ימים מיוחדים,
להורים שילדים שלהם נהרגו,
זה ימים לא קלים.
אמר לי חבר פה,
חבר שאנחנו,
בן שלו גם נהרג שבועיים אחרי הבן שלי,
והתיידדנו,
בקפה ג'ינג'ר
שם את מוזיקה,
הבעלים שלו נקרא אוזי רוזנצווייק,
אוזי רוזנצווייק,
שומעים?
ואמר לי,
בתשרי יש ימים נוראים,
סוכות
ואחרי זה חגים.
עכשיו בניסן עברנו את החגים, ועכשיו ימים נוראים.
השכול
נורא הוד
לא... אז...
וגם היום שאלו אותי,
יום הזיכרון, יום הזיכרון,
באיזה תוכנית רדיו,
שאלו אותי...
זה היה קודם כל הקדמה,
מי שלא יודע,
בן שלי,
ידידיה אליהו,
נהרג במלחמה האחרונה,
חרבות ברזל.
בי"ט חשוון, ממש בהתחלה,
אוגדה 162
שריון, הנדסה קרבית, וגבעתי,
הוא היה בהנדסה קרבית,
ונלחם שבוע ימים,
אבל במרץ גדול.
הוא הספיק גם בשלושה שבועות שהוא היה בהכנות בשדה תימן,
וגם בשבוע הזה.
אנחנו לא מפסיקים לשמוע דברים עליו,
זה פשוט,
אם אני...
איפה הטלפון?
תביאי את הטלפון שלך.
אולי אם אני אקרא לכם,
הספיק,
זה משהו שקיבלנו השבוע מחייל ששמע דברים עליו.
חצי שנה אחרי,
חיילים אומרים,
אחד אומר,
אני לא יודע על מה אני נלחם,
לא יודע מה המשמעות של המלחמה,
אני יודע דבר אחד
פגשתי מישהו שהוא ידע,
שהיה לו משמעות בחיים,
ומכוחה אני עובד ואני לוחם, ידידיה אליהו.
קיבלנו את הסיפור הזה עכשיו,
אחרי שנה,
ממישהו שפגש את החיילים חצי שנה אחרי שידידיה נהרג.
זה משהו...
אז לכן, שאלו אותי,
התחילו לדבר בעזר אחד ברמה,
תוכנית רדיו,
עשו לי רעיון היום,
לקראת הערב זה יישודר.
זיכרון,
אנחנו בזיכרון,
ואומרים לו,
תשמע,
הזיכרון,
זה לא פה עכשיו עושים פה איזה זיכרון,
אני יודע,
לא אמרתי ככה,
אני אומר לכם,
זה סבא מתיתיהו שנפטר בגיל 90. זה לא,
זה היה זיכרון.
פה הזיכרון הוא צמוד יום העצמאות.
הזיכרון שקבעו במדינת ישראל, יום הזיכרון,
דווקא לפני יום העצמאות.
תזכיר לנו מה הייעוד,
מה היעד, מה המטרה.
תדעו, כפי שאתם באים לחגוג את יום העצמאות,
תדעו שיש משמעות
לזה שהחיילים שמסרו את הנפש למען תקומת מדינת ישראל.
זה דבר של קודש, תדעו לכם, זה דבר של קודש.
אנשים בכלל לא מבינים מה זה זיכרון,
מה זה לעמוד בצפירה,
מה...
אי אפשר להבין את החילול הזה, כן?
יש רגע אחד מדהים,
היום בשמונה בערב,
מחר ב-11 בבוקר,
כל ישראל עומדים ומתאחדים למחשבה אחת.
יש לך משהו יותר כללי מזה?
איך אתה יכול לפספס את הכלליות הזאת עכשיו?
להצטרף לעם ישראל,
זה
רגע קדוש,
זה רגע של
מישהו אמר, פעם, כמו שעת נעילה,
שעת הצפירה.
גם בשעת הנעילה,
כולם קדושים,
כולם טוהרים,
כולם מקבלים עליהם את זה,
מי לא הולך לנעילה לתפילה?
95% מעם ישראל בנעילה בבית הכנסת.
וגם ברגע הזה,
תהיה שמה, תתחבר לעם ישראל,
תתחבר לקדושה הזאת של הלוחמים האלה.
ידידיה שלי כתב,
הוא היה כותב שירים,
הוא היה ילד מדהים,
אנחנו עכשיו לא נעשה פה שורה על ידידיה,
קצת, כאילו,
אי אפשר שלא.
אז הוא כותב איזה שיר, ובשיר
הוא כותב,
אך כל שבר יש לו ייעוד,
מייצב עוד את הבניין.
עשינו כזה סטיקר,
אך
כל שבר יש לו ייעוד. אני אמרתי לאשתי אתמול שצריך גם להמשך,
מייצב עוד את הבניין.
אבל גם מספיק
ככה, כל שבר.
אז אני אומר,
השבר זה יום הזיכרון,
במידה מסוימת,
כן.
אבל הייעוד שלו זה יום העצמאות.
זה החיבור בין יצחקון ליום
העצמאות.
אני רוצה להראות לכם איזה...
בגלל המשקפיים, אני...
כן רואה ולא רואה.
יעבור.
תראו,
אתם יודעים, אני גם מלמד ילדים בכיתה א',
יום אחד שאל אותי,
ילד,
למדנו את העקידה,
זה היה מדהים,
כי ויקרא נהיה רק בעקידה,
מה זה בעקידה?
יום שישי, ערב שבת, קודש פרשת וירא,
או נהיה רק?
או בוקר. קיבלנו את ההודעה ככה בחצות היום,
אני כבר מוצאי שבת וירא.
ובסוף העקידה, בסוף העקידה,
כתוב,
השם אומר לאברהם,
כי יען שעשית דבר הזה ולא חסכת את בנך את יחידך ממני,
כי ברך אברכך והארבה ארבה את זרעך,
ככוכבי השמיים,
וכחול אשר על שפת הים.
שאל אותי ילד בכיתה א',
הרב,
למה השם אומר לו את זה עוד פעם?
או אמר לו,
יזרעך כף הארץ,
אמר לו יזרעך ככוכבי השמיים.
מה זה ילדים?
אני כל יום בכיתה א' שאלות שאני לא יודע לתת תשובות עליהם.
מספרים שהם יענו,
כי
אני לא יודע.
אז גם במקרה הזה הוא ענה,
הוא ענה, אומר הילד,
שבגלל שאברהם חשב באמת לעקוד את יצחק,
אז כאילו התבטלה הברכה,
מבחינתו איבדת אותו.
אז לכן צריך להבטיח אותה עוד פעם.
זה משהו מדהים.
הנציב,
יש פירוש העמק דבר על התורה,
אולי אחד הפירושים הנפלאים בעיניי,
אני מאוד מאוד לומד נציב כל שבת,
כל פעם מגלה דברים חדשים שלא ידעתי,
והנציב גם מתייחס לדבר הזה ואומר ככה, באופן אחד,
הרבה ארבה זרעך,
אין לפרש ריבוי בכמות,
זה גוזמה.
ואם כן,
למה שני משלים,
כוכבי השמיים,
שפת הים,
למה לי?
אלא,
הוא אומר,
הריבוי הזה,
מה שהשם יברך את אברהם,
זה גדולת הנפש.
כמו שבארנו לעיל,
והרבה אותך במאד מאד,
אמנם כאן יתברך זרע אברהם,
תקשיבו במצוות קידוש השם.
כי היתא בסנהדרין, שישראל נצטווה על קידוש השם,
ואומות העולם לא מצוות קידוש השם.
עכשיו, הפלא פה,
במובן שאין זה לכבודם של ישראל.
שבזה ידענו שאנחנו נחשבים לבנים להשם.
כלומר,
זה שהשם מבקש מאיתנו למסור את הנפש,
זה לא איזה עונש או איזה משהו,
כאילו,
תמותו למעני,
לא.
יש כאן איזה משהו של כבוד,
של יחס,
של קשר עמוק בין האבא לבן.
הוא אומר,
שורה 10,
שלא יבקש אדם שהוא בא על דרך ארץ מחברו,
שיקטע את ידו בשביל חייו.
כן,
הוא בא ויגיד לו,
אתה מוכן לקטוע את היד שלך כדי להציל את חיי?
לא יודע, אני צריך דם או משהו כזה?
סתם מבן אדם הוא לא יבקש.
אבל הוא אומר, מהבן שלו,
שורה 10,
שורה 12,
מה שאין כן מבנו,
שהוא אוהב אותו כנפשו,
ויודע בעצמו שיעשה כן בשביל חיי בנו,
אין זה פלא.
שכמו כן, ראוי שיעשה כן הבן, בשביל אביו.
כלומר,
בוודאי שגם הבן יעשה ככה לאבא שלו,
אז האבא יכול לבקש ממנו דבר כזה.
נמצא שהבקשה שאבא מבקש מבנו שיעשה כן בשביל חייו,
מורה על עוצם אהבתו את בנו,
שניהם כגוף אחד וכל אשר לו ייתן בעד נפשו.
זה מראה את האהבה בין אבא לבן.
כך,
תראו שורה 18,
כך הקדוש ברוך הוא מצווה את בניו שמחלקו יתברך ונושא מלכותו.
אנחנו נושאי מלכות השם בעולם,
אנחנו מגלים כבוד השם בעולם.
חלק מגילוי כבוד השם בעולם,
זה שאנחנו נאמנים לו בצורה כזו שאנו מוכנים למסור את הנפש למענו.
ככה הקדוש ברוך הוא מצווה את אדם למסור נפשם בעבור שמו וכבודו,
שהוא חייב,
כביכול.
כמו שכתוב,
ואולי,
ואולם חי אני,
ימלא כבוד ה' כל הארץ.
אז במה מתקיים, במה מתקיים כבוד ה' בעולם?
שיש לו בנים שמוסרים נפשם למענו.
זו תפיסה מדהימה,
אין לי פירוש יותר עמוק ומעמיק לזה.
שורה, מקור 2, שורה 4. וזכה אברהם.
במעשה זה,
שישיגו בניו
גם כן גדולת הנפש למסור עצמם
ברצון בשביל קידוש השם יתברך.
אתם שומעים?
וזכה אברהם.
זה זכות.
כל הקושי, אנחנו בוכים, מחר נפקה בה הרצל.
אבל אנחנו יודעים שיש לזה ייעוד.
זה שבר שיש לו ייעוד.
זה שבר שבונה את האומה.
אני אומר, הזיכרון פה,
הזיכרון,
כן, שהוא מתחבר עם יום העצמאות,
כל חג,
כל חג,
ראיתי פעם שיחה של רב טאו,
הוא אומר,
כל חג,
זה
כמו אדם נוסע ברכבת ויש תחנות.
כל תחנה,
כל תחנה...
החגים זה איזה מין רכבת זמן כזו,
שכל חג
אתה עוצר ושואב ממנה כוחות.
פסח אתה שואב ממנה כוחות של חירות,
שבועות אתה מקבל כוח של מתן תורה לכל השנה.
אז היום חשבתי שזיכרון ועצמאות
זה נועד לברר לך, לזכיר לך ולברר לך.
מי אנו?
מה חיינו?
מה זה מדינת ישראל?
מה זה גאולת ישראל?
זה ימים של גאולה.
קוראים לזה...
תשעה...
למה?
כמו תשעה ימי גאולה, עשרה ימי...
יש איזה ביטוי כזה.
שימים של גאולה עכשיו, ימים של...
סדרת ימי גאולה, משהו,
לא יודע מה.
כמו עשרת ימי תשובה,
לא יודע ממתי,
לא זוכר,
זה לא חלק חשוב,
אבל יש איזה ביטוי כזה.
זה ימים לברר.
אתה יודע מה אנחנו עושים כאן?
אתה יודע על מה המלחמה?
אתה יודע על מה המלחמה?
ידידיה ידע מה המלחמה.
היא ידעה למה הוא יוצא.
הוא עזב אישה עם שתי בנות, אישה בהיריון.
הוא יוצא לקרב.
ובימים לפני הקרב הוא אומר להם שם,
אני יודע,
הכל יכול להיות.
אבל לא סתם שהוא רק יודע שהכל יכול להיות.
הוא מתקשר אלינו,
אחרי שלושה שבועות מתחילה המלחמה,
י"ב חשוון, יום חמישי בלילה.
אני פה לסגור את הדלת.
הוא אומר לנו,
זהו,
אנחנו נכנסים לקרב,
לוקחים את הטלפונים,
לא נוכל לדבר יותר,
שיחה
אחרונה.
טוב, אחרי השיחה הזאת,
הם עמדו להיכנס בהנדסה קרבית,
שלוש פומות,
שלוש פומות.
פתאום אומרים להם,
הפומות של הנדסה,
תרדו מהפומות,
צריכים להעביר את זה ליחידה אחרת.
מה למשך,
אולי תיכנסו.
יהודי הנדסה אמר, מה? מה זה, מה? בשביל מה באנו?
באנו להילחם, נלך הביתה, מה?
אמר מביא לחץ מתון.
לא, לא רוצה לפגוע מישהו אחר, כאילו.
אבל מה?
טוב,
אין מה לעשות,
ירדו מהפומות,
הכל עם הפומות.
פתאום באחת הפומות שנכנסים,
חייל אחד קיבל איזה התקף חרדה,
ובכה.
ירד מהפומה, לא יכול להילחם.
מהפומה ברור, עוד מי אני נכנס, מכניס?
אז אני, אני רוצה להיכנס, בטח.
מחזירים לו את המקלע,
הוא היה קלע,
מחזירים לו את המקלע,
מחזירים לו את זה, נכנס לפומה,
פומה,
חברים שלא מכיר,
פומה היא הייתה עם צוותים וזה חברים שלו,
חברים שלא מכיר,
חילונים יותר,
ומה זה,
איזו השראה.
יש לנו קשר עם החברים האלה עד היום,
אחד התחתן אלינו בחתונה שלו,
בירכתי ברכה שמה,
קשרים מדהימים מה שנהיה פה.
אז מאיפה הכוח הזה להיכנס?
המון חיילים נכנסים, מתנדבים.
לא, אחד, נערן, הרב נערן משוחרר.
עשה ניתוח,
תרם כליה, כליה.
אולי היה צריך להיות בזה.
הלך, נכנס לקרבות, הנייד שלו התהפך, לצערנו נהרג.
מאיפה באה כוח הפריצה הזאת?
מפה,
מהעומק דבר ש...
שזכה אברהם,
כשבניו יקבלו את הכוח הזה,
גדולת נפש נמסור עצמם ברצון בשביל קידוש מועיד ברוך הוא.
מפה בא הכוח הזה של החייל היהודי.
אומר הרב עודד וולנסקי, מורי ורבי,
שלוש,
צריכים אנחנו לדעת ולזכור כלל יסודי באמונתנו.
לא קרה לנו ולא קורה לנו דבר שאינו צריך לקרות לנו.
כן,
וזה אמרתי גם לחייל אחרי,
בשלושים,
שעלינו לחרמון,
ניגש החייל,
ניגש החייל,
אומר לי,
אני ירדתי מהפומה.
אני ירדתי מהפומה.
הבנתי איזה
כובד נופל, אני לא חושב שזה בגלל...
ידיעני רק בפומה,
איזה רסיס חדר לפומה,
וקיבל רסיס בלב,
באמת.
בתת מקלע.
אמרתי לו,
אל תחשוב,
זה קשור אליך,
אנחנו מאמינים בהשם,
כל מה שקורה זה מאת השם.
אל תסחוב את זה על הכתף שלך.
איך קוראים לך, עמיחי?
עמיחי יחיה לאורך ימים ושנים טובות,
ותרגיש טוב ותהיה ברי.
שאומר, נתתי שיחה באיזה מקום, לחילונים ברמת גן.
בסוף השיחה, סיפרתי את זה,
בסוף השיחה בא אליי מישהו,
ככה אומר,
רב,
יכול לדבר איתך משהו אישי?
הוא אומר,
אני גם היה לי מקרה כזה.
היה לי התקף חרדה, ואז לא,
לא,
לא שמישהו נהרג וזה,
אבל היה לו ככה הרגשות אשמה שהוא לא נלחם.
הוא אומר,
ועכשיו שדיברת ואמרת לי מה שאמרת לחייל הזה,
התחלתי לבכות,
הרגעת אותי.
הוצאת אותי מהעמדים,
כאילו,
אמרתי לו,
זה מצוין שלא נכנסת למלחמה.
אדם שמפחד את המלחמה הוא מסכן את החיילים שלידו.
עוד חיזקתי אותו,
אמרתי לו,
חיבקתי אותו,
אמרתי לו,
לך לשלום,
הכל בסדר.
אומר עבודה, שלוש.
אז שום דבר לא קורא לנו דבר שלא צריך לקרות לנו.
ככה אנחנו מאמינים, גם כמשפחה, כ...
מהותה של גאולה מלכתית אורותינו,
מהלך סדרת התפתחותה,
מיוסדת על
אורות עליונים מאוד,
וכולי.
עכשיו, בארבע,
הוא אומר ככה.
הקדושים אשר בארץ,
הם אותם הרוגי מלכות.
חז"ל אומרים, אין כל גדולה יכולה לעמוד בבחיצתם.
בבחיצה הכי גבוהה למעלה.
אותם אין להעריך ולמדוד בעמת מידה רגילה של שכר ועונש.
כאילו, תגידו, זה עולה מספיק צדיק.
איזה צדיקים נהרגו בו.
נכד של אחי בן 20, אריאל אליהו,
נהרג בשמחת תורה,
היה בקו שריון,
גדוד 77, הם
היו שם בקו.
הם היו הראשונים שנהרגו,
תקפו אותם עם רחפנים,
לא יודע.
הוא היה בטנק הזה,
אחר כך הנהג ניצל וברח עדה נובה,
ושם האחים שראבי שנלחמו מהטנק הזה,
הוא היה למטה בטנק כל הזמן,
הרוג כבר.
בגיל 20 גמר ש"ס.
הוא יצא לצבא, גמר ש"ס.
איזה תלמידי חכמים.
זה לא משהו של שכר ועונש, הדבר הזה.
לפעמים איזה אמא חושבת,
אולי לא התפללתי לה מספיק,
אולי לא נתתי צדקה.
זה לא בחשבון הזה.
אומר הרב.
שורה שלוש,
מקור ארבע, מפני שפתיל חייהם הפרטי שניתק,
לא בגין סיבה פרטית קופד.
עמת מידה,
עמת מידה כהלכתה מוחלטת, פנימית, עליונה,
שבוחנת את הדברים מצד סדר האלוקי של דילוגו עליה וכו'.
כל יחיד מישראל,
הוא אומר,
המהלך שמעולם ועד עולם.
שורה עשר הוא לעיתים,
כלומר,
שורת עשר,
בדרך כלל כמו,
מה שהוא אומר,
כל אדם הוא שייך למסורת הנפש הזאת,
כמו שאמרנו,
זכה לשורש של אברהם להיות בזה.
אדם הולך ברחוב,
פתאום איזה פיגוע חלילה או משהו כזה,
קדוש עליון,
הרוגי מלכות.
אבל אומר עבודת ישראל,
הוא לעיתים...
שורה 10,
לקידוש השם,
נדחפת הנשמה ממקורה האלוקי להיחשף ביסודותיה.
אתם מבינים האלה?
כלומר, אדם, אני אומר שהפריצה הזאת,
זה בא כשאדם כאילו,
הנשמה שלו מרגישה
שעכשיו הוא צריך לגלות את
הדרגה העליונה הזאת שלו,
שהוא קדוש.
הוא הולך ונדחף
ונראה לקידוש השם.
יש איזו דחיפה פנימית
שעכשיו אני צריך להיות במקום הזה, זהו.
הוא נדחף לשם.
המון חיילים, נדחפו, נכנסו,
לא צריכים להיות. אתם אולי מכירים את זה גם,
יש פה אולי לוחמים שנלחמו.
רבים על מי ייכנס,
רבים מי יהיה הראשון,
רבים מי...
לא נשארים מאחור.
יש פה עוד דברים גדולים.
קודם כל רציתי
נגיעה
בזיכרון
נגיעה קצת.
מכאן, כמו שאמרתי,
אנחנו היום לתקומת המדינה,
לתקומת מדינת ישראל.
אומר הרב צבי יהודה במקור שמוני,
קידוש השם היותר גדול שבעיסטוריה,
או מה שאנחנו חיים עכשיו,
תקומת מדינת ישראל.
אתה מבין?
קידוש השם היותר גדול שבעיסטוריה.
יש
כל כך הרבה סיבות להסביר את זה.
רק לחשוב שאומה שנרצחו שישה מיליון
ממנה,
כמה אחרי שלוש שנים,
עם חצי מיליון איש מנצחת שש מדינות ערב,
אין דבר כזה בהיסטוריה.
זה לא כאילו ששם זה לא יד השם עשתה זאת.
חזרת עם ישראל למצבו הבריא.
כשעם ישראל חולה, כל האנושות חולה.
ספר נצח ישראל המהר"ל מסביר לנו את הזעזוע הזה.
דע לך שגלות עם ישראל מארצו,
זה לא סתם איזה העברת אוכלוסין,
תעביר אותה מכאן לכאן.
היא זעזוע של כל האנושיות, של כל העולמים.
ישראל שהולך וחוזר לבריאותו,
זה קידוש השם היותר גדול.
ככה צריך להתייחס למדינת ישראל.
אנחנו לא יכולים פה לראות דברים נפלאים על ארץ ישראל,
כי אני...
אלא מה אנשים אומרים,
תשמע,
אבל זה לא,
זה לא מספיק קדוש,
לא
כולם דתיים וכל זה.
מקור 14, תראו, באיכה,
באיכה כתוב שם, זכור תזכור.
הקדוש ברוך הוא אומר,
אני זוכר,
אני זוכר את בניי שהלכו לגלות,
והוא מצטער עליהם, והוא בוכה עליהם.
אומר המדרש, תניא המשל למלך שהלך לחמת גדר,
כן?
חמת גדר, זה היה, גם אז זה היה חצרות שם, כן?
חמי טבריה, חמי...
ונטל בניו עימו, כן?
הלכו לחופשה בחופש.
פעם אחת הקניתו,
וילדים השתוללו וזה,
איך ההורים אומרים להם,
שנה הבאה אנחנו לא לוקחים אתכם,
כן? זהו, שבו בבית.
לא,
נשבע שלא נוטלם,
לא לוקח אותם.
הוא הולך לבד.
הוא נמצא שם לבד.
ואז הוא אומר,
איפה הילדים, שעמם פה.
אני רוצה שהילדים יהיו איתי.
היה נזכר בהם,
הוא בוכה.
ואומר,
הלוואי,
היו בניי בי,
אף על פי שמכעיסים אותי.
קצת עושים קווצ' פה, קווצ' שם, בסוף הם גדלים.
גידלנו עוד עשרה ילדים חוץ מידידיה, הכל בסדר.
היום הוא קצת,
אני רואה,
הדור כבר חלש,
קצת זה,
קצת זה, אוף,
כבד לנו,
קשה לנו.
אשתי אומרת, מה, מה, גידלנו אותם, הכל היה,
קמנו בלילות, הישנו, הכל היה,
זה חלק מהמשימה, מה.
הנה עוד הכתיב,
מי יתנני במדבר מלון אורחים?
אמר הקדוש ברוך הוא,
הלוואי יאהבון בניי בי,
כמו שהוא במדבר,
שיהיו מלנים עליי.
ושמעו אותה וטעמו אותה,
אמר הקדוש ברוך הוא,
הלוואי יאהבון בניי בי בארץ ישראל,
אבל פשע מטמאים אותה.
הוא רוצה שנהיה פה.
לא משנה איך אנחנו מתנהגים.
עצם חזק, לכן זה הקידוש השם היותר גדול.
קודם כל שנהיה פה.
אחר כך, הרב צבי יהודה מביא מיחזקאל,
דילקתי כאן,
כתוב ביחזקאל ל"ו,
חזון, אומר הקדוש ברוך הוא,
הפסוק שם...
גם הקדוש ברוך הוא אומר,
עם ישראל בגלות וכל זה,
וקידשתי,
ויבואו אל הגויים אשר באו שמה,
וחיללו את שם קודשי. מה החילול השם?
שישראל בגלות.
וקידשתי את שמי המחולל בגויים,
וקיבצתי אתכם, והכל וזה,
ואחרי זה,
וזרקתי עליכם מים טהורים.
קודם גאולה, אחר כך תשובה.
עצם,
עם ישראל בגלות זה חילול השם.
עם ישראל
בגלות זה חילול השם.
אחר כך.
אנחנו מתקדמים שלב אחרי שלב, ואני מרגיש עוד שלב.
ידידיה
כתב לי מכתב.
גם ליום הולדת, כתב לי, אבא יקר,
ישבנו כמה חברים וחשבנו,
אם כל דור זה משהו חדש בעולם,
אז באמת אנחנו שדרוג של ההורים שלנו.
מה
אנחנו מוסיפים?
מה אנחנו זה?
ידידיה כל הזמן שואף, השירים שלו פה זה...
מדהימים.
יורד תשובה,
פקח את ענייה בטוב,
פקח את ענייה בטוב,
אני יודע שחיי הם רץ ושוב,
בכל זאת רק אותך רוצה לאהוב,
להיות הכי קרוב,
הכי קרוב לאדון הכל אליך,
מקור האור והטוב.
אתם מבינים איזה דיבורים?
אז התשובה שלו הייתה,
אמרנו,
שדרוג, מה אנחנו מוסיפים בנו,
זה החסידות.
לא רק ללמוד ולהתפלל כמו פעם,
אלא לרקוד,
לשיר, לנגן, להכניס חיות בעבודת השם,
שמכניסים את השם לכל דבר בחיים,
כך הוא כתב לי.
אני הרבה משתמש בזה,
והרבה מרחיב,
אבל
עכשיו אין לי זמן.
ידידיה נלחם,
נפרד מאיתנו בטלפון,
נלחם הרבה ימים,
כל הזמן שם מפיח
רוח בחיים.
מה יש לפחד, השם איתנו, נעשינו כזה סטיקר גם.
מה יש לפחד, השם איתנו, ידידיה.
הוא נלחם,
ביום רביעי לפני שהוא נהרג,
אני חולם חלום.
אומרתי,
ידידיה,
נכנס הביתה,
שלום,
חזרתי,
ככה עם הקיטבג,
צבא.
ופתאום איזה פלאש, אור, אור מסנוור אותי.
אני אומר, וואו, זה אור חזק.
אתה יודע,
איזה אור של עולם הזה,
אור של עולם הבא,
לא יודע.
יום שישי הודיעו שנהרג,
אמרנו,
מוצאי שבת,
הלוויה,
ותוכלו לראות אותו,
להיפרד ממנו.
אשתו הלכה נפרדה ממנו,
ואני הלכתי עם כמה ילדים שלי,
מגלים את פניו,
אני רואה את האור שראיתי בחלום.
לא, ראיתי,
ראיתי אדם שחי חיים עליונים,
פשוט ראיתי את זה על הפנים שלו.
אחרי זה באו אלי המון הורים,
השנה הזאת,
אנחנו שומעים הורים שראו את האור הזה על הפנים של החיילים האלה.
אנחנו מאמינים שזה אור חדש,
השם מאיר על ציון,
זה שלב חדש בתקומת ישראל.
לא רק שאנחנו צריכים עכשיו לבוא ולהגיד,
אוי,
ותראה איזה משבר עברנו,
ואיך אפשר לחגוג,
הפוך,
אנחנו עכשיו בתהליך עצום,
חזק, חזק וחדש של גאולת ישראל,
לכן אנחנו נבוא ליום הזיכרון, נזכור את החיילים,
בליל נספד גם,
אבל נבוא נודה להשם אחר כך בליל
ברכה
על תקומתנו, תקומת מדינת ישראל.
חג שמח.
