אני כבר עכשיו עושה ספוילר ברשותכם,
ביום חמישי אנחנו עתידים לעשות איזשהו שולחן עגול,
זאת אומרת כינוס של
החבורה של המחלקה הישראלית,
יכול להיות שגם מחלקות אחרות יצטרפו לזה,
שבהם אנחנו נעשה איזשהו סוג של ביאור חמץ
ובדיקת חמץ מעבר לצד הפיזי,
גם בצדדים הנפשיים, זאת אומרת נשאל את עצמנו
כל מיני שאלות שקשורות בפסח
מי פסח עלינו השנה,
מה מריר לי בחיים,
בסדר, מה עבודת הפרך בשבילי, וכן על זה הדרך.
אז מוזמנים בעזרת השם גם ליום חמישי לכינוס הזה,
זה
חשוב מאוד, בעזרת השם נעשה וגם נצליח.
הנושא שלנו היום,
מטבע הדברים, חג הפסח.
ואתם יודעים שכתוב ששואלים ודורשים,
בואו נסתכל ישר בדף,
שואלים ודורשים,
הכותרת,
כתבתי את השואלים ודורשים למי שפחות בעניין.
בסדר, עוד מעט תהיה ברור למה בחרתי בכותרת הזאת,
אבל אנחנו יודעים שכתוב במשנה בפסחים ששלושים יום קודם החג,
דורשים בהלכות החג,
במיוחד בפסח, אבל גם בחגים האחרים.
בפסח לכולם זה מובן מכיוון שההלכות פסח והרעיונות של פסח הם
רעיונות מאוד מאוד בסיסיים
וראשוניים
וחשובים מאוד
וכמובן גם הצד ההלכתי שהוא מרובה,
יש לנו 64 סימנים בשולחן ערוך
סביב הלכות פסח אין עוד חג שמרובה כל כך
בסימנים ובהלכות אז לכן צריך לפחות 30 יום
התחלנו בזה ואנחנו ממשיכים בזה עכשיו,
אמנם זה הצד הרעיוני,
אבל
בעזרת השם גם הצדדים ההלכתיים,
למדנו אותם ביום ראשון ועתידים עוד ללמוד אותם בהמשך.
אז ישר נצלול למקורות שכתבנו,
מגילה ל"ב עמוד א,
תנו רבנן,
משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלים ודורשים בעניינו של יום,
בעניינו של פסח,
עניינו של יום,
הלכות פסח בפסח,
הלכות חג בחג וכולי.
ואנחנו עסוקים בהכנות מיוחדות במינן
לקראת הפסח.
בעיקר זה בא לידי ביטוי בצד הפיזי,
כן?
כל אחד מאיתנו מגיע לליל הסדר,
הוא נראה כמו סימן שאלה,
אחרי שהוא קרצף את הפאנלים וניקה את האבק
והסיר את החמץ,
זה דבר חשוב מאוד.
כמו שהרב שמואל מקודם ביאר והסביר,
שבעצם הניקיון הפיזי
הוא משל ונמשל גם לניקיון הרוחני שצריך להיות לכל אחד מאיתנו.
זאת אומרת, ממש צריך להשקיע בדבר הזה.
ושלא ליפול בעניין הזה שבן אדם מאוד מאוד מאוד מתכונן,
ואז בסוף הדבר שהוא בא לקצור את הפרי,
אז הוא כבר עייף וטרוד ואין לו כוחות,
חבל על כל ההשקעה.
אנחנו...
עושים את ההכנה הזאת על מנת שבעזרת השם להגיע ליל הסדר,
בני חורין, בשופי, בשמחה,
להדאוג לנוח לפני כן, כדי להגיע במיטבנו,
בעזרת השם ליל הסדר.
יש פה דפים,
אז כך שמי שאין להם,
כדאי אני מציע לכם לקחת דפים,
כי הם ילוו אותנו לאורך
כל העניין.
הגמרא מסכת פסחים קטז היא לא כתובה אצלכם.
כתוב שם חייב אדם לראות את עצמו
כאילו הוא יצא ממצרים ואנחנו רואים
שהרמב״ם בוחר קצת לשנות הדגשתי את זה הרמב״ם בהלכות
חמץ ומצה פרק ז' על הרחב בב מה כתוב לי שם
בכל דור ודור חייב אדם להראות את
עצמו זה לא אותו דבר לראות
או להראות זה לא אותו דבר זאת אומרת הרמב״ם בא ואומר
שאנחנו צריכים,
בעזרת השם,
להגיע בתודעה שאנחנו מראים את עצמנו שאנחנו
נמצאים ביציאה ממצרים ואנחנו חווים אותה וכולי,
אבל גם אם בן אדם מאיזושהי סיבה
לא נמצא שם במקום הזה, לא הגיע מוכן
לא,
לא,
היה לו יום עיון במכון מאיר,
לא זכה להקשיב לכל השיעורים,
לא זכה ללמוד את כל הסימנים.
אומר הרמב״ם, אפילו תעשה את זה באופן תיאטרלי,
באופן מעושה,
להראות את עצמו,
כן, כמו להתפעל,
כן?
אני עושה כל מיני פעולות,
שהם יעוררו בתוכי
את הרצון להבין מה זה ליל הסדר.
כן,
איך הגמרא אומרת,
שאדם,
אם הוא נמצא עם,
כן,
ויגדת לבנך,
אז אם הוא נמצא עם הבנים שלו,
אז הוא שואל קושיות,
מספר בהלכות החג,
כן,
לפי רבנו חננאל זה הלכות,
לפי הפוסקים האחרים זה הצד הרעיוני,
לספר,
ביציאת מצרים.
טוב, אם הוא נמצא עם אשתו,
השאל את אשתו.
ואם הוא נמצא עם עצמו,
אז השאל את עצמו, כן, כל הסכיזופרניה כזאת.
שלום, מה נשתנה?
כן, ואתה עונה לעצמך.
מה זה הדבר הזה?
מה,
אומרים לבן אדם,
שב לליל הסדר,
אתה נמצא לבד,
לא מספיק שאני נמצא לבד,
וגם זה בעסה.
עוד אני צריך לסבול מסכיזופרניה ולשאול את עצמי שאלות ולענות תשובות.
אני יודע מה שאני יודע,
ואני לא יודע מה שאני לא יודע.
אז למה לעשות את זה?
אנחנו כולנו יודעים שבשעה שבן אדם שואל שאלות,
הוא מתעורר להבנה.
ככה זה בחיים.
כן, ספר הכוזרי בנוי משאלות ותשובות.
גם ספר מסילת ישרים יש לו ורסיה כזאת שבנויה משאלות ותשובות.
כאשר אני שואל,
אני יותר מתחבר.
כאשר אני שואל, אני יותר מעיין.
אני יותר שם לב.
אפילו אם אני שואל את עצמי.
אז הרמב״ם בא ואמר, חייב אדם להראות את עצמו
כאילו הוא יצא ממצרים.
ממש אפילו לעשות את זה באופן מעושה.
באופן תיאטרלי, כן?
לא סתם.
איך כתוב בהגדה?
לוקחים את הקערה,
מסירים את הקערה,
יוצאים מהקערה,
מגביהים את המצות,
שמים את המרום,
מה זה כל הדברים האלה?
זכיתי יום אחד,
חג אחד, ברוך השם,
להיות בליל הסדר,
אצל הרב מרדכי אליהו.
וואו!
אתה נכנס,
אז הילדים שלי היו קטנים,
באתי עם חמישה ילדים קטנים, הייתי בעיקר בלחץ,
שלא ישפכו את היין,
ולא יפזרו את האגוזים, ולא יהפכו את המצות.
ולא היינו היחידים, כמו שאתם מבינים.
היינו שם אולי חמישים, שישים אנשים.
כל אחד, הוא ואשתו, וכל אשר לו, וצאצאיו.
וגם הם היו מודאגים מזה שהילדים לא יעשו בלאגן.
וברוך השם,
רק נכנסנו,
קודם כל,
הרב אמר,
פשששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש
ברוכים הבאים לכל הילדים, אלינו לא התייחס.
ברוכים הבאים לכל הילדים,
ויגעת זה חינוך הבנים,
אנחנו נעשה פה הצגות.
והילדים יצאו החוצה, וחזרו אחרי זה לבושי שק.
מאיפה באתם?
ממצרים?
לאן אתם הולכים?
לירושלים?
והרב מרדכי שואל אותם עוד שאלות ועוד שאלות,
ומרבה לספר ביציאת מצרים.
ואנחנו בלחץ לתפוס אותם ככה,
כמו בקרב מגע שלמדנו אתמול.
שלא יזוזו.
אבל האווירה הייתה לגמרי אחרת.
אווירה של מלכות,
של נעימות,
להיות בני חורין.
כמו שדיברנו בחג הקודם,
וכך גם עכשיו,
אומר לנו הארי הקדוש,
העיקר לא לכעוס.
אם אני התכוננתי באופן פיזי, באופן רוחני,
כל כך הרבה לחג,
בסופו של דבר,
שאני בא לקטוף את הפירות.
אני בא להיות עם המשפחה שלי, לחוש שאני בן חורין.
אז הדבר הכי חשוב זה לא לכעוס,
לא להקפיד על אף אחד,
שתהיה אווירה נינוחה וטובה,
שהילדים ירגישו שהם חלק מהעניין,
לקנות לאישה איזשהו משהו, ומי שפשוט רוצה להתחתן,
מי שעדיין לא זכה לאישה,
אז בעזרת השם יקנה איזה חפץ,
בעזרת השם,
בעיתו ובזמנו,
יעניק את זה לאשתו שתחיה.
לילדים,
לשמח את כולם,
כל אחד שמח באופן אחר,
בעניין אחר,
אז ממש להרבות בזה.
ככה רמב״ם כותב, להלכה
שכל אחד יקנה לילדים שלו ולאשתו וגם לעצמו.
קנה לעצמך איזה הגדה עם איזה פירוש מיוחד,
או משהו אחר שמשמח אותך, איזה וסט.
איזה
בגד יפה
שישמח אותך כדי שתגיע שמח לחג אז
מה שהתחלתי לומר כל החג הוא מאוד
מאוד תיאטרלי אין לנו כזה חג
שכל כך הרבה דברים למה?
אני חייב לראות את עצמי כאילו יצאתי ממצרים אבל
לא פחות מזה להראות את עצמי ליצור את האווירה
התחלתי לספר על המפגש
אצל הרב מרדכי אליהו נכנסתי,
אתם יודעים שבעיקרון
אם גוי
מפקיד אצלי משכון,
כן?
הוא חייב לי כסף,
והוא מפקיד אצלי משכון.
בעיקרון אסור להשתמש במשכון של בן אדם,
אלא אם כן הוא לא יחזיר את ההלוואה.
אבל כתוב בהלכה
שאפשר להשתמש עם משכונות של גויים.
נגיד שהוא הביא לי איזה וזה,
כן,
איזה אגרטל,
או איזה מחזיק יין יפה,
או לא יודע,
משהו כזה.
יש עניין לשים את זה על השולחן,
בליל הסדר, כדי ליצור תחושה של מלכות,
תחושה של בני חורין.
לכן אפילו מותר להשתמש במשכונות של גויים.
ובלבד שכולנו נרגיש את אווירת המלכות.
וככה היה,
אני לא יודע אם זה היה משכונות של גויים,
נראה לי שזה היה שייך לרב אליהו,
אבל כל מיני כלים מאוד מאוד יפים,
מאוד מאוד מיוחדים.
זה לא גאווה,
אדרבא, זה לפאר את שמו של הקדוש ברוך הוא ביום
ההולדת של עם ישראל, בליל הסדר,
שיהיה מלכות.
טוב.
יפה מאוד, אז הבנו את הנקודה,
שאני לא רק צריך לראות את עצמי,
אני יכול אפילו להראות את עצמי.
לכן הרמב״ם, כמו שאמרתי פה,
שינה מדברי הגמרא.
בגמרא כתוב לראות,
הרמב״ם אומר אפילו להראות,
אפילו באופן מעושה.
כי אחרי המעשים...
נמשכים הלבבות,
לפעמים אתה לא נמצא במקום מסוים,
בעצם זה שאתה
מתלבש יפה, ומסדר את השולחן בפאר והדר,
וקונה לאישה משהו,
וקונה לעצמך משהו,
אחרי המעשים,
וכמובן לילדים,
אחרי המעשים יימשכו הלבבות.
עוד יותר מזה אני יכול לספר לכם,
שזכיתי בתור ילד נער,
שבסביבות שמונה עשר לילות סדר,
לא עשיתי אותם בבית.
איפה עשינו אותם?
בבסיסי צבא.
אבא שלי, זכר צדיק לברכה,
היה עורך ליל הסדר ל-400, 500 ו-600 אנשים.
עכשיו שאלו,
אמרו לו האנשים,
רבי חיים,
אל תתאמץ,
אתה יודע,
החבר'ה פה אין להם ראש להתחיל להקשיב ליל סדר.
הוא אמר, אל תדאגו, יהיה בסדר.
הייתי מוצא את עצמי עם אבא,
הולך ומלקט כל מיני פרסים מבנקים וכו',
כדי שיהיה כל מיני...
ואחותי הגדולה
מציירת מדרשי תמונה,
רואים,
ארבע קושיות,
זה ארבע קושיות,
כן?
כל
מיני שאלות, תשובות.
אבא מתחיל את ליל הסדר,
לא אוכל,
לא שותה,
כמעט,
וכולו נתון לאנשים.
בהתחלה זה מתחיל באופן סקפטי כזה.
מה יש לחדש כבר?
מה כבר יכול להגיד לנו פה איזה
בן אדם שהגיע מהרעננה עיר הקודש?
מה כבר יש לו להגיד לנו?
ואבא שלי מנצח על המלאכה,
וכולם איתו.
בליל החג
היינו שני מניינים.
בחג בבוקר היינו 200 איש.
כי אחרי ליל הסדר,
שבו אבא דאג להראות את עצמו כאילו יצא ממצרים,
ויצר את האווירה,
ושאל,
ויצר עניין אצל האנשים,
כולם היו איתו.
זה היה ליל הסדר שונה לחלוטין,
אז אני זכיתי משהו בסביבות
18 פעם,
לעשות אולי יותר,
בתור נער,
מגיל שאני זוכר את עצמי,
ללכת,
לקטט את רגלינו,
חלק מהסדרים אפילו היו במצרים,
מה שנקרא,
היום, בדהב.
כן,
היה שם בסיס וכו',
קיצור,
בבסיסי צהל זה בהחלט מרתק,
אז אם אבא יכול לעשות את זה עם 600,
כל אחד יכול לעשות את זה עם 60 או 16,
יכולים לעשות את זה, אבל צריך להתכונן,
להתכונן לליל הסדר,
להתכונן לשאול קושיות,
לחלק תפקידים,
לסדר את ליל הסדר,
שהכל יהיה באמת מוכן ובמלכות,
וכמו שאמרנו,
אם זה קצת משתבש,
לא לכעוס,
בסדר?
טוב.
אז אם אמרנו את העניין הזה,
שיש עניין להראות,
אז יש פה משהו מאוד מאוד מאוד תמוה,
ועל כך בדקות הבאות.
אם אני רוצה לספר על יציאת מצרים, אז היה ראוי
שבהגדה יהיה כתוב פסוקים מפרשת בשלח.
זה דרך אגב פרשת הבר מצווה שלי.
ויהי בשלח פרעה את העם,
דרך ארץ פלשתים, וחמושים עלו בני ישראל ומצרים וכולי.
תספר, ואז ישיר משה.
תגיד את הפסוקים האלה.
אבל באופן מתמיה,
הפסוקים האלה נמצאים בהגדה או לא?
לא.
יפה מאוד, שתי נקודות.
הפסוקים האלה, הפסוקים הכי מרכזיים,
שמדברים על יציאת מצרים,
לא מופיעים בהגדה.
במקומה, מה כן מופיע בהגדה?
הרי הם לפניכם.
סתכלו.
קודם כל,
פרשת בו כתוב שמה,
ויקרא למשה ואהרון,
לילה,
ויאמר,
קומו,
צאו מתוך עמי,
גם אתם, גם בני ישראל, ולכו עבדו את השם כדבריכם.
טוב, מה כן מופיע?
זה גם לא הופיע.
זה השאלות של הבנים.
כן,
ציטטתי פה רק את שלושת הבנים,
כי החכם הוא כן בעניין.
אבל שלושת הבנים, תראו בבקשה,
מי שיש לו תנ״ך יכול גם להסתכל שם.
אבל אנחנו מסתכלים בספר שמות,
שוב פעם, השאלה ברורה,
אם אני רוצה להראות את עצמי,
או לראות את עצמי,
אז אני צריך שהתוכן של ההגדה יהיה הפסוקים של יציאת מצרים.
למה מופיעים פסוקים אחרים?
פסוקים פחות חזקים נאמר,
פסוקים שצבועים בצבעים פחות עזים.
השאלה ברורה?
יפה מאוד.
אז בואו נסתכל.
שימו לב.
ארבעת הבנים בהגדה.
קודם כל הרשע, מה הוא אומר?
מה העבודה הזאת לכם?
לכם ולא לו,
ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל,
כפר בעיקר,
אף אתה הקהה את שיניו,
ואמר לו,
בעבור זה עשה השם לי בצאתי ממצרים.
לי ולא לו, אילו היה שם, לא היה נגאל.
פשש.
אתה רוצה עכשיו להכניס אותי לעניינים?
זה מה שאתה מביא לי?
אלא הפסוקים שיגרמו לי להרגיש שאני רואה את עצמי יוצא ממצרים,
או להראות את עצמי שאני יוצא ממצרים?
ברור?
פסוקים?
לא ברור מה הם עושים שם.
הלאה, בוא ניגש לתם.
תם אומר, מה זאת?
ואמרת אליו,
בחוזק יד הוציאנו השם ממצרים מבית עבדים.
גם כן, לא פסוק הכי פופולרי.
הפסוק הכי מעורר.
הלאה, נמשיך.
שאינו יודע לשאול, יש לך דף, אחי?
יש פה דפים לחלק.
תגיש אותם למי שאין לו דף, שיהיה לו דפים.
אז אלירן יביא לו.
שאינו יודע לשאול, בסדר?
את פתח לו שנאמר,
ויגדת לבנך ביום ההוא,
בעבור זה עשה השם לי בצאתי ממצרים.
תגיד לי, מה העניינים פה?
באת לעורר אותי.
הלאה, התחלת ההגדה, וירדימהו.
נכון או לא?
אני בעצם,
בהגדה,
מופיעים פסוקים
שלא מעוררים אותי.
שלא מעוררים אותי לפרשיית יציאת מצרים.
היית צריך להביא פסוקים יותר עזים.
אז ישיר משה ובני ישראל!
קיצור,
אחר כך אנחנו שרים את זה,
אבל בהתחלה, תן את הבוסט בהתחלה.
עוד יותר מזה, שימו לב.
אחר כך יש לנו את פרשת הבכורים, נכון?
ארמי עובד אבי.
אז בואו נקרא,
כי ציטטתי פה קצת יותר כדי שניכנס לעניינים,
דברים כ"ו, פסוק ה' עד ח', רואים אותי?
והיה כי תבוא אל הארץ אשר אדוני אלוהיך
נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה.
מצוין, הגעתי הביתה, הגעתי לארץ.
ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך,
אשר ה' אלוקיך נותן לך, ושמת בתנא, כן?
יש לך שפע,
ברוך ה' כל הכבוד,
ואתה מחליט להביא את הבכורים האלה אל הכהן הגדול.
והלכת אל המקום אשר יבחר השם אלוקיך לשכן שמו שם,
תעלה עם הבכורים האלו לאן?
לבית המקדש, לירושלים.
ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם,
ואמרת אליו,
הגדתי היום להשם אלוקיך,
כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו,
ואז הוא לוקח מהיד,
ואז אתה מתחיל לתת איזה ספיץ',
איזה נאום.
וענית ואמרת לפני השם אלוקיך,
ארמי אבד אבי,
וירד מצרים ויגר שם במטה מעט,
קיצור מספרת פרשיית.
מה העניינים פה?
משהו לא מובן.
אלא מה צריך לומר?
צריך לומר שהאגדה מחפשת
לקרב את האנשים הרחוקים,
לכן קראתי לזה שואלים ודרושים,
למי שפחות בעניין.
הרשע, התם, ושאינו יודע לשאול,
זה אנשים מכל מיני, כל אחד מסיבותיו עמו,
שהוא לא בעניינים.
קרב אותו!
תכניס אותו פנימה!
מי שבעניינים,
בסדר,
אם הייתי אומר את הפסוקים האחרים,
אז הייתי פחות מפנים את הצורך
של ההגדה, של חז"ל,
להגיד, אני בונה לך הגדה שבה כל הזמן תהיה בתודעה
שאתה צריך כל דכפין ייתי ויכול,
כל דצריך ייתי ויפסח,
כל העניים או כל מי שצריך,
בואו, כנס פנימה, אני הולך לספר לך על ההגדה.
אתה קודם כל אתה תראה שאתה לא הראשון שלא היה בעניינים.
קדמו לפניך הרשע בספר שמות,
בפרשת בוא,
היו שם כבר כמה אנשים שהיו פחות בעניין.
והנה הכנסנו אותם.
זה אחד.
דבר שני.
כאשר אתה תהיה בתודעת שפע, תגיע לארץ,
וכוחי ועוצם ידי היה לי את החיל הזה,
דווקא אז אני רוצה שתזכיר לעצמך שיצאת ממצרים.
ברור?
זאת אומרת, שאלנו שאלה.
למה אתה בהגדה לוקח לי פסוקים פחות
אטרקטיביים ומדבר על אנשים שהם פחות בעניין
או מכיוון שהם בסקטור של הרשע התם או שאינו יודע לשאול או
בגלל שהם בתודעת שפע וזה מה שגורם
להם לא לזכור את יציאת מצרים?
אני אשים לך את זה בהגדה כדי להבהיר לך
שכל החברים האלה, ואולי גם אתה בתוכם ברגע זה,
תזכור שהיית בארץ מצרים,
בארץ לא להם,
כי גרים הייתם בארץ מצרים.
דרך ההגדה אני בעצם עובר את המסע ואת התודעה,
שהנה אני, כמו אז, גם אתה,
כמו אלה שלא מחוברים,
אנחנו דואגים לחבר את אלה שאינם מחוברים.
את אלה שהדברים לא מובנים אליהם.
הייתי ברור?
חזק וברור.
אז זו תשובה אחת לגבי השאלה למה
אנחנו בעצם לא מוצאים את הפסוקים
היותר אטרקטיביים והיותר נוצצים והיותר פופולריים של יציאת מצרים
כי אנחנו בעצם רוצים להבהיר שהאגדה וליל הסדר בלשון והיגדת לבנך
מה זה והיגדת לבנך איזה איבר
מזכיר לכם, מזכירה לכם המילה והיגדת.
גיד, מצוין.
מה התפקיד של גיד?
לחבר, נכון?
לחבר בין השריר לבין העצם.
אומר לנו חז"ל,
והיגדת לבנך,
אתה יודע מה התפקיד שלך לעשות?
לחבר את הילדים הביולוגיים שלך.
לחבר את האנשים שנשואים על ליבך,
לחבר אותם לעניין.
אלה שיודעים את הדברים, זה מובן מאליו.
אדרבא, קח את אלה שלא בעניין.
את הרשעים,
את התמימים,
את אלה שאינם יודעים לשאול.
את האנשים שנמצאים באיזשהי סוג של תודעת שפע.
כן,
מדינת הייטק, הכל, יש לנו הכל, מה צריך, מה חסר.
קח אותם,
בואו שבו לליל הסדר,
וביחד נזכר בשורשים שלנו.
קומה נוספת,
תסתכלו בבקשה,
ממש בסוף הדף הראשון מופיע פסוק בתהילים פרק פא
פסוק יא אומר
לנו הקדוש ברוך הוא אנוכי השם אלוקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו לא כתוב אנוכי השם אלוקיך שהעליתיך מארץ מצרים
ארחב פיך ומלאה הוא לא כתוב אנוכי השם אלוקיך שהעלתיך מארץ מצרים
או שיעלה אותך מארץ מצרים המעלך הקדוש ברוך הוא
בכל רגע ורגע מעלה כל אחד מאיתנו מן המיצרים שלו
איך אומר הבעל שם טוב לגבי מגילת אסתר?
כל מי שקורא את מגילת אסתר למפרע,
לא יצא ידי לחובה.
כל מי שחושב שמגילת אסתר היא הייתה משהו שהיה פעם,
והוא לא עכשיו,
לא יצא ידי חובה.
ואומר, פעם הקדוש ברוך הוא העלה אותנו ממצרים.
ומטור, פעם הקדוש ברוך הוא העלה אותנו ממצרים.
המעלך מארץ מצרים, אני מעלה אותך בכל רגע ורגע.
המהלכה מארץ מצרים, אני מעלה אותך בכל רגע ורגע.
ממדרגה למדרגה, אני מהלך אותך בכל דור ודור.
זה לא משהו שהיה פעם, זה משהו שקורה.
היום עכשיו ברור הנקודה הנוספת זאת אומרת אמרנו
את החיבור של הנידחים למיניהם זו הייתה נקודה אחת
נקודה שנייה שיפול לנו האסימון שהקדוש ברוך הוא המעלך מארץ מצרים ברגעים האלה הקדוש ברוך
הוא מהלכה מארץ מצרים ברגעים האלה הקדוש ברוך
הוא מעלה אותנו ממדרגה למדרגה בכל יום
ויום בכל שנה ושנה בליל הסדר
מעלה אותנו ממדרגה למדרגה מצוין
בבקשה, אבל רק בקול.
עוד פעם.
או,
אמרנו המעלך מארץ מצרים,
לא אמרנו אותה,
לא הסברנו,
מה זה הרחב פיך והמלאהו?
ככל שאנחנו יותר מרחיבים את הפה,
מרחיבים את הצמאון,
מרחיבים את הגעגוע,
מרחיבים לספר ביציאת מצרים,
הרי זה משובח,
ממילא הקדוש ברוך הוא,
ממלא אותנו באור.
הרחב פיך והמלאהו.
הרחב את הכלים שלך.
כן, להרחיב את התודעה שלך,
להרחיב את העניין שלך,
להרחיב את העניין של מול מי אתה מדבר,
את מי אתה מקרב,
מול מי אתה חושף את תודעת הפסח ויציאת מצרים,
ככל שתרחיב את זה יותר,
כך אני הקדוש ברוך הוא אמלא אותך יותר.
אתה מרחיב את הכלי ממילא האור שנכנס לתוכו,
הולך ונעשה גדול יותר.
בסדר?
מצוין.
טוב.
תסתכלו בבקשה.
אומר לנו הרב,
בדף,
בעמוד השני,
נא להפוך,
או שאצלכם זה בשני צדדים.
אומר הרב באורות ישראל ותחייתו, פסקה כ"ח.
אין לנו כמו הרב.
הרב זצ"ל.
הגאולה נמשכת היא והולכת.
כמו שאמרנו,
אנחנו מדברים, אנוכי השם המעלך מארץ מצרים.
לוקח הרב קוק את הפסוק הזה ועושה ממנו מטעמים.
הגאולה נמשכת היא והולכת.
גאולת מצרים וגאולת העתיד.
השלמה היא פעולה אחת
שאינה פוסקת.
פעולת היד החזקה והזרוע הנטויה,
אשר החלה במצרים,
והיא פועלת את פעולותיה בכל המסיבות,
בכל האופנים.
כמו שהרב שמואל היה רגיל לומר פה,
כן?
אנשים אומרים, רגע, רגע, מה?
פעם במצרים היה משהו,
אבל אתם יודעים שגם כשהיו במצרים,
אותם אנשים אמרו דברים
שאפשר להשתגע.
הם אומרים, מדוע לקחתנו מארץ זבת חלב ודבש?
הם אומרים על מצרים שהיא ארץ זבת חלב ודבש, כן?
מה עם השומים?
מה עם הבצלים?
מה עם האבטיחים?
בסדר?
כמו אז,
כן עתה.
זאת אומרת, אתה יכול להיות במציאות גאולית
של שנה וחצי האחרונות,
או 76-77 שנים האחרונות,
או 120 שנים האחרונות מאז הציונות,
או 250 מאז תלמידי הבעל שם טוב,
ולהגיד,
מה?
זו גאולה?
ודאי שזו גאולה.
ודאי שכולך יפה רעיתי ומום אין בך,
אבל תפיסה זו לא תעצום את עינינו מלבקר את מומיה.
בסדר גמור.
חברים,
חכם המופיע בהגדה זה ראשי תיבות חצי כוס מלאה.
תשים לב מה יש, לא מה אין.
בתור בן תורה, בתור עובד השם, בתור חוזר בתשובה,
בתור אדם שרוצה להיכנס לסדר,
צריך להודות על כל כך הרבה דברים,
כל כך הרבה ניסים.
אנחנו פה יושבים,
בינתיים החבר'ה שלנו עושים איקסים על הנשק.
מה, זה לא דבר שצריך להודות עליו?
כל מיני ממלכות שהיו נראות חסינות ובלתי עבירות מן העולם,
עוברות ומתנפנפות.
ואיך, אני לא יודע אם הבנתי מה שהרב שמואל תיאר,
אבל הוא הלך בפורים עם,
כמו שהסרת בני אמן,
אז כתבו לו,
נדמה נסראללה,
כל מיני,
כל החבר'ה שהלכו לעולמם,
ברוך השם.
הוא הלך עם החולצת ריקו הזאתי,
לא יודע,
על החליפה או לא על החליפה.
בכל מקרה, הלך עם הדבר הזה.
להודיע קבל עם ועדה
שצריך להודות על כל הניסים האלה.
הביפרים המתוקים שלנו
עשו עבודה,
נכון?
מה, זה מובן מאליו?
כלומר, קוראים פה כל הזמן דברים גדולים.
אם בן אדם הוא לא עם משקפיים של אמונה,
אז גם אם הקדוש ברוך הוא יעמוד לו נוכח,
הוא יעמוד נוכח פני השם,
הוא יכול להתכחש לזה ולהגיד,
טוב,
זה לא בדיוק מה שחשבתי.
על זה בדיוק אומר המהר"ל,
מעריך בזה המון המון המון, בכמה וכמה ספרים.
אנחנו יודעים שגאולה לא תלויה בתשובה.
קודם כל, כך נפסק להלכה, וכך כתוב בגמרא,
שגאולה לא תלויה בתשובה.
למרות שברוך השם,
אנחנו רואים שגם עם ישראל חוזר בתשובה.
וקורים דברים גדולים.
ואתם עוד תראו שהספסלים פה ילכו ויתמלאו,
והבית מדרש הזה לא יספיק.
תגידו אמן!
אנחנו צריכים פה כמה רמקולים כדי שישמעו את זה עד הקצה,
כי זה עתיד להגיע עד אין גבול פה,
הבית מדרש.
תגידו אמן.
אז למה?
מאיפה זה בא?
כי ברוך השם,
אם בן אדם מסתכל בתמימות,
הוא אומר,
וואו,
אנחנו נמצאים בתקופה גאולית מיוחדת במינה.
עכשיו שימו לב לעוד נקודה לפני שאנחנו ממשיכים בישראל ותחייתו.
אומות העולם,
עניינם להתרפק על העבר.
נכון?
כל מיני שערי ניצחון,
היה ככה, היה ככה.
מה אנחנו?
אנחנו
כמובן לומדים מן העבר,
אבל בעיקר הכוח של עם ישראל הוא מגיע מהעתיד.
תודעת משיח,
תודעת בית מקדש.
כן,
אחת השאלות פה הייתה האם אפשר להקריב קורבן פסח.
צריך להתחיל להתארגן על הדברים הללו.
אם אנחנו לא נתחיל לחשוב בגדול,
אם לא נתחיל לחשוב על זה שחבר'ה,
צריך להתארגן על הקורבנות ולהתארגן בחבורות.
מי איתי גומר את הקורבן?
נגיד אני עם סגי, אני נראה לי הוא בחור רציני,
כן?
סוגר איתו עם החבורה של מידות הראיה,
או לא יודע,
רב יחיל,
או אחר,
קיצור,
נסגרים על זה קורבן,
חבר'ה,
תתחיל להימנות,
אתם יודעים שיש אפילו פרויקט כזה,
להימנות על קורבן פסח.
אתם מסתכלים עליי בעיני עגל, אה?
זה דבר רציני מאוד, כן בבקשה.
בעיני כבש, בדיוק,
בעיני כבש שיאכל בעזרת השם,
יפה מאוד.
אז זה דבר מאוד מאוד חשוב,
אומות העולם מתרפקות על העבר,
אנחנו לומדים מן העבר אבל בעיקר צופי פני עתיד.
עם כל זה יצפה לו בכל יום שיבוא.
המשיח,
תחיית המתים, זה מה שנותן לנו את הכוח.
וזו עוד נקודה,
אם דיברנו על שתי נקודות קודמות,
על תודעת השליחות לקרב את הרחוקים,
ולקרב את האנשים שהם נמצאים בתודעת עושר,
והידיעה שהקדוש ברוך הוא כל פעם מעלה אותנו.
עוד דבר נוסף שמאוד מאוד עובר, חורז את כל ההגדה,
אנחנו כל הזמן מצפים שיהיה יותר טוב.
אנחנו כל הזמן מאמינים בזה שהמשיח הוא בפתח.
אנחנו כל הזמן מאמינים בזה שאנחנו יותר
קרובים בוודאי לגאולה מאשר לגלות.
שקורבן הפסח בעזרת השם נקריב,
אנחנו נאכל מזה דברים מן הפסח,
תגידו אמן.
שזה לא דברים בעלמא, זה לא איזה חלומות באספמיה.
הדברים קורים.
במיוחד בשנים הללו שאנחנו רואים שכל הנבואות מתקיימות
אז דרך המעבר בליל הסדר צריך קודם כל
להחדיר לעצמנו שהדברים האלה הולכים ומתממשים
ועוד יתממשו ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב רקם יש לנו הבטחה
כל מה שהקדוש ברוך הוא יבטיח הוא יקיים
אנחנו רואים איזה מתממש.
נבואות פורענות
לא חייבות להתממש,
אבל נבואות חיוביות בוודאי חייבות להתממש.
ממשיך הרב דורות בישראל ותחייתו.
רואים אותו בשורה השלישית,
נכון?
רואים אותו חברים?
משה ואליהו גואלים הם לגאולה אחת.
המתחיל, משה, והגומר, אליהו.
הפותח, משה, והחותם, אליהו.
הם יחד ממלאים את החטיבה, כן?
זה דבר אחד, הגאולה הזאת זה דבר אחד.
התחיל במשה וממשיך איתנו פה.
ורוח ישראל משקיפה את כל התנועות של פעולות הגאולה,
ההולכות מכל הסיבות עד מלוא צמיחת קרן הישועה,
במלואה וטובה.
אומר לנו הקדוש ברוך הוא, אני רוצה שאתה תבין,
דווקא בליל הסדר,
שהקיומיות שלך
היא לא תלויה בווילה ובוולבו שלך,
וגם לא בטסלה וב-AI או איך שקוראים לזה,
בסדר?
היא תלויה בשייכות שלך.
לעם ישראל,
בשייכות שלך למה שהיה ובעיקר למה שיהיה.
אני צריך בליל הסדר לשאול את עצמי,
האם איני חדור תקווה?
האם אני חדור אמונה?
האם אני שותף לקדוש ברוך הוא במעשה הבריאה?
האם אני באמת מאמין שהדברים עתידים להתממש,
ובין השאר הם ברגעים האלה נעשים דרכי,
בזה שאנחנו עכשיו מתכוננים לליל הסדר ומעבירים פה שיעור במכון מאיר,
לומדים ביחד?
עכשיו אנחנו נגאלים ברגעים האלה,
על המחשבות האלה,
על המחשבות הגדולות,
על הרצונות הגדולים,
על הכמיהות,
על הדמעות,
על התפילות.
כל זה קורה כאן ועכשיו.
אנחנו, חברים, אתם שומעים אותי?
אתם איתי, נכון?
ברגעים האלה, אם תקשיבו טוב,
אנחנו הולכים ונגאלים.
הרכבת נוסעת קדימה,
לקראת הגאולה השלמה.
עוד דבר נוסף, קורבן פסח, הופה.
שימו לב, יש פה איזה
חיצים כאלה מיוחדים שעשינו.
קורבן פסח,
זה לקח הרבה זמן, זה לא פשוט.
קורבן פסח,
לטכנופוב כמוני זה סיפור, והארוך חושב שעזרו לי.
קורבן הפסח הוא קורבן מאוד מאוד ייחודי.
אנחנו יודעים שיש לנו קורבנות, יחידים.
כל בן אדם מקריב,
יודע מה,
הוא קורבן חטאת,
עשה איזה חטא קטן או גדול,
מביא קורבן חטאת.
וכל אחד צריך להקריב אותו
בעקבות החטא שיש לו.
לעומת זאת,
קורבנות ציבור,
יש להם את העניינים שלהם,
אבל קורבן פסח,
הוא משלב את השניים.
הוא בעצם בא להבהיר לכל אחד מאיתנו,
אדוני, אתה לא לבד.
אתה חלק מעם ישראל.
אז זה מה שכתבנו פה.
ראוי עוד להאריך בזה כדי לטעום את זה קצת,
בסדר?
מצד אחד הוא קורבן יחיד.
למה?
כל אחד צריך להביא קורבן פסח.
כל אחד צריך להימנות על הקורבן.
אין בן אדם שלא אוכל.
כולם חייבים לאכול.
יש בזה מימד פרטי,
אבל תראו כמה מימדים כלליים יש בזה.
דבר ראשון, הוא דוחה את השבת.
קורבן יחיד לא דוחה את השבת.
קורבן פסח, למרות שאנחנו כיחידים, כולנו אוכלים
אותו כקבוצה,
אז יש פה אלמנט גם של יחיד,
אבל גם של רבים הוא דוחה את השבת.
דבר נוסף, הוא דוחה את הטומאה.
רק טומאה הותרה רק בציבור.
זאת אומרת,
אם אני טמא באופן אישי,
אני לא יכול לשמש בקודש.
או לאכול בקודש.
אבל אם אנחנו מדברים על משהו ציבורי,
אז הקורבן פסח דוחה את הטומאה.
דבר נוסף,
חובה לאכול אותו בחבורה,
אני לא יכול לקחת איזה כבש ולנשנש אותו מאחורי המדרגות.
אני צריך לחבר עוד אנשים איתי.
מה כל הדברים האלה עושים?
היהדות, מחברים.
הם ויגדת, נכון?
דיברנו על ויגדת,
הגיד הזה,
שמחבר.
זה מחבר כל אחד מאיתנו.
אדוני, אתה לא חי פה לבד.
כביכול אולי יש לך את הכל.
אתה בא, מביא את הביקורים.
יש לך ביקורים בנכסים ובפירות.
לא, לא, לא, לא, לא, לא.
אתה יודע מה הנכסים האמיתיים שלך?
השייכות שלך לעם ישראל.
זה הנכס האמיתי.
זו הברכה האמיתית.
זה הדבר הגדול ביותר.
הברכה הפרטית שלך היא משתלשלת.
מהברכה הכללית לכל עם ישראל.
דבר רביעי, לצלות ולא לבשל.
כאשר אני מבשל משהו, מה קורה לו?
הוא מתפרק.
כאשר אני צולה משהו, מה קורה?
הוא מצומת,
בסדר?
הוא מתחבר ביחד.
אומרים, אדוני, כשאתה אוכל קורבן פסח,
לא בשל במים,
כן,
יכולנו להביא את כל הפסוקים,
אבל בחרנו לעשות את זה קצר יותר,
בסדר?
אתה עכשיו צולה את הקורבן על ראשו ועל קרבו,
כן,
להעביר,
שכולם פה ביחד בסיפור הזה.
אתה יודע,
אולי חלק רואים את עצמם ככרעיים,
או כאיזה זנב של התרנגול,
או של הכבש,
בסדר?
לא,
הכל ביחד.
כולנו ביחד מצומתים,
מתחברים, גם זה שפחות מוצא חן בעיניי,
לא יכול להיות כזה דבר.
אבל נגיד, נגיד, נגיד, שיש איזה יהודי,
שלא זכיתי לראות, אתם מאמינים שיש כזה דבר?
מישהו מאמין שיש יהודי רע?
אין יהודי רע, יש יהודי שעשו לו רע, נכון?
בכל מקרה,
כולנו ביחד, אנחנו מקריבים את הקורבן צלי.
צלי, צלי זה מחבר.
אתה שומע, אריאל זבולון?
אתה שומע אותנו?
אתה התארגנת כבר על חבורה של קורבן פסח?
אז...
השם יעזור לך, בעזרת השם.
טוב.
אז זה העניין הנוסף, כלומר,
הקורבן פסח הוא גם בא להבהיר לנו
שהברכה שלנו היא ברכה של חבורה,
שכולנו ביחד.
בפסח,
לפני שאנחנו ניגשנו,
אתם יודעים,
בואו נקרא באמת את המהר"ל שהוא מבהיר את זה שוב פעם.
המהר"ל היה מקובל אלוקי, כן, לפני 400 שנה בערך,
אבל הוא כותב את הדברים בשפה הרבה יותר מובנת.
תראו מה הוא אומר.
לכך היה כל העבודה הזאת בעניין אחדות.
כי היה מצוות הקורבן לאכול אותו על כרעיו ועל קרבו.
שאין ראוי שיהיה הקורבן הזה מחולק
על ראשו ועל קראה ועל קרבו,
כן,
כמו הקורבנות האחרים,
למשל קורבן שלמים.
למה קורבן שלמים
לא קורבן שלמים, אתם יודעים?
כי הוא,
כי הוא עושה שלום.
הוא עושה שלום בין הכהן,
הכהן מקבל את הזרוע לחיים וקיבה,
הבן אדם שמקריב מקבל,
וגם הקדוש ברוך הוא מקבל,
וואלה,
שלום.
כל אחד קיבל את המקום שלו, בסדר?
והקורבן הזה,
הכל ביחד, לא מחלקים את ה...
כי הדבר שהוא מחולק אינו אחד,
אתם רואים אותי,
נכון?
שהרי יש בו חלקים,
המהר"ל בגבורות השם,
פרק ס',
שורה שלישית.
שהרי יש בו חלקים, אבל דבר שהוא שלם,
יש בו אחדות,
וכל עניין עבודה זו בקורבן הזה להורות על האחדות,
וכן בבית אחד ייאכל, כלומר,
אני לא בא ואומר,
טוב,
יאללה,
תביא לי את החלק שלי,
אני יכול לנשנש אותו בחדר שלי.
לא,
אנחנו אוכלים את זה ביחד,
בחבורה,
כולנו ביחד,
כל דכפין ייתי ויאכל,
כל דצריך ייתי ויפסח.
הייתי צריך לפתוח בזה,
כתוב ש...
איך האגדה נפתחת?
כל דכפין ייתי ויאכל,
כל דצריך
ייתיי ויפסח, הדכפין, העני...
או הנצרך,
זה יכול להיות גם בגשמיות,
וכמובן גם ברוחניות.
אומר הקדוש ברוך הוא,
אומרים לנו חז"ל בשם הנביא,
וזריתי פרש על פניכם,
פרש חגיכם.
אם אתה עכשיו דואג שיהיה לך להנות, חבל על הזמן,
משהו,
משהו,
בשר,
שריר,
שומן,
לא יודע,
חשוב,
חלק,
לא יודע,
חלקים הכי טובים,
זה מעולה.
אבל לא הזמנת אנשים.
לא הזמנת דכפינים כאלה, או נצרכים למיניהם.
אומר הקדוש ברוך הוא,
חג כזה,
הוא לא שווה בעיניי.
בזאת היא, פרש חגיכם, פרש בפניכם,
אני כביכול זורק עליכם זבל חוץ מכבודכם, כן?
זורק עליכם צרכים.
זה לא שווה שום דבר.
לא הבנת את הפסח.
לא הבנת את העניין.
דווקא להיות ביחד.
דווקא לחבר.
דווקא להכניס פנימה את האנשים שהם נמצאים בחוץ,
מי כמונו יודעים מה זה.
נכון?
להיות מאיר פנים, להכניס אותם פנימה.
כמה אחים שלנו,
כמה אחים מעם ישראל,
ברוך ה' זה הולך ומצטמצם,
שאולי אין להם איפה לאכול.
שאולי אין מי ש...
שאולי הוא קצת שקוף ולא בטוח.
אז כל אחד מאיתנו משימה שיעורי בית ואני אבדוק את זה.
יש לי אפליקציה חדשה שמצפצפת מתי שאנשים לא עושים.
שבן אדם יחפש איזה דכפין,
איזה נצרך.
איזה מישהו שאין לו,
איזה מישהו שאולי לא יודע,
שהוא עני בממון, או עני בדעת, או עני בשמחה,
כן?
יצרף אותו למעגל, ונסו יגון ואנחה,
כן?
ששון ושמחה ישיגו,
ונסו יגון ואנחה,
אתה תכניס אותו אל הששון,
אל השמחה,
בביתך,
שביחד תוכלו לשיר ולשמוח,
וככה תגיע הגאולה.
אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
מה, זה מה שהוא עושה?
הוא טרנסלייטר כזה?
זה הסיפור שלו?
זה מה שהוא עושה?
אתה יודע למה הוא עושה את זה?
כי לפעמים
השפה של הבנים והשפה של האבות
היא זרה.
אנחנו גם את זה מכירים, נכון?
אבא שלי ואימא שלי לא תמיד,
כן,
אנחנו פה במכון מאיר,
אבל גם הצופים בבית,
כן?
לפעמים אני ואבא שלי ואימא שלי לא תמיד משדרים באותו גל.
כולם אהובים, כולם מתוקים, כולם צדיקים.
ונאמר כולם צדיקים.
אבל צריך לגשר,
לחבר,
להיות גיד.
כן, לא סתם גיד אנשה.
הכל קשור והכל, נכון?
ויגדת לבנך, לחבר את ההורים שלי, לחבר אותי אליהם,
לפרגן להם, לסנגר עליהם, לראות אותם בעין טובה.
מה הדבר היותר חשוב ממשפחה?
כשאני מגיע הביתה
ויוצר איזה ליל סדר כזה שהוא יהיה רלוונטי,
שישאלו בו שאלות אמיתיות.
בפסח
אנחנו נפטרים מן החמץ,
כן?
עם ישראל ככללו נפטר מן החמץ ביציאתו ממצרים,
כל השיגים
לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי,
כן?
אנחנו זרמת סוסים זרמתם,
אין לנו חלק בנחלה עם המצרים הללו.
אז יש איסור לרדת מצרימה, בסדר?
אני יוצא משם, מכל השיגים,
וגם מאדם הפרטי.
עזוב את התפיחה
האישית שלך,
עזוב את החמץ,
עזוב את השאור, תאכל לחם עוני,
תאכל לחם מצה, מלשון ממוצע,
את התמצית,
רק את הקמח ואת המים,
שתבין שכל מה שיש לך בחיים,
כל התפיחה הזאתי,
היא לא מדילך,
היא לא שלך.
אל יתעלה לעשיר באושרו, ואל יתעלה לחכם בחוכמתו,
כי אם באשכל בידו אותי,
אתה יודע,
אחרי זה תמשיך לאכול לחם כל השנה.
כן, אם כך היינו אמורים לאכול מצה כל השנה, למה?
אומר לך הקדוש ברוך הוא, ביום ההולדת,
שאתה נולד בתור עם ובתור פרט, שכמו שהבנו,
הדברים אחודים אחד בשני,
הפרט מקבל את כוחו מן הכלל.
ביום ההולדת שלך,
דווקא אז תאכל מצה כדי להבהיר, מעצמי
אין לי כלום.
לא כוחי בעוצם ידי עושה לי את החיל הזה.
אחרי שאני אחיה בתודעה הזאתי,
אני אוכל בעזרת השם לטפוח ולפעול במציאות
הזאתי ולהיות שותף עם הקדוש ברוך הוא.
אבל אחרי התודעה הראשונית,
שמעצמי אין לי שום דבר.
מי מטפיח אותי?
מי נותן לי כוחות?
הקדוש ברוך הוא.
ואני מקבל את כוחי,
ואני מקבל את
העניין והחשיבות שלי מזה שאני מקיים,
מזה שאני מתקן,
מזה שאני שותף עם הקדוש ברוך הוא למעשה הגאולה,
כל אחד ואחד מאיתנו קשור מאוד למה שדיברנו
בשבוע שעבר, נכון, על המלאכה והעבודה,
אני מוצא את השליחות שלי,
אני מוצא את הייעוד שלי,
הייעוד שלי גם ברמה הפרטית וגם של כולנו כעם.
ברשותכם,
עוד כמה דקות,
ברשות אהובי הקדוש,
יש לנו?
עוד שתי מילים על זה,
ואחרי זה אני רוצה ככה קצת לגרות אתכם,
להגיד איך אפשר שהסדר יהיה מאוד מאוד רלוונטי לתשפ"ה.
בסדר?
אתם מוכנים?
אז קודם כל,
כמו שאמרנו,
בפסח אנחנו יוצאים מן המיצרים,
גם הפרטיים וגם הכלליים,
וכדי שהדברים יהיו רלוונטיים,
הכנתי פה כמה שאלות.
אנחנו לא נשאל את כולן,
אבל רק נעמוד על חלק מהם.
שימו לב
שאלות לפסח תשפה מי שרוצה שיכתוב
שלא אנחנו נדפיס לו את זה בהמשך
פסח, האם הרגשת שמישהו פסח עליך השנה?
מהי הקפיצת נחשון שלך?
כן, נחשון בן אדם,
הוא קפץ ראשון למים, נכון?
ורק אחרי זה,
הקדוש ברוך הוא קרע את הים,
הגיעו מים עד נפש.
זה לא היה קל.
לפעמים בן אדם בא,
נכנס למים,
אומר,
הופ,
האם אני נכנס למים?
הכל נפתח לי, הכל נגזר לי לגזרים.
אני קורע את הים.
הנה,
נחשון בן אדם נכנס,
נכנס,
נראה,
כולם אומרים,
וואי,
מה?
נחשון, מה קורה?
הוא אומר, אני לא יודע, לא קורה שום דבר.
רק כשהגיעו מים עד נפש, אז נפקע הים.
אז מה הקפיצת נחשון של כל אחד מאיתנו?
קדש, בואו ניקח איזה ארבעה סימנים.
קדש,
מה הם הדברים הקדושים והחשובים ביותר בחייך?
האם אתה מקדיש להם מספיק זמן ומחשבה?
מה היא קדושה בעיניך?
רחץ,
אלו לכלוכים או דברים שליליים אתה מרגיש שאתה צריך לשטוף?
מחייך לקראת התקופה החדשה, כרפס,
כרפס זה ראשי תיבות,
ככה אבא שלי היה אומר, כלל ראשון,
פה סגור.
בסדר?
אולי אחד היית רוצה להביע את דעתך ולומר משהו,
אבל אתה לא מעיז,
כן?
אחד היית רוצה לפתוח את הפה שלך דווקא.
יח"צ,
אלו חלקים בעצמך
או בחיים שלך שאתה מרגיש שהם שבורים.
או חצויים,
מה אתה יכול לעשות כדי לאחות אותם, בסדר?
אתם מבינים?
שאפשר לקחת באמת את 15 סימנים שלנו של
ליל הסדר וממש להפוך אותם לשאלות קיומיות,
לשאלות נפשיות.
אז בעזרת השם ביום חמישי אנחנו נעשה את זה בצורה יותר מסודרת,
אבל
כאן רק באתי לגרות אתכם,
שאני אגיד עוד יותר מזה ובזה נסיים,
לקחת שאלות כאלה,
ושאנשים יגיעו לליל הסדר אצלכם בבית,
או הולכים לסבתא,
או מי שזה לא יהיה,
תכינו פלקטים כאלה,
שימו אותם על החלונות, תתלו אותם על החלונות.
כן, פתאום בן אדם
רואה שאלה, כמו למשל,
מהי עבודת פרך בשבילך?
כן,
בן אדם נכנס לליל הסדר,
הוא מצפה שיהיה מישהו שינהל את העניינים,
פתאום עוד פעם,
קופצת לו שאלה.
ותדעו לכם שהשאלה בוחרת את הבן אדם,
ולא הבן אדם בוחר את השאלה,
אבל זה לשיעור אחר,
קצת מיסטיקה.
אבל בסופו של דבר,
תארו לכם ליל סדר כזה,
שכולם נכנסים,
ועל החלונות מסביב,
או על השולחן,
מתחת לצלחת המרק,
מופיעה לאיזושהי שאלה,
כן?
שבאה, למשל,
עוד שאלה
שהוא יכול לשאול את עצמו,
במרור,
אילו חוויות או רגשות מרים היו לך השנה,
או כיצד אתה מעביר את אותה מרירות,
שמתי שאתה מריר,
אז איך אתה עושה את זה,
איך אתה יוצא מזה,
או שולחן עורך,
האם אתה מרגיש,
או האם אתה יודע להודות על הדברים שהם ערוכים לפניך?
שכביכול מובנים מאליהם,
השפע שיש לך,
הפרנסה שיש לך, האישה, הילדים, כל מה שמסביבנו.
אז יהי רצון שבעזרת השם הקדוש ברוך הוא יזכה כל אחד מאיתנו,
שאת ההגדה שאנחנו נקרא, כמו שהסברנו,
היא לא למפרע,
היא לא דבר שהיה בעבר,
הוא דבר מאוד מאוד רלוונטי,
מאוד מאוד עכשווי,
מאוד מאוד קיומי,
ובמיוחד בשנים הללו,
שנות המלחמה,
שנות הקורונה,
כל מה שעבר על העולם ועלינו,
כל הבלאגנים
שסביבנו,
ובעזרת השם,
כל אחד מאיתנו יתכונן לליל הסדר,
גם מעשית,
אבל לא פחות מזה,
רוחנית, רוחנית, לקיים את ה...
ממש להכין את הכלי הראוי הזה, שבליל השימורים הזה,
כל האור שהקדוש ברוך הוא רוצה להוריד לנו,
ייכנס לתוך כלי
מחזיק ברכה.
אמן, כן יהי רצון, תגידו אמן.
ברוכים תהיו.
