טוב שלום וברכה לכולם אנחנו התכנסנו ליום עיון לפסח תשפ"ה
פה במכון יד מאיר בירושלים השאלה שאני רוצה לעסוק בה היום
היא למה הייתה נצרכת
יציאת מצרים
מה היה צריך שבאופן שזה קרה זה אמנם שאלה תיאורטית וגם קצת
מוזרה כיוון שסוף סוף זה היה מאורע היסטורי אז
מה הטעם יש לשאול מפני מה הדברים קרו מפני
מה מפני מה זה קרה ולמה זה היה נצרך
הרי על כל דבר אפשר להגיד שהשם היה יכול לעשות את
הדברים בצורה אחרת נכון אבל הכוונה בשאלה היא בעצם
למה אנחנו מה שמעניין אותנו למה ההשגחה האלוהית
היא גלגלה שנרד למצרים ושנשתעבד שם בעבדות כל כך נוראה
ואחר כך הקדוש ברוך הוא יוציא אותנו משם באותות ובמופתים,
בגילוי שכינה,
בקריאת ים סוף,
בצורה שכל כך מופלאה, שלא היה כדוגמתה
לא לפני המאורע ולא אחרי המאורע.
מה ראה
השם יתברך בעצם לעשות כך ולא בדרך אחרת?
מה הרווחנו מזה?
מה העולם הרוויח
מיציאת מצרים?
בסדר,
זה כהכנה ליל הסדר, לפסח וכולי.
אז קודם כל התשובה לשאלה ששאלתי היא תשובה אינסופית,
כלומר ככל שנעמיק יותר ביציאת מצרים אז אנחנו
נמצא טעמים יותר עמוקים ויותר עליונים ויותר פנימיים,
מדוע זה היה נצרך בדרך הזו לצורך תיקון עולם ומלואו שעדי
מדוע הקדוש ברוך הוא הצריך שהגאולה היא תהיה דווקא
באופן הזה,
למה הטעמים האלה הצריכו וכולי,
אבל אנחנו ניגע היום בעצם בכמה טעמים
מרכזיים שמובאים בדברי רבותינו ראשונים ואחרונים,
בעיקר ראשונים, בשביל להעלות את המבט
לגובה הראוי,
כמו שהם אוחזים בו,
אבל כל מה שנאמר,
אני כבר אומר,
זה טיפה מן הים,
בסדר?
יש פה עוד הרבה, הרבה,
זה כמו כלב המלקק מהים,
הרבה הוא לא מצליח לשתות,
אבל משהו,
בסדר?
אז ככלל אנחנו רואים שיציאת מצרים היא מאורע מאוד מרכזי ביהדות
היא כל כך מרכזי שאפשר להגיד שכל עיקרי האמונה הם נלמדים מיציאת
מצרים כמה שלא תהפוך במאורע הזה
אז אתה מוצא עוד ועוד עומקים
ופרטים שלא נתת עליהם מספיק את הדעת
אז לכן חז"ל אומרים שכל המרבה לספר ביציאת מצרים,
הרי זה משובח, נכון?
אז קודם כל נתחיל, למה היה שיעבוד מצרים? למה היה נצרך בכלל?
כי ודאי היה סיבה לדבר הזה.
אנחנו רואים כבר בברית בין הבתרים שהקדוש ברוך הוא אומר לאברהם,
ועבדום ועינו אותם
ארבע מאות שנה.
ואחרי כן
וגם את הגוי אשר יעבדום דן
אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.
זאת אומרת,
זה היה ידוע מראש,
בסדר?
כבר מימי אברהם.
אנחנו רואים גם כן שבשבת פרק ו',
אז אמר רבי יוחנן,
ראוי היה יעקב,
אבינו לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל,
שזכותו גרמה לו.
זאת אומרת,
יעקב היה מוכרח לרדת למצרים,
זה היה משהו הכרחי,
זה משהו בלתי נמנע.
הוא היה יכול לרדת לשם בשלשלאות של ברזל,
כמו עבד שמובא ל...
או יורד לעבדות.
אבל הקדוש ברוך הוא סידר את זה שיוסף הוא נהיה
משנה למלך מצרים ויעקב ירד כמו אבא של המלך
וכולי
אז מכאן אנחנו רואים קודם כל שזה
היה הכרחי שזה היה נצרך אבל
אנחנו מסתכלים במסכת נדרים,
ל"ב,
רואים שחז"ל,
הם ניסו לתת קצת טעמים לשיעבוד.
אני מתחיל בינתיים רגע רק בשיעבוד, בסדר?
אז הגמרא שם אומרת,
אמר רבי אבהו,
אמר רבי אלעזר,
מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים?
מפני שעשה אנגריה בתלמידי חכמים,
כלומר הוא השתמש בהם לענייני המלחמה שם, עבודות וכולי,
תלמידי חכמים.
כמו שנאמר,
וירק את חניכיו ילדי ביתו,
אין לכם את זה,
עזבו,
זה דף מקורות,
יש לכם רק שתי מקורות,
אני אגיד פה הרבה יותר משתי מקורות,
אתה יודע,
תפסתי את השתיים המרכזיים,
ויש פה הרבה מקורות,
בסדר, בשיעור הזה.
אז כתוב,
אז למה נשתעבדו ישראל במצרים,
210 שנים?
בגלל שאברהם אבינו, הוא השתמש בתלמידי חכמים.
שמואל אמר,
מפני שהפריז על מידותיו של הקדוש ברוך הוא,
שנאמר,
במה אדע כי יירשנו.
כלומר,
הוא
שאל הקדוש ברוך הוא,
איך אני אדע שאני ארש את ארץ ישראל?
ורבי יוחנן אמר,
שהפריש בני אדם מלהיכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר,
תן לי הנפש והרכוש לך.
זה שהוא אמר למלך סדום אחרי מלחמת,
מלחמת, שהוא ניצח את ארבעת המלכים, הציל את לוט.
אז
הגמרא הזאת היא מאוד מאוד קשה.
גם אם אברהם אבינו,
נגיד,
הוא השתמש בתלמידי חכמים,
או שתגיד שהוא הפריז על מידותיו,
שאל,
רצה איזה אות,
איך הוא ידע שהוא יירש את ארץ ישראל,
או
מה עוד אמרנו פה, שהוא לא גייר את אנשי סדום.
בשביל זה עם שלם הוא משתעבד כל כך הרבה שנים במצרים
וסובל את כל הסבל הזה זה מאוד מאוד
קשה להבין את זה נכון ומה זה
וזה חיפר על משהו זה פתר משהו איזה תיקון יש פה מה
בשביל מעידה רגעית נגיד שזה מעידה רגעית אז
זה מאוד מאוד קשה מה אשמים כל ישראל
נכון?
גמרא...
גמראות קשות.
מבינים את השאלה?
אז אה...
הארי ז"ל, זה מובא...
הרעיון הזה, כן, תללי חיים,
ספר תללי חיים, הארי ז"ל, הוא אה...
מביא בשאר הכוונות,
בדרושי הפסח,
דרוש א'
הוא אומר,
הוא מסביר רעיון כזה,
אני אגיד את זה בלשון שלי,
ש...
בגלל חטא אדם הראשון,
אז בעצם
עם החטא
ירדו כל הנשמות
שהיו כלולות באדם הראשון.
חטא אדם הראשון זה לא אירוע פרטי,
זה אירוע שהוא הנמיך את כל ההוויה כולה,
את כל המציאות כולה.
ובעצם בשביל ליצור עם כזה,
כמו שאתה, על דרך משל,
אתה מוציא זהב מבטן האדמה,
אז הוא לא יפה כמו בשרשרת של אשתך,
נכון?
אלא הוא מלא תינופת,
הוא מלא סיגים,
צריך לצרוף אותו בכור הברזל,
ובדרך הזו, שמרתיחים אותו, כן?
אז הוא נִתָּךְ ואז ממילא הוא מתפרד הזהב מן הסיגים
אז דרך כור הברזל הזה של מצרים
דרך היסורים שעם ישראל חווה שם בשיעבוד
הקשה הזה שלקחו את התינוקות שלהם וזרקו ליאור וכל העבדות שם וכולי
אז בעצם הסיגים
נוצרו מכוח החטא הקדמוני של אדם הראשון יזדקחו ונוצר עם כזה
שהוא נקי מהרושם הזה, שהוא עם שמסוגל לקבל תורה.
זאת
אומרת שיעבוד מצרים היה כמו שאתה מתיך זהב ומפריד אותו מהסיגים,
ככה מסביר הארי זל בשפת הספרא קצת יותר קבלית אבל
זה היה הרעיון הזה,
כמו שכתוב,
ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים.
כור הברזל זה לא מילה סתמית פה,
ממש,
כור ברזל זה תנור,
סוג של תנור כזה,
שאתה מרתיח.
ובאופן הזה,
ובאופן כי נדמה מצרים אל הכור,
אני רק עכשיו מצטט את לשונו,
אשר בתוכו נתך הזהב ונפרד מן הסיגים ונתקן.
זאת אומרת, עם ישראל, הוא יצא ממצרים נקי,
מהרושם של חטא אדם הראשון.
יוצא
שאנחנו צריכים לחזור אל הגמרא בנדרים שאמרנו שבה לא מובן מה
שאברהם עשה איך זה קשור לירידת מצרים ולהבין אותה באופן חדש
לחלוטין להבין את מה שאברהם עשה להגיד לך חז"ל פה רוצים
להגיד כזה דבר שבעצם הנה תראה אפילו אברהם שהיה הענק שבענקים
היה הגדול המאמינים היה האיש הגדול שבענקים נכון היה אפילו הוא
בעל כורחו ושלא בטובתו לא היה נקי
מהרושם הקדמוני של חטא אדם הראשון ולכן היה צריך
להוריד את ישראל למצרים בשביל לנקות אותם הבנתם?
צריך לקרוא את הגמרא הזאת הפוך
זה לא שאברהם הוא סיבת
הירידה למצרים
אלא
שמפני מה
איך הגמרא שם שואלת,
נגיד את הראשון של הגמרא, נדרים לב ב, כתוב,
מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים 210 שנה.
מפני מה הם נשתעבדו?
בשביל...
שהתנקו מהרושם של חטא אדם הראשון,
שלא פסח אפילו על האדם הענק הזה,
אנחנו
אומרים הלוואי עלינו המדרגה הזאת,
נכון?
צריך לראות,
לקרוא את הגמרא הזאת בגובה השמיים,
אתה יודע מזה אברהם אבינו,
ותראה שהוא אפילו הוא
בעל כורחו,
ושלא בטובתו,
היה בו איזה רושם,
שזה התגלה בזה ששאל,
למשל,
במה עדה כי יירשנה,
וכולי.
זה כל מה שכתוב.
עד כאן זה מובן?
כן.
כן.
כן.
כן. כן. אני אגיד לך, בעיקרון...
זה לא רק זה,
חדל אומרים שהם היו שקועים בממצאת שער היתומה.
אז יש פה שתי בחינות,
יש פה בחינה אחת שהיא סגולית,
בחינה סגולית התנקה.
בחינה עכשיו של מעשים,
של חטאים שהיו בהם,
היו צריכים לעבור את השבעה נקיים האלה,
נכון?
את השבעה השבועות האלה, ככה גם בכתבי האריזל.
שבעה השבועות האלה שהם דומים לשבעה נקיים, עד
יום מתן תורה, נכון?
ועוד עניין ששמעו את הקול אז פרחה נשמתם
כאילו ואז הקדוש ברוך
הוא הוריד טל אורות והחיה אותם נכון טל תחייה
והחיה אותם כי טל אורות עליך הגמרא אומרת זאת
אומרת כל התהליך הזה עם הכור הברזל עם
הממתת עם השבעה שבועות האלה ממתת ימים נכון שהתנקו מהממתת שער הטומאה
ואם התחייה,
התחייה המחודשת, פסקה זו המתה,
וגם מכתב אלוהים,
הוא חרוט על הלוחות,
אל
תקרא חרוט,
אלא חירוט,
שאפילו חירוט ממהלך המוות,
אפילו מיתה לא היו פוגעים במלאכת העגל.
בסדר?
יש פה תהליך משולש.
בסדר?
אבל כור הברזל הזה הוא נצרך.
כי השעבוד,
הקושי,
הוא בעצמו מזקק את הסיגים מן הזהב.
זה הזהב פה זה במובן ממש הסגולי, הנשמתי.
עד כאן זה מובן פה, הדברים?
דברים מובנים?
בסדר?
אה?
מה?
קצת אריזה לכל גוזל, נכון?
מה?
לא, דברים אמרתי פשוטים, לא?
לא?
ברור? בסדר?
בסדר?
אוקיי, עכשיו...
אז זה סיבה אחת שהבנו כבר למה הייתה נצרכת
יציאת מצרים.
עד כאן זה ברור?
עד כאן הקפה ראשונה.
הקפה שנייה
אנחנו נעיין קצת בדברי הרמב"ן,
יש פה רמב"ן
שהוא אצלכם בדף מקורות מאוד יסודי,
ממש ממש יסודי ביותר,
זה בשמות י"ג ט"ז,
שמה זה המקור.
שגם בה מוזכר יציאת מצרים,
זה מובא בספר שמות,
סביב באמת היציאה וכולי.
אז אני אקריא לכם פה הפסוקים,
והיה כי היא שלחה בנך.
מחר לאמור, מה זאת?
ואמרת אליו,
כי בחוזק יד הוציאנו השם ממצרים מבית עבדים.
והיה כי יקשה פרעה לשלחנו וימת
השם כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם,
ועד בכור בהמה,
על כן אני זובח לאדוני כל פטר רחם הזכרים,
וכל בכור בניי אפדה,
והיה לאות על ידיך ולתותפות בין עיניך,
כי בחוזק יד הוציאנו השם ממצרים.
תודה רבה
מה זה היה לאות על ידיך ותותפות בין עיניך זה בעצם
מצוות תפילין אחת מארבע פרשיות שאנחנו כותבים בתפילין זה הפרשה
שקראנו עכשיו זה נקרא פרשת כאילו והיה כי שלחה וכולי
אז לא זה מתחיל לקדש לי כל בכור זה
קדש לי זה לא כי שלח אז אני
פשוט קיצרתי לכם את זה בכל מקרה אז
אז
הפרשה הזאת,
שהיא מדברת לגמרי על יציאת מצרים, נכון?
למה אנחנו
מקדשים כל בכור וכולי,
זה בגלל, זה קשור למכת בכורות שהייתה במצרים.
ואת זה אנחנו שמים לאות על ידיך ותותפות בעיניך.
אז אומר הרמב"ן פה,
והנה שורש המצווה הזאת,
שנניח כתב יציאת מצרים על היד ועל הראש כנגד הלב והמוח,
שהם משכנות המחשבה.
והנה נכתוב פרשת קדש,
והיה כי יביאך בתותפות,
מפני המצווה הזאת שנצווית לעשות בהם יציאת מצרים,
תותפות בין עינינו.
פרשת שמע וכולי.
מה אומר פה אתה צריך לעשות מיציאת מצרים אתה צריך לשים
את זה על המחשבה שלך כאילו זה צריך להיות בזיכרון שלך
לנגד עיניך על היד כנגד הלב משהו שקשור לעולם הרגשי
אתה צריך
והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך
והיו לטוטפות בין עיניך אלו הדברים שאתה צריך לזכור
בלשם איחוד לפני הנחת תפילים אנחנו מזכירים את יציאת מצרים
ואומר
טוב ואתה אני מדלג על הפסקה הבאה מקוצר
הזמן אומר לך כלל בטעם מצוות רבות
הנה מאת היות עבודת גילולים בעולם,
עבודה זרה,
מימי אנוש, החלו הדעות להשתבש באמונה.
נכון, אז הוא חל לקרוא בשם השם,
אז התחילו הדעות להשתבש באמונה.
מהם כופרים בעיקר
ואומרים כי עולם קדמון
מה זה כופרים בעיקר או שאומרים שאין אלוהים או שאומרים שעולם קדמון
וכיחשו בהשם ויאמרו לא הוא
עולם קדמון כאילו הוא לא נברא הוא תמיד היה
אין בורא זה הולך ביחד ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית
גם אם הפילוסופים אומרים שהוא הסיבה הראשונה,
אבל עולם קדמון,
אז בעצם סיבה לא רלוונטית,
אבל כשאין לה שום,
בספר הכוזרי
שום השפעה על העולם,
שום ידיעה,
מהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו,
היכי ידע האל ויש דעה בעליון,
זה מה שהם אומרים,
כלומר הוא לא יודע מה קורה פה,
או שהוא לא קיים,
כי העולם קדמון.
או שהוא לא יודע מה קורה פה,
כמו הפילוסוף גם כן בקוזרי,
כי הוא נותן שם איזה טעם כזה שכלי כזה,
כן?
כי הפרטים הם משתנים,
ואז לא ייתכן שינוי בו, אז זה גורר שינוי בידיעתו,
ולכן אין לו ידיעה.
משם הוא גורר את זה.
כמו הוכחה גיאומטרית, נכון?
אבל זה שטויות.
שיודעים
הם אומרים,
הוא כן יודע מה קורה,
הם מכחישים בהשגחה
הוא יודע מה קורה אבל הוא לא משגיח,
שלא ישגיח האל בהם
כמו שדגי הים,
אתה חושב שכל דג קטן יש עליו
השגחה שלא יאכל אותו דג גדול?
זה דבר פה בני אדם,
הוא כן יודע מה קורה אבל לא ממש אכפת לו.
כל אלה שיבושים באמונה שאמרו כל מיני כופרים ועובדי עבודה זרה אז
לכן כיוון שאין השגחה אז גם אין שכר ועונש כי
הרי הוא לא יודע מה עשית אז מה זה משנה
מה תעשה תעשה מה שאתה רוצה נכון תשתולל אז
אז שלא ישגיח האל בהם,
ואין עמהם עונש או שכר,
יאמרו,
עזב השם את הארץ.
כן, בלתי רלוונטי לעולם.
וכאשר ירצה האלוהים בעדה,
או ביחיד,
ויעשה עמהם מופת בשינוי מנהגו של עולם וטבעו,
יתברר לכל ביטול הדעות האלה כולם. כלומר,
אם יהיה והיה עם כזה אירוע,
שהוא קרה,
הוא קרה במצרים,
נכון?
שהשם בחר לו עם,
עם זו בחרתי לי תהילתי יספרו,
ויעשה עמהם מופת בשינוי מנהגו של עולם.
היו
שם ניסים שמשברים את הטבע.
גם הוא בחר יחיד, בחר את משה, וגם אצלו הוא...
הפך את המטה לנחש ואת היד למצורעת והחזיר וכולי אז מתברר
פה בבת אחת כל הסברות המשובשות האלה בבת אחת מופרכות כן
אז
אז התברר לכל ביטול הדעות האלה כולם
כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדש
ויודע, ומשגיח, ויכול.
הכל מתברר בבת אחת.
שיש, א',
יש אלוה,
והוא מחדש את העולם,
ויודע, ומשגיח, ויכול.
איך זה?
אז אתה רואה את ההתערבות שלו,
את היכולת האינסופית שלו,
את ההשגחה שלו,
כן?
את רצונו וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחילה מפי נביא יתברר
ממנו עוד אמיתת הנבואה יש פה עוד עיקר באמונה תשימו לב
כמה עיקרי אמונה זכינו להם ביציאת מצרים אנחנו שאלנו למה היה
צריך את יציאת מצרים בדרך שהיא קרתה בדרך שבא הקדוש ברוך
הוא והוציא אותנו מכזה שיעבוד נוראי באותות ובמופתים שמשוברים את הטבע
משנים סדרי עולם נכון בעשרת המכות בקריאת ים סוף
בגילוי שכינה,
אז עוד דבר מתברר,
שזה אמיתת הנבואה,
כי בא משה הרי ואומר לפרעה,
הנה יד השם הויה במקניך נכון הוא כאילו מזהיר אותו
לפני כל מכה ומכה מה הולך לקרות מתי לפעמים הולך לקרות
מתי אומר לו ייעלמו הצפרדעים מתי זה יקרה הוא כאילו אז
מתבררת עוד אמיתת הנבואה כי ידבר האלוהים את האדם
ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים תתקיים עם זה התורה כולה הרי
מה אמרו הפילוסופים מה כל כך קשה למלך כוזר בקוזרי
שאיך יכול להיות אבל שהאלוה הוא פונה לבשר ודם
נכון יש ביניהם קשר אצלו הרוחני והגשמי הם
לא קרב זה על זה כל הלילה
ואנחנו אומרים לא הרוחני הוא מתגלה בגשמי והשם הוא פונה אל בכיריו
אל הנביאים והוא הוא ברא את העולם ומשגיח על העולם נכון
וברצונו הכל נעשה ואת כל העיקרי האמונה האלה הרווחנו ביציאת מצרים
ולא רק אנחנו הרווחנו,
תכף אנחנו נראה שהאירוע הזה,
יציאת מצרים,
זה אירוע ששינה את כל ההוויה,
את כל המציאות,
את כל האנושות, לדורותיה,
להכל.
זה אירוע כל כך מרכזי, כל כך גדול.
לכן יאמר הכתוב במופתים,
למען תדע כי אני השם,
בקרב הארץ,
ולא תגיד,
הוא אומר,
להורות על ההשגחה,
כאילו בשמיים, הוא לא יודע מה קורה פה.
לא, אני בקרב הארץ, נכון?
כל זה נאמר לפרעה, נכון?
למען תדע,
כי אני השם בקרב הארץ.
כי לא עזב אותה למקרה כדעת התוהים,
אנחנו לא כמו דגי הים,
כמו שחשבו התוהים. ואמר למען תדע,
כי להשם הארץ,
להורות על החידוש,
שהשם ברא את העולם,
ברא אותה ברצונו,
והוא מוביל אותה למקום שהוא,
שהוא רוצה,
כי הם שלו,
שבראם מאין.
להורות על היכולת
שלא יצמצמו
כל הכופרים את היכולת האלוהית שהוא שליט בכל נכון אין שליט מבלעדיו
ואין מעכב בידו כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים
כל הסברות הללו בבת אחת הופרכו עם הניסים של יציאת מצרים
אז ראינו למה היה השיעבוד
וראינו למה היו נצרכים כל הניסים האלה ואנחנו נמצא פה רק חלק
מהסיבות אנחנו תכף נראה עוד כמה סיבות אם כן האותות והמופתים הגדולים
עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה למה באמונת הבורא כלומר שהשם הוא
קיים,
ברא את העולם,
משגיח על העולם,
יודע מה קורה והוא גם כן מנבא את מי שהוא רוצה לנבא
ולכן זה גם כן
אותות ועדים סליחה
כולל גם כן לקיום התורה,
זה שהשם פונה אל משה וגואל את העם
דרך הצינור הזה של
ההנהגה של משה,
ואחר כך גם נותן תורה לעם ישראל דרך משה,
בסדר? ויאמנו בהשם
ובמשה עבדו,
בסדר?
חידוש מאוד גדול,
הדבר הזה.
עד כאן זה ברור הדברים?
כן.
אז קודם כל אם כן אמרו,
וכתוב שגם ערב רב יצא עמהם, נכון?
אז גם איזה מצרים שהצטרפו אליהם,
היו מצרים שהצטרפו לעם ישראל,
כי אמרו,
מה נעשה,
השם הוא האלוהים.
כן, אצבע אלוהים הוא, נכון?
אומרים שם חרטומים,
נכון?
מה זה, מכת קינים?
אומרים אצבע אלוהים, זה לא יכול להיות כשפים.
שהיא יצור,
שהיא קטנה משעורה.
הקינים הם,
זה
עניין רציני.
להפוך נחש ל...
אבל מטה או תנין למטה זה אנחנו יודעים בכשפים
אבל מכת קינים אם מכת קינים אמרו לו
או תשמע כדאי שתיקח אותם ברצינות זה
עניין רציני אבל מה אנחנו רואים שהשם יקשה
את ליבו של פרעה זה היה חלק
מההנהגה האלוהית בגלל שהיה כל כך מרושע
שהשם יקשה את ליבו על מנת שיקבל
את כל העונשים למען שפר אותותיי בארץ מצרים.
כלומר, לפרוע מהרשעים האלה.
בסדר?
הוא הקשה את ליבו,
הוא נטל ממנו את הבחירה החופשית.
ככה מובא ברמב״ם, ברמב״ן.
בסדר?
ברוך נקודה הזאת.
אז הוא גרם התסריט במצרים תחת לבד בעצמו.
מי?
הקדוש ברוך הוא.
נכון?
לפעמים,
במקרים מאוד חריגים,
כמו מצרים,
כיוון שהם כל כך הרשיעו,
הם היו צריכים לשעבד את ישראל,
הרי זה נאמר כבר בברית בין הבתרים,
ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם,
ועבדון ועינו אותם ארבע מאות שנה.
אבל הם עשו את זה בעינוי, בהתלהבות.
אתם מבינים?
הוא שם הוסיף עוד גזרות ועוד גזרות,
ולזרוק את הזכרים ליאור,
והיו,
היה...
ואת הזכרים ליאור הוא עשה בלי ש...
לא, לא.
לא,
אבל הכל הכל כזה הוא קבוצה, זה הוא עשה.
וגם לאדם יש בחירה חופשית.
יסוד מוסד הוא שהקדוש ברוך הוא לא נוטל מאדם את הבחירה החופשית,
גם לא מהרשעים.
אלא אם כן,
עד כדי כך,
כל כך הרשיעו,
שכבר נטל מהם את הבחירה החופשית,
והקדוש ברוך הוא נפרע מהרשעים.
יש צד כזה.
בסדר?
בסופו של דבר הוא מכריע את פרעה ואת גדולי.
בסופו של דבר הוא גובה את שלו.
לא שבו בתשובה.
גם הייתה להם הזדמנות.
זה לא מיד שהוא הקשה את ליבו.
זה אחרי חמש מכות.
היה לו עוד הזדמנות
לתפוס את עצמו.
בסדר?
כפי חלק מהראשונים.
תוך כדי תנועה. אבל כיוון שחלון ההזדמנות הזו נסגר,
אז זה כבר לא עוד.
אפילו הוא רדף אחריהם, אחרי שהוא בעצמו שלח אותם,
אז פתאום התאפס על עצמו כאילו ואמר,
מה זה הם בורחים?
והתחיל לרדוף אחריהם.
מבינים?
אחרי שהוא היכה את כל מצרים,
היכה אותם את הדומם שלהם, נכון?
את היבול,
את העוף,
את הכל שם הוא היכה,
את הצומח.
היכה את החיות, נכון?
בדבר, והיכה את בני האדם, היכה את הבכורות.
הכל,
זה היה שם הכל.
דעה, הכל שם היה.
בסדר?
מכות מצרים זה היה בכל הממדים.
כן.
אתה שואל?
תראה, כל המושג הזה של חוקרים הוא תלוי אג'נדה.
אם אתה אדם מאמין,
ואתה עכשיו חוקר בפקולטה לארכיאולוגיה באיזושהי אוניברסיטה,
ואתה רוצה להוכיח את אמיתות התורה וה...
אז אתה תעשה מחקר, שהנה, ברור שזה היה.
אם אתה חוקר כופר,
אז אתה תעשה מחקר,
שברור שזה לא היה,
וזה בכלל לא,
אין שיערוך מדויק של הממצאים הארכיאולוגיים, וזה לא התקופה בכלל,
אצל המצרים,
זאת אומרת,
כל מושג חוקרים הוא לא ממש מעניין
אותנו, כי לא מפיהם אנחנו חיים.
כי זה חווינו אותם.
זה הסיפור ההיסטורי שלנו יציאת מצרים.
עם שלם
וירידת מן מהשמיים
ועמוד האש ועמוד הענן וההתגלות האלוהית הזאת היא כל כך חשוב לנו
לשמור עליה שאנחנו שמים את זה על התפילין על הראש ועל היד
כמו שאמר הרמב"ן פה
אנחנו באמצע לראות את ההסבר שלו הם זכר ליציאת מצרים
המצוות שהוא מסביר פה,
אני אגיד לך טעם במצוות רבות,
זה מצוות שהם זכר ליציאת מצרים.
חשוב לנו בכל הדורות, ולמסור על זה את הנפש,
וכל החגים שלנו הם סביב הדבר הזה,
גם פסח,
גם סוכות וגם שבועות,
הם זכר ליציאת מצרים.
ויש קורבן פסח, וחג הפסח,
והגדה של פסח, והלכות של פסח,
וסלק את החמץ,
נכון?
כדי שלא נשכח את זה.
יבואו חוקרים,
יצדדו,
יכחישו לא רלוונטיים,
לא מפי אלה אנחנו חיים ולא מפי אלה אנחנו חיים,
אנחנו חיים מפי המסורת,
מסורת זה דבר מאוד עוצמתי,
כמו מראה עיניים,
אמרתי לכם שסבתא שלי סיפרה לי שהיא הייתה
בצ'נסטכובה, בגטו,
ובראבנסבריק,
במחנה עבודה,
ואחר כך בברגן בלזן,
אז אני לא יושב מולה ואומר לה,
סבתא,
תביא הוכחות,
בלינק,
נכון?
תמונה,
משהו, כאילו,
באה ככה, מספרת לי, כאילו,
מה...
נכון?
רוצה סרטון ביוטיוב, משהו, נכון?
לא.
כן.
של כמה המדע מושפע מדינית.
בראש ההיררכיה, הוא המדע עיוני ומתמטי.
אחריו, פיזיקה.
אחריו,
שלבים,
שלבים,
היא רק עוברת עכשיו טיעונים מדעיים שאתה יכול לקחת אותם,
כמו שהרב אמר, לאן שאתה רוצה,
ותפוס אותם בצללים.
את א' תופס,
את א' בצללים.
הפוך מעל, את א', הפוך מעל.
אני מראה שהטיעונים האלה, הטיעונים האלה הם רבים.
ויש ספר של שחר פלד,
מגרש הזהויות,
הוא כותב שם שכל מדעי הרוח הם לא באמת מדעיים,
זה פלסטלינה,
אני עושה את זה מה שאני רוצה,
אני רוצה להביא הוכחה לתזה שלי,
אז אני אביא ממחקר אחר,
שהוא בעצמו פלסטלינה,
זה
לא מחזיק מים, הוא אומר שלא בצדק
מדעי הרוח זוכים לשם מדע,
הם לא מדעיים,
ושלא בצדק הם קיבלו יחס מכבד,
כמו שמדעי החומר שמאוד פיתחו את העולם,
את הרפואה,
את הטכנולוגיה,
הם ראויים באמת לכל הכבוד הראוי,
מדעי החומר.
מדעי הרוח,
לופטגשפט, כמובן זה ביידיש, נכון?
עסקי רוח.
תגיד מה שאתה רוצה.
אז עם כל הכבוד למחקרים,
לא מפיהם אנחנו חיים,
והם גם לא יפקפקו לנו את האמונה.
כי נגד כל תזה כזאת כפרנית,
אני אביא לך תזה לא כפרנית,
לא צריך תזות, אני מסורת,
מה שחווינו,
על זה יושבת כל האמונה שלנו כל הדורות,
לכן יציאת מצרים היא כל כך חשובה,
כל כך חשוב לנו להעביר את המסר הזה,
עוד דור ועוד דור ועוד דור,
בסדר?
אז יפה,
מישהו מכאן צריך להתפלל מנחה או משהו?
לא, נכון?
אז אם מישהו מכאן ירצה, יתפלל בחוץ, בסדר?
אנחנו נאריך טיפה, זה רק כי
התחלנו טיפה מאוחר.
לא, יש עוד זמן,
יש עוד זמן, גם עד מנחה,
אבל...
אז זה בסדר.
אה, כן?
אתה תביא פתק מאמא, אם אתה רוצה לעצמך.
מה?
טוב, יפה מאוד.
אז אם כן, אני ממשיך בדברי הרמב"ן.
הדברים הרמב"ן האלה זה ממש...
יסודות של כל היהדות, ממש...
זה בשמות יג טז,
רמבן על התורה,
מאוד מפורסם, הרמבן הזה יש לו כמה פסקאות
כאלה שהוא אומר בהן עולם ומלואו, בסדר?
אז זו אחת מהן.
ובעבור, אני ממשיך עוד קצת.
כי הקדוש ברוך הוא לא יעשה אות ומופת בכל דור,
לעיני כל רשע וכופר,
יצווה אותם שנעשה תמיד זיכרון ואות לאשר ראו איננו.
ונעתיק הדבר אל בנינו ובני בניהם לבניהם לדור אחרון.
כלומר,
מה אומר פה הרמב״ן? זה בדיוק מה
שעכשיו דיברנו.
הקדוש ברוך הוא לא כל רגע הוא שובר את הטבע.
לא כל רגע הוא קורע את הים, נכון?
ויציאת מצרים...
נעשו ניסים שהם,
שלא בדרך הטבע, נכון?
שהם משברים את הטבע.
זה לא אירוע,
זה אירוע פנומנלי,
זה לא אירוע שקורה כל יום.
במהלך ההיסטוריה,
אנחנו,
יש ניסים,
אבל ניסים שהם מלובשים בטבע,
נכון?
אתה אומר פה, הייתה פה השגחה גדולה,
היה פה נס.
אבל לא שעכשיו נשבר הטבע,
זה צריך להיות אירוע חריג.
אז אכן הקדוש ברוך הוא לא יעשה אותות מופת.
שזה הכוונה ניסים
מעל הטבע בכל דור לעיני כל רשע וכסיל אז מה
הוא ציווה אותנו וצוה אותנו שנעשה תמיד זיכרון ואות
לאשר ראו עינינו ונעתיק הדבר אל בנינו זה הרעיון של
המסורת מבניהם לבניהם לדור אחרון ויחמיר מאוד בעניין הזה
כמו שחייב כרת באכילת חמץ,
אם אדם אוכל חמץ זה איסור חמור,
כן?
שיש בו כרת,
זה עונש מאוד חמור. לפי חומרה,
הגובה של העונש,
אז אתה מבין את החשיבות של המצווה,
ככה הרמב"ן אומר,
בסדר?
ובעזיבת הפסח אם אדם לא מקריב קורבן פסח
אז גם כן יש כרת
זאת
אומרת זה התורה מקבעת במסמרות לכל הדורות והיא שצריך שנכתוב כל מה
שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו זה הכוונה התפילין
שזה המצווה פה שהוא מבאר ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות
גם שם יש את עניין יציאת מצרים ושנזכיר זה בפינו
בבוקר ובערב,
כמו שאמרו, אמת ויציב דאורייתא.
כשאתה אומר אמת ויציב בשחרית, למה זה דאורייתא?
כי אתה מזכיר זכר ליציאת מצרים, נכון?
ממה שכתוב, למען תזכור את יום צאתך ואת מצרים כל ימי חייך.
איך אני זוכר כל ימי חיי?
כשאני אומר אמת ויציב, נכון?
נכון?
אז זה אמת שאתה הוא מושיענו, נכון?
באמת, מצרים, נכון?
זה מה שאומרים שם, קיצור.
וכולי,
ושנעשה סוכה,
סוכה זה גם כן זכר הסוכות שעשו בני ישראל בצאתם ממצרים,
גם החג הזה.
זה לא דבר שממציאים אותו, אדואר,
אתה שומע?
זה לא דבר שעכשיו מישהו עושה סטארט-אפ,
נמציא איזה חג, מה אתם אומרים?
בוא נשב בחוץ,
זה לא עובד ככה,
זה עם שלם,
עם מאוד פיקח,
אתם שמתם לב שהעם ישראל זה עם פיקח,
זה עם ביקורתי,
זה עם מדעי,
זה עם שלא מורחים אותו,
וכל הדורות חשוב לנו מאוד לשמור בדקדוק על כל המצוות,
נכון? לא לשנות כלום, לא להוסיף,
לא לגרוע, לעשות
הכל מאוד מאוד מדויק.
כדי שהדבר הזה יהיה אצלנו ודאי,
כדי שגם הנכדים שלך יקיימו את זה וגם
עד אלף דורות הנכדים שלך יקיימו את זה.
וככה לשמר את זה,
כי שם מקופלים כל העיקרי אמונה שלנו בסיפור הזה.
וכן כל כיוצא בזה, כל מה שראינו, עיקרי אמונה,
מצוות רבות,
זכר ליציאת מצרים, והכל להיות לנו בכל הדורות,
עדות במופתים שלא השתכחו.
שלא ישתכחו,
ולא יהיה פתחון פה לכופר,
כל אלה הכופרים האלה,
מה שאתה אומר,
מחקרים,
מחקרים,
נכון?
שלא יהיה פתחון פה לכופרים האלה להכחיש אמונת האלוהים.
כי הקונה מזוזה בזוז אחד,
וקבעה בפתחו, ונתכוון בעניינה כבר הודה בחידוש העולם,
בידיעת הבורא והשגחתו,
וגם בנבואה,
ואמין בכל פינות התורה.
מלבד שהודע שחסד הבורא גדול מאוד על עושי רצונו,
שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וחבות גדול ושכוות לאבותינו החפצים בייחוד שמו.
זאת אומרת,
אתה קנית מזוזה,
שמת אותה על פתח הבית,
כבר הודת ביציאת מצרים.
ומה מקופל?
בזה שהודת ביציאת מצרים שהשם הוא ברא
את העולם משגיח על העולם ומנהיג
אותו ברצונו ואין שליט מבלעדיו והוא יודע כל מה
שקורה וכולי וכל מה שקרה לנו שם במצרים הכל
מקופל במצווה הזאת ששמת על פתח הבית לכן
בסדר,
לכן הוא אומר,
אני אגיד לך,
אתה במצוות רבות,
המצוות האלה מחזיקות את כל האמונה שאתה אמור לקבע בלב,
זה אמור להיות המבט שלך.
ככה אתה אמור להסתכל על החיים,
ככה אתה אמור לחיות,
ככה אתה אמור להעניק את עצמך,
הכל סביב הזיכרון הזה.
זה זיכרון חי.
ופיכך אמרו,
וזהיר במצווה קלה,
כי כבחמורה שכולן חמודות וחביבות מאוד וכולי.
אז אני טיפה מדלג,
בוא נדלג על הפסקה הזאת,
ומן הניסים,
אתם רואים,
אני רוצה פשוט שנגיע לעוד כמה עניינים,
ומן הניסים הגדולים המפורסמים,
שזה הניסים יציאת מצרים,
כל עשרת המכות,
וקריאת ים סוף,
ואמן,
ומתן תורה וכו',
אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה.
כלומר,
מתוך הניסים הגלויים,
אדם מודה בניסים הנסתרים. מה זה הניסים הנסתרים?
זה ההשגחה.
אתה אומר,
וואי,
פגשתי בדיוק את האדם הזה שעזר לי,
נכון?
ממש נס, נכון? אז הנס נסתר זה
בעצם השפעה אלוהית שאיננה משברת את הטבע.
התפילה שלנו בנויה נס נסתר,
אתה מתפלל על החבר שלך,
שהשם ישלח לו רפואה שלמה מן השמיים.
אתה בעצם מתפלל על נס נסתר.
אתה אומר, הקב"ה התערב במציאות.
זה נס נסתר כי הוא לא משבר את הטבע.
מהניסים הגלויים שהם משברים,
שהם שיברו את הטבע של יציאת מצרים,
אז האדם הוא מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה.
שאין לאדם,
תראו איזה לשון חריפה,
חלק בתורת משה עד שנאמין.
שכל דברינו ומקרנו,
שכולם ניסים,
אין מקרה בעולם כלל.
כל מה שקורה לך,
רק מהשם, נכון?
אין מקרה.
הכל מאיתו יתברך, הכל נס נסתר.
אין בהם טבע ומנהגו של עולם, אין מקרה בעולם כלל,
נכון?
הכל נס.
כל אירוע שקורה לך,
כל יום שאתה בריא, זה נס.
אין מקרה, אין טבע.
ככה אומר הרמב"ן, מאיפה אנחנו מאמינים בדבר הזה?
מניסי יציאת מצרים.
בין ברבים, בין ביחיד.
אלא אם יעשה המצוות,
יצליח שכרו,
ואם יעבור עליהם,
יכריתנו עונשו.
הכל בגזירת עליון, כאשר הזכרתי כבר.
ויתפרסמו הניסים הנסתרים בעניין הרבים,
וכולי.
טוב,
הוא אומר פה הברכות והקללות.
וכולי.
טוב,
אני מדלג רגע לנושא הבא,
אני רוצה להגיע לעוד כמה דברים.
אז הבנו עד לפה, אני עושה רגע חזרונת,
הבנו למה היה צריך את השיעבוד בשביל
להתנקות מהרושם של חטא אדם הראשון.
הבנו עכשיו ברמב"ן
שהסיפור הזה שהקדוש ברוך הוא הביא אותנו ממצרים והוציא אותנו מבית
עבדים באותו דבר הם אפותים למה הוא היה נצרך בשביל להחדיר
בנו לכל הדורות את עיקרי האמונה
שזה החיים שלנו, בסדר?
לאור זה אנחנו חיים
האירוע הפנומנלי הזה,
שאי אפשר להתעלם ממנו,
שהוא כל החגים,
והרבה מהמצוות זה זכר לאירוע הזה,
הוא בעצם אתה מעיד בזה שאתה מקיים אותם,
את החגים האלה,
אתה אוכל מצה ופסח,
אתה אומר,
השם
הוא האלוהים,
נכון?
אין עוד מלבדו.
אין שני לו.
וכולי.
עצם זה שאתה מאמין בדבר הזה, זה כבר כולל הכל.
בסדר? אז בשביל זה היה צריך את כל האירוע הזה.
כדי שכולם יראו, שכל ה...
תכף אנחנו נראה.
כל עם ישראל יחווה חוויה,
חריטה כזאת עמוקה בנפש האומה,
לדורות.
וזה לא יעזוב אותנו.
לעולם.
אנחנו נצטרך להתייחס לאירוע הזה בחיים שלנו.
לאשר אותו, זה נקרא אמונה.
אוקיי, עכשיו הדבר הזה גרם לעוד דבר,
זה גרם לכך שתסתכלו רגע במקור הבא,
תסתכלו בספר הכוזרי,
אמר הכוזרי,
זה במאמר א' פסקה פ'.
נשוב אל ענייננו ועוד יעני, איך,
ככה שואל מלך כוזר, איך קמה תורתכם?
איך פשטה ונראתה ואיך נתחברו הדעות אחרי אשר היו חלוקות?
ובכמה שנים נתייסדה האמונה ונבנתה שנתחזקה ונשלמה?
כי התחלות הדתות מבלי ספק לא תהיינה קיימות ביחידים שמתגברים
לעורר הדבר כאשר ירצה האלוהים להראותו,
והם הולכים ורבים ונעזרים בעצמם,
שיקום להם מלך, עוזר, ויכריח המון על הדבר ההוא.
מה נחת העבודה שלו?
אה?
שמה?
בדיוק איך הצלחתם לעשות הסכמה כזאת שחג סוכות הוא יהיה
שבעת ימים נכון היה הצבעה דמוקרטית איך זה איך איך
בסוף זה התפשט כן בטח היה לכם מחלוקות נכון החלטתם
דווקא יום שבת ולא יום אחר מה
זה הנחת העבודה שלו שהדת היא אנושית נכון
וזה עוד לפני שהוא התגייר מלך כוזר זה מאמר ראשון
אבל איך הצלחתם כאילו ליישר את כל המחלוקות מה בספר הכוזרי
זה הנחת העבודה שלו, נכון?
כאילו, איך התורה התפשטה?
הנצרות היא ככה, נכון?
זה התחיל לאט לאט,
ואז הקיסר הרומאי כפה את כל רומא,
את כל אירופה בעצם לקבל את הנצרות.
אז הוא מן הסתם אצלכם גם היה איזשהו תהליך דומה,
נכון?
עם הסכמות, מחלוקות, יש שם, באלכסנדריה,
לפני 1,700 שנה,
עשו הצבעות,
כן,
עשתה הנצרות, אם ישו הוא האלוהים,
הוא המשיח, והצביעו והחליטו חד משמעית שהוא האלוהים,
שהוא לא רק המשיח.
כל כך עלוב, נכון?
אבל זה מה שהיה בהכרח.
אז בטח גם אצלכם היה הצבעות על כל מיני חגים ומועדים.
מה הוא אומר לו, התשובה שלו?
תשובה פילוסופית. אמר החבר,
אז אמר החבר,
לא יקום ולא יגדל הדרך הזה אל הנימוסים השכליים,
אשר התחלתה מן האדם.
זה מתאים אולי לדת אנושית, מה שאתה מתאר.
אבל הנימוס,
אני מדלג טיפה,
אשר התחלתו מהבורא הוקם פתאום,
נאמר לו,
היה והיה כבריאת העולם.
כלומר, התורה,
מה שהוא אומר לו פה,
והוא יסביר לו את זה אחר כך בפסקאות הבאות,
זה
שהתורה התקבלה טראח בבת אחת.
כל העם שמע, אנוכי השם אלוהיך,
אשר מה?
שהוא הוצאתי לך מארץ מצרים.
אותו אלוהים שהוציא אותך מארץ מצרים,
הוא עכשיו זה שמצווה אותך.
נעשה ונשמע,
נכון?
כל מה שהשם יגיד.
מה שיגיד, מקבלים.
אין הצבעות דמוקרטיות,
נכון?
למה ל"ט מלאכות שבת או למה כך, אין.
מה שהשם אומר,
תורה שבכתב,
תורה שבעל פה, כל המצוות,
תרי"ג מצוות,
טראח,
בבת אחת.
מה גרם לזה?
מה גרם לזה שעם ישראל,
לדורותיו,
קיבל את התורה,
הכל בבת אחת?
חבילה אחת, מוסר על זה את הנפש, מוכן להרג על זה.
מה גרם?
יציאת מצרים.
ואומר יציאת מצרים.
לכן,
אנוכי השם אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.
אותו האלוהים שראית שהוציא אותך באותות ומופתים,
ראית את היכולת שלו,
ראית את האהבה הגדולה שלו,
ראית את הניסים,
ראית את גילוי שכינה,
ראית את קריאת ים סוף,
עכשיו אני גם מצווה אותך מה לעשות.
מושכני אחריך נרוצה.
ברור?
זאת אומרת יציאת מצרים היא גם ההכשרה של הלבבות למתן תורה,
לקיום התורה כולה.
תראו כמה זה חג חשוב פסח,
כמה זה מרכזי,
כמה חשוב לנו בליל הסדר להנחיל לדורות
הבאים את כל האירוע הגדול הזה וכולי.
בסדר,
אם תרצו,
תקראו פה,
יש
פה דברים ממש נפלאים,
פסקה פ"ג,
הוא מסביר לו איך כל התהליך הזה של היציאה ממצרים,
הוא הכשיר לאט לאט לבבות והיו שם כאלה,
אבל אני רוצה להגיע עוד לכמה נקודות,
אז אני עושה,
אז עוד נקודה,
הרי שאלנו למה היה צריך את כל,
איך יצאנו,
אמרנו למה היה צריך את כל הדרך
הזאת של ההשתעבדות במצרים וההוצאה הזאת בניסים,
מה הרווחנו מזה,
מה העולם הרוויח
אז ראינו כמה דברים עד עכשיו,
עכשיו הדבר הזה הוא לא רק מקומי, יש פה השפעה
על כל העמים, על כל הדתות,
על כל האנושות כולה, בסדר?
זה השפעה אדירה,
הסיפור הזה של יציאת מצרים,
מבחינה רוחנית אני מדבר,
מבחינה רוחנית
הוא שינה את כל העולם, באמת.
וכל האנושות היא אמורה לצאת ממצרים.
מהמיצרים, מכל השיעבוד.
אז
בעצם תשימו לב שהאנושות...
דרך הנצרות והאסלאם, שזה דתות, שזה צינור מסועף.
לא טוב לשים סידורים איפה שמישהו יושב,
זה לא טוב,
בסדר?
אוקיי, בסדר.
זה הלכה בשולחן ערוך.
אז הוא אומר,
האנושות כולה היא לומדת את ההיסטוריה שלנו.
היא לומדת את הסיפור הגדול הזה שקרה
לעם ישראל, ומשם הם יונקים ערכים.
וההוגים הגדולים של האנושות הם יודעים להעריך את זה,
הם יודעים להצביע ולהדגיש את ההשפעה העצומה של עם ישראל וכל מערכת
הערכים של האנושות. אז אני אקריא לכם כמה דברים שכתבו הגדולים שלהם,
כן,
של הגויים,
אבל אנשים שהם באמת מוערכים שם.
אז אני אקריא לכם משהו שניטשה כתב, בסדר?
ניטשה הוא פילוסוף גרמני,
מזהים אותו כאבי הפוסט מודרנה,
תראו מה הוא כותב, יבוא היום
הגדול וכל שלמות יהיה דברי ימיו וקורותיו של העם החסון הזה,
ואני מוסיף בסוגריים,
כמו יציאת מצרים.
המופיע בגודל אישיותו ופעליו,
כמו משה ואהרון,
נכון?
במידה,
אני הוספתי משה ואהרון,
במידה שכל שאר העמים הגדולים הדוגלים בתרבות האנושית,
פעוטי הכוח ומעוטי הניסיון,
אינם יכולים להגיע אליה.
תיגלה בנפח ברכתו של ישראל גם לכל אלה העמים.
ואלוהי ישראל עתיק היומין נשמח אז ביצירת עולמו ובעמו,
וכולנו, כולנו נגילה ונשמחה איתו.
לא יודע מה, הוא שתה שם.
טוב,
כנראה שהוא לא שתה.
היה לו איזה רגע אחד של פיקחות או משהו, נכון?
כנראה שדווקא אז הוא לא...
דווקא אז הוא היה פיקח.
ניטשה.
כן, יש עוד הוגה גרמני,
גיטה,
הוא אומר ככה,
לאור דברי ימיו וקורותיו של העם המיוחד,
מטווה ההנהגה האלוהית בכתבי הקודש את הדרך לכל האדם והעמים.
אנחנו כותב גיטה, גטה.
זהו פילוסוף גרמני,
טולסטוי,
טולסטוי,
זה הסופר הרוסי,
הגדול ביותר של כל הזמנים,
הוא
כותב ככה,
היהודי הוא חלוץ החופש וההשכלה,
החופש זה גם כן יציאת מצרים,
חירות, יציאה לחירות, חג החירות.
הבורות הייתה נשללה בארץ ישראל הקדמונית
יותר מאשר באירופה המשכילית של היום.
כאילו היהודים הם מלומדים,
תמיד,
כי חשוב לנו להנחיל את הערכים שלנו,
וזה חלק מהצינור,
זה לימוד התורה,
זה הצינור.
מישהו צריך מנחה כי מניין זה לא פה זה בחוץ אתה
צריך צריך לארגן שם מניין או יותר מאוחר בבית כנסת שמה
אבל פה לא נראה לי שיהיה מנחה בסדר
כי אף אחד פה לא צריך מנחה
אז היהודי הוא חלוץ החופש והשכלה הבורות הייתה משוללת בארץ ישראל הקדומה
טוב זה ראינו בזמנים הפרעות ההם אשר החיים והמוות של מי שהוא
לא נחשבו למהומה רבי עקיבא לא נמנע מהתבטא במפורש נגד העונש הרשמי
עונש המוות,
שהוא קיים עוד היום כעונש משפטי.
היהודי הוא הסמל של הסובלנות התרבותית והדתית.
מלאה הערכה לעם ישראל, נכון?
אהבו את הגר אשר בתוככם ציווה משה.
היהודי הוא הנצחי והנצחיות בעצמה.
היהודי הוא הנצחי והנצחיות בעצמה.
זה סופר גוי רוסי.
אתם מבינים מה יציאת מצרים פעלה?
מה זה התנ״ך?
הם לומדים את הסיפור שלנו,
הרי הם לומדים תנ״ך,
נכון?
הם לומדים את ה...
מה חווינו.
מה למדנו?
מה הערכים שמקופלים מזה,
נכון?
כמה זה השפיע?
הנה היום הרב שמואל אליהו אמר,
כמה פעמים בקוראן
סופר יציאת מצרים, נכון?
כן, כמה מהפכות בעולם קרו על זה.
עוד דבר שנית שכתב,
הוא כותב ככה,
בברית הישנה היהודית,
זהו ספר הצדק האלוהי,
מצויים אנשים, דברים ונאומים בסגנון גדול כל כך,
שאין כלום בספרות יוון והודו שיכול להידמות אליו.
אתה ניצב באימה וביראת כבוד מפני שרידים
אדירים אלה של מה שהאדם היווה פעם.
הטעם שאתה טועם בה בברית הישנה הוא אבן הבוחן לגדלות ולקטנות.
בסדר אוקיי עוד יש לי עוד שלוש
דקות בסדר שלוש דקות אני אנסה להכניס
פה אנחנו רואים עוד דבר שיציאת מצרים גרמה אז
ראינו השפעה על העמים על ההוגים שלהם כן על
כל המערכת הערכים האנושית על הדתות על הפילוסופיה
על הערכים זה יציאת מצרים גרמה הסיפור ההיסטורי שלנו זה
מקור הערכים של האנושות וההוגים הישרים גם מרק טוויין
לא הבאתי את זה הוא גם כותב את
זה שזה המקור לכל הערכים שהעולם חייב
לעם ישראל תודה גדולה כי אחרת היינו עדיין
משעבדים עבדים וכולי.
טוב, בכל מקרה,
עוד מה שזה אפשר, זה את כיבוש הארץ.
אנחנו אומרים בשירת הים, חיל אחז יושבי פלשת.
העמים שמעו עלינו,
זה הוציא מהם את כל הרוח,
את כל הגבורה,
את כל היכולת להילחם על ארץ כנען.
אנחנו רואים שכשהמרגלים באים אל רחב,
מה היא אומרת להם?
אז היא אומרת להם,
ארבעים שנה,
תקשיבו,
זה אירוע פנומנלי,
ארבעים שנה זה ביהושע ב',
אחרי יציאת מצרים,
מה היא אומרת להם?
ותאמר אל האנשים, ידעתי
כי נתן השם לכם את הארץ.
וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם.
כי שמענו את אשר הוביש השם את
מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים,
ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן, לסיחון ולעוג,
אשר החרמתם אותם,
ונשמע ואימס לבבנו ולא קמה עוד רוח
באיש מפניכם,
כי השם אלוקיכם הוא אלוהים בשמיים מעל והארץ מתחת.
ברחו, בסדר? אז
חוץ מזה, דברים שלא הספקתי לדבר עליהם,
אבל אולי
שנה הבאה,
נוצר פה עם.
דרך כור ההיתוך הזה, לבוא לקחת לו גוי, מקרב גוי.
חז"ל אומרים, כריעה שמשיטה עוברה ממי בהמה.
חשבו ילד עם שם, נכון?
הראשון שקורא לנו
עם בני ישראל זה פרעה.
נוצר עם במצרים.
דרך השיעבוד והקושי וכולי.
כל האמונה שלנו בתיקון העולם,
גם זה לא נושא שלא הספקתי לדבר עליו,
כל האופטימיות שלנו,
בגלל שאנחנו רואים את יכולת האלוהית, האינסופית,
כל האופטימיות שלנו שהעולם מתוקן וכל הסיבוכים שאתה רואה עכשיו,
עברנו את פרעה,
נעבור גם את זה, נכון?
אנחנו אומרים את זה על הכל, נכון?
זה עממי כזה, פתגם עממי כזה, נכון?
אז זה זה מכוח יציאת מצרים כלומר מהמצב הכי מסובך הכי
מורכב הכי חושך כפול ומכופל הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו וככה
גם היום מכל המורכבויות שאנחנו מתמודדים איתן אז יש לנו אמונה
בגאולה עתידה יש לנו אופטימיות לגבי עתיד העולם
אנחנו
רואים שהכל מושגח, כל זה מיציאת מצרים.
והדבר האחרון, שבאמת אין לי זמן להאריך בו,
אבל בסופו של דבר,
גם כיחידים,
וגם כשהעיסוק ביציאת מצרים,
הוא מוציא אותנו כל שנה לחירות.
לחירות משיעבוד מהיצר,
לחירות משיעבוד מכל מיני תפיסות שתוקעות אותנו,
שמקבעות אותנו במצב נמוך,
במצב משועבד, במצב...
שלא מאפשר לנשמה שלנו להיות חירותית,
אנחנו שוברים אותם, אנחנו מסלקים את החמץ הזה.
החמץ הזה,
בין אם זו תפיסה מחשבתית,
בין אם זו תפיסה יצרית,
בין אם זה תפיסות פסיכולוגיות שמקבעות אותנו בחיסרון שלנו,
אנחנו דרך יציאת מצרים זוכים להתחדשות מתמדת.
חג פסח כשר ושמח.
בשורות טובות.
להתראות.
