טוב, שלום לכולם,
שלום ללומדים
כאן במכון, שלום ללומדים בבית.
אנחנו נמצאים בלימוד משותף נוסף מהספר הסוד הישראלי,
חזרנו לאחר פגרה קצרה,
ועלתה לי מחשבה,
וזה מה שאנחנו נעשה בעזרת השם
היום ומהיום.
בעזרת השם,
אנחנו נתכונן לפסח דרך הספר הסוד הישראלי.
בתוך הספר יש חלק שהייתי אומר שהוא כמו ספר בתוך הספר,
שהוא מדבר על פסח,
וזה פשוט
חלק שכבד לי שאנחנו לא יכולים לראות את כולו ביחד.
אבל שווה לראות אותו, שווה לראות אותו.
מי שיכול ללמוד אותו את כולו,
זה כדאי.
כדאי ללמוד אותו ממש מההתחלה ועד הסוף.
אנחנו ננסה לטעום ממנו טעימות, טעימות קטנות.
אז למי שיש את הספר החדש,
זה נמצא בעמוד 297, פרק שנקרא לצאת ממצרים.
זה חלק מהחלק השלישי
של הספר שנקרא אוניברסליות בתורת ישראל.
והפרק הוא פרק 11,
למי שיש את המהדורה הקודמת רוצה לדעת איפה זה נמצא.
פרק 11,
אין לי כאן את העמודים,
אבל במהדורה החדשה זה עמוד 297.
וזה באמת פרק מופלא,
זה פרק מופלא.
הוא גם עוזר להבין את המהות של עם ישראל,
וגם עוזר לנו להתכונן לחג הפסח.
ואל תדאגו,
אנחנו נחזור בעזרת השם למקום שבו עצרנו,
אנחנו עצרנו בפרק השלישי.
בתרבות יהודית נוצרית סיימנו ואנחנו
אמורים להתחיל את השאלה היהודית האמיתית
בכל אופן אנחנו עושים קפיצה קדימה לפרק 11 לצאת ממצרים
אז
בואו נדבר לרגע על יציאת מצרים ועל המשמעות שלה
להבנת עם ישראל.
יציאת מצרים היא אירוע שאנחנו לא רק מציינים אותו בחג הפסח,
אלא
זה אירוע שאנחנו מציינים אותו בכל
זמן חשוב.
אנחנו מציינים אותו בשבת,
מציינים את יציאת מצרים בחגים.
מה יש ביציאת מצרים שהופך אותה לאירוע
כל כך כל כך מרכזי וחשוב?
שאנחנו מזכירים אותו כל כך הרבה פעמים.
מה יש ביציאת מצרים?
מה זה?
מה הנקודה שהופכת את יציאת מצרים לאירוע כל כך משמעותי?
נכון, נכון, נכון, נכון.
זה ליל הסדר, זה עוד עניין בפני עצמו.
מה?
לידת עם ישראל, נכון.
מה זה אומר, לידת עם ישראל?
מה זה אומר?
מה?
אבל הם היו...
זאת אומרת, מה קרה שם בעצם?
מה קרה?
קרה ביציאת מצרים שנולדנו כישות רוחנית?
למה אנחנו לא...
אני אשאל את זה ככה.
לכאורה, האירוע המשמעותי בעצם קורה במעמד הר סיני.
כלומר, אם כבר, אז בוא נחגוג...
כאירוע מרכזי מאוד, את הנושא של קבלת התורה.
למה?
כי אז באמת קיבלנו את הצו האלוהי.
ויציאת מצרים זה אפשר להגיד אפילו סוג
של אמצעי בסוף בשביל קבלת התורה.
עם ישראל יוצא ממצרים,
אבל הייעוד שלו מופיע בקבלת התורה.
אז אתה כבר אומר, יפה, שהתורה היא סוג של אמצעי.
התורה היא אמצעי כדי שעם ישראל יגיע ליעוד שלו.
בקיצור, יש כאן איזו נקודה מסוימת שצריך להבין.
מה המשמעות הכל כך גדולה שאנחנו מייחסים ליציאת מצרים ולחג הפסח.
כי החג המכונן.
ומה שאברהם לבני עושה בעצם בפרק הזה,
פרק 11,
זה ממש מעמיק
להבין את המהפכה של חג הפסח.
מהפכה של חג הפסח, אבל שוב, לא כחג הפסח רק, אלא,
כמו שציינתם נכון, את לידת עם ישראל.
אז בואו ניכנס לזה, עמוד 297. ככה אומר...
אומר רבנו אברהם לבני,
אי אפשר לעמוד על טיבה
של ההיסטוריה הישראלית בלי לקבל מושג כלשהו
על התפקיד שמילאה יציאת מצרים הראשונה ביצירתו של עם ישראל,
אותו מאורע ייחודי מלפני יותר משלושת אלפים שנה.
בצאתו ממצרים
השיג עם ישראל לא רק את קיומו ההיסטורי בתור עם חדש,
אלא גם את יעודו.
עוד לפני מתן תורה,
הוא נשא בקרבו ממד מטאפיזי או מטהיסטורי,
שטרם הופיע בעולם עד אז.
ממד ששינה את המבנה היסודי של המציאות.
יציאת מצרים הולידה עם חדש,
בעל ייעוד משלו.
ובמקביל,
שינתה את המהלך הפנימי של ההיסטוריה ויצרה עולם חדש.
מכאן שיציאת מצרים שווה בערכה לבריאת העולם.
אתם זוכרים שהיסוד המרכזי שאברהם לבני חוזר עליו לאורך כל הספר,
זה הקשר הגורדי,
הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין ישראל לבין האוניברסל,
העולם.
לכן,
מתי ש...
עם ישראל לא ממלא את הייעוד שלו,
יש שואה בעולם.
השואה היא סופה של התרבות המערבית וסופו של העם היהודי חס וחלילה.
שני הדברים קשורים זה בזה.
כי כשעם ישראל לא ממלא את הייעוד שלו למען העמים,
אז העמים נמצאים במחנק רוחני ומוסרי ומגיעים עד לשפל של השואה.
ועם ישראל מגיע חלילה להשמדה.
אם מקבלים את התורה המוטב,
ואם לאו,
שם תהיה קבורתכם.
כלומר,
לתורה,
וגם הר סיני שממנו ירדה וניתנה לאומות העולם.
ככה הגמרא בשבת אומרת.
מה הקשר?
כי האירוע של עם ישראל הוא תמיד תמיד אירוע אוניברסלי.
זה תמיד לא אירוע שהוא רק לוקאלי שלנו,
פרטיקולרי של העם היהודי.
זה אירוע בעל משמעות עולמית.
והנקודה הזו בעצם מתבררת פה.
בעבר כתבתי משהו
ברוח הדברים שהזכרנו גם בשיעור על הפוסט-מודרניזם,
על המטריקס.
המטריקס כסוג של סרט שמבטא איזה רעיון מאוד מאוד עמוק,
שהעולם שלנו הוא סוג של
בית כלא.
ואנשים חיים בו באשליה תודעתית
שהם נמצאים במקום אחד ובעצם הם משועבדים ומישהו משעבד אותם.
זה הרעיון של המטריקס.
כלומר,
יש כוחות שמשעבדים את האנושות ונותנים לאנושות אשליה
שאלה החיים.
ואין אפשרות אחרת.
ובעצם כל הרעיון של המטריקס זה שיש אפשרות
להשתחרר מהמערכת הזאת שנקראת מטריקס
ולהיאבק על החירות שלך.
זה הרעיון,
ומה שכתבתי זה סוג של השוואה בין יציאת מצרים לבין היציאה מהמטריקס.
המטריקס הוא סוג של בית עבדים משוכלל וטכנולוגי,
שמונע מהאדם להרגיש שהוא אפילו נמצא בתוך מערכת של שעבוד.
הנקודה שאברהם ליבני בעצם ילמד אותנו פה שוב,
הכל מבוסס כמובן על מקורות קדושים וקודמים,
שמה שהתחדש בעצם ביציאת מצרים זה שהקונספציה נשברה.
שבירת הקונספציה זה החידוש של יציאת מצרים.
מה הכוונה קונספציה?
עבדות היא לאו דווקא עבדות במובן של...
עבד במובן שהוא סוחב אבנים על הגב,
אלא הייתה באנושות קונספציה מסוימת שנקראת בית עבדים,
והקונספציה הזו נשברה
ביציאת מצרים.
ולכן האירוע הזה הוא לא אירוע היסטורי שהיה,
אלא אירוע
שבעצם מאז נתן סוג של פוש לאנושות
שאנחנו לא סיימנו את התהליך הזה עד היום.
כן,
הוא יסביר את זה, זה פשוט יוסבר.
זה יוסבר בהמשך באריכות רבה,
והוא נותן דוגמאות מהעולם המודרני,
ונותן דוגמאות של התרבות המערבית,
זה מרתק,
ממש.
אז אני לא יודע אם אנחנו נספיק את הכל,
אבל לפחות נתחיל לשאוף לזה.
ככה.
לימדונו חז"ל שיש להבין את יציאת מצרים באותה עמקות שנתפסת בריאת העולם.
ולשני המאורעות חשיבות דומה.
התלמוד במסכת ראש השנה, בדף י"א עמוד א',
מעמיד זה זו מול זו את דעותיהם של רבי אליעזר ורבי יהושע.
לדעת הראשון,
רבי אליעזר,
נברא העולם בחודש תשרי,
ולדעת השני,
רבי יהושע,
הוא נברא בניסן,
חודש יציאת מצרים.
עכשיו מביא השלה, בסדר?
השלה, רבי ישעיהו הלוי אורוביץ,
היה תלמיד חכם גדול בפראג,
ואחר כך עלה לארץ וחי בצפת.
יש לו ספר שנקרא שלה, ראשי תיבות שני לוחות הברית.
ספר שהוא כתב בעיקרון לבני המשפחה שלו.
מכתב ספר מוסר לבני המשפחה,
זה הייעוד הגלוי שלו,
וזה ספר עמוק מאוד,
יש לו שם על פרשת השבוע,
על החגים,
מוסר,
קבלה,
הכל,
בכל מכל כל,
שני לוחות הברית,
הוא נקרא.
ציטוט מתוך השלה,
ודברי שניהם אמת,
כלומר,
דברי רבי יהושע ודברי רבי אליעזר.
מה?
עמוד 297,
למטה.
כלומר,
דברי שניהם אמת,
גם רבי אליעזר צודק וגם רבי יהושע צודק.
גם מי שאומר שהעולם נברא בניסן צודק,
וגם מי שאומר שהעולם נברא בתשרי צודק.
דברי שניהם אמת, למה?
כי בתשרי נברא העולם,
ונתחדש יש מאין.
אבל זה לא נודע ונתפרסם לרבים.
והעובדי גילולים היו מכחישים בו,
ואומרים עולם כמנהגון נוהג,
מעולם ועד עולם.
אמנם בניסן נתגלה חידושו,
וראו כל העולם כי אלוהי האלוהים ואדון האדונים אשר חידשם יש מאין,
על כן בידו היכולת להרסם ולשדדם
ואת לבנות.
הכל לפי רצונו ברוך הוא.
הרי שחידוש העולם שהיה בתשרי נודע ונתפרסם בניסן.
ומזה הטעם נקרא פסח,
שמורה ומפרסם חידוש העולם.
בסדר, השל"ה אומר פה דבר נפלא ומופלא.
הוא מסביר את המחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע בצורה כזו.
רבי אליעזר מדבר על העולם הטבעי שנברא בתשרי.
ורבי יהושע מדבר על לידת עם ישראל ויציאת מצרים שהייתה בניסן
והיא בעצם חשפה לעין כל את מה שקרה באופן נסתר בתשרי.
כלומר אפשר להגיד בלשון אחרת
שמה שקרה בתשרי זה שעולם הטבע הופיע
ומה שקרה בניסן זה העולם שמעל הטבע הופיע.
העולם, הגילוי של הרצון האלוהי הופיע.
הדבר הזה ילך ויתברר פה בצורה מעמיקה תמיד.
יש סיפור שהרב אשר וייס
חוזר עליו הרבה מאוד פעמים,
בנוגע ל...
לקריאת ים סוף,
הוא אומר את זה,
אבל זה רעיון שמאוד מזכיר גם את העניין הזה,
שהיה פעם צייר גדול מאוד,
שצייר פסל, אני חושב, פסל,
שפיסל סוס יפהפה,
והעמיד אותו בכיכר העיר.
ואף אחד לא הסתכל על הסוס.
הוא נורא נעלב, כי הוא השקיע בו הרבה מאוד.
זה היה סוס מאוד מאוד יפה,
והוא התפלא,
למה אנשים לא מסתכלים על הסוס היפה שהוא עשה?
אז הוא דיבר עם קרוביו, אוהביו,
והם אמרו לו,
ברור למה,
בגלל שעשית סוס כל כך כל כך דומה לסוס אמיתי,
שהם פשוט לא רואים משהו מיוחד.
זה בסך הכל נראה להם כמו סוס.
תקשיב לנו,
תחתוך את הסוס לשתיים,
תעמיד חצי אחד פה,
חצי אחד פה,
ותראה איך הם יגיבו.
וכך היה, חתך את הסוס לשתיים,
ובאמת כולם עמדו, משתוממים, הו, איזה דבר מיוחד.
מה זה הפסל הזה?
חצי סוס פה, חצי סוס פה?
באמת דבר מיוחד.
הרעיון שהמשל הזה בא לבטא,
זה את הסיפור של קריאת ים סוף.
קריאת ים סוף זה אירוע
שהיה ראוי להתפלא גם על הים עצמו,
לא רק על
קריאת הים.
אבל לפעמים הטבע,
מטבעו, הוא מסתיר על הדבר שעומד מאחוריו.
ובשביל לשים לב למה מיוחד פה,
אתה צריך לפעמים שיחתכו לך את המציאות,
ואז שים לב פתאום מה היה פה לפני כן.
אז היחס בין תשרי לבין ניסן, זה בעצם היחס,
קצת אפשר להגיד, בין הסוס השלם לבין הסוס החצוי.
בתשרי נברא העולם בצורה שלמה.
אבל הדבר הזה יוצר אשליה,
שכאילו המערכת פה עובדת לבד.
ובניסן פתאום התגלה שיש פה מישהו, יש מנהיג לבירה.
והסיום של האשליה הוא סיום מאוד מעניין.
הוא אומר, מזה הטעם נקרא פסח
שבת.
כן, וספרתם לכם ממחרת השבת.
מה זה מחורת השבת?
מחורת הפסח.
ככה חכמים מלמדים.
למה פסח נקרא שבת?
למה?
שמורה הוא מפרסם חידוש העולם.
אני יכול להוסיף פה עוד מימד מסוים,
ששמעתי בעבר מהרב קופרמן,
הרב יהודה קופרמן,
היה הרב של המכללה בבית וגן,
הוא כתב את זה גם בספרים שלו,
שהדברים מבוססים על המשך חוכמה.
השבת והפסח יש להם עוד מכנה משותף.
מה המכנה המשותף של שבת ופסח?
שעיקרו של חג הפסח הוא בעיקר לא תעשה.
ועיקרה של השבת זה בעיקר לא תעשה.
כלומר,
שבת,
יש לנו בעיקר איסורי מלאכה,
הרבה מאוד איסורי מלאכה.
יש מצוות עונג שבת, יש מצווה לעשות קידוש,
אבל עקרונית, רוב הדברים בשבת זה לא לעשות.
ופסח
זה זמן שאסור לנו שיהיה חמץ,
וגם המצה בעצמה היא סוג של מאכל שהוא לא משהו.
זה מאכל שעיקרו הוא מה הוא לא, זה לא מה הוא כן.
זה אין לו טעם כל כך ואין בו את החמץ.
זאת אומרת,
אפילו הדבר שאנחנו עושים באופן אקטיבי בפסח הוא מימד מסוים של לאו.
כלומר,
המהות של השבת והמהות של הפסח מאוד מאוד דומות.
מה?
שוב,
יש,
זה מה שהרב קופרמן אמר,
הוא אמר שכל חג יש בו
אחוזים שונים
שהוא מורכב מהם.
הוא אמר שהדבר שהופך את פסח לדומה לשבת,
זה שהאחוזים של הלא תעשה שבו,
הם יותר רבים על אחוזי העשה שבו.
כלומר,
המימד של הלא תעשה גובר על העשה,
וזה מה שהופך את היום הזה לשבת.
מה הנקודה שהוא בא להגיד?
שבת זה בעצם יום שבו האדם מפנה את המקום שלו
ונותן מקום מרכזי למי שאחראי על העולם.
אז אתה תעשה לי טובה, תפנה את המקום,
תן מקום למי שבאמת ברא פה את העולם.
אז גם השבת עצמה בשבוע,
ששת ימים תעשה מלאכה,
יום השביעי שבת להשם.
כלומר,
הרעיון של השבת זה שהאדם מפנה את כוח היצירה שלו ואומר,
עכשיו
הקדוש ברוך הוא מתגלה פה.
והפסח זה אותו רעיון.
למה?
כי פסח זה היום שבו הקדוש ברוך
הוא הוציא את עם ישראל ממצרים.
לא אנחנו עשינו את זה.
לא אנחנו ילדנו את עצמנו.
אנחנו לא הפרענו.
היינו צריכים לעשות מילה,
קורבן פסח,
וזהו.
השתתפנו השתתפות מינימלית.
קוראים לזה השתתפות סמלית.
באירוע.
אבל עיקרו של האירוע קרה על ידי בורא עולם.
מה זה בא להגיד?
זה בא להגיד שהמהות עצמה לא נקבעת על ידי אדם.
האדם יכול להשתתף,
מינימלית יכול לא להפריע,
אבל מי שיוצר את המהויות זה לא האדם.
הבורא יוצר את המהות.
והאדם צריך בעצם להיות נאמן למהות הזו שנוצרה פה.
והשבת מזכירה לנו פעם אחרי פעם את העיקרון הזה.
אז זו הייתה הערה נוספת על גבי הדברים של אשלג,
למה פסח נקרא שבת.
שמור ומפרסם חידוש העולם.
איך הוא שמור ומפרסם חידוש העולם?
איך?
על ידי זה שהוא מקטין את היצירה האנושית.
כשאתה מעצים את היצירה האנושית,
אתה מרגיש הבוס פה.
ברגע שאתה מפנה את היצירה האנושית,
אתה מבין שמי שיצר פה את העסק זה הוא.
הוא עשנו ולו אנחנו.
אפשר להגיד ככה,
לדרוש את זה,
יש הרי קרי וכתיב,
נכון?
לא באלף ובאלף.
אז לא באלף זה בפסח, ובאלף זה בשבועות.
יום השישי,
לא בו.
וכשאתה מחבר את הו"ו והא' ביחד, יוצא לך השבע,
כן?
זה השבת.
לא עם א',
הא' זה מספר אחד,
ו' זה שש,
אתה מחבר את שניהם ביחד,
זה שבת.
כלומר, שבת כוללת בתוכה שני מרכיבים.
שש זה ששת ימי המעשה, העצמה של האדם,
וא',
אחד,
שזה השבת,
שזה היום השביעי,
ביחד זה נהיה שבע.
וזה בעצם מזכיר לאדם מי הוא זה שנתן לו את הכוח לעשות.
נמשיך את הדברים של אברהם לבני, ההסבר לדברי אשל.
ואכן הכרחי היה שבריאת העולם תגרור בעקבותיה את יציאת מצרים.
למה?
כי רק כך נודעו הכוונה והרצון שמאחורי הבריאה.
העולם שבו משוקעת כל מחשבת הבריאה,
ושעליו לשקף נאמנה את אור אינסוף,
הינו בהכרח גם מסך ולבוש.
המסתיר את האינסוף של האלוהים.
על מנת לגלות את רצון הבורא,
מוכרחים לפרוץ את גבולות הבריאה.
זוהי תכליתה של יציאת מצרים.
היא חלק מתוכנית הבריאה.
היא משלימה אותה ומגלה את כוונתה.
על כן אי אפשר להבין את משמעותה של יציאת
מצרים אם נצמצם אותה במישור המאורעות בלבד.
כדי להבין את המציאות של עם ישראל,
אין די בידיעה שעם ישראל נולד כאומה ביציאת מצרים,
שזאת ההבנה הרגילה שלנו.
עם ישראל נולד ביציאת מצרים,
לכן אנחנו עושים עניין.
יש להבינה בקשר להשקפת העולם החדשה המופיעה עם שחרור ישראל מעול מצרים.
מה התגלה פה?
זה שנולדנו זה מאוד מאוד יפה, זה חשוב.
אבל מה חידשנו לעולם בלידה הזאת?
אין העולם שלפני לידת ישראל אותו עולם שלאחריה.
עוד לפני מעמד הר סיני הוא מביא עמו השקפת עולם חדשה.
כבר אז מתגלה דרכו עולם חדש.
מעמד הר סיני,
50 יום לאחר מכן,
אינו אלא ביטוי ברור של משמעותו של אותו עולם חדש.
כלומר, יציאת מצרים בעצם זה סוג של מהפכה, ממש
יציאה מהמטריקס, יציאה של העולם מהמטריקס,
שעם ישראל הוא סוג של אוונגרד ראשון שמאפשר את היציאה הזו.
נכון,
או כמו מלא אנשים שנמצאים בחדר סגור ואחד מוצא את הדלת.
פותח את הדלת
ובעצם מאז מתחיל נחיל של אנשים לצאת החוצה.
אבל הוא פתח את הדלת,
הוא יצר את האפשרות להשתחרר מהקונספציה.
עכשיו,
יש כאן הערה בפסקה הקודמת,
תשימו לב,
למשהו שמחזיר אותנו קצת להקדמה של הרב צוקרמן לספר.
אם אתם זוכרים,
הרב צוקרמן בהקדמה לספר מביא את הדברים של הרב שמעון סטרליץ ב...
בהקדמה לאורות התשובה.
ואני חוזר לנקודה הזו כי
תשימו לב שכמו שאמרנו הרבה פעמים,
הציר המארגן של הספר זה התשובה.
זה הנושא של הספר, זה התשובה.
הוא מסביר שעם ישראל הוא בא לגלות בעולם את מושג התשובה.
עכשיו תשימו לב שבעצם מה שהוא הסביר פה בפסקה שמתחילה במילה ואכן,
זה בדיוק מושג התשובה.
כלומר,
העולם שלנו בנוי בצורה כזו שיש טבע,
והטבע מסתיר את אלוהים.
כלומר,
אלוהים יוצר את הטבע,
אבל הטבע מסתיר את אלוהים.
ולכן אנחנו צריכים לאחר מכן להשתחרר מהטבע.
זה נקודה שצריך לתפוס אותה,
כי בעצם זה מה שהמקובלים מכנים.
יש עיגולים ויש יושר.
העיגולים זה הטבע.
זה מעגל.
זה ללא שום מוסר.
אין שם מוסר.
כן.
הטבע שולט על הצדיק ועל הרשע כאחד.
אין
בעצם הבדל אם אתה מתנהג יפה או לא מתנהג יפה לטבע.
כל המושג של מוסר,
טוב ורע, מתגלה רק כשהיושר מתגלה.
יושר זה אומר שיש טוב ויש רע.
בעיגול אין טוב ורע.
הכל שווה בעיגול.
עולם הטבע אין בו מוסר.
המוסר נמצא רק דרך גילוי יושר.
זאת אומרת,
העולם שלנו
הוא מלשון העלם.
מה הוא מסתיר?
על מה הוא מסתיר?
הוא מסתיר את המגמה
של הטוב האלוהי בעולם.
ועל ידי זה שיש לנו את הדבר שנקרא תשובה,
אנחנו בעצם לאט לאט מפרקים את המבנה,
את המעגל.
אנחנו משתחררים מהמעגל
ובעצם בוקעים אל מה שנקרא יושר.
וזה ההבדל בעצם, אפשר להגיד,
בין
הטבע לבין העל טבע.
מה זה העל טבע?
זה רק לשבור את הטבע?
לא.
כמו שהמהר"ל כותב בהקדמה לגבורות השם,
יש סדר לניסים.
מה זה אומר?
שיש סדר
שהוא שונה מהסדר של הטבע.
זה לא בלאגן.
זה לא שאתה לוקח פטיש,
בום,
בום,
בום,
שובר את הטבע.
זה לא עובד ככה.
אלא יש טבע ויש סדר לעולם.
האלוהי,
וזה העולם שהתגלה בעצם בניסן.
יש רמז יפה לדבר הזה, תשרי זה לפי האותיות ת', שין, ריש,
שין,
ריש,
כלומר סדר הפוך
מהסדר של האלף בית.
פסח הוא בחודש האביב,
אביב זה א', ב', זה מתחיל מאלף,
נמשך לב'.
כלומר,
הרעיון של
חג הפסח זה שהעולם מתחיל להיות פתאום מובן.
בתשרי העולם נברא, אבל לא ברור לנו לאן הוא הולך.
אז זה מתחיל מהפוך, תש"ר.
אבל חג הפסח הוא חג האביב,
הוא מתחיל מאלף ב',
פתאום מובן כבר,
מה הסיפור פה,
מה רוצים ממני.
יפה,
אז אני רק אסביר למה התכוונתי בפסקה הקודמת,
תסתכלו רגע.
אכן הכרחי היה שבריאת העולם תגרור בעקבותיה את יציאת מצרים.
כי רק כך נודעו הכוונה והרצון שמאחורי הבריאה.
העולם שבו משוקעת כל מחשבת הבריאה,
ושעליו לשקף נאמנה את אור אינסוף,
הינו בהכרח גם מסך ולבוש.
המסתיר את האינסוף של האלוהים.
כלומר, כשאתה מסתכל על העולם, מה אתה רואה אינסוף?
לא, אתה רואה סוף.
אז רק על ידי ההסרה בעצם יש את האפשרות לאט לאט
לפרק את הסופיות ולפתוח את העולם לאינסופיות.
החומר הולך לאט לאט והופך להיות רוחני.
על מנת לגלות את רצון הבורא מוכרחים לפרוץ את גבולות הבריאה.
זוהי תכליתה של יציאת מצרים.
אפשר להגיד שיציאת מצרים היא הווקטור
הראשון שמביא לעולם את מושג התשובה.
שהעולם לא מתנהל רק בצורה מעגלית.
אלא שיש גם מגמה שפורצת את המעגל קדימה.
והעולם הולך לאנשהו, הולך לאיזה יעד.
בגלל זה התפיסה המיתולוגית היא תפיסה
עם טרגיות.
בסדר?
טרגדיה יוונית.
למה הוא טרגי?
כי זה חוזר על עצמו, יש חזרה אינסופית.
זה לא מתקדם לשום מקום.
ברגע שהסכר נפרץ,
זה אומר שאנחנו הולכים לאנשהו.
יש יעד.
אנחנו יוצאים ממצרים והולכים לאיזה כיוון.
והדבר הזה הוא שינוי בקונספציה האנושית.
לא היה לפני כן דבר כזה.
נראה את זה.
דרגות היש.
פסקה הבאה.
מגמת הבריאה הייתה נסתרת.
אפילו אברהם לא יכול היה להגיע למלוא התגלותה.
הדיבור נותר מעורפל וסתום מעט
בחוויה הנבואית של האבות.
חשיפתו המלאה התאפשרה רק ביציאת מצרים.
היא לא רק שחררה אומה,
אלא גם את דבר השם היוצר,
המוכרח להתקשר למי שיודע להקשיב לו.
אני עושה פה קצת מה שנקרא קפיצה,
בגלל שבספר,
אחת הטענות המרכזיות של אברהם ליבני,
זה שהנצרות בעצם,
מה שהיא עשתה,
זה חסמה את הדיבור האלוהי.
חסמה את הנבואה.
זה הפגם הגדול של הנצרות,
שהיא חסמה את הנבואה.
והתיקון לדבר הזה
זה לשחרר את העולם בעצם מהלפיתה של הנצרות וגילוי הממד הנבואי.
זו הייתה אחת הטענות המרכזיות שלו.
אז מה הוא אומר פה במשפט הזה?
שמה שקרה לעולם לפני שעם ישראל יצא ממצרים,
הדיבור האלוהי היה בגלות.
מה הפירוש?
אי אפשר היה לשמוע מה אלוהים רוצה.
למשל, למה הדבר דומה?
זה שאין לך עם מי לדבר.
אתה לא יכול להגיד מה שאתה רוצה באמת.
נגיד אתה נמצא בתוך חברה של אנשים,
שמה שמעניין אותם זה רק כסף.
אז אתה רוצה לדבר איתם על ערכים, אין עם מי לדבר.
אין עם מי לדבר,
זה לא כאילו,
אתה מדבר על ערכים כמו אתה מדבר על הקיר,
הם לא יודעים על מה אתה מדבר.
מבחינתם זה לא קיים.
ערך שהוא לא קיים.
לא קיים.
או נגיד סתם,
אדם יכול להיות בכל מיני סוגים של חברות,
שהוא לא יכול לגלות להם מה באמת חשוב לו.
למה?
בגלל שהוא פשוט,
הם תקועים בתוך קונספציה מסוימת,
שהדברים שהוא רוצה להגיד להם,
אין לו עם מי לדבר.
לדוגמה, לדוגמה,
האבות זה ביטוי למשהו טבעי,
כן.
במידה מסוימת,
כן,
למרות שהאבות הן כביכול כבר איזה מדרגה שאפשר לתקשר איתם,
איתם.
ועדיין, ועדיין זה לא עם, זה לא עם.
בשביל לפנות לעם, אתה צריך שיהיה לך עם.
כלומר,
הרצון האלוהי הוא רצון לא רק שיהיו כמה אנשים טובים ונחמדים,
אלא שבאמת הרצון האלוהי הופיע בצורה שלמה.
אז הוא יסביר את זה עכשיו,
זה מה שאברהם ליבני מסביר עכשיו בדיוק.
הדיבור הוא שהכריח את יעקב ואת זרעו לרדת לתחתית ההוויה למצרים,
על מנת לגרום בכך להתפרצותו הגואלת
וללידתו
של העם נושא הדיבור.
שימו לב איך הוא מסביר באופן עקיף את הביטוי שכולנו מכירים מהאגדה,
אנוס על פי
הדיבור, איך הוא מסביר מה זה אנוס על פי הדיבור?
אנחנו מבינים, אנחנו תמיד מבינים איך זה.
אנוס על פי הדיבור,
כוונה,
אלוקים הכריח אותו לרדת לגלות.
הוא מסביר את זה יותר בעומק, הוא אומר,
הדיבור האלוהי הוריד אותו לשם כדי שאפשר
יהיה לגלות את הדיבור האלוהי לעולם.
אנוס על פי הדיבור.
הדיבור האלוהי היה צריך לרדת למקום הנמוך
הזה כדי שהוא יוכל להתחיל לדבר לעולם.
שיהיה לו עם מי לדבר.
כשעלה בידי משה,
להבין, זה מסביר המון המון דברים.
תחשבו, יש כאן דבר פשוט מפליא.
יעקב אבינו יורד אנוס על פי הדיבור.
משה רבנו כבד פה וכבד לשון.
הדיבור לא יוצא לו.
הדיבור האלוהי מתגלה בעצם במעמד הר סיני.
עם ישראל רואים את הקולות, איזה מעמד של ראייה,
ספק ראייה, ספק שמיעה.
כאילו משהו מיוחד, יש פה איזה ראייה של הדיבור.
כלומר,
יש כאן איזה נקודה של התפרצות הדיבור האלוהי.
ודיברנו על זה, אני חושב גם שדיברנו קצת על
הנושא של פגם הברית ותיקון הברית,
אני לא זוכר אולי,
לא בשנה הזאת,
אבל שהברית,
ברית יכולה להיכרת
עם מי שאתה יכול לתקשר איתו.
ברגע שהוא חסום, אתה לא יכול לתקשר איתו.
אז לברית יש שני מופעים.
יש את הברית המילה,
המינית,
ויש את ברית הדיבור.
גם בלשון יש לנו ברית,
ברית הלשון וברית המעור.
ברית הלשון זה ברית הדיבור,
היכולת שלך לתקשר עם מישהו,
להגיד לו מה אתה רוצה.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהכל נהיה
בדברו.
כשעלה בידי משה להבין שמהלכו של עם ישראל
קשור לתהליך גאולת הדיבור,
הקשורה בידיעת השמות האלוהיים,
ושמי השם, זוכרים?
ושמי הוויה, לא נודעתי להם.
מה זה קשור?
מה הקשר?
נכון?
אהיה אשר אהיה, מה זה אהיה של החני, מה זה?
מה הקשר?
תראו את ההסבר, ההסבר.
כשעלה בידי משה להבין שמהלכו של עם ישראל קשור
לתהליך גאולת הדיבור הקשורה בידיעת השמות האלוהיים,
רק אז הוא הוכשר לשמש צינור לגילוי
הזה ולפעול כדמות מרכזית ביציאת מצרים.
עכשיו הוא מסביר מה זה ידיעת השמות.
שימו לב.
ידיעת השמות פירושה ידיעת כל מישורי המציאות.
ויציאת מצרים התאפשרה רק כשמשה השיג את אותה ידיעה.
זאת כוונת הדיבור אל משה.
אני השם,
וארא אל אברהם,
אל יצחק ואל יעקב באל שדי,
ושמי הוויה,
השם,
לא נודעתי להם.
השם בין ארבע האותיות כולל את ארבעה מישורי המציאות ואת שורשם.
הוא מקור כל האמירות וכל הידיעות.
בשל קדושתו אי אפשר לבטא אותו בשפתיים כי
אם בקריאה הוויה י' ק' ו' ק'.
בספר שערי אורה לרבי יוסף ג'יקטיליה,
אחד מגדולי המקובלים הראשונים.
מסביר ששם הוויה הוא שורש כל שמות השם.
מסביר ממש איך שם הוויה הוא שורש כל השמות.
מה זה אומר?
כל השמות האלוהיים הם בעצם ההנהגות השונות של אלוהים.
כל הסיבה שהקדוש ברוך הוא הוציא את עם ישראל ממצרים,
לגלות לנו את הנהגותיו השונות בעולם.
שיהיה עם שמבין מהם הנהגתו של השם,
של הבורא יתברך.
בסדר?
מה זה?
גם, גם, גם, כן.
קוצר של יוד.
קוצר של יוד זה כנגד עק,
אדם קדמון.
מה?
זה פשוט מונחים שונים.
העק וכל זה, זה הארי.
הכתר והספירות זה הקבלה הראשונה.
בסדר?
זאת אומרת,
הפרצופים והספירות.
הפרצופים זה הארי,
בעצם גילה לנו בצורה מפורטת את עולם הפרצופים,
שזה מכונה גם עולם התיקון,
והספירות שייכות לעולם
שעדיין דורש תיקון,
בגלל שזה עדיין לא מגלה בצורה שלמה כמו הפרצופים,
שהם יותר מגלים את מערכות היחסים ביניהם.
אבל הרעיון, הרעיון הוא בעצם שהשם הוויה,
הוא השם של שורש המציאות.
כל מה שיש במציאות משתלשל מהמקום הזה.
רש"י במקום מאיר,
לא הודעתי,
ושמי השם לא נודעתי להם.
אז רש"י כותב, לא הודעתי אין כתוב כאן,
אלא לא נודעתי.
שכן קריאה פשוטה בספר בראשית מראה ששם הוויה היה ידוע לאבות.
בהתגלות האלוהית הראשונה לאברהם הפותחת את הפרה-היסטוריה הישראלית,
נאמר,
ויאמר אליו,
אני השם אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה.
אז מה אתה אומר לי?
שהם לא ידעו את שם השם.
הוא אמר לו,
אני השם.
האבות ידעו את השם האלוהי,
אך ידיעתם לא הייתה שלמה.
חסרון, חסרון הידיעה הזה,
הוא שהביא את אברהם לשאול.
ויאמר אדוני אלוהים, במה ידע כי ירשנה?
איך אני אדע שאני אוכל לזכות לארץ ישראל?
חז"ל מבחינים כאן בסדק קל באמונתו של אברהם,
במוחלטותו של דבר השם.
היה צורך בארבע מאות שנה של ירידה
ושהייה במצרים כדי לתקן חיסרון זה.
זאת אומרת,
הגמרא בנדרים ל"ב אומרת שכשאברהם אבינו שואל במה ידע כי ירשנה,
זה מעיד על כך שהוא לא חשב שהוא ראוי,
או בעצם שעם ישראל ראוי לחיות בארץ,
בארץ ישראל,
בארץ הקדושה.
ואז כל הצורך לרדת לגלות
היה כדי שנזכה להיות ראויים,
אבל בעצם לפי ההסבר שפה למה היינו צריכים להיות ראויים?
לדיבור האלוהי.
לחיות חיים שהם בעצם פתוחים להופעה האלוהית בדיבור.
שהוא יוכל לדבר אלינו ואנחנו נשמע את
מה שהוא אומר אלינו ונממש את זה.
נבואה.
ארץ הנבואה.
ארץ ישראל היא ארץ הנבואה.
ולכן,
בגלל שאברהם פקפק אפילו במעט
בזכות של העם,
להיכנס לארץ,
מה שזה גרר זה את הצורך לרדת לעומק
מצרים כדי להוציא משם את הדיבור שהיה בגלות.
ולכן ככה דורשים פסח זה מלשון פה סח.
הפה מדבר.
למה?
בגלל שהדיבור האלוהי היה נמצא בגלות כל
עוד עם ישראל לא יצא ממצרים.
בסדר?
עכשיו אנחנו מתחילים להבין
למה האירוע הזה הוא אירוע כל כך,
כל כך משמעותי בהיסטוריה?
זה לא שעם יצא ממצרים ונולד.
עם ישראל יוצא ממצרים,
זה אומר שנשמת העולם משתחררת.
היא הייתה כלואה בגלות, הנשמה.
מה זה דיבור?
רוח ממללה, והיא האדם לנפש חיה, רוח ממללה,
שיש לו יכולת לדבר.
מה זה לדבר?
לדבר זה לא להגיד, אני רוצה מים, אני רוצה לאכול.
זה הצרכים הפיזיים.
אבל מה הם הצרכים הרוחניים של האדם?
האדם כיצור מתפלל.
כשהאדם מתפלל, מה הוא רוצה?
הוא רוצה שהקדוש ברוך הוא ייתן לו את הדברים שחסרים לו?
לא, הוא רוצה את הקשר עם הבורא.
המתפלל הוא הנביא.
אדם שמתפלל הוא סוג של נביא,
כי הוא מדבר לאלוהים,
ואלוהים מדבר דרכו ומדבר אליו.
זה הסוד.
בעצם אפשר להגיד שבפרקים האלה על יציאת מצרים,
אברהם ליפשיץ נוגע בליבת הסוד הישראלי.
הסוד הישראלי זה סוד יציאת הדיבור האלוהי
לחירות.
כן.
כן, בטח, בטח.
יפה מאוד.
שאלה טובה מאוד,
אני רק אחזור עליה למי שלא שמע בבית.
איך אני יודע שכשבן אדם מתפלל,
אז הוא רוצה את הקשר עם הבורא,
הרי בן אדם לדוגמה אין לו פרנסה או אין לו זיווג,
אז מה שהוא רוצה זה פרנסה וזיווג?
לא מעניין אותי עכשיו.
זהו, אז הקדוש ברוך הוא...
אז
התשובה העמוקה לזה, לשאלה הזאת, היא ככה.
מה שחסר לאדם בעצם,
שחסר לו משהו פיזי,
חסר לו שפע בחיים.
לשפע יש הרבה רמות של הופעה.
כשבן אדם
חסר כסף,
מה חסר לו?
חסר לו חיים,
נכון?
חסר לו שפע של חיים.
הכסף מאפשר לאדם לחיות.
אבל הכסף הוא רק
החיצוניות של החיים.
כי יכול להיות לדוגמה בן אדם שיהיה לו מלא מלא כסף,
אבל לא תהיה לו ברכה,
בגלל שהוא יהיה בדיכאון,
בגלל שיהיה לו רע בחיים,
בגלל שלא משנה, יש מלא סיבות.
כלומר,
הצורך החיצוני של החיים הוא צורך,
אבל בעומק מה שהאדם צריך
זה את השפע של הברכה שתהיה לו.
כלומר, במילים אחרות אפשר להגיד,
אם לאדם יהיה שפע וברכה,
גם אם לא יהיה לו מיליון שקל,
יהיה לו טוב.
ואם לא יהיה לו שפע וברכה,
אז גם אם יהיה לו מיליון שקל, לא יהיה לו טוב.
זאת אומרת, בעומק בעומק שלאדם חסר משהו,
חסר לו שפע רוחני.
זה מה שחסר לו.
השפע החומרי הוא רק כלי של שפע רוחני.
זאת התשובה לשאלה.
כן.
זה תשובה, שאלה מאוד מאוד יפה.
אני חוזר על השאלה,
מי אמר שהשפע הרוחני קשור לבורא?
התשובה לזה,
כי לפי מה שהסברנו פה,
בחלק הזה,
העולם בנוי משני מעגלים.
קראנו לזה עיגולים ויושר.
או שם אלוהים ושם הוויה.
שם אלוהים זה הטבע,
שם הוויה זה בעצם מקור הברכה,
מי שנותן לעולם את השפע,
נותן לעולם את החיים במובן הגלוי,
מעבר לטבע.
וכשאנחנו מדברים על כך שחסר לנו שפע רוחני,
אז מקור השפע הרוחני בעולם מגיע משם הוויה.
זה המקור.
זאת אומרת,
מי שמהווה ומחיה את החיים בכל רגע,
משם מגיע השפע.
עכשיו,
אדם יכול בטעות לייחס לכל מיני גורמים חיצוניים את השפע הזה.
אבל המקור שלו,
אנחנו יודעים,
כי אנחנו קיבלנו את הידע הזה בתורה,
המקור שלו הוא ממקור החיים.
מקור החיים,
שם הוויה.
בסדר?
בסדר?
זאת אומרת...
האדם יכול לחשוב שהשפע שלו מגיע מכל מיני מקומות,
אבל הקדוש ברוך הוא נתן לנו בתורה
את הידע מאיפה מגיע השפע באמת,
משם הוויה.
הרב קוק יגיד בהמשך הפרק הזה בצורה מופלאה,
מסביר שכל
ה...
בעצם במידה מסוימת כל הטעויות של האנושות,
זה שהם יוצאים
ומתנתקים בעצם משם הוויה,
והם עובדים את המערכת החיצונית שנקראת שם אלוהים.
כל העבודות זרות נקראות אלוהים אחרים.
למה?
כי הם בעצם דבוקים בשם אלוהים.
הם דבוקים במימד הטבעי, ולא במימד שמחיה את הטבעי.
ואנחנו כל הזמן חוזרים ואומרים, השם הוא האלוהים.
כלומר, ההוויה מחיה את הטבע,
ולא הטבע קיים בפני עצמו.
אז זהו,
זו הייתה פתיחה,
מה שנקרא,
של החלק על פסח של אברהם לבני בספר הסוד הישראלי,
זה חלק מופלא מאוד.
