טוב, שלום לכולם, יום עצמאות שמח.
אנחנו כחלק מהסדרה שלנו השנה, שאנחנו לומדים הפטרה של הנפש,
אז כזכור,
מעבר להפטרות של פרשיות השבוע,
יש גם הפטרות שתוקנו בידי חז"ל,
אנשי כנסת הגדולה,
ביחס גם למועדים מיוחדים,
אם זה...
שבת חול המועד,
ואם זה ראש חודש,
וערב ראש חודש וכולי,
וחכמי כל דור ודור קובעים לנו גם קריאה בהפטרה מהנביא,
באירועים שמתחדשים בעם ישראל,
וכמובן יום עצמאות, החג הגדול שהתחדש בדורות שלנו,
אז הרבנות הראשית קבעה שבימים הללו,
ביום עצמאות,
אנחנו קוראים את ההפטרה מספר ישעיהו.
פרק י',
פסוק ל"ב,
עוד היום בנוב לעמוד,
וקוראים כאמור מפרק י',
פסוק ל"ב,
עד פסוק,
עד פרק י"ב, פסוק ו'.
בסדר? זה ההפטרה של יום העצמאות.
וההפטרה הזו בפשטות,
כן,
אנחנו מנסים להסביר קודם כל את ההסבר הפשט
של הקשר בין ההפטרה לבין עיצומו של יום,
או הקריאה בתורה,
במקרה הזה אין לנו דווקא קריאה בתורה של יום העצמאות,
אבל הרעיון של הקשר,
שזה פסוקים שמדברים על המשיח,
מדברים על הגאולה של עם ישראל.
לכאורה אפשר היה להגיד שאולי היה מתאים חזון העצמות היבשות בנביא יחזקאל,
היה אולי יותר מתאים לזה,
אבל זה כבר,
מה שנקרא,
נתפס.
נתפס לשבת חול המועד פסח.
טוב,
אז מכל מקום זו הסיבה כנראה שנקבע שזו ההפטרה שקורים ביום העצמאות.
ואנחנו פה בשיעור מנסים לתת,
כמו תמיד,
איזשהו מבט עומק.
לא רק לפשט הפסוקים,
בסדר,
משיח,
גאולה,
אלא גם לנסות לראות איך,
ברוך השם,
יש איזו השגחה אלוקית שכאשר קובעים הפטרה מסוימת,
פסוקים מסוימים לקרוא ביום ובסביב איזה פרשה,
יש איזה קשר נפשי עמוק.
כן, נבואה שנצרכה לדורות, שהנבואה הזו בספר ישעיהו,
פרק י'
וי"א וי"ב, כן,
הפסוקים הללו מתאימים מאוד לכל הנושא,
נקרא לזה הנפשי העמוק של העצמאות,
שכאמור,
הוא מתחדש בדור שלנו,
אבל הוא הולך ומתגבר, ובעזרת השם עוד ילך ויתגבר.
מדור לדור.
אז זו הנקודה.
על מה אנחנו חוגגים יום עצמאות?
ההבנה הבסיסית ביותר,
אנחנו חוגגים את יום עצמאות,
שהיא כמובן גם הבסיס להכל,
זה שעם ישראל,
ברוך השם,
אחרי אלפי שנים של גלות,
עם ישראל חוזר לארצו.
נו.
הנה חוזר לארצו,
אז מה הסיפור הגדול?
ההסבר, כאמור,
ברמת המעגל,
נקרא לזה החיצוני ביותר,
שיש לנו עכשיו ביטחון,
נכון?
אבל זה בדרך כלל מציינים ביום העצמאות,
בניגוד לאלפי שנים בגלות,
שהיינו למשיסה והיינו כעלי נידף,
וכל אחד היה יכול לעשות לנו מה שהוא רוצה, ברוך השם,
זכינו למדינה.
זה כבר אנחנו מודים ומהללים לקדוש ברוך הוא בכל שנה ושנה,
ומי שלא רואה את זה מקלה.
בקיצור, יצטרך להסביר בבוא היום לקדוש ברוך הוא איך הוא לא
הכיר טובה על הדבר שסבינו וסבתותינו חלמו עליו כל השנים.
תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים,
לשוב לארץ ישראל,
להקים פה מחדש את עם ישראל וארץ ישראל ותורת ישראל.
איך הדבר הזה קשה לראות אותו היום,
טוב,
זה נושא בפני עצמו,
אבל מכל מקום רוב עם ישראל, וזה הולך ומתגבר עם השנים
גם במקומות שעוד טיפה לוקח להם זמן עד שהסימון נופל,
רוב עם ישראל מבין שהדבר הראשון הביטחון,
העם ישראל בארצו,
אנחנו יש לנו פה כוח מגן,
מגנים על עצמנו.
ואני עושה פה הערה,
כל אלה,
מה,
אבל הנה היה אסון,
כמו שמחת תורה,
או אסונות,
כמו מלחמות,
וזה,
בסדר,
בסדר.
כל האסונות והמלחמות שעם ישראל חווה פה בארץ ישראל,
הם
כאין וכאפס.
מבחינה ביטחונית,
דבר ראשון,
אני מדבר פה ברמה,
עוד לפני שנדבר פה על הרמה העקרונית,
הרוחנית,
הנפשית,
שאדם הוא עצמאי,
וזה אומר אפילו ברמה הזו שמי ש,
איך אומרים,
זה המקסימום שהוא יכול להגיע איפה,
איפה הורגים אותי יותר,
איפה כואב לי יותר,
אז כן,
בארץ ישראל,
במדינת ישראל,
עם כל הקשיים,
זה המקום הבטוח ביותר ליהודים מזה אלפי שנים. אז
זה כאמור ההסבר הראשון שאנחנו מציינים את יום העצמאות.
הסיבה הנוספת, שהזכרנו אותה גם קודם,
זה גם השיבה לארץ ישראל.
כן,
נכנסים פה כבר יותר לעומק,
לא רק הרעיון שיש לנו פה מקום בטוח,
מקום בטוח, תגיד,
טוב,
אולי נמצא בגלות גם איזה מקום בטוח.
אין,
לא יודע, אוגנדה או מקומות מהסוג הזה.
טוב,
אז מעבר לזה שבארץ ישראל,
במדינת ישראל,
ברוך השם,
יש
מקלט בטוח לעם היהודי,
יש כאן את מצוות יישוב ארץ ישראל.
בסדר,
לא
ניכנס גם לכל הסוגיה הזו,
וגם פה אלה שקצת באלפי שנות גלות הלכו לאיבוד ביער,
וכבר שכחו קצת מה...
אנחנו אומרים,
איפה המקום הטבעי של עם ישראל,
וזה כאמור יום העצמאות,
דבר נוסף,
החזרה אל ארץ ישראל,
מצד יישוב הארץ,
איך
שלא ננסח את זה.
אז זה כאמור הסיבות,
גם שזה,
עוד פעם,
אפילו לקרוא לזה הסיבות החיצוניות,
זה גם סיבות פנימיות,
אבל בוא נגיד,
יותר קל להבין את שתי הסיבות שציינתי עכשיו.
אבל,
וזה הנקודה שאני רוצה לחדד, וההפטרה לדעתי יכולה לענות
גם על הרובד העמוק יותר, שזה הנושא שלנו,
יש עוד דבר בעצמאות של עם ישראל לארצו.
לא רק הנושא של הביטחון,
ולא רק הנושא של ארץ ישראל,
או ליתר דיוק,
הנושא של ביטחון,
הנושא של ארץ ישראל,
הם באים פה
לגעת בנקודה שהיא עוד יותר מהותית.
וזה הרעיון הזה של עצמאות, שעם ישראל עצמאי בארצו,
יש כאן משהו שהוא פתח
לעבודת השם בצורתה העליונה ביותר.
המילה עצמאות היא משחק שורש של המילה עצמי,
עצמיות.
עצמי זה,
נקרא לזה,
האני האמיתי שלי.
להיות אדם עצמאי,
כן,
גם אם תרצו,
עצם,
כן, העצמות של הגוף,
כן,
זה הבייסיק של הגוף של האדם,
כן, עוד
לפני התוספות של הבשר והגידים והכול,
יש קודם כל את העצם,
יש את
הצד הקשיח, שהוא הלב, הליבה, הבסיס של הכול.
והרעיון שעם ישראל זוכה לעצמות אחרי אלפיים שנה,
זה לא רק כאמור הגנה על החיים הפיזיים של עם ישראל,
ואפילו,
עוד פעם אני מתנסח פה בעדינות,
כי
כשאני אומר החיים הדתיים,
מצוות יישוב ארץ ישראל,
זה גם כבר משהו ששייך לעצמיות,
אבל פה עדיין אני מנסה לנסח זה.
אפשר לתפוס גם השיבה לארץ ישראל ומצוות התלויות בארץ וכולי,
כאיזה,
אוקיי, בסדר,
יש פה עכשיו מקום דתי שאני יכול לממש כמה,
עם ישראל יכול עכשיו לממש כמה חוקי דת שהוא לא יכל קודם.
טוב, זה גם.
אבל,
וזה אבל גדול,
יש את הרובד שעם ישראל חוזר לעצמיות שלו.
פה בארץ ישראל,
כאשר עם ישראל הוא עצמאי ומנהל את חייו,
הדבר הזה הוא נוגע בנקודה שהיא הלב והליבה של עבודת השם.
להיות עצמאי
בלי תלות
באף אחד.
חוץ מריבונו של עולם, אתם מבינים?
אנחנו חיים פה בעולם הזה,
ויש לכולנו נטייה לקחת כל מיני דברים
פה בעולם הזה ולפתח בהם תלות.
בכל דבר.
תלות באוכל,
תלות בשתייה,
תלות בתאוות,
תלות בכבוד,
תלות במעמד החברתי,
תלות בכל אחד עם הדברים שכביכול בלעדיהם הוא לא יכול להיות מאושר.
זה חיינו פה בעולם הזה.
עבודת השם
זה להגיע למצב של קדושה.
קדושה,
המילה קדושה זה מהמילה להקדיש,
להקדיש זה לייחד,
כן?
אני
מייחד חפץ לבית המקדש,
והחפץ הזה הוא רק מוקדש לבית המקדש,
הוא רק מיועד לעבודת השם,
למשמעות של הדברים.
זה נקרא להיות אדם קדוש.
שהאדם קדוש...
זה עצמאי, אתם מבינים, זה בא יחד.
אמרו חז"ל, קודש לעולם קיים.
קדוש זה הקיום המהותי של האדם.
שוב, לא לשם דברים אחרים,
לא, אלא
אני חי אך ורק לשם
העצמיות שלי, שמהי העצמיות שלי?
לעשות את הדברים לשם שמיים,
לשם האמת,
כי זה...
כן,
אנחנו מתנסחים את זה,
כי זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה,
אבל בניסוח שיותר נתרגם את זה למילים שלנו,
לעשות דברים
כי זה מוביל את המשמעות והשלמות לעולם שלנו.
זה הרעיון, זה עבודת השם.
הדרך היחידה להיות אדם קדוש
זה להיות אדם עצמאי.
כאשר אדם הוא תלוי בדברים אחרים בעולם הזה,
ממילא שהוא עושה דברים,
זה לא לשם המשמעות, אלא כי יש לו אינטרסים זרים,
כן?
הוא מכור לתלות בכל מיני דברים,
קוראים לזה ביהדות עבודה זרה,
בסדר? אדם יש לו עכשיו איזה משהו מסוים שהוא משהו חלקי,
משהו שהוא לא האמת,
הנצחיות,
השלמות,
המשמעות, האלוקות,
הקדושה,
אלא משהו שהוא פה בעולם הזה,
והוא רואה בדבר החלקי הזה, בדבר המוגבל הזה,
איזשהו אלוקות שהוא משתחווה אליה.
זאת אומרת,
אני עכשיו,
התכלית החיים שלי זה להרוויח כסף.
זה נקרא עבודה זרה, שאדם משתחווה לכסף.
תכלית החיים שלי זה המשפחה,
זה שאני עכשיו,
כן,
יש לי את כולם מסביבי,
וכל פעם,
אפילו בדברים כמו משפחה,
שזה דבר שהוא,
וואו,
זה כבר משהו שייך לחוויה הרגשית,
ויש בו גם צד רוחני,
אבל עדיין,
זה...
אני לא מוקדש כולי לשם שמיים,
וממילא כאשר יש לי התנגשות לצורך העניין,
עכשיו למען המשפחה שלי אני משקר או גונב, או
למען הכסף או המעמד החברתי שלי אני עושה עבירות.
שוב, זה נקרא לעבוד עבודה זרה.
אדם...
לא עושה דברים בצורה עצמאית, עצמית,
לשם אמת,
לשם שמיים,
אלא,
כאמור,
הוא עושה את זה למען דברים אחרים.
מה שקורה, שעם ישראל חוזר לארצו,
זה לשם כל התורה חותרת, כל עבודת השם חותרת.
שעם ישראל נמצא פה בארצו עצמאי,
לא תלוי,
אמרנו,
בגורמים ביטחוניים אחרים, בגויים וכולי,
זה ביטוי לשיבה, לעצמיות.
בעבודת השם של כל אחד וכל אחת מאיתנו,
לעשות את הדברים לשם שמיים,
לא להיות תלויים משום דבר אחר.
וכאמור, ההפטרה הזו בספר ישעיהו,
היא נוגעת בין השאר גם בנקודה הזו.
אני קורא.
עוד היום, כן,
בספר ישעיהו פרק י',
פסוק ל"ב,
כן,
זה כמה,
שני,
שלושה פסוקים אחרונים של פרק,
של פרק י',
ואז אנחנו ממשיכים,
כאמור,
לפרקים י"א וי"ב.
עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו ההר בת ציון גבעת ירושלים.
כן,
מבחינה פשט,
הנביא ישעיהו מדבר פה נבואה על אשור.
כשהם הגלו כאמור את עשרת השבטים, והיה איזו
תקופה מסוימת שגם איימו על מלכות יהודה.
והמסר הכללי זה שעם ישראל ניצל, כן, גם...
ממלכות אשור,
המלך אז היה מלך חזקיהו,
אומרים חז"ל,
היה ראוי לעשותו כמשיח. זאת אומרת,
הגאולה הזו של עם ישראל,
של בית יהודה,
של מלכות יהודה מאשור,
היא לא סתם עוד איזו הצלה מאויב מזדמן,
אלא יש כאן איזה ניצוץ ל...
עולם העתידי שהעם ישראל ייגאל לחלוטין, כן?
שחזקיהו יהיה משיח,
שהמשיחיות תופיע באופן כזה שהעולם יגיע לשלמותו ולא נהיה משועבדים לשום כוח.
אז
הפסוקים הללו,
כאמור,
הרבנות הראשית לקחה והלבישו אותם על הגאולה שלנו,
על יום העצמאות.
והפסוקים מתחילים שבהתחלה,
בשלב ראשון,
עוד היום בנוב לעמוד,
נוב זה שכונה צפונית לירושלים,
זה היום
משהו אזור צרפת,
אני יודע,
גבעה צרפתית,
משהו כזה,
שהאויב האשורי עומד בנוב,
עומד כאילו מצפון לירושלים,
ומנופף ידו בת ציון גבעת ירושלים, הוא מנופף את היד ואומר,
אני הולך לכבוש אתכם, אנחנו האויבים לכאורה הולכים ו...
מהדקים את טבעת החנק סביבנו.
ואז,
אומר הנביא,
על חשש.
הנה האדון,
אדוני צבאות,
מסעף פארה במערצה,
ורמי הקומה גדועים והגבוהים ישפלו.
הקדוש ברוך הוא,
כן,
השם צבאות,
כן,
צבאות זה ביטוי שהקדוש ברוך הוא מופיע עכשיו במלחמה,
בהתגלות האלוקית מופיעה,
דרך
מערכות לאומיות, צבאיות, עוצמתיות.
יהיה פה לסעף, סעף זה לחתוך פארה,
זה את...
פארות העץ, ענפי העץ במערצה, גם זה כלי לחתוך,
לחתוך עצים. אז הקדוש ברוך הוא יחתוך את ההתפארות של אשור,
ורמי הקומה הגדולים,
וגם ישפלו,
כן,
כל השחצנים הגויים,
כל הכוחות החיצוניים שמנסים לבוא על ירושלים,
שמנסים לבוא אל השלמות,
כן,
ירושלם,
על הנקודה הפנימית הזו.
כולם ילכו ויפלו,
וניקף ספחי היער בברזל,
כן,
ניקף זה גם סוג של לחתוך,
הוא את ספחי היער,
את
כל הענפים הסבוכים של היער,
של העץ,
עצי החיים שלנו, הוא,
הקדוש ברוך הוא יחתוך בברזל,
והלבנון באדיר ייפול,
בסדר,
מי שרוצה יכול פה עכשיו כבר להיכנס.
כל מיני אויבים שמגיעים מלבנון,
מכיוונים אלה ואחרים.
ככה,
כאמור,
מסתיים פרק י,
שהרבנות קבעה את זה,
שזה יהיה שלושת הפסוקים שהם הפרומו לקראת פרקים יא,
יב,
שנקבעו ליום העצמאות,
שהרעיון הוא...
העצמיות של עם ישראל מופיעה ומתעלה,
כל הכוחות החיצוניים הולכים ונופלים. גם הכוחות שנראים כל כך מאיימים,
אמרנו,
גם ברמה,
כמובן,
הלאומית,
הביטחונית,
אבל יותר מזה, גם ברמה הרוחנית,
כן?
כל אלה שמנופפים ידם ו...
משועבדים לפחדים שאני עוד פעם לא...
הדבר הזה מאיים עליי.
אם אני לא אקבל את זה,
אם
לא יהיה לי את זה,
אם אני לא אעשה את מה שהם רוצים,
אם אני לא אקבל את הלייקים שלי,
אז יכבשו לי את ירושלים.
אתה יודע, יום העצמאות בא להגיד,
אנחנו לא משועבדים לאף אחד.
חוץ מריבונו של עולם,
אנחנו
לא עושים דברים לשם אף אחד,
אנחנו עושים דברים לשם האמת והשלמות.
ואז מתחיל פסוק יא',
פרק יא',
סליחה,
שזה כמובן הליבה
של הנושא שלנו פה ביום העצמאות,
ויצא חוטר מגזע ישי,
כן,
חוטר זה הענף שיוצא מקרוב לשורשים.
ונצר משורשיו יפרה,
הנצר זה הענפים הרכים,
הם צומחים מתוך השורשים ופרים ורבים,
המשיח.
שוב, השאלה אם,
זה
גם נושא בפני עצמו,
מה זה בדיוק המשיח שהנביא פה מדבר עליו?
יש גם דמות, כן, כאמור,
לא נכנס פה לסוגיה הזו, משיח,
יש גם דמות מסוימת שהיא תוביל את עם ישראל אל העידן הגדול,
העידן שבאמת של העצמיות,
אבל זה לא,
הדמות הפרסונלית היא לא הליבה פה,
היא לא העיקר פה,
אלא הדמות הפרסונלית היא מייצגת משהו שהולך ומתחדש בעולם,
בתרבות העולמית ובנפש של כל אחד ואחד.
שכאשר אנחנו הולכים ונהיים עצמאיים יותר,
עצמיים יותר,
אז החותר מגזע ישי, כן, גזע ישי, של דוד,
השורש הנצחי שטמון בגזע של כל אחד ואחד מאיתנו,
הוא הולך וצומח, הולך ופורח.
ונחה עליו,
כן,
על הדמות הזו,
המשיחית,
ונחה עליו רוח אדוני,
רוח חוכמה ובינה,
רוח עצה וגבורה,
רוח דעת ויראת אדוני.
הולך
להגיע עידן של עולם מלא רוח,
מלא רוחניות.
ובעולם החומרי זה עולם שבו אדם שוב
משועבד לכל מיני דברים שהם חלקיים ומוגבלים.
המשיח,
המשיחיות,
העידן הזה שיום העצמאות הוא אחד הנדבחים המרכזיים פה ב...
בתהליך האינסופי הזה,
שאנחנו נהיים יותר ויותר,
נאמנים לעצמיות שלנו,
זה שאנחנו יותר ויותר שייכים לעולם הרוח.
לא בניתוק מעולם החומר,
הפוך,
יום העצמאות,
אמרנו,
זה מדינה,
זה צבא,
זה כלכלה,
זה ביטחון,
אבל כל הדברים הללו,
הם הולכים ומפתחים את המשמעות של החיים,
זה הכיוון הרוח,
והריחו.
בירְאַת אדוני,
ולא למראה עיניו ישפוט,
ולא למשמע אוזניו יוכיח.
המשיח, ככה
אומר לנו הנביא, הוא השתמש בחוש הריח.
ולא בעיניים ובאוזניים כדי לשפוט,
אלא והריחו בירְאַת השם.
החושים של האדם,
שהם בעצם השערים שלנו לעולם הזה,
יש בהם מדרג,
כן?
חוש הראייה, חוש השמיעה,
זה חושים שהם יחסית
חושים חומריים, כן?
לראות חזותי,
שמיעה, זה גם משהו שהוא ניתן למדידה ווקאלית,
נכון? יש מכשירים ל...
למדוד,
אני יכול להקליט סרט,
אתם מבינים,
אני יכול להקפיא את הראייה ולהראות אותה על מסך,
אני יכול להקליט קול ולהשמיע אותו.
אי אפשר להקליט ריח,
חוש הריח הוא לא סתם נקרא ככה,
כי עוד פעם זה השורש של המלא רוחניות,
הוא חוש שמבטא
את ה...
מתוך העולם הזה,
את הדבר הכי מופשט שיש, כן?
תשימו לב שאין כמעט עבירות בחוש הריח, כן?
בעיניים יש לו את הדור הכי לבבכם,
עיניכם אשר אתם זונים אחריהם,
בשמיעה יש לשון הרע.
טעם בכלל, מאכלות אסורים, חוש המישוש,
בכלל אומר הרמב״ם,
חוש המישוש חרפאו לנו,
חוש המישוש הוא כולו חושני,
הוא
כולו מלא עצבי חישה שהאדם מרגיש מהם עונג גופני,
ובמילא יש גם בזה הרבה חטאים.
חוש הריח זה משהו ש...
יש עניין שאסור להריח בריח של עבודה זרה,
כן, בסדר. יש עניין שאסור להריח לגבר,
אסור להריח בסמים של אישה זרה,
בסדר.
אבל זה דברים מאוד,
מה שנקרא, בנספח.
חוש הריח זה חוש שהוא כאילו מעל העולם הזה,
הוא השאר בין העולם הזה לעולם הבא.
זה הסיבה נכון,
למשל,
שבשבת,
במוצאי שבת,
נכון,
שאנחנו ככה,
הנשמה שלנו יורדת משבת, אנחנו מריחים בשמים,
כן, מכניסים חזרה את הרוחניות.
המשיח, אתם מבינים, הוא...
העידן המשיחי הזה,
שהאדם הוא עצמאי,
הוא כבר לא תלוי בעיניים ובאוזניים, שוב,
עיניים,
אוזניים,
זה כמו שדיברנו קודם,
זה ההתמכרות לעולם הזה,
לתור אחרי לבבכם,
אחרי עיניכם,
אדם כאילו הוא תלוי במה שהוא רואה,
והדמיון שלו, והתאוות שלו,
והוא רוצה את זה ורוצה את זה.
המשיחיות, העולם הזה שאדם הוא עצמאי.
שוב,
העצמאות החיצונית של עם ישראל,
זה שאנחנו עכשיו לא תלויים בעמים אחרים, אלא יש לנו מעשי ידינו,
מעשי ידינו כוננה עלינו,
כן,
שאנחנו מכינים,
נותנים לקדוש ברוך הוא,
מכינים את הכלי שהקדוש ברוך הוא יופיע בתוך מעשי ידינו.
זה יוצר בנפש אנשים שהם...
לא,
לא מכורים שוב לעולם הזה,
אלא כל ההתנהלות שלהם היא התנהלות מצד האמת.
כל אחד,
אני מנסה פה בכוונה בשיעור הזה להוריד את הדברים לרמת הפרט,
זה בדרך כלל לא מקובל,
יום העצמאות זה היום שמדברים על הלאומיות ועל העם ישראל והכל.
על גבי זה,
אתה מבין,
זה הלב,
כן,
עם ישראל,
אבל אני על גבי זה מוריד את זה
גם לנפש של כל אחד ואחת מאיתנו.
כמו שעם ישראל עכשיו,
שיש לו עצמאות, זה,
כמו שאמרנו,
לא רק קצת ביטחוני וכלכלי,
זה מוציא.
להוציא את העצמיות של עם ישראל.
כאשר אנחנו עצמאים,
אז האופי הלאומי מופיע,
והכישרונות הישראלים של עם ישראל הולכים ומופיעים.
צריך להבין מה זו מדינת ישראל,
והתחייה של עם ישראל עכשיו בארצו,
זה לא רק תחייה
ברמה הטכנית,
זה משהו שמעורר מחדש את כל האופי וכל היכולות
האדירות של עם ישראל ללכת ולהופיע באופן מלא.
וגם ברמת הפרט,
לכל אחד ואחת מאיתנו,
אנחנו מסתובבים כפופי קומה.
האבות והסבתות שלנו בגלות,
הם היו
כפופים בנפש שלהם,
לא באשמתם כמובן,
כן, להפך,
בזכות זה שהם
התכופפו אלפי שנים,
על גביהם זכינו אנחנו לשוב לציון,
אבל מבחינת עכשיו המקום הנפשי,
איפה יהודי היה בגלות ואיפה יהודי נמצא עכשיו בארץ ישראל,
יהודי בגלות הוא,
למראה עיניו ולמשמע אוזניו,
הוא אדם ש...
איך אומרים?
שבוי בתוך העולם הזה.
אז נכון, ידוע ש
שבדווקא בגלות,
אין הקדוש הוא אלא ד' אמות של הלכה.
זאת אומרת,
נוצר איזה מצב שאנחנו מתנתקים מעולם החומר ובורחים לאיזה עולם רוחני,
אבל זה לא עולם רוחני שבאמת מחיה את האדם.
אלא זה שנותן לנו לשרוד בגלות,
מתכנסים פנימה.
אבל אני מדבר עכשיו על הרוחניות שמופיעה בארץ ישראל,
זה לא רוחניות הישרדותית,
שיהודי בגלות,
טוב,
הוא לא יכול להיות יושב,
לא יכול להיות איש כלכלה,
לא יכול להופיע כישרונות ויכולות בעולם הזה,
אז הוא בורח לו לבית מדרש,
שזה עוד פעם,
זה מה שהחזיק את עם ישראל.
אבל האידיאל שעכשיו מופיע פה במדינת ישראל,
בארץ ישראל,
זה שאדם הולך ופועל בתוך כל העולם הזה,
על כל הנפלאות שלו,
עם האוזניים ועם העיניים וכולי,
אבל לא מתוך עמדה של חומרנות גסה,
אלא מתוך עמדה של עצמאות.
זה האמת,
ואני הולך ופועל את זה לא מצד הצדדים הנמוכים,
אלא מצד הצדדים העליונים,
שכל אחד ואחת מאיתנו יעשה לעצמו איזשהו שיקוף.
ויראה מתי הוא יכול באמת להרגיש טוב
עם מה שהקדוש ברוך הוא נתן לו,
כאשר הוא עצמאי,
כאשר הוא יכול להיות מישהו באמת,
לא משועבד לאף אחד,
לא לחוץ עכשיו,
מה אומרים עליו,
יתנו לו לייק,
לא יתנו לו לייק,
הוא לא מכור כמובן לשום דבר של סיגריות ואוכל ודברים מהסוג הזה,
אלא אדם מרוסן ביראת השם.
זה הרעיון של העצמאות,
של העצמיות.
ואז,
ושפט בצדק גדלים,
ושפט בצדק דלים, והוכיח במישור לענווי ארץ, והיכה ארץ בשבט פיו,
וברוח שפתיו ימית רשע,
אז אפשר לנהל את החיים,
אתם מבינים,
בצורה ישרה וברורה. שוב,
אדם שיש לו כל הזמן אינטרסים של העולם הזה,
מה אני מרוויח,
מה אני לא מרוויח,
יאהבו אותי,
לא יאהבו אותי, זה יתקבל,
זה לא יתקבל.
הוא משועבד, הוא עבד.
מילא שהוא עבד,
הוא לא יכול גם לשפוט ולהוכיח במישור לענווי ארץ.
יש כזה,
אומר שלמה המלך,
חוכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים.
כאשר אדם מסכן, מה זה מסכן?
שוב, כשאדם משועבד לאחרים, שהוא עבד,
אז גם חוכמתו בזויה,
איך אתה יכול לנהל את העולם הזה,
אם אתה,
כל החיים שלך זה,
כמו שאומר שם,
רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי
שהמלך אומר לחבר,
כאילו,
אתם היהודים,
אתם מדברים עכשיו שיש לכם את הדרך
לתקן את העולם, ואתם הדת הכי מושלמת,
אז איך אתם בזויים בגלות,
נסחפים,
נדבים,
אלא מה,
אם אתם כל כך צודקים,
איך אתם לא זוכים לנהל את החיים שלכם?
אז הנה, זו עדות שזה לא אמיתי.
אומר לו החבר,
כן,
שם רבי יהודה לוי,
אחי,
מצאת מקום חרפתי,
נכון?
בגלות זה באמת המצב שאנחנו דברינו אינם נשמעים.
אנחנו לא יכולים לשפוט את העולם כאשר אנחנו לא עצמאים וכאשר אנחנו...
אבל עכשיו שעם ישראל נמצא בארצו,
אז
הוא יוכל,
יכול,
ולהשפיע.
וזה שמדינת ישראל קיימת בעולם,
גלי השפעה רק התחלנו,
אנחנו...
בסך הכל שמונה,
שבעים וכמה שנים,
עוד שמונים שנה,
עצמאים,
אבל כבר אפשר לראות בנושא בפני עצמו,
איך מאז שעם ישראל שב לארצו,
איזה דברים זה מחולל בעולם,
ואנחנו רק בהתחלה,
מה שנקרא.
יש פה עם ישראל,
המגדלור שלו, כי לא...
לתקן עולם חיצוני הוא הולך להיות פי כמה וכמה ממה שהיינו
בגלות. כמה שכל ההיסטוריה העולמית היא ההשפעה של היהודים שהתפזרו בגלות.
כמו שאמרנו,
כחלק מהשרידות של עם ישראל בגלות,
אז ההשפעה גם מגיעה בצורה...
מפותלת וזה,
אבל היא מגיעה בצורה עם כל הבעיות שבה,
יהודים שגם עושים שטויות ומביאים דברים טובים לעולם,
ויחד עם זה עושים אותו ומתנקרים לעמם וכולי.
עכשיו שעם ישראל בתוך ארצו וחיים בריאים ונורמליים,
בתהליך של,
בעזרת השם,
העתיד לפנינו מאות שנים,
מדינת ישראל היא המגדלור לעולם בהרבה דברים.
כבר עכשיו מתחילים לראות כבר כל מיני תחומים כלכליים וצבאיים,
אבל גם מבחינה...
העמדה של חוסן מול רשעי העולם,
המוסריות של עם ישראל,
של מדינת ישראל,
לא פשוט לנו לראות את זה,
אנחנו עוד
בסיבוכי השיבה מהגלות,
ויש הרבה יהודים שהם מסובכים פה במדינת ישראל,
ומטשטשים,
ומנסים להגיד,
לא,
הפוך,
פה,
אנחנו הכי מושחתים פה בארץ ישראל,
ובוא נהיה בלי לאומיות,
כי בגלות,
שם זה היינו האור לגויים.
אין סוף סיבוכי גלות שעוד אנחנו עוברים אותם,
אבל אנחנו פה מדברים על המצב האידיאלי,
שאנחנו כבר רואים את הסימנים שלו,
והוא ילך ויתגבר,
ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענווי
וארץ. כאשר אדם עצמאי, כאשר אדם
הוא זקוף במקומו, נמצא במקום המתאים לו,
הוא יכול ללכת ולהופיע את חייו באופן מלא,
והמציאות מתיישרת לפניו.
והיה צדק אזור מותניו, והאמונה אזור חלציו.
וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ,
ועגל וכפיר ומריא יחדיו.
כן, מרי זה גם איזה סוג...
איפה זה?
מרי...
כן, זה שור גדול ומפותם, כך מסבירים מפרשים.
ונער קטון נוהג בם.
בואו נוסיף עוד כמה פסוקים הידועים.
ופרה ודוב תרעינה יחדיו תרבצנה ילדיהן,
יחדיו תרבצנה ילדיהן,
ואריה כבקר יאכל תבן,
ושעשע יונק על חור פתן,
ועל מאורת צפעוני גמול,
כן,
גמול גם, איזה ילד קטן, ידו הדה,
כן, מושיט את ידו על מאורת צפעוני והוא לא מכיש אותו.
המכנה המשותף לפסוקים הללו זה הרמוניה.
שוב,
מתי יש מלחמות ומריבות והטבע כולו מסוכסך עם
עצמו ובעלי חיים טורפים ובני האדם נמצאים במאבקים?
כאשר...
הכוחות לא נמצאים במקום המתאים שלהם.
כן, הכוחות,
עם ישראל,
שהוא הלב של המציאות,
לא נמצא במקום שלו.
ואז אדם שהוא משועבד על ידי כוח אחר,
אז
עוד פעם,
המשעבד לא נמצא במקום המתאים שלו,
והמשועבד לא נמצא במקום המתאים שלו.
אז
ממילא נוצר פה עכשיו סכסוכים וכולי.
מתי יבוא השלום?
מתי תבוא ההרמוניה?
שכל כוח יהיה עצמאי, עצמי.
כאשר עם ישראל שב לארצו,
זה מכה גלים לאט למציאות שכל כוח הולך ומוצא.
כן, גם הגויים, גם בעלי החיים, זה...
יש דיונים,
האם זה פה משלים,
או שזה ממש דברים שיהיו כפשוטם,
שבגדול,
על פי תורת הסוד,
גם כפשוטו.
זאת אומרת,
הטבע ילך וישתנה,
המציאות שאנחנו היום חיים בעולם של התמרה.
של חילוף חומרים,
זאת אומרת שחלק מהחיים זה שהחזק טורף את החלש ובעל חיים
בשביל לחיות הוא צריך לטרוף את הבעלי חיים שבשרשרת המזון ואנחנו
כבני אדם צריכים לאכול בשר או לנשום אוויר ולהשמיד מיקרובים
ולדרוך על האדמה ועל ידי כך לרמוס את הצמחים או את התולעים.
זה מציאות שהיום היא בדין, למה?
כי שוב,
אנחנו לא חיים עוד בימות המשיח המלאים,
אנחנו עוד לא עצמאים ונמצאים בעצמיות של העולם,
שהכל מוקדש לשם שמיים.
אז בתוך המציאות המורכבת הזו,
יש כאמור את כל המתחים והסכסוכים.
אבל
ככל שעם ישראל שב לעצמיותו,
זה פתח לעידן שבו כל כוח לא
יהיה צריך להיות מסוכסך עם שום דבר.
הנמר עם גדי ירבץ, ואגו אלופי, ונער קטן נוהג בם.
כאילו,
הנער הכתון, לא מתוך כוח, אלא מתוך איזו עמדה
של דעת,
של נער, גם במשמעות של צעירות כזו,
טובה, רעננה, איזו שתנהיג את המציאות.
לא יראו ולא ישחיתו בכל הר קודשי,
כי מלא הארץ דעה את ה'
כמים לים מכסים.
ככל שהמציאות הרוחנית תלך ותתפשט כמים,
כמו שהמים מכסים את העולם,
כך הכל ילך ויתרומם וימצא את המקום שלו,
ולא יראו ולא ישחיתו.
דמיינו לכם עולם,
כמו ש...
דמיין,
דמיינו לכם עולם שאין מלחמות, שאין מאבקים.
שוב, איך הדמיון הזה יגיע?
לא בוויתור כמו ש...
אלא הפוך,
במציאות שכאמור,
הכוחות לאט לאט הולכים ומסתדרים בתוך ה...
עולמו של הקדוש ברוך הוא, ובכל אחד,
זה גם חזון העצמות היבשות,
גם הוא עצם אל עצמו,
כל עצם יש לה את מקומה והיא מתחברת.
והיה ביום ההוא,
שורש ישי אשר עומד לעיני שרים,
אליו גויים ידרושו, והייתה מנוחתו כבוד.
זה הכבוד, המנוחה הזו,
שכל דבר מגיע למנוחה שלו,
זה כבוד,
כבוד זה מלשון כבד
כבד זה משקל.
לכל דבר יש את המשקל שלו בעולם הזה.
שורש ישי, כן, עם ישראל,
המשיח עומד שם בפסגה,
וזה מאזן את המציאות כולה.
והיה ביום ההוא יוסיף אדוני שנית ידו
לקנות את שאר עמו אשר יישאר מאשור,
וממצרים, ומפטרוס,
ומכוש,
ומעילם
ומשינער
ומחמת ומאיי הים.
הולך להיות,
כן,
הפשט הזה הולך להיות קיבוץ גלויות,
לא רק עכשיו...
הכוחות שאנחנו מכירים,
שעם ישראל שב לארצו,
אלא גם הכוחות הרחבים יותר, עשרת השבטים ממצרים ומפטרוס ומכוש,
כן,
אפשר,
אשור,
כל אלה שחשבו שהם ימצאו את העושר שלהם במקומות אחרים,
ממצרים,
כל המקומות שה...
נמצאים במיצרים שלהם,
מפטרוס,
גם אפשר לשחק פה משחקים מילים,
כן,
כל אלה שחשבו שהם ימצאו איזה פתרונות במקומות אחרים.
כל העולם כולו,
בוודאי עם ישראל,
כל אחד בנפש שלו הולך ושב,
אתה מבין? העצמיות הזו,
העצמאות הזו,
היא הולכת ומרכזת את העולם כולו סביבנו.
סביב עם ישראל, זאת אומרת, סביב האמת.
ונשא נס לגויים,
ואסף נדחי ישראל,
ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ.
ושימו לב להמשך.
וסרה קנאת אפרים,
וצוררי יהודה יכרתו.
אפרים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יצר את אפרים.
הפשט זה, כן,
הכוחות בעם ישראל, יהודה ואפרים.
זה שני השבטים שמייצגים את שני החלקים בעם ישראל,
הם לא,
לא יהיה ביניהם קנאה.
אז בואו דבר ראשון נבין את זה ברמה העקרונית,
ואז נריד את זה לרמה,
נקרא לזה האישית.
הקנאה, מתי מגיעה קנאה?
קשור למה שדיברנו קודם.
כאשר אדם לא מוצא את מקומו.
הנחת המוצא היא שיש הקדוש ברוך הוא בעולם,
ומכיוון שכך טוב השם לכל,
ורחמיו על כל מעשיו.
והקדוש ברוך הוא נותן טוב לכל אחד בדיוק את מה שמגיע לו.
ואומרים חז"ל משפט חשוב,
אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו אפילו כי מלוא הנימה.
אף אחד לא לוקח לך כלום,
אף אחד לא מצר את צעדייך,
כל אחד יש לו את המקום שלו.
אבל
כאשר אדם לא מרגיש שהוא נמצא במקום שלו,
אז נוצרת קנאה.
אתה מבין,
אדם מרגיש כאילו,
אני לא במקום שלי ואני לא מרגיש טוב עם הצמצום,
כי הוא לקח לי,
כי לה יש...
זה אחת התופעות, אה?
עוד פעם, עכשיו,
ברמה העקרונית זה שגם בעם ישראל יש את הכוחות אפרים ויהודה,
כן,
אפרים זה הכוחות החול,
אפרים זה כוחות יהודה,
סליחה,
זה כוחות הקודש,
שגם כל אחד מהכוחות הללו,
שהמציאות לא שלמה,
שאנחנו לא בעצמאות שלנו,
אז הם רבים כל הזמן ביניהם.
טוב, עכשיו כשחוזרים לארצנו...
אז לאט לאט זה הולך ומסתדר,
למרות שבהתחלה,
כן, הכוחות האלה תוססים,
ואנחנו נמצאים כל הזמן במאבקים בתוכם,
אבל העתיד הוא שלאט לאט הקנאה הזו תסור.
אבל עכשיו שאני מוריד את זה גם לרמה האישית,
אני אומר, ברגע שאדם עצמאי,
ברגע שאדם עצמי,
אדם מצא את התפקיד שלו בעולמו של הקדוש ברוך הוא,
הוא לא פוזל ימינה ושמאלה,
זה לא קיים אצלו בכלל,
כל הנושא הזה של ההשוואתיות.
ועכשיו, יש מושג שנקרא קנאת סופרים תרבה חכמה.
טוב, אומרים חז"ל,
במציאות שלנו היום אנחנו
מסתכלים על אחרים,
ומזה אנחנו מקבלים השראה לאן אנחנו צריכים להתקדם.
אבל לעתיד לבוא, בימים שיבוא המשיח, אומרים חז"ל,
קנאת סופרים תסרח.
אדם לא יצטרך בכלל להסתכל ימינה ושמאלה בשביל לקדם את עצמו.
אלא,
עוד פעם,
הוא בדיוק במקום שהוא נמצא,
והוא לא...
אפרים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יצרור את אפרים.
אתה לא צר על אף אחד, אף אחד לא...
אתם לא,
כן,
כמו בירושלים,
שהיו משתחווים צפופים, עומדים צפופים ומשתחווים רווחים.
בירושלים, שנמצאים במצב של השלמות,
אז גם שפיזית לכאורה צפוף,
כאשר משתחווים,
נופלים על פניהם ואומרים,
ברור שהם קוראים אותו לעולם ועד,
לכל אחד יש את הרווח ואת המקום שלו.
לשם צריך לחתור ביום העצמאות,
שאנחנו חוגגים את יום העצמאות בדורות שלנו.
על זה גם צריך לחשוב,
איך העצמאות הזו,
שעם ישראל ישוב לארצו,
היא גורמת לי להיות אדם עצמי,
עצמאי ועצמי יותר,
ומילא גם להתעלות מהקנאה ומהשוואות וכולי.
ועפו בכתף פלישתים ימה,
כן,
אפרים ויהודה יחד, הם כתף אל כתף,
ילחמו בפלישתים במערב,
יחדיו יבזו בבני קדם,
כן, ילחמו בכל האויבים,
כן,
עד שהעולם יגיע להרמוניה שלו,
אז חלק מההרמוניה זה שעכשיו אנחנו יוצרים את ה...
בתוך האדם עצמו, ומתוך כך עם ישראל,
ונלחמים כנגד הכוחות,
עד שגם הם ילכו וימצאו את מקומם.
ומואב ממשלוח ידם ובני עמון משמעתם,
כל האויבים של עם ישראל,
כן,
עכשיו אפשר לנצח אותם מלשון נצח,
זאת אומרת,
עכשיו
יש מאבקים שבאים עכשיו לברר את התפקיד של כל אחד ואחד,
והחרים אדוני את לשון ים מצרים, כן,
קודם כל, הוא יכה את לשון ים מצרים,
שם את אזור מצרים, הנילוס,
והניף ידו על הנהר בעים רוחו.
כן, הוא ייבש, בעיים זה לייבש.
הוא ייבש את הנהר שנותן כביכול חיים למצרים,
לכל המקומות האלה של מצרים,
שהם מקבלים כביכול את החיות שלהם מכל מיני דברים פה בעולם הזה.
זה יתייבש, ואנשים יבינו שהמקור היחיד,
זה האמת, השלמות,
זה מה שנותן את הכוח לחיים.
ויקראו לשבעה נחלים, והדריך בנעליים,
כאילו הנהר הזה, הנילוס,
יתפצל לשבעה נחלים קטנים,
ואפשר יהיה ללכת בנעליים שם, מרוב שזה יהיה יבש.
כן,
כל החיים המעוותים התפצלו והתייבשו,
ועכשיו יהיה נביעה של החיים האמיתיים.
והייתה מסילה לשאר עמו אשר יישאר מהאשור,
כאשר הייתה לישראל ביום הנתון בארץ מצרים,
כן,
הדרכים היבשות,
הסולות האלה,
הם בעצם יהיו עכשיו הדרך שבה עם ישראל יגיע מהאשור,
מכל העשרת השבטים,
כל הכוחות ילכו ו...
כן, במסלולם ילכו ויגיעו אל הר בית השם. והנה פרק י"ב,
שישה פסוקים של פרק י"ב שמסיים את ההפטרה.
ואמרת ביום ההוא,
אודך אדוני כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני.
עכשיו במבט לאחור,
שאנחנו נמצאים בעצמיות שלנו,
ורואים איך הכוחות כולם...
הולכים ומגיעים למקום שלהם,
עכשיו אנחנו מבינים ומודים לקדוש ברוך הוא על זה שאנפת בי,
כלומר,
שהענשת אותי, היינו בגלות, למה?
כי היינו צריכים באמת פה לארגן מחדש את הכוחות.
ועכשיו אנחנו מבינים איך העונש הזה הוא בעצם הנחמה.
אנפת בי וישוב אפך,
כן,
אנפת משמע אנף, כאילו חרון אף אתה,
ועכשיו...
אפך ותנחמני, שוב אפך ותנחמני.
עכשיו זה מגיע הנחמה דווקא מתוך הכאב,
אתה מבין?
זה הרעיון.
אי אפשר היה בלי כל ה...
זאת אומרת, היה אפשר אם היינו זוכים,
אבל לא עשינו את מה שצריך,
אז...
אומרים,
מה שהולך דרך הראש, הולך דרך הרגליים,
אבל המטרה בסופו של דבר זה להגיע אל המקום הנכון.
הנה,
כן,
זה פסוק שגם אשכנזים אומרים בהבדלה,
זה לא במקרה,
שוב,
ברגעים האלה שאומרים משבת,
ליום חול,
אז אנחנו מתנחמים בפסוקים האלה.
הנה אל ישועתי אפתח ולא אפחד,
כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה.
לא לפחד,
לא לפחד,
גם בכל הסיבוכים ובמעברים האלה,
בין הגלות לגאולה,
ובתוך כל המאבקים שאנחנו נמצאים כיום בעם ישראל,
וכל ההתמודדויות שכל אחד ואחת מאיתנו,
ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה.
ואמרתם ביום ההוא,
הודו לה' קראו בשמו,
הודיעו בעמים עלילותיו,
אזכירו כי נשגב שמו.
זמרו.
אדוני,
כי גאות עשה, מודעת זאת בכל הארץ.
עכשיו זה הזמן לזמר איך גאות,
כמו גאות הים,
איך כאילו המים של הקדוש ברוך הוא ממלאים את כל הארץ.
ואז אנחנו מסיימים, צהלי ורוני יושבת
ציון,
כי גדול בקרבך קדוש ישראל.
זה הזמן עכשיו ליושבת ציון, ציון זה ה...
נקודת הגאולה ברמת החול שלה,
נקודת הציון,
הציון ששבים לארצנו,
היא עכשיו יכולה לצהול,
לסמוח כי מופיעה
בקרבה קדוש ישראל.
הקדושה עכשיו מופיעה בתוך הכלי הזה שקוראים לו מדינת ישראל.
עכשיו גם לאט לאט, בתהליכים, כן.
הולך ומופיע הקדושה,
הקדושה,
הייחוד,
העצמיות, ואם אני מסכם את הפרק הזה,
הפרקים האלה, הם באים לומר לנו.
אנחנו ביום העצמאות חוזרים,
לא רק חוזרים לקרקע,
לא רק חוזרים לביטחון,
לא רק חוזרים לכלכלה,
אנחנו חוזרים לעצמי שלנו, לעצם שלנו,
קרי לאלוקות שבתוכנו, לכיוון, למשמעות,
לאמת, לשלמות,
וברגע שהאדם הוא עצמאי,
וזה אני חושב המשימה הגדולה ביותר בדור שלנו,
להיות עצמאי
במשמעות האמיתית,
לא כמו שאנשים אומרים,
אני עצמאי,
לא אכפת לי מאף אחד.
הכוונה היא שהאדם הוא עצמי,
הוא מייחד את עצמו לשם הקדוש ברוך הוא,
ואז באמת לא אכפת לו מאף אחד שמנסה להפריע לו בדרך.
אבל חוסר התלות הזו,
שוב,
במה שאנשים חושבים ובכל המובנים,
גם ברמה האישית,
גם ברמה הלאומית,
גם
כל מיני,
מה קודם בתקשורת,
מה אוהבים אותנו,
לא אוהבים אותנו,
כל החשבונות האלה זה חוסר עצמאות.
יום העצמאות,
אני חושב שב...
שנים הללו זה עוד יותר ניכר,
זה העצמאות הגדולה.
לצאת משעבוד לחירות,
לצאת מהחששות האלה,
מכל מיני דברים קטנונים וחשבונות אינטרסנטיים של העולם הזה,
לעשות את הדברים לשם שמיים,
וכאשר זה קורה,
שוב,
זה העושר,
זה ההרמוניה,
זה החוסר קנאה,
אדם שלם לחלוטין במקום שהקדוש ברוך הוא שם אותו בעולם,
הולך ומתקדם,
ו...
הוא רואה איך הכל,
כן,
זה החוטר מגזע ישי,
והריחו ביראת השם.
הכל שפט בצדק דלים,
והוכיח במישור לענווי ארץ.
המציאות כולה מתיישרת לפני מי שהוא עצמאי,
מי שהוא שב אל העצמיות שלו,
בעזרת השם שנזכה לחגוג את יום העצמאות,
גם ברמת הכלל,
גם ברמת הפרט.
חג שמח.
