישוב ארץ ישראל
שיהיה המצווה השקולה ככל התורה כולה
זו הזכות הגדולה של ישראל
שבגינה זכה הוא לגאולה
לכן אנחנו נעסוק היום
במצווה הגדולה הזאת
של יישוב ארץ ישראל
כפי שהדברים באים לידי ביטוי
בשני מקומות עיקריים
בכתבי הרמב"ן,
האחת
בהוספות לספר המצוות של הרמב"ם
שכחת מצוות עשה ד'
ורמב"ן בפרשתנו פרשת החרמות
ויקרא י"ח כ"ה.
אז נתחיל בדף הראשון שלפנינו
דברים שאמר הרב צבי יהודה
זכר צדיק לברכה
ביום העצמאות
תשי"א במרכז הרב
והוא זה שמדגיש את מרכזיותו של הרמב"ן
בכל העניין הזה של
תקומת המדינה.
אומר הרב צבי יהודה כך:
קימא לן
ההלכה הפסוקה
הקובעת את חיובה של מצוות יישוב ארץ ישראל בתור מצווה של תורה
ארץ ישראל זה לא המצאה של הציונות.
ארץ ישראל זה מתחיל
מהקדוש ברוך הוא,
שציווה בתורה מצוות יישוב ארץ ישראל.
הלכה זו,
בתור נוהגת גם בזמן הזה, נקבעה בשולחן ערוך.
אבן העזר, סימן עג.
על פי המשנה של סוף מסכת כתובות,
כי כופים בני המשפחה זה את זה לעלות לארץ ישראל.
אז ארץ ישראל זה מתחיל משולחן ערוך.
בני זוג שהתחתנו וגרו בחוץ לארץ ואחד מהם
רוצה לעלות והשני לא אז ידו של מי
שחפץ במצוות יישוב ארץ ישראל על העליונה
מפורש שם
על השולחן ערוך במאסף למחנות הפוסקים זה בפתחי תשובה
כל הזמנים שווים לקיום מצווה זו
וכן מבואר מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים.
אומר הפתחי תשובה, שם באבן העזר,
זה לא מצווה שנוהגת רק
בזמן שבית המקדש קיים.
זה לא נוהג רק כשיבוא משיח.
אומר הפתחי תשובה,
כל הזמנים שווים לקיום מצווה זו.
למור,
גם אם אנחנו בגלות,
אנחנו מצווים לעלות לארץ ישראל,
אולי...
אונס רחמנה פטרי,
אולי אנחנו לא מסוגלים,
אין אפשרות,
בסדר.
אבל אם יש אפשרות,
המצווה הזאת נוהגת תמיד.
גם כשלא מסוגלים, המצווה נוהגת, אבל האונס פותר.
היסוד העיקרי
לקביעת הלכה זו,
בשולחן ערוך,
הלא הוא בדברי אביהם של ישראל הרמב"ן.
אביהם של ישראל.
זה ביטוי שכתוב בירושלמי
על רבי טרפון,
והשאגת אריה,
וגם הרב קוק באיגרות,
הם מעבירים את התואר הזה אל הרמב"ן.
נכון?
הרבה גדולי ישראל הם אביהם של ישראל.
היסוד העיקרי לקביעת הלכה זו,
הלא הוא בדברי אביהם של ישראל הרמב"ן.
שהוא קובע בבירור,
בהוספותיו לספר המצוות מצוות עשה ד'
שזוהי מצווה של תורה במניין
תרי"ג המצוות.
שלוש פעמים הוא חוזר ומדגיש שם
שזוהי מצוות עשה קיימת בכל הדורות.
אנחנו עוד בעזרת השם נלמד את הרמב"ן.
ואל תשתבש ותאמר,
כך לשון הרמב״ן,
שהיא מצווה רק לאותה שעה ראשונה של כיבוש הארץ,
אלא היא בכל הדורות.
בדעות
הפוסקים המובהקים בישראל,
אין שום חולק ומערר על דבריו אלה של הרמב״ן.
וכן כתבו התוספות בגיטין ובבבא קמא
על ההלכה הפסוקה שהקונה בית או שדה או
בארץ ישראל ואפילו בסוריה כותבין עליו את שטר קנייתו אפילו בשבת באמירה
באמירה לנוכרי
כי משום מצווה אחרת לא היינו מתירים אמירה
לנוכרי במלאכה דאורייתא ואפילו משום מצוות מילה
כתיבה בשבת מלאכה דאורייתא
כשאומרים לגוי
עורך דין
לכתוב ולחתום
על רכישת קרקע בארץ ישראל בשבת הדבר מותר.
אמירה לגוי באיסור דאורייתא מותרת.
אומרים התוספות רק המצווה המיוחדת הזאת מצוות יישוב ארץ ישראל
וכבר היו
מעשים כאלה
של כותבין עליו אונו בשבת
יש סיפור מפורסם על הרב מרדכי אליהו זצל
שהתיר
נסיעה לחיפה והתיר שמה אמירה לנוכרי
כדי לרכוש שטח קרקע עצום באגוש עציון.
אכן,
ההגדרה היסודית של מצווה זו הלא
היא מפורשת לדברי הרמב"ן שם
שלא
נעזבנה
בעזובותיה מן האומות או לשממה
ובעזרת השם עוד
נברר את זה.
ברור ומוסבר שם. הרב סודא מסכם לנו לפני שקראנו את הרמב"ן,
כי עיקר המצווה הוא כיבוש הארץ.
וממנה נמשכת מצוות אדירה בארץ והפלגת חשיבותה בדברי חכמנו זיכרונם
לברכה. אומר הרב צבי יהודה על פי הרמב"ן המצווה היא
שלטון
על ארץ ישראל וכמובן
סעיף ב'
של המצווה
שאנחנו השליטים גם גרים פה.
אבל אם אנחנו
לא כובשים את הארץ, לא מכריזים עצמאות,
אלא גרים תחת
הבריטים או תחת הטורקים,
אז איננו מקיימים את המצווה העיקרית.
לא רק שלא מקיימים את המצווה בשלמותה,
אלא את עיקר המצווה לא מקיימים.
כי עיקר המצווה היא על כלל ישראל להיות ריבון,
להיות שליט במדינה.
סעיף ב', לגור.
כלומר, לגור תחת שלטוננו.
אז אומר הרב צבי יהודה בשיחה ליום העצמאות,
אשרינו,
מתי הכרזנו
שאנחנו שליטים פה?
זה הכרזה של בן גוריון.
מכאן הננו באים אל אמיתת עניינו המיוחד
של פרק זמן זה שאנו שרוי בו.
ברוך שהחיינו וקיימנו.
לזמן הזה,
לקיומה הממשי של עיקר המצווה הגדולה וקדושה הזו.
אז מה עניינו של יום העצמאות?
להיות עם חופשי בארצנו,
כיוון שמת אדם נעשה חופשי מן המצוות?
לא.
עיקר עניינו של יום העצמאות,
אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, מי ש...
מקיים את המצוות,
עיקר עניינו של יום העצמאות, זה קיום מצוות
עשה של ישיבת ארץ ישראל לפי הרמב"ן,
לפי השולחן ערוך והפתחי תשובה.
לא.
לא זה צריך להיות שלטון הוא אומר
במפורש עיקר המצווה אני קורא בעמוד
הימני למטה
ועוד נקרא בהמשך כי עיקר המצווה היא כיבוש הארץ
וממנה נמשכת מצוות הדירה בארץ
הדירה בארץ
זה סעיף
של
כיבוש הארץ
צריך להיות פה שלטון
אז אשרי מי שזכה תחת האימפריה העות'מאנית
לבוא לפה להתיישב בארץ,
אבל הוא לא קיים את המצווה העיקרית.
טוב,
הוא לא יכול לבד.
הרמב"ן
בא למיימרה,
שעלה לפה בגיל 70 עם המקל שלו,
הוא לא יכול לבוא ולסלק את הערבים מפה.
לקיים מצוות
השלטון בארץ ישראל,
הוא לא יכול,
יחיד לא יכול לעשות את זה.
רק מי שעומד מול המיקרופון ואומר,
אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינתנו, היא מדינת ישראל.
אז הוא הכריז את זה עם כיפה או בלי כיפה,
אם שהחיינו או בלי שהחיינו.
אבל
ברוך שהחיינו והקיימנו והגיענו לזמן הזה,
לקיומה הממשי של עיקר מצווה גדולה וקדושה זו.
ואני מדלג
לאמצע הפסקה הזו,
יש שם המקף.
הנה הגענו אל הפרק העיקרי של קיום מצווה נשגבה זו,
מצוות הרבים והציבור,
מצוות ישראל,
שמתחייב בה כל אחד מאיתנו כדברי הרמב"ן.
אז הרב ציודה מגדיר את מצוות יישוב ארץ ישראל.
היא לא מתחילה מהיחיד.
כל יחיד חייב בה.
אבל מה גדר המצווה?
מצוות הרבים והציבור, מצוות ישראל.
כי שלטון,
זה אומר כלל ישראל.
כדברי הרמב"ן שלא נעזביה ביד זולתנו
מן האומות.
אומר הרמב"ן,
אל תניח לאומה להיות שליטה פה.
תהיה אתה שליט.
בהיות ידינו תקיפה על ארצנו,
ושליטתנו קיימת עליה.
אומר הרב ציודה,
אמנם עוד לא נכבשה לנו כל הארץ,
הוא דיבר בתשי"א,
גם ירושלים,
בירתנו, מקדש מלכותנו, עוד איננה כולה בידינו.
גם הכמות וגם האיכות של שלטוננו על ארצנו טעונות עוד השלמה ושכלול.
הרי אם
הנשיאים מאמריקה דוחפים פה את האף,
אז זה ממעט את איכות השלטון שלנו.
אנחנו לא לגמרי שליטים פה.
בסדר?
גאולתם של ישראל קיימת.
אכן,
סוף סוף הגענו אל פרק זה.
הגענו אל התקופה הזאת.
דורות.
אלפיים שנה לא זכו לזה.
אנחנו סוף סוף הגענו לפרק זה של מציאות
שליטתנו על ארצנו.
והננו ממשיכים בה דרך כל המאבקים והתסבוכות שמבחוץ ושמבפנים.
הגענו להתחלת קיומה הממשי של מצווה
זו.
והננו ממשיכים בה
בדרך ההדרגה באור ישועת השם ומפלאות עזרתו.
זה הגדרות ברורות,
הגענו להתחלת קיומה הממשי.
עד היום,
כל גדולי ישראל,
ובכללם תלמידי הגר"א, תלמידי הבעל שם טוב,
לא התחילו לקיים את המצווה.
הם
עסקו בהכנה, בהכשר,
בכיסופים, בגעגועים,
אבל מי מקיים את המצווה?
מי יכול לקיים את המצווה?
רק אנחנו.
כי אנחנו במדינה.
זהו עניינו של פרק זמננו זה,
אשר הגענו בו לקיומה של מצווה עליונה זו.
לשוב לרשת את הארץ.
אשר נשבע האל יתעלה לאבותינו ולזרענו רק ליעקב,
ולא נעזביה בעד תזולתנו מן האומות או לשממה.
ואליה איננו באים
וממשיכים בה לשם ייחוד קודשא בריך הוא
ושכינתיה בשם כל ישראל.
יום העצמאות זה עניין דתי,
זה עניין
של מצווה.
זה לא עניין ציוני, חילוני,
זה רמב"ן,
זה קיום מצווה.
רוצים לקיים מצוות או לא רוצים לקיים מצוות?
מצווה שהיא שקולה ככל התורה וככל המצוות?
רוצים לקיים את המצווה הזאת,
שמחים לקיים את המצווה הזאת.
הרב צבי יהודה ממשיך לצטט את הרמב"ן שעוד לא קראנו
בצד ימין
הרב ציודה ממשיך לצטט את הרמב"ן שעוד לא קראנו
ושוב הוא מדגיש
בפסקה
התחתונה בצד הימני ועוד ממשיך הרמב"ן
ואומר אני
כי המצווה שחכמים מפליגים בה והיא דירת ארץ ישראל
הכל הוא
נובע ממצוות עשה,
והוא שנצטווינו לרשת הארץ לשבת בה.
כולם יודעים שצריך לדור בארץ ישראל.
כך גם כתב החזון איש,
בעיגרותיו,
מסקנת כל הפוסקים,
מצווה,
מצוות עשה, לדור היום בארץ ישראל.
אומר הרמב"ן, מאיפה נובעת המצווה הזאת?
איפה כתוב בתורה לשבת בארץ ישראל?
אומר הרמב״ן, כתוב,
שנצטווינו לרשת הארץ
לשבת בה.
וירישתם אותה ויישבתם בה.
המצווה לא מתחילה ויישבתם בה.
קודם וירישתם אותה, ואז הרב צה״ם מסביר.
כלומר,
עיקר המצווה הוא הכיבוש הממלכתי,
השלטון הלאומי, הכלל ישראלי,
בטריטוריה קדושה זו.
ושימו לב,
עיקר המצווה הוא הכיבוש.
עוד מעט הרב צבי יהודה ידבר על הכיבוש.
לא מזמן שמענו בחדשות שטויות ועוולים
נגד הקנאות והכיבוש והלוחמנות
מפי אנשים המכונים חרדים.
מה הרמב"ן אומר?
עיקר המצווה הוא הכיבוש.
אז לכבוש את הארץ.
זה צו של הרמטכ"ל?
זה צו של הקדוש ברוך הוא.
עיקר המצווה הוא הכיבוש הממלכתי.
השלטון הלאומי,
הכלל ישראלי,
בטריטוריה הקדושה הזו.
ומתוך המצווה הכללית,
יש לה מצווה פרטית,
המוטלת על כל יהודי ויהודי לדור ולשבת בארץ הקודש.
זה מה שהתורה אמרה.
וירשתם אותה וישבתם בה.
לא, ברור ש...
לא יכול להיות מצב, וירשתם אותה,
תכבשו את הארץ
וטיסו לוויליאמסבורג
או לשוויץ.
בואו שאחרי שתרשו, תשבו.
זה גם אומר שכשאתה יושב,
אז אתה
מחזיק את השלטון שלנו.
כי אם אנחנו נירש ונצא,
כמו שעושים בעזה,
אז אתה לא מקיים את המצווה.
אם אתה כובש
חלק והולך
בלי וישבתם בה,
זה בדיחה.
אבל אנחנו מקיימים את המצווה בכל פרטיה ודקדוקיה.
שוב אני חוזר,
עיקר המצווה הוא הכיבוש הממלכתי,
השלטון הלאומי הכלל-ישראלי,
בטריטוריה הקדושה הזו.
ומתוך המצווה הכללית ישנה המצווה הפרטית,
המוטלת על כל יהודי ויהודי לדור בארץ הקודש.
על נקודה זו עמדו הגאונים,
בעל האבני נזר ובעל ישועות מלכו,
המגדירים את מצוות יישוב ארץ ישראל ככיבוש ויישוב,
ולא רק ישיבה.
ממשיך הרב ציודה.
והדברים
מתוך מסע מיוחד שנשא הרב ציודה ביום העצמאות תשכז מסר
יוצאת למדינת ישראל שלושה שבועות לפני יום ירושלים לפני
מלחמת ששת הימים על קירות שכונות מסוימות
מודבקים דברי נבלה המאשימים את הציונים הכופרים שרוצים לעשות אותנו לעם לוחם
זוהה כרב ציודה,
וכי בתורה אין מצוות עשה של מלחמת מצווה.
כשאתה מתגייס לצבא ואתה לוחם,
אתה מקיים מצווה.
יש מחר גיוס
של חטיבת החשמונאים.
הם בטח יקיימו את המצווה עם גרטל
לשם איחוד.
ואם חיילים עושים את זה בלי גרטל ובלי לשם איחוד,
זה גם מצווה.
וכי בתורה אין מצוות עשה של מלחמת מצווה,
וכי לא מפי הרמב"ן, מה שאנחנו לומדים היום,
אביהם של ישראל,
וכי לא מפי הרמב"ן שמענו על מצוות הכיבוש והמלחמה.
ברוך השם, זכינו וזוכים אנו אף עתה.
לקיים דבר השם זה עד תפארת גבורת צבאינו.
נסכם בקצרה.
השלטון היהודי בארץ הקודש.
קרים מדינת ישראל וצבאה,
יחד עם היותו בבחינת קץ מגולה,
הרי הוא מצווה מפורשת וחשובה,
מצווה כלל ישראלית.
אז מה עיקר עניינו של יום העצמאות?
כי הוא מצווה,
מצוות יישוב הארץ.
מצווה כמקורה על כל פרטיה ודקדוקיה, כיבוש הארץ.
לא,
לא, זה מה ש...
לא הקשבת על כל מה שלמדנו.
אני קורע את הגרון, אתה לא מקשיב.
לא קיימו את המצווה,
לא קיימו, לא.
זה סעיף של המצווה,
אבל לא הסעיף העיקרי.
עדיין,
אמרנו,
לא, אני,
זה בשביל השידור, אני אומר.
אני אומר,
עיקר המצווה, עיקר המצווה,
אי אפשר ליחידים לקיים.
עיקר המצווה זה הציבור.
אז הזכרנו, הרמב"ן ודאי רצה
לקחת את המיקרופון ולהגיד,
אנו מכריזים על הקמת מדינת ישראל. אבל הרמב"ן הסתכל,
ימינה,
שמאלה,
הוא יחיד,
הוא לא יכול לעשות את זה.
ואנחנו זכינו לציבור,
לשלטון,
משרד הפנים בידינו,
כל משרדי הממשלה בידינו.
להכריז שלטון
זה נעשה רק בה' באייר,
תש"ח.
לא לפני,
וברוך השם שלא אחרי,
בזמן שחיינו והקיימנו והגיענו לזמן הזה.
עוד מעט נקרא, הרמב"ן מדבר על הגבול,
הרמב"ן מדבר על הגבול, מיד נקרא.
רק נסיים, אנחנו בצד שמאל, יש לנו כבר את הצילום.
הרב צבי יהודה כותב שאחד מ...
גדול אחד אמר לו,
עם כל החשיבות של יום העצמאות,
אבל
קדושה
ביום העצמאות, יש בו קדושה.
אז הרב צבי יהודה עונה לו,
הוא אומר,
אנחנו מברכים אשר קידשנו במצוותיו.
אם עיקר של יום העצמאות זה
סוף סוף
הקיום העיקרי של מצוות יישוב הארץ,
אז איזה ספק יש לך
אם יש קדושה ביום?
הרי אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להתיישב בארץ,
זה מתחיל מ-ה' באייר תש"ח.
זה מתאפשר רק מאז.
אז איזה ספק יש לך?
הקדוש ברוך הוא
שקידשנו במצוותיו
הוא זיכנו מאז
הכרזת המדינה לקיים את מצוות יישוב הארץ
המצווה העיקרית
החלק העיקרי שבמצווה אז ברור שיום העצמאות
קדושה יש בו עכשיו נקרא קצת את הרמב"ן
עוד שאלה
האם צריך לברך על מצוות יישוב ארץ ישראל?
מתי לברך?
תחפש,
תחפש, קיצור שולחן ערוך,
הוצאת מוסד הרב קוק,
עם הקונטרס של הרב מימון,
שהוא רצה לברך כשהוא עלה לארץ ישראל.
והוא כתב קונטרס.
מה לברך?
מתי לברך?
ודיבר עם גדולי ישראל,
ביניהם הרב קוק,
הוא מוזכר שם בסוף.
בוודאי, זאת מצווה.
זה שאנחנו לא מברכים,
זה דיון בפני עצמו,
כמו צדקה,
שכבר בתשובות הרשב"א נשאל,
למה אתה לא מברך שאתה נותן צדקה?
הרי ברור שאתה מקיים
את המצווה.
ואתה באופן אישי,
בידו
נמשיך הלאה.
יש לנו בדף הבא.
אתם רואים, המצווה להקים מדינה.
אז תהפכו את הדף.
בעמוד השני
ופה יש
את הרמב"ן
שעליו אנחנו מתמקדים
היום
אז אנחנו רק נקרא אותו בזריזות
צבי יהודה
אומר הרמב"ן מצווה רביעית יש לכם את זה
זה בכתב רש"י
מצווה רביעית שנצטווינו
לרשת את הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו,
לאברהם,
ליצחק וליעקב.
ולא נעזביה בעד זולתנו מן האומות או לשממה.
שימו לב בהגדרת המצווה.
קודם כל נצטווינו לא לשבת,
נצטווינו לרשת את הארץ.
מה זה לרשת?
והורשתם אותה
הוא אומר מיד, ולא נעזביה בעד זולתנו מן האומות.
לא ניתן שלטון לאומה אחרת פה,
גם לא לשממה.
והוא אמרו להם, והורשתם את הארץ והשבתם בה.
זה עיקר החידוש.
והשבתם בה זה ב', והורשתם את הארץ זה א'.
כי לכם נתתי את הארץ, לרשת אותה,
והתנחלתם את הארץ.
זה המקור לביטוי מתנחלים.
והתנחלתם את הארץ.
ונכפל...
כזה העניין במצווה זו.
במקומות אחרים, קומרוי
התברך בדברים,
פרק א',
בואו רשו את הארץ שנשבעתי לאבותיכם.
הוא פרט אותה להם במצווה זו כולה,
בגבוליה ומיצריה.
כמו שאמרו,
ובאו הר האמרי ואל כל שכניו,
בערבה,
בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים,
שלא יניחו ממנה מקום.
שאלת מה הגבולות?
בחומש דברים כתובים הגבולות.
נכון, נכון.
הוא הכריז על חלק.
כן.
ההכרזה של בן גוריון זה הכרזה של לייט.
אנחנו רוצים את ארץ ישראל השלמה.
מתי נזכה להכריז
על שלטון על ארץ ישראל השלמה?
בן גוריון השאיר לנו אז חלקים.
היה אז פולמוס.
האם להסתפק בחלוקה?
או,
או לא להסתפק בזה,
יש,
הרב כשר פרסם על זה סוגיה מופלאה מאוד.
והראייה,
שזו מצווה, אומרו יתעלה בעניין המרגלים,
כאשר דיבר,
השם אלוקיך הלך על תירה ועל תחת,
ואמר עוד,
ובישלוח השם אתכם מקדש ברנע לאמור על רשות הארץ,
כאשר נתתי לכם.
כאשר לא אבו לעלות במאמר הזה, כתוב, ותמרו את פי
השם אלוקיכם, ולא האמנתם לו ולא שמעתם בקולו.
הוראה,
כלומר ראייה שהייתה מצווה לו ייעוד ואבטחה.
אם לעלות לרשת ולשבת בארץ.
זה רק המלצה,
אז למה השם אומר למרגלים שהם
הימרו את פי השם,
אלא שפי השם, הציווי האלוקי היה,
לרשת ולשבת, והם פחדו.
אז זה נקרא הימרו את פי השם, זאת ראייה.
את המרגלים זאת ראייה שהייתה פה מצווה שלא קוימה,
וזוהי שחכמים קוראים אותה מלחמת מצווה.
וכך אמרו בגמרא סוטה, אמר רבי יהודה, מלחמת יהושע,
לכבוש,
דברי הכל חובה.
מלכי דוד להרווחה, דברי הכל רשות.
כלומר,
מה שיהושע עשה,
לכבוש את גבולות הארץ, זאת מצווה.
אומר הרמב"ן, מה כתוב בגמרא סוטה?
מצווה
רואים שלכבוש את הארץ זאת מצווה הוא לשון ספרי
וירשת וישבת בה בזכות שתירש תשב
כלומר המצווה היא לרשת
והישיבה
היא בונוס בזכות שתירש תשב
והרמב"ן פה ממשיך
תראו, אתם רואים את הפסקה,
תספרו מתחת לפסקה.
שמונה שורות,
ואז בסוף השורה השמינית הוא כותב שנצטווינו בכיבושה ובישיבתה.
ובמאמרה מלחמת יהושע לכבוש, תבין כי המצווה הזו היא בכיבוש.
ולכן אמרו בספרי כל המקום אשר תדרוך,
כף רגלכם,
בו לכם נתתי.
שצריך לכבוש
עכשיו דלגו לפסקה האחרונה
יש איזה רווח לפני ואומר אני
כי המצווה שהחכמים מפליגים בה והיא דירת ארץ ישראל
עד שאמרו שכל היוצא ממנה ודר בחוץ לארץ יהיה בעיניך כעובד עבודה
זרה שנאמר כי גרשוני היום יסתפר בנחת השם לאמר לך עבוד אלוהים אחרים
וזולת זה הפלגות גדולות שאמרו בה
כל מאמרי חז"ל
שמפליגים במצוות יישוב הארץ,
הכל הוא נובע ממצוות עשה הזה שנצטווינו לרשת את הארץ ולשבת בה.
אם כן, היא מצוות עשה לדורות.
מה שאתה מחויב לקנות דירה ולשבת בארץ ישראל זה נובע ממצוות הירושה,
הכיבוש.
מתחייב כל יחיד מאיתנו, ואפילו בזמן הגלות,
כידוע בתלמוד, במקומות הרבה.
יש המון הלכות בתלמוד,
כגון כופין בני הזוג אחד את השני לעלות לארץ ישראל, בסוף כתובות,
שמשם משמע שהמצווה הזו היא מצווה תמידית,
הוא לשון ספרי,
הוא מביא את המעשה,
ואז הוא מביא בסוף,
וקראו את המקרא הזה והרשתה וישבת בה ושמרת לעשות אמרו ישיבת ארץ
ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה אז תהפכו את הדף הזה
ונקרא איך הרב צבי יהודה
מלמד אותנו
אז הרב צבי יהודה כותב כך הרמב״ן בהוספתה לספר
המצוות של הרמב״ם מונה מצוות עשה מצוות רשת הארץ
שנצטווינו לרשת הארץ
אשר נתן אלי תלה לאבותינו לאברהם יצחק וליעקב.
עניין המצווה הוא ירושת הארץ.
מלמדנו הרב צבי יהודה, מה היא הגדרת ירושת הארץ?
איך יורשים את הארץ?
התשובה לשאלה הזו מופיעה בהמשך.
ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה.
יש לדקדק בלשון הרמב״ן,
הוא אחד מן הראשונים.
אם היה כתוב לא נעזבנה ביד זולתנו מבני האדם
הכוונה לאנשים פרטיים בתור יחידים לעומת יחידים מאיתנו
אבל נאמר זולתנו מן האומות
זאת אומרת, זולתנו מן הקבוצות האחרות.
אנחנו קבוצה,
אנחנו אומה.
אם כן, הגדרת המצווה,
שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות, פירושו
שאנחנו כאומה
צריכים לרשת את הארץ ולהחזיק בה.
המצווה היא על האומה.
להחזיק בארץ.
ואיך מחזיקה אומה בארץ?
איך אומה מחזיקה בארץ?
איך יחיד מחזיק בארץ?
מה שכבודו אמר, קונה דירה.
אבל איך אומה מחזיקה בארץ?
במצב מתבטא.
על ידי שלטון האומה על ארצה,
ריבונותה על ארצה.
האומה מצווה להכיל ריבונות
על כל הגבולות של ארץ ישראל.
והיחידים לשבת.
ולהיות שותפים בהכלת הריבונות, צבא וכדומה.
במילים אחרות, הרמב"ן מסביר לנו
שיש מצוות עשה מן התורה להקים את מדינת ישראל.
יש מצוות דאורייתא לכונן
שלטון
ישראלי-יהודי בארץ שנתן השם לאבותינו לאברהם,
ויעקב וארץ ישראל.
אז דלגו לסוף הפסקה הזאת.
בארבע שורות האחרונות הוא כותב,
בתוך מצוות עשה זו כלול גם האיסור להחזיר,
כלומר להפקיר שטחים.
ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות,
שלא יניחו ממנה מקום.
גם כלולה הידיעה שיש שטחים שלנו שהם
גזולים בידי אחרים ועוד צריכים לחזור אלינו.
הדיון...
דיון הסרק
על החזרת שטחים.
הרב ציוודה אומר,
אתה מצווה לשלוט.
גם בשכם, גם בג'נין,
גם ביריחו,
גם בעזה, גם בעבר הירדן.
אז ברור שכלול במצווה הזאת לא להפקיר את המקומות האלה,
לא לתת
שלטון ל-A, B, C וכדומה.
מהשטויות האלה?
אנחנו דתיים,
מקיימים מצוות.
פסקה הבאה,
והאחרונה, הרמב"ן נקרא אביהן של ישראל.
ביטוי המופיע גם בשאגת אריה וגם באיגרות אריה,
ביטוי שהוא מאוד מדויק,
מצד גדלותו של הרמב"ן בנגלה ובנסתר.
לא כל אחד מחכמי ישראל מקבל את התואר הזה,
רק חכם על.
אז ישראל,
שכל כך חביבים בעיניו,
מחזירים לו חיבה ומכנים אותו אביהם של ישראל.
אני מדלג לפסקה האחרונה.
קודם כל יש לבוא הביתה לארץ ישראל.
כפי שקובע הרמב"ן אביהם של ישראל, שיש צורך
שארץ ישראל תהיה בידינו
ולא ביד זולתנו מן האומות,
כמו שכתוב, וירישתם אותה ויישבתם בה.
הכרחי שתהיה מדינה.
ארץ שנמצאת ביד אומה בצורה של שלטון מדיני,
אין לזה מובן אחר מאשר מדינה.
שהרב צדוק היום חוזר עליו המון.
אין לזה מובן אחר מאשר מדינה.
כי אם אתה גר פה ואין לך מדינה,
לא קיימת את הסעיף העיקרי של המצווה.
המצווה היא
להקים מדינה
ולגור במדינה הזאת.
אשרנו שהגענו לעניין הזה.
ומתוך זה,
מה
שאנחנו לא מספיקים היום,
הרמב"ן,
בפרשת השבוע שלנו, יש לכם בדף האחרון,
ויקרא י"ח כ"ה,
זה שיעורי בית,
הרמב"ן,
שבוע,
אחרי מות קדושים.
גמרנו תזריע המצורע,
אחרי מות קדושים.
אז
פה הרמב"ן
מעריך מאוד בהפלגת
הקדושה של ארץ ישראל.
אם דיברנו עכשיו על המצווה,
פה הרמב"ן פותח את עינינו ואומר,
שימו לב,
למה השם ציווה אותנו לגור כאן?
למה הוא מחבר אותנו לכאן?
משום ש...
קדושת ארץ ישראל
היא עולה על כל המקומות בעולם.
כאן רק ריבונו של עולם שולט
בצורה ישירה.
כאן זה הבית של ריבונו של עולם ומתוך כך גם ביתנו.
חוץ לארץ אנחנו בחוץ ושם
זה עבודת אלוהים אחרים,
שם
יש שלטון זר
של שרים,
של כוחות,
של מזלות,
אבל בארץ ישראל הכל אלוקי.
כאן ביתו של ריבונו של עולם,
כאן אנחנו נפגשים איתו בקשר ישיר.
ועל פי זה הוא מסביר את הפסוקים בפרשה,
את המעלה של הדירה כאן,
את האחריות הגדולה של הדירה כאן בקדושת ארץ ישראל.
אבל הכל נובע כמובן
מהמצווה הזו,
אשר קידשנו מצוותיו וציוונו
על מצוות יישוב הארץ.
אשרינו שזכים.
