למדנו את פרק כ' וכ"א.
נעבור עליהם.
פרק כ' מדובר אחרי חלוקת הארץ, אחרי כיבוש הארץ.
כנראה שעדיין נגדו רבים בחלק מהארץ,
חלק הנמצאים בצד המערבי של הארץ.
עוד לא חזרו הביתה, זה בפרק כ"ב.
בפרק כ' יש חלוקת ערי מקלט.
יש ערי מקלט,
נקרא את זה עוד מעט,
ולאחר מכן יש חלוקת ה...
בפרק כ"א יש את החלוקה של ערי הלוויים.
נקרא את פרק כ' בזריזות, לא...
נדלג עליה קצת, נראה.
וידבר ה' אל יהושע לאמור,
פסוק מאוד מעניין,
השם מדבר אל יהושע.
פסוק כמעט לא מוכר,
וידבר השם אל משה, אל אליהו,
הוא לא כתוב,
וידבר השם אל שמואל,
וידבר השם לאיש,
נראה שגם אתה מתייחס לזה,
מה זה לאיש דיבור,
זה לאיש קשה.
דבר בני ישראל לאמור תנו לכם את ערי המקלט שדיברתי עליכם,
ביד משה,
פרק כ פסוק ג' עכשיו,
מזכיר את משה פסוק ב',
אמרנו כבר,
משה מופיע המון בספר הזה,
היא לא התורה של משה.
יש שם רוצח מכה נפש בשגגה מבלי דעת,
הרג מישהו בלי כוונה, בלי דעת.
ולכן הוא נקלט מגואל הדם.
ונס אל אחת מהערים האלה, ועמד פתח שער העיר,
ודיבר באוזני זקני העיר ההיא את דבריו,
ואספו אותו העירה אליהם, ונתנו לו מקום,
וישב עמם.
זה מה שקרה עם הרוצח,
העיר הזאת אוספת אותו לתוכה.
וכי רדף גואל הדם אחריו,
ולא יסגירו את הרוצח בידו,
כי בלא דעת הכה את רעהו,
ולא שונאו,
לא שנא לו מתמול שלשום,
אין סיבה להרוג אותו.
וישב בעיר ההיא
עד עומדו לפני העדה למשפט,
עד מות הכהן הגדול.
אשר יהיה בימים ההם,
אז ישוב הרוצח ובא אל עירו ואל ביתו,
אל העיר אשר נס משם,
גם כן עיר,
בית,
עיר שונה שמה,
מה אז נגשים פה?
זה מה שהשם מצווה את יהושע.
איפה...
פה יש לי
כתוב בתורה, העיקרון של הרוצח וישועה.
כן.
נכון,
נכון.
גם ההמשך כתוב בתורה.
והקדישו את קדש בגליל בהר נפתלי ואת שכם בהר אפרים ואת
קרית ארבע היא חברון והרי יהודה זה בצד המערבי של הירדן
ומעבר לירדן מזרחה נתנו את בצר במדבר ומישור
ממטה ראובן ואת רמות בגלעד ממטה גד ואת גולן בבשן ממטה
משם אז רש"י כותב על הפסוק
כן משה כבר עשה את זה
פרשת דברים
שלוש ערי המקלעות לא התוספתה לו.
כתוב בגמרא,
ברמב"ם,
שלעתיד לבוא יהיה,
הוסיפו עוד שלוש ערים.
כשכניק דזי וקדמי שנכבוש אותם, נקבלו את המשיח, אז
הצטרפו
עוד.
או, שאלה טובה, נכון, נכון.
באמת, הרב...
יש ספר של הרב רמר,
הרב רמר כתב ספר, ספר יהושע,
ושם, באחד המאמרים שמתייחס לנושא של ההתנחלות,
אז הוא כותב,
משווה התנחלות זמן יהושע להתנחלות העתידית,
והוא מביא שלעתיד לבוא, הצטרפו עוד שלוש ערים.
איזה הוא כותב את זה?
לא זוכר אם הוא כותב את זה.
אז ראיתי אחד הפרשים אומר שאם יצטרכו יהיה עיר מקלט נוספת.
מקווים שלא יצטרכו, כנראה שיש שלב ביניים
בין התקופה שלנו ובין העידן של העידן של ימות המשיח,
שבהם
מצד אחד כבר אורך חיים יהיה יותר ארוך מאשר היום,
מצד שני עדיין כנראה ימותו אנשים,
תחילת העמית נמזלו להם מיידי,
בתקופה האלו כנראה יצטרכו גם ערי מקלט נוספים,
כנראה.
ככה כתוב בתורה, ככה כתוב בתורה שבעל פה.
אלה היו ערי מועדה,
מלשון,
יש כמה פירושים על ערי מועדה,
משום מה שהיא מועדת לקלוט את האנשים שם.
לכל בני ישראל ולגיע אגב לתוכה ונושם מקום הכנפש
בשגגה עד מות הכהן הגדול עד עומדו לפני העדה.
עד כאן פרק כ',
פרק כ"א זה חלוקת ה...
חלוקת
ערי הלוויים,
רק לקראת הפסוקים הראשונים.
ויקראו ראשי הלוויים,
אבות הלוויים אל אלעזר הכהן ואל יהושע בן נון
ואל ראשי אבות המטות לבני ישראל.
את פרק כ', מי אומר אותו?
השם אומר ליהושע.
פרק כ', מי יקח את היוזמה?
השבט שצריך, שבט הלוויים.
באים אלעזר, יהושע, ראשי אבות,
המעטות, מבקשים.
וידברו עליהם, איפה הם ידברו עליהם?
בשילה,
בארץ כנען.
לאמור, שוב, אני מכיר את כל הפרטים שזה בארץ כנען.
השם ציווה ביד משה לתת לנו, שוב משה, כן?
הערים לשבת,
מגרשים לשבתם,
ויתנו בני ישראל וכולי,
וכך חלוקת הדברים,
חלוקת הערים לפי המקומות שלהם.
אז מכן, הפרקים הללו, שאלנו כבר כמה שאלות.
אתה שאלת למה זה מופיע, הפרטים ידועים כבר מחומש.
ושאלת, שאלת אם צריך שלוש ערים לעתיד לבוא.
רגע.
או, נכון.
כן, אבל פה אתה אומר, פה חלוקה המעשית.
פה בהמשך, לא קראתי את זה,
כתוב כמה כל שבט נתן,
ואחר כך יש פירוט השמות של המקומות הללו.
נכון.
יש במערב יש במזרח ויש עוד ארבעים ושתיים
ערים של פרק כ"א שהרי לוי שגם ערי מקלט.
לא
זה היה כנראה שאלה איפה זה קנה כי
זה קנה זה במזרח צפון מזרח שלנו.
מה שאלת אחרי עוד פעם עכשיו שאלה
כן, אז זה כבר קשה בפרק הראשון של ספר יהושע.
תספור כאן, מופיע שם משה, מעל עשר פעמים, אני חושב.
פרק א',
פסוק א',
אחרי מות משה ואת אדוני,
אל ליהושע,
משרת משה, כמו פעם שנייה, פרק כבר שניים.
ופרק מתחיל במילה מה?
משה עבדי מת.
קורות הירדן.
אחר כך,
פסוק ג', כאשר דיברתי אל משה.
אחר כך, פסוק ה', כאשר הייתי עם משה עמך.
אחר כך,
פסוק ז', צוה משה עבדי.
אני לא זוכר כמה,
אולי עשר פעמים הופיע משה בפסוקים הללו.
הרעיון הפשוט,
אפשר לומר שהיהושע לא מתחיל דבר חדש.
אנחנו נמשיך לדורות הקודמים.
משה זה תורה שבכתב,
יהושע זה תורה שבעל פה, בפן יחסי.
ככה רב צדוק מגדיר את הספרים,
שהתורה שבכתב זה תורה שבכתב,
וספר דברים,
או אפילו ספר יהושע,
מתחיל תורה שבעל פה.
וזה יגשנו,
אם נפתח פרק כ"א,
נראה מה המילה שהכי נמצאת פרק כ"א.
כפי המילה,
בפסוקים הכתוב, ויתנו בני ישראל.
אחר כך כתוב,
פסוק ח' ויתנו בני ישראל.
פסוק ט' ויתנו מאת בני יהודה.
פסוק ד' ויתנו להם את קרית ארבע.
פסוק י"ב ונתנו לכלב.
לבני אהרון הכהן פסוקים כתוב נתנו את עיר המקלט.
יש צורך שהם ישראל ייתן את הדברים.
פסוק כ"א ויתנו להם עיר מקלט.
הביטוי לתת מופיע המון פעמים בפרק הזה.
כלומר...
אם בספר התורה קיבלנו מהקדוש ברוך הוא,
תורה שבכתב קיבלנו,
פה צריך לעשות מעשים.
אתה בא לארץ ישראל,
שום דבר לא מוכן לך.
נכון,
יש ערים,
יש ערים מוקפות חומה,
דיברנו על זה לפני פורים,
שמוקפות חומה,
זה על ידי הגויים, לא על ידי ישראל.
הרי כשכבשנו את הארץ,
ערים מוקפות חומה,
מי הקיף אותם חומה?
הכנענים, הפריזים, לא אנחנו הקפנו חומה.
מה שאז היה מוקף, זה נקרא מוקף חומה.
אבל הרבה דברים מוכנים,
אבל יש לנו צורך לעשות,
לכבוש את הארץ בידיים שלנו,
ברגליים שלנו,
מחלקים את הארץ,
אחר כך צריך לחרוש ולזרוע,
כל דבר צריך לעשות לבד,
זה תורה שבעל פה.
גם הנתינה היא פה ככה.
אבל יש חשש, כמו בספר שופטים הופיעה המון פעמים,
שעם ישראל עוזב את התורה.
ספר שופטים, 369 שנה היינו
במשכן שילה,
עם ישראל עוזב,
מושפע מהסביבה,
עובד עבודה זרה,
מתחתן עם בנות העמים,
כל מיני בעיות שיש בהמשך,
כי הוא שוכח את משה רבנו.
שוכח שהיינו במדבר,
שוכח שיש לנו תורה והקדוש ברוך הוא.
אז כל ספר שופטים מודיע שהמון פעמים העניין של משה.
אתה מכיר את משה, נכון?
לפני כמה,
15 שנה,
רוב החיילים שהיו פה ראו את משה בעיניים שלהם,
לא רק קראו בו ספרים,
ראו אותו,
פגשו אותו,
היו ילדים קטנים לפני
20 שנה,
15 שנה.
אף על פי כן צריך להזכיר להם את משה,
כי גם זה אף על פי כן לא עוזר בספר שופטים,
מוזיל את התורה הקדושה.
צריך להזכיר עוד פעם משה,
ועוד פעם משה,
ועוד משה,
שייכנס להם לעצמות.
הרב צבי יהודה קוק,
למשל,
היה חוזר על עקרונות,
כל שבת היה חוזר על אותו עיקרון.
היה מזכיר את משה ואליהו.
זאת אומרת, צריך הרבה סבלנות בעם ישראל.
הוא מתאר למשל שמשה עולה להר סיני,
מקבל את התורה הקדושה.
כשיורד למטה, מה הוא רואה למטה?
ראה?
ראה עגל.
אפשר להתפוצץ.
צריך עצבים של ברזל.
נכון?
זאת אומרת, צריך עצבים של ברזל לעם ישראל.
לוקח את הלוחות, זורק אותם,
וגם אליהו, בספר מלכים, עם ישראל חוטא.
צריך עצבים של ברזל,
לדעת שהעם ישראל,
למרות החטאים,
למרות הכל,
קשור לקדושה ולנשמה.
לזכותי יש עם ישראל, אף פעם לא.
זה עוד נושא,
חומש דברים,
רש"י כותב בהתחלה,
לפני המוות נתן להם מוסר,
כל הזמן הוא נתן להם מוסר,
אבל זה נושא נוסף,
אני חושב,
למוסר.
אליהו הנביא,
לא זוכר איפה נתן מוסר,
אבל זה נושא אחר,
זה נושא שצריך להעמיק בו,
כי כדאי להעמיק בו פעם אחרת.
אבל העניין של לחזור על אותו דבר עשרות פעמים,
הרב צ'ודה חוזר על מה שאמרו משה ואליהו,
כי א',
הם היו חוזרים הרבה על מה שהם אמרו,
הדברים שלהם ב',
הרב צ'ודה חוזר על זה,
כל מוצאי שבת.
ושאלו למה הרב חוזר כל פעם כמעט על אותה שיחה,
כל מיני שבתים,
שנים היה חוזר כמעט על אותה שיחה.
עניינים אחרים.
הרב צבי יהודה,
הרב צבי קוק,
היה חוזר כמעט על אותה שיחה,
תוספות פה,
תוספות שם,
על העיקרון היה חוזר
כמעט כל שבוע.
שאלו אותו, למה אתה חוזר?
הוא אומר,
אולי אחר הכל,
אולי ייכנס לכם משהו מכל מה שאני חוזר,
אולי.
ייכנס משהו מהדברים.
קלטו את השיחה הזאת?
או, כל הזקן, יש.
לא, מופיע בהרבה,
הרב צבי יהודה, בשיחות הרב צבי יהודה, מביא את
הקם ומביא את השיחות הללו.
גם הרבה שיחות כאלה.
יש כל מיני תוספות בכל פעם,
לא תמיד היה חוזר בדיוק אותה שיחה,
אבל הרעיון היה חוזר כל שיחה,
כל שבת.
לחזור על הדברים עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם,
להכניס אותם לנשמה של דעת שאנחנו ממשיכים את משה רבנו.
אתה יהושע, לא התחלת עולם חדש.
אתה ממשיך את משה רבנו.
משה בהר סיני,
ראית הקדוש ברוך הוא שם,
הגיע להשגות העליונות.
כשאתה כובש את הארץ,
אתה מתעסק עם חומרים שלא התעסקת בהם.
בחור ישיבה שהלך לצבא, זה לא פשוט.
הוא רגיל לרוח,
רגיל לעדינות,
פתאום צריך כוח,
צריך ללכת,
להזיע,
לעבוד.
מתעסק עם חומרים, מתעסק עם הגוף.
הוא לא רגיל איזה בחור ישיבה.
זה היה פער מאוד חזק.
צריך לעשות את זה,
אבל רעיון,
צריך לתת את הניגודיות שהוא עובר מישיבה לצבא.
כשאתה כובש את הארץ, אתה מתעסק הרבה עם הגוף.
ואתה עייף,
אין לך זמן ללמוד,
בקושי שאתה יכול ללמוד שניים עשרה,
בקושי שאתה מסוגל ללמוד,
אולי יש לי הלכה, קושי,
בקושי, פסוקים קצת, גם כן.
תלוי באיזה תקופות.
אבל אתה מתעסק עם דברים שיכולים לשכיח לך את התורה.
למה ספר שופטים שכחו את התורה,
שכחו את הקדוש ברוך הוא?
כי היו עסוקים ביישוב הארץ.
חרשו,
סיקלו, זרעו, חרשו,
עשו עבודות,
קצרו,
אה,
סוף סוף,
אחרי 40 שנה מדבר,
יש לי חתיכת
אדמה שלי, יש לי תאנה שלי, יש לי זית שלי.
שכחו את הקדוש ברוך הוא.
ולכן חוזרים על משה המון פעמים בספר יהושע,
המון פעמים.
תדעו לכם מאין באתם
ולאן אתם הולכים.
אחרי הפטירה את יהושע,
20-30 שנה,
אין לי מספר מדויק,
אבל 20-30,
לא יותר מ-20-30 שנה.
כן.
זאת אומרת, מאז הכניסה לארץ.
שבע שנים כבשו,
שבע שנים חילקו,
ועוד כמה שנים,
יהושע היה,
עד גיל 110,
יהושע היה חי.
כשנכנס לארץ הוא גם היה בחור צעיר,
הוא היה גם אדם מבוגר.
40 שנה היה במדבר עם משה רבנו,
לפחות היה...
בן 20-30 ביציאת מצרים,
אז זה היה בן 70. אז זה 70 עד 110,
40 שנה,
משהו כזה.
עבודה של הכיבוש,
כן,
אבל יש עבודה של כיבוש,
עבודה של חקלאות,
זה שתי דברים שונים בחלוקה.
גם ספר שופטים מתחיל עם מלחמות.
אבל רוב כבר
כבשו קודם, כן, חלק גדול,
אבל לא הכל,
נשאר הרבה הרבה עבודה אחר כך.
כן, ראינו את זה בספר יהושע, בפרק שאומר,
שזקן יהושע,
זמול הקדוש ברוך הוא,
יש לך עוד ארץ גדולה שלא כבשת.
בפרק י"ג.
יהושע זקן בא בימים,
אומר השם אליו,
זקנת בא בימים בארץ,
נשארה הרבה מאוד לרשתה,
הרבה מאוד.
יש רשימה ארוכה,
מה יש עוד לכבוש בארץ?
יש עוד הרבה עבודה.
וגם ספר שופטים לא כבשו את הכל.
השאול ודוד, ירושלים לא כבשו.
דוד כובש את ירושלים.
ממשיך גם כן עוד.
אז אם כן, נחזור ל...
בסדר?
אני אתן לכם תשובות.
שאלת על משה, שאלת...
בסדר.
אז נחזור לפרק כ', השם מדבר אל יהושע.
למה לשון דיבור?
אז גם נבינה מסביר את זה, וגם
רש"י מסביר את זה, שזה דבר תורה, כמו שאמרתי.
כיוון שמוזכר בתורה,
בדרך כלל השם מדבר עם הנביא לא בצורה קשה,
לא בצורה של תקיפות.
וידבר השם, דבר אל בני ישראל, אומר השם ליהושע.
דיבור זה לשון,
יש אמירה שהיא לשון יותר רכה,
ויש דיבור
שהוא לשון יותר קשה.
השם ידבר אליהושע,
כיוון זה כבר נאמר בתורה,
אתה כבר מכיר את התכנים הללו.
דבר אל בני ישראל, לאמור, תנו, הנה, מילה תנו.
בשגגה
הוא אומר להם.
קדש, שכם, קירת ארבע,
תנו ללוויים, תנו לכל הרוצחים בשגוגג,
תנו להם, אתם צריכים
לתת.
למה צריך לתת?
צווה ככה
תיקחו מה,
למה צריך שעם ישראל ייתן את הדברים?
עוד לא באנו לארץ,
כבר השם צווה את עם ישראל להפריש את הערים הללו,
עוד לא כבשנו את הארץ.
הם לא בנו, כבשו את זה, כבשו את זה, לא בנו,
כבשו את זה.
אבל כבר בהתחלה, כשבאו לארץ,
כתוב שבחומש,
בפרשת דברים כתוב, שמשה הפריש שלוש ערים, את בצר,
את רמות ואת גולן, משה כבר הפריש את הערים הללו.
עוד לפני שעברנו את הירדן.
משה, לפני 15-20 שנה, הפריש את
המקומות הללו.
במזרח,
בהר נבו
כן.
אז הוא הפריש את הדברים האלה.
הבאה לידך אל תחמיצנה
שיש לו הזדמנות לקיים את המצווה.
אבל הם לא תפסו ערים שם עד
שהפרישו את הערים בצד המערבי.
הפרישו את הערים בצד המערבי,
גם הצד המזרחי תפס את המקומות הללו.
אבל לפני שכבש, זה כבר מוחלט
על ידי הקדוש ברוך הוא איזה ערים ייתנו.
שמגדיר אותם.
למה צריך שהם ייתנו?
וגם כל הפרק כ"א,
את העניין של ערים,
הערים שאולי זה כן הם יכלו לתת,
מה הם צריכים לתת,
מה לא,
אבל רואים חשיבות מאוד גדולה,
שם ישראל ייתן,
תורה שבעל פה, שהם ייתנו בעצמם, לא ייקחו להם,
אלא צריך שהם ייתנו בעצמם.
נכון.
ערי הלוויים
הלוויים
אתה צודק,
שישה שבטים נתנו ולא שתיים עשרה,
אתה צודק.
הפרק כ"א נתנו ארבעים ושתיים ערים נוספות.
סך הכל ארבעים ושמונה.
פעם שמעתי איזה וורד,
שמע ישראל
השם אחד,
יש פה שש מילים בפסוק הראשון.
שמע ישראל
השם אלוקינו
השם אחד.
כנגד שש ערים מקלט.
לא זוכר.
יש, יש גם, כן, יש, לא זוכר.
וההפתעה, יש ארבעים ושתיים ערים.
שש ערים מקלט כנגד הפסוק הראשון.
הפרשים, הערים של פרק כ"א, כנגד כל הפרשה.
והפתעת השם לוקחה.
סיפור, יש ארבעים ושתיים ערים.
זה בא להגיד על עם ישראל,
בא להגיד את חיבת ישראל לקדוש ברוך הוא.
עכשיו השאלה היא, אבל
כל ערי הלוויים,
כל ערי הכהנים,
היו ערים שקלטו את הרוצחים בשגגה,
לאו דווקא שש הערים הללו.
היו שש ערים מרכזיות,
זה ארבעים ושתיים ערים, נקרא לזה,
לא יודע, סוג ב', אותו רעיון, אבל קצת פחות.
גם שם הערים יכלו,
הרוצחים יכלו ללכת גם לשם.
ובפרק כ"א כתוב בהתחלה המספר שכל שבט נתן,
לאחר כך פירוט.
רואים הולכים,
הולכים מעל לב אל הפריפריה,
כל אלה שיש ערי מקלט.
לאחר מכן המספר של כל שבט נותן, מספר כך וכך ערים.
לאחר מכן פירוט הפסוקים.
פסוק בפרק כ"א לפסוק ד' כמה נותן יהודה שמעון בנימין
דן אפרים מנשה ושאר להמשך כתוב
המספרים לאחר מכן כתוב הפירוט של השמות של הערים
והשאלה היא למה הלוויים האלה משהו מיוחד בארץ ישראל
למה לא היה להם חלק ונחלה בארץ
למה צריך לתת להם
ערי מקלט אז
נכון, מה זה, כן, איפה זה כתוב?
כן, כתוב.
כתוב גם, וגם כתוב, זה גם שם וגם בספר,
גם בספר יהושע קודם, אתה צודק.
כן, נכון.
בשביל עבודת המקדש צריך לתת להם לשבת פרק י"ג פסוק ל"ג בספר שלנו
ל"ג בספר שלנו ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה שוב משה רבנו השם אלוקי ישראל הוא נחלתם כאשר דיבר לו
השם אלוקי ישראל הוא נחלתם כאשר דיבר לו
השם הוא נחלתם
השבט
הלוי
נכון.
בפרק י"ד, פסוק ד',
כתוב גם כן, לא נתנו חלק ללוויים,
גם ג', גם ד' שם בפרק י"ד,
נחזור פסוק ג',
ללוויים לא נתן נחלה בתוכם.
פסוק ד' כתוב שמה,
ולא נתנו חלק ללוויים,
כי אם ערים...
לשבת ומגרשיהם למקניהם ולקנינם,
כאשר ציווה ה' את משה כן עשו בני ישראל ויחלקו את הארץ.
שם לא כתוב למה,
אבל ראינו בסוף פרק ל"ג,
פרק י"ג,
שהשם הוא נחלתם.
כמו שאמרתם,
תרומות ומעשרות,
כל עבודת השם, יש פסוק כך שאומר, אישי ה' ונחלתם.
מקום אחר שהוא כותב,
מופיע כמה פעמים מושג של שבט לוי.
אני חושב שאתה יכול לשאול את השאלה ששאלת אותי קודם,
למה מופיע כל כך הרבה פעמים העניין של לוי?
עוד פעם, ועוד פעם, לא קרבו את חלקם בארץ.
אז הלוי הוא משהו מאוד מהותי.
בעם ישראל, זה לא משהו צדדי.
אפשר לומר,
כמו שאמרתם,
שיש לו,
אם אתם עובדים את הקדוש ברוך הוא,
אתם זוכים שאתם עוזרים להם,
זה כן, זה כן, אבל צריך להעמיק בסברה שאמרתם,
כי פה יש כאילו שבט לוי שאני עוזר להם,
נותנים לי ואני נותן להם.
מה הם נותנים לי?
את הקורבנות,
עבודת השם,
במקדש,
במשכן,
ואני נותן להם את האדמה.
אבל אפשר להעמיק לראות בזה עוד משהו.
הרב באורות,
בעמוד נ"ג במהדורה הזאת,
הישנה,
באורות התחייה ד',
מדבר על הסבלנות.
כבשו ארץ ישראל שבע שנים,
חילקו שבע שנים,
בטח היו מתחים מן השבטים,
אני אולי,
לא יודע.
בטח,
למה אתה מקבל את זה,
אבל אם אתה מקבל את זה,
רואים שיוסף,
בני יוסף רצו עוד שטחים.
אנחנו הרבה אנשים,
נתנו קצת אדמה,
אי אפשר לכבוש למטה שמה.
הכנענים למטה,
יש להם טנקים ויש להם מטוסים,
אנחנו בקושי בחרבות.
אמר להם,
לא,
טוב,
תבראו את היער,
יש להם הרבה אנשים,
תחתכו את העצים,
אל תתעצלו,
תתחילו לעבוד, תעשו את העבודה בעצמכם.
ארץ עבודה צריך לעבוד.
אז זה יכול לפתח הרבה עצבנות.
הרבה עצבנות.
וגם, מה זה הסיפור של הרי מקלט?
אז בתורה מסופר שאדם הלך לחטוב עצים ביער.
אנשים הולכים לחטוב עצים ביער,
חושבים,
הם חושבים שאדם הולך ליער,
כמו קוטף פטריות,
קוטף פרחים, מטייל ביער.
לא, זה היה משהו אחר, צריך להבין.
פה לא מוזכר העניין של היער,
אבל בתורה זה מוזכר,
בסוף חומש במדבר.
עצים שימשו אז להרבה דברים,
כל האנרגיה הייתה עצים,
לבשל,
לחום,
לתאורה,
כל הלפידים היו אש,
עצים שבערו באש,
זה היה המון המון פרנסה.
עכשיו, כל השנה בחורף אי אפשר לחטוב עצים.
אתה אפשר לחטוב עצים בקיץ,
בניסן, עדיין העצים רטובים,
אולי בסיוון, אולי בתמוז, יש נניח,
נוסעים גם באייר,
סיוון,
תמוז,
אב, אלול,
חמישה חודשים בערך
לחטוב עצים,
נניח,
זה חמישה חודשים.
בתוך חמישה חודשים הללו צריך לתת, איפה יש עצים?
בהר אפרים,
לא בכל הארץ,
בשורת החוף אין הרבה עצים.
ודאי לא עצים טובים שאפשר לבעירה.
צריך בחלק מהארץ, חלק מהזמן,
לחטוב עצים לכל השנה.
צריך כמות עצים אדירות.
אדם היה צריך, לפני כמה שנים אני...
בבית שלי היה לנו כמה עצים שצריך לחטוב אותם,
היו כאלה עצים
קצת בעייתיים.
כמה ענפים בעייתיים.
הזמנתי חבר שהוא גם חוטב עצים.
אז הוא אמר לי שאחד הענפים,
הוא אולי צריך לחטוב אותו,
לקח אותו עם האצבעות והוריד אותו למטה.
הענף שהוא לקח עם האצבעות שקל 30-40 קילו.
ענף פשוט בעץ זה דבר שהוא מאוד כבד,
עשרות קילו יש בו כל ענף,
בענפים הגדולים.
וכשהוא חתך את הענפים,
אז יש מקצוע אחד לחטוב,
יש מקצוע אחר לפנות,
זה לא אותו מקצוע,
יש פינוי עצים,
זה תורה אחרת,
יש טרקטור מיוחד עם עגלה מיוחדת,
שמים את העצים על העגלה ולוקחים את העצים משם.
ו...
כן, כן, כן.
זה חברת חשמל.
מה זה חוטבי עצים?
חברת חשמל.
מה זה שואבי מים, חברת?
בארות,
זה לא עבודה כל כך מבזה,
לא חבלת מבזה,
זו עבודה חשובה מאוד,
נכון?
אבל בכל אופן,
אדם שהולך,
אפשר להבין שאנשים היו בלחץ.
ואולי הם מכרו כך שתי חתיכות,
מישהו לוקח שני חבילות עצים,
מקבל שלישי מבצע חינם,
רביעי בהנחה,
אני יודע,
עשו מבצעים מן הסתם,
גרצו בתקופה קצרה,
וחלק מהם תתת לכל הארץ כמויות עצים.
אני לפני שנים גרתי בכפר דרום בגוש קטיף,
ובאזור אלול,
אב אלול,
היו שיירות של ערבים עם עגלות
הולכות עם זרדים,
בלי סוף,
עוד עגלות ועוד עגלות עם סוסים,
הם אספו עצים לכל החורף.
שאלה,
שאלה טובה, אין לי, אתה יכול, כנראה שלא,
כנראה שלא.
איפה, בעזה?
שאלה לא חשובה.
אבל נכון.
יש להם הרבה כפרים,
המכונים פליטים שלא מחברים,
לא מחוברים לחשמל.
בזמן ישוב, אני יודע שלא היה גז, אבל...
אה.
נכון,
היה להם בלונים כאלה,
היו והיו כאלה,
היו שם בדואים שלא,
היו כאלה שכן.
תראה, בעזה יש מוסכים,
אתה נכנס לעיר עזה, שמילאים לפני 30-40 שנה,
אז אתה נכנס לבתים,
אתה רואה שם בתים,
יש שם שכונות יוקרה מאוד ברמה גבוהה,
כמו בארה״ב,
כמו בסביון, כמו במקומות...
אז זה מיעוט, רוב האנשים, הם לא כאלה תנאים.
רוב האנשים ברמה יותר נמוכה,
החיים שלהם.
אצל הערבים, נשים עם עגלות, עם זרדים, זרדים,
שיירות בלי סוף.
אב אלול.
אספו קרשים.
מה זה?
כן,
מתכוננים לחורף,
לאסוף את הגרעינים,
כן.
נכון.
ואז אם כן,
אז יש תקופות שעושים קרשים לכל השנה,
אז מן הסתם היה לחץ.
אז הוא חטב 20,
40, 50, 80 פעמים הגרזן.
בפעם, עף לו, עף לו הגרזן, עפה, ירדה,
נשל הברזל מן העץ.
היה לחץ של העבודה,
והברזל נשל מן העץ, שלו.
השאלה אם העץ הכוונה היא לקה,
העץ שהוא היה עליו,
לא משנה.
שתי פירושים יש בחז"ל.
והגרזן נפל, בדיוק עבר שם מישהו למטה.
אז החבר שלי שבא,
שהיה חוטב עצים,
או היה מספר אחד למעלה,
למטה היה מספר שניים,
אמר לאנשים,
אל תעברו,
עכשיו הוא חוטב עצים.
תסתכלו את החיים שלכם.
חכו רגע, יגמור לחטוב, ואז תעברו.
אבל שם לא כולם עבדו בכזה מוסר, בכזה רמה תורנית,
להיזהר שלא ייפגע באנשים.
אז כן, אנשים נפגעו.
נכון?
נכון?
כל ענף זה שלושים, כמה עשרות קילו.
לפחות, אולי אפילו יותר.
תלוי גודל הענף, נכון?
יש ענפים מאוד כבדים.
אמרתי,
יש מקצוע אחד לחטוב,
מקצוע אחד לאסוף אותו,
שתי מקצועות שונים.
אם אתה איזהרת את כולם ועשית מה שצריך,
לא,
אחד עבר אף על פי כן,
אני כן אעבור פה,
לא תגיד לי מה לעשות.
זה בעיה שלא, אני חושב.
צריך עכשיו לפוסקים על זה.
אתה בסדר?
מה זה?
שוגג זה רשלנות.
יש אנוס ויש שוגג, זה לא אותו דבר.
שוגג זה רשלנות.
אם היית ניזהר, לא היה קורה.
אבל אם אני מזהיר אותך,
שמע,
אני עכשיו,
חכה דקה,
אני עכשיו עושה עבודה ואתה יכול להסתכן.
אתה נכנס לתוך
התחום סיכון, אז...
לא בטוח שאני אשם.
טוב,
לפעמים עניין של סגנון,
של איך אמרתי לו את זה,
בסדר,
אבל...
אם למרות שהזהרתי אותו, הוא נכנס, ואני...
הריתי כדור ברור, ומישהו אמר, בדיוק מסלול ירי.
כשיריתי, הכל היה בסדר.
מישהו בדיוק רץ,
לא ידעו כולם מסלול ירי,
אז אני לא...
זה אונס.
כן, זה לא...
אז זה הפסוקים, זה הפסוקים.
אז זה הפסוקים,
לא,
במקרה של אונס לא הולך בכלל לעיר מקלט.
אונס לא הולך בכלל לעיר מקלט.
מתוך לעיר מקלט שהוא הרג מישהו בלי כוונה.
אבל רק נגיד, נגיד, נאמר רק עם הכוהנים.
אז הרב,
באורות הקודש,
הוא כותב,
הסבלנות הנדרשת מאוד לקיבוץ אורגני אנושי.
חסד, ענווה,
שאתה עושה,
מתעסק עם העולם הזה,
עם מלחמות,
עם יישוב הארץ,
עם דברים גשמיים,
עם מסעות,
עם חרישות וצמיחה,
עם לחפור,
עם טרקטור,
עם כל הבאגר,
כל המכשירים שקשורים לדבר הזה.
אתה לאט לאט יוצא מהוויה הרוחנית.
אתה נכנס לתוך התחום של העולם הזה.
צריך שמישהו בציבור יתפוס אותך, יגיד לך, תשמע,
אל תגזים.
צריך שעדיין יגיד לך,
תשמע,
אתה עושה דברים מסוכנים.
אני לא אוותר לך,
אם אני אדחק אותו כאן,
לא קשה לראות את הדברים.
הכוהנים והלוויים תפקידם לומר לי עד כאן.
ודאי.
גם את עצמי,
אני יכול לגלם מצבי שאני לא רוצה להגיע אליהם.
אז תפקיד הלוויים והכהנים היה לעצור אותנו.
הם לא עסקו בחקלאות, למה?
לא רק כדי שיתנו להם,
אישי ה' ונחלתו,
הם באים להגיד לנו,
תשמעו,
אנחנו לא עסוקים בחקלאות,
לא עסוקים בעולם הזה,
לא עסוקים בפרנסה,
לא עובדים לפרנסתנו,
כדי,
זה כמו שיש בגוף,
יש לנו את הידיים והרגליים והמוח.
אם האדם עובד,
גם עם המוח, אבל המוח הוא יותר...
עושה שליטה, הוא החדר שליטה של כל הגוף.
אומר לגוף,
תשמע,
תחתוך את זה,
אל תחתוך את זה,
תלך לשם,
אל תלך לשם.
אז הלוויים זה מבחינת המוח.
יגידו לנו,
מצוין מה שאתם עושים, אבל לא פה, לא שם,
לעצור אותנו, צריך סבלנות לציבור.
ציבור צריך,
מה מותר לו,
מה אסור לו,
מי יגדיר את הגבולות הלוויים?
הכוהנים גם כן, זה ברמות שונות, כן, אתה צודק.
נכון,
הרמב״ם משווה בין פתחו ישיבות לבין דרך החיים.
ובאמת,
מה יש בפרק כ',
עד מתי יושב הרוצח בעיר מקלט?
עד מתי?
שני דברים יש, דבר אחד.
בפרק כ', פסוק ד',
מות הכהן הגדול, הנה.
אז לפני העדה למשפט,
זה שדנים אותו,
האם הוא צריך להרוג אותו או לא,
אם היה במיזיד או לא במיזיד,
עניין אחד.
מות הכהן הגדול, למה הכהן הגדול?
בדיוק, נכון, נכון.
מאיפה אני יודע את זה?
מה?
איפה התורה אומרת את זה?
המסילת ישרים אומרת את זה.
אם אני אמצא ישרים פה,
זה מועיל לכם.
שוגג זה לא אונס, שוגג זה רשלנות.
אם היה יותר ניזהר,
הלכתי לישון ליד משקפיים.
ובתוך כדי שינה,
שברתי אותם.
זה שוגג.
זה רשלנות, נכון, זה שוגג.
שוגג זה רשלנות.
אם הלכתי לישון,
ליד משקפיים לידי,
אחר כך אתה בא עושה את הרעידה
שבאו עשו את הרעידה שאני יושן,
זה אונס.
לא ראיתי את זה בהתחלה, מה אתה רוצה?
אם ראיתי ולא נזהרתי, זה שוגג.
אבל אם באו ושמו ילדים משהו אחרי שהלכתי לישון,
זה אונס,
ואז אני פטור
לגמרי.
בסוף פרק י"ט,
יש לו פרק,
יש שני פרקים ארוכים,
מסילת ישרים,
אחד י"א ואחד י"ט.
בסוף פרק י"ט, בא על החסידות,
מי זה החסיד?
ואז הוא מביא מדרש,
שכתוב שהאימהות של הכהנים הגדולים היו מספקות,
לרוצחים עיר מקלט אוכל,
לא סתם אוכל, צ'ופרים,
ביסקוויטים,
שוקולדים,
דברים כאלה,
עוגות כאלה עם קרם,
שירגישו טוב שם, עוף, למה?
עוף טעים, לא עוף כזה מכובס, כן?
למה?
כי מה...
נכון?
הרי מה הרוצח מתפלל?
הכהן הגדול ימות.
כי כשהוא ימות, אני אצא מהכלא שלי.
אז הוא מתפלא שהכהן הגדול ימות.
אמא של הכהן הגדול לא רוצה את זה, אמא שלה ימות.
היא דואגת שיהיה לו טוב שם,
איזה איזונים היה במציאות,
כן.
הכהן הגדול,
תכף נראה מה האחריות שלו,
אבל אחראי שלא יהיו הרוגים בעם ישראל,
והאמא שלו דואגת להם, עכשיו,
את הרוצח משכנים בתוך עיר מקלט,
שהגואל הדם לא יהרוג אותו,
עושים איתו חסד גדול מאוד.
ואמא שלו דואגת לספק אותם שם.
אז
קודם כל הוא רצח בשוגג,
נכון שזה רשלנות,
אבל בכל זאת הוא לא רצח בכוונה.
זה דבר שראינו בהרבה מקרים,
גם אדם שהיה רוצח וגם אדם רשע,
שהוא התרכך משהו מסוים,
ייסב,
בכה.
יעקב עבד עליו, נכון?
ייסב בכה, אף על פי כן נסבנו דורות מהבכי שלו.
יש תוכן ואדם שהוא משהו,
נובע מהלב שלו,
עומק הלב שלו,
משפיע על המציאות.
משפיע.
הכהן הגדול עבד ביום הכיפורים שם בפנים,
בפנים ולפנים,
נכנס פעם בשנה,
אותו מקום נפלא ונשגב.
ומשם הוא מושך כוחות לכל עם ישראל.
אם הוא היה עובד בפנים בצורה נכונה, בכוונה נכונה,
היה משפיע על כל המיתות שלא יהיו הרוגים.
יש לנו בתורה?
יש
עגלה ערופה.
מה זה עגלה ערופה?
בסוף פרשת כי תצא, אני חושב.
מצאנו גופה בוואדי בנגב,
בגליל.
מה?
העיר הכי קרובה,
מי נסתם מצא משם?
למה הקשר בין העיר לבין הגופה?
אז יש פירושים שונים,
או שהיה צריך למנות משטרה,
או שאם היא הייתה אוכפת את החוק באותו מקום בצורה רצינית,
אין הרוגים.
הרי מה אתה עונה כלפי הממשלה כשהיו הרבה נפגעים שלנו או נרצחים?
תטפל בה,
הרי כבר ראוי,
תטפל בה,
שלא יהיה להם כדאי לעשות את הדברים הללו.
ואם היא מגיעה ל...
מה?
שלא יהיה להם כדאי.
לא כדאי,
אם סובלים מזה,
והבתים שלכם נהרסים,
ואתם עולים למות בעצמכם,
והשפחות שלכם נסבלו,
אין להם סיבה.
אם על כל הרוג היו מקימים יישוב למשל,
אז לא כדאי להם להרוג.
שלא מקבלים שום דבר,
כמו שוהים בכלא עד שהם מוציאים אותם,
אז אה...
אז הורגים עוד, למה לא?
אם אתה משליט את החוק בצורה נכונה עם משטרה טובה,
אין סיבה שיהיו פושעים באותו האזור.
או אפשרות אחת שלא ליווינו אותו,
את הנרצח,
שאם הם ליוו אותו,
עוד אחד הולך לדבר,
בטח שיהרגו אותו.
ואם יגיע לחקר בית הדין של השבט הקרוב,
ויש דין בבירושלים מהסנהדרין,
פירוש הדבר,
מצאנו רוצח בישוב עדי ליד אילת או ליד צפת,
הרבנים הראשיים,
גדולי הדור באים לאותו מקום,
ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו.
אז על מה אתה חושב שהרבנים הרגו אותו?
אף אחד לא חשב שהרבנים הרגו אותו,
והכהנים הרגו אותו,
בעצם לא.
אבל אם היינו מלווים אותו,
היינו דואגים,
עושים משטרה כראוי,
משטרה כראוי,
משטרה חזקה,
משליטים את החוק על הבדואים בנגב, לא היו הורגים.
עכשיו מצאו שם כמה קברים,
מצאו כמה ארונות,
ארונות ראיתי בנגב עכשיו אצל הוודואים.
אם היה משטר כראוי,
משטר כראוי,
אז לא היה,
אין דברים כאלה.
גם הורגים אחד את השני שמה בצורה...
צריך לעשות משטר כראוי, משטר מוסרי, משטר עוצמתי.
גם כן, זה לא בטוח, אבל יש.
אם אתה דואג לך שכל כמה קילומטר יש לך קיוסק,
יש לך חנות.
אתה הולך לירושלים,
בפסח אתה עולה לירושלים,
ליד חורבת בית ההר,
יש שם אנשים מחכים לאנשים.
אז אתה עושה תחנות השקיה,
אני יודע,
כל כמה קילומטר.
כנראה הכפרה קרובה,
אתה תחשוב על כל מיני פטנטים ש...
ששוטר יעשה כל כמה שעות, יש שם סיבוב עם
הסוס שלו,
עם הפרד שלו, עם הג'יפ שלו.
עושה שם סיור כדי לבדוק שהכל בסדר.
מה זה הפקרות הזאת?
אמרו לי שפעם, בשנות ה-50,
היה בנגב שלושה חלקים.
חלק אחד,
יש מדינת ישראל,
עד באר שבע.
באר שבע, דרומה,
אין מדינה, אבל יש אלוקים.
בחלק השני, גם אין אלוקים.
20 מה שרצו אז.
בשנות ה-50, היו שם כמה רציחות שגם...
כן, חלק ההוא, כן.
אז זה...
צריך לעשות שיהיה חוקים במדינה הסדירה בכל מקום,
המשטרה צריכה לעבוד כראוי,
להשליט את המשמעת והסדר.
אבל זה מצד החוק, אבל יש משהו יותר עליון.
הכהן תפקידו,
אם הוא רואה שיש בעיה מוסרית בעם ישראל,
ללכת מכפר לכפר,
מעיר לעיר,
לתת דרשות.
לרומם את הרוח.
אם הכהן עושה עבודתו כראוי, כל עם ישראל ברמה אחרת.
כל הכהנים ברמה אחרת, כל עם ישראל ברמה אחרת.
אז אם באיזשהו מקום מישהו טיפס על העץ,
ומהגרזן עף הברזל,
מהעץ,
מהגרזן מהעץ עף הברזל, הוא היה רשלן.
אבל אם,
למשל מכוניות,
אז בטוח, תבדוק את הגלגלים,
תבדוק את הגלגלים,
תבדוק את ההגה, תבדוק את כל החלקים.
אפילו אם יש משטרה עוצרת אותך בדרך
לדעת אם מכונית היא תקינה או לא תקינה,
עשית בדיקה או לא בדיקה.
כל הגרזנים, צריך לבדוק כל הגרזנים
שהעץ
קשור טוב לברזל, שלא יעוף.
אתה עולה במודל הרכב,
אתה עולה במודל הידית,
אם גרזן לפני 20 שנה,
15 שנה,
10 שנים,
מודלים שונים של גרזנים מן הסתם,
מצבים שונים.
אתה צריך להרים את הרוח בעם ישראל
בכזאת רמה שלא ירצו לעשות דבר,
כשיש זהירות מאוד גדולה
בחיי אדם.
ולכן הכהן הגדול הוא זה שכשהוא מת,
אז הוא יוצא מה...
מעיר המקלט.
והמטרה היא שהאימא של הכהן תיתן צ'ופרים לרוצח ושוגג,
שהכהן ימות.
כי יש קשר ביניהם.
אומרת לנו הפרשה פרקה, תדעו לכם,
כשאתם מונים את ארץ ישראל עכשיו,
כבשתם את הארץ,
חילקתם את הארץ לשבטים השונים,
תדעו לכם שיש פה אחדות,
זה לא כל שבט של נחלה והוג חיים בנפרד.
כולכם גוף אחד שלם.
הכהן בירושלים, אפילו שלא יצא מירושלים.
עושה ביטוי האמנה.
הוא ישפיע,
הוא ישלח אותות חיים,
זרמי חיים,
זרמי צדק,
זרמי טוב לכל הארץ.
ממילא הגורמים יהיו מחוברים כראוי,
הגידולים יישאו כראוי.
לא יעשו רשלנות,
לא יעשו,
ילך לישון לדבוק עם משקפיים,
יש לילדים משקפיים שתלך לישון.
לדעת שלא יזיק לאף אחד.
ואז הפרשה זה לא סתם להגיד עניין
של שש ערים מקלט פה ושם.
וזה לא הזמן לחזור על מה ששאלת,
זה כבר,
אני יודע,
מחומש דברים את הדבר הזה,
נכון?
אבל חשוב שבאים לארץ ישראל לדעת לכוון את המוסר של ארץ ישראל.
כשאתם כובשים את ארץ ישראל,
תרימו את המוסר שלכם עד גובה קדשית,
תראו חיי אדם אחד על השני.
וידבר השם אל משה, אל יהושע לאמור, סליחה,
כשהשם מדבר אל יהושע,
הוא לא רק בא לסדר את הכל,
כשבפרק כ"א באים לחפש את הערים ללוויים ולכהנים,
לא באים לפתור את הבעיה שיהיה להם קרקע.
לא באים רק לפתור את הבעיה שיהיה להם פרנסה.
ככה עם ישראל חי,
עם ישראל חי בצורה כזו שיש לו חלק כזה,
שהכהנים,
יש להם ערים,
זה לי יש חלק עם הכהנים הלוויים.
כששבט גד נותן משהו לכהנים,
זה לא שהוא נותן והוא הפסיד שטח.
הוא נותן חלק ממנו לכהנים.
עם ישראל אחד,
עם ישראל הוא נשמה אחת שמופיעה בהרבה גופות.
והכוהנים עושים בשבילי משהו,
כמו שהמוח עובד בשביל הלב,
ועובד בשביל הרגליים,
בשביל כל הגוף,
ככה הכוהנים עובדים בשביל כל עם ישראל כולו.
כל ישראל זה נשמה אחת,
כל ישראל זה גוף אחד,
כאיש אחד.
ולכן כל הפירוט של הערים,
אז בהתחלה אמרנו שש ערי מקלט מחלקים שש ערי מקלט.
אחר כך מספר הערים שנותנים לכל ה...
כהנים ולוים.
אגב,
הפירוט של הערים מתחיל מהלב,
מהשורש אל הפרטים,
מהכלל אל הפרטים.
כי זה מה שבאים ללמד אותנו,
זה לא רק בא להגיד באופן קונקרטי שיש ערי מקלט.
זה בא איתנו עד היום.
אמרנו שכל ספר ירושלמי זה נבואה שהוא צריכה לדורות.
בא אלינו, מה זה עם ישראל?
יש שם מלחמה עכשיו בעזה.
אפשר להמשיך, אנשים הורגים אחד את השני,
ישראל, ערבית, אתה יכול להגיע למצב.
ככה אדם חוזר הביתה,
עצבני,
עושה בבית שלו,
ילדים,
אווירה צבאית,
נותן להם,
תעבדו בזמנים,
חסר לכם שלטות בזמנים,
תקפיד אותם איתה.
אז בשלום,
אני לא צריך,
בבית זה אווירה אחת,
בצבא זה אווירה אחרת.
לא צריך לבלבל.
ותפקיד הכהן היא לעמוד על הדברים האלה.
תדעו לכם שאתם עכשיו כובשים את ארץ ישראל בדורות שלנו,
מחיים את ארץ ישראל,
מקימים את מדינת ישראל,
יש לכם מוסר,
לא עושים את זה בשביל הפרנסה שלכם,
לא עושים את זה בשביל שלכם יהיה טוב ואינם שירגעו אתכם,
אתם עושים פה אידאה אלוקית
להשליט אלוקים בארץ,
שכל הארץ יהיה מוסר,
כל הארץ יהיה טובה,
כל הארץ יהיה מוצלחת.
שאני מזכיר בעצם לכם את הדברים הללו,
ולרומם את עם ישראל שלנו,
לפי ספר יהושע,
עד ביד גולצי ורבי אמינו וזרעת השם.
שלום, שלום.
