בוקר טוב,
בשורות טובות.
לגבי בדיקת חמץ, כתוב בשולחן ערוך,
צריך גם להיזהר מאוד,
במה?
ייזהר כל אדם
שלא יתחיל בשום מלאכה,
ולא יאכל
ואפילו אם יש לו עת קבוע ללמוד עד כדי כך.
לא ילמוד עד שיבדוק.
זה הכלל, יש כאן יוצא מן הכלל, אבל לגבי הכלל הזה,
השאלה למה,
שאלו אותי למה.
אני אבדוק יותר מאוחר, מה אני,
בוער לי עכשיו מיד,
ייזהר כתוב.
שלא לאכול, שלא ללמוד, וכל זה עד שיבדוק.
מישהו כאן רוצה להתחתן?
שאשתך אומרת לך משהו, מה אתה צריך לעשות?
לרוץ, מיד, לא למדתי.
סליחה.
סליחה שאני אומר דוגמה כזאת.
מה זה העניין של החמץ?
למשל להחמיץ,
להחמיץ
הזדמנויות.
להחמיץ להחמיץ הזדמנויות.
אתה צריך לבאר את החמץ.
חמץ, אמרנו,
ליצר הרע
לא להשאיר רגע אחת.
שאלו אותי למה.
אם אתה משאיר אותו רגע אחת,
הוא תופס מקום.
מיד,
מהליך
יש בדיקת חמץ, יש ביעור חמץ, אבל זה אותו עניין.
אבל לא צריך לעשות, זה כמו, סליחה שאני אומר,
לאדם יש לו עלינו איזה מחלה,
איזה נגע או משהו,
הרופאים אומרים,
מיד נטפל בזה,
מיד,
לא נתת לזה להתפשט,
להתגבר
אז זה הרעיון, אתה הולך לבדוק חמץ,
לבער חמץ
היצר הרע
אחרת תשכח באופן מעשי,
ומסיבה זאת או אחרת
וכולי.
בכל זאת,
המשנה הברורה קצת מרחיב את הדיבור על העניין הזה של ה...
למה צריך כל כך להיזהר מיד,
אני קורא את המשנה הברורה.
הוא אומר, אפילו חצי שעה,
שמא ימשך
שמא,
הוא ימשיך בלימוד שלו, באוכל שלו, או משהו כזה,
ויתחה את
זה.
מי ששכח לבדוק בלילה...
נניח,
אדם לא שכח לבדוק,
יכול לקרות שאדם שוכח לבדוק בלילה,
הוא עסוק,
הוא בצבא,
במילואים,
פה ושם,
יכול להיות שהוא שכח לבדוק.
אסור ביום,
בכל הדברים,
זאת אומרת,
לא לאכול ולא ללמוד ולא כל זה,
ביום, למרות שכבר הגיע היום,
גם כן, להזדרז, להזדרז, מה שיותר מהר,
לבדוק החמץ.
לגבי האכילה,
הוא אומר,
הכוונה היא סעודה ממש,
אבל טעימה,
למשל שאדם רוצה לאכול פירות או משהו כזה,
הוא כן יכול לאכול.
אבל סעודה ממש לא,
למה,
שמא יימשך עם הסעודה עד לתוך הלילה וישכח את
העניין של בדיקה.
בכל זאת, מי שיש לו יצואה או משהו כזה, לא ישכח.
אור ל-14, בודקים את החמץ,
אבל במהירות, בזריזות,
ולא לדחות את זה מסיבה זאת או אחרת.
בעזרת ה' נבהר את החמץ בתוכנו ונזכה
לגאולה שלמה וישועה שלמה במהירה בימינו.
אמן.
