שלום, לקראת
חג הפסח הבא עלינו לטובה,
נקרא מאמר קצר
שכתב רבי יעקב ליב לוי,
זרע צדיק לברכה,
ראב"ד ירושלים.
הנושא שהוא כותב עליו מתחילה עובדי
עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו
המשפט הזה שמזכיר לנו את הייחוס שלנו במרכאות כפולות
מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו יש
מחלוקת בין הפרשנים
במי מדובר
מי זה אבותינו שהיו עובדי עבודה זרה
יש ששוללים בצורה נחרצת
לייחס עבודה זרה לאבותינו הקדושים אברהם יצחק
ויעקב ומפרשים שאבותינו הכוונה טרח ונחור
אבל יש שמפרשים גם על אבותינו
ובזה אנחנו מקיימים
מתחיל בגנות ומסיים בשבח.
מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו,
ועכשיו
קרבנו המקום לעבודתו.
אז אולי לפני שנקרא את המאמר הזה,
נקרא דבר של רב אברום שפירא,
זה ההגדה.
הרב שפירא ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לישראל זכר צדיק לברכה
ממש בימים האחרונים הוציאו אגדה
שבה מובאות
שמועות בשמו אז נקרא רגע משהו משם
זאת אומרת שהרב לא כתב את הדברים
אלא הרב יצחק דדון ליקט שמועות
בשמו
כתוב כך בהגדה מתחילה עובדי עבודה זרה
היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו
שנאמר יהושע פרק כ"ד ויאמר יהושע אל כל העם
כה אמר
לא אני קורא בתוך ההגדה
ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר
אדוני אלוהי ישראל
בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם
תירח אבי אברהם ואבי נחור
ויעבדו אלוהים אחרים
ויקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען
והרבה את זרעו ויתן לו את יצחק
ויתן ליצחק את יעקב ואת עשיו
ויתן לעשיו את הר שעיר לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו ממצרים
השאלה ששאל הרב שפירא,
מה ראה בעל האגדה
להביא ממרחק מקום לחמו מספר יהושע?
רק שם כתוב
על טרח אביו אברהם ואבי נחור שהם עבדו אלוהים אחרים?
הרי כבר בראשית זה כתוב.
אבל אמר הרב שפירא זצ"ל לתרץ
שבא להגדה
לא רצה רק להוכיח שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו
אלא הוא גם רוצה להוכיח ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו
כי מה כתוב שם
אם פותחים את יהושע כ"ד
שם כתוב אחרי הנאום הגדול של יהושע
שהוא מספר על קורות אברהם אבינו
ועבדיו וקורות בני ישראל וכולי עד הסוף
ואז אומר יהושע לעם ישראל
ואם רע בעיניכם לעבוד את השם
בחרו לכם היום את מי תעבודון
ואני וביתי נעבוד את השם אז יהושע המנהיג
הגדול תלמידו הגדול של משה רבנו אומר
ואני וביתי נעבוד את השם
אמר רב שפירא,
זה בעצם הכרזה גדולה,
ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו.
תבחרו, ביסוד,
היסודות שלנו זה עבודה זרה.
אבל מאז שהשם הוציא אותנו ממצרים,
אנוכי השם אלוקיך,
לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.
משכו,
ויקחו לכם צאן, משכו ידיכם מעבודה זרה.
אומר יהושע לעם,
תבחרו אתם, עבודה זרה או עבודת השם.
אני וביתי נעבוד את השם.
עכשיו בואו נקרא את המאמר של רבי יעקב ליב לוי.
צריך להבין מה זה שייך
לסיפור הנס של יציאת מצרים.
ומדוע ראוי לספר את הייחוס שלנו שאבותינו עבדו עבודה זרה.
באמת.
מה זה קשור פה לנושא המרכזי של הלילה הזה?
אמנם נראה
שקשה בהגדה, אולי אומר האומר.
שימו לב, יש פה שאלה מקורית.
מה לנו לשבח,
להשם יתברך,
על הניסים של יציאת מצרים?
במה אנחנו עסוקים בלילה הזה?
לפיכך,
אנחנו חייבים להודות ולהלל
לקדוש ברוך הוא שהוציאנו ממצרים.
אבל אפשר לשאול שאלה מעניינת.
אדרבא
יקשה עלינו,
או יותר נכון, יקשה לנו.
למה הכניסנו לעבודה קשה למצרים?
יכול מישהו חכם לשאול?
אנחנו צריכים להודות להשם שהוציא אותנו ממצרים?
אולי נגיש תלונה במרכאות כפולות?
למה הוא הכניס אותנו למצרים?
תודה רבה שהוציא אותנו, אבל למה הכניס אותנו בכלל?
והוא מפרט.
ונראה הדבר, אם אחד יכניס מישהו לבית האסורים,
ויוכה במכות קשות,
ואחר כך יניח אותו חופשי,
האם ישבח אותו על מה שהניחו חופשי?
אדרבא,
אם יוכל לנקום בו על האיסורים שעשה לו,
ינקום בו בכל כוחו.
שאלה מתבקשת.
אני מודה ומתוודה,
לא חשבתי עליה עד שראיתי אותה פה.
אדם חטף מישהו, הכניס אותו למנהרה.
ואז שמה ייסר אותו, עינה אותו.
אחר כך הוא הוציא אותו.
אז הוא מודה, הוא מהלל.
אבל רגע, צריך לעשות חשבון
עם מי שהכניס אותו לשם בכלל.
אז אבותינו היו בארץ ישראל.
פתאום...
איכשהו הגענו למצרים,
ואנחנו כל כך מודים להשם,
מהללים אותו על יציאת מצרים,
אבל למה בכלל נכנסנו לשם?
יש לנו שאלה.
אמנם,
זהו אם לא היה מחויב לקבל ייסורין,
אז יכעס עליו וירצה לנקום בו.
אם אין סיבה,
אם אין מגמה, אם אין מטרה לירידה למצרים,
אז באמת,
הלב יכול לשאול,
למה בכלל הכנסת אותנו לשם?
אבל אם חס ושלום.
אדם יהיה בסכנה
גדולה
ורופא אחד ירפא אותו
על ידי שיחתוך לו את הבשר שנרכב
בייסורים שונים
ועל ידי זה נתרפא
וניצל מהסכנה
בוודאי ייתן תודה לרופא וייתן שבח
על הייסורים שעשה לו כי ניצול על
ידי כך מסכנה גדולה כלומר לפעמים
יש תהליך קשה
תהליך רפואי זה משל
שהוא בולט, הוא בהיר.
לפעמים צריכים לחתוך
משהו נגוע.
נו, יורד דם,
זה כרוך בסבל, בתרופות,
אבל זה מציל את החיים של הבן אדם.
אז לפעמים טיפול קשה,
אם הוא מציל חיים,
אז אנחנו מודים
על הטיפול הקשה ועל התוצאה שלו.
שאנחנו ניצולים לחיים,
כן אנחנו באים בליל פסח.
לומר שבחים לבורא יתברך שמו
על הניסים של יציאת מצרים,
ונוכל אולי להקשות מה לנו לשבח על מה שהציל אותנו מידם.
אז רבה טוב היה לנו שלא הביאו אותנו למצרים,
ולא מסר אותנו בידם.
לכן נקדים בעל ההגדה את המאמר,
מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו.
ומגודל הזוהמה שהייתה בנו מדורות קודמיים,
וכמו שמובא בספרים שעד החטא של אדם הראשון,
נשארה זוהמת הנחש דור אחר דור.
אסור להתכחש לעובדה
שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו.
והוכנסנו למצרים כדי להתנקות מעבודה זרה.
טיפול,
טיפול קשה,
תהליך,
על זה אנחנו מודים.
והוא ממשיך.
ורק באברהם
נתקע הזוהמה שלא עבד עבודה זרה.
והיה צריך לקחת אותו מעבר הנהר ועדיין
נשארו בו סיגים שנולד ממנו ישמעאל
כלומר אברהם אבינו
הוא שובר את הפסלים של אבא שלו
אבל עדיין
משהו
עובר דרכו לישמעאל
ורק ביצחק ניתן לטהר
אבל גם ביצחק עדיין צריך לנקות חלק מהזוהמה
ונתן ליצחק את יעקב שהיה טהור
מחמת שנולד
ליצחק גם עשו, ונדבקו בו כל הסיגים.
אז אם כן,
בתהליך הניקוי וההיפרדות מהעבודה זרה,
יעקב אבינו הוא
כבר נקי לגמרי.
אבל,
אף על פי שיעקב אבינו היתה מיטתו שלמה,
עם כל זה היו צריכים לרחוץ מהזוהמה.
כלומר,
בני ישראל שיצאו מיעקב אבינו,
היו צריכים מקלחת.
היו צריכים להתרחץ מעבודה זרה.
זה כבר לא היה בתוך תוכם,
אבל
הם היו בשכנות.
וזה דרש טיפול.
לזה היו צריכים לרדת למצרים.
להתנקות מהסיגים
שהיו דבוקים
בהם דרך יעקב אבינו
וכמו שמובא בשם הארי הקדוש בשאר הכוונות בדרוש לפסח.
ואם כן היינו מוכרחים להתרפא
מהבשר הרכוב שנדבק עדיין בעם בני ישראל
והיינו מוכרחים לרדת למצרים
ולכן עלינו לתת שבח והודעה להשם יתברך
שעשה עמנו
את הניסים הגדולים
להוציא אותנו,
אף שלא היינו כדיים וראויים לזה.
לכך אנו אומרים,
מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו,
להגיד את גודל הזוהמה שהייתה באבותינו,
והיינו צריכים צירוף
אחר צירוף.
כלומר,
היצירה הזאת המיוחדת של עם ישראל,
של כולך יפה, רעייתי ומום אין בך,
יצירה שהיא נקייה שהיא רחוצה לגמרי מעבודה זרה
תהליך זה תהליך שלשמו ירדנו למצרים כדי להתנקות ולצאת
טהורים ונקיים לחלוטין
זה
מה שאנחנו מהללים את הקדוש ברוך הוא שהעביר אותנו את התהליך הזה.
וכך כותב הרב,
קצת בשינוי,
בביאורו לאגדה של פסח.
בעמוד רס, בדף הבא,
כתוב בכותרת אגדה של פסח.
בצד ימין עמוד רס באמצע העמוד
דיבור המתחיל מגיד
הרב
מסביר את ההוראה ההלכתית שבגמרא ובהלכה
להתחיל בגנות ולסיים בשבח
ומה הגנות
לפי דעה אחת
מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו
ודעה שנייה עבדים היינו לפרעה במצרים ועכשיו קרבנו המקום
לעבודתו
אז תראו
בשורה השלישית
מסוף עמוד ר' ס'
מלמטה
במילים 'על כן'
הוא מגיד
מתחיל בגנות ומסיים בשבח
להורות
שהגנות היא צורך השבח
מתחיל בגנות של עבדים היינו
הרב רוצה להסביר
שיש פה תהליך
שמתחיל בגנות
ולוקח
איזה רווח מהגנות הזו
ומסיים בשבח.
אם הקדוש ברוך הוא
לא היה מוצא שבח בגנות,
הוא לא היה מעביר אותנו
בגנות בדרך אל השבח.
משמע שהשבח
שאליו הגענו,
הרי שהתחלנו בגנות
הוא יותר גדול מאשר אם היינו מראש מגיעים אל השבח
בלי הגנות.
אנחנו ודאי היינו בוחרים דרך קלה יותר,
דרך נקייה יותר,
אבל הקדוש ברוך הוא יודע שעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.
הוא מעביר אותנו דרך ארוכה שהתחנה הראשונה זה גנות,
לקבל משם
מה שניתן לקבל
ואז להגיע אל השבח
ולקבל שבח עם מס ערך מוסף
משהו שהוא נוסף מה יכול להיות
נוסף מהגנות הרב מסביר
אז אם אנחנו מתמקדים בעבדים היינו
למה לא נולדנו
ערב שבת בין השמשות לפני מעמד הר סיני
לכאורה זה היה
זאת הייתה התחלה נפלאה
כמו אדם הראשון שנולד
בערב שבת.
ישר הגיע אל המוכן,
אז אנחנו היינו צריכים להיוולד.
רעיון?
לא.
היינו צריכים להיוולד ישר לפני מעמד הר סיני.
אבל לא.
אנחנו מתחילים,
את העבדים היינו לפרעה במצרים,
ואז קרבנו למקום לעבודתו.
למה צריך את כל הדרך הזאת?
נכון?
למה צריך את הסבל הזה?
אמנם,
העבדות
ודאי גרמה כמה דברים רעים,
כמה תכונות נשחתות,
ואין צריך לומר רעות וצרות בהווה שלה,
לאותם הסובלים אותה אז.
אומר הרב, לא צריך להרחיב הרבה.
כמה שזה גנות, כמה שזה שלילי להיות עבדים.
להיות עבדים
זה צרות, זה רעות.
זה דיכאון.
ומה יוצרת העבדות בנפש?
היא יוצרת נפש של עבדים,
והיא יוצרת בטח תחרות על אוכל,
והיא משפילה אותנו.
הגלות,
היא הורסת אותנו.
אז עבדים היינו, זה הורס אותנו.
נכון.
אבל,
אבל אם היינו הופכים לעם,
בלי עבדות לא היה יותר טוב?
אתה אומר, זה גיבש אותנו, חיזק אותנו.
אז זה מה שהרב פה מנסה למצוא משהו חיובי.
מה שלילי, אומר הרב בכמה מילים, זה פשוט.
אבל
גם תכונת ההכנעה קיבלנו.
וההשתעבדות,
למי שראוי להשתבד.
ודאי תכונת ההשתעבדות למצרים היא שלילית,
אבל עם של עבדים שהתרגל להיות משועבד,
קנה בעצמו את תכונת ההכנעה וההשתעבדות.
אחר כך,
כשהוא יגיע להר סיני,
אז הוא לא יהיה צופה באירוע
מתוך הכיסאות הנוחים.
אלא הוא השתעבד לעבודת השם.
הוא כבר יודע מה זה עבדות,
זה כבר ב-DNA שלו,
עבדות.
אז כמובן להבדיל עבדות למצרים ועבדות לקדוש ברוך הוא,
שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה,
אבל
הדרך
להכשיר אותנו להיות עבדי השם,
הללויה הללו עבדי השם,
היא צריכה לעבור דרך תחנה.
של בית עבדים
בבית עבדים קנינו תכונת העבדות
והקדוש ברוך הוא שיודע לעשות את
החשבונות הוא אומר צריך לעבור בתחנה הזאת
ומה עם כל השלילה
ראינו כבר אצל רבי יעקב לוי
צריך גם
לרחוץ צריך גם להתנקות
ייסורים מנקים
אבל העיקר הוא
קנינו את תכונת ההכנעה והשתעבדות.
להיות עבד השם באמת,
להיות יכולים לבטל את הרצון העצמי ואת
הנטייה העצמית בשביל קבלת עול מלכות שמיים,
שישראל מצטיינים בה.
הרי אנחנו מצטיינים בקבלת עול מלכות שמיים.
ייתכן שאם לא היינו עוברים דרך מצרים,
לא היינו מוכשרים לקבל עול מלכות שמיים.
זה השתעבדות של אלפי שנים,
והעבדות לקדוש ברוך הוא זה 24/7. צריך לעבור תחנה שמכשירה אותנו לכך.
זה לא יכול לקרות
יש מאין.
חייבים לקנות את התכונה הזאת.
והחליט הקדוש ברוך הוא שדרך כור הברזל של מצרים,
נקנית התכונה הזאת.
נכון,
נכון.
מאמרי ראיה לפסח.
אבל אפילו
בלי החידוש הזה,
גם אם באמת היינו עבדים לפרעה במצרים,
עדיין הקדוש ברוך הוא
בעיניים שלו רואה שאנחנו יכולים להפיק מזה רווח.
כן, זה הכשרה.
אני מדלג שורה, גם זה ההכשר נקנה
על ידי קניין העבדות והרגל השיעבוד
שאחרי שסיגיו של הרגל העבדות יצורפו,
ודאי שיש שלילה גדולה בהשתעבדות למצרים.
את זה צריך לנקות.
וכוח השפלות המורידת ערך האדם יוסר,
הרי להיות עבד זה לא בן אדם.
כי אתה לא משוחרר לעשות מה שמתאים לך,
אז ודאי צריכים לקלף את הקליפות.
ואיך הדבר נעשה?
על ידי התרוממות הנפש של גאון שם
השם ותפארת עדן החיים המלאים כל טוב,
שיברך השם בהם את עמו באחרית הימין?
אז כמה מהעיקר ומשלים את כלל התכונה הכללית שבאומה, יהיה אז אותו ראש העבדות,
יהיה אז אותו ראש העבדות,
אותו התמצית המצטרף לשבח,
שיישאר
אחר הזיקוק.
ורק הוא ישלים את החירות הגמורה.
אומר הרב,
כדי להיות בן חורין גמור, צריך
לקנות את תכונת העבדות.
למה?
בהיות האדם כל כך בן חורין עד שיוכל בחירותו המוחלטת
גם כן לשעבד עצמו במקום הראוי
ולהיות עבד במקום שהעבדות היא החירות האמיתית.
אל תירא עבדי יעקב.
זה תואר מאוד מכובד יש לנו.
עבדי יעקב.
כי אנחנו מתהללים בזה שאנחנו עבדי השם.
אפשר היה לחשוב שלהיות בן חורין, הכוונה,
כל היום,
בחוף הים, עם הנרגילה,
איש תחת גפנו ותחת תאנתו,
אבל אין לך בן חורין אלא מי שעוסק
בתורה.
זאת מדרגה,
זה לא דבר פשוט, צריך להתרגל למושג הזה שעבדות השם
היא חירות.
הרב מטפל בזה, כאמור, במאמרי ראייה ובעוד מקומות.
אז זהו,
אנחנו מתחילים בגנות של עבדים היינו,
ואז אנחנו לוקחים את הגנות הזו ומצרפים אותה
למה שמסיים בשבח.
הגנות מצטרפת לשבח והיא מעצימה את השבח.
זו תכונה טובה להיות עבד בן חורין, עבד השם.
ודאי, זה החידוש של בעל האגדה,
להעיר גם את העניין של הגנות.
ודאי,
ודאי,
בגלל זה צריך לזכור יציאת מצרים כל הזמן,
ודאי,
ודאי.
נכון?
תראו, בהמשך העמוד דלגו עוד איזה עשר שורות.
יש שם את השורה.
באמצע כתוב כשם
שהגנות של העבדות
גרמה לשבח מצידה
כן הגנות של מתחילה עובדי עבודה זרה
היו אבותינו הוא גם כן גורם לשבח
ואז הרב
בא לתאר
מה יכולה
המציאות הזאת של שורש שורש חיינו
מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו.
מה זה יכול
להביא ברכה
לעבודת השם?
עבודה זרה יכולה להביא ברכה?
עבודה זרה זה גסות של פרעות,
של טמטום, של אקסטאזה.
מה אנחנו צריכים את זה?
אומר הרב, כמו שלמדנו, עבדים היינו,
שאפשר להפיק מעבדות
שבח לחירות,
להיות בן חורין אמיתי שהוא עבד השם,
כך גם אפשר להפיק
משהו מעבודה זרה.
לולא זה,
אז לא היה מתחילה עבודה זרה אבותינו.
אבל ריבונו של עולם,
הוא רואה למרחוק.
וכדי שאנחנו נתקרב לעבודתו,
צריכים לעבור קודם כל תחנה מזוהמת כמו של עבודה זרה.
מה אפשר להפיק מהזוהמה של עבודה זרה?
אז נקרא בזריזות, כי הזמן דוחק.
אומר הרב,
שמפני יתרונם הגדול של ישראל,
מפני נטייתם לרוחניות ושכליות,
מפני תעודת קדושתם, כלומר מטרת קדושתם,
בתור עם קדוש,
העומדים להודיע השם האל הקדוש בעולמו,
הלא יכול היה להיות משתמט מידם לגמרי כוח הדמיון.
עבודה זרה זה דמיון.
זה להט כזה דמיוני.
ועם ישראל,
שהוא כל כך שכלי,
יכול היה...
לדלג על כוח הדמיון
זה בכלל לא מעניין אותו
באותו הצד שהוא צריך לשכלולו של עולם
ותיקונו להכשרת ההנאות והעידונים היפים
שהם באים מיסוד ההכשר הדמיוני
והנטייה בכלל לחוזק גופי כלומר גופני
שכוח השכל וההתגברות הרוחנית מכניעתו
כלומר עם ישראל מרוב נטייתו לרוחניות
יכול היה
לא להתייחס לגוף,
לדמיון, לצדדים השפלים שבמציאות.
אבל גם אותם צריך לרתום לעבודת השם.
על כן, כדי לתן שורש בגזע,
לבל יתבולל לצד הדמיוני והחומרי לגמרי,
כדי שלא נתנתק לגמרי מחומריות, מדמיונות,
הכין אדון כל המעשים ברוך הוא רתיעה קודם.
שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו והיא התגברה בהם
לדי התכונה החומרית והכישרון הדמיוני במידה נפרזה
כי כשאתה רותם את הגוף ואת הדמיון לעבודה זרה זה נהיה מטורף
מאחר שלא היה השכל הטהור
שיסודו הוא דעת אלוקים מעכבתו
טרח נחור
כל אלה עבדו עבודה זרה כי הם היו
באמת שפלים היו מאוד מגושמים ללא דעת
זה דמיון לעבוד עבודה זרה.
ולנו אחר כך,
יש הרבה דעת,
אבל מה עם הדמיון?
ומזה יצא השבח,
או יצא השבח, שעכשיו קרבנו המקום לעבודתו,
ויכולים אנחנו להעשיר את תכונתה של העבודה האלוהית,
את הוד החסד והצדק האלוהי הטהור,
בכל אותם הכישרונות שנמצאים בנו מיסוד הגזע המקורי,
שעובדי העבודה זרה היו אבותינו.
שהיסוד הזה נותן אומץ לכוח הגופי, הגופני.
הוא נותן כישרון הדמיון שימצא
אחרי זיקוקו את מקומו המגובה לו.
אומר הרב,
יש איזה רווח.
יש איזה רווח.
שעבודת השם שלנו
היא לא תהיה כולה מופשטת, רוחנית,
עליונה מנותקת,
אלא היא תתממש בכל אברינו וגידינו.
החיבור הזה
של הדעת, של הרוח הגדולה שלנו אל הארציות,
לא היה נעשה אם לא מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו.
תראו, יש פה דף
מאורות האמונה.
בדף השלישי שם הרב שוב מתבונן
היסטורית
על המציאות של הופעת עם ישראל והרב אומר
העולם
נוצר מתוך תוהו ובוהו
הקליפה קדמה לפרי
החומריות והגסות הקדימה לבוא
אני מדלג שתי שורות ובעולם הפנימי בעולם הרוחני הציורי האידיאלי
העזות הפרוצה השטיפה החזקה היא מתבצרת במקום נמוך ומזוהם
השטיפה החזקה היא מתבצרת במקום נמוך ומזוהם
זה עבודה זרה ומשם יוצאת ונלקטת תמצית
את התמצית משם אנחנו צריכים לקחת,
את כל הזוהמה אנחנו צריכים להשאיר למטה,
להתנתק ממנה, משכו ידיכם מעבודה זרה.
אבל קחו לכם מה שניתן לקחת, את התמצית,
שמתעדנת ומתרחנת.
לשון רוחניות.
נעשית רוחנית,
מתטהרת ומתקדשת,
עד שנותנת את ריחה הנפלא ריח ניחוח להשם.
בזוהמתה של עבודה זרה,
גודל רוח האמונה בכל פרעותו וגסותו.
תדאגו לעמוד
השמאלי,
בשורה השנייה.
ומתוך הזבלים,
הסרוחים הללו,
צמח האמונה,
עלה
יצא בניין מתוך התוהו והיא לנטיעה משמחת אלוהים ואנשים לגפן פורחת
נהדרה בקודש בתואר ועילוי בזיו חוכמה ובמרץ קודש קודשים וכולי.
כלומר מתוך הזבל הזה
של העבודה זרה צמחו הכוחות
שאת תמציתם ניקח
לעבוד את השם.
כי ממנו ניקח לעבוד את השם.
כל אחד יודע בחקלאות,
שאתה רוצה לגדל צמחים בערוגה, צריכים לשים זבל.
למה?
הזבל הוא מה שמגדל.
גם אנחנו נוצרנו מתוך הזבל.
מתחיל בגנות ומסיים בשבח.
מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו,
עבדים היינו לפרעה במצרים, ועכשיו, ברוך השם,
קרבנו המקום לעבודתו.
אז שנזכה לפסח.
כשר ושמח.
