טוב,
שלום לכולם,
חג שמח,
לא יודע,
לקרוא לזה חג שמח,
שבת שלום, אנחנו...
שיעור הפעם יהיה על הפטרת שבת חול המועד של פסח.
אז ככה, חג הפסח,
שבעה ימים,
מעבר לליל הסדר והיום טוב הראשון של החג,
יש
לנו את ימי חול המועד,
ובתוך זה יש לנו את שבת חול המועד.
ויש את השביעי של פסח, ולכל אחד
מהמאורעות הללו יש את הקריאה המיוחדת בתורה ואת ההפטרה המיוחדת של התורה.
אז אנחנו שוב בתוך המסגרת שלנו בהפטרה של הנפש, אנחנו
גם מדברים על ההפטרות של כל פרשיות השבוע הסטנדרטיות.
ויחד עם זה,
יש לנו גם את הפטרות האקסטרה,
כן,
ההפטרות שהן מעבר להן,
חול המועד פסח, כן,
אני פשוט מציין את זה כי בגלל שזה הפטרות,
שככה קוראים אותן רק פעם בשנה,
וגם זה לא תמיד לפעמים יוצא.
ששבת חול המועד זה שביעי של פסח,
ואז כבר קוראים את ההפטרה של השביעי,
אבל מכל מקום זה הפטרות שלא,
כמעט ולא מגיעים אליהן,
אז לכן חשוב להכיר גם אותן.
חז"ל לא סתם תקנו,
ובית דינו,
אנשי הכנסת הגדולה,
תקנו את ההפטרות,
כי הם חשבו שיש בהם משהו שאנחנו צריכים להכיר בכל הדורות.
אז נתחיל,
קודם כל,
מה קוראים בשבת חול המועד של פסח בתורה,
כן,
מתוך המקרא,
מהנ"ך,
כן,
את ההפטרות,
מה הקשר, ואת ההסבר, שאני מקווה שייתן את העומק.
הפעם אני כבר זורק לכם פה ספוילר,
ההפטרה של שבת חול המועד פסח,
זה ההפטרה אולי הכי,
בין הנבואות הכי ידועות בתנ״ך.
חזון העצמות היבשות
של הנביא יחזקאל,
אז
כאמור זה באמת הזדמנות טובה
לראות את הפרק הזה.
אבל לפני זה כאמור נראה מה קורה בקריאה בתורה.
בקריאת שבת חול המועד של פסח אנחנו קוראים ספר שמות,
פרקים ל"ג ול"ד.
זאת אומרת,
ההפטרות של חג הפסח,
הם כל פעם מביאים פסוקים,
סליחה,
בקריאות התורה של חג הפסח.
אנחנו כל פעם קוראים משהו אחר שמופיע בתורה
ביחס ליציאת מצרים, וזה יש ברוך השם הרבה.
הרבה פרשיות,
והפרשיות האלה הן גם ממשיכות הלאה. בשמות ל"ג ול"ד
אנחנו מדברים על מה קרה אחרי יציאת מצרים.
היה לנו, כידוע, מעמד הר סיני ואת חטא העגל.
של עם ישראל,
שעם ישראל לא,
מה שנקרא,
לא מצליח להישאר בגובה של יציאת מצרים, מעמד הר סיני,
ומוצא לעצמו עגל מסכה,
כן,
איזה אליל כזה מעגל,
שמשתחווים לו,
שזה,
כבר דיברנו על זה בהרבה הקשרים,
הרעיון של חטא העגל זה חטא שבכל דור ודור,
שהאדם משתבלל בתוך היצרים שלו,
רוצה את הסיפוק המיידי,
את העגל המסכה,
המזהב,
הנוצץ ואומר, אלה אלוהיך הישראל,
מה,
אדם מוצא את כל,
מדמיין שהוא מוצא את כל הסיפוק והשמחה שלו באיזה משהו מקומי,
ולא,
הוא ממשיך לעלות להר סיני.
מכל מקום, החטא הזה,
הוא גורם לכעס אלוקי גדול,
עד כדי כעס שהקדוש ברוך הוא
אומר למשה רבנו,
שאני ואכלם, אני פה רוצה לחלות את עם ישראל,
וכאן...
בשמות ל"ג,
יש שם פסוק י"ב,
משה רבינו מבקש רחמים,
מתחנן לפני הקדוש ברוך הוא,
שימחול על חטא העגל,
ובסופו של דבר,
כן,
ויאמר משה אל השם,
ראה אתה אומר אליי,
העל את העם הזה,
ואתה לא הודעתני את אשר תשלח אתי,
ואתה אמרת ידעתיך בשם,
וגם מצאת חן בעיני,
ועתה אם נא מצאת חן בעיניך,
או תהייני נא את כבודך,
כן,
כחלק מה...
משה רבנו גם רוצה לדעת את ההנהגה האלוקית הגדולה.
ויאמר השם אל משה,
גם את הדבר הזה אשר דיברת אעשה,
ואדעך בשם.
ויאמר הראני נא את כבודך,
ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם השם לפניך,
וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. יש
פה איזו התגלות אלוקית שמביאה את החן והרחמים.
ובסתר כפי,
וראית תוכה,
ופני לא יראו,
ואז מתחיל פרק ל"ד,
ויאמר השם משה,
פסול לך עכשיו שנמחל לך את העגל,
תפסול שני לוחות אבנים כראשונים,
הלוחות השניים,
ואז תעלה אל הר סיני,
וירד השם בענן,
ויתיצב עמו שם,
ויקרא בשם השם,
ויעבור השם על פניו ויקרא,
השם,
השם,
אל רחום וחנון,
ארך אפיים,
ורב חסד ואמת,
נוצר חסד לאלפים.
נושא עוון ופשע וחטאה,
לא ינקה,
פוקד עוון אבות על בנים,
על שלישים ועל רבעים.
טוב, אז יש כאן את מה שנקרא 13 מידות הרחמים,
ואז אחרי שנמחה על חטא העגל,
יש לו לוחות השניים,
ויש פה את הרחמים האלוהיים,
כן, רחמים זה,
זה התהליך הארוך, כן, בניגוד לחטא העגל, שזה המעגליות המיידית,
אז הרחמים זה מלשון רחם,
כן,
כמו ה...
מצמיח את הוולד,
אז ככה גם הקדוש ברוך הוא אומר,
יש איזה מבט ארוך שהמציאות תלך ותתוקן.
אחרי כל זה,
אז הקדוש ברוך הוא נותן בו שוב את הציווי,
וזה הסיבה שאנחנו קוראים את הפרשה הזו.
פה בשבת חול המועד של פסח,
שאת חג המצות תשמור,
כן,
פסוק י"ח,
פרק למ"ד,
את חג המצות תשמור, שבעת ימים תאכל מצות,
אשר צוויתי למועד חודש האביב,
כי בחודש האביב יצאת ממצרים,
כן,
חלק הגאולה הזו,
שעכשיו אנחנו מגיעים ככה לשיא שלה,
שמתברר שמתוך הגאולה יש גם רחמים,
האביביות,
הטבע הולך, ולמרות החורף, למרות ה...
ההקפאה,
אז הנה,
דברים מופשרים בסוף,
והתהליכים בסוף מתכפרים להם.
אז קיצור,
כל פטר רחם לי,
וכל מקנה אשר יזכר,
קשור ליציאת מצרים.
ואז זה מסיים שם.
אם אפשר, תבקש שם רק שלא יפריעו.
כל זכורך לפני אדון השם אלוקי ישראל.
כי אוריש גויים מפניך,
מחילה יש פה פשוט איזה כמה אנשים שרים.
אבל בסדר, שמחים,
זה טוב,
בוודאי לקראת חג הפסח,
מכל מקום מקליטים את זה,
כן,
לא בשבת חול המועד,
למי שלא הבין, אז השיעור פה הוא נעשה לפני,
בסדר. כי הוריש גויים מפניך והרחבתי פה את גבולך,
ולא יחמד איש את ארצך.
קיצור,
שלוש פעמים בשנה תעלה אל חג הפסח,
לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח.
טוב, קיצור.
אז הנה,
יש
פה פרשה שמתחילה,
אמרנו,
עם 13 מידות הרחמים וההנהגה האלוקית,
ומשם ממשיכים את הנושא של חג הפסח ושלוש רגלים,
אז זו הסיבה שאנחנו קוראים שבת חול המועד.
וכעת אנחנו,
כאמור,
קוראים בהפטרה את חזון העצמות היבשות,
התיאור הידוע שהנביא יחזקאל, שהוא מגיע,
רואה בקעה מלאה עצמות.
ולאט לאט העצמות,
תכף נראה את זה,
הולכות ומתקבצות אחת אל חברתה ונזרקת בהם הנשמה,
שזה הביטוי איך עם ישראל גם חוזר
מכל הגלויות ויש פה את הגאולה השלמה.
טוב, מה הקשר לשבת חול המועד?
אז הסבר אחד, הסבר הפשוט, שזה גאולה, נכון?
חג יציאת מצרים,
חג הפסח,
זה הגאולה הראשונה של עם ישראל,
אז אנחנו בכל הפטרה,
ראינו את זה גם בהפטרות אחרות.
שסביב חג הפסח מכניסים פה את הנושא של
הגאולות העתידיות שיהיו לעם ישראל.
טוב,
זה כמובן הסבר אחד,
אבל יש הסבר עמוק יותר.
מה המיוחד בהפטרת חזון העצמות היבשות לחג הפסח,
כן,
שמעבר לזה שזה היה...
תחייה של עם ישראל, אז כמו שהיה ביציאת מצרים,
היה סוג של תחייה שעם ישראל יצא מעבדות לחירות,
ככה גם לעתיד לבוא עם ישראל יצא מהקבר של
הגלות ויעלה לארץ ישראל. יש פה משהו יותר מעניין,
אומרת הגמרא במסכת סנהדרין כך.
במסכת מגילה כתוב שאמר רב אבון אמר רב,
שבת שחל להיות בחולו של מועד בין פסח בין סוכות,
קוראים את מה שאמרנו מספר שמות ומפטירים העצמות היבשות,
בסדר?
אומר רש"י,
בעצמות היבשות שיצאו ממצרים קודם הקץ.
מה זה?
זה מסכת סנהדרין, דף צב, עמוד ב', כתוב כך.
ומה הם היו מתים שיחיה יחזקאל?
חזון העצמות היבשות שמתאר על תחיית המתים, כן?
מי זה אותם מתים שיחיה אותם יחזקאל?
אמר רב, אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו.
מתואר,
כן,
מה שהוא מסביר,
שם מסכת סנהדרין,
שהיו בזמן השיעבוד ה-210 שנים של עם ישראל במצרים,
בשלב זה או אחר,
בני אפרים,
בסדר?
מצאצאי יוסף,
הם עשו שם איזה מניין,
עשו איזה חישוב שהגיע כבר זמן הגאולה,
והם החליטו לעלות,
כן,
לצאת במצרים,
לברוח ממצרים ולעלות לארץ ישראל,
והם מתו בדרך,
כן,
הוא כותב שם...
טעו בני אפרים,
ומנין שבני אפרים הם שיצאו קודם זמנה ונהרגו,
שנאמר,
בני אפרים שותלח והרגום אנשי גת.
הם הלכו שם בדרך לארץ ישראל,
כן,
אז מרד עבדים עוד,
כן,
מרד עבדים שהיה לפני יציאת מצרים,
משהו חדש,
לא הכרנו את זה, היה איזה ניסיון נפל.
כן,
להביא את המשיח,
איזה ניסיון גאולי כזה,
שנכשל ובדרך,
בני גת,
לא יודע,
הם נהרגו שם בדרך במדבר,
ואלה המתים שמחיה אותם יחזקאל. ובנוסף, יש
עוד דבר חשוב שאומר רב האי גאון,
ככה זה נמצא ב...
בתור טור אורח חיים, סוף סימן צב, סימן תצ.
הוא אומר בשם רב האי גאון,
האי אמר רב האי גאון,
שמעתי מפי חכמים כי תחיית מתים עתידה להיות בניסן.
ונצחון גוג ומגוג בתשרי.
ומשום האי, בניסן אנחנו מפטירים בשבת חול המועד את חזון העצמות היבשות,
ובתשרי,
כן, כידוע, בחג סוכות,
אנחנו מפטירים ביום גוג.
וואלה,
פה לא, לא ידעתם את זה.
אז הנה,
יש פה שתי הפטרות מדהימות,
גוג ומגוג,
שזה בסדר,
זה נדבר בעזרת השם
בשיעור בשבת חול המועד סוכות.
אבל עכשיו אנחנו בשבת חול המועד פסח,
כן,
לפני שבת חול המועד פסח,
אני כל פעם מזיר פה אנשים שלא יחשבו ש...
פה בשבת
מקליטים את השיעור.
לפני שבת חול המועד פסח,
אתה יודע, אז אנחנו קוראים,
כאמור,
בשבת הזו,
את נבואת תחיית המתים.
אז בואו עכשיו נבין כאן איך הדברים עובדים,
ואיך הקשר,
למה תחיית המתים דווקא בפסח,
ומה זה הבני אפרים האלה,
וכל הדברים.
קראתי לשיעור הזה,
תחיית המתים של הנחשלים.
מה זה
תחיית המתים?
תחיית המתים זה מושג שאומרים בעם ישראל הוא נחשב אחד מעיקרי אמונה.
אגב,
מי שהכניס את זה כאחד מעיקרי אמונה זה הרמב״ם,
רבי משה בן מימון.
לפני זה זה לא הוזכר כל כך.
בתורה אין למשל תחיית המתים,
יש גמרא ידועה על תחיית המתים מן התורה מניין,
מאיפה יודעים שתהיה תחיית המתים?
מהתורה, לא כתוב את זה.
אז
חז"ל דורשים איזו דרשה שקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו,
הנך שוכב עם אבותיך,
וקם העם הזה,
וזנח אלוהי נכר.
אז המילה וקם,
דורשים שהאדם יקום לתחייה אחרי המוות. כן, מה הקשר?
א',
זה
לא בכלל ההקשר,
ושם מדובר על לקום ולמרוד,
תחיית המתים.
טוב.
לא ניכנס בדיוק בדרשה שמהתורה,
אבל הרעיון הוא שזה משהו שהתורה כיסתה
אותו בהמון רמזים ולא באופן ישיר.
הרמב״ם לקח את זה והפך את זה לעיקר מעיקרי אמונת ישראל,
כן,
שתהיה תחיית המתים,
ומאז
זה מלווה את עם ישראל כמשהו שהוא מצד אחד מאוד יסודי,
מצד שני כולם מרגישים איזה סוג של
מבוכה עם המושג הזה תחיית המתים.
זה נראה משהו שלא מסתדר עם העולם כפי שאנחנו מכירים אותו.
מה
זאת אומרת מתים, ואנשים מתים? זה אומר שאנשים ימותו,
יקומו מהקבר,
אז מה,
הם יקומו בבגדים שלהם,
יקומו מי שנפטר בלי יד,
אז הוא יקום עם יד,
יתפורר הגוף שלו,
מה,
קיצור,
מאיפה?
מאיפה זה בא?
טוב,
זה לא רק דיונים ככה,
מה שנקרא,
בשביל ההתפלספות, יש לזה גם משמעויות,
למשל,
בנושא של תרומת איברים.
כן, האם האדם יכול לתרום איברים,
כי אז לכאורה הם יהיו חסרים לו שהוא,
כן,
אחרי שהאדם נפטר,
האם אפשר לקחת ממנו איברים,
האם יכול להיות שיהיה חסר לו שיקום לתחייה?
טוב, אני לא נכנס כל
הזמן לדיונים ההלכתיים,
זה לא ענייני.
אני רוצה להיכנס פה להבנה הרעיונית של המושג תחיית המתים,
ובמילא גם הקשר לחג הפסח ולבני אפרים, אותם אלה ש...
ניסו לצאת קודם זמנם ומתו, ונביא יחזקאל מחיה אותם.
תחיית המתים,
יותר מאשר עכשיו זו שאלה האם זה
יהיה בפועל או לא יהיה בפועל,
יש לזה מחלוקת בין החכמים,
יכול להתחייה בסוף.
זה הרעיון העמוק של תחיית המתים.
תחיית המתים זה לא רק איזה מאורע שיהיה בעתיד,
כאמור,
שזה מאופל ולא כל כך ברור מה יהיה,
אלא,
אם שמתם לב,
אנחנו בכל יום,
בתפילה,
שלוש פעמים ביום,
אומרים בתפילת שמונה עשרה בברכה השנייה,
ברוך אתה השם,
מחיי המתים. כן?
לא,
ברוך אתה השם,
תחיי המתים לעתיד,
אלא מחיי המתים בהווה.
תחיית המתים זה לא רק משהו שיהיה בעתיד,
זה משהו שקורה בכל שנייה ושנייה.
מוות
זה הקיליון של החיים,
לא רק המוות,
כאמור, אחרי 120 שנה.
כל כישלון בחיים,
כל כאב,
כל נפילה,
זה סוג של מוות.
והתורה רומזת לנו, וחז"ל אומרים את זה במפורש,
לכל דבר שמת יהיה לו תחייה.
כל ישוב, אם זה הרעיון העמוק של תחיית המתים.
שום דבר לא נגמר.
הכל הולך ומתחדש, הכל הולך ומתחיה.
למשל, אומרים חז"ל הלכה,
שכאשר אדם לא רואה את חברו 12 חודש,
מברך ברכת ברוך אתה ה' מחיי המתים. הערת סוגריים,
היום ההלכה הזו היא גם,
זו הלכה לא ברורה,
אם היום היא מיושמת as it is,
כי פעם אנשים לא ראו אחד פשוטו 12 חודש,
אז
באמת היה פה איזה נתק מוחלט.
היום...
גם שאנחנו לא רואים מישהו,
אנחנו כל הזמן בקשר איתו,
בפלאפון ובוואטסאפים וכולי,
אז
לא ברור אם ברכת מחיה מתים היא היום על...
יש לזה גדרים שכן, אבל שוב,
אני לא רוצה לסמוך על הפסיקה ההלכתית,
כל אחד יעשה לפי
הדרכת רבותיו,
אבל הרעיון העקרוני זה,
מה זה לברך ברכת מחיה מתים על מי שלא ראיתו 12 חודש?
היינו פה חברים,
היה בינינו קשר חי,
היה איזה משהו...
טוב בינינו, ועכשיו עברו 12 חודש שהקשר מותק.
12 חודש זה
ביטוי תמיד למעגליות, סגירת מעגל של שנה.
היה פה איזה עידן של חיים שלא היינו בקשר עכשיו.
עכשיו נפגשנו שוב,
הרגשות שבי שהיו כלפי החבר,
שהיו מתים,
שהיו כביכול התנתקו,
הם עכשיו מתחיים מחדש.
זה הרעיון של מחיה מתים.
כל שנייה
שהאדם מתקן משהו בעולם,
מחדש משהו בעולם,
דברים שנפלו,
ועכשיו אנחנו מנסים להחיות אותם מחדש,
זה סוג של תחיית המתים.
זה הרעיון העמוק
של
תחיית המתים שנמצאת בכל רגע ורגע.
וזה הרעיון העמוק של חג הפסח.
חג הפסח זה חג הגאולה,
חג הלידה של עם ישראל.
נולד פה משהו חי, משהו שהוא הולך וצומח.
אבל יש מוות
גם אחרי הלידה,
גם אחרי שיולדים וגם לפני שיולדים,
יש כל מיני תהליכים של ניסיונות
שלא מצליחים.
המשיח, ככה אומרים חז"ל מסכת סנהדרין,
נקרא
בר נפלי,
סוג של נפל,
משיח.
כשהמשיח מגיע,
שוב, יש בסופו של דבר את תחיית המתים,
כן, אנחנו,
יש את הגלות,
יש את החורבן,
יש את הכאב,
יש
את המוות,
ובסוף מגיע המשיח,
משיח שזה מילת קוד,
המציאות הולכת ונהיה טובה יותר,
והעולם הולך ומתוקן,
אבל זה מופיע בנפילות כמו הפלה.
בסוף נולד ילד,
אבל בדרך יכול להיות,
חס ושלום,
כל מיני נפילות,
כל מיני מיתות.
אל תדאגו,
בסוף
הכל ישוב לתחייה.
העצמות היבשות הללו יחיו.
העיקרון הזה שתחיית המתים,
מי שזה ככה קשה לו,
אז אני תמיד משתמש במשל,
אני חושב שיכול טיפה לעזור.
נכון, שאנחנו, יש לנו איזשהו, לא יודע,
חפץ דומם
או צומח שנמצא מולנו, כן?
השולחן עץ הזה שאני עכשיו עומד איתו.
השולחן עץ הזה, אם אנחנו נשים אותו באוויר הפתוח,
במהלך של,
לא יודע, מאה שנים, מה יקרה לו?
הוא יתפורר, נכון?
ואז באיזה שלב הפירורים הם לא יתכלו,
כמו שלפעמים אנשים חושבים,
הם לא ייעלמו,
אלא מה שיקרה להם בעומק העניין,
הם יתאדו.
ישנו מצב צבירה ממשי כי הם יהפכו להיות גז,
ואז הגז הזה יעלה.
לאטמוספירה,
בתהליכים מורכבים יהפוך להיות עננים של גשם,
כשהגשם הזה ירד על האדמה,
יצמיח עץ חדש,
המינרלים שנמצאים בגשם ובאדמה יצמיחו עץ חדש,
ומהעץ הזה נוכל לכרות
ולעשות שולחן
עוד יותר טוב,
ונעשה ממנו ארון קודש.
אין סוף, שום דבר לא נגמר.
זה הרעיון של תחיית המתים,
זה גם אגב הרעיון הקבלי של גלגול נשמות.
המציאות לא נגמרת.
לא להתייאש,
לא להתייאש.
כל הזמן הדברים הולכים ומתחדשים.
הולכים,
המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. כל שניה יש תחיית המתים.
כל בוקר שהחיים פורחים,
יש פה תחיית המתים.
כל שניה
שאני עכשיו נזכר במשהו ומחדד אותו,
ומבין אותו טוב יותר,
אז גם היה פה איזה משהו שמת בי קצת,
ועכשיו אני נזכרתי בו,
שוב,
התחייתי,
בסדר?
זה הרעיון.
וזה מה שקורה בחג הפסח.
חג הפסח,
כמו שאומר רבי גאון,
זה החג שבו יש תחיית המתים.
שבו הגאולה,
את עם ישראל,
שיוצאים ממצרים,
יוצאים מהשיעבודים, בכל דור ודור
שאנחנו יוצאים ממצרים,
אנחנו נזכרים שהיציאה הזו,
אתה יודע,
היא מלווה בכישלונות.
אבל בסופו של דבר,
יש תחיית המתים.
בסופו של דבר,
המציאות תלך ותיגאל.
בני אפרים, אני חוזר פה עכשיו לנקודה.
בני אפרים,
זה אותם כוחות בעם ישראל, כן, הם שייכים ליוסף.
שזה משיח בן יוסף,
משיח בן יוסף,
זה תמיד הכוחות שככה הם...
הם פורצים את הגאולה הראשונית, הם הכוחות החול,
כן, ההקבלה לדורנו,
משיח בן יוסף, זה הציונות.
כאילו,
הכוחות בעם ישראל שמתחילים לבנות פה את התשתית הראשונית,
ברמת החול.
עכשיו, הדבר הזה
הוא לפעמים נכשל.
בני אפרים,
הם ניסו לפרוץ,
יצאו ממצרים,
הם התבלבלו בקץ,
והם היו עם כל כך רצון להיגאל ממצרים,
שהם...
פרצו לפני הזמן,
אומרת הגמרא למשיח שהוא בר נפלי,
לא תדחוק משיח בלא זמני,
תיזהר לא להביא את המשיח לפני זמנו,
כי זה ייכשל.
בסדר, יש דבר כזה.
משיכי שקר,
משיכי שקר זה לא רק במשמעות הרעה,
יש פה סתם.
יש גם לפעמים מצב שיש פה איזה צד של משיח,
יש פה איזה,
זה אגב הנקודה שיש כל מיני חישובים,
שחכמי ישראל במהלך הדורות אמרו שכן,
בדור הזה יבוא המשיח, בשנה הזו יבוא המשיח.
טוב,
צריך להיזהר מאוד,
אומרים חז"ל,
תיפח רוחם של מחשבי קיצין,
כן,
שהאדם לא יוציא את הרוח בזה שהוא מחשב קץ כזה ספציפי.
טוב,
אבל מה,
בכל זאת אומרים שהיו מחכמי ישראל שציינו
כל מיני תאריכים.
הרעיון הוא שהם ציינו נקודות בתוך הציר
האינסופי הזה של הגאולה ושל ההתקדמות,
יש נקודות של התפתחות,
יש נקודות של צמיחה, והנקודות האלה לפעמים
הן מסתיימות באחרי זה סוג של כישלון,
בסוג של נפילה.
נכון.
אבל יש תחיית המתים.
הנביא יחזקאל, אתם מבינים, הוא מנבא על בני אפרים.
לכל הנכשלים, לכל אלה שהתכוונו לטוב, ורצו באמת,
לא רק ברמה הלאומית והעולמית, גם ברמה האישית.
לכל אדם יש את הניסיון שלו למרוד במצרים.
ניסיון להיות אדם טוב יותר,
להתגבר על יצרים, לעשות דיאטה.
הוא נופל,
והוא מת בדרך, כן?
המתים הורגים אותו שם בדרך לארץ ישראל.
בפסח, שבת חול המועד פסח,
אנחנו קוראים חזון העצמות היבשות.
אפשר להחיות גם את הכישלון הזה.
אני קורא עכשיו את הפסוקים בפנים.
זה פסוקים ידועים,
14 פסוקים, יחזקאל פרק לז,
פסוקים א'
עד י"ד.
הייתה עליי יד אדוני,
ויוציאני ברוח אדוני,
ויניחני בתוך הבקעה, והיא מלאה עצמות. כן,
בקעה, שוב, זה מקום נמוך,
לא על הערים הגבעות שאדם נמצא בגג העולם.
אדם עלה,
ניסה לעלות על ההר,
ובסוף מוצא את עצמו קבור בבקעה,
קבור למטה.
ויאמר אליי, בן אדם,
תחיין העצמות האלה, ואומר, אדני אלוהים, אתה ידעת.
במבט אנושי, קשה לראות איך מכל הנפילות הללו,
איך מכל המתים הללו,
איך
יש באמת תקווה,
יש אפשרות להחיות מתים, יש אפשרות לצאת
ממצרים למרות שנפלו כל כך הרבה בדרך.
ויאמר אלי,
הנבה על העצמות האלה,
ואמרת אליהם,
העצמות היבשות שמעו דבר אדוני.
כה אמר אדוני אלוהים לעצמות האלה,
הנה אנוכי מביא בכם רוח וחיים,
ונתתי עליכם גידים,
והעליתי עליכם בשר,
וכסיתי עליכם עור,
ונתתי בכם רוח וחיים, וידעתם כי אני אדוני.
בסדר?
התהליך הזה של
תחיית המתים,
זה תהליך,
אתם יודעים,
זה לא קורה בבת אחת.
יש בהתחלה את העצמות,
ואחרי זה את הגידים,
ואחרי זה יש את הבשר.
כן, תהליך השיקום הוא מאוד מסובך.
הגאולה, יציאת מצרים זה בחיפזון יציאת מצרים.
יש את הגאולה הראשונית,
את הרגע הזה, שבן אדם
הולך ופורץ, ואללה, יוצא על כנפי נשרים.
אבל יש גם אחרי זה את הנפילה.
טוב, אז גם בנפילה הזו
יש תהליך ארוך ומורכב, אבל הוא בסוף מצליח.
וניבאתי כאשר צוויתי, ויהי קול בהנבאי, והנה רעש,
ותקרבו העצמות עצם אל עצמו.
וראיתי,
והנה עליהם גידים ובשר עלה,
ויקרם עליהם עור מלמעלה.
ועדיין הוא אכן בהם,
גם
כשהם מתחיים,
אז בהתחלה יוצרים פה איזה מנגנון,
כן,
כלפי חוץ הוא נראה בסדר,
אבל עדיין,
אין עדיין את ה...
עם ישראל חוזר לארצו,
בונה פה איזה מדינה חילונית,
מדינה,
כן,
עם עצמות,
עם גידים,
עם אור, זה נראה,
זה,
אבל אין עדיין רוח.
זה עדיין,
לכאורה,
וגם אדם אומר,
יש כאלה אנשים שכל הזמן עסוקים,
לא,
אין דחיית עמיתים,
זה אין סיכוי,
אנחנו רק נופלים, אנחנו רק נכשלים.
ויאמר אליי,
הינבא אל הרוח,
הינבא בן אדם,
ואמרת אל הרוח,
כה אמר אדוני אלוהים,
מארבע רוחות בו יהיה רוח,
ופחי בהרוגים האלה ויחיו.
הרוח תבוא מארבע רוחות, ארבע זה ביטוי
לארבע רוחות השמיים.
הרוח תבוא מכל מיני כיוונים.
תחיית המתים היא תגיע מכיוונים לא צפויים.
שוב, לנו, יש לנו
כל אחד את הקיבעון שלו, איך בדיוק המציאות תתקדם,
איך הדברים יהיו.
אדם חלק מללמוד את חזון העצמות היבשות,
חלק מלעבור את שבת חול עמו,
את פסח,
זה להיות פתוח.
גם,
שוב, דברים שלא צפינו,
שלא חשבנו שמי בדיוק כך, זה יגיע מכל הכיוונים.
וינבאתי כאשר ציווני,
ותבוא בהם הרוח, ויחיו,
ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד.
שמתחיים זה כבר הופך להיות...
בהרבה יותר גדול ממה שהיה מההתחלה.
תחיית המתים לא רק היא מפתיעה בזה שהיא מגיעה מכיוונים לא צפויים,
תחיית המתים גם מפתיעה שמה?
כאילו,
אוקיי,
הבנתי,
התחייה מתחילה,
אבל לא יהיה בודדים.
לא,
חי עולם גדול מאוד מאוד.
שום דבר לא הלך לאיבוד. תמיד לאורך כל ההיסטוריה,
כל אדם,
כל מחשבה, כל מעשתו,
הכל הולך ונצבר לו באוצר הנצח,
והכל ישוב, הכל יתחיה.
יהיה חי עולם גדול מאוד.
שום דבר לא הולך לאיבוד.
אם חוזרים שוב למשל הפיזיקלי,
ניקח את העץ הזה ונכניס אותו בתוך וואקום
ונסרוף אותו,
הגז שיהיה,
זה יהיה בדיוק בסופו של דבר במשקל של המוצק.
בעולמו של הקדוש ברוך הוא
אין דבר שהולך לטמיון,
הכל רק משנה צורה,
מחליף צורה,
יש פה
שינויי מצב צבירה,
אבל המציאות כל הזמן היא נצחית,
היא לא הולכת,
היא רק הולכת ומתרבת.
ויאמר אליי,
בן אדם, העצמות האלה,
כל בית ישראל הם אלה.
הנם אומרים,
יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו,
נגזרנו לנו.
הנה ישראל אומר,
זהו,
בני אפרים,
מנסים לעלות, נכשלים,
ניסינו פה להקים משהו, בום, מלחמה.
ניסינו,
ניסיתי בחיים להגיע להישג הזה,
הזוגי,
המשפחתי,
המקצועי,
הלימודי,
האישי,
הנה,
בום.
חטפתי סתירה לפנים, נגזרנו לנו, ואבדה תקוותנו.
לכן הנבא ואמרת עליהם,
כה אמר ה' אלוהים,
הנה אני פותח את קברותיכם,
והעליתי אתכם מקברותיכם עמי,
והבאתי אתכם על אדמת ישראל,
וידעתם,
כי אני ה' בפתחי את קברותיכם,
והעליתי אתכם מקברותיכם עמי,
ונתתי רוחי בכם, וכייתם.
והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני אדוני דיברתי ועשיתי נאום אדוני.
הצאצאים של בני אפרים שניסו לעלות ונכשלו
כל הדורות כולם,
כל המיליוני יהודים וגם לא יהודים,
כל האנשים הטובים שניסו במהלך ההיסטוריה,
אתם מבינים,
לצאת ממצרים,
לצאת מהמיצרים,
ולא הצליחו.
הצליחו חלקית,
היה פה את הנפילה,
הכל התחיל.
זה הרעיון של שבת חול המועד פסח,
בעזרת השם,
שיהיה לנו חג שמח ושבת שלום.
