הנושא שלנו היום, אנחנו בפרשת פרשת פקודי.
הפרשה שסוגרת את החומש, את חומש שמות,
ובה פוקדים,
מונים את הדברים שהביאו למשכן,
כן,
את החומרים שהביאו למשכן,
ואנחנו רוצים היום להתמקד באחד החומרים,
שזה הזהב, תעלומת זהב המשכן.
בסדר?
תעלומת זהב המשכן.
למה תעלומה?
אז אנחנו נראה עוד מעט למה זה תעלומה באמת.
מה מתרחש בזהב של המשכן
בפרשה שלנו, מה?
כל מיני דברים, כן?
אז בואו נראה, אז יש כל מיני דברים.
או, או, או, בסדר, יפה, נכון.
המשכן היה עשוי ממתכות, אני מדבר עכשיו.
כמובן, היה עשוי גם מצמר, דיברנו בפעמים הקודמות.
כן,
הוא היה עשוי גם כמובן מצמר,
חוטי צמר,
וגם יריעות עיזים,
זה היריעות של למעלה.
אבל המתכות שממנו הוא היה עשוי,
זה זהב, כסף ונחושת.
זהב,
כסף ונחושת,
זה המתכות היסודיות גם,
ככה,
המתכות מאוד נפוצות.
כמובן, המתכת היקרה ביותר זה הזהב.
זה כמובן המתכת היקרה ביותר, נכון?
לא,
שלושת אלה אני מדבר עכשיו,
לא דיברתי עכשיו באופן כללי.
מזהב קצב...
מה זה?
מדבר זהב כסף ונחושת,
לא מתכות אחרות עכשיו,
מה שהיה במשכן.
מה שהיה במשכן, זהב זה הכי יקר, מסכימים?
מסכימים, לכאורה, כן, נכון.
אז באמת פרשת פיקודי מלשון פי לפקוד,
למנות,
מונה לנו את המתכות ומה נעשה עימם.
מה נעשה עם הדברים האלה.
למה צריך לתת חשבון למה נעשה עם
כל החומרים שבני ישראל הביאו למשכן?
למה צריך לתת חשבון על זה?
או,
אז כי תהיו נקיים,
נכון,
תהיו נקיים מהשם ומעישראל.
זאת אומרת שבאמת משה רבנו חשש שירננו עליו,
יחשדו,
הרי ברגע שהם מתעסקים עם דברים מאוד יקרים,
אז תמיד יש,
יכול להיות כאלה אנשים עם עיניים שיגידו,
מי שמתעסק עם הדברים היקרים,
גם מכניס לעצמו בכיס איזה כמה דברים משלו.
לחשוד במשה רבנו,
מי יכול,
אבל עובדה שככה חזן מתארים,
חזן מתארים במדרש,
אפילו מתארים במדרש שהיה דבר כזה,
לא הביאו פה את המדרש הזה,
אבל שהם אמרו,
הצוואר של משה שמן,
אני יודע מה,
יש איזה מדרש כזה?
כן,
הוא שמע,
הצוואר שלו שמן,
אחד אומר כזה,
ואז השני אומר לו,
כן,
בטח,
הוא לקח מה...
לקח,
הכניס מסלה אחת מהמתכות העיקריות,
בטח שהוא שמן כזה,
הנה הפך להיות חס ושלום משה רבנו,
אפשר לדבר ככה.
בסדר,
לא נכנסים עכשיו לדברים האלה,
לא,
אתה מדבר עכשיו על העבודה,
אני מדבר איתך בעצם המלאכה,
בעצם כשמדובר על הבנייה,
על הבנייה של המשכן,
הבנייה של הכלים,
לא עבודה עכשיו,
בניית
המשכן, כל הפועלים שם, כל מי שהיה,
אז הנה, הכניסו קצת לכיס מפה, קצת לכיס.
אמר משה רבנו, אני רוצה לייצר פה מנגנון נקי,
עשה מפקד, עשה מניין, בדיוק מה נכנס,
ועל מה זה הוצא, ועל מה זה הוצא.
וזה פיקודי,
זה ככה מתחילה פרשת פיקודי,
ובאלה שלושת המתכות העיקריות האלה,
זהב,
כסף ונחושת,
אז מתכת יקרה.
בסדר?
תראו, אז בואו נקרא את ה...
רש"י כותב לנו, לאלה פיקודי,
תראו את רש"י,
הוא כותב,
בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן,
לכסף ולזהב ולנחושת, נמנו כל כליו לכל עבודתו.
אז כמה המשקל שלקחו,
שקיבלו מהמתכות,
מתכות עושים על פי משקל,
ו...
מה עשו איתם בדיוק, לכל כליו וכל עבודתו.
ככה רש"י כותב שזה המניין של פרשת פיקודי,
ככה זה מתחיל.
אמנם בפסוקים,
ואז בסוף הפרשה כמובן יש את הקמת המשכן בעצמו,
אנחנו עכשיו בתחילת הפרשה שעוסקת במניינים האלה.
אבל בפסוקים לא נשמע ככה.
בפסוקים יש פה באמת בעיה שצועקת מתוך הפשט.
אלה פקודי המשכן,
בואו נקרא קצת על הפסוקים,
על פקודי המשכן,
עבודת הלויים.
ביד איתמר בן אהרון הכהן,
ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה,
עשה את כל אשר ציווה אדוני את משה.
כל הזהב העשוי למלאכה,
בכל מלאכת הקודש,
ויהי זהב התנופה תשע ועשרים כיכר ושבע מאות שלושים שקל בשקל הקודש.
זה המשקל של הזהב,
עשרים ותשע כיכר ושבע מאות שלושים שקל.
שקל זה משקל.
כמה זה משקל של שקל?
זה מחצית השקל,
תשע נקודה שש.
אז זה באזור תשע עשרה גרם,
כנראה זה קצת מחלוקת,
לא לגמרי הדברים האלה מדויקים,
אבל באזור תשע עשרה גרם בערך.
וכסף פקודי העדה מאת כיכר ואלף ושבע
מאות וחמישה ושבעים שקל בשקל הקודש.
מאה אלף ועוד אלף שבע מאות שבעים וחמש.
בכל הגולגולת מחצית השקל,
שקל הקודש,
כל העובר על הפקודים בין עשרים שנה ומעלה.
זה שש מאות אלף,
שש מאות אלף חמישה,
שש מאות חמישים.
ויהי מאת כיכר הכסף,
או מה עשו עם הכסף,
מה עשו איתו?
לצקת את אדני הקודש ואת אדני הפרוכת.
מאת האדנים למאת הכיכר כיכר לאדן.
היו מאת אדנים,
בסדר?
לכל...
כן, לכל קרש היו שם, היו 48 קרשים,
48 קרשים,
לכל קרש היו שני עדנים,
זה 96,
ועוד 4 עדנים,
לאדנים של עמודי הפרוכת,
מגיעים ל-100.
אז 100 אדנים,
אדן זה כאילו התושבת שעליו יושב הקרש,
כיכר כסף הולך על תושבת אחת.
כל כיכר, כל תושבת כיכר, כל תושבת כיכר.
100 אדנים כיכר לאדן.
זה פרט מעניין, פרט חשוב.
בסדר?
עוד מעט תסביר קצת מה זה כיכר, כמה זה כיכר.
ואת האלף, אז נשאר עוד, מה עוד נשאר?
עוד יתרת של אלף שבע מאות שבעים וחמש,
עשה ווים לעמודים.
וציפה ראשיהם וחישק אותם.
זה מה שהשתמש עם הכסף הנותר.
זה הכסף, אחרי זה הנחושת, כמה היה נחושת?
ויהי נחושת התנופה, 70 כיכר ו-2400 שקל.
ויעש בה את אדני פתח אוהל מועד ואת מזבח הנחושת,
כן,
זה כלי הנחושת שהיו במשכן,
מזבח הנחושת,
מבנה הנחושת שלו ואת כל כלי המזבח.
ואת אדני החצר,
האדנים של החצר,
כן,
לא של המשכן עצמו,
והמשכן עצמו עשוי מכסף.
חצר זה יותר רחוק מהמשכן,
יותר רחוק מהקודש,
אז זו מדרגה פחותה יותר,
זה עשוי מנחושת, ממתכת פחותה יותר,
בסדר?
ואת אדני החצר סביב,
ואת אדני שער החצר,
ואת כל יתדות המשכן,
את כל יתדות החצר סביב,
כל המקום,
כל הדברים שמסביב החצר,
כן,
זה יותר רחוק,
זה עשוי מנחושת,
גם המזבח מנחושת,
זה מה שעשוי עם הנחושת.
אז שימו לב, יש לנו פה...
כמה יש לנו ככה בזה?
בזהב תרמו 29 כיכרות, פלוס משהו ומשהו.
בכסף 100 כיכרות, פלוס משהו.
בנחושת 70 כיכרות נחושת, פלוס משהו.
בסדר?
כלומר התרומה של הזהב היא הכי מה?
הכי קטנה, הכי נמוכה הייתה.
קצת הגיוני,
כי באמת זו המתכת הכי יקרה,
ואפשר להבין שזה באמת היה זה.
טוב, נשאיר את הנתון הזה, להמשך נטפל בו.
אז יפה, יש לנו פה את הנתונים של המתכות.
אבל באמת, רש"י אמר,
שעכשיו מונים פה את המשקלות,
ומה נעשה איתם,
גם הסברנו שמשה עושה את זה,
מה נעשה עם המשקלות האלה,
כדי להסיר ממנו חשד,
שלא יגידו שהוא יכניס חס ושלום לכיס,
הוא,
או עושי המלאכה שם,
האומנים,
לא יכניסו לכיס.
אם ככה,
אז משה רבנו, יש לנו פה בעיה.
כי באמת משה רבנו תיאר מה עשו עם הכסף.
כן, את האדנים למשכן ואת הווים לעמודים.
מה עשו עם הנחושת, את כלי הנחושת במשכן וזה.
לשם הלך הנחושת.
אבל לאן הלך הזהב?
לאן הלך הזהב?
לאן הוא הלך?
זה ברור שהוא הלך לשם, אבל איפה זה כתוב?
בתורה מה כתוב פה?
כתוב פסוק כד, רק מה נכנס.
מה המאזן שיש לנו בזהב?
הכנסות.
מה עם ההוצאות?
מה עם ההוצאות?
אין פה, לא כתוב לאן זה הלך.
לא כתוב לאן זה הלך.
כל הזהב היה 920 כיכר, 770 שקל הקודש.
נו, ומה עשיתם עם זה?
דווקא בזהב, דווקא המתכת הכי מה?
הכי יקרה.
כאילו, אם אתה מדבר על חשד, איפה יהיה יותר חשד?
בכסף או בזהב?
בזהב דווקא יהיה יותר חשד.
ושם משה רבנו כאילו לא נותן את הפירוט.
לא נותן את הפירוט.
הוא רק מקבל, אומר כמה נכנס לנו מאז ה-29 כיכר.
יפה מאוד, משה.
ומה עשיתם עם זה?
כן, אבל הוא עכשיו בא להסביר.
הוא בא לתת, הוא בא לתת, הוא בא לתת
מאזן.
מה זה?
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
נו, אז מה אתה אומר מה הציפוי לכל אלה, אז מה?
בסדר, אז למה בנחושת הוא כן מפרט?
הוא מפרט בנחושת,
הוא אומר להם,
תראו,
מה שנתתם הלך לזה,
זה וזה.
כסף מה שנתתם הלך לזה, זה וזה.
אז תגיד גם בזהב ככה, למה אתה לא אומר את זה בזהב?
הרי אתה עושה את זה בשביל להראות שהיית, שאתה נקי.
למה אתה לא אומר את זה גם בזהב?
בסדר?
מה זה?
כן?
היית רואה חשבון או משהו?
באזור, כן, ניהול חשבונות, זה הכיוון.
תראו,
אברבנאל,
בואו נראה את השאלה הזאת באברבנאל,
זו שאלה שהמפרשים,
הרבה מפרשים עוסקים בה.
השאלה הרביעית באומרו,
כל הזהב נעשה למלאכה,
כי הנה זכר כאן כמה הוא זהב הנדבה,
ולא זכר מה שנעשה ממנו.
והנה בכסף הזכיר מה עשו ממנו, ובנחושת גם כן.
ולמה לא הזכיר ככה בזהב?
זאת השאלה שלנו.
למה לא הזכיר ככה בזהב?
ואנחנו חושבים שיש פה פתח לדברים מאוד
מאוד עמוקים בכל הנושא של המלאכת המשכן.
ותעלומת הזהב הזאת היא הנעלמת.
מה שנעשה באמת,
נכון לא כתוב פה,
אבל אנחנו יודעים לפי הציוויים שהיו בפרשות הקודמות,
למה באמת שימש הזהב במשכן?
למה הוא שימש?
אז בואו נראה.
למה?
לארון, לצפות את הארון.
למזבח הזהב, לצפות המזבח.
המזבח עצמו לא עשו מזהב,
לצפות המזבח.
מה עוד?
הבדים שלה,
הוא נכון,
המנורה הייתה עשויה מזהב,
בסדר?
מה עוד היה מצופה מזהב?
לפני המצופה,
הפרוכת
הכפורת הייתה עשויה מזהב,
וגם הכרובים.
ועוד מעט נדבר על הכפורת הזאתי ועל הכרובים,
זו נקודה מאוד חשובה.
שם זה דבר מלא,
אתה צודק,
זו נקודה מאוד חשובה,
עוד מעט נדבר עליה.
ומה עוד היה מצופה מזהב?
הקרשים, גם הקרשים.
אז רואים שהרבה מהזהב, הוא היה בעצם ציפויים.
מה שהיה עשוי מזהב עצמו,
כן, מצופים מזהב, בזה, לא, קרשים.
במקורות שמביאים פה אחרי זה,
שמובא הדבר הזה שהקרשים מאוד מציפויים מזהב,
ומה שעשוי ממש מזהב זה הכפורת והמנורה,
אבל כל השאר מצופה.
אז כל כך רואים שיש פה הרבה דבר שנקרא ציפוי של זהב.
אז לכן הרמב"ן אומר,
אז הרמב"ן מתייחס לשאלה הזאת,
אומר,
הנושא של הציפוי זה הנקודה פה.
כלומר, למה את הזהב לא פירטו לנו מה נעשה איתו?
מכיוון שלציפוי,
אנחנו לא יודעים כמה ציפו.
כלומר,
כשאתה עושה כלי מנחושת,
נגיד,
מזבח מנחושת,
אתה יכול להעריך,
כולו עשוי מנחושת,
אתה יכול להעריך כמה נמצא נחושת בתוך הכלי הזה.
אבל ציפוי זה דבר שאי אפשר לעמוד עליו.
למה?
כי ציפוי אפשר לעשות אותו מצד אחד,
עבה מאוד,
מצד שני אפשר לעשות אותו דק מאוד.
ובטח ציפוי של זהב,
ציפוי של זהב,
זהב הוא יכול להיות,
הוא חומר מאוד עמיד, מאוד חזק.
כן?
אז אפשר לעשות איתו ציפוי מאוד דק,
וזה ייראה לך עמיד,
יציב וזה,
ואתה יכול להיות שם איזה,
מה זה?
כן.
ברגע שמתיכים אותו ועושים אותו,
אז הוא חומר שאפשר לצפות איתו בצורה מאוד עמידה.
מאוד עמידה.
מאוד עמידה, סליחה.
מה זה?
כן, אבל,
אבל,
אבל, כן, אבל זה,
לא,
לא,
כי בכסף זה,
לא,
לא,
כי זה,
לא,
כי זה שונה,
זה שונה מהכסף.
בואו נקרא את הרמב"ן, תראה, זה שונה מהכסף,
נכנס לך למה.
אומר הרמב"ן, תראו, ולא סיפר בפרשה מה נעשה בזהב.
גם הוא מתייחס להערה הזאת בפשט,
איפה הזהב נעלם לנו.
למה?
כי הזהב ממנו ביד איתמר.
ציפוי הקרשים והבריחים,
ראיתם ציפוי הקרשים הרמב״ן אומר,
בסדר וגם הבריחים צופו מזהב,
וממנו ביד אלעזר הארון והכפורת והמנורה והשולחן ומזבח הזהב,
שחלק מהם מצופה חלק מהם עשוי,
והנה בעבור שלא יוודע ציפוי כל כלי
כמה זהב יש בו
לא סיפר שנתנו משקל להם במניין ובמשקל,
כי קשה להעריך את הציפוי כמה זה,
כמה יש באובי של הציפוי.
צריך לעשות אותו ככה ולעשות אותו אחרת.
להביא יותר דק יותר.
אז לכן, עכשיו, זה שונה מהכסף.
למה?
כי הכסף, זה 100 אלף כיכר ועוד משהו.
ה-100 אלף כיכר הלך כולו לאדנים.
אז נשאר בדיוק משהו מסוים,
אמרו לך,
מה עשו עם המשהו המסוים הזה?
מה עשו עם זה?
עשו אותו ציפוי.
אבל הזהב זה מאוד מעורבב.
זה יש הרבה, הרבה דברים שצריך לצפות.
צריך לצפות
את מזבח הזהב,
את השולחן,
כן,
את הארון,
צריך לצפות,
הרבה דברים.
אז שם אתה לא יכול לחלק את הדבר הזה.
הוא לא יודעים לחלק לאן ניתן הזהב הזה, בסדר?
אז זו התשובה של הרמב"ן ככה.
בין הלוויים, כן, בין הלוויים, כן.
קבלת הציבור הייתה ספירה בזה, כן.
עושים גם תובלים כזה.
אלה עושים שבלונה ותובלים אותה בזהב,
בסדר,
אני שומע.
טוב, אז זה היישוב של הרמב"ן.
זה היישוב של הרמב"ן, השאלה הזאת, בסדר.
טוב,
זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה
זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה
זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה
זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה
זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה
זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה
זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה
זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה
זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה
זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה
זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה
זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה
הבעל הזהב, כן.
כמה כיכרות,
כמה בני ישראל לתרומות,
נגיע לשם דברים מאוד מעניינים.
זה היישוב של הרמב"ן.
בא כלי יקר, בא כלי יקר אומר משהו קצת יותר ככה...
עם איזשהו הסבר קצת,
אומר כלי יקר,
שמשה רבנו,
הסברנו,
רוצה להסיר מעצמו חשד,
לא רוצה להסיר חשד.
והוא אמר,
הוא אומר,
הוא רוצה להסיר מעצמו חשד כמה שיותר מהר.
פרשת פיקודי עומדת,
אחרי שסיימנו את פרשת ויקל,
שבה מתואר בניית המשכן ובניית הכלים.
אמר משה רבנו,
כשסיימנו בניית המשכן והכלים שלו,
מיד אחרי שזה נגמר,
הוא כבר שומע רינונים,
הוא כבר שומע כל מיני לחישות בין האנשים,
הוא אומר,
אני צריך לטפל בזה כמה שיותר מהר,
כן?
מיד הוא נותן חשבון,
מיד הוא נותן חשבון,
כדי שיפסיקו את הלשון הרע שמסתובב,
את החשדות כלפיו שמסתובבות.
מילא נותן חשבון כדי להגיד,
הנה זה מה שנכנס,
זה הכסף,
זה מה שנכנס לכסף.
זה מה שנכנס לנחושת, זה מה שנכנס לנחושת.
אז למה לזהב הוא לא נותן?
אומר הכלי יקר,
כי מה בפרשת פיקודי עוד אנחנו עדיין צריכים לעשות?
מה עושים בפרשת פיקודי?
איזה דברים של המשכן עוד נשאר לעשות, אתם יודעים?
בגדי הכהונה,
בגדי הכהונה.
ובגדי הכהונה, מה יש בהם?
זהב, יש בהם זהב, הבנתם?
כלומר, אומר ככה, הכסף והנחושת,
הסתיימה כבר כל המלאכה שלהם במשכן ובכלים של המשכן.
הכסף והנחושת נגמר.
הכלים של המשכן והמשכן עצמו עושים כסף ונחושת.
הקרשים, הכלים, כל המזבח הזה, המזבח הזה.
אז לכן,
ברגע שהוא סיים את זה,
הלך לתת להם דין וחשבון נתן.
אבל על הזהב הוא לא יכול עדיין לתת דין וחשבון,
למה?
כי נשאר עדיין מה לעשות עם הזהב הזה.
נשאר לעשות איתו בגדי כהונה,
הרי יש שם שרשרות זהב,
יש שם כל מיני חוטים מזהב,
יש כל מיני דברים שבתוך בגדי כהונה שיוצאים מזהב.
אז עדיין לא נגמרת, נגמרה עשייה של הזהב.
אה,
למה הוא לא חיכה לסוף העשייה גם של בגדי כהונה?
כי הוא אמר,
אני מלמד אתכם עכשיו מסר,
אומר משה רבנו.
כשאתה שומע איזושהי לזוז שפתיים,
אתה שומע איזשהו רינונים כאלה,
תסיר אותם כמה שיותר מהר.
כמה שיותר מהר, כן?
אפילו כשאתה צריך לעצור באמצע,
כן,
אתה יכול לעצור באמצע,
ועוד לא סיימת את כל העבודה שלך,
אז משה
עצר בנקודת זמן הזאתי,
בין הסיום של הנחושת והכסף,
ונותן את הדין וחשבון.
זה משהו אחר,
זה כבר נעשה...
ולכן הוא נתן את החשבון דווקא על הכסף והנחושת.
בסדר?
זה מובן?
ככה מסביר, בוא תקרא אותו ככה בקצרה, לבבי,
לבבי ידמה לומר שאלה פקודי המשכן מעשי המשכן שהזכיר למעלה,
לפי שכבר גמרו כל מלאכת המשכן,
בכלל ובפרט,
וכל מה שהיה להם לעשות מן הכסף והנחושת,
כבר עשו הכל!
במשכן עצמו הלך כל הכסף והנחושת.
על כן היה משה שמח שנשלמה מלאכת הכסף והנחושת,
והיה להוט!
היה להוט לתת חשבון,
להוציא את עצמו מן החשד,
להוט כזה לנקות את עצמו מישראל.
ולא רצה להמתין עד אחר שנעשו גם בגדי כהונה הנזכרים בפרשה זו,
ולתת חשבון מן הכסף והזהב והנחושת כאחד.
כן,
לפי שבכל מה שנזכר בפרשה זו לא היה בו כסף ונחושת.
ואחר שכבר כלתה המלאכה מן הכסף והנחושת,
ראה ליתן חשבון מיד.
אבל על הזהב לא היה יכול לתת חשבון עדיין,
לפי שעדיין לא עשו כל בגדי כהונה,
האמורים בסדר זה,
והיה בהם גם כן זהב,
ולפי שהיו צריכים עוד אל הזהב,
לא היה יכול משה להיתן חשבון עדיין מן הזהב.
בסדר,
אז זה הלימוד שמלמד אותנו,
אתה יכול להסיר את החשד,
את הלשון הרע,
יותר מהר,
תעשה את זה יותר מהר,
אל תחכה לעשות,
תעשה את זה בנקודת הזמן הזאת,
אפילו שזה לא יהיה שלם,
רק לייצור.
יפה.
אז עד כאן ההסברים ככה על דרך
הפשט של התעלומה הזאת של הזהב.
ועכשיו אנחנו רוצים להעצים את התעלומה שדיברנו עליה
בתעלומה יותר גדולה.
בסדר?
עכשיו בואו בעצם נעמיק קצת יותר בהבנה של הזהב של המשכן,
מה נעשה עמו,
ובמילא נחריף את השאלה,
ואז מתוך החריפות השאלה דווקא אולי נמצא את המענה.
אולי נמצא את המענה לשאלה הזאת ששאלנו
מדוע הזהב לא ניתן לחשבון מה יצא ממנו.
אז אמרנו ככה, מה עשוי מהזהב?
הסברנו את הציפוי של הקרשים,
הציפוי של הארון,
של השולחן,
כן?
אבל כמו שהערנו בהתחלה,
שימו לב שהזהב זה המתכת שקיבלה הכי מעט.
29 כיכרות
בסך הכל.
כמה זה 29 כיכרות?
בואו נתרגם את זה לשפה בימינו,
איך אנחנו יודעים כמה זה?
נתרגם את זה לקילו, אם לקילו, כמה קילו זה?
אז כמה זה קילו כל כיכר?
מה אתם אומרים?
כמה זה קילו כל כיכר?
יש לכם רעיון?
איזה ארבע, מה פתאום?
כל כיכר זה, כל כיכר זה,
כל כיכר,
בוא ננסה,
יחסוך לנו את הזה,
אבל כל כיכר זה בין,
יש כאלה אומרים 43 קילו.
ויש שאומרים 56,
57 קילו, בסדר?
בטח חמישים ושש,
חמישים ושש,
משהו באזור הזה.
אז אם, לא, הוא לא כותב קילוגרמים.
הוא כותב,
זה היה,
הוא כותב,
כל מנה של קודש כפול היה,
זה היה 3,000 שקל.
אם,
באמת,
אם תעשו חשבון לפי,
אם תעשו חשבון שכל שקל זה בערך 19 גרם,
פחות או יותר,
תכפילו את זה ב-3,000 שקלים לכל כיכר,
כל שקל,
אז תגיעו לאזור 56 קילו,
משהו כזה.
אבל במכון המקדש, רואים שזה היה באזור 43 קילו.
אז נע בטווחים האלה,
יש חישובים לכאן,
חישובים לכאן.
אז אם נגיד נלך, בוא נתחיל, אם זה 43 קילו,
כמה קילו הביאו ככה ב-29 כיכרות, פלוס
מה שיש פה עוד 730 שקל, כמה זה יוצא?
תעשו חשבון, זה יוצא,
תכפילו 29 כפול 43, תוסיפו עוד קצת, וזה יוצא בערך
טון 250,
משהו באזור הזה,
בערך טון ורבע באזור,
פחות פלוס מינוס,
כן,
פלוס מינוס.
זהב, כן,
טון ומשהו זהב, כן, טון, טון, טון.
היית שמח להיות בתקופה הזאת, אה?
לא?
טוב, טון ומשהו זהב.
אם נעשה כל כיכר שווה 56 קילו,
אז זה יהיה באזור טון 800,
משהו באזור, טון 700, משהו באזור הזה.
זה נע בקיצור בין טון ורבע.
לטון,
נגיד 800,
באזורים האלה זה נע,
המשקל של הזהב,
שמה שכתוב פה,
29 כיכרות פלוס זה.
יפה.
מה עשו איתו במשכן?
מה עשו איתו במשכן?
שימו לב,
ציפו הרבה דברים.
דברים.
זה לוקח הרבה זהב.
זה לוקח הרבה זהב.
אולי נתחיל עם, איזה כלי היה עשוי מזהב אמרנו?
כולו מנורה.
כמה מנורה היה?
כיכר.
כיכר, זה פלא.
זה פלא גדול,
שהמנורה עצמה,
עשו אותה רק מכיכר אחד.
זה כלום, תבינו, זה כלום.
למנורה,
הרי דיברנו מקודם,
העדנים,
כל עדן קיבל מהכיכר של כסף.
כל עדן קיבל מהכיכר של כסף, אז מה קרה?
כיכר שלם למנורה ולכלים שלה, אגב.
למנורה ולכלים שלה ביחד זה כיכר שלם,
אוקיי?
לא, יחסית?
מה זה לא קורה?
כולם מזהב, לא ציפוי, כולם מזהב.
וכולם...
זה גדול.
היית ברובע?
היית ברובע בזה?
ראית את המנורה שם?
לא, ב...
איך קוראים למקום הזה?
נו, הקרדו.
בקרדו.
נו בסדר,
אבל כיכר זהב לעשות כל זה מצופה,
ציפו זהב.
מישהו אמר לי שבאמת מכון המקדש,
באמת אומרים שהם לא מבינים איך עשו את זה.
לא יודע איך עשו את זה, איך עשו את זה מקשה.
אמר לי שציפו את המנורה במכון המקדש עשו בקארדו שם,
זה מצופה זהב.
זה לא זהב, זה לא זהב כולו,
זה מזוהב מצופה זהב.
מה זה?
לא יודע, כיכר, כיכר, בכל זאת זה מצופה כיכר, כן.
לא יודע איך יכול להיות, ככה היה.
אולי אם נראה את זה בהמשך, איך יכול להיות.
רגע, בואו נתקדם, בואו נתקדם, רבותיי.
איך נראה את זה בהמשך?
אז יכול להיות שיש להם גם את זה,
אבל הם אומרים שקשה להם לעשות את זה,
את המנורה של התורה,
בכיכר אחד מאוד קשה,
כולל הכלים שלה אגב,
כולל הכלים,
מאוד קשה לעשות את זה,
כי תחשבו רגע,
כיכר אחד הספיק לעדן,
עדן,
אולי מנורה,
זה לא בסדר,
לא פרופורציונלי כל כך, לא מובן איך עשו את זה.
טוב, אבל זה המנורה.
יפה.
אבל שאר הציפויים,
תחשבו, לצפות הקרשים, מה הגודל של הקרשים?
מה הגודל של הקרשים?
עשר עמות גובה.
ומה הרוחב?
אמה וחצי על אמה,
כאילו יש גם עובי,
גם עובי וגם רוחב.
אתם מבינים מה הולך פה?
איזה קובייה זאתי, איזה גודל זה?
איזה גודל זה?
חמש מטר כמעט, כן?
ועוד אמה וחצי, ועוד אמה.
לצפות את כל זה מזהב,
48 קרשים כאלה.
זה המון זהב, זה המון זהב.
איך הם עשו את זה?
בכמות הטון ומשהו האלה.
טון משהו שנשמע לנו הרבה, עכשיו אתה מסתכל,
אבל
מה השימושים שצריך לעשות איתו?
יש לי בעיה רגע, מה קורה פה?
אבל נגיד שאת הציפוי של הקרשים עשו דק,
עשו אותו דק והצליחו לייצר אותו בצורה...
אפשר אולי להבין את זה עדיין,
כי זה עשו את זה דק וכזה,
וגם את הארון אולי עשו בצורה דקה יותר,
ציפו אותו וכל זה.
בסדר,
איפה הבעיה שלנו, איפה הבעיה הכי גדולה?
אתם יודעים באיזה כלי הבעיה הכי גדולה?
בכפורת.
למה בכפורת?
מה הגודל של הכפורת?
אמה וחצי רוחב,
וכמה לאורך?
שתיים וחצי,
שתיים וחצי.
בואו נעשה רגע,
בסדר?
חשבון.
שתיים וחצי, כמה זה יוצא בסנטימטרים?
שתיים וחצי אמות?
עם כל אמה, הרי יש מחלוקת בין החזון איש לזה, אבל
הרבה מבחינים בין הרב חיים נאה.
תלוי את מי ניקח פה, אבל ניקח את ה...
אפילו את היותר נמוך, רב חיים נאה,
שכל אמה זה בערך 46,
7,
משהו כזה,
קצת פחות חצי מטר.
בקיצור,
זה יוצא באזור 120 סנטימטר נגיד,
משהו כזה,
פחות או יותר,
פלוס מינוס,
120 סנטימטר אורך,
ועוד רוחב בערך אמה וחצי,
בערך 70 סנטימטר,
פלוס מינוס,
בסדר?
יפה.
טוב, זה עוד בסדר.
השאלה כמה עובי של הכפורת היה.
כמה עובי היה?
זה החידוש, שימו לב.
עובי הכפורת היה טפח, איך רואים את זה?
זה הגמרא,
תפתחו רגע את הדף,
הבאתי לכם פה בעמוד הבא,
תסתכלו.
יש פה, הבאתי לכם את הפסוקים,
קודם כל על המנורה,
פה למעלה קצת,
ויעש את נרותיה שבעה ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור,
כיכר זהב טהור עשה אותה ואת כל כליה,
זה המנורה.
מסכת סוכה, כפורת טפח מניין לן,
ואז היא מסבירה פה,
דתני רבי חנינה,
כל הכלים שעשה משה נתנה בהם תורה מידת אורכן,
מידת רוחבן,
מידת קומתן,
כפורת מידת אורכן,
מידת רוחבן ניתנה,
מידת קומתן לא ניתנה.
צאו למען מפחות שבכלים, שנאמר עשית לו מסגרת טפח
אז הכפורת העובי שלה טפח.
כמה זה טפח?
שוב, מחלוקת, בין 8 ל-10.
אבל גם אם ניקח 8,
אם ניקח, תשמעו איתו חזויים שבכלל קטמות.
אז כמה יוצא לנו?
יוצא לנו בעצם שיש פה זהב, שימו לב,
120 על 70 על 8. כמה זה יוצא?
תכפילו.
תעשו כאילו 120, 120,
כן?
על 70.
סנטימטר ועל שמונה סנטימטר.
בסדר?
כמה סנטימטר מעוקב זה?
זה סמ"ק הרי, סנטימטר מעוקב.
כמה זה יוצא?
אתה מחשב שמה?
לא, כמה זה יצא לך במספר.
עכשיו תכפיל את זה, איך נדע את המשקל של זה?
תכפיל את זה את המשקל הסגולי של הזהב, יפה.
יפה, איזה שליטה יש פה.
כן, 19.3. אולי זה מה ש...
נע ונעת, כן?
המשקל הסגולי, משקל של מים זה אחד.
תכפיל את זה ב-19.3.
כמה יצא לך?
שמעתם?
טון 300. שוב,
צריך חישובים פחות או יותר,
ואפילו ראתי קצת.
כי אם אתה עושה לפי החזון איש,
יצא לו טון 300. בערך,
זה מה שיוצא בערך,
טון 200,
טון 300. לפי החזון איש,
המידות של החזון איש יוצאו אפילו שתי טון.
שמעתם?
יוצא אפילו שתי טון הכפורת.
כן, כל זה, עכשיו שימו לב, כל זה, רק הכפורת.
אפילו בלי הכרובים.
אפילו בלי הכרובים.
אפילו,
ובלי כל הציפויים של הקרשים,
ובלי כל הציפויים של הארון ושל המזבח וכל הדברים האלה.
מה קורה פה?
רק הכפורת עצמה, לפי החזון איש, זה שתי טון אפילו.
לפי הרב חיים נאה,
זה טון,
זה כל הכמות,
זה טון שלוש מאות.
כל הכמות הלכה על זה.
מה קורה פה?
איך זה יכול להיות?
29 כיכר זהב,
ואיפה הלך כל הזהב הזה?
עכשיו תראו איזה יופי.
תראו איך דברי חז"ל,
כמה הם גם עמוקים וכמה הם לפי הפשט.
אתם יודעים מה חז"ל אומרים על נשיאת הארון?
מי נשאו את הארון הלויים?
מי נשאו אותו?
הקהתים, נכון?
ומה חז"ל אומרים על הארון?
הארון נושא את נוסעיו.
תמיד, נכון?
זה תמיד, לי תמיד היה נשמע כזה, אמרה של חז"ל.
למה?
לא יודע, למה צריך, כתוב, אהרון נושא את נושאיו.
לוקחים אותו ארבעה לווים,
מרחיקים את אהרון, אמרתי לעצמי, מה הבעיה?
להחזיק את אהרון וללכת.
כאילו,
בסדר,
קצת קשה,
עשינו מסעות על אלונקות בצבא,
גם הם עשו קצת מסע על אלונקות.
ארבעה לווים חזקים, לוקחים את אהרון, הולכים איתו.
סבבה, למה צריך להגיד לי שאהרון נושא את נושאיו?
נושא את נושאיו הכוונה שהוא בעצם מרים אותם והולך,
ולא הם מרימים אותו.
למה צריך להגיד לי את זה?
אה, עכשיו זה מובן.
עכשיו זה מובן.
כי כמה הכפורת של אהרון הייתה?
הייתה יותר מטון.
רק הכפורת יותר מטון.
כן, הכפורת של אהרון.
לך תרים טון עכשיו, ארבעה, יותר מטון, כן?
ותרים עוד כל השאר הזהב וכל אהרון וכל זה,
איך אתה יכול להרים את זה בכלל?
איך אפשר להרים את זה?
אהרון נושא את נושאיו.
הבנתם מה זה אהרון נושא את נושאיו?
בסדר?
הוא מרים אותם, ולא הם מרימים אותו.
זה היה זה.
יפה.
אז הגענו למסקנה שיש פה איזשהו
משהו תמוה בתוך הזהב הזה.
זה מרחיב את השאלה.
גם לא גילו לנו מה נעשה עם הזהב,
וגם עכשיו אנחנו מבינים בכלל שכל הזהב
לא אמור להספיק למה שנעשה שם.
אז מה קורה פה?
אז בא רבי מלובביץ'
לצה"ל,
ומתרץ קושיה בחבר, בא ואומר לנו רבי מלובביץ', כן,
האדמו, האדמו הגדול, מכובד, אומר לנו ככה,
שבעצם,
בעצם הוא אומר,
משה רבנו בא להסיר מעצמו חשד,
אבל הוא אומר,
בזהב הוא לא צריך להסיר מעצמו חשד.
למה?
כי כל אחד שמסתכל על הזהב מבין
ש-29 כיכר שהגיע עם כל הכבוד,
שזה טון ורבע,
זה לא מספיק לכל הזהב של המשכן,
זה לא מספיק לכפורת הזאת ולכל מה שהולך שם,
זה לא מספיק בכלל,
כן?
אז כל אחד הבין שזה לא היה מספיק אפילו.
אז מאיפה הגיע עוד זהב, אומר הרבי?
מאיפה הגיע עוד זהב?
אתם יודעים מאיפה?
מהקודש משה רבנו.
מהכיס של משה רבנו, משה רבנו בעצמו השלים.
הוא אומר,
אני צריך להשלים לו את כפל,
הוא עושה בו איזה,
הוא אומר,
איזה כפל הוא השלים.
הוא עצמו עוד השלים מהזהב שלו כדי שיספיק לכל הכלים
ולכפורת ולכרובים ולכל הדברים האלה,
הוא עצמו השלים את הזהב.
אז ממילא כל אחד מבין שאין מה לחשוד במשה רבנו בזהב.
אם הוא בעצמו משלים,
אז ברור שזה,
ברור שהוא לא לקח,
הוא לא רק שהוא לא לוקח,
הוא גם נותן משלו,
והוא אומר שהוא יתן לו את כפל בערך,
כן?
לא מסתדר, אבל עשינו חשבון עכשיו.
עשינו חשבון בזה?
ב...
מה זה?
שאלה טובה,
קודם כל שאלה טובה,
אבל זה מה שזה,
זה מה שרואים,
עשינו עכשיו חשבון לפי הדברים,
בחשבון,
כן,
אז באמת יכול להיות שהם חשבו שהגיע מספיק,
חשבו שהגיע מספיק,
זה מה שיכול להיות,
אבל בסופו של דבר הם ראו שזה לא מספיק,
כשאמרנו פה טון ורבע,
זה נשמע לנו המון,
מה אתה יודע מה זה,
מה?
אז זה מה שיוצא,
לכאורה עובדה שזה מה שיוצא,
לכאורה,
שנייה לכאורה.
טוב,
בוא נקרא קצת רבי לובביץ',
ואז אני רוצה אבל להעמיק קצת יותר ונראה פה כיוון חדש באמת,
שמאיר את כל הדברים פה באור יקרות בעזרת השם,
אני מקווה שנספיק את זה בצורה טובה.
בוא נקרא בקצרה רבי לובביץ' עם דילוגים,
הטעם שמשה הסתפק.
בנתינת הסכום הכללי דזהב,
ולא הוצרך לתת חשבון מפורט על הזהב,
ומפני שכאשר שומעים שכל הזהב לא היה אלא 920 כיכר,
שם עוד 30 שקל,
שזה כלום,
יחסית ותו לא,
שוב אין מקום לעניין של חשד,
כן?
בהקדים,
טוב נדלג קצת,
בואו תדלגו לפסקה הבאה,
כמות הזהב שהיו צריכים לעשיית המשכן היא לכל הפחות כפליים,
מכל כמות הזהב שנאסף בנדבת המשכן, לפחות כפליים.
ואין צורך לעשות חשבון מדויק כדי להגיע למסקנה הזו,
לא כמוני,
אני עשיתי חשבון,
עשיתי חשבונות,
כי זה מאוד מעניין לראות איך זה עולה.
הרבי אומר אפילו,
אל תחשב,
אל תחשב,
כאילו,
רק תסתכל בראשך,
מה קורה?
כמה כלים צריך פה?
כבר אתה מגיע למסקנה הזאת.
די בהשערה בעלמא,
כאשר חושבים לרגע אודות כל הדברים שנעשו מזהב.
מנורת זהב שמשקלה כיכר שלם,
כפורת זהב,
הארון,
שתי אמות וחצי אורך,
כרובים,
מחתות,
מחתות,
מחתות,
מחתות,
מצופי זהב,
שולחן ומזבח מצופים זהב,
ונוסף לזה,
48 קרשים מצופים זהב,
קרשים גדולים ביותר,
כי זה עושה פה חשבון וכל זה,
ממילא...
ודלגנו שלוש שורות ומכיוון שכן פשיטה שכמות של עשרים ותשעה כיכר וקצת
בלבד לא הספיקה לכל דברים האלו פשיטה
פשיטה אפילו אל תחשבו את זה פשיטה
כלום ובוודאי הצורך להוסיף כהנה וכהנה לכל הפחות עוד עשרים ותשעה כיכר
זהב צריך להכפיל את כל הסכום כדי
שיוכלו לעשות כל הדברים הנזכרים לעיל
כן ועל פי זה מובן בפשטות מדוע לא הוצרך משה לתת
חשבון מפורט מה נעשה עם הזהב כי כבר הוסר ממנו החשד
הוא בעצמו השלים לכן שהוסר החשד כך מסביר הרב יפה
אבל אנחנו רוצים עכשיו להעמיק אולי בכיוון חדש,
ולהעיר את זה באור חדש לכל ההסבר של הדבר הזה.
כי איפה זה קרה בזהב של המשכן?
דווקא בזהב.
דווקא בזהב,
בכסף היה מספיק,
מה שנתנו היה מספיק,
בנחושת,
מה שנתנו הספיק.
דווקא לזהב היה משהו שלא הספיק פה.
למה זה קורה דווקא בזהב?
כן?
או הזהב, בדיוק, כשאנחנו שומעים תרומת זהב למשכן,
מה זה ישר מחבר אותנו?
למה זה ישר מחבר אותנו?
תרומת זהב לאן?
תרומת זהב לעגל.
אנחנו יודעים שהמשכן,
שימו לב, המשכן
הוא בעצם תשובה, כן?
הוא תשובה, הוא תיקון לחטא העגל.
יש בזה הרבה רבדים, צריך להסביר את זה, כן?
אבל חז"ל כבר אומרים,
המשכן,
משכן העדות,
כך קוראים לו.
מה זה משכן העדות?
העדות, הכוונה, מלשון, עדות שמה?
שהקדוש ברוך הוא מחל לישראל וחזר לשרוד בתוכם.
חזרה שכינה לשרות בעם ישראל.
משכן העדות.
יפה.
אז המשכן,
יש בזה כמה דרכים איך להסביר את זה כמובן,
לא נרד עכשיו לכל הרזולוציות של זה,
אבל המשכן הוא תיקון לחטא העגל.
ובעגל עם ישראל נתן, בעגל עם ישראל נתן זהב.
עם ישראל נתן זהב, כן?
ממילא, בזהב של המשכן,
הקדוש ברוך הוא שם איזשהו,
את צורת התיקון
של עם ישראל.
דבר עמוק מאוד.
תראו את המדרש רבה,
שמתאר פה את היחס של הזהב של העגל,
הזהב של המשכן,
משל לבחור שנכנס למדינה,
ראה אותם גובין צדקה.
ואמרו לו, תן,
והיה נותן עד שאמרו לו, דייך.
נתן המון, עד שאמרו לו, דייך.
לצדקה.
הלך מעט, ומה הוא רואה עכשיו?
ראה אותם גובין לתיאטרון.
כאילו,
פה גם הוא לצדקה נתן, גובין לתיאטרון.
כאילו, משהו לא...
כן, הבלים כאלה.
אמרו לו תן, אה נותן עד שאמרו לו דייך.
כך ישראל, נתנו זהב לעגל עד שאמר להם די.
ונתנו זהב למשכן עד שאמר להם די.
שנאמר והמלאכה הייתה דיים לכל המלאכה לעשות אותה והותר.
עד שאמר להם די.
אבל מה זה אמר להם די?
כמו ששאלתם לכאורה, זה לא נכון.
מה זה אמר להם די?
זה לא הספיק.
באמת זאת שאלה.
גם עכשיו נענה עליה, תוך כדי.
אמר הקדוש ברוך הוא,
יבוא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל.
זהב המשכן יכפר על זהב העגל.
יש פה דבר עצום, בסדר?
לא רק שהמשכן הוא עדות מצד עצמו,
הזהב הוא מכפר על זהב העגל.
אומר אורח חיים הקדוש, כן?
אומר אור החיים הקדוש שכל המשכן הוא בא
בפרט מול פרט לתיקון חטא העגל,
כן?
עוד ירמוז באומרו אלה, הרי כתוב אלה פקודי המשכן.
ומה כתוב בחטא העגל?
אלה אלוהיך ישראל.
אלה אלה, נכון?
אלה אלה.
על דרך אומרם ז"ל,
אם עשית חבילות של עבירות,
עשה כנגדן חבילות של מצוות,
כן?
כי צריך האדם לתקן החטא בדוגמה,
כמו שחטאתה,
ככה תתקן.
והנה ישראל, כתוב אמרו אלה אלוהיך ישראל.
אז זה בא אלה זאת בבחינת הזכות לכפרת עוון זה.
ותמצא כי אמרו שהעדות הוא להם שנתכפר עוון העגל
וכשתדקדק תמצא כי כל פרטי עוון העגל בא כנגדן במשכן
מה הם נתאבו תאווה אלוהים אשר ילכו לפניהם זה בעגל
הנה אלה הכינו מקום להשם אלוהים באמת להיות לפניהם
בסדר?
מי יהיה לפניהם?
פה העגל, פה אלוהים.
הם בנו מזבח בעגל ועולות.
הנה אלה הכינו מזבח לעלות עולות ושלמים להשם.
הכינו מזבח לעגל,
פה מכינים מזבח לעלות עולות ושלמים להשם.
הם נתנו זהבם.
הנה אלה נתנו זהבם וכספם וכל כלי חמדה להשם.
הם פרקו נזמם,
הנה אלה הביאו אנשים על אנשים,
לא נזם לבד, אלא כל עדיהם מעליהם וכל כלי חמדה.
הרי בעיקר כתוב, פרקו נזמים מעליהם.
במשכן, כמו שראינו גם
פעמים קודמות,
כתוב צמיד,
קומה,
זה המון המון סוגי תכשיטים,
כן?
כל כלי חמדה, או כמו שבפרשת ויקהל.
הם עשו ממונים עליו לעשותו,
הנה אלה פקדו בצלאל לעשות את המשכן,
הם אמרו אל אלוהיך,
הנה אלה פקודי לכפרה.
אז המשכן ממש אחד לאחד, הוא אומר פה כמה דברים,
שעשייתם במשכן מתקנת עשייתם בעגל.
אז מה מתרחש פה?
אז אומר הקדוש ברוך הוא,
ועכשיו מדברים גם את התשובה למה אמרו להם די וכל זה.
הוא אומר ככה,
עם ישראל עושה פה עכשיו תשובה.
הוא עושה עכשיו תשובה מחטא העגל,
ובמקום את הזהב למשכן,
כי הם יכולים לתת זהב לעגל,
סליחה,
מחילה,
אז הוא מביא את כל הזהב למשכן.
עכשיו, כתוב פה, ראינו שבעצם עם ישראל לקחו,
הביאו את הזהב למשכן בצורה של נדבה מאוד מאוד בשפע רב,
ונדבה אדירה,
עד שאמרו להם די אפילו.
עד שאמרו להם די,
אבל לא מספיק לכאורה,
אז למה אמרו להם די?
עם ישראל במשכן עושים תשובה לעגל,
עושים תשובה לעגל,
נכון?
בתשובה,
מה אנחנו יודעים שתשובה, מה קורה בה?
יש בה, בתשובה מאהבה, יש כלל, יש חוק הזה,
מיוחד מאוד, שמה?
זדונות
נעשות לו זכויות.
זדונות נעשות זכויות.
זאת אומרת, תשובה מיראה,
זדונות נעשות כשגגות.
אבל תשובה מאהבה, זדונות נעשות זכויות.
כן?
למה זה ככה?
למה זדונות נהפכות לזכויות?
אז כותב הרב קוק, תראו, תראו את התשובה פה.
יש פה את המסכת יומא,
שזדונות הופכות לזכויות ותשובה מאהבה.
אומר הרב קוק באורות התשובה,
תראו,
תשובה זו,
הכלולה מהקודמות,
היא מלאה כבר אור אין קץ.
כן?
היא באה להפך את החטאים כולם לזכויות.
מדבר באורות...
להפך את החטאים כולם לזכויות.
איך נהפכים החטאים לזכויות?
מכל השגיאות,
היא מוציאה לימודים נשגבים.
ומכל ההשפלות עליות נהדרות,
שוב,
מכל השגיאות היא מוציאה לימודים נשגבים,
ומכל ההשפלות עליות נהדרות.
זאת היא התשובה שאין ערוך אליה,
ושום אחת לא דומה לה כלל.
זאת אומרת שתשובה מהאהבה בעצם עושה,
היא חושפת,
כשאדם עושה חטא,
אז הוא מוציא מעצמו,
מוליד מעצמו כוחות חיים,
כאלה כוחות מהנפש,
כן?
שהוא לא היה מגלה אותם אם הוא
לא היה עושה את החטא הזה.
לפעמים,
בחלק מהחטאים,
הוא מוציא מעצמו כל מיני כוחות,
מגלה בעצמו יכולות,
וכשהוא עושה את החטא,
יכול להיות לתאווה,
או יכול להיות לחשק כזה שיוצא ממנו,
שזה לא היה מגיע לו בסטנדרט,
בזה הרגישו, אבל החטא משך אותו לשמה.
אז הוא חשף לעצמו כל מיני כוחות כאלה מיוחדים.
כוחות האלה, תשובה מאהבה, מה היא עושה?
היא אומרת,
מכל ההשפלות אתה מוציא עליות נהדרות,
אתה מוציא לימודים נשגבים מהחטאים שלך.
כלומר,
במה שהשתמשת בחטא,
אתה חידשת בעצמך יכולות,
כוחות,
כן,
כישרונות כאלה שלא היית מודע להן בכלל.
עכשיו אתה לוקח אותן ומנתב אותן לכיוון החיובי.
ואז זה הופך את זדונות לזכויות.
מעבר למידה שעשית זכויות,
יש לך עכשיו מידה רבה מעבר שעשית זכויות.
אז תראו מה מתרחש פה.
עם ישראל במשכן עושה תשובה מאהבה.
עושה תשובה מאהבה.
את הנדבה, את כוח הנדבה הגדול שהיה להם לעגל,
כוח הנדבה הגדול שהם מוציאים מעצמם, כן?
בתשוקה עצומה, בחשק גדול, שהם נתנו לעגל,
הם גילו שיש בהם כוחות כאלה,
את הכוח הזה הם לוקחים עכשיו,
ומשתמשים בו, כי הם משתמשים בו להפיק לחיוב,
משתמשים בו להפיק הטוב, להפיק למשכן.
הופכים את זה מ...
כן, מדבר, מהשפלה לעלייה.
בסדר?
מטעות ללימוד נשגב.
תשובה, הופכים זדונות לזכויות.
אומר הקדוש ברוך הוא,
אני אראה לכם את זה בזהב המשכן,
בדיוק בדבר שעשיתם בו תשובה,
אני אראה לכם שהפכתם זדונות לזכויות.
מה זה להפוך זדונות לזכויות?
זה לקחת את הזכויות שלך מעבר למידה.
אז הנה, קחו את הזהב,
את הזהב,
באמת הזהב לא אמור להספיק לכל הדברים שראינו,
הוא לא אמור להספיק.
כמו שהזכויות שלכם לא אמורות להספיק.
אבל התשובה שלכם לוקחת את כל הזהב,
ו...
מרבה אותו,
מרבה אותו מעבר למידה,
והוא יספיק! והוא יספיק,
לכן הקדוש ברוך הוא אמר,
די! למה די?
שלא תביאו יותר זהב.
לא תביאו את זה ותחשבו שהזהב שלכם יספיק,
לא! אתם תביאו פחות זהב.
והזהב הפחות הזה יספיק להכל.
אתם מבינים?
זה לא משה השלים, מי השלים?
הקדוש ברוך הוא השלים.
אז זדונות נהפכו לזכויות,
זה השלים את הזהב במשכן,
לפי מה שאנחנו מסבירים.
קודם כל,
צריך בסיס לחידוש הזה,
אי אפשר לחדש את זה סתם ככה,
אמנם זה כיוון יפה,
אבל יש בסיס לזה בשפתי
כהן על התורה.
הוא באמת אומר שהזהב באמת לא היה מספיק לכל הכפורת,
לכל הדברים לא היה מספיק הזהב.
איך זה נעשה?
הזהב התרומם, הזהב כאילו התרבה,
מעבר למידה.
הנה,
פה הוא מביא,
לא נקרא אותו עכשיו,
אין לנו זמן,
אבל מעבר למידה הוא התרבה.
כלומר,
לא כשמשה,
כמו שהרב רמי ליאור וייצא אצלנו,
כשמשה השלים,
הקדוש ברוך הוא השלים בנס,
בצורה,
כי זדונות נהפכות לזכויות,
התשובה שלכם לוקחת את כוח הזהב,
כן,
במה שחטאתם,
אתם מצאתם את הכוחות להעצים אותו,
את הכוחות לצאת מהגבול,
כמו שאתם פרצתם את הגבול של הנפש שלכם,
ככה הזהב יתרבה מעבר למידתו.
וזדונות נהפכות לזכויות,
והזהב יתרבה מעבר למידתו,
ולכן המשכן.
זה העומק של הדבר הזה,
של התעלומת הזהב במשכן,
וזה הכוח של התשובה,
כמו שראינו כאן,
כוח של תשובה שמאהבה,
שזכויות שעשית,
הקדוש ברוך הוא לוקח אותם ומרבה אותם פי כמה וכמה וכמה,
מעבר למידה שלך.
זה המסר שעובר כאן, נעצור בזה.
