שלום וברכה,
אנחנו לקראת חודש ניסן,
בעזרת השם יתברך,
אנחנו מתחילים קצת לברר את העוצמה העמוקה של חודש ניסן,
שאנחנו בעצם,
כתוב עליה שאדם רואה אילנות מלבבים בימי ניסן.
אז הוא מברך על ברכת האילנות,
אחד מהדברים שברכת האילנות,
שמברכים עליו חודש ניסן,
יש הלכה שאדם בחודש ניסן מברך דווקא על עץ פרי,
שהוא דווקא רואה בו פרחים,
ולא על שיש בו פירות.
למה?
כי ההבנה שניסן התחיל להתרגל למבט של גאולה.
אתה רואה את הפרחים,
ואתה מבין שמהפרחים...
עוד יפלו עלי כותרת, וממשם יצא פירות טובים.
להתרגל בחודש ניסן למבט עמוק של גאולה.
אז אנחנו ננסה היום לברר, יש כאן דפים,
כדי לראות את הנושא של מהות של
חודש ניסן על פי קו הישר,
כמה ספרי חסידות,
מה שנספיק,
יש כאן קצת הרבה חומר,
חצי אפשר להמשיך את זה גם בהמשך,
על הסודות הפנימיים שרמוזים,
על החודש הגדול ביותר, ראש החודשים,
ראש חודשים, חודש ניסן.
אז בואו נתחיל בקו הישר.
פרק פ"ח.
החודש הזה לכם,
לכם אותיות מלך.
לרמוז
שחודש ניסן הוא מלך וראש לכל החודשים.
למה הוא ראש לכל החודשים וחודש ניסן?
יש לתת טעם
כי הוא בו יש צירוף שם הוויה.
ידוע שהארי הקדוש,
הוא עשה לכל חודש צירוף הוויה עם פסוק.
וכל חודש מאיר ניצוץ צירוף הוויה,
כל חודש,
מי שמסתכל,
יש פה סידורים,
יש סידורים שמזכירים את זה,
שבכל חודש יש איזה צירוף הוויה על פי פסוק מסוים.
אז כל אחד זה יוד, הי, ווו, הי,
כל אחד בצורה מסוימת,
אבל חודש ניסן זה הצירוף השלם.
יוד,
הי,
ו,
הי,
זה בעצם חודש אחד שהוא מסודר כמו שצריך.
מאיר שם הוויה כי פשוטו וככתבו,
כן?
וכי מתחלף בצירופיו,
הוא מורה על כמה מניעות רחמים גמורים.
זאת אומרת,
בעצם כל החודשים יש לנו איזה כל מיני סוגי אתגרים,
איך להגיע להיות כאב,
אוקיי?
אבל חודש ניסן הוא מסודר בצירוף
הפסוק שמאיר בכל חודש,
דווקא חודש ניסן הוא מצורף בצורה מסודרת.
יש רחמים גמורים,
השם כן,
שם הוויה ביושר,
הוא בסדר,
אז הוא מורה על רחמים גמורים.
ובשביל כן,
הנשמות הקדושות מתפללים בחודש ניסן על החיים,
כדי שהשם הוויה יהיה מאיר על ישראל בהשקפה של רחמים.
זאת אומרת, אנחנו מבינים שהעולמות, גם הפנימיים,
גם העולמות העליונים,
עושים בקעת העיינות,
כמו שיש כאילו,
עושים בקעת העיינות,
עושים מרצון,
ואומרים את השלוש שורות שבגן עדן,
שמצפצפים כולם כציפורים.
אנחנו מבינים שיש איזה,
העולם העליון והעולם שנמצא,
שאנחנו רואים מולנו,
מחוברים אחד לשני.
וכן בחודש תשרי מתפללים מתים על החיים,
אף על פי שאז מאיר שם אחד
מיעוט בצירופי הוויה על חודש תשרי,
שלא מעורר רחמים גמורים.
במקום מקומדי כל השופר מעוררים רחמים,
ומה שאנו מברכים ואומרים,
ברוך אתה השם, שומע כל תורת אמון ישראל ברחמים,
כן, זה יש לנו מחלוקת בגמרא מתי נברא העולם.
רבי אליעזר אומר,
בתשרי נברא העולם,
ורבי יהושע אומר בניסן נברא העולם.
מה ההבדל?
רבי אליעזר הוא בעצם מייצג את ה...
הייתה שהעולם,
כל העולם,
כל הקוסמוס כולו,
מתי נברא?
תשרי.
רבי יהושע אומר, ברגע שנברא עם ישראל בחודש ניסן,
הוא יאיר לעולם,
הוא יהיה אור לגויים,
הוא יאיר לכל העולם את כל התפקיד ההיסטורי שלו.
בגלל שאין עם ישראל, אז אין תפקיד לעולם.
אז רבי יהושע אומר, מתי נברא העולם בניסן?
כשישראל תתגלה בעולם,
גם הבירור, בריאת העולם, מתחיל מחודש ניסן.
אז אנחנו אומרים בעצם,
שומע כל תורת אמור ישראל ברחמים,
באשר כי במידה לא באתה לעולם,
מוטל עלינו לעשות חטיבה מול חטיבה,
להתפלל,
גם כי הנשמות הקדושות,
כמו כן הנשמות מתפללות עלינו,
והנה בחודש תשרי חיוב זה מוטל עלינו,
שאנו הולכים בכל ערב ראש השנה,
ביום הכיפורים,
על הגברים,
מתפלל,
ונותנים צדקה,
ברמ"א שיש איזה
שני ימים שבעצם אנחנו באים ומתפללים עליהם,
קבוע צדיקים,
ערב ראש השנה,
ערב יום הכיפורים.
עושים את זה צדקה עבור החיים ועבור שוכני עפר,
אז זה חודש תשרי.
ואכן בחודש ניסן,
בעבור היות שם הוויה מאיר בחודש ניסן,
ברחמים גמורים,
על כן אסור בניסן להתענות.
למה?
כי אין עניין, זה רחמים גמורים כבר יש בחודש ניסן.
אז לא שמים בהם תענית,
וגם אין מנהג בניסן ללכת לבית החיים,
בבתי עלמין לא נוהגים,
מישהו יש לו איזה אזכרה,
אז ילך בערב ראש חודש ניסן.
להתפלל על הגברים ולומר את התהילים,
כמו בתשרי,
כדי שהחודש ניסן כולו קודש.
ככה אנחנו מבינים כמה זה עוצמת הימים הגדולים האלה והקדושים האלה.
ובזה נעשים חטיבה מול החטיבה,
לנשמות הקדושים ולנשארים.
על כן,
נכון מאוד לקיים דברי הקדוש,
זה מרבי ישעיהו השל"ה,
בעל ספר שני לוחות הברית,
של הקדוש.
לקיים מיום ראש חודש ניסן,
דבר ביומו, נשיא אחד מבית נשיאים.
יש נוהגים שראש חודש ניסן לקרוא כל יום,
כל נשיא.
כן,
חוקת הנשיאים,
אז כל יום קוראים בכל יום בחודש ניסן,
יום ראשון בחודש ניסן,
יום שני בחודש ניסן,
את הנשיא שהיה בכל יום בחודש ניסן.
חוקת המזבח, הכתובה על פרשת נשוא,
אחרי שיקרא בכל יום,
נשיא של אותו יום,
יאמר תפילה קצרה,
מה התפילה?
יהי רצון,
מלפניך השם אלוהים ולאבותינו,
שתאיר היום בחסדך הגדול נשמות קדושים,
ומתחדשים כציפורים ומצפצפים בשבחים ובצלילים על אמא קדישא.
כן, מוביל כאן השל"ה הקדוש, את התפילה הזאת,
שאנחנו מתפללים על נשמות,
ריבון של עולם,
תכניס אותם,
עם ציפורים וקדושים,
אתה קדוש.
עליהם נאמר,
עין לא ראתה אלוהים זולתך,
וכן יהיה רצון מלפניך,
שמלאבותיי,
שבאים אני אבדך משבט.
שימו לב,
משבט מסוים,
שקראתי בתורתך,
פרשת הנשיאים היום,
אז יאירו נא לי כל ניצוצי הקדושים בכל אורות הקדושים,
הכלולות הקדושות בלבוש זה השבט.
מה אנחנו מבינים מכאן?
שיש בכל יום,
בראש חודש ניסן,
כמו קריאת הנשיאים,
אז אנחנו בעצם מתפללים שאם יש לנו איזו הערה,
שאדם,
אנחנו לא יודעים איזה שבט,
כל אחד מאיזה שבט הוא מגיע,
אז יש איזו הערה של השבט, שמאירה עליו,
אז מבקשים שכל יום שקוראים בחודש ניסן,
שיאיר עליו הארה שלו.
ואם מולבש בלבוש שבט זה,
להבין להשכיל תורתך,
יראתך,
לעשות את רצונך כל ימי חיי,
אני וזרעי וזרע זרעי,
מעתה ועד עולם.
אז כל יום ויום,
דבר יום ביומו,
ובמנהג כשר וישר,
אז בעצם יש לנו כמה מנהגים שיש לנו בראש חודש ניסן,
ביקת העיינות,
בוא נדבר עליה.
יש לנו את קריאת הנשיאים,
קוראים בכל יום את פרשת הנשיאים.
למה י"ב הוא בעצם צירוף שלם של הוויה,
רחמים גמורים?
ובעוד כי הצדקה היא תבלין לכל התפילות,
כמו שהתבלין הוא טוב לכל מאכל,
להמתיק את המאכל,
ככה הצדקה הוא טוב קודם לתפילה,
כשאדם מתפלל,
הנשמות נקשרות כאמור,
אז מה אתה עושה?
אתה מתפלל, ואז זכות הצדיקים מאיר עליך.
ובלבד שיתן לאדם צדקה עבור הנשמות,
על כן, קודם שיתחיל לקרוא פרשת נשיאים,
בכל יום מראש חודש ניסן ואילך,
עד יום י"ב בניסן ייתן,
או ייתן דבר כפי ידו משגת צדקה,
ובצדקה זו מזכה כל אותו השבט.
ככה בעצם נהוג.
עוד דבר חשוב שמוזכר חודש ניסן בקו הישר,
עוד יש לתת טעם לשבח על מה שכתבתי,
שמתפללים הנשמות הקדושות בחודש ניסן,
דווקא על חיי בני אדם.
למה חשוב דווקא בחודש ניסן להתפלל על חיי בני אדם?
ידוע.
הגמרא אומרת שעין השור רעה בחודש ניסן,
כתוב שאדם, יש שור מועד ושור תם,
אבל להיזהר גם משור תם,
שבו בימי ניסן הוא יכול לתקוף.
אז כתוב שמחיקים מן השור השחור בחודש ניסן,
מטעם למה?
שהשטן מרקד בין קרניו.
ככה הגמרא אומרת,
למה,
מה קורה בחודש ניסן,
שהשור הוא,
יש לו איזה,
אז יש כמו כותבים שהצמח הירוק שיוצא,
גורם לו איזה גירודים מסוימים.
והיינו כתב האר"י ז"ל,
כי מבניסן מתחילים הדשאים להצמיח
ולפרוח בארץ,
שיוכל השור לאכול ממנו.
הוא קיים עבדתנו הרבים,
רוב העולם נכשלים בחטאים ופשעים,
וקצתם נכשלים בדברים דברי לשון הרע ולצנות,
וקצתם מחשבות רעות, וקצתם
חוטאים בגופן.
והנה יש גם מיני עוונות, עוון, פשע וחטאה.
אז מסביר,
על כן,
בכל יום הדינים הבקרים מתחדשים לחובה ועוונות ומכריעים לזכויות,
ובעבור כן הנשמות היוצאות מבני אדם במותם,
נדחים מהם מחוץ לפרגודא קדישא,
ויורדים מטה וסגורים בקרקע העולם.
עכשיו תראו מה בעצם ההסבר.
מה קורה בחודש ניסן?
כאשר הדשאים והעשבים מתחילים לצאת מן הארץ,
הוא אומר בעצם,
הוא אומר,
מביא כאן איזה עולם פנימי על פי האר"י הקדוש,
נשמות אותם רשעים שהם מושמים שם בתוך עפר הארץ,
וכשיוצא הדשא והעשבים,
אתה רואה את כל הפריחה הירוקה,
אז כאילו יוצא אותם דשאים ועשבים,
יוצאות אותם נשמות.
עד הדשאים והעשבים מתחילים לצאת מן הארץ,
אז נשמות הרשעים מתדבקים בעשבים,
כדי שיאכלו בעלי החיים,
ואחר כשאוכל האדם את הבשר,
או את העשבים,
אם הוא כשר על ידו, הוא מתקן אותה נשמה.
מה אתה עושה?
יש לך את העשבים,
אוכל את זה אותו שור,
אתה לוקח את השור,
שוחט אותו,
שם אותו על שולחן שבת,
ואז אתה מעלית אותה,
בורא נפש תרבות וחסרון,
כל מה שבראת,
לחיות בהם נפש כל חי,
אתה מעלית אותה נשמה,
אותה נפש למעלה,
שהיא מוגדת בעשב או בשר,
או מקרבים את הנשמה הקדושה על ידי ברכה.
עכשיו מסביר אז הרי הקדוש את הגמרא.
אז הנשמות נידחות,
יוצאים מאפלה לאור גדול,
והנה טבע השור.
שהוא אוכל תשעים, הרבה,
אז מתכנסים בקרבו אלו הנשמות.
אתם רואים?
אותם הרשעים האלה.
בזמן היותם מסוגרים בארץ,
נתווסף בשור עוונות וגבורה,
שעשו רעך,
כי באותם הרשעים שהיו,
הציזו רשף הארץ,
ואז הוא מועד להזיק.
בפרט שור שחור, כיוון שהשחרות, מורה.
מורה בלאו הכי על ההיזק,
ולכן נכון הוא להתפלל על אותן נשמות הנדחות,
ובפרט על אותן נשמות
שמתדבקים בשווים,
שנגללים מהרה למקום ההוא למצוא עליהם מנוחה נכונה,
אז אדם יכול להאיר בחודש ניסן על אותן כל
הנשמות שגם לא הגיעו למקומם הנכון להם,
כי על פי מעשיהם,
וזה הזמן שאפשר לתקן הכל.
לכן צריך האדם להתפלל בכל חודש ניסן ויאמר,
המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים.
מה זאת אומרת?
הפסוק הזה,
יעורר שיאיר עליהם הקדוש ברוך הוא ברחמים ולעלותם,
עם הנשמות הנדחים הנרמזים בתיבת אור.
הרב האר"י, הפסוק,
אומר, ויאמר אלוהים יהי אור,
אז זה יהי אור,
והנה לא בחינם,
השטן מרקד בין קרניו של השור.
למה בין קרניו של השור?
כי עיקר גאות השור הוא בקרניו.
הוא ככה נוגח, זה הכוח שלו.
כמו התרנגול שיש לו גאות בכרבולתו.
לכן מצא השטן שם מקום הכנעתו, במקום הגאווה.
וזהו תוכחה מגולה על כל בעלי גאווה,
המתגאים בשביל עושרם,
או בשביל חוכמתם,
או בשביל יחוסם,
או בשביל לימודם, יהיה מה שיהיה.
אף אם הם עוסקים בתורה מכל מקום,
אם יש בהם מצד הגאווה,
אזי מכה שתתראה חס ושלום,
וזהו אומר מה שנזכר בהשטן מרקד
בין קרניו של שור.
שחור שם מקום הגאווה.
אז אנחנו בעצם,
חודש ניסן כבר מראה את הנקודה שאנחנו
מבינים כמה ההשפעה על כל העולמות העליונים,
על הנסתרים,
על הנשמות הנסתרות שיש בעולם,
יש לך כוח לתקן,
כי זה זמן של רחמים גמורים.
למה?
כי שם הוויה מופיע על פי הצירוף של השם,
של החודש הזה,
בצורה שלמה.
ועל פי זה,
לפני כן כדאיתא בפרק שירה,
שהשור אומר שירה בכל יום.
כתוב על השור, איזה שירה אומר השור?
שירו לשם כי גאו גאה.
למה גאו גאה?
רצה לומר,
שהשור מודה ומשבח לשם,
כי לא נאה הגאווה והגדולה ולא לבני אדם.
כמו שכתוב במעשי מלאך גאות לבש,
והיות שכל חודש ניסן,
הוא ימי רצון,
מקדימין הנשמות
הקדושות להתפלל בעדינו.
זה אמיר רצון,
שכתוב,
לקדושים אשר בארץ המה,
ואדירי כל חפצי בם.
כן, זה,
אנחנו מבינים שכל התפילות שלנו,
כמו שרואים,
יש נהוגים הספרדים לומר,
פתח אליהו,
הנביא זכור לטוב.
וזה אומר,
ויקיצו על אוזן שוכני עפר,
כי אתה לראות עליך,
כתוב בפתח אליהו לפני התפילה.
למה אומרים את זה?
גם מצטרפים אותם נשמות,
שוכני עפר,
שוכני חברון,
הם גם מצטרפים אלינו לתפילות,
ואנחנו מבינים בחודש ניסן,
שהוא ימי רצון גדולים,
הם מצטרפים אלינו.
הקדושים אשר בארץ המה,
ואדירי כל חפצי בם,
ותמיד נשמות מצטערים בצרות בני אדם,
וכשאיזה גזרה,
מגזרה חדשה שלום הזין, מקדימה תפילה.
אז בעצם כל תפילה שיש לנו לחשוב עליה,
בחיילים שנמצאים בעומק המערכה,
מבינים כמה נשמות קשורות לכל מעשה ותפילה שעם ישראל עושה בעת הזאת.
אכן אין להם רשות לגלות,
להגיד בביאור של בני אדם,
רק לפעמים באים בחלום להגיד ברמז כי הוא יוצא בזה.
כמו שמצינו ברבנו יחיאל אביו של רבנו אשר,
ז"ל, שהיה לו חבר בעיר, בעירו,
והיה גם כחסיד.
גדול, והיו אוהבים מאוד זה לזה, והיו זקנים,
ואשר מעשה מופלגים בתורה ובחסידות,
גם מסופר כאן על מי,
רבנו יחיאל,
היה אביו של הראש.
ונשבעו יחד,
שהראשון שביניהם שימות תחילה,
יבוא בחלום לחברו,
להגיד לו דרכים איתם,
והיו כן שנים רבות,
היו חברותא המון המון שנים,
והם היו זקנים.
מי שבתכלית ימות,
מי שיפטר ראשון,
יספר לחברו,
מה קורה שם.
ויהי היום,
נפטר חברו של רבנו יחיאל,
בהיותם בבית החיים,
קודם הקבורה,
עמד רבנו יחיאל ואמר לקהל,
שמעו רבותיי,
כי כך וכך נשבענו יחד,
אני וחברי,
המוטל עכשיו לפנינו,
והוא בפנינו מת.
וכן אני מזכיר לו בפניכם שיקיים את שבועתו,
שארונו של המת היה מזדעזע מעט.
ויפתחו את ארונו, כי ציפו שיחיה המת תנ"ל.
ואז ראו רגליו המתנדדות,
ואמרו כולם פה אחד,
שזהו סימן,
קריצת עינו, שאינו יכול להגיד לו מאומה.
ואף על פי כן,
לאחר שלושים יום,
בא החסיד המת,
ונראה לרבנו יחיאל בחלום,
ביקש ממנו שיבטל את שבועתו,
כי אין לו רשות להגיד מאומה,
עד כאן המעשה,
ש...
כתוב שם,
שם,
שם,
המציאות שהאם מותר בעולם העליון להגיד מה קורה בעולם הזה,
אז רואים כאן מהגמרא,
שמובא כאן בסיפור,
שזה סיפור שמובא בעצם בראשונים,
שלא מספרים מהעולמות
שנמצאים למעלה, בעולם הנשמות, למה שקורה כאן.
הקול עולה.
כי בחודש ניסן אמורים להתעורר כמו בחודש תשרי.
אז הם קדושים ביותר, חיים גמורים.
הכתוב.
משכו וקחו לכם צאן.
מה זה משכו וקחו לכם צאן?
דרשו חז"ל, כי משכו את דרכם לעבודה זרה,
ומשאר מידות הרעות,
אשר הן דומים לעבודה זרה,
ואלו הן מידת הגאווה,
וגסות הרוח,
והעין הרעה ומונעת צדקה,
ולשון שקר,
העבירות אלו הן נחשבות כאילו עובד עבודה זרה.
על כן כל אחד ואחד יודע מרת נפשו ומידותיו,
רעות, צריך להסיר המכשול מעליו קודם חג הפסח,
הזמן צריך שכל אדם יטהר את עצמו ברגל,
בטהרת הגוף,
בטהרת הנשמה,
ובזכות זה נזכה כולנו לטהרה ולביאת משיחנו אלינו,
יום משיח בימינו עתיד להתגלות.
בימינו אמן.
אנחנו עובדים כאן את ההנהגות הקדושות שככה מובאות בקבלה,
על חודש ניסן,
שהוא חודש רחמים גמורים,
ובגלל זה אפשר להעיר את הנשמות שנמצאות בעולם העליון,
ובגלל זה האור רוצה לנגוח,
כי זה אורם,
כמו העשב הארץ שמעיר ומתבקע מהאדמה,
אז ככה גם כן הנשמות שלא מצליחות להגיע למקומם,
הן גם כן יוצאות,
ואז אפשר לתקן את הכל,
זה הימים הקדושים האלה שהם ימי חודש ניסן.
עכשיו, לאור זאת,
אפשר להבין קצת על המבט הגאולה.
איך מאירים את המבט הגאולה?
כתוב בניסן, נגאלנו בניסן,
עתידין,
להיגאל.
אז בואו ננסה עכשיו להבין את המבט של הגאולה,
איך אפשר להבין את זה נכון.
ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
אז בואו נראה.
משנה שכיר זה רבי ישראל, תאריך תעליהם בנים שמחה.
הוא הסביר על חודש ניסן וגאולתם של ישראל.
לומדים אנו מדברי הגר,
מחצי הזמן שבין תשרי לניסן,
שייכים לניסן,
מאז והלאה מתנוססים ימי ניסן.
כן,
יש לנו בעצם,
עד תשרי זה סוג של בעצם חצי,
ומניסן זה מתחיל להיות
בירור חדש בשנה,
חצי שנה, חצי שנה.
ועד חודש ניסן, מעוטד לגאולתם של ישראל,
ולעשות להם ניסים ונפלאות.
וכן, הצירוף, חודש ניסן, אמרנו שיש צירוף.
אז אומר, מביא כאן המשנה שכיר, מה הצירוף?
אמרנו צירוף של חודש ניסן,
הוא צירוף מסודר,
י' ה' ו' ה'.
ישמחו
השמיים ותגל הארץ.
איך זה מסודר?
ישמחו י'
השמיים ה'
ותגל ו' הארץ ה'.
זה, יש לנו כאן צירוף שלם, נכון, ברור, שמתחבר.
אז בגלל זה, שימו לב, זה כמה זה מובן.
ישמחו השמיים,
כל הנשמות שבשמיים.
ותגל הארץ,
זאת אומרת,
בחודש ניסן,
יש לנו איזה חיבור בין עולם הנשמות לעולמנו אנו.
והשם הוויה הוא ישר שמורה על הרחמים גמורים או רובים כידוע,
כמו שראינו את זה בקו ישר.
והנה,
זמן שבין חודש תשרי לחודש ניסן,
הוא החודשים חשבן כסלו טבת,
שבט הדר זה חודש תשרי,
נמצא דעת חצי טבת שייך תשרי,
ומהחצי השני של טבת מתחיל ימי ניסן,
שהוא התעוררות,
שם הוויה, מקור הרחמים, שמביא גאולה לעולם,
שעל זה התפעל יעקב אבינו ושועתך, כי אתה השם.
ועל פי הרוב,
קוראים תמיד,
וכי בחצי טבת,
כי מעת ששניה זו שביום ד' סדר שמות,
היא יצאה בטבת ביום ראשון של התעוררות ימי הניסן,
אני קופץ לטיפה,
ואז מתחיל ימי גאולה,
ואז שימו לב מה הוא אומר בהמשך, ויהי רצון.
שיתקבלו דברינו במטיבתא דרקיה,
ויעלו לרצון לפני אדון הכל,
שנזכה לנו,
עם הקדוש של ישראל,
לצאצאי יעקב אבינו,
עליו שלום,
ימי הגאולה,
עתה בך הצטוות,
ואחר גאולות הקשה שעבר עלינו זמן הזה.
שימו לב,
זה הרב ישראל טכטל,
זה הם הבנים שמחה,
שמה קורה לו?
שהוא מבין ורואה את הדברים הקשים האלה שהולך להיות השואה הקשה,
והוא מנסה להבין,
רואה את כל המצבים של עם ישראל,
מנסה להבין למה הדבר הזה קורה,
ואחרי זה גם הופך להיות מבט יותר של ארץ ישראל.
זה ספר עם בנים שמחה, הוא ראה את כל הדברים הקשים.
במקור שלוש,
הוא מביא כאן את העניין של קורבנות הנשיאים.
למה צריך לקרוא קורבנות הנשיאים?
זה אותו ספר, בוא נראה משנה זכיר.
יש מנהג חסידים ללמוד מסכת הוריות בימי ניסן.
למה מסכת הוריות?
במספר הדפים זה מתחבר בדיוק למסכת הוריות.
אפשר ככה לסיים אותו עד פסח.
אבל יש כאן עוד רמזים, בואו נראה.
מזה נראה לי לומר אותם, למה לומדים, נקוד השלישי.
הוריות בימי ניסן.
יאללה, כי ימי ניסן הם ימי עגולה, והם ימי שמחה.
וכאשר גם הצירוף של החודש מורה על רוב השמחה,
שיהיה בעת הזאת,
שנזכה לגאולה במראה בימינו,
כשהצירוף יוצא מהפסוק, ישמחו השמיים ותגל הארץ.
שיהיה שמחה למעלה ולמטה,
אך כדי שלא יתעזבו של חד השלום,
אלו שנטו מדרכי התורה יידחו.
הרי אנחנו מבינים שהולך להיות גאולה.
ויש כאלה אולי שלא יזכו לגאולה.
חסרון ואדרבא,
יגרום למגאולה את זהות גדול,
על כן עומדים מסכת הוריות הנ"ל.
למה?
שמלמד לנו שבעת הגאולה יהיה הוראת שעה לכפר עוונות ישראל בקורבן לבד.
שמסכת הוריות, מה אתה עושה?
אתה יכול בקורבן לכפר עוונות ישראל ממילא,
לא יהיה נדחה אף אחד מישראל,
ויהיו הכל שמחים בשמחת הגאולה.
אך לראות, לכאורה, יש להקשות על טעם זה.
זה היה סוגיה הייתה גם במסכת תמורה.
עד ט"ו שמה, אם כן היה לה ללמוד מסכת תמורה,
למה דווקא בחרו דווקא מסכת הוריות?
ונראה בזה מפני שלכאורה היה מקום לבעל דין לחלוק.
לדעתי, אנחנו
סבלנו על גלות הראשונה,
שהייתה זמן קצר ולא היה פנאי להתלכלך בעבירות כל כך.
באה הוראת שעה, איך כפרה עוונותם בקורבן לבד?
אבל הגלות האחרונה,
כן,
זה נכון שגלות הראשונה הייתה שבעים שנה רק,
אבל הגלות האחרונה, שכבר הרבה הרבה שנים,
שנשתהה זמן רב כל כך כזה והוכפלו לו העבירות כל כך,
פעמים הרבה
מניין לנו שייתן לו השם יתברך,
גם כהוראת שעה כזאת,
לכפר עוונותינו בקורבן לבד.
אז יש לומר,
דריו בוראו,
שם פריך בגמרא,
בשלמה לרבי יהודה ורבי שמעון.
תאמרו כל שבט מביא קרבן, כל שבט מביא קרבן.
שפיר,
הקריבו שניים עשרה פרים, כי אין כל שבט זה שבט.
וככה כפרו על כל אותו שבט.
היה לרבי מאיר בבית דין נביאים, לא ציבור,
12, איך רואים 12,
איך זה יוצא לפועל?
הוא מטרס גונט וחטאו וחזרו, וחטאו וחזרו,
וחטאו עד 12 זמנים.
אז גם אם חוטאים וחוזרים, חוטאים וחוזרים,
מסביר, אף אם הוכפלו בעבירות.
היה סגי בקורבן, רק די על כל עבירה.
על כן גם בגאולה עתידה, אם הוכפלו בעבירות,
ויהיה סגי בקורבן,
ורק יצטרכו להקריב בעד כל עבירה ועבירה,
מה בגלל, הם הקריבו הרבה קורבנות,
אבל על כל פנים, יכפר השם עוונתיהם,
וקורבן שנקריב לפני השם.
אז אתה מבין שמה?
זה מסכת הוריות שנוהגים לקרוא בזה,
שהקורבנות שנחזור לבית המקדש
העוונות
ואז אפשר להיגאל,
להוציא לפועל את החודש הזה שאמור לבוא לגאולה,
ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל
ויהי כך השם
מרובות
או כך,
או במדרש,
אומות העולם
ופרעה
לפרעה
גם אתה תיתן בידינו עולות וזבחים.
הקרבת
שהיו הרבה עבירות
זמן רב,
הרבה כל כך בעצם מבינים,
שבחודש ניסן,
הקורבן שנשיאים הוא מכפר על כל אותו השבט,
מעשה החטאים
יהיה אפשר לכפר
על הכל.
ואין זאת
ואף אם חטאו וחזרו וחטאו,
כפר השם
בהוריות
תשימו לב,
אנחנו,
אחד הדברים שקשה לנו,
שאדם חושב ש...
מה בית מקדש?
בית המקדש עצמו,
ינקה
מקריבים כקורבן
במועדו
השחר
על דברי הלילה
בין הערביים כנראה על דברי היום
אז בסוף, בית המקדש הוא הפילטר של העולם.
העוונות
אז אנחנו בעצם רוצים שבניסן נחזור לעולם של הקורבנות,
ואז
נתקן ונברר ונזכך את העולם על ידי הקורבנות.
הוריות
הוריות
כסדרה
עמדו בזה,
למה הקריבו 12 חטאות.
כתבו דעתיה,
וכמו שכתוב,
מביא חטאת לקורבן
בעלי התוספות
נעלם מהם סוגיה המפורשת בהוריות
ואז הוא מסביר שם את הסוגיה,
כדאיתא בהדיא מביאים ולא ציבור
דהוו מקרי חטא שחטאו וחזרו וחטאו
עד 12 פעמים.
אז כמו, הגיעו ממש למציאות של חטאים גדולים ביותר.
עם כל זה...
גם נקווה, שימו לב,
כולנו לימי שמחה הנ"ל,
בעת הזאת,
להיות כמובן שיהיה הכל שמחים בספירת הגאולה,
ולא ידח ממנו נדח.
אמן כן יהי רצון שנזכה מהרה בימינו נראה יד עליון,
זה מסביר.
אז אם אנשים שבחודש גאולה,
אם זה גאולה לצער,
איך אפשר להיגאל,
אם יש מלא עבירות,
אז מסכת טהרות מזכירה לנו
שאפשר על ידי קורבנות לכפר על הכל.
מקור רביעי,
מהו בשמש?
בואו נסביר טיפה
על עוד יותר על המקור
של חודש ניסן.
יראה לפרש הרמז כך.
אמרו חז"ל בראש השנה,
ז עמוד א שם, לתקופות מניסן מנינן.
נראה לי מאוד בזה שמילה תקופות, מה זה תקופות?
מורה לתוקף הגבורות,
כידוע שבעת התקופה מתעורר הדינים.
על כן צריכים לעשות איזה ברזל.
על כל דבר מאכל כידוע, שזו סכנה של דינים,
והם בזוהר הקדוש מזה שבכל התקופה מתעוררות
הגבורות ורוצים לשלוט בעולם.
ואז צריכים הצדיקים להמתיק הגבורות בשורשם.
אז עושים איזה מיתוק, כמו שאומרים, יין,
כמה טיפות של מים,
ואז עושים איזה מיתוק הגבורות,
מיתוק דינים.
ולהאיר הרחמים בעולם, שיתגלו החסדים.
והנה ידוע, שבכל שנה ושנה, חוזרים הדברים משורשן.
כי מאז מקדם,
כי אנחנו לא עושים עכשיו חוגגים את חג הפסח,
כי רק חגו,
אלא מה?
כי כל, זה לא איזה משהו היסטורי, זה עכשיו.
בכל שנה
ושנה,
הדברים חוזרים משורשן,
ומעיר עליך פסח עכשיו.
ועם ההערה...
בזמן,
אז זה ממש,
כמאז מקדם,
מלכות מחודש ניסן,
שאז הייתה איזו התגלות החסדים בעולם,
וימתקו הגבורות בשורשן,
שאז נגאלו אבותינו ממצרים,
והיה קריאת ים סוף,
ממילא בכל חודש ניסן,
חוזר הדבר לשורשו.
זאת אומרת,
אנחנו עכשיו,
מאיר לנו עכשיו בכל חודש ניסן,
מה שקרה באותה הערה שהגיעה בתקופת מצרים,
מתקופת מצרים.
מתגלים החסדים, מתקו הגבורות.
על כן אמרו חז"ל, לתקופות מניסן,
מנין רצה לומר,
לתוקף הדינים מניסן,
מנין צריך גם להגביר החסדים המתגלים בחודש ניסן.
אנחנו מבינים כאן בעצם שמה שחודש ניסן הוא זמן גדול,
שכל הדינים הם בעצם מתבררים והכל מתמתק בחודש ניסן,
כמה זה ימים קדושים.
והנה,
גם בחודש אדר,
שהוא האחרון לחודשי השנה,
שימו לב,
אם אני מסתכל לפי התורה,
שהחודש ניסן זה ראש חודשים,
חודש אדר זה חודש האחרון.
וידע שנעוץ סופם בתחילתם,
באדר והתגלות החסדים,
וגם כן למתק הגבורות בשורשן,
גם גודל מרדכי ואסתר,
שנגלו ממוות לחיים,
בכל שנה חוזר הדבר לשורשו.
שעושים לה, מה קורה בעצם?
מתי מתהפך לנו פורים?
מתי זה?
בפורים, בי"ג, י"ד, ט"ו, מה קורה שמה?
הכל מתהפך, נהפוך הוא.
למה?
כי אתה מתחיל להעיר לקראת חודש ניסן,
ובחודש ניסן הכל מתהפך,
אז כבר בסוף חודש אדר,
הכל מתהפך לנו,
מבעבד החיים,
בכל שנה חוזר הדבר לשורשו,
ולימים קדושים,
שהכל,
אפשר להפוך את כל הדינים לחסדים,
ואור השם,
לא סתם עם ישראל יצא עכשיו למערכה ישר אחרי פורים,
ימים קדושים ביותר,
שכל הדינים הופכים לימי רחמים,
וכל הכוחות התקיפים.
הכל מתברר ומתמתק בימים הקדושים האלה.
הרי כתוב, שימו לב,
מוצאים בחז"ל במגילה,
שאמרו את עדוו שמה,
אבו מרדכי,
שעבר ארקומה דמאיה,
הדבר צריך הבנה,
מה זה ארקומה דמאיה?
יש שם פירוש, שעבר את עבר הנהר היוצא מעדן.
כמאמר כתוב, בעבר הנהר ישבו אבותיכם,
שרמז בזה האריז,
שנשמע שאבות נמשכים מחוכמה עילאה,
למעלה מבינה נקראת נהר.
ושם בחוכמה אינו ניכר ביניהם לשמאל.
מה זה עבר מרדכי?
זה משהו כזה שמאוד, הוא עבר,
הוא עבר מעבר הנהר ויצא מעדן.
מה הוא עשה בעצם מרדכי?
בוא נסביר את זה.
כאן מביא משהו יותר פנימי.
שם בחוכמה אינו ניכר ביניהם לשמאל,
אכן משם נמשכים כל הנפלאות וניסים ישראל.
וזהו גיבור מרדכי שעבר מעבר הנהר ודבר בחוכמה.
על כן היה יכול לפעול רחמים גדולים על ישראל ונעשה איחוד גדול.
אז ימים האלה יש שם רמזים מאוד פנימיים,
בגלל זה עושים את ביטול הלענה עם כל הצירופים,
עושים את השבטים כמו שראינו,
נשיאי השבט.
וזה שאפשר להפוך את כל זה,
בגלל שאפשר להפוך את הכל,
אפשר גם ביכולת של זה להיגאל.
בניסן נגאלנו, ובניסן עתידים להיגאל.
ועם זאת,
ידוע גם כן,
כי עיקר המתקת הגבורות,
ולמשיך,
אורות החיות שהתגלו במלכות,
וימתקו הגבורות שמידת המלכות,
ויהיה עלייה למלכות,
הדמות אל רוחמה,
ובינה,
ועל זה מתגלים כל החסדים למטה,
ויתמתקו כל הגבורות לשורשם,
ככה מסביר דברים על פי הקבלה,
איך זה נעשה.
ואז מסביר את השמות הוויה, שזה אב סג, מה ובן.
אני לא נכנס לכל הסוגיה כאן,
מי שרוצה יראה את זה בצורה פנימית.
אבל זה מה שכתוב כאן,
שמחצי שקל שעושים בכל סדר,
זה מאיר הכל בצורה הנכונה.
עכשיו, אם ככה,
נקרא את החלק, מה שנאמר על השור, שימו לב.
אחד אמר,
אם תור בית ספר,
כן, יש כאן איזה משהו שמתחבר כאן.
אנחנו,
בגלל שתסתכלו,
תראו,
אני רוצה לעבור על מגן הפת הזמן.
אנחנו לא נסתכל על כל מה שאמרנו עכשיו,
יש כאן דברים פנימיים.
מי שירצה לראות התפוצצות השמות שמתגלות בכל חודש,
מה מתגלה בחודש ניסן,
יכול לראות את הסידור הפנימי הזה.
בואו נעבור לבני יששכר, בסדר?
מקור החמישי,
אנחנו בני יששכר שמסביר את מהות החודש.
יונתן בן שאול אמר לדוד,
אתה תמלוך על ישראל,
ואנוכי יהיה לך למשנה.
יונתן היה הנבון שביותר,
והוא אומר לדוד המלך,
אתה תהיה המלך על ישראל.
אומרים את זה,
ואנוכי יהיה לך למשנה,
ראשי תיבות אלול,
נכון?
ואנוכי, א', יהיה
לך למשנה,
האותיות האלה ואלול.
כך בעצם הרמזים שהאר"י מביא לכל חודש.
הנה הבאר לך את אשר ימלווי.
ידוע תרין משיחין הם המקווים לנו.
אנחנו רוצים,
יש לנו שתי משיחים שצריכים לבוא לקראת הגאולה.
איזה משיחים?
משיח בן דוד ומשיח בן יוסף,
ומשיח בן יוסף בן אפרים.
יפה.
נראה לומר,
להיות אותנו שני שבטים הם נגד ניסן ותשרי.
יש גאולה בניסן ויש גאולה בתשרי,
וזה בעצם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף.
ובסדר הדגלים,
כמו שכתבתי לך כמה פעמים,
יהודה כנגד ניסן.
אז משיח בן דוד מתי יתגלה?
באיזה חודש?
ניסן.
ואפרים יגיע באיזה חודש?
תשרי.
באותן שתי חודשים עם התחדשות,
בריאת העולם,
כי קיבלו קצת רבי אליעזר ורבי יהושע.
רבי אליעזר אומר שנברא העולם בתשרי,
רבי יהושע בניסן,
זה בעצם גם כנגד המשיח,
שמשיח בן יוסף,
משיח בן יוסף יהיה בחודש תשרי,
ומשיח בן דוד יהיה בחודש ניסן.
ואז ורמרן,
אריזל,
אלו ואלו דבקים חיים,
תשרי מחשבה וניסן במעשה.
כלומר,
מי יוציא את המחשבה הזאתי לגלות שם השם בעולם?
זה עם ישראל.
על כל פנים,
אלו השני חודשים מממה על התחדשות הבריאה,
על כן גם עיקר כוונת הבריאה,
אשר הוא בעת אשר ישמח השם במעשיו.
ישמח אותיות משיח.
היינו בזמן אשר יתגלה משיח במה בימינו,
והנה תרין משיחין,
הם גם כן מאותם,
השני שבטים הגבוהים,
בשני חודשים הנעל ניסן ותשרי.
איך זה מתגלה?
משיח בן אפרים, יתגלה תחילה.
זה כמו שעובד שדות,
משיח בן יוסף,
הרי מה זה משיח בן יוסף?
זה קצת החומרי.
הוא הולך,
וארץ ישראל קמה,
כבר לא שממה,
נבנים בתים,
חקלאות,
תעשייה,
משיח בן יוסף.
ניסן וחודש תשרי.
והנה הקלו כל הקיצים,
והנה הדבר תלוי בתשובה,
הקודם של תשובה,
חודש של אפרים,
השם משיח יתגלה קודם למשיח בן דוד.
מה זה חודש ניסן?
שימו לב, שימו לב מה קורה בחודש ניסן באופן כללי.
חודש ניסן מתחיל אותנו ימים של ימי ספירת עומר,
שבהם מתחילים להתעורר עולם שכולל גם יום הזיכרון,
יום השואה והגבורה,
ויום העצמאות, יום ירושלים.
זאת אומרת,
מתחיל ימי ספירת עומר שמתחילים לעורר מה?
את הצד הלאומי.
לא סתם יסוד זה לצד הלאומי, זה משיח בן דוד.
בעקבי השם יתברך קודם לתשרי חודש אלול,
אם מרצון ומסוגל לתשובה.
על כן,
יונתן בן שאול, שבו היה גם כיסוד משיח בן אפרים,
אמר לדוד, שממנו נמשך משיח בן דוד,
ואנוכי אהיה לך למשנה על שתי תיבות אלול.
כי סגולת חודש אלול, על ידי התשובה, למהר ולהכניס
התגלות משיח בן אפרים, להיות למשנה למשיח בן דוד.
שיגלה במהרה אמן, וסוד ארבע תיבות,
בגימטריה מרמז,
מעבר,
על גבי טומאה,
מרצון,
כאן נזכר לאלה,
אז אנחנו בעצם מבינים שכמו התהליך של חודש תשרי ואלול לפני,
אנחנו לקראת חודש ניסן בתהליך הגדול שמשיח בן דוד,
שיתגלה בחודש ניסן,
ככה מסביר את זה הבני שכר בעומקו
היפה הגדול והפנימי של החודש הזה.
מכאן אנחנו מבינים על חג הפסח, בואו נראה.
הבני שכר אומר,
כמה שמות יש לנו חג הפסח,
חג הפסח או חג המצות,
נכון?
חג החירות.
למה השמות האלה?
אז תראו איזה דבר נפלא.
מצינו הדרך לזה לגבי פסח.
אנחנו קוראים אותו חג הפסח,
והתורה הקדושה קוראה אותו חג המצות.
אין פסח בתורה.
מה יש בתורה?
חג המצות.
אנחנו,
כי פסח השם,
אבל לא כתוב קוראים לזה חג הפסח.
אנחנו, בהגדה, קוראים לזה חג הפסח.
אז למה,
והתורה,
איך קוראת,
בשלושת הרגלים,
חג המצות?
מסביר הרב בני שכר, למה?
זו פעולה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו,
ואנחנו בעצם אוהבים את האהבה אליו,
בואו תראה.
הביא הרב הקדוש בני שכר,
בשם הרב הקדוש רבי לוי יצחק,
של ברדיצ'ב,
שהוא מטעם,
ששם יתברך,
רוצה לשבח בניו.
כי כתיב,
ויפליט את הבצק, עוגות מצות, וגם צידה לא עשו להם.
זאת אומרת, למה יש להם מצות?
כי הם עזבו את הכל.
ורצו לאיפה?
לצאת למדבר, לקיים את רצון השם.
אז למה נמצא לך גם מצות?
השם שבחם בזה, שאתם, כן?
זכרתי לך חסד נעורייך,
נגד נביאיו,
כה אמר השם: זכרתי לך חסד נעורייך,
אהבת כלולותייך,
לכתך אחריי במדבר,
בארץ לא זרועה.
אז עשינו את הכל,
אפילו מה, לא הספיק בצקם להחמיץ,
והם רצו, רק מה?
רצו ישר לכבוד השם,
זכרתי לך חסד נעורייך,
אהבת כלולותייך,
לכתך אחריי במדבר,
במדבר בארץ לא זרועה.
היינו שלא אמרו איך ניקח צידה,
רק האמינו בשם,
ולקחו רק בצק ואפו מצות.
וכדי לזכור תמיד ביציאתכם,
התורה קוראת לו חג המצות,
חג המצות.
זאת אומרת, בתורה, איך זה יקרא?
חג המצות.
במעשה בזה שבח בניו, לעומת זה,
אנו קוראים את חג הפסח, חג הפסח, חג הפסח.
למה?
כי מספר בשבחו ובחסדיו,
המרובים עליהם,
להגיד שאנו אומרים על הקדוש ברוך הוא,
אתה פסחת על בתי בני ישראל,
אתה,
בעצם אנחנו מזכירים את הקדוש ברוך הוא,
והוא משבח מי?
אותנו.
כמו שעשה במצרים,
שפסח על בתי בני ישראל,
אין שם,
הרי,
דהשם יתברך,
תמיד חש את טובתנו.
ושבח עצמנו, מטובת שבח עצמו,
משבח אותנו,
ואנחנו מה עושים?
כי אנחנו צריכים
לחוש כבודו יותר מכבודנו עצמנו,
ואנחנו קוראים לזה חג הפסח.
זה הסוד
שבאגדה זה נקרא חג הפסח, ובתורה זה נקרא חג המצות.
בסדר?
הקדוש ברוך הוא נקרא חג המצות, שהוא מתפאר בנו,
ואנחנו בעצם קוראים לו חג הפסח,
כי אנחנו מתפארים בו,
הקדוש ברוך הוא,
שהוא פסח על בתי
בני ישראל.
נועם אלימלך,
הוא עושה את המהלך, רבי יצחק מבית שמש מסביר,
מה הסוד,
שאנחנו יכולים לראות את המדברות שלו של הרב קוק,
אומר נועם אלימלך ככה.
והיה עקב תשמעון.
נגדים, פרש פסוק, יפק ביום צדיק ורוב שלום.
כן, מה אומר רבי אלימלך מניז'נסק,
שהיה גם כן ההילולא שלו, נכון?
אם אני לא טועה מי שראה את זה,
זו הייתה הילולא של רבי אלימלך מניז'נסק.
שהייתה מה שנראה לי השבת.
איתא בגמרא, אמרה לבנה,
לפני הקדוש ברוך הוא,
אי אפשר שתי מלכים שישתמשו בכתר אחד.
ככה אמרה לבנה.
אמר הקדוש ברוך הוא,
תמעטי את עצמך,
אמרו צדיקים,
יקרו בשמך.
אז מה הוא עשה?
הוא המעיט את הלבנה.
שמואל הקטן, דוד הקטן, כנגד מה?
כנגד הלבנה שהיא קטנה,
וזה היה עקב תשמעון.
הוא רצה לומר שצריך
לשמוע את המשפטים בענווה ולא להתגדל לחיל.
והנה המשל,
עכשיו אמרנו שבניסן יש לנו בעיקר את העילנות,
נכון?
בואו נראה.
הנה המשל בשעת פריחת הפירות.
אז הוא דבר נאה מאוד ונחמד למראה, כמו שאמרו חז"ל,
היוצא בימי ניסן ויראה אילנות מלבלבים, מברך מה?
כן,
שלא חסר בעולמו כלום,
וברא בו בריות טובות,
ליהנות בבני אדם.
זאת אומרת, ברכה, איזה ברכה?
ברכת אילנות.
ואחר גמר הפרי הוא טוב למאכל,
נמצא דבר גשמי בשעת הפריחה,
עיקר התאווה הוא לעיניים.
וצריך לברך.
בשעת גמר,
הפרי העיקר תאווה למאכל.
שימו לב, מה יוצא מכאן?
יש לנו הלכה שאנחנו מברכים בברכת האילנות דווקא מתי?
דווקא כשאנחנו רואים פרחים, ולא כשרואים פירות.
למה?
כי כתוב מתי הייתה תאווה,
התאווה היא בגמר הפרי.
ותרא האישה,
בעץ הדעת רואים את זה,
כי טוב העץ למאכל.
מאכל זה כבר יש פירות.
ותאוהו לעיניים.
מה זה ותאוהו לעיניים?
יש דבר כזה שהפרי,
כשהוא בעצם מבשיל,
שימו לב,
בפירות,
בטבע,
הם משנות את הצבע שלהם,
למען שהחרקים,
האדם,
יאכל אותם.
עץ תפוח, אתה יכול לראות בהתחלה,
בצבע של העלים.
אבל לאט לאט ומה הוא עושה?
הוא משתנה.
עץ הלימון,
אתה רואה אותו בהתחלה ירוק,
לגמר בשלותו,
הוא משנה צבעו.
למה?
כי זה סוג שיווקי.
גם בטבע יש שיווק שמשנה את הצבע שלו,
בשביל שהחיות יבואו אליו.
אז בואו נראה.
פעם אחת היה לו שני תאוות,
והבינו שזה דבר קדוש מאוד,
ולכן,
ועד תיקח ותאכל.
מה ההסבר?
ואברהם זקן בא בימים.
פירושו,
שלא חיסר מימיו כלום,
שבכל יום ויום ישלים עבודת הבורא ברוך הוא,
כמו הנאוי מלך.
וזהו יפרח בימיו צדיק.
רצה לומר, הצדיק שכל ימיו שלמים,
בעבודתו התברך, והם כמשל,
פריחת הפירות.
למה?
שפורח בקדשתו ובמעשיו נעים ונחמדים כל ימיו.
ואיך אומרים, אשרי האיש,
אשר לא הלך,
תודה ראשית,
תודה ראשית,
תודה ראשית,
תודה ראשית,
והיה כעץ שתול על פלגי מים,
אשר פריו ייתן בעיתו,
ועלהו לא ייבול,
וכל אשר יעשה יצליח,
אנחנו מבינים כך שבעצם הצדיק הוא נמשל למה?
לעץ פרי שהולך ונותן פירות.
ורוב שלום עד בלי ירח,
הצדיק הזה הוא מרבה שלום בעולם,
אף שאינו בקטנות דהיינו מדרגת ירח וקל להבין,
בעצם אנחנו מבינים ש...
בקעת העניינות היא גם מייצגת את הצדיקים,
שהם כמו העץ הפרי,
שנותן את פירותיו בעין יפה בצורה,
וגם הבנייה של הצדיקים,
גם התהליך שלהם,
של הבנייה של הצדיקים,
זה דבר שלוקח זמן.
וזה הטבה לעיניים, הפרחים וכן הלאה.
נסיים במקור של הרב קוק,
איך לא, מדבר שור, קטע קטן, בזה נסיים את השיעור.
אומר הרב קוק בעצם,
זה סיכום מכל מה שאמרנו עד כה,
על חודש,
על עומקו של חודש ניסן.
אומר הרב קוק במאמר הראשון במדבר שור,
חודש ניסן,
הנה חודש ניסן,
נתעלה מכל חודשי השנה,
להיותו ראוי לניסים היוצאים מדרך הטבע.
למה אני קורא לזה ניסן?
למה?
כי אפשר לראות בחודש הזה מה?
ניסים!
ולפי דברנו,
הוא ממצה את כוח ההתאחדות הכללי שתלוי בו.
זאת אומרת,
זאת אומרת, זה מיוחס לבריאה כמו כליה,
וכל חודשי השנה אינם במדרגה זו.
כל חודשי השנה יש בהם איזה משהו מסוים,
והחודש ניסן הוא כולל את כל השנה כולה.
מעל הטבע, ממש, בדרך הטבע, מעל הטבע.
ולעתיד לבוא יתאחדו הלבנה והחמה,
כמו שכתוב שראינו שממעיט הלבנה,
אבל הלבנה והחמה הם יתאחדו,
ויהיו כמו כן חודשי השנה כולם מאירים על ישראל,
ויראו מהנהגה הניסית.
לפי זה לעתיד לבוא עוד אין לניסן יחס עם כל החודשים,
עת עתה,
שיהיה ראוי להימנות עמהם על פי האמת במובן ההיסטורי,
כי ראשון ראוי להיקרא ביותר, שהוא מיוחד אליו הסמוך למעלה.
וכיוון שהנהגת ניסן מתעלה על כל הנהגה,
אין לייחס אותו לשאר חודשים,
כי אם בשם,
ראש לכולם.
מתנשא על כולם ולא ראשון להם.
בעתיד לבוא, אז יתאחדו כל החלקים,
ויהיו החודשים שבצד הלבנה, קשורים לחמה, בצד החמה.
ויהיה אור רב בהשתלבות נשגבה לעצמיותם.
זאת אומרת, בעצם חודש ניסן בעצם מה הוא עושה?
הוא מעל כל החודשים.
למה הוא כמו בעצם שמתחבר לשמש מול הירח?
אבל בסוף,
עתיד הלבנה והחמה,
שהם יהיו שני מלכים,
ואז זה יתחבר.
אבל בינתיים עכשיו רק ניסן הוא חודש של המלכים.
אז גם כן תהיה לניסן מעלה,
מפני שממנו התחילה הסיבה הכוללת,
המאחדת את הכל,
לבוא לקהל שלום הגדול הזה.
על כן אמר, ראשון הוא לכם לחודשי השנה.
שגם שייר חודשים שיהיו אז סמוכים למעלתו.
ה' יתברך,
הכין מראש הכוח שיהיה ראוי להתאחד,
הכל נמסל לבני אדם עד שנעשו ישראל לגוי קדוש.
על כן, הטעם אשר לכם,
החודש הזה,
חודש ניסן,
מסור לנו לראש חודשים,
ומניסן נגאלנו,
ובניסן עתידים ליגאל שנזכה.
לכל הצפונות הפנימיים,
כמו שרואים כאן,
לחודש הזה,
חודש ניסן,
חודש הגאולה,
כל הנשמות,
המנהיג לארץ תמיד עליה ברחמים,
הכל חדש לחיים גמורים,
שנזכה להוציא לפועל בחודש הזה,
וכמו שנאמר,
על כל הצפונות האלה,
לראות את הגאולה השלמה,
וימרה בימינו,
אמן.
