הנושא שנדבר אותו היום זה עניין של הקמת המשכן ואיך
מקימים את המשכן לא מבחינה הנדסית או מבחינה מעשית,
אלא מבחינה רוחנית.
אתמול היינו בחתונה
של יהושע, היהודי היקר הזה.
אז אמרתי להם,
תחת החופה,
בקשר שאני אברך,
אמרתי להם,
העיקר בחתונה זה, הפרוצדורות זה בסדר.
העיקר זה האהבה.
אתה הולך להקים משפחה,
צריך שהמשפחה הזאת,
הבסיס שלה יהיה,
יהיה באהבה.
אבל האמת היא שזה לא רק משכן, אלא בכלל בחיים.
כשאדם הולך לעשות משהו בחיים,
הוא יכול לעשות את הדברים האלה באהבה,
גם לא באהבה.
אתן לכם דוגמה,
יש אנשים שעובדים,
עובדים בעבודת כפיים,
בכל עבודה של,
אבל לא אוהבים את העבודה.
מישהו יצא לו דבר כזה?
לעבוד במקום שהוא לא אוהב?
אף אחד.
איך אתה יודע?
למה אתה בטוח?
אדם צריך להיות שמח
כדי ללכת לעבוד במשהו.
נדמה שפעם הזכרנו את זה, יש אנשים שחיים לכתחילה,
ואנשים שחיים בדיעבד.
מה זאת אומרת?
כל מה שהוא עושה הוא שמח.
איזה הוא עשיר,
הסומך בחלקו.
כל מה שהוא עושה,
שמח.
זה בסדר?
אה?
יש אנשים שכל מה שהם עושים
זה בדיעבד.
כל מה שהם עושים,
הם אומרים, חבל,
הייתי יכול לעשות אחרת.
הוא מתחתן, אוי, חבל שהתחתנתי עם זאת.
הוא עובד,
חבל שאני עובד כאן.
הוא מתעסק,
הוא עצוב,
לא טוב לו.
סליחה שזה דברי הקדמה למשהו אחר.
הולכים להקים את המשכן.
המשכן זה לא רק המשכן במדבר או בית המקדש שייבנה במהרה בימינו,
אלא זה משכן של כל אחד מאיתנו, החיים שלנו.
חז"ל אומרים שהאדם הוא מקדש,
האדם בעצמו הוא בחינת מקדש.
אני מקדש.
מה?
שכנתי בתוכם.
בתוכם, בתוך כל אחד מאיתנו.
יש את הקדושה, אלא מה?
צריך שהבניין שאנחנו בונים את עצמנו,
אל תקרא בניך,
אלא בוניך, אתה בונה לך?
זה יהיה בטוב,
באהבה, בשמחה, בכל הדברים הטובים.
ולא ההפך, עשו שלום, כן?
זה לגבי המשכן גם, צריך להבין.
המשכן, מבחינת הסדר בחומש שמות,
בהתחלה יש מה שנקרא פרוגרמה.
מה זה פרוגרמה?
תוכנית,
תוכנית.
אני זוכר שהקמנו את הבניין הזה,
פעם ראשונה נפגשתי במילה פרוגרמה.
אז רצינו להקים,
בא הארכיטקט,
ושאל,
בסדר,
אתם רוצים להקים את
הבית הזה, מה הפרוגרמה?
שאלתי אותו, מה זה פרוגרמה?
מה אתם רוצים שיהיה בתוך הבית הזה?
בית מדרש,
פנימייה, חדר אוכל, מה אתם רוצים?
ישבה ועדה שהקימו לצורך המטרה הזאת.
ודן להם את מה צריך לעשות,
מה הצורכים האמיתיים כאן בדבר הזה.
פרוגרמה.
למה אני אומר את הדבר?
גם המקדש,
המשכן בפרשויות שלנו, אבל גם המקדש,
וגם החיים,
צריך פרוגרמה.
שאלו אותי מאיפה אני יודע.
מי שבונה את עצמו בלי פרוגרמה,
לא יודע,
איך אומרים, באין חזון,
יפרע עם.
יפרע עם.
אין לך תוכנית,
אין לך חזון.
אתה לא יודע מה אתה רוצה.
אתה הולך לבנות משהו?
זה לא פשוט, הדבר
הזה.
זה העניין של המשכן.
המשכן...
של במדבר,
המשכן שלנו היום גם אותו דבר, והמדינה דרך אגב.
גם המדינה זה אותו דבר.
יש לנו מדינה,
מה הפרוגרמה?
לגלות לכם.
אה?
לגלות?
אתה חי במדינה ואתה לא יודע מה הפרוגרמה?
מה?
מה המטרה של מדינת ישראל?
באמת, באמת, באמת, באמת.
יוסף, תפסיק לקשקש.
כמספר האנשים.
אתה מתקרב ל...
בשעתה,
סיפרתי לכם,
היה לי ידיד נעורים שהוא נהפך לראש ממשלה משום מה.
אז שאלתי אותו, תגיד לי, מה התוכנית?
מה...
של מה הקימו...
אתה מנהל המדינה.
מנהל, צריך לדעת, פרוגרמה?
את התוכנית?
שאלתי אותו, תגיד לי, מה התוכנית?
בשביל מה,
כל המדינה הזאת, בשביל מה היא?
הוא חשב, חשב, חשב, חשב.
בסוף הוא אמר איזה משהו,
בסדר.
גם אני חשבתי באותו רגע,
שהוא חשב.
רגע,
אתה רוצה להגיד לי שאתה לא,
אתה לא יודע בדיוק מה החזון של המדינה שאתה מנהל?
פעם נכנסתי לאופטיקאי, משרד גדול של אופטיקאי,
והייתי מבסוט חלאס, למה?
אני רואה בכניסה,
חזון
המפעל הזה של האופטיקה, הוא כותב, זה החזון.
אמרתי, או, זה מקום רציני.
והוא מנהל בסך הכל בדיקות עיניים ומשקפיים,
והוא עושה את זה עם חזון?
כל אדם צריך חזון,
חזון מה זה מלשון?
לראות, לראות את העתיד,
להסתכל קדימה,
זה א' ב'.
גם המשכן,
המשכן בא ללמד אותנו כיצד להתנהל נכון במשכן ובחיים,
בלאום, בעם ישראל כולו וגם במשפחה וכל דבר.
זה העניין.
אז זה מתחלק לשני חלקים.
סליחה שאני...
אבל לגבי התשובה על השאלה של מה הקימו את מדינת ישראל,
אם אתה רוצה, אתה מעוניין לדעת, כן?
יפה.
להגשים את ההבטחה של אלוקים
לאברהם אבינו.
מה נאמר לאברהם אבינו?
תהיה ברכה.
אתה, אברהם אבינו, המשימה שלך...
אברהם היה אדם בודד.
אבל בעל חזון,
הוא הסתכל לשלושת אלפים שנים קדימה ביותר.
והוא אומר, כן,
אלוקים אומר לו,
החזון שלך תהיה ברכה,
יהיה ברכה,
תביא טוב לכל האנושות,
ונברכו בך כל משפחות האדמה.
בשביל זה תלך לירושלים,
בשביל זה כל עם ישראל חי,
וקם בבית המקדש וכל זה,
לעשות טוב לאנושות.
זה בסדר החזון הזה?
עכשיו, לא לשכוח.
לא לשכוח.
לא.
לא.
לא.
שוביניסט אחד.
ראיתם דבר כזה?
מה אתה?
איפה נולדת?
זאת טעות,
אתה צודק, כשהיינו בגלות
היינו מקונסים בתוך עצמנו.
הקימו את המדינה כבר, משהו השתנה מאז הגלות.
מדינת ישראל קמה לא רק בשביל עצמנו,
בשביל האנושות כולה.
היום אנחנו נלחמים את מלחמת האנושות.
זה לא מלחמה פרטית, רק בשביל עצמנו.
נכון, זה בשביל עצמנו.
אבל כל מלחמתנו נלחמים זה בשביל
שכל העולם יהיה טוב.
זה גם הזכות המוסרית שאנחנו כאן נמצאים בשביל לתת לכל האנושות.
כי מציון תצא תורה ודבר השם.
איפה נאמר, אצל ישעיהו הנביא, חזון אחרית הימים.
זה החזון שלנו.
חזון אחרית הימים,
לא ישא גויים אחרים,
לא ילמדו מלחמה.
ונהרו אליו כל הגויים, כל הדברים האלה.
מה, לא ידעת?
אבטאות רוצה לנהל את המדינה?
בוא נחזר לעניין שלנו.
המשכן,
אנחנו לומדים עליו בשני שלבים.
הדבר הראשון, זה לפני פרשת כי תשא,
זה התכנון.
איך אמרנו?
פרו-גרמה.
התכנון.
הפרשות שלנו, ויקל,
זה כמו מתחיל הביצוע.
יש להבדיל בין תכנון ובין ביצוע.
אז הפרשה שלנו, שעוסקים בפרשת ויקל,
אנחנו הולכים לעסוק בביצוע את ה...
תמיד יש פער גדול בין הרצון,
בין הרצוי,
בין המצוי וכל הדברים האלה.
בסדר,
אבל זו הפרשה שלנו.
העניין הזה שאנחנו נמצאים בפרשה שלנו בעשייה.
יש סוף מעשה,
מחשבה תחילה.
שלב הראשון, מחשבה.
שלב השני,
ביצוע,
העשייה, זה הפרשה שלנו.
ברשותכם,
על הנושא הזה היינו רוצים קצת להרחיב על פי דברים
שקראתי אצל הרב ציודה בעניין הזה של הפרשה שלנו,
נקרא עולם העשייה.
כולנו נמצאים גם בעולם של העשייה,
לא רק של מחשבות ורצונות ושאיפות ודברים כאלה,
אלא גם של עניין של העשייה.
הדבר הראשון בפרשה שלנו,
זה העניין
שמשה רבינו כתוב, מקהיל את כל עם ישראל.
אתה הולך להקים משכן,
זה לא עניין פרטי.
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל.
תשאלו אותי איך הוא עושה את זה.
איך עושים היום בשביל להקהיל את כולם?
מה?
איך מקהילים ציבור?
זהו, מדיה, תקשורת,
אבל אז לא היה.
נכון, כתוב, כאילו, כתוב,
שתקעו בשופר.
אתה צודק.
אבל האמת היא שלהקהיל אנשים יש שתי שיטות, נאמר.
יש שיטה,
אתה מארגן את הדבר הזה, פשוט מארגן, מה זה מארגן?
היום יש הפגנות,
מי מארגן את זה?
מי שיש לו מה?
יש אוטובוסים, שלטים, עניינים,
זה בסדר?
אה?
נורא ביותר.
למה לא?
אמרנו,
עוד מעט תחתן את הילדים שלך,
איך תארגן את זה?
זה נקרא, דבר פשוט, טכני.
לארגן,
בשביל להקהיל את כולם, לארגן את הילדים.
יש גם אפשרות אחרת.
כולם באים לא בגלל הארגון.
אלא בגלל החזון.
כן?
אני אתן לכם דוגמה.
יש לוויה לבן אדם, לא עלינו, כן?
אבל לוויה, יכולים לבוא כך וכך אנשים פה ושם.
הלוויה הכי גדולה שראיתי במדינת ישראל זה הרב עובדיה יוסף,
שכונו לי רחב.
כן?
מאות אלפים באו לשם.
מאות אלפים.
אף אחד לא ארגן את זה.
למה הם באו?
הם מכבדים את
הנפטר.
מכבדים אותו, הם באים.
לא בגלל שאירגנו את זה,
אלא בגלל שהנפטר היה מי שהיה,
וכולם מצאו נכון לבוא ללוויה הגדולה,
אז זה בסדר.
שם אבינו,
שהוא מקהיל את כולם,
זה לא בכוח הארגון,
שהיה לו שליחים בכל מקום.
הוא
אמר מילה,
כולם באו.
זכרו תורת משה, אומר הנביא המלאכי.
אנחנו היום הולכים לפי תורת משה, כל עם ישראל.
לא בגלל שארגנו את הדבר הזה,
אלא בגלל שזה מתאים לנשמה של כולנו.
מתאים לנו, אנחנו תורת משה הולכים.
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל.
כן?
אומר רש"י במקום, זה לומר,
שאינו אוסף אנשים בידיים,
אלא הם נאספים על פי דיבורו.
הוא אומר מילה,
כולם אחריו.
זה משה רבי,
מאז ועד היום.
וכאן, במקום הזה, מופיע שבת פתאום.
אנחנו עוסקים
במלאכת המשכן, בעשייה, לא, כן, נכון, נכון,
אבל ביום שבת לא.
יום שבת זה שבת.
שבת אנחנו נמצאים בספירה לגמרי אחרת.
אסור לעשות מלאכה,
עושים מלאכה, אבל מלאכה, רק מלאכת הקודש.
זהו,
זה המבוא לכל הקמת המשכן.
אתה בעולם של עשייה, אל תשכח את השבת.
ששת ימי המעשה,
שבת,
יום השביעי.
צריך לשבוע נשמה.
אתה כל הזמן בעשייה, בעשייה, בעשייה.
צריך נשמה לתוך כל העשייה הזאת.
אז יש לך את השבת, המבוא לעולם העשייה.
זה קודם כל השבת, תדע.
מעבר לכל,
כבוד השם יתגלה, ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי
עונג שבת.
אני ברשותכם רוצה להקריא מה שכתב כאן הרצי על הנושא הזה.
כתוב ויקהל פקודי הן פרשיות של קיום הציווי.
אמרנו הציווי היה לפני פרשת כי תשא,
ועכשיו זה הביצוע, הציווי.
הקיום מתחיל במקיף מכל ישראל.
כל מני תרומה שם מופיע.
קודם כל,
כל עם ישראלי שותף
במחצית השקל,
כולם שותפים בהקמת המשכן.
תשאלו אותו איך זה בא לידי ביטוי
היום.
אה?
יפה מאוד, מה סכנסה?
הקופה הציבורית.
זה א', ב', כולם ביחד.
לא רק בפה, אלא מה ש...
אבל יש בחירות מדי פעם, נכון?
נכון?
מה כתוב במחצית השקל?
העשיר והעני, כולם,
כל אחד שווה.
מי
האדם חשוב ביותר?
הנשיא או ראש ממשלה, לא משנה.
ואחרון האזרחים, הכל שכל אחד מה?
מה?
שווה!
ביום הבחירות כולם שווים.
שאלו אותי מאיפה אני יודע.
הייתי פעם בבחירות.
כל אחד שם את הקול שלו, וסופרים כל אחד שווה.
אחרי הבחירות אף אחד לא שווה.
שמעת?
אחרי הבחירות...
אבל בבסיס,
כולם שווים.
זה הקמת המשכן.
הקמת המשכן, כולם שווים, כולם ביחד.
כולנו ביחד.
לכן קחו לי תרומה.
מה שהתחלת המשכן,
זה היחד הזה, כולנו ביחד.
גם דוד המלך גבה מכל השבטים כהכנה לבניין הבית.
הוא גבה צוותים ש...
מכולם, היינו שותפים לדבר הזה.
המקדש שייך למי?
יפה מאוד.
איך אתה יודע?
המקדש שייך לכל כלל ישראל.
זה א', ב', זה לא בית פרטי,
זה בית
לאומי ועולמי, לא...
זאת אומרת שאם האדם מתייחס
להקמת בית המקדש, הוא חייב להתעלות.
מה זאת אומרת להתעלות?
להבין שכל העיסוק בבית המקדש,
אתה עוסק בדבר שנוגע לכל עם ישראל,
לכל הבריאה כולה,
לכל העולם כולה.
הדבר נמדד לא כמותית,
גודל המקדש כולו כבית המדרש שלנו,
זה הכל,
בסך הכל.
הגודל הפונקציונלי, התפקיד של בית המקדש,
אין כמוהו, הוא הלב, הוא המרכז של כל הבריאה כולה.
זה כמו למה המשל דומה
לגלגל אופניים.
הגלגל הוא גדול,
מה שמניע אותו זה הציר.
והציר של הגלגל, אני בדקתי, הוא גדול או קטן?
הוא קטן.
למרות שהוא קטן,
הוא מניע את הכל.
אז בשביל להבין מה זה בית המקדש,
ולמה כולם שותפים,
וכל הפונקציה שלו,
או התפקיד שלו, נאמר,
צריך להבין שזה ציר עליו מסתובב הכל.
כל המציאות, כל הבריאה כולה,
אבן השתייה, אבן התשתית.
לא רק צריך להבין את זה,
אלא צריך לחיות את זה.
היום בית המקדש חרב.
צריך לזכור את הדבר.
שאלו אותי למה.
ברוב עוונותינו חרב בית מקדשינו.
מה העוון שגרם לחורבן?
שנאת חינם.
מה ההפך משנאת חינם?
יפה מאוד.
זה התנאי לבניין בית המקדש.
לא יכול להיות, יבנה בית המקדש,
אלה אומרים לכאן,
ואלה אומרים לכאן,
לא אוהבים אחד את השני,
לא מדברים אחד עם השני,
או משהו כזה.
גם במשפחה.
אתה רוצה להתחתן?
אה?
יש כאן רווקים?
כולם התחתנו כאן.
עד אחד אני רואה.
אה?
לא לדבר לשון הרע לאשתך.
שמעת?
היא רואה אותך עכשיו באינטרנט.
וואי.
רק מחשבות טובות.
זה התנאי,
התנאי להקמת בית המקדש זה אהבת חינם.
אהבת חינם, אתה אוהב למרות הכל.
למרות הבעיות והקשיים וכל הדברים,
כמו שאתה אוהב את אשתך,
למרות הכל.
אני בדקתי את זה איתך בבית, יש לי חיישן שם.
אני חייתי 54 שנים עם אישה,
ואני יכול להגיד לכם היום,
למרות שכשהייתי איתה, לא היה לי כאן.
אהבתי אותה.
אחרת איך הייתי מחזיק מעמד.
זה העובדה.
הקמת הבית הלאומי,
והבית העולמי אפילו, אם זה בית המקדש,
אז קודם כל אהבה,
ואיך לעשות?
כשאתה בונה,
תעשה את זה בשמחה,
תעשה את זה באהבה.
תשאלו אותי איך עושים את זה היום,
כשיש כאלה חילוקי דעות,
הימין,
שמאל,
דתיים,
חרדים, כל מיני.
תשאלו אותי איך עושים את זה.
נו.
כמה שנים אתה במכון מאיר כבר?
ואתה
עוד לא יודע?
לא תלוי.
אהבה שאינה תלויה, תגיד.
או, יפה.
וצריך להבין מה זה אהבה שאינה תלויה,
הבוחר בעמו ישראל,
באהבה.
אתה מתפלל מדי פעם, נכון, רבי יוסף?
מה זה אהבה?
וחז"ל אומרים,
זה הבוחר בנו באהבה שאינה תלויה בדבר.
זאת אומרת, האלוקים בוחר בנו,
ולא משנה איך אתה נראה בכלל.
אם אתה נראה כזה או אחרת,
דתי,
לא דתי,
כן,
עם עגילים,
בלי עגילים,
לא משנה.
אוהב אותנו, שאלו אותי מאיפה אני יודע.
לא, קודם כל זה כתוב.
אבל יש לך ילדים, רבי יוסף,
אתה אוהב אותם.
אה, אה, אה.
אה, אה, אה.
אה, אה, אה.
עכשיו אתה מבין?
עכשיו אתה מבין?
אצלך זה ניצוץ,
אצלו זה להבה.
הקדוש ברוך הוא,
בכלל גדול בתורה,
אנחנו לומדים מהדרכים של הקדוש ברוך הוא,
מהמידות של הקדוש ברוך הוא.
והוא בוחר בנו לאורך כל ההיסטוריה, כל הדורות.
הוא בוחר בנו באהבת חינם.
לא בגלל שאנחנו נראים ככה או נראים אחרת.
ויש לנו ילדים שלו,
מי בכורי ישראל?
לכן, בניין בית המקדש,
אז
וגם היום,
כולל מדינת ישראל,
זה העניין, התנאי.
אתה רוצה לבנות שם משהו משותף?
אהבה.
אהבה זה פשוט להסתכל בעין טובה,
העין של מי?
של אברהם אבינו.
אברהם הוא אוהבי, למה קוראים לו אוהב?
הוא אהב את אלוקים, אבל איך הוא אהב את אלוקים?
הרב כותב, שלימד זכות,
סנגוריה,
על כולם, כולל סדום ועמורה.
זה המהות של עם ישראל,
זה העניין שלנו.
אז בבית שני,
כשהקדוש ברוך הוא התבונן וראה שאין אהבה בתוך הבית,
מה הוא עשה?
אז לא הקים בית שלישי.
בית שלישי, בסדר?
אבל מה צריך בתוך הבית הזה?
שאלו אותי איך עושים את זה.
שאלו אותי, נו,
אני צריך להגיד לכם כל הזמן.
יפה מאוד, אבי.
אז גם תקשורת.
זה לא פשוט, כמו שהאדם אוהב את ילדיו.
זה לא המבחן השנייה.
מוכרחים לחיות ביחד,
למרות שלא מסכימים.
שמסכימים זה לא חוכמה.
למרות שלא מסכימים.
שאלו אותי איך עושים את זה.
יפה מאוד,
מי אמר?
אבי, הוא יודע, יש לו הרבה ילדים.
הוא אוהב אותם.
נכון?
זה מה שצריך, היום בדרך של...
מי שהבין את זה יפה, זה היה חפץ חיים,
זכר צדיק לברכה,
הוא היה חכם.
והוא בשעתו, לפני 150 שנה,
הוא הבין את העניין הזה, והגיעה מסקנה.
שהסיבה לחורבן הייתה שנאת חינם,
נכון,
כמו חז"ל אומרים,
אבל הביטוי לזה זה לשון הרע.
כשלא אוהבים, חושבים רע, מדברים רע.
זהו, זה כלל גדול.
ואז הוא כתב את החפץ חיים,
והוא כותב את זה בספרו,
בספרו החפץ חיים,
הוא כותב את זה,
ואז אני כותב את זה בשביל להושיע את עם ישראל.
זה היה לפני שהאצ"ל הופיע.
לא שהאצ"ל הופיע, האצ"ל שליח
לכל העניין המדיני, נאמר, לכל...
אבל הוא היה שליח לעניין הרוחני,
העניין המוסרי,
כן?
צריכים לחנך את האנשים לעזור אחד את השני,
לדבר טוב אחד אל השני,
לחשוב טוב אחד אל השני,
והוא כותב ספר גם בהלכה,
גם באגדה,
למטרה הזאת,
שברוך השם, הספר הזה נלמד על ידי רבים.
כן.
נכון, בסדר גמור.
מה הבעיה?
מה יש לך בעיה?
עם הילדים שלך, הבנתי.
לא עם הילדים.
אה, עם הילדים.
כלל האומה זה הילדים שלך.
סליחה שאני אומר לך, אבי יוסף.
הגיע הזמן שתחזור בתשובה.
שמעת?
אז אתה צריך להתעלות,
אתה צריך להתעלות.
מה זה להתעלות?
להתעלות בעיון, לעלות.
להתעלות זה פשוט, נכון,
אתה חי בעולם מורכב של ניגודים ומריבות אולי,
אני לא יודע איפה אתה חי.
אתה צריך להיות בוגר, להתעלות.
לא להיות קטנוני,
אלא להיות, איך אומרים, גדלות מוחים קוראים לזה.
מה זה גדלות מוחים?
גם כשאתה רואה, אתה לא מתעלם מהבעיות.
אתה מתמודד איתן בצורה נכונה, זה הכל.
כן?
אם לא, זה קשה מאוד.
כן?
אני, עם הילדים שלי, אל תחשוב שלקקתי דבש.
אבל אני אוהב אותם, מה לעשות?
אני רואה היום כבר את הנכדים, את הנינים כבר.
כל מקום שיש פרובלמטי ויש כאלה, בלי עין הרע,
שם אני נותן כל תשומת הלב.
לא על הנחמדים.
שם הוא זקוק יותר מכל תשומת לב.
להתעלות אבל,
לנתק מגע, או לא לדבר, או משהו כזה.
זה מה שהארץ יהודה כאן עומדת.
אנחנו הולכים לבנות את המשכן,
לא רק במדבר.
אלא לאורך כל הדורות.
אנחנו בתהליך של בניין בית שלישי.
תהליך הזה מורכב, מסובך, כל מה שרואים היום.
אבל בתוך כל זה, ומעבר לכל זה,
ולעתיד של כל זה,
צריך לבנות את התשתית היחד הזה,
שהוא בנוי על אהבה.
אהבת ישראל קוראים לזה.
לא יודע אם שמעת פעם את הביטוי הזה.
מי זה ישראל כולנו?
זה לא רק המפלגה שלך,
זה כולנו עם ישראל, מה לעשות?
לא בחרתי בזה, נולדתי לזה.
המקדש שייך לכל כלל ישראל, אומר כזה.
זה לא עניין פרטי ולא מפלגתי ולא זרם כזה או משהו כזה,
שייך לכל עם ישראל.
מן הגדול שבישראל עד הקטן שבישראל.
מצלאל בן אורי ואהליאב,
שבט דן הקטן, הנמוך,
האחרון, ושבט מצלאל בן אורי, שעכשיו מיוחס לכולם,
כולם ביחד.
בניין המשכן היה מסודר על ידי מצלאל בן אורי,
או היינו מכאן,
ואנחנו למטה יהודה.
הוא היה אריסטוקרטי,
כן?
והמלכותי והחשוב שבשבטים,
אבל יחד עם זה מי היה שם?
ויחד איתו אהליאב בן אחיסמח למטה דן.
הפחות שבשבטים,
ושכנתי בתוכם, מקיף את כל העם מן הקצה ועד הקצה.
זה נדרש,
שאלו אותי,
כרגע זה נראה,
מבחינה פוליטית זה נראה ככה?
זה נראה ככה?
מה?
יש לך בעיה בעיניים.
אנחנו משפחה אחת.
כולל ימין, שמאל, כאלה, חרדים.
ציינתי מאיפה אני יודע.
לא,
מהשואה אני יודע את זה.
שמה לימדו אותנו.
בדרך הכי קשה,
שהאויבים שלנו, האסונים שלנו לא מבדילים.
אם אתה עם כיפה או בלי כיפה,
או קומוניסט,
או לא יודע מה.
הם לא יבדילו.
ועכשיו התזכורת הייתה בשמחת תורה.
תזכורת,
פתאום הכל,
כולנו שווים.
ולא משנה אם אתה ימני או שמאלני
או אתה כזה או אתה אחר,
כולנו שווים.
אז הם צריכים להזכיר לנו בדרך הזאת שכולנו שווים?
הם צריכים להזכיר לנו?
או צריכים לזכור את זה בלי שיזכירו לנו בדרך הזאת?
אני שואל אתכם.
בדרך הקשה,
אלא בדרך הטובה.
תשאלו אותי איך.
איך?
נו, למה אתם לא שואלים?
כל התפילה שאנחנו מתפללים,
כל תפילה,
זה לשון רבים.
כשאתה אומר, חוננו מאיתך חוכמה בינה ודעת,
למי אתה מתכוון?
חונני או חוננו?
מה אתה אומר?
חוננו, מה זה נו?
כולם.
מי זה הוא?
אתה, אשריך,
מיושבי בית המדרש.
אבל יש מיליונים שהם לא שם.
אתה מבקש עליהם בתפילה?
אני אבדוק את זה.
לא לשכוח.
כל התפילה היא באה לחנך אותנו,
ללמד אותנו לחיות את כולם,
שאיכפת לנו מכולם,
ואנחנו שמחים בכולם וכואבים את כולם.
זה כל דרך תפילות שאנחנו נתונים יום-יום.
כל מי לשון רבים,
והרבים הכוונה היא כל עם ישראל מקצה עד קצה.
אז זה בדיוק מה שאומר, למרות שיש מדרגות.
כולם אחד.
אני בדקתי את זה.
כולנו אחד.
כן, שמע ישראל, השם אלוקינו,
השם אחד.
כולנו.
אה, תגיד לי, זה לא נראה?
תגיד לי, זה לא נראה?
תגיד לנו.
זה לא נראה במסך?
אבל אני פעם בדקתי מה יש מעבר למסך.
מה יש מעבר למסך?
נשמה.
במסך עובדים עלינו.
אבל מצד האמת,
כולנו נשמה אחת, כולם ישראל.
לכל הדורות, כולל הדורות שהיו ושיהיו, זה לא משנה.
לזה צריך לחנך.
זה התרבות, זה העניין שלנו.
אנחנו עם אחד, נשמה אחת.
למרות שזה לא נראה ככה.
כדי לבנות בית מקדש,
אנחנו בונים אותו דרך אגב היום,
תהליך של בנייה.
בשביל זה צריך את האחד הזה,
לגלות את הנשמה של כל העם,
בלי הזקקות כמו שהיה במלחמה,
או בשואה או משהו.
עכשיו זה מ...
התורה מאחדת אותנו,
התפילה מאחדת אותנו, אורח החיים שלנו מאחדת אותנו.
אני אדרך אגב, השבת,
בעצם זה לא רק השבת,
גם שמתי לב,
לפחות איפה שאני גר בירושלים,
שכמעט לא היו מכוניות.
גם זה לא היה ככה.
העם מכבד את השבת,
לפחות כאן, באזור הזה.
מכבד, פשוט מכבד.
זה מאחד אותנו.
אני לא אומר שכולם...
אני יודע מה, אבל...
עובדים את המציאות של השבת, לדוגמה.
לא רק השבת,
כל המסורת שלנו,
לא צריך תזכורות כאלה,
שאנחנו אחד.
מספיקה
התרבות הזאת שאנחנו,
המסורת נאמר, במקום תרבות.
היא מאחדת אותנו.
זה השורשים,
העץ מתאחד בשורשים.
שאלו אותי למה.
ככה,
בעובדה,
בשורשים כולנו אחד.
בעזרת השם נזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו.
אמן.
