שלום וברכה לכולם אנחנו נמצאים בשיעור קצר בסדרת
יהדות ופוסט מודרניזם והתחלנו ללמוד בשבוע שעבר
לא זה היה בשבוע שעבר אני כבר לא זוכר מתי זה היה
את הספר של דוקטור דניאל שליט
מורנו וזה הספר ספר הקניון
ובספר הזה בעצם דניאל שליט מסביר לא רק על הפוסט-מודרניזם,
אלא מסביר את כל התרבות של הזמן שלנו.
ודרך זה הוא גם נוגע בפוסט-מודרניזם.
אז אני רוצה לפתוח בהתחלה בתיקון קטן של משהו
שהסברתי אותו בצורה לא נכונה בפעם הקודמת,
ודניאל בעצמו עזר לנו לדייק את הדברים.
דיברנו על כך שהעולם שלנו...
בעצם בנוי
מלפני כן, התודעה של האדם יש לה כמה קומות
ובתחילת הספר דניאל בעצם מסביר
את הקומות השונות של
התודעה.
ו...
אני מקריא מתוך עמוד 11. יחסו של
אדם לעולמו כולל שלושה פנים או שלבים.
ראשית התפיסה, מה קורה?
שלב שני,
שהוא גם שלב גבוה יותר,
הוא קביעת עמדה ביחס למה שקורה.
ושלב שלישי הוא העשייה, התגובה היוצרת.
בסדר?
מה קורה?
מה אני חושב לגבי מה שקורה ומה עושים.
עכשיו,
שלושת המימדים האלה,
שלושת הקומות האלה,
אפשר לקרוא לזה ככה,
כמו שהסברנו בפעם הקודמת,
מקבלים מה שנקרא קצת מכה בעולם שאנחנו חיים בו,
בגלל שהמצב הכאוטי של העולם,
מונע מהאדם את היכולת להבין מה הולך פה.
ואז בעצם קשה מאוד להבין מה קורה,
ממילא קשה מאוד לקבוע עמדה כלפי מה שקורה,
וגם מה לעשות כתוצאה מהדבר הזה, זה לא ברור כל כך.
דניאל בעצם מגדיר
בצורה מאוד ייחודית את הבעיה של הזמן שלנו,
בהמשגה שהוא מכנה אותה קניון.
מה זה קניון?
קניון זה מציאות שכל כולה...
פרי יצירת האדם, מהרצפה ועד לתקרה.
הכל מעטפת שבני האדם יצרו.
זו מעטפת שגורמת לאדם אשליה שכאילו שולט בכל העולם.
יש לך הכל בתוך הקניון,
חנויות,
יש לך אגמים ונחלים,
יש לך חיות,
יש לך אפילו השמיים,
אתה מסתכל למעלה ואתה רואה את כיפת הקניון.
מה שהוא עושה פה בעצם,
דומה,
והוא מזכיר את זה כמה פעמים,
דומה מאוד למי שמכיר,
יש מאמר של איזה ספר של הרב סולובייצ'יק שנקרא איש האמונה הבודה.
במאמר הזה, בספר איש האמונה,
הרב סולובייצ'יק בעצם מסביר שיש שני טיפוסים של אדם.
אחד הוא מכנה אותו איש ההדר.
והשני זה איש האמונה.
איש ההדר זה בעצם האדם היוצר, הפועל,
המשפיע, האדם,
נקרא לו האדם המערבי, המוצלח,
שרב סולובייצ'יק נותן לו מקום,
נותן לו מקום וערך.
אבל הבעיה של האדם היוצר,
הפועל והמצליח הזה,
שנקרא איש ההדר,
וכבוד והדר תעטרהו.
ותחסרהו מעט מאלוהים.
ככה דוד המלך אומר בתהילים.
הבעיה של האדם,
איש ההדר, זה שהוא...
הוא לפעמים עלול להגיע להיבריס.
במילים שלנו, הוא עף על עצמו.
הוא חושב שהוא כל יכול,
והוא לא יודע מה הגבולות שלו.
ואיש האמונה הוא בעצם סוג של התיקון של איש ההדר.
איש האמונה בעצם פותח את איש ההדר למימדים
ולגבהים שאיש ההדר לא פתוח אליהם בעצם.
ומה שדניאל שליט עושה בספר הקניון זה בעצם
לוקח את המושג הזה שנקרא איש ההדר ומרחיב אותו לאיש הקניון.
כלומר הקניון הוא סוג של
תוצר מתקדם
שעבר את איש ההדר.
כלומר, איש ההדר זה רק היכולות האנושיות המערביות.
איש הקניון הוא כבר מי שמייצר איזושהי
תחושה שאני יכול להיות תחליף לכל דבר.
זה בעצם הסכנה.
עכשיו,
בתוך הדבר הזה,
אני מקריא כאן...
לקניון,
כמו שהתחלנו להגיד בפעם הקודמת, יש שלוש קומות.
שלוש קומות,
הקניון עצמו, הספר בנוי משלושת קומות הקניון.
הקומה הראשונה זה קומת הקרקע.
קומת הקרקע שעוסקת בצד הטכני המסחרי של קיום האדם,
זה הנושא הראשון של הקניון.
קומה שנייה זה האדם עצמו,
איך הוא כיחיד ואיך הוא מתנהל בחברה,
מה קורה כשקומת הקרקע שלו היא כזאת,
קניונית.
וקומת התצפית
שאמורה לכלול את ההגות,
ובעצם בקומת התצפית דניאל מדבר על המושג שנקרא פוסט מודרניזם.
כלומר,
המצב הקניוני יוצר סוג של
בעיה בשלושת קומות הקניון.
גם בקומת הקרקע,
גם בקומת החברה, וגם בקומת ההגות והמחשבה.
וככה הספר בעצם בנוי.
ואז מעל גבי הקומות האלה,
בשלבים הבאים
יש את
החלק השני של הספר,
הערכת מצב,
וחלק שלישי זה שיקום.
כלומר,
בעצם הספר בנוי משלושת הקומות,
הוא מסביר מה מתרחש בעולם הקניוני
בשלושת הקומות,
שזה קומת המסחר,
קומת החברה וקומת המחשבה של הקניון,
ומעל גביהם הוא בעצם מציע לתיקון שתי קומות.
שתי קומות של...
שיקום, שזה החלק השלישי, והערכת מצב, החלק השני.
בסדר,
זה ככה רציתי ליצור סוג של מערכת מבנית
להבין מה בעצם מתרחש בתוך הקניון הזה.
עכשיו,
בגלל שאנחנו מתקרבים לחג הפסח,
ויש פה איזה מימד מסוים שהייתי שמח בכל זאת להסביר
את הדברים לאור חג הפסח,
בואו ננסה להיכנס,
לצלול לכל העולם הזה הפוסט-מודרני,
שדיברנו עליו קצת בפעם הקודמת, על המקדש הקניוני.
המקדש הקניוני, שזה היה בעצם הסיפור של אחשוורוש,
שיש לו סוג של ארמון שהוא אלטרנטיבה לבית המקדש.
בית המקדש כמקום שפתוח לשמיים,
והארמון של אחשוורוש מציע אלטרנטיבה לבית המקדש.
כלומר,
יש שם הכל צבעוני ויפה ומושך והכל,
אבל הכל בעצם חסום לשמיים.
אז
לדניאל שליט יש ספר שנקרא שיחות פנים,
ואחד המאמרים הראשונים שם נקרא מפורים לפסח.
ובמאמר הזה מפורים לפסח
דניאל מסביר בצורה מאוד מאוד מעמיקה את המושג גלות מול גאולה.
והמושג הזה הוא בעצם מושג שילווה אותנו
לאורך כל הבנת העולם הפוסט-מודרני,
כי הייתי אומר ככה,
זה קצת מחבר אותנו למה שלמדנו לפני כן בסוד הישראלי.
העולם הפוסט-מודרני הוא עולם של שעבוד דק.
זאת אומרת, או יותר נכון, לפעמים אתה מרגיש ש...
אתה נמצא בסוג של קניון כזה שהכל אפשרי,
יש לך את כל האפשרויות,
הכל פתוח בעצם,
אבל זו אשליה.
הוא גורם לך לסוג של אשליה,
יש חופש שמשלה את האדם,
אבל בעצם הוא נמצא בתוך סוג של משחק,
משחק סגור.
דוקטור גדי טאוב כתב לפני כמעט 30 שנה ספר על הפוסט-מודרניזם,
על התרבות הישראלית שהייתה מושפעת מהפוסט-מודרניזם,
שנקרא המרד השפוף.
בתוך הספר יש מאמר ארוך שנקרא המרד השפוף
והפואנטה המרכזית
של ההלך הזה ושל הספר אפשר להגיד גם זה
שדור שלם בעצם רוצה למרוד בדור שמעליו
ובערכים שהיו לו
אבל מאחר והוא מרגיש וואקום רעיוני
אין לו יכולת לבצע את המרד הזה.
לכן המרד הוא שפוף.
המרד הוא חסר מעוף, חסר פאתוס.
הפאתוס הוא פאתוס של ציניות ושל ייאוש.
לכן זה נקרא מרד שפוף.
זה מרד,
אתה רוצה,
מה שנקרא,
להציע אלטרנטיבה לדור הקודם,
אבל אין לך בעצם את האנרגיות לעשות את זה,
כי אין לך למה.
אתה לא מרגיש שיש לך למה.
לכן זה בעצם המרד השפוף של העולם הפוסט-מודרני.
כלומר...
בואו נדבר לרגע עוד פעם על החזון המודרני.
החזון המודרני היה חזון ריאליסטי
ויעיל.
ולאט לאט,
בגלל כל מיני סיבות,
בעצם איבד האדם,
איבד את האמון שהוא מסוגל להגיע לסוג
של יעילות כזו ולסוג של ריאליזם כזה.
הרבה אשליות התנפצו
במלחמות העולם ועוד,
מה שהוביל בסופו של דבר ליאוש.
וזאת בעצם אפשר לומר התיאוריה הפוסט-מודרנית כמובן שאנחנו
במהלך הקורס הזה הקצר אנחנו נלמד גם
יותר לעומק מי הם ההוגים המרכזיים
מה הרעיונות המרכזיים של הפוסט-מודרניזם וממה הם יונקים מאיפה הם צמחו
אבל כאמור אני רוצה בדקות הספורות שנותרו לנו לגעת
בנקודה אחת קטנה מתוך המאמר גלות וגאולה בסיפורים לפסח
מה טיבה של גלות?
ככה דניאל שליט שואל, מה טיבה של גלות?
מה זה
גלות?
את ההסבר לתהליך הוא מבסס על דברים של המהר"ל בנצח ישראל,
וגם דברים של הרמח"ל במאמר הגאולה.
וזה מהלך מאוד מאוד מעניין,
צריך להתבונן בו,
כי הוא נכון גם לגבי הכלל וגם לגבי הפרט.
תראו.
מה טיבה של גלות?
בשלב הראשון, זהו שינוי מקום,
העתקה, הסחה,
מארץ ישראל למצרים.
ועדיין מרוכזים בני ישראל במקום אחד, בארץ גושן.
שוב, כמובן ששינוי מקום זה לא
התחלת הגלות.
התחלת הגלות בעצם זה האובדן של המימד
שמעמיד אותך במקום.
אבל נראה את זה עוד.
בשלב השני כבר בא פיזור, ותמלא הארץ אותם.
בשלב השלישי בא שיעבוד, הווה נתחכמה לו.
כלומר,
לגלות יש כמה שלבים של הידרדרות.
אחד זה שינוי מקום, או במילים אחרות, איבוד המקום.
השלב השני זה פיזור,
והשלב השלישי זה שיעבוד, אבל יש גם שלב רביעי.
אחרי שיש שיעבוד, מה יש?
השמדה.
ועדיין אין זה הכל,
מאחר שבכל השלבים האלה עדיין יש בגלות משהו נוח,
מפתה, אפילו נעים.
מעבר לבצלים,
לשומים,
אבטיחים,
נוחה גם ההתבטלות לפני כוחה המדביר של התרבות הראשית,
של התקופה.
אבל משום מה הנעימות הזאת מובילה אל שלב מחריד,
השמדה.
שכן, מה פירושו של כל הבן הילוד היאורה תשליחו?
וכל זה פירושו, השמדת עם.
אם כן,
לגלות ארבעה שלבים של ירידה,
שינוי מקום,
פיזור,
שעבוד והשמדה.
כנגדם, ארבעה שלבים לגאולה, ארבע לשונות של גאולה
וארבע כוסות של פסח.
כאן מאיר...
עכשיו, תנסו לחשוב על תהליך של גלות נפשית של אדם.
הוא מאבד את המקום שלו.
כלומר, מאבד את הציר המארגן של חייו, הוא מתפזר,
ואז קל מאוד לשעבד אותו לכל מיני דברים שהם משעבדים אותו,
ואז פשוט הוא מושמד,
או במילים אחרות, מאבד את טעם החיים שלו
ושונא את עצמו.
ארבעה שלבים ממש גם לכלל וגם לפרט.
עכשיו,
דניאל מוסיף פה נקודה מאוד מעניינת,
הוא אומר,
מובן מדוע לא רצתה היהדות המודרנית
ואיתה הציונות החילונית להגדיר את עצמן בפרמטרים תהומיים מזעזעים שכאלה.
כלומר,
אין היום גלות, יש פזורה,
דיאספורה, יש יהודים פה, יהודים שם, זה לא גלות.
אל תעשה את זה כזה דבר נורא.
כשם שהרציונליות המודרנית היא עיוורת.
לממד ההשגחה והקדושה במציאות,
כך היא עיוורת לממד הטומאה והאופל ולכוחות ההשמדה.
זו אמירה מאוד מאוד חזקה.
כלומר,
העולם המודרני בעצם רצה להפוך את הכל למאוד רציונלי,
מאוד שכלי,
מאוד נקי וקר.
ואז הוא איבד בעצם את ממדי העומק של הקדושה,
אבל הוא גם איבד את ההבנה שיש כוחות שרוצים להשמיד אותו.
זה עיוורון בעצם לכוחות ההשמדה.
הרציונליות סבורה שהיא מטהרת את האדם מכוחות האופל האי-רציונליים,
אבל למעשה היא פשוט
מתעלמת מהם.
הם נשארים שם, פשוט אין לך את הכלים להתמודד איתם.
ודווקא בזה שאינה מכירה בהם,
היא נותנת להם יד חופשית לפעולה,
כמו שאנו רואים מסביבנו בדור הזה.
מדהים.
בדיוק,
בדיוק.
כלומר,
האדם המערבי הרציונלי רצה להגיד שאין יותר דתות.
אנחנו לא מאמינים בשטויות האלה.
ופתאום בא הצד הלא רציונלי הזה
ומכלה אותו, משמיד אותו.
אם כן,
עם ישראל נולד כעם במצרים מתוך איום של השמדה.
חז"ל כדרכם רואים שורש קדמון יותר לאיום ההשמדה.
כבר יעקב,
ישראל,
אבי האומה,
הגולה הראשון,
ארמי אובד אבי
בימי דודו לבן
לא גזר אלא על הזכרים
ולבן ביקש לעקור את הכל.
ועוד מוקדם יותר,
יצא אברהם אבי האומה מאור קסדים,
ודורשים חז"ל,
מה זה אור קסדים?
אש הקסדים,
מן ההשמדה,
מן הכבשן שלתוכו השליך אותו נמרוד מלך בבל.
בתעודת לידתו של העם הזה כתוב די נור.
מן האש.
כלומר, עם ישראל נמצא במתח שבין
חלילה השמדה
או בשורה לאנושות.
אבל ברגע שאתה מנסה לנטרל את מימד הנשגב
של הגאולה,
אתה פשוט פותח את שערי הגהנום להשמדה.
והנקודה שבעצם אנחנו ננסה לגעת פה גם בהמשך,
זה להבין שהפוסט-מודרניזם הוא בעצם סוג של ניסיון
נואש להשתחרר
מכל סוגי השעבודים שהעולם המערבי ניסה לכפות על בני אדם.
והדבר הזה הוביל בסופו של דבר לסוג של תסכול,
תסכול שמפרק את כל המבנים.
כלומר, הפוסט-מודרניזם זו,
כמו שגדי טאוב אמר, זה מרד שפוף.
זה מרד בלי יכולת אמיתית למרוד.
כי אין לך אידיאולוגיה שאתה מאמין בה.
בעצם זו אידיאולוגיה אנטי-אידיאולוגית.
המטרה היא לפרק את כל המבנים.
אבל למה אתה רוצה לפרק את כל המבנים?
כי אתה מרגיש שבכל מבנה יש בעצם איזה שעבוד נסתר.
זה עומק הנושא של הפוסט-מודרניזם.
כלומר, אפשר להגיד שבשורש שלו,
הרצון הוא בעצם להשתחרר כדי להגיע למשהו,
אבל מאחר והוא לא מוצא משהו,
אז הוא רוצה פשוט רק לפרק את הכל,
וכמעט להגיע לסוג של השמדה,
זה השמדה עצמית,
זה מנגנון השמדה עצמית.
על זה ועוד אנחנו בעזרת השם נמשיך לדבר על איך
המערכת הזאת עובדת ומה האידיאולוגיות השונות,
האידיאולוגיות האנטי-אידיאולוגיות
שמכילות אותה.
תודה רבה לכם, ניפגש בפרק הבא, להתראות.
