שלום לכולם,
השנה אנחנו לומדים שם משמואל על התורה
וגם הבאנו דברים של משמואל על פסח,
דברים נפלאים מאוד.
קודם כל יש פה משהו שאמרנו גם בשיעור על פסח,
בואו תראו, מקור אחד.
בשבת חול המועד פסח מפתירים חזון העצמות היבשות.
וכתבו הגאונים,
משום שקבלה בידינו שבפסח, כן,
שמה תחיין העצמות האלה וכל זה,
קבלו,
כתבו הראשונים,
למה קוראים את ההפטרה, כל הפטרה היא שייכת לעניין,
כן,
השנה אין לנו שבת חול המועד.
שנה.
אין שבת חול המועד, כן.
פסח מתחיל יום ראשון, כאילו, ליל הסדר מוצאי שבת.
הרבה הרבה הלכות צריך ללמוד, הלכות ו...
איך אוכלים סעודות שבת, עם חמץ, הכל כבר כשר.
לאכול באיזה פינה,
לקחת פיטות,
לא לחלות שמפזרות חמץ בבית.
הרבה אוכלים פיטות ביום בשבת הזאת.
הכי בעייה בשבת בבוקר, צריך עד עשר לגמור את החמץ.
צריך לקמת טיקין,
ולאכול,
לעשות קידוש,
לאכול פיטה עם כמה סלטים,
וזהו.
אחר כך בשתים עשרה, אחרי הסעודה, הכל כשר כבר.
בשאלה גדולה, איך אוכלים סעודה שלישית?
לפי הרבה דעות, צריך לעשות עם לחם.
אין פה לחם עכשיו,
אסור לאכול לחם,
אסור לאכול מצה.
הרבה דיונים יש אצל אשכנזים,
אצל ספרדים,
מקובלים,
אז צריך לאכול סעודה שלישית אחרי מנחה.
אחרי מנחה,
אז כבר אתה לא יכול.
אצל ספרדים,
המשנה רואה והיא הביא דעה של לקום מוקדם,
לאכול סעודה, לברך,
אחר כך לאכול עוד סעודה, עד עשר,
עושה שתי סעודות.
זה סעודה שלישית, כן.
אבל מי שספרדים שעושים ועוד גם מקובלים,
אני חושב שהם לא צריכים מנחה,
סליחה שיש לכם מנחה,
אז אתה אוכל את הסעודה הזאת באחד.
עכשיו שעון קאי,
אתה אוכל את האחד וחצי,
אחרי מנחה.
אז כל אורז או תפוחי אדמה,
זה לא מועיל.
צריך משהו של,
אז הרבה אומרים גם הספרדים לעשות קנאי דל"ח.
שלמרות שלא אוכלים קמח מצה גם בזה,
אבל התירו לאכול,
לעשות כזה קניידלך,
לעשות עם הרבה קמח מצה,
ואתה רואה איך זה מזונות,
וזה,
או לאכול תמרים,
או דברים של פירות שבעת המינים.
זה מה ששמעתי.
טוב, על כל פנים.
הטעם שביום הראשון של,
עזוב,
הוא אומר ככה,
למה יהיה בפסח תחילת המתים?
יש לומר עוד טעם, והנה ביום א'
של פסח,
השיגו ישראל הארות גדולות למעלה מכפי מדרגתם.
אתם מבינים? קיבלנו איזה אור,
שכאילו אפשר להכיל אותו, למעלה מהדרגה שלנו.
וממילא, בעוד שהיה האור הגדול שופע עליהם,
לא הרגישו מיעוט מהותם כמובן.
אז הם לא הרגישו שזה מעליהם.
אבל כעבור היום, שניטלו מהם כל האורות הגדולים,
וחזרו למוחין דקטנות,
כמבואר בדברי הריזל,
אז ראו בעצמם מהות האמיתית,
מה היא לעומת,
מה היא לעומת של העתיד,
של העתיד,
מה היא לעומת...
שלעתיד,
לראשונה,
יהיה קיבוץ גלויות,
אחר כך,
כעצמות יבשות,
כמו שכתב יחזקאל,
מה שהיה ביום אתמול,
הוא בעיני עצמם,
ולפניכם, אמרנו לכם,
כשבעודנו,
בחושך הגלות,
אין אנו מרגישים עד כמה התהלכנו בדרך אמת.
אחר כך נבין בעצמנו,
כמו שעבדו במצרים,
כשעבדו במצרים,
אף שהוא במצרים תשרה טומאה,
כל איש שישר בעיניו,
רק כשהם יצאו וטעמו וראו ביום הראשון את האור כי טוב,
אחר כך כשניטל מהם,
נשבר ליבם בקרבם,
והיו בעיני עצמם,
כי לא היו בצורת יבשות.
כאילו אומרים,
איפה,
איפה,
היה לנו כזה אור גדול,
כזה,
זה פתאום הכל נלקח מאיתנו.
שכבר היה לפני זה, כמו רוח חיים.
הוא
קבל האבות הקדושים,
ויצא מהם הרוח,
מחמת טומאת הגלות.
על כן הבינו שהם חייבים להתחיל בספירה,
לטהר את המידות,
לשוב למלאתם הראשונה
מתן תורה,
ולהיות צד השם ולא עליהם.
בספירת העומר.
בואי נראה בארבע.
כתוב במכילתא,
על איזה שיר,
כי גאה גאה.
אז כתוב שם במדרש,
גאותי וגאולתי,
גאולתי במצרים שנאמר בני בכורי ישראל,
וגאולתי העתידה שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולך בחליל
כלל התקדש חג,
ושמחת לבב כי הולך בחליל
לבוא בהר השם עצור ישראל.
ככה המדרש מביא, הוא אומר,
נראה הפירוש שישראל ומצרים יהיו שבורי לב מאוד, נואשים מן הגאולה,
עד תום ארבע מאות שנה,
ולא יאמינו בעצמם שיהיה ביכולתם לעמוד באורך הזמן הזה.
כן,
באמת,
אתם יודעים שהיו צריכים להיות ארבע מאות שנה.
כתוב שאם היה ארבע מאות שנה,
אם היה ארבע מאות שנה,
אז היה, זהו,
לא היה יותר גלויות.
אבל היו כבר מתנית שער אטומה,
זה היה מסוכן.
הכדור כתוב,
אומרים בהגדה,
הכדור חישב את הקץ,
מה זה חישב את הקץ?
הקץ זה 190,
הוריד 190 מ-400,
היו רק 210. מה?
כן,
יש 430 גם,
אבל 400,
ממה שהשם אמר לאברהם,
גר זכה בנו 400 שנה,
אז צריך 400 שנה, הוא חישב את זה מיצחק, כן.
על כל פנים,
אז הם לא יכלו כבר לעמוד בזה.
והיו אומרים,
עבדת תקוותנו נגזרה לנו,
כמו שנאמר הרמב"ן בפסוק,
וימות מלך מצרים,
מלהכיל אפילו בשורת הגאולה,
כשמשה בא ואומר להם,
לא שמעו משה
מקוצר, עבדה קשה.
איזה מצב קשה הם היו.
זה גם סוג תקווה,
שאנחנו גם מצבים קשים,
בסוף הוא גואל אותנו.
גם ישראל היה מצב מאוד קשה במצרים.
ומובן שכל שכן הוא שבלתי אפשר להם לתת שמחה בלבבם ולומר שירה,
שירה זה דבקות בשמחה עצומה,
יוצא מגבול וגדר קירות עליהם.
אבל, אז מה עזר להם?
במה שאמר הקדוש ברוך
הוא באותם במצרים,
בני בכורי ישראל,
בדיבור רש הקדוש ברוך הוא מעשה,
כן?
בזה שאמר לבני בכורי ישראל,
אז הם השיגו גובה הלב,
הם הבינו שהם חשובים.
אתם יודעים, כולם שואלים אותי,
מישהו שאל אותי לאחרונה,
מה, מי אמר שזה, יעקב קנה את הבכורה מעשו?
מי אמר שזה עזר?
מי אמר שזה עזר?
אמר,
כל עשיו לקנות בכורה, זה מעלה רוחנית כזו.
התשובה, חז"ל אומרים,
כשקדוש ברוך הוא אומר למשה,
בני בכורי ישראל,
אומרים חז"ל,
כאן חתם הקדוש ברוך הוא על מכירת הבכורה מעשו ליעקב.
השם אומר, זה עובדה, זה פועל.
השם החליט שזה טוב,
זה עובד.
אז הוא אומר, דיבורו של הקדוש ברוך הוא מסייע.
שורה 21,
אם כן,
בזה עצמו השיגו הגובה הלב כטבע בן מלך,
ונשתנה טבעם
מטבע מורך ורפיון והכנעת הלב,
לטבע גובה וחוזק ועומד צב כבגורים,
ונעשו בריאות חדשות,
נעלו חיל,
כל זה קשור גם אלינו,
שאנחנו גם זוכרים לזה בליל הסדר.
ואף שבעוד השיעבוד תרדדם,
לא שמעו אל משה בהתחלה,
כי היה הלב עדיין נרדם ומכוסה.
ובכל מקום,
כאשר סר העיטוף והכיסוי,
כששעיבוד,
יצא חוזק ואומץ ליבם לפועל.
עד שהוגבה ליבם את דרכי השם לומר שירה,
בליל הסדר, אף פאטה מיניקת.
ושמחו לבם...
כהולכים בחיל לבוא בהר השם,
זה פסוק, אל צור ישראל,
אף שעדיין לא באו.
וזה שבע גלים נתנו לשם יתבר, גאו גאה,
גאו גאה, שהכל שלו.
כלומר, אז היו במצב קשה, אבל הקדוש ברוך הוא,
מרים אותם, מוציא אותם מהמציאות השפלות הזאת,
שעיבדו אותם כל כך הרבה,
הם יוצאים לחירות עולם, כמו שדיברנו.
עוד דבר אחד נגיד, בפסוק,
כתוב,
נעלו ורחבה רמה בים.
מה, מה,
מה הפלא בזה?
עכשיו כתוב,
כתוב שכל מה שהשם עשה מכה למצרים,
יצא טוב לישראל.
קודם אחרי מכת חושך,
להיות פנויים ממלאכת,
כי אין יכולים לזוז ממקומם.
לכן אומרים, בהגדה, אז יש שם
רבי יוסי,
רבי אלעזר, רבי עקיבא, ורבי יוסי הגלילי, נדמה לי.
אחד אומר, מניין שכל מכה שלקו... במצרים עשר מכות, ובים לקו
במצרים
היא אחת,
ובים לקו
כל מכה זה רק כנגד חמש מכות,
אז עשר מכות זה חמישים,
זה יוצא ביחד חמישים.
השני אומר,
בעיניי שכל מכה שלקו במצרים היא הייתה
פי ארבע,
ובים...
פי 5 ביחד זה 200, כן?
פה זה 40,
כפול 5,
200.
השלישי אומר,
כל מכה שלקו במצרים 5,
ועל הים 250. אז קודם כל שואלים,
מה כל אחד צריך להוסיף?
לא, כל המַּחֲלָה ששמתי על מצרים, לא נשים עליך.
אז כמה שיש להם יותר, לנו פחות.
אז לכן כל אחד מנסה להגדיל את זה.
אבל שמעתי גם שאומר, לא יודע זוכר מי אומר,
זה אומר חמישים,
זה אומר מאתיים,
ביחד כמה?
מאתיים חמישים.
וההוא יוצא לו ארבע,
יוצא לו שלוש מאות,
אני לא זוכר איך.
זה יוצא.
אחד יוצא לו חמישים,
אחד מאתיים חמישים,
ואחד שלוש מאות.
כמה זה ביחד?
חמישים, מאתיים חמישים ושלוש מאות?
שש מאות,
ועוד עשר מכות,
שש מאות ועשר,
ועוד דצה חדש באחר,
שש מאות ושלוש עשרה, כנגד טרניאג ביצור.
כל העולם.
אז אומר פה,
מקור חמש,
שם הם מכיל את הסוס ורוכבו,
מגיד שהסוס קשור ברוכבו,
ורוכבו בסוס,
כלומר הם היו קשורים,
ולא נפרדו אחד מהשני.
כלומר, אדם עכשיו תובע במים, כן?
מה היית מצפה שיעשה?
יעזוב את הסוס וינסה להציל את עצמו, כן?
לא, אבל הוא ימשיך להחזיק את הסוס שלו.
אומר, נראה שהתועלת מזה לישראל זה דבר נפלא.
על
פי דברי הזוהר הקדוש,
שהסוס
הוא רומז לכלל האומה,
והרוכב,
כן,
רוכב ערבות, כמו שאומרים,
והרוכב הוא השר שלהם.
ושניהם יחד נטבעו במים, כלומר הוא לא עזב אותו.
מה התועלת שיצאה לישראל מזה?
והנה כל מה שהיה מכה למצרים נעשה כנגדו רפואה לישראל.
וכן הוא גם בעניין המצרים שקשורים ודבקים בשרשם,
אפילו בשעת טירוף הדעת עד מיצוי הנפש לא ייפרדו,
כן?
זה שהרוכב החזיק את הסוס שלו ולא נפרד ממנו,
גם ברגע הקשה.
מה יצא לזה תועלת לישראל?
לעומת זה נעשה בישראל הדבוקים במקום,
וניתן ישראל כוח להיות קשורים ודבקים במקום,
בהשם
אפילו בשעת טירוף הדעת. וממה הם רבים?
של טרדות ומהומות?
ואפילו מיצוי הנפש ומתרגשות לא יוכלו לכבות את האהבה. אתם שומעים?
כמו שהרוכב מחזיק את הסוס ולא נפרד ממנו,
וטובע איתו ביחד,
כך יצא מזה טובה לישראל,
שכאשר יש לנו צרות וזה,
אנחנו דבוקים,
אנחנו
רוכב ערבות,
אנחנו דבוקים בקדוש ברוך הוא,
ולא עוזבים אותו בכל הצרות הגדולות.
זה מה שיצא.
ונשארה נפש דבוקה עד בועאל ישטבה בגוף המלוכה,
עד חיי העולם הבא.
עוד לימד משהו יפה
על שרים,
בסוף הסדר,
אחד מי יודע, שניים מי יודע,
כל היום דברים נפלאים,
אחד,
קדוש ברוך הוא,
שתיים,
יחוד תרבותית,
שלוש אבות,
ארבע אמהות,
חמישה חומשי תורה, שישה סדר משנה,
שבעה ימי שבתא, שמונה ימי מילה,
תשעה ירחי לידה, אגב כזה, עשרה הדברות,
שנים עשר שבטיא, שלש עשרה מדות, י"ג מידות,
אחת
אחד עשר כוכביא.
מה, מה, מה, איזה מעלה רוחנית יש ב-11 כוכביא?
שאלתי פעם את עצמי.
אני אומר, אני הקטן, אני אומר,
כאשר,
אז מה, אחד כתב,
יש 11 בתורה, זה ה-11 היחיד שיש בתורה,
אז הם הביאו את ה-11 הזה,
11 כוכביא,
שיוסף חולם,
שהוא 11 כוכביא משתחווים לו.
אה?
וגם?
נגד השבטים.
נו, אבל מה, איך זה קשור?
או שתים עשר שבטיא, שתייה זה אחר כך.
זה קרוב מה שאתה אומר.
כשכתוב שרובן שמע שיעקב,
יוסף חולה עם 11 כוכבייה,
הוא סמך.
למה?
כי היה כאילו חשש שהוא עשה איזה חטא עם בילה,
האומר ראובן חטא אינו אלא טועה,
הוא לא חטא.
אבל קודם כל היה שם איזה סיפור,
הוא הוזיז את המיטות וזה, היה איזה חטא.
ועכשיו שהוא שמע שיוסף עולה מחץ הכוכבים שאתה חייבים בלי,
אז הוא יודע שהוא כלול בתוך השבטים,
הוא לא נדחה.
אז אני אומר,
אז חץ הכוכביה מלמד שזה ראובן כלול,
ממילא 12 שבטייה זה עם ראובן, זה לא אפשר למנשה נגיד,
אלא זה ראובן.
לכן החץ הכוכביה מראה את צדקותו של ראובן, שהוא לא חטא,
וממילא 12 שבטייה זה עם ראובן.
אז זה החץ הכוכביה, זה
המעלה שיש בזה.
שאל אותי פעם, ילד, בכיתה א', הרב,
מי היו חמישה אחים של משה רבנו?
הוא עצר אותי.
יש לו משהו שעכשיו אני לא יודע?
אני לא מבין את השאלה שלו.
אבל השאלה אין, אין דבר כזה.
בכיתה א',
הם...
אמרנו, מה, תגיד, איך חמישה אחים, מאיפה, מה?
בכרס אחת.
אז מי החמישה אחים של משה רבנו?
שומעים?
נראה, תשאל את זה בליל הסדר.
אתה יודע, כולם אף אחד לא יודע מה אתה אומר.
לא ידעתי מה להגיד לו.
ואז ילד אחד ענה, ילד אחר ענה.
הוא אמר,
אבא שלי לימד אותי ששבט לוי,
למה הם היו קצת?
הם לא היו בעינוי,
הם לא היו בשעיבוד,
שבט לוי.
ועל עם
ישראל נאמר, כאשר יענו אותו, כן נרבה וכן יפרוץ.
אז מי שהיה בעינוי, נולדו לו הרבה ילדים.
מי שלא היה בעינוי,
לא נתן.
הוא בעצם אומר,
שמשה רבינו נולד עם שישייה,
נולד אחד.
וככה תורץ.
פסח קשר ושמח, תודה רבה.
