טוב שלום וברכה תכליתו של השיעור הזה זה
לכוון את הלב את הנפש ואת הדעת ליל הסדר
איך נכון לעמוד בליל הסדר זה התכלית
ואם תשאלו מה זאת אומרת אנחנו פה כבר יש מנהגים וזה
ודאי כל משפחה המנהגים שלה לא באנו לגעת במנהגים
אבל איך אומרים פיינטיונינג אפשר לדייק דברים אפשר טיפה גם לאזן אותם
ברגע שמבינים מה נמצא במרכז, מרכז ליל הסדר.
בסדר?
אז בואו נתחיל.
בליל הסדר יש לנו שתי מצוות מן התורה ושתיים ברבנן.
שתיים מהתורה זה מצוות והגדת לבנך,
או סיפור יצאת מצרים ואכילת מצה.
שתיים ברבנן זה מרור בארבע כוסות.
יש עוד כל מיני דברים, אבל אלה המצוות.
בסדר,
זה המצוות,
אבל איך,
מה שנקרא,
איך להגיש את המצוות הללו?
אני רוצה...
תעצמו איתי עיניים,
תעצמו איתי רגע עיניים, לא, מטאפורית, כן?
ואנחנו ננסה רגע לדמיין
מה היה קורה לאדם יהודי שעולה לרגל, נגיד בפסח.
הוא עולה לרגל לירושלים,
שבאמת המקדש קיים.
נגיד הוא גר בפתח תקווה כמוני,
יוצא לדרך, הולכים ברגל על חמור,
כל הדרך עכשיו זה עונה אביבית,
הכל פורח, הכל פרחים, הכל נפלא מאוד.
אתמול רכבתי באופניים בפארק קנדה,
פשוט,
אני אגיד לכם,
תענוג אלוקי אלוקי,
הכל,
הכל אומר שירה.
טוב,
הולך, הולך, הולך, שלושה ימים, ארבעה ימים,
בשלב מסוים הוא רואה מולו מבנה ענק,
לבן בוהק,
שיש עליו כתר מזהב.
וואו.
הוא לא ראה בחיים מבנה בגובה הזה,
כי בטח הוא יודע שהיה בגובה מאה אמות,
חמישים מטר.
אני רואה כמו אריה רבוץ.
כבר, כבר אתה ב...
אומרים שבית המקדש היה המבנה הגבוה ביותר באימפריה הרומאית.
טוב,
מתקדם מאוד.
הוא שומע צלילים.
אין מוזיקה, אין מקהילות לאנשים בבתים.
זה לא, תראה, תשים ספוטיפיי, תשמע מה שאתה רוצה.
אין.
אתה רוצה, כדי לנגן, אתה צריך להביא כלים.
אם מנגנים התימנים על פח, נכון?
ככה זה.
הוא פתאום שומע,
לא שומע כלי אחד.
עוד עשרה כלים,
נבל, כינור, עשור, שמינית, גיתית, חליל,
קרן, כל ה...
ושירה, מאה, מאתיים איש.
גם היום,
אפילו היום,
שאנחנו כל היום עטופים בצלילים של נגינה.
תשמע איזה קול אולם כזה,
זה וואו,
זה נכון,
אתה היית בלווים,
אנריה,
אתה זה.
אבל אז לא הייתה אפשרות אחרת,
זו כנראה הייתה הפעם היחידה בשנה שהוא שמע בכלל כלי נגינה.
אלי, היה גדול,
לא,
הנה אפילו,
היינו בשיקום בשיבה,
כמה הייתם שם,
שישה מנגנים?
שבע,
משהו כזה,
שני,
קלרינט אחד,
שני אקורדיאונים,
שתי גיטרות ולא יודע מה היה שם.
כבר זה עושה משהו,
אבל בסדר,
אבל שאמרנו לפני כן,
נשמע אחר כך,
פה זה פעם ראשונה.
אז הוא כבר,
הוא ראה,
עכשיו הוא שומע,
הוא מתקרב עוד לבית המקדש,
הוא עולה
אחרי הטבילה בזה.
טבילה בבריכת השילוח,
הוא עולה במדרגות חולדה מדרום,
וכשהוא מגיע,
המדרגות עולות,
כשהוא מגיע לגובה אפס,
לגובה רצפה,
הוא רואה את רצפת בית המקדש שעתה עשויה במין
מרצפות כאלה שהוא רואה את זה כמו גלי ים.
כמו גלי ים, הוא רואה את בית המקדש לבן וגלי ים.
הוא בעצם, יש לו רגע בחיים.
פלאי פלאות.
בינתיים הוא כבר מריח את ריח הקטורת,
שהגמרא אומרת,
אנחנו אומרים את זה כל יום,
לא הגמרא,
זה,
שאם היינו מוסיפים שם עוד איזה מרכיב קטן,
אי אפשר היה לעמוד לפני ריח אחד מהמתעלף.
הירחתם פעם איזה ריח כזה,
שנושם אותו כמו,
אני עוד פעם אתן פה חוויות מהיער,
עכשיו זה נגמר.
איך, מה, מה אתם עושים?
על החוף.
יש את ה...
ריח של הגשם הראשון, בסדר?
ריח של האדמה שהיא צמאה,
והיא פתאום מקבלת את המים הראשונים,
ואתה נושם את החיים האלה,
נכון?
או עכשיו
פריחת ההדרים, נחלים, אתה מריח את זה ליד כביש 6,
שזה מטע גדול, זה שלכם.
מה?
כן, אתה מריח את זה עד הבית.
והרקפות,
עכשיו היה העונה של הרקפות,
יש כמה מקומות ביער,
מרבדים של הרקפות,
אתה לא נכנס עוד ליער,
אתה כבר מקבל איזה מכה לאף,
וכשאתה נכנס לתוך היער,
בגלל שהכל
כלוא, הריח כלוא בתוך הגזעים,
אתה חוטף איזה ריח כזה, עומד,
אז היה מריח קטורת.
הולך,
יחף על מדרגות בית המקדש,
רואה את הכוהנים בעבודתם,
רואה את הזריזות,
את הסדר,
את הפלא, את הכל.
ואוכל גם מבשר הקורבנות,
וגם לומד תורה אצל הכהן הגדול ולשכת הגזית.
כלומר,
האדם הזה היה מגיע לבית המקדש והיה חווה את הקודש בכל החושים.
הוא לא רק הגיע וקיים מצווה,
הוא ראה,
הוא שמע,
הוא הריח,
הוא טעם,
הוא אכל,
הוא משש,
הוא למד.
כשהוא חזר חזרה הביתה לפתח תקווה,
זה היה אדם אחר מן הקצה אל הקצה,
שונה בתכלית.
כך זה היה נראה.
תוספות אומרים את זה במסכת בבא בתרא, תראו.
אם מציון תצא תורה ודבר ה' ירושלים,
לפי שהיה רואה,
קדושה גדולה.
וכהנים,
עוסקים בעבודה,
היה מכוון ליבו יותר ליראת שמיים וללמוד תורה,
כדי דרשים להם לספרי למען תלמד ליראה,
גדול מעשר שני שהביא לידי תלמוד,
כשהיה באמת בירושלים עד שאוכל מעשר שני שלו,
והיה רואה כולם עוסקים ליראת שמיים ובעבודה,
היה גם הוא מכוון ליראת שמיים ולעסוק בתורה.
הוא היה משתנה.
משתנה.
אוקיי,
אז אנחנו מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו וכולי.
הלילה היחיד
הלילה הקדושה היחידה
שמזכיר ממשהו את האירוע הזה של העלייה לרגל ואת החוויה,
זה ליל הסדר.
ליל הסדר, זה הלילה.
וכדי שהלילה הזה יהיה ככה,
יהיה באווירה המתאימה,
הנכונה,
הראויה, שיהיה ליל חוויה ולא...
ללימוד.
זה לא ללימוד.
בסדר?
גם המצווה של יציאת מצרים היא סיפור יציאת מצרים,
כי גם סיפור זה חוויה.
עכשיו תספר למישהו משהו.
זה מעניין אותו.
יש פה עלילה,
יש פה איזו הרפתקה,
יש פה התחלה,
אמצע וסוף.
זה חוויה.
הלילה הזה הוא ליל חוויה.
התכלית היא לחוות את החירות.
ולא,
אני כבר אגיד מה,
מה לא,
כן,
ולא מה,
ולא שהמגיד נהפך למשהו מאוד מאוד ארוך,
עם הרבה מאוד פירושים,
וברוך השם,
היום הילדים הביאו הרבה מאוד דברים מהגן,
ומהבית ספר,
ואם בכלל יש
לזה כמה בחורי ישיבות,
אז בכלל,
מה ילך כזה,
ומה ילך כזה,
חלק יפה,
חלק יפה.
כל החלקים האלה מצוינים, מתי?
בסוף.
אחרי.
שאוכלים אחרי נרצה,
אז ספר ביציאת מצרים כל אותו הלילה.
אתה יכול להביא פירושים וסיפורים, הכל בסדר.
הלילה עצמו הוא ליל חוויה.
אנחנו נאכל מאכלים מיוחדים,
אנחנו...
אנחנו עוד נראה, כן, חוויה מורכבת משימוש בחושים.
תראו כמה חושים יש בסדר.
אנחנו נאכל מאכלים מיוחדים, מצה, חרוסת ומרור.
אנחנו נשתה, תכף נדבר על השתייה.
אנחנו נשחק.
חוויה, מה נשחק בליל הסדר?
חבוי, אפיקומן!
הייתי פעם בטוח שכשילדים יגדלו,
יעבור להם,
לא עבר להם.
יותר גרוע נראה,
כאילו,
יותר גרוע,
זה מתיש,
מי תופס מזה?
משאיר אותם ערים, חבל על הזמן.
אנחנו זה,
אנחנו נשחק גם משחק של מספרים,
אחד מי יודע,
שתיים מי יודע,
שלוש מי יודע,
ארבע,
כל הדברים האלו,
נכון?
יהיו הצגות, יהיו זה.
אני עושה כאן בוחן פתע.
בוחן פתע.
מי יכול להגיד או לצטט
איזשהו חידוש
דבר תורה,
חידוש שהוא שמע באיזה ליל סדר שהוא זוכר והולך איתו עד היום?
מה זוכרים?
אם יש משהו קבוע
שהאבא היה אומר
חוזר על זה, זה כבר לא דבר תורה, זה נהיה מנהג.
מה שכן זוכרים זה את כל המנהגים,
סבא עושה ככה,
וסבתא הייתה עושה ככה,
וספרדים עושים ככה וככה,
והחבילה של המרוקאים.
זה זוכרים, זה ליל חוויה.
והעובדה שקורה מצב שהמגיד הולך ומתרחב,
הולך ומתרחב,
הולך ומתרחב,
והוא לא משאיר מקום למה?
להלל.
ואני רוצה כאן להגדיר,
להגדיר בצורה מאוד מאוד מדויקת.
מה שמביא את מרכיב החוויה בצורה משמעותית בליל הסדר,
אלו שני מרכיבים.
שתיית ארבע כוסות של יין ואמירת ההלל.
אמירת ההלל,
המיוחדת של ליל הסדר,
שזה בעצם הלל היחיד שנאמר בבית,
הלל היחיד שנאמר,
אומרים אותו כמשפחה,
הלל היחיד שנאמר בלילה,
ופעם יחידה שאנחנו אומרים הלל הגדול,
קודם נשמת כל חי כי לעולם חסדו.
ההלל הזה,
כשהוא נאמר על היין,
או הרי נאמר הלל הזה כבר על הכוס השלישית והרביעית,
ושותים יין,
לא שותים מיץ ענבים,
עם כל הכבוד,
אנחנו תכף נראה כאן את המקורות,
עם כל הכבוד על מיץ ענבים וכל הדברים האלה,
אבל בליל הסדר צריך להגיע למצב של שמחה.
יין ישמח לבב אנוש.
אז צריך גם ללמוד איך לשתות.
אנחנו בליל הסדר רוצים להגיע למדרגה שהיא לפני בסום.
אם בפורים דיברנו על בסום,
שזה לפני שכרות,
צריך להגיע לבסום.
בליל הסדר זה לא בסום, זה מה?
שמחה.
שתיית ארבע כוסות יין,
ארבעה וחצי אחוז,
חמישה וחצי אחוז אלכוהול,
השתיים הראשונות,
השתייה קצת יותר,
מביאה אותנו להלל במצב של שמחה עצומה.
ואז זה נהיה ליל חוויה.
המטרה היא לא ללמוד כמויות פירושים, קודם כל...
אני רק אוכיח את זה בארבעה משפטים ואז נראה טיפה את המקורות.
הרי כל מי שקרא את המגיד,
אנחנו עכשיו עוברים אל המגיד בחבורה,
יודע,
רואה מיד שאם היית,
ככה לא נראה משהו שרוצים לכתוב כדי לדעת מה היה.
יש שם מיליון דברים נכון
למה המגיד כתוב איך שהוא כתוב מפני שכבר
בא להגדה אומר הרגע קראנו את ספר שמות מישהו לא זוכר
אנחנו עוד בתוך ספר שמות יודעים מה היה המגיד מסודר באופן
כזה שיהיה בו הרבה מאוד קטעי שירה יחסית והוא מסודר בתור
איזו הסתכלות פרספקטיבית על יציאת מצרים מאחרי הרבה שנים
אז אם כך
זה לא הסיפור.
אז מה כן הסיפור?
הסיפור הוא להגיע ללילה הזה בשמחה עצומה,
בחוויה,
בריקוד,
בהתלהבות,
בהודיה,
בשבח וכל הדברים האלו
ולחוות את החירות.
זה מה שכל כך מזכיר את בית המקדש בלילה הזה.
כי כמו שאמרנו, מי שהיה עולה לרגל,
היה עולה ועובר חוויה.
גם אנחנו צריכים לעבור חוויה,
אבל היום מה שקורה...
יכול לקרות שיותר ויותר המגיד תופס נפח,
נפח,
נפח,
ואז מגיד,
ואז רחצה,
מוציא מצה,
מגיעים להלל אחרי הסעודה.
פחות עם אנרגיה,
פחות עם זה,
ובמיוחד אם אתה שותה מיץ ענבים,
אתה מגיע שם באיזה מין הצפת סוכר כזאתי,
ומצות שצפות בתוך הבטן,
בתוך סוכר,
ונופלת על האדם איזו עייפות.
בעוד שאם האדם שתה יין, כמו שצריך,
ורביעית זה לא הרבה,
רביעית זה כמו שני שליש כוס חד פעמי,
כן,
אז אם שתה יין,
שתה בכמות הזאת,
מגיע להלל בשמחה עצומה, ואז איך ההלל נאמר?
איך ההלל נאמר?
בשירה.
בשירה, שרים את כל ההלל.
יש שם המון המון דברים שברוך השם ילחינו אותם.
שר את כל ההלל,
כל המשפחה שרה,
כל המשפחה רוקדת,
כל המשפחה בשמחה,
מודים.
זה לא יוצא מהתובנה, לא יוצא מהחיים הדבר הזה.
החוויה שראינו בתור ילדים,
ראינו את ההורים נרדמים.
זה הסיפור.
ולצורך כך חכמים ציידו אותנו בכלים המתאימים,
רק למה אנחנו לא לוקחים אותם?
מה הכלים המתאימים?
ארבע כוסות יין,
והלל מרווח, גדול, מפורט, שנאמר, בתוך המשפחה.
מתי יוצא לנו להגיד את הלל עם הילדים?
עם הבנים והבנות.
לי יש חמש בנות, כן?
אני ההורה המתוסכל.
לא יכול להיות במסיבת סידור,
לא יכול להיות במסיבת חומש,
כל המסיבות האלה לא יכול להיות,
לא במסיבת סיום שמינית,
לא...
טוב.
בסדר, אשתי מייצגת אותנו בכבוד.
אבל סוף סוף...
אגב, מתי חווינו את זה?
כולם מתי חוו את זה בצורה מאוד, זה בקורונה.
פתאום בקורונה,
אני רואה את בני ביתי,
חייכים,
מבסוטים.
אני אומר, מה קרה?
אני אומר, תשמע, אני אגיד לך את האמת,
נורא נחמד כל השבתות האלה בבית.
איתך וזה, איזה כיף,
שמחים וזה, הילדים כולם.
לא,
זה,
קורונה,
קורונה,
שיגמר לחזור בבית כנסת,
אבל נורא נחמד,
לא,
לא.
וואי, וואי, וואי.
תראו מה אומר.
כן.
כן.
כן.
פתיחת הקידוש והבדיל?
זה פיוט כאילו.
לתימנים.
עוד משפחה שהיו פה איתנו,
הצברים,
כשהייתי קטן,
בגיל עשרה,
היו בוכים.
בוכים.
בוכים, המעמד הזה היה...
מעולה.
היה מרטיט אותנו.
מעולה.
מעולה, הנה, תביא עכשיו ראייה לדברינו.
אני הולך בכיוון של שמחה וכל זה, אבל זה לא משנה.
כבודו אומר,
היה מעמד של התרגשות,
הבדילה לנו מכל העמים ובכי.
זה מה שאתה זוכר מגיל עשר.
לא יודע בן כמה כבודו,
אבל נראה ברוך השם,
שפע ימים,
ברוך השם,
לאורך ימים ושנים טובות.
זה מה שאנחנו רוצים!
אבל היום,
בגלל הריבוי הפירושי,
ואז זה,
וכל אחד מגיע עם הספרים שלו,
עם האגדה שלו,
עם זה,
ומדפדפים וכל זה,
נהיה מגיד,
נהיה כאילו,
על ליל הסדר,
אם זה על ליל הסדר,
ראש כזה,
והלב הוא נשאר קטן.
לא, צריך להיות הראש והלב באותו גודל,
או אולי אפילו הלב יותר גדול.
בואו נראה טיפה את המקורות.
אומרת הגמרא פסחים,
אמר יהודה,
אמר שמואל,
ארבע כוסות האלו צריך שיהיה בהם כדי מזיגת כוס יפה.
שתאן חי יצא, שתאן לבת אחת יצא, השקה מהם ל
אם אדם שותה יין חי, יין חי שלהם, זה היה יין
חזק מדי, לא מזוג.
אבל אותו דבר,
אומרים כאן הפוסקים גם על מיץ ענבים,
גם זה,
יצא ידי חובה,
כי מיץ ענבים הוא יין,
אתה אומר לבורא פרי הגפן,
ידי חירות,
בן חורין שותה מיץ ענבים.
בן חורין, מלך, בן חורין יותר יין,
משובח,
בקבוק שעולה איזה 100 שקל,
ככה,
כמו שצריך,
איזה פורטה,
טובה, רוויה,
משהו ככה מושקע,
משהו יותר,
ואז הבקבוק הזה מביא אותו לידי שמחה.
עוד פעם,
אפילו לא על בישום,
אבל איזה שביעות רצון,
איזה ניחותא כזאת.
היו שמים יין בבית, אתה אומר.
כן.
משרין צימוקים.
כן.
אומר הרשב"ם,
ידי חירות לא יצא,
כלומר,
אין זו מצווה שלמה,
שאין חשיבות,
אלא ביין,
מזוג.
והיה נמי לבעיות שלהם בדורם על מהילת מים,
אבל בעיות שלנו לא צריכים מזיגה.
ובכן אמרנו מהי מרכיבי החוויה בליל הסדר?
אכילה,
שתיית יין,
משמח,
הסבה,
זה גם חלק מהחוויה,
שאלה
שהכל מתנהל בצורה של שאלה,
שינוי,
עושים שינויים,
זה גם חלק מהחוויה,
כלים יפים,
שירים ומשחק,
הצגה וההלל.
בואו נראה.
פסח מצרים
היה בו מרכיב של חוויה, נכון?
מה המרכיב של החוויה?
עדיין הם לא יצאו ממצרים,
עדיין המצרים פה עוברים ברחוב,
הנה עבר מצרי,
המשטרה המצרית עוברת,
והתורה מצווה את בני ישראל,
תתנהגו כאילו אתם בני חורין,
וככה תאכלו אותו, נכון?
מותניכם חגורים,
נעליכם ברגליכם,
ומקליכם בידיכם,
ואכלתם אותו בחיפזון,
פסחו לאדוניים.
זה היה, אז במצרים הייתה חוויה של הצגה.
מה קורה כשמגיעים לארץ ישראל?
פה אנחנו בני חורין באמת.
אז אין חיפזון, אלא מה יש?
והנה, אני מחזיר אתכם לירושלים.
בסדר?
אחזיר אתכם לירושלים.
אנשים מגיעים לירושלים,
כל אחד הולך,
שוחט את הכבש שלו,
ואת המקדש,
עניינים גדולים מאוד,
עד כל חבורה,
כל חבורה,
הרי פסח נאכל בחבורות,
כל חבורה נכנסת למקום שלה,
ובינתיים הפסח ניצלה,
תוך כדי שהפסח ניצלה,
הם מתחילים לספר מציאת מצרים,
מספרים,
מספרים,
שותים כוס,
שותים
שותים עוד כוס,
אוכלים בינתיים,
קורבן חגיגה,
כי זה שלא נהיה רעבים וכל זה,
ואז מגיע הרגע שבעלת הבית אומרת,
חברים,
הכבש מוכן.
צריכים לתקע את זה, כל אחד מקבל שיפוד כזית,
ואוכלים את הפסח, וברגע הזה, מה קורה?
הם מתנפלים...
הם כבר אחרי...
לא, הם היו שבעים.
הם אחרי כבר לפחות שלוש כוסות יין,
והם עכשיו אוכלים פסח,
מה פורץ עכשיו מהפה שלהם?
הלל
אמר רב,
גגין ועליות לא נתקדשו בירושלים.
הנה, וואלה, ואמר רב משום רבי חייא,
והלילא
פקא איגרא.
ברגע שהיו אוכלים כזית פסח,
הגג היה עף מרוב שמחה,
עף הגג.
ככה נראה הלל אצלנו בבתים,
ככה הוא צריך לראות,
שהגג עף מרוב שמחה,
אבל זה לא קורה
אם לא מפרגנים לזה באיזה קצת יין לפני כן.
זה נהיה הלל כמו כל שנה בבית הכנסת הלל חשוב מאוד בבית
הכנסת שמחים רוקדים אבל את השמחה העמוקה הזאת שאנחנו בני חורין
שזכינו להיגאל אנחנו בני הדור שלנו יש פה בכיתה הזאת אני
בטוח אנשים שיושבים אצלם בשולחן אנשים שעוד נולדו בחוץ לארץ
ושהם דור ראשון בארץ אנחנו בעיניים רואים
את הדבר הזה הנה הוא נולד
בחוץ לארץ והוא עשה את המעבר ואני
דור ראשון בארץ אצלנו ברוך השם יהיה
בסדר הסבתא נולדה במרוקו ואשתי וגם אני אנחנו דור ראשון בארץ נכון?
אז
אומרת הגמרא,
מה היא לאו, דאכלי באיגרא ואמרי באיגרא?
לא, דאכלי בארע ואמרי באיגרא.
הם היו,
כדי לאכול את קורבן פסח,
צריך לאכול אותו במקום מקודש.
ירושלים התקדשה, אבל לא הגגות.
היו אוכלים את הפסח בבתים,
וכשמגיע ההלל,
עולים לגגות,
חבוב,
קדימה,
תעלה לגג,
תתחיל להעיף את ירושלים.
ועכשיו תחשבו, תדמיינו את זה.
גם פה בקורונה היה, נכון, היו מרפסות,
וכל אחד, כל ירושלים על הגגות וכולם,
והאלה הם שרים,
והאלה עונים להם,
והאלה מחזירים להם,
והאלה מפה,
הכל מרפסות פתוחות.
איזו חוויה.
אתם משווים את זה,
עכשיו להגיד עוד איזה פירוש,
כל הפירושים יקרים,
אבל,
רבותיי, זה ליל חוויה.
אומר רש"י,
כזית הפסחא,
חבורות גדולות,
היו נמנים עד שלא היה פסח מגיע לכל אחד,
כי אם כזית מן הפסח,
כל אחד מה שהיה אוכל זה היה אוכל קצת מהפסח.
היו אוכלים לפני כן כדי להגיע שבעים.
והלילה פקא יגרא
לכל המולת ההמון מהלל,
דומים
כאילו הגגים מתבקעים,
שהיו אומרים ההלל על הפסח כדתנן,
הראשון טעון נענה לה לאכילה.
אין לנו קורבן פסח.
תעלל אנחנו יכולים להגיד,
יחד עם בני הבית,
ובשירה,
ובריקוד,
ובזמרה,
ובטוב לבב,
אבל צריך להגיע עם אנרגיה בשביל הדבר הזה.
אם הארכנו,
הארכנו,
הארכנו במגיד,
ואחרי זה עוד אוכלים,
וגם לפני כן שתינו שיעור נביא ואנחנו,
זה...
מגיעים להלל אחרי הסעודה ירידת מתח.
אבל אם שתינו שלוש כוסות כבר...
והשארנו מקום בלב,
אומרים את המגיד,
אבל גם את המגיד עצמו אומרים בשירה,
וכמובן,
פירושים פה, פירושים שם, ברור זה, אבל
מבינים שהמגיד הוא מרכיב אחד בתוך דבר הסדר,
ומכינים את עצמנו לקראת השראת השכינה של אמירת ההלל.
סגי, הילדים על הכתפיים, לא פחות מזה.
אין ילד שרואה רצפה בכלל,
כולם על כתפיהם,
אתה מסובב אותם.
וואו, על זה מדובר, הגג אמור לעוף.
אומר המדרש,
שיר השירים,
פרשה ב',
רבי אליהו פתח בקרא,
אשמיני את קולך,
כן?
מתי הקדוש ברוך הוא אומר לכנסת ישראל,
אשמיני את קולך?
כי קולך ערב ומראך נאוה.
אומר המדרש,
רבי אליהו פתח בקרא בעולי רגלים.
הראיני את מראיך, אלו עולי הרגלים.
שנאמר שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך.
אשמיני את קולך.
זה קריאת תהלל
בנועם, בנגינה.
בכלל באופן כללי צריך להגיד תהלל בשירה,
ברוך השם בבית הכנסת,
אבל בלילה הזה חובה.
שיר כל מה שאתה יכול.
שבשעה שישראל קוראים ת'הלל,
קולן עולה למרום,
המשל אומר,
המשל אומר,
פיסחה בביתה והלילה מיטברה אבריה.
פסח בבית והלל שובר את הגד, כן, שובר את הקירות.
כי קולך ערב זה השיר ומראך נאוה זה הדמות.
אז יש לליל הסדר שני מרכזים.
מרכז אחד זה המגיד,
ובוודאי מרכז מכובד,
או זה,
כן?
מרכז שני זה ההלל, כן.
שאלה מצוינת,
אני אחזור על השאלה שלך לגודל החשיבות שלה אתה שואל,
כי אלה ששומעים לא...
אתה אומר, לקחתי את המצווה דה רבנן,
ונתתי לה יותר חשיבות מהמצווה דה אורייתא.
קודם כל,
לגבי אכילת מצה זה לא נוגע לשום דבר,
אכילת מצה נשארת במקומה.
אבל אתה אומר, ביחס בין ההלל לבין המגיד.
אז התשובה השאלה שלך היא כפולה.
קודם כל,
מי אמר לך שהלל בליל הסדר הוא לא דאורייתא?
הוא חלק מהדאורייתא,
הוא חלק מהמגיד.
חלק מהמגיד זה ההלל, זה לשבח, בסדר?
והגמרא אומרת במסכת פסחים
שהלל בליל הפסח הוא ההלל שאומרים אותו ישראל,
ממנו המקור אחר זה להלל ביום העצמאות.
ודבר שני, זה לא תחרות,
אלא זה נקרא מסגור.
מה המסגרת שאתה אומר את הדברים?
אז מה שחז"ל עשו בחוכמתם הקדושה,
הם אמרו,
מסגרת הלילה הזה הוא חוויה,
ותחת המסגרת נכנס גם המגיד.
גם המגיד הוא חוויה.
הרי יש,
בוא נגיד על המגיד שתי מילים,
יש שתי מצוות,
והיגדת לבנך וסיפור יציאת מצרים.
המצווה הראשונה היא והיגדת לבנך,
אם אדם,
יש לו ילד,
הוא צריך לספר לו,
אבל הילד יכול לספר גם לך,
הוא למד בגן מלא מדרשים.
לא,
הוא צריך לשמוע את זה מהאבא,
הוא צריך לקבל את ההיגדת,
נגיד זה כמו עובר מלמעלה למטה,
הוא צריך לקבל את החוויה שהוא מקבל את ה...
מסורת מהאבא או מהסבא אפילו, אליו.
אתמול ישבתי עם איזה נער בר מצווה.
אמרתי לו,
אתה יודע,
אתמול,
בשבת,
היה לו אירוע בשבת,
אמרתי לו,
בשבת,
אתה קיבלת מאבא שלך לפיד מאוד מאוד חשוב.
אמרתי לו, איזה לפיד?
אמרתי לו, קיבלת לפיד.
בין 3,337 שנים.
כי מאיפה אבא שלך יודע שיש לך בגיל 13 בר מצווה?
מי אמר לו?
אבא שלו.
ומי אמר לו?
אבא שלו.
ומי אמר לו?
עד משה רבנו.
אז זו חוויה אחת.
ובחוויה השנייה אומרים חכמים,
כל האירוע צריך להיות אירוע חווייתי,
גם המגיד.
ולכן חלק עושים במגיד הצגות וכולי וכולי,
ושאלה מה נשתנה וכולי,
אבל יותר מזה ההלל.
בסדר?
זה פשוט מסגור כזה, זה לא תחרות.
אומר רב צדוק, תראו.
אני חם על זה,
כי זה נראה לי ממש כאילו,
אם ברגע שעוברים לשתות יין,
הכל מסתדר,
זה מתקייל כבר בצורה אוטומטית.
ובעולם הזה, כפי עניין המצוות לגוף, כך הם לנפש.
דרך משל, מצוות אכילה,
שמוסיפה חיות לגוף,
כך המצווה שבה מוסיפה חיות לנפש.
הלל פקעה איגרא
פקעה איגרא, שהוא מצד הוספת חיזוק וכוח חיות.
כלומר, החומריות...
משרתת את הרוחניות.
אתה אוכל כזית פסח, הכזית, פסח עצמו,
גורם לך להודות להשם יתברך כמו שלא הודת בחיים.
אז בימינו אין לנו פסח, יש לנו מצה,
אפיקומן, שהוא בעצם זכר לקורבן פסח,
וארבע כוסות.
גם התפארת של אדמו"ר מוסקבה אומר ככה,
כזית
פסחא ומקרי הלל פקעה איגרא,
מה אילב דאח לי באיגרה ואמרו באיגרה,
לא דאח לי בערה ואמרו באיגרה,
פרש רש"י לכל עמולת ההמון,
הלל,
דומה כאילו הגגים מתבקעים יש לרמז בדברים הללו
הללו גודל ההתלהבות שהיה להם בעת אמירת ההלל
כמו שכתוב בפירוש רש"י
דומה כאילו בוקעים כל הגגות
וזה שכתוב בגמרא שאוכלים בקרקע למטה
ואמרו ההלל בגודל ההתלהבות ובקעו כל הרקיעים
וזה שמגביהים הקערה פירוש מגביהים להעלות אכילתם למעלה
לרצון לפני אבינו שבשמיים.
כן?
הלל הזה
בוקע לא רק את הגג של הבית,
אלא בוקע את כל הגגות ואת כל המסכים
ואת כל המקטרגים ואת כל הדבר הזה,
בוקע ומגיע עד למעלה.
אין דבר שאפשר להשיג שלא באמצעות השמחה.
אבל כדי שהשמחה
תתן לה איזה סטארטר,
היא צריכה את הארבע כוסות של החירות, של השמחה.
ארבע כוסות שלהם שני טעמים.
אחד, דרך חירות,
הסבה, יין משובח,
והשני, דרך שמחה, יין שמח לבב אנוש.
זה הכל.
הכל מסתדר.
הירושלמי אומר כך,
אה, הבאתי את זה פעמיים, אני רואה.
בפרוע פרעות בישראל,
והתנדבו עם ברכו את השם,
התנדבו ראשי עם,
שכשהקדוש ברוך הוא עושה לכם ניסים,
היו אומרים שירה.
עכשיו, זה הלילה.
עכשיו זה קורה.
בלילה הזה זה קורה.
זה הלילה שבו עשינו מה שמתרחשים ניסים.
זה הלילה שבו יצאנו ממצרים.
בלילה הזה צריך להגיד שירה.
מה זה שירה?
שירה זה הלל.
הלל הוא שירה בעצם.
הגמרא אומרת מסכת ברכות,
אין אומרים שירה, אלא על היין.
זה שמעתי כאן מלא מקורות אה כן
בסדר ראיתי את זה אין אומרים
שירה אלא על היין אז הגמרא אומרת שכשהיו אומרים את שירת
ההלל בזמן הקרבת הקורבנות היו מנסכים יין במקדש כלומר זה מתחיל
מהמקדש ואצלנו אין אומרים שירה אין אומרים הלל אלא על היין
זה ליל חוויה
ליל חוויה,
זו המטרה,
אנחנו בלילה הזה מצליחים להבין או לראות איך זה נראה בית המקדש.
הפסח נאכל בחבורה,
המשפחה מתאגדת,
הכלים על השולחן נעים,
כל אחד יש לו את הזה שלו,
יש את הקערה,
אמרנו אצל המרוקאים,
עוברים בתחילת ליל הסדר עם הקערה,
בבהילו יצאנו ממצרים,
נותנים לכל אחד בראש,
יש את המאכלים המיוחדים,
יש את המנהגים המיוחדים,
יש את הקידוש,
יש כאלו,
כמו שמקודם סיפרת,
יש לי חברים שסיפרו לי שממש בקידוש של ליל הסדר,
אבא היה בוכה,
מרוב התרגשות.
רוב התרגשות שזכינו ממצרים הגיעה לנו.
ומה נגיד אנחנו בדור שלנו,
שסביב כל שולחן סדר יש כאלו שיצאו ממצרים בעצמם,
שעלו מאיזה גלות חשוכה כזו או אחרת,
מאתיופיה,
מתימן,
ממרוקו,
כל אחד מאיפה שהגיע.
אנחנו רואים את יצאת מצרים מול העיניים,
לא נגיד שירה.
עכשיו,
לקחת את זה ללילה של, במגיד,
הערכה, בפירושים, בפירושים.
עכשיו,
אתם יודעים,
לקראת השיעור הזה,
הקדוש ברוך הוא שלח לי.
לפעמים הקדוש ברוך הוא,
לא תמיד,
הקדוש ברוך הוא עוזר,
אתה
מרגיש את זה, לא תמיד אני מרגיש, לפעמים.
אז אתמול התקשר אליי חבר,
ואומר לי שהוא סוגר ליל הסדר בצבא.
כלומר, הוא התקשר בשביל חבר שלו,
הוא הולך להעביר את הסדר, איך להעביר סדר בצבא?
אז בסדר, זה פקודות וזה המילואים.
זה מכריח אותך לחשוב, אוקיי, יש לי פה אנשים,
יש לי נגיד,
יש לי את ההקשבה שלהם לרבע שעה,
לא יותר,
עשרים דקות,
לא...
מה אני עושה?
מה אני מכניס?
צריך שהם יצאו עם ליל סדר.
אז דיברנו על זה,
תקשיב,
בתוך המגיד,
תכניס את כל השירים שבעולם.
ישירו והיא שעמדה,
ישירו דיינו,
ישירו מה נשתנה,
תכניס לנו גם אחד מי יודע,
כי יש כאלה שיש לנו אחיינים,
בלי אחד מי יודע לא היה פסח,
לא זה.
תכניס לנו גם אחד מי יודע וכל זה,
שיאכלו מצה,
ישתו יין,
שיאכלו מצה,
וזהו,
אבל בתוך המגיד,
תהפוך גם אותו לחוויה.
אין, עכשיו זה הרבה זמן לפירושים.
אחרי האוכל, מי שרוצה יישאר איתך לפירושים.
רבותיי,
אומר הזוהר,
סליחה בוא נמשיך את הירושלמי,
סליחה תדלגו,
זה חלק מהירושלמי,
תדלגו רגע לירושלמי השני,
זה המלא.
כשהקדוש ברוך הוא עושה לכם נמצאים תיאורים שירה,
שואל הירושלמי תיובתא,
הרי גאולת מצרים,
למה בגאולת מצרים הם לא אמרו הלל שם במצרים?
אומרת הגמרא, שאני היא שי תחילת גאולתן.
במצרים היה רק התחלת הגאולה.
סוף הגאולה היה בקריעת ים סוף.
אבל אנחנו כבר היום אחרי ההתחלה.
אז אנחנו צריכים להגיד הלל בשמחה עצומה.
שואלת הגמרא על מרדכי ואסתר,
למה לא אומרים שם הלל בפורים?
שניא שהיו בחוץ לארץ!
היו בחוץ לארץ, אבל אנחנו איפה נמצאים ברוך השם?
בארץ ישראל, בגאולה.
לא נגיד הלל בשמחה ובטוב ולבב הכי עצומים.
ויהי בהם למאמר דמרדכי ואסתר,
מצורריהם נגאלו,
ולא נגאלו מן המלכות.
הם נגאלו מצורריהם,
רצו להרוג אותם,
ובסוף לא הרגו אותם,
אבל הם לא נגאלו מהשיעבוד,
הם לא נגאלו מזה שהם עדיין עבדים תחת יד אחשוורוש,
ואנחנו היום,
ברוך השם,
נגאלנו.
גאולים.
תגיד שירה!
האלל הוא שירה, צריך לשיר את כל האלל.
כמה שאפשר.
באות ארבע כוסות, עוזרות לנו.
עוזרות לנו את הדרך חירות, דרך שמחה.
כך אומר הזוהר גם, אמר רבי יצחק,
כדתא ושירתא
זימנין ישראל לשבחא לקודשא בריך הוא.
כי האי שבחא דמשבחי ישראל בליליא דפיסחא.
מהו השבח הגדול שאנחנו עתידים לשבח את הקדוש ברוך הוא?
מה הדימוי שלו?
מה המעין שלו?
כמו הלילה הזה, כך אומר הזוהר.
וכנסת ישראל מיתקדשת בקדושה דמלכא הדא דכתיב
השיר יהיה לכם כליל התקדש חג
כליל התקדש חג דייקה ברוך ה' לעולם אמן ואמן
השיר יהיה לכם הגאולה העתידית איך היא תהיה?
כדי להתקדש חג כמו הלילה הזה אז אתה נכנס לאיזה בית רואה
אחרי הסעודה אגב מהרש"א אומרת זו החתם סופר אחד משניהם
שרגע השיא השיאים
הרגע הכי מקודש בדל הסדר אתם יודעים מה הוא?
אבל איפה בהלל?
הרי ההלל שבסדר מחולק לשניים.
חציו נאמר לפני האכילה,
כחלק מן המגיד,
זה גם כן תשובה לשאלתך אלי,
הרי ההלל הוא חלק מהמגיד.
והרגע הזה, אחרי שבירכנו ברכת המזון,
אוכלים צפון,
אומרים אפיקומן,
כזה התמצא, ברך,
ואז הלל.
הלל כבר התחלנו, אבל עכשיו הלל,
איך מתחיל ההלל השני?
במשפט, לא לנו, אדוני, לא לנו, כי לשמך תן כבוד.
עד,
הברבנאל אומר, שעד,
עד האוכל,
עד הסעודה, זה שבח על הגאולה שהייתה.
מי הסעודה והילך מההלל וקדימה,
זה תפילה על הגאולה שתהיה.
ושם אנחנו,
הקדוש ברוך הוא,
לא בשבילנו,
אנחנו בשבילך.
לא לנו, כאילו, לשמך תן כבוד.
מה, הילדים בעזה, זה הילדים שלך, השם יתברך.
זה גם, זה אחים שלנו, אבל זה גם הילדים שלך.
לא לנו, אדוני, לא לנו, כאילו, לשמך תן כבוד.
זה רגע השיא השיאים.
שם שתהיה לך ירידת מתח.
שם שנרגיש כבר כזה, יאללה, נו, מה נשאר?
עברנו את,
עברנו את,
נכון,
יש תחושה כזאתי,
אני צודק,
סגי.
יש תחושה,
יאללה,
עברנו את המרכז,
עשינו כבר את המגיד,
נחתנו למצב
מהירות שיא
תגיע מהר לכל הזה,
נכון,
בכלל אצל הספרדים,
אני זוכר את זה בתור ילד,
הרי אצל הספרדים ביום טוב הם מעשנים,
כן?
מדליק סיגריה
מפריח זה,
ואומר שם למישהו,
קדימה,
קח אותנו לסוף כבר,
אנחנו...
ליבא דאמת
אמירת המשפט,
אנא ה' הושיעה נא
אנא ה' הצליחה נא
תקוות,
הלל הגדול
ששם גם אומרים את משפט כל חי,
בקרב המשפחה,
זה שיא השיאים.
שם אנחנו אומרים להגיע הכי...
זה מקביל,
בבית המקדש זה מקביל לרגע שאכלו את הכזית פסח.
זה הרגע.
הלל מיד אחריו
רק שלך.
או, יפה.
נהיה כהלכה
אומר.
הזוהר, כן?
חידוותא
אמר רבי יצחק,
ושירתא חזינן ישראל לשמיה חלקו צ'בריכו
זה דוגמת הגאולה העתידית,
וכנסת ישראל תתקדש בקדושתא דמלכא כד כתיב
השיר יהיה לכם,
בדל הסדר,
סליחה לעתיד לבוא,
כליל יתקדש חג, כליל יתקדש חג די קל
עכשיו אני אומר, שלומי בן לוי, לא, הגמרא אומרת
מצווה לספר מצוות מצרים כל אותו הלילה, ואגב,
בגלל ששותים יין, ארבע כוסות,
אז אולי קצת זה,
היוצא מה?
זה עובד אני אומר לכם רק דברים שעובדים נוסעו
נבדקו ועובדים
תקבעו כמה אנשים ביחד
חבר'ה אצלי בבית באחת וחצי תבואו
או אצלך בבית אחת וחצי שתיים אחרי
שאני בלילה כן אחרי זה לסדר לא
משנה מתי שזה
מתי שאתם מסיימים אין בעיה שתיים שתיים וחצי מתי שאתם מסיימים
תקבעו כמה חברים,
ברגע שמגיעים חברים,
הוא אומר משהו,
זה אומר משהו,
הוא אומר איזה משהו,
שרים איזה שיר וניגון,
אתה מגיע לארבע וחצי,
חמש,
בלי לשים לב איך.
אבל, כן,
ברוך השם, אנשים מגיעים.
ואז מספרים ביציאת מצרים כל אותה לילה משומר מן המזיקים.
אבל את ההלל, ההלל הזה בדמעות,
בשמחה עצומה, יש רק
פעם אחת בשנה שאני מרגיש
תחושה דומה,
אבל זה בלי עין,
וזה ההלל ביום העצמאות.
שאני ממש מרגיש שזה,
אבל בליל הסדר זה הילדים,
והם שמחים,
וכולם ככה,
ויש ככה את האנרגיות.
תראו, הבאתי כאן ספר התודעה, הרב אליהו קיטוב.
חפשתי איזה מקור שככה מתאר את זה בשפת ימינו,
והוא עושה את זה מאוד מאוד יפה.
ליל התקדש חג,
שבכל דור ודור ובכל שנה ושנה ובכל בית ובית מבתי ישראל.
שישראל יושבים שם,
כאילו הוא מעלה אותנו רגע לרמת רחפן,
שמרחף מעל כל הבתים,
90% מהעם ישראל עושים ליל,
שותפים באיזשהו ליל סדר.
אז אתה עולה רגע למעלה ומסתכל על כל הבתים,
כל החבורות.
שישראל יושבים שם ומנהלים גבורות,
להשם מספרים תהילתו,
שעשה עם העם, בצאתה ממצרים, השנה 3,337 שנים
ליציאת מצרים.
באותה שעה ובכל אותו הלילה,
כל לב ובשר ירננו לך אל חי.
כן,
קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה,
רם,
הודע,
כי לך יום אף לך לילה.
דרי מעלה ודרי מטה.
קירותי הבית וכל כליו,
ירננו שמה בתחתיות הארץ,
הים בהמון גליו,
הכל מלא שירה ורון.
ו ליל התקדש חג, ושירה זו!
שירה, שירת ליל זאת, שירת כל היקום,
לא תמיד היא נשמעת לאוזן האדם.
לא, אנחנו לא שומעים אותה כל לילה.
יש האוזן אטומה משמועה,
ויש שהיא שומעת,
ואינה יודעת שהיא שומעת.
מסכים של שכחה מבדילים,
הוא כתב את זה עוד לפני שלנו,
את כל המסכים,
כן,
אבל אין מה לעזור.
טרדות של תאווה מבלבלות.
אבל אם זוכה האדם פעם אחת של לב טהור,
שקט ושליו,
וזה מה שעושות ארבע הכוסות הללו,
הופכות את הלב לפתוח.
שימו לב, אני אומר, זה לא בישול.
זה שמחה,
זה מדרגות,
אני עכשיו ממליץ לכם פה,
להתחיל,
שתי כוסות ראשונות,
מוסקטו,
יכול להיות כרמל מזרחי,
או יכול להיות יקבי רמת הגולן,
משהו כמובן ארץ ישראל,
אדום,
מבעבע קלות חמש וחצי אחוז אלכוהול,
בסדר?
שתי כוסות ראשונות,
מישהו?
כן, יש את היין המתוק הזה?
שתי כוסות אחרונות שכבר על ההלל,
כל אחד למהדרין,
אני אומר לכם את זה,
אני מאוד אוהב,
יין אדום,
מתוק פורט,
טיבה רוגע של יקבי רמת הגולן כבר מחכה לי,
מחכה כבר זומן לפסח,
וגם יקבי רמת נגב המשובחים,
וכמובן גל תושיה וביקב מבאר מילקה,
כל מה שהוא מייצר הכל זה קודש קודשים לקחת לחטוף.
יין ככה זה עם האוכל,
עכשיו לא כל,
אל תגיד,
כוס של אליהו הנביא,
תביאו כזה,
כוס צריך שתהיה רביעית, כמה זה רביעית?
86, כמה יש בכוס חד פעמית
150,
אז זה חצי כוס חד פעמית,
לא לצמצם,
נגיד שני שליש כוס חד פעמית,
זה כמות,
זה?
שותים, זה פעם,
מגיע להלל, מגיע להלל, הלב פתוח,
השתבח הבורא.
טרדות של תאווה מבלבלות,
אבל אם זוכה אדם פעם אחת של לב טהור,
שקט ושלב,
אותה שעה, שזה לסדר, הוא קולט את השירה הזאת,
שמתוך עצמו היא יוצאת.
מעצמו הוא נדחף
ומתוך כל מה שסובב אותו הוא מלא את החלל הללויה,
הללו עבדי השם,
הללו את שם השם אותה שעה הנפש מבקשת
יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם מי
ייתן ויחד לבבי זה כל הימים והרגיש
בשירה הזאת תמיד ולא יבדילו המסכים
ולא יבלבלו הטרדות וארצה תמיד כי ממזרח
שמש עד מבואו מהולל שם ה'
עכשיו תדעו לכם דבר אחד מאוד פשוט ובזה נסיים
הקדוש ברוך הוא לא מוריד מצווה לעולם בלי שהוא נותן את הכלים
שב-20 השנים האחרונות,
אולי יותר,
תעשיית היין המשובח ברמה הגבוהה ביותר בכל העולם כולו נמצאת בארץ ישראל.
זה לא סתם.
למה?
מגדל, מגדל כרמים ויינות.
הרי הנביא אומר,
הנביא אומר גם בירמיהו וגם בעמוס.
אומר הנביא ירמיהו,
נכון,
כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים,
קומו בעלי ציון,
נכון,
וכולי עוד תטעי כרמים בהרי שומרון,
נטעו נוטעים וחיללו.
והנביא עמוס אומר, הנה ימים באים.
נאום אדוני,
ושבתי את שבות ישראל,
ובנו ערים נשמות וישבו,
ונטעו כרמים,
ושתו את יינם,
ונטעתים על אדמתם,
ולא ינטשו עוד מעל אדמתם.
אמר לי המגדל הזה, כשיהודי שותל כרם בשומרון,
במה הוא מאמין כעת?
מה הוא חושב שיהיה?
מה, למה הוא...
איך, איך?
כן, אבל למה הוא שותל כרם?
כי מה הוא בטוח?
לא.
לא?
לא?
לחיות בארץ ישראל, תבנה בתים, תזרע חיטה.
למה הוא שותל כרם?
מה?
לא! לא!
תחשבו חקלאי!
הוא אומר, במקום הזה יצטרכו יין.
מה זה אומר?
שמה יהיה פה?
איך?
לא!
סמכות!
יהיו פה שמחות! יהיה פה לידות,
יהיה פה בריתות,
יהיה כאן בר מצוות,
יהיה כאן שבע ברכות,
יהיה כאן שמחות,
יצטרכו הרבה יין! אתה לא שותל משהו בשביל משהו שלא יצטרכו.
אדם שותל זיתים,
צריכים שמן זית,
אבל אתה לא תשתול בארץ ישראל איזה
פרי שאף אחד לא רוצה לאכול פה.
אז אם אתה הולך ושותל בשומרון...
שותל בשומרון כרם ענבים,
אתה אומר,
כאן לא יגור רק בגלל ביטחון,
ולא יהיה פה,
כאן יהיו שמחות,
כאן יהיו משפחות,
כאן יהיו ילדים,
כאן תהיינה חתונות וכולי.
אז חזרנו לארץ ישראל,
אנחנו יכולים להגיד תהלל בשירה וטוב לבב,
אבל אתה יכול להגיד,
שמע,
אבל אני תקוע,
אני תקוע,
אין לי יין משובח של ארץ ישראל,
זה יין פטישים של הצבא,
זה אני,
הגמרא אומרת על רבי יהודה ברבי אלי,
שצריך להחזיק את הראש שלו מפסח עד עצרת,
כי הוא היה שותה יין קשה.
רגע,
אנחנו עכשיו בזמן של גאולה, הכל חוזר.
היינות המשובחים ביותר,
שזוכים בפרסים הטובים ביותר,
הנחשבים ביותר בחוץ לארץ,
יינות מארץ ישראל,
מייקב הר ברכה,
מייקב הר כביר באלון מורה,
מייקב עפרה,
מייקב פסגות,
כל מיני בוטיקים,
מייקב רמת נגב,
כל אלה,
ארץ יקבים וכרמים,
וכולם בוטיק.
עכשיו, אתם יודעים למה זה זוכה בפרסים?
אתם יודעים למה?
איך פתאום העולם האנטישמי נותן לנו פרסים?
כי זה הכל תחרות אנונימיות,
אסור להם לדעת מאיפה.
שותים את זה ככה
ואין ברירה,
נותנים פרס ואז מגלים שנתנו פרס לאיזה יקב מאיזה גבעה.
מצטערים על זה אחר כך, אין להם ברירה.
זה לא סתם שיש שפע כזה עצום
של יינות ברמה מאוד מאוד גבוהה,
ועם טעמים ועם זה, כדי ששתי הינות האלו,
שבח הארץ, יין זה גם טעם נרכש.
אדם יגיד,
לא,
אני לא אוהב יין,
אני רוצה מתוקים,
אז תיקח טרופיט,
תיקח מיץ פטל גם.
לא, יין זה טעם נרכש.
והתכלית של היין, זה ללילה הזה.
כדי שנזכה,
כמו שאומר כאן הרב קיטו כל כך יפה,
להלל את הקדוש ברוך הוא בשמחה,
בטוב לבב,
בלב פתוח,
ומהלל יחד עם בני הבית,
לטעום את טעם בית המקדש,
ולהגיד לעצמנו,
מי יתן ויהיה לבבנו זה.
ונרגיש בשירה הזאת תמיד,
ולא יבדילו המסכים ולא יבדילו הטרדות,
ונזרח תמיד כמזרח שמש עד מבואו,
מהולל על שם ה' אמן ואמן.
אז כולה שנים רבות נעימות וטובות,
נזכה לקבל הארת פסח אמן ואמן
יקבי רמת הגולן המשובחים,
כל היינות לא מבושלים כמובן,
יקבי רמת הגולן,
יקבי רמת נגב,
יקבי הר ברכה, יקב הר כביר, יקב פסגות,
יקב טורה,
יקבי הלל בגוש עציון, הכל משובח, מה?
יקב
ירושלים בעטרות,
טפרברג יש לו גם דברים טובים,
דברים משובחים, תכנס לזה, אתה...
טוב, חזק וברוך.
