אנחנו מקבלים את פניו של הרב שמואל
אליהו
שליטא
בשמחה ובתודה
הרב ממשיך את המסורת הארוכה
של האבא,
הרב מרדכי אליהו, זיכרונו לברכה,
שהיה פוקד אותנו עשרות שנים במכון מאיר,
לא רק בערב פסח,
מדי פעם,
והיה משקה את הצאן, משקה אותנו בדברי תורה,
ובפרט ערב פסח שיש עניין מיוחד
להכנות הלכתיות וגם רוחניות לקראת פסח.
וזכה הרב מרדכי אליהו,
לזכר צדיק לברכה,
לבן שקוראים לו הרב שמואל.
למה קוראים לו הרב שמואל?
אני לא יודע.
הרב יכול לגלות לנו,
אני יודע,
זהו,
שמואל הנביא.
שמואל הנביא היה הולך ממקום למקום
ומקרב את עם ישראל ואבינו שבשמיים וזכה
באמת הרב שמואל זוכה וזכה ויזכה
להמשיך לקרב את עם ישראל
לתורה
באור אהבת עם ישראל וארץ ישראל ותורת ישראל כמובן
בבקשה ישא את דבריו
אני מבין שנתנו שאלות איפה השאלות
ובאמת תודה רבה הרב
שמואל פשוט מוריי ורבותיי קהל קדוש
אנחנו
מאוד אוהבים את הרב באופן
ואנחנו מכבדים אותו וזה בא ביחד גם אהבה וגם
כבוד
שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו באמת להחזיק בדרך של אהבה ואמונה שהרב
כל כך מחזק אותנו בה.
אני רוצה לספר לכם משהו קצר,
שהשנה התעסקתי בו,
בעקבות מפגש שהיה לי עם שייחים ערבים.
בתוקף תפקידי כרב,
אז קורה דבר כזה שיש לי מפגשים,
כל מיני...
פעם, אחד המפגשים,
אמר לי אחד מהשייחים הגדולים,
אמר לי,
כבוד הרב,
יציאת מצרים בשבילנו זה דבר מאוד חשוב.
אמרתי לו, בשבילכם?
מה לכם וליציאת מצרים?
מה זאת אומרת?
זה יסוד האמונה שלנו.
הייתי מאוד בפלא, בתדהמה,
אבל בימינו יש מורה הוראה מפורסם וידוע,
קוראים לו AI.
ושאלתי אותו, אמר לי, מה?
אתה לא יודע?
אמר לי,
רב בישראל אמור לדעת.
זאת אומרת,
תביא לי את כל המקורות שמזכרים את יציאת מצרים אצל המוסלמים בקוראן.
מביא לי עשרות מקומות.
עשרות מקומות,
שבהם משתמש מוחמד להוציא את כל עובדי האלילים.
מה שנקרא אצלהם בתקופת הבערות שלהם, ג'הליה,
שזה לא יאומן איזה רמת בערות הייתה שם,
משתמש ביציאת מצרים בשביל להסביר להם שיש אל אחד בעולם,
ולא הרבה אלילים,
ושיש צורך לכבד אדם כי הוא בצלם אלוקים,
ויש צורך להבין שאלוקים מנהיג את העולם,
ונגד עריצים.
וכל מיני דברים שאנחנו יודעים שהם בסיס יציאת מצרים.
כמובן,
זה לא מגיע לתובנות שאנחנו כעם ישראל מבינים,
אבל זה הכלי שבאמצעותו הוא משתמש כדי
להזיז את האנשים האלה ממקום כל כך נמוך
למקום הרבה יותר אמוני ומתוקן.
כמו שאני אומר לכם עשרות פעמים, אני לא עושה...
כאילו, כל הסיפור של משה, מילד...
הלידה שלו,
ההשלכה ל...
או הבריחה למדיין,
גידול בבית פרעה,
כל מה שאנחנו מכירים.
מכירים מהתורה ומכירים מהמדרשים ומכירים מרש"י,
מישהו לימד אותו,
הוא...
והוא השתמש בזה,
בכלי הזה.
והכלי הזה, נכון להיום, אחראי
למיליארד וחצי מוסלמים בעולם.
שהם
שינו את אורחות חייהם
ממצב של...
שינו את אורחות חייהם ממצב שבו הם נמצאים בבערות כל כך מתועבת
למצב שבו הם מתנהגים ביותר אנושיות.
זה נשמע קצת מוזר מה שאני אומר, אני יודע,
אבל הרמב״ם כבר כותב...
שהקדוש ברוך הוא שלח את הנצרות,
את האסלאם,
כדי ליישר
דרך למלך המשיח.
להכין את הדרך.
וזה אירוע אחד שנשמע בי,
הוא יציאת מצרים לעולם, מה הוא משנה בעולם.
כדי להמחיש את גודל הבערות,
אז אומר להם אותו אדם,
זה טעות מה שאתם עושים,
שאתם קוברים את הבנות שלכם בעודם חיות.
זה לא אנושי,
זה לא נכון,
זה טעות,
לא עושים דברים כאלה.
מתוך זה אתה למד מה היה המנהג שלהם.
כן?
הם לא צריכים בנות,
הם צריכים בנים,
אז הם לוקחים בנות וקוברים אותן חיות.
באדמה הם חסים וזהו.
זו הייתה רמת המוסריות
לפני שהוא הגיע.
אני לא מדבר על החובות שלו, יש לו מדי הרבה חובות.
ולכן הוא אומר לי,
אותו שייח מוסלמי,
אתה לא מבין,
בשבילנו יציאת מצרים זה אירוע מכונן.
וגם,
אנחנו כולנו מכירים את המהפכה הצרפתית, נכון?
המהפכה הצרפתית
היא לא האירוע הראשון.
המהפכה הראשונה נגד עריצות
הייתה חמש שנים קודם,
כשהאמריקאים מורדים בעריצות הבריטית.
וזו לא הייתה פשוט.
הבריטי אומר, מה זאת אומרת,
אלוקים,
זה שלטון בחרתנו,
אלוקים שם אותי מלך עליכם,
נהייתם שתמרדו.
אני בא בשם האל.
אני מולך על כל העולם, תשלמו לי מיסים.
זאת האמת,
וזה היושר,
וזה הצדק,
ומי אתם שתמרדו באלוקים.
הם אומרים לו,
אלוקים
שונא עריצים.
מאיפה אתם יודעים?
ביציאת מצרים.
וזה הדגל שלהם.
שלח את עמי.
כמו שאלוקים אמר למשה,
למרוד בעריץ, גם אנחנו ממשיכים את דרכו.
והם מציירים את כל האירוע הזה,
של מרידה בעריץ,
לצאת להיות בני חורים,
כאירוע שהוא המשך מיציאת מצרים.
משם שואבים כוח,
ולא אגיד לכם בקטע את כל הציטוטים וכל הסיפורים,
אבל
אפשר לכתוב על הספר שלהם,
שזה המנוע לכוח שלהם.
וככה הם מייצאים את המהפכה הזאת לצרפת.
אחד בשם תומאס ג'פרסון,
שהיה אחד מערבות העמות המייסדים של אמריקה,
הוא הולך להיות שגריר ארה״ב בצרפת,
והוא מלמד אותם את הסוד הזה.
וחמש שנים אחר כך הם עושים את זה בצרפת,
והיום שלוש טובים מעולם ככה.
מורד בעריצים.
יש את קים ג'ונג ויש את חומנאי וכל
העריצים האחרים,
ואנחנו בשנת נפילת עריצים.
אני הלכתי בפורים עם חולצה עם כל השמות של העריצים ש...
עשיתי עשרת, יצא בסוף הרבה יותר מעשרת.
כל העריצים שנפלו בשנה וחצי האחרונות.
המשך לריסוק
שלטונו העריץ.
של פרעה.
וזו מהפכה שנייה ששינתה את פני העולם.
והמהפכה שלישית ששינתה את פני העולם,
זה מה שקרה...
שבעים וחמש שנים אחר כך
כשהעבדים
השחורים שנמצאים בארה״ב
אומרים מה זה זה לא אנושי זה לא צלם אלוקים
זה לא מוצדק מה אתם מעבדים אותנו בפרך מה זה
מדובר שוב על
עשרות מיליונים
שהם משתמשים באותו משפט בדיוק
אנחנו
בונים על הערכים שירדו לנו ביציאת מצרים
אני מספר את זה כדי שנבין שיציאת מצרים זה אירוע עולמי.
אני אומר
לכם את זה בקיצור,
הקיצורי הקיצורים,
כי אני רוצה להגיע לנקודה השנייה.
זה אירוע עולמי.
אבל כשזה קורה,
באמצע האירוע,
אנחנו לא
שם.
קורה התהליך,
שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת,
כל הארצות בעולם מרגישים שהרגליים של הכיסא שלהם
מתמוטטות
וכל האנשים חולמים על חירות,
עוד לא הייתה בשלה העת,
בעת ההיא שהעולם כולו השתחרר מהאריצות,
אבל כבר
הזרע נזרה
וכבר אומרת רחב
לשני המרגלים שמענו מה שהקדוש ברוך הוא עשה
ולא קמה לנו רוח
הבנו שקורה פה תהליך עולמי
אבל אנחנו
בתוך כל האירוע הגדול הזה שמציף את
העולם מתן תורה שמציף את העולם
בתוך כל האירוע הזה
אנחנו כולנו, או לפחות חלקנו,
נמצאים בתוך איזושהי בועה סגורה,
עול סגור,
וכועסים,
ומתרגזים, ומתפוצצים,
ונחזור למצרים, ואין חצילים,
ואין קישואים, ואין...
סגורים, שרויים באיזשהו כלוב
של רגשות מרים,
עצבנים,
מרירים,
כועסים,
הכל מסביב אור יקרות וכיפאון, ואנחנו
בתוך
בועה של חושך.
לא כולנו, ברור.
אבל בתוך הבועה הזאת יש כאלה שאומרים,
וואלה,
השם שונא אותנו.
בשנאת השם אותנו, הוצאנו ממצרים.
אחרים אומרים, וואו, הפסדנו ארץ זבת, חלב ודבש.
דתן ואבירם.
אחרים אומרים, משה מתנשא עלינו.
עסוקים בעוולים.
כמה רעשם,
כמה האירוע הזה גרוע.
וכמו שאתם יודעים כולכם, בסופו של דבר,
מתוך 40 שנה, 38 שנים, לא חוגגים את ליל הסדר.
אין ליל הסדר!
נח
בה! הזוי, נכון?
הזוי לגמרי.
הם כבולים באיזשהו
מסגרת נפשית.
יש יציאת מצרים,
הם לא חווים אותה, הם חלק ממנה,
הם המרכז שלה,
בפועל,
אבל לא בחוויה.
הם לא חווים את האירוע הזה.
ואתם יודעים, יש תפילה מיוחדת שאנחנו אומרים אותה,
כל יום,
כל שבת, כל ערב שבת,
תפילה קדומה,
קצרה,
מלאה,
מלאה סודות,
אבל חשובה.
אנא בכח
גדולת ימינך,
תתיר צרורה.
נכון?
ריבונו של עולם,
תתיר את האישה הצרורה,
את הכלה הקשורה,
קשורה באיזשהו סוג של חבלים,
תתיר אותה.
כמו שכולנו יודעים, בתפילה הזאת יש מ"ב מילים,
כנגד המסעות שעם ישראל
ונכנסו לארץ.
והתפילה הזו היא תפילה שנועדה
את מה היה האירוע שעברנו.
אז הדבר הראשון שאנחנו אומרים לגבי נושמן,
תשחרר אותנו.
תשחרר אותנו, לא פיזית,
נפשית.
מהתחושה של
העבדות הנפשית,
שקשה להשתחרר ממנה.
ואז,
נתחיל לשיר.
נתחיל לשמוח.
נתחיל לשמוח בגאולה.
שמח נפשנו ביישועתך.
אנחנו עד עכשיו לא שמחים,
אנחנו עד עכשיו מצטערים ועצובים ועצבנים וכועסים.
קבל רינת עמך.
ממילא סגבנו ותארנו נורא.
ממילא כל התפילה כולה שכולכם מכירים.
שמסתיימת ושבעתנו קבל ושמע צעקתנו דרך לנמות.
זו התפילה.
למה סיפרתי לכם את זה?
כי לחלק מאיתנו זה קורה גם עכשיו.
אנחנו נמצאים באירוע שעל פי דברי הנביאים יותר גדול מיציאת מצרים.
כך אומר ירמיהו, כך אומר ישעיהו, כך אומרת הגמרא,
יותר גדול מיציאת מצרים.
ואנחנו אמורים לרקוד מרוב שמחה.
לצאת מהמסגר הזה,
ולראות את אור השם,
את החסיד שמשפיע עלינו,
ובמיוחד בשנה וחצי האחרונות.
אם הייתי אומר לכם לפני חודש מה שקורה היום,
לא הייתם מאמינים.
אם הייתי אומר לכם לפני שנה מה שקורה היום,
אם הייתי אומר לעצמי,
לא הייתי מאמין שזה מה שקורה.
שהחמאס מרוסק,
נשאר ממנו עוד משהו, זה התרסק.
ומרסקים אותו,
והחיזבאללה אותו דבר,
וסוריה אותו דבר,
ואיראן מתמוטטת.
וארה״ב אומרת לנו, למה אתם לא מקימים בית מקדש?
מה קרה לכם?
איפה בית מקדש?
שר ההגנה?
השגריר?
מה?
נו, מקדש, למה אתם מחכים?
לפני שנה וחצי
היה אפשר לאשפז אנשים שמדברים ככה.
אבל התרגלנו, כאילו, מה?
התרגלנו.
ויש לנו מצווה לשמוח בליל הסדר.
ולראות את עצמנו כאילו אנחנו חלק מיציאת מצרים,
כי זה מה שקורה באמת.
תרגיש,
אתה חלק מהגאולה,
חביבי,
תתעורר,
אתה בתוך הגאולה,
תעשה עליו מה קורה.
אתה רואה מה קורה,
עשו את זה,
אני אביא לך הכל,
כמו שיש שם מסורה אחת,
מה כאילו,
מה?
מה ציפית שיקרה?
טוב,
חיסלו הם איזה 70 מחבלים,
מה אתה עושה מזה עניין?
מה נשמע מה מזג האוויר?
איפה הכוס קפה?
אנחנו לא אמורים להתנהג ככה.
אנחנו אמורים לחוות שמח נפשנו בישועתך.
תאיר לי פנים
עובדך באמת.
קל יותר לשמוח ביציאת מצרים שהייתה פעם.
יותר קשה לשמוח ביציאת מצרים שקוראת היום.
הוכחה חזקיהו.
כשהוא שמח ביציאת מצרים שהייתה פעם,
אין מי ששמח יותר ממנו.
הנביא אומר,
שהשמחה שהוא עשה בפסח
לא הייתה מימות שלמה, מלך ישראל, כן.
זה שמחה.
לא היה כזה.
שמחה שהוא עושה.
אבל כשמגיע לנס שלו,
אה,
בסדר.
יש מספיק סיבות למה לא לומר שירה.
הוא לא אומר שירה.
יש חטופים, וזה, יש שם.
יש שבויים,
יש חורבן.
נחרבו כמה ממלכת יהודה, עשרה שבטים יצאו לגלות.
סיבות טובות מאוד למה לא להגיד שירה.
לא נעים, יש משפחות שכולות.
הוא לא אומר שירה,
העולם מפסיד שהוא לא נהיה משיח.
העולם, הגלובוס, היקום מפסיד.
אנחנו לא חוזרים אותה טעות.
אנחנו אומרים שירה.
האם אתם מסכימים?
האם אתם מסכימים?
כן! האם אתם מסכימים?
כן! אתם רוצים גאולה?
כן! אתם רוצים שיהיה בה משיח?
כן! אתם רוצים שיהיה בית מקדש?
כן! אתם רוצים שיהיה טוב?
כן! שיהיה ברכה בעולם?
כן! שתהיה אמונה בעולם?
כן! שתהיה ישועה לעולם?
כן! שלא יישא גוי אל גוי חרב?
כן! שמלאה הארץ דעה את השם?
כן! אז תגידו שירה!
כן, כן, לשיר לשם ברוך.
לשיר לשם ברוך על כל הטוב שהוא עושה לנו.
ולהרגיש שאתה נמצא באירוע שהוא לא פחות מיציאת מצרים,
וכנראה יותר.
אני פעם עשיתי עם הילדים שלי,
תרגיל.
כמה דברים יש היום יותר מיציאת מצרים?
אמרו לי כלום.
אמרתי לה, הפסוק אומר שכן.
שהפסוק יסביר,
שירמיהו יסביר לנו בבקשה.
התחלנו לדבר בינינו,
ותוך כדי שיחה, הגענו לחמש עשרה דברים,
שבהם אני שווה היום את עולם יציאת מצרים.
אני אביא לך את זה הרב רן,
ותדע כשכולם יהיו פה.
לא רק שתדע, בוא נעשה עסק.
למה, למה נעשה לך עבודה קלה?
תעשה לי את זה.
שכל מי שמקבל יביא עוד...
לפחות דבר אחד שיותר מיציאת מצרים,
שאני אצא מורווח.
באתי עם חמש עשרה, יצאתי עם שלושים.
מה דעתכם?
בסדר.
לא, הרב רן מסכים, אתם מסכימים?
כן.
יאללה, אני אביא לך.
אבל, אחי ורעי,
אנחנו צריכים לחוות,
לצאת מה...
אני זוכר שהייתי פעם עם הרב אבא שלום,
אצל הרבי מחב"ד,
שנת תשנ"ב,
בחשון.
אומר לו, הרבי, לרב, והרב ככה צחק וחייך, אומר,
יש כמה יפה הגאולה.
אומר, הגאולה פה! צא מהחדר שלך!
פתח את הדלת!
תמשוך את הגאולה פנימה!
בדיוק מה שדיברנו.
אפשר להשאיר דלת פתוחה?
זה היה המשפטים האחרונים שהם דיברו ביניהם.
הייתי נוכח.
ממש כך!
כמו שתארתם לכם את יציאת מצרים,
כולם בתוך האוהלים מתעצבנים, מרירים, מתלוננים.
נכון?
בחוץ הכל אור אינסופי, ובפנים כולם הם מורמרים.
הוא אמר לו,
זה הבעיה שלנו,
אנחנו צריכים להיות מודעים
בנפש.
זהו, אחי ורעי,
השנה במיוחד,
כל שנה זה נכון,
השנה זה פי כמה יותר נכון.
לא יודע איך הייתי אומר לכם את זה לפני מאה שנה,
הייתי
יותר מסובך לומר את זה.
השנה זה הכי קל,
וצריך,
זה חווייתנו.
אוקיי, זו הייתה ההקדמה,
עכשיו השאלות.
האם הלכתית ניתן להקריב קורבן פסח בהר הבית כבר השנה?
בוודאי שכן.
אפשר,
יש תשובה,
רבי עקיבא איגר,
כהתכתבות שלו על חתם סופר,
מה עושים?
יש בג"ץ,
יש הליכים משפטיים, יש זה.
יש אילוצים חיצוניים, אגב, נופלים אחד אחרי השני.
הרבה אילוצים שהיו אינם היום.
כמו שכתב חתם סופר,
רבי עקיבא איגר,
הבעיה היה סולטן.
אז זה היה הבעיה, סולטן.
אתם יודעים סיפור שהיה,
רבי מנחם אמר לתלמידיו,
מיד אחרי ששת הימים,
אם אתם לא מקריבים קורבן פסח בירושלים
בערב פסח,
ואתם נשארים בירושלים,
יכול להיות שאתם עוברים על איסור כרת?
וחסידי חב"ד,
באותן שנים, היו,
במקום לעלות להר הבית,
להקריב קורבן פסח,
הם ברחו מירושלים כדי לא לעבור על כרת.
פתרונות של דוסים.
אין לי, יש פה כמה בעלי תשובה.
אל תהיו דוסים, תיזהרו.
יש פה עוד פתרונות של דוסים כאלה.
נו, נו, נעשה מכירת חמץ כזאת.
בוא נמכור את הר הבית,
בוא נמכור את הר הבית במכירת חמץ.
ואז לא תהיה שאלה.
זה הבעיה של...
זה לא בעיה של אף אחד, רק בעיה שלנו.
צריכים להתגבר על זה.
אנחנו ניצא מפה כולנו,
חדורים, רוח, קרב,
מלחמתה של תורה,
לשכנע את עם ישראל שזה מה שצריך לעשות,
וזה יהיה.
אדם המאחר לתפילה, מה יעשה בשבת ויום טוב?
וביום טוב,
ראש חודש,
שיש מוסף,
האם השלימה את החלקים
שפספס ללא תפילין,
כן?
כל החלקים שפספס,
ישלים אותם
בלי תפילין.
חולה...
פסוריאזיס.
פסוריאזיס.
חולה ציליאק.
מצה לסדר?
אכילת מצה ביום שבת.
אני יודע שיש היום דגנים שיוצאים בהם ידי חובת מצה,
ומברכים עליהם המוציא,
ואין להם את כל החומרים המזיקים, גלוטן וכדומה.
בוא נאמר, אם יש,
אז זה הפתרון.
זאת אומרת, יש אפשרות לקנות
מצות שמתאימות לחולים מהסוג הזה.
אם לא מצה,
אז תלוי.
באיזה רמה הוא חולה.
אם זה מפריע לו שהוא מסכן את החיים שלו,
התורה אמרה וחי בהם ולא שימות בהם.
ואם זה דבר שהוא לא מפריע,
יכול כזית אחת לאכול ולא יקרה לו כלום,
שיאכל.
מצת מצווה.
כיוון שיש עניין לעשותה אחרי חצות, מה לעשות השנה?
השנה, אפשר, זאת אומרת, מטעם.
אתה לא יכול ביום שבת, כמובן.
עושים את זה ביום שישי.
משתדלים לעשות את זה אחר חצות,
כדי לשמר, כדי להזכיר, כדי שלא לעשות שינוי.
כמובן שמצת מצווה גם אם אתה עושה את זה לפני חצות,
אתה יוצא ידי חובה.
ובכלל, כל דבר שאתה לא יכול אותו לעשות,
מעלה עליו הכתוב כאילו עשׂאו.
זאת אומרת,
זה לא ש...
וואי, תקלה, פספסתי, וזה,
קרה פה איזה תקלה עם הלוח השנה,
תקלה עם השמש והירח,
לא,
זה עשוי בצורה הנכונה.
לא, ממש לא.
זה עשוי בצורה הנכונה, והעולם מתנהל כתקנו,
וכל שנה,
התיקון שלה הוא לפי העניין של אותה שנה.
אז כך שאין בזה בעיה רוחנית.
עד כמה השתדלות ומסירות נפש...
אדם צריך בעבודת השם, על מה יותר, על מה פחות?
זו שאלה לעשה לך רב,
או שאלה לקור שלם,
לסדרת שיעורים.
זו שאלה גדולה, מה זה?
עד כמה השתדלות ומסירות נפש אדם צריך לעשות בעבודת השם?
מה יותר, מה פחות?
אתם צריכים לשים פה את כל דיני המצוות,
ואני אגיד לכם,
זה יותר, זה עוד יותר.
זו שאלה מאוד כוללת, אבל באופן כללי...
אדם צריך להשתדל בעבודת השם
ולא להשתגע בעבודת השם.
זה מאוד חשוב לדעת את זה.
יש פסוק שאומר, והאזנת למצוותיו
תהיה מאוזן.
מה פירוש תהיה מאוזן?
אתה יכול לומר, אני רוצה לאכול מצה עבודת יד.
בסדר?
ותעשה כל מיני הידורים,
אבל זה יפריע לכיבוד הורים.
אבל המצווה,
המצווה, מצאתי, שמעתי בזה כמה שיעורים נפלאים,
ואיזה אורות עליונים, וזה כמו קורבן פסח,
וכולי וכולי וכולי,
ואדם נעול על המצווה הזאת,
הנה,
בצדק,
אבל מרוב שהוא רוצה לקיים אותה,
הוא שוכח שהוא מתארח אצל ההורים,
וזה לא מעשי,
וזה הופך את האירוח לתרחה גדולה.
וההורים לא כל כך מבינים,
כל כך למה הוא רוצה לאכול מצות,
מה אתה רוצה שיעשו לך מצות בערב פסח אחרי חצות?
זאת אומרת, יש איזון במצוות.
כיבוד אב ואם, שזה דאורייתא,
גובר על הידור מצווה של אפיית מצות בערב פסח אחרי חצות.
זה נקרא והאזנת למצוותיו.
יש עוד הרבה דוגמאות, יש עוד הרבה
דוגמאות לאיזונים, מה דוחה, עשה דוחה לא תעשה,
האם עשה דוחה לא תעשה ועשה.
נראה שלא,
לכן,
אז זה הדרך,
יש הרבה הלכות,
איזה מצוות דוחות,
איזה מצווה.
קריאת מגילה דוחה עבודה בבית המקדש,
כך כתוב בגמרא,
כן?
מה הכוונה?
חכמים דנים בזה,
קריאת מגילה ברבים, ביחיד.
זאת אומרת, האיזון של המצוות הוא ספר שלם.
מה זה ספר?
זה סוגיה שלמה, אפשר לכתוב על זה כמה ספרים.
מה דוחה מה ומתי דוחה את מי, מי דוחה את מה, כן?
הכלל הפשוט הוא שדאורייתא דוחה דרבנן,
ברור,
ודרבנן דוחה הנהגה טובה,
חסידות,
כן?
אדם לא יכול לוותר מצד דאורייתא בשביל חסידות,
ודאי שלא דרבנן.
אבל יש דברים שכן,
זה מקצוע שונה,
בכלל אמרתי,
זה לא תשובה במשפט,
אבל זו שאלה מאוד חשובה.
גם ההשתדלות, אדם צריך להשתדל,
ואני יכול לספר לכם
שהרב אבא עליו השלום,
היה מאוד דואג שההשתדלות לא תהיה
בהשתגעות.
מה זאת אומרת?
אני זוכר את עצמי בישיבה, במרכז,
בשנים הראשונות,
רוצה לגמור את כל השס בלילה הראשון של הישיבה.
אז 12 בלילה הייתי ממשיך ללמוד.
הרב היה אמר לי,
לך לישון,
תקום אחר כך בזמן,
תמשיך ללמוד.
כאילו, אל תהרוג את עצמך.
תוכל כמו בן אדם,
ישן כמו בן אדם,
תלמד כמו בן אדם.
כאילו, בצורה מושכלת, לא בצורה משתגעת.
ואני זוכר כמה פעמים הרב העיר לי בצעירותי
ללמד אותי.
להתנהג באופן שפוי, לא באופן...
וזה מאוד משמעותי.
אני אומר את זה באמת לכולנו.
צריך להשתדל מאוד,
ואני יכול לבחון דוגמאות מההשתדלות שהרב אבא היה עושה,
ללמוד,
ללמד,
יש לי ים של סיפורים,
למצוות כאלה,
אחרות,
לא יאומן, כי יסופר.
אבל הכל,
בשיא השכל,
באופן
שהבריאות אומרות,
כאשר זה שלמד תורה,
ואהבת את השם אלוקיך, שם שמיים מתאהב על ידו.
אז אני אומר, צריך הרבה השתדלות והרבה חוכמה.
מה עושה אדם שאין בידו מספיק זמן לפני פסח,
איזה הלכות כדאי
חייו שילמד מראש?
שוב,
כמו לשאול איזה אוטובוס כדאי לנסוע.
אתה יודע איפה אתה רוצה להגיע,
לפי זה נגיד לך איזה מספר.
כן?
האם יש רכבת?
בגדול,
יש,
תלוי איזה מקום אתה נמצא.
אם אתה מתחיל,
תלמד איזה ספר קיצור,
שייתן לך את המעטפת, את המסגרת, את הכותרות.
אם אתה בשלב מתקדם יותר,
תלמד משנה ברורה,
תלמד בן ישראל,
תלמד...
אם אתה רוצה להעמיק, תלמד טור, שולחן ערוך,
מפרשים.
אתה רוצה להעמיק יותר, תתחיל עם מסכת פסחים.
זה הלימוד הרציני.
מסכת פסחים, ראשונים, אחרונים,
טור, שולחן ערוך,
פרשה, שולחן ערוך,
ממסד ועד טפחות.
של איפה אתה נמצא?
באיזה מקום בכם אתה נמצא?
האם עכשיו הכי חשוב לחיים מסכת פסחים?
אולי הכי חשוב מסכת ברכות?
אולי שבת?
כנראה שכן.
אולי,
כי זה דבר יותר נגיש,
זה לא שבוע בשנה,
זה כל שנה כולה.
אולי תלמד עכשיו מסכת ברכות לעומק ומסכת פסחים,
תלמד אותה מהקיצור.
ועוד שנתיים, תלמד מסכת פסחים לעומק.
מבחינה זה הדרך, זאת אומרת, צריך...
ללמוד,
גם בסדר הלימוד,
אדם צריך לעבוד בצורה מושכלת,
כן?
סעודה שלישית, מה עושים השנה?
יש שתי אפשרויות.
מה הבעיה?
הבעיה שאתה בשבת וערב פסח,
כן?
זה מצד אחד,
אנחנו לא רוצים לאכול הרבה בסעודה שלישית,
כדי שיהיה לנו תיאבון בזה,
בסדר?
זה דבר ראשון.
ודבר שני,
אנחנו גם לא יכולים לאכול לחם,
כי זה כבר אחרי החצות.
מצות לא יכולים לאכול כי זה ערב פסח.
אז הפתרון הוא לאכול
כופתאות מקמח מצה.
כן, קמח מצה,
מי שרגיל, מה?
קנאי דל"ח, כן?
יש לזה כל מיני שמות.
קנאי דל"ח, רמזל"ח.
קיצור, זו שיטה, שיטה אחת.
שיטה שנייה.
לאכול שבעת, פירות שבעת המינים, כן?
תמרים, ענבים וכולי,
שגם עליהם יש ברכה מעין שלוש.
כך או כך,
זאת הדרך לצאת ידי חובה.
הסעודה השלישית,
זה נכון שזה לא ההידור כמו שאתה רגיל כל שנה
לעשות את זה עם פת או עם מזונות או עם מצות,
אבל זה מה שהיה.
שתי הסעודות בבוקר זה לא פתרון,
כי הסעודה השלישית צריכה להיות אחר חצות.
אחרי מנחה.
מה העניין עם מנהג של
סכין ומלח ובדיקת חמץ, או פא...
קפצתם לאזור הקבלה.
כן, למה משתמשים סכין ומלח ובדיקת חמץ?
צריך ל...
בשביל להבין את זה,
אתם צריכים לקרוא טוב.
את הלשם ייחוד שאומרים קודם בדיקת חמץ
כותב אותו בן איש חי בן שום
החכם הרב הביא את זה בסידור שלו וגם את הלשם ייחוד שאומרים
קודם שריפת חמץ בבוקר ועניינו על פי מה שמופיע בסוף בספרי ההלכה
ששריפת חמץ זה לא רק
פתרון איך אני
מתפטר מהחמץ שיש לי בבית,
אלא זה ביטוי לאירוע עולמי.
עולמי שקרה בליל הסדר של פעם וקורה כל ערב פסח.
שהוא
ביטול הרע מהעולם.
המעטת כוחו.
כבר רבי איש חי כותב, לפני 110-120 שנה,
שהכוח של הרע בעולם ירד מאוד.
הוא אומר, הוא מסביר את זה, למה בליל הסדר,
אנחנו,
הגמרא אומרת,
איך אוכלים,
איך שותים ארבע כוסות,
הרי זוגות זה מסוכן.
והגמרא אומרת, שאדם לא ישתה אף פעם שתי כוסות,
זה מסוכן לכשפים.
אתם מסתכלים עליי שהיו לי כשפים?
תודה רב, אל תהיה פרימיטיבי.
מה כשפים?
מי כשפים?
אין כשפים, זה לא דבר נכון, זה סתם אגדות של פעם.
אבל הגמרא מדברת על כשפים, התורה מדברת על כשפים.
ולרוב האנשים המתורבתים,
כשפים זה נשמע...
סופר פרימיטיבי,
נכון?
אז אומר רבי איש חי,
נכון,
מאוד נכון.
כי כוח הטומאה בעולם ירד כל כך,
שכשפים כבר לא עובדים, תנסה,
לא עובד, לא יורה,
זה לא עובד, כי כוח הטומאה בעולם
ירד.
את רוח הטומאה העביר מן הארץ.
זה מתחיל מיציאת מצרים,
וזה לכל אורך ההיסטוריה עובד, ממשיך.
ועזרה הסופר ביטל יצר העבודה זרה,
ויחליש יצר העריות.
וכך לאורך ההיסטוריה,
כל פעם הקליפה חוטפת איזה פטיש חמש קילו,
חמישים קילו,
ונזדקת ונשברת,
אומר רבי נחמן לפני מאה עשרים שנה, כבר
התש כוחה של קליפה.
נכון שאחרי זה עוד הייתה השואה,
לא שכחנו,
אבל אנחנו באירוע
שהקליפות נשברות.
למשל,
היטלר, קליפה רצינית,
הוא וכל מחשבת היטלר,
מחשבת עוון,
התרסקה.
סטלין,
כל מחשבת סטלין התרסקה, נפלה, מתמוטטת, נכון?
ועכשיו אתה רואה את כל
העולם הערבי,
מתרסק, כל הקליפה הזאת מתרסקת.
ביאור חמץ,
הוא חלק מיתמו חטאים מן הארץ.
חלק ורשעה כולה כעשן תכלה.
חלק מ'ואת הצפוני הסיר מעליכם'.
חלק מתהליך עולמי של
שבירת כוחות הרשע.
כשאתה שורף חמץ,
אתה חלק
משבירת כוחות הרשע בעולם.
כשאתה הולך לשבור את כוחות הרשע,
חביבי,
קח איתך סכינים!
יתקפו אותך!
קח איתך כדורים!
תבין,
כשאתה במלחמה,
תוקפים אותך חזרה,
זה לא שהם יושבים ומחכים לך שאתה תבוא ותתקוף אותם.
אז כשאתה עושה את הביאור חמץ,
אתה לוקח איתך סכין ומגן,
להמחיש לך את חלק המאבק הזה, להמחיש, רק להמחיש,
תהיה מוכן.
פסח זה סוג של מלחמה, פרעה לא נכנע בקלות.
הוא רודף אחריך על ים סוף, הוא מנסה עם כל הדרך.
גם כוחות הרשע עכשיו לא יושבים בשקט,
הם מנסים בכל כוח להילחם בך.
אנחנו לא צריכים דוגמאות, יש לנו דוגמאות,
לצערנו כחול על שפת הים.
כל הקליפות,
בראשם האיראנים,
מנסים לעצור את הגאולה.
נכון?
זה התהליך.
אז ברוך השם, עם ישראל חי, עם ישראל מנצח,
עם ישראל עולה.
יש עוד שאלה?
ומה יהיה מנחה?
טוב.
שאלה שלישית,
אחרונה.
מה הרב חושב על שירה ותפילה?
אני חושב שבפסוקי דזמורה כתוב משהו על זה, לא?
הללויה, הללויה בקודשו,
הללו בנבל ובחינור, בתוף ובמחול,
עם מיני כלי נגינה.
אז זה נושא מאוד מורכב.
ברור שבבית המקדש ככה היו עושים,
וברור שהתפילה צריכה להיות הרבה יותר שמחה.
אנחנו לפעמים עושים את התפילה מיובשת,
צריכה להיות מלאת אור ושמחה.
בתקופת החתם סופר,
לפני כ-200 שנה באירופה,
הרפורמים שמו כלי נגינה בבית הכנסת שלהם כדי להידמות לנוצרים.
הם הבישו את החזן כמו זה,
נגנו בבית כנסת כמו אלה,
עשו תערובת,
גם שבת.
וחתם סופר אמר על זה,
זה הרוע בכלי נגינה,
זה מסוכן,
זה מושך אתכם לכיוון הקליפה.
כן,
אבל זה היה,
זה לא דין דגמרא,
ולא דין משנה,
ולא כתוב בפוסקים,
זה אירוע נקודתי שהיה בתקופה מאוד כואבת,
לא רחוקה מאיתנו.
אנחנו היום במציאות אחרת.
אסר במקומו ובשעתו,
וכדי לשמור על כבודו של גאון עולם זה,
החתם סופר,
מי לנו כמוהו,
אנחנו נזהרים לא לנגן באוגב,
שזה הכלי שהוא דיבר עליו, כי זה הכלי שהיה
ובבתי כנסת של רפורמים.
אני לא יודע אם פעם ראיתם אוגב,
קראתם פעם איך נראה אוגב?
אה?
איך זה נראה?
מה?
לא.
לא כינור גדול.
לא כינור גדול, לא.
זה חדר שלם, אני ראיתי פעם.
חדר שלם.
ממש,
חדר שכנראה היו צריכים אותו בשביל לייצר מוזיקה שתמלא בית כנסת שלם.
בקיצור, זה היה הכלי שהם משתמשים בו.
דבר, לא, אני לא,
פעם אחת ראיתי אותו באירופה, יותר לא ראיתי אותו.
לא מצוי בתוכנו,
אבל הרעיון המרכזי,
לא להפוך את זה למשהו ששואף להידמות לנוצרים,
או שואף להידמות לרפורמים,
אנחנו רחוקים מהם כרחוק מזרח ומערב.
ולכן,
הדבר השני שאנחנו עושים,
אנחנו לא מנגנים בתוך התפילה,
לא רק בהלל,
או באירועים כאלה.
אם כמו שאמרתי לכם, באמת, אין איסור,
יש אפילו מקורות הפוכים.
כן,
שכן צריך לשיר בתוך התפילה,
וכן צריכים לנגן בתפילה.
אבל די לנו שננגן בהלל, ובזה אנחנו מתקדמים צעד.
הדור הבא בטח יעשו דברים הרבה יותר מדויקים,
שמחים,
מרוממים,
מקדשים,
ומתוך זה יזכו לרוח הקודש תשרה עליהם.
הרב,
מי שברך לתלמידים,
לרבנים,
לכל העניינים פה,
ולכל עם ישראל.
תעמוד, תעמוד בבקשה.
טוב, מה אתם צריכים אותנו?
יש לכם פה את הרב שנשלח משמיים לברך את ישראל.
אני ברשות הרב.
ברשות כל זרוע של אהרון הכהן.
יהיה רצון שהקדוש ברוך הוא ישפיע עליכם שפע ענק של ברכה,
של בריאות,
של שמחה,
של גאולה,
של תורה, של תשובה,
של משיח.
יש פה רווקים שיתחתנו,
ויש פה נשואים שיהיה להם ילדים טובים,
שיהיה להם זוגיות טובה,
שיהיה להם ברכה בכל,
ושתזכור להפיץ את האור של בית המדרש הזה בכל רחבי הארץ,
וגם ברחבי העולם.
רבי חנניא בן עקשיא אומר,
רצה הקדוש ברוך הוא לזכת ישראל,
לפיכך ריבה להם תורה ומצוות שנאמר,
אדוני חפץ
למען צדקו,
יגדיל תורה ויעדיר.
אמן.
אמן.
אמן,
יהא שמי רבא מברך לעלם,
ולעלמי עלמיא. יתברך,
וישתבח,
ויתפאר,
ויתרומם,
ויתנשא.
ויתעלה שמה דקודשא,
דוי חולה עם קול ברכתא ושירתא,
תושבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא.
