טוב, שלום לכולם,
אפשר להגיד גם חג שמח.
אנחנו נלמד היום את
ההפטרה של יום טוב הראשון של חג הפסח.
יש חג הפסח שבעה ימים,
אז מעבר לפרשיות שאנחנו קוראים בתורה בכל יום,
כן,
בבית כנסת,
יש גם הפטרה ביום טוב הראשון של פסח.
בשביעי של פסח, בשבת חול המועד של פסח.
בסדר, לפעמים יש שנים שזה יוצא,
כל הדברים,
לפעמים לא.
אבל הרעיון הוא שכל יום בחג הפסח יש לו את הייחודיות שלו.
ואת הממילא,
את ההפטרה,
את פרקי הנביא המיוחדים שלו.
וכאמור,
היום אנחנו נלמד על הפטרת יום טוב הראשון של חג הפסח.
מה שקוראים בתורה ביום טוב הראשון של חג הפסח,
זה בשמות פרק י"ב, בסדר?
יש...
ברוך השם,
בתורה הרבה מאוד פסוקים ופרשיות שעוסקות ביציאת מצרים. אז
כל יום יש לו את הפרשייה המיוחדת שלו.
אז בספר שמות, פרק י"ב,
כתוב,
ויקרא משה לכל זקני ישראל,
פסוק כ"א,
ויקרא משה לכל זקני ישראל,
ויאמר אליהם משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם,
ושחטו הפסח. ויש פה עוד כל התיאור.
של קורבן חג הפסח,
שלוקחים אגודת אזוב,
וטבלתם בדם אשר בסף,
שמים את הדם על המזוזות,
כדי שהמשחית,
כן,
מכת בכורות, תפסח על הבתים של עם ישראל.
ואז באמת מתוארת מכת בכורות.
ואז יש לנו את היציאה ממצרים,
ויסעו בני ישראל מרעמסס,
סוכותה,
כ-600 אלף רגלי,
הגברים לבד מטף,
כל התיאור של יציאת מצרים,
וישא העם את בצקו,
טרם יחמץ.
וכולי וכולי,
וזה מסתיים שם,
ויאמר ה'
אל משה ואהרון,
זאת חוקת הפסח,
כל בן נכר לא יאכל בו,
זאת אומרת,
יש פה איזה ציווי לפסח לדורות,
כל תושב שכיר לא יאכל בו,
כל עדת ישראל יעשו אותו,
יש פה את המצווה לעשות את קורבן הפסח,
בין השאר גם כתוב.
זה פסוק שנשתמש בו בהפטרה,
וכי יגור איתך גר ועשה פסח לאדוני,
הימול לו כל זכר,
ואז יקרב לעשותו,
והיה כאזרח הארץ,
וכל ערל לא יוכל בו. כן, שמי ש...
רק מי שנימול יכול להיות שותף בקורבן הפסח.
תורה אחת תהיה לאזרח ולגר גם בתוככם,
והיה בעצם היום הזה,
כן,
ככה מסתיים פסוק נ"א,
והיה בעצם היום הזה,
הוציא אדוני את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם.
טוב,
אז זו הפרשייה שקוראים ביום טוב הראשון של פסח,
ומה ההפטרה?
ההפטרה שאנחנו קוראים זה בספר ישוע,
פרק ה',
מפסוק ב' עד סוף הפרק,
שזה פרק שעוסק בכך שיהושע בן נון,
לפני הכניסה לארץ, עושה מילה לעם ישראל.
כן,
תכף נבין למה היה צריך לעשות את המילה,
למה הם לא מלו כל 40 שנה במדבר.
אבל הפרק עוסק בכך,
נו אז מה הקשר ליום טוב הראשון של חג הפסח?
אז יש גם את הקשר,
מה שציינתי עכשיו,
שמוזכר שם שבקורבן פסח אוכלים רק נימולים.
אבל ההסבר הרשמי, כן, שבפסוק י'
כתוב ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח
בארבעה עשר יום לחודש בערב בערבות יריחו,
מוזכר בפרק הזה שבני ישראל עשו את הפסח,
הפסח הראשון נקרא לזה בכניסה לארץ,
ולכן אנחנו קוראים את זה ביום טוב הראשון של חג הפסח.
טוב,
זה כמובן ההסבר הבסיסי,
ועל גבי זה אנחנו ננסה להבין פה איזה רעיון עמוק,
אני חושב.
מדוע יש איזה, נקרא לזה, קשר מהותי
בין מצוות המילה לבין חג הפסח,
או אם תרצו גם לבין הכניסה לארץ ישראל.
הפרק מתחיל ככה, כן,
ההפטרה מתחילה מפסוק ב',
אבל הפרק יהושע,
פרק א',
מתחיל פסוק א',
ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה,
וכל מלכי הכנעני אשר על הים,
את
אשר הוביש השם את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברנו,
וימס לבבם, ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל.
אתה יודע,
אחרי שעם ישראל מתחיל להיכנס פה לארץ,
יוצר כאן...
שערה וזעזוע לכל מלכי כנען,
ואז מה כתוב?
בעת ההיא,
פסוק ב',
בעת ההיא אמר השם אל ישוע,
עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית. טוב,
יש כאן ציווי.
למול לעשות מצוות מילה בכניסה לארץ. ויעש לו ישוע
חרבות צורים וימול את בני ישראל על גבעת העורלות.
תכף נבין מה זה חרבות צורים ומה זה גבעת העורלות.
ממשיך פסוק ד' וזה הדבר אשר מל ישוע כל
העם היוצא ממצרים מזכרים כל אנשי המלחמה מתו במדבר.
בדרך בצאתה ממצרים,
שימו לנו פה איזה עוד תזכורת ליציאת מצרים,
יש איזה משהו שאנשי המלחמה מתו בדרך בצאתה ממצרים,
ולכן היה צריך עכשיו לעשות את המילה,
מה הקשר,
אומר הנביא בעצמו,
פרסוק ה',
כי מולים היו כל העם היוצאים,
וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתה ממצרים לא מלו.
כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר,
תמו כל הגוי אנשי המלחמה היוצאים ממצרים,
אשר לא שמעו בקול השם,
שנשבע השם להם לבלתי הראותם את הארץ,
אשר נשבע השם לאבותם לתת להם ארץ זבת
חלב ודבש,
ואת בניהם הקים תחתם,
אותם מל ישוע,
כי ערלים היו,
כי לא מלו אותם בדרך.
טוב,
אז יש לנו פה כמה נתונים.
ראשית, שאנשי המלחמה,
זאת אומרת,
אלה שיצאו ממצרים,
שהם היו המבוגרים,
הגברים הלוחמים,
הם היו מולים במצרים,
והם מתו בדרך במדבר.
ואותם,
אלה שנולדו,
לא מלו אותם במדבר,
ועכשיו,
לפני שהם נכנסים לארץ להילחם עליה,
צריך למול אותם.
אז שוב, יש לנו פה כמה נקודות שאנחנו כבר רואים.
יש איזה משהו במילה,
שזה מכין את עם ישראל להילחם על הארץ.
בשביל להיות אנשי מלחמה,
בשביל לכבוש את ארץ ישראל, צריך להיות נימולים.
ונתון נוסף, ש...
לא מלו בדרך.
אותם ילדים שנולדו בזמן ה-40 שנה במדבר,
לא מלו אותם.
טוב,
אז בואו נעבור פה אחד-אחד.
דבר ראשון,
למה לא מלו את...
אתם, לפני זה, עוד נקודה שאולי תזכורת.
אם אתם זוכרים,
בספר שמות,
בפרשת שמות, כאשר משה רבינו,
הוא...
השם מתגלה אליו במעמד הסנה, נכון? ואז,
במדיין, ואז הוא חוזר עם ציפורה,
לגאול את עם ישראל ממצרים.
היה שם גם איזה קטע מעניין,
שבדרך כתוב איזה פסוקים משונים כאלה.
וייקח משה את אשתו ואת בניו,
וירכיבם על חמור, כן,
בשמות פרק ד',
וירכיבם על חמור,
וישוב ארצה מצרים,
וייקח משה את מטה האלוהים בידו,
ויהי בדרך במלון,
כן,
שהוא ככה עוצר שם בדרך,
ויפגשהו השם ויבקש המיתו,
לא ברור את מי לרצלנית,
את משה רבינו,
או את הילד של משה,
מכל מקום מה המשך,
ותיקח ציפורה,
צור,
צור,
צור,
חרבות צורים,
זוכרים,
דיברנו על זה,
זה אבן צור, אבן חדה,
ותכרות את עורלת בנה,
ותיגע לרגליו,
כן, ושמה את זה לרגליו,
ותאמר כי חתן דמים אתה לי,
לא משנה עכשיו בדיוק מה זה המילים הללו,
מכל מקום וירף ממנו,
אז אמרה חתן דמים למולת.
היה פה איזה מאורע שהילד של משה לא נימול,
וגם בשביל שמשה יבוא לגאול את עם ישראל ממצרים,
היו חייבים למול אותו.
ציפור מל אותו מהר, וככה
ניצלו פה,
כן,
משה או הבן שלו ניצלו ממוות,
והגאולה המשיכה.
קיצור,
אז שוב,
אנחנו רואים שיש איזה קשר בין מילה לבין הגאולה,
מכיבוש הארץ לבין יציאת מצרים.
וכאמור,
אני חוזר לרעיון,
אז למה לא מלו את עם ישראל במדבר?
אומרים חז"ל,
שבמסכת יבמות,
דף עא,
שבני ישראל הם לא הוכנסו בריתות במדבר,
למה?
כי לא נשבה להם רוח צפונית.
מה הכוונה?
רוח צפונית זה כזה רוח קרירה.
במדבר יש אובך, יש כן, רוחות מדבריות וכולי,
ושמלאים את הילד,
יש חשש שבזמן המילה,
שנחשף הבשר, כן, במילה יש כמה שלבים, יש את ה...
לחתוך את העורלה, יש את המציצה, ויש את הפריעה.
הפריעה זה שמוציא, כן, חושפים את הבשר החי,
ואז כשיש איזה רוח מדברית וזה,
זה יכול ליצור זיהום, והתינוק יכול למות,
ולכן לא מלו את עם ישראל במדבר,
את הילדים שנולדו במדבר.
יש משהו בזמן המדבר שאין את ה...
מה שנקרא, אין את ה...
אין את החוסן,
אין את היכולת לפתח ילדים שיעמדו בקושי המלחמה.
בשביל ארץ ישראל צריך לוחמים.
ושוב,
אנשי המלחמה,
הגברים,
הם היו אלה שהודמלו אותם,
שהיו במצרים,
אבל הם מתו בדרך,
הם חטאו,
כן,
חטא המרגלים והכל,
כל הדור הזה,
דור המדבר מת.
והילדים שנולדו במדבר לא...
עוד לא היו כשירים,
עד שיהושע מל אותם,
לא היו כשירים לכבוש את הארץ,
כי שוב,
לא,
המדבר זה לא מקום שעוד מאפשר את הפיתוח
של הלוחמים החדשים האלה, שיכבשו את ארץ ישראל.
רוח צפונית,
כן,
שבמדבר אין רוח צפונית, עכשיו זה שוב,
אין איזה טמפרטורה קרירה שיכולה לאפשר ברית מילה,
אבל רוח צפונית אולי מזכירה לכם איזה מדרש שמופיע במסכת ברכות,
גמרא
בדף ג'
שכתוב שם כך,
כינור היה תלוי למעלה ממיתתו של דוד.
כיוון שהגיע חצות לילה,
בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו,
מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.
רוח צפונית זה רוח
שהיא מעוררת.
את דוד המלך לעסוק בתורה בלילה.
לעסוק בתורה בלילה זה דורש גבורה.
לקום כל יום בחצות ולעסוק בתורה.
רוח צפונית זה רוח של גבורה.
צפון זה מקום קשוח.
בימים עברו, צפון זה מזג אוויר, כן?
בדרום זה כאילו מזג אוויר נוח יותר,
גם הים התיכון.
צפון זה שלגים, זה...
דורש סוג של גבורה, רוח צפונית זה רוח מלאת גבורה,
רוח מלאת גבורה, זה הרעיון.
בשביל לעשות ברית מילה,
צריך גבורה, צריך חוסן,
ולא סתם ברית מילה, בחרבות צורים.
צור זה אבן מאוד חדה,
אתה יודע,
אפשר לעשות ברית בדברים אולי פחות קשים.
הברית שעם ישראל צריך לעבור לפני הכניסה לארץ,
זה ברית
של אנשים מלאי גבורה. במדבר לא היו,
התינוקות שנולדו לא היה להם את הגבורה הזו.
ועכשיו שמגיעים לארץ ישראל,
יהושע מגדל זן חדש של לוחמים,
שיודעים
למול בחרבו צורים.
מה זה הרעיון של המילה?
ותבינו את הקשר עכשיו בין כל הרעיון של הכניסה
לארץ, ובעיקר איך זה קשור ליציאת מצרים, חג הפסח,
יום טוב ראשון של פסח.
יציאת מצרים,
או בוא נתחיל
במה זו מילה, ואז נבוא ליציאת מצרים.
מילה זה...
היכולת לקחת את היצר הרגיש ביותר בחיי האדם,
היצר התאוותני ביותר באדם,
יצר העריות,
ולהכניס אותו לשליטה, כן?
הרעיון שהעורלה,
עורלה זה אטימות.
יש, האדם הראשון,
ככה אומרים חז"ל,
הוא נולד מהול.
ובהמשך...
התפתחה עורלה.
במילים אחרות,
מצד האמת, אדם
הוא נמצא בעמדה שגם היצר הזה הוא בשליטה ובטהרה.
עם הזמן נוצרה עורלה.
עורלה,
יש איזה כיסוי עור שמכסה את האיבר ההולדה,
שזה איזשהו ביטוי לגסות חומרית,
שהיצר הזה מופיע בצורה גסה.
יש לזה גם
מחקרים בדיוק מה ההבדל להיות עם עורלה,
בלי עורלה,
גם בנקודה הזו.
אבל לנו עכשיו ברמה הרוחנית,
כביכול,
כמו כיסוי, אז יש איזה עורלת הלב,
יש איזה אטימות של האדם כאשר יש לו עורלה,
כאשר הגופניות שולטת בו בצורה תאוותנית,
חסרת שליטה שהיא ללא ריסון וללא...
איזושהי הכנעת היצר הזה ולהכניס אותו למיקוד ושליטה.
למול את הילד זה להחזיר בעצם אותנו
למצב של האדם הראשון בגן עדן.
יש כמובן את היצר הזה,
יש את החיים,
יש את ההולדה,
אבל הדברים הללו נעשים מתוך גבורה.
זה הגבר,
מי שמסוגל להתגבר על העורלה.
עורלה נקראת הרפה, ככה,
כן?
כתוב שכאשר שמעון ולוי, הם באים לאנשי
שכם, כן? ושכם בן חמור,
לוקח את דינה,
אונס את דינה ו...
ורוצים אחרי זה עוד להתחתן עם עם ישראל,
אז אומרים לו,
כן,
חלק ממה ששמעון ולוי עושים להם שם איזה תרגיל,
אומרים להם,
תמולו,
כי אי אפשר,
אנחנו לא יכולים להתחתן עם אנשים שהם לא מולים,
כי חרפה היא לנו.
המילה הזו,
חרפה,
בושה,
זה שבן אדם שבוי בתאוות שלו,
בגסות שלו,
זו חרפה.
זה מופיע גם פה, בפסוקים האלה.
פסוק ט',
ויאמר השם אל יהושע,
היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם.
מצרים זה לא רק מקום גיאוגרפי.
אני פה
חוזר על הראשונות.
מצרים זה מלשון המילה מיצרים.
מצרים זה העולם האלילי בשיא הגסות והחומריות שלו.
בתנ״ך ובחז״ל,
כשמדברים על היצר,
את התאוותנות הכי גדולה,
המצרים הם אחד מאלה שצועדים שם בראש.
כתוב עליהם,
הוא זרמת סוסים זרמתם.
כן,
כמו סוס,
שזה גם בעל חיים מאוד יצרי בתחום הזה,
אז ככה המצרים, הם היו מאוד שטופים בעריות.
מצרים זה הייתה תרבות של אדם ששקוע לחלוטין בגסות החיים,
החומרנות שהיצר המיני הוא,
כמו תמיד,
והדבר הזה עומד ככה בראש ה...
בראש החץ של הדבר הזה, זה הרעיון של מצרים.
בשביל
לכבוש את ארץ ישראל,
צריך לוחמים שמסירים את חרפת מצרים מעליהם.
אנשים שלא שבויים
בחומריות שלהם, בגסות שלהם,
בתאוותנות שלהם,
אלא מסוגלים להתגבר
עם חרבות צורים.
ולהילחם במסירות נפש
מול כל החולשות.
אני קורא עכשיו שוב את ההפטרה.
בעת ההיא,
שעם ישראל עומד עכשיו לפני הכניסה לארץ,
אמר השם אל יהושע,
עשה לך חרבות צורים.
שוב,
משהו שחד, משהו שהוא...
מלא בגבורה,
ושוב מול את בני ישראל שנית.
ויעש לו יהושע חרבות צורים,
וימול את בני ישראל אל גבעת האורלות.
אפשר לקרוא,
במקום גבעת האורלות,
לקרוא לזה גבעת מסירות הנפש.
יש איזה מקום שבו מתברר האם אדם מסוגל להתגבר על היצרים שלו.
מסוגל להיות דמות,
דמויות שכמו דוד המלך, דוד המלך נאמר עליו, נכון?
עדינו העצני
שהיה נמצא בישיבה,
היה מעדן עצמו כדליה.
כשהיה יוצא למלחמה,
היה מקשה עצמו כעץ.
הלוחמים של עם ישראל שהולכים לכבוש ארץ ישראל,
זה אנשים שיצאו מהמצריות,
שיצאו מהמצרים.
אנשים שהם עדינים,
שהם מלאי קדושה וטהרה, שיודעים לשלוט בעצמם.
ומתוך כך הם עכשיו יכולים להיות קשוחים ולהילחם במלחמה.
הגבורה של עם ישראל במלחמה זה לא גבורה אכזרית,
זה לא גבורה של אנשים תאבתניים שרוצים פה להילחם,
להרוג,
לשדוד,
לאנוס,
לרצוח.
לא,
יציאת מצרים זה אנשים שיוצאים מהמיצרים שלהם.
ועכשיו, יום טוב ראשון של פסח.
אנחנו קוראים, מי אוכל בקורבן פסח?
כל ערל לא יאכל בו.
מישהו גס,
מישהו מלא עורלה,
הוא לא יכול לאכול קורבן פסח,
הוא לא חלק מהגאולת מצרים.
מי שהולך לצאת ממצרים ולכבוש את ארץ ישראל,
זה האנשים שמוכנים להתגבר על עצמם,
למסור את הנפש עד הסוף,
למען מצוות השם. כן,
היצר זה למסור נפש,
להילחם נגד היצר הזה של התאוות.
בן אדם אומר,
אין,
זה הדבר שהכי,
מה זה,
בלי זה אין לי חיים.
יש.
איך חיים עם אישה אשר אהבת?
יש את המקום שבו היצר הזה הופך ליצירה וזה,
אבל עכשיו מבחינת כל התאוות,
אז
מי שלא שולט ביצר הזה, לא שולט
בכל החיים שלו. זו תאווה ש...
זה לא עכשיו הנושא לפרט בדיוק.
היצר המיני זה השורש לכל התאוות כולם.
זה הלב של החיים,
זה ההולדה של הילדים,
יצירת חיים.
זה בעצם החיבור אל אלוקים,
החיבור אל הנצח,
שאדם עכשיו הופך להיות כמו אלוקים,
יוצר את ההמשכיות.
אז כאשר אדם בדבר הזה הוא חסר שליטה,
זה הולך ומכה גלים על כל האישיות שלו,
וזה דברים פשוטים,
זה לא סתם שהיצר הזה הוא הפך להיות
הנקודה שבכל התרבויות בעולם מסתפכים איתו, כן?
או ששמים עליו טאבו, אסור לדבר עליו,
או הפוך,
מתפרעים לגמרי.
כולם מבינים שהיצר הזה זה לא עוד יצר,
זה לא עכשיו איזה,
לא יודע,
יצר אכילה,
יצר שינה,
יצר עצלות,
יצר לשון הרע,
יש הרבה יצרים לבן אדם.
ליצר הזה,
יש איזו תחושה שכולם מבינים,
שאם הוא נמצא בשליטה,
כל החיים נמצאים בשליטה.
ואם הוא לא נמצא בשליטה,
אז
כל החיים לא נמצאים בשליטה.
טוב,
איך
מתמודדים עם זה היום,
זה
נושא ארוך בפני עצמו,
לא כאן
המקום לפרט, אבל אנחנו פה לומדים
איך אדם, מה האידיאל שאנחנו
צריכים ללכת ולהתפתח בנפש פה בחג הפסח.
אז אני ממשיך לקרוא.
פסוק ד' שוב,
וזה הדבר אשר מל יהושע,
כל העם היוצאים ממצרים,
הזכרים,
כל אנשי המלחמה מתו במדבר,
בדרך כלל זה המצרים,
הם מצרים,
הם באמת מלו,
אבל הם מתו במדבר.
כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר,
עד תֹּם כָּל הַגּוֹי,
אנשי המלחמה,
יוצאים ממצרים,
אשר לא שמעו בקול השם,
בסדר?
והם לא ייכנסו לארץ ישראל,
אבל את בניהם הקים תחתם.
הדור הבא,
אותם,
מל יהושע,
כי ערלים היו ולא מלו אותם בדרך.
ואז,
פסוק ח',
ויהי כאשר תמו כל הגוי להימול,
וישבו במחנה.
עד חיותם, עד שהם מתרפים חיים מחדש.
ויאמר השם אל יהושע,
היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם.
ויקרא השם המקום ההוא גלגל, כן?
גלותי,
אני
הסרתי פה את החרפה הזו של השיעבוד ליצרים,
עד היום הזה.
ויחנו בני ישראל בגלגל, ויעשו את הפסח בארבע עשרה יום לחודש בערב
בערבות יריחו. או עכשיו אפשר לחגוג את הפסח כשנכנסים לארץ ישראל.
עכשיו אפשר לפסוח, לדלג מעל הקשיים, מעל היצרים,
ועכשיו לכבוש את ארץ ישראל בערבות יריחו.
יריחו זה הכיבוש על ארץ ישראל,
שם זה המלחמה הראשונה שנעשים,
הניסים לעם ישראל,
חומות יריחו נופלות.
שומר על בריתו,
מי שהוא קדוש וטהור,
אז כל החומות נופלות.
כל הבעיות, כל הקירות שהוא נתקל איתן בחיים,
הכל קטן עליו.
ויאכלו מעבור הארץ ממוחרת הפסח מצות וקלי בעצם היום הזה,
וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ,
ולא היה עוד לבני ישראל מן, ויאכלו מתבואת הארץ כנען בשנה היא.
אתה יודע,
ברגע שנכנסים לארץ ישראל,
מלאים,
אוכלים הפסח,
מעכשיו אין כבר מן.
מה זה מן?
מן זה מדבר.
מן זה האוכל שהיה במדבר, ואני חוזר עכשיו לנקודה.
עם ישראל במדבר לא מל,
במדבר,
אתם יודעים,
לא צריך את הגבורה הזו.
במדבר,
כמו אם יש מן מהשמיים,
יש ענני כבוד,
יש שלבים בהיסטוריה של
עם ישראל,
יש גם שלבים אולי בחיים של כל אדם,
שיש לו מה שנקרא כפית בתוך הפה.
דואגים לו,
זה תורה של חוץ לארץ, שלא צריך שם להילחם,
לכבוש את הארץ.
אז שם...
אפשר להסתדר גם עם אנשים שלא נימולו,
גם
אנשים שלא התגברו לגמרי על עצמם, וזה בסדר.
איכשהו, מישהו אולי ידאג להם, אולי, גם לא פשוט.
כשבאים לארץ ישראל אין יותר
מן,
אתם מבינים?
אנחנו עכשיו כובשים את הארץ.
בשביל להופיע בתוך החיים,
בצבא,
במלחמה,
בכלכלה,
צריך אנשים שיודעים לשמור על הברית שלהם,
שיודעים להיות נימולים.
זה לא עכשיו רק יושבים כל היום בדלת אמות של הלכה,
בבית מדרש בגלות,
לומדים תורה,
בסדר,
בן אדם מתנתק מהחיים,
אז גם במוכלה שקצת יש את
ענני הכבוד שסובבים אותו.
עכשיו נכנסים פנימה.
צריך הדין העצמי,
צריך שוב את הלוחמים של דוד המלך.
אנשים שיכנסו לכל המערכות של החיים ולא ייפלו בפיתויים.
זה לא פשוט.
מעמד ראשון,
לפעמים זה נראה,
וואו,
תראה,
הנה מי שהולך,
אז הוא כן אופל.
ממש לא.
טווח קצר,
כמו תמיד,
שיש תהליכים,
אז יש גם קורבנות בדרך.
אבל לטווח ארוך, זן חדש של לוחמים מופיע.
זן חדש של תלמידי חכמים.
אנשים גיבורים.
אנשים שמסירים את חרפת מצרים מעליהם,
את
הבושה הזו,
שבן אדם שבוי בתאוות שלו.
ואז זה ממשיך,
כן.
רק שנייה,
כן,
רק שנייה אחת.
אה, בסדר, כן.
וממשיך, שימו לב בפסוק
י"ג,
ויהי בהיות יהושע ביריחו, ויישא עיניו ויר,
והנה איש עומד לנגדו,
וחרבו שלופה בידו.
וילך יהושע אליו ויאמר לו, הלנו אתה אם לצרינו.
ויאמר לו,
ויאמר לא,
כן, אני לא לצרכם,
כי אני שר צבא השם, כי אני, סליחה,
כי אני שר צבא השם,
עתה באתי.
ויפול יהושע אל פניו ארצה,
וישתחו,
ויאמר לו,
מה אדוני מדבר אל עבדו?
ויאמר שר צבא השם אל יהושע,
של נעלך מעל רגלך,
כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא,
ויעש יהושע כן. טוב.
יש פה איזה אירוע
ככה מסתורי,
שיהושע נכנס לארץ ישראל,
כן, שיהושע נמצא לפני כיבוש יריחו, ממש ערב הקרב,
פתאום הוא רואה איזה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו.
מה הדבר הזה?
אומר רש"י,
סליחה, אומרת הגמרא במסכת מגילה, דף ג',
שזה היה מלאך השם.
מלאך השם,
בסדר,
שהופיע חרבו שלופה בידו,
בסדר,
המלאך,
העשייה,
מלאכה,
העשייה האלוהית של הגבוה,
מתגלה ליהושע לפני שהוא נכנס פה לארץ ישראל,
אחרי שמל את עם ישראל,
שכולם פה מוכנים,
אמר לו, המלאך, ככה אומרת הגמרא מסכת מגילה,
אמש ביטלתם תמיד של בין הערביים,
עכשיו ביטלתם תלמוד תורה.
אמר לי יהושע,
על מה באת?
אמר לו המלאך, אתה באתי.
אומר רש"י,
אמש ביטלתם, כן, על זה השיב אתה באתי.
המלאך בא ואומר,
מאשים אותם בשני דברים,
אמש שבטל התמיד,
היה לכם להקריב תמיד הערב וביטלתם אותו,
ושנשתעאתם במערב העיר חינם שאין זמן מלחמה בלילה.
עכשיו, שהוא לילה,
היה לכם לעסוק בתורה,
שהרי אינכם נלחמים בלילה.
עדיין ישוע בן נון אומר למלאך,
מה עכשיו אתה אמור לעשות?
אתה אמור ללכת ולכבוש את ארץ ישראל, מלחמה,
אין בהם כלום.
מלחמה זה הגבורה,
צריכה להכיל הכל,
היא דוחה את כל המצוות,
פיקוח נפש,
כיבוש ארץ ישראל,
טוב.
אבל
אתמול בלילה,
בסדר,
לא היה לכם קרב,
אי אפשר לעשות מלחמה.
נכון, בלילה זה זמן,
אז לא היו תוקפים,
לא היו תוקפים בלילה. אז הייתם מה צריכים?
ללמוד תורה.
מה זה הסיפור הזה?
שוב,
ישוע אומר לענות לו,
מה, תבין,
חיילים,
עניינים,
לילה,
בוא,
עכשיו בסדר,
לא נלחמים,
אבל אנחנו עכשיו בראש אחר,
לא בבית מדרש.
עכשיו תן לנו קצת לנוח,
בן אדם צריך גם,
אפשר גם להיות חלשים לפעמים.
אומר לו, המלאך,
איזה לוחמים אתה מגדל פה?
אתה מגדל פה לוחמים שהם הדין עם עצלנים, נכון?
אז שנלחמים נלחמים.
שיהיה זמן פנוי, לומדים תורה.
זה מה שיוצא ממי שיוצא ממצרים.
זה גאולת מצרים.
מי שמסיר ממנו את
חרפת מצרים,
זה אנשים שהם...
בזמן הפנוי בצבא, הם לומדים תורה.
נלחמים כמו אריות, ובזמן הפנוי לומדים תורה.
לכם גם יש סיפורים כאלה.
בפועל, עכשיו בכלל, מלחמת חרבות ברזל,
אני חושב על זה עכשיו,
קודם כל זו מלחמת חרבות צורים.
זה דרך זו המלחמה שחישלה פה את עם ישראל,
בכיבוש הנוסף של ארץ ישראל.
אבל יש הרבה מאוד סיפורים עכשיו במלחמה הזו,
שברוך השם, הצבא כולו,
מלא בלוחמים שהם לוחמי ישוע בן נון,
לוחמי שבאים מבתי מדרש, ואז יש מאות,
מאות סיפורים על בחורים לוחמים,
שגם כל שנייה פנויה לומדים תורה, כן,
לא בזמן הלחימה,
בלחימה הם הלוחמים הכי מקצועיים שיש,
אבל זה אנשים שמה שמחזיק אותם זה התורה והרוח.
מבינים?
זה מה שהמלאך בא ואומר לו,
שוב,
אתם מלתם,
בני ישראל,
מבינים?
לא מלתם, ושוב, אתם
החבר'ה האלה במדבר,
שבסדר,
לומדים תורה שם עם ענני הכבוד וזה,
לא הייתי
בא אליך בתלונות.
אבל אתם,
אתה, אני באתי,
באתי עכשיו,
אחרי שאתם פה נכנסתם למדרגה החדשה,
אז קדימה.
ויאמר שר צבא השם אל ישוע,
של נעליך מעל רגליך.
שוב, זה
כמו מעמד הסנה שם, של נעליך מעל רגליך.
כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא.
ויעש יהושע כן, יהושע מבין את העניין.
אנחנו מגיעים פה אל מקום של ארץ ישראל.
המקום הזה זה כמו מעמד הר סיני, כמו מעמד הסנה.
של נעליך מעל רגליך,
תשיל מעליך את הגסות,
את המנעלים.
מנעלים זה עור, זה
כמו העורלה,
שמסירים את העור העודף מעל הגוף,
אז מסירים גם את הצדדים שחוצצים בין ה...
כף הרגל, האדמה,
תסיר את המנעלים,
תסיר את הגסות,
את החולשות,
את ההתבכיינויות,
את ההתמסכנות,
את הרחמים העצמיים.
יודעים מה?
הולכים לכבוש את ארץ ישראל,
הולכים לצאת ממצרים,
הולכים
לאכול קורבן פסח.
זה
מה שאנחנו לומדים מההפטרה של יום טוב הראשון של חג הפסח.
קראתי לזה
ברית קשוחה.
אנחנו כורתים ברית עם הקדוש ברוך הוא בצורה קשוחה,
במשמעות הטוב,
משמעות הטובה של
המילה קשוחה.
משהו אמיתי, מסירות נפש, שעומד בכל הקשיים.
אפשר לקרוא גם לשיעור, להסיר את החרפה.
זה שבן אדם שבוי, שוב, במיצרים שלו, ביצרים שלו,
בצדדים הנמוכים של הגוף שלו,
זה חרפה,
זה בושה.
אדם צריך חלק מיציאת מצרים,
חלק מהגאולה,
זה להסיר את החרפה.
ואז אפשר לכבוש את ארץ ישראל.
בעזרת השם שנזכה, שיהיה לנו חג שמח.
