טוב,
אז
דבר ראשון,
אני מתרגש להיות פה.
אני בעצם פעם ראשונה מלמד מכון מאיר.
וזה סגירת מעגל.
למה?
כי לפני 42 שנה הגעתי לפה.
נגמרה מלחמת שלום הגליל בלבנון,
ובחודש אלול, לפני 42 שנה הגעתי לפה.
את כל התהליך התשובה התחלתי פה עם הרב דב וכל הצוות היקר,
והיום אני משתדל להכיר טובה ולבוא.
וגם מעט שאני יודע פה ללמוד יחד איתכם.
והשיעור שלנו נקרא על יום הזיכרון,
יום העצמאות, הוא לעילוי נשמת החתן היקר שלי,
שנהרג לפני חצי שנה בלבנון,
גיא שבתאי.
שגם כן עמד פה במכון כמה שנים.
ולעילוי נשמת כל הצדיקים הגיבורים שנהרגו בלבנון,
בעזה,
שמשלח פרט הנפש,
פרט הגוף לפצועים,
ונחמה לכל ההורים והאלמנות והיתומים,
ובעזרת השם יחזיר בשלום את כל החטופים
מידי החמאס.
השיעור של היום הוא סביב מאמר של הרב ציודה קוק.
הרב ציודה קוק,
הוא ליווה את כל התהליך של חזרת עם ישראל לארצו.
עלה לפני כ-120 שנה עם אבא שלו, הרב קוק,
לארץ ישראל.
היו פה עדיין הטורקים,
אחרי זה פרצה מלחמת העולם הראשונה,
צריית בלפור,
אחרי זה פרצה מלחמת העולם השנייה,
והרב ציודה כל הזמן מלווה את התהליך.
והמיוחד שבו,
שכל מה שהוא מתבונן,
הכל במבט של אמונה,
מבחינת,
בעין יראו,
בשור השם ציון.
אז גם המאמר שנקרא היום,
כל המבט על יום העצמאות,
מה מיוחד יום העצמאות,
זה מתוך המבט העליון והעמוק של הרב ציודה.
בדברים יא',
אומר משה רבנו,
כי אתם עוברים את הירדן לבוא לרשת את הארץ,
אשר אלוקיכם נותן לכם,
ורשתם אותה וישבתם בה.
הפסוק הזה זה מקור למצווה דאורייתא של כיבוש הארץ ויישובה.
הרמב״ם לא מנה את המצווה הזאת בספר המצוות,
וטעמו עמו,
אבל הרמב״ן כן מנה אותה.
כן מנה אותה,
ואומר שפה מהפסוק הזה,
ורשתם אותה וישבתם בה,
מצווה על עם ישראל, לרשת את הארץ ולשבת בה.
המצווה הזאת היא מאוד מיוחדת,
כי יש בה בעצם שני רבדים.
רובד אחד,
זה הרובד הפשוט, האישי.
בעצם מאז יציאת מצרים,
יש מצווה.
על כל יהודי,
יש פה דפים,
אפשר להעביר לרב אילן.
זה הרב אילן ידידי, חברי, רעי.
כן, כל הדורות,
יש מצווה על כל יהודי לעלות לארץ ישראל,
מאז יציאת מצרים.
זה לא מסתיימת,
עם ישראל יושב בארץ,
עם ישראל בגלות,
תמיד מצווה על כל יהודי לעלות לארץ ישראל.
אלא במצווה הזאת של רשתם אותה וישבתם בה,
יש גם רובד אחר,
רובד כללי.
ורשתם הכוונה לכבוש,
כרבנות,
כמדינה,
ממשלה,
צבא,
זה רק כלל יכול לעשות.
כן?
אז זה כמובן היה רק בזמן שעם ישראל היה פה עצמאי,
אפשר לעשות את המצווה הזאת בשלמותה,
וכמובן זה קשור ליום העצמאות.
אז הרב צודה מחדש ביום העצמאות שני מבטים.
יש פה עוד דפים אפשר להעביר
לבאים.
יש
פה אחרי זה עוד שאלה,
כי סיימתי את זה.
הרב צודה מתבונן.
ושני מבטים על יום העצמאות.
אחד זה המבט ההלכתי,
כמו שנראה,
שקשור במצוות ירושת הארץ,
ואחרי זה נראה מבט נוסף,
המבט האמוני.
אומר הרב צודה ככה,
עניינו של פרק זמננו זה,
אשר הגענו בו לקיומה של מצווה עליונה זו,
כן,
עליונה כי זו מצווה כללית,
ששקולה כנגד כל המצוות, כמו שכתוב בספרי.
לשוב לרשת את הארץ, ככה הניסוח של הרמב"ן,
לשוב לרשת את הארץ,
אשר נשבע האל יתעלה לאבותינו לאברהם יצחק וליעקב.
ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות ולשממה.
ואליה
איננו באים
וממשיכים בה.
הגענו, כן, ביום העצמאות בה' באייר, אל הפרק העיקרי
של קיום מצווה נתגבה זו.
כי גם לפני יום עצמאות היה מצווה לעלות לארץ ולשבת בה כפרטים,
אבל הצד הכללי התחדש בה' באייר.
הגענו אל הפרק העיקרי
של קיום מצווה נתגבה זו,
מצוות הרבים והציבור, מצוות ישראל,
שמתחייב בה כל אחד מאיתנו,
מתוך שהכלל חייב,
עכשיו כל אחד ואחד חייב גם כן במצווה הזאת כמובן.
כדברי הרמב"ן, שלא נעזבה ביד זולתנו מן האומות.
בהיות ידינו תקיפה על ארצנו,
ושליטתנו קיימת עליה.
המאמר הזה נכתב כמה ימים אחרי קום המדינה,
וכידוע בתש"ח,
לא נכבשה כל הארץ,
גם ירושלים הייתה חצויה.
לכן מוסיף הרב צבי יהודה,
שהמצווה הזאת רק התחלנו לקיים אותה באייר תש"ח,
עדיין לא הגענו לשלמותה עד היום.
אמנם עוד לא נכבשה לנו כל הארץ,
גם ירושלים,
מקדש מלכותינו עוד אינה כולה בידינו.
אני
זוכר שבתור ילד,
היינו עולים לירושלים,
נוסעים ברחוב יפו עד החומה.
הייתה שם חומה, כמו שיש בשיר,
עיר אשר בליבה חומה.
ככה היה.
כן,
הרב צבי יהודה אומר שבתש"ח, גם בהקמת המדינה,
מצד אחד מתחילים לקיים את
הצד הכללי של המצווה,
מצד שני עדיין לא השלמנו את המצווה,
לא נכבשה כל הארץ.
גם ירושלים, מקדש מלכותינו עוד אינה כולה בידינו.
כלומר, גם הכמות
וגם הייחוד של שלטוננו על ארצנו,
זקוקות עד השלמה ושכלול.
כמות, הכוונה,
כן?
עבר ירדן עוד לא בידינו עד היום.
עבר ירדן זה חלק מארץ ישראל,
אז צריך לכבוש גם את עבר ירדן,
בעזרת השם,
במהרה בימינו.
ו...
סליחה.
את ארצי חילקו, כן, זה קשור לדבר יותר חמום.
אולי נגיע אליו עוד מעט, שהחלטת החלוקה.
זה היה יותר חמום.
מה הגויים נתנו לנו,
שהסכימו להקים מדינה,
מה הם נתנו לנו?
כן,
אז זה ארצי חילקו,
אבל בפועל כבשנו יותר ממה שהם נתנו לנו.
ואת ירושלים, הם רצו שכל ירושלים תהיה עיר בינלאומית.
מה תהיה בירת ישראל?
תל אביב מבחינתם.
ירושלים,
עיר בינלאומית ככה צריך להיות.
כבשנו את ירושלים,
לפחות את ירושלים המערבית כבשנו בתש"ח.
אבל לא את כל ירושלים.
ולא כבשנו את רמת הגולן בתש"ח.
יהודה ושומרון עוד לא כבשנו בתש"ח.
וציון לא כבשנו בתש"ח.
ובן אדם לא כבשנו בתש"ח,
לכן הרב צבי יהודה אומר,
גם הכמות,
וגם האיכות של שלטוננו,
ואי הר תש"ח.
כן, עוד נקודות השלמה ושכלול.
מה הכוונה איכות של שלטוננו?
צריך לעיין,
אבל ודאי שהשלטון שלנו צריך שלטון של מלך,
שום את הסימן לך מלך.
אנחנו עדיין בדמוקרטיה,
ברוך השם,
דמוקרטיה יותר טוב מבריטים וטורקים.
אבל זה הקימה בדרך,
עדיין איכות השלטון צריכה להיות של מלך ולא של דמוקרטיה.
אבל אנחנו בדרך, ברור שהם שמחים על מה שיש.
אבל צריך לדעת
שגם הכמות
וגם האיכות של שלטוננו על ארצנו צריך עוד השלמה ושכלול.
אבל העיקר זה,
סוף סוף הגענו,
אחרי גלות ארוכה,
הגענו אל פרק זה של מציאות שליטתנו על ארצנו,
והיינו ממשיכים בה.
דרך כל המאבקים
והתסבוכות מבחוץ עם הגויים,
מבפנים בין יהודים ליהודים.
בכל פנים,
בהעיירת השח, הגענו להתחלת קיומה הממשי של מצווה זו.
זה הצעדה.
ההלכה שיש בה היום העצמאות,
והנינו ממשיכים בה,
בדרך ההדרגה,
ועם הקימה, ובישועת השם ובישועת עזרתו.
אז כמו שאמרנו, יום העצמאות זה שני מבטים.
מבט ראשון,
מבט ההלכתי,
זכינו סוף סוף להתחיל לקיים את הצד הכללי של מצוות,
וירשתם אותה, וישבתם בה.
הצד השני של יום העצמאות זה המבט האמוני,
של עין בעין יראו.
איך הרב צבי יהודה מבחינה אמונית,
מבחינה תורנית,
רואה את יום העצמאות.
וזה באמת מבט מאוד מיוחד,
שקשור לכל זה של הרב, להשליחות המיוחדת שלו,
כן?
לשפוך על כל התהליך החולי שאנחנו רואים בעיניים שלנו,
זאת אומרת, האסמכתא שלו,
איך ריבונו של עולם רואה את הדברים,
עין בעין יראו.
הנה הגענו.
דרך
כל קורבנותינו המרובים והנוראים,
בארץ ובגולה.
כן, עגולה הכוונה בשואה.
עם כל הניסים והנפלאות
שנתגלו במערכותינו הצבאיות והמדיניות,
אל פרק זמננו זה ואל קיום מצוותינו זה.
כן, יום עצמאות לא נולד ככה סתם.
הייתה פה דרך,
דרך ארוכה וקשה מאוד.
כן, לפני הקמת המדינה, מיד אחרי הקמת המדינה,
המלחמה הייתה ארוכה מאוד, שנה וחצי של מלחמה.
ולפני זה הייתה השואה.
אז
הקמת המדינה זה לא היה פשוט.
הייתה פה דרך של הרבה הרבה קורבנות לפני ואחרי,
והיו גם ניסים ונפלאות,
שאנחנו קצת נדבר עליהם היום.
אמנם,
בכל הניסים והנפלאות שהיו לפני הקמת המדינה ואחר כך הקמת המדינה,
אומר הרב צבי יהודה,
היום העצמאות,
יש בו נקודה מיוחדת.
זה לא נס,
אלא היום העצמאות אומר,
זה נס ניסים.
איזה נס ניסים?
אנחנו עכשיו אחרי פסח.
מה יכול להיות יותר מקריית ים סוף?
מה, ים סוף זה לא נס ניסים.
שמש מגבעון דום שישר בינו,
זה לא נס ניסים.
כן, עשרת המכות במצרים,
המן,
באר מרים.
אז מה קרה ביום העצמאות?
איזה נס ניסים היה ביום העצמאות? זה פלא, לא? נס.
נס ניסים היה ביום העצמאות.
אמנם נס הניסים
הוא פלא הפלאות.
היסוד והשורש של כל אלה אשר הראנו השם,
הלא עניינו של היום הזה,
ה' באייר,
זה יום מיוחד ביותר.
מה מיוחד?
איזה נס קרה?
הכרזת ההחלטה כי קמה ותהי מדינת ישראל. התחילה,
קמה גם ניצבה,
עצמאות
שליטתנו על ארץ אבותינו,
כמו שנחלתנו.
אתה קורא את הדברים, אתה עוד יותר לא מבין.
מה זאת אומרת?
נכון, התכנסו נציגי הציבור.
כן, הממשלה הזמנית התכנסה בתל אביב.
ואמרה, בקול לעם ועולם,
שהחלטנו להקים מדינה חדשה, מדינת ישראל.
בסדר.
רב צבי יהודה אומר, נס ניסים.
מה נס ניסים פה? טוב, אז זה צריך עכשיו לברר פה.
זה הנושא שלנו עכשיו, לברר.
מה
נס ניסים פה?
והכרזת ההחלטה.
כן.
בן גוריון גם לא קרא בשם שמיים,
לידו היה הרב מימון,
שאמר שחיין, בסדר.
ובמגילת העצמאות הכניסו שם צור ישראל, בסדר.
אבל נס ניסים, מה נס ניסים?
זה מה שנצטרך עכשיו לברר בינינו.
אז ניתן אולי רקע,
עם ישראל זה עם ארוך של אלפי שנים.
אבל בכל זה ניתן רקע של עשור לפני הקמת המדינה.
כי
נס ניסים,
בסדר?
מה קורה פה עשור לפני הקמת המדינה?
שנת תש,
כן? שנת תש, שנת תש פרצה מלחמת העולם השנייה.
כשמונה שנים לפני הקמת המדינה, מה קרה?
בשנת תש היו פה בארץ ישראל חצי מיליון יהודים.
לא מובן מאליו.
מאה שנה לפני זה היו בו רק כמה אלפי יהודים.
ובמהלך מאה שנה הזאת,
ובייחוד מאז שהבריטים כבשו את הארץ,
הצהרת בלפור,
זה יפה מאוד.
כלומר, בשנת תש,
ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה,
יש
פה חצי מיליון יהודים.
דקה.
וחוץ לארץ יש עדיין
17.5 מיליון יהודים. כלומר, רוב רוב
עם ישראל מפוזר ברוסיה,
באמריקה,
באירופה,
עיראק,
צפון אפריקה,
אפריקה,
כל מיני מקורות,
ברזיל,
ארגנטינה, ארגנטינה,
כן?
17.5 מיליון יהודים בחוץ לארץ וחצי מיליון פה.
זה יפה,
אנחנו שמחים,
כי
לפני זה היו פה רק כמה אלפים.
אבל
בעצם יש פה בעיה,
יש פה בעיה.
רוב עם ישראל עדיין לא רואה פה שזה הפתרון,
כן?
לא רואה שזה הפתרון פה.
ומה עם הגויים?
הגויים,
היטלר עלה כבר לשלטון,
קבל עם ועולם
כן,
לא לפני פרוץ המלחמה.
זה הפרוגרמה שלו, והוא לא התבייש בדבר הזה.
הוא הכריז שהוא הולך להשמיד את כל היהודים.
בלפור,
בלפור,
מה זה ספר לבן?
אין ליהודים רשות לעלות חוץ מכמה אלפים כל שנה,
כמו שיש 17 וחצי מיליון חוץ לארץ.
כמה אלפים יהיה על כל שנה?
אין רשות לקנות קרקעות,
אין רשות להקים יישובים חדשים.
כלומר, הבריטים
החליטו לשים,
אני אגדע חבל על הציונות.
במקביל,
הם מזרימים לפה,
ממזרח,
מאות אלפי מהגרי עבודה ערבים,
כדי שיהרסו פה את האפשרות להקמת מדינה יהודית.
כלומר,
הציונות עמדה שמונה שנים לפני הקמת המדינה,
או תשע שנים לפני הקמת המדינה,
במצב של דרך ללא מוצא.
ואין מוצא,
לא מוכנים ש...
מה זה חצי מיליון יהודים?
רוב המוחות, הכריזמטים,
המעשים,
המדענים,
יוצאים מחוץ לארץ,
צריכים לבוא לפה,
להקים מדינה.
זה לא הרי אבל להקים מדינה עם חצי מיליון, שיש פה
עשרות מיליוני ערבים, צריך פה...
הבריטים לא נותנים.
הם התחרטו,
הם רוצים להישאר פה.
כן,
בריטניה הייתה מעצמה ששלטה על איי פוקלנד ליד ארגנטינה,
דרך דרום אפריקה,
דרך אוסטרליה,
ניו זילנד,
הודו.
הייתה מעצמה אדירה.
מי רוצה לשבת פה?
חזרו בהם מהצהרת באלפור.
ובגרמניה,
יושב המתועב הזה עם ימח שמו וזכרו להשמיד את כל היהודים,
והיהודים גם ככה לא מתלהבים לבוא לפה.
זה שש שנים לפני הקמת המדינה, זה תמונת המצב.
דרך ללא מוצא.
ואז פורצת המלחמה.
פורצת מלחמת העולם השנייה,
שש שנים.
שליש מעם ישראל הוכחד בשואה.
אנחנו היום נמצאים שנה וחצי אחרי תחילת
מלחמת שמחת תורה, נכון?
באזור שאני בא מאזור חלוצה,
כן,
חלוצה עוטף עזה מה שנקרא.
באזור שלנו יש יישוב שאיבד שליש מהאנשים שלו,
קיבוץ.
איבד שליש מהאנשים שלו.
היישוב הזה בטראומה.
בטראומה,
הוא לא חזר, לא ברור איך הוא יחזור בכלל.
שליש מהקיבוץ,
חטופים, הרוגים, פצועים בנפש, בגוף, שליש מהקיבוץ.
שליש מהקיבוץ.
שעבר אירוע קשה באותו יום.
שמחת תורה. עם ישראל, בשואה.
עם שלם שש שנים
והוא חצי מהעם הזה.
איך מתאוששים את דבר כזה?
איך מתאוששים את דבר כזה?
כלומר,
אם לפני זה היינו בדרך ללא מוצא,
אנחנו עכשיו בתהום ללא מוצא.
והבריטים...
מה עם הבריטים?
הארץ ממשיכה להיות סגורה.
הספר הלבן פסיק לו זז שם.
הבריטים שמים פה עניבת חנק,
לא מוכנים שהיהודים יבואו לפה. אבא שלי ניצול שואה מיוגוסלביה,
80 אחוז,
יהדות
יוגוסלביה מושמדת,
ברח לאיטליה,
רוצה לעלות לארץ,
יש לו לעלות לארץ.
בא באוניה בלתי חוקית, ישר לכלא, איפה הכלא?
בקפריסין.
לא מוכנים.
עם ישראל מוכה, חבול.
אם לפני המלחמה הוא היה בדרך ללא מוצא,
מה אחרי המלחמה,
שהוא חבול,
מוכה?
איום ונורא.
אחרי המלחמה עם ישראל מוצא איום ונורא.
בור ללא מוצא.
בריאלי.
אבל ריבונו של עולם נמצא.
אומר לנו רש"י ומהר"ל על הפסוק,
כן,
אנחנו עכשיו לפסח.
כאשר יענו אותו,
כן, במצרים, כן, ירבה,
וכן יפרוץ.
ויקוצו מפני בני ישראל, אומר רש"י.
מבחינה ריאלית זה לא יכול להיות, נכון?
המצרים לא היו טיפשים.
הם לקחו את כל האמצעים של אז,
כדי לדכא אותנו עד עפר.
למעט הילודה.
מה קורה?
קורה הפוך.
איך זה יכול להיות?
איך זה יכול להיות?
המצרים לא היו טיפשים, היו להם את כל האמצעים.
אז איך זה עליהם הפוך?
אומר השיעור מדרשו, רוח הקודש אומרת כן.
אתם המצרים אומרים,
כן ירבה.
ואני הקדוש ברוך הוא אומר,
כן ירבה.
המצרים יכולים,
מול עבדים הם יכולים,
מול הקדוש ברוך הוא הם לא יכולים.
מוסיף המערד דבר נפלא מאוד,
שקשור בכלל בכל ההיסטוריה הישראלית.
אומר המהר"ל ניכר בגבורות השם.
כאשר התחילו במצרים לענותם,
והיו רוצים להפסידם,
היו פרים ורבים עוד יותר, הפוך מהתוכנית המצרית.
איך זה יכול להיות?
באמת, המצרים לא היו טיפשים.
היו יועצים עם תובעי המוחות שם.
איך זה יצא להם הפוך?
אומר המהר"ל, כך המידה נותנת.
כי על ידי העינוי של הגוף, הגוף חלוש.
ואז קורה פה פלא, נס.
כאשר הגוף הישראלי נחלש במצרים,
לפיכך הוא מוסיף ברכה אלוקית.
את זה פרעה לא לקח בחשבון.
עם רגיל, עם מתעסק בחומר.
עם אחר,
עם מתעסק בחומר.
עם ישראל זה עם אחר,
עם נבחר.
כאשר הגוף חלוש,
פורצים החוצה כוחות אלוקים שהיו מוסתרים.
את זה פרעה לא לקח בחשבון.
זה יסוד הברכה של כן נרבה וכן נפרוץ.
כיוון שהיו משעבדים אותם.
להחליש את כוח הגוף,
כל מה שהגוף נחלש גבר כוח אלוקי יותר,
להיות ישראל יותר דבקים בכוח אלוקים.
וזה כאשר יענו אותם כן נרבה וכן נפרוץ,
וזה רק יכול להיות בעם אחד בעולם,
עם ישראל.
זה דווקא בישראל שעיקר כוחם
הוא כוח אלוקי,
לא כוח גופני.
נחזור לשואה.
נחזור לשואה.
אחרי השואה עם ישראל מרוסק.
היה סכנה שהציונות תיעלם.
כל הכוחות הטובים הושמדו לנו.
הרוחניים,
התרבותיים,
המעשיים,
המדעיים הושמדו לנו.
בורלה לא מוצאה
הסכנה של ייאוש גדול מכל המפעל הציוני.
מה קרה פה?
רב צבי יהודה מחדש חידוש גדול.
רב צבי יהודה אומר,
אתה לא יכול להבין
את הקמת המדינה בלי להבין מה קרה בשואה.
לא רק את הטרגדיה שהייתה בשואה.
הייתה תרב שואה,
היה גם איזה קרן אור שרק בזכותה קמה המדינה הזאת.
זה חידוש של הרב צבי יהודה.
לא ראיתי אף אחד שאומר את הדבר הזה.
תראו מה הוא כותב.
לא לחינם, אנחנו ציינו את יום השואה לפני שבוע,
יום הזיכרון, הערב, אחרי זה יום העצמאות.
זה שלושה תאריכים ממש קשורים זה בזה.
זה לא לחינם ככה זה יצא.
אומר הרב עוד על השואה.
בפרק הזמן,
של העמידה על הנפשות של רבים מישראל,
במערכת ההאבקות האיומה כלפי טומאת הגויים וחשקת רשעתם האירופית,
במסע השמדה בראשית שנות התש,
וצריך לדעת, דבר כואב מאוד, הגרמנים
ניסו להשמיד,
היו להם הרבה עוזרים,
הרבה מדינות,
פולין, לטביה,
ליטא, היו להם הרבה עוזרים.
מקומיים שסייעו לעשות את העבודה יחד עם הגרמנים.
ומה עם המעצמות שלחמו נגד גרמניה?
אמריקה,
בריטניה,
רוסיה,
הם ידעו כולם איפה כל מחנה עבודה,
מחנה השמדה נמצא.
ידעו איפה רכבות הברזל שלוקחת אחים שלנו למחנות האלה.
ופצצה אחת לא נפלה על הדברים האלה.
הגרמנים ועוזרים עשו את העבודה.
בריטים,
אמריקאים ורוסים בשתיקה ראו ולא עשו כלום כל המלחמה.
הרב הרצוג,
כן, הסבא של הנשיא המדינה,
הרב הרצוג,
הרב הראשי של ישראל,
כשהתחילו להיוודע קצת מבני ההשמדה,
עלה על אונייה ובסכנה גדולה נסע לאמריקה,
רצה לפגש עם נשיא אמריקה.
סימנו לו פגישה עם נשיא אמריקה,
התחנן לפני נשיא אמריקה,
תשמיד המחנות, תשמיד הרכבות, המסילות.
אמר לו הנשיא,
זה יפגע במאמץ המלחמתי של אמריקה. אנחנו
נשמיד את הנאצים וממילא יפסיקו הרכבות.
פצצה אחת לא נפלה.
אלה השמידו ואלה שתקו.
זה המצב של עם ישראל בשואה.
אין דרך ללא מוצא.
בור ללא מוצא.
אז במערכת ההיאבקות, האיומה.
כלפי טומאת הגויים וחשקת רשעתם האירופית.
במסע השמדה בראשית שנות התש, שהופרכה נוסחה.
אין ברירה
בתור נימוק ופתרון את הופעת פלא
של גבורת הרוח
ושגבת האומץ האילאית
שהתגלתה באותה מערכה של מתי מספר קדושים,
נתונים בצל מוות,
משוללי כל אפשרויות חיים ופעולה נגד מכונות
השטן האדירות
והמונות חייליו.
נזכיר את אותה הופעה שכולנו שמענו, היו עוד מרידות.
יחידים,
יחידים,
שמרידה שידועה מראש מה הסוף שלה גם כן.
אבל כמו שנחשון בן עמי נדב,
במצב ללא מוצא קופץ למים,
ומתחיל את כל הניסים שקרו שם,
אותם יחידים,
הם לא
יחידים לעצמם, הם נציגים של
עם ישראל.
כותב פה,
מתוך הגטו,
מרדכי אנילביץ', במצב ללא מוצא קופץ למים,
הוא היה אחד מפקדי המרד בגטו ורשה,
כותב לחבר שלו, יצחק צוקרמן, שהיה בצד הארי.
כותב לו ככה, ארבעה ימים אחרי פרוץ המרד.
שלום יצחק,
איני יודע מה לכתוב לך.
אין בפי אלא ביטוי אחד לציין את הרגשתי והרגשות חבריי.
נפל דבר שהוא למעלה מחלומותינו הנועזים ביותר.
תוך ארבעה ימים לפרוץ המרד,
הגרמנים ברחו פעמיים מהגטו.
גרמנים ברחו מפני יהודים, איפה קורה דבר כזה?
זה למעלה מחלומותינו.
פלוגה אחת החזיקה מול הגרמנים ארבעים דקות עד שהשמידו אותם.
ארבעים דקות מול הגרמנים.
פלוגה שנייה החזיקה שש שעות מול הגרמנים עד שהשמידו אותם.
זה למעלה מחלומותינו.
היא לא התכוונה לנצח אותם.
חשוב לנו הכבוד היהודי.
הכבוד היהודי חשוב לנו.
הכבוד של עם ישראל.
לא אוכל לתאר לפניך התנאים בהם חיים היהודים.
רק יחידי סגולה יחזיקו מעמד, כל השאר
ייסעפו במוקדם ומאוחר, גם אני עתיד שנהרג שם.
גורלנו נחרץ.
אין לי קשר עם הפלוגות, שריפות רבות בגטו.
יהיה שלום יקירי.
על
יום חיי קם והיה.
זכיתי לראות הגנה יהודית בגטו
בכל גדולתה ותפארתה.
המרידות האלה כמובן הוכו,
בכל מקום המרידות האלה הוכו.
אבל הרב ציוני לוקח את המרידות האלה.
בתור גשר שמכין את הקמת המדינה. תראו מה הוא כותב פה.
אין ברירה,
כמו ברירת שמשון,
תמות נפשי עם פלשתים.
בין כל ערך מציאותי לחשבונות מעשיים,
באווירת השפל הלוחצת,
מתוך תוכה פנימה,
וממצוקה דחופה וצחיפה התפרצות עזיזה,
והירתה יותר מאשר ניסי הצלה,
כי לא היו שם ניסי הצלה.
את נפלאותיה של ההיאבקות
ועצם ישותה,
יסוד הווייתם.
נקודת המוצא של אותם, מורדים.
ששלילת כל אפשרות וכל מובן לקיום ומפלט.
לא על חיים הם לוחמים, הם ידעו שהם ימותו.
אבל הם יצילו את כבוד האומה המושפלת.
נקודת המוצא ששלילת כל אפשרות וכל מובן לקיום ומפלט.
לתפיסת עמדה ממשית שימשה נקודת
תווירה מתלקחת.
את הנקודה הזאת הגרמנים לא הצליחו לעצור.
ונותנת אותותיה כלפי מלאכי החבלה,
עושה דבר השחתה,
חורבן ואובדן.
ההכרח, אין הברירה הזאת, נקודת התווירה הזאת,
שלי המעמד התאומי הזה,
נותן את גילויה המדהים בעוד מעורעו של התקוממות אנושית זאת.
אין הסדום הזה, אין ברירה הזאתי.
ברירת שמשון הזאתי.
הוא מחולל את ישותה של אותה תעוזה מיוחדת נדירה למופת דורות.
למופת דורות.
אך מתוך אימת העדר של מדורת האש,
אשר בשיאה בערה שרפת הגולה. אוקיי, אז מה עכשיו?
השואה נגמרה,
מה עכשיו?
עכשיו, אומר הנביא מיכה,
אל תשמחי אויבתי לי,
כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך ה' אור לי.
ההולים. בתוך החורבן הזה, בתוך התופת הזאת,
בתוך הייאוש הזה,
הולכת
ובוקעת נקודת אור.
ממנה ייבשה,
מתוך עומק הצרה,
כמו במצרים, כאשר יענו אותו וכן ירבה וכן יפרוץ.
מתוך עומק הצרה מופיעה בהירות והרווחה.
זה לא כוחות אנושיים, עם אחר מזמן היה מתרסק,
מתייאש.
מופיעים פה כוחות אלוקיים.
מתוך המעמקים הנפשיים,
המדוכדכים בעיבותם, מדולדלים ברפיונם,
מופיע דבר השם הקרוב אלינו בקרוץ עין.
מתוך הסתרת המסתרים של שפיכות הדמים,
מלאה סובבת ידו החזקה, נטויה עלינו, פונה עלינו.
במה זה מתבטא?
במה זה מתבטא?
זאת אומרת, זה קרה פה פלא.
המגן דוד של הטלאי הצהוב,
שניסה למרוד בגרמנים רק בשביל הכבוד היהודי,
עושה עלייה לארץ והופך להיות מגן דוד של דגל כחול לבן.
עוד פעם,
אותה אין ברירה,
שם האין ברירה של אם נגזר נמות,
נמות כמו שמשון.
כשהוא עולה לארץ,
הוא אומר אין ברירה,
אלא להקים מדינה,
אין ברירה אחת.
לפני השואה לא היה בכלל רמז לפני השואה.
אף אחד פה בארץ לא חושב להקים פה מדינה,
לא היה סיכוי מול בריטניה,
אין סיכוי.
אחרי השואה,
שישה מיליון קיבלו החלטה, אין ברירה.
להקים פה מדינה, מול מי?
מול בריטניה?
מול המעצמה שניצחה את הנאצים, תקים פה מדינה?
אין ברירה.
אנחנו נקים מדינה,
אין ברירה, עלה.
מגטו ורשה, מטרבלינקה,
פה לארץ,
מטלאי צהוב,
מגן דוד טלאי צהוב,
ואחר כך מגן דוד כחול לבן.
הוא
קיבל החלטה, אין ברירה, נקים מדינה ואימא.
זה פלא, זה נס.
מנחם בגין הגיע לארץ.
גלגולים שם בשואה גם כי הוא הגיע לארץ.
קיבל פיקוד על האצ"ל, אצל המפורק, לחי המפורק.
מנחם בגין מבין את המצב, הוא מקבל החלטה.
מי, בתור מפקד האצ"ל,
הכריז
מרד נגד בריטניה.
יש לו כמה אקדחים, יש לו כמה חיילים,
הוא מכריז מרד מול האימפריה שניצחה את הנאצים.
זה נשמע כמו איזו בדיחה טובה.
ככה הבריטים ראו את זה,
התחילו לתלות שלטים בירושלים.
מרד.
בסדר?
מרד. טוב. אכן,
בהעברה את הנוסחה הזאת של האין ברירה,
מתוך מערכת מאבקנו האיומה בארצות העמים,
ובהמשך החלתה של אותה נוסחה,
אבל אין על ארץ ישראל,
אל מערכת החיאתנו ומציאות התחדשותנו כקדם ארץ מורשתנו,
מקבלת את
ההוראה המקורית.
זה
אין ברירה אלוקית,
זה לא משהו אנושי.
גם שם זה ההוראה האלוקית למרות הגרמנים,
וזה עולה פה לארץ עכשיו.
מקבלת את ההוראה המקורית.
ועומק עניינה מתוך אור החיים העולה ומתחדש
עציון בירושלים בשבעת בני אבוני אליה,
בחזרת עם
נחלתה ושכינת מנוחתה.
כי רחוק מזרח ממערב,
כי הבדל אור חיים מחודש מולדת,
ותוקף הנצח מחשכת צל מוות וטומאת הנפילה רפיון החלוף,
כן מופלא ומיוחד הוא,
האין ברירה זה שעולה פה לארץ,
של הכחול לבן.
שמתבטא
ומתברר במקומנו בזמננו.
עניינו של האין ברירה הזה.
פה,
שעולה לארץ ישראל,
בעמידה על הנפש של בית ישראל כולו,
על תקומת חייו היחידה,
תזכור יקרא 1. ואם מה, נקים פה מדינה.
מול בריטניה?
כן, מול בריטניה.
איך תוכלו?
נוכל.
הפרעה לשונא זר של יישובנו,
להקמת ממשלה,
להקים
פה ממשלה,
מדיניותנו לכל מקצועותיה לארצנו,
לקיבוץ גלויותינו,
אנחנו פה נקים פה מדינה,
נקבץ פה גלויות,
אין ברירה אחרת, ככה זה יהיה.
ברמות נפשנו, ברוממות רוחנו.
האין ברירה הזה,
זה לא האין ברירה של הגלות,
של מגבל הדיכוי והרשע,
לא מתוך האיין,
אלא מתוך היש הברור של הווייתנו וגידולה המבורך.
לא מתוך שמשון של תמות נפשי פלישתים, הכבוד היהודי,
אלא מתוך החיוב הגדול של
מציאותנו האלוקית הזאת.
ועלייתה הלוך והרוח. אז מה קרה למאבק?
בהתחלה זה התחיל עם האצ"ל והלח"י.
התחילו בפיגועים נגד רכבים בריטים,
כאילו לפוצץ מסילות ברזל,
להיכנס לבנקים בריטים,
צריך לממן את הפעילות הזאת,
אין להם תרומות,
מי יקבל תרומה?
הבריטים תרמו להם,
פרצו לבנקים,
למכוניות שלהם גנבו כסף,
פרצו למחנות צבא, גנבו נשק.
הבריטים מתחילים להתנדנד,
כן?
מי שהרמטכ"ל שלהם עכשיו זה מונטגומרי,
מי זה מונטגומרי?
הוא ניצח את הנאצים, ניצח את רומל.
עונתי יומרי,
עכשיו הוא הרמטכ"ל,
הוא אמור לדכא את המרד.
שהולכים לפה מאה אלף חיילים.
אותם מאה אלף חיילים שלחמו בנאצים,
הולכים אליכם עכשיו אצ"ל והלח"י.
לא מצליחים.
לא מצליחים. אצ"ל והלח"י ממשיכים להכות אותם.
הבריטים מאבדים את השיווי משקל.
ריכזו פה בירושלים את המפקדה הראשית,
מלון המלך דוד.
בריטים מתעצבנים, מתחילים לתלות, תליות,
לכלא עכו.
עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד.
פרצו לכלא עכו, משחררים את החברים שלהם,
זה הכלא הכי שמור במזרח התיכון, פרצו,
משחררים את החברים שלהם.
הבריטים מתנדדים,
עושים מעצרים בארץ,
עוצר על כל תל אביב,
פורצים לבתי כנסיות בתל אביב,
לוקחים ספרי תורה,
זורקים ודורכים עליהם.
איבדו את השפיות,
איבדו את השפיות.
הבריטים הג'נטלמאנים האלה,
של פייב אוקלוק טי,
שעומדים בתור ולא דוחפים,
דורכים על ספרי תנ״ך,
איבדו את האשתונות מול לוחמים,
שאמרו אין ברירה.
הצבא שניצח את הנאצים,
לא מסוגל לעמוד מול המורדים האלה.
ממשיכים לתלות את חברי המחתרת, העצב והלחץ
אומר להם מנחם בגין,
אם
תמשיכו לתלות,
נתלה אתכם.
תלו עוד שלושה בכלא עכו.
תופסים, העלו את שני חיילים בריטים,
תולים אותם על פרדס,
עץ בפרדס, בנתניה.
נשברו.
את הגל בבריטניה סוערת,
בבריטניה סוערת מספיק, מספיק, מספיק נמאס.
מספיק הקורבנות של מלחמת העולם השנייה,
לא עושים עוד קורבנות.
הבריטים צריכים את המאכל ספו,
מזרח התיכון,
מה הם יעשו?
אימפריה.
קיבלו החלטה מתוחכמת.
למה שאנחנו נהיה אחראים?
אנחנו נפנה לאו"ם,
נקבל מנדט מהאו"ם,
ואז ניכנס מכוחו של האו"ם,
בכל הכוח,
באוכלוסייה המרדנית הזאת.
נותנים לאו"ם להחליט.
מה האו"ם צריך להחליט?
האם תהיה פה החלטת חלוקה?
מה זה החלטת חלוקה?
כל מיני קטעי מדינה בצפון, מרכז ודרום,
שיתנו ליהודים?
וגם לערבים, חצי חצי, מכוח החלוקה.
או שהאו"ם יחליט שלא כדאי,
אלא בריטניה תישאר פה,
ואז בריטניה תקבל מנדט להיכנס בכל הכוח.
ולהישאר פה, כי זה מה שהם רצו.
עוד דבר,
האו"ם,
אם תהיה החלטת החלוקה,
זה רק יהיה ברוב של שני שליש לטובת ההחלטה.
ממתי באו"ם,
עכשיו היישוב רצה את זה,
כי זה מה שהיה,
רצו את ההחלטת חלוקה.
ממתי באו"ם החליטו שני שלישות לטובתנו?
לא היה דבר כזה בהיסטוריה, נכון?
אין מצב באו"ם שני שלישות לטובתנו.
הבריטים ידעו את זה.
ידעו שאו"ם כנראה יחליט נגד ההחלטה,
והמשיכו לשלוט פה,
זה מה שהם רצו.
נס. מה קרה?
מלחמת העולם השנייה,
מי שלחם נגד הגרמנים זה גם סטלין.
אחרי היטלר,
סטלין זה שונא מספר שתיים של העם היהודי.
שונא יהדות,
שונא יהודים, שונא ציונות.
באותם ימים,
שזה עומד להצבעה באו"ם,
סטלין שונא רק דבר אחד יותר מיהדות ויהודים.
את מי?
את הבריטים.
שונא את הבריטים.
כל מיני חשבונות,
יכול להיות שהוא רוצה פה דריסת רגל פה,
הרי היו פה,
תדעו,
היו פה קיבוצים של שומר הצעיר.
שומר הצעיר, סטלין,
זה היה שמש העמים.
כיבש, אולי אם המדינה הזאת תתקיים,
אז יהיה פה דריסת רגל פה.
שומר הצעיר, יזמינו אותו.
לא יודע מה שיקולים שלו.
הוא הורה,
הנציג שלו באום גורמיקו,
ויצביע בעד את החלטת החלוקה.
עכשיו,
אם החבר סטלין מחליט ככה,
מי יעיז למרוד בו?
צ'כיה,
הונגריה,
בולגריה,
כולם תחתיו,
מפחדים ממנו,
פחד מוות.
זה הדיקטטור,
הוא לא רעב בעיניים.
אז גם הם מצטרפים להצביע בעד החלוקה.
התחיל פה איזה מהפך לא צפוי.
בינתיים סידרו את האו"ם, כל מיני לובי שעשו שם.
נגיע היום,
כן,
אותו לילה גורלי,
עכשיו זה היה יהודה עם כיס לב,
החלטת החלוקה. 33 בעד...
13 נגד, הרבה יותר משני שליש.
נס.
העולם רוצה שתקימו מדינה,
מדינה מאוד מסכנה,
חלוקה,
כן,
אבל רקדו ברחובות.
רקדו ברחובות. טוב.
מה עכשיו? זה יפה.
אז קרו פה בינתיים שני דברים.
א', נס שהבריטים הסתבכו,
ונס שהאו"ם רוצה להקים מדינה.
זה לא על מצע של כסף.
הערבים אומרים, הבנו,
מכריזים מלחמה.
יום אחרי החלטת האו"ם, התחילה מלחמת השחרור.
כן, הערבים מתחילים להילחם בנו.
מה זה הערבים, כנופיות.
עבד אל-
קאדר אל-חוסייני פה בירושלים,
חסן סלמה באזור המרכז,
קאוקג'י מתקרב מצפון.
כנופיות מתחילים להילחם בנו.
והיישוב, אין לו, אין לו נשק.
למה אין נשק?
כי הבריטים לא מרשים להכניס לפה נשק.
קצת אקדחים, קצת רובים, מרגמות מאורגנות,
מטולי מולוטוב ודוידקות
כאלה
שהצליחו איכשהו לייצר מלחמה.
מלחמה זה טנקים, מטוסים, אוניות, תותחים, אין!
אין! בגלל שהוא הולך איזה נציג שלו,
שהוא לא וויתר
לחוץ לארץ,
להתחיל
לנסות לארגן.
עכשיו אמריקה,
היא ניטרלית.
היא מכריזה אמברגו.
מה זה אמברגו?
אף הצד לא יקבל שום דבר מאמריקאים.
היא ניטרלית.
מרשים
איך תעשה מלחמה?
חצי שנה פה הערבים משתוללים, אלף הרוגים.
הפסח
אזרחים
ירושלים נצורה.
ירושלים נצורה,
קשה מאוד להעביר לפה מזון,
מאה אלף תושבים
יחיעם
מושמדת.
הרטוב
חולדה, מושמדת.
שיירת נבי סמואל גוש עציון,
שהוא גם כן נצור,
מושמדת.
האמריקאים תמכו בהחלטת החלוקה, פתאום הם רואים.
שהיהודים הולכים להפסיד פה, מול כנופיות.
ומדינות ערב מכריזים שאם תקחו מדינה, שהבריטים צריכים לעזוב פה במאי
במאי הם עזבו, הקמת המדינה,
כן?
עזבו במאי, הקמת המדינה.
בצד החלש
משה שרת מגיע לשם,
בן גוריון שלח אותו
אומר ג'ורג' מרשל,
שר החוץ האמריקאי, לו, שמע
תקשיב טוב.
תמכנו בהקמת מדינה,
חשבתם שאתם חזקים,
אנחנו יודעים שאתם חלשים.
לא מחזיקים
איך תחזיקו מול צבאות,
מצרים,
סוריה,
ירדן, יאכלו אתכם,
מטוסים טנקים יש להם.
אמריקה חוזרת בה.
לא מוכנה שתקום במדינה.
הבריטים הולכים לעזוב פה.
והערבים כבר מצחצחים חרבות,
הולכים לזרוק את כל החצים,
יש בה 600 אלף שעומדים,
כי האויב מאה אלף לוחמים,
אז יש בה 600 אלף יהודים
שעומדים פה בפני השמדה.
כי אמריקה לא מוכנה לעזור,
הבריטים כבר לא מוכנים לעזור,
הבריטים הם מפקדי צבא הליגיון שעומד לכבוש פה את כל אזור ירושלים,
כמו שקרה למייסן.
לבנון פולשת, עיראק פולשת, מצרים פולשת.
איך נעמוד מעמד?
אין פה מטוס אחד,
אין פה טנק אחד, אין פה טנק אחד.
בניית כוח קרב, אין פה.
קצת דוידקה, קצת רובים,
קצת מכונות, תראי אקדחים מול צבאות.
וג'ורג' מרשל אומר למשה שרת ובן גוריון,
שלא יקים מדינה,
אתם תשמידו כולכם,
לא נגן עליכם,
אנחנו ניטרלים.
אומר ארץ יהודה, היא נס נסים.
כבחינה ריאלית, אם בן גוריון היה אדם ריאלי,
הוא אומר, אוקיי, הבנתי, נחכה לשעת כושר אחרת.
חיכינו אלפיים שנה, נחכה עוד כמה שנים.
הוא אומר,
לא, זו ההזדמנות עכשיו,
אנחנו מקימים מדינה,
והיא, מה?
בכנרת ולדגניה כבר רואים את הסורים,
מתכוננים לפלוש למטה,
דרך צמח,
לכבוש את הכל.
את כנרת, טבריה, צפת וחיפה.
שולחים שדר לבן גוריון.
בן גוריון,
אנחנו לבד,
לא נעמוד מול הסורים,
תשלח עזרה.
והמטכ"ל דורי,
הוא חולה,
קורא ליגאל ידין,
הסגן של דורי.
יגאל, אפשר לשלוח להם עזרה?
אין לנו כוח.
כל יישוב נלחם על עצמו.
זה מה שיש לנו.
התחילו לבכות, בהלשכה של יגאל ידין,
התחילו לבכות.
איך ידעו?
חזרו, בוכים. אמר ליגאל, יש לי הצעה אחת,
תנסו להכין בקבוקי מולוטוב.
נתנו להם נוסחות בקבוקי מולוטוב,
הלכו לבית ירח,
שם המעבדה לכימיה,
בית ירח,
שם בית ספר,
הכינו בקבוקי מולוטוב מול הצבא הסורית
אני אומר רציתי במצב כזה לקבל החלטה,
זה נס ניסים,
זה משהו לא ריאלי,
ההחלטה הזאת.
כי באמת הם פלשו.
נעבור לעמוד הבא.
היום הדקאגרים.
זה הנס הניסים.
אומץ הגבורה.
ועוז הרוח הזה של אנשי ציבורינו.
שהתכנסו ביומי יער בית המשכיות, מוזיאון תל אביב,
היום שישי, לפני שבת,
והודיעו על מרחבי העולם ממשלותיו,
כי יש מדינת ישראל.
ואלה סברו וקיבלו ברצון ובחיוב,
כגל של אגוזים,
המשיכו לשדה ההכרה,
התקרבו ליחסים.
העומס הזה,
שאין לך בעצם שום כוחות ריאליים לעמוד מול האויבים האלה,
ואתה מכריז בימא,
אומר אתה זה נס,
זה נס.
אומץ הזה אחד הוא עם רוח הגבורה,
הנשגבה,
של גיבורי צוותינו הקדושים של האומה,
צפון, מרכז ודרום,
שם בית השם,
לכל פלגותיהם.
מסירות נפשם הטהורות.
על
קדושת השם, ארצו ועמו ותורתו.
כן, זה לא אומץ של פוליטיקאים, זה אומץ של עם שלם
שהתבטא בפוליטיקאים, באנשי הצבא, באזרחים.
600 אלף עמדו כצוק מאחורי הממשלה הזאת.
כצוק.
שום הפגנה,
שום אתה בראש, אתה השם.
תכף נראה את האבדות ששילמנו פה.
זה מצמרר, לשמוע איזה אבדות שילמנו פה בית השם.
תיכף נגיע לזה.
אחד הוא עם רוח הגבורה נשגבה.
של גיבורי צבאותינו וקדושינו וכל פלגותיהם ועל
נפשותיהם וטהרותם וקדושת השם וארצו עמו ותורתו.
והאומץ הזה,
מאיפה הגיע?
אחד הוא, כמו במצרים,
זה מקור אלוקי, זה לא משהו אנושי.
אחד הוא מתוך המקור האחד
של עוזר ישראל בגבורה אותו בתפרעה.
בין אם יודעים את זה ובין לא
יודעים את זה, זה לא משנה בכלל.
זה על זה נאמר,
כאשר יענודו כנרבה וכנפרוס רוח הקודש,
ככה אומרת.
כוחות אלוקיים.
שמוליכו קוממיות לחירות עולם,
חזרת שכינתו
אומץ הגבורה הזה,
מסירות הנפש
התמסרות הרוח,
של היער,
של המעבר הזה מאוסף של פרטים,
לעם אחד מגובש יצוק,
כלל ישראל.
אשר הפיח בתוכנו אלוקי אבותינו,
קורא דורותינו,
אינו יסודם ושורשם של כל הניסים הנפלאות שהתגלו אחרי זה.
בהתגלתו הזאת,
עלינו והגיעו אותנו לזמננו זה,
קיומנו זה.
אומר הרמב״ם דבר מופלא מאוד בספר מורה נבוכים.
הוא מונה שם
חצי מדרגות נבואה, חוץ ממשה רבנו.
כלומר, בנביא יש חצי מדרגות של נביאים.
אומר הרמב״ם,
משה רבנו,
אספקלר,
מאירה,
בכלל,
זו מדרגה אחרת.
מה זה מדרגה ראשונה של נבואה של נביא רגיל ומהרמב״ם?
דבר מעניין.
מהרמב״ם ככה.
תחילת מעלות הנבואה,
שילווה את האדם עזר אלוקים,
כוחות אדירים,
אל-אנושיים,
יעוררו בזרזון לעשות טובה גדולה בעלת ערך.
כגון הצלת
חסידים על ידי קבוצת רשעים, או הצלת חסיד גדול,
או השפעה טובה לאנשים רבים.
ואותו אדם ימצא מצד עצמו לכך
התעוררות
ודחיפה לפעולה.
זה כוח אדיר שמפעם בו ופורץ החוצה.
הוא לא יכול לסבול את הכוח הזה,
יצא החוצה
זה לא כוח אנושי, זה כוח אלוקי.
וזה נקרא רוח השם.
ואדם אשר ילווהו מצב זה,
אומרים עליו,
צלחה עליו רוח השם.
שרת רוח השם, נחה עליו רוח השם.
הוא היה שמימו,
כיוצא בשמות אלו.
וידע כי מדומה לכוח הזה על מפרד משה רבנו.
בעת שהגיע לגיל הבגרות, יוצא מהארמון,
רואה שם מחוץ לארמון,
איש מצרי מכה איש עברי.
טוב, זה היה בכל יום במצרים.
הרבה שנים זה
היה ככה, שמצרים מכים עברים.
כן, אבל יש הבדל אחד.
עד אז משה לא ראה את זה.
הוא גדל בארמון פרעה,
בגיל 18,
הוא יוצא החוצה באותו רגע,
שרואה מצרי מכה עברי,
הוא לא מתחיל דיונים,
מחשבות,
אין,
זה פתאום כוח שתוקף אותו,
הוא חייב לעשות צדק,
זה לא כוח אלוקי תוקף אותו.
וכך הוא מתעורר להרוג את המצרי,
יום למחרת,
נתן באווירה,
מכים אחד את השני,
נוזף,
רשע,
למה תכה רעך?
זה לא שהוא חשבן,
משתלם,
לא משתלם,
אולי אני אבליג פעם אחרת,
לא,
זה כוח אדיר,
הוא רואה אי צדק,
ישר מתערב.
לנזוף באחד, בחותם שני הניצים
אחרי זה הרשיעו עליו, כמעט הרגו אותו, ברח למדיין.
מחמת תוקף הכוח הזה.
אפילו לאחר שפחד, הוא ברח.
הגיע למדיין, זר, אדם ירא, מגיע שם לבאר.
מה הוא רואה שם?
הרועים מרביצים לכמה בנות, בנות יתרו.
יהודי רואה גויים מרביצים לגויים,
מה הוא צריך לעשות?
בסדר, זה לא העניין שלי.
זה
לא נעים,
זה לא העניין שלי.
משה רבנו זה משהו אחר.
הוא רואה משהו לא צודק, זהו, ברגע זה הכל נגמר.
כיוון שראה דבר עושק,
לא יכול להימנע,
זה לא משהו בחירי.
זה כוח שפורץ בו החוצה.
לא יכול להימנע מלסלקו, לא היה בכוחו לסובלו.
כמו שאמר, והיה כמו שבישיין.
וכך התלווה עם דוד.
באותו יום ששמואל בא בסתר,
ומושך אותו בסתר, ואת לחם שמה לה בשמן המשחה,
באותו יום דוד קיבל את הכוח האלוקי הזה.
לפיכך הוא מהרמב״ם.
ואז שנמשך בשמן המשחק,
כמו שכתוב,
ותצלח רוח השם אל דוד מהיום ובמעלה.
לכן, כשהוא רואה צאן,
מה הוא רואה?
הוא רואה את הצאן של אבא שלו, ישי.
פתאום, אריה מתקרב לעדר.
שמעתי שהתחילו במדינת ישראל לגדל אריות,
כל מיני מקומות,
מוצאים כל מיני אריות,
מקומות כאלה,
לא יודע,
יש איזה תחביב חדש לגדל,
שמעתם?
מגדלים אריות,
לא יודע.
כן, אבל פעם זה היה ככה, בארץ ישראל הסתובבו אריות.
אז ליד הצון של דוד מופיע אריה,
לא סתם אריה, אריה רעב.
ואריה רעב לוקח את השה.
מה אמור לעשות רועה נורמלי?
לברוח, לפחות יציל את נפשו. מה עושה דוד?
מסתער על האריה,
מחסל אותו.
האריה לא נשאר שלם, מצטער על דוד,
דוד מחסל אותו. מה זה הדבר הזה?
אותו הדבר עם דוב.
והדוב, גם כן היה רעב, היו דובים בארץ ישראל.
רעב אוכל את השה, בסדר, תברח, לא.
מתנפל על הדוב,
הדוב מתנגש, תוקף אותו,
דוד הרג אותו.
זה כוח אלוקי, זה לא משהו אנושי.
ואחרי זה, זה היה כל זה,
הענק נקרא גוליית,
כולם פחדים בגוליית,
כולל שאול ויונתן,
היחידים שהעיז, דוד.
הוא רואה פה משהו,
השפלה של עם ישראל,
הכוח הזה פורץ החוצה,
אני אחסל אותו,
ומה?
אחסל אותו.
הכוח הלוקח מהרמב״ם.
תחילת מעלות הנבואה.
לפיך היה לו לדוד אומץ נגד ארי, דוב ופלישתי.
עכשיו, ארי זה מדרגה, מה זה נבואה?
נביא זה ניב, זה דיבור, לא.
המדרגה הראשונה, לפני הדיבור,
זה הגבורה הזאת.
לכן, רוח השם זו לא גרמה לאחד מאלו לדבר מאומה.
אלא תכלית הכוח הזה לעורר אותו אמיץ
לפעולה מסוימת.
אומר הרב צודה, זה מה שקרה ביום העצמאות.
זה הנס שקרה, לא לאדם אחד, לאומה שלמה.
לאותם 600 אלף שהיו פה.
שכולם עמדו כצוק מאחורי הממשלה, מאחורי הצבא.
שום ועדת חקירה.
רוח הגבורה והדעת.
המתגלה באדם.
באדם מישראל.
להתגבר על כוחות משחיתים מתנגדים לקיומו,
זה נס מופיע במרומים.
זה מה שקרה ביום העצמאות.
עד אז היינו אוסף של פרטים.
יום העצמאות זה כבר רוח שמופיעה על האומה.
רוח אלוקית שמופיעה על האומה.
בכוח הדחיפה רוחנית, עליונה ופנימית.
אנחנו נקים מדינה ואומה.
זה עושה התעוררות והתאמצות,
התחכמות והתגברות לתנופת הצלה ותקומה.
ואם כך, כמו שהיינו ברמב״ם,
במעשה הצלה וישועה של דוד מריצונו הפרטי,
בטרם היותו מלך ישראל,
על אחת כמה וכמה מדורינו בעניין כלל ישראל,
ומהלך ישועתו ומעשה הצלתו ותקומתו,
היינו באים כאן במגע ישיר וברור,
ברוח הגבורה, והדעת מופיעה עלינו ממרומים.
אז איך נגמר שם בסוף בבית גן?
איך הסורים לא כבשו שם?
אז קראתי פעם דבר מעניין.
בן גוריון שלח לפני המלחמה כבר נציג שלו,
שלח את ויגור,
לשוויץ,
לנסות להשיג פה קצת נשק,
קצת מטוסים,
לגרד, מהמחסנים שנכונו לעולם השנייה.
הרי שהם בארגון, מה הם נותנים?
למזלנו,
סטלין.
סטלין שאמר לנציג להצביע באו"ם,
הוא גם...
כיוון שאולי השמר הצעיר פה יעזור לו להעלות איזה בסיס בארץ,
הוא ציווה לצ'כים לאפשר לנו לשגר נשק דרכם.
דרך צ'כיה קיבלנו את הנשק.
רובים לכבוש פה את פרוזדור ירושלים, מטוסים
שהצליחו להשיג דרך צ'כיה בדרך לפה,
בזכות שסטלין,
הרשע,
אמרו שזה.
זה אומנם, הכל הפוך על הפוך.
קיצור,
ששאול ויגור מצליח להשיג מכל מיני מקורות,
תותחים,
טנקים, מטוסים.
הוא יושב בג'נבה, איך שמצליחים כספים להשיג.
הדברים מתחילים להגיע לארץ, הערבים כבר פולשים לפה.
המצב חמור מאוד פה.
המצרים מגיעים לפרעת אשדוד.
הגיעו לרמת רחל, שני זרועות, רמת רחל ואשדוד.
הסורים כובשים את משמר הירדן.
מלבנון פולשים שם גם,
כן,
הלבנונים,
גם קאוג'י מגיע לאזור סג'רה,
אילניה,
לנתק את הגליל.
ושאול יגור שם בצפת,
בשוויץ, להשיג את הנשק.
הבן שלו גור מיגור,
לחם בסג'רה מול קאוג'י ונהרג.
שאול יגור בשוויץ.
מודיעים לו, שאול, הבן שלך גור נהרג.
צריך לבוא לשבת שבעה על הבן שלו.
שאל בן גוריון,
בן גוריון, הבן שלי נהרג.
אני
אומר לו, בן גוריון, ככה, שאול, תקשיב טוב.
המצרים
הגיעו לאשדוד ולרמת רחיל.
הסורים כבשו את משמר הירדן בדרך צפת וחיפה.
הלבנונים פולשים מהצפון, קאוג'י פולש מהצפון.
העיראקים בדרך.
הירדנים כבר כבשו את גוש עציון.
ואני אאבד את ירושלים.
אתה תעשה מה שאתה רוצה.
שאול יגור, נשאר בשוויץ ולא הגיע לב.
והצליח להביא.
הביא לפה תותחים, התותחים,
אמרו,
התותח הראשון שנוחת בארץ,
רץ לאזור דגניה,
לצורך
את הסורים.
ככה שם אותו תותח על משאית,
המשאית
מגיעה לאזור מושב אלומות,
מעל הכנרת, מי שמכיר,
צופה על כל הכנרת,
ורואה איך הסורים מתקדמים לדגניה.
יש את הסיפור המפורסם,
שיצאו מתוך השיחים,
זרקו בקבוק על הטנק.
בסדר, טנק אחד נשרף, אבל זה כוח אדיר סורי, מתקרב.
טנק אחד נשרף
מצילים את התותח, אבל תותח צריך לאפס.
איך יאפסו אותו?
אין לך עכשיו זמן לאפס.
אז ככה התותחן מספר.
הוא היה,
כנראה,
במלחמת העולם השנייה,
למד לירות בתותחים.
הוא רואה את הכנרת,
פחות או יותר רואה את הטווח של דגניה והכנרת.
הוא רואה פגז אחד על הכנרת,
עוד פגז,
מאפס את הטווח,
ומתחיל לראות על הסורים.
והסורים בורחים.
הכל היה...
פלא כל הדבר הזה.
צפת.
צפת,
1,500 תושבים,
רובם אנשי תורה,
אנשים צדיקים,
מולם 12,000 זאבי ערב,
רוצים רק לטרוף אותם,
הבריטים עוזבים.
אומרים לאנשי צפת,
אתם רוצים שתעזבו איתנו,
כי הערבים יוכלו אתכם פה,
אין פה
שום כוח הגנה לא נורמלי,
12,000 ערבים.
אנחנו לא עזבנו ולא נעזוב אף פעם.
רעידת אדמה לא עזבנו, לא נעזוב אף פעם.
אז בלית ברירה שולחים מחלקה של הפלמ"ח לצפת.
עשרים ומשהו אנשים, אלעד פלד,
שולחים אותו לצפת.
עשרים ומשהו אנשים מול 12,000 ערבים.
עצם הגעת המחלקה לצפת כבר הרימה
את הרוח.
טוב, אחרי זה הגיע אחד הגדודים של הפלמ"ח לשם.
היה קרבות, 12,000 ערבים ברחו מצפת.
הערבים לא נשארו באזור צפת.
דבר הזה.
שמעתי פעם סיפור.
אחד מתושבי צפת,
משפחת אמירי,
יש שם גבינות שם בצפת,
עושים גבינות.
אחד מתושבי צפת הוותיקים, יהודי כבר מאוד מבוגר.
יום אחד הוא הולך ברחוב העתיק בצפת, צפת העתיקה.
מולו מתקרב ערבי עם כפייה,
עם איזה צעיר שסומך אותו.
אמירי מצדיע לערבי,
אז הוא מכיר אותו,
מכיר אותו מתש"ח.
קורא בשם שלו, הוא עונה לו, הערבי.
מה אתה עושה פה?
באתי לביקור מולדת,
בתש"ח הוא ברח ובא לביקור מולדת.
שואל אותו, אמירי,
למה ברחתם?
הייתם 12,000, היינו 1,500, למה ברחתם?
אמר לו, הערבי,
אנחנו לא נלחמים באללה.
אתם הייתם עם אללה,
אללה היה איתכם,
לא נלחמים איתכם.
הערבים הרגישו שאלוקים איתנו.
הערבי אמר, אני לא...
פרשנות שלו.
גוש עציון.
גוש עציון היה נצור הרבה חודשים.
כן, אשר על אדמתה נשמדו.
מפקד הגוש קראו לו מוש.
באחת ההלוויות של ההרוגים שם בגוש,
ידעו שמה שלא יקרה, הערבים מבינים שאי אפשר
אפשר לכבוש את ירושלים ולכבוש את הגוש.
והגוש ידע שגורלו נחרץ.
כך הוא אמר בהלוויה מוש,
מה אנו
ומה חיינו.
למען ירושלים
ואפילו הסוף יהיה מר מכל מר.
והגוש זבח את עצמו למען ירושלים.
עצר כמו שעצר את הערבים עד שנפל.
אם עד קום המדינה נהרגו אלף יהודים,
250 מהם זה רק הגוש.
250 זה אנשי הגוש שמסרו נפשם למען ירושלים.
ירושלים הייתה נצורה.
כן?
לפני קום המדינה,
אחרי קום המדינה,
ירושלים נצורה.
מאה אלף אנשים בעיר, אין מים כמעט, אין אוכל.
בן גוריון מנסה לכבוש את לטרון כדי להעביר.
נכשלים,
קרב אחרי קרב נכשלים ללטרון,
ירושלים נצורה.
אי אפשר להעביר לירושלים, אספקה.
מוקפת לגמרי.
לא יודעים מה יהיה.
יש עוד כמה ימים אוכל ומים,
זהו,
הם עומדים ליפול בשבי והעיר נרעדה.
ודרך נס,
דרך נס,
שני פלמחניקים מחליטים לעשות מעשה.
בואו נמצא איזה ג'יפ,
נמצא איזה שביל בהרים.
מתחילים לעלות מאזור בית שמש לכיוון ירושלים.
בירושלים הנצורה, יש גם שני פלמחניקים.
אומרים, מה, נעמוד פה ברעב?
לוקחים ג'יפ מירושלים, יורדים למטה.
בלילה נפגשים שני הג'יפים.
ככה התגלה דרך בורמה.
עמוס חורב מתאר את האירוע הזה.
שניהם נפגשו בלילה, התחבקו אחד עם השני,
הביאו ישר את הדחפורים,
וככה חפרו את הדרך,
ככה הצילו את ירושלים.
נס ניסים.
נס ניסים.
טוב,
יש
הרבה סיפורים.
במלחמה
נהרגו 6,000 יהודים ועוד אלפי פצועים.
600,000 תושבים יש פה, 6,000 נהרגו.
רק שנבין את הפרופורציות, חברים.
היום אנחנו פה, ברוך השם, כ-8 מיליון יהודים.
מבינים את הפרופורציות?
מה זה אחוז?
שמונים אלף?
זו הפרופורציות, רבותיי.
כן,
פה אומרים, רגחת על קירה, תבואו שתאשם.
ששת אלפים מתוך שש מאות אלף, חוץ מהפצועים.
אבל אמרו,
ויהי מה?
אנחנו נקים, והקימו מדינה.
נס גדול היה לנו עוד.
לפני קום המדינה היו פה,
באזור הארץ המובטחת,
שמונה מאות אלף ערבים.
שש מאות אלף יהודים.
רצו להקים פה מדינה דמוקרטית.
אתם מבינים מה זה מדינה דמוקרטית?
מ-800 אלף ערבים, 600 אלף יהודים, יהיה ממשלה ערבית.
הקים מדינה דמוקרטית.
בסוף המלחמה כמה ערבים נשארו פה?
200 אלף.
ברחו. ברחו.
נס.
הקמנו פה מדינה, בסדר, הם ממשיכים לעשות צרות,
אבל
זה אחר לגמרי שזה 200 אלף מול 600 אלף.
נס בריחת הערבים.
נגמרה המלחמה.
היישוב מרקקת פצעה.
צריך לקלוט עלייה עכשיו, זהו,
שערי עליה יפתחו,
צריך לקשות עלייה מארצות ערב,
מאירופה,
מרוסיה, מאמריקה.
תוך כמה שנים קולטים מיליון יהודים.
ערות פיתוח, נכון, בעיות, סוציו-קולנוע,
אבל קלטו מיליון יהודים.
600 אלף קלטו מיליון יהודים,
הבנתם את הפרופורציות?
זה אומר שהיום 8 מיליון אנחנו נקלוט,
12 מיליון יהודים, בסדר?
צריך להבין, זה כוחות אדירים,
זה ניסים מה שקוראים.
מה שקורה היום גם כן שם ניסים,
אבל אפרופורציות של מה שקרה באייר,
להלחם מול בריטניה,
להלחם מול צבא שאין לך בכלל שום נשק נורמלי.
כן, בריחת המאות אלפי ערבים,
נס הקליטה.
נס ההחלטה!
שאתה יודע שאתה יכול להיות שלא יש שם מזה כלום,
אתה אומר,
ויימנה כמדינה.
אומר הרב,
רוח הגבורה הזה,
שאלי ירדשך, שנמשך עד היום כמובן.
נמשך ממקור הנשמה של כנסת ישראל כולם,
מעולם העמוקה.
מעתה נותן נשמה לעם ישראל, והרוח לא פסקה בה.
אלא מתנחלים עליה ומחדשים בה את תחיית המתים.
טוב, אז ברוך השם, התחילו את העבודה.
לפני ירדשך, אחרי ירדשך.
וכמובן אנחנו צריכים להמשיך.
צריכים להמשיך.
המשימה של הדור שלנו,
אם דור קודם זה הייבוש הביצות,
הקמת המדינה הזו,
הפרחת האמונה,
גילוי דבר השם, זה יהיה הקומה הבאה בעזרת השם.
כפי תגבורת האמונה השלמה,
בהכרת ערכו של אותו רוח שהשם מפיח בנו,
אם יוסיף ויתגלה בכל פועלו,
פועלו ושכלולו,
בחומר וברוח,
הצלחתו ורמתו ונועם עליון.
ונתתי רוחי בכם וחייתם, והנחתי אתכם אל אדמתכם.
זה שייך לקומה הראשונה
של איירת השער עד ששת הימים.
ומששת הימים והלאה יש לו משימה חדשה.
וידעתם כי אני השם, דיברתי ועשיתי, נאום השם,
ונראה בימינו אמן.
