שלום וברכה,
אנחנו שיעור שהוא קצת יותר פרקטי בנושא
שהכנה שתבוא לנו לטובה עניין של אפיית מצות.
אנחנו נסביר קצת על התחנות,
על כל המרכיבים שיש לנו באפיית מצות.
אנחנו נתחיל במקור רוחני, תודה רבה,
בעולת ראייה
למה אנחנו כל כך ניכנס עוד מעט לחיפזון שמונה עשרה
דקות צריך להספיק לאפות מצות אז נתן כמה מקורות רוחניים
ואחרי זה נגיע לפרקטיקה עולת ראיה דף רפ"ז אומר
הרב טעם החיפזון של יציאת מצרים כדי שלא תדבק בישראל
שום צורה נוכרית תרבותית כדי שתחול עליהם הצורה אלוקית
אם בהתחלה לא היו נדבקים בצורה, בצורות נוכריות,
לא היה צורך לחיפזון.
זה לכן מצה אמורה על שלילת כל צורת לוואי.
אומר הרב קוק,
למה אנחנו עושים את זה מהר?
קמח,
בזמן הכי מינימלי,
בלישה,
אתה צריך לדבר על זה כבר,
במהירות רוצים להגיע למהירות של אפיית מצה,
למה?
אנחנו חוזרים נקודה של,
מה זה ישראל?
נשמה טהורה,
כי אנחנו נראה שהלחם מצה זה נשמה טהורה.
שזה בעצם נקרא לחם רפואה, שאדם אוכל את זה.
אז ממש מרפא לו את כל הצד הנפשי,
כל הצד הרוחני,
ועכשיו אנחנו נראה שבעשיית המצווה,
יש המון המון אדמורים,
וכל המחכים לזה,
אדם מנקה את כל האבק החיים שלו,
כל התיקונים,
כל המחסומים,
כל הדברים שכיסו את האדם,
וכל מיני דברים שהוא לא יכול לעבוד את השם.
הזיעה שמזיעים לאפיית מצה היא מנקה שורפת
את כל הדברים האלה ובגלל זה
הרבה צדיקים מנסים כמה שיותר
לקחת חלק בנושא של אפיית מצה מובא
בראש רבנו אשר ששולחן ערוך מביא את זה שהיה נוהג בעצמו
כי הוא מביא את זה לשולחן ערוך עצמו
בדרך כלל הוא לא מביא דעות אבל
הוא אומר לשולחן ערוך עצמו שהראש היה משתדל במצת מצווה ובמעשה עשייתה
עכשיו,
שולחן ערוך לא מביא מקורות כאלה שהוא מביא דעת ראש.
כששולחן ערוך מביא את זה,
זאת אומרת,
זאת אומרת שאם הראשונים היו עוסקים במצווה הזאתי,
כל אדם שיזכה,
אם הוא יש לו הזדמנות לבוא ולעסוק במצווה שאפיית מצה,
הדבר הזה גורם להמון המון ניקיון פנימי ורוחני.
ובגלל זה כדאי מאוד לעסוק במצווה הזאת.
אז איך אומר הרב, למה עוסקים בזה?
למה עושים במהירות?
אנחנו נראה כאילו לוקחים את המצה,
קמח,
בלי שמרים,
קמח,
מים,
במהירות ללוש אותו, שלא יתפח,
שלא יידבק שום צורה תרבותית נוכרית של גויים,
רוצים לחזור ליהודי הנכון,
הטהור,
וזה דרך חוויית המצה.
עוד בראיות ראייה,
אומר מבואר בזוהר,
הרב קוק מביא את המקור בזוהר,
שנקרא מצה נעמה דהזבתה.
מה זה נעמה?
לחם.
מה זה הזבתה?
רפואה.
רפואה, כן.
בתיכונים עשותה, עשותה זה רפואה.
אז נעמה דהזבתה, לחם רפואה.
זאת אומרת, מה זה עושה?
דוחה מוות,
אתה מתרפא.
מה אתה מרפא?
ומיכלה דממוטה,
אכילת המוות,
צריכה להיות מחמשת מיני דגן,
שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואמא,
עד שיטעום מהם.
כן,
כתוב שמה שהאדם אוכל דגן,
אז הוא מתחיל לקבל דעת.
אז זה אכילת המצה.
אומנם גם הוסיף על ידי זה המום,
מפני חסרון,
שבכוח הדמיון,
לקלקל את הדברים על ידי עקימת השכל.
על כן הם באים לידי חימוץ, מה זה חימוץ?
הדמיון,
הדברים הלא קשורים, הזרים לנו,
שאין רק כולל לחם, אלא שהוא לחם חמץ,
בלתי מוביל אותה תכלית שטבע הטהור של האנוש נתבנה עליו,
כי אם מבולבל עם שינויים שאחרו אחר כך,
בעצם כל הדברים האלה אנחנו רוצים פעם בשנה
להתנקות ולחזור לצעד הטהור הפנימי שלנו,
לחם רפואה המצה.
אז אנחנו מתחילים.
עכשיו אנחנו נתחיל לדבר על תחנות.
ונגיע לפרקטיקה יש לנו קודם כל תחנות אנחנו
נדבר על הקמח שימו לב יש כאן
כמה תחנות מסומנות בדפים יש כאן קמח
יש לנו מים זמן אפייה מקום אפייה
הניקיון וכן הלאה יש לישה עיבוד ועריכה ואפייה והפרשת חלה בעצם
התחנות שאנחנו נלך לעבור בעשיית אפיית המצות אז בואו נתחיל קמח
קמח נהגו להחמיר שהקמח שממנו מכינים את המצות אל
הסדר יהיה קמח שמור משעת הקצירה מה זה משעת הקצירה?
בעיקרון כל קמח של אפיית מצות זה קמח שכבר טוחנים
אותו בעצם קוצרים אותו כשהוא עדיין ירוק לרוב
הקמח הוא בדרך כלל גם מוצר בארץ,
כי אנחנו קוצרים אותו בארץ
ויש לנו כמה מקומות בארץ שהם גידול חקלאי שנועד דווקא לאפיית מצות,
לרוב גם כן באים אליו כשהוא עדיין ירוק,
קוצרים אותו,
למה?
שאם הוא מתייבש
ויש טיפת טל או גשם, מה קורה לחיטה?
היא יכולה גם להתליע וגם בעצם להיות
לתפוח ולהחמיץ אז אנחנו מה עושים כבר
בירוק כשהיא בירוק קוצרים את זה זה
בגלל זה אנחנו אומרים קמח ששמור משעת
מה מה זה מצע שמורה שהיא מקמח שממנו
שמורה משעת קצירה בסדר זה נקרא שמורה
בסדר יש לנו עכשיו במינוס שתיים
אני מביא לכם עכשיו כבר יש לנו כבר את הקמח באריזות וואקום
מי שיוצא להביא את זה במינוס שתיים שם,
כבר נמצא במינוס שתיים,
יש שם אריזות וואקום של הקמח שהגיע אלינו עכשיו,
אריזות וואקום שכבר משעת קצירה שומרים עליו,
גם לא מעבירים אותו אפילו ליד שמש.
זאת אומרת,
המעבר של הקמח הזה נעשה רק במקום חשוך,
בלילה,
כי אם הוא נפגש עם שמש,
יש לנו בעיה,
הבעיה של האויב של הקמח וכל זה,
אנחנו נראה את זה החום.
ואנחנו צריכים להיזהר,
אז בעצם מעבירים את זה רק בלילה,
ומניחים את זה במקום סגור,
בלי חלונות,
בלי שמש,
וגם שמים את זה על מקום שבו,
שימו לב,
לא בשקים,
כי שקים גורמים לחום,
אלא על גבי קרקע.
אני אציין את זה בארגזים בצורה מסודרת, שמה?
שאם שמים את זה אחד על גבי השני,
הקמח הוא יתחמם,
וחום עם הקמח יוצר מצב שבו הוא יכול לגרום לחימוץ.
גם השנה שעברה,
אבל רק שישאר,
שישאר בעצם בצורה של שמור,
זאת אומרת מקום שמור,
כן.
אבל למה קמח שלנו לא שמור משעת קצירה, אלא נראה,
למה הוא בכלל קשה ללוש?
זו שאלה שבעצם אנחנו דנים בנושא של...
אנחנו, כל קמח בפועל, אם קמח זה חמץ...
קמח זה לא חמץ, נכון?
קמח שנעשה עם מים זה חמץ,
אבל הקמחים שמגיעים אלינו היום,
שהם באות מתוך כל התעשייה שבאה מהקמח,
לרוב בהתחלה,
לפני שתוכנים אותם,
שהוציאו אותם ממים.
אנחנו כבר נדבר על זה כי הקמח,
בטחינתו,
הוא מתחמם מאוד.
וזה אנחנו נראה שצריך לעבור שלושה ימים מלאים על פי ההלכה,
מזמן טחינת הקמח.
למה?
כי מישהו פעם היה בטחינת קמח, הקמח הוא חם.
שטוחנים אותו עכשיו הוא קמח חם.
אסור להשתמש עם קמח שעכשיו טחנו אותו לאפיית מצה.
למה?
כי הוא חם, הוא ישר מחמיץ.
ובגלל זה,
לפי ההלכה,
צריך שקמח יעבור עליו שלושה ימים.
עכשיו קמח שיש לנו היום ברשתות הוא לא עובר
הוא בעצם נמצא בכל מיני מדפים ויש לחות
ויש כל מיני דברים כאלה ובגלל זה אנחנו כל הקמחים
עדיין שומרים אותם עם שאר החמץ ומוכרים אותו לגוי
לא משאירים קמח בבית כי הקמח שהוא לא שמור הוא לרוב
כנראה שנשאר בו,
אם לא בטחינה שלו,
שאפים שם מים לפני הגרירים,
יש שם בעיה שיכול להיות שיתערבב בו מים,
ויש גם בעיה של לחות וכן הלאה,
בגלל זה יכול להיות חשש חמץ,
בסדר?
טוב, אז בואו נראה.
יש לי זה ודאות גבוהה מקמח שלא
תיגע בו אף טיפה של מים ולכן
שומרים אותו במקום יבש לחלוטין וכך ודאי זוכים לקיים את המצות
או שמרתם את המצות יש לנו מצווה
לשמור את המצות כבר מה זה
שמירה הכל צריך שמירה זאת אומרת קמח כבר טוחנים אותו מרגע זה
שימו לב,
כל הנושא של הקמח,
איפה שמים אותו,
איפה אורזים אותו,
לאן זה מגיע,
איך מובילים אותו,
הכל זה נקרא מצה שמורה עוברת שמירה.
אנחנו גם כן במכון,
עברנו את התהליך הזה,
אנחנו הבאנו את הקמח הזה בצורה של שמירה,
איך זה עובר.
אי אפשר להוביל אותו ביום,
במקום עם שמש,
אי אפשר להוביל קמח כזה.
אין להניח שקי קמח על הרצפה עצמה,
מפני שלעיתים ישנה לחות המופרשת מהרצפה,
אז לא מניחים את זה על הרצפה עצמה,
אין בעיה,
זה הכל מרוצף,
אין בעיה,
אנחנו עושים את זה בתוך ארגזים,
בצורה מסודרת.
ודאי צריך להיזהר שהקמח לא יהיה חם בשעת האפייה,
לכן כן חום,
עלול מה לעשות?
לזרז את החמצת הבצק.
חום,
עם קמח, מה קורה לו?
הוא ישר מחמיץ.
חום.
אם אתם מכירים, האדם עושה, לכבוד שבת, עושה בצק.
איפה מניחים את השמרים בדרך כלל?
באיזה מקום?
קצת חם?
טיפה חם.
למה?
כי מקום שיש בו חם, מה קורה לו?
הוא תופח יותר מהר.
אנחנו נזהרים,
כשאנחנו עושים מאפיית מצה,
לא להיפגש עם יציאות של חום.
למה נדבר על זה?
מי שהתעסק בתנור,
במקומות החמים,
יש לנו כמה מחלקות,
מי שמתעסק בתנור, הוא לא נוגע בבצק.
למה?
כי הגוף שלו חם, הידיים חמות,
הוא לא עובר למקום הבצק, למה?
מי שבחום בחום,
מי שבלישה בלישה,
לא מעבירים חום מהשני,
הרוב בגלל מה?
בגלל נושא החום.
הגוף חם,
אתה מתעסק באש,
אתה נוגע בבצק,
נהיה כאן מציאות של חימוץ.
נכון,
אנחנו צריכים מקום מוצל,
בעיקרון אנחנו נראה שאסור,
אנשים לא יודעים את זה,
שולחים לי על כל מיני אפיית מצות,
אסור שבצק יהיה תחת כיפת השמיים.
בסדר?
אנחנו עושים את זה, איפה עושים את זה?
במינוס שתיים,
למטה,
באולם שמה,
וגם שהתנורים יהיו,
שימו לב,
יהיו בחוץ שמה,
בחלק הזה שמה,
אנחנו נשים שם מעל מקום שיסגור את כיפת השמיים,
כי אסור שיהיה כיפת השמיים.
יש כאלה שבמקומות,
יש מקומות כאלה שהם מביאים את החלונות עם קרטונים על החלונות,
שמים את זה שלא יהיה מציאות של שמש.
בסדר?
מקום שאופים מצה, לא מוצאים את זה תחת כיפת השמיים.
או אפשר מה לעשות?
בלילה
אומר השולחן ערוך נראה שולחן עורך אומר שלהיזהר שאדם יגיד
ביום המעונן טוב יום המעונן אין בעיה
אין שמש לא כי בשנייה אחת
יכול לצאת לך שמש ובעצם מחמיץ לך
את כל הבצק שנמצא למצה
בזמן תחילת הקמח הוא מתחמם,
לכן יש להמתין,
לכתחילה,
במקום המודגש שאני קורא,
שלושה ימים מלאים מתחילת הקמח ועד השימוש בו.
בשעת טחינת קמח אחר ניתן להקל,
לכל הפחות,
יממה בשעת טחינה,
אנחנו מבינים שאמרנו תחילת הקמח,
הקמח חם,
הוא רותח.
ויש להחזיר את הקמח במקום קריר,
הוא מוגן מהשמש,
כמו שאמרנו,
את הובלת הקמח מהאפייה רצו לעשות בלילה,
או ברכב שחלונתיו מכוסים,
ולהמתין זמן מה לפני השימוש,
כדי לוודא שיתקרר כראוי.
אנחנו בבצק, אל נשאיר את הקמח,
וגם זה,
מזמן שנגיע לקמח,
שלא יגע בקמח בידו,
אנחנו גם נדבר על זה,
כל אחד באפיית מצות,
אנחנו נשתמש
בכפפות, נדבר על זה גם בהמשך, כולם יהיו עם כפפות,
בסדר?
גם מכל מיני טעמים אבל כל אחד לוקח כפפה וברגע ששם
כפפה זה חשוב כל הצוותים שבאים כאן ממחלקות אחרות
לא נוגעים בשום דבר, לא נוגעים בפלאפון,
לא נוגעים בשיער, לא נוגעים בכלום.
רגע שמתי כפפה ואני עכשיו עומד מול זה,
אני לא רוצה שיגע בו שום דבר אחר,
אני עכשיו,
שיש מערבבים,
שם כפפה,
מרגע זה,
אני נוגע רק בכלים של אפיית המצה,
לא נוגע בשום דבר אחר,
לא מכנסיים,
לא בשום דבר אחר,
אתה צריך משהו,
דבר עם אחד החבר'ה שהם עוברים בזה,
הוא יוציא לך את הטלפון,
הוא יוציא לך את המשקפיים,
הוא יוציא לך משהו,
לא נוגעים בשום דבר,
בסדר?
נדבר על זה גם בהמשך.
ט'.
היות והקמח אינו נשרף בתנור בזמן האפייה,
יש חשש גדול שמא ייגע,
קמח בבצק ולא יאפה,
וכשיעביד בפסח את המצה,
במשקה עלולים פירורי הקמח של המצה להחמיץ.
שימו לב, זה נקרא המושג שרויה.
מה זה שרויה?
מצה שרויה?
שיש כאלה דברים שמקפידים בזה,
חוששים שיש לנו קמח שנשאר על המצה,
ואם אתה עכשיו שם את זה בתוך המרק,
מה יקרה?
יכול להחמיץ אבל בואו נראה,
לכן יש למדוד את הקמח בחדר הנפרד מחדר העיסה והאפייה
והעובד ייזהר שלא יתקרב אל הבצק אלא אם
כן ניקה עצמו היטב היטב כך שבור
לחלוטין שנשאר בידיו ובגדיו אף גרגר קמח
בגלל זה יש מי שנמצא במקום
של התנור מכאן והלאה אנחנו מפרידים אותו
בשום צורה שהוא לא נשאר עם הקמח
המצות לא נוגע בהם שום קמח מהרגע שהם עברו את האפייה עושים
את המקום סטרילי על שולחן אחרי זה אנחנו נגיע לסוף היום
נעשה פשוט חילוק כמו שתראו כאן ונחלק את זה לכל מי שהיה
בשמחה שכל אחד יהיה לו
מצת מצווה שהוא עשה את זה בעצמו.
בעצמו,
אנחנו יודעים מה זה לכל דבר שאדם
עמל עליו בעצמו והוא הזיע עליו
איזו הגשה אחרת לגמרי.
ותדע לך חשוב,
נחזור על זה כל היום הזה,
וכל היום חמישי,
טוב למה הוא עבד איתה?
לשם מצת?
מצווה! לשם מצת?
מצווה! לשם מצת?
מצווה! כל הזמן אנחנו נגדיר את זה, למה?
כי הכוונה החשיבה שאנחנו עושים זה כגון קורבן פסח.
וקורבנות צריכים מחשבה,
ואנחנו בכל העשייה של אפיית המצות מתחילתה,
ברגע שהמים נוגעים בקמח,
מתחיל הזמן של המדידה.
18 דקות, הוא צריך להגיע עד
איפה?
ברגע שהגיעו מים בקמח, לאיפה?
לתנור.
שימו לב,
כל התחנות הוא צריך לעבור,
נגעת במים,
הסטופר מתחיל לעבוד.
הוא צריך לעבור את כל המחלקות ולהגיע עד התנור.
לא הגעת עד התנור?
בסדר,
אז לוקחים את הבצק הזה,
אנחנו מוצאים אותו בחוץ,
ולא מכניסים אותו.
אבל, מחכים שה...
בתוך הסיום שלנו,
הרגע שנכנס לתנור,
פה,
אפשר להגיד,
בדקה הראשונה שנכנס לתנור,
הוא עדיין יכול...
ברגע שנכנס לתנור אין בעיה.
אין בעיה, ברגע שנכנס לתנור אין לנו בעיה.
מה שכן,
ואני אסביר גם למה,
מה שכן זה,
יש כאלה אומרים שבגלל שהוא לוש אותו כל הזמן,
אז תגיד למה אכפת לי, אני אלש אותו, הוא לא יחמיץ.
אבל אנחנו בעצם מסבירים בזה כאן במכון העיר,
שאנחנו רוצים להגיע מרגע שנגיע הקמח במים,
אנחנו לא מחכים ללישה,
אנחנו מה שהגיע עד התנור,
תופס מה שלא הגיע עד התנור,
אנחנו בזה עוצרים,
אם ממשיך ללוש אותו,
בסדר?
וברגע שזה הגיע לתנור,
מבחינתנו זה נגמר,
אין בעיה,
אפילו גם בשנייה האחרונה,
בסדר?
אבל תראו שכל מה שאנחנו עושים, מה זה זה?
איך זה נקרא?
רדלר, בסדר?
איזה חורים,
בואו נסביר איך עושים את הפעולה הזאתי.
למה אני צריך את זה?
רדלר, זה השם המסחרי של זה.
יש בזה חורים, למה אני צריך לתת חורים במצה?
למה?
שמה?
שבעצם האש תגיע לכל מקום.
אם האש לא מגיעה לכל מקום, איך זה מגיע לכל מקום?
כשיש לי חורים במצה.
אם החורים האלה,
אם אין לי מספיק חורים טובים,
וזה מי שעושה ברדלר,
אם הוא עושה חורים טובים,
מה יקרה למצה?
היא תתנפח.
ואם היא תתנפח, אז המצה הזאת היא לא כשרה.
בסדר?
אנחנו רוצים בגלל זה,
הנושא של הרדלר,
אנחנו רוצים בבצק,
אנחנו רוצים את החורים שהאש תגיע לכל מקום,
ואז המצה נאפית כמו שצריך,
ואז היא בעצם נאפת כמו שצריך,
ואין בזה שום בעיה של חימוץ.
עכשיו ברורה אומר מהקמח שימו לב בסימן תפנתית
סיב קטן ממהי מהקמח לכן אותו המודד קמח
לא יקרב אל העיסות עד שינקם על
בושה ואומר משנה ברורה מן הקמח לידיים
ידיו תחילה וכן צריך להיזהר שהמודד הקמח לא ייתן מים מתוך העריבה
כי נדבק רטיבת המים על ידיו.
וכן נותן מים לא יהיה מודד לקמח,
אלא שימו לב מה הוא משמע בברורה,
וזה הכלל שיהיה לנו בשיעור הזה.
כל אחד יהיה על מה?
משמרתו.
עכשיו תקשיבו טוב.
כשאנחנו נתחיל לעבוד,
ויהיה כאן התלהבות,
ויצעקו אחד על השני
ויש לחץ,
ויש שתי דקות אחרונות,
רוצים לעזור.
כי יש תחנה אחת שאין בה אנשים,
ואחד אומר,
שמע,
טוב,
אני אכנס עכשיו לתחנה הזאת,
כי אין שם אנשים.
לא.
בסדר?
אני עכשיו נמצא במים,
אני נמצא עכשיו בקמח,
אני נמצא עכשיו בלישה,
אני לא רץ לתנור.
נכון,
יש שם איזה לחץ,
יש פה איזה יותר לחץ בזה,
אנחנו לא עוברים,
מי שהתחיל עכשיו במשמרת הזאתי,
ב-18 דקות האלה,
בתחנה הזאתי,
הוא מסיים אותה,
הוא רוצה לעבור לתחנה הבאה,
לתחנה אחרת,
הוא יבקש אישור,
אנחנו נעביר אותו לתחנה חדשה,
בסדר?
אבל אנחנו נשארים, גם כשיש לחץ,
לא עוברים תחנות.
למה?
כמו שאומרים במשנה ברורה,
כל אחד יהיה על מה?
משמרתו בסדר יש לנו כמה תחנות זה קמח
מי שיקח את הקמח הוא יפתח את הקמח
ויניח אותו על גבי הקערה ואחד אחר יביא מים וברגע
האם זה כל מים אפשר?
אפשר לקחת כל מים?
מה כל מים אפשר?
לא איזה מים צריך?
מים שמה?
שלנו מה זה לנו?
שלנו?
שלי?
לא, אז מה זה מים שלנו?
בואו נדבר על זה עכשיו,
היום,
מי שיוצא יבוא איתי,
היום אנחנו נלך לשאוב במעיין,
בין השמשות,
אני מדבר על זה.
זה נקרא מים שעבר עליהם לילה, בסדר?
בואו נראה.
אסור לקחת מים ישר מהברז,
אלא מים שעבר עליהם לילה.
רק זהו מים שלנו,
עבר עליהם לילה,
הם הצטננו,
עבר עליהם לילה,
ורק איתם אפשר להשתמש באפיית המצות.
אי אפשר,
זה דבר הזה,
כי זה,
לא עושים את זה,
רק בטורת חרדל,
לא עושים עם מקרר,
רוב הפסקים כותבים שם,
לא עושים את זה עם מקרר,
יגיד,
שמע,
זה קר,
לא,
אחרים אמרו,
אדם צריך מקום מוצל ויעבור עליו לילה.
כן,
כן,
יש איזה המון דברים מוכנים בבית,
אנחנו נדבר על זה גם בהמשך,
ואנחנו לא יכולים,
שמע,
אם ככה,
אז נשים את זה במקפיא,
לא,
בסדר?
אפיית המצות תעשה אך ורק מים שלנו, מה זה רעיון?
ראשון לינה.
כלומר שעמדו לילה שלם עד שיתקררו.
אז אני חייב שיהיה מצב.
עכשיו יש שאלה אם אפשר לעשות מים מהברז או מים מנביאות.
אפשר לקחת מים מהברז ולהשאיר אותם לילה שלם לפני ולהשתמש באפיית מצות.
אנחנו נעשה את זה כמו שצריך,
אנחנו קופצים פה למעיין,
ממלאים כאן שתי ג'ריקנים,
מי שיוצא יכול לבוא איתי היום.
ועושים את זה בין השמשות,
כמו שכתוב בפוסקים,
בפי הקבלה,
בין השמשות זה הזמן שבו המעיין הוא הזמן הקר ביותר של המעיין,
שהוא בין השמשות,
כאילו בין השקיעה לבין הצאת הכוכבים,
מי שיוצא יבוא איתנו,
אנחנו נצלם כאן לכל החבר'ה.
ואנחנו מבינים שאם מישהו רוצה יבוא יראה את זה,
כל האדמורים רצים,
זה בדיוק קרוב השעה,
שבע עשרה דקות,
כותבים כל האדמורים רצים,
הג'יריקנים שם מתמלאים כזה,
כל אחד מנסה להיכנס,
זה מאוד יפה מחזה,
מאוד יפה לראות את זה,
שואבים את המים האלה,
וכבר בשיבת המים אתה מכניס את המחשבה של מה?
לשם מצווה?
מצווה.
לשם מצוות מצה.
אנחנו עושים את זה בסרט,
יש מעיין בסרט אנחנו עושים את זה.
אבל אפשר ללכת כל מקום,
את הליפתא,
יש כל מקומות שבאים.
אז אנחנו נראה שאנחנו צריכים לשים אותו במקום צונן אחרי זה,
מקום סגור,
אנחנו נגיד את זה אחרי זה,
לא,
אי אפשר לשים אותו ככה סתם מול שמש,
ברור שכן,
ברור שעשו,
נכון.
מוטל ככה את המים מעבר לצורך מים שלנו,
ויש מחמירים לשאוב דווקא במעיין,
או נהר וכדומה וכך נוהגים.
זמן השאיבה לשאוב את המים בשקיעה,
יש להקל לכתחילה לשאוב זמן אחר,
ובין הספרדים,
גם מי שרוצה לקחת מהברז,
הוא צריך לעשות זה לילה לפני,
בסדר?
יש להקל לשאוב בעוד יום,
בדיעבד,
אם שאב זמן רב לפני השקיעה,
יכול להשתמש במים,
אם שאב אחרי השקיעה,
לפני חצות לילה,
יכול בדיעבד להשתמש במים למחרת,
בתנאי שיעברו,
שימו לב בהלכה,
אנשים לא יודעים את זה,
זה חשוב מאוד.
12 שעות משעת שאיבה,
זאת אומרת,
אתה לא יכול לקחת את המים עכשיו מהברז,
נגמר לך המים,
נגמרה
בסדר?
אלא אם כן, יש לך מים שמוכנים כבר לפני, ביד לפני.
יכול להיות שפעם אחת,
אחת לכמה ימים,
יודה שאיבה,
צריכה להיות לשם מצות מצווה,
היא אומרת בזמן שאיבה,
לשם מצות מצווה.
מה עושים בזמן שאיבה?
עושים איזה בגד נקי, בגלל שמגיע,
מגיע מה...
זה שם,
אם לא יש כאן איזה חשש שיש כאן איזה חמץ או משהו,
עושים כאן בגד נקי,
ואז מנקים אותו מכל
פירור.
בכבוד יעקב.
לאחר שאיבה כבר התחילה עם המצווה,
הוא מביא לנו כבר כל מיני מצרכים למצווה הזאת.
לאחר שאיבה,
יניח את המים בחדר קריר,
שאלת,
מקום שהשמש לא תזרח עליהם,
אסור לשים אותם בחוץ,
ולא מקום זה,
אלא מקום קריר,
כדי שלא יתחמץ,
ואם צריך להוביל את המים במהלך היום,
יובילם מכוסים מכל צדדיהם,
כדי שלא דיווקע בהם השמש.
אנחנו מבינים כאן שהמים שלנו צריכים להיות מים,
מקומות שלא יהיו בהם שמש.
ואם הוא רוצה לפעול ביום ראשון,
צריך לשאוב ביום חמישי,
אם שכח,
יכול לשאוב בדיעבד גם ביום שישי,
לפני שמקבל עליו שבת.
זה מה, אנחנו בעצם נשאב אותם היום.
אם אין המים שלנו,
לא יפה,
לא יפה גם הוא,
נראה לך,
המים נגמר.
שראה,
בימינו יוצאים מצות רבות,
יוצאים בהם די חובה,
ואולם אם עירב בטעות מים שלנו,
המצות הללו מותרות,
החלל לסדר,
ייקח מצות אחרות,
אנחנו צריכים מים שהכנו אותם מבעוד מועד,
לילה לפני.
אם רואה,
זה מה שאנחנו נעשה גם פה,
בדרך כלל אני מקווה שיהיה לנו מספיק מים,
אם רואה שהולכים לגמור המים שלנו,
יכול לערב מים רגילים,
כך שהמים שלנו יהיו רוב המים,
בתלות המים אנחנו ניקח שישיית מים של עין גדי,
אם אנחנו נראה שיגמרו המים,
אפשר להוסיף טיפה מים של עין גדי,
אבל בעיקרון,
מכתחילה,
אנחנו נותנים לנו מספיק מים שאובים מהמעיין,
כן.
ישר מהברז?
אז זה הבעיה של השאיבה,
צריך לפחות שיהיה לילה לפני.
אז אם לא,
אז בסדר,
אפשר,
זה בדיעבד,
זה בדיעבד,
בוא נעשה את זה בכתחילה.
ואם יש לך,
הידור ביותר זה מים שעבר עליהם לילה,
בסדר?
ואני כבר בין השמשות.
בין השמשות, זה עוד יותר, כן.
בין השמשות, זה עדיף בין השמשות, זה בכתחילה.
גם כשאתה פותח את הברז, זה בין השמשות.
אבל יש איזה שאפשר לעשות,
אנחנו נשאיר את זה שלוש פעמים,
למלא את המים,
ואז ככה נוסיף עוד מים.
כן, כן, כן, כן.
עם זה, זה אין בעיה, אבל זה לא מימי הברז.
זה מים שבעצם, נגיד, מה זה, שישיית מים
בסדר?
כן, כן, כן, כן, הם מכינים, אבל מכינים מכלים.
אתה רואה שם מכלים,
שנגיד באים לך לכל מצות יהודה,
מצות זה,
אתה רואה שם מכלים של איזה 40 קוב,
50 קוב שם,
אתה רואה שם מים שממלאים אותם בלילה,
ואז הם משתמשים אליהם מחרת.
נכון, הלך.
כתחילה אסור לשווק אותם ככה,
זה עבד,
אסור לשווק,
לא לשווק אותם,
אתה רוצה מצות,
אתה יכול לכתוב מודעה,
זה לא מודעה.
זה בעיה, נכון?
ברוך אתה אדוני, אלוהים יכולים שקונן דורו.
אני רק אגיד לכם,
יש אחד שהלך לשליחות,
הוא היה בשיעורים פה,
הוא היה באפיית מצות,
והוא עכשיו עושה את זה בשליחות במקום מסוים,
הוא כבר יודע איך עושים,
והנחיתי אותו.
ומי שפה בשיעור הוא כאן וגם יהיה באפיית מצות ביום חמישי,
גם אחרי זה הוא יסתבך במקום איזה בנפאל או באיזשהו מקום,
אני מבטיח לך שהוא ידע לעשות מצות ולצאת ידי חובה,
בסדר?
אז מי שנמצא פה ידי חובה,
מי שיהיה פה בשיעור כאן וגם יהיה באפיית מצות,
אז גם הוא יהיה זרוק באיזשהו מקום,
הוא ילמד מכאן איך אפשר לצאת ידי
מצות מצווה ולא להתקע במצות בפסח,
בסדר?
טוב בואו נראה.
זמן האפייה, הגענו לזמן האפייה.
כמה זמן האפייה?
כמה?
שמונה עשרה דקות,
אז מה אמרנו ביותר לפי המצווה,
מצווה,
אנחנו נהיה לנו גם סטופר ויהיה לנו גם כן,
אני מקווה שתביאו כאן איזה שעון גדול,
שמונה עשרה דקות,
ננסה להעמיד כאן מסך שיש שמה,
יש שמונה עשרה דקות,
שכן זהו זמן הקרבת קורבן פסח,
כן,
קודם כל זמן האפייה זה אחרי חצות,
וזה, מתי עושים את זה בפועל?
הרי מצות מצווה זה כן קורבן פסח,
אין לנו בית מקדש.
ואנחנו רוצים גם,
וגם רק בבית ביהודה,
אין לנו,
אנחנו לא עושים קורבן פסח,
למה?
מיליון דולר,
שעת מיליון דולר,
אין לנו,
אפשר,
הותרה טומאה בציבור,
אפשר היום לעשות,
איך קורבן פסח.
למה לא מקריבים,
כמו שאמר רב שמואל אליהו,
בגצים וכל זה,
אבל אפשר להלכה קורבן פסח.
אין לנו קורבן פסח, מה עושים?
לוקחים את המצה, מצת מצווה, שהיא כנגד קורבן פסח.
מתי עושים קורבן פסח?
קורבן של השחר, קורבן של בין הארבעים.
וכל העם בדרך כלל, כל הקורבנות היו ביניהם.
בזמן קורבן פסח, מה היו עושים?
קורבן פסח בין הארבעים, ואחריו,
התחילו, אחרי חצות היום,
מה עושים?
כל קורבן פסח.
ככה היו עושים,
מי שיראה קורבנות של קורבן פסח ברמב״ם,
מי התחיל אחרי הקורבן תמיד שבין הארבעים,
שעשו אותו מוקדם,
התחילו את אפיית המצות.
היו לוקחים, ממנים אחד שיבוא,
וממנים אותו לאפיית המצות,
וככה בעצם היו עוסקים באפייה.
כזו קורבן פסח,
אולם בדיעבד,
אפשר לאפות אפילו בזמן רב קורבן קורבן פסח,
השנה אין לנו אפשרות כי זה שבת.
כשהיה בית מקדש, שימו לב,
היו מקריבים קורבן פסח בשבת.
כמו שהרמב״ם כותב, ונשארים בהר הבית.
זאת אומרת, כשהיה בית מקדש,
אז היו עושים את זה גם בהר הבית,
זאת אומרת,
היה קורבן פסח.
כן, לא נשארים שם בהר הבית וכן הלאה.
בגלל שנאפה לשם מצוותה,
יש נוהגים שלא לאפות ביום פסח,
משום שזה זמן חימוץ.
אז שימו לב, מה הבעיה בערב פסח?
ערב פסח כבר זה זמן שאי אפשר להשתמש בחמץ,
ואם נשאר לך חבצק,
אז זה חמץ.
עכשיו שיש לנו חבצק, מה אנחנו עושים?
נקים את זה וזהו,
אבל כשנשאר לך חבצק,
אז מה צריך לעשות?
לשרוף אותו.
אז ערב פסח זה יותר מסוכן,
צריך להיות יותר סטרילי,
אסור שישאר בכלל אחרי הפייה שום דבר,
זה הרבה יותר חמור,
בגלל זה צריך להיזהר מזה.
טוב.
אופים בערב פסח זה סוגיה שמי שיוצא בייעוט,
ביום טוב כל המועד לא אופים מצות,
בואו נעבור למקום האפייה.
עמוד שלוש, ייעוט וחום ממהר את החימוץ, הבצק,
יש ללוש את הבצק על כל השלבים השונים במקום קריר שאינו חם.
כן.
לא
איסור חתים אין אין,
בימינו יש לנו הכל,
בזמנים היו עושים גם בכל המועד.
אבל בעיקרון,
בכל המועד,
יש לך זמן שאתה,
יש לך איסור חמץ,
ואז אתה צריך להיזהר שלא יישאר לך שום דבר בכלים,
שום דבר אחר,
זה יותר מסובך,
אתה צריך הרבה יותר,
ויש כאלה שעשו את זה,
כשאופים בכל המועד.
צריך לגמור את הכל,
לגמור את הנקנות לפני שבעצם,
15 דקות בעצם,
כן.
או מה שנשאר, לשרוף את זה ישר.
טוב,
אין ללוש ביום תחת כיפת השמיים,
מקום האפייה,
מה אמרנו?
שימו לב,
פעם ראיתי איזה אחד תמונה שולח לי,
עשינו את זה בגינה.
מה בגינה?
עושים את זה בגינה, והתנור בחוץ.
ואני רואה אותו בפרגולה שמה,
עם הגינה,
והם לשים,
והוא מוציא את התנור.
שימו לו, תשמע, סוללו שמה, מה קורה לך?
לא עושים תחת כיפת השמיים.
אה,
לא,
נראה לי הכי טוב בגינה,
וזה,
ואת התנור בחוץ.
לא ללוש תחת כיפת השמיים,
בצק שהוא ניגע תחת כיפת השמיים,
הוא לא בעצם,
מכשירים אותו למצת מצווה.
ולא את חלונות שקרני שמש שעולים לחדור
בתוכם מי שיוצא ולכן מאה שערים
שם שירת את האפיית מצות הם סוגרים
שם את כל החלונות בכל מיני קרטונים
לכן האופים במשך היום יש להם לכסות
את כל החלונות בחדר העריכה אנחנו
עושים את זה במינוס שתיים למטה תנור אפייה
פולט חום רב על כן יש להתרחק
ממנו עד למקום שחומו אינו מוגש בו
כלל אנחנו מוצאים את התנור החוצה
ואם התנור גדול מאוד,
לא יניחו את התנור בחדר בולשים ועורכים את הבצק,
אלא יניחו בחדר אחר,
כי אנחנו רוצים להפריד ממקום הלישה,
מקום הבצק,
למקום האפייה.
למה?
כי זו תחנה אחרת,
שם יש את מרכז החום,
ואנחנו רוצים במקום הלישה,
שיהיה מה?
שיש שם קור,
כמה שיותר קור,
הידיים יהיו פחות קרות,
אנחנו נעשה את הדברים בזה,
במקום הנושאים האלה.
כן.
וכל הדברים האלה זה דינים של כאילו מצה שמורה וכאילו הידור?
זה עיקר הדין, עיקרון.
מצה שמורה, אמרנו, זה כבר קמח,
הוא כבר משעת הקצירה.
כל מצה גם הכי תסיסית, אסור ש...
כל מצה.
אמרנו,
מצה שמורה,
זה מצה שהיא כבר בזמן הקצירה שלה,
זה ההבדל בין ה...
זה.
המצות יותר רגילות,
כל זה,
יש כאלה שמביאות מקמח רגיל.
אבל מצה שמורה זה מצה שבעצם היא באה
מליין שכבר קצרו אותה שעדיין היא ירוקה,
זה נקרא מצות שמורות,
בסדר?
יש קצירה.
חייב היום שלנו, חייב, חייב, חייב, כן.
הלאה.
הוא אומר שולחן ערוך,
שימו לב,
אין,
זה שולחן ערוך סימן תף ונוטה צעיפה,
לביא איתך תמיד את המאזב,
את השולחן ערוך,
כל...
מה?
את
הקמח שזה אנחנו קונים, מה זה קונים אותו?
שבעצם כבר שמרו עליו מרגע הקצירה, מה זה שמורה?
שמורה משעת הקצירה,
מהשדה כבר עצמו,
אנחנו בעצם מיידים את הקמח הזה רק למה?
רק למצת מצווה וכבר עוברים את כל תהליך של השמירה.
מצות אחרות שמלא כאלה,
הם לוקחים קמח ואיתו מתחילים את התהליך.
יש, כן, קמח מצה.
קמח מצה זה,
שימו לב,
קמח מצה שאנחנו מכירים בימינו,
זה יש קמח מצה שהוא לוקחים מצות ותוכנים אותם,
אחרי שנעשה מצה,
ויש קמח שממש,
שהוא נועד רק לשם
מצה, שהוא עבר תהליך של שמירה,
מקום מוגדר,
לא יחשפו אותו לשמש,
שם אותו במקום בלי חלונות,
במשך כל הזמן של השימור,
בסדר?
טוב, בואו נראה הלאה.
אומר השולחן ערוך,
אין לשים במקום השמש,
ביום המעונן אסור לצאת חמה כל האוויר הרקיע.
אומר את השולחן ערוך,
משום יומא דאיבה כולה שימשה.
אומרת הגמרא גם יום שהוא מעונן,
תגיד מה, יום מעונן, לא רואה שמש בכלל.
יש לי יום גשום, בוא נעשה אפיית מצות בחוץ.
אומרת הגמרא כולה שמשא.
למה?
כי מה יקרה יכול לקרות,
שנייה אחת יצא השמש והכל ייפסל.
אומר הרמה,
ההגעה,
וכן העושה ייזהר מללוש נגד החלון הפתוח,
אפילו אין שם שמש,
שמא יהיה מעונן ולפתע,
וכן שיזהר מלהוליך המצות לתנור,
שימו לב זו נקודה מאוד חשובה,
תחת הרקיע המגולה.
וכן המים או הקמח,
ושימו לב אנחנו בעצם מה שיקרה בתחנות,
יהיה חבר'ה שילושו,
בואו נסביר את הלישה
ובלישה עצמה אנחנו נעביר את זה אחרי הרידוד למקלות
במקלות עצמם להיזהר לא סתם להוציא את זה החוצה לכיוון של
התנור למה כי אני רוצה ברגע שאני מעביר את זה מהתחנה
של המקלות זה חייב להיכנס לאיפה לתוך התנור למה? אם אני אשים
את זה בחוץ והתנור עכשיו חם זה יכול באותו זמן להחמיץ
הניקיון,
שימו לב,
שלב מאוד חשוב,
אנחנו עושים כל נגלה,
כמה זה כל נגלה אמרנו?
18 דקות.
אנחנו רוצים לעשות כמה נגלות,
אנחנו רוצים שכל אחד יזכה ביום הזה,
לקבל מצות הביתה,
לשם יציאת מצווה,
יהיה לו לסדר,
בגלל זה אנחנו רוצים גם שיהיה לנו תפוקה,
אז מה גורם לנו תמיד כל שנה,
יש לנו את הבעיה הזאתי,
מה זה?
זה הניקיון,
נגמור את הניקיון,
נקות הכל,
ושוב להתחיל את הנגלה הבאה,
הניקיון זה מאוד חשוב,
בסדר?
מה חשוב בניקיון באופן כללי אחרי האפייה,
גם לפני האפייה,
מה זה חשוב?
שימו לב.
אנחנו קוראים לזה שלב חשוב ביותר,
שישנו באפייה שכן עלולים להישאר פירורים מעישה אחת לשנייה,
בזמן שמנקה יכוון לקיים מצוות עשה של שמרתם את המצות.
אני קודם צריך להיות יסודי עד שלא יישאר אף פירור,
ינגב היטב את כל הכלים.
את הידיים,
שימו לב,
בדרך כלל שמי שהתעסק בלישה,
בשערות,
אנחנו נראה קצת פירורים של,
מהקמח,
שנדבקים.
אז כל מי שאנחנו מתחילים את האפיית מצות,
אנחנו קודם כל יהיו רבנים,
שיהיו,
כל הרבנים שיהיו איתנו,
הם מראים לכם את הידיים,
מישהו מתעסק בלישה,
יראה את הידיים לרב,
ישיג כפפות,
ויגיע לעמדה שלו,
יקבל,
כל אחד מקבל מי שבעמדה של הלישה,
יקבל מארוך,
יקבל קרדום,
יקבל כל מיני כלים,
אבל לפני שהוא נכנס לתחנה,
הוא מראה את הידיים לרב,
הוא מקבל כפפות, סינר, ועומד לעמדה שלו.
הניקיון כמובן חשוב, למה?
כי נעבור משלב בשלב,
אם איך בבגדים תפס חמץ,
איזה בצק שבין תוך המנגה הראשונה,
אנחנו צריכים להיזהר שלא יישאר לנו שום דבר אחר.
כל פיפס.
תודה רבה.
אז בואו נראה.
הכי חשוב בניקיון הוא,
אמרנו,
אחר שמנקים בג' עכשיו,
תייבשו את הידיים,
יש לבדוק היטב אחר כך,
שהניקיון היה מספיק,
הלאה.
יש לנקות היטב ד'
בכל כלי שמשתמשים בו, בכל שמונה עשרה דקות.
ושימו לב, וזו נקודה מאוד חשובה גם כנסים בו,
כל העוסקים.
הנקודה החשובה,
להשתמש רק בכלים שניתן לנקותם היטב,
והכן יש להקפיד להשתמש בכלים בלא חריצים,
לפי שלא ניתן לנקותם כלל.
שימו לב, אנחנו, מה שנעשה, אני אביא לכם עמדות.
מה העמדות?
יהיה לכם טס מתכת, מאלומיניום שהוא נקי.
בסדר?
לא לתת מכות
עם המערוך שמתלהבים,
חבר'ה מתלהבים,
מתחילים לתת מכות על הטס המתכת,
זה עושה לנו חריצים,
וזה פוסל לנו את העמדה,
את העמדה הזאתי,
בסדר?
ועכשיו מתלהבים,
חבר'ה מתלהבים,
יאללה,
קדימה,
הנה,
ועושים ככה עם הזה.
אז למה אנחנו נזהר עם הדברים האלה?
כל הרעיון שבעצם,
זה חומר שיצרנו אותו אצל אבא שלי במפעל.
זה חומר עם אלומיניום תעשייתי,
תעופתי,
ושימו לב בו הוא מאוד נקי,
אין בו שום חריצים,
למה?
בשביל לידבק בהם שום דבר של חמץ,
יש כאלה שקוראים לזה נירוסטה,
זה מאלומיניום, כן.
שמה זה?
לא, בחמץ חמץ, חמור ממה?
בכלשהו.
זה לא כמו שדבר שנקרא,
בשר וחלב,
נשפך לי טיפה חלב לתוך סיר בשר,
מה אני יכול להגיד?
הייתי בנס קפה עכשיו, באתי לחמין,
והוא פק, נשפך לתוך החמין, קצת נס קפה.
הלך החמין?
הלך או לא הלך,
וואי הלך,
לא,
תירגעו,
לא הלך,
אם יש לנו פי שישים מהחלב,
מהחלב,
יש בסיר פי שישים,
אז זה בטל,
אבל חמץ לא,
חמץ בכלשהו,
גם נפל לי טיפונת
של חמץ לתוך סיר ענק,
הכל חמץ בחייתנו,
בסדר,
כי בפסח חמץ בכלשהו,
בגלל זה אנחנו זהירים בכל חריץ קטן שנשאר פה.
יש דבר שנקרא ערב פסח,
במוצרים שנקראים ערב פסח,
אתה רואה נגיד מעדנים,
כאלה ואחרים שכתובים ערב פסח,
מה זה ערב פסח?
שאני בעצם אומר שאם זה היה בערב פסח זה בטל.
למה?
אני אומר הערב פסח,
אם היה לי שם חמץ,
אז ערב פסח זה בטל,
ואז אני דן לפוסקים שאומרים שזה לא חוזר בנאור.
כן,
אתה רואה ברוב המוצרים,
אתה רואה כתוב ערב הפסח,
בסדר?
זה העין, עין, זה.
לא,
מצות לא ככה,
מצות אנחנו זהירים בזה,
זהירים בזה יותר,
כי הקמח זה מצה,
אנחנו זהירים בזה יותר.
כי שם זה רק תערובות,
בתערובות אני יכול לדון בנושא הזה,
כאן זה ממש חמץ גופה,
בסדר?
טוב.
כל עוסקים בבצק,
שימו לב,
ציפורני ידיים,
תחילת העבודה,
לפני חמישי,
שימו לב,
ציפורניים לא להוריד,
למה?
מה שיקרה, בפועל, עושים כפפות לטקס,
שהן קשורות לפסח,
שימו לב,
בדרך כלל כפפות לטקס רגילות,
יש להן קמח.
כי הם רוצים,
הקמח עוזר להם להפריד את הכפפה,
זה כפפות שקיימות היום,
שמיוחדות,
שקשורות לפסח,
שהן יוצרו מיוחד,
בלי ששמו בהן קמח,
בסדר?
כפפות לטקס שהן קשורות לפסח,
ומה חשוב מאוד,
שלגזוז את הציפורניים
שיש עיסוק בלישה,
בכל הדברים,
למה?
כי בעצם,
בסוף זה יקרע,
ציפורניים גדולות,
זה יקרע את הכפפה,
ואז זה יתחיל לגעת בבצק.
טוב.
כן,
בעיקרון אנחנו עושים,
אין בעיה שנשאר,
בציפורניים יישאר חמץ,
וזה בעצם פותר את הבעיה לכולם.
טוב, אנחנו בסעיף, שימו לב, סעיף ח,
רדלרים.
רדלרים הם חוררים,
לנקות היטב,
חד פעמיים,
מה?
אנחנו עכשיו בחטא.
באופן מיוחד,
לנקות היטב,
ניתן לנקותם,
כי אין הרבה זמן.
וכותב בעזרת מברשת פלדה חזקה,
זה רדלר,
אנחנו משתמשים בו פעם אחת,
ואחרי זה מעבירים חדש כל פעם, זה הרדלר.
עכשיו שימו לב, הרדלר
שמועדים הכי הרבה,
מי שרוצה עם הרדלר,
שמועדים הכי הרבה זהו.
כן, זהה,
אמרנו שזה מנקט כל האבק של החיים,
מי שרוצה את העסק ברדלר,
אז זה עבודה יותר קשה,
בסדר?
למה?
כי אם דרוש ממנו לעבוד קשה,
להכניס את החורים טוב,
אז הוא צריך לתפוס את הבצק,
שימו לב איך נעשה עם הרדלר.
זה הרדלר,
הצורת העבודה שאנחנו נקבל את המצה,
אני שם אותה על גבי השולחן לעמדה
שלי ואני מתחיל לתפוס אותה מאמצע המצה
אמצע המצה, החוצה,
אנחנו נראה את זה אחרי זה בתחנות,
עכשיו העבודה הזאת כי צריך להפעיל כאן כוח,
למה כוח?
כי אני רוצה שהחור הזה ייתפס טוב במצה,
כי אם אין לי חור טוב,
בסוף המצה מתנפחת,
נראה לכם גם כן בהמשך שיראו שהחורים טובים,
המצה התנפחה וחבל על המצה,
אז בגלל זה אנחנו צריכים מי שעובד ברדלר,
יהיה לחץ,
יש לנו הרבה לשים,
יהיה כמה רדלרים,
הרדלרים הם חבר'ה שעובדים קשה,
זה חבר'ה שבאים ככה,
מקבלים את המצה ומתחילים.
אם יורד לך לתפוס את הזה,
תפוס את זה חזק,
בדרך כלל אם המצה היא לא מספיק טובה,
המצה מתקפלת לו,
או תסדר את זה עוד פעם,
אז זה הרדלר.
הצורת העבודה,
מי שיהיה עם הרדלר,
אנחנו ננחה אותו,
איך עושים את זה נכון,
כי החורים זה בסוף התחנה האחרונה,
שהיא עוזרת למצה,
שהיא לא תתנפח,
וזה בעצם נקודה חשובה.
הלאה.
כן.
בדיוק,
אם יש לנו מצה בדרך כלל שמצה
שהיא לא מספיק לשה טוב,
אז היא דבק כזה,
ודבק כזה היא לא מספיק טובה,
היא לא לשה טוב,
ואז אתה שם את הרדלר,
מה שקורה,
אז החורים,
בגלל שהמצה,
נקרא לזה הלישה,
הבצק הזה,
הוא לא מספיק לשה טוב,
אז הוא נדבק,
וזה בעצם נראה לו טוב.
אנחנו ברגע שנעלה שטאנד טוב כמו שצריך,
זה יגיע לתחת של הרדדל והכל יהיה מצוין.
טוב,
סעיף י', סעיף הכי חשוב שימו לב, אם נפל כלי
על הרצפה,
מה עושים?
זה יקרה מלא,
אנשים עושים ככה,
עושים ככה את הזה,
ופתאום הם רצים עם אותה עיסה שיש להם או איזה בצק,
ואיתו רצים את זה למכונה,
פתאום אנחנו שומעים את זה,
מה קורה?
שומעים את הדבר הזה?
מה יקרה?
לא מחזירים את זה לאיפה?
לשולחן.
ברגע שנפל לי כל כלי רדדל,
זה ייפול הרבה,
כי יש שם לחץ גדול,
ייפול.
ברגע שזה נפל,
זה הולך לעמדת שטיפה,
וזה יחזור בנגלה הבאה.
בסדר?
הלאה.
הבחור,
אותו בחור יכול מה לעשות,
יכול לקחת אחד הדבר שנקי,
מיובש,
ולהמשיך עם משהו אחר,
אבל לא עם אותו כלי שנפל לרצפה,
כי הרצפה היא מלאה בחמץ,
בסדר?
כי מהנגלות הקודמות.
אומר השולחן ערוך,
שימו לב בעמוד שב למטה,
בואו נראה,
שנייה,
איפה הגענו?
כן, עמוד ארבע, עלישה,
העיבוד והעריכה.
עכשיו נגיע על עלישה.
שימו לב,
אנחנו,
על הלישה,
אין ללוש שיעור גדול משיעור העיסה בהפרשת חלה.
אנחנו ניקח מצות בצורה מדודה.
זה בעצם היה העיסה.
למה?
כי אם אנחנו לוקחים עיסה גדולה מדי,
העיסה גדולה מדי,
עלישה שלה היא יותר קשה,
ואז אפשר להגיע למצב שבו הבצק הזה יכול להחמיץ.
אני חושב שבשביל עיסה גדולה,
שיחלה,
עלה שלול,
עלה שחלק ממנה,
ושימו לב,
זה קורה,
כי בעצם מה קורה,
יש חבר'ה שבתחנות יהיה כאן הרבה לחץ,
והוא כבר גמר את הלישה,
והוא לוקח את הלישה,
הוא לוקח את הבצק הגדול הזה,
והוא אומר,
מי רוצה בצק?
מי שכבר היה פעם שעברה,
מי רוצה לבצק,
מי רוצה לבצק,
ואז מה קורה?
החבר'ה עדיין לא פנויים,
והוא עם עיסה גדולה,
ובגלל זה צריך לשים לב שכל דבר,
אנחנו מתחילים,
לא עוברים תחנה,
עד שנראה שהתחנה הבאה היא משוחררת.
בסדר?
זה מאוד חשוב, שימו לב.
מי שלש עם הזה, אתה ממשיך ללוש.
תמשיך ללוש עד שהתחנה הבאה מוכנה.
אתם עכשיו מתחילים לקחת את המצות,
לעשות את זה,
אתה רואה שעכשיו יש שם לחץ,
תמשיך עם המצה שלך.
אבל נכון,
אתה כבר סיימת אותה כבר,
אתה רואה שהיא טובה.
תמשיך עם המצה, היא לא מפסיקה מלשבת.
אם אתה משחק עם המצה כשהיא על שולחן,
אנחנו יכולים לקחת את המצה ומחזירים אותה,
כי היא לא תהיה כשרה למצות מצווה.
בגלל זה,
תמיד תמיד לחכות עם התחנות,
אז תסתכל טוב,
יש לנו תחנה נפתחת שם.
אז אפשר להעביר את המצות גם אם
עכשיו יהיה לנו עכשיו רק אחד
שתיים חכו עם זה ונעביר את זה
לאט לאט בסדר בגלל זה אנחנו
נהיה כל הזמן בתחנות בצורה מאוד מאוד חכמה כי הנושא
הזה זה אחד הנקודות שיש לנו המוקשים שיש לנו באפיית מצות טוב
שיעור אחד בחלה,
אני אחכה את האחרונים,
כמה זה לפעמים עבודה בגמר,
אנחנו לא עושים,
אנחנו נאסוף בסוף,
נקח את כל המצות בסוף,
נעשה הפרשת חלה על כל המצות ביחד,
לא עושים לפני זה,
לא עושים הפרשת חלה לפני,
אלא עושים את זה רק אחרי האפייה.
בדרך כלל,
כשאתה עושה חלה לשבת,
אתה עושה הפרשת חלה קודם האפייה.
במצה לא עושים את זה, למה?
כי אין זמן, עושים את זה רק אחרי האפייה, בסדר?
טוב.
הלאה, קטן,
אם עכשיו יבואו ילדים, בנים של הרבנים,
לא נוטלים לקטן ללוש את הבצק,
בסדר?
מי שמתעסק בבצק זה מי ש,
כן,
תשימו לב,
בבית,
כל מה שיעשה היום,
בעשיית מצוות הריני,
עושה שם קצת מצווה,
וצריך כוונה ודעת,
לא משתמשים בזה לקטן.
מי עוד לא?
אז שימו לב למחלקות האחרות המדריכים,
מישהו בתהליך גיור,
אנחנו ניתן לו תחנות שלא נוגעים לבצק,
בסדר?
מישהו בתהליך גיור,
כי בשם מצוות חלה אנחנו משמשים רק במי שכבר עבר תהליך גיור
במקומות האלה של מי שנוגע בבצק.
יש דברים שבהם מקלות וכל דברים אחרים,
הם יכולים להיכנס,
תפנו אותם אליי,
אני אראה להם מה אפשר לעשות,
אבל לא בנושא של עריכת הבצק או הלישה,
בזה בצורה נעימה ובצורה טובה ובצורה יחסית מעירת פנים ולא פוגעת.
במקום של מחלקות אחרות,
תשימו לב שלא נכנסים,
גם אם רואים כאן עכשיו איזה מישהו שהוא בזרות ומשהו כזה,
כדי בעוד מועד להסביר בכל המחלקות שמי שבתהליך גיור
ואדם שלא עבר את הגיור שלו לא נכנס לנושא של הבצק.
הלאה.
ד' אין להרבה בצק שום דבר אחר מלבד קמח ומים,
שפיכת המים,
מי ששפיכת המים,
תוך הקמח תיעשה בזהירות רבה כדי שלא יעוף מהקמח לכלי המים,
אנחנו בעצם נזהר מהמים והקמח,
שהוא מרטיב את הקמח בתוך המים ולא ישפיץ החוצה
ואת שפיכת המים והקמח,
שימו לב,
יעשו שני אנשים שונים.
כתוב את זה בהלכה,
יש אחד מביא קמח,
קמח,
קמח,
קמח,
אחד מביא מים, בסדר?
ולא גם וגם,
אחד מים,
אחד קמח,
שתי תחנות נפרדות,
למרות שעכשיו יש פחות לחץ,
אחד מביא קמח,
אחד מביא מים,
הלאה.
ז',
אלא שיתחיל בלישה רק לאחר ששופך המים,
מסיים את שפיכת המים,
הוא ייגמר כל המים ואז מתחיל את הלישה,
לאחר שהרחיק משם את הכלי,
אחרי שהתיז מבצק על הכלי,
אז קודם כל שיגמור את השפיכה של
המים ואז הוא מתחיל במהירות עם הלישה.
אם העיסה ח' יצאה דביקה
אין להוסיף לה קמח,
שימו לב,
אלא יכין עיסה נוספת קשה ויחבר את שתי העיסות,
אולם אם העיסה קשה ורוצה להוסיף לה מעט מים,
הם יכנסו,
מה שיקרה בסוף,
אנחנו בהתחלה מתחילים עם פחות מים,
לא הרבה מים,
אנחנו רואים שיש לזה צורך,
פתאום יותר מים,
אנחנו בזהירות נוספים עוד מים,
אבל לא עושים את זה יותר מדי מים ואז אנחנו
נכנסים לבעיה של לקחת קמח על גבי קמח,
זה לא עושים את זה.
ט'
היות ובלישה מצוי שנדבק בצק רב לידיים,
ישנם רבים המקפידים בימינו של הלש שישתמש בכפפות חד פעמיות,
ואנחנו נעשה אנחנו.
טוב,
י"א,
בואו נראה י"א,
אין להשאיר כלת הבצק כי היא דורשת התעסקות,
זה מה חשוב בנושא של הלישה.
מה עושים?
לא עוזבים את הבצק.
מה זה חשוב?
למה זה חשוב?
יהיה מלא בצקים על שולחן.
ויבוא אחד עם הבצק, יתחיל לחתוך לכולם,
אחד יתפוס,
אחד יתפוס,
עוד אחד יתפוס,
פתאום אנחנו רואים שיש כמה בצקים שלא נגעו בהם,
כי אין אנשים,
מישהו חייב לקחת את הבצק הזה,
ומה לעשות?
להמשיך ללוש אותו, לא משאירים בצק בלי לישה, בסדר?
נקודה חשובה מאוד, לא משאירים בצק בלי לישה.
כל מי שהיה פה הוא יהיה ראש
צוות בהכנות הראשונות בסדר כל מי
שנמצא פה בשיעור הזה מי שלא היה
בשיעור הזה הוא לא יכול להיכנס
ישר לעבודה הוא צריך להסתכל להסתכל ולהיבחן ואחרי זה הוא נכנס לו
לתוך התחנות אבל מי שהיה כאן הוא
יהיה ראש צוות בכל מיני תחנות
טוב
י"ד מאוד חשוב
טוב,
רק נגמור את הבי"א, אמרנו, יש לנו פיינלים,
אנחנו נחשוף את הבצק בצורה מסודרת,
של האורחים,
שיהיה מסודר,
וי"ב, כמה פחות הזמן, אני מריץ את העניינים,
זמן האפייה הוא 18 דקות,
מודדים זמן זה עד רגע שאמרנו,
הכנסת לתנור,
אולם זמן האפייה עצמו אינו נחשב,
זה מה ששאלת.
י"ג,
אם מי שמרגיש כי ידיו יתחממו במהלך רידוד הבצק או לישתו,
יעצור ויקרר אותן במים,
ולאחר שנגבים יחזרו למקומו,
שיד לא תהיה ממש מאוד חמה,
כי יד חמה מאוד עם הבצק,
יכולה לגרום לחימוץ.
שמה שאלה?
אוקיי,
בגלל זה אנחנו צריכים לנגב טוב טוב את המים,
ולשים גם כפפות,
זה נכון מאוד,
וזה גם הנושא הזה שגם כן,
באמת הידיים יהיו יבשות כמו שצריך.
כן,
כן,
אנחנו לא עוצרים,
בגלל זה מאוד חשוב,
בגלל זה אנחנו נשים,
יהיו לנו חבר'ה שהם יהיו בגיבוי,
זאת אומרת,
הם ינגבו כאילו,
הם יעמדו ליד עם כפפות ומוכנים,
אה,
מישהו פה נכנס,
יש פה תחנה,
הוא ייכנס,
בסדר?
כל החבר'ה תרצו להיכנס לזה,
יהיו חבר'ה שיסתכלו,
ילמדו פעם אחר פעם,
אבל לא מכניסים אנשים,
ואנחנו לא משאירים בצק בלי השגחה.
וזה מה שחשוב בי"ד,
זה מה שאדגיש לכם,
בזמן הלישה והאריכה לא ייגע בשום דבר שלא קשור לאפייה עצמה,
אין לגעת בטלפון,
לגעת בבגדים,
בראש וכדומה,
שכן ייתכן שם פירורים של חמץ שהיו שם קודם מאפייה,
או שנפלו שם במהלך האפייה עצמה,
וכן שלא הסיחו דעתם מהאפייה,
בגלל זה אנחנו מרגע ששמנו כפפות
ואדם נכנס לעמדה,
הוא מקבל עכשיו את העמדה,
את העמדה שלו,
מבקשים כרגע לא
להתעסק בשום דבר,
אתה עכשיו,
יש לך טלפון עם משהו,
18 דקות,
אתה עכשיו רק באפיית מצה,
יש שם מצת מצווה,
אתה בתוך זה.
בגלל 18 דקות אתה משוחרר.
אתה יודע,
מי שייחס לזה צריך לדעת 18 דקות,
הוא בתוך זה.
אם יש לך איזה משהו טלפוני או משהו כזה,
אל תיכנס לנגלה הזאתי.
בסדר?
כל העוסקים,
בבצק,
שרוולים,
אנחנו מוכנים את הזה,
שרוולים,
ושלא ייתפסו בבגד,
שעונים וכן הלאה
טוב, אהלן, שולחן ערוך אומר, שימו לב,
רק הכורכים במאמץ השתדלו בט"ז,
וזה אפשר שלא ירדת טלאי עד טלאי,
אני אסביר טיפה את הנקודה הזאתי.
אני עשיתי בצק,
תראו,
אני אראה לך את זה גם כי זה חשוב הרבה הרבה,
יש לי כאן בצק,
תופס את הבצק,
שם אותו על העמדה,
בדרך כלל אני אתן לו קצת מכות,
שהוא יהיה עגול, אם הוא לא עגול,
יש לי בעיה לרדד אותו, למה?
כי אם הוא לא עגול,
מקבל כל מיני פינות לא נכונות ואז גם
כי מצד התנור הוא לא נאפה כמו שצריך.
בגלל זה אני רוצה להגיע איתו כמה שיותר עגול בצורה מושלמת.
הוא עגול טוב,
אני שם אותו על העמדה שלי ואז מתחיל עם הרידוד.
איך זה נעשה?
לוקח את ה...
עכשיו את המערוך
נותן לו באמצע הבצק וקדימה אחורה.
מעביר את הבצק,
נותן את זה בכוח באמצע הבצק, קדימה ואחורה.
וככה משחק קדימה ואחורה,
ואז נוצר לנו צורה עגולה וטובה,
ואז אני בעצם יכול איתו ללכת לכיוון של הרדלר,
אחורים,
ואז זה גם עובד יפה ונכון,
לא ידבק כמו שצריך,
כמו שאמרו כאן,
אלא זה ייתפס טוב,
ואז זה יגיע לתנור,
ואז אותה מצה תהיה מצה מהודרת מאוד.
טוב,
אומר הרמה,
שימו בעמוד חמש,
יש להחמיר למהר ביד את עשיית המצות,
כי יש לחוש שהשעיות יגרמו להחמיץ מיד,
או שיהיה המקום חם שמאיץ להחמיץ.
ואז הוא אומר כאן, במתניתא שהבאתי לכם,
ואחרי שתלוש בצק ונתחמם בידיים,
אם ינוחו בלא עסק, מיד נחמיץ.
ואם יתחיל בשתי עיסות כאחת,
ויחמיץ האחת,
הרי שיחמיץ גם השנית,
אפילו אם רואים בסימני חימוץ,
אחר כל הדברים האלה,
בעיקרון,
אני רק אסביר לכם את ההגדרה,
איך אני יודע שהבצק הוא טוב
אין לו כתמים
של קמח.
ברגע שאין בו כתמים של קמח,
אתה רואה שבעצם הבצק הוא טוב,
הוא נראה שטוב,
אני לא רואה בו כמה צבעים,
הוא בצבע אחד,
אחיד,
והוא בעצם יוצא,
הוא טוב,
הוא לא דבוק חזק לקערה,
אלא הוא יוצא טוב,
הוא בעצם אותו בצק,
הוא נתפש,
הוא עבר את הלישה שלו כמו שצריך,
הוא בדרך כלל צבע אחיד,
אם זה טיפה חום בהיר כזה,
הוא צבע אחיד,
ואז גם כי הוא עובד,
גם כי הוא יפה עם הלישה כמו שצריך.
ואז אתה רואה שבעצם אותו בצק הוא טוב,
וגם כי הוא יאפה לו בתנור,
הוא יקבל את האש שהוא צריך,
ואז הוא לא יתנפח,
ואז זה יפתור את הבעיה,
שיש לה תחנות הבאות.
טוב, האפייה,
יש לנו ממש כמה דקות ספורות.
קצת למצוא תנור,
עיסה בדרך כלל במקלות,
יהיה לנו מקל,
כל פעם מקל,
שימו לב,
יהיה כאן מקל,
מקל,
אנחנו כל פעם ניקח מקל,
נחליף לו את הנייר,
ונשים לו כל פעם נייר חדש.
הנייר עצמו,
יהיה נייר חדש,
עם המקל עצמו,
אנחנו מכניסים אותו לתוך התנור.
בסדר?
ואז מכניסים מקל חדש,
כל פעם יהיה כאן מקל חדש שיקבל,
זה יכול,
אפשר להשתמש במקל אחד לכמה מצות,
אם זה אפשרי,
אם זה אותו אחד,
כבר יהיה עם תורגל וזה,
אבל בעיקרון,
כל מקל מקבל את ה...
אחרי שעברתי את המצה,
יעבר את החורים,
אני מניח אותו בצורה זהירה על המקל,
עכשיו מה קורה במקל בדרך כלל?
להניח אותו ישר, למה?
כי אם אתה שם אותו טיפה עם כיפוף,
מה קורה?
מגיע לתנור ומה קורה לו?
הוא מתקפל ומתנפח.
אז זה גם כנקודה מאוד חשובה,
נניח אותו טוב על גבי המקל,
מי שתעשה גם מקל שם,
ואז מעבירים אותו בצורה מסודרת,
שיכול לעבוד בצורה קלה על גבי,
בתוך התנור.
טוב,
שימו לב,
אנחנו נעבור בסעיף ג' מה שהדגשתי לכם במיוחד.
אין לשהות את המצות ולמקל מול פתח התנור אפילו רגע אחד.
מה שקורה, יש לחץ בתנור, בתנור זה לא מספיק לאפות.
לא מספיק לאפות,
ואז נוצר פקק,
ואז מתחיל להיות בעיה,
כי יש לי פקק,
והבצק יכול לגרום למה?
למציאות שזה יכול להחמיץ.
מה עושים?
להיזהר מזה.
לא עומדים פתח התנור,
מחכים טיפה,
נמשיך ללוש,
נמשיך ללוש עד שבתנור יהיה משוחרר.
שכן המצות מתחממות מאחור מהחום מהתנור,
על כן יש לאחראי להחליט היכן רוצה ללכת המצות בתנור קודם,
שלוקח את המקל מאחור,
ומוכנים,
ואז יוכל להכניס את המצות בלא המתנה.
כלל.
מי שרוצה יגיד לי לאיזה תחנה הוא רוצה להיכנס,
ואנחנו גם נאשר אותו,
שידבר איתי גם בהמשך,
הוא יהיה גם ראש צוות להנחות את האחרים שיבואו ביום חמישי,
מי שיגיד לי שמע אני רוצה להיות בתחנה הזאת,
כל אחד יגיד לי לאיזה תחנה הוא רוצה להיות,
ואנחנו גם כן נשב איתו בצורה מסודרת,
לפחות בהכנות הראשונות,
ונראה לו איך כל תחנה נעשית,
וגם מי שרוצה להיות בתחנה ראש צוות,
שיהיה לפחות שעתיים שלוש, בסדר?
כי הוא צריך גם להדריך את החבר'ה החדשים שבאים,
שגם הם יהיו ראשי צוות לתנור
טוב,
שימו לב,
היי,
יד וידי האופה מתחממות מאוד בחום התנור,
אסור לגעת בבצק.
מה קורה?
אם נופל לך בבצק משהו, אתה לא נוגע בבצק.
למה אתה בחום התנור?
אתה רוצה לסדר את המצה?
אל תגע בבצק.
אתה מתעסק בתנור, אתה לא נוגע בבצק.
אתה נוגע גם במקל,
במקל אל התנור,
אתה לא נוגע בבצק.
בסדר?
וזה קודם ראשון חשובה.
בדרך כלל האדם חומד, מתלהבים,
והאדם רוצה לעבור מתחנת תחנה, מי שבתנור, בתנור.
מי שבבצק, בבצק, אתה רוצה לעבור
זה בנגלה הבאה, לא באותה נגלה, למה?
כי הנושא של תחנה תחנה מאוד חשוב.
טוב,
מצב שהיא התנפחה באויר,
אנחנו נראה לכם מצב שהיא התנפחה,
בדרך כלל אמרנו למה היא מתנפחת,
כי?
כי?
או כפלים בדרך כלל גם יכול להיות, או מה?
או לא שמנו את החורים נכון,
ואז היא מתנפחת,
אני פותח את המצה,
אני רואה אותה שהיא בעצם כמו פיתה,
מתנפחת.
שימו לב, אנחנו נעשה נגלות לרוב מצות רכות,
וגם מצות קשות.
מצות רכות זה הרוב יהיה,
פעם ראשונה תאכלו, מישהו אכל מצה רכה,
כמו שצריך,
לא יודע,
זאת אומרת,
זה כורך,
כורך עם החרוסת,
ועם ה...
זה, הוא בא לכרוך אותה, כמו שפה כתוב, כורך,
ואתה תרגיש פעם אחת שאתה אוכל מצה,
ואתה לא בלחץ,
אלא מה?
אתה אוכל את זה,
זה נעים,
ובעצם,
שימו לב,
אם צריך לאכול כזאת מצה,
כמה זה כזאת מצה לברכה?
ככה.
חצי חלק קטנה כזאתי,
זה לא מצה שלמה.
ואז אתה אוכל כזית,
מצה,
בכיף ובשמחה,
מצות ריקות האלה,
אה?
כזית?
אנחנו נותנים לכם כמעט בכל מצה שיהיה לנו בזה שבאפייה,
לרוב יש שם איזה שלוש כזיתות,
שלוש ארבע כזיתות,
זאת אומרת שלוש ארבע כזית שיהיה לנו,
אז אנחנו,
כל אחד יקבל חתיכה,
יהיו לו שלוש ארבע כזיתות,
בהפצת מצווה,
ותוכל מצה ריקה,
ואז גם כן פחות כאב בטן,
ממצות הריקות האלה,
וגם כן יותר נעים,
ומי שיוכל פעם אחרונה במצה ריקה,
אני מבטיח לכם שהוא לא מפסיק עם זה.
בסדר?
אז אנחנו נעשה מצות רכות,
כמו שהרב אליהו,
הרב אליהו,
שאלו אותי גם שנה שעברה,
הוא אמר שמצות רכות גם כן נועדו גם כן לאשכנזים.
בסדר?
הוא אמר את זה פורש, הרב שמואל אליהו אמר את זה,
בשם הרב מרדכי אליהו,
אז מי שירצה גם,
ומי שירצה,
אנחנו גם נעשה גם נגלה של מצות קשות,
מי שירצה מצות קשות,
גם נעשה גם נגלות כאלה.
כן.
ההבדל ביניהם זה מים.
יותר מים זה מצות רכות,
פחות מים זה מצות יותר קשות,
זה ההבדל ביניהם,
בסדר?
הלאה.
טוב,
אנחנו,
מי שירצה זה יהיה בהמשך,
אנחנו מגיעים לסעיף י'
זה מצות מוכנות,
אין להניח בחדר העיסה,
היום יש שם קמח באוויר,
אנחנו עושים את זה במקום אחר,
ואחרי זה אנחנו בעצם עושים את הכל.
שולחן ערוך אומר בסעיף תסא,
סעיף ה',
אם הפוך חמץ היא מצאה
גדול נעשרה אליהם כן נגע בה חמץ ונוטל מקום שנגע כדי נטילת מקום
אנחנו נראה שאם יש לנו גם כן
מקום שמצות שהם יתנפחו זה חמץ
ונראו שם בנגלות שמה מה אנחנו עושים שם אנחנו נוטלים טיפה
חטרת מקום מהמצה ואז אין לי בעיה
של לשנות שם מצה אותי אנחנו
נוטלים כדי נטילת מקלות אנחנו נראה לכם בהמשך שנגיע בסוף
טוב
בעגה אומר מצה שנדבקה בתנור
טוב,
מתי שנדבקה בתנור,
בדבוקה עד שיש שם אש,
עושים אותה בתוך הפסח,
אבל שאר המצות שבתוך התנור מותרים,
וקודם הפסח אין לאסור רק מקום דבוקה,
מי שיהיה עושה בתנור אני אלמד אותו מה עושים עם המצות,
יש כאלה שאנחנו נראה שהם התהפכו,
מה עושים איתם,
איך מעבירים אותם,
זה גם כן נלמד תוך כדי מי שיתעסק בתנור.
ואנחנו נשים כל מצה כזאת,
אנחנו נשים אותה בצד ואחרי זה אנחנו נראה,
נעבור על כולם ונכשיר את כולם לפני
שההפרשה חלה ונחלק את כולם בצורה מסודרת.
טוב, ההפרשה חלה,
כאמור,
אין עושים עיסות גדולות עד כדי שיהיו חייבים בחלה,
מה אנחנו עושים בסוף,
מה אנחנו אומרים בסוף,
לוקחים את כל החלות,
שמים אותן ביחד,
מפרישים חלה.
ובשולחן עורך אומר אין עושים מצת מצווה
על ידי שאינו יהודי כמו שאמרנו ולא על
ידי חרש שוטה וקטן אז שימו לב
זהו סיימנו לשים לב לנושא של כל המקורות האחרות
שלא כתוב בשולחן עורך מפורש לא עושים את זה על ידי שאינו יהודי
ונסיים, אומר שהסעיף ב', אומר הראש,
היה משתדל, אומר שולחן ערוך, מצוות מצווה,
ועומד עשייתה, ומזרז העוסקים בה, ומסייע בעריכתן,
וכן אומר שולחן ערוך מפורש,
ראוי לכל אדם לעשות,
להיתפל,
הוא בעצמו המצווה,
שולחן ערוך בדרך כלל לא מביא.
משתיתו ראשונים כמו הראש וכן כאן הוא אומר
מפורש ראוי לכל אדם אז יש לי
הזדמנות שאתם נמצאים עכשיו במכון מאיר לעשות בעצמכם את מצת המצווה והתז
מביא כאן שימו לב זה מסיים וכן הוא
לכל אדם אומר התז בספר כוונות הארי
כתוב שיתייגע עצמו במצב של מצווה עד כי יתחמם ויזיה ובזה,
מה יעשה?
ישבר הקליפות שנולדו משכבת זרע לבטלה,
כל מה שקרה בחיים של האדם,
מה שקרה לו,
כל המחסומים,
כל הקליפות,
אם אדם מחמם עצמו במצווה,
הוא קורע את הקליפה,
בגלל זה,
זו מצווה נדירה,
חשובה.
מי שתעסק במצוות מבטיח לכם שאחרי היום חמישי הזה,
הוא...
הוא מנקה הרבה הרבה,
הוא מרגיש הרבה יותר תחושות הרבה יותר טובות,
נקיות,
אני רואה את זה אחרי היום הזה,
אחרי יום כיפור,
ממש,
אחרי יום כיפור,
אתה מנקה את הכל,
כמו שאומר האר"י הקדוש,
ואז הוא מנקה את כל הקליפות,
ואז הוא מקבל דרך עמוקה וטהורה וזכה,
בעבודת השם,
מתוך מצוות.
לשם מצוות,
לשם מצוות,
תזכור באמצע,
באמצע יום חמישי נפגשים עם השם.
