טוב, שלום חברים יקרים, אנחנו בשיעור הכנה לפסח.
כל שנה אנחנו
מתכוננים לקראת חג הפסח.
השנה,
שנת תשפ"ה, זו שנה שנייה
של מלחמה, מלחמת חרבות ברזל.
אנחנו נמצאים,
לא יודע,
בעיצומה,
בשלהיה,
אבל אנחנו במשך השנה וחצי האחרונות,
נמצאים בטלטלות מאוד גדולות ברמה הלאומית,
שזה דבר שהולך ומשפיע גם באופן אישי על כל אחד ואחת מאיתנו.
ואני רוצה לתת איזה קריאת כיוון,
הכנה לקראת חג הפסח בתוך המציאות הזו.
קראתי
לשיעור מבצע ביעור חמץ,
מלחמת ביעור חמץ,
מבצע ביעור חמץ.
אגב,
היה מבצע כזה, נלחם בצה"ל, בתש"ח.
היה מבצע ביעור חמץ שהרעיון שלו היה...
שם בערביי חיפה,
נדמה לי,
לסלק משם את הגורמים העוינים.
אבל היום אפשר לקרוא לזה,
כן,
פסח של המלחמה הזו,
נקרא לזה מבצע ביעור חמץ 2,
בסדר?
יש כאן איזה משהו שקשור לעבודת השם שלנו,
גם ברמה האישית,
הנפשית,
וגם כמובן ברמה הכללית הלאומית,
שאותו אני רוצה לחדד.
נתחיל עם זה שהימים הללו של ההכנה לקראת
חג הפסח הם הימים שבו אנחנו הכי...
חג הפסח זה החג
שאליו אנחנו הכי הרבה מתכוננים, יותר מכל חג אחר.
30 יום קודם החג, דורשים בהלכות החג.
וגם ברמה הטכנית כולנו יודעים,
לפני החג,
הכל מתחיל פה ניקיונות וקניות,
זה חג שדורש פה,
יש
פה את ניקיון החמץ,
שזה יוצר פה עכשיו כבר עיסוק של כל הבית,
נכון?
זה כבר הזמן להחליף דברים ולפתוח את המחסן וכולי.
וגם רמה של הקניות,
זאת אומרת,
שזה להחליף מטבח,
יש לזה את כל המוצרים שמיועדים לפסח,
יש לזה גם עלויות לא פשוטות,
יש כאן
תהליך גדול שאנחנו עוברים,
שהרעיון הכללי שלו זה,
כן,
ביאור חמץ,
לנקות את החמץ ולהכניס את חג הפסח,
וזה אמור להשפיע על הנפש, כן, יש...
אומר...
הנה אומר השלה הקדוש,
שבחודש ניסן יש לכל ימי החודש קדושת ראש חודש.
ראש חודש זה מלשון התחדשות,
אנחנו גם קוראים את פרשת החודש לפני,
בראש חודש ניסן.
יש,
בחודש הזה יש צד של התחדשות יותר מכל חודש אחר בעם ישראל.
זה זמן שבו, מה זה התחדשות?
התחדשות שוב, זה...
לשנות את מה שהיה עד עכשיו.
אנחנו מנקים את הדברים הלא טובים שהיו עד עכשיו,
ונפתחים לאיזה עידן חדש.
איך אנחנו עושים את זה?
אז שוב, הרעיון הכללי של הדרך שבה אנחנו יוצרים את ההתחדשות הזו,
את ה...
את האביביות,
זה גם קשור לזה, נכון?
חג הפסח, זה האביב, הפריחה,
את העמדה הנפשית הזו,
היא על ידי ביעור חמץ.
אומר הרמב״ם, מצוות עשה מן התורה,
להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו.
שנאמר,
ביום הראשון,
תשביתו שאור מבתיכם,
ומפי השמועה למדנו שראשון זהו יום 14,
והיה לדבר,
מה שכתוב,
לא תשחט על חמץ דם זבחי וכולי.
טוב.
הרעיון הכללי של ניקיון חמץ זה המצווה המרכזית של חג הפסח,
מצד אחד להשבית חמץ,
מצד שני לאכול מצות,
זה הדבר שהוא בונה את האישיות המתחדשת.
חג הפסח,
כשמו כן הוא פסח, מלשון פסיעה, פסיעה זה דילוג.
חג הפסח עניינו לפסוח,
לדלג מעל הקשיים,
לדלג מעל המציאות הנוכחית,
ולהיפתח למציאות עליונה יותר,
לצאת ממצרים,
לצאת מהמצרים, לצאת מהשיעבוד,
חזרנו לזה באינסוף שיעורים,
כולם מכירים את זה.
המצרים זה לא רק משהו גיאוגרפי,
לא איזה מציאות היסטורית,
אלא מצרים זה השיעבוד של האדם בכל דור ודור,
שאדם חייב לראות את עצמו כאילו יוצא ממצרים,
לכל דור ודור יש את השיעבודים שלו,
השיעבוד
לצדדים הנמוכים בנפש, לגסות,
לחומרנות, ליצרים,
לחטאים, ובעיקר לעמדה הזו שאפשר לכנות פה את כל המילים שאמרתי,
במילה שנקרא לזה התפרקות.
אנחנו בנויים, כן,
אדם ואיש, זה שני הכינויים שאנחנו מכנים את עצמנו.
אדם זה מלשון אדמה, איש מלשון אש.
יהיה צד בנפש שלנו שהוא אדמה,
הוא מושך אותנו למטה.
קוראים לזה
בנוסחה, כן, הטבע שואף לאי סדר, נכון?
אנחנו באופן טבעי...
הטבע הלא נכון שלנו,
אבל
ככה זה נראה.
אנחנו רוצים להישאר לישון כל היום במיטה.
אנחנו רוצים לא להתגבר, לא להתאמץ,
להיות פסיביים,
להיות אנשים שהולכים... מה זה חטא?
חטא זה כאילו בן אדם הולך אחרי יצר שלו,
הולך כאילו אחרי מה שהלב שלו...
הלב לא הלב האמיתי,
אלא
הלב שלו מושך אותו.
הנטייה הטבעית,
אני רעב,
אני אוכל אוכפת לימה,
יש לי יצר מיני,
אני פורק אותו בלי מגבלות.
כל העמדה הזו של תחיית סיפוקים,
הסיפוק הוא לכאורה הדבר שהכי נגיש לנו.
זה בעצם המיצרים
של מצרים.
השיעבוד במצרים לחומר ולבנים,
זה השיעבוד אל הסיפוק,
אל המיידיות,
אל ההווה,
אל העולם שהוא רק עכשיו...
בוא נאכול,
נשתה ונענה על הצרכים הקיומיים של האדם.
כן,
אדם עובד בחומר ובלבנים,
משקיע את עצמו בחומריות,
בונה ערי מסכנות לפרעה,
כן,
הופך אותך למסכן השיעבוד הזה.
אז זה כאמור הרעיון של מצרים.
לצאת ממצרים
זה לצאת מהעמדה הזו.
איך עושים את זה?
כאמור,
על ידי השבתת חמץ.
חמץ זה מצה, שוב אני חוזר על עיקרון ידוע,
שניהם בצק,
נכון?
בצק זה הבסיס של חיי אדם, עם זה אוכלים.
זה המייצג בתורה את הבסיס של הנפש האנושית.
יש שני סוגי בצק.
יש סוג של בצק שהוא...
משאירים אותו בטבעיות שלו, הוא הולך ותופח.
נמצא בתנור,
הולך,
כמו שאמרנו,
משאיר,
נשאר במיטה,
עוד.
זה החמצה, מזה המילה חמץ.
זה מחמיץ את החיים. אדם
לא הולך ופועל את מה שהוא צריך לפעול בחיים שלו.
אדם צריך עכשיו לקום,
ללכת ולהיכנס עכשיו לאיזה מקצוע.
לא, אני אחכה,
יש לי זמן,
אני רק בן 37,
אני עדיין יכול.
אני עדיין מחפש את עצמי וזה,
ועדיין יותר נוח לי,
ואז בן אדם מכסה את זה בכל מיני אידיאולוגיות וכולי.
כן, אז זה החיים, לזרום, בשלווה, עניינים.
זה עמדה אחת,
זה החמץ,
חז"ל כשהם רוצים לכנות את היצר רע,
הם מכנים אותו שעור שבעיסה,
שעור בעיסה זה עניין החמץ,
זה שעור שהולך ותוסס.
כן, יש לי פה איזו תנועה
לא צנועה,
איזו סרט לא צנוע,
כן,
אני רק רואה איזה טבעי,
וואי,
איזה יופי,
תכף אעצור לי,
אבל אני עוד ממשיך לראות,
בן אדם לא מעמיד לעצמו מנגנונים,
טיפוס פסיבי,
דחיין,
כן,
מחר אני אפסיק עם זה וכולי,
מחר דיאטה וכולי.
זה צד אחד.
לעומת זאת יש מצה.
מצה,
זה
מלשון המילה מצוי.
מצה זה לחם דק,
מדויק.
דק זה מדויק.
חי דקות,
שמונה עשרה דקות, שנייה לא יותר.
בצקם של אבותינו לא הספיק להחמיץ ביציאת
מצרים,
זה לא משהו מקרי,
ובגלל זה אנחנו אוכלים מצות עכשיו ארבעת אלפים שנה,
אלא יציאת מצרים מהותה היא שלא נותנים לבצק להחמיץ.
לצאת ממצרים זה עמדה אנושית בכל דור ודור,
שבן אדם ממצה את החיים שלו.
טיפזון יצאת ממצרים,
על כנפי נשרים, כל הביטויים של יציאת מצרים,
אני ה' ולא מלאך,
אני ולא שרף,
אני ה' ולא אחר,
אנחנו יוצאים,
מותניכם חגורות,
ומקלכם בידכם, ככה תצאו וככה תאכלו את קורבן הפסח.
אדם נמצא בעמדה של דריכות.
של אקטיביות,
כן, המילה,
האיסור להשבית החמץ,
שנאמר תשביתו שְׂאֹר מבתיכם,
שימו לב,
השורש שין בית תא,
שבת,
הוא מופיע ארבע פעמים בתורה.
פעם אחת פה בנושא של השבתת חמץ,
פעם שנייה בשבת,
פעם שלישית,
איפה?
נכון?
בשמיטה ויום הכיפורים, שבת שבתון. עכשיו,
בשלושת המקרים האחרונים,
יום כיפור,
שמיטה ושבת,
זה בצורה פסיבית.
נשבת בבניין נפעל.
איך מכניסים שבת?
בזה,
השבת נכנסת,
השקיעה מגיעה ששבת נכנסת,
ואני שוב,
שומר שבת בזה שאני לא עושה איסור מלאכה.
כן, אז אני מחלה שבת אם אני עושה איסור מלאכה.
אבל אם אני שובט...
אתה יודע,
מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת,
ומי שלא טרח אז לא יהיה לו מה לאכול,
אבל השבת עצמה היא מופיעה.
כנ"ל שמיטה, איך שמיטה נכנסת?
בזה שארץ שובטת מלאכה, לא חורשים,
לא זורים.
יום כיפורים,
לא אוכלים, לא שותים.
זאת אומרת, השביתה מופיעה באופן פסיבי.
כאן,
בחג הפסח,
בביאור חמץ,
זו
פעם ראשונה שזה מופיע בעניין הפעיל.
תשביתו שאור מבתיכם.
מצוות עשה להשבית החמץ, אומר רמב״ם.
אדם...
צריך להיות אקטיבי בהשבתת החמץ.
אם פסח נכנס ויש לי חמץ בבית,
מה,
אני לא עשיתי כלום,
הנה,
פסח נכנס.
לא,
באותה שנייה שפסח נכנס ויש פירור חמץ בבית,
עוברים על איסור כרת.
אדם צריך לרדוף אחרי החמץ.
זה העמדה הנפשית של הימים הללו.
זה כל, ומשם משליכים לכל השנה כולה ולכל החיים.
אדם אמור להיות טיפוס,
נמרץ,
אקטיבי,
שרודף אחרי החמץ ומשמיד אותו.
ומהי השבתה?
זו שבתורה, יבטל החמץ בליבו ויחשוב אותו כעפר.
אתה צריך לבטל את זה לחלוטין,
אנחנו שורפים את החמץ.
העמדה הזו של הטוטליות, של המרדף אחרי החמץ,
זה מה שאנחנו צריכים
כל שנה,
כל השנה, ובטח בתקופה שלנו עכשיו.
ראשון ברמה
הכללית, הלאומית,
אנחנו נמצאים במלחמה.
אנחנו צריכים לבאר את החמץ,
במקרה הזה,
את הכוחות המוחמצים של העולם,
את הרשע של העולם,
מבין?
חמאס חמץ.
אפשר גם חמאס חמץ,
לא יודע,
צריכים עכשיו גימטריות וכולי.
מלחמה זה עמדה נפשית של בן אדם,
לא כזה,
יש לי קונספציה,
אני
נותן פה לחמץ לתפוח שם מעבר לגבול,
מי יודע מה יקרה,
אולי לא,
בוא נדחה וזה.
לא, יש אויבים.
לא להירדם משמירה,
לא לתת להם לחמץ להופיע בתנועה, ללכת ו...
לחתור למגע, זאת העמדה של ההכנה של חג הפסח.
ככה יוצאים ממצרים, קדימה, נלחמים.
וזה גם ברמה האישית של כל בן אדם,
בן אדם,
אדם נמצא עכשיו במלחמה.
שוב, זה דורש מכל אחד מאיתנו כוחות אקטיביים.
זה
יכול להיות שוב,
אלה שבמילואים,
המשפחות שלהם,
אבל גם מי שלא במילואים,
המשפחות שלהם.
כל המערכות הן מתוחות עד הקצה,
הכל דורש יותר מאמץ,
יותר ערנות,
יותר התנדבות,
יותר עוז.
זה
יציאת מצרים.
ככה צריך,
גם בחג הפסח ספציפי,
עכשיו השנה,
במקביל,
כל יום יש את החדשות שלו,
גם שערוריות בתוך המדינה,
שצריך,
תכף נדבר על זה גם שם,
צריך לבעיר את החמץ,
כלומר,
ברמה נפשית,
לא ברמה חס ושלום הפיזית.
ברמה הנפשית,
לא לתת לכל המוחמצים והחמוצים לתפוס יותר מדי מקום בלב.
אבל אני אומר,
ברמה הכללית,
לא יודע מה יהיה עכשיו בחדשות,
אולי יהיה שוב שלב עצום של המלחמה,
יהיה עוד צבע אדום, יהיה...
בסדר.
אדם בשמחה מכין את חג הפסח.
אנחנו הולכים לחגוג את חג הפסח,
ברוך השם שאנחנו נמצאים במדינה שפורחת,
שעם כל הקשיים וזה היא מבערת את החמץ.
כל כך הרבה דברים נפלאים, אני לא ניכנס לזה שוב,
על כל שיעור אני
מנסה להגיד את זה,
אבל
אני מניח שרוב השומעים והשומעות פה מכירים את זה.
יש כל כך הרבה דברים נפלאים במדינת ישראל,
גם בתוך כדי המלחמה ודווקא בגלל המלחמה.
המצב הביטחוני של עם ישראל היום,
ההרתעה,
ברוך השם,
של צה"ל חזרה,
ארצות הברית איתנו,
הכלכלה פורחת, זה נס כלכלי מה שקורה פה.
המדינה כולה, ובעיקר בצד הרוחני,
התרבותי, יש עכשיו...
הרבה אנשים מבערים את החמץ בלב,
הרבה אנשים יוצאים מהמיצרים שלהם,
הם לצערנו בדרך קשה.
זה,
ואומר לך,
בדמייך חיי
כמו שאנחנו אומרים את זה בהגדה של פסח.
לפעמים זה מתוך דמים, אבל יש התפקחות.
אנחנו יוצאים לחירות,
בכל המובנים,
הרבה אנשים מגלים את עצמם ומשתחררים מהשיעבודים שלהם.
הלומי קרב
אבל בתהליך ארוך,
גם ברמה הלאומית,
ועם הזמן זה גם מחלחל לרמה האישית,
יש פה יציאה לחירות, ביעור חמץ.
ולכן אדם צריך לעבוד על עצמו בימים הללו.
איך אני אומר?
דבר ראשון, להיות אקטיבי במרדף אחרי החמץ.
דבר שני, לשרוף דברים שלא רלוונטיים בחיים שלנו.
זה הרעיון של ההכנה לקראת חג הפסח,
אמרנו,
כל החיים ובטח מאה שנה.
כמה דוגמאות שאני תמיד אוהב להביא,
אני
חושב שהן מייצגות את העניין.
אנחנו מנקים את הבית, בסדר?
מנקים...
מוצאים עכשיו איזשהו,
לא יודע,
מחסן, מקדימים.
כן, חמץ זה לא רק ה...
הבצק,
ובכלל אנחנו עושים כבר אמרנו,
אוברול כללי בכל הבית.
אז אנחנו עכשיו מוצאים במחסן שקיות בגדים משומשות,
כאילו ספייר משומשות.
שוב,
יש לכולנו את הנטייה להגיד,
שמע,
להשאיר את הדבר הזה אצלנו,
מה זה יהיה במחסן,
אולי נשתמש בזה פעם וכולי.
לא.
היכולת לבוא ולהגיד,
תקשיב,
אני,
אתה צריך,
צריכים את הבגד הזה?
לא צריכים אותו, נכון?
יאללה, נזרוק אותו,
או לתת אותו לנזקקים,
אם יש צורך,
הרבה פעמים היום.
קיצור,
עדיף,
תתנו כסף לצדקה,
כי המוצרים האלה,
לא ברור אם הם יוכלו לשמש אחרים,
אבל לא משנה.
אדם לבוא וללכת ולזרוק דברים מהחיים שלו.
ביעור חמץ.
וזה כמו שאנחנו מציינים תמיד,
גם ברמה האישית,
שוב,
היה איזו חוויה השנה קשה.
עוד פעם, איך מתמודדים עם זה?
יש כמובן את האבלה, אבל באופן עקרוני,
היכולת למחוק את זה מהחיים שלי.
לא לחשוב על זה,
מה אתה עכשיו יושב לי ומסתכל לי
בתמונות מהסרטונים מהנובה?
מה זה טוב?
מה זה טוב?
שוב,
אלא אם כן,
אתה אומר,
זכות אשר סלחה מלא,
אנחנו רוצים לדעת כדי...
בסדר, נדבר עכשיו על ה...
ציבור שמבין,
הוא לא צריך לראות את הסרטוני הזוועה של
הטראומות שהיו פה כדי לדעת שהחמאסים רעים. הנה,
אני חוסך לכם את זה,
חמאסים רוצחים ברברים אנסים וצריך להרוג אותם,
אוקיי?
הנה, פתרנו פה את ה...
זה שבן אדם עכשיו הולך ומחטט בפצע
וכל היום הוא סביב הטראומות שלו,
זה לא חלק מהעמדה הנכונה של הימים הללו.
העמדה הנכונה היא...
לבער את החמץ, לשרוף אותו מתוך הלב, זו הנקודה.
זה גם שאמרתי ברמה אישית,
אנשים מסוימים
שמזיקים בחיים שלנו,
אתה
יודע שאתה מתחיל ברמה אישית,
יש איזה מישהו,
יש
איזה מישהי,
שהם מה שנקרא לוקחים אתכם אחורה.
היכולת נפשית,
לפעמים טכנית,
אין מה לעשות,
ועכשיו פה במשפחה,
החברים,
אני לא יכול לנתק,
אבל ברמה הנפשית,
לבאר את ההחמצה הזאת מהחיים שלנו.
גם, כמו שדיברתי קודם,
ברמה הלאומית,
יש פה איזו קבוצת אנשים מסוימת,
שמה שנקרא,
לא מבינים,
ולא רק שלא מבינים,
הם מזיקים מפריעים, אז ברור,
נלחמים בהם,
אנחנו לא...
כל מה שצריך לעשות,
צריך לעשות,
אבל שזה לא יגרום עכשיו לבן אדם,
וואי,
אני לא יכול להכניס ככה פסח,
אי אפשר,
המצב קשה,
האיום ונורא,
אני כל היום חושב על הדברים האלה, כל שניה מסתכל בחדשות וזה.
הבנו את הבעיה,
יש
כאן איזה,
הבעיה פסיכולוגית,
רוחנית,
תרבותית של קבוצה מסוימת.
בואו שנייה נעשה מדעית,
מה הנזק שהם יכולים לעשות,
חוץ מצעקות ובלה בלה בלה.
אוקיי,
אם יש דברים שאתה מזהה שיש להם נזק שיכולים לעשות,
שאתה יכול להשפיע בטח,
תשפיע לכל אחד, יש גם את החובה שלו להפגין נגד,
להשתתף ברשתות החברתיות,
בוודאי.
אבל אני מדבר,
כמו שאמרתי,
אחרי שעשינו את מה שאנחנו צריכים לעשות וכולי.
לא לתת לדברים הללו עכשיו,
לערבב לנו את היציאה לחירות.
העמדה של יהודי ויהודייה בחודש ניסן,
חג הפסח,
זה עמדה של בן אדם
שהולך קדימה.
הולך ישר,
הוא מבאר את החמץ, הוא יוצא לחירות.
ככה,
נראה את ההתייחסות למלחמה שמסביב,
ועוד פעם,
המלחמות יימשכו שנים ועשרות שנים,
אנחנו
לא תמימים.
אז מה, אז בן אדם עכשיו כל החיים יושב כל שניה,
ולצערי יש הרבה אנשים שככה חיים,
נו,
הם
ככה מתים גם.
80 שנה,
כל יום,
המצב קשה,
המצב קשה,
יושב על חדשות,
וטה-טה-טה-טה.
לא, לא.
מצב טוב,
יש את הקדוש ברוך הוא בעולם,
אנחנו יוצאים כל יום ממצרים.
ונכון, יש גם את החמץ,
יש את החדשות,
שאני נותן לזה מידור מסוים בנפש,
הולך ומתקדם קדימה.
זהו,
זה ודאי גם
נושאים משפחתיים,
אני
רואה כבר שחלק מכם מחייכים,
אתם כבר מכירים את זה.
גם בן אדם, קשרים, זוגיים, רומנטיים,
שהם יבוראו כחמץ,
עוד פעם,
מה שברוך ה' הולך ומתברר לחתונה,
מילא.
אבל יאללה,
אקסים,
אקסיות,
די,
כל היום נתבחבש סביב זה.
לא,
יש איזה מישהי שאני לא יכול להשתחרר ממנה,
יש איזה מישהו שאני לא יכולה להתנתק, אני כל הזמן חושבת עליו.
יאללה.
טוב, איך עושים את זה בדיוק?
לכו ל...
למטפלים זוגים,
אבל תשתחרר מזה, כמה אפשר לחיות בעבר,
כמה אפשר לחיות בדמיון,
חמץ זה דמיון,
זה אוויר חם חמץ,
תכלס אתה לוקח כיכר לחם,
תמצא תכלס את הקלוריות שם,
תדייק אותם,
אתה
תראה שזה קצת מאוד,
זה פשוט המון אוויר,
מנופח,
אדם כל הזמן חי עם הדמיונות המוחמצים שלו בחיים,
כנ"ל גם בתחומים אחרים,
וואי,
יכולתי להיות כזה,
יכולתי להיות כזה,
לפני עשר שנים,
לאן הלכתי למקצוע הזה?
הכל נכון,
יש צעד שאדם צריך ללכת ולשנות דברים,
אבל אחרי שבן אדם עשה את השיקול,
אוקיי,
הבנתי,
היה עדיף שהיית הולך למקצוע אחר בחיים,
אבל עכשיו זה המקצוע,
זה המסלול שאתה נמצא בו,
בסדר.
לא שייך עכשיו לשנות,
כי זה כבר מאוחר מדי, או שזה
כבר יש את היתרונות של המקום הזה.
אז בבקשה, תתמקד במיצוי, במיצוי שאתה עושה עכשיו,
ולא כל יום ללכת ולהיכנס לעולם האילו,
ואם היה,
ואם
הייתי יכול,
ולמה עשיתי,
ו...
אדם צריך להיות בן חורין, זה הרעיון של חג הפסח.
אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.
ולכן אתה,
דבר ראשון אמרנו,
העמדה של ביעור חמץ,
אתה אקטיבי,
אתה רודף אחרי החמץ,
לא דוחה ומותח אישיות דינמית.
דבר שני, אמרנו,
השמטה טוטאלית. לא,
כאילו,
שורפים את החמץ,
ולא עכשיו כל הזמן מנסים לחזור אליו.
ודבר שלישי אומר המקור,
מדברי סופרים,
לחפש אחרי החמץ במחבואות ובחורים.
אדם צריך לחפש אחרי החמץ בכל פינה.
עצלים זה גם חלק מהסיפור.
אנשים שהם פסיביים,
מוחמצים,
שהם עדיין משועבדים למצרים,
אז הם גם טיפוסים שלא יורדים אל הפרטים.
באופן כללי, החיים שלי
פה הם איכשהו בכיוון נכון,
מעבר לזה,
אין לי אכפת לי מה.
אתה הולך לבדוק חמץ בכל פינה.
בשביל שהבית יהיה נקי לפסח, צריך ניקיון טוטאלי.
אגב,
יש עוד פעם אחת שחז"ל משתמשים בביטוי הזה,
שצריך לחפש בכל פינה,
זה בנושא של טהרה.
כן,
לפני שטובלים במקווה,
ניקיון של הגוף.
יש דברים מסוימים שהם...
לגמרי,
כן,
אם טובלים במקווה,
שערה אחת מחוץ למי המקווה,
הטבילה לא עלתה.
כנראה, הבית צריך להיות נקי לחלוטין מחמץ.
מה בדיוק מנקים,
מה לא מנקים, זה הצעדים ההלכתיים.
נדבר עכשיו על העמדה הנפשית.
אומרים חז"ל,
למה צריך חורים בסדקים?
אנחנו הרי לא נאכל חמץ שנמצא באיזה פינה.
אומרים חז"ל, שמא גררה חולדה.
כן, השם החולדה,
תיקח את החמץ ותשים אותו על השייש במטבח ואז נאכל את זה.
היום אין חולדות,
אבל היום יש ילדים,
שזה סוג של חולדות,
ילדים קטנים עם כל האצבעות, עם הביסלי וזה,
שנכנסים לכל פינה,
צריך להבין שזה השתנה,
פעם זה לא היה,
בזמנם,
בזמן המשנה,
בזמן הרמב״ם,
לא היה חמץ שהיה מפוזר יותר מדי בבית,
חוץ ממה שחולדה לקחה את זה,
כי אנשים לא היה להם מה לאכול,
הם שמרו את האוכל,
שום פירור לא הלך,
גם הקולח.
העולם שלהם היה,
הם פחות רחבים,
פחות חדרים, הכל היה יותר בסיסי.
אז בעבר בדיקת חמץ הם פשוט,
זה היה הניקיון,
הם לא היו עכשיו חודש לפני זה את כל החדרים מנקים,
כי לא היה להם כל כך הרבה חדרים
וכל כך הרבה חשש שיש שם חמץ.
אבל היום...
זה ודאי לא מספיק לבדיקת חמץ,
שאנחנו רק עושים את הפוליש,
את הווידאו הסופי,
וגם זה הרבה פעמים,
אנחנו עושים עשר חתיכות,
כי אנחנו כבר לא מוצאים חמץ.
אבל לפני זה אנחנו צריכים לנקות בכל פינה,
כן, ואומרים שיש הפתעות. אני,
כשהייתי,
קיצור,
כשהיה לי ילדים עוד קטנים,
אני זוכר באחד מהם,
מצאתי בליל בדיקת חמץ עם הנר וזה,
עשינו שם בחדר,
עושים איזה סריקה,
בדיקה,
מצאתי בלול,
הילד היה בן שנתיים,
אני יודע,
מצאתי בלול שקית ביסקוויטים מתחת לכרית.
ילד קלט, בגיל שנתיים,
או לא, שנתיים וחצי,
קלט שהולכים לקחת לו את החמץ,
הוא קלט שזה,
אז הוא כמו איזה ניצול שואה,
שם איזה,
את השקית ביסקוויטים מתחת לכרית,
שיהיה לו לעת מצוק.
טוב,
זה לא עזר לו,
לקחתי את זה ושרפתי לו את זה מול העיניים,
בסדר.
לא יודע אם לא מזה פוסט-טראומה,
אני
מקווה שלא,
נראה לי שלא,
בכל מקרה,
זה נשרף החמץ מהבית.
אנחנו שורפים לחלוטין,
בודקים,
מכוונים ובודקים,
ואת זה כמובן צריך להשליך גם לרמה האישית. הרמח"ל, בספר מסילת הישרים,
מדבר הרבה על הנושא הזה של חשבון נפש, כן?
שאומר, כמו שכתוב מצד אחד,
שמשנברא אדם יפשפש במעשיו,
ויש נוסחה אחרת,
ימשמש במעשיו.
מה ההבדל בין פשפוש לבין משמוש?
פשפוש הוא אומר, זה...
ניקוי כללי,
משמוש זה כמו למשש בגד,
זה כבר לרדת אל הפרטים,
לבדוק את זה. כל אדם אומר צריך בחיים שלו,
גם שיהיה לו פשפוש כללי,
אדם מדי פעם רואה שהוא בכיוון הנכון בחיים,
במקצוע,
בזוגיות וזה,
אבל מעבר לזה יש גם משמוש,
אדם צריך לרדת אל הפרטים,
אל החורים והסדקים של הנפש.
זה המלצה ש...
אין מספיק פעמים בשביל לחזור עליה,
וזה עדיין יהיה חשוב לחזור.
חשבון נפש,
זה אחד המפתחות הכי גדולים לעבודה אישיותית והתפתחותית,
שאדם כל לילה לפני השינה או בזמן אחר,
עושה סקירה של מה שקורה איתו,
יורד אל הפרטים,
עושה מה היה היום,
איך הייתה התפילה הבוקר,
איך
הייתה עבודה בצהריים,
איך אכלתי,
איך התייחסתי לאנשים.
אדם עושה איזשהו מעבר של מה היה היום,
כמה שניתן בצורה יותר מפורטת,
כמה שניתן כמובן,
והוא הולך ומנקה את זה.
אתה מבין,
אתה הורג את היצר שהוא עוד קטן,
לא נותן לו ללכת ולהיות מוחמץ ולהיכנס להרגלים של דברים שלילים.
שוב, האדם בטבעו...
הטבע אמרנו שואף לאי סדר,
אבל בעומק העניין אדם רוצה סדר,
אדם רוצה שהבית שלו יהיה מסודר ושלא
יהיה לכלוך ושיהיה טהור ויש נשמה.
אז אם אדם, מה הבעיה?
שאדם נותן לחטאים להיות כעבות העגלה, כן?
שערות דקות שלאט לאט הופכות להיות בסוף איזה סוג של משהו עבה.
כמו הגלגל של העגלה, ככה זה ביטוי, כאבות העגלה.
אז בן אדם צריך להרוג את ההרגלים הרעים שהם קטנים,
איך הוא יעשה את זה?
בזה שהוא עושה כל הזמן זיהוי.
שוב, גם ברמה הלאומית,
יש דבר שנקרא כל הזמן, אתה מחסל את
החמאס שהם עוד קטנים ולא נותנים להתעצם.
אתה לא,
כל נגיעה בגדר אתה קופץ,
אתה לא מאפשר פה את הדברים ללכת וכוחות הרוע ללכת ו...
להתנפח וליצור את ההחמצה.
אלא אדם כל הזמן נמצא בדריכות,
בערנות,
בירידה לפרטים.
שוב, זה המודל של
עבודת השם,
שבימים הללו אנחנו מחדדים אותה בנפש,
וככה מגיעים ללידה הלאומית שלנו בעם ישראל.
ולכן ככה מסיים...
האוהב ישראל,
אני מסיים, כאילו אני מביא את הסיום.
האוהב ישראל, הרבי ישראל מאפטא,
הוא כותב כך,
היוצא לנו מזה תוכחות מוסר גדול,
שיש לכל אדם לחשוב בליבו באמת כמו בדיקת חמץ,
וידע שהגיע עת בדיקת חמץ בפועל ממש.
זה
שאדם מגיע לבדוק את החמץ,
יכוון בליבו לבדוק כל המידות שלו,
אם יש בהם איזה חימוץ,
היינו איזה מידה רעה חס ושלום.
אדם צריך...
לעשות בלב בדיקת חמץ סוג של חשבון נפש,
כמו ערב יום כיפור,
אדם בודק את המידות הרעות שלו.
ובעת שרפת החמץ יכוון לבער אותן מידות הרעות.
והוא בא ואומר, זה מה שנאמר, מתחרט בלב שלם,
הוא בודק בחורים ובשדקים,
בכל מקום שעלול להכניס שם חמץ,
שעור שבו ייצר תאוות חומר מגושם.
תבדוק את כל ההרגלים,
את כל המקומות שכבר נפלנו בהם בעבר,
האם תיקנו שם הכל.
וזה אור לי"ד בודקים את החמץ,
הוא אומר אור לי"ד דלת,
הוא אומר אור שנת ה-14.
הילד בגיל,
כן, בר מצווה,
בגיל 13,
הוא נכנס לשנת ה-14.
אז
לפני שיהודי נהיה בחיוב במצוות,
אור לי"ד דלת, ערב שנת ה-14 שלו,
הוא צריך לבדוק את החמץ לאור הנר ונשמתו,
שנאמר נר השם,
נשמת אדם.
חסידות,
לוקחים את הפסוקים וממשילים אותם אל הצד הנפשי,
שכמו הנר,
זה הנשמה של האדם,
אז ככה האדם צריך לבדוק לאור הנר,
לאור הנשמה שלו,
את עולמו, האם הוא באמת בכיוון הנכון.
ואם אני מסכם,
שוב,
הימים הללו שאנחנו מכינים עצמנו לקראת חג הפסח,
זה ימים קדושים.
ימים שבאמת אפשר לקחת מהם כוח לכל השנה כולה של התחדשות,
כמו שאמרנו,
של פריחה. ועל ידי המעשים נמשכים הלבבות,
ברמה של המעשים אנחנו מנקים את הבית,
מכינים,
כמו שאמרנו,
עושים את הקניות,
כן?
וגם ברמה התודעתית הנפשית,
אני מציע לכולם לבאר את החמץ,
כמו שדיברנו.
לאמן יותר את הנפש, לחשוב על המטרות ממוקדות,
להתאמן לא לחשוב דברים שמחלישים אותנו,
דברים שמחזירים אותנו אחורה לכל מיני החמצות,
לדעת.
וגם לפעמים ברמה המעשית,
כן,
אז גמרנו למחוק את המספר טלפון הזה מהרשימת אנשי קשר.
די, די, זה כבר לא יהיה, נכון?
חתונה לא תצא מזה, נכון?
גמרנו.
אז
די,
בלי עכשיו להשאיר את זה באנשי קשר,
ואז איזה לשלוח ושתיים בלילה,
ערה סימן שאלה,
מה הנסגר?
די, היא לא קיימת מבחינתך, הבנת?
זהו, היא כבר התחתנה, היא לא יותר...
תתפנה בבקשה להמשך החיים.
קיצור,
לעשות את זה גם ברמה,
כמו שאמרתי,
החדשות,
לא אפסיק כל היום לשקוע לי בדברים האלה,
אלא לשמוע חדשות טובות,
במקומות שבאמת ממקדים למה שצריך לעשות בחיים,
ובאמת יוצאים ככה לחירות,
יוצאים לחירות,
אנחנו הולכים לקראת חג פסח,
זאת השם,
בניסן נגאלו
בניסן עתידים להיגאל
זאת אומרת,
הגאולה מופיעה יותר בחודש ניסן,
לא...
שהגאולה השלמה היא דווקא בניסן שלנו.
יש כל הזמן התפתחות שבניסן,
מבחינה פנימית,
זה הלידה הלאומית של עם ישראל,
האביביות הזו היא גם יוצרת התחדשות שתקדם אותנו.
וכאמור, אני מציע לכולם לעבוד באופן הזה,
ואתם תראו, שמי שמכין את עצמו נכון לפסח,
מי שבונה בנפשו באמת את העמדה הזו של ה...
עבודה, אקטיביות,
לא להיות שקוע בעבר הרע,
אלא לקבל כוח מהעבר הטוב בשביל ההווה והעתיד העוד יותר טובים,
הדבר הזה מוציא לחירות, הוא נותן כוחות.
ואנחנו צריכים להתכונן לקראת...
כל האתגרים שעומדים לפנינו,
שעם ישראל יצא עוד יותר לחירות ממה שהוא נמצא עכשיו,
לא להתרגש מרעשי רקע,
לא להתרגש מהסחות דעת,
פשוט לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות,
להשבית את החמץ,
לאכול מצות,
ולראות
איך בכל דור ודור אנחנו יוצאים ממצרים,
גם בדור שלנו,
בעזרת השם,
שיהיה לכולנו חג כשר ושמח.
