נביא בחינה אחת שקשורה לפסח,
אבל באמת אנחנו חוזרים עם אור גדול.
אנחנו מבינים מהרב אליהו שאנחנו צריכים
באמת בימים גדולים שהם יותר מיציאת מצרים.
וזה נכון לגמרי,
לא שאני צריך לתת לו ציונים,
אבל אני חושב שסיפרתי לכם,
אז בואו נקדיש קודם את השיעור הזה,
כי הרגילנו,
אנחנו חזרנו למלחמה,
אנחנו נמצאים במלחמה,
נמצאים בימים גדולים של בירורים גדולים של העתיד של עם ישראל,
והייעוד של עם ישראל.
בואו נייחד ונזכה את עם ישראל בלימוד הזה,
שעל ראש ממשלתנו ושריו שיהיו חזקים מול כל
הלחצים ויעשו את המעשים הנכונים בכל החזיתות,
כולל חזית הפנים שלנו,
זה מאוד חשוב,
גם כן לטפל בה,
שניתן אומץ לחיילים שלנו שהם אמיצים גדולים ברוך השם,
אבל שימשיכו להיות באמת אמיצים וחזקים.
נאחל רפואה שלמה ומהירה לפצועים וחזרת החטופים בריאים ושלמים
בגופם ובנפשם.
אמרנו כבר כמה פעמים, אפשר להזכיר את זה עוד פעם,
החטופים האלה, חלק מהם חזרו
עם כוחות עצומים.
כוחות עצומים, ואני מאמין שעוד נשמע מהם.
אנחנו כבר שומעים חלק מהם,
החטופים והמשפחות של החטופים,
אלה שבאמת לוקחים את זה בצורה נכונה,
הם פשוט חזקים ברמה בלתי נתפסת.
ושנזכה שכל החטופים באמת ירגישו שליחות על מה שהם עברו,
עברו את הסבל של עם ישראל
והסדרת חינוך
שאנחנו עוברים אותה עכשיו,
זה סדרת חינוך שהיא על הגב של החטופים האלה והמשפחות והנופלים,
אסור להגיד נופלים,
הגיבורים,
המשפחות של הגיבורים האלה,
לחזק אותם בדברים האלה,
וזה יהיה חלקנו גם כן.
אז אני אומר,
יצאנו עכשיו מהשיעור של הרב שמואל אליהו,
באמת אורות גדולים.
האור הגדול זה בעצם, הוא בא לידי ביטוי
בתקווה הגדולה,
בהבנה שאנחנו נמצאים בימים מלאי תקווה.
עם כל הקושי שיש בהם,
זה ימים מלאי תקווה לראות באמת את
הייעוד
מול העיניים שלנו.
אני אמרתי שהוא דיבר,
הוא אמר שיש דברים שלא יכולנו להגיד לפני
חודש ולפני שנה אחרת היו מאשפזים אותנו,
לא השתמש במילה כל כך חריפה,
אבל היו חושבים שאנחנו מטורללים.
ואני אומר לכם, אמרתי את זה כמה פעמים,
זה הרגשה פנימית שמילאה אותי,
זה לא חשבתי על זה,
זה פשוט...
זה מה שבא לי ביום הראשון של המלחמה הזאת,
ביום שמחת תורה,
כשהרב שלנו נכנס לבית כנסת
והודיע לנו שאנחנו נמצאים במלחמה וסיפר מה שסיפר,
אני בתוכי הרגשתי שיום השם הגדול והנורא שאנחנו עומדים עליו בנביאים,
ושכולנו מצפים לימים הגדולים האלה של הופעת האמת בעולם,
אני הרגשתי...
זה מתחיל עכשיו, כך הרגשתי.
זה משהו,
אני עוד פעם,
זה לא שכל,
זו הרגשה פנימית של בן אדם שחי שנים,
כמה שנים טובות פה במדינת ישראל,
וגם כמה שנים זכיתי ללמוד תורה,
ואני מרגיש שאני חי את הייעוד הזה.
אז זה מה שהרגשתי, הרגשתי שיום השם הגדול והנורא.
נורא זה לא במובן
של נורא והיום,
אלא נורא הכוונה הגדול והמרשים של הופעת שם השם בעולם.
הנה זה מתחיל עכשיו.
זו ההרגשה שלי,
ואני הולך עם זה מתחילת המלחמה עד עכשיו,
ואתם מכירים אותי,
אתם רואים שכל הדיבורים שלי כל הזמן סביב זה,
גם כשמדברים על דברים אחרים,
הדיבורים שלי סביב זה,
כי זה,
זה ההוויה שאני נמצא בה,
וקיבלנו חיזוק על זה גם עכשיו בשיעור של הרב
שמואל שאמר,
אנחנו צריכים לרקוד,
אנחנו צריכים להלל,
אנחנו צריכים לשמוח,
אנחנו נמצאים בימים גדולים,
יותר מהימים של יציאת מצרים.
אם אנחנו מסתכלים בעין,
עין בעין יראו,
אם אנחנו רואים בעין של הקדוש ברוך הוא,
אם מסתכלים כמו בכוונות,
שמסתכלים עם העין של הקדוש ברוך הוא באותו כיוון,
אנחנו בימים גדולים וענקיים.
אנחנו זכינו לזה,
אנחנו צריכים לסמוך על זה,
זכינו להיות בימים שהם הסיכום של כל הדורות,
והייעוד של כל הדורות.
לא לשכוח את זה.
ברוך אתה,
אדוני אלוהינו,
מלך העולם,
שהכל נהיה בדברו.
אז אתם יודעים שבפסח, באגדה, אנחנו אומרים,
לוקחים את המצות
ואת המרור,
וכורכים אותם ביחד לכורך,
לסנדוויץ',
כן?
לפני כן אנחנו אומרים, אנחנו אומרים,
פסח זה, מצביעים על הזרוע, פסח זה שאכלו אבותינו,
על שום מה,
כן?
על שום שפסח הקדוש ברוך הוא על בתיהם.
אחר כך אנחנו מצביעים או מרימים את
המצה ואומרים מצה הזו על שום מה,
כן,
משום שלא הספיק
בצקם של אבותינו,
ואחר כך מצביעים או מרימים,
תלוי,
את המרור,
ואומרים המרור הזה על שום מה,
על שום שהמצרים מרירו את חיינו במצרים.
יש פה שלושה דברים שלפני כן אומר רבן גמליאל.
מי שלא אמר את שלושת הדברים האלה בפסח לא יצא ידי חובתו.
זאת אומרת שהדברים האלה זה לא רק להגיד,
זה להבין את הערך המיוחד של שלושת הדברים האלה,
שלושת
המרכיבים האלה שמלווים אותנו בפסח,
ואנחנו מזכירים את יציאת מצרים כל הדורות,
זה שלושה דברים שאנחנו צריכים לחיות אותם,
להבין אותם ולחיות אותם,
הם כאילו הצירים המרכזיים של הופעת שם ה' בעולם.
פסח מצה ומרור.
אולי נגיד בקצרה,
כן,
פסח,
זה שהקדוש ברוך הוא פסח על בתינו,
זאת אומרת,
יש השגחה פרטית בעולם.
זה לא, העולם לא מתנהל לבד.
יש השגחה פרטית מדויקת בעולם,
על הטובים ועל הרעים.
לתת שכר טוב לטובים, לתת...
וליישר את הרעים, נקרא לזה ככה, כן?
סדרות חינוך לרעים.
ומה שמדברים הרבה פעמים,
שהטוב בסוף מנצח,
הוא חזק מאוד,
הוא ה-DNA של העולם.
אחר כך המצה שאנחנו מצביעים עליה זה שלא הספיק
בצקם של ישראל להחמיץ.
זה מלמד אותנו,
אחד הפירושים זה מלמד אותנו שעם ישראל לעולם לא יכול להחמיץ.
הוא לא יכול להיכחד מהעולם.
גם אם הוא מגיע למצרים,
אם הוא מגיע עד מט שערי טומאה, כן?
בסוף הקדוש ברוך הוא מחלץ אותנו כי אין עולם בלי עם ישראל.
זה הנצחיות של עם ישראל באה לידי ביטוי במצה.
ובמצה גם בא לידי ביטוי הסגולה שלנו מיוחדת שזה אולי
לא נעריך על זה יותר מדי כי זה לא הנושא שלנו כרגע
ומרור כן שאנחנו יודעים שכל הצמיחה הגדולה
כמו שדיברנו בהתחלת השיעור הצמיחה הגדולה באה
מתוך התמודדות
מתוך התמודדות בחיים וצמיחה מתוך ההתמודדות
הזאת וההתמודדות הזאת מלווה בקשיים
זה חלק מהצמיחה,
שלושת הדברים האלה הם היסודות של החיים.
עכשיו, חכמים אומרים שצריך להגיד כל אחד בנפרד.
הלל חולק על זה ואומר שצריך לקחת אותם ביחד,
זה משולב ביחד.
זה לא אחד אחרי השני,
או לא כל אחד בנפרד,
יש בזה כמובן דברים עמוקים.
ואנחנו, אחרי שאנחנו אומרים...
מרור זה ומצה זאת,
אנחנו לוקחים וכורכים אותם ביחד,
זכר מה שהלל היה עושה במקדש
היה כורך את כולם ביחד.
והשאלה היא, מה העניין המיוחד
בכריכה המשותפת של שלושת היסודות האלה ביחד?
לעומת,
וזה אנחנו לא נזמין,
לעומת חכמים שאומרים שכל אחד צריך להיות בנפרד.
שלושה יסודות בנפרד או שלושה יסודות האלה צריכים להיות
ביחד אז בואו נראה מה עומד מאחורי הדברים האלה מבחינה
נפשית מבחינה בניין נפשי זה מאמר של הרב קוק במאמרי הראייה
בואו נקרא אותו ביחד וננסה להסביר אותו, בסדר?
זכר למקדש,
כי קודם כל הכותרת היא המרור חלק בלתי נפרד מהגאולה.
זה קצת
מצלצל לנו הביחד.
המרור הוא חלק מהגאולה.
והסברנו את
המשמעות והחשיבות של המרור שהוא חלק מהגאולה.
והגאולה עצמה...
הידיעה שיש גאולה למרות שהחיים בדרך לגאולה הם גם מרעירים
אבל הגאולה עצמה הידיעה שהעולם הוא טוב ושאנחנו שואפים לטוב
ונגיע לטוב בוודאות מוחלטת זה ממתיק את
הקשיים והכשלונות זה נותן להם משמעות
כמו שאנחנו אומרים, שבאים
לנחם אבילים, אומרים בבניין ירושלים תנוחמו.
מה הנחמה שיש לבן אדם שאיבד קרוב משפחה שלו
בזה שאתה אומר לו בבניין ירושלים תנוחמו.
אבל בניין ירושלים זה הייעוד, הגאולה השלמה.
וכשאדם,
כשאנחנו נגיע לייעוד השלם,
אנחנו נראה איך כל הקשיים בדרך,
כולל הקושי הזה שבן אדם מאבד את קרוב משפחתו,
איך זה חלק מבניין ירושלים,
ובלי העיבוד הזה לא היינו מגיעים לשלמות.
מבחינה לאומית, מבחינה אישית, כן.
אני עוד פעם אומר לכם,
גם אני בגיל קצת לא צעיר כבר,
כשאתה מסתכל על החיים אחורה
ורואה את הקשיים שעברת,
ואת הטעויות שעשית,
ואת הייסורים שעברת,
אתה מבין
שהדברים האלה היו הכרחיים וחשובים,
ולא הייתי מגיע למקום הזה שאני נמצא בו,
אילולי הקשיים והטעויות והכישלונות האלה שעברתי אותם בחיים.
ואז זה נותן שופך אור,
זה נקרא ממתיק שופך אור על הקשיים האלה,
שהיה להם משמעות מאוד חשובה.
ואני לא רוצה להביא כרגע דוגמאות, כי
זה מרחיב יותר מדי כרגע.
אבל יש לי דוגמאות מעשיות ממש,
כן, שאני זוכר אותן,
שאילו לא הייתי עובר אותן,
לא הייתי בכלל מגיע למקום שאני נמצא בו,
וברוך השם שעברתי אותן.
אז זכר למקדש כהלל, אני קורא במאמר,
בסדר?
כן עשה הלל בזמן שבית המקדש שהיה קיים,
היה כורך את הפסח,
את המצה, את המרור, ואוכלם ביחד.
לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלו.
אז זה מה שהסברנו קודם, כן?
שלשיטתו,
שלושת המוטיבים האלה, שלושת המרכיבים האלה,
שלושת היסודות האלה, הם
אחוזים זה בזה.
כן, לפי הלל.
חג חירותנו.
חג המצות.
אגב,
המאמר הזה קשור גם למה שקורה היום,
שזה גם בחרתי אותו,
כי צריך לזכור שגם
בתקופתו של הרב קוק,
שהתחילו פה לבנות את ארץ ישראל וליישב את ארץ ישראל,
עוד לא הגיעה המדינה,
היו פה גם כן מחלוקות גדולות.
ועימותים גדולים.
אנחנו חושבים שהיו, וואו, מה זה הדבר הזה?
זה היה גם לפני כן,
זה לא נולד עכשיו,
זה היה גם לפני כן,
כן?
והרב במאמר הזה בעצם על הלל הוא מתמודד עם הנושא
הזה וגם נותן לנו עצות איך להתמודד עם זה בצורה נכונה,
כן?
אנחנו לא הולכים אחורה.
זה מה שאומר שלמה המלך.
מי שאומר שפעם,
פעם היה טוב, והיום זה נורא, והיום...
שלמה המלך אומר בקהלת, אומר,
לא בחכמה אומר,
אני אומר את זה במילים שלי,
כי אני לא זוכר את הפסוק בצורה מדויקת.
הבעיות הן אותן בעיות.
והקשיים הם אותם קשיים ואנחנו צריכים להתמודד איתם וההתמודדות
היא הצמיחה אנחנו צומחים מההתמודדות הזאת ומגיעים
לייעוד שלנו איך אמר הרב זלמן מלמד אני זכרוני לטוב
אמר הכתוב שיסובבו בו בינינו נביאים
אנשים גדולים כמו משה רבינו
ויחזקאל,
וישעיהו הנביא,
וגם גדולים כמו רבי עקיבא וחבריו, תנאים גדולים.
איך צומחים אנשים כאלה?
מההתמודדות והקשיים שאנחנו רואים אותם בגאולה,
ושל לבנות מחדש את ארץ ישראל,
ולהתמודד עם האויבים מסביב,
וכל הקשיים מסביב,
מזה צומחים אנשים גדולים?
אז לא, זה סדרת חינוך, לא צריך,
צריך להצטער כמובן, ולבקש שדברים יהיו ברחמים.
אבל ככה צומחים אנשים,
ככה צומחים אנשים גדולים,
ותפיסות גדולות, וגם עניינים מתוקנים, כן?
שמעת משהו, אמר הרב אליהו,
היו קוברים בנות, היו קוברים אותם בתוך האפר.
לא,
אין דבר כזה,
דברים משתפרים,
תחשוב על המלחמות של הרומאים וזה,
אנחנו לא שם.
הדברים הולכים ומתעדנים הולכים ומשתפרים
כן היו קשיים גדולים
אני לא מסכים עם זה.
כלומר, יש עליות וירידות, זה אני מסכים איתך.
אבל בוא נראה איך הוא התמודד עם הנושאים של אז.
גם שמה רצחו,
רצחו, איך קוראים לו את...
ארלוזורוב.
כן, ארלוזורוב.
והיה אלטלנה, שזה כבר יותר מאוחר.
אלטלנה, זה מאורע שאנחנו לא נמצאים בו בכלל היום.
אמנם,
אני חושב שהמאורעות האלה מחזיקות אותנו פה שלא נגיע למקום הזה.
היו דברים קשים,
היו הלשנות והסגרת יהודים לבריטים,
צריך קצת לקרוא, לראות, היו דברים קשים, אבל
הנושא שלנו לא נושא היסטורי,
הנושא שלנו נושא ערכי,
אז בואו נראה
איך מהשילוב של המצב והמרור
והפסח ביחד מה אנחנו לומדים מה רב קוק למד על הבעיות שהיו
אז ואיך אנחנו נלמד ממנו על מה שקורה היום שזה באמת אתה
מלא בצער על זה ובצדק זה סימן טוב שאתה
מלא בצער בזה כי אתה כהן כן, אתה כהן
אמרת לי גם, כהנים,
כהנים,
כואב להם מאוד על החיים שהם מופיעים בצורה מקולקלת.
כן, ברוך השם שאתה כואב, וזה, זה סימן טוב עליך.
שיש משהו טוב בפנים שלא משלים עם הקלקולים.
אבל לא צריך להגיע למצב של אכזבה.
כי קווה השם לא ייכזבו.
לא ייכזבו.
בצורה מוחלטת,
אני אומר את זה.
אנחנו רואים את זה בתחנון כל יום, נכון?
בתחנון, בפרק הזה שאומרים שלא ייכזבו.
יש כאלה שקוראים את זה בצורת בקשה,
אפשר לקרוא את זה בצורה מוחלטת,
הם לא ייכזבו,
לא יתאכזבו.
אז בואו נראה את הדברים בפנים, בסדר?
חג המצות
הוא אור הגאולה
הולך ושופע עלינו.
הולך ומתקדם.
אור הגאולה זה אור הטוב,
הדרכת החיים היותר טובה, הולך ומתקדם.
עם עליות וירידות כמובן, כן?
בכל הזמנים,
הירידות מכינים את העלייה היותר גדולה.
בכל הזמנים.
בכל הזמנים, אתה שומע?
בכל הזמנים.
ובכל הדורות.
גם בדורות היותר אפלים.
גם בימים.
אשר החושך כיסה את כל אופקנו מסביב,
הוא לא היה בזמן השואה,
הרב קוק.
אבל תקופת השואה, היינו עכשיו בפורים, כן?
היו תקופות קשות, כן?
לא פשוטות.
גלות, גלות בית ראשון.
וקל וחומר שאנו שואבים ממנו,
בכל מלוא נשמתנו עידוד ותקווה,
לאור הגאולה הולכת ומתחדשת עלינו בחסדי גואל ישראל המאיר לנו באורו,
בקווי גאולה.
קווים זה תקווה,
כן?
כמו שה...
איך כתוב שם על רחב שהיא
שלשלה שמה את...
גם כן, זה בלשון תקווה, נכון?
תקות חוט השני, אה?
כן.
קווי הגאולה,
בימינו,
בתוך כל המחשכים אשר שטו עלינו,
עברים,
כן?
עברים זה קשיים, כן?
כלומר,
אור הגאולה בוקע מכל הקשיים שאנחנו עוברים אותם.
זו הרגשה הפוכה,
זו ראייה הפוכה ממה שכל העולם רואה את זה.
עכשיו,
זה אמרנו כמה פעמים ששיר התקווה,
הוא נוגע בנקודה הכי מרכזית של היהדות.
ומה שראיתם למעלה היום,
את האור הגדול של הרב שמואל אליהו,
וכל השמחה הגדולה,
וכל מה ששאבנו ממנו היום למעלה לפני שעה בערך,
זה התקווה.
זה הראייה הברורה שאנחנו צועדים לקראת
מצב הרבה יותר משופר,
ואנחנו נמצאים עכשיו באיזה מצב שמאיר ביותר.
אבל צריך תלמידי חכמים כאלה גדולים שיעירו לנו שלא נשקע בתוך המחשכים,
שלא נשקע בתוך הקשיים,
אלא נבין איזה אור מסתתר מאחורי הקשיים האלה.
כמו השיר שגם מאחורי הדברים הקשים העוברים עלינו.
איך ההמשך?
אני עומד, אני עומד, מי זה אני?
ריבונו של עולם, זה האור הגדול.
אני נמצא שמה.
זה לא סתם,
אני נמצא,
האור הגדול נמצא שמה,
והחוכמה להוציא את האורות האלה מתוך המחשקים.
זה בדיוק כל עבודתנו.
בשביל זה באנו לעולם,
העולם עמדה שקועה,
ואנחנו היהודים צריכים ללמד את העולם כולו,
איך לראות את האור הגדול שנמצא מאחורי העולם.
עולם זה מישון היעלם.
העולם,
מעלים את האור הגדול של ריבונו של עולם.
זה התפקיד שלנו, בשביל זה באנו לפה.
ולא לזרוע ייאוש,
שזה הסתרה החצוני של הייאוש,
אלא להפיץ את האור הזה.
וזה מה שהוא אמר בסוף,
בברכה שלו,
שנזכה להפיץ את האור הזה,
מכון מאיר,
להפיץ את האור הזה, שהוא האור,
האור שעומד מאחוריהם.
כן?
או אנחנו,
התפקיד שלנו לגלות מגילה,
מגילת אסתר,
לגלות את האסתר
שהעולם מסתיר את האור, ולא להיסחף אחרי זה.
הגויים הם נסחפים אחרי הדברים האלה,
אבל התפקיד שלנו להוציא את כל העולם מהמקום הזה,
אין ייאוש בעולם,
אומר רבי נחמן.
זה בדיוק מה שמדברים עליו עכשיו.
אז ואם בתוך האורות הנעימים אשר לצמיחת קווי הישועה,
גם בהם עצמם רבו מרירות ומחשכים,
שזה המרור שלנו,
זוכרים?
פסח מצה הוא מרור, שזה המרור שלנו,
כן?
אם רבו סבלותינו מבית ומחוץ,
אבל צריך לדעת שהאור של קווי הגאולה
חורז אותם,
מאיר אותם,
וזה חלק מהגאולה,
זה לא משהו נפרד מהגאולה,
לכן הוא כורך את זה ביחד.
אם מאלה אשר ההשגחה העליונה הטילה עליהם את הסבל,
זה משפט מאוד יפה,
יש אנשים,
חלק מאיתנו,
שההשגחה העליונה הטילה עליהם את הסבל,
כלומר לשאת בעול של עזרת ישראל לצעוד לקראת גאולתנו,
תחייתנו ובעיניין ארצנו מבחוץ,
הוא רומז פה כמובן לאלה שבאו וישבו פה את הארץ.
עם הקשיים,
עם הערבים, עם הביצות, עם העוני, כן?
וניקח לזה גם החיילים שלנו היום,
שהם נושאים,
והמשפחות שלהם והחטופים,
הם נושאים בעול,
כן?
העול של הופעת הגאולה.
דרכם מופיעה גאולה.
הם זכו בזה,
עם כל הקושי להגיד את המשפט הזה,
הם זכו בזה שאור הגאולה נישא על כתפיהם.
והם אלה שמבררים לנו מי אנחנו ומה אנחנו כדי שנמשיך בתהליך הזה.
הם כל כך מעבירים,
מעבירים אותנו, כתבתי פה, מקשים.
כן,
מקשים,
אולי זה טעות,
דפוס של אולי מתוך עגרה וזעם,
מהמשפט עגרה וזעם.
עלינו את הדרך,
מכבידים עלינו את האופנים אשר על ידם נוכל להתקרב למטרתנו.
מדובר עוד פעם הקשיים והסבל,
שכביכול מכבידים ומפריעים לנו.
כן?
נוכל להתקרב למטרתנו הקדושה,
אשר צור ישראל התווה לפנינו.
הוא מדבר עכשיו, הוא רואה את הגאולה.
אנחנו חוזרים לארץ.
צור ישראל זה שם של הקדוש ברוך שקשור לגאולה.
לקדוש ברוך יש כל מיני שמות,
כן?
אחד השמות שלו זה צור ישראל.
זה לא ההצהרה של הרבנות שבברכה.
צור ישראל זה שם השם של הגאולה.
אשר צור ישראל התווה לפנינו לשיבת שבותינו.
אנחנו נמצאים, הוא אומר, בתהליך של גאולה.
אנחנו חוזרים לארץ.
ויש בתוך הגאולה הזאת קשיים,
בסדר?
והקשיים האלה מרמזים למרור שאנחנו כורכים
יחד עם המצה והפסח שהם מבררים את הגאולה.
ואם גם בפנים המחנה, עכשיו הוא נכנס...
לפוליטיקה,
לפוליטיקה שהייתה באותו זמן,
אני מדבר פוליטיקה במובן החיובי כרגע,
של הקשיים,
כן?
של הקשיים שבדרך והוויכוחים שבדרך.
ואם גם בפנים המחנה בגוף ישראל,
כלומר,
לא רק שיש לנו קשיים מהערבים או מהנאצים שהיה לנו,
כן?
או מהאויבים בחוץ,
אלא גם אם בפנים המחנה בגוף ישראל יש קשיים.
אנחנו מתמודדים,
דיברנו בהתחלה,
יש לנו שבע חזיתות,
יש לנו חזית בפנים,
קשה מאוד היום.
על זה הוא מרמז, זה היה גם אז.
לא שהוא צופה את העתיד,
אבל אני אומר,
יש קשיים גם מבפנים.
אם גם בפנים המחנה בגוף ישראל,
שמה,
שמה,
שמה זה שממון,
ושערוריה מסביב,
מריבות בין המפלגות ובין המנהיגים,
אוכלים אחד את השני.
עוד פעם, אני אומר, כמו אלטלנה, שזה לא היה בזמנו,
כן?
וכמו רצח ארלוזרוף, כן היה בזמנו,
כן?
פיזור כוחות ופילוג מחשבות מתחלקים לכל מיני מפלגות ובמקום,
כמו שגם היום,
אני אומר,
במקום שהאופוזיציה,
כמו שהיה תמיד ככה על כל פנים במלחמת ששת הימים וביום הכיפורים,
שהאופוזיציה התייצבה לימין הממשלה,
כן?
במקום זה יש פילוגים,
ראינו איזה מלחמת שלום הגליל לדעתי,
זה התחיל.
שלום הגליל, היו חוצפנים גדולים
שהובילו את
חלק מהמחנה להתנגד למלחמה הזו,
וזה אותם,
או זה אותם אלה של היום.
כלומר,
אולי לא אותם,
יש אנשים שהתחלפו,
אבל זה אותו מחנה,
כן?
פיזור כוחות ופילוג מחשבות, משטמת אחים.
זה קשה, מילה קשה, משטמת אחים.
ריב לשונות.
בעיתונות היה דברים קשים מאוד.
כן?
וקריאה למהלומות.
עוד פעם,
אני אומר,
אתם חושבים עכשיו שיש כאלה עכשיו שקוראים למלחמת אחים חס וחלילה,
כן?
חס וחלילה, כן?
ויכול להיות שבזכות מה שעברנו אז,
היום אנחנו עוצרים בציפורניים שלא יקרה הדבר הזה חס וחלילה,
כן?
ריב לשונות וקריאה למהלומות.
נורא ואיום, אתם שומעים מה שכותב פה?
תחת אשר עלינו להיות מעוטרים ברגשי אהבה ואחווה,
שלום ורעות במלחמה.
ביישוב ארץ ישראל, כן?
עוד פעם,
אתם רואים,
כל הזמן אני עושה שמה ופה,
כן?
אחווה ושלום ורעות.
אל יפול לבנו,
לבנו.
זה בשבילך,
זה לא רק בשבילך,
אל תחשוב שאתה מבטא מה שכולנו חושבים,
אל תחשוב,
אתה לא מוזר.
זה כואב לכולנו.
עכשיו,
אנחנו רואים את הדברים האלה,
זה כואב לנו,
וזה באמת מפיל לנו את המצב.
רוח מייאש אותנו, אומר, אל יפול לבבינו.
למה?
בואו נראה למה.
אנחנו אבל כבר יודעים למה, כן?
שהמרור הוא חלק מהגאולה,
שהלל כורך אותו ביחד,
עם המצה ועם הפסח.
זה חלק מהתהליך, לא להיבהל מזה.
טוב הוא כל כך חזק
שלא צריך להיבהל מזה.
לא רק שלא צריך להיבהל מזה,
זה אפילו מצמיח אותנו,
הקשיים האלה מצמיחים אותנו ומגלים לנו כמה
אנחנו באמת גם עמוק ביחד וכמה אנחנו,
יש לנו ייעוד גדול להעיר את כל העולם עם כל הקשיים האלה.
אתם זוכרים שפעם אמרתי,
ואני חוזר על זה כמה פעמים,
הרבה פעמים אומרים
שאם לא היה לנו מלחמות,
כן?
מלחמות בחוץ.
אז הכישרון היהודי וכל הכספים וכל הזמן וכל האנרגיות היו מושקעים במדע,
בכל מיני דברים אחרים.
היינו מדינה הכי מפותחת והכי הכי הכי הכי בעולם.
לא נכון.
דווקא בגלל שאנחנו מתמודדים פה
עם הערבים,
ועם הקשיים של הקמה מדינה חדשה, ועם הקשיים בפנים,
זה מה שעושה אותנו כל כך גדולים.
ואנחנו גדולים בכל התחומים.
בכל התחומים.
בחקלאות,
בצבא.
בתחכום צבאי ובהמצאות צבאיות ובכל תחומים אחרים.
כן, ברפואה, בכל מיני מקומות.
בהייטק ודאי, בהמצאות,
מהמצאות שונות.
זה דווקא בגלל שאנחנו צריכים להתמודד עם קשיים,
זה מצמיח אותנו.
וזה גורם לנו ליצירתיות
בלתי נתפסת.
כן?
אז אל נא יפול לבבינו.
יודעים אנו כי אוצר חיים של גאולת אמת וניצחון קודש,
שם מאז מעולם שומר ישראל וגאולו בקרבנו.
הקדוש ברוך הוא איתנו, זה מה שכתוב פה.
אנחנו ננצח,
הטוב ינצח בסוף את הרע.
הקודש ינצח את הטומאה.
זה מה שהרב שמואל גם כן אמר, שהטומאה נחלשת.
הקליפות,
הקליפות הולכות ונחלשות,
ומופיע האור,
האור של האמת מופיע.
וסוף כל סוף, רואים גם במובן הפנימי,
באמת היה, באמת, שאתה רואה את הדיפסטייט.
ושזה,
אמרתי כמה פעמים,
דיפסטייט זה מילה מכובסת למילה מרד.
יש פה מרד,
מרד בזמן מלחמה, בזמן שעם ישראל נלחם על חייו.
זה לא רק במלחמה הזאת, זה גם לפני, זה מרד.
מרד נוראי,
כן?
ולא ידענו איך משתחררים מזה,
גם היום,
איך משתחררים מלפיתה הזאת.
ואתם רואים שהקדוש ברוך הוא עוזר לנו בכל מיני דרכים.
לאט לאט הדברים מתגלים,
האמת מתגלה,
נחשפים האנשים האלה שמובילים את זה,
והשקר שלהם וההסתרה שלהם,
ולאט לאט
הם יצאו החוצה, הם כבר יוצאים החוצה, והאמת מתגלה,
נתפלל שזה יהיה ברחמים.
אבל רואים את זה.
כל עם ישראל רואה את זה.
ולכן גם קוראים לזה מחאה,
אני לא אוהב שקוראים לזה מחאה,
זה מרד.
זה לא מחאה,
זה לא דמוקרטיה,
זה לא שום דבר,
זה סתם מרד.
כן, אנחנו יודעים שהדבר הזה הולך ונחלש,
הולך ונחלש,
וגם אנחנו יודעים שהרבה אנשים שנמצאים בו,
שם,
כי משלמים להם.
עכשיו גילו את זה,
משלמים להם כסף,
כל עצרת כזאת משלמים להם 750 שקל.
אמא שלי אמרה 400 שקל,
אבל עכשיו אמרו שזה,
יש אינפלציה,
אז המחיר עלה.
ועל מוצאי שבתות, שמעתם, מקבלים 1,500 שקל.
אז הדבר הזה הולך ונחלש.
הולך ומתמוסס בעזרת השם שיהיה ברחמים.
בסוף, כל סוף...
מה?
זה כולם אומרים את זה ככה.
כי אנחנו אידיאליסטים,
ושם יש רשעים מאמריקה שמשלמים את הכסף הזה.
וסוף כל סוף,
ייפתחו הדלתות,
בסופו של דבר, הסכרים האלה שעוצרים אותנו ייפתחו.
סוף סוף ייפתחו הדלתות אשר לחדרי הלבבות האטומות,
זה יאיר את הנשמה גם לאנשים האלה.
זה ממש,
זה אומר שאסור לנו לשנוא אותם.
אסור לנו לשנוא אותם ולהילחם,
אני מדבר קצת חריף מדי אולי,
אבל הרב לא אומר,
אנחנו אומרים,
סוף סוף ייפתחו הדלתות אשר לחדרי הלבבות
האטומות של האנשים האלה שנלחמים בקדושה,
בסופו של דבר גם להם ייפתחו דלתות.
כי הם יהודים, יש משהו טוב בפנים.
ויש כמובן כאלה שמובילים, שזה, שמה...
בואו נתפלל שגם כן ייפתחו הדלתות כמובן,
אבל אני מדבר,
רוב הציבור שנסחב שמה,
שהוא לא יודע באמת מה קורה,
והאמת היא שהוא רוצה טוב,
רק הוא לא יודע,
הסיטו אותו.
סוף סוף ייפתחו הדלתות אשר לחדרי הלבבות האטומות ודרכי נועם ושלום,
שהם יסודות הגאולה,
הגאולה הנעשית
בתוכנו לפחות.
זה צריך להיעשות על ידי,
לא על ידי מלחמה ולא על ידי חרבות בינינו,
אלא על ידי שלום ונועם והסברה.
איך עושים את זה?
אז אמרנו,
כשיש קשיים,
אז מתגלה יצירתיות,
מתגלה כל מיני פטנטים,
איך בכל זאת הדברים יכולים לחדור גם לצד השני.
וגם לנו,
גם אנחנו טועים,
צריך לדעת,
הסדרת חינוך הזה זה לכולנו,
והקדוש ברוך הוא עוזר לנו בכל מיני דרכים.
פתאום מתגלה כל מיני דברים, מסמכים,
טראמפ עלה לשלטון,
וכל מיני דברים שעוזרים ומסייעים לנו ומגלים את האמת
ונותנים לנו קלפים חזקים.
כן?
בהסברה אני מדבר,
לא בכוחניות,
בהסברה.
ויחד עם זה צריך לפעול כמו שפועלים.
דוד המלך אמר לשלמה, יואב,
שהיה רמטכ"ל גדול,
הוא אסור שהוא ימות בדרך רגילה.
הוא מורד.
בדיוק, כן.
צריך לדעת, יש אנשים מסוימים שהם מובילים
קלקול ענק.
צריך שיידעו שיש עונש בעולם.
למרות...
דרכי נועם, אבל אתה יודע, מקל וגזר, כמו שאומרים.
כן, יש
שכר ויש עונש.
ודרכי נועם ושלום שהם יסודות הגאולה,
ייקחו את מקומם של המלחמות.
מלחמות הפנימיים, אנחנו מדברים על מלחמות פנימיים.
תחת אורחות הריב והשנאה,
אשר אנחנו נתקלים בהם בעת המראה הזאת,
הנה הוא מדבר על ה...
שהוא היה גם כנראה באותו מצב.
עם ישראל היה באותו מצב פה בהתחלה גם כן.
ושהאהבה תחליף את השנאה.
אמנם צריכים אנו להתבונן על הסיבה,
אני חוזר עוד פעם,
אתם זוכרים באלתלנה,
בגין
עמד כמו צור לא לתת לזה להתפתח למלחמת אחים.
ואנחנו צריכים גם כן לדעת את זה.
אנחנו למרות שמנסים כל הזמן להסיט אותנו,
כן,
וזה באמת כואב,
זה קשה מאוד,
אנחנו משלמים מחיר כבד,
בהרוגים,
בפצועים,
אנחנו לא נהיה במקום הזה.
אנחנו נמשיך בדרך הנכונה,
נלחם על הדרך הנכונה,
אבל לא נגיע למקום הזה של שנאת אחים.
צריכים מאוד להיזהר מזה.
אמנם צריכים אנו להתבונן על הסיבה מאיזה צד באו עלינו הכישלונות הללו.
עכשיו הוא עובר פאזה.
הוא נכנס ליותר עומק.
למה בעצם הגענו לשנאה כזאת?
שאנחנו באים פה לגאול,
לחזור אחרי אלפיים שנה לארץ ישראל,
כן?
לחזור לבנות לנו מדינה עם הייעוד שלה.
איך יכול להיות שיש שנאה כזאת?
מאיפה זה נולד הדבר הזה?
כן?
אז הוא אומר פה צריך להתבונן על הסיבה
מאיזה צד באו עלינו הכישלונות הללו,
הכישלונות במריבות,
אחד עם השני.
מערבבים,
מערבבים,
מערבבים את הטעם של מרירות הגלות
בתוך ההופעות הנעימות של רשמי הגאולה.
איך זה שבזמן הגאולה, שכולנו אחוזים
בלבנות את ארץ ישראל,
וליישב את ארץ ישראל,
ולהגן על ארץ ישראל,
ולמצוא אפילו מקלט וזה,
איך מתערבבים שם המרירות?
אז הוא רומז פה שזה חלק מהמרירות הזאת באה מהגלות,
מהתפיסה הגלותית,
התפיסה הפירודית שאחזה אותנו לפני הגלות
וגרמה לגלות והתעצמה בתוך הגלות,
כן?
זה שרידים של הגלות,
הפירוד הזה,
כן?
והסיבה היא כל כך גלויה,
הכישלון החיצוני.
כל זה חיצוני, לא פנימי.
אנחנו רואים את זה גם כן היום בקרבות וזה,
שדעות שונות נלחמים כתף כתף באהבה גדולה.
לכן הוא קורא לזה חיצוני.
הכישלון החיצוני הרי הוא בא מפני שאנחנו הנחנו את הדרגה הגלותית.
עכשיו, זה לא ההסבר שאמרתי קודם.
זה הסבר אחר.
אנחנו הנחנו את הדרגה הגלותית.
אנחנו לא מבינים מי אנחנו ואיזה אירוע אנחנו עוברים עכשיו.
אם היינו מבינים מי אנחנו
ומה תפקידנו, לא עם אף למעלה.
שיש לנו ייעוד גדול.
והיינו מבינים שאנחנו לא רק...
בונים פה מדינה בשביל שהיא לנו מקלט מהגויים,
אלא זה מדינה שיש לה ייעוד לכל האנושות,
להביא את כל האנושות למקום טוב.
אם היינו אחוזים במקום הזה,
אז הרבה מריבות היו נופלות.
אני אומר גם שאתם בונים בית בעזרת השם,
אנשים בונים בית.
כשלבית יש ייעוד.
אז הרבה קשיים נופלים ומתמוססים.
אבל כשהבית הוא בית שאין לו ייעוד,
הוא רק רוצה מנעמים וכסף,
אז מלא ויכוחים יש בבית.
כשהבית הוא עם ייעוד
ליישב את ארץ ישראל, או בית שדוגמה לבית,
בית בריא,
בית של תורה או בית של בריאות, של שלום בית,
של חינוך ילדים כמו שצריך וכולי וכולי,
שיש ייעוד,
שיש חזון.
כן?
באין חזון ייפרע עם, כתוב במשלי, נכון?
נדמה לי.
לא יודע אם אני גם מצטט את זה נכון.
כשאין חזון, כן?
אז יש פירוד.
אבל כשאנחנו נגביה
ונבין מה אנחנו עושים פה,
כן?
אז הפירוד הזה ילך והתמוסס.
כי במקום שאיננו חייבים להכריז
נגד כל העולם התרבותי כולו, כי אנו נוחלי
המורשה היותר קדושה,
העם אשר יוצר או יוצא רוח האדם,
זה הקדוש ברוך הוא יוצא אדם בקרבו,
נתן בו נשמה יתרה באור תורת חיים העומדת
להיות לנס עמים ולגאולת העולם כולו.
ותורתנו ואורחות חיינו שהם הם סימני החיים הנצחיים אשר לנו.
אינם על זה עדים נאמנים,
אנחנו העדים הנאמנים על זה שהעולם טוב ושיכולים
להציל את העולם אם היינו אחוזים במקום הזה.
לנגד התרבויות אחרות שהביאו את השואה
והביאו את ימי הביניים
ועוד כל מיני מלחמות שונות מלחמת
מאה שנים בין צרפת לבריטניה עולם מלא מלחמות
זה התרבות האנושית הכללית הביאה למלחמות אינסופיות
והעם התרבותי כביכול, עם התרבות הזאת של ה...
איך זה נקרא?
לא זוכר פרח לי מהראש,
אבל העם הגרמני,
שכאילו התגאה,
וגם אירופה שלמדת,
התגאה.
לא לא לא זה לא זה לא זה
אבל התגאו לפני כן לפני העידן האפל
שזה רשע גדול אבל התגאו בזה שהם למדו אתיקה ומוסר
וגרמניה הייתה מדינה תרבותית של מסיבות ואופרות וכל מיני דברים
וזה לא עבד שכשכל הרשע
יצא החוצה אבל לנו יש תרבות
שהיא תרבות אמיתית שקשורה לצלם האלוקי שיש בכל האדם.
יש לנו תרבות,
יש לנו תורה שמסוגלת להפוך את הבן אדם לאדם טוב.
או היעודה לנו לחשוף את הטוב של האדם.
זה אנחנו.
אם היינו מבינים שאנחנו הצלה של העולם,
לא היינו רובצים כמו משוגעים פה.
יש לנו ייעוד מאשר שמתעסקים בכמה ויסקי
או כמה סיגרים על השולחן של ביבי.
אינם על זה עדים נאמנים ואנחנו,
אנחנו,
עם ישראל,
עוד פעם,
בלי אף גבוה.
ובתור רופאי העולם, כן?
החלקים מקרבנו לצערנו,
דווקא מאלה שהם קרובים כל כך למפעל הבנייה,
התחייה הלאומית המתחדשת עלינו,
מוכרחים להודות שנכשלנו מזה.
כלומר, אותם אלה,
והוא מפאר אותם, אותם אלה שבאו לארץ מאירופה,
במסירות נפש,
ליישב את הארץ,
לחרוש את הארץ
ולבנות אותה,
עם כל הקשיים שהיו פה,
כן?
זאת אומרת,
אלה שעסוקים במפעל הבנייה הם מאוד קרובים לאמת
של הגאולה.
אמנם לא מתוך תורה,
הם עצמם מגיעים לוויכוחים נוראים ושנאות ומלחמות פנימיות.
ואותותינו, אותות הנצח
נזנחו, והאותות המיוחדות של עם ישראל,
כן?
זנחנו אותם, דהיינו...
כל הקשור לימוד תורה והמצוות שהם אלה ששומרות עלינו
אלה שמבססות או מאזנות את הכוחות שלנו בצורה נכונה
נשכחו מן הלב ומן החיים ועל זה נפשנו מלאה מרורות
עכשיו נדבר עוד פעם נדבר לא על מצרים
הוא מדבר שנפשנו מלאה מרורות,
זה מה שאתה כל הזמן מביע,
חיים יוסף,
כן?
מלאה מרורות על הדברים האלה, על זה הוא מדבר.
אבל הוא אומר שזה חלק מהתהליך.
וזה חלק מהבירור,
ושלא יביא אותנו לייאוש.
אלא זה יצמיח את הדברים הנכונים,
וה...
הפתרון הוא שאנחנו נהיה אחוזים בייעוד.
ככל שנהיה אחוזים יותר בייעוד ונפיץ את הייעוד,
זה נקרא לקרוא בשם השם,
בשם הגאולה,
בשם הטוב,
ככה הדברים האלה ילכו ויתמוססו.
כי מכשול זה הוריד את יפעת כבודנו,
המכשול הזה של המריבות,
האינסופיות,
אתם רואים את זה עכשיו ממש,
כן?
הוריד את יפעת כבודנו וכבודה של צמיחת הגאולה,
זה ממש מחליש את הגאולה,
עושה לה פנים רעות!
מבחוץ ומפנים!
הגויים שרואים אותנו רבים!
הוא מדבר אז וגם היום!
שאנחנו מלשינים ומוציאים סרטים מזויפים
ומלשינים לאו"ם וכל מיני דברים כאלה,
הגויים מתפלאים על זה.
זה חילול השם.
גם בפנים זה נורא ואיום.
כאילו כותב את זה עכשיו.
נכון?
אם אתם לא חושבים ככה,
זה סימן שאני לא יודע להסביר את מה שאנחנו קוראים פה.
כל זמן שהקנין יותר יקר,
היהדות במלואה.
אנחנו יהודים עם כל סימני היהדות.
אמרנו כמה פעמים,
אנחנו רוצים להיות אנשים טובים,
אבל אדם שרע לו,
הוא לא יכול להיות אדם טוב.
כשאדם יהיה לו טוב פה בפנים,
צריך לאזן נכון את הכוחות מבפנים.
וכל המצוות בין אדם למקום,
זה איזון של הכוחות הפנימיים שלנו,
שיזרמו בהרמוניה כזאת,
שאדם יהיה לו טוב בפנים.
ואדם שטוב לו בפנים,
אז הוא גם טוב כלפי חוץ,
כלפי אחרים.
לכן צריך כל הזמן שהקניין היותר יקר היהדות
במלואה היא צריכה להיות היהדות במלואה לא רק
בן אדם לאחוז בידיעה ברגש במעשה יש פה כמה שכבות
מאוד חשובות של קשר
לימוד
בפני עצמו יהדות זה לדעת
ולהרגיש את זה לחיות את זה
לא רק
סיסמאות חיצוניות
ובמעשה בפועל
שלוש שכבות יש פה
ידיעה
רגש
ומעשה אנחנו חיים את זה
זה לא הצגה זה אנחנו חיים את זה
תופסת בנו את המקום העיקרי כאשר הדברים האלה תופסים
אצלנו את המקום העיקרי בחיים זה הדבר הדומיננטי
שבתוך החיים שלנו בתוך כל פרט ופרט וכל חברה וחברה
בתוך החברה הישראלית הרי אנו יכולים לסבול
גם כן חיכוכים של מפלגות ודעות שונות
באורחות הבניין והתחייה הלאומית וחילוקי הדעות
עוד יוכלו להביא בקרבנו עושר רוח וריבוי לנשמתה של האומה
עומדת בנו בצבעונה משפטים שלא ארוכים גם בגמרא יש מלא מחלוקות
אבל שאנחנו מבינים שהמחלוקות האלה זה בירור של אמת במחלוקות
ושהמחלוקות פה בפנים בתוכנו הן מחלוקות של אמת
איך לבנות את מדינת ישראל בצורה יותר נכונה
אבל אנחנו עטופים ברעיון שאנחנו בונים את מדינת ישראל לתפארת
ריבונו של עולם ולתפארת העולם כולו אז אנחנו הוויכוחים הם לא
ויכוחים עם עוקץ ושנאה הם ויכוחים כמו על הגמרא ויכוחים של בירור
שאוהבים אחד את השני.
יש מקום להתווכח, האם נכון
הכלכלה לנהל ככה או ככה,
יש מקום להתווכח ולברר את הדברים,
אבל זה צריך לבוא עם מעטפת אוהבת,
של מעטפת שמבינה שאנחנו בונים פה
משהו חדש, משהו טוב.
אבל ברגע שנכנס האגו בפנים.
זה הופך לשנאות,
וכשאדם לא קשור ליהדות,
דהיינו קשור לאידיאליסטיות של החיים,
ולא לאגואיסטיות של החיים,
אז אם לא נמצאים במקום הזה,
אז כל ויכוח הופך לפיצוץ.
גם בבית זה ככה.
כשאנחנו יושבים עכשיו לקראת פסח,
איך לנהל את פסח בצורה נכונה,
כן?
אז אם זה בא מתוך רצון לנהל נכון את המשפחה,
אז יש ויכוחים, בסוף גם מחריב, הכל בטוב לב.
אבל אם כל אחד רוצה שיעשו מה שהוא רוצה,
זה פיצוץ עד לב השמיים.
כן.
כל המחלוקות האלה,
כל המחאות האלה,
כאילו ככל,
תתקיים בכלל.
אתה מבין?
לכל המחאות האלה,
או כאילו איך מבינים את זה בכלל קורה.
כי תמיד אנחנו יכולים לשבת פה ולדבר עליהם מחר,
ולדבר עליהם ולדבר עליהם ולדבר עליהם ולדבר עליהם,
אבל מה אם...
אני שואל מה אתם עושים?
זה מה שהוא אמר בדיוק, למה זה קורה ככה?
מכיוון שככל שאנחנו, כל העם יהיה יותר אחוז
בייעוד שלנו,
אז המחלוקות האלה ייעשו בצורה של בירור,
ויראו מה נכון ולא נכון.
אם הכותרת של כל הדברים יהיה,
מה נכון לעם ישראל,
אז הוויכוחים האלה מקבלים שמן במערכת,
מה אמיתי,
מה לא אמיתי,
זה ויכוחים של בירור.
הדוגמה היא,
כמו שאמרתי כמה פעמים,
בבית המדרש,
אתה נכנס לבית המדרש.
אתה אומר את תפילת בית המדרש לפני שאתה נכנס,
אתה אומר, אחד המשפטים, כמו שאמרנו,
זה שישמחו בחבריי ואני אשמח בהם.
כלומר,
כשאתה נכנס לבית המדרש עם מעטפת והוויה שהולכים...
ותראה שם
בברכה שאנחנו נכנסים אליו, הולכים לברר את האמת.
לא לנצח בוויכוח.
אז יש מריבות, תראה חברותות,
שכל אחד רב עם השני, שאתה שומע בטון,
שהטון לא טוב שם, כי כל אחד רוצה להגיד, אני צודק.
אבל אם באים שני אנשים ורוצים לברר את האמת,
אז הטון, טון הדיבור וההוויה של בן אדם היא אחרת,
ומבררים את הדברים,
אולי בהתנצחות חזקה מאוד,
אבל מבררים,
יש מעטפת חיובית,
ויוצאים מזה אוהבים,
כמו שהגמרא אומר למסכת ברכות.
אנחנו לא עושים את זה, לא עושים את זה, עושים, יש
הדברים נעשים ברחוב,
בתקשורת,
בכל מיני מקומות שלא מעוניינים בטובת ישראל.
רגע, לא, אה?
כן, אבל אני מנסה לצאת מהמקום הזה.
אני מנסה...
הדברים,
במקום שנעשים בבית המדרש,
עם הרצון לברר את האמת.
מי שמתווכח...
ומוכן לרפות ידיים,
ומוכן לתת פתח לאויב להיכנס ליישובים שלנו,
הוא לא מברר את האמת.
אל תספר לי שהם מבררים את האמת.
זה לא נכון, זה גם יתגלה.
הם לא מבררים את האמת, הם רוצים שלטון.
הם הולכים לאבד את השלטון,
הם רוצים להיות על הסיר הבשר.
אין שום בירור אמת.
לאט לאט מתברר,
ויותר ויותר אנשים,
כמו שאמרתי בהתחלה,
פורשים מה...
זה לא מחאה, זה מרד, פורשים משם.
אנשים,
רוב האנשים שנמצאים שם מקבלים כסף,
כסף כבד בשביל זה,
זה דיברנו קודם,
לא יודע מה היית.
כן?
זה לא, זה לא בירור של אמת.
אם זה היה בירור של אמת,
אתה צודק במה, זה לא בירור של אמת.
אבל האמת היא כל כך חזקה שאנשים באמת האמיתיים שמחפשים אמת,
לאט לאט פורשים.
וככל שפורשים יותר,
זה בצינורות פנימיים,
ראש הממשלה מרגיש שהעם איתו,
והוא מקבל אומץ,
קיבל אומץ יותר במלחמה,
מקבל אומץ עכשיו להילחם בדיפסטייט,
במרד הזה.
הדברים אבל מתבררים בצורה לא נכונה והמעטפת
לא נכונה ומה שהוא אמר פה שכאשר גם הצד השני
היה מבין
כן היה מבין
איזה מעשה גדול של התיישבות יש פה אז הבירורים האלה
היו נעשים בצורה כזו אבל עכשיו זה בירורים של אגו
ואמרנו כבר שהאמת היא יותר חזקה והקדוש ברוך הוא מנהל
את העולם וכל השיטה הזאת היא תתרסק אנחנו נשלם על זה
מחיר אבל המחיר הזה זה חלק מהבירור מי אנחנו ומה נכון
אתה הולך למקום יותר מדי מעשי כאילו
שהוא פה מדבר שמה שגורם
למחלוקות,
לרמה הירודה הזאת של המחלוקות,
כי אנחנו בתור עם שכחנו מי אנחנו ומה הייעוד שלנו.
וזה לא אשמתם,
זה אשמתנו.
אנחנו נכנסים גם כן לעיגול הפוליטי הזה,
במקום להרים את העם וליעוד שלו.
זה היה גם מרומם אותם.
בסדר?
כלומר,
והדבר הזה,
כשנעשה בצורה נכונה,
אז הוויכוחים האלה והמחלוקות האלה רק מרוממות
אותם ומבררות את הדברים בצורה יותר אמיתית,
כן?
וחילוקי הדעות עוד יוכלו להביא בקרבנו אושר רוח וריבוי לנשמתה של האומה,
כן?
העומדת בנו בצביונה ותומתה, תמותה למשל תמימות.
אבל בזמן שכחה היסודית הזאת של מי אנחנו
ולמה אנחנו באנו לפה ומה יהדותנו,
בזמן הזנחת כל יסוד החיים
כל דבר השם מזניחים את הצד היהודי שלנו
ובאמת אותם אלה רוצים באמת מדינת כל אזרחיה,
זה בדיוק הנקודה הזאת,
כן?
אשר באור תורה ונר מצווה העושה אותנו לעם,
זה מה שעושה אותנו לעם ולא דברים אחרים.
הרי המפלגתיות עושה בנו שמות.
עד כדי שנאת אחים תהומית המהווה לעינינו
את הצרה שאנו שורים בה בתוך מעגלי גאולתנו,
בתוך הגאולה,
בתוך האור הגדול הזה,
יש פה מריבות שעושות שמות,
שהורסות את הזה, אבל הם לא ינצחו.
בסוף אנחנו ננצח,
אנחנו זה לא הדתיים והחילונים חס וחלילה,
אבל בסוף האמת תנצח.
והגאולה תמשיך ביתר שאת,
דווקא מתוך הקשיים האלה.
וזה מה שאמרנו,
שהגאולה ממתיקה את הקשיים והכישלונות.
והמרור הוא חלק בלתי נפרד מהגאולה.
אמנם בטוחים אנו ביד השם גואל,
הנה הוא פה עכשיו,
זה התקווה פה,
כן?
אמנם בטוחים אנו ביד השם הגואל ישראל הנטויה עלינו לטובה,
אנחנו יודעים שהאמת תנצח,
זה מה שהוא אומר.
כי סוף כל סוף אור הקודש הוא אור השלום.
אור הקודש, אור האמת, השלום הוא חלק מהאמת.
זה לא דבר נפרד,
יופיע עלינו.
ומדתו של הלל,
עכשיו חוזרים לכורך כמו הלל,
נכון שקורכים ביחד,
חוזרים להגדה של פסח.
ומדתו של הלל,
האוהב שלום ורודף שלום,
האוהב את הבריות,
הוא מקרבן לתורה.
למשמרת הקודש של עם השם,
של עם השם.
הגוי כולו תשוב אלינו, רוחו של הלל תשוב אלינו.
התזכורת הזאת שחיים כמו הלל גם מכניסה את הרוח של הלל,
אוהב שלום,
כן,
ורודף שלום,
אוהב את הבריות ומקרבן לתורה,
היא תנצח,
רוחו של הלל הזאת תנצח בסוף את כל הקשיים ואת כל המרורים.
שלום ידבר אל פזורנו ומפלגותינו ואור
הגאולה הבאה יחד עם זיכרון הפסח והמצה
סימני החירות
ימתיק לנו את רשמי המרירות של הגלות
ומה שחוזר עוד פעם הסיבה היא הגלות
והסיבה היא הייעוד שמוחלש אבל זה הכל יחזור הכל יחזור למקומו הנכון
והמרירות
תשכח כמרירות,
ולא רק שהיא תשכח כמרירות,
כמו שאמרתי בהתחלה,
המרירות הזאת אנחנו נבין שהיא חלק מהגאולה,
ובלעדיה לא היינו מגיעים
לגאולה או למצב המתוקן של עם ישראל בארץ ישראל,
כן?
את רשמי המרירות של הגלות ומכאובי הרוחניים והחומריים שהמרור מסמנם,
המרור הוא
הביטוי שלהם,
ונזכה לגאולה שלמה אשר
תפרוס עלינו סוכת שלום.
ואור אמת במהרה בימינו אמן
זה יפה מאוד כדאי לחזור על זה
קצת זה חריש ראשון זה פשוט מדהים
מדהים כמה שזה רנטגן של מה שאנחנו עוברים עכשיו
וגם הפתרונות הן נכונות ואם אתה רוצה
רוצה לפתור את הבעיה אתה שומע?
אתה תרצה לפתור את הבעיה הזאת אז אתה באופן אישי
תתרומם למקום הזה של הייעוד שלנו
כן?
על ידי לימוד והתחזקות, שאתה חלק מהגאולה הזאת.
אתה חלק מהגאולה הזאת, וזו המשימה העיקרית שלך,
אז אתה תראה שגם מסביבך יתייחסו אחרת,
וגם הציפורניים שלך לא יהיו ציפורניים חדות.
אני אומר לך, אבל זה לא רק אתה.
זה כולנו, גם אני שם.
גם זה עצה טובה מאוד וזה מוטל קודם כל
על הרבנים שלנו במקום להיכנס לפינות הקטנות
להתרומם למעלה
ולשדר את הייעוד הזה שאנחנו נמצאים בתוך
גאולה כמו שהרב שמואל עשה עכשיו
אנחנו נמצאים בימים גדולים בבירורים
גדולים אם אנחנו שמה אז הכל נראה אחר
וזה גם מקרין אתם מרגישים אחרים נכון בשיעור הזה
אני לא יודע,
אני יצאתי,
אני איך שראיתי אותו,
אני באותו שנייה כבר נמצא,
אני בן אדם אחר.
הכל בפנים הופך משנאה,
או הקפדה נקרא לזה, לאהבה.
למה?
כי מרימים אותך לאור הגבוה,
למקום הנכון,
לראות את הדברים בעיניים נכונות.
אתה מתרומם.
אז גם הסביבה מסביבך מתרוממת.
טוב,
עם מה אתם יוצאים חברים, מה אתם יוצאים,
אם מישהו רוצה ללכת לרוץ לשיעור,
פשוט רציתי לגמור את זה בכל זאת,
אבל מה אתם יוצאים ממה שלמדנו פה,
מה אתם לוקחים לחיים שלכם,
מה נגע בכם,
שזה לא יהיה סתם איזה הרצאה.
יפה אז אם זה מדהים והוא קלע אחד לאחד
בוא ניקח גם את העצות שלו אה?
תודה
לקחת והתחזקת
מה לקחת אתה לא אומר לקחת התחזקות
בחמש דקות בחמש דקות
יפה מאוד
יפה יפה מאוד
יפה מאוד חזק
אז אנחנו נאחל פסח שמח וכשר לכל התלמידים
שנמצאים בשיעור והתלמידים
שנמצאים במכון מאיר ולכל עם ישראל שיהיה חג
שמח
וכשר באחדות בשמחה
כל חלקי העם אמן אמן
