טוב, שלום לכולם.
אנחנו היום נלמד בעזרת השם את ההפטרה של פרשת תזריע.
פרשת תזריע הרבה פעמים
היא נמצאת,
נקראת בתורה יחד עם פרשת מצורע,
את תזריע מצורע,
ואז קוראים את ההפטרה באמת של פרשת תזריע.
אבל יש לפעמים שנים שהן נלמדות כל הפרשיות,
כאילו נקראות הפרשיות בשבת פרשת תזריע ושבת פרשת מצורע.
אז אני, בשיעורים אנחנו עושים שיעור מיוחד על
הפטרת פרשת תזריע ועל הפטרת פרשת מצורע.
וזה פחות רלוונטי פרשת תזריע,
כי
פרשת תזריע בכל מקרה,
קוראים את ההפטרה שלה,
אז כדאי להכיר.
מבחינה טכנית,
מבחינת מקור,
הפטרת תזריע זה מלכים ב',
פרק ד',
מפסוק מ"ב עד סוף הפרק,
ואז פרק ה' עד פסוק י"ט.
בואו נדבר על רמת הפשט ואז נעבור לשלב הבא.
ברמת הפשט,
פרשת תזריע עוסקת בין השאר,
תכף נדבר על עוד דברים שהיא עוסקת,
אבל היא עוסקת בנושא מצורע.
כמו שגם פרשת מצורע,
רק
ששם זה עוד זווית של הצרעת,
נדבר גם על זה בהמשך.
אבל פרשת תזריע,
היא מדברת על נגע הצרעת,
שזה מחלת עור קשה בזמן התורה.
צריך להבין למה ייחסו לזה כזה משמעות רוחנית.
וההפטרה הזו בספר מלכים ב' היא מספרת
על נעמן שר צבא מלך ארם,
איזה מצביא
שהיה שייך לאחד האויבים של עם ישראל,
ארם,
שהוא היה עם צרעת ואז הוא מגיע
לאלישע הנביא שהוא מרפא אותו מהצרעת.
אז זה אח הקשר בין הפרשה לבין ההפטרה,
זה ברמת הפשט.
ברמת העומק צריך להבין מה כאמור כל כך משונה
או מה כל כך ייחודי בנושא הזה של הצרעת.
שאנחנו רואים שהתנ״ך כולו מסתובב סביב המחלה הזו,
ויש לה גם משמעות רוחנית,
עד כדי כך שהתורה מקדישה לזה פרשה,
אפילו שתי פרשיות,
תזריע מצורע,
וכאמור,
למה גם כל הישועה הזו של,
בסדר,
לכאורה,
מישהו חולה ומתרפא,
למה זה הופך להיות כזה דבר מרכזי שאנחנו צריכים ללמוד אותו לדורות.
אז קודם כל ננסה להבין את העומק של פרשת תזריע, ואז
ננסה להמשיך בתוך הפסוקים להבין גם את העומק של ההפטרה.
לגבי פרשת תזריע אני אומר את הדברים ברמה בסיסית,
כי זה בשיעורים משנים קודמות,
אבל בשביל להבין את ההפטרה אנחנו צריכים גם לעשות פה אישור קו.
פרשת תזריע...
היא עוסקת בשני נושאים מרכזיים.
צרעת
אבל הראשון
מדבר באישה כי תזריע וילדה זכר.
צרעת
אלא בלידה.
כאשר אישה יולדת,
היא סוג של טמאה,
כך אומרת התורה,
טמאה שבועיים כנידתה,
אם זה תלוי מ...
ילדה זכר או ילדה נקבה.
ואז היא צריכה להביא קורבן,
היולדת צריכה להביא קורבן מיוחד שנקרא קורבן יולדת.
תזריע
תוך כדי הקורבן גם מוזכר שצריך למול את הילד אחרי שמונה ימים,
תזריע
הצרעת
הצרעת
כפי שהסברתי, זה הייתה מחלה של לא ברורים.
היום,
אין לנו היום את המחלה הזו, לפחות
לא בצורה שהתורה וחז"ל מדברים עליה,
אבל אז היה מחלת עור מאוד מאוד קשה,
בייסורים
הייתה איזה סוג של התפוררות של הגוף,
וזה היה איום ונורא.
אגב,
זה מוזכר במקומות נוספים,
לא רק בתורה, גם במקורות היסטוריים.
מחלות עור
ברוך השם,
אנחנו כבר לא מכירים,
לפחות לא באותה צורה ועוצמה שהיה בעבר.
תזריע מתואר יותר על הנגע הצרעת.
ופרשת מצורע,
אני כבר עושה פה פרומו,
היא מדברת על איך מתרפים מהצרעת.
אבל קודם כל אנחנו נתעסק פה פרשת תזריע.
לכאורה,
וכאן אני מנסה כבר להגיע פה לרובד העומק,
שני הנושאים האלה,
מצד אחד יולדת,
כן,
ומצד שני צרעת,
זה שני נושאים שהם הפוכים אחד מהשני,
נכון?
לידה
זה שיא השמחה, הבאת חיים לעולם.
וצרעת זה הפוך, זה ייסורים, זה כאב, זה מוות.
חז"ל אומרים שהמצורע נחשב כמת, עד כדי כך.
זאת אומרת,
התורה בחרה באותה פרשה להביא שני נושאים מנוגדים.
טוב, תגידו, בסדר, מותר לתורה לעשות את זה.
אבל השאלה היותר עמוקה היא,
על גבי באמת הנושא של היולדת,
למה היא צריכה להביא קורבן? הרי לידה,
כמו שאמרנו, זה דבר משמח, נכון?
זה הבאת חיים לעולם.
למה התורה אומרת שהיולדת תטמאה?
היא נטמאה,
ולכן היא צריכה להביא קורבן יולדת,
כביכול לכפר על זה שהיא יולדת.
טוב,
אז
חז"ל כן מסבירים למה היא צריכה להביא קורבן יולדת,
כי בזמן שהיולדת חווה את הלידה,
אז הכאבים אדירים,
היא קופצת ונשבעת שהיא לא תביא יותר ילדים לעולם,
בסדר?
ואז היא צריכה להביא קורבן כפרה על
זה שהיא אמרה את המשפט הזה.
בסדר.
חז"ל מאירים אותנו פה לאיזה משהו נפשי שמתרחש בתוך היולדת.
אבל הפשט הוא שהתורה היא שיש משהו בלידה שאיכשהו קשור גם,
זאת אומרת,
מתחבר עם הצהרת,
יש גם איזה סוג של טומאה.
סוג של משהו לא טוב שמגיע גם בלידה,
שלכן צריך להביא קורבן כפרה על זה,
וכאמור,
הסמיכות לצרעת,
זה אומר שאיכשהו התורה ראתה,
כן,
אנחנו צריכים את הנחת המוצא שהפרשיות הן לא מקריות,
ולא סתם בפרשת תזריע שני הנושאים הללו התכנסו,
שיש איזה משהו ב...
גם בלידה וגם בצרעת, שהוא מכנה משותף.
וכאן אני מגיע אל הנקודה,
שכאמור נראה איך ההפטרה היא גם הולכת
ומביאה את הצד הנוסף של אותו עניין.
והעניין הוא,
נקרא לזה...
לזרום עם החיים,
אני אסביר.
לידה, כאמור, זה שיא החיים.
זה הדבר הכי טבעי שיש בעולם הזה, נכון?
להביא חיים לעולם.
כשאנחנו אומרים שמשהו טבעי...
אנחנו מתכוונים שזה טוב.
היום,
משהו ששייך לחשיבה המערבית שלנו,
שנבנתה על ידי כל מיני הוגי דעות לפני 300 שנה,
למשל, היה הוגי דעות בשם ז'אן ז'אק רוסו.
לא יודע,
שהוא אולי עיצב את זה יותר מכל בתרבות המערבית.
שהחיים הטובים,
החיים המאושרים,
זה להיות טבעי.
מה זה טבעי?
לזרום עם האינסטינקטים הבסיסיים של החיים.
אומר רוסו,
כל החינוך והטכנולוגיה וכל התרבות האנושית, זה מרחיק את האדם מהטבע שלו.
האדם, כן, הניסוח הידוע שלו,
אומר, הפרא האציל.
אדם צריך להיות פראי, וזה מה שנותן לו את ה...
אצילות,
זה מה שנותן לו את ה...
עכשיו, הדבר הזה שהוא מאוד קוסם, וזה לא סתם...
על זה נבנתה כל החשיבה המערבית,
שהאדם צריך להיות טבעי,
טבעי זה חירות,
חופשי,
לא משועבד לשום דבר.
הוא
צריך לזרום עם ה...
הדבר הזה לכאורה הוא יפה מאוד, אבל
יש בו בעייתיות מאוד גדולה.
כי כאשר אדם נכנס לראש הזה,
שאני צריך להיות טבעי,
אני כאילו זורם עם החיים as it is,
כמו שהם,
זה השורש לכל הבעיות במציאות.
ולכן
יולדת צריכה להביא קורבן כפרה.
מה עשיתי?
לא
עשיתי... לא, עוד פעם,
לא היא באופן פרסונלי עשתה משהו,
אלא
המציאות,
כל יולדת...
יולדת, הכוונה משפחה,
כל משפחה שמביאה חיים לעולם,
היא
צריכה להבין שצריך לרסן את הזרימה הזו.
זה לא כמובן רק בלידה,
אלא כאשר אדם יש לו איזה יצר,
יש לו איזה כעס,
יש לו איזה משהו שהוא רוצה להגיד,
והתחושה,
מה,
זה טבעי,
אני מוציא את זה לעולם,
אני מוציא את זה לעולם וכולי.
שוב, יש, צריך להוציא את החיים לעולם, אבל...
ולכוון את הדברים אל הכיוון
הנכון. ולכן יש לנו את מצוות המילה בתוך הסיפור שם בפרשת תזריע.
מה זה מילה?
מילה גם,
זה לוקחים את האיבר ההולדה של התינוק ו...
מוסירים ממנו את העורלה,
העורלה זה העור המכוספס, הגס שנמצא על איבר ההולדה,
שזה גם ביטוי למציאות של הגוף שפועל
בצורה בלי מעצורים עם כל היצריות שלו.
לא,
המצב הטבעי האמיתי של בני האדם,
אומרים שהאדם הראשון נולד מהול.
אחרי בני נוח התפתחה עורלה.
אנשים בטעות אומרים,
לא,
אני רוצה לחזור להיות טבעי,
לחזור להיות עם עורלה.
זאת אומרת, זו הטבעיות.
הטבעיות זה לתת ליצרים,
שהמצב באמת הוא המהול,
אתה מבין,
זו הנקודה הנכונה אצל ז'אן ג'ק רוסו ודומיו,
שבאמת במצב של גן עדן, באמת...
הטבעיות שלנו היא קדושה וטהורה ולא צריך לרסן אותה.
אבל מאז
שגורש מגן עדן,
מאז דור נוח,
כאילו כמובן מאז שהאנושות הופיעה בצורתה כפי שהיא,
כן,
ולא רק באידיאל האלוקי שלה,
אז לא,
העורלה היא ביטוי לאטימות,
היא ביטוי לגסות.
מצוות ברית מילה, היא באה להגיד לבן אדם,
צריך לרסן קצת את הטבעיות.
כמו יולדת,
היא צריכה להביא קורבן לידה,
כן,
הסיפור הדואלי.
טורנוסרופוס ורבי עקיבא,
ששאל אותו, טורנוסרופוס,
האם מעשי אדם נאים,
מה יותר טוב,
האם מעשי אדם או מעשי ידי הקדוש ברוך הוא?
הוא שאל אותו,
לכאורה הקדוש ברוך הוא יצר את גוף האדם עם עורלה,
אז
מה אתם,
מעשי אדם,
אנחנו אומרים פוגמים במה שהקדוש ברוך הוא יצר.
אמר לו רבי עקיבא,
ענה לו,
מה שנקרא,
הבין מה הוא שואל אותו,
ולכן ענה לו ככה והפתיע אותו. אמר לו,
לא, מעשי אדם נאים. הוא אומר לו,
זה שאנחנו מתקנים זה יותר מה שהקדוש ברוך הוא ברא,
איך זה יכול להיות.
אמר לו רבי עקיבא,
הנה תראה,
שם יש חיטים ויש גלוסקאות,
נכון?
הקדוש ברוך הוא ברא
חיטה בעולם.
אבל אתה לא אוכל את החיטה כמו שהיא.
הרי החיטה היא טבעית וזה וזה?
לא.
אתה עושה גלוסקאות, אתה עושה לחמניה.
לחמניה זה משהו שאנחנו לוקחים את הטבע
הגולמי ומעבדים אותו על ידי שכל,
על ידי מדע,
על
ידי חקלאות.
אז הנה,
אתה רואה שהמציאות השלמה היא שהקדוש ברוך הוא יצר משהו גולמי במציאות,
טבעי.
אנחנו מעבדים אותו, וזה הטבע האמיתי שלו.
זה
בעצם מה שהקדוש התכוון, כן?
זה השיבה לגן עדן,
וזה הרעיון של מצוות המילה והיולדת.
כן, אני אוסיף רק בדרך סוגריים ש...
המדרש שציטטתי בהתחלה,
שהיולדת מביאה קורבן על זה שהיא נשבעת,
שהיא לא תלד יותר,
זה ביטוי לכך שאדם
שלא מבין שצריך לרסן את החיים, והלידה צריכה לבוא
גם כשיש כאן איזה משהו צריך לכפר עליו,
אלא כשאדם נמצא בראש כזה של אה,
זה מה שאני וכולי,
הרבה פעמים הוא באיזשהו כעס אומר,
אני לא אוהב יותר חיים לעולם.
זאת אומרת, כאשר אדם הוא...
לא מתחבר לטבע האמיתי שלו,
שהוא כאמור עם ריסון ותיעול,
אלא אדם רוצה לחיות באופן פראי,
אז זה גורם למצב של איסורי מצפון,
שאומר,
אה,
אם זה ככה בעצם לא צריך חיים בעולם.
זה כבר הצד ההפוך של המטבע,
שלא תסתבכו פה מרוב הפילוסופיות,
שלמשל הנצרות הקתולית,
היא אומרת, זה שבן אדם,
זה שהקדוש יצר את העולם טבעי,
הם לא מבינים את זה ש...
צריך לטהר ולתקן את המציאות.
אלא המציאות הטבעית היא, כמו שהם אומרים,
זה להיות
מגס ובהמי וכולי,
אז
באמת זה לא טוב לחיות,
ולא טוב להביא ילדים לעולם וכולי.
אז זה כאילו הניסוח של המחז"ל,
שמו את זה בשבועה של היולדת,
שהיולדת כאילו היא,
יש לזה צד שהיא...
שאם היא לא מכוונת נכון,
אז היא גם לא רוצה להביא חיים לעולם.
זאת אומרת, מי ש...
אם אני מסכם את הנקודה הזו,
הרעיון של פרשת תזריע זה ללמד את הבן אדם שצריך,
שהחיים לא...
גם הלידה,
כן,
גם כל הטבעיות של החיים היא זקוקה לריסון,
וזה בעצם החזרה לטבעיות האמיתית.
רק שכאשר
אדם לא מבין את זה,
אז לפעמים הפוך על הפוך,
אדם אומר,
כן,
צריך לחסל את החיים, אבל...
לא במשמעות של היהדות, של לרסן את החיים,
אלא במשמעות של,
אז כבר החיים לא שווים כלום,
או שאני פראי לחלוטין, או שאני בכלל לא מביא חיים לעולם.
זה שני הכתבים שהאנושות נמצאת בהם.
נקרא לזה הצד החילוני,
הפראות,
הזרימה,
בלי בקרה,
לעומת הצד הדתי הנוצרי של חיסול החיים.
היהדות זה משהו שהוא באמצע.
אנחנו...
רוצים את החיים,
אבל שיבוא מתוך ריסון ועידון,
ואז בוודאי,
אחרי שפוריים יולדים,
אנחנו מולידים עוד ילדים,
כמה שיותר.
וזה החלק השני של פרשת הזריע,
זה המצורע.
מה זה צרעת?
צרעת
זה ביטוי לכך, חז"ל אומרים, על מה מגיעה צרעת?
על לשון הרע.
לשון הרע,
שאדם פטפט בחוץ,
זאת אומרת, אדם נמצא שוב בעמדה כזו שאין
ריסון לחיים, והוא הולך ומדבר לשון הרע,
לשון הרע זה פשוט המקום שבו הכי
בא לידי ביטוי החוסר ריסון של החיים,
מה,
זה
טבעי לדבר,
זה טבעי להגיד, מה שעולה לי עכשיו באינסטינקט,
אני ישר מוציא החוצה,
וזה הצרעת,
צרעת,
כן,
היא מופיעה בפרשת הזריע,
יש
כמה סוגי צרעת,
יש שאת, שאת זה כאילו שה...
זה נישא על העור,
כן,
רואים איזה כתם כזה שהוא כביכול,
הוא נישא על העור,
אז
חז"ל מתארים שהוא על מישהו מתנשא,
בן אדם גם כזה שזורם,
מדבר לשון הרע לאחרים וכולי,
הוא מתנשא עליהם,
יש ספחת,
שזה לא רק רואים כתם, אלא ממש יש איזה גלד,
שמסתפח עליו,
גם אדם שהוא לא שולט בעצמו וכולי,
אז הוא סוג של ספחת לחיים,
כן?
הוא לא מתחבר אל השורש של החיים, והוא כזה משהו מבחוץ,
שהוא
לא מתעכל בתוך הנורמליות של החיים.
ויש בהרת, בהרת זה...
נו,
זה נהיה הכול לבן.
כן,
כל העור,
צבע העור נהיה לבן,
גם אדם בטוח שהוא לבן,
שהוא מושלם.
צרעת, על סוגיה שונים,
היא ביטוי שוב לבן אדם שזורם עם הטבעיות שלו ללא בקרה.
והדבר הזה מביא את
העונש שלו, צרעת.
מה זה צרעת?
שוב,
אדם שניסה להרגיש שהוא מושלם,
ואנחנו יכולים לזרום עם החיים,
עם הכוחות שלו,
בלי ריסון.
אז הנה, עכשיו...
כולם רואים את הפגם שבו,
הוא
צריך לצאת מבודד,
זה נראה כבר פרשת מצורע,
כן,
איך הריפוי של הצרעת, וזה כאמור פרשת תזריע.
אז פרשת תזריע,
כאמור,
על שני חלקיה,
גם על הצד של הקורבן יולדת,
וגם הנושא של הצרעת, זה מבטא
את הרעיון שבן אדם,
צריך להיזהר לא לזרום עם הטבעיות המדומיינת שלו,
כלומר הצדדים,
הגסים,
הזורמים ללא בקרה,
ולחזור להיות לטבע האמיתי שלו,
למשהו באמת,
שזה הטבע בגן עדן, הטהור,
הקדוש,
המשמעות של החיים,
האלוקות,
הקדושה,
שזה מופיע את העולם הזה,
אבל מתוך כיוון...
כיוון נכון, ולא, שוב, אנחנו
בעולם הזה שאנחנו עוד לא בגן עדן,
אז אנחנו צריכים פה את כל מיני
דברים שיאפשרו לנו לשוב לגן עדן,
לשוב אל העולם האמיתי והטהור שלנו.
וכעת, כאמור, אנחנו מגיעים להפטרה.
בהפטרה,
הסיפור הוא, כאמור, בספר מלכים
זה מתחיל בסוף פרק ד' וזה ממשיך לפרק ה'.
שמתוארים שם,
מתוארים שם הנבואות והניסים שעשה אלישע הנביא,
וזה מתחיל,
ובא איש מבעל שלשה,
ויבא לאיש האלהים לחם בכורים,
עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלון,
ויאמר, תן לעם ויאכלו.
החז"ל,
אנשי כנסת הגדולה,
קבעו את ההפטרה הזו,
להתחיל מהפסוקים פה,
כדי להראות לנו שוב,
שאלישע הנביא,
שהוא הביטוי שוב לחיים.
הניסים,
התיאורים וכולי,
אז הוא מביא את הפרנסה לעם ישראל,
כן,
הוא מקור החיים של עם ישראל,
וכן, שאיש מביא לו לחם ביכורים, ואז
הוא אומר לאישה למשרת שלו,
תן את זה לכל העם,
לציבור הגדול,
והם יאכלו מזה,
והיה אומר משרתו,
מה ייתן זה לפני מאה איש,
איך זה יספיק,
למאה איש,
עכשיו יש לו 20 לחם שעורים,
הוא אומר,
תן לעם ויאכלו כי כה אמר אדוני אכול
ואותר ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו כדבר אדוני.
בסדר? אז זה נקודה אחת שאנחנו רואים שאלישע הוא מקור החיים של
העם ישראל ומתוך כך אנחנו מגיעים כאמור אל עיקר ההפטרה שזה פרקי
ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול לפני אדוניו ונשאו פנים
כי בו נתן ה' תשועה לארם,
והאיש היה גיבור חיל מצורע.
טוב, שימו לב, כאן אנחנו
מגיעים אל הפואנטה.
נעמן, דמות
שפעם ראשונה אנחנו שומעים עליו,
הוא היה שר צבא מלך ארם,
איש גדול לפני ה',
ונשאו פנים,
יש כאן איזה,
מה שנקרא,
מרימים פה לנעמן.
מאיפה הגיע הנעמן הזה?
אנחנו פה מדברים שנעמן היה שר צבא מלך ארם.
הפעם האחרונה שנפגשנו עם הארמים,
שהם היו האויב המרכזי באותה תקופה,
זה בספר מלכים א',
פרק חטט,
ששם מתואר שהייתה מלחמה גדולה בין ישראל עם המלך אחאב.
לבין ארם,
ובקרב הזה,
ישראל כבר עמדו לנצח,
ואז כתוב שאיש משך בקשת לתומו.
היה איזה מישהו שם ב...
בצבא ארם, שככה ירה חץ ככה על עיוור,
והחץ הזה פגע במלך אחאב, וזה בעצם הכריע את ה...
בדיוק לא הייתה שם הכרעה,
שם בסוף זה סוג של תיקו,
אבל קיצור,
ישראל איבדו את היתרון שלהם בגלל אותו איש שמשך בקשת לתומו.
זה, ומלך ישראל מת.
חז"ל מתארים שהאיש שמשך בקשת לתומו, זה היה נעמן.
זאת אומרת, נעמן הוא ביטוי לאיזה דמות אנונימית,
חייל מהשורה שהתמזל מזלו, עלה לגדולה.
כמובן, הנביא אומר,
כי בו נתן השם תשועה לארם.
הקדוש ברוך הוא
בחר בו לתת את התשועה לארם,
ואז זה הפך אותו לסלב של ארם,
והוא הפך להיות שר הצבא,
ואיש גדול,
ונשוא פנים,
ורואים פה המלך דואג לו וכולי,
והאיש היה גיבור חייל מצורע.
אתם מבינים?
זה מה שדיברנו קודם.
נעמן הוא ביטוי לצד האנושי הזה,
של אדם ש...
מה שנקרא, יולד, כן?
דיברנו קודם על לידה,
שזה ביטוי להצלחה,
לחיים הטבעיים, לאדם שמדבר לשון הרע,
שמתי אדם
הוא יולד ומדבר לשון הרע?
כאשר הוא...
צלם,
כאשר הוא איש גיבור,
נשאו פנים וכולי,
כולם מעריצים אותו,
נאמן,
זה הווינר,
השיא המצליחנות האנושית.
והוא מקבל צרעת.
זה הרעיון היה של הצרעת,
כמו הקורבן יולדת,
כמו ברית מילה,
מה שנקרא,
תרגיע עם הטבעיות והזרימה של החיים ומה שבא לי וכולי וכולי.
ואז,
ממשיך הנביא מתאר,
ארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה ותהי לפני אשת נעמן.
זאת אומרת, הארמים,
מי שהתבלבל,
הם לא חברים שלנו,
בסדר?
הם ממשיכים לפשוט בעם ישראל, שובים שם שבויים,
חוטפים אנשים,
יצאו רשעים גדולים.
ותאמר אל גבירתה, אותה נערה,
אך לו אדוני לפני הנביא אשר בשומרון,
ואסף אותו מצרעתו.
הנה, מקבלים מודיעין, חטופה,
שיש נביא בשומרון, שיכול אולי לרפא את הצרעת.
ויבוא ויגד לאדוניו לאמור,
כזאת וכזאת דיברה הנערה אשר מארץ ישראל.
פששש,
טוב.
ויאמר מלך ארם,
כן, אומר לנאמן, לך בוא ואשלחה ספר אל מלך ישראל,
וילך ויקח בידו עשר כיכרי כסף וששת אלפים זהב ועשר חליפות בגדים.
ויבוא הספר,
אל מלך ישראל לאמור,
ואתה כבוא הספר,
כן,
האיגרת הזו אליך,
הנה שלחתי אליך את נאמן עבדי,
ואספתו מצרעתו.
שימו לב איזה מעמד נמצא נאמן.
מלך ארם
הולך,
ולמרות שהוא נמצא במלחמה עם ישראל וזה,
הוא מוכן פה לעשות קשרים דיפלומטיים,
מביא כסף וזהב וזה,
רק כדי לרפא את השר החביב עליו,
את הסלב של הממלכה,
את נאמן.
עוד פעם,
מה עוד אפשר,
תבין,
לאיזה עוד פסגה בן אדם יכול להגיע פה בעולם הזה,
שהמלך הוא דואג לך,
הוא מביא הכל, החיים מחייכים אליך.
חוץ מזה שיש לך צרת.
חוץ מזה שהקדוש ברוך הוא מביא לך כל מיני דברים שמזכירים לך.
קצת להוריד את האף.
פחות להתנסה ולהיות צף על ולהיות מישהו בהיר שבטוח שהשמש זורחת מהבטן שלו.
מסתבר שעם כל ההצלחות יש...
אם אתה לא מי שאתה באמת,
אם אתה לא חוזר לטבעיות,
אתה רחוק,
קדושה,
ואתה מנסה לזרום פה עם החיים,
ולזה אתה קורא טבעיות ושלא צריך לרסן,
אז מסתבר שהמציאות קצת יותר מורכבת.
טוב, ואז מה ההמשך?
ויהי כקרוא מלך ישראל את הספר, ויקרע את בגדיו ויאמר,
האלוהים אני,
להמית ולאחיות,
כי זה שולח אליי לאסוף איש מצרעתו,
ודעו נא וראו כי מתאנה הוא לי.
זה עולה, המלך ישראל, תבין איפה זה נפל עליו.
יש פה
עוד את המלך ישראל,
זה כאילו מישהו,
נקרא לזה,
האחראי פה על הצדדים הטכניים,
החילונים בעם ישראל.
אני לא יודע,
מה לי פה לרפאות?
הוא רוצה שאני ארפא אותו מצרעתו?
זה לא, אין לי פתרון.
מה אנחנו?
אנחנו יותר מארם. ארם זה שיא הטכנולוגיה, שיא הרפואה.
גם אם אנחנו הולכים רק על הצד האנושי,
מה באים אל
עם ישראל?
המלך ישראל, במקרה הזה לצערנו,
הוא לא
מלך ישראל במשמעות העמוקה,
אלא הוא ישראל באותה תקופה שלא חי על פי הטבעיות שלו,
ויש להם איזה...
מישהו שחושב שמדינת ישראל ועם ישראל זה בסך
הכל מדינה של אותו דבר כמו גויים,
רק נמצאת באיזה מקום מסוים שנקרא ארץ ישראל,
מה יש לנו לתרום לעולם?
שוב,
רפואה,
כלכלה,
טכנית,
טוב,
בסדר,
זה גם יש במקומות אחרים.
אומרים לך, ישראל, מה,
אין לי איך להושיע פה את הצרעת.
ואז אומר אליו,
ויהי כי שמוע אלישע איש האלוהים,
כי
קרא מלך ישראל את בגדיו,
וישלח אל המלך לאמור, למה קראת בגדיך?
יעבור נא אליי וידע כי יש נביא בישראל.
אומר אלישע למלך,
אתה שכחת,
מה התפקיד של עם ישראל בעולם?
נכון,
מי שמנסה רק לחיות פה בעולם הזה וכולי,
בסדר,
יש גם שם עם ישראל בסוף,
יש לו את הכלכלה הכי מוצלחת, הרפואה הכי מוצלחת,
והרופאים הכי בעולם, זה יהודי, בסדר.
אבל ברמה,
נקרא לזה החיצונית,
פה הייחודיות של עם ישראל לא,
אם אנחנו מסתכלים על צרעת,
על
פגעי העולם הזה,
רק ברמה של פגעי העולם הזה,
אז לכאורה אין לנו מה לתרום יותר מאשר עמים אחרים.
אבל אם אנחנו מבינים
שהחיים זה לא רק העולם הזה,
אלא החיים זה העולם הפנימי, העולם הבא,
וצרעת היא ביטוי לזה שבן אדם לא אמור להתמכר לעולם הזה,
כאן בדיוק זה התפקיד של הנביא בישראל.
אומר לו אלישע,
הוא הגיע אל המקום הנכון,
בוא אנחנו נלמד אותו. מה הטבע האמיתי של האדם?
אנחנו רואים הרבה פעמים את ההפטרה הזו,
פרשת תזריע,
סביב יום העצמאות של מדינת ישראל.
זה גם קשור לנקודה הזו,
מבינים?
לשוב אל העצמיות, לשוב אל הטבעיות האמיתית שלנו.
מה הייעוד של עם ישראל בעולם,
שהוא מיושם דרך מדינת ישראל?
שוב,
האם להיות סטארט-אפ ניישן והייטק וזה,
זה הכל טוב,
הכל נכון.
אבל יש משהו יותר גדול,
נבואה.
ללמד את העולם כולו,
מה הטבעיות האמיתית של החיים,
לאן צריך לשוב,
זה התפקיד שלנו.
ויהי, סליחה,
ויבוא נעמן בסוסו וברכבו, ויעמוד פתח הבית לאלישע.
שימו לב, נעמן, כאן אומרים,
בעל העקדה,
רבי יצחק ארמה,
עקדת יצחק,
הוא אומר את זה,
הוא אומר את זה גם במלבים, כמה מקומות
פה, שנעמן הוא טיפוס מאוד מאוד קצרוח.
אדם גס,
טבעי,
אדם שעלה לגדולה בבת אחת וכולם מקרקרים סביבו וכולי.
אז כל ההתנהלות של פה היא התנהלות כזו של ייצוג.
אדם שכמו שדיברנו קודם,
זורם עם היצרים שלו בלי שום ריסון,
בלי שום דחיית סיפוקים.
דבר ראשון, הוא בא,
כן, איך הוא בא?
בסוסו וברכבו,
ויעמוד פתח הבית לאלישע,
הוא אפילו לא נכנס לאלישע.
הנה הוא מגיע עם הסוס והרכב,
יאללה,
טוב נעמן,
בוא נראה פה מה הנביא הזה יכול לעזור לי.
ויבוא נאמן בסוסו ורכבו ויעמוד פתח הבית לאלישע,
וישלח אליו אלישע מלאך לאמור, הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן,
וישוב בשרך לך וטהר.
ויקצוף נאמן, וילך ויאמר,
הנה אמרתי אליי,
יצא יצא,
שהנביא יצא אליי,
ועמד וקרא בשם השם אלוהיו,
והניף ידו אל המקום ואסף המצורע,
הלא טוב אבנה פרפר נהרות דמשק מכל מימי ישראל,
הלא ארחץ בם וטהרתי,
ויפן וילך בחמה.
שאמרנו, טיפוס עצבני.
הוא אומר,
מה זה,
הוא לא יוצא אליי ושולח לי שליח.
אני נאמן, שר צבא רב, אתה אמור לצאת ולהשתחוות לי.
דבר שני, מה זה ההצעה הזו?
הולך ותרחץ בירדן. אני יכול ללכת ל...
לא, בירדן.
נאמן הוא אף טיפוס של טיפוס שמגיע לו פרס.
של אחד שללא שליטה וללא רסן, אחד שפה...
חושב שהחיים פה,
הטבעיות הלא טובה של החיים,
לא הטבעיות של גן עדן,
היא
הדרך שמתנהלים נכון.
מה אומר לו אלישע?
לך תרחץ בירדן.
ירדן זה הגבול של ארץ ישראל.
עם ישראל נכון,
ישוע וזה,
הם חוצים את הירדן,
נכבוש את הארץ,
שם מדהים את המצבה,
את הבריטים הקדוש בו.
המעבר בין חוץ לארץ לארץ ישראל,
המעבר בין גלות לגאולה,
המעבר בין חיים גסים,
מנוולים,
לבין חיים שהם החיים הישראלים בתוך ארץ ישראל,
העצמיות, הטהרה,
החיבור אל הנקודה הפנימית.
המערל בחידושי אגדות אומר שנער הירדן הוא נער מיוחד.
אני לא אומר את זה על פי איזה גמרא,
זה שהוא יוצא ממערך.
יוצא ממערך.
כן,
לא
ברמה עכשיו הגיאוגרפית,
עכשיו
ברמה הרוחנית.
בארם מקום נסתר.
נהר הירדן זה נהר של ענווה.
מי שטובל בירדן אומר אלישע לנעמן, שר צבא ארם,
לך, תשנה את אפיק הזרימה של החיים שלך.
לך, תשוב פנימה, שמצורה מתרבה
מצרעתו.
שוב אל הנקודה הפנימית והטבעית.
ואז, כאמור, נאמן בשלב ראשון,
הוא לא בנוי לזה.
ויקשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו, אבי,
דבר גדול הנביא דיבר אליך,
הלא תעשה.
ואף כי אמר אליך, רחץ.
העבדים שלו, שוב, אלה שהם לא...
שמרגישים בגג העולם.
אנשים שהם
עם יותר יישום של החיים.
אומרים לו,
בוא,
בוא,
תקשיב,
בוא, יש בחיים,
יש משהו ללמוד,
כן?
אתה ז'אן ז'אק רוסו, אתה חושב שהחינוך,
לא צריך חינוך ולא צריך כלום ופשוט צריך לזרום.
תקשיב, מלמדים אותך משהו, שיש משהו שאפשר להשתנות.
וירד ויטבול בירדן שבע פעמים כדבר איש האלוהים וישוב בשרו.
כבשר נער קטן ויתהר.
אומר בעל העקדה,
מה קרה לנאמן?
הוא עבר הכנעת הנפש.
זה הביטוי שהוא משתמש, זה ביטוי מקסים.
חשבתי לקרוא לשיעור הכנעת הנפש.
אז אמרתי, בואו נקרא לשיעור, תהיה מי שאתה באמת.
אז זה,
הכנעת הנפש.
הוא טובל בירדן,
ציוני,
והבשר שלו הופך להיות כבשר נער קטן.
זוכרים, דיברנו, היולדת, הלידה של החיים.
למה אנחנו כל פעם שאנחנו רואים ילדים קטנים,
תינוקות,
נכון? זה גורם לנו כזה תחושה.
היא תינוק,
נער קטן, זה...
מזכיר לנו,
כן, זה מהדהד לנו בנפש את העמדה הזו.
עוד לפני כל הסטיות,
עוד לפני כל הבלבולים בדרך,
את הטהרה האמיתית שהקדוש הוא יצר את העולם,
את הטבעיות הזו של גן עדן.
זהו, אדם שב והוא,
אתה יודע,
זה אגב כל הרעיון של טבילה במקווה,
מה הרעיון של מקווה גם,
גם נטילת ידיים וזה,
לוקחים מים בכמות כזו שהם ביטוי כאילו למשהו,
טבעי,
טבעי,
שוב,
הטבעי שאנחנו מדברים עליו,
האמיתי,
כן, ה-40 סאה של המקווה,
או רביעית מים של נטילת ידיים,
תלוי לידיים,
תלוי לכל הגוף,
זה כאילו מקור מים עצמאי.
משהו שהוא לא מגיע על ידי אדם,
על ידי שאיבה,
על ידי ברזים,
לא משנה.
שבה
נטילה אנחנו כן מביאים בכלי הזה,
ואנחנו שמים את זה עכשיו בכלי ובמקווה זה מים,
מי גשמים,
שזה כאילו ביטוי לעולם הטהור של אלוהים,
לעולם שלפני שבני אדם קלקלו.
זו הטבעיות האמיתית,
שוב,
לא הטבעיות הפראית פרועה הזו,
שאלה,
תהיה ילד,
תחזור לעולם של אלוהים, כלומר,
תלך עם התאוות שלך.
תלך לעולם של גן עדן,
שבן אדם מה שהניע אותו זה הפנימיות,
וזה מה שעכשיו מבדיל,
שבעולם הזה צריך ריסון וכולי.
זה התהליך שעובר על נאמן,
ואז מה קורה?
וישוב אל איש האלוהים,
הוא וכל מחנה,
ויבוא ויעמוד לפניו ויאמר,
אמנם ידעתי כי אין אלוהים בכל הארץ,
כי אם בישראל,
ואתה קחנה ברכה מאת עבדך, כן, בוא, קח מתנה ממני.
האמן,
מה שנקרא, הוא סוג של חסיד אומות העולם כזה,
אתה מבין? הוא מצטרף עכשיו,
לא יודע,
ליתרו,
לרחב,
לכל מיני דמויות
פונים ש...
מבינים שיש אלוהים אלא בישראל, שמקור הברכה, מקור האמת,
זה נמצא במשמעות של החיים,
שעם ישראל הוא זה,
שזה התפקיד של מדינת ישראל,
של עם ישראל.
לשם זה נמצא.
קשור גם,
אנחנו יום העצמאות,
תמיד מגיע גם עם יום הזיכרון לחללי צהל,
גם קשור לזה.
שאנחנו נפגשים עם מוות, שאנחנו נפגשים עם קושי.
זה גם גורם לבן אדם לשוב פנימה.
העולם הזה שהיה נראה,
הדמות הזו שהיה לידי וצחקה וזה,
היא כבר לא איתנו.
זה גורם לבן אדם להבין שאין אלוהים אלא בישראל,
בישר אל,
במציאות.
שם העושר של החיים נמצא,
לא בעולם הזה על המוגבלות שלו.
זה מה שהולך ונאמן, והעולם, תהליך שהעולם כולו
ילך ויבין.
וכמובן, אלישע אומר לו,
ויאמר,
חי אדוני אשר עמדתי לפניו,
אם אקח.
ויפצר בו לקחת וימאן.
כאילו, מה, אומר לו אלישע, מה אתה חושב?
אנחנו צריכים את הכסף שלך.
זה בדיוק מנוגד לכל המהות.
כל הרעיון זה להגיע פנימה,
אל הנקודה הפנימית,
שאדם לא לוקח,
אלא נותן.
שהוא מתחבר אל השפע,
הוא מוליד בעולם,
וזה,
לא,
נראה לך שאני צריך פה את הכסף?
חס ושלום.
ויאמר נאמן,
ולא יותן לעבדך משא צמד פרדים אדמה.
אני,
תן לי בקשה,
אומר לו,
צמד פרדים אדמה,
כי לא יעשה עוד עבדך עולה וזבח כלולים לחיים,
כי אם לאדוני.
אומר לו, נאמן,
אתה צודק.
אנא, תיתן לי.
אדמה מאדמת ארץ ישראל, צמד פרדים ואדמה, שוב,
את
המציאות החומרית,
אבל מתוך כאן,
הקרקע של ארץ ישראל.
אני מבין שפה בארץ ישראל ובמדינת ישראל, עם ישראל,
יש חיים פה בעולם הזה,
שהם מחוברים אל נהר הירדן,
שמחוברים אל הנקודה הפנימית,
לא המציאות החיצונית וכולי,
ששם אני גם מביא קורבן כפרה,
כמו העובד שם,
אני מבין איפה הנקודה הפנימית שצריך להתחבר אליה.
ולדבר הזה,
יסלח אדוני לעבדך,
בבוא אדוני בבית רימון,
להשתחות שמה, והוא נשען על ידי,
והשתחוותי בבית רימון,
והשתחוותי בבית רימון,
יסלחנה אדוני לעבדך,
בדבר הזה.
הוא אומר לו,
רק תראה,
יש לי בעיה,
אני עדיין עובד אצל המלך ארם,
אז כשהוא הולך להשתחוות,
הוא נשען עליי,
אני...
תנו לב, יש פה מהפך שנאמן עובר,
שזה ביטוי למהפך שהעולם כולו יהיה לעתיד לבוא,
שהעולם כולו יתרפא מהצרעת שלו,
שהעולם כולו יבין איך מביאים לידה לעולם,
איך עושים ברית מילה,
איך לוקחים את החיים ומחברים אותם אל הנקודה.
עכשיו,
תבין,
עיר סוגרה עם ה...
עכשיו,
תחשבו,
נאמן היה אמור עכשיו ללכת עם כל ה...
הדבר הזה להיכנס חזרה לארם ולעשות שם מהפך,
לשנות את העולם כולו.
ארם, זו הייתה אז המעצמה.
לשנות את התרבות עכשיו בעולם המערבי,
בארצות הברית.
מה קרה?
כי אם תמשיך הסיפור, מה קרה?
גיחזי,
המשרת של אלישע,
הלך,
רץ אחרי נאמן,
אומר לו,
לא, לא, לא, בעצם תן לי כסף וכולי,
ואז נאמן נותן לו חליפות בגדים,
עניינים.
ונאמן,
מה שנקרא,
אומר, אה,
בעצם אז היה פה איזה תרגיל שאילישע לא רצה לקחת כסף,
אבל בעצם הנביאים הם כן רוצים כסף.
זאת אומרת,
זה הדבר כן מה שחשוב בעולם הזה,
זה החומריות וכולי.
והלכה פה כל ההשפעה, ולכן גיחזי
נענש בצרעת עד יום מותו וכולי.
נגיע עוד בהפטרת מצורע,
מה קרה לו שם לגיחזי,
המשך הסיפור,
אבל תבינו, מה הוא הרס פה.
והוא הרס את כל ההזדמנות הזו לשנות את העולם,
לשנות את האנושות.
מכל מקום,
אבל זה כבר לא מופיע פה בהפטרה,
זה המשך הנביא.
ההפטרה מסתיימת,
ויאמר לו אלישע, לך לשלום וילך מאיתו כברת ארץ.
הולך ומלווה אותו קצת,
נותן לו ככה מארץ ישראל עוד איזה טיפה של נשימה
לקראת העולם הזה הגוי שאתה חוזר אליו.
אז מה אנחנו רואים פה בהפטרת תזריע?
שוב.
תהיה מי שאתה באמת,
בסדר? הרעיון של פרשת תזריע,
אמרנו,
זה
פרשה שמלמדת האדם שהטבעיות בצורתה הלא טובה,
הטבעיות,
כמובן מה שאנשים קוראים היום האינסטינקטים,
היצרים,
התחושות הבסיסיות שלא קשורות לעומק ולנפש והנשמה,
אלא של הגוף.
זה החיים, ולכן אני...
יולדים, ולכן לא צריך ברית מילה,
ולכן אפשר לדבר לשון הרע.
פרשת תזריע
כשיולדים צריך להביא קורבן כפרה, צריך להבין
שהלידה כמו שהיא, זאת לא סוף פסוק,
וצריך לעשות פה ברית מילה,
ולחשוף את הטבע האמיתי,
ולהסיר את העורלה.
שאנחנו היום נמצאים בתוך העולם שלנו.
ומי שלא מבין את זה,
ממשיך לזרום ולפטפט עם העולמו הגופני ומצטרע.
ועכשיו מגיעה ההפטרה ולמד אותנו שהעולם כולו,
שר צבא ארם
איך בן אדם אמור להתנהל
בתוך עולמנו?
על ידי שהוא טובל בירדן, שהוא מתחבר אל
המקור הנסתר, אל הפנימי, אל הטבעיות האמיתית,
וזה מה שמאפשר לו ללכת ומתו,
תחילת תיקונים
הולך באמת ומגיע,
כאמור,
הולך ושב לגן עדן.
שנזכה כולנו
אמן.
