טוב, שלום וברכה, קהל קדוש, אנחנו ממשיכים.
בספר לנבוכי הדור מאת רבנו אור האורות,
הרב קוק דצל,
כמובן, בעמוד 114, כלומר, פרק י"ח.
סיבה גדולה להתפקרות,
כלומר,
בשפה שלנו דטל,
היא מניעת ההכנה להציץ בחוג יותר רחב מחוג לימוד גמרא והלכות.
כן, הרי במה שנקרא האווירה התורנית, כלומר,
המרחב התורני,
בישיבות,
העיסוק
הכמעט בלעדי,
זה לימוד של תלמוד,
ש"ס ופוסקים.
והדבר הזה אמנם ממלא תפקיד חשוב, נותן מענה לדרישה
להבין את התורה,
אבל איננו ממלא,
איננו נותן מענה לכל דרישות הנפש.
דרישות הנפש הן הרבה יותר רחבות ממה
שמספק הלימוד של התלמוד והפוסקים בלבד.
כי לפי הנהוג היה מורגל לחשוב שאין שום חוכמה
בעולם יותר עליונה וחשובה מלימוד ההלכות.
והתרחבו הדברים גם כן
על כל ההוויות והדקדוקים שבתורה.
על כן,
כאשר נמצאו מי שהציצו בלימודים הרחבים של חוכמות העולם,
גם בחוכמות הרוחניות,
פילוסופיה האלוהית וכיוצא בזה,
נטו מן התורה לגמרי.
כלומר, האדם רואה בלימוד הישיבתי את המרחב הצר,
והוא גילה מרחבים יותר גדולים,
ואז הוא רואה בזה ניגוד למה שמשודר לו במסגרת הישיבתית.
ואכן הוא עוזב את הישיבה.
כי בישיבה לא נותנים לו את התכנים האלה.
על כן, אז זה מה שאומר כאן,
על כן, עלינו להראות גלוי,
שגם על פי התורה,
אנו חייבים לחשוב שהעניינים הגדולים בעיון השכלי,
השכלי,
כי דברים רמים שמעשי בראשית ומעשי מרכבה,
שלדעת הרמב״ם,
הם החוכמת הטבע והאלוהות.
ולפי הביאור היותר אמיתי לדעת המקובלים,
הם כוללים את החוכמות הרוחניות והגשמיות כולן,
עד שכוללים גם כן חוכמת הנפש,
פסיכולוגיה,
וחוכמת המידות,
אתיקה.
הם באמת מכוונים בתור תכלית עיונית ועסק נכבד לבני אדם.
זאת אומרת, איך כתוב בגמרא על רבן יוחנן בן זכאי,
שלא יניח לא דבר גדול ולא דבר קטן.
דבר גדול, אומרת הגמרא,
מעשה מרכבה,
דבר קטן, הוויות דאביי ורבא.
מה זה הוויות דאביי ורבה?
זה מה שלומדים כל היום בישיבה,
ועל זה אומרת הגמרא,
זה דבר קטן.
יש דבר גדול,
והעיסוק של מעשה מרכבה,
בין שאתה תלך לפי הפירוש של הרמב״ם,
בין לפי הפירוש של המקובלים,
כולל בקרבו מרחבים אדירים.
אגב, בהלכות תלמוד תורה,
יש לרמב״ם משפט,
שהבינו אותו לצערנו באופן עקום לגמרי.
הרמב״ם אומר כך,
לעולם,
זה על פי הגמרא,
שאדם ישלש את לימודו לשלושה,
נכון?
שליש מקרא, שליש משנה, שליש תלמוד.
כך כתוב בגמרא.
הרמב״ם מנסח את זה קצת אחרת.
שליש,
הוא עוסק במקרא, כלומר התנ״ך.
שליש בהלכות,
כן, משנה במובן של ההלכות.
ושליש, והוא לא אומר את המילה תלמוד,
אלא הוא אומר, יעסוק בבירור המקורות של הדברים,
קושייה ותירוץ, כלומר, הוא מעיין בחוכמה.
והוא החלק הנקרא,
אולי יש פה רגע, יש פה, הנה.
אתם רואים פה איזה נס?
נס.
מה הנס?
נס גלוי.
מה הנס?
שלא החזרנו את זה.
שלא החזרנו את זה.
זו.
הלכות,
אולי נקרא לכם את זה הלכות תלמוד תורה.
הוא לא אומר שלי סנימה.
אני אמרתי שאני אקרא מתוך הטקסט, נכון?
אז למה לצייר אותי?
למה?
וחייב
לשלש
את זמן לימודו, שליש בתורה שבכתב,
ושליש בתורה שבעל פה,
כלומר,
מה שכתוב בגמרא משנה,
אז הוא מסביר,
תורה שבעל פה,
ושליש
יבין ויסכיל אחרית דבר מראשיתו,
ויוציא דבר מדבר,
וידמה דבר לדבר, וידין במידות שהתורה נדרשת בהן,
עד שידע היך הוא עיקר המידות והיך יוציא האסור והמותר,
וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמוע.
ועניין זה הוא הנקרא תלמוד.
כלומר, תלמוד זה לפלפל בעצם, זה הפלפול.
זה לא ההלכה הפסוקה,
אלא להבין את השורשים של הדברים.
וזה, הדבר הזה הוא הנקרא תלמוד.
עכשיו, במהדורות הישנות היה כתוב גמרא, לא תלמוד.
אבל הרמב״ם כתב תלמוד.
ואז הוא אומר כך,
כיצד?
הוא נותן ביאור יותר.
היה בעל אומנות
והיה עוסק במלאכה.
אדם צריך להתפרנס על זה.
אז כמה זמן הוא עובד ביום?
שלוש שעות ביום,
למשל, כן?
זה דוגמה.
שלוש שעות ביום, ובתורה, תשע.
יש לו זמן, כלומר, שלוש שעות הוא עובד,
תשע שעות הוא לומד.
אותן התשע קורא בשלוש מהן בתורה שבכתב,
ובשלוש בתורה שבעל פה,
ובשלוש מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר.
ודברי קבלה, כלומר, מה זה דברי קבלה?
דברים שיש בהם מסורת ברורה.
בכלל תורה שבכתב הן.
ופירושן,
בכלל תורה שבעל פה.
ומה זה פירושן?
למשל, פירוש התורה שבכתב, או המדרשים, ההלכות,
שיוצאות מזה, המשנה, זה נקרא תורה שבעל פה.
והעניינים הנקראים פרדס,
בכלל התלמוד.
כלומר,
כל הדברים שנקראים פרדס,
שזה מעשה בראשית ומעשה מרכבה,
זה כלול בשליש הנקרא תלמוד.
עכשיו, בטעות אנשים הבינו שהכוונה, זה כתוב בגמרא.
לא, זה לא כתוב בגמרא.
זה נקרא שליש תלמוד,
אבל זה לא כתוב בגמרא.
אלא
העניינים הנקראים פרדס.
בסדר?
זה מעשה בראשית ומעשה מרכבה.
זאת אומרת,
זה המרחב הלימודי העצום,
שהוא מעבר לעיסוק הבלעדי שבישיבות,
בסדר?
זה מה שאומר כאן הרב.
זה נקרא תלמוד, נכון.
כי שניהם זה דברים תיאורטיים.
כן,
עכשיו,
זה מעניין כי לפי הרמב״ם,
הרי העניינים הנקראים תלמוד,
מעשה בראשית מעשה מרכבה,
זה חוכמות העולם.
אז האם כשהרמב״ם למד פיזיקה הוא בירך ברכת התורה?
זו שאלה, לא?
אדם שלומד פיזיקה כדי לעשות תואר בפיזיקה,
כדי שהוא יוכל להתפרנס,
אז ודאי, זה לא לימוד תורה.
אבל אם הוא לומד פיזיקה כדי לדעת את השם,
אז לפי זה, כן, זה יהיה כלול בזה.
לא, לא כל לימוד בעולם, למשל,
הרמב״ם אומר, לימוד נגרות,
זה לא קשור לזה.
אדם לומד להיות נגר,
עושה רהיטים יפים,
זה לא דעת השם.
למה?
כי לפי הרמב״ם, דעת השם מושגת על ידי ההתבוננות
בעולם הגלגלים והמעלה.
ואילו רהיטים, לא צריך בגלגלים.
כן, לפי המקובלים, אם אתה אדם קדוש,
אז כל דבר שאתה עושה הוא כלול בקדושה,
מהבחינה הזאת.
ואז זה עושה לשם ייחוד.
יש אפילו לשם ייחוד שכתב הבן איש חי על מי שהולך לטייל.
יש לשם ייחוד לפני טיול.
נגיד ככה, איך הם משיגים דעת אלוהים בנגעות?
זה הרב קוק באורות הקודש חלק א',
בפרק ז', אומר...
אה,
אתה כבר קמת,
אז אם כבר קמת,
אז תביא לי אורות הקודש
א'.
תחושתי שמצד ימין תמצא, אה, יפה.
אפשר, יעבדו פעמים.
זה מצחיק.
אומר כאן הרב דבר מעניין.
אגב, מי שאל על נגעות?
אתה.
יש גם בפשט הכתוב, כן,
שווה מלא אותו רוח אלוהים לעשות בזהב ובכסף.
בסדר,
אבל אתה מבין שכאשר בצלאל עושה את הארון עצי שיטים,
זה חלק מדעת אלוהים שלו.
יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהן נבראו שמיים וארץ.
כלומר,
כך שאם היית לומד נגרות אצל בצלאל,
היית מגיע למדרגות חבל על הזמן.
אבל בואו נקרא מה שהרב אומר כאן באורות הקודש.
הפילוסופיה אינה משתרעת כי אם על חלק ידוע,
כוונה מסוים,
של העולם הרוחני.
בטבעה היא נתוקה ממשהו חוץ לגבולותיה,
ובזה עצמו היא מפורדת בפנימיותה פירוד מהותי.
סגולת ההכרה איך כל הדעות, הרגשות והנטיות, כולן,
מקטנם ועד גודלם,
מחוברים זה בזה, ואיך הם פועלים זה על זה,
ואיך עולמות נפרדים מאורגנים יחד,
זה אין בכוחה לצייר.
ולזאת
תישאר תמיד היגיון אריסטוקרטי
מיוחד ליחידים שבבני אדם.
כן,
הרי ספרי פילוסופיה לפעמים זה מאוד קשה להבין,
כי צריך בשביל זה הכנה מקצועית מאוד מאוד רצינית.
יש מושגים שאתה לא מבין,
אתה לא מבין בלוגיקה,
אתה לא מבין בכל הדברים האלה,
לכן פילוסופיה חתומה בפני רוב בני אדם.
יתרה ממנו היא הסוד.
מה זה הסודיות?
תורת הקבלה, כן?
שהיא בטבעה חודרת בכל התהומות של כל המחשבות,
של כל הרגשות,
של כל הנטיות,
של כל השאיפות ושל כל העולמות מראש ועד סוף.
היא מתעניינת בכל.
היא מכירה את הייחוד שיש בכל המצוי,
בגשמיותו,
ברוחניותו,
בגדלותו,
ובקטנותו,
הכרה פנימית.
ומשום כך אין לפניה גודל וקוטן.
הכל חשוב והכל נערך בערך ראוי,
אין תנועה אבודה, אין דמיון בטל.
זה בעצם הגישה שמתוכה המקובל ייגש אל הנגלות.
אני רוצה להביא דוגמה מעניינת
לגבי טבעת קידושין לפי הקבלה.
איך צריכה להיראות טבעת קידושין לפי הקבלה?
היא צריכה להיות מכסף,
לא מזהב,
והיא צריכה להיות מרובעת מבחוץ ועגולה מבפנים.
עדיף לא הפוך.
כן.
עכשיו,
למה זה חשוב?
היה פשוט מאוד,
כי הקידושין זה יצירת עולם חדש.
נוצר, רקיע חדש וכולי לפי הזוהר.
ואיך העולם מתהווה?
בשתי מערכות.
במערכות עגולות וקווים ישרים,
היושר והעיגולים בקבלה.
והמגמה היא עשיית החסד,
ההטבה,
אז הכסף,
כסף שהיא מידת החסד.
לכן ברור שצריך להיות בקווים ישרים ועגולה מבפנים,
פשוט.
עכשיו,
סך הכל, על מה מדובר?
על טקס נישואין של משפחה פרטית.
איש פלוני, אישה פלונית.
מה זה נוגע למפץ הגדול?
כן,
זה בסדר, אין שום קשר לכאורה.
המקובל מחפש איפה המפץ הגדול נמצא בקטן.
אין הבדל בין גודל לקוטן.
אתה רוצה תגיד אפקט הפרפר,
לא יודע,
אבל אני אמרתי משהו אחר.
אני אמרתי שיושר ועיגולים, איך זה בא לביטוי?
בקשר בין איש פלוני לאישה פלונית.
כן.
כן, בסדר.
עכשיו לא במצווה, מישהו מכין טבעת
לגינה של...
זהו, אז זה תלוי, זה ככל שאדם יותר גדול,
אז הוא רואה יותר במלאכה
את היציאה מן התוהו.
יש פה אורות אולי של הרב קוק?
אה, הנה.
בספר אורות,
תודה רבה.
מה?
עוד התחילה מה?
אולי, לא יודע, בוא נבדוק.
לא, לא, לא.
תעיין.
דבר פשוט הוא שהצדיק עושה את כל מעשיו בקדושה,
וכל פעולותיו הגשמיות עולות הן לתיקונו של עולם,
וזאת היא אהבת המלאכה.
שכל כך סגבה מעלתה מצד עצמה,
ושניתנה בעברית כמו שתורה ניתנה בעברית.
ומעתה אין ספק שתיקון עולם מלא והתרחבות אור הקודש נמצא באמת
בכל מלאכה.
כל תנועה שמצלת איזה חלק מן ההוויה מן שליטת התוהו,
דבר גדול וכללי יש כאן.
לפי זה לא,
למה שזה יהיה קללה, עמל זה דבר טוב, זה מעשה.
כלומר, לפי הרמב״ם,
העיסוק הרוחני המופשט,
העליון,
המטאפיזי,
זה לימוד הגמרא.
כן, כן, ודאי.
גם הלימוד התלמודי,
במידה והוא לא ריק, כן, כפי הרמב״ם, לימוד ריק,
שלא מביא לשום דווקא מינה מעשית, זה לא שווה,
אז הוא כלול ב...
קודשים זה מעשי,
כי כשזה יתחדש אנחנו נעשה קורבנות.
אז תשים לב שהרמב״ם במשנה תורה לא כתב הלכות הקרבה בבמה.
למה?
כי זה לא יקרה שוב.
כן, לפי הרמב״ם היה היתר במות,
נגמר לעולם.
לכן אין שום עניין לכתוב את ההלכות של במות.
לעומת זה, הלכות המקדש,
שזה בית עולמים, זה כן צריך לכתוב, כי זה יתחדש.
בסדר?
אבל יש מקום אחד בפירוש המשנה,
שהרמב״ם אומר,
ודברי רבי אליעזר,
כיוון שהם אינם להלכה,
אין לנו עניין לדעת איך אמר ולמה אמר.
כלומר,
יש פלפול,
מה הוא התכוון,
לא התכוון,
לא מזה משנה,
הרי זה לא להלכה.
מי זה
האומרים?
אני מבין, אבל
לא סתם כתבו את המשנה,
אז מי לא מסכים איתך?
הרמב״ם.
לא בסדר, זה מותר לך לחשוב אחרת מהרמב״ם.
טוב.
כן, חלק א',
פרק ז',
מה שנקרא הסודיות הכוללת.
טוב.
אז איפה היינו?
לכן אומר הרב קוק,
חבל,
חבל שבישיבות אנשים יצאו לתרבות רעה,
בגלל שלא נחשפו לממד הזה של התורה.
כן?
הבנתי, אני חוזר על שאלתך, כי זה לא הוקלט.
אתה אומר,
אם אנחנו מסתכלים בפרקטיקה,
אנחנו רואים שהעולם החרדי שלא עוסק בדברים האלה,
דווקא יש לו פחות דתל"שים,
ואילו בציבור המכונה שלנו,
בעלי האידיאולוגיה השלנויסטית,
אז אנחנו רואים שיש כן יציאה אל החוץ.
תשובה,
אם להאמין לחרדים,
הרי שלפני 150 שנה,
כל עם ישראל היה חרדי.
כמה, והיום, 90 אחוז חילונים.
איפה הכישלון החינוכי?
תחשוב על זה.
טוב, הלאה.
איפה היינו...
אגב, אני רוצה להגיד עוד משהו.
בנושא...
מה?
אז אני רוצה להסביר פה משהו.
יש שתי גישות.
יש גישה ציבורית,
חברתית,
שאומרת,
אם אתה לא לגמרי איתי,
אתה בחוץ.
ויש גישה אחרת שאומרת,
גם אם אתה לא לגמרי איתי,
אתה איתי.
ואז יכולה להיות טענה של הדוסים הקיצוניים,
נו,
אתם רואים,
אצלכם יש הרבה בעיות וכולי וכולי.
לא,
אנחנו פועלים לפי התורה,
שהתורה אמרה להכליל כמה שיותר סוגים של אנשים בתוך מטריית הקודש,
מובן?
אגב,
אני זוכר לפני שנים,
אני אמרתי ברדיו,
שאני מאוד מעריך
את ההתנהגות של קהילות ספרדיות שבהן אדם משתדל כמה שיותר להגיע,
לעבור את הפקק באיילון כדי להגיע לנעילה של יום הכיפורים.
כן?
כי זה אומר שמי שנוסע ביום כיפור
מרגיש שיש לו מה לחפש בבית הכנסת.
לעומת גישה אומרת
שאם אתה נוסע ביום כיפור אין לך מה לחפש בבית הכנסת.
עכשיו, בעקבות הדבר הזה, מישהו כתב מכתב חריף
למכון מאיר,
בעקבות דבריו של הרב שרקי שמתיר לנסוע ביום כיפור,
אני מפסיק את תרומתי למכון מאיר.
אני התכוונתי?
לא,
לא התכוונתי.
מה?
אני הגבתי לו, כן, הגבתי לו.
אה?
המכון שרד, יותר קשה, אבל...
בלי התרומה של היו...
טוב.
אז איפה היינו?
ועסק ההלכות שבתורה, יש בו עיקר,
מטרתו רק להישיר אל המעשים כדין וכדת בהגבלה תורית,
שהיא נחוצה מאוד,
ומגדרת את כל גמישותם של ישראל.
זאת אומרת, סך הכל, למה לומדים גמרא?
כדי שתדע מה ההלכה.
ההלכה, זה חשוב.
אכן כל הקדושה מתנקזת בהלכות.
והדבר הוא רצוי לחשוב את הלימוד המעשי,
לא בתור תכלית לעצמו,
אלא בתור הכנה למעשי.
וחלק התורה שהוא תכלית לעצמו,
אפשר ליישב על הצד הרוחני שבתורה,
מהעניינים הנכבדים של האלוהות והנפש המסתעפים ונלמדים ממנה,
בין לדעת החוקרים, כמו הרמב״ם, בין לדעת המקובלים.
זאת אומרת, נכון, יש ערך עצמי ללימוד התורה.
למה שהערך העצמי של לימוד התורה יהיה רק בפלפולים בקצות החכמה?
יכול להיות גם שהלימוד בא לערך העצמי,
זה העיסוק הרוחני.
בשאלות הגדולות,
המנסרות,
בחלל,
המחשבה האנושית וכו'.
אתה אומר,
גדול תלמוד שמביא לידי מעשה,
זה אחד המשפטים הכי לא ברורים שיש בתלמוד.
כי הוא מובא גם במסכת קידושין וגם
במסכת ברכות עם משמעות הפוכה בשניהם.
ויש גם, כן, צד לדון.
מה?
מה?
לא,
זאת אומרת,
אנחנו מחלקים בתורה בין מה שהוא צורך
פרקטי לבין מה שהוא ערך עצמי.
עכשיו, רגע,
בישיבות מקובל ככה לומר,
לומדים הלכות כדי לדעת מה לעשות,
ופלפולים מצד הערך העצמי.
אומר הרב קוק,
למה אתה אומר שהערך העצמי מתנקז רק בפלפולים של הגמרא?
למה הערך העצמי לא יהיה במחשבות הגדולות של מעשה מרכבה?
בסדר?
אפשר, אבל זה לא מספיק.
זה לא מספק את הצורך האמיתי של הדור.
ויש גם, עכשיו,
אפשר גם מזה, אגב, להגיע לטעות.
לחשוב שמה זה ללמוד אמונה,
זה לגרגר משפטים לא מובנים.
כן?
יש הרבה דברים כאלה, כן?
שכללות ההוויה מתגלה בהמוני ניצוצותיה בכל מרחבי היש,
בכל צדדיו,
הן העליונים, הן התחתונים,
בזעיר אנפין יפעת קודש וזיו עליון,
המתנפץ כרסיסים רבים של הארות וכדומה.
כן, אפשר להמשיך, תמשיך את המשפט.
זה מאוד מעניין, נכון?
אבל זה מראה שאתה מחשובניק.
לא, זה לא רציני.
לא, אפשר לחשוב ככה, נכון?
יש לפעמים מגמות כאלה.
חבל, כן, טוב.
ויש גם כן צד לדון.
שיש חלק גדול מהם ישראל,
כמו בכל האדם,
שאינם מוכשרים כדיונים מעשיים.
ובעצם צריך להיות עיון התורה עם כל דקדוקיה
והרחבתה בפלפול ורוחב עיונים בתורה,
חוכמה נדרשת לעצמה.
כי היא מקשרת את הכלל והפרט על
ידי העומק והרחבה אל אהבת התורה,
שמביאה בכללה את התכלית הנשגבה הכללית.
גם באשר,
אז יש מי שאצלו,
באמת כל התורה כולה זה דרך המעשים,
דרך הלימוד,
העיון המעשי וכדומה.
העיונים,
לא,
אתה יכול בשביל לברר הלכה אחת,
אתה יכול לכתוב ספר של אלף עמודים,
זה אפשרי,
נכון?
כן,
העיון,
אז אתה אומר,
ההוא כתב ככה,
ההוא כתב אחרת,
ויש קושייה ויש תירוץ וכולי וכולי,
כן,
ואז אתה לומד בסוף איך קושרים את הכפתורים בחולצה בשבת.
בכפתור תחת שני הקנים ממנה,
מה?
כן, כן, הוא מלמד זכות.
הרב אוהב את כולם, גם את מצומצמי האופקים.
כן, גם את צרי הדעת.
גם באשר אי אפשר לצמצם בכל מחקר את הגבול הצריך למעשה,
כי הוא צריך להרחיב ולבאר.
כלומר, זו כבר השיטה של רב חיים מבריסק.
רב חיים מבריסק,
היה לו חידוש גדול,
הוא דרך העיון שלו בגמרא,
הגיע לנסח מה שנקרא יסוד.
יסוד.
יסוד זה עיקרון כולל,
כלומר אתה לוקח איזה חמש הלכות שונות,
אתה רואה איזו אינטראקציה בין ההלכות השונות,
ומזה אתה מוציא עיקרון.
מהעיקרון הזה רב חיים מבריסק יש לו חידוש,
הוא לומד מזה הלכה חדשה,
שלא כתובה,
על יסוד היסוד הזה.
אפשר להתווכח,
יתווכחו איתו על זה,
האם זה באמת הדרך הנכונה או לא,
אבל מה שהוא אומר כאן,
באשר אי אפשר לצמצם בכל מחקר את הגבול הצר למעשה,
כי אם צריך להרחיב ולבאר.
ומתוך עושר הדברים ימצא גם כן די סיפוק,
די סיפוק התורה המעשית.
כלומר,
לפעמים אומר הרב,
אתה מוכרח להגיע לרעיונות מופשטים כדי לפסוק הלכה אחת מעשית.
על כל פנים, בהתרגל...
כן,
אז זאת אומרת שהנטייה הפלפולית שהתפתחה בישיבות בדורות האחרונים,
יש לה גם יסוד רוחני.
כלומר,
בסופו של דבר,
כשאתה מגיע לאיזשהו עיקרון,
אתה שואל את עצמך על העיקרון של העיקרון,
ובסוף אתה מגיע לסברות רוחניות,
בסופו של דבר.
הוא בא כאן לעודד,
כלומר,
גם ליבה דמאן דאמר שהכל זה רק גמרא עיון,
אז בסופו של דבר אתה כן נזקק במידה מסוימת לעולם הרוחני.
כן, אתה נזקק, לא, בתוך התחום הזה עצמו.
סברות פלפוליות?
כן.
כן, טוב, יש תמיד שאלה,
יש משפט נפלא בגמרא, למאי נפקא מינה, מכיר את זה?
טוב.
מה זה, למאי נפקא מינה?
כלומר,
אתה עושה חילוק,
אפשר להגיד ככה,
אפשר להגיד ככה.
למאי נפקא מינה?
מה זה משנה?
כן,
ואז כשלא מצליחים למצוא נפקא מינה,
אז בישיבות אומרים,
נפקא מינה לקידושי אישה.
זאת אומרת, שאם אדם מקדש אישה,
והוא מתנה שהקידושין יחולו במידה והצד ההוא של העיון הוא הנכון.
אז אם סברה זאת היא הנכונה,
הרי את מקודשת,
ואם לא,
את לא מקודשת.
אז נפקא מינא לקידושי אישה.
כן,
זה שטויות האמת,
כי דבר שאתה לא יכול להצביע על ההשלכה המעשית שלו,
אולי הוא סתם פיקציה.
כן?
אבל יש דברים כאלה, למשל,
שאלות...
אם ההשלכה מעשית זה נפקא מינא, לא יודע.
אז באמת זה אומר שהחילוק שלך הוא פיקציה,
הוא לא באמת קיים.
כן, אין לי דוגמה.
למשל, יש בהלכות נדרים מושג של חפצא וגברא.
כן,
עכשיו חפצא וגברא,
הגמרא אומרת את זה רק לגבי נדרים.
מה עושה רב חיים מבריסקי?
הוא לוקח את זה לגבי כל דבר, נכון?
בכל דבר יש החפצה של הדבר, הגברה של...
או למשל,
שאתה אומר,
יש שם של דבר,
אבל זה לא הדבר עצמו וכדומה,
כן?
טוב, על כל פנים...
אתה שואל מדוע הרב קוק למד 60 דפי גמרא עיון ביום
ולא 60 דפי זוהר עיון ביום,
זאת השאלה?
ואני שואל אותך שאלה יפה,
מן ההנחה הזאת שהוא לא למד ככה?
לא כל דבר התפרסם.
זה שהרב כשהוא היה בישיבה בבולוז'ין,
אז הוא עסק באמת,
הוא לא עסק בקבלה,
בבולוז'ין.
בבולוז'ין,
באותה שנה שהוא היה בבולוז'ין,
הוא היה לומד 60 דפי גמרא עיון ביום.
יש לי חבר ששאל את הרב צבי יהודה,
איך זה יכול להיות?
60 דפי גמרא עיון ביום.
ענה לו הרב,
נו מה יש?
מה?
אני עניתי.
אז למה אתה שואל?
טוב.
אגב,
הנציב מבולוז'ין אמר שהיה כדאי להקים את הישיבה בשבילו.
על כל פנים,
בהתרגל.
עם הדעת האמיתית להכיר את ענייני התורה ולימודי ההלכות בערכם האמיתי,
ולדעת שיש מקום בלב גם כן עמהם לבקש ידיעות גדולות,
רחבות,
הלקוחות
בטבע זוהרן,
הלקוחות בטבע זוהרן את נפש האדם,
ושעם זה אין השמירה והחלק הצריך להינתן להלכות נגרע כלל,
אז ימצא מקום להשבית המחלוקת
המסתערת בין הפונים לחוכמות אחרות,
ולספרויות אחרות, ובין העוסקים בתורה.
וכולם יהיו שומרי מצווה והולכים בדרך תורה כראוי.
כלומר,
אם אתה תראה שאין פה תחרות בין שני התחומים,
שזה לא ביטול תורה או דברים כאלה,
אז ממילא גם כל המאבק הזה בין רחבי הדעת לבין צרי הדעת,
המאבק הזה יתבטל, ובאמת.
מה זה ארבע אמות של הלכה?
מי שאל את זה?
אתה?
מאיפה לקחת את הביזוי הזה?
כן, שמה כתוב בגמרא?
מיום שחרב בית המקדש,
אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו,
אלא ארבע אמות של הלכה.
יפה.
מדוע אינך מקבל את הפירוש של הרמב״ם לביטוי הזה?
בוודאי.
אפשר לדעת מה הפירוש של הרמב״ם?
הפירוש של הר...
מה אתה...
הרמב״ם
אומר שמה שכתוב ארבע אמות של הלכה,
הכוונה מעשה מרכבה.
זה מדהים.
עכשיו, איפה הוא מוכיח את זה?
הוא אומר, בימי שם ועבר,
שלא הייתה הלכה בעולם.
איזה ארבע אמות של הלכה קיימו את העולם?
אלא אם כן תאמר, שזה היה העסק במעשה מרכבה.
זו הסתכלות מאוד מעניינת של הרמב״ם.
כלומר, איך הוא לקח ביטוי שמשתמשים בו כדי לצמצם,
כדי להפוך אותו על פניו,
כן?
זאת אומרת,
גם אז וגם,
כביכול,
גם אחרי שחרב הבית וגם לפני שנבנה הבית.
כן, בדיוק, בדיוק.
השאלה מה פירוש המילה הלכה?
קודם כל, מה זה הלכה?
הלכה זה כל דרכי השם נקרא הלכה.
למשל, הרמב״ם בהקדמתו למסכת אבות,
אומר,
בטרם התחיל בפירוש ההלכה,
הקדים שמונה פרקים.
ההלכה שם אין הכוונה להלכות,
כי הוא אומר במפורש שאין מעשה במסכת הזאת.
אלא מה זה ארבע אמות?
מה זה ארבע אמות?
זה אורכו של אדם.
כן?
למשל, אם אדם קונה בארבע אמותיו,
למה ארבע אמות?
כי אם גובהו של סתם אדם,
בגובהו לפחות שלוש אמות,
אם הוא מרים את הידיים,
אז הוא ארבע אמות.
כמו בציור של לאונרדו דווינצ'י.
אה, אז למה חרב את המקדש?
כי כיוון שאין לך הקרבת הקורבנות,
אז מה נשאר מדעת אלוהים?
ארבע אמות.
מה?
ארבע אמות, רק האדם עצמו.
כן, כלומר, זה כבר לא עם הקוסמוס,
בלי ההוויה.
כלומר, כשאתה מקריב קורבן, אתה מעלה את כל הבריאה.
כשאין לך בית המקדש, אתה מעלה את עצמך.
דבר נוסף בכלל,
יש לרמב״ם גישה מאוד מעניינת לגבי אמירות אגדתיות בחז״ל,
שיש בהן תוך וקליפה.
הקליפה להמון והתוך לחכמים.
כך הוא אומר בהקדמת מורה נבוכים,
וזה אומר, למשל,
הוא אומר מה שכתוב בגמרא,
שהולכים עם האדם שני מלאכים.
כן?
הוא אומר, מה זה שני המלאכים שהולכים עם האדם?
יצר הטוב ויצר הרע.
זה המלאכים שיש אצל האדם.
אז למה...
למה כתוב בליל שבת?
שבליל שבת הולכים איתו איזה...
ראיתי?
התשובה שהרמב״ם היה עונה,
אם היו שואלים אותו,
זה שזה נאמר להמון.
כלומר,
עבור החכמים,
יצר הטוב ויצר הרע הולכים עם אדם,
זה שני המלאכים שלו,
ועבור ההמון זה בליל שבת.
כי בליל שבת זה יום שבו גם ההמון מתעלה.
זה עוד סיפור.
טוב,
מה?
כאילו, יש גישה כזאת שגם העיון בגמרא זה...
כאילו, כמו שמניטו...
כן, הבעיה היא שלא כל אחד מסוגל
לראות את הכל דרך הגמרא בלבד.
גם מה שהרמב״ם רואה, את העומקים הרוחניים שבגמרא,
זה בזכות זה שהוא עסק בחוכמות האלה מחוץ לגמרא.
גם מה שמניטו אומר שיש פירוש על פי הסוד לגמרא,
זה למי שלמד את הסוד.
אה?
מה זה?
אה, טוב, אבל זה בימי קדם.
לימינו זה לא הגיע,
כנראה.
זה
תלוי אם אתה מהמקובלים או מהחוקרים.
אם אתה מהמקובלים,
אפשר להגיד שזה כמו מה שאמרנו לגבי הנגיעה.
אם אתה מדבר לפי החוקרים,
אז רק העניינים המופשטים,
שמגלגל הירח ומעלה,
הם הנוגעים לזה.
טוב, הלאה.
ובאמת,
עניין הערך של איזו ידיעה אינו מגרע
כלל את כוח שמירת המסקנות היוצאות ממנה.
למשל,
יוכל אדם לחשוב את ידיעת התכונה למעלה יותר עליונה מידיעת הרפואה.
ומכל מקום, אף שהיא...
מה?
תכונה זה אסטרונומיה.
זה השם העתיק לאסטרונומיה.
כן, אסטרונום היו אומרים. נכון.
מה אתה אומר?
למה לא?
כי הרפואה עוסקת בגוף האדם,
והאסטרונומיה עוסקת בהוויה בכללה.
אז מה יותר גדול?
אסטרונומיה יותר גדולה.
כן, מה רוצה להגיד בזה?
הוא באמצע משפט.
איך אתה רוצה שנגיד לך מה הוא
רוצה לומר אם קראתי רק חצי משפט?
זה קשה, נכון?
טוב, הלאה.
למשל,
יוכל אדם לחשוב את ידיעת התכונה,
כלומר אסטרונומיה,
למעלה יותר עליונה מידיעת הרפואה.
ומכל מקום,
אף שיבחר למקצוע עסק שלו את ידיעות התכונה,
כלומר נגיד הוא הלך בגלל זה ללמוד אסטרונומיה,
יתנהג בוודאי עם בעל נפשו אחרי המסקנות ההיגייניות של חוכמת הרפואה.
כלומר, אתה אסטרונום, אז איך זה שאתה רוחץ ידיים?
הידיים זה גוף.
בסדר, אבל זה עסק כזה ועסק כזה.
אם יש סתירה בין הדברים, אז באמת זה יהיה קשה.
כן,
הידיעה כמה גלקסיות יש וכמה צריך לשטוף ידיים,
זה באמת סתירה.
הוא ראה בכוכבים משהו מסוים שסותר את ההתנהגות שלו.
איך יכול להיות?
איך?
תסביר לי.
אה?
זה לא קשור לאסטרונומיה.
זה קשור לאסטרולוגיה.
אתה מבלבל בין שני תחומים שאין להם שום קשר.
טוב.
וכל אחד יוכל לחשוב שידיעת דת ודין שבמדינתו
היא ירודה מערך החוכמות שיש להן ערך כללי.
מכל מקום,
לא ייזלזל בשביל זה בשמירת כל חוק שבתיקון המדינה,
כן?
זאת אומרת,
זה שאתה חושב שהחוקים במדינה הם דפוקים,
באור אדום,
באור אדום,
ולא לחכות שהאור יהיה ירוק,
זה לא פותר אותך,
כן?
זה שאתה עוסק בדברים עיוניים לא פותר אותך מהחוק,
על כן.
אסון גדול הוא שאנו מורגלים לראות אנשים רק באחד משני אופנים,
או שיחשוב שאין בעולם שום חוכמה כלל המגעת
בערכה וחשיבותה ללימודי ההלכות ופלפוליהן,
ואז יהיה על כל פנים שומר תורה וירא אלוהים,
או שכבר הציץ להביט שיש גם נוי,
גם אור בחוכמות רבות רחוקות מחוג ההלכות מאוד,
הוא כבר השריש בדעתו שתם השמירה הגדולה והקדושה הנהוגה באומה,
מאוד לכל ההלכות שבתורה היא מורכבת עם
אותה דעת שאין חוכמה בעולם שווה לה.
על כן,
כאשר זה היסוד, יהיה אצלו בערך מוכחש.
ימצא בנפשו רִקְעוּת משמירת התורה והמצוות שהן תמצית ההלכות.
על כן.
זה בדיוק מה שאמרנו.
שהסבר הוא פשוט,
זה יהיה אסון אם אדם חושב שזה או פלפולי הלכות או חוכמות.
ברגע שאדם חי בדואליות כזאת,
אז הוא צריך לבחור או זה או זה.
למשל, יש מוסד שנקרא הישיבה התיכונית.
נכון מכיר את המוסד הזה?
מה הנחת היסוד המובלעת בעצם קיומו של המוסד הזה?
שיש לך גם ישיבה וגם תיכון.
הישיבה קודש התיכון חול,
ועליך לבחור בעצם.
ואז יוצא שהבוגר הנורמלי יהיה או
חרדי שלומד רק בישיבה,
או חילוני שעוסק רק בלימודי חול.
כי אמרו לי לבחור.
במקום לראות את האחדות הפנימית שבשניהם,
שזה ידיעת אלוהים.
איך אמרו לך לבחור?
בעצם קיומו של המוסד בצורה הזאת.
ברור.
מה אתה אומר?
לא, זה גם ישיבה וגם תיכון.
היום זה קצת יותר טוב מאשר פעם,
אבל הייתה תקופה שבעצם הישיבה שידרה,
בדרך כלל רבנים היו חרדים,
ושידרו,
בסדר,
אתה לומד פה בישיבה תיכונית,
זה בדיעבד.
ואז בעצם התלמיד היה צריך לבחור.
הוא אומר לעצמו,
בסדר,
אז אם תורה זה חשוב,
אז לא צריך את כל הבגרות הזאת.
ואם הבגרות זה חשוב, אז לא צריך את כל התורה הזאת.
אהה.
יש לי אופניים גם.
כן, אהה.
איך זה אמור להיראות בדגם הטוב של זה, כאילו...
השאלה היא ככה.
בימי הרב קוק, היו שני סוגי מוסדות לימוד.
או תלמודי תורה של פעם,
או בתי ספר שבהם גם למדו לימודי חול כדי שיהיה לך מקצוע.
אבל הרעיון שלימודי החול והקודש הם ביחד מערכת שלמה של דעת אלוהים,
זה דבר שלא היה מורגל בימיו של הרב.
איך זה יכול להיות לבוא לבית גדול נגד בית ספר של היום?
כאילו איך, מה...
אה, בגישה, הכל תלוי בגישה, לא בעצם התוכן.
כלומר,
שהם זרים זה לזה,
אתה יוצר סקיזופרניה,
איזה פיצול אישיות בתוך נפש התלמיד.
אם אתה מלמד שהכל עניין אחד,
שזה עולמו של הקדוש ברוך הוא,
אז יש כבוד לזה וכבוד לזה,
ואתה יודע גם מה עיקר ומה תפל.
בין זר זה לזה לבין עיקר ותפל.
אני לא יודע, אני לא בקיא במה שקורה במוסדות.
כן.
כן,
עדיפות מסוימת להלכות,
שההלכות מסוגלות לשמור על יהודי גם.
ההלכות הן צריכות לבוא קודם, כן?
עדיפות בזמן.
כלומר, במה אני מתחיל, כשאני מלמד תורה?
אני מלמד מעשה מרכבה או הלכות?
זה מה שהרמב״ם כותב, מה?
כן, הנה.
מבחינה איכותית, לימודי מעשה מרכבה הם העיקר.
מבחינה כמותית,
או אפילו סדר הזמנים,
זה מתחיל בהלכות.
הנה, כך כותב הרמב״ם,
בהלכות יסודי התורה,
שצריך קודם כל ללמוד את ההלכות, נכון?
ראינו את זה עד כמה שאני זוכר.
יסודי התורה, בסוף פרק ד',
הוא אומר,
אין ראוי לטייל בפרדס,
אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר,
ולחם ובשר זה הוא ידיעה באסור והמותר,
וכיוצא בהן משאר המצוות.
ואף על פי שדברים אלו, דבר קטון קראו אותם חכמים.
שהרי אמרו חכמים,
דבר גדול,
מעשה מרכבה,
ודבר קטון,
הוויות העולם.
אף על פי כן, ראויים הם להקדימן.
למה?
שהם מיישבים דעתו של אדם תחילה.
אדם שלא יודע הלכות, לא יודע איך נוטלים ידיים,
אז האדם הזה הוא מבולבל.
ועוד שאין הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש ברוך הוא ליישוב העולם הזה,
כדי לנחול חיי העולם הבא.
ואפשר שידע עם הכל,
גדול וקטון,
איש ואישה,
בעל לב רחב ובעל לב קצר,
כל אחד יכול לדעת את הכל,
בתחום המותר ואסור.
רגע,
רגע, השאלה היא למה אתה לומד לימוד בכלל.
אם אתה לומד לימוד בכלל כדי להתפרנס,
אז בעולם העליון,
בעולם הנשמות,
אתה לא צריך את זה.
אבל אם זה חלק מדעת אלוהים, אז אתה כן צריך את זה.
נכון, אבל זה באופן אחר לגמרי מאשר אצלנו.
גם לימוד תורה שמה למעלה זה באופן אחר מאשר אצלנו.
כן?
טוב.
למה הנבואה אומרת חכם עדיף מלך?
מה זה עדיף?
מה פירוש עדיף?
לא, מה פתאום?
לא.
יעיל.
יפה.
עדיף הכוונה יותר יעיל.
הנביאים נכשלו.
איפה שהחכמים הצליחו.
נכון, זה בדיוק העניין, זה בדיוק מה שאמר הרמב״ם.
אתה צריך קודם כל לברר את ההלכות,
וזה העבודה של החכמים,
ואז תעסוק בעולמם של הנביאים.
הנביאים אמרו, כה אמר השם, בום, בם,
בום.
העם לא הלך אחרי זה.
זה יכול להיות גם צ'ינג צ'אנג צ'ונג,
אבל בסדר,
כן.
לא, לא קשור לזה.
לבבות זה לא לימוד אמונה.
רצון.
למשל, אדם אומר,
אני מאמין בתורה,
אבל אין לי חשק
לקיים את המצוות.
אז אומרים, טוב, אתה מאמין, אז יש לך לב.
תעשה את המעשים, זה יטה את הלב שלך לכיוון הנכון.
אחרי המעשים נמשכים הלבבות.
אבל אם אין לי לבבות,
אז אני לא יכול לעשות את המעשים,
אני לא מאמין בתורה.
תספר לי קודם כל שהתורה אמת,
אני רוצה לבדוק במה היא אמת,
אחרי זה שיש תוכנה שהיא אמת,
אני אקיים את המעשים.
למי שאין לו אמונה.
אבל מי שיש לו שייכות בסיסית, זה נקרא הלב.
יש לו שייכות בסיסית.
אז צריך רק,
איזה יש לו כבר לב,
רק צריך למשוך את הלב.
מה?
זה לפי הרמב״ם,
זה מה שהרב אמר,
הרב בעצם מסתמך על דברי הרמב״ם.
שהעיסוק העיקרי של החוכמה זה ההתבוננות במעשים הגדולים,
בכוכבים,
במלאכים וכו'.
נכון,
לכן אומר הרמב״ם,
שם הרפואה איננה דברי הבל,
בגלל שעל ידה אנחנו יכולים לעשות את המעשים האנושיים.
זה לא מה שהרמב״ם חושב.
בסדר?
לעומת זה, המקובלים כן יחשבו מה שאתה אומר.
מה?
אה, אריגה ונגרות.
לפי הרמב״ם, נגרות זה שטויות.
לא,
זה מכובד בגלל,
כל מלאכה מכבדת בעליה,
לא בגלל עצמיותה,
אלא בגלל שהיא יוצרת לך עצמאות כלכלית.
ולהיות
עצמאי מבחינה כלכלית זה דבר מאוד חשוב,
אם זה עושה אותך בן
חורין.
אבל אם לא מצאת, אז אל תגיד, זהו.
ואז מה?
זה ממש מועיל מה שאמרת עכשיו, מה אתה רוצה לומר?
כאילו ירדתי לעומק דעתך.
טוב, הלאה.
טוב.
איפה, אפשר להמשיך או לא?
טוב.
רגע, רגע, רגע.
על כן?
מה?
איזה...
אני לא אתכם, רגע.
יש כמה פעמים על כן פה.
שש מעשו, על כן,
כאשר היסוד יהיה אצלו בערך מוכרש,
ימצא בנפשו עריקניות משמירת התורה והמצוות,
שהם תמצית ההלכות.
על כן, צריך לשנן,
שאין דעה זו,
כמו הדעה שאומרת או זה או זה,
מעיקרי תורה כלל,
אף על פי שאין גם ההיפוך ברור,
שיש באמת גם ערך נשגב ונפלא בקודש מאוד,
בחוכמת ההלכה,
ובני אדם המוצאים עצמם מסוגלים להיות כל עמלם
בתורה לשמה במקצוע ההלכה ופלפולה אשר חלקם.
למי הוא מתכוון?
הוא מתכוון לרבי חיים מבריסק.
רבי חיים מבריסק
היה אחד כזה שעסק אך ורק בתחום ההלכתי,
ולא עסק בענייני אמונה.
אבל זה בגלל שהוא לא היה צריך את זה.
כלומר, את הכל הוא מצא דרך הלימוד ההלכתי,
והדבר הזה הגיע לביטוי בספרו של אחד מצאצאיו,
הרב יוסף דב לוי סולובייצ'יק,
איש ההלכה.
איש ההלכה, אומר הרב סולובייצ'יק,
איש ההלכה איננו זקוק לתוכן מיסטי מאחורי ההלכות.
כן?
כי הכל מוגדר אצלו דרך ההלכה.
הרב קוק אורות הקודש אומר,
יש תוכן מיסטי אצל בעלי ההלכות.
כן?
כלומר, הוא מתכתב עם זה.
זאת אומרת,
אתה רואה את הכל כהלכה,
זה סימן שיש לך איזו מיסטיקה של ההלכה.
כן?
כן, אבל אומר הרב, יכול להיות אדם כזה.
הרב כאן עושה תנועת מטוטלת.
הוא בא, מנסה לתת הצדקה
רעיונית לכל אחת מן האופציות.
יש אנשים כאלה.
כן, למשל,
למשל,
הרב חיים, אני חושב שזה רב,
הגאון מבריסק,
מספר שהוא היה עם אביו,
הרב חיים סלובצ'יק,
וראה את השקיעה של יום הכיפורים.
ואז הילד אמר לאבא, איזה יופי של שקיעה.
אמר לו, כן, זו שקיעה מכפרת.
כן, מה שיפה בשקיע הזה שזה הכפרה, כן,
שזה...
לא, זה לא ש...
הסיפוק הנפשי יכול להימצא בהלכה.
יכול להיות שיש אדם שדעת השם שלו
עוברת דרך המבנה ההלכתי של המציאות.
כפי שנמצא בספר איש ההלכה
של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק.
מה?
לא, זה לא שהוא מסתפק, זה עולמו,
זה העולם שלו.
טוב.
איפה זה בערב?
אני לא זוכר בדיוק.
הייתי אומר, אם הייתי זוכר בדיוק.
טוב.
ובני אדם המוציאים עצמם מסוגלים להיות כל עמלם בתורה לשמה,
במקצוע ההלכה ופלפולה,
אשרי חלקם,
ורק טוב הם עושים לבית ישראל,
בעבודת השם זאת הגדולה.
אבל, אומר הרב, זה טוב לרב חיים סולובצ'יק מבריסק,
אבל גם מי שליבו נשאו לדון כהרמב״ם,
שחוכמת התורה,
היא פנימיותה, סודותיה והשכלתה.
ותלמוד תורה הוא דבר גדול בעיקרו מפני שמביא לידי מעשה,
גם הוא לא משתבש.
כלומר, יש מקום לתפיסה הזאת, יש מקום לתפיסה הזאת.
ואם לפי רוחו לא יוכל למצוא עצמו שוקט
בשיקוע בהלכות לבדן,
ייקח לו מקצועות הרוחניים שבתורה לעסק לו.
והוא גם כן עוסק בתורה.
תגיד,
מה,
הוא בטלן,
הוא עוסק עכשיו בעניינים רוחניים?
לא, זה לא בטלן, הוא עוסק בתורה.
וגם אם הוא עוסק בשאר חוכמות,
אף שהוא מחויב לקבוע עיתים גם כן לתורה,
מכל מקום,
אינו בשום אופן בן חורין,
מקיום כל המצוות שבתורה,
על פי תמצית של לימודי ההלכות והרחבתם,
שהם הלימודים המעשיים,
אמורים לנו את דרך השם.
בקיצור, מה שהרב אומר כאן, בואו נהיה מגוונים.
ניתן מקום גם לזה וגם לזה.
תלוי איפה כל אחד ימצא.
יש אנשים כאלה ויש אנשים כאלה.
כן.
So what?
איך יודעים שהאדם,
תוך כמה זמן,
יש ביטוי בגמרא, מי שעסק חמש שנים בתורה
ולא ראה סימן יפה בלימודו,
לא יראה סימן יפה לעולם.
ככה ביטוי,
נכון?
מסביר בעל הסולם מה זה סימן יפה בלימודו.
שהוא מגיע אל הסוד דרך לימוד הגמרא.
אם הוא לא הגיע, שיגש ישר אל הסוד.
זה ה...
יכול להיות, בסדר, אז מה, מי לא מוטה.
בסדר, טוב,
עוד משהו?
כן, ורבי יוסי אומר שלוש שנים.
אתה הולך לפי רבי יוסי בכלל?
כן, מה אתה אומר?
עדיף שכולם ילמדו בהתחלה סוד.
זה פה בעיה.
כי יש לנו ידיעה
שאסור לעסוק
בסתרי תורה לפני שיצאת ידי חובת, פשט התורה,
נכון?
מצד שני, אם סתרי תורה זה עץ החיים.
והנגלה זה עץ הדעת.
וחטא של אדם הראשון,
זה שהוא אכל מעץ הדעת לפני שאכל מעץ החיים.
אז יש לנו פה שני עקרונות שסותרים זה את זה,
נכון?
רגע, לפי דוד המלך.
קודם כל, הסתירה בין שני המאמרים ברורה.
תשובת הרב אשכנזי.
לכן, צריך לעסוק בנגלה תחילה.
וללמוד את הנגלה מרב שכבר אצלו תורת הסוד ידועה.
ואז הסוד מפעפע דרך הנגלה.
בסדר?
מה שאתה אומר על דוד המלך, זה שמה חריג.
דוד המלך היה מלמד פושעי ישראל סתרי תורה ומחזירן בתשובה.
זה בגלל מצבו, זה משהו אחר.
טוב,
עד כאן להיום.
