שלום וברכה, חי וראי, געגועים.
ברוך השם, זוכרים להיפגש...
תראו את הדלת, נראה.
זוכרים להיפגש, זמן קיץ, ואנחנו בשבוע...
קדוש ומיוחד,
השבוע של...
בתוך עשרת ימי תשובה,
של יום הזיכרון ויום העצמאות.
ומה שנלמד היום,
זה בעצם,
ותוך כדי השיעור,
גם שומעים פה את המטוסים שהחלו לעבור,
טסים בירושלים,
עיר הקודש.
נכון?
וואו וואו.
אני
חולה על הדברים האלה,
בשבילי עכשיו להעביר שיעור,
זה מסירות נפש.
אז...
מה שבעצם ננסה ביחד ללמוד,
נפש יום העצמאות,
זה באמת את מעמד הנפש ביום העצמאות.
כמו כל דבר...
בקודש,
אפשר לפגוש את כל דבר מכל מיני מקומות,
מכל מיני רבדים.
אפשר להגיע ליום העצמאות ולהגיד,
כן,
היום, נו,
כאילו,
סבבה,
אנחנו לא תוך השלטון של בריטים,
אנחנו,
כיף לנו,
אפשר לעשות על האש וכל הדברים האלו.
אבל אנחנו ננסה לברר את המעמד של יום העצמאות בנפש.
מעמד הנפש כשמגיעים ליום הקדוש הזה,
בשלושה צירים, אחד נזכיר בקצרה ובשניים נתעכב.
הציר הראשון,
שנזכיר אותו בקצרה,
על יום העצמאות,
שבעצם ביום העצמאות,
בה' באייר,
כשהוכרזה המדינה,
אז התקיימה מצוות התורה,
שמצוות ירושת הארץ, וירשתם אותה וישבתם בה,
והרמב"ן אומר שהמצווה הזאת היא בעצם,
לא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה,
אז כשאתה לא עוזב את ארץ ישראל,
ביד זולתנו מן האומות,
זה מה שאתה בעצם מקים פה ריבונות.
זה ה...
יכול להיות שגם הטייסים יגיעו לשיעור הזה,
זה איך אתה יודע.
זה בעצם, יש כאן קיום מצוות עשה כללית, לא פרטית.
מצוות עשה כללית שקשורה להרבה מאוד מצוות אחרות,
ולכן היום הזה הוא יום חשוב מאוד,
וכן על זה הדרך, בסדר?
אבל,
זה הנקודה הראשונה שאני רוצה להתייחס לקצרה,
אבל,
בעצם,
בעצם,
יש פה יותר מזה.
יש שיר שכתב ישראל דושמן, קוראים לו,
כולם מכירים אותו.
השיר הזה הוא נכתב
בעקבות בקשת המנהל של גימנציה הרצליה,
בשנת 1920,
קצת אחרי מלחמת העולם הראשונה.
הוא ביקש מהמורה שם למוזיקה שיכתוב שיר הימנון,
שהתלמידים הולכים בטיול,
יהיה להם מה לשיר. אז הוא כתב
את השיר הזה, פה בארץ חמדת אבות.
והשיר הזה תפס,
התפשט בכל הארץ וגם בחוץ לארץ.
בחוץ לארץ היו שרים שם בארץ חמדת אבות,
כמו בסביבה.
והמילים זה פה בארץ חמדת אבות,
התגשמו כל התקוות,
אהלן עוז.
פה נחיה ופה ניצור חיי זוהר, חיי דרור.
פה תשרה שכינה טהורה,
פה תברך גם שפת תורה והפזמון,
ניר וניר,
שיר ושיר וכולי וכולי.
חיי זוהר.
יוצאי הרצליה, כן, חיי זוהר, חיי זוהר, חיי דרור.
זה אומר שלא ניתן להבין את הזוהר שלנו,
את הדרור שלנו,
אלא,
לפי השיר הזה,
אלא לפי דברי הזוהר הקדוש.
אז אני רוצה לספר את הסיפור הזה,
קודם כל נולד בעל פה,
מה זה יום העצמאות,
ואחרי זה לראות את המקור,
שני מקורות בזוהר הקדוש.
זה ציר שני.
והציר השלישי מיד אחריו,
שכבר התחלנו אותו הבוקר,
זה להבין שבעקבות יום העצמאות,
אנחנו מקבלים משקפיים כאלו שמאפשרות לנו לקרוא פרקים בתנ״ך ולהבין אותם.
מה שלא הבנו אותם לפני כן.
פרקים דרמטיים בתנ״ך שלפני שיבת ציון,
במאה וחמישים השנים האחרונות,
קוראים ולא מבינים מה הנביא מתכוון.
ואחרי שיבת ציון זה נעשה בהיר וזורח כמו...
כמו אור יקרות.
אז אלה בעצם שני הצירים.
אז
בואו נתחיל רגע בעל פה. בעצם אני רוצה לטעון,
הטענה שאני רוצה לטעון זה שיום העצמאות,
בלי כמובן כל החגים הם כולם קדושים,
כולם אהובים,
אבל
יש צד ביום העצמאות שזה החג הכי חשוב בשנה,
בעיניי.
למה?
בגלל שבעצם
כל החגים
הם פועלים על שני צירים מרכזיים.
בכוונה פסח, שבועות וסוכות.
ציר אחד שהם פועלים זה יציאת מצרים.
פסח יציאה ממצרים, סוכות זה
השגחה במדבר,
שבועות זה חג של ארץ ישראל,
ביקורים וחג הקציר.
זה ציר אחד.
ציר שני,
כל החגים פועלים על הציר של היותנו בארץ ישראל.
פסח זה קציר העומר,
שבועות זה קציר החיטים,
חג הביכורים,
וסוכות זה חג האסיף.
אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על יציאת מצרים,
שהוציאנו מעבדות לחירות.
ואנחנו מודים לקדוש ברוך הוא
על זה שאנחנו בארץ ישראל.
מה קורה כשאתה כבר לא בארץ ישראל ואתה לא בן חורין?
המצב שלך הרבה יותר גרוע ממצבם של עם ישראל כשהיו במצרים.
אז,
למשל, למה הדבר דומה?
לאיזה אישה שהייתה נשואה,
והיה לה חיים טובים ומאושרים וכל זה,
בשלב מסוים קרה מה שקרה,
לא ברור מה,
אבל היא פתאום מוצאת את עצמה לבד,
בעלה נעלם.
נחטף, לא יודע מה נעלם, עזב אותה.
ומחכה לו שנה,
שנתיים,
חמש,
עשר,
בינתיים היא ממשיכה לציין את כל הימי הולדת שהיה להם,
ואת היום הנישואים שלהם,
ואת הזה,
בינתיים גם,
הוא לא נמצא,
והמצב שלה הולך ומדרדר,
גם המצב הכלכלי,
גם המצב החברתי.
אחרי עשר שנים,
איזו שכנה דופקת בדלת ואומרת,
תגידי,
לא נראה לך שאת צריכה להתארגן מחדש? היא
אומרת, לא, לא, הכל בסדר, הוא יחזור.
אחרי חמישים שנה.
שהוא לא, אין סימן, אין כלום.
אז השכנות אומרות לה,
תקשיבי,
זה כבר,
זה קצת,
ורואות אותה חוגגת,
והיא הולכת עם סמרטוטים,
היא הולכת,
היא כבר,
והיא ממשיכה לחגוג בחגים,
ולהגיד כן,
והאחרים עושים לה ככה.
זאתי המשוגעת, שהיא
ממשיכה לחגוג מה שהיה, והיא לא מבינה שזה כבר.
ואחרי מאה שנה,
ואחרי מאתיים,
אחרי שלוש מאות,
ארבע מאות,
חמש מאות,
שש מאות, אלף, אלף מאתיים,
אלף ארבע מאות, אלף חמש מאות,
הוא לא מגיע,
הוא לא חוזר,
אין ממנו קשר,
הוא לא יצר גם קשר,
הוא לא שלח מכתב,
כלום,
הוא נעלם, והיא ממשיכה,
כן,
כן, פעם.
הייתי גדול,
איזה פעם,
אתם יודעים,
בשלב מסוים זה נהיה נלעג,
זה נהיה מגוחך.
אתה מספר לי מה היה פעם,
תסתכל איך אתה נראה עכשיו.
והחגים, לפחות בעיני הגויים,
נראים אנדרטאות.
אתה הולך לאיזה מקום,
אומר לך,
תקשיב,
יש פה אנדרטאות,
פעם היה פה איזה,
יש אצטקים במקסיקו,
האימפריה הייתה פעם תרבות מפוארת של אצטקים,
שהיו כל מיני אנדרטאות,
פעם,
יש שם איזה אצטקי,
אין.
אתה מסתכל על כל מיני אנדרטאות גדולות,
גם פה אתה יכול לראות כל מיני מבנים
זה נחמד,
אתה רואה את זה בתור אנדרטה,
מהנהן בראש,
הוא ממשיך הלאה.
החגים היו נראים
לגויים לפחות כאנדרטאות, ואגב, לכן
זו הנצרות.
הנצרות בעצם היא ניסיון גניבת זהות
מהסוג המתוחכם ביותר.
כי בעצם לא יכול להיות שהעם,
הסמרטוט הזה,
זה לא הגיוני,
זה לא מסתדר,
הוא גם לא יצר איתם שום קשר,
יש לנו פתרון,
הנה אנחנו,
המוצלחים,
העשירים,
אנחנו הנציגים,
שאנחנו ישראל החדש.
אז עם ישראל,
בגבורה עצומה,
הצליח להחזיק את החגים הללו.
אני צריך כוס מים,
דוד,
אם אתה תביא לי איזה כוס מים,
זה יפנק אותי חבל על הזמן.
אלי,
אני לא התכוונתי אליך,
אני
התכוונתי לאנשים פחות מגיל 20.
תודה.
אז...
כן, אם...
כל הכבוד, אבל החגים נתפסו כסוג של משהו שפעם היה.
אנדרטאות.
והנה,
יום אחד,
הוא חוזר, דופק בדלת,
תראו שהוא לא דופק בדלת,
הוא אומר,
הגעתי,
הקדוש ברוך הוא.
אתם עם חי, אתם לא עם מת.
מתברר שהחגים ששמרנו,
פסח,
שבועות וסוכות,
הם לא אנדרטאות למה שהיה.
כי התנ״ך הוא לא ספר שהיה,
הוא
ספר שהיה,
הווה,
ובעיקר יהיה.
כי הנבואות שנכתבו בתנ״ך,
תודה רבה,
אלו נבואות שנצטרכו לדורות.
עכשיו, אין לך, אין לנו מושג,
תודה רבה.
ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם
אין לנו מושג
כמה הדבר הזה הוא דרמטי וכמה נגיד זה השפיע על ארה״ב,
הרי ארה״ב זו מדינה שקמה לאור התנ״ך.
הם
ספרו לעצמם את הסיפור שכאילו גם הם היו
משועבדים וחצו את הים והקימו ארץ מובטחת,
אבל
שהם מגלים שעם ישראל הוא אמיתי,
זה לא רק סיפור,
the people of the book,
שפעם היה,
אלא העם הזה באמת חוזר לארצו.
רואים את זה עכשיו,
עכשיו השגריר שהגיע,
מייק האגבי,
ממש נתן נאום על הדבר הזה.
זה מדליק אותנו, כן, אנחנו, זה ההשראה שלנו.
אז לכן יום העצמאות,
הוא מתקף אחורה מחדש את כל החגים,
בתור חגים שלא באים לציין מאורע שהיה,
אלא באים לציין בצורה של היה, הווה ויהיה.
כן לדוגמה רק אני אתן דוגמה
באייר אבל חז"ל אומרים בניסן יגאלו ובניסן ניתנים להיגאל
באייר אבל חז"ל אומרים בניסן יגאלו ובניסן נתנים להיגאל
חודש ניסן הוא זמן של גאולה
אנחנו נדבר על זה מחר בסיור נרחיב בזה עכשיו רק נזכיר את
זה
במשפט וחצי
בחודש ניסן תש"ח
התחולל המהפך הגדול במאבק בין היישוב העברי לערבי ארץ ישראל
ההגנה עוברת מהגנה להתקפה
בסדר?
הפלמח, מה זה פלמח?
פלוגות מחץ.
הוא עבד תמיד ברכיבים של פלוגות,
עובר לעבוד ברכיבים של גדודים וחטיבות,
מרים מבצעים חטיבתיים לא אחד ולא שניים ולא שלושה.
מבצע נחשון, מפעילים את תוכנית ד'
מבצע נחשון,
מיד אחריו מבצע הראל,
מיד אחריו מבצע יבוסי,
מיד אחריו מבצע מכבי,
מבצע חמץ ומבצע זה,
ובחודש הזה,
בוא נגיד ככה,
בטווח הזמן,
פחות או יותר,
מניסן ועד אב,
תש"ח,
עוזבים את ארץ ישראל כ-600 עד 700 אלף ערבים.
רק בחודש ניסן לבד עזבו 250 עד 300 אלף ערבים,
עזבו.
ברחו מכאן.
בדיר יאסין,
בדיר...
כלומר,
השטח שהוקצה למדינת ישראל,
המדינה היהודית,
על ידי האומות המאוחדות,
שטח המדינה היהודית שהיה בו כ-600 אלף ערבים,
התרוקם כמעט מערבייו.
הם הלכו ללבנון, לעזה ולמלך ירדן ביהודה ושומרון.
בחיפה, משבעים אלף, נשארו ארבעת אלפים.
זה קורה בחודש, רוב האירוע קורה בחודש ניסן.
וואו.
זה פסח.
מבצע חמץ, כיבוש יפו.
זה פסח.
זה לא היה, זה עכשיו.
זה קורה.
כלומר,
העובדה שאנחנו חוזרים להיגלות,
זה מתקף אחורה את החגים ומנפיח בהם חיים.
מצב שהיינו...
סוג של אנדרטה כזאת,
פתאום כל החגים מקבלים תוקף,
זה מה שמעמיד את הכל.
ולכן זה,
זה לא שהוא חג יותר חשוב במובן שכל החגים חשובים,
אבל יש חג אחד שאומר לך,
תקשיב,
החגים,
הם לא מצג, אנחנו לא איזה,
מתרפקים על העבר,
כשכמו שאמרתי לך,
בשלב מסוים זה עניין מגוחך,
מה אתה מתרפק על העבר,
אתה מתרפק,
תסתכל איך אתה נראה.
זה שהיית פעם עשיר וגאה...
מה זה מועיל?
לא.
זה חי וקיים.
הסיפור הזה שסיפרתי לכם על האישה העזובה שבעלה עזב אותה,
והיא בעצם עוברת תלאות נוראות, ופתאום הוא חוזר,
מה שסיפרתי במילים שלי וגם כתבתי את זה קצת,
זה בעצם,
בנוי על הזוהר,
יש
זוהר נפלא,
בואו נלמד אותו ביחד.
אמרנו חיי זוהר, חיי דרור.
הזוהר מספר על רבי יהודה ורבי יוסי
שהלכו ודרשו את הפסוק המזעזע בספר עמוס,
בתולת ישראל.
איך יכול להיות?
נפלה, היא לא תקום?
איך זה יכול להיות?
אז הם לא יודעים איך לפרש, והם הולכים לרבי שמעון.
ואתו עליה לרבי שמעון, כתיב,
נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל.
מה?
באנתתיה,
מי שכועס על אשתו,
ונפקא מינא,
ויצא ממנו,
שהוא הוציא אותה מהבית,
לא תהדר לעלמין?
הוא לא יחזיר אותה אף פעם?
יאחי,
וי לבנים,
דמתגרשין אמא,
אם כך היו להם לבנים שגורשו עם האמא.
אז
אומר רבי שמעון לרבי יהודה,
ולא סגי לך מה דאמרו כולהו,
חברה היה?
כל החברים אמרו, לא,
לא,
לא, לא.
נפלה, לא תוסיף.
קום בתולת ישראל.
פלפול כזה.
אז רבי שמעון אומר לו,
כבר החבר'ה תרצו.
הוא אומר לו, לא,
זה התירוץ הזה, הוא לא.
אמר לו, שמענא מילייהו דהוו מרחמין.
אני שמע את המילים שלהם, שהם מנסים לפייס.
ולא מתיישב לי בלבאי,
זה לא מתיישב לי על הלב.
אמר רבי שמעון.
כל מה דאמרו כולהו היה,
כולו שפיר ויאות,
כל הכבוד לתלמידים שנסו לתרץ.
אבל וי לדור,
כד רועין לא משתכחין,
אוי לו לדור שאין רועים,
תלמידי חכמים שמלמדים את התורה כמו שצריך,
ועאנא סטיין ואזלין ולא ידעין לאן אתר אזלין,
הצון סוטה מהדרך ולא יודע לאן הוא הולך.
לא לימינה ולא לשמאלה.
ודאי,
האי קרא,
הפסוק הזה בעמוס,
נפלה,
קום בתולת ישראל,
באעייא למידע,
צריך ללמוד להעמיק בו.
וכולו, כל הפסוק הזה, גלוי, גליין,
לעינוון ולחמוון באורחא דאורייתא וקשיטא.
וזה ידוע ומפורסם שככל שאדם,
קבוצה,
יותר קשורים לפנימיות התורה,
ככה יותר ברור להם כל סדר הגאולה של עם ישראל.
אומר רבי שמעון, תראו מה הוא אומר,
תא חזי.
בכולהו גלוותא דגלו ישראל, לכולהו שוינא זמנא וקיצא.
לכל הגלויות היה להם זמן וקיץ.
גלות מצרים,
210 שנים,
400 שנה,
210. גלות בבל, בית שני, 70 שנה,
מה זה 70 שנה?
אבא, הבן כבר חוזר.
ובכולהו הוו ישראל,
תייבין לקודשא בריך הוא,
היו חוזרו לקדוש ברוך הוא.
ובתולת ישראל,
זה ביטוי לכנסת ישראל,
הוה תיבת לאתרה.
הייתה שם במקומה.
בא ההוא זימנא דגזר עליה,
אתה חוזר,
אתה חשיבים שנה אחרי 200,
חוזרים,
כאילו,
זה כאן איזה מתיחות,
קצת יוצאים,
חוזרים.
כמו תלמיד בכיתה,
מפריע,
מוציאים אותו,
תירגע,
תחזור,
נכון?
או ילדים קטנים, כשילדים היו קטנים, לפעמים,
היה שולחן שבת, כן?
תמיד אומרים,
תזמין את החברים לשולחן שבת,
אתה מבין, זה רעיון טוב, כל
הפיצוצים וזה, אולי נזמין אותם ל...
אז באמת,
אוקיי,
אחי, יאללה,
לך לחדר,
תירגע,
תחזור. לא בקטע של,
לא,
בלי עונשים, אין אצלנו,
עונשים זה לא טוב. אז נכנס לחדר, תשב, תנשום, תירגע, תחזור.
אז תצא.
אבל אצלנו, בגלות אדום, רבי שמעון,
מסתכל על האימפריה הרומאית,
היא לא נגמרת.
בגלות אדום בתרא,
זה
לא ככה.
אדום היא לא תתוב והיא קשה מן כולהון,
היא לא תשוב בעצמה.
וי לאותה דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל.
ככה זה נראה.
היא תעבור כל כך הרבה תלאות,
היא
תישאר נאמנה,
אבל היא
כבר על הרצפה.
נפלה ולא הוסיף הקימה לא כתיב.
נכון?
נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל,
נפלה ולא תוסיף לקום מלכתי.
כלומר, היא לא תקום, אבל מישהו יקים אותה.
תראו מה הוא אומר, משל למלך, הנה זה המשל,
שרגז על המטרוניתא,
על אשתו,
והשליך לה מאוכלה לזמן ידיע,
השליך אותה מהאחד לזמן ידוע.
קדם אמרתי,
אה,
זימנה,
כשהגיע הזמן שהיא צריכה לחזור,
מיד המטרוניתא בעלה וטבא למלכה,
הייתה חוזרת,
האישה.
וכן, זימנה חד, ותרין, ותלת זימנים.
כ
בפעם האחרונה,
התרחקה מאוכלה דמלכה,
והשליכה המלכה מאוכלה לזמן רחיק.
המלך השליך אותה רחוק.
פיזר אותה רחוק מאוד,
בהרבה מאוד ארצות,
מול גויים קשים ואכזריים.
אלפיים שנה של גלות.
והיא נשארת נאמנת.
מחזיקה מעמד, אבל כמה היא יכולה?
עוד מכה ועוד מכה ועוד כאפה ועוד זה.
אז היא נשארת נאמנת, אבל כבר אין לה את הכוח לחזור.
בזאת אמר המלך,
האי זימנה הפעם,
לא כד קדמיותא זימניא דהות אתיא לקמאי.
זה לא כמו הפעמים הקודמות שהיא תבוא,
אלא אני אלך,
אנא עזל,
עם כל בני חלי ועת בעל,
אני אחפש אותה.
כי מטא לגבה כשהמלך מגיע אליה,
חמה לה די שכיבת לאפרה.
ושלויי דמעות,
שבתוך הדמעות אלה גם יש דם.
הוא רואה אותה,
הוא רואה אותה, מנסה להגן על הילדים שלה,
חלק לקחו לה.
והיא רק בעיניים מטורפות אומרת,
אני לא אוותר,
אני אחכה עד שהוא יחזור,
יפתח לי שהוא יחזור.
מי זה שיזכה לראות את יקרה ואת כבודה של המטרוניטה של המלכה?
בזמן הזה הוא רעוט דמלכא לקבלה,
המלך כל כך רוצה לקבל אותה,
הוא רואה איזה נאמנת היא הייתה לו,
כמה החזיקה מעמד!
עד דאחיד לה בידו,
המלך מחזיק אותה,
ומקים אותה,
ועאקים לה,
ואייתי לה להיכלה,
ועומי לה,
עומי לה מה זה?
נשבע.
עומי זה לא אמר, עומי זה נשבע.
נשבע לה,
דלא יתפרש מנך לעלמין ולא יתרחק מנך.
ראיתי שהרמ"ק מצפת אומר שאחד השמות של כנסת ישראל
זה מיכל.
שתקוראים לה מיכל.
הוא אומר את זה במאמר מעיין גנים,
חלק ב',
למה מיכל?
מיכל ראשי תיבות, מי ייתנך כאח לי
יונק שדי עימי.
מי ייתנך כאח לי, מיכל.
זה הפרק האחרון בשיר השירים, פרק שמיני,
פרק ח'.
ואחרי ששם זה הכל דודי ורעיה,
והוא הולך וחוזר ואומר,
נגמר הסיפור.
אח לא נעלם, אח זה אח,
אח נשאר תמיד אח,
גם אחרי זה אח.
מעכשיו אתה אח, והוא נשבע לה, הוא אומר לה, נשבע.
תגיד, מיכל,
הוא אומר, נשבע.
דלא יתפרש מנך לעלמין ולא יתרחק מנך.
כך קודשא בריך הוא.
ככה הקדוש ברוך הוא קול זימנין דכנסת ישראל בגלותא.
בגלויות הראשונות.
כד מטיא זימנה,
כשהיה מגיע הזמן,
היא עטית ועטרת לכמה מלכה. היא הייתה חוזרת מעצמה, היה לה כוח.
ואז השתא בגלותא בתרייתא, בגלותא האחרונה, לאו הכי.
אלא קודשא בריך הוא יקים לה.
יחזיק בידה.
יוקים לה.
יתפייס בעדה ויטיב לה.
הוא יפייס
הוא נעלם לכל כך הרבה זמן.
לאן הוא נעלם, אגב?
מעניין, נכון?
לאן הוא נעלם?
הוא עזב את הבית,
או זה, לאן, לאן הוא...
או
שיצא מהבית לפי הזוהר,
והוא נשאר לגור
בבית,
תכף נראה מה אומר הזוהר במקום אחר.
אומר תא חזי,
אומר תא חזי, בוא תראה שזה ככה, דאקתיב,
נפלה לא תוסיף קום.
כתוב נפלה לא תוסיף קום,
ועל דאקתיב,
על כן כתיב,
ביום ההוא הקים את סוכת דוד הנופלת.
היא לא תוסיף קום,
אבל אני אקים אותה, אומר הקדוש ברוך הוא.
אני אקים אותה.
הנאמנה,
ההיא,
המטרוניטה,
היא רק יהיה לה דבר אחד,
היא תישאר נאמנה.
הכוח מחזיקה אותה,
אני לא מוותר את זה.
אבל את הכוח לחזור,
הוא ייתן לה.
יוצא ששיבת ציון,
אז לפי הסיפור שסיפרתי לכם על האישה הזאת שנשארת נאמנה,
פתאום הוא חוזר.
מתברר שמה שכל הזמן אמרו עליה לאורך כל הדורות,
אומות העולם, ואומות העולם זה כתובת,
משוגעת,
טיפשה,
תפסיק לחיות באשליות,
מחכה לבעל שנעלם מ-1500 שנה ולא שלח מכתב. כולם התנגדו
לה וגם עיכו אותה ורצחו אותה וכל הדברים האלה.
בסוף מי צדק?
היא צדקה.
הוא חזר.
היה למי לחכות.
אז
כל החגים שהיא חגגה היו נראים גרוטסקיים,
נראים מגוחכים,
מה את בן חורין, והסבה,
תחתית
שרשרת המזון,
והיו גם ליל סדר שעשו במחנות השמדה,
ובגטאות,
שנה הבאה בני חורין,
מה זה בני חורין,
איזה ירושלים בנויה,
תסתכל איך אתה נראה,
תוותר על האירוע,
זהו,
לא,
מתברר שהיא צדקה, והוא מקים ומרים אותה.
תא חזי דה אחי דה כתיב נפלה ולא תוסיף קום ועל דה כתיב
ביום הוא הקים את סוכת דוד הנופלת
נכרינה אבל אנא אני אקים אותה על דה כתיב על כן כתיב
ביום הוא הקים את סוכת דוד הנופלת אני אקים את סוכת דוד.
כן,
מה נסגר?
אתם יודעים ש...
כתוב בגמרא במסכת סנהדרין שיש ויכוח מה השם של המשיח.
דוד, בן דוד, נכון?
אחרים אומרים מנחם שמו.
בסוף שני המנהיגים המרכזיים של עם ישראל היה
דוד בן גוריון ומנחם בגין בהקמת המדינה.
מבחינת משיח, ניצוץ משיח.
ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנפלת,
אני אקים את סוכת דוד,
מהן סוכת דוד?
דא בתולת ישראל, הנופלת, נכון,
כמו דכתיב, נפלה.
ודי יקרא בבתולת ישראל ותשבחת אדילה,
זה העיקר והשבח שלה,
ואת זה למדתי באותה שעה מרבי שמעון.
זה תורת רבי שמעון, זה חיי זוהר, חיי דרור.
איך ייראה כאן הדרור?
הקדוש ברוך הוא יבוא ויקים אותנו,
הוא יקים את התנ״ך מחדש.
כולם כבר חשבו שהספר הקדוש הזה,
שנעלם לי פה,
התנ״ך שלי,
נו,
עוד
עוד פעם
הספר,
לא משנה, הספר הקדוש, נמצא אותו ב-26,
הספר הקדוש,
אתה יודע,
התנ״ך,
ספר חיינו,
הוא ספר once upon a time,
פעם, היו היה, נכון?
ופתאום מתברר שעם ישראל חוזר לארצו שהתנ״ך,
שעליו בנויות כל הדתות, חי וקיים.
העם הזה,
יש בדיוק עכשיו, שמעתי על
יהודי גר צדק שנפטר בחברון.
גרשון נתיב.
גר צדק,
שהוא כאילו מה שהוא נדהם לגלות שעם ישראל חי.
ואז מזה הוא התחיל את התהליך הגיור שלו.
אמר רבי יהודה,
ודאי מילתא על ליבאי וזה מתיישב על הלב.
ביחס לפלפול, נפלה,
זה כמו שצריך.
ודברי ורד מינה,
זה מילים ברורות.
ואז להאי,
עכשיו אתה מזכיר לי עוד דבר תורה,
כי מילה חדא דשמענה ושכחנה,
ואשתא רבחנא לה,
עכשיו נזכרתי בזה,
דתנין אמר רבי יוסי,
זמין קודשא בריך הוא לאחר זה על כנסת ישראל,
להכריז על כנסת ישראל ולומר לה,
התנערי.
מעפר קומי שבי ירושלים,
כמן דאחיד בידא דחבריה,
כמו מי שמחזיק ביד חברו ואומר לו,
התנהר קום! כך קודשא בריך הוא יאחיד בה,
והיא היתנהרי קומי.
וואו.
אז ב-ה' באייר,
אנחנו נברך שהחיינו בשם המלכות,
שהזכינו לחיות בתקופה שבה התנ״ך קם לתחייה.
עם ישראל קם לתחייה,
פסח קם לתחייה,
שבועות קם לתחייה,
סוכות קם לתחייה,
חנוכה קם לתחייה.
אתה עושה חנוכה, על מה אומרים הלל בחנוכה?
הרי המקור להלל ביום העצמאות זה הלל בחנוכה.
אומרים הלל בחנוכה על העצמאות המדינית שזכינו לה,
נכון?
טוב, איזה עצמאות?
על מה אתה אומר הלל בחנוכה?
ולפני 300 שנה
איזה גלות?
אתה מזמן לא עצמאי.
טוב,
חכמים אמרו,
כן,
נו,
היה גם נס פח השמן,
נגיד על הנס וכל הדברים האלו.
עכשיו פתאום שיש לנו את זה,
יום העצמאות בטח,
מאיפה נגיע?
לחנוכה, לחנוכה חזר, המכבים חזרו, החשמונאים חזרו.
אגב, דיברנו על זה בבוקר, נכון?
מי זה מתיתיהו
של
הדור הזה?
ככה קראו לו, הוא קיבל מכתבים.
תיאודור הרצל,
השם העברי שלו זה מתיתיהו,
כי תיאודור,
תיאו זה אלוהים,
דור זה מתנה.
אז מתנת האל זה מתיתיהו.
מתיתיהו הרצל.
מתניהו, מתיתיהו, מתיתיהו, כן,
זה המכבי.
פלא עצום.
מה איתו?
מה איתו הקדוש ברוך הוא?
שהיא הסתובבה בחוץ,
והוא מצא אותה זרוקה באפר,
מה הוא עשה?
אז זוהר במקום אחר פתח אליהו,
דורש את הפסוק, נכון?
שראשי נמלא טל.
מה היא נמלא טל?
אלא אמר קוצ'בריכו,
את חשבת
דמיומה דהתחרב בי מקדשה דעלנה בביתי דהילי ועלנה ביישובה
את חושבת שכשאת היית בחוץ אני נשארתי בתוך הבית
אומר לה הקדוש ברוך הוא,
לא כך.
כי כשאת היית בחוץ,
מה אני עשיתי?
גם הייתי בחוץ.
אמו אנוכי בצרה.
למה אחי?
דלא עלנה כל זימנה דאת בגלותא.
גם הוא היה בגלות.
הבעל.
גם הוא הסתובב בחוץ.
גם הוא היה נרדף ורדוף.
גם את הזהות שלו ניסו לגנוב.
אלה שעכשיו הוותיקן עושים לוויות.
גם את הזהות שלו ניסו לגנוב.
גם הוא היה נעלם.
דלא עלה כל זין לדעת בגלותה,
וראה לך סימן שראשי נמלא טל.
היי, שכינה בגלותה.
ממש, קבלה ומתחילים.
שם השם זה י' ה' ו' ה', ארבע אותיות
שם השם. הה האחרונה של שם השם היא...
מבטאת את הגילוי כלומר י'
כזה ודאי למעלה ו'
זה המשכה למטה וה' אחרונה עם מלכות היא בעצם הגילוי
של הכל שרואים את זה בפועל שרואים
את המלך ה' בגלות שראשי נמלא טל
זה אומר ששם השם במקום שהגימטריה שלו תהיה מ"ה
45
אז שם השם הגימטריה שלו זה רק
י' ה' ו' שזה גימטריה טל
איך זה גימטריה טל?
י' כמה זה בגימטריה?
יפה, רואים שלא, לא זה, לא, י'
זה עשרים, למה?
י',
ו' וה'
בסדר?
מילוי יוד שם ה' מלא אז עשרים.
ה', איזה מילוי אנחנו?
מילוי חסדים, מילוי אלפין,
אז
כמה זה ה'?
זה שש, ה' א'
זה שש.
אז זה כבר כמה?
עשרים ושש, י' כן.
ו'?
לא, אמרנו מילוי אלפין.
מילוי אלפין, ו' א' ו' כמה זה?
שלוש עשרה, עשרים ושש ועוד שלוש עשרה כמה זה?
שלושים ותשע, טל.
מה חסר לנו עכשיו?
ה' אחרונה, ה' אחרונה כמה זה?
שש,
ה',
א',
שש, זה יהיה ארבעים וחמש, מ',
ה',
גאולה של מה?
גאולה של מה?
שם הוי,
אבל ה' אחרונה בגלות, אז לכן ראשי נמלה, טל.
אני רק בטל, י' ה' ו', מה עם ה'?
אין, אם את בגלות, גם אני בגלות.
עליתי, זהו, אני ראשי נמלת טל.
לב אחי,
דלא עלה זיויה שלם בגלותה,
הרי לך סימנה שראשי נמלת טל, ה' האחרונה שכינת בגלותה.
שלימו דילה וכלים דילה,
אי הוא טל,
ודא אי הוא י' ה' ו',
וה' האחרונה היא שכינתה, שלא מחושבת עם טל זה ה' האחרונה,
ולכן היא בעצם בגלות.
והוא אומר כאן,
עד שהאות הזאת שתתחבר,
עולה קטן לחשבון טל,
דיהו למלא את השכינה,
מנביעו מעיינים עליונים,
ויכלול י״ד קומות,
ים יניקה,
ואבא קדשא אימי,
עד כאן רז עדי ייחודה,
וכולי, ברוך ה' לעולם,
אמן ואמן, קדיש,
ופיתום הקטורת ומנינה.
נכון?
זה מה שכתוב כאן.
גם הוא בגלות!
לא רק אנחנו.
אז ביום העצמאות,
אנחנו חזרנו מהגלות, וגם הוא חזר מהגלות.
והתנ״ך כבר מתחיה.
כספר חי.
זה מתקף את כל החגים קדימה ואחורה.
וזה עושה עוד משהו.
בעקבות שיבת ציון,
כמו שאמרנו,
ישנם פרקים שלמים בתנ״ך שאנחנו יכולים לקרוא אותם ולהבין אותם.
בעבר,
במקום הקדוש הזה,
למדנו לעומק את תהילים ק"ז,
שזה פרק מדהים.
בבוקר למדנו את יחזקאל ל"ו,
אולי מחר נראה את ירמיהו ל"א.
בואו נלמד כאן את דברים פרק ל'.
פרק,
לא ניתן להבין אותו, אלא על הגאולה שלנו.
אגב, הרמב"ן אומר את זה.
והיה כי,
תראו את הפסוק הראשון,
והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה.
הברכה והקללה,
אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר ידיחך,
אדוני אלוהיך שמה.
אומר לנו הרמב"ן,
אביהם של ישראל.
מי זה הרמב"ן?
אני לא צריך להגיד לכם.
כל הגאולה,
כל התורה,
כל צפיית הישועה,
עליה לארץ ישראל,
מי זה?
הרמב"ן.
אביהם של ישראל.
רק מדבר על הרמב"ן אני מתרגש.
בוודאי ללמוד את הרמב"ן.
אומר הרמב"ן,
הרמב"ן הוא חי בגלות,
גלות ספרד,
והוא ראה צרות בעצמו,
בכל אופן הוא אומר,
והיה
כי יבואו אליך כל הדברים האלה,
כבר הזכרתי,
כי הפרשה הזאת עתידה.
כי כל ענייניה לא היו ולא נבראו,
בזמן הרמב"ן,
אבל הם עתידים להיות.
מי זה העתידים להיות?
אילן?
מי?
אנחנו.
אל תגיד,
למה אתם אומרים,
אנחנו באיזה מין סימן שאלה?
אנחנו עם סימן קריאה.
אנחנו.
אנחנו הדור הזה של הגאולה.
טוב,
עכשיו בואו נבדוק.
צריך לפרוע את השטר.
בואו נראה.
והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה,
הברכה והקללה שנתתי לפניך,
והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר ידיחך ה' אלוהיך שמה.
תחזור בתשובה.
איפה?
בכל הגויים.
אז זה ודאי מדבר על זמן שאנחנו נהיה מפוזרים בהרבה מאוד ארצות,
אז זה ודאי אנחנו.
אבל מה פשר התשובה הזאת?
אומר לנו משה רבנו ושבתה עד אדוני אלוהיך ושמעת בקולו
ככל אשר אנוכי מצווך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך
כלומר מדובר כאן בתהליך תשובה שידרוש מסירות
נפש בכל לבבך ובכל נפשך הוא יכלול אבות ובנים
והוא יהיה עד השם
עד השם עד ולא אל
בהמשך יהיה אליו, אבל עד.
עד הכוונה זה מין משהו כזה תהליך שהוא מגיע קרוב,
אבל מה זה התהליך הזה?
מה פשר תהליך התשובה הזה?
מגלה לנו משה רבנו ואומר.
ושב אדוני אלוהיך את שבותך וריחמך,
ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך אדוני אלוהיך שמה.
התשובה היא ההתעוררות של האומה לשוב אל ארצה מכל הארצות האפשריות.
זו התשובה.
אומר משה רבנו,
עתידה להיות תקופה.
זה
תהיה בהתעוררות עצומה לשוב לארץ ישראל
ממגוון עצום של ארצות שלא היה כמוהו.
רובם יגיעו לכאן דרך הים,
כמו שאומר תהילים קז שראינו,
נכון?
ממזרח, ממזרח וממערב, מצפון ומים.
תבואו על זה שירים,
יש על זה שירים,
מן העמים.
וכל זה,
זה יהיה תופעה רחבה,
רחבת היקף שלא היה כמוה,
לא היה לה אח ורע בתולדות ההיסטוריה האנושית
של העם שהיה מנותק מארצו למעלה מ-1800 שנה,
והוא חוזר אליה עם מגוון ארצות בעת ובעונה אחת פחות או יותר.
גם אם יהיה נידחך בקצה השמיים,
משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם יקחך.
רבותיי,
זה אנחנו.
כי הקדוש ברוך הוא צריך לקיים את ההבטחה שלו,
וההבטחה של הקדוש ברוך הוא,
מימושה,
המשמעות שלו זה שאין שום מקום שממנו לא ניתן לעלות לארץ ישראל.
והדבר הזה קרה ב-91-92,
כשברית המועצות קרסה.
והביאו את שארית הפליטה
מיהודי אתיופיה ומבצע שלמה ומאז אין שום מדינה בעולם שממנה יהודים
לא יכולים להגיע לארץ ישראל אלא אם כן הם בוחרים לא
להגיע כולל איראן יהודים יכולים להגיע מאיראן גם היום
אם יהיה נדחך בקצה השמיים משם יקבצך ה'
ומשם יקחך זה שלב א' קיבוץ גלויות
שלב ב'
והביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך
ירושת הארץ לא אוגנדה ולא שום דבר אלא ארץ ישראל
וירשתה יהיה פה ירושה והטיבך וירבך מאבותיך יהיה פה טוב
יהיה פה טוב
חברים בפרק זמן קצר מאוד ביותר
בתוך דור וחצי פחות או יותר
עברנו ממצב של מדינה ענייה מרודה,
למצב של מדינה עשירה.
זה קרה בפרק זמן קצר,
תוך כדי מלחמות וקליטת עלייה,
קלטו כאן מיליון וחצי.
עכשיו אני אתן לכם דוגמה,
זו דוגמה מקרו,
אבל אני אתן לכם דוגמה מהמשפחה שלי.
סבתא וסבא,
סבא מימון, סבתא חנה, קוקה, עלו ממרוקו, ממכנס,
13 ילדים.
שתי דירות עולים קטנות בפרדסחנה, כן, פרדסחנה,
המושבה הגדולה, פרדסחנה.
סבא שהיה במרוקו סוחר,
פה בארץ,
הוא עובד ניקיון
במועצת פרדסחנה.
וסבתא בבית, כמובן,
עם הילדים.
זה נקודת הפתיחה,
בסדר?
זה 13 ילדים.
דור אחר כך,
הדור של אבא שלי והאחים שלו,
ברוך השם כולם מסודרים.
אף אחד מהם לא זה,
היותר צעירים כבר גם רכשו השכלה,
אבל הגדולים יוכלו לעבוד.
קבלון חשמל,
קבלון שיפוצים,
משהו כזה,
הסתדרו ברוך השם,
מסודרים כמו שצריך,
בתים,
זה הכל טוב.
הנכדים,
בסדר?
יש לי בן דוד שהוא כבר עשה שני אקזיטים.
שני אקזיטים.
עשה
חברת סטארט-אפ מכר, בסדר?
תוך דור וחצי, מי...
עכשיו, זו דוגמה.
תוך דור וחצי,
ההורים הגיעו ניצולי שואה,
הילדים כבר,
יש להם קומות באזריאלי.
כי הוא הקים את זה במשרד עורכי דין.
שפע עצום! טוב כאן! ארץ ישראל מלאה בשפע!
הובילו לדבר הזה כלכלת הייטק,
שתפורה לעם היהודי, כדי לייצר כאן מדינה עשירה.
כי אנחנו חייבים להיות עשירים,
וחזקים,
כדי שדבר המוסר של השם יתברך יישמע.
אתה לא רוצה
לשמוע מוסר מאיזה סמרטוט,
אתה רוצה לשמוע מוסר מאומה מצליחה.
בוא'נה,
אלה מצליחים,
מה הסודות של ההצלחה שלהם?
סוד המשפחה, הנאמנות,
סוד הטהרה, הקדושה,
התורה,
המוסר.
זהו, אנחנו רוצים ללמוד מהם, רוצים להיות כמוהם.
אני גם רוצה להיות מוצלח.
כדי להיות מוצלח אני צריך להיות גנב?
צריך להיות מה?
רוצח?
צריך להיות שודד?
לא.
כדי להיות מוצלח אני צריך להיות כמוהו,
כמו העם היהודי.
ישרים, נאמנים, מתפללים להשם יתברך.
כל האומות ילמדו מאיתנו.
שאני צריך להיות מן דאמר.
זה הפסוק.
יש לכם מושג למה הפסוק הזה מודגש?
חוץ מזה שזה פסוק דרמטי?
כי זה קורה.
אבל בגלל עוד משהו.
בתורת הרמז,
שנדבר עליה מחר בחבורה,
עשו כל מיני בדיקות,
אחת הבדיקות עשו,
אמרו בוא נראה את הפסוקים בתורה,
נספור אותם.
הלכו ובדקו מהו הפסוק ה-5708 בתורה,
הפסוק התשך בתורה,
זה הפסוק הזה.
והביאכה אדוני אלוהיך על הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה,
והטיבך והרבך מאבותיך, זה הפסוק התשך.
הפסוק התשכז בתורה, חמש-ששת הימים,
על סיחון, כי איכה השם את זה ו...
כי נכון, נו עכשיו אני צריך לתנ"ך.
ואמץ את לבבו למען אה...
וואי וואי וואי, אולי הוא שם?
תנ"ך שלי כזה, תנ"ך ג'ינס.
לא משנה, נמצא אותו אחר כך.
הפסוק של, הפסוק ה...
התשכז, זה הפסוק הבא.
אה...
ועשה אדוני להם כאשר עשה לשיחון ולעוג
מלכי האמורי ולארצם אשר השמיד אותם
שיחון אותיות
שיחון אותיות או הנה התנ"ך יש
שיחון אותיות חוסיין
חוסיין טוב
אז קודם כל ירושת הארץ בניינה ושיהיה פה טוב כלכלית
מישהו אמר לי,
חבר שמגיע כאן פעם בשנה לארץ,
אומר לי,
אתם גרים בתוך אתר בנייה,
כאילו,
מלא מנופים, איזה כיף! הכל נבנה,
הכל זה...
הכל כמו שצריך, בונים פה דברים,
זה כמו שצריך. דברים משנים, דברים חדשים, חוד הטכנולוגיה.
פלא פלאות.
עכשיו מתחילים רכבת.
בשורה טובה, אני אהיה מטרו,
אהיה זה,
אני אעלה רכבת בפתח תקווה.
עשר דקות אני במכון.
הלאה.
פסוק הבא.
ומל אדוני אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך,
לאהבה את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך.
איזה פסוק מתוק, נכון?
אבל מה חסר בפסוק הזה?
מה חסר?
חסר מצוות.
אין
קיום מצוות.
איזה מין דבר זה?
אוהבים את השם
בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך,
אבל בלי מצוות.
איך זה נקרא?
מה זה נקרא?
איך איך?
מסורתיים.
אומר לנו משה רבנו,
בתהליך הגאולה יש שלב ותהיה קבוצה של מסורתיים בעם ישראל,
שאוהבים את השם יתברך,
ומתפללים,
ובאים לסליחות בכותל,
וממלאים את הכותל,
וזה אירוע של השנים האחרונות,
אבל הם עדיין לא לגמרי בשמירת תורה ומצוות.
שבת, עושים קידוש וכל זה,
אבל זה לא לגמרי סגור עד הסוף.
זה יהיה בהמשך, אבל זה לא סגור.
זה מדובר כאן, מילת הלב לאהבת השם יתברך.
בלי שזה סגור עד הסוף עם תורה ומצוות.
ואז קורים פה דברים הזויים לגמרי.
נשים שטובלות,
למרות שהן בכלל לא שומרות שבת וזה,
אבל הן טובלות,
מקפידות על טהרת המשפחה.
ואנשים שמתפללים, מניחים
דברים מדהימים,
כאילו שאתה אומר,
רגע,
איך זה קורה?
זה יקרה. והמעגלים,
זה קורה,
המעגלים האלו,
כן,
אומרים שהמניין סליחות הכי שווה בירושלים,
זה המניין של הסליחות של אוהדי בית"ר ב...
בין הזה, ששם באמת, שם התפילות הרציניות,
וכל זה.
הנהנו וכל זה.
מה, עם הפייטן יאיר שועה והחזן זה?
וכל זה.
עכשיו,
רבותיי,
זה אירוע של ה-10-15 שנים האחרונות,
שהכותל ככה מלא, בכל אלול.
אם אפשר בכלל להתקרב,
ומגיעים,
ואתם רואים,
אתה מסתכל,
אני רואה,
הייתי שם כמה פעמים,
אתה מסתכל,
אתה רואה מלא כיפות לבנות ואייפונים.
גורם ככה. זה הכל אנשים שהם בקטגוריה הזאת.
טוב,
הלאה.
ונתן ה' אליך את כל העלות האלה
על אויביך ועל שונאיך אשר ירדפוך.
כלומר,
כל הקללות שקראנו בכי תבוא יבואו על האויבים.
מעניין.
תזכירו לי איך ניצחנו את לוב במלחמה.
אה,
לא ניצחנו,
היא
התפרקה לבד, מעניין,
במלחמת אזרחים.
איך פירקנו את עיראק במלחמה...
אה, היא גם התפרקה.
סוריה, את סוריה ניצחנו! לא, לא, היא פשוט התפרקה.
נכון?
הן פשוט...
טוניס, כל מיני מדינות אויב איראן בדרך,
פשוט מתפרקות מבפנים, בלעדינו.
בלי שנצטרך לנצח אותם במלחמה.
יש לנו גם אויבים שצריך לנצח אותם במלחמה,
ולנצח אותם.
אבל חלק גדול מהאויבים שלנו פשוט התפרקו מבפנים.
המשיך אומר לנו משה רבנו,
ואתה תשוב ושמעת בקול אדוני ועשית את כל מצוותיו.
אה,
יש פה הפסוק הזה נפל לי פעמיים.
אשר אנוכי מצווך היום.
בהמשך.
שמירת תורה ומצוות מלאה,
זה כמובן ההמשך מהמסורתיות,
מגיע לשמירת וקיום תורה ומצוות,
בנחת,
בסבלנות.
אה, אבל אולי יש לך איזה חשש, אבישי, שמה?
שבעקבות זה שמדינת ישראל תהיה מדינה שהיא שומרת תורה ומצוות,
משהו ברמה הכלכלית שלה ירד,
משהו ברמת החיים ירד,
ואנחנו נהיה כזה נכנע וכל זה,
מיד מזדרז את התורה להגיד לא!
ואותירך, אדוני אלוהיך, בכל מעשה ידיך,
בפרי בטניך,
ובפרי בהמתך,
ובפרי אדמתך,
לטובה,
כי ישוב אדוני לשוש עליך לטוב,
כאשר שש על אבותיך.
לסוס עלינו לטוב,
זה אומר,
במקום אחר כתוב, כאשר שקדתי על אבותיכם למתוש,
ירמיהו,
כן,
ולהאביד,
כן,
לשקוד עליכם,
לבנות ולנטוע וכו' וכו'.
לשקוד, לסוס.
זה מה שהקדוש ברוך הוא יעשה פה
טוב הרבה מעבר למה שאנחנו יכולים.
אני אתן לזה כמה דוגמאות.
מדינת ישראל היא
220 קילומטר חוף, זה כל הסיפור.
מול 220 קילומטר חוף,
ארבעה מאגרי גז,
לא אחד, ארבעה!
ואחד מהם הגדול מסוגו בעולם,
ואחד מהם גם נמצא בדיוק על הגבול של המים הכלכליים של ישראל,
עוד כמה קילומטרים מערב,
אז זה השאר כבר לנובל אנרג'י.
תנין, תמר, כריש ולוויתן, ומחפשים עוד,
שזה הופך אותך למעצמה אנרגטית,
ועצמאות אנרגטית,
זה נקרא לסוס לטוב.
בגדול,
כל מניעה שיש לנו כאן,
הפכה לברכה.
זה נקרא, אתה אומר, יו,
זה באסה, יש לי כאן תקלה.
לא, זה לא תקלה,
אתה לא מבין מה הולך להיות כאן.
מהתקלה הזאת הולכת לצמוח לך ברכה עצומה,
אני אתן לזה דוגמה קטנה,
בסדר?
פשוט צריך ללמוד את הסוגיות,
אני
הכי אוהב ללמוד את
שפע השם יתברך, דרך הסוגיות הכלכליות.
בשנת 1987 האמריקאים לחצו עלינו מאוד לבטל
את פרויקט הלביא ישראל, עשתה מטוס קרב,
שהיה באמת הטוב מסוגו בעולם,
והאמריקאים לא רצו שאנחנו נתחרה איתם על אותה נישה,
בושה,
לחצו עלינו לבטל את זה.
אני זוכר את זה, הייתי בכיתה י' לפני משהו כזה,
זה היה מכה כזאתי,
סטירת לחי וזה,
ומה יהיה,
ובריחת מוחות, ובאמת פוטרו 5,000 מהנדסים,
זה המון.
שנתיים אחר כך מגיעה לכאן העלייה מרוסיה עם אלפי מהנדסים מוכשרים כבר.
שוק הישראלי רווי במהנדסים והנדסאים שמחפשים מה לעשות.
ואז
מתחיל כל האירוע של האינטרנט וההייטק.
התנועה הזאת מתחילה.
כל העולם עוד זה,
אבל פה בישראל יש 5,000 מהנדסים רעבים.
חברת ההייטק הראשונה שהוקמה בישראל,
הלביא שפוטר.
ישראל היא לא רק מעצמת הייטק,
שרושמת מאות חברות בשנה,
אלא היא גם הגיעה מוכנה על קו הזינוק ראשונה.
עכשיו,
מה קרה?
ביטלו לנו את פרויקט הלביא,
אז
לאן הלכה התעשייה הביטחונית?
אוקיי, במטוסי קרב, התעסק עם האמריקאים לא
כדאי.
בוא נלך לתחום שאף אחד לא מתעסק איתו, שזה...
טילים נגד טילים,
ונבנה שכבות הגנה,
מערכת חץ,
שרביט קסמים, קלע דוד,
כיפת ברזל,
אף מערכת בעולם לא מגיעה למערכות שלנו,
הטאאד האמריקאי זה כמו משחק ילדים לעומת מה שיש לנו,
בכל העולם קונים את הדבר הזה,
זה טכנולוגיות מאוד מאוד מורכבות,
הרבה יותר מהמטוסי קרב,
כי אתה צריך להגיע לכל מיני דברים,
אנחנו
גם עכשיו רואים כמה,
בסדר, המטוסים נקנה מהאמריקאים,
פה נלביש להם את מה שצריך,
נשים להם פצצות חכמות,
שתיים אלפאות,
נשים להם את כל המערכות,
אבל הטילים שלנו
כלי אסטרטגי,
אז מהדבר ההוא,
מהמניעה ההיא, צמחה,
צמח מנוע עצום,
זה נקרא לסוס לטוב.
אין לנו מים,
אז
צריך זה, אז מישהו הייתי
טפטפות,
טפטפות עכשיו אנחנו נותנים חקלאות לכל אפריקה ולכל הודו.
כמעט מכל מניעה.
אגב,
אחת הסיבות שהתוכים של הטילים היו בצורה מאוד מאוד
מתוחכמת זה בגלל שאת הלוויינים שלנו אנחנו צריכים להטיס,
להעיף לכיוון מערב ולא לכיוון מזרח.
כי בדרך כלל כולם מעיפים לכיוון מזרח
עם כיוון התנועה של כדור הארץ,
אנחנו לא יכולים כי יש מדינות אויב.
אז אתה צריך חישובים אחרים,
חישובים על איך זה ישוגר,
וכל ה...
האצו מאוד את תהליך הפיתוח של כל הטילים הבליסטיים.
זה נקרא לשוש לטובה.
זה השמחה הזאת.
יש פה טוב, אבל הטוב הזה הוא הרבה מעבר...
אתה עושה מעט,
הקדוש ברוך הוא משפיע עליך שפע עצום.
אתה מתחיל פתאום,
יאללה,
קדימה.
והותירך אדוני אלוהיך.
כלומר, אתה תעשה, אבל יהיה יותר ממה שחשבת.
עוד יותר טוב, נכון?
בכל מעשה ידיך.
מה?
פרי בתנך, ילודה.
אתם יודעים שהילודה היהודית בעלייה,
לא בגלל הציבור הדתי,
אלא בגלל הציבור החילוני,
שנקראת תסמונת הילד הרביעי.
הציבור, עם עם ישראל, מאמין במשפחה, מתחתן ויולד.
יולד.
פרי בתנך,
פרי בהמתך,
פרי אדמתך,
לטובה,
על
החקלאות אני לא אאריך פה לדבר, אבל ישראל היא מעצמה חקלאית.
זהו תקדים, כן?
בכלל, זה לא חקלאות,
זה הייטק לגמרי.
מעצים פה דברים מטורפים.
כי ישוב אדוני לשוש עליך לטובה כאשר סס על אבותיך.
ורק אני רוצה להגיד שהמילה לטובה,
גם קשורה ליכולת של האדם פה בארץ ישראל,
לחיות בדור אחד,
ולזכות לכבד את הסבא שלו,
ושהנינים שלו יכבדו אותו.
זה נקרא לטובה.
שפע עצום.
והפסוק הזה צמוד לפסוק של ה...
כלומר,
מתברר שככל שעם ישראל יותר מתקרב אל הקודש,
ככה השפע הכלכלי יגבר,
העושר יגבר, ההצלחה תגבר, יהיה פה שפע עצום.
לא להשקיע, להשקיע רק פה בארץ, לא להשקיע.
מישהו שלח לי איזה נאום של...
זה כלכליסט אחד בא אחרי השם שלו?
נתן פה נאום, בא לוועידה הכי נחשבת של ה...
אתם איתי יש לכם עוד דקה בשבילי?
כן אז אני אגיד לכם איך קראו לו וכדאי
לראות את הנאום שלו כי שמרתי את זה אצלי
אגב,
יש לי קבוצת וואטסאפ שלי שנקראת דברים מעניינים,
כשאני רואה משהו שהוא חשוב ומעניין לעתיד עם ישראל,
אני זורק את זה לשם,
ואז לאט לאט נצברים שם הרבה חומרים,
זה נקרא אדם נוימן.
כישלונות ההצלחות והעתיד,
אדם נוימן,
שהוא מולטי מיליונר וכל הדברים האלה,
ובגדול כל השיחה שלו אומרת, חבר'ה, להשקיע בישראל.
כלכלית הוא מדבר, לא הכסף לפה.
היה איזה אחד שהתחכם,
נכון,
הוציא את הכסף שלו לאיזה בנק אמריקאי,
ואז באמצע המחאה, בדיוק באותו שבוע הבנק הזה נמחק.
כל הכסף שלו הלך.
כי יסוס ה' עליך לטוב,
כי תשמע
בקול ה' אלהיך לשמור מצוותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה,
כי
תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך,
תשובה מלאה ושלמה.
רבותיי,
את
הפרק הזה מישהו יכול היה להבין אותו לפני גאולתנו ובדורנו,
הרמב"ן בעצמו אומר.
מאיפה חזרנו,
מה זה מסורתי,
מה זה ירישתא,
מה זה ניקבצי השמיים.
אנחנו, הפרק הזה זה פשט.
אנחנו לא צריכים בכלל להתאמץ.
אני רק צריך להתאמץ,
להגביל את עצמי,
ולהביא לכם מיליון דוגמאות לפרק הזה.
אני נתתי לכם על קצה המזלג,
קצת דוגמאות, יש לי מלא דוגמאות.
ספרים שלמים יש לי בבית.
ישראל,
סיפור הצלחה,
ספר הנבואה של הרב שמואל אליהו.
כל הפרק הזה מלא מלא דוגמאות.
קיבוץ גלויות,
לא התחלנו לדבר על קיבוץ גלויות.
במצב מתוקן הייתי עושה פה סב�
פה בכיתה הזאת.
פלא עצום.
אתה יודע, לפני שלוש שנים הייתי בנופש, בכנרת.
והתפללנו שחרית, והחזן שם התפלל, בחורצ'יק תימני.
והוא מדבר כמו תימני שהגיע לפני דקה מתימן.
ממש מבטא כבד, בחור צעיר.
אמרתי לו,
מחילה כבוד המעפה,
אתה מניין ג'בל זיאב?
אני אומר לו, כן, אבל לפני כפר סבא, מניין תימן.
אמרתי לו, מתי? הוא אמר לי, לפני שנתיים.
כן,
הוא עלה לפני שנתיים מתימן.
והתחיל להגיד,
מדבר על המדינה פה שלא מספיק דתיים,
וזה תימני ככה.
חם, בחור צעיר.
אנחנו לא צריכים...
הוא חלק, הוא עובר בגרון.
איך הגרינלבל, נכון?
עובר הכי חלק.
זה הפרק הזה עובר.
כמו הפרק הזה,
ירמיהו ל"ו,
כמו הפרק הזה,
יחזקאל ל"א,
כמו הפרק הזה,
תהילים ק"ז,
כמו הפרק הזה,
כל פרקי דניאל האחרונים,
אתה
קורא אותם ואומר,
יו,
זה אני!
זה בדיוק מה שקרה לי! זה אנחנו!
זה אני עליתי באונייה הזאת! הכל מדבר אליי!
יום העצמאות שם לנו משקפיים של גאולה על התנ״ך,
כמו תלת מימד,
כמו העדשות האלה.
פתאום אתה רואה את הכל בצבעים, אתה רואה את ה...
ספר שהיה שחור לבן עם דפים מאובקים כאלה,
שחשב,
אנחנו
אף פעם,
אנחנו תמיד האמנו בזה,
אבל אומות העולם,
ספר שפעם היה,
אגב,
אפילו ברמת הוצאות ספרי התנ״ך,
המודרניות,
החדשות,
התנ״ך...
זה ספר חי וקיים.
חי וקיים. למה?
חי וקיים בגלל שפה בארץ חמדת אבות.
תתגשמנה כל התקוות,
גם תקוות החול וגם תקוות הקודש.
קו,
כן, קו זה של מאמר הכוונה של הרמח"ל.
פה נחיה ופה ניצור, יהיה פה חיי יצירה רוחנית,
חיי זוהר,
התחלנו בזוהר,
פנימיות התורה,
חיי דרור,
דרור זה,
וקראתם דרור בארץ,
פה תהא השכינה השורה,
פה תפרח גם שפת התורה,
שנזכה לזה אמן ואמן.
מועדים לשמחה לגאולה שלמה,
אמן ואמן.
