שלום וברכה קהל קדוש,
המהר"ל מפראג.
זכותו יגן עלינו,
דיבור המתחיל הפך,
ובמהדורת ברקוביץ' שלפניכם,
זה בעמוד תקנ"ו,
בעמודה
הימנית.
הפך המידה הזאת.
מה זה המידה הזאת?
מידת העושר.
מידת העושר זה הכוונה שאדם מרוצה.
אם אדם לא מרוצה, אז הוא לא עשיר.
לא משנה מהי כמות הרכוש שיש בידו,
הוא לא עשיר, כיוון שהוא לא מרוצה.
כן, הרי זה מה שאמרו, איזה הוא עשיר?
השמח בחלקו.
לכן אומר המהר"ל, הפך המידה הזאת,
מי שאינו לא תזווע עושר.
ותמיד הוא רוצה עוד.
והיא המידה המגונה ביותר.
רצה להבין רק רגע.
כשאומרים שעשיר שמח בחלקו,
זה לא שהוא לא רוצה יותר.
אבל זה שהוא רוצה יותר,
לא מפריע לו לסמוח במה שיש לו.
לעומת מי שבגלל שהוא רוצה יותר איננו שמח במה שיש לו,
אז מה שאין לו
הוא עוד לא קיבל, מה שיש לו גם מזה הוא לא נהנה.
נכון, נכון, זה יצר הרע של האדם.
רוצה, יש לו מאה, רוצה מאתיים.
זה מידה, זה היצר הרע של האדם.
הרבה פעמים אירועים בחז"ל
אומרים שאדם מסוים, אישה מסוימת,
יש להם תכונה פלונית.
זה בדרך כלל תיאור של היצר הרע שלהם,
לא של כללות האדם.
אז הפך המידה הזאת,
מי שאינו לא תזבר עושר,
ותמיד הוא רוצה עוד,
והיא המידה המגונה ביותר,
הוא מביא אל האדם חיסרון הרבה.
אף במה שיש לו והוא ראוי לו.
כדאיתא מסכת סוטה, פרק כמה, תנו רבנן.
סוטה
נתנה עיניה במה שאינו שלה.
מה שביקשה לא ניתן לה,
ומה שבידה ניטל ממנה.
וכן מצינו בנחש הקדמוני,
שנתן עינו במה שאינו שלו,
ומה שבידו ניטל ממנו.
את חווה.
הנחש רצה את חווה.
אמר הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי יהיה מלך על כל...
מה?
מה היה בידו?
הנחש?
היה לו רגליים גם, היה לו...
ופתאום הוא הופך להיות זוחל.
לא, בסוף היא אסורה גם לו.
אז היא לא השיגה.
היא עשתה מעשה לא בטוח.
אז היא קיבלה את מה שהיא רצתה לשעתו,
אבל לא לנצח,
זה בדיוק העניין,
הפסידה גם את זה.
אני אמרתי,
ימלוך על כל בהמה וחיה,
עכשיו ארור יהיה מכל החיות.
אני אמרתי, ילך בקומה זקופה, עכשיו על גחונו ילך.
אני אמרתי, יהיה מאכלו כאדם, עכשיו בעפר יאכל.
הוא אמר, הרוג אדם ועשה את חווה,
ולפיכך ואיבה אשית בינך ובין האישה,
ובין זרעך ובין זרעה.
וכן מצינו בקין, וקורח, ודואג, ואחיתופל,
וגיחזי, ואבשלום, ואדוניה, ועוזיה, ואמון.
שנתנו עיניהם במה שאינו שלהם,
שאינה שלא שלהם,
מה שביקשו לא ניתן להם,
ומה שבידם ניטל מהם,
וכל זה,
כי כל אחד ראוי לדבר מיוחד.
וכאשר עינו של אדם במה שאינו ראוי לו,
אם כן הוא יוצא ממה שראוי לו.
כי אותו דבר שיש לו אינו ראוי
למי שיש לו הדבר שהוא מבקש שיהיה.
ולכך אותו שמבקש הדבר שאינו שלו אין ניתן לו,
והדבר שיש לו ניטל ממנו,
כאשר הוא מבקש דבר אחד,
אחר,
אז הוא יוצא ממה שראוי לו.
טוב,
זה כל הדברים האלה,
סך הכל הם סיכום של מה שראינו עד עכשיו.
ואז אנחנו עוברים אל מקורות נוספים.
האדם.
אשר נתן לו השם יתברך העושר,
יש לשמור.
הרי אני חושב שכל זה,
לא כבר למדנו?
לא, לא למדנו, בסדר.
האדם אשר נתן לו השם יתברך העושר,
יש לשמור,
שלא יירד מעושר שלו.
כי העושר הוא קל הסרה מאוד,
לכן צריך לשמור עצמו מזה.
זה מה שאומרים בברכת כהנים, יברכך השם וישמרך.
הברכה של השם, ירבו נכסיך, אומרים חז"ל,
וישמריך מן הגנבים.
כלומר,
מה יעשה אדם שיש לו עושר,
אבל עכשיו מרבה נכסים,
מרבה דאגה.
כי אתה דואג, שמא תאבד את זה.
ובמדרש,
ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד.
הלכה.
כן,
הרי בני גד ובני ראובן היה להם הרבה מאוד רכוש,
ובגלל זה ביקשו...
להישאר מעבר לירדן.
הלכה,
שלושה מתנות נברא בעולם.
זכה באחת מהן,
נטל חמדת כל העולם.
זכה בחוכמה, זכה בכל.
זכה בגבורה, זכה בכל.
זכה בעושר, זכה בכל.
הם מתי?
בזמן שהן מתנות מן השמיים ובאות בכוח התורה.
אבל גבורתו ואושרו של בשר ודם
אינו כלום.
אז שאני חושב שכל זה למדנו.
כל זה למדנו.
כן,
כן, כן, כן, ברור.
אז לכן,
אנחנו עוברים בזאת באופן מיידי אל עמוד תקס.
תק"ס בעמודה הימנית,
האדם אשר הוא תמיד רודף אחר העושר.
עינו לא תסבע עושר,
וכתיב,
גם עינו לא תסבע עושר,
פסוק בקהלת.
ותלה זה בעין,
מפני כי העין רואה ממזרח המערב והוא מקבל הכל.
וכאשר דבק בו החיסרון,
אינו מלא כלל,
והוא רוצה וחפץ תמיד לקבל ואינו שבע.
מה ההבדל בין העין לבין האוזן?
האוזן עניינה לקבל, כן?
הרי בשביל מה יש אוזניים?
כדי לשמוע.
כלומר,
לשמוע זה הכל מגיע עד האדם,
אבל האדם הוא בעמדה פסיבית ביחס לשמיעה,
כלומר, ביחס לדבר הנשמע, הוא מקבל.
לעומת זה, הרואה,
התחושה הפסיכולוגית של הרואה זה שהוא מקיף את הכל.
קוראים לזה, למשל, יש מושג השקפת עולם.
מהי השקפת עולם?
זה שאדם מצייר לו איזשהו ציור שבו
הוא מכניס את כל העולם כולו.
הוא משקיף על העולם.
הרב הנזיר היה אומר שבמקום השקפת עולם צריך לפתח שמיעת עולם.
מדוע?
משום שהשקפת עולם תמיד מטעה.
למה זה מטעה?
פשוט נדמה לך שאתה מקיף את כל המציאות,
וזה הרי לא ייתכן.
לכן כל ציור השקפתי,
כל תמונה השקפתית שאדם מצייר לעצמו,
היא תמיד תהיה חסרה.
וזה החטא הראשי של הפילוסופיה.
הפילוסופיה מתיימרת שיש לה אפשרות לצייר את כל המציאות כולה.
במיוחד,
אני חושב שמי שהלך באופן קיצוני בכיוון הזה,
זה ספינוזה.
ספינוזה יש לו יומרה
להסביר את כל המציאות כולה, כולל את אלוהים,
בכללים הלקוחים ממדע הגיאומטריה.
לא,
גם ה-כל.
ספינוזה רוצה להסביר לך ה-כל.
וזאת אומרת שהוא אלוה.
כמו בספר האתיקה של ספינוזה, ספר יפה מאוד אגב,
שבו הוא מסביר לך על פי כללים
של השכל שלו את כל המציאות.
כן,
השכל של ספינוזה,
כמובן,
אין לו שכל אחר,
וזה השכל הטוב ביותר שיש.
יש לו מה שנקרא מדידה של דבר על ידי אדקוואטיות,
אדקוואטיות.
על כדורים?
למה אתה אומר את זה?
יש...
מסוף העולם, כן.
אבל אפשר לומר, זה בדיוק העניין.
אדם שלוקח סמים, מה הוא רוצה?
הוא רוצה לפרוץ את גבולות, את הגבולות שלו.
כן?
כלומר, הרי אני...
רק אני, אני לא אתה.
אני רק במקום הזה, לא במקום אחר.
אני בזמן זה ולא בזמן אחר.
מה שהסמים נותנים לאדם זה התחושה שהוא פורץ את הגבולות האלה.
בדיוק, גם איינשטיין עושה את זה.
איינשטיין.
עין.
אני לא חושב,
אני לא חושב שאיינשטיין חשב שיש לו הסבר לכל.
אבל יש לו תיאוריה שמסבירה חלק גדול מהמציאות.
האם הוא חשב שהוא אלוה?
יכול להיות, אתה יודע מה?
יש אומרים שהתפיסה שלו את אלוהים דומה לזו של ספינוזה.
הוא כתב משהו כזה.
אבל אני חושב שבתורת היחסות יש הרבה מאוד ענווה.
יש הרבה מה...
אתה מטיל ספק במוחלטות של מה שאתה חווה.
זה כשלעצמו כבר תכונה יהודית.
אז זהו, אז אצל בני ישראל יש רתיעה מן הראייה.
כשאתה מדבר על האמונה של היהדות,
אתה סוגר את העיניים ואומר שמה?
נכון?
מה?
נעשה ונשמע, לא נעשה ונראה.
כן, אבל אחרי שאדם
ויתר על הראייה השטחית,
והוא עבר אל השמיעה,
אז הוא זוכה לראייה עליונה, מה שנקרא חזון.
דרך הזה, בדיוק, יש ראייה, שמיעה, ראייה עליונה.
כן.
נכון.
נכון,
מראה עיניים,
משמע אוזניים,
לא תהיה שמיעה גדולה מראייה,
יש ביטויים כאלה.
יש ביטויים כאלה,
שכשאתה בעולם הריאלי,
אתה מעדיף את השמיעה.
אבל,
לא שמיעה, את הראייה.
בעולם הריאלי אתה מעדיף את הראייה.
כלומר,
כשאתה מביא עד,
אתה שואל אותו,
ראית או לא ראית?
אם הוא אומר שמעתי, זה כלום.
אם הוא אומר ראיתי, זה עדות.
אבל זה בעולם הריאלי.
אבל אם אני רוצה להבין את העולם המהותי,
העולם המהותי לא יכול ללכת אחרי העיניים.
הוא חייב ללכת אחרי האוזניים.
ריאלי זה כשאתה הולך למכולת,
אתה רוצה לקנות
שני קילות תפוחי אדמה.
ריאלי זה מציאותי, בדיוק.
מהותי זה מה שבאמת.
לא.
העולם הזה, איך אומר רבי נחמן, העולם משקר לכם.
העולם משקר,
וזה, אנחנו חיים בעולם מאוד סובייקטיבי.
כל מה שאנחנו תופסים, אנחנו תופסים במרחב מסוים.
למשל, אדם אומר,
קילו תפוחי אדמה זה שלי.
למה זה שלך?
קנית.
אבל מה השתנה בך?
מה השתנה בקילו תפוח אדמה?
שום דבר.
אלא יש מוסכמה שאם שילמת, זה שלך.
זה מוסכמה.
מוסכמה זה תמיד סובייקטיבי.
יאללה.
מה באמת תפוחי האדמה?
מראשית הבריאה ועד הסוף.
מה התפקיד שממלא תפוח האדמה הזה.
ובאמת, אם אתה מנסה להבין את
אפילו המבנה החומרי של תפוח האדמה,
אתה תגיע להפתעות מאוד גדולות.
הרי הרוב המוחלט של המציאות הוא ריק,
נכון?
ובעצם כשאתה מדבר על החומר,
על פי תורת הקוונטים,
אתה בעצם חי בעולם של גלים.
אלא אתה לא תופס את זה ככה.
גם המרחב של הצבעים שאתה יכול לראות הוא מאוד מוגבל.
אתה רואה רק שבעה צבעים,
בין האינפרה האדום לבין האולטרסגול,
מה שמעבר אתה לא רואה.
כן?
למשל.
אתה גם רואה שלושה ממדים, אבל אולי יש יותר.
סביר שיש יותר משלושה ממדים.
זה שאנחנו תופסים את העולם התלת-ממדי זה המוגבלות שלנו.
אז כך שכאשר אתה אומר,
אני אכלתי את התפוח האדמה,
צריך לבדוק בדיוק מה זה אומר.
למה?
הבינה המלאכותית בכלל היא תאכל אותנו,
תכבוש אותנו,
נכון?
יש אנשים שמאוד מאוד מפחדים מהבינה המלאכותית.
הם אומרים, עוד מעט המכונה תשתלט על האדם.
או שזה רחוק,
או שזה קרוב.
אתה אומר, זה לא יהיה.
יפה.
ואם זה יהיה...
אז אכלו אותנו, כלומר, אין מה לעשות נגד זה, נכון?
אז זה ישלוט בנו, בסדר, אז אנחנו...
לא,
אז אנחנו נעבור לשלב יותר עילאי במציאות מאשר המוח האנושי,
בסדר?
וכי אתה יכול להגביל את הקדוש ברוך
הוא עד איפה הוא רוצה להביא אותנו?
כן.
הנה, למשל, כן, נכון, נכון.
נכון.
עכשיו,
בכלל,
היום אנחנו יודעים על הקוסמוס דברים שלא ידענו מקודם.
היום אנחנו יודעים שיש מיליארדי מיליארדים של גלקסיות.
אז כמה יצורים יש,
כמה תבונה יש בתוך כל המציאות הזאת.
אנחנו לא יכולים להכיל,
מה שאנחנו מכילים הוא מאוד קטן.
כן?
יש,
נגיד ככה, אם היית מכניס, בואו ניקח איזה דוגמה.
היית מכניס אדם.
לתוך מוח אנושי.
אתה עושה אותו קטן,
קטן,
קטן,
עכשיו הוא מסתובב בתוך המוח האנושי.
ואתה שואל אותו, תגיד, מה אתה רואה?
הוא אומר, אני רואה צינורות.
אתה יודע מה זה הצינורות האלה?
זה תבונה.
מה, השתגעתם?
זה צינורות.
אבל אנחנו יודעים שכל הצינורות האלה הם הבסיס להופעה של תבונה.
אז מי ערב לנו שמיליארדי המיליארדים של הגלקסיות
אינם חלקים של תבונה אדירה שהיא מעבר לכוחו של האדם להשיג?
ואז אנחנו בעצם פיפס, אחד קטן בתוך כל
זה.
מה?
את מי אנחנו מעניינים?
את מי אנחנו מעניינים?
טוב, הקדוש ברוך הוא...
לא, לא, לא, לא, רגע, רגע, רגע.
אנחנו מעניינים את הקדוש ברוך הוא מסיבה פשוטה.
ריבונו של עולם איננו רואה לא גדול ולא קטן.
הכל כלול אצלו.
ולכן יש משמעות למה שאנחנו עושים.
בסדר?
טוב, אז למה דיברנו על זה?
בגלל העין.
כל זה בגלל העין.
בסדר?
טוב, בואו נתקדם.
בדרך כלל אני יודע שזה לא,
אבל הפעם זה היה מעניין,
כן,
בסדר.
טוב.
אבל הפעם היה מעניין דווקא.
ולכך אמרו,
ולכך אמרו, אתם רוצים להמשיך?
אה,
זה היום הייתה איך,
זה בסדר,
אבל השאלה היא כזאת,
האם אתם רוצים שנמשיך או שלא?
אז תנו לי לקרוא.
ולכך אמרו במסכת תמיד על אלכסנדר מוקדון,
שהיה הולך לכבוש את כל העולם,
עד שהגיע לסוף העולם.
והגיע לגן עדן, ולא פתחו לו שערי גן עדן.
שאמרו לו, צדיקים יבואו בו.
ואמר, אנא מלכה,
הבו לי מידי.
הבו לי גולגלתא דעינא.
התקיליה לכל כספא ודהבא דעלמא ולא תקל.
אמר להו מאי יהא?
אמרו לו, גולגלתא דעינא.
דבסרא ודמא דלא סבעא,
אמר להו,
ממאי דהכי הוא,
דלא סבעא,
אמרי ליה שקול עפרא ולא תקל,
עד כאן.
אלכסנדר מוקדון,
כבש את כל העולם,
הגיע לשערי גן עדן,
אמר,
אני רוצה להיכנס.
אמרו לו, לא, אתה לא יכול.
כי רק צדיקים יבואו בו.
אתה לא צדיק, אתה לא יכול להיכנס.
אז הוא אמר, אבל אני מלך.
זה מלך בכל זאת, זה לא סתם מלך, מלך על כל העולם.
הבו לי מידי.
אז נתנו לו גלגל עין.
גלגל עין נתנו לו.
מה?
העין, בעין יש גלגל?
נתנו לו אחד.
התקיליה לכל כספא ודהבה ולא תקל.
הוא הביא את כל הכסף והזהב,
וזה לא הצליח להכריע את העין.
כלומר,
זה היה יותר כבד,
הגלגל העין היה יותר כבד ממנו.
אמר לו, מה היה?
שאל אותם, מה זה?
אמרו לו, גולגלתא דעינא דבסרא ודמא דלא סבעא.
זה בעצם גלגל עין של אדם,
שלא סבע.
לא סבע עושר.
אמר לו,
דהכי הוא,
ואיך אתם יודעים את זה,
שלה סביעה,
שהוא לא שבע?
אמרו לו,
שכל עפרה, כך עפר,
ולא תקל עד כאן.
ככה אדמה,
ופתאום אתה תראה שהעין הזאת,
כן,
עלתה במשקל.
פירוש זה.
המאמר נכנס לפרטים.
כי אלכסנדר היה הולך וכובש כל העולם,
ולא די לו במלכות שלו אשר כבר כבש,
עד שהיה רוצה אף לכנוס לגן עדן,
אשר דבר זה אינו ראוי לו.
כלומר, זה יש מי שמולך על העולם הזה,
אז זה לא אומר שהוא מולך על העולם הבא.
אבל אפשר לומר שהתאווה,
התאווה האלכסנדרונית,
זה בעצם לכלול את הכל.
ומפני שהיה סבור אלכסנדר כי דבר זה שהולך לכבוש הכל
הוא חשיבותו ומעלתו,
שהיה כובש אף דבר שאינו ראוי שיהיה שם,
ובשביל זה אמר חשב חשבונו כי מלכה ענה,
ולכך ראוי לא לבוא אף לגן עדן.
כלומר, אני אישיות כזאת שעניינה לכבוש הכל.
אם אני כובש את הכל,
מדוע שלא אכבוש גם את העולם הרוחני?
ובוודאי,
אילו היה מלכותו כראוי שהיה מלכות,
שהיה שם יתברך חפץ בו,
לא היה דבק בו חיסרון,
והיה שבע ולא היה הולך לכבוש אף דבר שאינו ראוי.
אבל מפני שהיה המלכות שלו מלכות שאינו שלם,
לכך לא היה שבע.
כלומר, הוא אימפריאליסט,
כי המלכות שלו איננה מאת השם,
ולכן אין גבול שיכול לספק אותו.
למה שיכול לספק אותו, ולכך נתנו לו גלגלתא דעינה.
כלומר, מה שאתה הולך וכובש כל כך,
אף דבר שאינו ראוי לך,
זהו שיש לך מידת העין שאינו סביע.
מפני כי הוא בשר ודם,
שהוא גוף חומרי,
ובשביל כך דבק בו היעדר והחיסרון,
לכך אינו סביע בשביל היעדר שדבק בעין.
ומפני כך,
תקל כנגדו, כלומר שקל כנגדה,
כנגד עין כל כסף וזהב ולא תקל,
כי בשביל ההיעדר שבו אינו מלא כלל,
ולא האמין
כי גלגלה דענה אינו שבע,
ומיד שהניחו כנגדו עפר היה שבע,
כי העפר הוא ראוי לחיסוי,
ודבר זה ידוע כי המת
שהוא צריך גניזה נטמן בעפר,
ואדם שהוא צריך כיסוי מחסין אותו בעפר,
ודבר זה חוכמה עליונה.
כי העפר,
שהוא תוך ד' היסודות,
הוא מכוסה יותר שכל ארבע היסודות הן מסובבים,
מסובבים ומחסים על העפר, ולפיכך העפר היפך העין.
כי בעין בו מגולה הכל, ואילו העפר הוא מחסה הכל.
וכל היסודות הם פתוחים,
הם פתוחים,
חוץ מן הארץ שאינה פתוחה,
רק סתומה.
ולכך הוא מוכן לכיסוי וסתימה,
ודבר זה הוא עמוק מאוד.
ורמזו לו מן גן עדן.
כי כאשר אינו שבע,
אי אפשר להשביע אותו רק בעפר.
דהיינו שיהיה העין טמון בעפר על ידי מיטה,
כי ראוי לו דבר זה כאשר הוא חסר תמיד,
ואין לו שביעה,
אי אפשר להשביע אותו.
כי אם על ידי העפר,
שהוא ביטול לעין,
ודבר זה גורם המיטה אליו,
עד שיהיה בעפר.
וכך נראה מאלכסנדר מוגדון, שמת קודם חצי ימיו.
בין כמה היה אלכסנדר כשהוא מת?
33,
כן.
כמו שכתבו המפרשים על דניאל,
על הכתוב ועצם קרנה נשברה.
וכל זה הגיע לו מפני שלא היה שביעה לעינו,
ותמיד היה עוד חסר,
ואם כן ראוי להשביע אותו שלא יחסר עוד,
וזה על ידי המיטה.
ולפיכך,
יש להיזהר מן המידה הזאת שלא יחסר תמיד,
שלא יגיע לו כך גם כן.
כלומר, אתה רוצה להגיע אל הכל,
אז הכל זה במוות.
ובשביל כי העין מבקש לבלוע תמיד, אמרו במסכת נידה,
תנא.
אבא שאול אומר, קובר מתים הייתי,
פעם אחת נפתח מערה מתחתי,
ועמדתי בגלגל עינו עד חותמי.
וכשחזרתי לאחוריי, אמרו, עין של אבשלום היה.
ושם נאמר, אבא שאול ננס אבא,
אבא שאול גדול בדורו היה.
וכו', ואפילו כתוב, ארוך בדורו היה.
כן, אבשלום, הבן של דוד המלך,
כל כך גדולה, כן, אז שאבא שאול נכנס לתוך העין
והגיע עד החותם,
כמה שהייתה גדולה עינו של אבשלום.
מה?
מה הבעיה?
עיניים גדולות, כן.
ופירוש זה מה שאומר שיש לו עיניים גדולות מהבטן שלו,
כן?
מקרב סוף.
ופירוש זה, מה פירוש הדבר?
אתם באמת חושבים שפיזית זה מה שהיה?
לא.
הכוונה שאביו דוד הבין מי זה היה אבשלום.
היה רוצה לבלוע את אביו,
דוד המלך,
שהביאו לעולם,
וזה שלא בטבע.
מה פתאום שאתה מורד במי שנתן לך את החיים?
כי זה שהביא אותו לעולם ועל ידו הוא נמצא,
הוא מבקש לבלוע עד שלא יהיה נמצא,
וזה שלא כסדר העולם, ואי אפשר.
רק כי כל כך גדול כוח ההיש שדבק בו ההיעדר,
עד שהוא מבקש לבלוע אף אותו שגרם לו
עד שהוא נמצא.
מה?
כן, מה השאלה?
לא הבנתי מה שאתה אומר.
איוב היה חסר, להפך, היה לו הכל.
כי לקחו לו את הכל.
רגע, רגע, רגע, אני חושב שה...
כלומר, אני לא מצליח להזדהות עם דבריך העמוקים.
כי אדרבה, איוב זה מי שיש לו הכל.
יש לו הכל, מה חסר לו?
חיסרון.
כן, חסר לו להיות חסר.
בסדר?
ואת זה הוא קיבל דווקא.
כן, נכון.
כלומר, הוא הבין את החוויה של מה זה חסר.
הרי,
אם אתה רואה בתחילת ספר איוב, מה יש לאיש הזה?
שבעת אלפי צאן,
שלושת אלפי גמלים,
חמש מאות צמד הבקר,
חמש מאות אתונות,
ועבדה רבה,
ושלוש בנות, שבעה בנים,
הוא מסודר לגמרי.
ואפילו הקדוש ברוך הוא מקבל צ'ק קבוע כל שבוע.
כן?
והיה כי הקיפו ימיה משתה והעלה עולות,
מספר כולם,
כי אמר,
אולי חטאו בני וברכו אלוהים בלבבם,
ככה יעשה איוב כל הימים.
זאת אומרת, כולם מסודרים.
הילדים מסודרים,
הרכוש מסודר,
הבריאות שלו מסודרת,
אלוהים שלו מסודר.
ואז זה בעצם מה שאומר השטן,
מה השם אומר לשטן.
ויאמר השם אל השטן, מה הוא אומר לו?
לא,
מה אומר השם לשטן?
לא,
אז אתם מתעלמים מתחילת דברי השם.
לא, יש לפני כן.
מאין תבוא.
נכון, כך הוא שואל, ויאמר השם אל השטן, מאין תבוא.
כלומר, אתה בא כדי להוסיף את האין.
כי הרי איוב מתפוצץ מרוב יש.
מה שחסר לו זה עין.
ולכן הוא אומר לו,
השטן, לקדוש ברוך הוא,
החינם ירא איוב אלוהים,
הלא אתה סכָּת בעדו ועד ביתו וכל אשר לו מסביב,
מעשה ידיו בירכת ומקנהו פרץ בארץ,
אז הוא לא יכול להכיר אותך.
ואולם,
פגע בו וכל אשר בו,
אם לא על פניך,
יברכך.
מה זה פניך?
הוא יפגוש אותך סוף סוף.
כן?
טוב, אז זה בעצם מה שאמרת, נאור, זה לא היה נכון.
בסדר, טוב.
ופירוש,
איפה זה,
ולכך אמר,
אז זאת אומרת שאבשלום,
יש לו תאווה שרוצה לבלוע את מי שנתנו חיים.
עכשיו צריך להבין את העומק של הטענה הזאת.
זה אומר שהאדם שרוצה הכל,
לא רוצה שיהיה משהו שהוא תלוי בו.
במקרה של אבשלום, זה אביו.
הוא לא רוצה את אביו,
כי אביו מזכיר לו לא הכל ממך,
אלא אתה קיבלת את החיים ממני.
ואת זה הוא רוצה לבטל.
זה היסוד של תסביך אדיפוס המפורסם,
וגם מה שנמצא הרבה מהמיתולוגיות השונות
של אובדן האלים.
האלים בוראים ונהרגים.
רואים את זה בהרבה סיפורי מיתולוגיה בכל מיני ורסיות.
מה?
אם הוא הורג את אבא שלו?
אם הוא הורג את אבא שלו, אז הוא המקור של החיים.
הוא שוכח,
זאת אומרת,
עוזר לו לשכוח שיש מישהו שנתן לו את החיים.
אדם מאין באת?
אדם מאין, מאין באת,
נכון.
אגב, מאיפה באת?
מאין,
מאין, כן.
אז זה מה שאומר,
ולכך אמר,
אל תאמר כי אבא שאול קטן היה.
רק שהוא היותר גדול,
כמו שחשב שם,
עשרה מדרגות זה על זה,
והוא הגדול מכולם,
והיה עומד בגלגל העין שלו,
עד שמזה תדע שהוא היה רוצה לבלוע הכל.
זה דומה קצת למה שמצאנו אצל המן.
ויספר המן,
לאוהביו וזרש אשתו,
את כבוד עשרו,
ורוב בניו,
ואת אשר גידלו המלך,
מעל כל השרים ועבדי המלך,
ויאמר המן,
גם לא הביאה אסתר,
המלכה,
אלא משתה אשר עשתה כי אם אותי,
וגם למחר אני קרוא לה עם המלך,
וכל זה איננו שווים.
למה?
כי יש אחד שלא משתחווה.
אז אם יש אחד שלא משתחווה, אז אין לי כלום.
כי הוא רוצה או הכל או כלום.
כיוון שהוא לא קיבל את הכל,
אז זה כלום.
ואין צריך לומר,
כי היה אבא שאול עומד בעינו של אבשלום ממש,
כן,
אל תחשוב שזה כמו סרטי אנימציה.
כמו שבחייו היה רוצה לבלוע את אביו,
גם לאחר מותו היה מוכן לזה גם כן.
כי היה לאבשלום כוח בלתי טבעי, שכוח טבעי בוודאי
אחר מיטתו לא נמצא.
אבל כוח העין של אבשלום היה כוח בלתי טבעי,
רק רוחני.
וזה היה עוד נמצא אחר מיתתו עמו.
והיה גורם דבר זה שהיה רוצה לבלוע הכל בחייו,
עד שנבלע במערה לבולעו בעינו עד שעמד בו.
ומזה ידע כל אדם,
כי מי שיש לו מידה זאת,
שרוצה לבלוע את האחר,
כי אחריתו שהוא נבלע,
כמו בכל מקום.
אגב, איפה זה הקבר של אבשלום?
הרי אם אבא שאול היה שם, מה?
ירושלים, מה, יד אב שלום.
אתם מאמינים שזה יד אב שלום?
קוראים לזה יד אב שלום, אבל זה באמת לא.
זה קבר מתקופת בית שני, אבל בסדר.
לא, מקום יפה וזה, כן.
אני מאמין שבית דוד יחד עם כל
ה...
לא ברור בכלל.
מה, יקברו את המורד עם בית דוד?
טוב, אני יודע.
טוב.
מה?
לא, זה טוב לראות עולם.
רק צריך לא להגזים.
כלומר, כי הרי אין סוף למה שאתה יכול לראות.
אבל
יש לנו מצוות ראייה, נכון?
כלומר, ברכות הראייה.
כשאדם רואה נפלאות, הוא מברך, לא?
עושה מעשה בראשית וכל מיני דברים כאלה.
נכון?
אם אתה רואה, למשל, את מפלי ניאגרה,
אז אתה מברך.
עושה מעשה בראשית.
אם אתה רואה את שמורת דן ואת מפל התנור,
אתה מברך עוד יותר.
כי מפל התנור בוודאי הרבה יותר גדול ממפלי ניאגרה.
אלא שעין לא רואה את זה.
אבל אם מי שרואה את הדברים לעומק, מבין
שאין דבר בארץ ישראל שחסר.
אז מה שיש שם בגבול קנדה, ארה״ב, זה לא...
טוב.
ובמסכת גיטין פרק השולח.
כן, זה בדיוק העניין.
מה הבעיה בזה?
זה מה שהוא אומר?
טוב, ובמסכת גיטין פרק השולח.
אמר רבה,
בהנה תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהו,
דמאפקי עבדיהו לחירות,
דסיירי נכסיהו בשבתא,
ודקבעי סעודתא בשבתא בי מדרשא.
עד כאן.
טוב, מה התרגום?
ובמסכת גיטין פרק השולח, כל זה זה בעברית עדיין.
אמר רבה, גם זה בעברית.
בהנה תלת מילי, בגלל שלושת הדברים האלה,
נחתי בעלי בתים מנכסיהו,
יורדים בעלי בתים מנכסיהם,
כלומר נהיים עניים.
האחת,
דמאפקי עבדייהו לחירות,
הם משחררים את העבדים,
אז אין לך מי שיעבוד בשבילך.
ודסיירי נכסיהו בשבתא,
שהם הולכים לסייר בתוך נכסיהם בשבת,
לראות מה צריך.
ודקבעי סעודתא בשבתא.
ועידן מדרשה,
שהם קובעים לעצמם סעודה בשבת,
בזמן השיעור בבית המדרש.
במקום ללכת לשיעור, הם עושים סעודה.
כן, מה קשה?
מה אתה?
מה?
מה?
מה?
מה?
מה?
נו, אז הוא ירד מנכסיו, נכון?
מה?
טוב, ואלו שלושה דברים מיוחדים לזה.
כי כאשר הבעל הבית הוא עשיר,
והוא עצמו מבזה העושר,
ואין השם ברך חפץ בזה, ולפיכך מגיע ביטול לאושרו.
ולפיכך אמר, דמאפקי עבדיהו לחירות,
כי השם ברך נתן לו עבדים,
והוא אושרו של אדם כגון איל,
מי שיש לו מאה עבדים וכולי.
והעבדים אין לו להוציאם לחירות ועובר בלאו.
הרי יש,
כתוב בתורה, לעולם בהם תעבודו.
אסור לשחרר עבדים.
אז אם הוא משחרר עבדים,
אז הוא עובר בלאו.
בדבר זה הוא מבטל העושר שניתן לו,
שלא כדין,
כי אסור לשחרר העבד.
ולפיכך אדם כזה אינו ראוי לברכת העושר.
כלומר, מה אתה מוותר על מה שהשם נתן לך?
ברור.
טוב, אז זה,
כלהון היה ממש מרוצה מזה.
מה, מה, מה שונה לגמרי?
מה?
לא הבנתי.
למה?
אבל אף אחד לא משחרר עבדים.
יש, יש אין עבדים.
כן, אבל ראית אנשים שמשחררים עבדים בימינו?
אני אף פעם לא ראיתי שום אדם משחרר עבדים.
נו, אז למה...
בדיוק,
אם היה לו עבדים,
אסור לו לשחרר,
אבל אין לו.
היום אין עבדים, שמת לב לזה?
למה אין עבדים?
מה?
ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו.
מה זאת אומרת?
כלומר,
אם כנען עושה שטויות כשהוא בן חורין,
עדיף שהוא יהיה עבד עבדים.
ברור, זה מתקן אותו.
הרי איך אמר אליעזר עבד אברהם?
ויאמר עבד אברהם אנוכי.
זה התפארת שלו.
הרי עבדים אוהבים את אדוניהם,
כמו שכתוב,
כי כיד...
כעיני עבדים אל יד אדוניהם,
כעיני שפחה אל יד גברתה,
כן עינינו אל השם אלוהינו עד שיכוננו.
זאת אומרת מכאן שהעבדים אוהבים את אדוניהם.
אז מה האימה הכל כך גדולה של העבדות
עד כדי שבאמריקה הייתה על זה מלחמת אזרחים?
זה בגלל שלא נהגו עם העבדים כמו שהתורה מחייבת לנהוג.
ברור.
עכשיו,
חוץ מזה,
אם אתה רוצה באמת לשחרר את העבד,
אין בעיה.
תיקח תשעה אנשים,
כלומר,
תיקח עוד שמונה אנשים,
ואתה זה תשע.
מגיע זמן תפילת מנחה,
אין לך אנשים, מה אתה עושה?
אתה משחרר את העבד,
ואז הוא נהיה יהודי, בסדר?
זה הדבר המיידי.
מה?
כן, ברור, העבדות קיימת.
העבדים לא קיימים, אבל העבדות קיימת.
מה זה העבדות?
זה השיעבוד הכלכלי.
השיעבוד הכלכלי, יש לו כל מיני צורות.
קנוי לאדוניו.
אבל בימינו, אתה כנוי לדברים אחרים.
אגב,
הרמה כותב שאסור לחתום על חוזה עבודה של למעלה משש שנים.
שנאמר, שש שנים יעבוד.
בצבא אין בעיה כזאת?
אתה, מה, אתה חותם ליותר משש שנים?
אה, כן, למשל, בטייס, נכון?
כן.
כן, זה נכון.
טוב, אז...
יש שם, מה שדיברתי, יש שם חותך מילוש.
טוב, תמיד, אתה לא יכול...
כן, טוב, בסדר.
אז למה דיברנו על זה?
כן, בדיוק.
עכשיו, בימינו, אגב,
בניגוד למה שהיה בדור הקודם,
שאדם היה בעל מקצוע,
הוא ידע שעד הפנסיה הוא באותו מקצוע.
באותו מקום, באותו מעביד וכולי.
בימינו,
עם התפתחות ההייטק,
אדם יודע שמקסימום הוא ארבע שנים עובד בחברה מסוימת,
אחר כך זורקים אותו.
נכון?
ככה זה בימינו.
כן, אבל העבדות, כן.
מה
אתה אומר?
כן, כן, ברור, ברור, ברור.
אז זה מה שאומר כאן,
באופן כללי,
בעצם מה שאומר כאן מהר"ל,
מה זה שמשחרר את העבדות,
והכוונה שהוא מוותר על רכושו.
יש לו אמצעי להיות עשיר, והוא מוותר על זה.
השני, דסיירא נכסיו בשבת.
מאחר שהשבת קודש, אין ראוי לקניין עושר ביום השבת.
ולפיכך,
אין קיום לעושר שלהם,
כאשר יום השבת הוא סיבה לעושר.
השלישי,
אם הוא מסתובב בפרדס בשביל הכיף, מה טוב.
אבל אם זה כדי לבדוק איפה צריך שיפור,
איפה צריך השקיה,
איפה צריך זמירה וכו',
גיזום וכדומה,
אז הוא עובר על זה,
שנאמר,
אם תשיב משבת רגליך,
עשות חפציך ביום קודשי.
השלישי,
דקובע סעודתו בשבתו בעידן מדרשא.
כלומר,
אם קובע סעודה בשבתו בעידן מדרשה,
שאותה שעה הוא זמן ללמוד,
ולא להיות נמשך אחר האכילה והשתייה.
והוא מחמת,
ריבוי,
העושר,
אוכל ושותה ומבטל התורה.
ואינו בא אל הדרשה,
לכך ראוי שיסולה כעושר אשר הוא הגורם,
וכל זה כאשר אינו נוהג בעושרו כראוי,
אין ראוי לו העושר.
זה שלושת הדברים שמבטלים את עושרו של אדם,
ואילו הם שלושה דברים,
או שיש חיסרון בהגעת העושר,
או יש חיסרון בעושר עצמו,
או יש חיסרון בתכלית אשר העושר עומד עליו.
וכאשר מסיר נכסים בשבת,
יש חיסרון בהגעת העושר לידו.
וכאשר מוציא העבד לחירות, יש חיסרון בעושר עצמו.
וכאשר קבעו סעודה בזמן שאינו ראוי, יש חיסרון בתכלית.
כי העושר ניתן לשמוח בו ולאכול,
ולאכול ולשתות,
וזה קובע סעודה בזמן שאינו ראוי,
לכך גורם הביטול לעושר האדם.
ואם כי אין ראוי שירודף אחר העושר,
ראוי שישמור את עצמו,
שלא יהיה לו,
שלא יהיה צריך לבריות,
כי זהו חיסרון האדם,
כי מעלת האדם כאשר הוא מסתפק בעצמו,
ואינו חסר,
שאם הוא חסר,
אין זה אדם שלם.
כל שכן שהוא נחשב אדם חסר כאשר הוא צריך לבריות.
וזו הסיבה שהנבואה לא יכולה לחול על אדם שאיננו עשיר.
כי אם הוא איננו עשיר, אז הוא זקוק להשלמה.
אז בעצם הקדוש ברוך הוא מדבר עם אדם חסר,
לא יעלה על הדעת.
ולכך אמרו, פשוט נבלה בשוק, ואל תצטרך לבריות.
כי המפשיט נבלה בשוק,
בוודאי עגומות הוא גנאי גדול מאוד,
כאשר בשוק לפני הכל פושט נבלתא.
אבל מי שהוא צריך לבריאות,
דבר זה חיסרון אדם בעצם,
שהוא חסר כאשר הוא צריך לבריאות.
לכן עדיף
חיסרון
אפילו גדול כפשיטת נבלה בשוק,
מאשר חיסרון עוד יותר גדול שזה להזדקק לבריאות.
אדם שנזקק לבריות, אדם שיש לו הכל.
אתה צריך את הרכבת שלך, אתה יודע, זה...
הבנים של אילי נפט, סעודים,
מגיעים לאוניברסיטה באנגליה.
אז הוא כותב לאבא שלו,
אבא,
לא נעים לי,
כל החברים שלי נוסעים ברכבת ואני במכונית פר.
אז הוא שולח לו, צ'ק, תקנה רכבת.
כן.
אז זה טוב שאדם לא יכול לחיות לבד.
זאת אומרת, זה בעצם אומר שאנחנו פועלים ביחד.
הרי יש בגמרא...
שטרונוסרופוס שאל את רבי עקיבא,
אם אלוהיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם.
אז הוא אמר,
כדי שננצל אנו מדינה של גהינם,
מי זה אנו?
העני והעשיר, כי עולם שבו אין נותן ומקבל זה
גהינם.
כן,
ברור,
הכוונה שהוא לא צריך במובן הזה שהוא יצטרך לבקש צדקה,
זה הכוונה.
ואין להאריך בחיסרון כי הוא מורגש ומוחש,
אין להאריך בזה שיהיה לנו חג שמח.
ניפגש בשנה הבאה.
תגובה אחת
שלום
האם יש המשך לשיעור הזה של הרב שרקי ?
שבת שלום