טוב, שלום לכולם, מועדים לשמחה, חג שמח.
אנחנו עכשיו נלמד בעזרת השם את ההפטרה של שביעי של פסח.
שוב,
במסע ההפטרות של הנפש, אנחנו גם מטפלים
בהפטרות שמחוץ לסדר של פרשיות השבוע,
כל החגים.
וחג הפסח, ברוך השם,
מזמן לנו הרבה הפטרות, הרבה קריאות.
יש לנו קריאה של יום טוב ראשון של פסח,
קריאה...
של שבת חול המועד,
יש שנים,
כמו השנה,
ששבת חול המועד יוצאת גם בשביעי של פסח,
אז זה מיוחד,
אבל בשנה רגילה יש לנו קריאה והפטרה של שבת חול
המועד, ויש לנו קריאה והפטרה של שביעי של פסח.
קיצור, ברוך השם,
יש הרבה מאוד פרקים בתנ״ך שחכמי ישראל מצאו לנכון,
שנכיר אותם
במהלך חג הפסח,
וזה הכל תהליך אחד גדול,
התחלנו טוב.
בהפטרות של שבת,
ההפטרה של קריאת פרשת החודש, ואחרי זה
הפטרה של פרשת שבת הגדול.
גם את ההפטרה,
הכל פה בונה,
כל פעם עוד נדבך בהכנה של יציאת מצרים ואיך זה מלווה אותנו.
והנה כעת אנחנו מגיעים בשביעי של פסח,
נקרא לזה לסוף התהליך של יציאת מצרים.
העם ישראל יוצא ממצרים.
בשבעה ימים הולך במדבר,
קרה נס
של היציאה.
ובקריאה בתורה בשביעי של פסח אנחנו כמובן קוראים בשמות
פרק י"ד את הסיפור של קריאת ים סוף,
שירת הים.
ויישא,
כן,
פרק י"ד,
פסוק י"ט,
ויישא מלאך האלוהים ההולך לפני מחנה ישראל,
וילך מאחוריהם,
ויישא עמוד ענן מפניהם,
ויעמוד מאחוריהם,
ויבוא בין מחנה מצרים ומחנה ישראל,
ויענן והחושך,
ויאר את הלילה,
ולא קרב זה אל זה כל הלילה,
וייט משה את ידו על הים,
ברוח קדים זקו הלילה,
ויבקעו המים,
ויבוא בני ישראל בתוך הים ביבשה,
והמים להם חומה מימינם ומשמאלם,
וירדפו מצרים,
ורכבו פרשיו אל תוך הים.
טוב, וכל ההמשך פה כולנו מכירים.
ובפסוק ל"א,
וירא ישראל את היד הגדולה שעשה השם במצרים,
וייראו העם את השם,
ויאמינו בהשם ובמשה עבדו,
ואז שרו את שירת הים.
זה כאמור הקריאה של שביעי של פסח.
אז
מה ההפטרה שאנשי כנסת הגדולה מצאו לנכון להצמיד לשביעי של פסח?
זה ספר שמואל ב', פרק ח"ב,
ששם
הפרק ממש ככה לקראת סוף סיום ספר שמואל,
וידבר דוד לאדוני את דברי השירה הזאת ביום
הציל אדוני אותו מכף כל אויביו ומכף שאול,
וכעת יש פרק שלם מאוד מליצי של שירה, כן,
שמסודר ב...
כמו שהשירה מסודרת בפרקי התנ״ך,
כאשר כותבים דברי שירה,
אנחנו כותבים את זה בצורת כתיבה מיוחדת של שתי שורות,
עם שורה באמצע,
קוראים לזה אריח על גבי לבנה,
יש את זה גם בספר תורה,
בשירת הים.
בפרשת האזינו, סוף ספר דברים.
אז מה לכאורה הקשר?
הקשר הוא שירה,
בסדר?
כאן היה קריעת ים סוף,
היה שירה, ופה דוד המלך,
הוא שר את השירה הזאת להשם.
טוב,
השאלה כמובן, אני שאלתי,
אם זה הטעם של ההפטרה,
אז יש עוד שירות שנאמרו בתנ״ך.
טוב,
נבוא ונגיד שפשוט השירות האחרות כבר תפוסות,
נכון?
כי שירת דבורה, שהיא לכאורה אולי השירה שככה...
צריך להצמיד לשביעי של פסח קריאת ים סוף,
אז היא כבר,
מה שנקרא,
נוצלה,
שבהפטרה של פרשת בשלח,
פרשת בשלח,
יש שם את שירת דבורה,
זה הסבר אחד.
יש לנו גם בתחילת ספר שמואל את שירת חנה,
בסדר,
שירת חנה,
אבל טוב,
פה נבוא ונגיד שקוראים את שירת חנה.
בראש השנה,
אז זה גם מנוצל.
טוב,
אז נשאר לנו פה את השירה הזו של דוד,
אז זה הסבר אחד.
אבל כמו כל פעם כשאנחנו מנסים פה לתת את הכיוון,
יש הסברים עמוקים יותר מבחינה נפשית לדורות,
מדוע דווקא פרק שמואל,
כן,
שמואל ב' פרק ח"ב,
זה הפרק שנבחר ללוות אותנו ביציאה מחג הפסח.
והרעיון הוא,
אני קראתי לשיעור הזה,
לשיר מרוב תודה.
יש משהו בשירת הים,
ויש משהו בשירה הזו של דוד,
שהמסר המרכזי שם הוא תודה לקדוש ברוך הוא.
טוב,
זה
תמיד אנחנו אומרים תודה לקדוש ברוך הוא,
אבל מה מיוחד
במקרים הללו?
כאן אני רוצה להחזיר דברים שדיברנו עליהם בעבר,
נחדד אותם.
מה זה קריאת ים סוף?
קריאת ים סוף זה נחשב הנס הגדול ביותר בתולדות עם ישראל.
כן, גם הניסים שהיו ביציאת מצרים, עשרת המכות,
הם מחווירים לעומת נס קריאת ים סוף,
כידוע,
כמו שגם אמרנו,
זה באגדה בליל הסדר,
כן,
שמצרים לקו כך וכך מכות,
ובים הם לקו פי חמש מכות,
כל אחד לפי התנאים.
כמה זה היה,
אבל הרעיון הוא שבמצרים זה אצבע אלוהים,
כן?
זה הוכע על ידי אצבע,
ובים סוף מתגלה יד השם,
פי חמש.
הרעיון העמוק שעומד מאחורי
כל המשחקי המספרים הללו,
שקריאת ים סוף היא שינוי יסודי של מערכות הטבע.
נס, מה תפקידו של הנס?
נס, מלשון המילה, נס מתנוסס.
אנחנו מסתכלים על העולם שלנו, והוא נראה
טבעי. יש פה איזה חוקים קבועים
שהם מתנהלים באופן שאנחנו רגילים לראות אותו.
והדבר הזה יוצר אצל בני אדם איזושהי אשליה,
שכביכול אין מימד ערכי שקיים במציאות,
אלא העולם הזה הוא איזה התנהלות טכנית.
בסדר?
יש כאן איזה מנגנון שהמציאות הפיזית פועלת על פיו ולא יותר מזה.
כאשר מופיע נס,
מופיע פה מאורע שהוא משנה את סדרי הטבע,
הדבר הזה כמו נס מתנוסס,
כמו איזה דגל שפתאום חושף לנו
שמה שבאמת מנהל את הטבע זה לא רק הצדדים הטכניים,
הפיזיקליים,
החוקיים,
אלא המימד האלוקי, האינסופי, הערכי.
המציאות שנראית לנו לא ניתנת לשינוי, כי הם חוקים.
חוקים קבועים וטבעיים
היא בעצם פועל יוצא של מימד אינסופי,
מימד שהוא מעבר לכל המגבלות של העולם הזה.
זה הרעיון העמוק של נס,
אבל גם בניסים יש דרגות שונות.
יש ניסים שהם משנים את הטבע,
אבל בתוך המסגרת הטבעית.
זה הרעיון
של מכות מצרים.
מכות מצרים זה עשר מכות,
דם,
צפרדע,
קינים,
הרוב שלכאורה גם זה ניסים,
דברים שהם
נמצאים מעבר למסגרות הטבעיות שאנחנו רגילים,
אבל
בסופו של דבר זה עדיין נשאר,
גם אם יש פה שינוי כמותי של עולם הטבע,
זה עדיין נשאר בתוך הטבע.
דם זה מים, מים ודם זה נוזל.
רק שבדרך כלל המים מופיעים בצורת H2O,
ועכשיו הם הפכו להיות בצורה של דם,
לא יודע בדיוק מה המולקולריות של דם.
צפרדע,
בדרך כלל בעל חיים צפרדע,
זה בעל חיים שנמצא בכמות קטנה.
עכשיו במכות צפרדע, הצפרדעים הופיעו בכמות אדירה. אוקיי,
שוב, זה שינוי, אבל זה עדיין שינוי כמותי.
לא יודע, מדרגת שחין.
שחין, זה משהו שאנחנו יודעים.
שחין זה סוג של מגפה, סוג של מחלה.
רק שהפעם המחלה הזו הופיעה, כן,
בזה שמשה זורק מכבשן,
כן,
פיח כבשן,
וזה הולך ומתפשט בארץ מצרים.
חושך.
חושך זה מציאות שאנחנו,
היא חלק ממסגרת הטבע,
רק
שבדרך כלל היא מופיעה בזמנים מסוימים.
עכשיו היה שלושה ימים אפלה.
זאת אומרת,
המציאות של מכות מצרים,
וזה למעשה רוב הניסים.
לא יודע,
נס פח השמן,
גם של המכבים,
גם של,
לא יודע,
הנביא אלישע,
שעשה לאישה השונמית.
יש פה שמן,
ועכשיו השמן הוא הולך ומופיע,
כן,
בלי הגבלה,
בסדר?
הוא הולך ונובע וממשיך.
כי עד ים סוף זה משהו אחר לגמרי.
כי עד ים סוף זה לא שינוי כמותי של עולם הטבע,
אלא שינוי איכותי.
המים הופכים למוצק, הנוזל הופך למוצק.
יש כאן מציאות
שהיא
מלמדת אותנו
שהמימד האלוקי, המימד האינסופי,
ומעל ומעבר
למה שאנחנו רגילים.
הרבה אנשים הם נשארים בתוך
ניסי מצרים, בתוך הניסים הרגילים. זאת אומרת,
אומרים, אוקיי,
אני מבין,
המציאות הטבעית,
הסטטיסטית היא לא סוף פסוק, יש גם דרך,
אנחנו אומרים,
להגביר מאמץ וליצור פה איזו סיטואציה שהיא...
תגביר לנו את היכולות,
סוג של תוספת אנרגיה.
אבל יש כל הזמן בראש לאנשים שלא קרה להם ים סוף,
יש להם בראש איזו
תפיסה שאוקיי,
אבל בסופו של דבר יש מגבלות לטבע, אוקיי?
יש...
הרבה אפשרות למתוח את עולם הטבע,
אבל יש מגבלות,
אם נוריד את זה לרמה המוסרית,
שזה מה שמעניין אותנו,
זה לא פילוסוף פה במגבלות הטבע,
אלא זה שאדם אומר שיש מגבלות לאדם בתוך העולם הטבעי,
זה בעצם בא לומר שאין לי באמת יכולת להתגבר על הטבע,
על היצרים.
בסדר,
אני יכול טיפה קצת לשחק,
לפעמים באמת שיש איזה יצר,
איזה תאווה,
איזה
צד טבעי,
גופני שמושך אותי,
אז אני לומד במכות מצרים שאם במאמץ גדול
אני יכול איכשהו לשפר את התפקוד שלי.
אבל
לנצח לחלוטין את העולם הטבעי,
יצרים חזקים, יצרים עוצמתיים,
זה,
שמע,
יש גבול כמה בן אדם יכול באמת לקחת את האמת,
את המוסר,
את האלוקות,
ולחיות איתה. יש לכל בן אדם את המגבלות שלו,
זה בעצם האווירה של העולם החומרי.
בסופו של דבר,
לכולם יש חולשות,
כולנו בני אדם,
וכולנו צריכים להיכנע.
כל השאלה זה רק באיזה...
מאיזה נקודה אנחנו נכנעים פה על הצי?
קריאת ים סוף היא באה ללמד את
עם ישראל ואת העולם כולו לדורות.
אין סוף ליכולת לקרוע את הים.
ים זה ביטוי שוב למציאות שלכאורה
בלתי ניתנת לניצוח,
בלתי ניתנת למעבר. ים שאין לו סוף,
זה תמיד ביטוי כזה.
הים הוא הסוף,
הוא המגבלה האחרונה של המציאות.
ועכשיו מתברר שאפשר לקרוע גם את ים סוף.
הנס קריעת ים סוף בשביעי של פסח,
יציאת מצרים,
שכל עניינה זה לצאת מהמיצרים,
לדורות,
להבין שאפשר להיות בני חורין,
לא להיות משועבדים לכלום.
וקריאת ים סוף זה הפינאלה, זה ה...
נקודת השיא של יציאת מצרים.
אפשר להתגבר על הכל.
אין שום מגבלה
עומדת מול האמת האלוקית.
טוב,
בעולם הזה לפעמים אנחנו באמת נתקלים באיזה קירות.
אז גם אם אנחנו לא נצליח בדור הזה לפרוץ את הקיר הזה,
לקרוע את הים הזה,
לדורות,
אז ישיר משה ובני ישראל לשון עתיד.
בעתיד זה יקרה.
בעתיד אנחנו ננצח.
זה הרעיון הכללי של הקריאת ים סוף.
ההבנה הזו, ההפנמה הזו, שהאמת האלוקית
היא מנצחת כל דבר.
וזה, כאן אנחנו
מגיעים אל ההפטרה שלנו,
זה גם השירה
ששר דוד בשמואל ב',
סוף ספר שמואל ב',
וידבר דוד לאדוני את דברי השירה הזו,
ביום מציל אדוני אותו מכף כל אויביו ומכף שאול.
דוד,
כל החיים שלו זה התמודדות, עם אויבים חיצוניים ועם אויבים פנימיים, שאול,
הפלישתים.
אבל כעת הסוף,
אתה מבין,
דוד,
מה שנקרא,
ניצח את הכל.
ואז מה קורה?
הוא אומר תודה.
זה הרעיון העמוק,
גם של שביעי של פסח,
וגם של סוף ספר שמואל ב'.
מתי אדם אומר תודה?
אדם אומר תודה כאשר הוא מבין
שיש מישהו,
שיש משהו
שהוא חיצוני וגדול ממנו.
המציאות,
ההבנה הטבעית,
שזה בעצם התפיסה התת-הכרתית,
נקרא לזה החילונית,
היא
שאנחנו נמצאים בתוך מסגרת טבעית.
זה אמרנו,
בתוך המסגרת הטבעית יש לנו יכולת למקסם את הטבע,
להרוויח פה,
אבל בסופו של דבר אנחנו באיזה מטריקס,
אין משהו מעבר למציאות,
כן?
אלוקים זה הטבע, כתפיסה השפינוזיסטית, כן?
הפילוסופיה החילונית הקלאסית.
ממילא,
אין לי עניין להגיד תודה.
עוד פעם, למי אני אומר תודה?
אני אומר תודה למחשב,
אני אומר תודה לתוכנה הזו שאני נמצא בה.
אין אלוקים במשמעות שיש משהו שהוא מעבר למציאות הטבעית.
שוב, זה מבלבל.
לא, לא, יש אלוקים.
אבל הם מתכוונים לאלוקים של בתוך הטבע.
כאילו,
בסדר,
בתוך המציאות הזו,
אני מבין שיש איזה משהו שאני יכול לשחק,
ואז אני אומר פה תודה למי שעכשיו עזר לי להרוויח יותר כסף.
אבל אני לא באמת מכיר לו תודה.
אנחנו כולנו נמצאים פה באיזה משחק כזה,
שכל אחד מתנהל בבחירה חופשית,
כן?
זה גם תוצר כבר של ההבנה הזו שאין פה אלוקים,
אין משהו מעבר למציאות הטבעית.
זה שהוא נתן לי עכשיו צדקה,
זה בעצם היה לו כימיקלים שהפרישו בגוף שלו,
וזה עכשיו נתן לו איזו תחושה של רחמים,
והוא מרוויח מזה.
זה
הגישה הזו שאין משהו שהוא מעבר לאינטרסים,
לצרכים הטבעיים.
זו הגישה שהיא גם,
היא
כפייה.
אין מה להגיד תודה באמת.
אני אומר תודה, גם למה להגיד תודה?
כדי שאם לא תגיד תודה, לא תקבל פעם הבאה.
יש פה,
אמרנו,
איזה משחק כזה,
כזה שצריך לחנך את הילדים ל...
זוכר פעם, היה לי איזה שיעור בנושא ברכות.
כן, שגם, מה זה ברכה?
ברכה זה להגיד תודה לאלוקים.
אז זה היה עם נשים, אני יודע, חילוניות, דתיות.
אז דיברתי איתם על זה,
שברכה זה חשוב,
כי זה מכיר תודה.
אז מישהי אומרת לי,
כן,
כי היא אומרת לי,
ברכה זה מאוד חשוב.
לדחיית סיפוקים.
שזה הוא לא ישר אוכל,
אלא הוא קודם כל הוא ממלמל כמה מילים.
טוב,
אמרתי לה,
בסדר, אם
בשביל זה,
את האוכל,
כי לא צריך להגיד תודה להשם.
מאיפה זה בא?
כאילו,
גם ברכה זה תודה,
זה כזה דרך גם,
שאני ארוויח יותר בעולם הזה,
ירוויח לדחות סיפוקים,
כמו שאמרנו,
אנשים שאחרי זה ייתנו לי את מה שאני רוצה,
אז אני...
אומר תודה,
אבל אני לא באמת פתוח לזה שיש משהו שהוא מעבר למציאות.
קריעת ים סוף,
רק כאשר דוד המלך נמצא,
מה שנקרא,
בסוף,
בסוף כל ה...
בסוף חייו,
כאשר אדם נפתח לזה
שיש גודל מעליו, הוא אומר תודה.
יהודי, ככה הוא פותח כל בוקר.
מודה אני לפניך,
מלך חי וקיים.
היכולת להגיד תודה באמת,
להכיר.
בואו נשאל ככה, למה אומרים תודה?
כן, איך אומרים תודה?
יש
כל מיני...
היכולת להגיד תודה זה רק אם מבינים,
שוב,
שיש אלוקים.
שיש אלוקים שהוא מעל הטבע.
אחרת זה לא באמת תודה.
זה רק איזה,
כמו שאמרנו, איזה מס כדי שאני ארוויח פה משהו במקום.
וזה מה שאנחנו לומדים בסוף קריאת ים סוף.
אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת.
שירה
זה משהו שהוא מעבר למילים.
מילים זה משהו שוב ששייך למסגרת של העולם הזה,
של השכל,
של ההבנה.
שירה זה כבר שירה חדשה שיבחו גאולים,
זה
כבר איזה...
מילים שמביאות אותנו לעולם שהוא מעבר למסגרות הטבעיות.
שאנחנו מזמור שיר תודה.
שירו להשם כל הארץ, מזמור לתודה. אדם, הוא
הולך ומתעלה. וידבר דוד לאדוני את דברי השירה הזאת
ביום הציל אדוני אותו מכף כל אויביו ומכף שאול.
ויאמר,
אדוני סלעי ומצודתי.
הוא מפלטי.
דבר ראשון,
גם בשירת הים וגם פה בשירת דוד,
השם שאנחנו מתייחסים לקדוש ברוך הוא,
זה לא אלוהים,
אלא יוד הי ואו הי.
והסברנו את זה כמה פעמים, המילה אלוהים,
המילה זה מהמילה אל, אל זה כיוון.
יש, אלוהים,
זה להגיד, אוקיי,
יש
כיוון בחיים.
כמו שאמרנו,
אני מבין שהחיים הם לא לגמרי הפקר,
יש איזה כיוון שמוביל אותי,
וכמו שאמרתי,
למדתי עם הזמן,
שאם אני לא אומר תודה,
אז לא ייתנו לי חזרה,
אז אני מתנהג בצורה שאנשים קוראים לזה מוסר.
מצאתי איזה דרך שבה אני מרגיש טוב עם הרגשות האנושיים שלי,
של להתייחס יפה לאנשים,
כי אז ככה הם אומרים לי גם תודה,
ואז אנחנו מרגישים טוב אחד עם השני,
וזה האל,
זה למצוא את האל,
את הכיוון המוסרי פה בעולם.
י"כ וו, כן, זה משהו אחר.
יש.
ויש הוויה,
יש מציאות, ויש את י' העתיד,
י' ק' ו' ק'.
יש משהו שהוא מעבר למציאות,
יש משהו שהוא מעבר לים סוף.
ומהשם הזה אומר דוד,
אדוני סלעי ומצודתי ומפלטי לי.
כן, אנחנו אומרים אדו שם
במקום י' ק' ו'
ק',
כדי לא להגיד שם השם לשווא.
י"כו, המציאות הזו שהיא מעבר לעולם הזה,
היא מביאה לי את הביטחון, סלעי כמו סלע,
ומצודתי ומפלטי לי.
מה נותן את החוסן בעולם הזה?
ההבנה שיש משהו שהוא מעבר לעולם הזה.
שוב,
אנשים שלא מבינים את זה,
אומרים,
מה,
אני מקבל רק חוסן ממה שאני רואה ממשש.
טוב, וכאשר זה נופל, אז הם מאבדים.
אנשים שראו את ים סוף,
השם תמיד סלעי ומצודתי.
לא משנה מה קורה בעולם הזה,
יש כאן משהו שהוא יותר גדול מזה,
שהוא מחזיק אותי.
אלוהי צורי, אכסה בו, מגיני וקרן ישעי,
משגבי ומנוסי, מושיעי מחמאס תושעני. יש כאן משהו שמרומם אותי,
מעבר למציאות.
מה שמאפשר לי לעמוד מול כל אתגר, מול קושי.
שוב, לפעמים זה גם זה שאדם מת בעולם הזה,
אבל הוא
הולך ומסתגב, כן?
הולך ונושע לעולם הבא.
זה גם חלק מההבנה של קריאת ים סוף.
מהולל אקרא אדוני ומאויביי איוושע.
איך אדם ינצל מהאויבים שלו?
מזה שהוא קורא להשם,
מזה שהוא מודה למשהו שהוא מעבר.
חבלי שאול סבבוני,
כי קדמוני מוקשי מוות.
אדם מוצא את עצמו בחיים שהוא מוקף בחבלי שאול,
בדרך ללא מוצא, בקשיים.
יש קשיים, בסדר, שאדם בעולם הזה אומר, טוב, אני...
יכול לזוז כאן, לזוז כאן, איכשהו.
יש פעמים גם מצבים שזהו.
בעולם הזה אין דרך להינצל מהמקום שאנחנו
עכשיו נמצאים בו. זה ההון של...
שהעם ישראל עומד על שפת ים סוף, כן?
אומרים חז"ל,
למה המצרים משמאלם, המצרים מאחוריהם,
הים לפניהם,
משני הצדים הגיעו חיות רעות.
ביטוי ציורי חז"ל להגיד, זהו, אתה...
נלקטת פה בפינה,
מי שהעולם הזה,
זה חזו את הכל בשבילו,
מתפרפר לו ברשת.
ובצער לי,
בצער לי אקרא ה' ואל אלוהי אקרא,
וישמע מהיכלו קולי ושועתי באוזניו.
הקדוש ברוך הוא שומע אותי.
ואז,
מוסדות השמיים נרגזו, והתגעשו כי חרה לו.
נראה,
יש כאן עכשיו תיאור של פסוקים שמתארים פה איזה,
שוב,
שינוי עוצמתי של הקדוש ברוך הוא פה בתוך העולם.
כמו בשירת הים.
השיר השם כי גאו גאה, סוס ורוכבו רמה בים.
יש כאן משהו שהוא מעבר לכל נס רגיל,
לכל איזה מציאות שינוי כמותי.
מוסדות השמיים הרגזו, כן, כל המציאות הולכת ומזדעזעת.
והתגעשו כי חרה לו שהשם כועס,
זאת אומרת שהשם מבין שיש פה...
חוסר
טוב במציאות,
זה הכוונה לחרון להשם, כן? אז הוא חושב המציאות משתנה,
עלה עשן באפו,
ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו.
הקדוש ברוך הוא כביכול, כן?
השלמות האינסוף הזו,
היא
הולכת עכשיו ומפרקת את המציאות, לא בכזו צורה...
סטרילית, כמותית,
הכל משתנה.
זה המבט
העמוק שכל יהודי וכל יהודייה צריכים להפנים מתוך שבעת ימי פסח.
אפשר להיגאל מכל מיצרים,
גם הדברים שהם נראים עכשיו בלתי ניתנים למעבר,
ונעבור אותם.
שוב, אם לא עכשיו,
אז בעתיד,
גם כל אדם שנמצא באיזה מיצר שהוא לא יהיה.
יש י' כו',
יש משהו ש...
שמוביל אותנו מעבר לזה.
וית שמיים וירד וערפל תחת רגליו,
וירכב על כרוב,
כן,
סוג של מלאך,
ויעוף וידא ויראב על כנפי רוח,
וישת חושך סביבותיו,
סוכות חשרת מים עבי שחקים,
כן.
הקדוש ברוך הוא שם את החושך כמו סוכה,
כאילו הוא שם בקרע ים סוף,
כן,
היה שם איזה,
לא יודע,
ענן,
ענן חשוך כזה שעטף פה את הכל,
והחשרת מים,
חשרת זה ערמת מים, היא אבי שחקים.
ענני מים הסתירו את השמיים. זאת אומרת,
נוצר כאן איזה בועה של עולם שהוא מחוץ לעולם.
זה הרעיון.
קריאת ים סוף זה איזה רגע
שהכל העולם נחשף לזה שיש מימדים שהם בכלל לא בקריטריונים ובסטנדרטים שלנו.
מנוגה נגדו ברד גחלי אש,
כן,
נוגה זה אור כזה עמום,
כן, יש כאן איזה אור שמתוכו מגיעים גחלי אש,
וירעם מן שמיים אדוני ועליון ייתן קולו.
שוב,
עליון ייתן קולו, יש כאן משהו עליון שמשם זה מגיע.
וישלח ויהם חיצים ויפיצם ברק ויהום, סליחה.
וישלח חיצים ויפיצם ברק ויהום. כן,
תזכרו,
זה דוד אומר עכשיו על האויבים שלו,
אבל אנחנו משליכים את זה גם על קריאת ים סוף פה,
את כל הדברים.
יש כאן משהו,
אומר דוד, אני מפנים,
שהתודה פה היא לא על משהו נחמד,
אלא על משהו שהמציאות כולה.
הולכת ומשתנה,
ויראו אפיקי ים,
יגלו מוסדות תבל,
בגערת אדוני מנשמת רוח אפו.
ישלח ממרום יקחני,
ימשני ממים רבים.
שוב, הקדוש ברוך הוא מוציא, מושע אותנו מכל
המים האלה,
מכל ההמה של העולם,
כל הזרימה הזו שלכאורה לוקחת אותנו ואין אפשרות,
כמו משה רבנו,
שהוא משוי מן המים.
אפשר לנצח את המים,
אפשר לנצח את היצרים,
את האנרציה,
את הנפילה.
יצילני מאויביי עז,
ומשונאי כי יאמצו ממני.
יקדמוני ביום אידי.
כן,
אותם האויבים מתקדמים אליי ביום אידי,
יום אסוני.
כן, מתקרבים אליי האויבים, אדם מרגיש,
כולם נגדו.
ויהי אדוני משען לי.
ויוציאני למרחב אותי יחלצני כי חפץ בי.
יגמלני אדוני כצדקתי,
כבור ידי ישיב לי.
שימו לב, זו הנקודה החשובה.
התפיסה הזו שאין משהו שהוא מעבר לטבע,
שאין משהו מעבר למסגרת,
אז אמרנו,
דבר ראשון,
אדם אומר אין תודה.
כאילו, מה יש תודה?
הכל פה זה,
אמרנו, אינטרסים,
זה פעולות של מותנות בכימיקלים,
אין כאן את כל המשמעות של הרצון,
של ההיפתחות לזה,
שיש נשמה,
שיש משהו שהוא מעבר לה.
אבל יש כאן עוד השלכה.
אדם שהוא סגור בתוך העולם הטבעי,
הוא גם לא מאמין בשכר ועונש.
מה זה שכר ועונש?
הסיבה והתוצאה שהוא מכיר,
זה סיבה ותוצאה טכנית.
כן,
הבנתי,
אם אני קופץ מהגג,
אז נשברות לי הרגליים.
ההבנה שהמעשים שלי, המוסריים שלי,
הם משפיעים על המציאות,
זה לא קיים באדם שרואה את העולם רק כטבע.
דוד מרים אותנו למבט שאנחנו למדנו אותו בקריעת ים סוף.
יש י"ה ו"ה, יש כאן משהו שהוא מעבר למציאות, ולכן
אם אדם מתנהל על פי החוקים
של הקדוש ברוך הוא,
על פי הדברים שהם מעבר,
אז הוא מקבל את הדברים בהתאם,
ואם לא,
אז לא.
אומר דוד המלך, יגמלני אדוני כצדקתי,
כבור ידי ישיב לי,
בור זה כאילו ניקיון ידי,
ישיב לי,
אני מתנהל פה,
אני פתוח בהתנהלות שלי,
למציאות שהיא מעבר לעולם הזה,
ולכן השם ישיב
לי כגמולי,
כי שמרתי דרכי אדוני ולא רשעתי מאלוהי,
כי כל משפטיו לנגדי וחוקותיו לא אסור ממנו.
יש חוקים בעולם הזה.
אנשים שמאמינים רק בטבע, הם לא מבינים שיש חוקים.
בסדר,
הבנתי,
יש פה כל מיני איזה התניות,
אבל אם אני מצליח דרך לעקוף את ההתניה הזו,
אם אני מסוגל לגנוב בלי שמס הכנסה יעלו עליי,
אז בסדר,
נו,
כאילו,
כל החשבון זה שמה אני אתאפס פה בתוך המסגרות של העולם הזה.
ואתה חי,
נראה לך,
אתה גונב גם אם אף אחד לא רואה,
ואתה בעולם הזה,
איך אומרים,
מקסם את הכל,
ואתה נפטר,
הולך,
איך אומרים, לעולמך, ונפטר רשע, זקן ושבע ימים.
הרבה פעמים אנשים אומרים,
אה, תשמע, מי ש...
כן,
איך ההורים אומרים לילדים,
תקשיב,
אם אתה מעתיק במבחן, אז אתה תתרגל לגנוב,
ואם תתרגל לגנוב,
אז יגיע יום ויתפסו אותך,
ויבוא שוטר,
וזה...
טוב, נו.
אז,
אבל אם אני כן מצליח לגנוב ולא תופסתי שוטר,
אז זה בסדר,
ככה,
זה התפיסה שסגורה בתוך הלופ של העולם הזה,
בתוך הטבעיות של העולם הזה.
אנחנו בקריאת שמע מבינים שיש משהו שהוא מעבר.
גם אם עכשיו בעולם הזה,
את ה-80-90 שנה שלך נפטרת מלא כסף.
אתה עברת על החוק האלוהי, אתה תשלם את המחיר,
בסדר.
אם חסיד תתחסד,
אם גיבור תמים תתעמם,
אם נבר תתברר,
נבר זה כאילו מישהו נקי,
כן?
כאילו חף מעוונות,
תתברר,
אז גם אתה,
הקדוש ברוך הוא,
פועל איתו בנקיות.
ואם עקש,
תתפתל,
ואם מישהו עקום, אז אתה תתפתל איתו.
ואם עם עני תושיע, ועיניך על רמים תשפיל.
המציאות הזו שאנחנו רואים בעולם הזה,
שיש עני ויש רם,
זה בעולם הזה,
מתוך המבט של קריאת שמע,
מתוך המבט של דוד המלך.
כל העולם הזה,
אז
בעולם הבא,
העני הוא זה שיהיה עשיר והרם יהיה נמוך.
כאילו,
מה אתה מתייחס פה בכלל למסגרת העלובה הזו של העולם?
אפשר לקרוא לה את ים סוף, נו, אתה בסדר.
אז אתה לא רואה את זה עכשיו,
ב-70-80 שנה שלך בעולם הזה.
תראה את זה עוד מעט.
כי בך, סליחה,
כי אתה נרי אדוני,
ואדוני יגיה חשכי,
כן,
אתה הנר שלי,
אתה מעיר אותי בחושך,
כי בך ארוץ גדוד,
באלוהי אדלג שור, מה זה ערוץ גדוד?
אני, כן, אני בעזרתך,
בעזרתך מנצח גדוד שלם.
אני מדלג על שור,
שור זה חומה,
כן,
בנות צעדה על אישור.
אני מתגבר על כל מכשול.
המימד הכמותי לא משחק פה,
מגיע גדוד,
הוא ננצח אותו.
לא,
מה לא,
רואים שבעולם הזה יש גדוד מנצח אדם בודד.
בסדר, זה, לא נכנס עכשיו לטקטיקה פה בעולם הזה.
נדבר עכשיו בחשבון הנצח.
בוא נראה, האמת תנצח, גם אם עכשיו היא מועטת.
האל תמים דרכו,
אמרת אדוני צרופה מגן הוא לכל החוסים בו.
מאל מבלעדי אדוני ומצו מבלעדי אלוהינו.
האל מעוזי חיל ויתן תמים דרכי.
משווה רגליי כאיילות ועל במותי יעמידני.
הנה,
כאשר אדם מתחבר לדבר הזה,
כאשר אדם קורא את ים סוף,
כאשר אדם,
כמו עם דוד המלך,
הוא מבין את הנקודה הזו,
עכשיו כל הכוחות שלו של העולם הזה
מקבלים עוצמה אינסופית. זה הנקודה.
משווה רגליי כאיילות,
מלמד ידיי למלחמה,
וניחת קשת נחושה זרעותיי,
כן, והזרעות שלי הופכים להיות כמו קשת.
תיתן לי מגן ישעך, ואנותך תרבני, כן,
הענווה שלך היא זו שתרבה אותי.
תרחיב צעדיי תחתיי, ולא מעדו כרסוליי.
ארדוף אויביי והשמידם, ולא אשוב עד כלותם.
עד הסוף.
מישהו בעולם הזה,
הוא שורד,
אבל הוא לא מכלה את הדברים עד הסוף.
טוב,
יש
בסופו של דבר מגבלות כמה אפשר לנצח את הרשע.
טוב,
ניצחנו קצת את הרשע עכשיו,
אבל אתה יודע,
הרשע עוד ישוב,
אין מה לעשות,
בני אדם רעים,
אתה יודע,
יש להם כוח,
יש להם עוצמה,
וזה,
אל תתגרה בהם, תהיה,
כאילו,
תנסה להסתדר בעולם הלא צודק הזה.
שהמשפטים שאנשים גדלים איתם ב built-in, בתרבות שלנו,
אין צדק בעולם הזה,
אין מה לעשות.
כאילו,
זה תסכול אדיר לחיות ככה,
ואז שאדם פשוט מפתח איזה סוג של אדישות,
כאילו,
אין צדק,
מה הצדק,
אני רואה...
הזה שכל,
דרס פה את כולם בעבודה,
הוא בסוף מקבל את הקידום,
והוא זה,
זה,
אז בן אדם מנסה קצת להילחם,
להגיש תביעה,
זה,
טוב,
נו,
התפלפלת פה,
התפלפלת שם, בסוף...
אנשים שבונים את כל העולם החינוכי המוסרי שלהם על כאילו לראות
בעולם הזה איך הכל צודק והכל בסוף מגיע לדין צדק,
הם לא הולכים בכיוון נכון.
זה לילדים,
מספרים,
תקשיב,
אם תעשה כך וכך,
אז
בסוף תאכל אותה,
יש אולם.
במציאות הרחבה.
יש הרבה מאוד אנשים רשעים,
מנוולים,
שכמו שאמרנו,
נפטרו מהעולם עם כסף,
עם כבוד ועם הכל,
ואפילו הם מצליחים בעולם הזה איכשהו ליצור איזה תדמית,
שאפילו תישאר אחרי מותם,
יש גם אנשים כאלה,
שהם עם רשע כזה מתוחכם,
שאפילו אחרי מותם הם עדיין נזכרים כמשהו חיובי,
למרות שהם עשו את כל העוולות שבעולם.
טוב.
מי ששומע את דוד המלך, מי ששר את שירת הים,
לא מתרגש מזה בכלל.
יש,
הזכרתי את זה באחד השיעורים,
תלמיד חכם עצום,
קראו לו רבי שם טוב גפן,
בזמנו של הרב קוק,
תלמיד חכם עצום שלא היה מוכר בזמנו.
פשוט אף אחד לא הכיר אותו,
וגם היום אף אחד לא מכיר אותו.
כתב איזה ספר, נקרא מימדי הנבואה וההידמות.
זה נמצא בהוצאת מוסד הרב קוק, מי שרוצה יכול לראות.
יש שם איזה ספר כזה פילוסופי,
אמוני,
משהו מאוד מאוד גבוה.
יש שם אבל בסוף גם איזה סוג של יומן אישי,
שהרבי שם טוב גפן כתב לעצמו,
ואחרי מותו מצאו את זה במגירה שלו,
אז הבני משפחה.
אז ביומן הזה,
יש שם אחד הקטעים,
שהוא כותב על עצמו משהו בסגנון ש...
הוא יודע שאף אחד לא מקשיב לאמת שלו פה,
בעולם הזה,
והוא אומר,
והוא גם יודע שגם אחרי מותו לא יקשיבו.
הנה,
האנשים שהם בתוך העולם הזה,
אז גם כשהם לא מצליחים בעולם הזה,
הם לפחות מתנחמים בזה שיגיע יום,
כי יש כזה שיר.
לא בגלל הרוח,
לא בגלל הכוח,
אלא בגלל הרוח הנושבת בגפי.
אז יש אחת השורות, זה שם, יגיע יום הוכיח צדקתי.
אנשים אוהבים,
עכשיו העולם לא מקשיבים לך,
אבל יגיע יום ותדע שכולם ידעו שאתה צודק.
בסדר,
זה גם משהו,
זה שבן אדם מוכן למען האמת שתופיע עוד כמה
שנים להקריב עכשיו, זה גם סוג של גבוה.
אבל זה לא מה שאנחנו מדברים פה.
יכול להיות שגם לא יגיע אף פעם היום בעולם הזה שיוכיח צדקתך.
עוד טריליון שנים בחשבון הנצח האלוקי,
הפשוטה הזו,
שהאמת הזו שאנחנו יצרנו פה בעולם הזה,
היא
עשתה את שלה.
זה אדם שם נמצא,
זה המקום הרוחני של אנשים שקוראים את ים סוף.
לא הרדפיי ואוהבי השמידיהם,
לא אשוב התקלותם,
בחשבון הנצח.
ואכלם,
ואמחצם,
ולא יקומון,
ויפלו תחת רגליי,
ותאזרני חיל למלחמה,
תכריע
קמי תחתני.
ואויביי,
תתה לי עורף,
כן,
את האויבים,
נתת לי,
כן,
שהאויבים כאילו מפנים את העורף אליי, ואני רודף אחריהם כאילו ניצחון מוחלט.
ומשנאי אצמיתם,
ישעו ואין מושיע אל אדוני ולא ענם.
כן,
הם יפנו אל הקדוש ברוך הוא,
אבל הוא לא יענה להם.
כמו שאמרנו,
זה לא פה עכשיו קח ותן.
אם אתה לא הולך על פי האמת, על פי
לא נפתח לעולם שמעל הטבע,
אז זהו, אתה שם.
ואשחקם כעפר ארץ, כטיט חוצות אדיקיהם ערכיהם.
ותפלטני מריבי עמי,
תשמרני לראש גויים,
עם לא ידעתי יעבדוני.
כן, אתה...
תשמור אותי
מכל המריבות הקטנוניות שבתוך עמי,
תשמור אותי עד שאני אהיה לראש גויים,
ועמים מרחוק יבואו ויעבדוני.
בני נכר יתכחשו לי לשמוע, אוזן ישמעו לי, כן?
הבני נכר, האויבים, כן?
הם יבואו מרוב הפחד, והם יתכחשו, הכוונה היא,
הם יחניפו לי,
הם כאילו,
הם ישקרו כדי למצוא חן.
והם רק שומעים את הגבורה שלי והם מיד שומעים לי.
בני נכר ייבולו ויחגרו ממסגרותם.
כאילו,
על כמובן, הם בורחים מהמסגרת שלהם, מהמבצר שלהם.
כאילו, שוב, המסגרות של המציאות...
מתפרקות מול הגודל האינסופי
של הקדוש ברוך הוא.
חי אדוני וברוך צורי וירום אלוהי צור אישי.
פה, אם יורשה לי, זה הפסוק שלי.
ואם לכל אדם יש לו פסוק שלא בתורה, לי קוראים חגי.
אז זה פסוק שמתחיל באות ח' ומסיים בי'
זה פה. תהיה שמואל ב'
פרק כ"ב פסוק מ"ז.
חי אדוני וברוך צורי וירום אלוהי צור אישי.
קדוש ברוך הוא,
הוא צורי,
הוא מרים אותי, אלוהי צור אישי.
זה המקום שבן אדם אמור להיות בחיים.
האל הנותן נקמות לי,
ומוריד דמים תחתני,
ומוציאי מאויביי ומקמיי תקום ממני כל הקמים נגדי,
מאיש חמסים תצילני,
על כן אוֹדְךָ אדוני בגויים ולשמך אזמרה,
ושימו לב איך מסתיים,
מסתיים את השירה הזו.
מגדול ישועות מלכו,
ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם.
מה שאנחנו רואים כל פעם בברכת המזון,
מגדול,
יש גם גרסה שזה מגדיל,
אז אנחנו בימי חול אומרים מגדיל,
בשבתות וימים טובים.
אנחנו מתגדלים מצד עצמנו,
אז אומרים מגדול.
אבל מגדול ישועות מלכו,
ברגע שאדם נפתח לזה שיש כאן את
המציאות
האינסופית של י' ק' ו' ק',
של משהו מעבר להוויה,
מעבר למציאות שקרעה את ים סוף.
יש לו את ישועות המלך,
זה המשיח, עושה חזק למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם.
ככה אנחנו
מסיימים את ההפטרה של חג הפסח,
כך אנחנו קורעים את ים סוף,
וככה אנחנו יוצאים ממצרים.
שיהיה לכולנו חג שמח.
