שלום לכולם,
אנחנו היום מסיימים
את המשניות של הלל הזקן.
בעזרת השם,
אחרי החופשה הקצרה, אנחנו נחזור למסכת אבות.
נתחיל מקום מספר אחד.
אומרת המשנה, הוא היה אומר הלל,
מרבה בשר מרבה רימה.
מרבה נכסים,
מרבה דאגה.
מרבה נשים, מרבה כשפים.
מרבה שפחות,
מרבה זימה.
מרבה עבדים,
מרבה גזל.
עד לפה החצי הראשון.
חצי השני, מרבה תורה, מרבה חיים.
מרבה ישיבה,
מרבה חוכמה.
מרבה עצה, מרבה בינה.
מרבה צדקה,
מרבה שלום.
קנה שם טוב,
קנה לעצמו.
קנה לו דברי תורה,
קנה לו חיי העולם הבא.
אנחנו נראה כל משפט,
ננסה להסביר אותו, נראה את ההקשר הכללי,
ונסיים בסיפור מדהים.
מתחילים.
הוא היה אומר הלל הזקן, מרבה בשר,
מרבה רימה .
מה זה מרבה בשר?
יפה,
יש פה אפשרות לטעות ולהבין, מרבה בשר הכוונה,
שאוכל בשר, לא, אין הכוונה שמרבה באכילת בשר,
אלא מרבה בכל מיני סוגי אוכלים,
גם בשר מקום מספר שתיים,
רבי עובדיה ברטנורא, מרבה בשר,
מרבה רימה, מה זה רימה?
תולעת,
אתם יודעים שכל אחד מאיתנו, חוץ מיחידי סגולה,
בסוף,
אחרי המיתה,
כל הקבר מלא תולעים.
רימה ותולעה.
יש יחידי סגולה
זוכים שאין להם ריקבון.
ממש נדיר שבנדירים,
יש כל מיני סיבות לכך,
אבל...
כמעט כולם,
בסוף, אחרי שאדם נפטר מן העולם,
מתחיל ריקבון.
תולעים מתוכו אוכלים אותו,
וככה הקבר מלא רימה ותולעה.
אומר רבי עובדיה ברטנורא 2,
מרבה בשר מרבה רימה,
מרבה באכילה ושתייה ,
עד שנעשה שמן ובעל בשר.
מרבה עליו רימה בקבר,
הרבה תולעים יהיו בקבר, כגודל הבטן.
והשומנים,
ככה גודל, ככה יהיה הרבה תולעים.
וקשה רימה למת
כמחט בבשר החי.
אם תגידו,
מה אכפת לי, אז יהיו תולעים.
זהו, נגמר.
תשובה,
אומרים חז "ל,
קשים התולעים למת
כמו מחט בבשר החי.
מה הכוונה?
יש פירוש
שאפילו המת עצמו מרגיש,
אבל רוב הפירושים אומרים לא.
עד שיש כל מיני תהליכים,
כשאדם נפטר מן העולם,
כשאדם יש קשרים בין הרוח
לבין הגוף.
יש קשרים.
וכשיש את הריקבון הזה...
הנפש מרגישה.
הנפש מרגישה,
וזה לא פשוט.
לכן,
כמה שמלאה הייתה נאקה שכל ייסורים קשים לאדם וכולי.
אני רוצה לדבר קצת בנושא של המרבה בשר.
מדינת ישראל
היא מקום לא טוב בעולם, לא זוכר,
מבחינת הרגלי האכילה.
לא טוב, ארה״ב נראה לי מקום ראשון,
בכל השטויות הם מובילים ראשונים,
כן?
אבל, שנייה, שנייה, שנייה.
אבל ישראל גם לא מופיעה במקום מכובד מבחינת הרגלי האכילה והשמנת יתר.
שנייה, עוד מעט.
אומר הרב צוריאל מקום מספר חמש,
וכתב אשלה,
לפי רוב האכילה...
ירבה קִבּוּץ ותוּכְחָה את מוסר זה רמזו לנו חז "ל,
זה רמז.
את זה הוא עשיר,
מי שיש לו בית הכיסא סמוך לשולחנו.
תדעו לכם שבעבר לא היו שירותים בתוך הבתים.
מה זה בעבר? עד לפני
100 שנה,
פחות מ -100 שנה.
אני הלכתי בנחלאות, שירותים משותף לכמה בתים.
בתקופת הגמרא בכלל שירותים היו מחוץ לעיר.
נורא ואיום.
אומר חז "ל, מי שזכה שיש לו שירותים
ליד ביתו בית הכיסא, זה בינה נקייה,
זכה כמו עשיר.
אז הפשט באמת,
מי שיכל להרשות לעצמו,
היה לו בית הכיסא קרוב לבית, זה הפשט.
אבל יש פה רמז,
זה רמז, זה לא פשט.
אומר אשלה הקדוש,
רצה לומר איזהו עשיר במעלות המידות.
מי שסמוך לו לכשישב לאכול על שולחנו,
יש לו בית הכיסא במחשבתו,
ואומר בליבו, למה לי רוב זבחים?
נהניתי,
אכלתי סטייקים על האש,
אכלתי כל מיני גלידות,
שוארמות, פיצות, לא ביחד כמובן.
ארוג בקר ושחרות צאן,
מה יועיל לי מחר כל המאכלים?
באים לבית הכיסא.
מה זה משנה?
בסוף הכל יוצא החוצה.
מה זה משנה?
עוד יזכור בשעת אכילה שכל מה שמרבה באכילה,
מרבה בשר לרימה לתולעים שזו חריפה, ושם כתב בהמשך,
יאכל כפי תועלתו ולא כפי...
תולעתו.
יאכל לפי התועלת ולא לפי התולעים שיצמחו בסוף.
זה רמז יפה.
לפי תועלתו ולא לפי תולעתו.
גם הרמב״ם
בהלכות דעות מדבר הרבה בגנות
האכילה
הנוספת.
אומר הרמב״ם, יש
שלושה גורמים.
לאדם שיהיה בריא, ואם אדם מקפיד עליהם, אומר הרמב״ם,
אני ערב לו,
מבטיח לו,
ערב לו,
שלא יכלה לעולם.
אני ערב לו שלא יכלה לעולם.
ערבות.
ו...
ו...
שלושה,
אוכל בריא.
כמות לא גדולה של אוכל, לא למלא את הבטן, ופעילות גופנית.
אומר הרמב״ם, מי שמקפיד על שלושתם בצורה רצינית,
אני ערב לו שלא יכלה לעולם.
יפה.
מכל הדברים האלה אומר הרמב״ם, פעילות גופנית .
אכילת יתר ואכילה בריאה,
הכי גרוע זה אכילת יתר.
הכי גרוע.
בתור רופא,
הוא אומר, זה מוביל להרבה מאוד חולאים בעולם אכילת יתר.
אז מה אנחנו רואים עכשיו?
שנייה,
גם פלא יועץ,
מקום מספר 5 באמצע,
וכתב פלא יועץ
שהאוכל יותר מכדי סיפוקו
עובר על בעל תשחית א', ב',
ועוד מאבד זמן האכילה.
גימל,
וזמן היציאה בבית הכיסא,
דלת, ואם התקלקלה הצטומכה,
יהיה טרוד,
ואם יחלה,
יתחייב בנפשו.
והאוכל לשם שמיים לא ילך אחרי הערב לחך ומזיק לגוף,
אלא אחר המועיל לגוף,
אף על פי שאינו כל כך
ערב לחיכו.
כלומר, מי שאוכל לשם שמיים לא אוכל אחרי דברים ערבים,
אלא אחרי דברים מועילים,
מצוין, וכתב מסילת ישרים.
הנה תענוג המאכל,
הוא היותר מוחש ומורגש.
היש דבר אבד ונפסד יותר ממנו ?
שהרי אין שיעורו אלא כשיעור בית הבליעה.
כיוון שיצא ממנו המאכל וירד במעיים,
אבד זכרו ונשכח כאילו לא היה.
וכן יהיה שבע אם אכל ברבורים אבוסים,
כמו אם אכל פת כיבר,
אם אכל ממנו כדי שביעה.
מה זה משנה,
אומר מסילת ישרים ,
אכלת ברבורים, מישהו אכל פעם ברבור?
אנחנו שרים כל יום, שבת,
ברבורים, שלו ודגים. לא אכלתם ברבורים?
למה לא אכלתם?
אין בארץ, נראה לי,
לא יודע אם אוכלים ברבורים.
יש?
היה ברבור, אכלו פעם ברבורים בארץ?
ברווזים.
גם ברבורים?
אתה זוכר?
אז למה היום לא אוכלים?
לא מגדלים, לא מגדלים.
כנראה שזה יקר,
אני לא יודע בדיוק מה הסיבה.
בכל מקרה,
זה כנראה היה נחשב בשר משובח.
כבד.
אומר מסילת ישרים,
מה זה משנה לבטן אם אכלת ברבורים או פת כבר?
מי יודע מה זה פת כבר?
מה זה פת כבר?
עם כל המורסן וכל הדברים.
מה זה משנה לבטן?
הרי הכל יוצא,
אז נהנית וחגגת והכל.
תאכל בריא, אומר הזה, מסילת ישרים.
וכל שכן אם ישׂים ליבו החולאים הרבים שיכולים לבוא עליו מחמת אכילתו,
ולפחות הכובד שמגיעו אחר האכילה.
הנה על כל אלה ודאי שלא יחפוץ אדם בדבר הזה,
כיוון שטובתו אינה טובה ורעתו רעה.
בקיצור, מרבה בשר,
מרבה רימה,
אנשים צריכים לדעת, למעט
ולאכול מה שהם צריכים ולא מעבר לכך.
זה קשה.
זה קשה, תאוות האכילה, רבי נחמן כותב עליה הרבה, ולא רק הוא,
זה אחת תאוות הכי חזקות באדם,
אבל אחרי שהאדם ישנן את הדברים האלה ויחזור עליהם,
הוא יצליח להשתחרר בעזרת השם.
משפט שני, מרבה נכסים,
מרבה דאגה.
מדוע?
אומר רבי עובדיה ברטנורא,
מקום מספר שתיים, הרבה דאגה, שמא יגזלו.
או שמא יבואו עליו ליסטים ויהרגו?
קרה הרבה פעמים בהיסטוריה שבגלל כסף הורגים אחד את השני,
זוכרים מי הראשון שהיה רק בגלל כסף?
בתנ״ך?
קין ואבל,
על מה הם רבו?
שלושה פירושים מביא המדרש .
אחד הפירושים,
רבו על חלוקת העולם.
חילקו את העולם,
הבל קיבל את המיטלטלין,
וקין קיבל
את הקרקעות.
אמר קין להבל,
הקרקע
שאתה נמצא עליה, קם,
ניקח את שלי.
אמר הבל לקין, הבגדים,
המיטלטלין שלי, רבו רבו רבו, הרג אותו .
הרבה מריבות היום בעולם
זה בגלל רכוש.
הרבה.
הרבה בגלל רכוש.
שטחים, לכבוש,
אוצרות טבע,
או אפילו מריבות בתוך משפחה,
על ירושה.
ירושה זה רכוש.
כל מי שלא עשה צבא,
שיעשה עכשיו.
לא יחכה לגיל 89.
כדאי מאוד, זה מונע הרבה בעיות.
על רכוש רבים.
בתורה זה נקרא כסף דמים.
למה?
כי אנשים מוכנים גם לרצוח בשביל כסף.
עד כדי כך.
הלאה.
שש.
אומר הרמח "ל, ותראה כי אחות הקנאה
היא החמדה והתאווה.
הלא ייגע לב האדם עד יום מותו וכמאמרם זל,
אין אדם מת וחצי תאוותו בידו.
ואומנם עיקר התאווה פונה לשני ראשים,
האחד הוא הממון והשני הוא הכבוד.
שניהם כאחד רעים מאוד וגורמים לאדם רעות רבות.
הנה חמדת הממון היא האוסרת אותו במאסר
העולם ונותנת עבותות העמל והעסק על זרועותיו.
הממון אוסר את האדם, קושר אותו לגמרי.
למה?
כל הזמן הוא עסוק בעוד כסף ועוד כסף.
היא המסירה אותו מן העבודה.
איזו עבודה עבודת?
השם, ודאי.
כי הנה כמה תפילות נאבדות.
אתה עכשיו עובד? מה,
אני אלך למנחה עכשיו באמצע העבודה? כן, תלך למנחה באמצע
העבודה. וכמה מצוות נשכחות מפני רוב העסק. כמה רמאויות בעסקים.
נראה לי שהמצווה הראשונה ששואלים את האדם כשהוא מגיע למעלה, מה זה?
נשאת ונתת באמונה.
כשזה מגיע לכסף,
כולם פתאום מתוחכמים,
מרשים לעצמם ככה וככה, זה לא פשוט.
אנשים אוהבים כסף, דיברנו על זה פעם.
כסף מלשון,
כיסופים.
אדם מאוד אוהב כסף . כסף מלשון גם, אומרים גם...
מעודיך,
ואתה את השם אלוהיך בכל נפשך ובכל מעודיך, מעודיך זה כסף,
רש "י אומר,
בכל ממונך,
למה נקרא מעודיך?
כי האדם רוצה אותו מאוד מאוד מאוד.
הוא נקרא בתורה דמים,
כי אנשים מוכנים לרצוח בשביל כסף. הוא נקרא בשפת חז "ל ממון,
לא בתורה, בחז "ל,
ממון.
אומר כלי יקר, ממון מורכב
מאותיות כפולות.
מם,
מם,
ממון,
מם, מם, וו, נון, אותיות כפולות.
מם, מם, וו, נון,
נון.
למה?
כי יש לאדם מאה, כמה הוא רוצה?
200.
אין אדם מת וחצי תאוותו בידו.
לכן אותיות כפולות,
ממון.
יש לך מם,
אתה רוצה עוד מם.
יש לך וו, כפולות.
אדם כל כך חושק לכסף.
לכן זו תאווה כל כך חזקה,
כי היא מקיימת את האדם,
היא מעמידה אותו, מחיה אותו בזכות כסף, יש לו אוכל וכולי.
וכבר אמרו חז "ל,
לא מעבר לים היא באותם שהולכים מעבר לים בסחורה.
וכן, שנינו נדלג כמה שורות,
מרבה נכסים, הרבה דאגה.
חובות לבבות כותב,
שפעם אחד חסיד,
כן,
היה חסיד אחד,
שהיה מתפלל לקדוש ברוך הוא,
תציל אותי מפיזור הנפש.
אמרו לו,
מה זה פיזור הנפש?
אמר להם שיהיו לי נכסים מרובים בכל מיני מקומות,
כשאתם יש לנו נכסים מרובים, הוא לא רגוע.
הוא לא רגוע.
פה, מה יקרה פה?
מה יקרה פה?
יפסידו, יפסידו פה, יפסידו.
זה לא חיים.
זה לא
חיים, אז יש לו עושר,
בסדר.
לא אומר שלא יהיו עשירים רגועים.
יכול להיות עשירים רגועים,
אבל בדרך כלל זה קשה מאוד,
לכן מרבה נכסים מרבה דאגה.
תשקול טוב מאוד, לא נגד נכסים, אבל תשקול טוב,
יכול להיות שנכסים האלה לרעתך.
מרבה נשים מרבה כשפים.
מה זה הדבר הזה ? מה זה הדבר הזה?
הקדמה, הקדמה.
הקדמה.
הקדמה, הקדמה.
תראו,
לגבי כישופים,
שלוש שיטות בראשונים.
שלוש שיטות.
שיטה אחת,
הכל שטויות, רמב״ם.
רמב״ם אומר, הכל שטויות.
מכשפה זה...
כישוף זה שטויות,
שדים זה שטויות,
אסטרולוגיה זה שטויות,
הכל אחיזת עיניים, בלבולי מוח.
שיטה
בין היחידים, הרמב״ם.
כמעט כולם חלקו עליו.
נכון, כמעט כולם חלקו על הרמב״ם,
והגאון מבינה כותב חריפות נגד שיטת הרמב״ם,
ויש בכישופים ממש.
יש,
יש.
או,
שיטה שלישית, נראה לי רבי יעקב חגיז,
שיטה שלישית רבי יעקב חגיז,
אומר פעם היה,
אבל מאז שהיהדות התפשטה בעולם והביאה את הקדושה,
נעלם.
נעלם.
אבל מישהו אומר, יש בהודו,
ראיתי מכשף.
זה לייט,
זה לא רציני, זה לא מכשף אמיתי.
כלומר,
שלוש שיטות, רמב״ם שטויות,
כמעט כולם אמת, סיפורים בגמרא, אמיתיים.
יש סיפור, שני תנאים הלכו באונייה.
שטו באונייה.
באה למכשפה אחת, שאלה אותם שאלה.
לא התייחסו אליה,
לא זוכר למה.
התעצבנה,
עצרה את האונייה בלב ים.
אי אפשר לזוז.
מה הייתה עושה?
אי אפשר לזוז.
מה עושים?
מה עשו?
אתם יודעים מה עשו?
למה היום אין סנהדרין?
למה אי אפשר להקים היום סנהדרין?
לא קשור בית מקדש.
א',
אני רוצה שכולם יתאחדו ביניהם.
שכל הרבנים יתאחדו, הלוואי.
זה סיבה זה.
סיבה שנייה,
סנהדרין צריכים לדעת את כל ההלכות
של התורה.
אתה בקי בהכל.
הלכות כישוף,
יש הלכות כישוף.
יש בשולחן ערוך, הלכות כישוף.
הלכות כישוף
כנראה נאבדו מאיתנו.
כאילו המסורת של הכל,
מה המסורת של התנאים?
אמרו כישוף נגדי,
ביטלו את הכישוף שלה,
מותר להשתמש בכישוף, לבטל כישוף נגדי.
ידעו את זה, היום מי יודע?
מי יודע כישוף נגדי?
אולי
חוץ ממני, מי יודע,
זה סובך הכל.
בקיצור,
אין היום כישופים.
אז מה זה הרבה נשים,
הרבה כישופים?
פעם, היום נראה מה זה.
אני קורא מקום מספר שמונה.
שאלה.
נאמר בפרקי אבות.
מרבה נשים מרבה כשפים.
התורה משתמשת אף היא בלשון נקבה,
בציווי מכשפה,
לא תחיה מדוע אין הכתוב מתייחס למכשף.
למה?
למה לא מכשף?
למה דווקא מכשפה?
תשובה,
בדרך כלל יש מכשפות
ולא מכשפים.
הכישוף בנוי על יכולת רוחנית,
כישרון רוחני מצוי יותר אצל הנשים מאשר הגברים.
עם מוטה רוחניות,
ויכול לשמש לטוב כמו שרה אימנו,
הגדולה מאברהם בנביאות, ויכול לשמש לרעה על ידי פיתוח כושר הכישוף.
נשים ניחנות בכישרון וכוחות המסוגלים להכשיר אותן לנבואה
יותר מאיש.
הסבר נוסף למאמר חז "ל הוא שהמרבה נשים מביא מתח ותחרות לביתו.
יש קנאה
בין הנשים.
יש קנאה.
התורה מכנה אישה נוספת בשם צרה.
מה שמעיד על יחס התורה לשתי נשים לבעל אחד.
התורה התירה שתי נשים, אבל רואים שזה לא אידיאלי.
לא אידיאלי.
אברהם,
הוא לא בחר באישה השנייה,
שרה בכוח הביאה לו את הגר.
יעקב רצה רק את רחל,
אחר כך פתאום לאה,
זלפה, בילעה, גם אלקנה.
היה לו את חנה.
לא היה לו ילדים,
אחרי עשר שנים לקח את פנינה.
אתה רואה שהתורה, לא ראינו שזה היה מצוי.
לא ראינו.
התורה מכנה אישה נוספת בשם צרה,
מה שמעיד על יחס התורה לשתי נשים לבעל אחד.
לאברהם היו שתי נשים וכולי,
דבר של מתח ביניהם,
וכך בין נשות יעקב.
כאשר לאישה יש עוגמת נפש,
והיא מתקשה לבנות את מעמדה בביתה,
היא עלולה להשתמש באמצעים שליליים כדי להשיג זאת.
זאת אומרת,
הרבה נשים, הרבה כשפים.
היום אין כישופים,
יש להן כישופים אחרים,
אבל לא כישופים מהצד הזה.
לכן צריך לדעת,
תחרות יותר מדי ,
זה לא טוב.
תראו.
רבנו גרשום, לפני אלף שנה בערך,
גזר הרבה גזירות שהתקבלו כמעט על כל ישראל.
אחת מהגזירות,
איסור לישא יותר מאישה אחת.
ועם ישראל ברוב המקומות קיבל את גזירתו.
האשכנזים קיבלו את גזירתו .
ספרדים קיבלו גזרתו עד מספר מסוים של שנים,
לא זוכר עד כמה,
היום לכאורה מותר, תימנים לא קיבלו את הגזרה שלו.
סבתא רבתא שלי,
הייתה עם עוד אישה,
עם בעל אחד,
כן?
כן,
בתימן לא קיבלו, גם הרב קוק מתאר
את עליית התימנים לארץ ישראל, אלה בתומם,
הוא כל כך מעריך אותם,
ואומר, זה האידיאל, ככה לראות גם אנשי עבודה וגם אנשי תורה,
והוא אומר,
חלק הגיעו עם ארבע נשים,
ככה הוא כותב באגרות,
כן?
ככה הוא כותב,
כי מותר עד ארבע,
לא יותר מארבע.
למלך מותר שמונה עשרה,
כן?
לא יותר משמונה עשרה.
למה שלמה המלך?
סיפור אחר זה לא
הנושא כרגע,
למה מה הסברה של שלמה וכולי.
בכל מקרה,
התורה לא ראתה בזה אידיאל,
אבל בנסיבות כאלה ואחרות
זה מותר.
אבל ריבוי נשים לא טוב לבית,
הקנאה יוצרת מתח, ובתקופה שהכישוף היה אמיתי, יכלו להשתמש בכישופים
כדי לפגוע בנשים האחרות.
אה?
נכון,
נכון.
מרבה שפחה מרבה זימה.
מרבה עבדים מרבה גזל.
למה מרבה שפחה מרבה זימה?
כי שפחות זה לא נשים כל כך מוסריות,
כן, בנושא המיני,
וגם עבדים הם לא אנשים
כל כך מובחרים בנושא של גזל מידות ודרך ארץ,
לכן אתה רוצה עבדים וכולי, אבל תדע...
יכול להיות לזה השלכות.
מקור מספר שלוש,
הוא היה אומר, בא להעיר לאדם
שאין ראוי לו להיות תכלית כוונתו בעולמו,
אלא בתורה ובמידות ובמצוות.
זה התכלית העיקרית, רוח,
רוח, רוח, אבל שאר ענייני העולם.
אין ראוי לו להשתדל,
אלא לפי הצורך ההכרחי.
אנחנו לא נלך נגד העולם חס ושלום.
דירה נאה,
כלים נאים, מרחיבים, אבל לא צריך להגזים.
והודיע שכל המרבה בהם בזולת הצורך ההכרחי,
לא זו בלבד שהוא מרבה בחינם,
אלא שהוא מרבה לרעתו.
ריבוי נשים גורם צרות,
ריבוי אכילה גורם צרות,
ריבוי נכסים עלול לגרום לצרות, מרבה דאגה,
וכמה נזקים בסיבת ריבוים,
וידוע שכוונת בני אדם חלוקות להרבה חלקים.
יש שכל כוונתם להנאת גופם, במאכל ובמשתה,
להיות צווארם עב וגופם שמן ומנופחים,
ושאר מיני הנאות גופניות,
מלאים מזה החיים ככה בעולם.
אכול ושתו כי מחר נמות.
יש שכל כוונתם לאסוף ולכנס ממון ויתרות להרבות עושר
להרבות עושר ולמלא אוצרותיו זהב וכסף,
כמה שיותר כסף.
ויש שכוונתם לפרסם עצמם כבוד בהמון עמים,
ברוב עבדים ושפחות ועבודה רבה עד שיזכרו בני אדם.
וואי,
איזה עשיר,
תראה איזה ארמונות עבדים ושפחות יש לו.
ויש כמוכם,
כמו כל הקבוצה היקרה פה.
שנגע רוח השם בליבם,
להכיר שכלם הדל הוא גמור ונשאה בם רוח השם,
שכל ורוח ובינה להיות כל כוונתם לשלמות התורה והמצוות והמידות.
זה אתם.
מה אתם רוצים?
רוח,
תורה,
קדושה וכולי.
זו השאיפה .
שכל עם ישראל עיקר
שאיפתו תהיה ברוח.
אנחנו לא נגד החומר,
חס ושלום, אבל לא צריך להרבות.
בנקודה של החומר.
אני עכשיו עובר לחצי השני,
מרבה תורה מוסיף חיים,
מרבה ישיבה, מרבה חוכמה וכולי.
נסביר בעל פה.
מרבה תורה מוסיף חיים, ניגע בזה בהמשך.
מרבה ישיבה,
מרבה חוכמה.
כלומר, מה זה מרבה ישיבה?
מי שלומד בישיבה, מלמד בישיבה,
מרבה חוכמה.
בית המדרש, יש תלמידים,
מבררים, שואלים,
מרבה חוכמה,
מרבה עצה, מרבה תבונה,
טוב מאוד להתייעץ, אומר שלמה המלך, ותשועה ברוב יועץ,
פוליטיקאי שלא מתייעץ עם הממשלה,
אוי ואבוי לו.
אדם צריך להתייעץ עם אשתו,
אישה עם בעלה,
ייעוץ זה טוב.
אתה מרבה עצה,
אתה מרבה תבונה, פותחים לך פתח שלא חשבת עליו, תתייעץ, זה מצוין.
מרבה צדקה, מרבה שלום, כמה הצדקה מביאה שלום בעולם וכולי.
אני עכשיו עוד אחרי הקטע הראשון, מרבה תורה,
מרבה חיים.
מה זה חיים?
מה זה, דניאל, מרבה תורה, מרבה חיים?
מה הפשט?
מרבה תורה, מרבה חיים.
מצוין, הפשט אמרתם אריכות ימים.
צודקים, הרבה פרשנים אמרו כך בפשט.
אבל לא תמיד אנחנו רואים שאנשים שבתורה,
הרבה פעמים כן, או בתקופת הזו, ודאי שכן,
תקופת... אבל לא תמיד אנחנו רואים את הקשר הישיר
בין מרבה תורה למרבה חיים.
לכן אנחנו צריכים את הפירוש
של הנציב.
אומר הנציב, מה פירוש חי בתורה?
רוב הפעמים זה חי ולא מת.
אבל יש פעמים שחי הכוונה חיי משמעות.
חיי תוכן נקרא את דבריו הקדושים מקום מספר עשר.
למען תחיו משמעות חיים כמה פעמים הוא עליזת הנפש ועונג.
שמשיג בהגיעו לתכלית שלמותו כשאדם חדור לפנימיות
ומרגיש שמה שהוא עושה זה חיות אמיתית.
דכל הרגש רוחני מוסיף חיות.
יש לך תפילה חזקה,
קיום חסד חזק, אתה מרגיש חיות.
וכמו שחיות כל האדם.
תלוי במה שמרגיש עונג הדת והכבוד,
הכבוד הטוב, שאתה לומד תורה, אתה מרגיש חיבור, אתה מתפלל
להשם, מרגיש חיבור, מתבודד, לא משנה מה אתה עושה,
והוא מרובה יותר מחיות הבהמה, שאינה מרגשת עונג,
אלא באכילה ושתייה.
בהמה אוכלת חציר פרה נהנית,
אריה נותן ביס לזברה נהנה,
אבל תן לאריה תוספות,
הוא לא מבין שום דבר.
הוא לא חייב,
אבל אדם שלומד גמרא,
לומד מסילת ישרים, הוא חי.
כך ישראל, בדיוק בכמה שורות, בייחוד העובד את השם באמונה,
מתענג ומרגיש חיות מזה העבודה.
ומי מישראל שמאבד הרגשה נעימה,
הרי הוא מת.
זהו מאמרם,
רשעים בחייהם, קרויים מתים.
אבל הוא
אמר לך,
אני נהנה, אני מבלה,
אני מבלה.
כן, אבל...
זה מיתה,
זה לא חיי מתים.
רשעים בחייהם קרויים מתים,
צדיקים במיתתם קרויים חיים.
וזהו דתנן באבות,
בקטע המודגש, מרבה תורה, מרבה חיים.
לא הכוונה שהוא חי יותר משאר אנשים,
גם זה הרבה פעמים זה נכון, אבל זה לא,
אלא פירושו מרבה חיות הנפש לחיות חיים נעימים.
אי אפשר בלי תורה בעולם הזה.
אומר מרן הרב קוק זצ"ל, 12,
אורות התורה.
אל יחשוב אדם שאפשר לחיות חיים רוחניים בלי אור התורה.
כל מיני פילוסופיות, כל מיני שיטות,
אי אפשר בלי תורה.
כשם שאי אפשר לחיות בלא אור ואוויר,
בלא מזון ומשתה, עוד יותר ויותר מזה אי אפשר לחיות
בלא חיות התורה.
לכן צריך כמה שיותר להשקיע בלימוד.
אבל לא כולם לומדים תורה כל היום,
וגם דיברנו, לא צריך שכל עם ישראל ילמד תורה,
לעתיד לבוא זה מה שיהיה,
אבל בינתיים רוב מוחלט של עם ישראל
לא בנוי ללמוד תורה כל היום.
אלא מה?
יש
פה את ה
קביעות
עיתים לתורה.
13.
הטרוד בפרנסתו,
או בכל צורך אמיתי אחר שיש לאדם ולבני משפחתו,
הנה הוא פטור מלימוד באותו זמן.
כי הרי עוסק במצוות דרך ארץ,
אבל אפילו יהיה טרוד ביותר,
בכל זאת הוא חייב לקבוע לו עיתים לתורה ביום ובלילה גם מי שייטלטל.
גם מי שנגר סנדלר דייג,
שחקן כדורגל, לא משנה מה, חייב לקבוע
עיתים ביום ובלילה מה שהוא יכול.
ואמר שולחן ערוך, ויקבע עת ללימוד, וצריך שאותו עת יהיה קבוע.
שלא יעבירנו,
אף אם הוא סבור להרוויח הרבה.
קביעות, חברים יקרים,
זה קבוע.
בגלל שאתה מתחיל לזוז,
פעם בעשר,
פעם בתשע בלילה, פעם בזה, קביעות, ומי
שיכול בבית מדרש עוד יותר טוב.
יש היום, ברוך השם, ערוצי המדיה מלאים בתורה,
אבל אינו דומה שיעור ביוטיוב.
לשיעור שאתה מגיע לבית המדרש.
אינו דומה אם אתה קובע עיתים בבית שלך מאשר בבית המדרש.
בבית יש הסחות דעת.
הסחות דעת יש בתוך הבית.
ילדים,
אישה, לא משנה מה, כל מיני הסחות דעת.
בית מדרש זה קביעות.
אז מי שיכול להגיע לבית המדרש,
כמו אתם שזוכים פה,
זה הדבר הכי טוב שיכול להיות.
זה הקביעות.
ולא לוותר עליו בשום פנים ואופן.
נסיים בסיפור מרתק.
שמעתם רבי אהרן קוטלר?
רבי אהרן קוטלר.
הוא היה ראש ישיבת,
איך אומרים?
ליקווד?
ליקווד בארצות הברית, שהישיבה הכי גדולה בעולם.
הכי גדולה בעולם.
הוא תלמיד
של מי רבו?
לא זוכר מי הרבו.
גאון עולם.
יום ראשון, חל ראש חודש,
ניסן.
למה נקרא ניסן?
נס מצוי.
אז למה לקרוא לו חודש נס או חודש ניסים?
מה זה ניסן?
תשובה על פי הסיפור המרתק.
אני קורא לכם.
מסופר על הגאון רבי שניאור זלמן קוטלר זצל,
אביו של הגאון רבי אהרון קוטלר זצל,
שהיה רבה של העיירה סיסלוביץ'. אצלי,
אצלי, לא אצלכם, אצלי.
אך מלבד זאת היה מתעסק לפרנסתו בסחר בעורות.
בתקופה מסוימת המצב בענף זה היה בכי רע.
הדבר נתן את אותותיו בבית,
ובני הבית סבלו חרפת רעב נורא.
כמעט לא היה מה לאכול.
פת לחם או ירק היו יקר המציאות.
ומצרך שלא זכו בני הבית לראות,
מי דיבר על מלפפונים,
עגבניות, מי דיבר על דברים,
היה רעב פעם, היום ברוך השם,
יש שפע,
פעם מתו מרעב,
היום מתים משפע, הבנתם?
אוכלים יותר מדי,
וכל מיני והכול, הבנתם.
ומצרך שלא זכו בני הבית לראות בכל יום,
שלא נדבר על נעליים, היו עניים.
לרבי שניאור זלמן הייתה קביעות ללמוד בכל
יום שעתיים רצופות בבוקר אחרי התפילה.
על קביעות זו לא ויתר,
ובכל נפשו עמד על הקביעות הזאת.
סוחר עורות עשיר,
כמות עורות רצינית.
עסקה שבוודאי הייתה מכניסה לבית,
והיו מסתדרים להרבה חודשים.
אך בדיוק באותה עת,
מה הוא עשה אז?
למד שעתיים תורה שלו.
ניגשה אל דלת החדר הסגור,
ודפקה בחוזקה כמה פעמים, חזק,
חזק, חזק,
ולשם השאלתו, מה אירע?
מה, מה קרה?
מה, מה הלחץ?
אמרה לו אשתו,
סוחר גדול
נמצא כאן ורוצה לקנות כמות מכובדת של אורות,
וכדאי מאוד תצא מהחדר, תסגור איתו את העסקה.
ענה לאבא,
לכי עם רילו,
שאם הוא מעוניין להמתין עד שאגמור עם הקביעות שלי,
מה טוב.
אם לא,
יכול הוא לפנות את דרכו לשלום.
אם נגזר עליי למכור את הסחורה בקרנה גם בלעדיו,
הרי מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד
ראש השנה.
לא הסכים לוותר על הקביעות.
ורבי שניאור זלמן נמשיך ללמוד ולא יצא מן החדר.
לאחר שנים סיפר רבי אהרון קוטלר,
זה יצא לבן שלו,
כי ההשראה שהעניק אבא לכל הילדים במסירות נפש לתורה הייתה עצומה,
והיא זו שנסכה בנו אהבת תורה לא כבוד.
הוא נהיה הראש ישיבה הכי גדולה בעולם.
איך אמרנו?
ליה כבוד, ליה כבוד, שם, כן?
אתה רואה,
הוא ראה,
דוגמה אישית.
קביעות עיתים לא מוותרים.
אז קוראים לזה שיצא מחומר,
אחר כך יעבוד, מקום כזה או אחר, לא משנה.
לא לשכוח את הקביעות עיתים לתורה,
מוסרים על זה את הנפש.
רק אם היא רוצה . לא,
אם היא רוצה, האישה צריכה לדחוף אותו.
כן,
נכון, ודאי, ודאי שלא על חשבון האישה, ודאי.
אז למה נקרא חודש ניסן?
יש הבדל בין סוחר לסחרן.
סוחר.
הנה אבא שלו, גם היה סוחר, אבל גם למד תורה.
שילב את שני הדברים ביחד.
סחרן זה כל כולו בעסקים בלי שום לימוד,
כלום.
סחרן זה כמו איזה מקצוע.
אותו דבר,
חודש ניסן, הוא לא נקרא נס,
הוא לא נקרא ניסים,
ניסן, כי החודש הזה זה עוצמה של כל הניסים,
שבעזרת השם יהיו הרבה ניסים נעשו בניסן.
בניסן יצאנו וניסים גדולים,
ובניסן בעזרת השם נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.
