טוב, שלום לכולם.
אפשר להגיד אפילו חודש טוב, כי אנחנו הולכים ללמוד פה עכשיו על הפטרת ערב ראש חודש.
אנחנו בסדרה הזו, ההפטרה של הנפש, כזכור אנחנו עוברים על כל ההפטרות של פרשיות השבוע, אבל מעבר ל-48 הפרשיות של התורה,
יש גם הפטרות מיוחדות, בסדר? הפטרות שהן מעבר לסדר הרגיל.
בזמנים מיוחדים בעם ישראל יש הפטרות לארבעת הפרשיות,
זכור, שקלים, פרה, חודש.
יש הפטרה, לא יודע, בחנוכה.
יש הפטרה מיוחדת בחג הפסח.
ומעבר לכך יש לנו גם הפטרה כאשר שבת חל בראש חודש,
וכאשר שבת חלה בערב ראש חודש, גם יש לנו הפטרה מיוחדת.
וזה בעזרת השם מה שנלמד בשיעור הזה,
הפטרה שנקראת וידועה בשם "מחר חודש",
שהיא לקוחה מספר שמואל א', פרק כ',
בסדר? זה פרשה על דוד ושאול, תכף נרחיב בדברים.
אבל מכל מקום,
אני שמתי לב שמבין כל הפרשיות של ככה מיוחדות למעבר,
פרשיות האקסטרה, אני קורא לזה הפטרות האקסטרה, סליחה,
יש איזה משהו, משום מה בהפטרה הזו, הפטרת ערב ראש חודש, שזה אנשים, לא יודע,
יותר יודעים על ההפטרה הזו, כן? נשאל אותי מה ההפטרה על ראש חודש עצמה, השמיים כיסי,
הארץ אדום רגליי, פחות יודעים.
אבל לגבי מחר חודש,
יש כאן כנראה, בגלל המילים שמופיעות ממש מחר חודש, ויש פה איזה סיפור כזה מאוד דרמטי,
על שאול, סליחה, על יהונתן, שיורך חיצים למרחוק,
ודוד אומר לו, מחר ניפגש,
אז כנראה משום מה ההפטרה הזו היא יותר נצרבה בזיכרון הקולקטיבי, וטוב שכך.
אבל יש לנו פה הזדמנות לברר בצורה עמוקה,
מה באמת הקשר בין ערב ראש חודש לבין ההפטרה הזו,
מעבר לכך שמצוי שם בפרק הזה, המילים "מחר חודש", תכף נקרא את זה.
בסדר, בשביל זה עכשיו קובעים פה את כל הסיפור.
ומעבר לכך, גם צריך לברר מה יש בערב ראש חודש שהוא זוקק הפטרה מיוחדת. זאת אומרת, בסדר, ראש חודש, אמרנו, זה יום מיוחד וזה, ערב ראש חודש, אז גם לזה צריך הפטרה מיוחדת, כן? ששבת חלה בערב ראש חודש.
אז כל הדברים הללו,
ננסה לברר בשיעור הזה.
אז בואו נתחיל קודם כל מהעיקרון בכלל מה זה ערב ראש חודש, ובשביל זה צריך להבין מה זה ראש חודש.
אז ראש חודש עצמו, כבר דיברנו על זה בשיעורים קודמים,
גם לגבי הפטרת ראש חודש וגם בכלל,
ראש חודשים, ראשי חודשים בעם ישראל זה לא רק איזה ציון זמן טכני,
שאנחנו מחלקים את השנה ל-12 חודשים ופשוט לצורך תיארוך,
אלא כמו שכל מי שטיפה נמצא ב... נקרא לזה בעולם התורני, יודע שחז"ל,
וגם כמובן בתורה, יש עיסוק אדיר בנושא הזה של ראש חודש, כן? החל שזו המצווה הראשונה למעשה שניתנה לעם ישראל.
החודש הזה לכם, ראש חודשים הוא לחודשי השנה, משהו שאנחנו תמיד גם קוראים סביב חג הפסח, ויש גם פרשה מיוחדת, פרשת החודש,
שאנחנו קוראים, כן, לא, פרשה, לא הפטרה, הפטרה זה מהנביא,
פרשה מהתורה שקוראים לגבי המצווה הזו של קידוש החודש,
ויש אינסוף דיונים בחז"ל ובבית דין, איך בדיוק קידשו את החודש.
כל לוח השנה, וממילא כל החגים וכל סבב הקדושה בעם ישראל,
הוא תלוי בנושא הזה של ראשי חודשים.
והעיקרון הוא שראש חודש הוא זמן שהלבנה מתחדשת, כן?
ישנם שני כוכבים, השמש והירח, החמה והלבנה,
שבתורת הסוד,
עם ישראל,
השמש זה ייצוג של הקדוש ברוך הוא, של הבורא, כן? אותו מקור אור שמעניק שפע וחיים לעולם.
ולעומת זאת, הלבנה, הירח,
זה ביטוי לכוכב שאין לו אור מצד עצמו, אלא הוא סופג את האור מצד השמש, ולכן הוא נמשל לבריאה לעולם שלנו,
ממשלה כנסת ישראל הלבנה,
השמש והירח זה אלוקים והמציאות,
הבורא והנבראים, אלוקים ועם ישראל.
והרעיון שכל חודש הלבנה מתחדשת, כן, שהאור של הלבנה,
מי שסופג את אור השמש, הוא מתחיל להעיר,
זה בעצם ביטוי לכך שכל 30 יום יש את מסלול ההתחדשות,
מזה הרעיון של המילה חודש,
ראש חודש.
יש כאן איזו התחדשות של המציאות,
התחדשות של הבריאה, זה מה שמעניק את התקווה לבני אדם,
וממילא גם כל המועדים וכל הלוח,
כאמור, של השנה ושל החגים, הוא נקבע סביב ראש חודש.
אז כאמור, ראש חודש, לא נרחיב את זה יותר,
אבל היום אנחנו רוצים לדבר על ערב ראש חודש.
ערב ראש חודש התקבל בעם ישראל כזמן כפרה, כן? זה נקרא יום כיפור קטן, עד כדי כך.
ערב או שחודש זה זמן שבעם ישראל יש שנוהגים להתענות בו,
לא אומרים תחנון,
כן, כידוע בעם ישראל תענית וזה לא יום של צער דווקא, כן, זה שלא אומרים תחנון זה דווקא יצד שזה יש יום שהקדושה מאירה בו יותר ולכן
לא צריך להתחנן לפני הבורא במשמעות של חטאים וכולי, אלא הכוונה היא ביום כיפור קטן,
שיש כאן הזדמנות להכין את עצמנו, להכין כלי כדי לקבל את השפע שיהיה למחרת בראש חודש עצמו.
ערב ראש חודש זה נקרא לזה ההכנה לעומת הראש חודש, שזה המטרה,
זה המילוי.
זה מערכת היחסים בין ערב ראש חודש לבין ראש החודש.
ואני כבר פה עכשיו זורק פה את הקריאת כיוון
לסיפור שלנו בספר שמואל א', פרק כ',
הפרק שבו אנחנו קוראים בהפטרת ערב ראש חודש,
זה הפטרה,
זה פרק בנביא שמתאר את מערכת היחסים בין שאול לדוד.
ושוב, אני אזרוק פה את העיקרון, תכף נראה את זה בפסוקים ובמפרשים,
אבל העיקרון הוא ששאול הוא מבניה של רחל, כן? משבט בנימין.
ודוד הוא מזרע יהודה, כן, והמערכת היחסים בין שאול לדוד זה למעשה מערכת היחסים בין רחל ללאה, אם תרצו,
בין משיח בן יוסף למשיח בן דוד, כן, בעולם תורת הקבלה.
אז בני בנימין, בני יוסף,
הם ביטוי למציאות החומרית, כן, משיח בן יוסף,
לכוחות החול של עם ישראל שהם מקימים את התשתית החומרית שעליה יחול, כן? זה רעיון של כוחות החול,
שעליה חל עולם הקודש שהוא מבוטא במשיח בן דוד,
שזה מזרע יהודה.
אז ממילא מערכת היחסים בין שאול לדוד זה מערכת היחסים בין עולם החול לעולם הקודש.
אם תרצה, שוב,
לפי מה שדיברנו קודם,
בין ערב ראש חודש לראש חודש, כן? ערב חודש זה, שוב, ההכנה, זה האמצעי, זה הכלים בשביל לקבל את השפע של ראש חודש.
כנ"ל גם שאול, מלכות שאול, היא מלכות שעה, מלכות זמנית, שתפקידה לקבל,
להיות הכנה לקראת המלכות הגדולה שתופיע מלכות דוד, שהיא מלכות הנצח, משיח בן דוד,
בשירי דוד עבדך,
נשמח כולנו,
ובכלל, ראש חודש זה עניינו של דוד המלך.
דוד המלך
נאמר, כן? דוד מלך ישראל חי וקיים, כאשר הרומאים הגזרות אדריאנוס, לא לקדש את החודש,
אז מילת הקוד,
משפט הקוד, שהיו משתמשים בעם ישראל כדי לספר שבית דין קידשו את החודש ושישה רומאים יבינו, זה היה המילים הללו.
דוד מלך ישראל חי וקיים, תמיד בטוחים שזה פסוק או משהו, זה לא.
זה לקוח מהגמרא,
שזה היו המילים שעם ישראל השתמש כדי לבטא שראש חודש יתקדש, שהלבנה התחדשה.
במילים אחרות, דוד, זה הביטוי למציאות הזו של הלבנה, של האור שבעולם שלנו שהולך ומופיע, היכולת לקחת את הקודש, את אור השמש, ולהכניס את זה לתוך העולם הזה.
ומלכות שאול, משיח בן יוסף, המציאות של החול, זה האמצעי שיוקם, יש לה ערך חשוב,
אבל המתח בין המעבר הזה בין חול לקודש, בין האמצעי למטרה,
זה בעצם המתח, אפשר לקרוא לזה ככה, בין ערב ראש חודש לראש חודש,
והדברים הללו הם כולם מתוארים בפרק ח' שם, למעשה ההפטרה מתחילה בפרק ח' פסוק י"ח,
אבל אנחנו נקרא פה מההתחלה,
ולומדים מכאן,
כן,
הלימוד שיהיה מתוך ההפטרה הוא הלימוד שכאמור גם אדם צריך
לאמץ לעצמו כל ערב ראש חודש את מערכת היחסים בחיים שלו,
בין האמצעי לבין המטרה,
בין עולם החול לבין עולם הקודש.
בלשון הקבלה זה נקרא בין העץ לפרי.
העץ זה האמצעי, זה הענפים והגזע,
לעומת הפרי שזה המתיקות שמופיעה בסוף.
אז כידוע, בגן עדן היה טעם העץ כטעם פריון. זאת אומרת, המציאות השלמה האידיאלית שלה בעזרת השם,
אנחנו גם הולכים וחותרים על ידי הלימוד שלנו פה בהפטרת ראש חודש, ובכלל, כל החיים שלנו,
צריך לחזור למצב של גן עדן, שטעם העצה כטעם הפרי. זאת אומרת, שלא היה פער בין האמצעי לבין המטרה.
שאדם הרגיש את התחושה, את התכלית, השמחה,
כבר בחיי היומיום שלו. זה נקרא הקודש שבחול,
אחדות העולמות, כן?
האור הלבנה יהיה כאור החמה,
איזשהו חיבור בין העולם שלנו לעולם הבא.
אבל מאז חטא גן עדן, שזה גירוש של האדם מגן עדן, חטא אדם וחווה,
זה ביטוי לכך שאנחנו חיים בעולם שלמרות שהאידיאל הוא שטעם העצק היא טעם פריו,
אנחנו לא נמצאים במצב הזה. זאת אומרת, למה שזה אפילו לפני הגירוש של האדם מגן עדן, אומרים שהארץ חטא,
ככה אומרים חז"ל, שהקדוש ברוך הוא נתן לארץ ציווי, תוצאי הארץ,
עץ פרי, כן?
נכון? עץ פרי, לא טועה.
והארץ חטאה והוציאה עץ עושה פרי. זאת אומרת, הכוונה היא שוב, זה הכל,
החטא הקדמון, גם של הארץ, גם של האדם וחווה,
יש איזה כשל מובנה במציאות שלמרות שהאידיאל זה להופיע עץ פרי, שניתם את הפרי כבר בעץ, כבר בגזע,
המציאות היא שעץ עושה פרי,
המציאות שלנו זה כל מהלך ההיסטוריה האנושית, כל מהלך חיי האדם,
זה הפער הזה בין העץ לבין הפרי, בין המצוי לבין הרצוי, בין האידיאל החזון לבין המציאות הנוכחית.
ויש כאב בפער הזה, זה סוג של חטא, גורשנו מגן עדן, יש כאן הארץ חטא, יש כאן איזה מהלך שלם של ההיסטוריה האנושית להשיב חזרה את המצב שתמי יצא כי טעם פריו,
שמלכות שאול תתאחד עם מלכות דוד,
שערב ראש חודש יהיה יחד עם ראש חודש וכל המילות קוד הללו,
שבאות לבטא איך אדם מצליח לחבר בין ההווה לבין העתיד,
בין האידיאל שלו לבין המציאות.
קראתי לשיעור הזה,
מחר יהיה טוב,
או להחזיק מעמד עד מחר, אולי זה הפרט הנכון.
אנחנו נמצאים בחיים בכל מיני רגעים לא פשוטים של קושי התמודדות,
והחזון הזה למחר, להגיע למחר חודש, להגיע למציאות האידיאלית והשלמה,
זה מה שנותן לנו את הכוח גם בערב ראש חודש לבנות את העולם שלנו.
לכן אנחנו יורים חיצים למרחוק,
כמו שנראה פה בהפטרה.
אז אחרי כל הספוילר הארוך הזה,
בואו נקרא את הפסוקים בספר שמואל א', פרק כ',
ואני מתחיל.
ויברח דוד מניות ברמה ויבוא ויאמר
לפני יהונתן, מה עשיתי,
מה עווני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי.
טוב, אז אני מניח שהשומעים והאשומות מכירים לפחות או יותר באופן כללי את הפרקים הקודמים.
הסיפור ששאול הוא מלך ישראל,
שבהתחלה נקרא לזה ההבטחה הגדולה, שהנה הוא יושיע את עם ישראל, הוא באמת בהתחלה מצליח מול,
מציל את אנשי יבש גלעד ונלחם נגד פלישתים,
אבל בשלב זה או אחר,
יש עליו רוח רעה.
בסדר, הוא,
טוב, ניכנס בדיוק מה זה, אבל הרעיון הוא שהוא מאבד את היכולת למלוך,
שאנחנו אומרים פה במילות הקוד התורניות, שמסתבר שהעולם החול, שהוא מנסה להתגדר בפני עצמו,
הוא לא יכול באמת לנהל את המציאות.
ומופיע כוכב חדש, אם אפשר לקרוא לזה כך, כן, דוד מנצח את גוליית,
וכל עם ישראל מתחיל לשיר,
היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו. זאת אומרת, יש כאן איזו תחושה בעם שצריך מציאות עוד יותר שלמה,
מציאות שתקבל גם את המדרגה של דוד מלך ישראל,
והיא תדחוק את מדרגת שאול, וכמובן זה מעורר התנגדות לשאול.
אבל בתוך כל הסאגה הזו יש לנו את יהונתן.
יהונתן הוא בנו של שאול,
שהוא מבין את עניינו של דוד.
יונתן הוא הביטוי בעם ישראל לאותו אישיות מלאת ענווה,
שלמרות שהנה, הוא יודע שדוד ייקח לו את המלוכה, הוא לא יהיה המלך אחרי שאול,
אף על פי כן הוא כן מחזיק מדוד ומבין שלטובת עם ישראל ולטובת המציאות
צריך שדוד יהיה המלך, והוא מה שנקרא מתחבר יחד עם דוד.
אז זה הרקע כאמור לדברים,
שאחרי ששאול באחד מהתקפי הרוח הרעה שלו מגרש דוד,
אז אומר דוד ליהונתן, בוא, אנחנו צריכים להבין פעם אחת ולתמיד מה שנקרא,
מה קורה פה, איך אני הולך להתנהל עם עכשיו והלאה, עם אבא שלך, עם אבא שלך, הוא מבקש את נפשי,
הוא רוצה אותי, הוא לא רוצה אותי.
ויאמר לו,
יהונתן,
חלילה לא תמות, הנה לא יעשה אבי דבר גדול או דבר קטון ולא יגלה את אוזני,
ומדי יסתיר אב ממני את הדבר הזה, אין זו.
אומר יונתן, נועה, מה פתאום?
נראה לך שאבא שלי... צריך להבין, שאול היה צדיק.
שאול, ברמה האישית,
יש ביטוי מחז"ל, שהוא היה צדיק אפילו יותר מדוד.
אלא שלא זכה. שוב, במילים אחרות, זה לא עניין פרסונלי פה.
יכול להיות איש חול שהוא אדם נפלא ומקסים,
והאישיות שלו מתכוון לטוב.
אבל שוב, המדרגה הזו היא לא המצב השלם עדיין.
את זה שאדם מנסה לבנות את העולם רק מצד העולם הזה, ולא נפתח אל האור החמה,
כן? לא נפתח אל העולם הבא, לא רוצה את מלכות משיח בן דוד.
אבל יהונתן, הוא, כאמור, נמצא פה באמצע,
והוא אומר, מה, מצד הזה, אבא שלי הוא איש טוב, הוא לא עכשיו ירצה להרוג אותך.
וישבע עוד דוד ויאמר, ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך,
ויאמר, אל ידע זאת יהונתן, פן יעצב.
ואולם חי השם וחי נפשך היא כפסע ביני ובין המוות.
אומר לו דוד, יהונתן, במילים שלנו,
אתה לא מבין הכול.
אמנם אבא שלך הוא אדם נפלא וגם מלך ישראל,
אבל יש כאן איזו נקודה שהיא יותר חזקה ממנו,
ובשביל הבירור הגדול הזה של להגיע אל המחר, אל החודש,
אנחנו נצטרך לעבור פה עכשיו איזשהו מבחן,
שבסופו גם יהונתן יבין את המציאות, ולכן הוא ייקח את הנקודות, זו כל המטרה פה של דוד,
שיהונתן בסופו של דבר ייקח את הנקודות הטובות של מלכות שאול, וכן יחבר אותן לדוד. דוד לא רוצה למחוק את מה ששאול עשה.
עולם החול, קומת החול, זה משהו שעליו העולם נבנה, משיח בן יוסף.
זה שבסופו של דבר, כן, חז"ל אומרים שמשיח בן יוסף ימות, זה הופיע בנביא זכריה, אז יהיה על זה מספד גדול,
זה שכוחות החול לראות איך למשל אדם שתרם המון בחיים שלו, בעולם החול, ובסופו של דבר הוא מאבד את זה, מה שנקרא,
בגיל מבוגר, אנחנו לפעמים חווים את זה
בדור שלנו,
שגם קומת החול, במקרה הזה של מה שנקרא הציונות, עם ישראל שב לארצו, ויש פה איזו שכבה שלמה של דורות, של אנשים שבנו פה דברים נפלאים, בצבא, בכלכלה,
כל מקום,
אבל הם לא מבינים שיש שלב נוסף של מדרגת הקודש, של משיח בן דוד, הם לא רוצים לשחרר ואז קורים פה דברים לא נעימים.
אז יהונתן הוא מאותם מזרע שאול, שהוא ילמד בסופו של דבר איך כן אפשר לקחת את החול הזה ולהקים עליו את הקודש.
אבל כאמור זה צריך ללכת ולהתברר איך ערב ראש חודש יצליח לבנות אותנו לקראת הראש חודש עצמו.
ויאמר יונתן אל דוד, מה תאמר נפשך ומאסה לך? ויאמר דוד יונתן, הנה חודש מחר.
הנה, זה המילים שאיתם אנחנו בונים פה את כל הסיפור. הנה חודש מחר. עכשיו קשה, עכשיו אנחנו במציאות ביניים,
שוב, של ערב ראש חודש, אנחנו לקראת הארה הגדולה. אבל מחר
יהיה חודש.
ואנוכי ישוב אשוב עם המלך לאכול ושילחתני ונסתרתי בשדה עד ערב השלישית.
מסבירים חז"ל,
כל ראש חודש היה סעודה גדולה מאוד מאוד משמעותית בבית שאול.
ראש חודש, זה הזמן של המלכות, הזמן של ה...
שכן, ברמה הפשוטה, זה הזמן שבו מביעים נאמנות אל המלך.
ובסעודה הזו אומר דוד, אני לא אהיה, ואתה כביכול שלחת אותי,
וניפגש אחרי שלושה ימים.
אם פקוד יפקדני אביך ואמרת משאול נשאל ממני דוד
לרוץ בית לחם עירו כי זבח שם לכל המשפחה.
אם כה יאמר טוב שלום לעבדך, אם כה יאמר טוב,
אז זה אומר שלום לעבדך.
ואם חרו יחרה לו, דע כי חלתה הרעה מאמו.
תכף נבין מה בדיוק קורה פה.
ועשית חסד על עבדך, כי בברית ה' והבאת את עבדך עמך, ואם יש בי עוון אמיתני אתה ועד אביך, למה זה תביאני? שוב, דוד בונה פה את החשבון הנצח.
שאול,
הוא לא יודע את זה עוד שאול, אבל הוא כבר לא, הוא לא איתנו.
אבל, אומר דוד, אני, אתה ויהונתן, אנחנו נבנה פה משהו
שיישאר לדורות.
ויאמר יונתן, חלילה, כי אם ידו אדע כי חלתה הרע מי מביא לבוא אליך ולא אותה אגיד לך. אתה יודע כמו יונתן, אני מבין מה קודם למה.
אני לא עכשיו בקטע האישי שאבא שלי או שאני רוצה להיות מלך.
אם נבין שחלתה עליך רע וחלילה שאול רוצה לכלות את העתיד הזה של עם ישראל,
אני אבוא ואעזור לך.
ויאמר דוד יהונתן,
מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה?
ויאמר יהונתן אל דוד, לך ונצא השדה.
וייצאו שניהם השדה. מסביב המפרשים, יוצאים אל השדה.
אנחנו כבר לא בתוך הבית, שזה איזשהו מקום מצומצם,
יוצאים אל המרחב.
הוא אומר, בוא, אנחנו,
פנינו אל העתיד.
ויאמר יהונתן אל דוד,
השם אלוהי ישראל,
כי אחקור את אבי כעת מחר השלישית, והנה טוב אל דוד ולא,
אז אשלח אליך וגליתי את אוזניך.
כה יעשה השם ליהונתן וכה יוסיף,
כי ייטיב אל אבי את הרע עליך,
וגליתי את אוזנך ושלחתיך,
והלכת לשלום, ויהי השם עמך כאשר היה עם אבי.
ולא אם עודני חי ולא תעשה עמדי חסד השם ולא אמות.
אומר יונתן, אני מבין שהחיי הנצח שלי הם תלויים בך.
תעשה איתי חסד.
אל תיתן לטוב שבמלכות שאול למות.
אל תיתן לכוחות החול הללו,
שאם כמה שהם יתבלבלו בדרך וזה,
יש להם עדיין מקום בעולם.
זו העמדה הנפשית שאדם צריך
לחדד לו בערב ראש חודש.
יש ערך לערב ראש חודש, נכון, זה עוד לא החודש,
זה עוד לא המציאות העתידית,
השלמה של דוד מלך ישראל חי וקיים.
אבל ערב או שחודש זה הזמן שבו בונים את העתיד.
אתה, יש לך חלומות גדולים, יש לך שאיפות גדולות.
נכון,
אבל בשביל השאיפות החוסן הגדולים האלה צריך לתת מקום להווה. נוריד את זה לרמה הכי אישית.
לא יודע, אדם עכשיו, ברוך השם, מגיע להישגים גדולים בחייו.
תזכור מי הביא אותך להישגים האלה.
המורים שלך, ההורים שלך.
יש נטייה הרבה פעמים לאנשים שהגיעו לראש חודש, שהגיעו למלכות, שהגיעו להישג,
שיש להם את הנטייה להציג שהם בנו את זה בעצמם והם משמיצי,
טוב, אני כל פעם, אני קצת נחזק מזה, יש להם לפעמים איזה רעיון שעושים עם איזה מצליחה,
לא משנה באיזה תחום, תחום כלכלי, תרבותי,
יש לפעמים,
לא תמיד, ברור שהם יש הרבה אנשים שהם לא כאלה, אבל לפעמים אתה רואה את זה, תשמע, הרי גדלתי בבית,
אתם רואים שהיום נתון לי כלום, אבא שלי יתעלל בי, אבא שלי יתעלמם מני.
עכשיו, יכול להיות שזה נכון, אבא שלי לא נכון. הרבה פעמים, אגב, זה גם חלק מהניפוח,
זה המייטסלפמן, כאילו, אני גדלתי לבב, אף אחד לא האמין בי, ולא, וזה וזה.
יש בזה עמדה נפשית לא נכונה. שוב, אתה לא צמחת בוואקום, אתה לא... הראש חודש לא מגיע בלי רב ראש חודש. מלכות דוד לא מגיעה במלכות שאול.
בעזרת השם, המדרגה שאנחנו הולכים אליה לעתיד,
לעתיד, בעם ישראל, של בית מקדש, היא באה על גבי
אלפי ומאות שנים של אנשים שעבדו ועמלו בתוך עולם החול כדי לבנות את הכלי הזה.
אומר יונתן,
עשה עימי כסף ולא אמות, תעריך
איך הדברים נבנים בעולמו של הקדוש ברוך הוא.
ולא תכיד את חסדך מאם ביתי עד עולם, ולא באחיד השם את אויבי דוד איש מעל פני האדמה.
אני לא האויב שלך.
הוא אומר, הוא אומר, זה יונתן, מרמת הפשט,
דוד זה כולה איזה משרת של המלך, יונתן זה יורש העץ,
מה יונתן פה רק צריך להרוג את דוד והוא יהיה המלך.
אתה רואה שיונתן כבר מזהה לאן
הכיוון שהקדוש ברוך הוא מוביל את העולם.
ויחות יונתן עם בית דוד,
וביקש השם מיד אויבי דוד.
ויוסף יונתן להשביע את דוד באהבתו אותו, כי אהבת נפשו אהבו.
אהבת דוד ויונתן. יש כאן איזו אהבה אדירה
בין
עולם החול לעולם הקודש, הוא משהו שלא קשור עכשיו לאינטרסים אישיים,
ליכולת של אדם לאהוב את,
גם עכשיו,
לאהוב את המדרגה שתופיע על גבי ההקרבה שלו.
כמו שהורים מקריבים את עצמם למען ילדיהם, למען נפש, כן?
אנחנו לא נחיה פה,
שאתם תגיעו לארץ ישראל, כן? משה רבינו, כשהוא נכנס לארץ ישראל, נכון.
אבל האהבה הגדולה הזו לנצח, לאידיאל, היא זו שנותנת לנו את הכוח להיות בערב אוש חודש, להתענות בערב יום כיפור קטן,
לפני שמופיעה הערה של הלבנה.
ויאמר לו יהונתן, הנה, ופה מתחילה ההפטרה, עד עכשיו קראתי את הפרק,
רק כדי שנבין את הרקע,
אבל מפסוק י"ח מתחילה ההפטרה.
ויאמר לו יהונתן, מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושביך.
מחר חודש, מחר, שאמור להיות המציאות השלמה,
אז אתה לא תהיה.
ובוא נראה איך שאול יצליח להתמודד עם זה שדוד לא נמצא פה.
ושילשתה, כן, תחכה ליום השלישי ותרד מאוד ובאת אל המקום אשר נסתרת שם
ביום המעשה וישבת שם על אבן העזל.
אין, יש כאלה, אבן העזל, חזר, אומרים את זה.
בגמרא היה כזה מושג של מקום שהיו שם מחפשים אבדות.
זה גם קשור לנקודה הזו, כן, הוא עוד נמצא את האבדה.
ואני שלושת החיצים צידה אורה לשלח לי מטרה,
והנה אשלח את הנער, לך מצא את החיצים, אם אמור
אמור לנער, הנה החיצים עמך והנה, ככהנו,
ובואה כי שלום לך ואין דבר חי השם.
ואם כה אמר לאלם, הנה החיצים עמך והלאה,
לך כי שלחך השם.
למה הסימן הישוני הזה של החיצים? כאילו, בוא, תקרא, נגיד לך מה קרה שם.
אז הרעיון, חיצים, כן, שאול, יהונתן, הם משבט בנימין. שבט בנימין זה שבט שיש לו כישרון מיוחד ביריית חיצים.
למשל, בספר דברי הימים כתוב,
בני אולם, אנשים, גיבורי חיל, דורכי קשת ומרבים בנים ובני בנים מאה וחמישים, כל אלה מבני בנימין.
נושקי קשת מימינים ומסמילים באבנים וחיצים בקשת מאחי שאול מבנימין.
ומבנימין גיבור חי ללידר ושמו נושקי קשת ומגן.
וכמובן, בקינה של דוד על שאול ויהונתן, הוא אומר,
ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו, ויאמר ללמד בני יהודה קשת,
הנה כתובה על ספר הישר,
קשת יהונתן לא נסוג אחור.
חץ וקשת זה כלי נשק שהוא שונה מכלי נשק של חרב.
חרב, שזה הכלי הנשק המרכזי בימי התנ״ך,
זה משהו שנלחמים איתו בטווח קרוב.
קשת זה משהו שיורה למרחוק.
הרעיון של בני בנימין, זה המהות שלהם.
הם בונים את העתיד.
הם יורים משהו למרחוק.
זה הכישרון המיוחד של יהונתן.
זה הכישרון המיוחד של בנימין, זה גם היה אמור להיות הכישרון המיוחד לשאול ולרוח רעה בעתתו.
אגב, זה התקבל בעם ישראל, למשל, בל"ג בעומר,
מתקבל בעם ישראל שהילדים יוצאים לשחק בחץ וקשת. זה קשור גם לנקודה הזו, כן? החורבן, לוחמי בר כוכבא, תלמידי רבי עקיבא.
שוב, עכשיו יש חורבן, עכשיו הרומאים שרפו את בית המקדש,
אבל אנחנו יורים קשת למרחוק, אנחנו יורים איזה חץ למרחוק,
גם רבי שמעון בר יוחאי, שיום פטירתו בל"ג בעומר,
כן, מיום מותו לא נראתה קשת בענן, בסדר?
הקשת בענן שראש בי גם, זה מישהו שנמצא בתוך המערה, בתוך מציאות אפלה,
אבל מדליק אש, מדליק איזושהי תקווה לעתיד.
גם קשת בענן זה סוג של את בריתי נתתי, כן? כמו עם אחרי נוח.
זאת אומרת, כל המילים הללו, הקשת, החיצים, הם כולם באים לבטא את הרעיון הזה.
עכשיו קשה.
עכשיו אנחנו עדיין באמצעי, יש פה בעיות, סיבוכים, וכמו שנראה תקף,
הרבה בחיות, הרבה דמעות הולכות להישפך פה על המעבר הזה בין משיח בן יוסף למשיח בן דוד, בין ההווה לעתיד, בין המציאות עכשיו לבין החלום, בין טעם העץ לטעם הפרי.
המציאות היא מסוברת, אנחנו לא חיים בגן עדן, אנחנו לא חיים בראש חודש,
אנחנו חיים בערב ראש חודש ועשרים ותשעה ימים שמכינים אותנו לקראת הראש חודש.
אבל בסוף
יהיה טוב.
מחר בסוף יהיה טוב.
החיצים ממך והלכת עוד תראה.
והדבר אשר דיברנו, אני ואתה, פסוק כ"ג: "הנה השם ביני ובינך עד עולם, ויסטר דוד בשדה, ויהי החודש, וישב המלך אל הלחם לאכול.
וישב המלך אל משאבו, כפעם בפעם אל מושב הקיר,
ויעקב יונתם וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד.
ולא דיבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור כי לא טהור.
מה הסיפור של שאול פה שזה המבחן אם דוד לא נמצא לכאורה מה מה כאילו מה?
בסדר אז לא הגיע דוד לסעודה תכף נראה פה זה מחרפן את שאול מכל בחינה של למה?
אומר על זה החתם סופר בפירוש תורת משה.
על ההפטרה הזו, מאחר חודש,
הוא כותב כך:
"היא ידוע, שאול הייתה רוח רעה מבעטתו,
וניגן דוד לפניו ורווח לו.
על כן, בכל קיבוץ אנשים, ובפרט בסעודת מועד וחודש, והשרים יושבים לפניו,
יכיל לו את דוד,
כדי שבהרגישו קצת דאגה ורוח רעה ינגן לפניו,
ולא יתחלל כבודו וכבוד שמיים בפני השרים והסגנים".
שאול נמצא במצוקה מאוד לא פשוטה.
מצד אחד הוא מלך ישראל,
נכון, הוא אמור פה לשמור על חזות של שליטה ורוח השם איתו וכו',
אבל בפנים רוח השם מבעטטו. דוד הוא, שאול, סליחה, הוא רדוף שדים מבפנים.
הוא לא באמת ראוי כבר למלוך על ישראל.
מה בכל זאת מציל אותו?
מציל אותו, אומר חתם סופר,
שמגיע דוד ומנגן לפניו.
דוד זה הסיפור, מזה הוא הגיע לארמון דוד.
דוד, מה שנקרא,
אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו.
מצד אחד, אי אפשר בלעדיו, הוא זה היחיד שנותן פה לשאול עוד טיפה חיים, כי המלכות העתידית היא איכשהו גם נותנת צידוק עדיין לקיום של מלכות שאול, שאם הוא היה פועל נכון,
והיה נותן באמת לדוד את ההמשך, אז דוד היה יכול להמשיך לנגן לפניו כל הזמן.
מצד שני, שאול מלא קינה בדוד, שוב, כמו שאמרנו, זה לא פשוט, מי בראש. כן, עכשיו מסתבר שהמדרגה העליונה,
מדרגת הקודש, היא מעל מדרגת החול, לא פשוט לוותר, אחרי שאתה ניהלת פה את המדינה
והחלטת פה דברים, עכשיו פתאום אתה נדחק הצידה, לא פשוט. אז שאול, אתם יודעים, הוא קרוע פה בין הדברים, ואז מה קורה?
הוא בנה על זה שבסעודה הזו, שהוא מציג ככה את,
שהכול כשורה והוא עדיין שולד בעניינים,
שדוד יהיה שם וייתן לו את, מה שנקרא, את הרגיעה,
אבל דוד לא נמצא.
והנה, ביום חודש ראשון, אומר חתם סופר,
ולא בא אל הלחם ודנו דנו שאול לזכות ושימר את עצמו ולא דיבר מאומה. פירוש היה יושב ודומם ולא דיבר שום דבר עם שום אדם.
כי ירא פן יבוא לידי כעס כבעלי רוח רב ויתחלל כבודו".
יום הראשון שאול מגיע, הוא עומד ככה ואיפה דוד? דוד לא נמצא. אסור לו להגיד שהוא תלוי בדוד, בסדר?
הוא בחור לדוד.
מצד שני, הוא לא יכול לתפקד, אז הוא יושב ודומם. עכשיו תראו לכם שוב,
כל המועצת המלך, אבנר,
כולם יושבים שם בסעודה החגיגית,
ושאול יושב שם כמו איזה אבל בין חתנים,
משדר איזה שיתוק, איזה פחד, איזה מרירות.
זה כבר מתחיל פה ליצור את ההתערערות של מלכות שאול.
ואז הוא ממשיך, כן, אני חוזר לפסוקים.
פסוק ר"ז, "והאם למחרת החודש השני", כן, ראש חודש זה יומיים,
ויפק... לא תמיד, לפעמים, זה גם קשור פה להבנה, איך שהשלמות מופיעה, כפול,
באחד דיבר אלוהים, שתיים זו שמעתי, זה נושא בפני עצמו,
"והאם למחרת החודש השני, ויפקד מקום דוד, ויאמר שאול אל יהונתן בנו,
מדוע לא בא בן ישי" גם תמול, גם היום, "הלחם",
כי היה לו בן ישי, אפילו לא דוד,
והיה אל יונתן את שאול,
"נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם,
ולכן הנה כי זבח משפחה לנו בעיר, והוא ציווה לי,
אחי,
ועתה, אם מצאתי חן בעיניך, אם אלתנה ואראה את אחי, על כן לא בא אל שולחן ואומר,
ולכאורה הסבר תמים, מה, מה פה, זה ביקש גימל, אם ביקש תש, להגיע הביתה, אז נתתי לו, מה?
ואיחר אף שאול ביונתן, ויאמר לו, בן עוות המרדות,
הלא ידעתי,
כי בוחר אתה לבן אישה, לבושתך ולבושת ערוות אמך,
כי כל הימים אשר בן ישי חי אל האדמה לא תיכון אתה ומלכותך ואתה שלח וקח אותו אליי כי בן מוות הוא. תראו, שאול, מה שנראה, מאבד את זה לגמרי.
מה?
בסדר, עכשיו דוד לא נמצא, מה קורה?
איך אתה מדבר על הבן שלך?
בראשותך, משה, תרוות אמך, מה?
אמנם ביום, השני, אני חוזר לחתם סופר,
ולא בא דוד וירא בעיני שאול כי נראה כאילו בתחבולות עשה כדי שהתחלל כבודו של שאול לפני כל.
וכששאל עליו והשיב יונתן, השאול נשאל מימדי עד בית לחם,
חרץ דינו למיתה שהוא כמורד במלכות,
שיודע שאול שאי אפשר לא לשבת בית ימים בין השרים בלי ניגון המנגן. אתה מבין, מה שדוד עשה פה זה לא היה כדי לעצבן את שאול.
זה בעצם היה, מה שנקרא, השיקוף של המציאות. האם שאול מסוגל לתפקד? האם שאול יכול להמשיך את המלכות שלו?
תשובה לא.
יומיים בלי דוד, שאול מתפרק לגמרי.
נו, אז איך תהיה מלך?
זה מה שעכשיו מבין יהונתן.
ויען יהונתן אל שאול אביו, ויאמר לו, למה יומת? מה עשה?
ויתל שאול את החנית עליו להכותו,
וידע יהונתן כי כלה עם מעם אביו להמית את דוד.
זהו, מבינים שתם עידן, מה שנקרא.
יש לנו פה מלך שכבר לא מסוגל למלוך.
המלך מת,
יחי המלך החדש.
כמו שאמרנו, אבל שאול עדיין בחיים.
ויקום יונתן מעם השולחן בחורי אף,
ולא אכל ביום החודש השני לחם, כי נעצב אל דוד, כי איכלימו אביו.
ויהי בבוקר, ויצא יונתן השדה למועד,
ודוד נער קטון אמו,
ויאמר לנערו, רוץ, מצא את החצים אשר אנכי מורה הנער,
רץ,
והוא ירה החצים לאווירו.
ויבוא הנער עד מקום החצים אשר היה יונתן, ויקרא יונתן אחרי הנער, ויאמר,
הלא החצים ממך והלאה.
אומר לדוד, אתה יודע,
אנחנו הולכים פה אל הדרך הארוכה.
אני חשבתי שאפשר פה בדרך קצרה, שאפשר עוד עם אבא שלי, שאול, שכן יקבל את ההשלמה של המעבר הזה בצורה קלה.
זה הולך להיות בדרך הקשה.
זה מה יש.
ויקרא יונתן אחרי הנער, מהר אחושה אל תעמוד, וילקט נער יונתן את החצים, ויבוא אל אדוניו,
והנער לא ידע מאומה.
כן, הצדדי הנערות בעם ישראל,
הם לא מבינים את המהלכים הגדולים.
הם רצים, הם שמחים, וטוב שכך.
אבל יהונתן ודוד ידעו את הדבר.
אתה ודוד ידעו שהולכים להישפך הרבה דמים על המעבר הזה
בין מלכות שאול למלכות דוד.
למעבר הזה בין
משיח בן יוסף למשיח בן דוד.
המעבר הזה בין הקומה הראשונה של מלכות ישראל השלישית לבין הקומה העליונה יותר.
יש הרבה, הרבה, הרבה כאבים.
כל הדברים שאנחנו סובלים מהם כיום,
הם כולם במעבר הזה בין ערב ראש חודש לראש חודש.
"ענה ארבע ודוד קם מאצל הנגב,
ויפול לאפיו ארצה,
וישתחוו שלוש פעמים,
וישקו איש את רעהו,
ויבכו איש את רעהו,
אה, דוד הגדיל. מי שהכי מצטער פה זה דוד, ונכאורה,
להפך, דוד פה עכשיו, יאללה, הוא המלך החדש.
עוד פעם, יש מספד גדול, ככה, זה כל הנבואת גוג ומגוג שם בזכריה. יהיה מספד גדול על זה שמשיח בן יוסף נהרג.
שוב, זה כאב אדיר.
אפילו ברמה האישית היום אנחנו רואים את זה. כואב הלב, כואב הלב לראות אנשים
שזקנותם
מביישת את בחרותם.
אנשים, כוחות שחשבנו שהם יוכלו להמשיך הלאה.
זה היה יכול, זאת אומרת, היה יכול, לבנות את הקומה ומה שנקרא, להעביר את השרביט, להעביר את המקל לדור הבא בצורה יפה.
אתה רואה, נאחזים בקרנות המזבח ומשתוללים,
ומי שכואב על זה, זה הדור הבא.
הילדים שצריכים לראות את ההורים שלהם מתבזים,
את האנשים במלכות בית דוד, שבוכים,
מגדילים בבכי על הדמויות הללו,
שלצערנו מסיימות את החיים בצורה כל כך מבזה.
"ויאמר יונתן לדוד, לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם השם לאמור, השם יהיה ביני וביניך ובין זרי ובין זרעך עד עולם".
מחר חודש.
בסוף יהיה טוב.
תחזיקו מעמד עד מחר,
יהיה שלום בין זרע שאול לזרע דוד, בין זרע יהונתן לזרע דוד. נכון, שאול ילך,
אבל החיבור הזה בסופו של דבר בין העולמות,
בין השמש והירח, בין העולם הבא לעולם הזה, בין טעם הפרי לטעם העץ, בין החלומות שלנו לבין כל המציאות הלא פשוטה שאנחנו נמצאים בה עכשיו,
זה בסופו של דבר יתוקן.
אנחנו נגיע בסוף אל הראש חודש,
אנחנו בסוף נהיטה מטעם העץ כטעם פיוויור.
אנחנו בסוף נגשים את כל החלומות,
את כל האידיאלים,
את כל משיח בן דוד, זה יופיע,
ונתפלל ששוב המעבר הזה בין ערב ראש חודש לראש חודש יהיה עם כמה שפחות כאבים,
שיהיה לכולנו חודש טוב.
:::::::::::::
::::::::::
