שלום וברכה,
אנחנו בימי ספירת העומר.
אנחנו נעסוק היום בנושא שאחת ההנהגות של
תלמידי רבי עקיבא,
ולמה נהרגו?
תלמידי רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד זה בזה.
ואנחנו נעסוק
במושג שמובא כמו בביטוי,
בדרך ארץ קדמה התורה כמה חשוב היחס של
הנהגה טובה, מידות טובות.
אפילו שזה יעמוד מול ממש לימוד תורה,
ואנחנו נעסוק בגמרא שעוסקת בזה, בסדר?
ונראה כמה חשוב ההכנה של ימי ספירת העומר,
כמו שכתוב בספירת העומר, מידות.
יש חסד,
גבורה,
תפארת,
אלה מידות שאדם צריך לעבוד על עצמו,
במעמד הר סיני,
בסדר?
לראות גמרא.
שיש בזה המון המון היבטים חברתיים,
שישר ללמוד מהגמרא הזאתי.
אפשר לקחת איזה פעם אחת,
איזה שעה עם חבר'ה,
ואפשר לקחת מהסיפור הזה כאן.
בואו נראה.
מה מסכת נדרין בדף י"א עמוד א'.
הסיפור כאן, המרכזי, אנחנו נראה איך הוא מתחיל.
נתרגל אנחנו את הארמית.
מי שלא מכיר,
כי ההוא יתיב רבי וכדריש.
אומרת הגמרא,
רבי,
דרש דרשה,
ומתי שהוא דרש,
והלך ריח שום.
הריח ריח לא נעים,
ריח של שום.
אמר רבי, מי שאכל שום
יצא.
מה זה אתה, עבדת ככה,
ריח לא נעים.
עמד רבי חייה,
ויצא.
עמדו כולם,
ויצא כל השיעור של הרבי, יצאו כולם ויצאו החוצה.
למחר בבוקר,
יום אחר.
פגש רבי שמעון ברבי,
זאת אומרת,
הבן של רבי,
רבי שמעון,
לרבי חייא,
אמר לו,
אתה,
שציערת את אבא?
אמר לו,
לא תהה כזאת בישראל.
אנחנו ננסה להבין כבר את הגמרא כאן,
שבא לידי ביטוי.
אנחנו מבינים כאן בעצם הסיפור הראשון,
היה כאן איזה בושת פנים.
רבי אמר, מי שאכל שום יצא מהשיעור.
רבי חייא הבין את ה...
זה כאילו,
אנחנו נראה שבעצם רבי חייא
זה הוא רש"י אומר
זה לא היה רבי חייא
אבל הוא רצה שאותו אחד שאכל לא יתבייש.
הוא קם ויצא
ומי שראו את רבי חייא
שהוא היה תמיד הגדול ביותר
רבי חייא
גמרא אומרת עליו
שכמה גדולים מעשה רבי חייא
ראה את הדבר הזה
כל בני השיעור יצאו החוצה
ואותו שיעור תורה
לא יתקיים
רק שמה?
רק שלא יהיה פה הלבנת פנים.
עכשיו הגמרא אומרת משהו מאוד מעניין.
רבי חייא מאיכה גמיר לה.
מה המושג הזה בעברית?
תרגם, מישהו יכול לתרגם לדיבורית הארמית?
יש כאן דפים,
יש כאן דפים?
אתה אומר דפים, נוקלין?
הגמרא חדשה כאן?
טוב, בכבוד.
רבי חייא מאיכה גמיר לה.
מה זה מה פשט בארמית והכי רבי חייא מאיכה גמיר לה?
רבי חייא מאיכן למד את זה.
זאת אומרת,
יש כאן לימוד.
רבי חייא למד את המקור שהוא עשה,
שהוא
קם באמצע השיעור והלך,
ויצא וגרם שלא תהיה
לימוד תורה.
מאיפה מרבי מאיר?
מה הסיפור מרבי מאיר?
בואו נראה.
דתניא,
מעשה באישה אחת
שבאת לבית מדרשו של רבי מאיר.
הגיעה לבית המדרש איזו בחורה,
אמר לו, רבי, אחד מכם קידשני בביאה.
מה הבעיה?
אומרת הגמרא שזה לא,
אישה אם מתקדשת בכסף שטר הוא ביאה.
אבל בביאה,
לקדש בביאה זה דרך פריצות.
לא עושים כאלה דברים.
אנחנו עושים כמו שעושים כסף שטר,
בביאה זה דרך פריצות.
עמד רבי מאיר
וכתב לה
גט כריתות.
ונתן לה, עמדו כולם, כתבו כולם ונתנו לה.
אמרו כל בית המדרש, תכתבו גט כל אחד ואחד.
אז מי שבעצם בעל הקידושין ייתפס כאן,
אבל בעצם כל בית המדרש כותב,
שלא ידעו
מי קידש בביאה.
אז ככה אומרים כאן מקור,
שעוד מקור מרבי מאיר,
שהוא,
זה המקור שרבי חייה,
שלא לבאש את האדם בצורה מפורשת,
בשיעור,
או בבית המדרש,
הוא גרם לכולם לבוא, לכתוב גט אותה אישה.
אומרת הגמרא,
ורבי מאיר מאיך גמר לה,
מאיפה הוא למד את זה?
אז צריך ללמוד את זה או לא?
מה אתם אומרים?
צריך ללמוד כזה דבר או לא?
אבל זו אינטואיציה אולי, לא?
נכון?
נשמע אולי, לא?
אנחנו נראה את זה הרבה יותר עמוק מזה.
להיות בן אדם טוב
ולשים רגש
או התייחסות נכונה לזולת,
צריך ללמוד את זה, אנחנו נראה את זה מהר סיני.
היא טוב אחרי מחייה צדיק.
טוב, רבי מאיר היה צדיק.
לא, אני רוצה שכולם יהיו ככה.
זה תורה מסיני.
התורה מסיני באה עם מידות טובות.
אם אתה לא מתנהג בצורה ואתה גורם לבאש את חברך,
אז זה לא תורה.
זה אי אפשר, זה לא מסתדר.
בואו נראה.
ורבי מאיר,
מאיך גמר,
איפה הוא למד את הצורה שלא לבאש אותו תלמיד
וגרם לכולם לבוא ולכתוב גט לאותה אישה?
אומרת הגמרא משמואל הקטן.
אומרת הגמרא,
ושמואל הקטן מאיך גמר לה,
אגיד את הגמרא משמואל הקטן,
הגמרא אומרת כאן,
אני לא יודעת כאן,
תקדש כאן,
קפצתי כאן
ב...
בתפסא.
שמואל הקטן אומר את הגמרא שהם עיברו את השנה,
והיו צריכים שבעה.
לעבר את השנה, כתוב שאין מונים את הלבנה,
הלבנה,
אין מעברים את השנה, אלא במזומנים לה.
מה זה מזומנים לה?
שמי שהוזמן לפני,
הוא יכול לבוא ולעבר את השנה מאותם בדין.
הם קבעו שיהיה שבעה, פתאום מצאו שמונה.
אז אמר מי שלא הוזמן,
שלא יבוא,
לא ייכנס,
יצא החוצה.
עמד שמואל הקטן ומה עשה?
קם ויצא,
וכולם יצאו.
למה שמואל הקטן עשה את זה?
שמואל הקטן עשה את זה שלא יתבייש אותו אדם שלא הוזמן.
שמואל הקטן אומר את הגמרא, מאיפה הוא למד את זה?
משכניה בן יחיאל.
בואו נראה מה זה שכניה בן יחיאל,
שמוזכר בספר עזרא.
נכתיב,
ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם,
ויאמר לעזרא,
אנחנו מעלנו באלוהינו,
ונשב נשים נוכריות מעמי הארץ,
ועתה יש מקוה לישראל זאת.
נסביר את הגמרא.
שכניה בן יחיאל,
הם אותם העולים שעלו עם עזרא ונחמיה,
והוא רואה שהם באים ובונים את זה,
ושכינה
לא שורה,
לא שורה,
הם בונים את אבות המקדש.
ואז כולם היו בצער, למה שכינה לא שורה?
מה קרה פה?
איפה יש שורת נא שמיים?
אז הוא אומר,
הוא אומר לעזרא,
אנחנו מעלנו באלוהינו, למה?
האנשים הם הגיעו עם כל מיני גויות.
ועם הגויות האלה הם באו לארץ.
וזה החטא שהיה כאן, שכל אחד נמצא עם גויה.
אבל איך הוא אמר את זה?
באיזה לשון? בלשון של רבים.
אנחנו מעלנו באלוהינו,
בנשק ובנשים אוכלו דמי הארץ,
ועתה שבגבי סלע זאת.
מה זאת אומרת בצורה של רבים?
זאת אומרת, הוא עצמו,
שחיים בכרייה לא עשה את זה.
אבל הוא אמר את זה בלשון רבים שמא,
שכל מי שאותו אחד שלקח גויה, שיבין.
ויעשה את זה.
בסוף באופן כללי שאנחנו לומדים מזה, שמה?
שכל אחד שרוצה להגיד איזה מוסר,
איך אומרים את זה?
בצורה של רבים.
וגם הוא בתוך זה.
הוא אמר את זה בצורה של רבים,
ומי שצריך להבין,
יבין.
אבל
זה לא מה,
אבל זה לא יגרום לאותם אדם,
שאם תגידו לו את זה באופן ישיר,
שיגרום לו להלבנת פנים.
ושכניה בן יחיאל מחגר מאירם, איפה הוא למד את זה?
אומרת הגמרא מיהושע,
מה זה קשור ליהושע?
נכתיב,
ויאמר השם אל יהושע,
קום,
קום לך, למה זה אתה נפל על פניך?
חטא ישראל.
אמר לפניו, גמרא שאלה,
מי חטא?
אמר לו,
וכי יודע אני,
לך הטל גורלות,
נסביר את הדברים.
עם ישראל,
נלחמים בעי,
נהרגים 36 אנשים.
ובא יהושע ואומר, רגע, מה קורה פה?
שהובטחו לנו לכבוש את הארץ?
פתאום נהרגים אנשים, 36 אנשים.
בא הקדוש ברוך הוא ואומר לו, מה אתה רוצה?
למה אתה נופל על פניך?
חטא ישראל.
היה אחד שמעל בחרם.
שואל אותו, יהושע, מי זה?
אמר הקדוש ברוך הוא,
דלתור אני,
מה זה דלתור?
אני מלשין?
מה, איך אני מלשין?
איך אתה גורלות?
מה זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא אומר, אני מלשין?
אני לא מלשין לך.
למה?
איך לתת גורלות,
תראה איזה שבט, איזה משפחה,
איזה זה, תראה, תספוס, עד שתגיע לאותו בית של אחן,
בן כרמי משבט יהודה, ש...
זה גורלות על ידי הגורל, זה כן בסדר.
או,
אז למה?
מה
אתה אומר?
לא יודע, מה זה?
כנראה שבמעמד הזה,
להגיד,
כמובן אומר,
זה האדם, זה היה בושת פנים.
אבל בגורלות,
זה היה לאט-לאט,
שיכל לבוא ולהגיד,
אתם גורלות.
אבל לא, הקדוש ברוך הוא אומר,
אני לא מלשין.
אתה
יכול לעלות בצורה אחרת, ולא בצורה ישירה.
כמו מורה בכיתה,
שהוא אומר,
לא, אני אתן לבן אדם איכשהו לבוא מעצמו.
אבל אני לא אגיד את זה ישירות על הבן אדם הזה,
שלא תהיה בושת פנים.
והיא בעצם, ממועדת אבי משה, דכתיב עד ענה מענתם,
כן,
שם כתוב שם במפורש על מענתם,
שאחת מההגדרות של חילולת השבת.
אז עד ענה מענתם,
גם משה רבנו אומר את זה בצורה של רבים,
שהוא לא היה בתוך הדבר הזה,
אבל הוא אמר את זה בצורה של רבים,
שאותם אנשים לא ייפגעו.
אז בואו נבין את הגמרא.
זו הגמרא בעצם שמובאת כאן בסרט סנדרין.
הגמרא אומרת שיש כאן מקורות.
המקור הוא כאן,
מגיע מיהושע, ממשה,
מהקדוש ברוך הוא בעצמו,
שאומר לך, אני לא מבייש אף אדם.
וזה יסוד נתינת התורה,
אנחנו נבין כאן שיש כאן כמה נקודות כאן.
כאן ביטלו תורה,
ולפי שמואל הקטן, גם ביטלו את עיבור החודש.
וכאן ביטלו, עשו גט כאן, זה מעשה שהוא לא פשוט.
עשו המון דברים לא פשוטים, רק שמה?
רק שאדם, אותו אדם לא יתבייש.
ננסה להבין מכאן
שיסוד עומק,
הדרך ארץ,
להיזהר בהבנת פנים של בני אדם וחברו,
כמה זה חשוב ליסוד נתינת התורה.
בסדר, אנחנו מבינים ש...
אתם יודעים שלרבי עקיבא,
היו עשרים ארבע אלף תלמידים,
שנשארו רק מתוכם, רק מה?
חמישה.
מהם יצאת תורה מישראל.
עשרים וארבע אלף תלמידים,
אתה חושב שזו מגפה,
אפשר בעצם לדעת מפסח ועד עצרת,
כמה נהרגו בו כל יום.
איזו מגפה זו הייתה.
וכל אחד ענק שיכל לעקור את הר סיני.
והם, בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה, הדבר הזה נגרם.
כי אנחנו מבינים כמה נדרש באמת להיזהר בהבנת פנים וכן הלאה,
שדרך ארץ קדמה לתורה.
אז בואו נראה.
אומר המהרש"א.
המהרש"א על המקום, מסביר על
חידושי האגדות שלו,
מה קרה שם, ונצטרך להסביר את העומק של הגמרא.
אתה שציירת לאבא, אומר המהרש"א, פירש רש"י,
אכלת אשום,
אתה אכלת אשום, וזה גם ריח.
עד כאן שם,
רש"י אומר שמה,
זה לא ראיה,
אלא הוא רצה שאותו אדם לא יתבייש.
קשה.
כיוון שכולם יצאו אחר רבי חייא,
הקל לומר שרבי חייא יצא משום שהוא
אכל אשום,
אלא כדי שלא יתבייש האוכלו,
וכך יצאו גם הם,
אם כן, עוד קשה,
אותו, כתוב שרבי,
שמה שכתוב על שמעון, לא ידע,
רבי שמעון לא ידע,
ולא יבין את זה, דלמה יצאו כולם?
ונראה לי לפרש,
לוודאי ידעו כולם גם,
רבי שמעון שהוא לא היה מודע,
וככה יצאו כולם.
והכי קשה הייתה שציירת את אבא,
ממש כשיצאתם מבית המדרש ויצאו כולם אחריך,
וציירת אבא על ביטול תורה.
אבל תקשיב, אתמול בלילה,
לא היה שיעור תורה.
רבי,
רבי יהודה הנשיא,
כשהוא היה לומד תורה,
כנראה זה היה עוצמה,
זה לא מה שאנחנו מכירים,
זה
רבי יהודה הנשיא,
הלימוד תורה שלו זה היה כנראה
שכינה שורה באופן כללי, אפילו אש מהשמיים.
מה זה,
עבודת תורתם של ראשונים,
תנאים,
רבי יהודה הנשיא.
אתה ציירת עליו על ביטול תורה?
לפי שאותה שעה,
שלא היה לך לצאת, רק אכלו.
היה לצאת לבדו,
אתה גרמת
ביטול תורה,
לא היה שיעור תורה.
כולם,
היה כל השיעור,
לא היה תקיים שיעור תורה אותו לילה.
אמר לי, אומר מרשה,
לא תהא כזאת בישראל,
ודאי ביטול תורה הוא.
עוון וחטא, נכון, אדם גורם ביטול תורה,
אין שיעור,
הוא ביטל את השיעור.
אבל לבייש אחד מישראל,
לא תהא כזאת עבירה גדולה בישראל,
וטוב לבטל תורה מלבייש בן ישראל.
קל להבין, כך מסביר המהרש"א,
מסביר את המעשה של רבי חייא,
הוא אומר,
עדיף שלא יהיה שיעור תורה.
לא יהיה שיעור תורה,
כולם יצאו,
יהיה ביטול תורה,
עדיף שהדבר הזה יקרה,
רק שם לא יהיה?
שלא יהיה כאן אחד מישראל שהתבייש
להבין כמה
העוצמה הגדולה של סגולה של
הבנת פנים,
שזה דרך ארץ,
קדמה לתורה.
אם ככה אנחנו מבינים עכשיו,
קצת ננסה להבין עם עוד מפרשים,
על סוגיה שמוזכרת כאן במסכת ציון הדברים.
תראו במקור השלישי, בדף על דף מביא כאן את רש"י,
בואו נראה את העניין של הדברים, בואו נראה.
פירש רש"י,
כן, הגמרא אומרת
שאינו בוש,
מלחמת כסף ועוד דאבד,
שם הגמרא אומרת
שמדובר כאן על שמואל הקטן, ששמואל הקטן,
שהוא,
אמרנו שהיה,
אין מעברים את השנה,
אין לה מזמנים לה,
והיה צריך עוד שבעה,
ובבוקר מצאו שהוא שמונה,
היה אחד שהוא לא מוזמן,
הוא הגיע.
ושמואל יצא,
שלא לבייש אותו אדם שלא הגיע,
אומרת הגמרא,
זה לא הוא היה,
שלא הוזמן על אדם אחר,
ובחמת כיסוף ההודה ועל נוסף הבושה הוא עשה.
אומר רש"י,
שלא יכירו מי העולה שלא ברשות וילבינו פניו.
והנה מצינו,
בכל מקום,
בכל מקום מדיני התורה,
וכן את התקנות של חז"ל שנועדו,
למנוע בושה מזולת.
ואז הוא אומר, דע לך, זה כל השס.
ונציין מקצתה, מצוטט דף ל"ב,
אומרת הגמרא דף ל"ב עמוד ב',
מפני מה תקנו תפילה בלחש?
למה תקנו תפילה בלחש?
או, יפה.
אומרת הגמרא שלא לבייש טוב ועבירה,
קודם כל לבייש טוב ועבירה.
וגם כמו שאתה אומר,
יש כאן איזו מציאות שהאדם לא יודע לבטא את הדברים נכון.
אז
תקנו תפילה בלחש שמה?
שאחד יגיד מה?
שלא יגיד שיש לו
חטא שהוא הופך לעמו ישראל,
מקבל את עצמך עמו ישראל,
שלא יהיה חטא?
כל אחד בשקט,
ושלא לבייש טוב ורע.
יש אדם שחטא איזה חטא, מה שהוא עושה?
אם הוא מברך את ברכה,
מסוג משמע,
אתה,
איך אתה אומר,
מקבל את עצמך עמו ישראל,
אתה בגלות,
וכן הלאה וכן הלאה,
כן?
אז
כל הדברים האלה שלא לבייש טוב רע ורע.
כשכל אחד עושה את החשבון הנפשי, הפנימי שלו,
יש שקט.
הגמרא מביאה טעם אחד.
יש כמה טעמים למה אומרים בלחש,
אבל זה טעם אחד שלא לבייש טוב רע ורע.
כן.
טעם קצת,
זה משהו כללי. כאילו, כולם אומרים את זה.
כן,
נכון, זה כללי,
אבל באופן כללי,
כשאדם, נגיד,
יגיד את זה בקול,
מה אתה אומר את זה?
אתה בכלל לא בכיוון.
אז שלא לבייש טוב רע ורע,
כל אחד יעשה את החשבון נפש שלו בזמן הברכות האלה,
כי
לפעמים יש כאלה שנדונים על אותן ברכות,
שהם לא מקיימים אותן.
אז זה בלחש.
יש המון תאמינים למה זה בלחש.
כן, זה עולם פנימי ונסתר,
וזה עולם,
לפי רבי נחמני,
זה עולם האצילות,
אז אתה מגיע, אתה אצלו,
עוד דבר,
אתה
מגיע לעולם האצילות,
אז אתה עומד מול המלך,
אתה משתתק וכן הלאה,
אבל
כאן זה בעצם הגדרה אותם
שלא לבש טוב ועבירה.
לא חילק הכתוב מקום בין חטאת לעולה.
גם הוא מביא שמה שחטאת ועולה, למה בחטאת ועולה?
שגם חטאת ועולה,
זה
אדם בעצם מקריב איזה סוג הכל לשם,
אבל גם חטאת,
כשהוא בא לכפר על איזה חטא,
לא חילק הכתוב בין
המקום,
במקום כתוב, במקום חטאת, שם תהיה עולה.
פשוט ממרא ד' במשנה ירא ורך לבב,
זהו המתיירא מן העבירות שבידו,
ובכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזרו בגללם.
כן,
יש לנו את מה?
מי שנטע כרם ולא חיללו, ארש אישה ולא לקחה,
בנה בית ולא חנכו, וגם אדם שחוזר מהעבירות שבידו,
אז אדם אומר, שמע, למה אתה מכניס את התירוצים האלה? הוא אומר,
בטח,
אולי הוא ארש אישה ולא לקחה,
נטע כרם ולא חיללו.
אתה לא יודע אם האדם הזה הוא חטא,
בגלל חטאים שהוא מפחד להילחם,
או בגלל שהוא נטע כרם ולא חיללו,
עושה את הפעולות האלה, למה התורה הסתירה את זה?
כל אחד חוזר, לא שואלים אותו למה.
למה?
כי כנראה ש...
או הוא חטא, או שיש לו משהו אחר.
ויש רש"י,
תלתה התורה, בניו ונתיו, הירש...
לא בגללן, כדי שיתלה בכך חזרה,
ולא יתבייש לומר מהעבירות שבידו, הוא ירא וחוזר.
הוא יכול לתלות את זה שטוב, שמע,
יש לי איזה בית שלו,
בניתי אותו,
לא חנכתי אותו, ארסתי אישה,
ולא לקחתי אותה,
ואז,
אבל בעצם בכתוב עצמו,
התורה היא מגלה שהעבירות שבידו,
שלא יתבייש.
כמה חשובה הנקודה כאן שהתורה חסה על מי?
על הבושה של האדם.
בעניין הזה מצינו שהתורה חסה אפילו על כבודם של עוברי עבירה.
וגם מצינו גם בבבא קמא דף צב עמוד ב',
בואו ראה כמה גדול כבוד הבריות,
שה שהלך ברגליו,
חמישה,
כן, שם
הגמרא אומרת שמה, שהאדם לוקח כבש, כן?
או איזה שהאדם גנב הזה, אומרים לו.
אז כמה צריך להביא?
ארבעה או חמישה,
אילו הוא חייב חמישה,
למה מחייבים אותו הגנב על אותו כבש שהרים אותו?
שזה בושה.
הוא הרים את הכבש,
הוא הלך איתו,
מה אתה אומר עם כבש,
אתה אומר עם כבש ככה על הגב שלו וכל זה?
אז
בגלל הבושה של הרמת הבריאות,
שככה הוא הרים את זה,
אז טיפה מה עשינו?
קנסנו אותו על אותו גזל.
אפילו מה, הוא גנב,
מה
אכפת לי?
לא, אבל התורה הוא עדיין בצלם אלוהים,
ואם
תתייחס אליו בצורה נכונה.
יש לנו עוד דוגמאות, נגיד, כתוב, הבן סורר ומורה.
רש"י אומר, הבן סורר ומורה,
שאביו ואימו,
כתוב שלוקחים אותו אחרי אביו ואימו,
ומה עושים איתו?
בן סורר ומורה, שנידון על שם סופו,
אחרי זה מה עושים?
אחרי שהוא סוקלים אותו,
לוקחים את אותה גופה ותולים אותה,
ואחרי זה מורידים אותה, כי קללת אלהים תלוי.
אומר רש"י,
שמעשה, רש"י מביא
איזה מדרש, איזה מדרש הוא מביא,
הוא אומר, מעשה במלך,
שהיה לו איזה אח
שדומה לו.
ואם היו רואים את אותו אח,
תלוי,
יגידו המלך, תלוי.
אז צריך להוריד את הבן סורר ומורה.
סליחה, מה קשור בן סורר ומורה
למשל של המלך?
מה ההסבר?
ההסבר הוא, בן סורר ומורה, כתוב,
מביאים אותו לאבי ואמו.
לאנשי מקומו,
לזקני העירות שאותו מקום,
אף אחד
לא
הסתכל בטוב על הילד הזה.
אבא שלו,
אימא שלו,
אנשי מקומו,
אף אחד לא ראה בו נשמה אלוקית,
אף
אף אחד לא ראה בו אח של הקדוש ברוך הוא.
אף אחד לא ראה בו אח של הקדוש ברוך הוא.
גם אנשי עירו,
לא ראו בו אח של הקדוש ברוך הוא, כשהגיע כבר ש...
ש...
ש... ל...
ל...
ל...
לקליעה,
שכל הנסכלים נקלים,
אנחנו אומרים, מה?
קללת אלהים תלוי.
זה מלך.
יש
פה נשמה אלוקית,
יש בצלם אלוקים,
הוא דומה למלך.
דומה לקדוש ברוך הוא.
דומה לקדוש ברוך הוא בן סורר ומורה, כן.
אף אחד לא ראה אותו כל החיים שלו,
שהוא בן של המלך.
אף אחד לא ראה בו עין טובה שהוא נשמת טהורה,
הוא אח של המלך?
אף אחד לא ראה את זה?
אז אני אומר לכם, תקשיבו טוב,
זה אח שלי.
תגובו בצורה נכונה,
תגובו בגבורה בצורה ראויה.
כי אתם כל החיים שלו לא התייחסתם אליו לטובה.
לא אבא שלו,
לא אימא שלו,
לא אנשי מקומו,
לא אנשי...
וזה כמו שהוא
בעצם מלמד אותנו,
הבן סורר ומורה אומר שאיפה הייתם כל החיים?
עכשיו נזכרתם?
איפה הייתם?
אף אחד לא ראה בו.
קללת אלהים, כך אומר רש"י.
אה?
כתוב, אמרת גם מה, כל הנסקלים נתלין.
כל מי שנסקל נתלה.
אז גם בן סורר ומורה אומר,
נותנים אותו,
אז הוא אומר,
אבל
צריך להראות אותו.
איזה זמן, התליה היא לא כמה זמן,
לא בזמן.
אחרי זה שרק שלימדו ביאורו,
ואחרי זה באים וקוברים אותו.
אבל בא התרכזון ואומר, קללת אלהים תלוי.
שלא, אל תשאיר אותו, שזה, יש כאן צלם בבית האדם.
אבל זה בן סורר ומורה,
שירו אותו,
שידעו מה קרה,
לאן הוא הגיע,
לא.
הקדוש ברוך הוא בעצם מלמד על כמה אנחנו צריכים להסתכל בעין טובה,
שלא צריך שיהיה בן סורר ומורה, כן?
שכתוב שבן סורר ומורה לא היה,
משל היה,
לא היה מעולם,
כי ככה צריך עם ישראל בעצם להסתכל
בעין טובה על כל אחד ואחד.
ואין עוד בחז"ל,
בכבדל, כתוב שהם מבצחים,
ועוד דברים,
בתענית כ"ו,
כתובות נ"ד,
ובכמה,
בבא בתרא כ"א,
אומרים כאן מלא מקורות שעוסקים במה,
מישהו צריך לראות את זה אחרי זה בפנים,
דאיתא שלא לבייש את מי שאין לו.
עכשיו הגמרא אומרת שם המון המון מקורות.
למה היו בנות ישראל יוצאים עם בגדי לבן?
פחות בכרמים.
אחת מהמקורות, למה?
לא, אבל יש מי שאין לה.
הייתה גם המותג הזה המיוחד,
ולא,
אין?
לא, כולם הולכים עם מה?
עם לבוש אחיד.
לבוש אחיד.
לבוש אחיד זה גם כן סוג שעוזר למה?
שוויון, כן,
תגיד לי, שמע,
אם לא הייתי לובש אחיד,
פתאום הייתה הבחורה הזאת מגיעה עם איזה מותג שעולה אלף שקל,
וזאתי אין לה כסף לאיזה חולצת...
אז אני לובש אחיד של
מה
שלא אבאש את מי שאין לו.
עוד דברים שם, גמרא אומרת שמה,
אבל מה זה כל זה?
ועוד מקומות שמבואר שחכמים תיקנו תקנות כדי למנוע הבושה.
זה אפשר גם לראות גם יומם בסמכזין שמה,
במועד קטן.
כף ז',
כף ז' עמוד ב',
נידה עמוד א',
שם אפשר להביא את המקורות האלה.
בהמשך,
מי שיוצא, אפשר עוד להרחיב בנושא הזה,
אבל בעצם אנחנו רוצים להגיע לנקודת העומק,
בשביל להבין כמה זה חשוב לימי ספירת העומר.
ואין עוד מגילה,
עד ג' עמוד ב',
עד שתיים,
איך ספחתיי.
כן, שם כתוב שם, כתוב שם, מה זה אותם,
מה זה הבושה של,
שיש שם נידונים על כל, שעשותה.
גם בגיטין, כמה גדול כוחה של בושה.
דף שמונים ז' עמוד א',
וברכות ב' ג',
ויש לנו כמה מקורות,
במציע נוטט, נוח הוא אדם שיכפיל עצמו בכשר של אש,
ועל ילבין פני חברו ברבים.
האם זו הלכה שאדם יכול להיזרק לכבשן
של אש ולא להביא פתח אבור ברבים?
עובדים את זה מתמר, אבל האם זו הלכה?
אלא זה המשקל,
זאת אומרת,
המשקל הוא שאפילו כבשן של אש.
ככה אנחנו מבינים כמה החשיבות של הבנת פנים,
הבושה,
שניזרו בה חכמי ישראל,
ומזה גם הספרייה אומרת.
אומרת הגמרא, והכל מנין לפי זה.
יש להבין מהי מקשה הגמרא,
ורבי חייא מנין גמיר לה.
מה זה המושג הזה שאומרת הגמרא?
מאיפה הוא למד את זה?
מה זה?
צריך ללמוד את זה?
סליחה, דרך אחרת, זה מהתורה.
למה צריך ללמוד את זה?
אבל זו עניין שלמדים מן התורה,
שלא לבייש את הזולת.
אומר כאן לא.
היה לך לחשוב, תשמע, יש כאן מקור.
אדם אין ה...
אתה יכול להגיד, תשמע,
כתוב בהלכה שאדם...
מארמית השנה, אין להם זמונים לה.
אדם הזה הגיע שלא ברשות, נבייש אותו.
אדם יכול להגיד,
תשמע,
יש כאן,
אדם עשה פעולה שהיא לא נכונה,
הוא
כדאי שישה בביאה,
דרך פריצות, נבייש אותו.
לא!
אני אמצא לך כל מיני מקורות,
תצדק,
להגיד לך למה נבייש אותו?
לא, אמרת לא.
לומדים את זה ממה?
מהתורה עצמה, התורה עצמה לימדה לבייש את הזולת.
אל תחפש לי עכשיו מקורות מהתורה,
להגיד לי למה,
לבייש אותו.
התורה עצמה אומרת לך, לבייש את הזולת.
אפילו שמה?
שיש כאן דרך פריצות, יש כאן דבר שהוא, שיש לך מקור לזה
אולי צריך לבוא, כי זה בעצם,
אין קלון,
אין לה,
מזומנים לה,
יש כאן מקור שבעצם,
הוא בא על שום
יש כאן מקור שבעצם האדם הזה,
לקח אשה גויה, שמחלל
אף על פי כן.
לא מבייש אותו.
זה מאיפה, זה...
תגיד, טוב, זה בן אדם טוב.
לא, זה התורה.
התורה עצמה היא אומרת את זה.
היא מוציאה לי מקורות מהתורה,
אומרת לך,
התורה,
מאיך אגב מילאה,
התורה עצמה היא
רוצה
לבייש אותם.
זה מול מקור התורה.
גם אם תגיד לי, אבל יש מקור.
אין מקור, התורה עצמה אומרת לך ש...
אסור לבייש את הזולת.
ואין,
המעשה שעמד בזה ביאר שיש כאן חידוש שבשביל להציג הזולת מן הבושה...
לקח על עצמו את העול וכאילו הוא החוטא.
מה אתה עושה כזה דבר?
זה אפילו חילול השם.
אתה, רבי מאיר,
כתבת לגט,
זה נראה כביכול איזה חילול השם. איך עשית כזה דבר?
לא.
אפילו אני אכתוב את זה, אכתוב לגט שמה שאותו אדם,
מהתלמידים, שלא יתבייש.
מכאן יש כאן משהו שמערך אגמילה,
עד
שכזה שברכו עשה את זה,
עד למשה,
שלא תחשוב להגיד כל מיני איזה פלפולים.
לא, מי שפוגע מי מבייש את חברו,
כמה דברים מאוד חשובים עם אדם שבבית המדרש.
ועכשיו הוא מתווכח,
כי הוא מנסה להבין את הסוגיה,
והוא יכול להבין שאת החבר שלו היה עצוב, לא?
כן, באים שניים לשאול בבית מדרש שאלה,
אם מי שואל מי צודק,
לא מתאים.
מה צריך להגיד?
מה נכון.
מה נכון, בסדר, בוא נדון.
אבל לא מי צודק.
בסדר, אגיד לך, תשמע, ריתך דאורייתא.
אם זה יבייש את חברך,
לא עושים כאלה דברים. לא שייך.
זה הסוד של מה?
של?
של ההבנה של יסוד נתינת התורה.
זה בא מהר סיני! כל אחד מ...
כן?
משה קיבל תורה, מוסר ליהושע, שול, עסקין, סינבים.
כל אחד למד את זה מרבו! רבי חייא למד
מרבי מאיר,
רבי מאיר למד את זה מ...
משה קטן,
משחקן בן יחיאל,
משחקן רבי חייא למד את זה מיהושע,
משה רבנו,
מהקדוש ברוך הוא,
כל אחד למד את זה ממקום מסוים.
מזה חזקי חמד מביא
על החזון איש, שנזהר שלא לפגוע באדם,
מביאים את זה, בואו נראה.
סיפורי הגאון הרבי ישראל, גורסמן זצל,
ראש ישיבת קרלים בירושלים,
מעשה בני זוג
שנישאו זה לזה,
זה לזו.
וחי באושר,
לפתע נטרפה עליה דעתה של האישה,
עד שאי אפשר היה לחיות איתה.
מאידך,
היה ברור שאישה כזו
אינה יכולה לקבל גט.
כי היא הייתה כבר כנראה במצב של שותה.
הבעל היה נתון מצב קשה מאוד.
כאשר מצד אחד,
אי אפשר היה לו להישאר עם אשתו.
מצד שני, גם התגרש, לא היה יכול.
כי מה?
כי היא לא יכולה לקבל גט, היא בגדר שותה.
בתי עדים בתל אביב וירושלים הסכימו שאפשר לערוך חלבה ליתר מאה רבנים.
כן,
שותה כזה
שאפשר להשתמש בזה, כאשר יש מציאות שהיא
אישה חולה או משהו כזה,
ואי אפשר להביא לה גט,
כי היא יכולה לנסה שנית, לקחת אישה שנייה.
אבל לפני כן,
השתדל,
כדי לקבל את הסכמתו להיתר מאה רבנים.
וכשמע מרן זצ"ל את פרטי המקרה,
הגיב ואמר,
הרי האישה,
תיארו אותה,
זאת אומרת, היא לפעמים היא שותה,
מיושבת,
אבל היא לא,
היא לא,
איך אומרים,
היא לא יציבה.
נתאר לעצמנו שהיא תלך ברחוב ותבחין בבעלה כשהוא מהלך עם אשתו החדשה,
הרי היא עלולה להגיע למצב של שיגעון נורא ובפיקוח נפש,
יתפלל שתבריא.
היא צריכה לדעת האם היה איזה גדר הלכה לרבים,
או שמה התכוון מרן,
רק גדר חסידות.
בעצם הביא כאן שמה לעשות?
כלומר,
עדיף שנתפלל לעברי,
או מציאות שתתבייש כל כך אותה אישה.
כמה רואים כאן?
החזון שכתוב שהרב קוק היה מדבר,
אז החזון שאמר, כל ה...
כל עד מה שהוא דיבר.
מורא תורה עומדת,
אתם יושבים?
ככה הסיפור מהחזון איש של הרב קוק.
סיפור ידוע.
מקרה נוסף, היה אצל חזון איש,
בו הובא לפניו מקרה של נישואי שחוק.
נער ונערה,
עשו עצמם כאילו נישאו זה לזה,
לערוך גט.
זאת אומרת,
הם עשו משחק,
סתם היו חברים בתנועת נוער.
אמר לה, התלהבו, עשו שטויות.
יש כאלה סיפורים כאלה,
איזה סוגיא שבא לפתחנו.
אני לא יודע מה, בני עקיבא, שטויות, עשו משחקים,
ופתאום הסיפור הזה,
מצב שבו היה צריך לעשות גט, כי היו שם אנשים,
היה כאן עדים.
אתה יוצא מכל הספקות, אז עושים גט.
שאלו את החזון איש, האם לעשות גט?
השיב בשלילה.
כיוון שמעיקר הדין, אין במקרה איזה חשש קידושין.
עושים את זה רק מספק.
כאשר השואל המשיך לשאול, נשמע, מה להתנגד לדרך גט,
תעשה גט,
נגמור את הסיפור,
מה הבעיה?
הכי טוב לעשות גט.
ואז כאילו אתה אומר,
תשמע,
עשינו גט,
פתרנו את הבעיה.
מספק.
כן, זה נשמע כביכול גם כהכרעה החלטית יותר נכון.
השיב החזון איש,
וכי קלה היא ביניכם להכתיב ולבייש את נערה בת ישראל,
לעשותה גרושה.
ואתה אומר,
תשמע,
אני אעשה חתית,
תשמע,
יש כאן איזה דיון,
זה,
נעשה מספק גט.
אף פחות לא תהיה גרושה.
לא, לא, לא, לא
ספקות עושים כאן.
ואמרנו, לא, לא עושים את זה.
מה הבעיה?
אבל אנחנו ככה נתיר אותה, לא יהיה בעיה.
היא אפשרה להיות גרושה.
האם יודעים ממכם את גודל הצער והביוש שיש לה מזה?
כמה היא תתבייש?
שהיא בגט הקדושה, שהיא נקראת גרושה?
ואז הוא אומר,
בגמרא דסנדרין,
מה שראינו,
איפה הביא, מה הביא,
איזה מקור,
מה שאנחנו קראנו בגמרא.
כי כד יתיב רבי לכדריש ויריח ריח שום.
אמר,
אמר, מי שאכל שום יצא,
עמד רבי חייא ויצא,
עמדו כולם ויצאו.
אומר, תקשיבו,
נכון שמבחינה הלכתית,
אם הייתי לומד רק את הסוגיא אבן העזר, נטו,
בדיני דיינות,
הייתי אומר, טוב,
בואו ניתן לגד ונפתור את הבעיה.
אבל
אתה לא מבין,
כל מכלול התורה,
התורה לא רוצה שמישהו יתבייש.
אל תהיה לי דיין יבש.
אבל זו התורה! לא! אומר החזון איש,
לא הבנת את התורה.
הרב עצמו,
אז זה מה שאמר לו הבן,
אתה ציירת לאבא,
זה מה שאמר לו הבן,
המשך גמר,
כן, אמר,
אתה ציירת לאבא?
אתה ציירת לאבא שככה,
שגם לא רק,
מה הצער שהיה גם לאבא,
שכאילו
אותו שיעור של תורה שהיה צריך להתקיים, לא התקיים.
אמר עדיף שלא יהיה שיעור תורה.
שיעור תורה שיש בו משום בושה,
זה היו תנאים,
רבי יהודה הנשיא.
אמר,
אם זה,
אפילו הקדוש ברוך הוא,
מאיפה הוא למד את זה?
מאיפה הוא למד את זה?
איך אתה לוקח את החיות?
הוא אומר, כן, זה התורה.
אם מישהו קיבל תורה דרך בושה,
בצורה כזאתי, אז זה לא תורה.
עדיף שלא יהיה לימוד תורה,
ולא יהיה שיעור תורה,
או מהסוגיה גם כאן, שאפילו אותה אישה נגיעה ספק.
תגיד ספק, ניתן לה גט, לא ניתן לה גט,
כי זה רק ספק.
ונכון, היה עדיף,
הוא היה יותר קל ונכון לתת גט משום ספק,
אבל מה עם בושה?
כתב מהרש"א שכדאי לבטל תורה כולה,
ולא לבייש אדם מישראל.
אומר החזון,
אם אתה קח את הגמרא כאן,
ואתה שם אותה עכשיו מול סוגיית הדיינות,
בסדר,
נכון, אם זה מספק,
תן גט.
אבל הפכת לגרושה,
בושה שלה, לא חשבת על זה?
טוב, תשמע, אני מתבייש קצת, אבל ככה יותר קל.
לא,
זה יסוד התורה.
זה יסוד התורה.
זה בעצם ההבנה שאנחנו מימי ספירת העומר.
אנחנו הולכים מתקדמים יום ליום,
ממידה למידה,
ועוסקים בנושא הזה של זהירות בכבוד חברינו,
ומתוך ההבנה שאדם התוראי,
מלמד אותם כמה להיות טובים.
תגיד,
שמע,
אפילו אם אדם יבוא ויתפלפל ויגיד כאן מקורות,
אם יהודי
מתבייש מזה,
אם יהודי יש לו איזה הבנת פנים,
תעצור שנייה ותבין שזה לא תורה.
זה לא תורה.
זה הסוגיה בגמרא.
ואפילו החזון, אם שלמדתי סוגיית אבן העזר,
מי שרואה בחון יש בעיקרי תשובות הראשונים והאחרונים,
בסוגיה כזאתי,
ישר פשוט.
תן לה מספיק גט וזהו.
זה כאילו, מי שכותב בדיינות, מאוד קל לכתוב את זה.
בחון שומר, עצור שנייה.
נכון זה כתוב בכל הראשונים,
שמספיק תן לה גט.
אבל מה הייתה?
מה הייתה?
אתה חושב על המשפחה?
אתה חושב על אותה בת?
היא עכשיו מעמד גרושה,
היא עכשיו יוצאת עם מישהו,
היא עכשיו עם מישהו גרוש?
אולי תחשוב על מעבר לצד ההלכתי?
הרצון היא שתלמד את זה עם הסוגיה שלנו.
זה סוד התורה, וזה ימי ספירת העומר.
ומתוך כך, כשאנחנו נזהר בכבוד חברינו,
אז אם תחשבו כמה תורה יכולה לצאת מ-24,000 תלמידי רבי עקיבא.
עם כל מה שקיבלנו היום תורה,
עם חמישה תלמידים שנשארו,
תחשבו כמה תורה
יכולה להיות בישראל אם לא יהיו מביישים זה את זה.
גם אנחנו צריכים להיזהר,
גם יש לנו טענות כלפי הצבא,
שכאלה שלא מתגייסים,
וכאלה שפה ושם, ויש לנו דיונים,
כל דבר שהוא,
יש לנו הרבה דיונים,
אבל צריך להיזהר מהבנת פנים, ולא לבייש את חברו,
כי זה מעומק לענייני התורה,
וזה סוד התורה.
שנזכה לעמוד על כל מידותינו,
ומתוך כך לקבל את התורה בנקיות וטהרה,
כמו שצריך,
כמו שהתורה ניתנה לישראל ממעמד הר סיני.
יתקיים הצו.
