תודה טוב תודה רבה
שלום לכולם שלום ללומדים כאן במכון ושלום
ללומדים בבית אנחנו נמצאים בלימוד משותף נוסף
מתורת מורנו ורבנו הרב אלישע וישליצקי זכר צדיק לברכה
אנחנו צועדים בעזרת השם לקראת פרשת פקודי,
שהיא השנה גם פרשת החודש.
אנחנו בעצם נקדיש את הלימוד שלנו עכשיו גם להכנה לחג הפסח,
כי למעשה המכון יוצא לבין הזמנים עד כמה שזכור לי,
נכון?
אז אנחנו בזמן קצר ננסה לגעת בשתי נקודות חשובות,
גם בפרשת פקודי וגם בפרשת החודש והכנה לחודש ניסן.
בימים האלה אני מרגיש ככה שיש בירור מאוד מאוד גדול במדינת ישראל,
סביב כל הסערות שמתחוללות
על ענייני השליטה, נקרא לזה מי שולט במה שולט,
והסוגיה שאנחנו נפתח בה היא קשורה מאוד לעניין
הזה.
בפרשת פקודי,
בחוברת כדבר אלישע,
שאנחנו לומדים ממנה לא מעט פעמים,
מובא
לימוד שהרב היה חוזר עליו כשהוא היה מלמד את פרשת
פקודי מכיוון שהמדרש שאנחנו נלמד אותו עכשיו הוא
מופיע בפרשת פקודי ממש לקראת סוף החומש מדרש שמות רבה
מדרש נ"ב פרק נ"ב ג'
נ"ב ג'
באיזה הקשר הרב מביא אותו,
הוא מביא אותו בצורה מאוד מאוד מיוחדת,
מאוד מעניינת,
ודרך זה אנחנו ככה נצלול גם לסוגיה נוספת שקשורה לחג הפסח.
אז ב...
פרשת פקודי בפרק ל"ח, שמות,
פסוקים כ"ד כ"ה,
אומרת התורה הקדושה ככה: כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקודש,
ויהי זהב התנופה תשע ועשרים כיכר ושבע מאות ושלושים שקל בשקל הקודש,
וכסף פקודי העדה מאת כיכר ואלף ושבע
מאות וחמישה ושבעים שקל בשקל הקודש.
בסדר?
זה פסוקים שמדברים על,
נקרא לזה סיכום,
כל מה שנתנו למשכן.
והרב מתמקד פה דווקא בשתי מילים.
שתי מילים
שהוא ינסה לברר מה המשמעות שלהם.
שתי המילים הן מלאכת הקודש.
כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקודש.
אז שתי המילים האלה, מלאכת הקודש.
מה זה מלאכת הקודש?
ומה גורם למלאכה שהיא קדושה?
מה גורם למלאכה של המשכן שהיא תהיה מלאכה קדושה?
אז מה ההסבר הפשוט?
מלאכה קדושה,
בגלל שהמשכן שורה בו שכינה,
אז המלאכה הופכת להיות מלאכה קדושה.
כלומר, מה שאנחנו מקדישים למשכן הופך להיות קדוש.
מה?
ארון הברית היה שם, נכון?
זאת אומרת, מה עם קודש הקודשים?
הקודש,
אולי...
אם הערת כבר שארון הברית היה שם,
אז אני אעיר הערה שכבר הזכרנו אותה פעם אחת,
והיא קשורה לדברים שהרב צבי יהודה,
קוק זכר צדיק לברכה,
היה חוזר אליהם הרבה פעמים בכל הפרשיות האלה.
הוא הסביר שהמשכן בנוי בצורה כזו,
שבליבו של המשכן בקודש הקודשים מונחת התורה,
ובחלק החיצוני יש את עבודת הקורבנות.
הוא הסביר שהלימוד שאנחנו מפיקים מהמבנה הזה הוא שראשית לכל,
הקדוש ברוך הוא פונה אלינו.
היכולת שלנו לפנות אליו בחזרה בתפילה
היא רק בזכות זה שהוא פנה אלינו קודם.
אין לאדם יכולת לפנות אל האינסוף,
אלא הקדוש ברוך הוא,
אם הוא לא פנה אליו והסביר לו איך פונים.
כלומר, בלב המשכן יש תורה.
התורה היא פנייה של הקדוש ברוך הוא אלינו.
הוא אומר לנו מה רצונו.
והפנייה שלנו אליו היא רק בעקבות הפנייה שלו אלינו.
אין לנו יכולת לפנות אליו אם הוא לא פונה אלינו.
איך נדע לפנות לאינסוף?
איך נדע לפנות אל הקדוש, אל האינסופי, אל המוחלט?
כל האפשרות לפנות היא רק בגלל שהוא הנחה אותנו איך.
ואפשר להגיד שזה הנושא שעומד במוקד ספר הכוזרי.
שהיה כמובן ספר היסוד
בישיבת מרכז הרב,
הרב קוק אמר ללמוד אותו,
הרב צבי יהודה חזר ולימד אותו הרבה מאוד פעמים.
מה הציר המארגן של ספר הכוזרי?
איך נפתח הספר ומה הנקודה שהוא מסתובב סביבו כל הזמן?
החלום של מלך כוזר נפתח.
בכך שהמלאך נגלה אליו ואומר לו,
כוונתך רצויה,
אך מעשך אינו רצוי.
כלומר,
זה שאתה רוצה לפנות אל האינסוף,
זה דבר נפלא.
כוונתך רצויה.
אבל אם אתה פונה אל האינסוף בלי
שיש לך הנחיה כיצד לפנות אל האינסוף,
אז אתה עלול לשגות בפנייה שלך.
כוונתך רצויה, אך מעשך אינו רצוי.
זאת אומרת,
התפילה
שהיא הפנייה שלנו אליו יתברך,
ללא פנייתו אלינו קודם,
עם הנחיה מדויקת איך לפנות,
מה להביא,
כמה להביא,
איך להביא,
הפנייה הזו יכולה להיות גם עבודה זרה באותה מידה.
ללא הנחיה והכוונה, אנחנו כסומא בארובה.
לא יכולים לדעת בכלל מה מצופה מאיתנו.
כלומר,
איך רבי יהודה הלוי בעצמו אומר בספר הכוזרי,
שורש האמונה הוא שורש הכפירה.
שורש האמונה הוא שורש הכפירה.
למה הוא מתכוון?
אותו דבר שמניע אותך
להיות עובד השם,
הוא מה שמניע אותך לעבוד עבודה זרה.
מה הכוונה?
הוא נותן שם דוגמה.
שמש.
אם אתה מייחס לשמש כוח
שנובע מהקדוש ברוך הוא,
זו אמונה.
אם אתה מייחס לשמש כוח עצמאי,
זו כפירה.
שורש האמונה הוא שורש הכפירה.
כלומר, ההבדל בין אמונה לבין כפירה הוא דק מאוד.
אם האדם מייחס לדבר כוח עצמאי, זה כפירה.
אם האדם מייחס לזה כוח פועל על ידי מי שפועל בו,
זו אמונה.
למה זה קשור לאותה סוגיה שדיברנו עליה לפני כן?
הפנייה אל הקדוש ברוך הוא היא דבר גדול.
אבל אם האדם עושה את זה בצורה סובייקטיבית לגמרי,
בלי שיש לו הכוונה איך לעשות את זה,
אז הוא בעצם מייחס
לדברים שקיימים בתוך המציאות
משהו שאין בו.
יותר נכון,
בוא נדייק בעוד דבר שמופיע בספר הכוזרי,
אחד המשלים הכי מפורסמים בספר.
משל בית המרקחת.
יש שם משל לכסיל שנכנס לבית מרקחת והתחיל לחלק תרופות,
כי הוא ראה שמחלקים תרופות,
וזה עוזר לחלק מהאנשים.
מה זה גרם?
חלק מהאנשים מתו בגלל התרופות,
חלק מהאנשים התרפאו.
והיה שם בלאגן גדול,
ואז אומר רבי יהודה הלוי,
מה שחשוב בתרופות זה לא התרופות בעצמן,
אלא מי מחלק אותן,
ושהוא יודע לחלק אותן בדיוק לפי הצורך למי שצריך.
כלומר, הנושא הזה הוא ציר מארגן בספר הכוזרי.
כל הרעיון של הפנייה שלנו אל הקדוש
ברוך הוא נובעת רק מפנייתו אלינו.
ועל זה כבר אמר שלמה המלך במשלי,
מסיר אוזנו משמוע תורה,
גם תפילתו תועבה.
כלומר,
מי שלא מוכן לשמוע תורה,
כלומר,
מי שלא מוכן לשמוע את הפנייה של אלוהים אלינו,
התפילה שלו היא תועבה.
למה היא תועבה?
כי הוא תועה בה.
הוא יכול להיות
הולך לכיוונים הפוכים מרצון הבורא.
כמו שחז"ל אומרים,
שאפילו הגנב במחתרת אומר לקדוש ברוך הוא שיעזור לו בגנבתו.
כלומר,
אדם יכול להתפלל שהוא יצליח בגנבה,
אבל זה בדיוק דוגמה לאדם שמסיר אוזנו משמוע התורה,
שהתפילה שלו היא תועבה,
כי הוא מבקש בקשות שהן הפוכות מהרצון האלוהי.
בדיוק, כן, איך לפנות אליו?
איך לפנות אליו?
כן, תחשוב שאתה רוצה בעצם לפנות למישהו
שהוא לא בסדר גודל של עולמך.
אז אתה יכול להביא לו דברים שהם הפך רצונו.
בדיוק, אתה חייב לקבל הכוונה איך לעשות את זה.
אתה חייב שהוא יגיד לך איך לכתוב את כתובת המייל,
למרות שזה משל לא מדויק בוודאי,
אבל אם לא ייתנו לך את הכתובת,
את הדרך הנכונה,
אין לנו שום יכולת לפנות.
זאת אומרת,
המבנה של המשכן הוא לא סתם מבנה,
הוא מבנה שיש בו מסר מאוד עמוק.
בלב המשכן יש את הרצון של הבורא.
ומבחוץ יש את עבודת הקורבנות, שזה כמו התפילה.
אנחנו פונים אל הקדוש ברוך הוא רק
על ידי זה שהוא פנה אלינו קודם.
ובלי פנייה שלו קודם...
לנקודה הזו אנחנו נחזור עליה בעזרת השם כשניגע גם בעניין של פסח.
אבל זה יסוד מאוד מאוד עמוק.
כי בעצם אפשר להגיד שכל הקלקולים שקיימים בעולם,
מה זה עגל?
מה זה חטא העגל?
ככה מסביר רבי יהודה לוי גם בספר הכוזרי.
חטא העגל זה רצון לפנות אל הבורא,
לא כמו שהוא אמר לנו.
כלומר,
רבי יהודה לוי שואל שם,
מה ההבדל בין כרובים עשויים זהב שנמצאים
בקודש הקודשים לבין עגל עשוי זהב?
מה ההבדל?
הבדל אחד.
על זה ציווה?
על זה לא ציווה.
זה ההבדל.
ותו לא.
אין הבדל.
אחר.
מה
זאת אומרת?
נכון.
יש לך הכוונה.
כן, אבל אני חושב
שזו תנועה שהיא לא פוסקת.
כל החיים, זו תנועה שלא פוסקת כל החיים.
למה?
מכיוון שבעצם תמיד האדם נמצא בסוג של רצון
ושסוע בחיים בין הרצון שלו לבין הרצון שלנו.
אני חש לאורך כל הימים האלה
שהבעיה הזאת נקרא לה,
הבעיה האנושית של הרצון העליון לבין הרצון התחתון,
זו הבעיה הגדולה מאוד של האנושות באופן כללי.
מה הכוונה?
בעצם האדם
מורכב מהרבה מאוד רצונות,
ואפשר להגיד מהרבה מאוד דחפים.
איך הוא ידע אם מה שמניע אותו זה אגו,
או מה שמניע אותו זה רצון נקי?
איך הוא ידע?
על כרחך אתה חייב שיהיה לך איזה גורם מכוון שיכוון אותך.
וברגע שאתה לא מצליח להפריד בין האני לבין המערכת שאתה מחויב אליה,
אז אתה מעורבב לגמרי עם המערכת.
אני לא רומז, אני אומר.
זאת אומרת שברגע שבן אדם חושב שהוא זה המערכת,
אז הוא לא יכול להפריד בעצם בין האני שלו,
לבין המקום שהוא משרת אחרים,
הופך להיות בעצם המקום שהוא משרת את עצמו.
זה מאוד קשה לו להפריד.
כלומר, היכולת של בן אדם להבין שהוא משרת ערך,
ולא משרת את עצמו,
זה רק היכולת שלו להפריד בין האני לבין הערך שהוא משרת.
אבל אם הוא והערך זה אותו דבר,
אז בעצם אין לו יכולת,
אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים בעומק.
פגשתי היום
חבר כנסת,
נמצא בתוך המערכת.
והוא אמר,
שאלתי אותו על כל מה שקורה,
הוא הסביר לי על הדברים החמורים שמתרחשים,
הוא אמר,
זה דבר מאוד חמור,
העניין הזה שפקיד בעצם לא מבין,
שהוא בעצם כפוף למערכת,
שהוא מחויב אליה.
אז הוא אמר שזו בעיה מובנית של סוג מסוים של אנשים,
שבעצם משוכנעים שהם זה המערכת.
קשה להם להבין שיש משהו מעליהם,
הם המערכת.
כלומר,
הם לא מוכנים לקבל באמת שיש מישהו שנמצא מעליהם,
ולכן הם משוכנעים לגמרי שהם זו האמת.
האמת זה הם.
זה חוסר הבנה בסיסי,
אבל צריך להבין שכל בן אדם,
במידה מסוימת,
עלול ליפול לתוך המקום הזה.
כי הוא כל כך חושב...
יצא לפני כמה זמן ספר
של כלכלה התנהגותית.
יש תחום שלם במחקר פסיכולוגי שנקרא כלכלה התנהגותית.
זה פרופסור די מוכר, פרופסור יהודי מוכר,
שכתב על הנושא הזה של הטיות,
בסדר?
פרופסור דניאל כהנמן קיבל על זה פרס נובל.
כן,
פרס נובל,
לחשוב מהר,
לחשוב לאט,
הספר המפורסם שלו.
האמת על אי-כנות
דן אריאלי,
שבסוף גם הוא נפל בעניינים שקשורים לעניין.
אז הספר הזה עוסק בכך שלפעמים אנשים,
דווקא בגלל שהם מאוד מאוד מסורים ומאוד טובים,
יש להם הטיה מובנית
שהם משקרים בלי יודעין.
כי הם משוכנעים שבגלל שהם חלק מהמערכת,
אז מותר להם לקחת קצת מפה וקצת כסף מפה וקצת לשקר פה.
זאת אומרת, כשאתה משוכנע שהמערכת זה אתה,
מאוד קשה לך,
מאוד קשה לך לקבל סוג של הישרה, שמישהו יישר אותך.
כלומר,
המערכת הזאת שאנחנו מדברים עליה,
שהאדם צריך כל הזמן להתכוונן כלפי אמת שלא מתחילה ממנו,
זה עבודת חיים.
כל החיים האדם עובד את העבודה הזאת.
האם מה שאני עושה עכשיו הוא עשייה לשמה או לא לשמה?
מה זה לשמה?
לשמה זה אומר שאני מחויב לערך שלא מתחיל ממני.
זה עבודה, זה עבודה קשה מאוד.
אבל מה שאני ניסיתי לומר זה ש...
מערכת שהיא נקרא לה,
אפשר להגיד שזה הקושי של מערכת חילונית במהותה,
שמערכת חילונית שלא מחויבת לערך עליון.
אפשר להגיד שיש שני סוגים של ערכים עליונים.
ערך עליון אחד,
זה רק אין יראת אלוהים במקום הזה,
יראת אלוהים.
זאת אומרת,
ו
אבל יש גם סוג נוסף, יש יראת הציבור,
שאתה מחויב לבוחרים שלך.
וזה גם סוג של יראה,
זה אומר שברגע שכבר לא רוצים אותי,
זה גם סוג של מחסום.
אבל אם אתה לא מחויב לא לאלוהים ולא למה שנקרא דמוקרטיה,
לריבון שבוחר בך,
אז אין לך בעצם מישהו מעליך.
סכנה מאוד גדולה.
זאת אומרת,
תשימו לב שהתורה נותנת בעצם את שני החסמים האלה.
כל מינוי ציבורי צריך להיות על ידי רצון הציבור.
בפרשה הקודמת
קראנו שכשבצלאל נבחר,
אז אומרים לקדוש ברוך הוא שהגמרא במסכת ברכות
בדף נ"א אומרת שייתנו לציבור לקבל את בצלאל.
אומר,
מה,
משה רבנו אומר,
מה,
אם לפניך,
אם אתה רוצה בזה,
אז מה,
צריך לשאול את האב?
אומר, אף על פי כן, תשאל אותם.
כלומר, הציבור זה פקטור.
הציבור הוא פקטור והקדוש ברוך הוא פקטור,
אז לפחות אחד מהפקטורים אתה צריך שיהיה לך,
אם אין לך את שניהם.
זה מסוכן מאוד.
טוב,
אבל מה שנקרא סטינו מהנקודה, הנקודה היא,
דיברנו על מלאכת הקודש.
מלאכת הקודש,
יש מלאכה ויש קודש.
אז הרב שואל כאן בשיחה, איך מלאכה נהיית קדושה?
קדושה, מה פירוש המושג מלאכת הקודש?
ברובד הפשט,
המשכן קדוש,
כי יש בו השריית שכינה,
ממילא מלאכת בנייתו היא מלאכת קודש,
כיוון שהיא מחוברת לקודש.
אבל,
הוא אומר,
מלבד פשט הפסוק,
ייתכן והפסוק פותח לנו פתח לברר את
היחס בין מלאכת הקודש לבין הכסף והזהב.
להתבונן במושג מלאכת הקודש סביב המילים כל הזהב העשוי למלאכה,
וכסף פיקודי העדה.
זאת אומרת,
אפשר להגיד שאחד מיסודות,
כל הזמן אנחנו חוזרים,
מיסודות משנת הרב אלישע,
מיסודות משנת הרב זה מושג הכלים.
כלים.
האדם ככלי, אבל המציאות ככלי להשראת שכינה.
מה זה אומר?
זה אומר שהאדם עלול מאוד בקלות לבלבל בין כלי לבין תוכן.
וההבדלה הזאת בין כלי לבין תוכן,
זו גם עבודת חיים.
ממש כמו שהאדם צריך להבדיל בין האני, שהוא כלי,
לבין התוכן שהוא לא מתחיל מהאדם,
כך האדם צריך להבדיל בין התוכן לכלי.
אז כאן הרב בעצם רוצה להגיד, מלאכת הקודש
זה עבודה של הבדלה בין כלי לבין תוכן,
בין מלאכה,
שזה הכסף והזהב וכולי,
לבין הקודש.
לשם כך הוא מביא את המדרש, מדרש רבה,
שזה היה מדרש שהוא חוזר עליו המון המון פעמים,
הזדמנויות שונות,
וזה מדרש מאוד יסודי,
מאוד תמציתי,
שיכול להסביר לנו הרבה מאוד מהרעיונות שאנחנו מדברים עליהם פה גם,
מתורתו.
אז המדרש נוגע בפסוק במשלי,
שאנחנו מזכירים אותו כל ערב שבת.
אשת חיל, ותשחק ליום אחרון.
על הפסוק הזה,
ותשחק ליום אחרון,
מביא המדרש כל מיני סיפורים
על גדולי ישראל והיחס שלהם ליום אחרון.
הכוונה, ליום
אחרון בחייהם.
כלומר,
איך הם מתמודדים עם היום האחרון,
וכל מיני דברים שעלולים לפגוע להם ביום האחרון שלהם.
כלומר, בשכר של היום האחרון.
אז אחד מהסיפורים שמובא פה זה הסיפור הבא.
מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בר יוחאי,
יכול להיות שאתם מכירים את זה,
לא משנה,
זה מדרש מאוד יפה.
מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בר יוחאי שיצא לחוץ לארץ.
הוא בא משם עשיר.
והיו התלמידים רואים אותו ומקנאים בו,
ומבקשים אף הם לצאת לחוץ לארץ.
אני ממשיך את המדרש עד הסוף,
ואחר כך נראה את ההתבוננות של הרב בסיפור.
וידע רבי שמעון,
והוציאן לבקעה אחת שעל פני מירון,
והתפלל ואמר, בקעה בקעה, מלאי עצמך דינרי זהב.
התחיל המושך את דינרי זהב לפניה.
העובר ושב, מתמלא.
אמר להם, אם זהב אתם מבקשים, הרי זהב,
תלו לכם.
אלא שהיו יודעים כל מי שהוא נוטל עכשיו,
חלקו של עולם הבא הוא נוטל.
שאין מתן שכרן, שכר התורה, אלא לעולם הבא.
הווי ותשחק ליום אחרון.
זה המדרש.
מה זה המדרש הזה?
מדרש מעניין מאוד,
נכון?
מה
המדרש רוצה להגיד?
קודם כל, ברמה פשוטה ביותר, מה הרעיון של המדרש?
המדרש אומר קודם כל דבר פשוט,
יש עולם הבא ויש עולם הזה.
ברגע שאתה לוקח מהדינרים בעולם הזה,
כלומר,
המדרש מציג דיכוטומיה בין העולם הזה לעולם הבא.
אתה רוצה עולם הבא,
זה מתנגש עם העולם הזה.
אין מה לעשות.
אתה רוצה דינרים, אין עולם הבא.
אתה רוצה עולם הבא, אין דינרים.
זו קריאה אפשרית אחת של המדרש.
הקריאה זו יכולה מאוד להתאים
לסיפור הידוע בגמרא במסכת שבת דף ל"ג על רשבי ובנו,
רבי אלעזר,
שיוצאים מהמערה לאחר 12 שנים,
רואים, חורשים, זורעים, אנשים יוצאים,
אנשים עוסקים בענייני העולם הזה,
ומה רשבי ובנו עושים?
כל מקום שנותנים עיניהם,
נשרף.
כלומר, הם אומרים,
מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה,
איך אפשר?
מיד נשרף.
ואז יוצאת בת קול ואומרת,
להחריב עולמי יצאתם.
בשביל מה יצאתם?
להחריב את העולם?
תחזרו למערה.
12 חודש,
משפט מאוד מאוד קשה שהגמרא אומרת,
משפט רשעים בגיהנום,
12 חודש.
על גדולי הצדיקים.
כלומר, יש פה איזה סוג של ביקורת מאוד מאוד קשה.
ואחרי שהם יוצאים,
אחרי 12 חודש,
כל מקום שרבי אלעזר היה שורף,
רשבי היה מרפא, ככה הגמרא אומרת.
בכל אופן, מה אנחנו רואים פה?
שיש איזו נקודת מבט
מצד האמת המוחלטת,
שלא מוכנה לקבל פשרות.
ואם האדם מניח
את ענייני העולם הזה,
ועוסק בעניינים זמניים, שקריים,
אין לזה מקום.
לא בבית ספרנו.
זו אפשרות אחת לקרוא את הסיפור.
הרב,
כדרכו,
בקריאה מאוד מאוד מעניינת במדרשים,
שואל כמה שאלות מקדימות על המדרש,
שאלות
שהן באמת שאלות מאוד מתבקשות.
מדובר פה בגדול התנאים.
רבי שמעון בר יוחאי, תלמידו של רבי עקיבא,
מי שדיבר בשבחה של ארץ ישראל, מי שאמר שלושה...
שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא
לישראל אלא באסורין.
מים, תורה וארץ ישראל ועולם הבא.
כך הגמרא בברכות אומרת.
אותו רשבי, יש לו תלמיד, יוצא לחוץ לארץ.
א',
בא עשיר,
החברים שלו מקנים בו גם קנאה,
גם יציאה מארץ ישראל,
גם הליכה אחרי דינרים.
מה הולך שם?
מה זה?
אז כמה שאלות מקדימות שהרב שואל.
ראשית,
מה הפירוש שתלמיד של רשבי יצא לחוץ לארץ?
הרי ברור מה רשבי חושב על ארץ ישראל ועל הקשר שלנו אליה.
כמו שמופיע רשבי ואומר,
שלוש מתנות טובות, זה מה שהקראנו לפני כן.
כן, גמרא בברכות דף י'.
איך ייתכן שתלמיד של רשבי יצא לחוץ לארץ?
שנית,
מסופר במדרש שתלמידו של רשבי נהיה עשיר,
ושאר התלמידים התחילו לקנא באותו תלמיד.
זה מעלה לנו שאלה נוספת.
מה יחסו של בית המדרש של רשבי לכ
מדוע הפרט הזה תופס מקום עד כדי כך שתלמידי רשב"י מקנים?
דבר שלישי, מה פירוש והתלמידים רואים אותו?
ממתי האדם מסתכל על השני ומודד את הישגיו ואת כישרונותיו?
יש כאן הרבה בעיות מידותיות לכאורה בהתנהלות.
מה זה מעניין אותו?
מה פירוש מקנים?
מה מקומה של קנאה בבית המדרש?
למה לאדם שלומד בבית המדרש מפריע שלמישהו אחר יש משהו טוב?
איך אפשר להבין את זה?
קיצור, בסוף יש מעין הידרדרות,
מה שהתחיל מתלמיד אחד,
הפך לתלמידים רבים,
ומבקשים אף הם לצאת לחוצה לארץ.
וקיצור,
התפרקות טוטאלית של כל החינוך,
הכל,
אתם יודעים,
אתם,
כמו שאתם משקיעים,
עמלים בחינוך הרבה הרבה זמן,
פתאום מישהו בא,
איזה אחד עם פרארי,
וואו,
כולם רצים החוצה.
אז הרב מעמיק כאן להסביר את המשמעות של המדרש.
והוא מסביר,
כמו בהרבה מאוד פעמים,
בהרבה מאוד מקרים,
אנחנו יכולים להתייחס למושג עולם הבא כעולם של
אחרי העולם הזה.
בסדר?
יש את העולם הזה ויש את העולם הבא, עולם האמת.
אחרי 120, כל אחד יגיע לעולם האמת.
זה עולם שלא נמצא פה.
אבל אנחנו יודעים שיש במציאות גם מה שנקרא
חלונות שדרכם אנחנו טועמים קצת מהעולם הבא,
נכון?
מה נקרא מעין עולם הבא?
שבת, נכון?
שבת קודש, מעין עולם הבא.
מה זה אומר שזה מעין עולם הבא?
מה זה, מה המשמעות של העולם הבא?
בוא נשאל ככה, מה היחס בין העולם הזה לעולם הבא?
מה העולם הזה?
למה הוא נקרא עולם הזה?
מה זה, מה זה?
יפה,
אז העולם הזה,
זה העולם שאנחנו יכולים להצביע עליו ולהגיד זה.
כלומר,
זה, הוא קונקרטי,
הוא מדיד.
כל הדברים המדידים בעולם, זה ענייני העולם הזה.
זה דברים שאתה יכול לעסוק, מה?
הוא סופי,
זאת אומרת,
אתה יכול לזום של מיליונים,
עדיין יש לך חומר,
כן?
אתה יכול לראות את זה בעין ואתה
יכול גם להרגיש שאתה מאבד את זה
בצורה מוחשית,
בסדר?
כל הדברים האלה הם קשורים לעולם הזה.
כלומר, העולם הזה זה העולם הממשי, הממשי החומרי.
עכשיו, יש הרבה רמות של חומר,
יש הרבה רמות של חומר, יש חומר ממש
חומר מדיד ויש חומר,
אתה יודע,
לפעמים זה גם כבוד,
זה גם סוג של חומר,
סוג של חומריות.
אז העולם הבא בעצם הוא,
לפי ההסבר הזה,
אם אנחנו צריכים להנגיד את העולם הזה לעולם הבא,
אז מה זה?
זה הדברים הבלתי מדידים.
הבלתי חומריים,
הלא סופיים,
הדברים האינסופיים אפשר לקרוא להם.
מיסטיים,
נכון,
מיסטי,
אבל זה לפעמים סוג של מבקש ממך איזה משהו היסטורי קצת.
אני אומר משהו יותר פשוט, זאת אומרת,
העולם של הערכים שלך,
עולם הערך, הוא עולם בלתי מדיד.
כלומר,
אם יש משהו שחשוב לך מאוד,
אני תמיד עושה מבחן,
יש לי מבחן קבוע שאני עושה לבני נוער.
אני אומר לבני נוער,
נותנים לכם עכשיו במקום מיליארד דולר
ומבקשים מכם לקחת סכין.
לקחת ספר תורה ולחתוך אותו,
את הקלף של הספר תורה,
ככה לחתוך אותו.
האם אתם מוכנים בשביל מיליארד דולר לעשות את הדבר הזה?
99% של בני הנוער לא מוכנים לעשות את זה.
המתוחכמים שבהם אומרים,
מה,
נעשה את זה ואז נקנה הרבה ספרי תורה,
נחפר על הדבר הזה.
אבל הרבה אנשים מבינים באופן אינטואיטיבי,
וזה דבר מאוד מאוד ייחודי,
אני חושב,
לאדם מאמין ודתי,
שיש ערכים שאתה לא תהיה מוכן למכור בשבילם שום דבר מדיד,
שום דבר,
גם כמויות עצומות של דבר מדיד,
וזה דבר מדהים.
כי בעצם יש לנו חסמים,
כי אנשים מאמינים,
שבשבילנו אנחנו לא נעבור אותם,
גם אם נקבל המון,
המון,
המון,
המון רווח.
זה דבר מדהים,
כאילו אפילו דברים פשוטים כמו להדליק אור בשבת.
כלומר, אם זה מותר מבחינת ההלכה, אנחנו נדליק.
אם זה לא מותר,
גם אם נקבל המון כסף בשביל זה,
לא נעשה את זה,
זה דבר מדהים.
כשחושבים על זה, זה דבר מדהים.
כלומר,
העולם הבא,
המשמעות שלו,
זה שיש לך משהו בחיים ששום ערך
לא יישווה בו.
טוב לי תורת פיך, מאלפי זהב וכסף.
כל חפציך לא ישוו בה.
עכשיו, זה היחס בין עולם הזה לעולם הבא.
עולם הבא בעצם זה העולם של הערכים שהם בלתי מדידים,
שאתה לא יכול,
אדם יגיד
בשביל המשפחה שלי,
אני אעשה דברים שהם לא מדידים בערך חומרי.
כלומר,
אני מוכן להשקיע בשביל המשפחה,
או אני מוכן למסור בשביל המשפחה,
או בואו נדבר על מה שנקרא דוגרי במציאות שלנו עכשיו.
כמה אנשים.
אני שומע בכל יום, ממש עניינים שבכל יום,
אנשים שנקראים עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם לשירות מילואים,
ועוד פעם ועוד פעם משלמים מחירים משפחתיים,
מחירים של פרנסה,
אנשים מאבדים כמעט את הכל,
ומבחינתם זה קודש,
למה?
כי מבחינתם זה העולם הבא,
זה הערך, כן?
להגן על המדינה,
להגן על העם שלי,
זה שום דבר לא יעמוד בפני הדבר הזה.
זה העולם הבא.
וברגע ש...
עכשיו, לאור ההסבר הזה,
אנחנו נקבל פרשנות מאוד מאוד מעניינת על הסיפור של רשבי והדינרים.
רשבי לא מתנגד לדינרים.
הפרשנות איננה דיכוטומית,
זה או דינרים או עולם הבא,
אלא רשבי מתנגד למנטליות שדרכם התלמידים שלו קולטים את הדינרים.
הוא אומר,
אם הדינרים הם מה שמודד מבחינתך את הערך בחיים,
אז זה לא שווה כלום.
כן.
אם הדינרים הופכים להיות תוכן ולא כלי
אז איבדת את העולם הבא שלך.
אבל אם הדינרים הם כלי
אין שום בעיה
אין בעיה עם דינרים.
דינרים זה אחלה, זה בסדר גמור.
תהיה עשיר, תהיה עשיר כקורח.
עדיף לא כקורח, אבל תהיה עשיר.
אבל
אבל ה...
אגב
זה גם דבר מאוד מעניין
באמת
כאילו הדמות של קורח כדמות של עשיר אולטימטיבי
שבאמת
בסופו של דבר
מה הטענה של קורח מול משה?
שהוא בעצם לקח לעצמו את התפקיד.
זה לא תפקיד שניתן לו על ידי הקדוש ברוך הוא.
כלומר, הוא אומר, הכל פה משחק של רווחים.
כלומר
קורח לוקח את התחום הכלכלי שהוא מאוד מוצלח בו
ובעצם מעביר אותו ועושה רדוקציה
מנמיך גם לערכי הקודש לתחום הכלכלי.
הוא אומר
גם מה שמשה רבנו קיבל תפקיד
הכל זה מה שכר.
קיבל את התפקיד והעביר אותו בנפוטיזם למשפחה.
כלומר, אין ערכים מוחלטים בעולם.
יש רווחים, יש כסף, מסוגים שונים.
יש כבוד, יש כסף וכולי.
אז ככה, זו הקריאה של הרב.
אני מקריא קצת מתוך השיחה עצמה.
אז הוא אומר שראה רבי שמעון
רבי שמעון מתבונן לעומק בתלמידים שלו.
ואז הוא אומר ככה.
הקשר של רשבי עם תלמידיו הוא קשר נפשי
ועל כן הוא מודע גם לקנאה
גם ליחס הלא מאוזן לכסף
וגם לרצון לתלמידים לרדת מן הארץ.
והוציאם לביקה אחת שעל פני מירון.
יכול להיות שיש דברים שקשה ללמוד אותם בבית המדרש.
בשביל להבין אותם צריך לצאת החוצה
לפגוש מציאות חיה.
והתפלל ואמר, ביקה, ביקה, מלאי עצמך דינרי זהב.
התחילו לנשור דינרי זהב לפניהם.
גם בארץ ישראל
אם הקדוש ברוך הוא רוצה
יש הרבה דינרים.
אין בעיה בדינרים.
אין צורך לצאת לחו"ל לשם כך.
אמר להם
אם זהב אתם מבקשים הרי זהב
אתם יכולים לקחת
אלא יהיו יודעים.
גם כאן המושג,
ידיעה, זאת אומרת, הוא אומר,
דעו שכל מי שנוטל עכשיו, כלומר זו ידיעה פנימית,
שכל מי שהוא נוטל עכשיו,
חלקו של עולם הבא הוא נוטל.
וככה המדרש מסכם, הווה ותצחק ליום אחרון.
אז הרב שואל על זה כמה שאלות,
מה זה משנה, אם בן אדם רוצה להרוויח דינרים,
ירוויח,
ואחר כך,
קדוש ברוך הוא ייתן לו סוג של ברכה,
והוא יזכה לעולם הבא,
הוא היה צוחק בסוג של סרקזם כזה,
הוא אומר,
בסדר,
אז המקובל,
אחרי שיהיה לך את הדינרים,
יברך אותך ושתזכה לעולם הבא,
מה הבעיה,
הכל יסתדר.
אז ככה,
לא זו דרכו של רשבי.
רשבי מלמד אותנו שכדי לגלות מהי הנקודה הפנימית בחיים,
יש לעבור ייסורים.
זאת אומרת, יש שלושה דברים שהאדם,
מתנות שהקדוש ברוך הוא נתן,
והם לא ניתנו אלא על ידי ייסורים.
עולם הבא,
תורה וארץ ישראל.
מה משותף לשלושת הדברים האלה?
שהם דברים שהם אינם מדידים.
כלומר הם שייכים לעולם הערכים ולא לעולם החומר.
ארץ ישראל היא לא עוד חלקת נדלן.
תורה זה לא עוד ידע, זה לא חוכמה.
ועולם הבא זה לא סתם
עולם רוחני, זה עולם הערכים, זה עולם ערכי.
כלומר, מה הסיבה שהאדם
שלא היה מחובר בעולם הזה לעולם הערכים,
יתבייש בעולם הבא?
כי בעצם העולם הזה הוא עולם שבו בוחנים את האדם,
האם במקום שיש ניסיון של חומר מול רוח,
האדם יוכל לעמוד בזה ולהיות דבק ברוח.
ואם הוא ידבוק בעולם הזה ברוח,
אז גם לעולם הבא הוא יזכה לזה.
אבל מי שבעולם הזה בעצם,
כשהיה לו בחירה בין עולם הזה לעולם הבא,
בחר בעולם הזה על פני העולם הבא,
אז הוא יתבייש בעולם הבא,
כי הוא לא יהיה ראוי לעולם הבא.
זה עומק ההסבר של העולם הבא.
בדיוק,
לכן הפרשנות החדשה
היא לא פרשנות דיכוטומית.
היא לא אומרת או עולם הזה או עולם הבא,
אלא ארץ ישראל
היא אחד מהדברים שנקנים בייסורים.
למה?
ייסורים זה לא חייב להיות ייסורים נוראים,
אבל זה אומר שכל דבר שיש בו מימד של ערך,
אתה חייב השקעה רוחנית כדי לזכות בו.
מה זה איסורים?
איסורים זה אומר שהאדם מוכן למסור משהו יקר בשביל הדבר הזה.
כלומר,
כשהאדם מאבד כסף בשביל משהו,
זה אומר שאתה מאבד חומר בשביל ערך.
זה איסורים.
כלומר,
האדם מוכן לאבד משהו יקר לו בשביל משהו אחר.
אבל אם מדובר ברווח חומרי בלבד,
אז אדם לא מוכן להתייסר בשביל זה.
מה אני צריך את הכאב ראש הזה?
כלומר,
מה הסיבה שאנשים מוכנים למסור את חייהם למען ארץ ישראל,
למען עם ישראל?
למה?
כי הם אומרים, הדבר הזה הוא בעל ערך רוחני,
הוא בעל ערך קדוש.
והערך הקדוש הזה הוא מה שגורם לי למסירות הזו.
זה עולם הבא.
כלומר, העולם הבא,
זוכרים את השאלה שמתוכה פתחנו את הכל?
מלאכת הקודש.
יש מלאכה בעולם ויש קודש.
הקודש זה המימד הנבדל, המימד של העולם הבא.
ויש את המלאכה, זה הכלי,
התוכן, סליחה,
החומר, הכסף, הזהב, החומר.
והחומר אמור לשרת את העולם הבא, את הקודש.
ככה הוא ממשיך.
רשב"י אומר לתלמידיו שפעולת לקיחת הדינרים כשלעצמה היא לא פעולה פסולה.
לא מעשה לקיחת הדינרים הוא שגורם לכך שהם יפסידו את העולם הבא,
אלא מה גורם?
הוא אומר להם, מי שנוטל עכשיו,
עכשיו,
כאשר תלמידיו נמצאים במצב של מידות מקולקלות,
של קנאה,
של מוכנות לוותר על ישיבה בארץ ישראל,
במצב כזה נטילת ממון על חשבון העולם הבא.
דבר כזה הוא דבר שלילי ומקולקל.
רשבי אומר לתלמידיו,
אם אתם מחפשים הזדמנות לצאת לחוץ לארץ,
אם אתם מקנאים במי שחזר משם עשיר,
זה מראה שמה שמנהל את חייכם זה דינרי הזהב והעיסוק בהם.
הכל נמדד לפי שער הדולר,
ולכן עכשיו במצבכם זה בעייתי.
כלומר...
זה דומה מאוד לסיפור של הגמרא בשבת.
בהתחלה רשב"י ובנו יוצאים מהמערה, ומה הם רואים?
אנשים עוסקים בענייני העולם הזה והם שורפים אותם.
למה?
כי הם חושבים שאנשים עוסקים בזה במנותק מהעולם הבא.
פעם שנייה כשהם יוצאים, מה הם רואים?
אתם זוכרים?
מה הגמרא אומרת?
הם רואים אדם שרץ ערב שבת
בין השמשות עם הדסים.
שואל אותם, מה זה השני הדסים?
אחד כנגד זכור, אחד כנגד שמור.
כלומר, מה הם מבינים?
שאנשים...
משתמשים בחומר כדי לשרת ערך.
ואז הם קולטים שזה לא חייב להיות או זה או זה.
זה יכול להיות כלי ל.
אבל עכשיו,
במצב שבו אתם מסונברים מהכסף,
זה על חשבון העולם הבא.
יכול להיות,
כך הוא מסיים את השיחה,
מצב שאדם רוצה רכב מפואר רק מהסיבה שלשכן יש רכב יותר מפואר.
כלומר, הכל נמצא על מישור החומר.
חומר נגד חומר.
במצב כזה הכסף מנהל את האדם.
כסף, מעמד, כבוד, לא משנה איך נגדיר את זה.
לא האדם שולט על הכסף,
אלא הכסף בעצם שולט לגמרי על האדם.
רשב"י מלמד אותנו שכסף וזהב זה לא דבר רע.
אבל השאלה, מה העיקר ומה תפל?
כשדינרי זהב שולטים בחיים זה ריקבון.
הרב היה חוזר המון המון פעמים
על ההגדרה הזו,
מה זה עשירון עליון ומה הוא עשירון תחתון.
מה מגדיר את המעמד הגבוה בחברה?
הוא אומר שזה מקלקול כל כך גדול שמגדירים
בעצם מעמד סוציו-אקונומי לפי מצב כלכלי.
הוא אומר,
יכול להיות שיש אנשים אחרים בארץ שמצבם הכלכלי גרוע,
אבל מבחינת הכנסת אורחים, מידות טובות.
דרך ארץ, ערכים מבחינת העולם הבא.
בדיוק, על זה הוא דיבר, על זה הוא דיבר.
מה זה פריפריה?
הוא אמר, מה זה מרכז?
בדיוק, מה זה מרכז?
הוא קרא לאנשי המרכז, עיירות הפיתוח.
ועל עיירות הפיתוח הוא קרא ערים הטבעיות.
במה הן טבעיות?
במידות.
המידות הופכות את הטבעיות.
כלומר,
בעצם המושגים האלה שכל כך התרגלנו עליהם,
המושגים הקליפתיים,
שנקראים
עשירון עליון או תחתון,
ופריפריה ומרכז, הם מוגדרים לגמרי על ידי כסף.
מה המרכז
מבחינת הבורסה, מבחינת הדינרים?
זה מה ש...
מה?
בדיוק.
כלומר, המהפכה שהרב אלישע
חולל מבחינה תפיסתית,
זו מהפכה תודעתית,
מה הכלי בחיים ומה התוכן.
וברגע
שאנחנו מאמצים את השפה הזו אפילו של פריפריה ומרכז,
או השיעור עליון זה השיעור תחתון,
אנחנו בעצם שבויים באותה קונספציה שאומרת שמה שקובע זה הכסף,
זה הדינרים.
מה, קו העוני?
כן.
בקיצור, זה באמת, הוא עשה דקונסטרוקציה.
זה פירוק והרכבה מחדש של מושגים.
כלומר,
הוא לא, כמו שאברהם אבינו,
שבר את הפסילים של העבודה זרה,
הוא שבר את הפסילים של המושגים.
מושגי העבודה זרה שהחברה הגדירה בעצם מי נחשב ומי לא נחשב.
מי אלה שמובילים עכשיו את המחאות ברחובות?
אלה אנשים שלתפיסתם הם אדוני הארץ, למה?
כי יש להם כסף.
הרב
כפר במושג בעל המאה ובעל הדעה.
הוא אמר, מה זה בעל המאה ובעל הדעה?
למה בעל המאה ובעל הדעה?
זה נכון שנתת כסף,
אבל נתת כסף,
אבל זה לא הדבר היחידי שקובע.
כלומר, יש אנשים אחרים פה במדינה,
ששנה וחצי מוסרים את הנפש.
האם הם פחותים מהאנשים שיש להם כמות כסף גדולה?
ברור שלא,
אבל תודעתית,
אנשי הדינרים בעצם מחזיקים עצמם כאנשים שהם שווים יותר.
כך הוא מסיים את השיחה.
המדרש,
שמות רבה, נ"ב,
ג'.
זה ממש על פרשת פקודי.
זה מדרש על פרשת פקודי.
הוא אומר,
בשם רשב"י,
עליכם לבנות את העולם הנפשי שלכם סביב ערך פנימי,
בלי למדוד את הרווחים והפירות שהוא נותן.
תזכרו מה עיקר ומה תפל,
מה מרכז החיים ומה הכלים שנועדו לשרת את הופעת הקודש.
זו מלאכת הקודש, של המשכן במובן העמוק.
לקחת את הדברים שנחשבים בעיני בני אדם כחשובים ביותר,
כסף,
זהב,
נחושת וכולי,
ולהפוך אותם להיות כלים להופעת הקודש.
כלומר,
כל המדרש הזה הוא בעצם סוג של
חינוך של רשב"י את התלמידים שלו.
מה מקום הדינרים בחייכם?
מה מקום הזהב בחייכם?
אין לנו התנגדות לזהב,
אין לנו התנגדות למכוניות יפות,
אין לנו התנגדות לבתים יפים,
אבל שהם ישרתו ערך.
וברגע שזה תופס יותר מדי מקום,
זה הופך להיות עורלה,
שבעצם סותמת את הבן אדם מלהיפתח...
לרצון העליון, לעולם הבא.
ואז העולם הזה הופך להיות בעצם סוג של קבר.
קבר, למה?
כי זה קובר את האדם בתוך
העולם הזה.
העולם הזה הופך להיות קברו של האדם.
אז הבטחתי לכם נקודה אחת קטנה ממש
בחצי דקה,
משהו קצר מאוד על פרשת החודש,
בשיחה של הרב ל...
פסח, לקראת פסח, לקראת חודש ניסן,
אז הרב היה חוזר כל הזמן על הנקודה הזו
של הברכה שמאחלים לחודש ניסן,
חג כשר ושמח, נכון?
זה מיוחד לחודש
ניסן ולפסח.
אז הרב היה מסביר את המושג כשר ושמח,
לא כמו שאנשים רגילים להסביר.
כלומר, בדרך כלל אנחנו חושבים, כשר ושמח, הכוונה,
אתה דואג לזה שזה יהיה כשר מבחינת המטבח,
שהמטבח יהיה כשר.
אז הרב אמר,
זה לא נגד זה,
אבל אומר,
זה לא מתחיל מזה.
נוהגים לברך את זה לקראת חג הפסח בברכת חג כשר ושמח.
לא כל כך מובן,
למה פתאום האחד דואג למטבח ולקשרות של חברו?
למה בסוכות לא מברכים בנוסח כזה?
בסדר, אז אפשר להסביר כמובן.
חז"ל מבארים,
חז"ל זה נמצא במכילתא דרבי ישמעאל.
היום אתם יוצאים בחודש האביב.
שאין תלמוד לומר חודש האביב,
אלא חודש שהוא כשר לכם,
לא חמה קשה ולא גשמים.
וכן הוא,
פסוק בתהילים,
מושיב יחידים ביתה,
מוציא אסירים בכושרות.
תהילים סח.
שאין תלמוד לומר בכושרות,
מה זה בכושרות?
חודש שהוא כשר לכם, לא חמה קשה ולא גשמים.
זאת אומרת,
מה הכשרות לפי המדרש של חודש האביב?
שהוא נוח, שהוא נוח, פשוט כשר.
בדיוק,
לא כשרות המטבח,
זה לא מתחיל מכשרות המטבח.
אז הוא אומר ככה,
חז"ל מבארים את האופן שבו ניסח דוד
המלך ברוח קודשו את הפסוק בתהילים,
אלוהים יושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות.
כך שהמילים מוציא אסירים מדברות על יציאת מצרים,
והשימוש במילה כשרות,
מרמזות על כך שהחודש הכשר ליציאה היה באביב.
אם נצא להסתובב בארץ בימי ניסן,
נראה שכל הארץ פורחת וזרועה בצבע ירוק וחסדי השם.
הטבע מתחיל לצאת לחירות, מפני שב�
כך מסביר הרב קוק,
יש לרב קוק משפט לחודש ניסן,
יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו.
זאת אומרת,
היציאה ממצרים היא אביב,
אביב במובן הרוחני גם.
עכשיו,
הרעיון הזה שכשרות קשורה גם בטבע,
זה רעיון מאוד מאוד עמוק.
כי זה אומר שהכשרות
מתחילה גם במימד הטבעי.
לפני שאתה נכנס לממד הדתי, יש גם ממד טבעי.
כלומר, העולם יוצא משעבוד לחירות במובן הטבעי.
פסח לא יכול לחול בסתיו או בקיץ, זה לא מתאים.
החודש היחידי שבו חל החג, שהוא חודש האביב.
אם נוצר פער בין שנת הלבנה ושנת החמה,
שזה דבר שקורה כל כמה שנים,
מעברים את השנה.
אין עוד דבר כזה בשום עם ולשון, מוסיפים חודש.
מכוח בית דין ומכוח קדושת הזמנים,
שבעצם עליה נקראת שבת פרשת החודש.
כלומר, מה זה קידוש החודש?
למה אנחנו מתחילים את כל העניין הזה של קידוש החודש?
שמור את חודש האביב,
מה העניין של לשמור?
שפסח יחול באביב.
נכון,
אצל הנוצרים ואצל המוסלמים,
כן,
הכל משתנה שם,
זה יכול לחול פה ויכול לחול שם.
כן,
אנחנו צריכים להקפיד על סוג של איזון בין השמש לבין הירח,
אפשר להגיד בין המקבל לבין המשפיע,
כדי ש...
חודש היציאה ממצרים לא יהיה רק חודש דתי,
אלא הוא יהיה חודש שהמציאות תצא לחירות.
שהכל יהיה בטבעיות.
לכן יהודי מברך את חברו,
אומר,
הקדוש ברוך הוא הפקיד בידינו,
עם ישראל מקדש חודש כדי שהחג יחול בחודש הכשר.
לכן יהודי מברך את חברו בברכת חג כשר ושמח.
חג אביב שמח.
מובן שזה לא סותר את הזהירות בכשרות,
גם במובן החיצוני,
אבל זה העניין.
למה...
אני חושב ששני הנושאים האלה קשורים מאוד אחד בשני,
כלומר,
הנושא שדיברנו עליו בהתחלה,
של היחס בין העולם הזה לעולם הבא,
הכלים והתוכן,
לבין החודש האביב,
זה בא להגיד שלפעמים אדם יכול מאוד בקלות להיות דתי,
אבל שהמציאות עצמה...
היא מייצרת סוג של נתק בין המימד הדתי שלו למימד הטבעי שלו.
הכשרות היא במטבח,
אבל היא לא קשורה לכל הנפש של האדם,
שהנפש לא יוצאת לחירות.
על ידי זה שחודש האביב חל בחודש האביב,
זה בא להגיד לנו,
אל תצא לחירות רק במובן הדתי.
תצא לחירות במובן העמוק.
תוציא לחירות גם את הכסף ואת הזהב שלך.
תוציא לחירות את כל המושגים שלך.
לא רק את המושגים הדתיים,
זה מאוד קל להיות דתי במטבח.
זה מאוד קשה להיות דתי במובן של לקחת
את הכסף ואת הזהב ולהעלות אותו למעלה.
זה מאוד קשה להיות דתי במובן שהדינרים לא תופסים את המקום המרכזי.
שואלים בן אדם, אתה דתי?
בטח, המטבח שלי כשר.
אבל איפה הדינרים תופסים מקום בחיים שלך?
זה יותר קשה.
ולכן, שני המושגים האלה קשורים אחד בשני.
הכשרות
והמקום של הדינרים בחיים.
שנזכה בעזרת השם לפסח כשר,
עכשיו אנחנו יודעים למה למה, משמח,
שנזכה בעזרת השם לחודש טוב ומבורך,
לבשורות טובות,
לניצחון,
להחלמה,
לרפואה שלמה,
לפצועים,
לחזרה של החטופים,
בעזרת השם לביתם,
למשפחותיהם,
ושנזכה גם לאחדות שלמה בתוכנו.
אמן, כן יהי רצון.
תודה רבה לכם.
