טוב, שלום לכולם.
היום אנחנו נלמד את ההפטרה של פרשת מצורה.
ציינתי את זה גם ביחס להפטרה של פרשת הזריע.
הרבה פעמים אנחנו קוראים את הפרשיות הזריע מצורה יחד,
ואז ההפטרה שנקראת היא ההפטרה של פרשת הזריע,
אבל ישנם שנים גם שהפרשיות נקראות בנפרד,
ואז לכל אחת יש את ההפטרה שלה,
ולכן אנחנו לומדים גם את הפטרת...
פרשת מצורע,
שהיא נמצאת במלכים ב' פרק ז' מפסוק ג' עד פסוק ח'.
בסדר?
זו ההפטרה של פרשת מצורע.
בואו נעשה כמו תמיד מה קורה בפרשת מצורע, מה הקשר אל ההפטרה,
ואז את מימד העומק שקיים בין ההפטרה ובין הפרשה.
אז ככה,
פרשת מצורע היא המשכה של פרשת תזריע,
זה לא במקרה זה פרשיות צמודות,
שעוסקת בענייני צרעת,
רק שבניגוד לפרשת תזריע,
שהיה שם חלק ראשון שעסק בדיני יולדת,
קורבן יולדת,
בית מילה.
אז
פרשת מצורע היא רובה ככולה,
עוסקת,
זאת אומרת,
ואז פרשת תזריע,
אחרי שהיה את היולדת ובית מילה,
אז התעסקנו בדיני צרעת,
אז פרשת מצורע היא מוקדשת כמעט כולה.
רק לצרעת,
בהתחלה צרעת בבן אדם,
אחרי זה צרעת הבית,
ובסופה יש לנו גם משהו
שתכף נראה הוא גם מחובר לצרעת,
שזה זב ונידה,
גם איזה סוג של טומאה.
באופן זה או אחר.
הבדל נוסף בין פרשיות הזריעה למצורע,
שפרשת הזריעה בנושא הצרעת יותר עסקו במה זו צרעת ופחות בריפוי,
ופרשת מצורע עוסקת בריפוי הצרעת,
וזה בעצם ההבדל המרכזי.
בין שתי הפרשיות הללו.
אז כאמור,
בפרשת מצורע עוסקים בצרעת ובריפוי שלה,
ואז מה הקשר להפטרה?
ההפטרה בספר מלכים ב'
פסוק ג' עד ח' מספרת על ארבעה אנשים
מצורעים שהיו ליד מחנה ארם.
יש מלחמה של רצין מלך ארם.
יוצא נגד עם ישראל,
וכבר עומד כמעט לכבוש את ירושלים,
ויש שם ייאוש ורעב,
ואז השם עושה נס ומכה את מחנה ארם, והם כולם ברחו,
רק שהיהודים לא יודעים,
ובינתיים גוועים ברעב.
ואז ישנם ארבעה אנשים מצורעים שהיו מחוץ
לירושלים,
והם כבר אמרו,
היה לנו מה להפסיד,
בואו נלך למחנה ארם,
ואולי שם איכשהו נקבל שם משהו לאכול.
הם הולכים והם רואים שמחנה ארם ברח, ואז הם
חוזרים ומספרים את התשועה הגדולה הזו לעם ישראל.
זה כאמור הקשר בין ההפטרה לבין הפרשה,
שגם מדובר כאן על מצורעים.
טוב.
אז אתם מבינים שיש כאן קשר די
קלוש שמשאירים את זה רק ברמה הזו,
בסדר?
זה שהיו ארבעה אנשים מצורעים,
ומזה הם הביאו את התשועה,
בסדר?
נו,
ואם זה לא היו מצורעים,
והתשועה הייתה מגיעה על ידי ארבעה אנשים נכים,
זה היה...
זאת אומרת,
אם הקטע פה זה הצרעת,
כן,
החיבור לפרשת מצורע,
אז...
עושה רושם שבהפטרה הצרעת זה לא משהו עיקרי,
כאילו זה לא הלב של הסיפור.
היו ארבעה אנשים, והיו תשועה, היו מצורעים.
אז
אם אנחנו,
כמו תמיד,
מנסים להסביר שזה לא מקרי הקשר
בין
ההפטרה לפרשה,
אז
אורי שפה מופיעה מאותה מילה,
אז מתחברים אליה,
יש
כאן איזה הסבר עמוק יותר.
צריך להבין מה יש בארבעת המצורעים האלה,
שהצרעת שלהם היא זו שגרמה לתשועה הגדולה.
לא להגיד הצרעת,
זה שהם יצאו מהצרעת שלהם,
מהבידוד שלהם,
זה מה שהביא את התשועה הגדולה.
אז איך זה קשור לעומק של פרשת מצורע?
אז בואו ננסה להסביר.
פרשת מצורע,
אני חוזר פה שוב על העקרונות שלמדנו,
גם שלמדנו בשיעורים על פרשות תזריע מצורע,
וגם בשיעורים על הפטרת תזריע.
הרעיון של צרעת זה לא עוד מחלה שהייתה פעם.
כולנו יודעים,
צרעת זה מושג שהיום כמעט ולא משתמשים בו,
כי מה שהיום קוראים צרעת זה לא הצרעת שהייתה אז,
וגם הצרעת של היום זה...
קיצור,
זה מחלה לא נפוצה,
אבל בימי התנ״ך אנחנו רואים שצרעת זה הייתה המחלה שהכי חששו ממנה.
לא ברור אם זו מחלה אחת,
אולי זה אוסף של כמה מחלות שכולם תחת השם צרעת.
הרעיון היה שהיה פה איזה מחלת עור קשה,
שהייתה מאוד ניכרת כלפי חוץ, לכן גם יצא
אפקט על כל החברה,
והייתה מסתיימת באיסורים נוראים,
שממש,
לא יודע,
הגוף היה מתפורר,
היום לא הייתה כמובן רפואה טבעית באותם זמנים.
וממילא,
זו מחלה שהפכה להיות, כן,
אנחנו אומרים היום מישהו מצורע,
כן, זה לקוח מהתרבות,
מזה שצרעת זה,
חז"ל אומרים,
המצורע חשוב כמת, זה כאילו הדבר הכי גרוע שיכול להיות.
וחז"ל מסבירים לנו שצרעת היא,
מבחינה רוחנית,
היא מגיעה כאשר בן אדם מדבר לשון הרע.
או אם, כפי שניסינו להסביר בשיעורים קודמים,
זה לא רק לשון הרע.
לשון הרע זה קצה הקרחון,
זה הסימפטום לאיזו עמדה נפשית של אדם שלא מרסן את עצמו.
בלי תחיית סיפוקים בכל תחומי החיים,
רק ששוב,
בלשון הרע זה ה...
זה הכי נכר,
וממילא הוא נותן ליצרים שלו להשתולל,
ומדבר לשון הרע,
לא אכפת לו שהוא מפריד פה את החברה,
והוא הורס פה את הכל,
ובקיצור עמדה נפשית כזו שחצנית גסה,
שהיא בניין אב לכל החטאים של האדם,
ואז מילא,
הריפוי של הצרעת,
הוא בא לתקן את הנקודה הזו.
בסדר?
אם הצרעת מגיעה בגלל שאדם הוא אגואיסט,
פרטי,
עסוק רק בסיפוקים שלו ולא אכפת
לו על מה הוא דורך בדרך,
אז מגיעה, בפרשת מצורע, מגיע ריפוי הצרעת.
איך מגיע ריפוי הצרעת?
ריפוי הצרעת זה תהליך,
תהליך ראשון שהולכים אל הכהן.
אז הפרשה מתארת,
אדם בשביל...
לרפא את הנגע,
הוא צריך שהכהן יראה אותו,
ואז הוא מסגיר אותו שבעה ימים,
ואז הוא מגיע שוב לכהן.
צריך מאוד
דומיננטי שיש גורם חיצוני שמרפא את האדם מהצרעת.
למה?
אז ברמה הרוחנית, זה העיקרון שאמרנו.
מה הבעיה אמרנו שהאדם מצורע? שהוא,
איך אומרים,
נמצא רק עם הסיפוקים האישיים שלו,
בלי בקרה ובלי שום תחייה וריסון.
אז יש כלל,
אומרים חז"ל,
אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.
כאשר אדם נמצא בבית האסורים,
המשמעות הנפשית,
כאשר אדם נמצא בתוך הלופ שלו,
הוא חייב גורם חיצוני.
אתה מבין,
חלק מהלופ זה שאדם מוגף ואטום ולא שומע אף אחד.
אז במילא,
הוא גם לא יודע לרפא את המקום שהוא נמצא בו.
חלק מהתיקון של הצרעתיות,
של העמדה הנפשית הזו,
זה שבן אדם בענווה מקבל ממישהו אחר.
אז זו נקודה ראשונה של פרשת מצורע, מגיע הכהן,
וזה קשור לכל החיים של אדם,
שהוא צריך אינטראקציה עם אנשים,
לקבל חברותה,
לקבל מבחנים,
לקבל מדדים.
מבחוץ ולא רק לחיות בתוך העולם הדמיוני שלו.
ומעבר לכך, איך הכפרה של
הכהן?
הכהן מסגיר אותו.
מה קורה כאשר מסגירים את המצורע?
מוציאים אותו שוב מהאנרציה הזו של אני עושה מה שבא לי,
ואני פה מסתובב בחברה ופוגע באנשים.
עכשיו אתה מתמודד שהוא איזה סוג של כפייה.
ריסון בכפייה,
כן,
אשפוז בכפייה,
שהאדם עכשיו מתכנס לתוך עצמו,
מבודד מהחברה,
כבר אין לו כל כך עם מי
לדבר ולפרוק את כל היצרים שלו,
וממילא זה זמן לחשבון נפש והתבוננות.
ויש כמה סוגי צרעת, גם דיברנו על זה,
יש אמרנו...
ספחת שאת,
שזה כאילו יש איזה כתם כזה שהוא נישא באור,
חלק
מההתנסות של האדם,
יש ספחת שהאדם כאילו
מסתפח לחברה במקום להיות חלק ממנה,
יש בהרת שהאדם רואה הכל בהיר,
כאילו הוא מרגיש שהוא מושלם ולא צריך להשתפר.
ויש נתק,
נתק זה שיש כאילו רווח,
נתק בין השיערות,
וצומח שם שיער זהוב,
שם איזה בן אדם שבטוח שהוא זהב כזה,
שאפשר לגעת בו.
הכהן, בתהליך שם של מסגיר אותו ובודק אותו וכולי,
הוא רואה שלאט לאט איך ה...
צרעת מתרפאת,
כן,
האם היא נהיית עוד יותר לבנה,
או
שהאור חוזר לאן שהוא צריך לחזור.
מה זה בדיוק דיני הצרעת? זה דברים מאוד עמוקים שצריך
להבין את המשמעות הרוחנות שלהם. ממליץ שוב למי שרוצה
לשמוע את השיעורים בשנים קודמות ביחס לפרשת צרעת, שם
ניסינו לרדת לרזולוציה, אבל פה אנחנו רוצים לחתור להפטרה,
אז אני רק אומר את העיקרון.
כאמור,
בודק שהצרעת מתרפש, שזה בעצם ביטוי לכך שבן אדם קצת
נכנס פנימה ועושה תשובה ומפסיק לזרום עם
היצרים שלו, ואז הוא מביא קורבן.
איזה קורבן מביא המצורע?
מביא שתי ציפורים, כן?
ציפורי דרור,
גם ציפורים כאילו שמבטאים את הפריסת כנפיים שבן אדם חושב שהוא יכול...
לעשות פה מה שבא לו, שוחט את הציפור השחוטה.
זאת אומרת,
יש כן איזה עניין,
שוב, לשבור את העמדה הזו של החופש
הבלתי מוגבל, ומביאים עץ,
ארז ואזוב,
משהו שמבטא גאווה,
מבטא ענווה,
מים חיים, משהו שמבטא חזרה אל הטבעיות,
אל הטהרה,
ואדם חוזר להיות אזוב, אדם חוזר,
עובר איזה תהליך של ענווה,
לא
של שחצנות והחצנה,
אלא הת...
פנימיות ובידוד,
זה כאמור החלק הראשון של פרשת מצורע.
ואז התורה גם מתארת שיש כל מיני סוגי צרעת,
לא רק צרעת באדם,
אלא גם צרעת הבית,
שזה כבר משהו רחב יותר.
גם בתוך אגב, הצרעת של האדם יש כמה צרעות.
יהיה צרעת העור,
כן,
משהו כזה שמאוד ניכר כלפי חוץ,
זה נותן את האפקט של ריפוי הצרעת.
יש צרעת השיער.
גם שיער זה אותו איבר בגוף שלנו שככה הולך וזורם בלי מגבלה,
אז גם בו,
ברגע שיש
צרה זה...
זה חלק מהאפקט הזה.
יש צרעת הבגד,
שהצרעת מופיעה בבגדים,
שזה כבר משהו טיפה יותר חיצוני,
אבל גם שאדם שם על החיים שלו, וגם
בזה הצרעת מתפשטת, יש את צרעת הכלים.
כל המעגלים סביב האדם,
שהחמישי זה צרעת הבית, צרעת הבית,
התורה המקדישה זה ממש כמה פסוקים.
בית זה כאילו המקום,
ביתי ומבצרי,
הנה אני פה,
יש לי את המקום שלי בעולם הזה,
שאף אחד לא יזיז אותי מפה,
ולכן אני יכול,
כאמור,
לדבר לשון הרע ולהתנהל איך שאני רוצה.
הנה,
הצרעת חודרת לכל המעגלים האלה ומכריחה את האדם.
להתרסן,
להיות מרוסנים,
לצאת מהפרטיות האגואיסטית ולהבין שיש משהו רחב יותר,
אלוקות,
אמונה,
משמעות, פנימיות,
חברה,
כלליות.
וזה בסוף פרשת מצורע מסתיימת,
טומאת זב,
טומאת נידה,
שזה גם גבר,
גם אישה,
כאשר
עוד פעם יש איזה משהו בחיים שלהם שהוא...
אמור להביא חיים לעולם, והוא מתבזבז לו, כן?
זה ביטוי לטומאה.
זאת אומרת,
כאשר אדם לא מנהל את החיים שלו באופן הנכון,
את כוחות החיים שלו,
אז יש כאן איזה טומאה,
יש כאן איזה התנהלות שהיא...
נותנת לחיים להופיע לא בצורתם האמיתית,
לא בצורתם הטבעית הטהורה,
ולכן צריך להיטהר ולטבול במקווה, גם דיברנו על זה בפרשיות הקודמות,
לחזור ככה אל ה...
מקור מים חיים ולעולם הטבעי של הקדוש ברוך הוא,
ולחזור להיות מי שאנחנו באמת,
להחזיר את החיים למסלול הזרימה הנכון שלהם,
כל זה כאמור פרשת מצורע.
וכעת אנחנו עוברים להפטרה.
מה מתארת ההפטרה?
ההפטרה מתארת את אחד הרגעים הקשים שעם ישראל נמצא בהם,
שם בספר מלכים,
שהחיים בעם ישראל לא זרמו לכיוון הנכון.
שוב, הרבה...
הרבה יצרים, הרבה עבודה זרה,
גילויות,
שפיכות דמים וכולי,
ואז נוצר מצב שצרה.
זאת אומרת, יש כאן עכשיו התקוממות של המציאות
כנגד עם ישראל.
רצין מלך ארם,
ארם האימפריה של אותה תקופה,
כל הפרקים שם בספר מלכים,
גם...
שלמדנו את ההפטרת פרשת תזריע על נעמן,
שר צבא ארם,
וגם שם מאותו גזרה,
ארם באים להילחם על ישראל,
ואז אני קורא עוד לפני פרק ז',
פרק ו' מתואר,
שכן, פסוק ח', פרק ו',
ויהי אחרי כן,
ויקבוץ,
ויקבוץ בן הדד מלך ארם את כל, סליחה,
לא רצין מלך ארם,
טעות שלי,
בן הדד מלך ארם את כל מחנהו,
ויעל ויצר על שומרון,
ויהי רעב גדול בשומרון,
והנה צרים עליה עד להיות ראש חמור בשמונים כסף,
ורוב הקב דביונים בחמישה כסף,
קיצר,
יש כאן איזה...
מצוקה אדירה,
ויהי מלך ישראל עובר על החומה,
ואישה צעקה אליו לאמור, הושיע אדוני המלך,
ויאמר,
אל יושיעך השם, מאין אושיעך, מן הגורן או מן היקב.
מה,
כי יצור המלך עומד חסר אונים,
מאיפה אני אושיע אתכם,
אין לנו מה לאכול.
ויאמר לה המלך, מה לך?
ותאמר האישה הזאת,
אמרה אליי,
תנה את בנך ונאכלנו היום,
ואת בני נאכל מחר, ונבשל את בני ונאכלנו,
ואומר אליה ביום האחר,
תני את בנך ונאכלנו ותחבי את בנה.
גיצור,
יש כאן מציאות הכי איומה,
נשים אוכלות את ה...
בנים שלהם,
והם רבות על הבשר,
אין זה,
מה יכול להיות יותר נורא מזה?
ויהי כשמוע המלך את דברי האישה,
ויקרא את בגדיו,
והוא עובר על החומה,
וירא העם,
והנה שק על בשרו מבית,
ויאמר,
כה יעשה לאלוהים וכה יוסיף,
אם יעמוד ראש אלישע בן שפט עליו היום.
אלישע,
אתה הנביא,
אתה אמור לתת את הפתרון,
אתה אמור להתפלל על העם, ותראה לאיזה מצב הגענו,
מלך ישראל פורק את כל חמתו,
תן לי מקום להאשים את עצמו.
שהוא הנהיג את עם ישראל בצורה תאוותנית,
חיצונית,
גסה,
ולא בירר את המהות והזהות והפנימיות של עם ישראל,
אז הוא כמובן מאשים את הנביא,
את איש הרוח,
כן,
אל יושיעך השם,
כן, אז הוא ככה אומר לאישה,
אל יושיעך,
זה משחקים,
זה אלישע,
אל יושיע,
אז
הוא לא מושיע אלישע,
כן, וזה המציאות שעם ישראל נמצא בה.
ואז, ויאמר,
בקיצור יש שם עוד כמה דברים,
ואז עכשיו אני מגיע לתחילת פרק ז',
ויאמר אלישע,
שמעו דבר אדוני,
כה אמר אדוני כעת מחר סאה סולת
בשקל וסאתיים שעורים בשקל בשער שומרון.
אומר אלישע,
התשועה תגיע.
אתה יודע,
תיכף נראה איך התשועה הולכת להגיע,
אבל התשועה תגיע ואנחנו ננצל גם מהצרה הזו,
כן,
אלישע הוא הכהן השם מרפא מהצרה.
ויען השליש אשר למלך נשען על ידו את
איש האלוהים, ויאמר הנה אדוני עושה ערובות בשמיים,
מה יהיה הדבר הזה?
ויאמר הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל.
כן, הסגן של המלך מזלזל בזה,
חסר אמונה,
אז המתאר שמה הוא לא אמין,
לא אמין בניסים,
לא אמין בכוח התפילה.
רבא מפאנו אומר שהוא לא אמין בעם
ישראל, אומר עם ישראל כולו חוטא,
וזה אין סיכוי שהוא יהיה שוב בתשובה, והמצב הזה שאתה מתאר אלישע,
שהיה לחם בזול ותבוא התשועה, אין מצב.
בכל דור ודור זה חוזר על עצמו אותו עיקרון.
יש את המצוקה החיצונית שמגיעה מחוסר הזהות שעם ישראל שוכח
את דרכו. יש את האנשים האחראים שמאשימים את אנשי הרוח,
אנשי הרוח שמתווים דרך תשובה, וכמובן את חסרי האמונה שציניקנים ומזלזלים.
ולא מאמינים, וכאן אנחנו מגיעים אחרי כל הרקע,
אנחנו מגיעים אל ההפטרה כאמור של פרשת מצורע,
שאגב היא גם נופלת הרבה פעמים יחד
עם יום העצמאות של מדינת ישראל,
וזה מאוד מאוד מסתדר,
תיכף נדבר על זה,
שלפעמים התשועה מגיעה
דווקא על ידי מצורעים.
בסדר,
דווקא על ידי הדמויות שלא היינו מצפים שמשם
תבוא התשועה. אבל מכל מקום אני קורא עכשיו,
פרק ז' פסוק י',
מכאן מתחילה ההפטרה.
וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער,
ויאמרו איש אל רעו, מה אנחנו יושבים פה עד מתנו?
אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם,
ואם ישבנו פה ומתנו,
כאילו מה,
אם אנחנו נשאר פה נמות,
נלך לעיר שם לשומרון גם נמות,
אז מה,
ועתה לכו ונפלא אל מחנה ארם, אם יחיינו נחיה,
ואם ימיתנו ומתנו,
בוא נלך למחנה ארם,
יהרגו אותנו, יהרגו אותנו,
אבל שם לפחות יש אוכל.
טוב,
ארבעת האנשים הללו המצורעים, למה הם מצורעים?
אז ההסבר הוא כמו שדיברנו קודם,
אדם לא סתם נהיה מצורע.
זה שארבעת אנשים נמצאים שם מחוץ לשומרון,
אפילו בתוך עם ישראל עם כל המצוקה שלו,
הם אפילו לא שם.
זה בגלל, זה אנשים שנמצאים בתחתית החברה.
אנשים שחטו,
שהתגלגלו לשון הרע,
שהפרידו את החברה,
ושלא ידעו לדחות את הסיפוקים שלהם,
ומצאו את עצמם מצורעים.
חז"ל אומרים, הגמרא, מי זה אותם ארבעת המצורעים?
גיחזי ושלושת בניו.
גיחזי, נזכיר לכם,
אנחנו מכירים אותו, הוא היה משרת של אלישע.
ומה שנקרא פישל,
הוא שאלישע מרפא את נאמן,
שר צבא,
מהצרעת שלו,
להחטיף כסף לעצמו,
להרוויח חליפות בגדים,
ועל זה מקלל אותו אלישע,
שיהיה לו את צרעת נאמן ולא ולמשפחתו.
אז הנה, גיחזי ושלושת בניו.
במילים אחרות,
ארבעת המצורעים שמתוארים כאן,
זה מה שנקרא שיא האיגואיזם.
זה ארבעת האנשים,
תמיד הם הביטוי בתוך התהליך הזה,
אמרנו,
של כל המצורעים,
שזה ביטוי לאדם שמרוכז בעצמו ולא,
והלך ופגע בחברה ולא ידע לדחות סיפוקים וזה,
ועכשיו הוא נענש
והוא מחוץ למחנה וצריך לעבור פה תהליך,
אז ארבעת האנשים המצורעים הללו הם הביטוי לדבר הזה,
לאותם אנשים שכל כך רחוקים,
כל כך מנודים,
מצורעים,
שהם...
האם הם ישובו בתשובה?
האם הם מסוגלים לעשות שינוי?
אז השליש ודומיו לא מאמינים בזה.
אבל זה מה שקורה עכשיו, שימו לב.
ויקומו בנשף,
בנשף זה בערב,
לבוא אל מחנה ארם,
ויבואו עד קצה מחנה ארם,
והנה אין שם איש.
מה קרה?
יש לנו פה הקריין, כן, אומר לנו ברקע, מה קרה?
ואדוני השמיע את מחנה ארם קול רכב,
קול סוס,
קול חיל גדול,
ויאמרו,
כן, ולכן מחנה ארם כולם ברחו.
עכשיו אנחנו חוזרים אל הסיפור,
ויאמרו איש אל אחיו,
הנה שכר עלינו מלך ישראל את מלכי
החיתים ואת מלכי מצרים לבוא עלינו,
ויקומו וינוסו בנשף, ויעזבו את אוהליהם ואת סוסיהם ואת חמוריהם,
המחנה באשר היא,
וינוסו אל נפשם.
וואי.
ככה חשבו אנשי מלך הרם, אתם מבינים?
סליחה,
זה
עוד המשך,
זו טעות, זה עוד המשך הקריין.
כן, מה קרה פה?
הקדוש ברוך הוא השמיע,
המחנה הרם,
המחנה הגדול ביותר בעולם,
העוצמתי, מלא שחצנות וזה, הם...
הם היו בטוחים שהכל טוב, הכל בשליטה שלהם,
ואז הקדוש ברוך הוא השמיע איזה קול רעש,
ואז הם התחילו להפחיד את עצמם,
אמרו, וואו,
הנה מלך ישראל שכר אלינו את מלכי החיתים,
מלכי מצרים,
וכולם ברחו,
עזבו את כל הסוסים,
את האוהל,
את החמורים,
את כל העולם החומרי.
מתברר לבן אדם
שכל העולם החומרי שהוא שמח עליו, הכל
הולך ונופל.
והנה אנחנו חוזרים עכשיו באמת לסיפור שלנו.
ויבואו המצורעים האלה עד קצה המחנה,
ויבואו אל אוהל אחד,
ויוכלו וישתו,
ויישאו משם כסף וזהב ובגדים, וילכו ויטמינו,
וישובו ויבואו אל אוהל אחר,
ויישאו משם וילכו ויטמינו.
זוכרים, מה זה המצורעים?
זה טיפוסים,
מה שאמרנו, אגואיסטים,
פרטיים מאוד, עסוקים שוב רק עם ה...
לא סתם הם נהיו חולים בצרעת, אתם...
האנשים האלה, אוקיי,
קלטו שהם עומדים למות, ואז מתוך ייאוש,
אמרו,
יאללה,
טוב,
יהרגו אותנו שם במחנה הרם,
קורה שינוי.
וואי.
פתאום תשועה, אין ארם, ומה הם עושים שלב ראשון?
הם לא רוצים לשומרון לספר לעם ישראל.
דבר ראשון,
הם דואגים לעצמם,
שימו לב.
וילכו ויטמינו, וילכו ויטמינו,
דבר ראשון,
אוכלים שותים מטמינים,
כמו שגם גיחזי בזמנו עשה,
שהטמין שם את כל הכסף והבגדים שהוא קיבל מנעמן,
חשב שהוא יכול להסתתר מהמבט של אלישע.
אז
גם פה אדם דואג כזה,
זה עכבר כזה,
שדואג לדינרים שלו,
לחור הקטן שלו.
זה המצב, שוב,
שנמצאים המצורעים,
שהם הייצוג של עם ישראל באותה תקופה,
הייצוג של כל אחד ואחת מאיתנו,
במצבים מסוימים בחיים,
שלא מעניין אותנו כלום מאחרים,
ולא עם ישראל,
ולא חברה,
ולא רק אני ואני והאיגואיזם שלי.
ואז קורה המהפך.
ויאמרו איש אל רעהו,
לא כן אנחנו עושים היום,
יום בשורה.
ואנחנו מחשים,
וחיכינו עד אור הבוקר,
ומצאנו רע, ועתה לכו ונבוא, ונגידה בית המלך.
טוב, אומרים בפשט,
תקשיבו,
לא,
אנחנו לא עושים בסדר.
אנחנו עכשיו נמשיך למלות לנו פה את הבטן ואת מיני דברים,
אבל בבוקר,
כן,
יראו גם משומרון,
עם ישראל יראו שמחנה ארם ברחו,
ואז הם יבואו וימצאו עוון.
שימו לב,
הם עדיין,
גם שיש את התשועה הגדולה,
הם עדיין,
זה חשבונות אינטרסיים,
זה לא שם שמיים.
גיחזי עוד לא מצליח לצאת מהסיפור.
יבוא,
יגלו אותנו ואז גם יעניש אותנו,
אז בוא,
עדיף שאנחנו נקדים רפואה למכה ונספר את זה לכולם,
בסדר.
אבל,
יום בשורה.
יש כאן כבר כל מבשר מבשר.
המהפך הזה שאנחנו מדברים עליו,
שהעם ישראל יוצא מהפרטיות אל הכלליות.
שהמצורע מצליח להשתנות,
שכל אחד אחד מאיתנו,
הוא מבין שהוא חלק ממשהו גדול יותר.
שעם ישראל עכשיו מקים מדינה,
זה גם חלק מהיציאה מפרטיות לכלליות,
ללכת מצרעת הגלות שכל אחד שם נמצא ודואג לעצמו,
לבין
עכשיו למסור את הנפש למען עם ישראל,
כלל ישראל,
יום הזיכרון ליציאה, אז הכל קשור לעולם הזה,
לצאת מהפרטיות.
זה מה ש...
יום הבשורה שהולך ומופיע בעולם.
זה תהליך,
זה תהליך, זה...
יש את היום בשורה, יש את התשועה,
יש את יום העצמאות,
יש את הניצחון במלחמה,
אבל אחרי זה, שוב, עדיין, היהודים, לא פשוט,
כן, המשפט הידוע של זאב ז'בוטינסקי.
יותר פשוט להוציא את היהודים מהגלות,
מאשר להוציא את הגלות מהיהודים.
זאת אומרת, להוציא, זה
שאנחנו עולים, חוזרים לארץ,
ויש כל אחד פה בסוף,
גם ברמה הטכנית,
הוא, אנחנו אומרים, מתנהל בצורה נכונה,
זה ודאי
רציני מאוד, אבל זה שלב א',
שלב שני זה גם לצאת מהמנטליות הגלותית,
לצאת מהמנטליות הזו של
האגואיזם הפרטי,
זה תהליך שהוא יותר ארוך,
אבל מכל מקום זה מה שקורה.
ויבואו,
ויקראו אל שער העיר,
ויגידו להם לאמור,
באנו אל מחנה ארם,
והנה אין שם איש וכל אדם,
כי אם הסוס אסור,
והחמור אסור,
והאהלים כאשר הם,
הכל הרכוש,
הכל נשאר,
הכל פה פנוי, יאללה, בואו, בואו, אתם גועים ברעב.
שימו לב שוב, מה קורה? עדיין, יש כאן תהליכים,
איך יוצאים מהפרטיות? איך מצליחים להתקדם? איך מקימים מדינה?
ויקרא השוערים ויגידו בית המלך פנימה.
אוקיי, זה חודר פנימה הרעיון.
שמענו את זה מבחוץ,
ולאט לאט הבשורה מחלחלת.
ויקום המלך לילה,
הוא עדיין נמצא לו בלילה,
בעולם החשוך שלו,
ויאמר אל עבדיו,
אגידה נא לכם את אשר עשו לנו ארם,
ידעו כי רעבים אנחנו,
והם יצאו מן ה...
מן המחנה להחבא בשדה לאמור,
כי יצאו מן העיר ונתפשם חיים ולעיר נבוא.
אומר,
לא,
לא, לא, אתם רואים,
אנשים שנמצאים עמוק עמוק בתוך היאוש,
שהם
רואים את צללים כאנשים,
לא,
לא, לא,
זה נראה תשועה,
אבל זה לא באמת תשועה.
זה באמת,
הם עשו לנו פה תרגיל,
הם מחכים שנבוא אל השדה ואז נתפוס.
כן,
כמובן,
ברמה הטכנית,
אגב,
זה נכון,
אדם צריך להיזהר וכולי,
אבל הנביא לא בא למתון,
הוא עכשיו טקטיקות צבאיות,
איך
להגיע למחנה שהאויבים נטשו אותו.
יש כאן אמירה רוחנית-נפשית לדורות.
מלך ישראל,
שהוא מבטא שוב את הייאוש,
שאת הזה שרוצה להרוג את הנביא אלישע,
והשליש שלו לא מאמין בכלום וזה,
אז זה גם אותו אדם,
שגם כשמגיע התשועה,
גם כשיש כבר את התהליך של הפנימה וזה,
הוא מאסס ועדיין בודק,
זה מפחיד אותו,
מה יקרה איתי,
מה לא יקרה איתי וכולי.
זה מה שנקרא, עם זה אנחנו עובדים.
ויען אחד מעבדיו.
תשועה, כמו תמיד, מגיעה מלמטה.
היא כמו מהמצורעים,
גם מהעבדים,
מהאנשים הפשוטים,
מאלה בלי היותר מדי חשבונות
ואינטרסים.
ויען אחד מעבדיו,
ויקחו חמישה מן הסוסים הנשארים,
הנשארו בהם,
אינם ככל המון ישראל שנשארו בה,
אינם ככל המון ישראל אשר תמו,
ונשלחה ונראה,
בואו נשארו לנו איזה חמישה סוסים בתוך הממלכה המתפרקת שלנו.
כמו הם כל עם ישראל,
הם כל מה שנותר מעם ישראל.
בואו נריץ אותם לשם.
ויקחו, כן, ואם, אז נראה אם הארמים,
ויקחו שני רכב סוסים,
וישלח המלך אחרי מחנה ארם לאמור,
לכו וראו.
וילכו אחריהם עד הירדן,
והנה...
סליחה.
וילכו אחריהם עד הירדן,
לא יודע אם אתם זוכרים,
פרשת התזריע,
בהפטרת התזריע,
דיברנו על הירדן.
ירדן זה נהר,
שהוא הגבול של ארץ ישראל,
שאומרים חז"ל שהוא יוצא מתוך מערה.
הוא כאילו הביטוי לפנימיות, לחזרה שוב ולטבעיות.
נעמן שר צבא ארם,
הוא טובל בירדן,
ככה מסביר שם המהר"ל בחידושי הגדות.
טוב,
אנחנו רואים פה תהליכים,
בשביל לצאת מהפחד הזה,
מהאויבים,
לצאת מהפרטיות,
להתחבר למשהו גדול,
צריך...
להגיע אל נהר הירדן,
וילכו אחריהם עד הירדן,
והנה כל הדרך מלאה בגדים וכלים אשר השליכו ארם ביחפזם,
וישבו המלאכים ויגידו למלך.
ואז מה קורה?
ויצא
עם, מבינים?
העם יוצא.
יש כאן,
הגאולה מגיעה,
אתה מבין,
לא ממלך,
לא מאיזה דמות אחת שיועיל בטובו לעשות פה איזה שינוי.
זה משהו
שחזק יותר מכולנו.
יש כאן תשועה.
מדינת ישראל קמה, שוב, לא על ידי אדם אחד.
עם זה,
הכל היה תלוי בנו,
היינו מהססים, כן לבוא,
לא לבוא, לא...
יש כאן גם המנהיגים,
גם הרבנים,
גם זה,
תמיד,
כן,
לא,
זה,
יש חישובים, זה יהיה מלכודת,
זה לא יהיה מלכודת.
בסדר,
כל אחד עושה את תפקידו,
אבל יחד עם זה יש משהו יותר גדול מזה.
כנראה שהוא משיב את עם ישראל לארצו,
מביא את התשועה.
ויקום,
ויצא העם,
ויבוזו את מחנה ארם,
ויהי סאה סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל כדבר אדוני.
והמלך יפקיד את השליש אשר נשען על ידו על השער,
וירמסוהו העם בשער.
אם ככה...
זה הנביא מתאר את השליש הזה.
אותו אחד שמבטא את חוסר האמון בזה שאפשר לשוב בתשובה,
שאפשר להירפא מצרעת.
אותו אחד שמבטא את חוסר האמון בעם ישראל,
בתהליכים האלוקיים.
כל הציניקנים שעומדים בצד, בשער,
ורק כל היום מבקרים ולא נותנים יד.
העם רומס אותם בסוף.
הם בסוף נדרסים תחת רגלי ההיסטוריה.
כדאי מאוד לזכור לכל האנשים שמנסים לעכב את הבשורה.
הבשורה מגיעה על ידי אנשים מצורעים,
על ידי מציאות לא שלמה,
מציאות חלקית.
יש כזה שיר של רחל,
רחל המשוררת, הייתה...
המשוררת של אנשי העלייה השנייה,
אז יש לה שיר בדיוק על הפרק הזה,
והיא כותבת שם,
אני בשורה לא ארצה אם מפי מצרע תבוא.
אני רוצה בשורה רק מה שנקרא סטרילי,
מהאנשים.
טוב,
דווקא היא הייתה אמורה,
עם כל הסבל שהיא סבלה בחיים,
הייתה אמורה,
כן,
מה שנקרא,
להבין שהמציאות, הגאולה מגיעה דרך כאבים.
טוב,
אבל רק הכאבים,
היא לא חוותה את הגאולה בחיה.
על השחפת,
לא על הילדים.
זו הפכה להיות הדמות הטרגית של אנשי עלייה שנייה.
אז דמויות כאלה, דמויות טרגיות.
קדושים מעונים נוצרים,
אז הם ככה,
אין, אני רוצה גאולה רק שזה הכל יהיה מושלם.
הגאולה שאנחנו מדברים עליה מוציאה מהפרטיות,
גאולה שמגיעה על ידי אנשים מצורעים,
על ידי מציאות חלקית.
מי שחשב שפה מדינת ישראל תרד מהשמיים בלי מלחמה,
בלי מאבקים,
גם מבחינה רוחנית אגב,
שבבת אחת כולם פה יהיו קדושים וטהורים,
בלי שיהיה פה תהליכים עמוקים של ריפוי מהגלות,
אז הוא לא מבין איך הדברים עובדים.
הם השלישים, כל אלה זה בחזקת השלישים שעומדים בצד,
והעם רומס אותם.
והמלך יפקיד את השליש אשר הישן על ידו על השער וימסו העם
בשער וימות כאשר דיבר איש האלוהים אשר דיבר ברדת המלך אליו
ויהי כדבר איש האלוהים אל המלך לאמור סאתים שעורים בשקל ושבעה
שעורים בשקל יהיה כעת מחר בשער שומרון ויען השליש את איש
האלוהים ויאמר והנה ה' עושה ארובות בשמיים מה יהיה כדבר הזה?
ויאמר אינך רואה בעיניך ומשם לא תוכל.
תשמעו, נביא חוזר פעמיים פה על כל הסיפור.
כדי להדגיש לנו שזה לב העניין, חוסר האמון
בכך שאפשר לצאת מהפרטיות, שאפשר להירפא מהצרעת.
והיהי לו כן, וירמסו אותו עם בשער וימות.
ככה מסתיימת פה ההפטרה.
אבל
מה שהנקודה המרכזית שאנחנו לומדים שוב מההפטרה הזו יחד עם הפרשה,
הצרעת היא ביטוי,
כמו שאמרנו,
לפרטיות,
לייאוש,
לחוסר האמון שאפשר לתקן את העולם הזה,
והאדם במקום זה הולך לאיזה עולם של ייאוש והפקר,
והוא חושב שזה נקרא להיות טבעי,
כן,
זה המציאות שקדוש-הוא ברא בעולם,
שלעין הקדוש-הוא,
זה המציאות שיש בעולם,
רק
לזרום מחול ושתוק כי מחר נמות,
אז הנה.
עוברים פה תהליכים ומתברר שאפשר,
גם האנשים המצורעים,
גם הרחוקים ביותר,
הם הולכים בשווים,
זה יהיה תהליכים,
זה יהיה ארוך, זה יגיע מעם,
יש פה הרבה מאוד מרכיבים, אבל בסופו של דבר
הישועה תבוא, נצא מהפרטיות ונתחבר אל הכלל, גם
ברמת הכלל בעם ישראל וגם ברמת הפרט,
כך האדם פועל בעולמו של הקדוש ברוך הוא.
בעזרת השם שנזכה כולנו לצאת מהפרטיות.
תגובה אחת
ציטוט הפסוקים במהלך השיעור היה עם טעויות רבות, וניכר שהם היו לפני הרב ללא ניקוד. לענ”ד, ראוי להקפיד לצטט פסוקים מתוך המקור, עם הניקוד המדוייק, ולא מתוך תדפיס ללא ניקוד.