טוב,
שלום לכולם.
אנחנו עד עכשיו שיעור
על הפטרת פרשת אחרי מות.
רוצה להקדיש את השיעור לעילוי נשמתו,
תלמיד חכם חשוב שהסתלק עמנו בימים האחרונים.
הרב שמואל בן אסתר,
הרב שמואל בן שטרית, זכר צדיק לברכה,
תלמיד חכם גדול,
גם לימד פעם במכון מאיר,
אבל
בהרבה מאוד מקומות.
נפטר בדמי ימיו עם מחלה,
והדברים הללו שיהיו לעילוי נשמתו,
זה לא במקרה גם שאנחנו נלמד פה את הפטרת פרשת אחרי מות.
כי הפרשה הזו,
ההפטרה גם,
היא עוסקת,
ככה קראתי,
כותרת לשיעור הזה,
איך משתקמים אחרי מגע עם המוות.
איך הולכים ונבנים מתוך המפגש עם מוות,
בוודאי עם מוות של תלמידי חכמים גדולים.
אז בואו נתחיל,
נעשה קודם כל את הסקירה,
פרשה,
ההפטרה ברמת הפשט,
ואז נבין את העיקרון הרוחני שעומד מאחור.
מבחינת המקורות, הפטרת אחרי מות, בספר יחזקאל,
פרק כ"ב,
פסוקים א' עד י"ט, במקרה הזה אין הבדל
בין מנהגי אשכנז למנהגי ספרד,
כולם מסתכלים באותה הפטרה.
והפרשה, כבר אני זורק את הקשר בין הפרשה לבין ההפטרה,
שבפרשה מוזכר,
מוזכר הנושא הזה של גילוי עריות, כן,
אחד החטאים החמורים שבתורה.
ובכלל,
יש פה עוד כמה איסורים שאדם צריך
לא לשפוך דם ולכסות את הדם,
להיזהר, לא לזבוח, לא בבית המקדש.
ובהפטרה, כן, הנביא יחזקאל שם,
הוא,
כן, הוא בא ב...
מנבא על ירושלים את דברי תוכחה,
ובין השאר הוא מביא שם את עיר הדמים,
שהיו שופכים שם דם,
לא רק של בעלי חיים,
אלא של בני האדם.
ויש שם גם את התועבה של גילוי עריות,
ואז הקשר בין, לכאורה, בין
ההפטרה לבין הפרשה ברמת הפשט.
אבל כאמור,
שאנשי כנסת הגדולה קבעו את ההפטרות,
היה להם גם טעם עמוק יותר,
שהוא לא רק פשט הפסוקים,
אלא איזה עיקרון נפשי רוחני שמדבר אלינו גם כיום,
במרחק של אלפי שנים,
בדיוק למקום שאנחנו נמצאים בו,
שזה כאמור,
אחרי מות,
איך אנחנו אוספים את החיים שלנו אחרי מפגש עם מוות.
אבל ראשית,
רק בואו נעשה סקירה של מה קורה לנו בפרשת אחרי מות.
פרשת אחרי מות היא פרשה שקושרת לנו
לסגור את מה שראינו בפרשת שמיני.
פרשת שמיני,
מסופר שביום השמיני,
כאשר לחנוכת המשכן קרה האסון הגדול, שנדב ואביהו
הקריבו אש זרה לפני השם, והם מתו. ואז זה יצר, כן,
טרגדיה גדולה בעם ישראל. דיברנו על זה גם בזמן שעברנו
על הפרשה, גם בזמן ההפטרה, מה בדיוק היה החטא של
בני אהרון, ולמה זה הפך להיות כזה...
חטא וכזה מוות שמהדד לדורות.
ואז בספר ויקרא היה לנו הפסקה,
פרשיות טזריע המצורע,
שעסקו בדיני טומאות,
ועכשיו פרשת אחרי מות חוזרים,
וידבר ה' אל משה,
אחרי מות שני בני אהרון בקרובתם לפני ה' וימותו,
ואז...
אומר הקדוש ברוך הוא למשה,
בוא,
דבר אל אהרון,
מה תעשה אחרי מות בניך,
וכאן מתחילה התורה לתאר את עבודת
הכהן הגדול ביום הכיפורים.
כן,
אהרון הכהן,
הכהן הגדול של עם ישראל,
עיקר העבודה שלו ביום הכיפורים,
אז יש לנו כאן תיאור על סדר העבודה, שכולנו מכירים.
במוסף של יום הכיפורים,
שאת הקורבנות שהוא צריך להקריב,
מה הוא ילבש,
כותונת בד קודש, ילבש בשרו,
בזאת יבוא אהרון אל הקודש,
כן,
בכותונת בד קודש ילבש,
ומכנסי בד יהיו על בשרו,
אבנת בד יחגור וכולי,
ואז יש שם את התיאור על שני השעירים,
כן,
שהכהן הגדול,
אחד העבודות המיוחדות ביום הכיפורים,
זה היה לקחת שני שעירים,
ולהתוודות על שניהם את ה...
חטאים של עם ישראל,
ואת השעיר אחד ללכת ולהשליך אותו לעזאזל למדבר,
היו זורקים אותו מאיזה צוק במדבר,
ואת השעיר השני היו שוחטים והיו מזים את
דמו בקודש הקודשים, שהכהן הגדול היה נכנס,
אומר אחת,
אחת ואחת וכולי,
אז זה מתואר לנו פה בפרשת אחרי מות.
לאחר מכן עבודה נוספת ש...
הייתה לכהן הגדול ביום הכיפורים,
זו עבודת הקטורת,
היו לוקחים הרבה סממנים, כל מיני אבקות,
והיו מקטירים אותם גם בקודש הקודשים.
הקטורות היו גם מקטירים בעוד הזדמנויות בבית המקדש,
אבל ביום הכיפורים היה לזה ערך מיוחד.
זה מה שמתואר פה בפרשת אחרי מות,
ולאחר מכן יש עוד תיאור של הקורבנות שהיו ביום הכיפורים,
והתורה מסכמת שבת שבתון לכם ועיניתם את נפשותיכם חוקת עולם,
כן,
מכאן גם לומדים את העינויים של יום הכיפורים,
שאנחנו מתענים כל שנה,
לא אוכלים,
לא שותים וכולי.
זה כאמור החלק הראשון של פרשת אחרי מות,
שהרעיון הוא, והייתה לזאת לכם לחוקת עולם
לכפר על בני ישראל מכל חטאותם אחת בשנה,
ויעש כאשר ציווה השם את משה,
אהרון מצווה דווקא אחרי מות שני בניו ללמוד
איזה סדר כפרה שיעשה ביום הכיפורים.
זה פרשת אחרי מות,
ואז יש לנו עוד עיסוק בפרשת אחרי מות,
פרק י"ז בספר ויקרא,
פרק י"ז וי"ח,
שאיסור על לשחוט זבחים מחוץ לבית המקדש,
מחוץ לאוהל מועד,
שאנשים לא יקימו לעצמם במות ומזבחות ברחבי ארץ
ישראל, אלא רק במקום אשר יבחר השם.
זה איסור אחד.
דבר נוסף,
כאשר שוחטים בעל חיים,
אסור לאכול את הדם,
כן,
כי הדם הוא הנפש,
לא אוכלים את הדם,
אחד הציוויים החשובים באיסורי אכילה.
וגם את הדם שאנחנו שופכים,
בזמן ששחטנו את בעל החיים, צריך לכסות בעפר.
זה גם ציווי,
כן,
זה ציווי חיה ועוף,
שבמצבים ששוחטים חיה,
שזה בעל חיים שהוא ככה לא מבוית,
או עוף ש...
מסתובב לו ברחבי העולם,
אנחנו תופסים ואוכלים אותם ושוחטים,
אז צריך לכסות פה
את הדם.
זה גם וכל נפש אשר תאכל, נבלה וטרפה, גם
יש פה איסור לאכול את זה. זאת אומרת,
יש כאן כמה ציוויים שקשורים לנושא השחיטה והאכילה של בשר בעלי חיים,
ואז בפרק י"ח,
זה הנושא עד סוף פרשת אחרי מות,
יש לנו פרשה מאוד מאוד ככה.
משונה ומזעזעת כל הנושא של גילוי עריות.
יש כאן איזה פירוט של ציוויים, כן? שכל מי שאיש איש,
כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערווה.
אני אדוני,
ערוות אביך וערוות אמך לא תגלה,
אמך היא לא תגלה ערוותה,
ערוות אשת אביך לא תגלה ערוותו.
עריות ככה מאוד מזעזעים.
אני מזכיר את זה כי זה אנחנו קוראים במנחה של יום הכיפורים.
בגלל שזה נמצא בפרשת אחרי מות,
סמוך לעבודת יום הכיפורים,
אז גם קוראים את זה בתורה ביום הכיפורים במנחה,
צריך להבין למה.
אז זה כאמור פרשת אחרי מות,
וההפטרה,
כפי שציינו, היא מזכירה גם חלק מהחטאים הללו,
ולכן הוא צמדה.
לפרשה.
אז מה כאמור העומק שנמצא מאחורי הקשר בין הפרשה להפטרה?
וכאן אנחנו מגיעים אל הכותרת,
כפי שאמרתי,
איך משתקמים אחרי מגע עם המוות.
מוות
זה החוויה הקשה ביותר, המזעזעת ביותר, שיש לאדם.
זה לצערנו משהו שאנחנו נוגעים בו
גם במצבים שנפטרים אנשים שהכרנו,
וגם ברמה הלאומית.
אנחנו חיים בתקופה שעם ישראל נלחם על חייו.
אנחנו עכשיו מעבירים את השיעור הזה ככה
באזור יום העצמאות, יום הזיכרון לחללי צה"ל.
תקופה שאנחנו זוכרים את מתינו,
ו...
מוות יכול לגרום לאדם כל מיני צורות של השפעה.
מה גורם המפגש עם המוות לאדם?
בתרבות, נקרא לזה האלילית,
והצאצאית הרוחנית של התרבות האלילית,
התרבות,
מה שקוראים לה התרבות החילונית,
מוות זה משהו שהוא איום ונורא,
כי התרבות האלילית,
וכאמור גם התרבות החילונית,
רואות בעולם הזה את חזות הכל, נכון?
מה יש לבן אדם בעולם הזה?
החיים שלו פה, כאן.
ברגע שבן אדם מת,
אז
בעצם זה שיא הייאוש,
זה שיא האפלה,
אין פה במה להתנחם,
בסדר?
מה שיש בחיים זה הגוף, מה שיש בהם זה החוויות.
אז הנה,
היה פה מישהו
לידי שהלך,
דיבר,
צחק,
חווינו חוויות,
ועכשיו הוא מת,
אז מה נותר לנו?
חוץ מאשר...
לדפוק את הראש בקיר ולהיות מלאי צער וכאב על החיים שנגדעו באיבם.
וכאן,
בזו פרשת אחרי מות, היא באה ללמד.
יש חשש גדול
שכאשר אדם נפגש אחרי מות,
הוא נדב ואביהו, זה המוות הכי טרגי בתורה, כן?
כמו שאמרנו,
צריך להבין למה,
אבל לצורך העניין זה משהו שהוא,
התורה כולה מקדישה לזה פסוקים,
ולדורות מתעסקים במוות שנדב ואביהו, ואהרון הכהן
הוא הנציג של הכהן, של הקודש.
מה קורה כשהכהן, כשאנשי הקודש נפגשים עם מוות?
יש חשש,
מבינים,
וזה לצערנו הרבה פעמים קורה בעולם שלנו היום,
בתרבות שאנחנו נמצאים בה היום,
שכאשר אדם נפגש עם מוות,
אז
הוא מתמלא מייאוש,
וכיוון שאדם לא יכול לחיות בייאוש,
אז המוות הולך ויוצר אצלו מנגנון הדחקה,
שהפוך מהמטרה המקורית של המוות.
מה באמת המטרה המקורית של המוות,
שהקדוש הוא שם את המוות בעולם?
שהחי ייתן את ליבו.
כן?
אדם שהתמכר לו לעולם הזה,
שמבחינתו העולם הזה הוא חזות הכל.
עכשיו, כאשר נפטר מישהו,
אז עקביא בן מהללאל אומר,
הסתכל בשלושה דברים,
והיית בא לידי עבירה.
אתה מה למעלה ממך,
הכל מעשיך בספר הנכתבים,
ולפני מי אתה עתיד,
ניתן דין וחשבון.
אנחנו אומרים את זה בלוויה.
מפגש עם אמת,
אמור לגרום לבן אדם עכשיו התעוררות,
לתשובה,
להבין מה עיקר בחיים ומה תפל בחיים.
העולם הזה דומה.
לפרוסדור, כן,
אני פה מזכיר את ה...
תמיד חכם, אז הייתי בניחום, סיפרה לי
האלמנה שלו, רבנית, סיפרה לי שבאיזה שלב ש...
הוא סבל שם, כאבי תופת לקראת הסוף,
אז
הוא אמר לאשתו,
אמר למי שהיה סביבו,
בסדר,
העולם הזה הוא פרוסדור,
כן?
העולם הזה הוא פרוסדור,
העיקר זה הטרקלין לעולם הבא.
אז היא אמרה לו,
ככה היא סיפרה,
היא אמרה לו,
טוב,
העולם הזה פרוסדור,
זה אנחנו אומרים בגיל 120,
לא בגיל 55,
זה הגיל שהוא נפתח.
אז הוא אמר לה,
תשמעו, טוב,
אדם שנמצא ממש ברגעים האחרונים של חייו,
אבל מה,
איך,
איזה גדלות רוח.
אמר לה, לא, הוא אומר, אדם כל הזמן נמצא בפרוסדור.
גם בגיל 55,
גם בגיל 5. זה מה שמוות אמור לעורר לאדם.
העולם הזה הוא זמני.
מה אתה מתמכר לעולם הזה? העיקר זה הנצח.
אבל, כפי שאמרתי,
כאשר יש חשש שבן אדם,
הוא לא נמצא במקום הזה,
כאשר אדם הוא מבחינתו,
העולם הזה,
זה הטרקלין,
המציאות החומרית, זה חזות הכל.
אז
המפגש עם המוות,
מה גורם לו?
במקום שזה יגרום לו להיעורר תשובה וכולי,
אדם הפוך על הפוך הולך לכיוון אחר.
אומר, אה, אתה יודע מה אני מגיע למסקנה מהמוות?
שהחיים קצרים,
וצריך לנצל כל רגע.
מה הכוונה לנצל כל רגע?
לא לנצל כל רגע להתמלא בתורה ובמעשים טובים,
אלא לנצל כל רגע,
אכול ושתו.
כי מחר נמות,
זה היום הרבה פעמים המסר שעולה בתרבות החילונית,
כאשר נפגשים עם מוות,
במקום שהמוות יעורר וזה,
אז עכשיו,
במותם ציוו לנו את החיים,
שוב, זה משפט טוב,
השאלה היא מה זה ציוו את החיים,
האם ציוו את החיים,
כוונה,
ציוו לחיות עכשיו חיי נצח ולהיות אנשים טובים יותר וכולי,
ובמותם ציוו לנו את החיים,
בואו עכשיו נדפוק את הראש,
כדי שלא נחשוב על זה שבמילא כולנו,
הולכים למות.
לפני הרבה שנים היה,
צעירים פה בכלל לא זוכים,
היה
נקרא
אסון פסטיבל ערד, נדמה לי.
היה איזה משהו,
בזמנו איזה פסטיבל, שם דוחק, שקיצור,
נרמסו שם,
קיצור, נרמסו שם איזה כמה מהקהל.
הם נרמסו למוות, אסון, איום ונורא.
אז אני זוכר שזה היה רעש גדול,
וזה,
שוב, כי היה כאילו את הדיסוננס הזה,
באנו לבלות, ליהנות,
ובסוף זה הסתיים במוות,
כן,
וזה.
אז ראיתי איזה שנה אחרי זה,
היה שוב את המופע,
משהו כזה,
אז אני זוכר שידרו את זה ברדיו.
אז מי שהופיע שם...
בסדר,
בסדר.
אז מי שהופיע שם, אני זוכר,
הוא התחיל את המופע ככה,
הוא אומר,
תקשיב,
זה במופע שלו היה אסון.
הוא
התחיל ואמר,
אתם יודעים,
לפני שנה היה אסון,
נהרגו פה זה,
אתם יודעים מה התגובה שלהם?
התגובה שלהם,
שאנחנו עכשיו נשתולל פה וכאילו אין מחר,
משהו כזה.
אתה מבין, לשם הוא לקח את הנושא הזה.
זה בדיוק החשש שפרשת אחרי מות,
אתה מבין,
היא יוצאת.
איך אדם
יתמודד אחרי מות?
על ידי עבודת יום הכיפורים.
אם לכפר הנפשות לכם, מה קורה בעבודת יום הכיפורים?
תנו לב.
המוות זה,
שוב, זה הייאוש, ההתפרקות של החיים,
התחושה הזו שיום הכיפורים בדיוק הפוך.
יום הכיפורים, לשון רבים.
אנחנו לוקחים את כל הכיפורים,
לוקחים את כל הפרטי החיים שלנו,
ומחברים אותם אל המשמעות הפנימית. דבר ראשון,
העינוי ביום הכיפורים,
נכון,
חמשת העינויים,
אכילה,
שתייה,
סיכה,
תשמיש בטעם נעילת הסנדל, זה...
אקטים שמבטאים את כל החיים האנושיים. אכילה שתייה זה הצורך הבסיסי,
שיחה זה המותרות החיים,
כן,
צרכים בשמן.
תשמיש המיטה זה, כן, הנקודה היצרית.
ונעילת הסנדל,
כן,
שאנחנו הולכים חיפים ביום הכיפורים,
ולא עם סנדלי עור,
כי עור זה כאילו משהו שבטא את הגסות של החיים.
הנעל זה ה...
העקב זה נקודת הממשק בין האדמה לבין הגוף האדם,
אז
כאילו שהאדם לא יהיה שקוע בגסות של החיים.
אנחנו לוקחים את כל הדברים האלה,
לא בגלל שאנחנו חס ושלום שונאים את החיים.
ברור,
אדם אחרי יום הכיפורים הוא יאכל וישתה,
גם לפני יום הכיפורים, חז"ל,
נכון?
כל האוכל,
כל האוכל בתשיעי,
מעלה עליו הכתוב כאילו צם בתשיעי ובעשירי.
המטרה זה לא עינוי של שנאת החיים,
התנזרות החיים,
העולם הזה לא שווה שום דבר,
לא, זה המבט היהודי.
מבט היהודי שוודאי יש ערך לעולם הזה,
בתנאי שהוא מחובר אל הנצח.
העולם הזה דומה לפרוסדור, ועד הכניסה לטרקלין.
ומה המטרה?
המטרה היא לא,
יאללה,
להעביר מהר את הפרוסדור,
העיקר להגיע לטרקלין,
אלא כל שנייה לחיות את הטרקלין
בתוך הפרוסדור.
זה הכוונה של הביטוי שאמרנו קודם. כל שנייה משמעות.
כל שנייה אדם צריך לקחת את האידיאל,
את הנצח,
ולהכניס לתוך...
זה הרעיון של יום הכיפורים.
יש יום אחד בשנה שאנחנו לא אוכלים,
לא שותים, לא...
רוצים לבוא ולהגיד...
כל האכילה ושתייה,
כל מעגלי החיים שלנו,
הם לא מגיעים מתוך,
שוב, המציאות הזמנית,
אלא אנחנו לא מכורים אליהם. הנה, אנחנו יום
אחד לא אוכלים, לא שותים ולא זה.
אנחנו...
מה שממלא אותנו זה התוכן העתידי, הנצחי.
ומתוך כך אנחנו הולכים לעולם הזה,
ושמחים,
ואוכלים,
ושותים,
ויש גם לפעמים מצב שאדם נמצא במופע,
בסדר?
יש את הנאות החיים,
אבל הנאות החיים מגיעים מתוך ה...
זה הרעיון של שני השעירים.
מה הרעיון של שני השעירים?
שעיר זה מבטא את הכוחות הסוערים.
כן, שעיר זה איזה בהמת דקה שאסור לגדל בארץ ישראל.
זה איזה תיש כזה שמקפצץ ואוכל בשדות אחרים וכולי.
לוקחים את שני השעירים, שוב, שעיר אחד...
מתוודים עליו את העוונות ושולחים אותו לעזאזל למדברה.
הרעיון הוא,
יש כוחות מסוימים,
שוב,
שאדם משתמש בכוחות הסוערים,
במשמעות של הפראות, של הגסות,
של הנהנתנות,
של אכול ושתו כי מחר נמות,
את זה אנחנו שולחים לעזאזל למדברה,
זה לא מעניין אותנו.
אבל את השעיר, כן,
שאנחנו מקריבים בבית המקדש, אנחנו לוקחים את הדם שלו, את תמצית הדם,
ומזים על הכפורת.
זאת אומרת,
את השעות הטובות של החיים,
את העוצמות של החיים,
אל הנקודה.
שוב,
אדם צריך כל יום להגיד,
עקביא בן מהללאל אומר,
הסתכל בשלושה דברים,
ואי אתה בא לידי עבירה,
לא הסתכל בשלושה דברים,
ועכשיו תתנזר,
לך למנזר,
אל תחיה ותתאבד.
לא זה הכוונה.
יסתכל בשלושה דברים,
ואי אתה בא לידי עבירה.
אתה
תחיה את החיים, חיים אלה, אבל בלי עבירה.
זה הרעיון של עבודת יום הכיפורים.
עבודת יום הכיפורים זה מכלול שלם,
אנחנו לא יכולים פה לפרט הכל,
האנשים פה זה על ההפטרה,
פחות על הפרשה.
אבל עבודת יום הכיפורים זה עבודה שלוקחים את כל
הפרטים של החיים. זה הווידוי ביום הכיפורים, זה ה...
כל
מה שהכהן הגדול לובש, בגדי לבן, פושט בגדי זהב,
כל פעולה שם יש לה משמעות שרוצה להגיד,
בסדר?
איך
החיים כולם,
עד השנייה האחרונה, הם לאור העולם הבא.
זה השיקום אחרי מות.
איך יהיה,
אומר הקדוש ברוך הוא לאהרון, איך אתה תכפר...
כן, זה המילה שחוזרת פה כל הזמן, כפרה וכולי.
איך אתה תכפר את המוות?
בזה שתוסיף פה את החיים לאור הנצח.
הנה,
אתה
תחבר פה את כל פרטי החיים אל ה...
עד השנייה האחרונה.
שוב, אני חוזר ל...
עכשיו,
סיפרה שם,
האלמנה,
אומרת שהרב שמואל,
זכר צדיק לברכה,
הוא ממש כבר זהו, זה היה הרגעים האחרונים,
הימים האחרונים.
אז בא...
לבקר אותו הרב כץ,
הרב כץ, ישב, ישב,
יש ככה, זאת אומרת,
הם ישבו אצלו,
וזהו,
כולם יודעים שזה המפגש האחרון.
אומר, מה,
מה,
על מה הם דיברו, על מה הרב שמואל
הלך לדבר עם הרב כץ?
שאל אותו, אומר,
איך תהיה הקבועה מבחינה הלכתית?
התחיל לדבר איתו,
ואחרונים,
איך תראה הקבורה בדיוק,
אם מבחינה מה עדיף ככה,
עדיף ככה,
וכולי וכולי.
זאת אומרת,
שהוא אמר לאדם,
אנחנו נטפל בזה אחרי זה,
עכשיו שכינה למראשותיך,
כן,
צריך פה עכשיו לדבר את הנקודות הפנימיות,
אתם מבינים?
אבל זה הדמויות של פרשת אחרי מות מגדלת בעם ישראל.
זה המבט.
וזה מביא את ההמשך שם, המשך הפרשה.
גם כשאומרים, יש איסור לאכול דם,
או צריך לכסות את הדם,
והאיסור הזה לזבוח במקומות אחרים ולא בארץ ישראל.
שוב, המצב של המוות,
של הייאוש,
זה המצב של ההתפזרות, כן?
האדם אומר,
אין בית מקדש,
אין מקום אחד שאני מתכוונן עליו.
אני במקום, כן, שלי.
הולך וכן, הרעיון היה שאדם זובח בבמות,
זה כאילו אדם אומר,
אני לא עולה לירושלים,
אני לא הולך אל המשכן, אני לא,
כן,
נקרא לזה דוחה סיפוקים בשביל האידיאל הגדול, אלא אני עכשיו רוצה לזבוח,
אני זובח פה במקום שלי,
כן,
בלי כל אחד עם האש לא הולך לישראל,
כל אחד בעולם הקטן שלו,
בסיפוק שלו,
גם הסיפוק הרוחני שלו,
כן,
אני מקים לי את המזבח שלי.
זה אסור,
אדם צריך לעלות,
אדם צריך לקחת את כל ההתפזרות של החיים ולחבר אותה לקודש.
וזה הדם, מה זה דם?
דם זה הצד, שוב,
הפראי של החיים, הצד ה...
אין פעם לאכול על דם,
אתם מבינים, זה היה כאילו שיא ה...
שיא הסיפוק הקולינרי,
אנשים כאילו,
בשר חי כזה,
אדם אוכל עבר מן החי שכל דם נוזל לו. כן,
אנחנו, ברוך השם,
כבר אחרי אלפי שנים שתורת ישראל בעיטה ותרבתה את העולם,
אז אנחנו כבר טיפה נרתעים מזה, ואוכלים בשר בבושה.
אבל בעבר פעם לאכול על אדם, זה היה העמדה הזו.
הוא אכול ושתוק,
כי מחר נמות,
אני לא מעניין אותי כלום,
וזה.
לא אומרת התורה.
לא אוכלים על הדם,
לכסות דם, כיסוי דם זה ביטוי לבושה.
טוב,
אנחנו עכשיו אוכלים בעלי חיים,
אין מה לעשות,
אנחנו עוד לא במדרגה כזו,
אבל לפחות,
מה שנקרא,
עם טיפה מתינות,
טיפה דחיית סיפוקים.
זה הרעיון של הפרשה.
ומזה מגיע חלק ה...
אחרון של הפרשה.
עכשיו,
החלק האחרון של הפרשה,
אני מנסה פה לחתור מהר כדי להגיע אל ההפטרה.
אתם מבינים?
הנושא הזה של גילוי עריות.
גילוי עריות,
כמו שאמרתי, זה משהו ש...
כאילו,
התורה בכלל צריכה לכתוב את זה? מה... למה זה?
זה המון פסוקים,
זה פה עשרות פסוקים שהתורה מתעסקת עם זה, וכאמור,
אנחנו קוראים את זה במנחה של יום הכיפורים.
מה הקטע?
הנושא הזה של גילוי עריות צריך להבין,
מאיפה בכלל מגיע,
כן, הסטייה,
האיומה הזו.
הגילוי עריות זה, שוב, אדם
כל כך שקוע בתאווה,
במקרה הזה התאווה המינית,
התאווה הגופנית היצרית,
שהוא, מה שנקרא,
אין לו גבולות,
הוא פשוט עם כל מה שנמצא בגזרה
שלו, הוא הולך ומנסה למלא את תאוותו,
כן?
תבוא ותגידו, נו, בסדר, מה הבעיה?
כאן יש הסבר מופלא,
הרב כותב את זה באיזושהי פסקה,
זה מופיע גם אצל בעלי תורת הסוד.
מה, למה גילוי עריות זה כזה דבר איום ונורא?
נכון?
בנפש האנושית זה מוטבע, שזה משהו שהוא זה.
הוא אומר, בעומק העניין,
מה המטרה של החיבור הגופני בין גבר לאישה?
להביא חיים לעולם, נכון?
זה כל הרעיון.
מזה ההנאה,
מזה האושר,
זה להמשיך את הנצח, להמשיך את הילדים.
שוב, הוא אומר...
איך אדם ממשיך את החיים?
אדם ממשיך את החיים שהוא מתחתן עם מישהי מחוץ למשפחה שלו.
יש לי את החיים שלי,
בסדר?
ואני עכשיו מרחיב את מעגלי האהבה ומעגלי
יצירת החיים עם משפחה שהיא מחוץ לי.
זאת אומרת, העמדה הנפשית שלי זה לא איזה אגואיזם פנימי,
אלא הפוך,
זה להרבות...
אהבה בישראל,
להרבות חיבורים,
אתם מבינים,
המשפחה הזו עד עכשיו הייתה רק בתוך עצמה,
עכשיו היא מתחתנת עם משפחה אחרת.
זה היצר החיים הטבעי, השמח, הבריא.
מה זה גילוי עריות?
גילוי עריות זה שבן אדם מתחתן עם עצמו.
הוא נשאר בתוך המעגל שלו.
כמו שאמרנו,
זה איזה סוג של נרקסיזם,
כן, אגואיזם,
איזה משהו שבן אדם,
זה קשור גם לנושא של הוצאת זרע לבטלה,
גם שבן אדם,
הרעיון הוא, שוב, ש...
אדם חי,
אדם שמחובר אל הנצח,
הוא רוצה להרבות חיים בעולם.
להביא ילדים בעולם,
ולהביא ילדים בעולם שוב עם מעגלים חדשים,
ולעשות וכולי.
אדם שהוא כל כולו מיואש מהחיים.
שוב, הוא פגש פה מוות, כן?
כשאני אומר פגש מוות, זה לא רק מוות פיזי.
שאדם חווה כישלון, טראומה...
הוא נכנס לעמדה כזו,
אם אין אמונה,
נכנס לעמדה כזו שהכל פה אבוד וזה,
הוא אומר,
יאללה,
אני,
אין לי כוח עכשיו להרבות חיים בעולם,
אני עם עצמי,
אני עם עצמי.
אני,
כן, מוציא את כוח החיים הזה לבטלה,
לא יוצא מזה ילדים,
זה מעניין אותי. ועכשיו גם,
שאם אני כבר מתחתן,
אז מה שנקרא,
מה שהכי זמין לי, כאילו,
אני לא נפתח למעגלים חדשים,
אני בתוך עצמי,
שימו לב אגב,
ש...
את זה אנחנו יכולים לראות אפילו ברמת הגנטיקה,
נכון?
כאשר יש קרבה בין אבא ואמא,
בקרבה ראשונית,
זה
הרבה פעמים ניכר במחלות,
אתם רואים?
הקדוש ברוך הוא, מה שנקרא,
הטביע את זה גם בתוך המציאות הטבעית,
שיש כאן משהו שלא מביא חיים לעולם,
מביא חיים פגומים,
מעוותים לעולם.
זה קשור גם לכל,
כמובן,
הנושא של משכב זכר,
זה הכל איזה שהם קשרים,
שהם קשרים בעצם...
של לא יצירת חיים,
אלא סוג של מוות.
סוג של הנאה גופנית שמנותקת מהמציאות העליונה.
וכל זה, אתם יודעים, פרשת החמות באה ללמד. ביום הכיפורים והייסורים,
על
שחיטת דם ואכילת דם וגילוי עריות,
הם
כולם באים לבנות.
איך אדם יתחבר אל החיים, איך אדם...
יגיב אחרי מות,
לא שילך ויתבוסס לו בתאוותיו,
אלא הפוך, ילך ויתחבר אל הקודש.
אז כל זה הייתה הפרשה.
ועכשיו ההפטרה, היא מדברת, מה קורה שזה לא ככה.
מה קורה כאשר אדם לא עלינו,
באמת הוא נפגש עם מוות,
נפגש עם הכאב,
נפגש עם ה...
כן, חז"ל אומרים,
בשעת אנינותו של אדם, יצרו מתגבר עליו.
שאדם נמצא באנינות,
אנינות זה המצב הזה שמת לא מת, ועדיין לא קברו אותו,
שזה שיא הבלבלה.
כשאדם כזה,
שוב,
עוד נמצא בהלם וזה,
יצרו מתגבר עליו. ויש כאן עכשיו איזושהי,
את התחושה הזו,
שאלה,
לא מעניין אותי כלום,
החיים גמורים,
יאללה,
בוא נדפוק את הראש בפאב,
ולא כדי לשכוח מהכאב.
זה יכול לבוא לידי ביטוי בהמון דברים.
העמדה הזו של ה...
ייאוש הזה אחרי המוות,
זה
גם ברמה הלאומית.
כן,
היה פה אסון גדול,
אז יאללה,
עכשיו הלכה המדינה,
לא מעניין אותי כלום,
נעשה פה עסקאות מופקרות.
מה, אבל תחשוב, אם תעשה את זה עכשיו,
יהיה אחרי זה עוד מוות וזה,
לא מעניין אותי העיקר לקבל את מה שאנחנו רוצים עכשיו.
שוב,
גם מה שאנחנו רוצים עכשיו זה גם יכול להיות פיתויים,
זה גם יכול להיות,
לא יודע,
איזו אשליה של הסכם שלום וזה,
אבל שוב,
מסבירים לך,
תקשיב.
צריך לעשות את זה בצורה שבאמת תוסיף חיים בעולם.
ולא רק עכשיו אתה עושה שלום עם עצמך,
אתה מתחתן עם עצמך,
אתה צריך פה להבין איך בונים את הדברים במציאות.
אבל אנשים שהם לא במקום הנכון,
מבחינה אמונית,
המוות גומר אותם.
התחושה הזו שהכל מתפרק,
הכל זה,
אז הם גם עושים שטויות ו...
ועיוותים ודברים,
ויש לזה אין סוף השלכות לפחד הזה מהמוות,
מהכיליון,
מהתחושה שאין נצח ואין משהו שהוא מעבר לזה.
וזה מה שקורה, אומר הנביא יחזקאל.
ומה קורה שם?
בחטאים של יהודה וירושלים,
אומר הנביא כך,
ויהי דבר ה' אלי לאמור,
ואתה בן אדם.
התשפוט התשפוט את עיר הדמים,
והודעת את כל תועבותיה.
זה החיבור.
דם ותועבה.
זה יחזקאל פרק כ"ב.
פסוק א'
עד י"ט.
דם ותועבה.
ואמרת, כה אמר אדוני אלוהים,
עיר שופכת דם בתוכה, לבוא איתה,
ועשתה גילולים עליה לטמאה.
העיר הזו, שיש בה ירושלים.
שיש לה,
היא שופכת דם,
יבוא איתה,
יבוא הקץ שלה,
מבין?
אדם שחושב שהוא,
עוד פעם,
הוא ימלט מהמוות בזה שעכשיו הוא,
כן, ישפוך דם.
אדם,
שפיכת דם בהקשר הזה,
זה
חוסר דחיית סיפוקים,
חוסר שאר רוח, אלא התבוססות בפריצות ובגסות של החיים,
זה יביא את הקץ,
זה לא יביא לכם חיים, בסדר?
בדמך אשר שפחת, אשמת, ובגילולייך אשר עשית, תמת.
ותקריבי ימייך, ותבוא עד שנותייך, על כן נתתיך
חרפה לגויים וקלסה לכל הארצות.
מה שעושים שם עם ישראל זה שופכים דם,
רוצחים,
ומתמאים בגילולים,
עובדי אלילים.
עבודת אלילים זה בעצם...
פקיעה ביצרים, כן,
מה זה אלילים?
הסברנו את זה מיליון פעם,
אליל זה לא רק ההשתחוות לפסל, אליל זה לקחת איזה כוח חלקי,
כן,
יצר המין, יצר האלימות,
יצר עשיית הצרכים,
יצר ההרס,
כן,
עבודת המולך,
לקחת איזה יצר ולהשתחוות לו,
לעשות אותו חזות הכל,
להתמכר עכשיו לאיזה...
חוויה אקסטזית,
לא מעניין אותי כלום,
אכול ושתוק, כי מחר נמות,
עכשיו אנחנו בהופעה,
תופקים את הראש,
כאילו אין מחר וכולי.
היסוד האקסטזי הזה.
הוא מביא,
אומר הנביא,
הוא אומר עליך,
על כן נתתי חרפה לגויים וקלסה לכל ארצו.
כן, אדם
מאבד את הצלם אלוהים שבו, הופך להיות בושה וחרפה.
הקרובות והרחוקות ממך יתקלסו בך,
טמאת השם רבת המהומה. כן,
אומר,
הארצות הקרובות והרחוקות יתקלסו בך,
יתלוצצו עליכם.
אתם תהפכו להיות, תמיד למשל ולשנינה,
עם ישראל שאמור להרים את כל הגויים לזה,
אתם עכשיו מתבוססים לכם פה עכשיו בתוך כל ה...
שפיכת דם וטומאה,
אם נשליך את זה שוב לימינו.
ואיך אנשים מתמודדים עם אבלות, עם מוות,
עם קושי?
האם הם הופכים להיות מודל של השראה שכולם עכשיו רואים,
איך אפשר לקחת את
המוות הזה ולמנף אותו אל גבוהה ואל חיים וזה?
או שאדם הופך להיות שהוא מלא שנאה,
מלא חולשה,
מלא זה, ומה הוא חושב שיקרה?
הוא
חושב שיהיה חרפה וקלסה,
שזה מה שבסוף נשאר מהמוות הזה.
הנה נשיאי ישראל,
איש לזרוע, איובך למען שפוך דם,
כן,
הוא מתאר שם את המציאות,
ששם נשיאי ישראל,
כן, המלכי יהודה,
כל אחד מהם פונה לזרוע,
כן, דם אלים, ולמען שפוך דם.
אב ואם הקלו בה,
כן,
מזלזלים באב ובאם, לא מכבדים מורים,
לגר עשו בה עושק, בתוכך,
יתום ואלמנה הונו בך,
אדם מתעלל בחלשים,
זה כמובן,
לשם זה מביא,
הברר שאדם נמצא בייאוש.
אז היה לה, אני סובל שכולם יסבלו.
והוא עכשיו פורק את עצמו על החלשים שבחברה.
אגב,
המציאות שלנו היום,
הפוסט-מודרן,
זה הפוך על הפוך.
לפעמים אז בן אדם אומר,
מציג את עצמו,
או אני עכשיו רוצה חולשה לאומית כדי לעזור לחלשים בחברה.
טוב,
המכירים פה את כל התירוצים שהאדם משתמש
כל פעם כדי לעשות את השנאה שלו,
אז הוא כביכול לוחם צדק למען איזה משהו מוסרי.
אבל זה,
הכיוון הנפשי הוא לשם, להתפרקות.
ואז קודשי בזית ואת שבתותי חיללת,
אנשי רכיל היו בך למען שפוך דם,
ואל הערים אכלו בך זימה עשו בתוכך.
כן,
על הערים אכלו זבחי אלילים ועשו זימה, והנה מה,
איזה זימה,
זה אמרנו הקשר,
עוד אחד הקשרים של זה לבין הפרשה.
ערוות אב גילה בך,
טמאת הנידה עינו בך.
אדם מגיע לגלוי עריות,
שוב,
אדם מגיע לשיא השקיעה בתאוות, בלי שום דחיית סיפוקים,
בלי שום המטרה המקורית של עשיית חיים,
אדם ממעיט חיים, כן?
הולך ובתוך ה...
כל היצרים שלו,
גם שאמורים ליצור משהו,
הוא הולך ומפנה אותם,
קורס לתוך עצמו.
אתם יודעים,
זה אולי אני חושב המילה,
המשפט שהכי אולי היום מדייק.
אדם קורס לתוך עצמו.
זה המשמעות של
גילוי עריות והוצאת זרע לבטלה ודברים מהסוג הזה.
ובכל הקשרים המיניים שהם לא מביאים חיים לעולם,
אלא רק נותנים איזו הנאה רגעית,
ושכולה בעצם מוות ולא חיים.
ואיש,
הנה מתאר פה הנביא,
איש את אשת רעהו עשה תועבה,
ואיש את כלתו טימא,
ואיש את אחותו בת אביו עינה בך.
כל התועבות האפשריות, כן, זו המילה תועבה,
תועבה.
דורשים חז"ל, צירוף של שתי מילים, תועה בה.
אדם תועה,
אדם,
שוב,
לוקח את האנרגיות החיים שלו ולוקח אותן לסטיות,
לתעייה באינסוף כיוונים.
ואז הוא ממשיך,
שוחד לקחו בך למען שפוך דם,
נשך ותרבית לקחת,
ותבצעי רֵעֵךְ בעושק,
ואותי שכח נאום אדוני אלוהים.
בסדר,
נשך ותרבית,
ברור,
אדם נושך את החבר שלו,
לוקח את ה...
אומרים,
כי אין דין ואין דיין, נכון?
אנחנו כולנו הולכים למות בסוף,
במילא החיים נגמרים,
במילא אותי דפקו שהייתי צעיר,
אז אני עכשיו גם,
כן,
זה גם כל מיני משפטים של ה...
זה,
אני,
שהייתי,
זה,
עשו לי כך וכך,
אז עכשיו אני...
מתנקם בחברה וכביכול מותר לי.
גם משפטי אנשים חושבים שהם יכלו בשמיים להגיד את זה.
כשאני הייתי צעיר,
לא היה לי מספיק אוכל,
אז אני הבטחתי לעצמי שהילדים שלי יהיה להם הכל,
גם בשביל זה אני צריך להרוג את
האבא של החבר שלהם.
כן, כי,
שוב, זה משפטים שכביכול,
הנה,
אני בא להוסיף חיים, אני אכפת לי מהילדים שלי.
לא אכפת לך בילדים שלך,
אכפת לך רק מהאגו הפצוע,
לא משנה,
הבעיה העמוקה הפסיכולוגית הפרודיאנית שנמצאת אצלך,
שאתה שונא את עצמך,
שונא את הזה,
ואתה משתמש בילדים שלך כדי להרגיש עכשיו איזו תחושה של הישג בחיים,
בזמן שהכל זה שדרחת פה על גביעות.
זה גם סוג של
גילוי עריות, כן? סוג של אדם
קורס לתוך עצמו,
כביכול, ומשתמש ב...
ואז הוא בא ואומר, והנה הכיתי כפי על בצעך, כן?
הקדוש ברוך הוא יביט על הבצע שלך,
על הרדיפת הבצע ועל דמך שראו בתוכך.
היעמוד ליבך,
אם תחזקנה ידייך לימים אשר אני עושה אותך, אני אדוני דיברתי ועשיתי,
אתה חושב שזה יחזיק מעמד,
חברה כזו,
אני חושב שהחיים שלך,
אני אומר את זה
בכוונה לרמה האישית,
לא רק החברה,
אתה אומר,
טוב,
שהחברה תתפרק,
מה אכפת, אני
נהנה לי בחיי.
לא, לא, גם החיים שלך.
אני מפגש בגיל 45,
שאתה תהיה לך בבית לבד ובחושך,
בלי ילדים,
בלי מעגלים אמיתיים של חיים,
וכמו שאתה בילית לך על המועדונים,
ולקחת את השנים הכי טובות ובזבזת אותם,
מה שנקרא, על...
על הבל ולריק,
כמו ליצור תורה ומעשים טובים ולבנות חיים.
וחיים עם אישה אשר אהבת, בכל המובנים, כן?
לא רק...
כל אחד עם המסלול חיים שהקדוש ברוך הוא זימן לו.
אבל כשאדם הולך ויוצר חיים,
וכל המפגש שלו עם מוות,
עם
קשיים וזה,
רק נותן לו עוד כוח תמידי שאנחנו בפרוסדור,
ולכן צריך עכשיו לעשות את החיים בצורה יותר טובה ויותר מדויקת וכולי.
כמו שאדם, אמרנו, קרס לתוך עצמו, ועכשיו...
אומר הנביא,
מה אתה חושב יהיה?
ואפיצותי אותך בגויים,
וזריתיך בארצות,
ואתימותי טומאתך ממך.
אתה תתפזר לך, אתה תצא לגלות, בכל המובנים.
כן, אתה לא תמצא את המקום שלך בעולם הזה.
ונחלת בך לעיני גויים וידעת כי אני אדוני.
ועכשיו מסיים הנביא בנחמה, כמו תמיד, אנחנו שוב,
איך,
מה צריך לעשות כדי שלא להיות במצב הזה?
ויהי דבר אדוני אלי לאמור.
בן אדם,
היו לי בית ישראל לשיג,
כולם נחושת ובדיל וברזל ועופרת,
בתוך כורה סיגים כסף יהיו,
בסדר? הסיג זה הפסולת,
כן?
הרעיון הוא,
כן,
שבני ישראל הם עכשיו,
הם מעורבבים,
כמו שעשו פעם מתכות,
כן? היו לוקחים מתכות זולות והם מעורבבים אותן עם מתכות יקרות,
אז...
גם עם ישראל עכשיו הוא כזה מעורבב עם אין סוף בעיות וחטאים,
ומה שממשיך הנביא ואומר,
כן,
ההפטרה היא מביאה את ה...
מה קורה לו.
אבל בהמשך שם,
בהמשך הפרק,
אומר הנביא,
לכן כה אמר ה' אלוהים,
יעניות כולכם נשיגים,
לכן הנני קובץ אתכם אל תוך ירושלים.
בסדר?
אני אכנס אתכם לתוך ירושלים,
ושם,
בסדר,
אני אתיך אתכם.
הכוונה היא פה בשפחתי חמתי עליכם, כן?
אבל מתוך כך יהיה,
אולי זה לא בדיוק נכון להגיד שזה נבואת נחמה,
זה מסיים פה בעונש, אבל אני מוסיף.
שהדרך להינצל מזה,
זה מההתאכה הזו, כן, שהאדם עומד מול האמת האלוקית,
ואז מתברר שכל התערובת
מתכות שהייתה בו,
כל הזיופים שלו,
כל הניסיונות ל...
הם
הולכים ומתבררים, זה מזכיר לבן אדם את הכפרה.
זה הרעיון של
האחרי מות.
זה אדם...
מתוך הכאב הזה,
מתוך ההתכה הזו,
מתוך המפגש הזה עם המוות,
הוא הולך ומברר,
שוב,
מה העיקר בחיים.
כמו שהסיגים, כן,
מחממים את האוסף מתכות הזה בחום גבוה,
אז הסיגים נופלים ונשארת המתכת המזוקקת.
כשאדם נפגע, שוב מוות, כאבים וקשיים וזה,
זה הולך ומזכך אותו.
זה מביא בסופו של דבר אחרי כל מה שנופל,
משאיר את האמת המזוככת,
והאמת המזוככת של החיים היא,
שוב,
העולם הזה הוא עולם זמני,
בסדר?
העולם זה עולם זמני.
ואדם שרוצה לחיות ולהתמלא אושר ולמלא את העולם הזמני הזה בנצח,
הוא חייב כל הזמן להבין את הרעיון הזה,
וחייב לנהל את כל חייו פה בעולם לאור הבירורים,
לאור ההתרחקות מהמגבלות החומריות הזמניות,
אלא לקחת כל דבר בחשבון הארוך שלו.
וברגע שאדם עושה את זה,
אז הוא יכול להשתקם אחרי מות.
המוות באמת נכון,
היה פה את המעטפת החיצונית שנפלה,
הסיגים שנפלו,
אבל הנקודה הפנימית היא נשארת,
והיא אותה,
היא נשארת לנצח,
אתם די חכמים,
דבריהם הם זיכרונם,
הם משאירים את הנקודה שלהם,
ואנחנו,
כמו שאמרנו,
אנחנו פה סביב תקופה כזו,
גם חיילים.
הגוף באמת לא פה,
אבל הנשמה,
הנקודה הנצחית שהם הותירו בעולם,
זה ממשיך לחיות בתוכנו,
וזה הולך ומכפר,
וזה הולך ומטהר,
ואדם מוסיף חיים,
כן?
עוד זה שקוראים שם למשל,
על
שם תלמיד חכם שנפטר,
על שם קרוב שנפטר,
על שם חייר שנפטר,
זה,
מה זה?
שוב, זה ההפך,
כן,
מה שאמרנו,
מהיצריות המינית שקורסת לתוך עצמה,
אז הפוך, אדם הולך ו...
השם שלו ממשיך לחיות לנצח, לא רק השם הטכני,
החותם שהוא השאיר בעולם ממשיך להוסיף חיים עוד ועוד בעולם,
ממשיך להביא ילדים לעולם,
גם אם הוא פיזית לא נמצא פה,
בסדר? הנשמה שלו ממשיכה
להיות פה,
והיא ממשיכה עוד ועוד ועוד.
בעזרת השם, שנסכם.
