טוב, אנחנו נתחיל.
אנחנו הגענו לסודות
בעמוד
תשע.
סודות.
גם הנושא הזה של סודות הוא כמובן
שייך וקשור.
לתכנים החשובים ביותר של הזוגיות,
שמעניקים לזוגיות
את האינטימיות שלה,
את קודש הקודשים שלה,
את הביטחון הגמור,
את הביטחון הגמור,
שהזוגיות שלנו היא לא מקרית,
אלא היא נשענת ומתבססת.
על תכנים,
ידיעות,
הרגשות והשגות
שהן מיוחדות אך
ורק לנו.
במובן מסוים אנחנו הולכים ומתבדלים,
בני הזוג,
הולכים ומתבדלים
מרמת התקשורת
הרגילה הסובבת אותם.
כי יכול להיות רמת תקשורת שהיא שווה לכולם.
אני שואל אותך מה השעה,
כמו שאני שואל את אשתי מה השעה.
יש רמת תקשורת שהיא שווה לכל נפש.
ויש רמות תקשורת
שייכות למערכות יחסים מסוימות ומיוחדות.
בזוגיות אנחנו חייבים להבדיל את עצמנו.
הזוג חייב ליצור לעצמו את צורת התקשורת,
שהייתי אומר,
מאפיינת את האינטימיות שלהם.
את הדברים שרק הם יודעים.
רק הם, אף אחד אחר לא יודע.
אף אחד אחר
לא זכאי, לא ראוי
לגילוי הלב הזה.
חוץ מאשתי, חוץ מבעלי.
ליצור את השפה הזו,
שנקראת סוד,
שפת הסוד,
ליצור את השפה הזו,
זה לא קל.
לא קל.
הרבה פעמים קורה שבני זוג,
אין להם את האומץ הדרוש לגלות,
לשתף את בן, את בת הזוג,
בדברים ששייכים לכבשונו של עולמם.
הרגשות מיוחדות שיש לי,
יכול להיות הרגשות
שמצביעות על איזושהי רגישות מיוחדת שלי, איזה כאב,
איזה חולשה,
יכול להיות משהו שייך לעבר,
אבל הדבר הזה הוא סוד כמוס מבחינתי.
מעולם לא סיפרתי אותו לאיש,
אפילו לא לבעל מקצוע.
ואם פתאום כשאני שואל את עצמי, רגע,
אולי בכלל המידע הזה
הוא חומר גלם
נפלא כדי לשתף אותו עם אשתי.
אין שום ספק
שאם יהיה לי את האומץ
לומר את הדברים
והיא תהיה פתוחה מספיק כדי להקשיב להם,
על הבסיס הזה הקשר שלנו יהיה שגשג.
הוא כבר לא קשר בנאלי.
הוא כבר לא קשר שבנוי על אינפורמציה שכולם יכולים לדעת אותה.
הקשר שלנו בנוי על הדבר שרק שנינו יודעים.
קבינט מצומצם.
קבינט של איש ואישה.
קבינט מלחמה.
שם הנאמרים הדברים הכי, הכי סודיים.
אם היו מאשרים לנו להיכנס רגע אחד לקבינט המצומצם,
בשנה הזו, בימים האלו,
יכול להיות שלא היינו יכולים לעמוד בפני הגילויים
של דברים שנאמרים שם.
אבל תחשבו על אנשים שהם שותפי סוד לדברים כאלה.
יושבים בקבינט, שומעים דברים ש...
ממש, לפעמים גורל האומה, תלוי בהם, גורל האומה,
רק הם יודעים את הדבר הזה.
אז גם בתוך זוגיות יש מציאות של קבינט.
אנחנו צריכים לייצר בתוך זוגיות את ההזדמנות ואת האפשרות הזו לשתף
אחד את השני בחומרים רגישים,
מאוד מאוד רגישים.
אלו החומרים שכאשר הם מדוברים בתוך הזוגיות,
הם הולכים ויוצרים את המשאב היקר ביותר של הזוגיות,
שנקרא אמון.
אמון.
אתה נותן באדם אמון.
כאשר הוא משתף אותך בדבר שהוא שיתף אלף אנשים לפניך.
בכלל זה לא אומר, אין פה שום דבר מיוחד בינינו.
דבר שאמרת לי,
אמרת גם לו וגם לו וגם לה,
עצמה מיוחדת.
אבל אם אני מוצא סיבה מספיק טובה לשתף את אשתי,
אדם מוצא סיבה לשתף את אשתו בדבר כל כך אישי,
היא כבר מיוחדת, בזה בעצם הוא הבדיל אותה.
מכל העלמא.
מכל העולם כולו.
כמו שאומרים, הרי את מקודשת לי.
מה זה לשון מקודשת, אומרת התורה?
מקודשת, מובדלת מכל העולם כולו.
את מובדלת מכל העולם כולו.
לי?
כמו הקדש,
כשאדם מקדיש חפץ שלו להקדש,
הקדש הזה עובר מרשות לרשות.
הוא עובר מרשות החולין לרשות הקודש.
כל המציאות שלו בקודש היא אחרת לגמרי.
אם הוא רוצה להוציא אותה מהקודש, צריך לשלם חומש,
וכן הלאה וכן הלאה,
להוציא מהקודש.
ברגע ששיתפתי,
ברגע ששיתפת את אשתך בדבר הזה,
כרגע הבדלת אותה מכל העלמא.
הכנסת אותה לקבינט,
היא חברת קבינט.
סוד.
בכלל צריכים לדעת,
כן,
באופן כללי,
סוגיית הסוד היא לא מתחילה ונגמרת בזוגיות.
סוגיית הסוד היא עופפת.
ובעצם מקיפה את כל חיינו.
אנחנו לא יכולים לחיות בלי סוד.
אדם שלמד פשט כל היום,
ולא יאמץ את עצמו ללמוד קצת דרש.
ומי שראוי לדרש,
רמז.
מי שראוי לרמז, סוד.
סוד, כשמו כן הוא.
אתה רוצה לאהוב את הקדוש ברוך הוא באמת?
אתה צריך להיכנס למקום ששם הוא לוחש לך סוד מיוחד.
סודות שאחרים לא יודעים.
עולם הסוד.
אם אתה בעולם הפשט,
אין לך קשר עם הקדוש ברוך הוא, אבל ברמת הפשט.
אנחנו בקשרים רגילים סך הכל,
אבל לא סיפרנו אחד לשני שום סוד.
אנחנו קשרים טובים,
אנשים, תלמידי, חברים.
מערכת יחסים רגילה בכלל.
אין במערכת היחסים הזו גילוי סוד.
זו מערכת יחסים שפשט.
כן,
מחליפים מידע,
שלום,
אחי,
מה נשמע,
איך אתה מרגיש,
נחת בשבת,
מה,
כן,
כיף,
אה,
יש את המשפחה,
אוכל נהדר כמו תמיד,
אימא שלי מבשלת,
אה,
זה עדיין מידע שהוא בלתי מסווג
ולא סודי.
אבל יש בו,
במידע הזה עצמו, יש כוח
לייצר איזשהו קשר
בין אנשים.
אם מגיעים עם הזולת לרמת הדרש.
רגע, רגע, רגע.
כן,
מה נשמע?
אמא שלי קצת לא הרגישה טוב בזמן האחרון.
יש לה איזה כאב לא מוסבר,
רופאים לא מוצאים את הסיבה.
או פה,
פה,
פה,
פה,
בטח כבר מכניס אותי פה,
כבר עכשיו לדבר שהוא הרבה יותר אישי.
שהוא נסגר בתוך המשפחה.
לא מרבים לספר אותו מחוץ למשפחה.
האמא שלי מרגישה כאב עמום,
בלתי מובן,
הרופאים לא יודעים מה יש לה.
אטיז אותה לחוץ
מה, אופה.
אתה כבר מספר,
אתה יודע,
לפעמים זה אפילו לא נעים לנו שהזולת
חושף בפנינו סוד.
כי זה יוצר בנו את התחושה כאילו
אנחנו מחויבים עכשיו בקשר מסוג שונה,
כמו שסיפרתי פעם שעברה.
אבל זה ברור שמערכת יחסים,
אם הזולת עוברת איתך לפאזה חדשה של אינפורמציה כדוגמת זה,
הוא מכניס אותך כבר לרמת הדרש.
זאת אומרת,
אתה כבר דורש בענייניו,
כלומר,
הוא מאפשר לך לדרוש בענייניו להיכנס לפני ולפנים.
אם אתה שייך לרמז,
זה כבר סיפור אחר לגמרי.
הוא מספר לך כל מיני עניינים שאחרים לנפש שלו,
כל מיני תחושות ומשברים שהוא עבר,
וכל מיני,
כן,
מצב הרגשי שלו,
במצב זה,
והמידות שלו.
תשמע, אני נכשל בכעס, אני ממש לא מרוצה מעצמי,
ואני מתגאה וזה,
אני כל כך ממורמר מזה,
יש לי תחושה שעבודת השם שלי מפוספסת.
וואו, מה הוא מספר לי?
זה ברור שכל אחד מכם.
מרגיש דברים מן הסוג הזה.
אבל לא שמעתי מכם דבר כזה עדיין.
אולי סיפרתם למישהו.
כנראה המישהו הזה ראוי לכך.
ומן הסתם הקשר שלכם איתו הוא קשר מיוחד במינו.
אנחנו לא מפקירים סודות,
כן?
לאוזניהם,
כן?
של אנשים שאנחנו לא רוצים את קרבתם.
אנחנו רואים שסוגיית הסוד היא חובקת עולם.
לאמיתו של דבר, אנחנו נמצאים כאן,
בעולם הזה,
כדי להיכנס לפני ולפנים אל עולם הסוד.
כך אומרים המקובלים,
מי שלא לומד סוד,
לפחות קצת,
כל אחד לפי כוחו,
אומר הרמח"ל,
שמי שלא לומד סוד,
התורה, המאכל שלו, זה מאכל בהמה.
ראיומן,
הלימוד תורה שהוא לומד זה כמו מאכל בהמה לעומת מאכל אדם.
יש חילוקי דינים בין מאכל אדם למאכל בהמה בשבת.
האם ראוי לאדם,
ראוי לבהמה,
כל מיני סוגיות שייכות למוקצה.
מאכל אדם, מאכל בהמה.
מי שלא עוסק בסוד,
בסופו של דבר,
מאכל בהמה.
כך אומר הרמח"ל.
דבר מזעזע.
משלא נכנס אל עולם הסוד,
למקום ששם ריבונו של עולם לוחש את הסודות הכי עמוקים שלו.
כן?
איך נברא העולם?
באיזה סדר הוא נברא?
אנחנו מבינים בזה, כן?
אבל כולנו שמענו ביטויים כאלה של החלל הפנוי,
עליו ירצונו לברוא עולם,
פינה את אורו לפה ויצר החלל,
והמשיך אל תוך החלל,
את כל העולמות.
אנחנו מדברים מילים יבשות, אנחנו לא בסוד הזה.
אבל להיכנס לסוד הזה של מרכבה, של מעשה בראשית,
מפליא לעשות, סוד החיבור של הרוחני לגשמי,
המעבר מאין ליש,
אלו סודות עצומים שכאשר האדם נכנס אליהם,
קרבת אלוקים שלו היא עצומה ואדירה.
גם הוא כלפי ריבונו של עולם וגם ריבונו של עולם כלפיו.
אז רואים, סוגיית הסוד, דבר חשוב.
עכשיו עברנו את פורים.
כן?
אז מי שזכה, נכנס יין, יצא סוד.
חידוש מעניין.
נכנס יין, יצא סוד.
מה הכוונה נכנס יין לזה?
שאדם שותה יין,
שותה כמו שצריך.
איזה סוד מתגלם לו?
בראש ובראשונה, איזה סוד מתגלה לו?
לאו דווקא חידושי תורה.
איזה סוד מתגלה לו?
שמחה.
איזה סוד מתגלה לו?
מי מגלה לו סוד?
נשמתו מגלה לו סוד.
הוא פתאום יודע מי הוא.
אדם שותה בראש ובראשונה, הוא זוכה לפגוש את עצמו.
אדם שותה כדת כמובן.
נכנס יין, יצא סוד.
איזה סוד יצא?
סוד של מי אני?
אנשים שתו,
כמו שצריך, מספרים,
שחוויית השתייה
הביא אותם להיפגש עם עצמם,
דברים שהם לא קיבלו בעצמם,
לא הכירו בעצמם,
ותוך הפורים הם חוו את הנוכחות הנשמתית שלהם,
את האופי המקורי שלהם,
ועשו דברים ששייכים להם,
שמאפיינים אותם,
פתאום הם לא מרצים אחרים,
פתאום הם לא,
אני יודע, כאלה,
מתנהגים כמו אחרים, או מחקים אחרים.
פתאום הוא רוקד את הריקוד שלו בתוך הפורים,
הוא רוקד.
מה הוא רוקד?
מה הוא רוקד?
מה זה האופי העצמי שלו?
תמיד הוא חלם להיות רקדן, אבל הוא פחדן.
רק בפורים הוא רוקד לפני כולם.
רק בפורים הוא שר.
רק בפורים הוא מגלה פן נסתר באישיותו.
כן?
קודם כל מתבייש ממנו עצמו, ולאחר מכן גם אחרים.
אז בראש ובראשונה,
נכנס יין, יצא הסוד של מי אני.
זו חוויה נפלאה שמקשר את האדם לעצמו,
כמו שאמרנו שכל סוד הוא מקשר את האדם,
כן, למי שגילה את הסוד, ככה.
וכיוון שנשמתו מגלה לו סוד בפורים,
אז הוא מתקשר לנשמתו.
האדם הזה מתחבר לעצמו.
ממש מתחבר לעצמו.
אתם רואים, זה קשור
גם לדבר הזה.
מסופר על זוג אחד,
שהנישואים שלהם
נקלעו לשגרה מאוד משעממת.
לא היו שם סודות בזוגיות.
זו הייתה זוגיות מאוד פורמלית,
מאוד שגרתית.
כמעט הכל היה צפוי, מה הם יגידו אחד לשני.
פשוט החיים התנהלו על מסלולים מאוד מאוד שגרתיים,
טכניים,
שלא לדבר על שעות שלא דיברו בכלל.
היה כזה,
לא היה חידוש, לא היה משהו ש...
גרם להם להרגיש שיש בזוגיות הזו
משהו מיוחד במינו עבורם.
הם הרגישו בבעיה הזו.
האמת שהאישה היא זו שהרגישה בדבר,
נקרא לה רותי.
היא אמרה לבעלה, תראה, החיים שלנו צפויים מדי.
החיים הזוגיים שלנו,
הם לא, אין בהם את ה...
זרם החשמלי הזה,
של ייחוד,
אין, אין,
אנחנו לא מיוחדים זה לזה.
אנחנו לא מיוחדים, לא מרגישים מיוחדים זה לזה.
מערכת היחסים שלנו היא מאוד שגרתית,
מאוד נפוצה,
מאוד עממית.
אין בה משהו מיוחד,
שנינו יכולים להגיד שיש לנו נקודת מפגש ייחודית שאין עם אף אחד.
אנחנו שם לבד, באי הבודד שלנו.
נגיד קוראים לו שמעון, שמעון,
אנחנו צריכים לעשות משהו.
היא הייתה בחורה מאוד מקורית ואומנותית, נאמר כך.
והיא הציעה לו שהם ילכו לחוף הים.
מה נעשה בחוף הים?
לא, שמעון, לחוף הים,
נלך לחוף הים,
אני כבר אגיד לך.
הלכו לחוף הים,
הראים איזה צדף שהיה על החול.
צדף גדול יחסית.
הביאה מראש כבר תוש,
דק, תוש, דק.
היא אמרה, תראה, שמעון,
אם אתה מוכן כמובן,
אני מאוד אשמח.
אני רוצה לכתוב על הצד הזה של הצדף,
הצדף היה גדול,
אפשר לכתוב הרבה.
אני אכתוב על הצד הזה סוד.
את הסוד הזה אני רוצה לגלות רק לך.
תכתוב על הצדף.
ואז שיתפה אותו בדבר שמעולם היא לא העיזה לדבר איתו,
משהו על עצמה,
מערכת היחסים שלה עם הוריה,
בילדות,
דבר שמעולם הוא לא ידע.
היא אמרה לו...
אני רוצה שהסוד הזה יהיה מופקד אצלך.
חשוב לי מאוד שתהיה חלק מן הסוד שלי.
אני מספרת לך את הדברים האלו.
אני רוצה שתרגיש גם,
שאני ארגיש.
אני ארגיש
שאתה ראוי שאני אפקיד, אתה תרגיש.
עד כמה אתה מעריך את העובדה שחשפתי בפניך.
אני מאמינה שנוכל לחדש את הקשר בצורה כזו.
הנה הסוד שלי.
מה כתוב בו?
היא הפכה את הצדף ואמרה לו,
טוב, סוד.
והצד השני.
טוב,
תראי, לא התכוננתי לדבר כזה, אבל...
בסדר.
שמעון, תסתכל על השקיעה.
תסתכל על הים.
זה לא עושה לך חשק לגלות לי סוד?
יש את כל התנאים.
אני לא אומר לך לעשות את זה שם במרכז רחוב דיזינגוף,
בבמ...
תראה,
הבאתי אותך למקום,
גם לא בסלון הבית,
אתה יודע?
סלון הבית זה מקום ששם...
אנחנו רגילים לאנרגיות אחרות של שגרה וכן הלאה,
לגלות סודות.
לקחתי אותך עד שפת הים, ושעת הדמדומים.
תכתוב סוד.
אתה לא רוצה לשתף אותי משהו שמעולם לא אמרת לי?
תודה רבה, רותי, בסדר.
יאללה, בסדר.
תביא לי את התוש.
מה כתבת?
תקרא.
הוא סיפר לה משהו כל כך מיוחד,
על עצמו,
על שנים ארוכות,
שהוא מעמיד פנים,
שהוא שמח בעבודה,
ולאמיתו של דבר,
אין לו בכלל חשק לקום לעבודה,
הוא רק מעמיד פנים,
נכון שהוא הגיע לדרגה מאוד גבוהה שמה,
הוא מביא משכורת של 17,
18, 20 אלף שקל בחודש,
דבר שמאפשר להם לקיים שגרת חיים או רמת חיים יחסית גבוהה,
אבל אין לך מושג.
עד כמה אני מרגיש עבד בעבודה הזו?
אני יודע.
כמה טרחתי להיראות בסדר, אצלי הכל בסדר.
יוצא עם החליפה,
עם התיק,
מקבל מחמאות,
הזמנות לכל מיני אירועים של החברה.
וואו, וואו, וואו, וואו, וואו.
אבל מתחת למעטה הזה רותי,
שממון אחד גדול,
אין לי שום שמחה.
אני לא האמנתי שאני יכול לספר את זה למישהי בכלל או למישהו.
את יודעת שהייתי אצל מטפל,
את זוכרת שהייתי אצל מטפל?
את חושבת שסיפרתי לו?
הוא שאל אותי, מה הבעיה שלך?
למה באת?
הלכתי איתו סחור סחור.
מעולם לא סיפרתי לו את הדבר הזה,
שחיי מפוספסים כבר למעלה מ-20 שנה.
לך אני מספר את זה.
אני מרגיש כל כך גרוע בעבודה,
כל כך מבוזבז,
כל כך מוחמץ.
זה לא אני.
הייתי רוצה לעשות משהו אחר לגמרי.
הוא כתב את זה בכמה שורות,
את התמצית הרחיב באוזניה.
ואז היא אמרה לו, קודם כל הודתה לו מקרב הלב,
אמרה לו שכרגע היא מרגישה שהם שניהם עומדים
על אי בודד,
והיא הציעה לו לעשות את הדבר הבא.
תן לי את הצדף,
שמעון.
היא לקחה את הצדף,
הטמינה אותו בתוך סלע שהיה שם על החוף.
סלע, היה שם סלע עם איזה מין כזה,
חור כזה בפנים.
הכניסה את הצדף בפנים, סגרה את זה.
מה קטרו אותי?
מה עשית?
אני אסביר לך.
בוא נלך בדרך, בוא.
בוא נלך בדרך, איש סודי.
גדיאל בן סודי.
בוא, בוא נלך בדרך.
אתה יודע למה עשיתי זה, שמעון?
תראה, אנחנו חוזרים עכשיו הביתה.
אתה יודע מי מחכה לנו בבית?
השגרה.
אבל יש לנו לפחות עכשיו
אפשרות בזמן השגרה לחזור לכאן.
להוציא את הצדף מהמחבוא שלו.
רק שנינו יודעים.
ולקרוא מה שכל אחד כתב.
אתה מוכן, כללי המשחק?
תשמעי, זה נחמד, מעניין, מפתיע.
לא,
ילדתי,
ילדתי,
אני מרגיש ממש באיזה ערב הקלה או משהו,
כן?
זה משהו שאני אקטיבי כזה, איזה תוכנית, כן, נחמד.
אבל,
האמת, אני אגיד לך אותי,
אני מרגיש יותר קרבה אלייך.
תראה,
אני לא פסיכולוג,
ואני לא יכול לעזור לך בעניינים שאלת,
ואני מניח שגם את לא פסיכולוגית.
כן?
לעזור לי בבעיה כל כך קשה,
שמתפרשת אפילו כל כך הרבה שנים,
ופצעה אותי כל כך מפתיעים.
אבל אני כל כך שמח שסיפרתי לך את זה.
אני כל כך שמח באופן שבו הכלת את הגילוי הזה.
כמה כיבדת את מה שאמרתי,
כמה היית שותפה.
זה כבר הוריד לי
חלק גדול מהמשקל, מהמשא.
יש עוד מה לעשות, אבל עזרת לי מאוד.
וואו, איזה חידוש!
כל הכבוד רותי שהיה לך את האומץ להציע לנו פעילות כזו.
ולא חשב שאני אפטור אותך בעד זה,
אז ווי,
שתייה,
הכנתי שתייה,
אנחנו הולכים לחוף הים,
עושים פה מה,
תרשמו בלב.
כל הכבוד רותי, כל הכבוד.
החיים שלהם השתנו.
בזכות
ההתנסות הזאת,
הם ידעו לנצל את המומנטום הזוגי להבא.
מדי פעם הם חזרו לחוף הים.
דווקא.
למרות שהם ידעו מה כתוב שם.
דו,
אבל הם חזרו למקום,
הם חזרו לסיטואציה,
כדי לחוות את כל החוויה של התחדשות,
את אותה חוויה.
שבהתחלה זה הייתה לפני שנה,
אחרי זה הייתה לפני שנתיים,
אחרי זה הייתה לפני עשר שנים,
אבל הם היו חוזרים לחוף מדי פעם,
מוציאים את הצדף,
וכל אחד קורא את גילוי הלב שלו,
ומרעננים את האי הבודד.
חוזרים ומתכנסים אליו,
וחשים שם את הקשר עמוק, האמיתי.
כאילו הם התארסו רק עכשיו.
הכל קם לחיים, התעורר לחיים, היחסים.
האהבה הקדמונית הזו הראשונית,
שהוא הביט בה על כיסא הכלה,
ומתחת לחופה הוא יגניב למבטים,
ובחדר הייחוד,
הוא פשוט,
הכל חזר ועלה,
הסוד המופלא על כיסא הכלה,
הסוד המופלא מתחת לחופה,
הסוד המופלא בחדר הייחוד,
סוד המופלא במצוות,
כן?
הלילה, ההוא,
הכל חזר, כל הסודיות התעוררה מחדש.
ברוריה אשת רבי מאיר,
יש סיפור מסכת עבודה זרה,
אתם מכירים עדיין.
רבי מאיר פעם ברח מהמלכות של רומי.
למה ברח?
היה אירוע.
מה קרה?
הוא שיחד את השומר שהחזיק בבית האסורים את גיסו של רבי מאיר.
אחיה של ברוריה,
הוא נכלא על ידי מלכות רומי.
ורבי מאיר בא להוציא אותו משם,
אמר לו השומר,
אני לא יכול.
שיחד אותו בכסף.
שיחד אותו בכסף.
השומר הסכים לשחרר אותו.
והוא מסר לו סוד גדול, רבי מאיר.
לשומר,
אם תהיה בסכנה תגיד אלא דרבי מאיר ענני,
אלא דרבי מאיר ענני,
אתה תנצל,
כך היה.
אבל,
כיוון שהשתחרר אותו אסיר,
והוא היה מאוד חשוב למלכות רומי האסיר הזה,
בגלל דבר שהוא עשה,
התחילו לרדוף אחרי רבי מאיר.
נודע הדבר שרבי מאיר שיחד את השומר,
למרות שהשומר עצמו ניצל בזכות העצה המופלאה של רבי מאיר,
שגילה לו סוד.
רדפו אחרי רבי מאיר, רבי מאיר הסתתר,
והיה קושי למלט אותו מארץ ישראל.
בסופו של דבר הוא ערק לבבל,
כך אומרים,
לפי אחת הגרסאות,
כן?
אבל מי נתן לו את העצה?
עצה מופלאה ומיוחדת,
היה מאוד קשה למלט אותו,
זה ממש בלתי אפשרי.
כמו מחבל שינסה לברוח מציפורניו של צהל,
אחרי שהוא רצח,
הוא עשה משהו.
מי נמלט?
איזה מחבל?
כולם נתפסו.
היה מאוד קשה למלט את רבי מאיר מארץ ישראל.
מי נתן לו עצה?
אשתו.
זאת אומרת, הזוג הזה היה זוג מאוד מאוד סודי.
ידע לתת לו עצה מאוד מאוד סודית.
העצה הסודית הזו בסופו של דבר מילתה את רבי מאיר,
הוא הצליח לברוח לבבל.
להישאר שם עד יעבור זעם.
יש אומרים, לא יודע אם להגיד לכם את זה.
טוב,
יש שתי דעות,
אני לא אתן מה שיודעים,
אבל יש אומרים שרבי מאיר,
בן נסים
איפה הוא נקבר?
בבבל.
אבל זה בסדר.
ואיך אומרים?
עם ישראל קבע שהוא בטבריה, זה בסדר.
יש אומרים, רבי מאיר שבטבריה, רבי מאיר אחר.
ודאי אדם גדול, אבל לא אותו התנא.
יחד עם זה,
ביום חמישי הקרוב,
מחר,
אני כבר אתפלל משם,
כי אני אתפלל משם ואצל רבי מאיר,
כהרגלים מדי שבוע,
אני אמשיך להתפלל בקבר רבי מאיר.
אבל יש אומרים שהוא
הגיע לבבל,
ושם הוא גם נפטר.
ויש כאלה שאפילו מצביעים על קברו
בספרי המסעות.
יש ספר המסעות, כן?
חלקם היו גדולי ישראל שטילו בעולם ודיווחו
על כל מיני ממצאים מופלאים שקשורים לקודש,
תולדות ימי ישראל.
ויש כאלה מציינים, לא אחד ולא שתיים,
שראו את קברו של רבי מאיר בבבל.
בסדר.
יתווכחו המתווכחים,
אנחנו נמשיך להשתתח לקברו בטבריה,
הכל בסדר.
בכל אופן,
הזוג הסודי והנפלא הזה,
היא נתנה לו סוד, ובזה
היא מילתה אותו.
יוצא מגדר רגיל.
עכשיו,
אחרי כל ההקדמה הזו,
בואו אנחנו נקרא קצת בתוך הפסקה,
כי אנחנו צריכים לסיים אותה גם היום,
בעזרת השם,
ונסביר מה שצריך להסביר כאן.
ההקדמות האלה יועילו לנו ויעזרו לנו להבין מה שכתוב,
סודות.
כלל זה לא נאמר לגבי זמנים מיוחדים.
כמו שראינו בשתיים הקודמים, זוכרים?
דיברנו על זמנים מיוחדים שיש בהם אנרגיה,
אווירה,
והזדמנות יוצאת מגדר רגיל ליצירת אינטימיות.
פה אנחנו מדברים
על דבר אחר,
כן?
על דברים שקשורים לדיבור.
דיבורי סודות
הפסקה הבאה תהיה דיבורי סודות
תקשורת מה שנקרא אנחנו נראה את זה
תקשורת בכלל תקשורת בכלל וסודות בפרט
אלו שתי ענפים ששייכים לדיבור
תקשורת בכלל חשובה מאוד בזוגיות וסודות בפרט
סודות
כלל זה לא נאמר לגבי זמנים מיוחדים
בלבד אלא גם לגבי נושא דיבור
סוד
שווה קשר
סוד שווה קשר.
ככל שאנחנו הולכים יותר לכיוון הסוד,
הולכים יותר לכיוון השורש.
ככל שאני מכניס אותך אל השורש שלי,
זה השורש שלי.
שם עיקר החיות שלי.
שם עיקר העצמיות שלי.
אני מכניס אותך לשם, לקודש הקודשים שלי,
כמו כהן גדול פעם אחת בשנה ביום הכיפורים.
פתחתי לך פתח להיכנס למקום הזה,
למקום החיות העיקרי שלי.
שם אנחנו נעשים אחד.
דבר מעניין.
לא כל אחד אנחנו נכניס, כמובן.
אתם ודאי לא מספרים סודות לכל אחד ואחד,
וגם לחברים הכביכול קרובים שלכם.
הם לא יודעים הרבה על עצמכם.
הם נכנסו עד עזרת נשים.
חלקם עד עזרת ישראל.
חלקם נכנסו להיכל.
חלקם...
חלקם נכנסו לקודש,
כן?
חלקם קצת יותר לקודש הקודשים, אבל לא עד הסוף.
לא בין בדי הפרוכת, לא בין הבדים,
מעל הפרוכת, מעל הכפורת.
מדרגות, מדרגות יש.
אבל אם כבר הכנסת מישהו
אל המקום הפנימי הזה,
דע לך.
תעשה את זה בשיקול דעת,
ותראה שהוא מסוגל לקבל את הסוד.
כי אם הוא לא היה מסוגל לקבל את הסוד,
הזמנה כזו יכולה לגמר רע.
אבל אם הוא ראוי לכך,
והגיע הזמן
שתחשוף בפניו טפח
מעולמך הפנימי,
תהיה מוכן לזה.
תהיה מוכן.
אתה צריך להיות מוכן לכך שאם אתה מגלה סוד,
השני ראוי
להתמודד עם הגילוי העצום והנורא.
שם יווצר קשר.
אתם מכירים את זה שלפעמים למדתם עם רב?
והרב בהתחלה למד אתכם את הפסקה,
באופן,
כמו עם כולם,
כן?
יסוד החסידות ושורש העבודה,
מה שהתברר והותאם לאדם.
כן, הרמח"ל מסביר לנו.
פתאום הרב, יום אחד,
אתה בא ללמוד,
אחרי חודש וחצי שאתה לומד איתו מדי יום,
פתאום הרב לא מתחיל את הלימוד בספר.
והוא אומר לך, אתה יודע שאני הייתי בצבא,
נשארתי בחלק הזה וכזה.
אף אחד,
המפקד קרא לי כדי להעלות אותי דרגה.
לא,
לא דרגה.
אמרתי למפקד,
תראה,
מפקד,
אני מאוד מודה לך ומעריך את זה
שאתה חושב שאני צריך לעלות דרגה,
אבל אמרתי לו, אני לא חושב שאני ראוי לזה.
אולי תיתן את הדרגה למי שראוי לזה באמת,
אם אתה שואל אותי.
יצחק
מגיע לו.
מי ראוי?
פתאום מספר סיפור
על הצבא שלו.
מה זה?
מה
עושה הרב בעצם?
הוא מזמין אותך להיכנס פנימה.
קצת.
לאט לאט.
מזמין אותך הביתה, תבוא לסעודת ליל שבת.
פותח לפניך את הבית,
אתה רואה את בני הבית,
בני המשפחה.
הקשר הולך ומתעמק.
כל חשיפה כזו
היא
יותר ויותר מחזקת את הקשר שביניכם.
סוד!
שווה קשר.
הספרתי לכם על אותו תלמיד,
שגילה לי סוד.
לא הייתי ראוי כנראה לקבל את הסוד הזה.
לא הגבתי על ההזמנה שלו בהתקרבות.
וזה פגע מאוד בקשר שלנו.
זה פגע מאוד בקשר שלנו.
אני חושב שעד היום, עד היום, מצידו,
בצדק,
הוא נפגע,
שלא קיבלתי את ההזמנה להתקרבות.
הרגשתי שזה יותר מדי חשוף,
יותר מדי חושפני.
ביקשתי ממנו לא להיכנס.
אחרי שהוא כבר גילה לי את הסוד.
זו הייתה טעות שלי.
אני מכה על חטא הדבר הזה,
צריך לחזור שוב בתשובה לדבר הזה.
אחרי שהוא כבר חשף בפניי את הסוד והזמין אותי.
להיכנס עוד.
אמרתי לו שאני מרגיש שהכניסה הזו היא מורכבת לי.
ואולי אפילו לשנינו.
אולי לא הגיע הזמן לגילוי סודות כאלו.
אבל זה כבר היה מאוחר.
הוא כבר גילה
לי.
ואחרי שאמרתי לו שאני מסרב להיכנס לקודש הקודשים שלו,
הוא כעס עליי.
ודרש ממני להחזיר לו את הסוד.
להחזיר לי את הסוד.
לא הבנתי מה הוא מתכוון, עד שהוא הסביר לי.
תוציא מלבך את הסוד.
תוציא מלבך את הידיעה הזאתי.
תחזיר לי אותה.
אמרתי לו,
אני מבין מה שאתה אומר,
אבל אני לא יודע איך לעשות את זה.
אני אשתדל לשכוח את מה שאמרת לי.
אני לא יכול לעשות את זה עכשיו, בניתוח לב פתוח.
אני לא יכול לעשות את זה.
צדיק, אני לא יכול.
כעס עליי.
דיברנו מאז כמה פעמים,
דיברנו מאז כמה פעמים,
לא בעניין הזה,
כביכול הוא סלח לי.
אפילו מינה אותי להיות המבקר המוזיקלי של להקה שהוא הקים.
היית צריך לראות את החזרה הגנרלית לפני ההופעה הראשונה שלהם.
הוא הזמין אותי.
ש...
להקשיב למה ש...
אני מאוד שמחתי על זה,
ושמעתי אותם,
ואמרתי לו שהתפעלתי מאוד מאוד,
זו הייתה להקה שהייתה אמורה,
להקה מטעמה של מכון מאיר.
מכון מאיר הקים להקה,
שהייתה אמורה להופיע בחתונות של בני המכון,
ואפילו ברחובות הערים כפרומו לדיבורי תורה.
לא אמורים להוציא צוותים,
היו תוכניות גרנדיוזיות שלא מתאימות לאופי של המכון,
כי מה שקרה עם אותה להקה נפלאה, באמת נפלאה,
שאחרי שלושה שבועות התגייס המתופף לצבא,
ואחרי חודשיים הגיטריסט, ואחרי חצי שנה,
כן,
הזמר,
עד שנשאר רועי היחידי, המקים של הלהקה.
אני אמרתי להם איזה מיראז',
במכון מאיר תל אביב,
להקים להקה,
אנשים לא באים פה לשש עשרה שנה.
זה לא צבא רוסיה, זה לא קנטוניסטים.
זה, זה, זה, זה...
אנשים באים, שבוע, שבועיים, פתאום מתגייסים.
אבל לא שמעו בקולנו,
הקימו את הלהקה,
להקה נפלאה,
וזה היה,
איך אומרים,
להקה בת יומה של יום אחד.
אבל הוא הזמין אותי לחזרה הגנרלית,
אלף פלאים.
ברוך השם.
זה הסיפור.
בואו נראה הלאה.
סוד.
סוד שווה קשר.
ישנם דברים שרק בני הזוג יודעים ומדברים עליהם
מאיפה נובעים הסודות האלה אגב אתם
יודעים למה למה מדברים אחד עם השני סודות
כי הנשמה שלהם קשורה אמרנו הרי אתם זוכרים בהתחלה
שקשר בראש ובראשונה הוא בנוי על מה על קשר הנשמות
קשר הנשמות זה הסוד
הכי הכי גדול
קשר הנשמות
עכשיו שבתוך הנישואים עצמם
מתחילים לשתף בסודות,
זה מצביע על מה?
שהנשמות אכן קשורות.
הסודות כולן,
הן באות מהמישור של הקשר הנשמתי.
סודות הן לא באות מהמישור של הקשר החיצוני.
אם אנחנו לא מרגישים קשר נשמתי, לא נגלה סודות.
סודות זה פועל יוצא של קשר נשמתי.
אנחנו קשורים בנשמה.
אני מספר לך סוד.
עם רותי ושמעון,
רותי היא זו שעוררה את הקשר הנשמתי.
שמעון,
הקשר שלנו לא מתחיל ביומיום.
שם כבר השגרה אוכלת בכל פה.
הקשר שלנו התחיל לפני 25 שנה,
בכיסא כלה,
מתחת לחופה, בחדר הייחוד,
בליל העונה.
שם הוא התחיל.
והוא נשמתי לחלוטין.
שמע, אני רוצה שהיום...
אנחנו נדבר בשפת הסוד.
כמו שבאמת אנחנו קשורים.
כי הקשר שלנו הוא סודי,
הוא קשר נשמתי.
זר לא יבין זאת.
בוא ניתן איזה ביטוי ביומיום.
בוא נספר סודות.
לא נסתפק רק בזה שהנשמה שלנו מחוברות.
נספר סודות.
הסודות באות מעומק הזה.
אין סודות.
כשאדם עושה את הפעולה של גילוי הסוד,
אחרי המעשים,
נמשכים הלבבות.
והקשר נשמתי מתעורר לחיים.
ואנשים נמשכים ברמות שקשה לתאר.
פשוט נדבקים אחד בשני, במובן החיובי של המילה,
מתאחדים, מיטיבים זה לזה,
חומלים זה על זה, מכבדים זה את זה,
אוהבים, כמו שנראה בפסקה של
אהבה וכבוד.
אבל זה בסוד.
קשור מאוד למישור הסוד.
אם אנחנו לא מרגישים שיש לנו קשר פנימי,
כל יהודי ויהודי הוא קשור לחברו מהנשמה.
זה כבר סיבה טובה לגלות לך סוד.
זה כבר סיבה טובה לגלות סוד.
סוד שווה קשר,
כאשר ישנם דברים שרק בני הזוג יודעים ומדברים עליהם.
זה מקשר ביניהם,
שמוציא אותו לפועל.
הנה אינם בודדים,
שיש פינה בעולם שבה רק הם נמצאים לבד.
שם משגשגת אהבתם.
על הקרקע של הסוד,
אהבה משגשגת ומלבלבת.
אז
מי שלא נשוי,
ינסה את העצה הזאתי על חבריו הטובים.
לשקול היטב, מה לגלות?
ראיתם שזה מסוכן?
אתם צריכים לדעת להעריך את החברים בצורה נכונה.
לפעמים חבר שאתה חושב שהוא חבר שלך,
שאוזן לא שמעה אותו מעולם,
כדאי לשקול פעמיים ושלוש
לפני שאתה מספר לו.
כדי לעורר את האהבה שתשגשג,
טיפ טיפה לשחרר ולשתף בדברים שהם אישיים קצת יותר מסווגים.
זה מחזק מאוד את הקשר.
אם אתה רוצה לחזק,
אם אתה רוצה להשאיר את הקשר ברמה הרשמית,
השטחית שלו,
אז בסדר.
התקשורת תהיה בנויה מחומרים שהם פחות מסווגים.
אבל אם אתה רוצה להיכנס יותר פנימה,
תבחר את האדם המתאים שתוכל לגלות לו טפח
מעולמך הפנימי.
כן.
אני מרגיש שמה שהרב אומר,
זה מתאר מציאות של מלכתחילה.
מה שהרצוי.
בדיוק יש,
קודם כל הולכים לפי אידיאל,
יכול לקרוא מצב שבן אדם
חושש לשתף סוד, למה?
או כי הצד השני יגיד פציב על
יפה משהו שאתה יכול לפסוק אותו,
משהו שאומנם באמת מפיצים.
ואתה בעצם כאילו נפגע.
כן.
או שבן אדם ירגיש שהוא יגלה סוד.
ופתאום איבנא דריפה, הסוד הזה פתאום דתח עליו.
אתה מדבר על זוגיות.
כלומר, משמש של מנות כן איבדות.
כן.
כן.
קודם כל, הנחת היסוד, אנחנו לומדים מרותי ושימון.
מה הייתה הנחת היסוד של רותי?
ששימון
ראוי ורוצה לספר סוד.
ראוי לשמוע סוד ורוצה לספר סוד.
רק מה?
היו שכבות של עפר על הקשר.
קוראים לזה שגרה.
מה עשתה רותי?
זו הייתה הנחת היסוד שלהם.
אחרי זה היא דאגה לתפאורה.
היא בחרה את הזמן המתאים,
את המקום המתאים,
את עונת השנה המתאימה.
עשתה
את זה.
הנחת היסוד בזוגיות
שאנחנו ראויים לשמוע ולספר סודות.
זה הנחת היסוד.
כל החששות האלו שהשתמש בזה נגדי,
זה שייך לחיי שגרה.
זה חיי שייך לחיכוכים ולסיבוכים בתוך הזוגיות.
עזוב את כל זה.
אנחנו לא שייכים למקומות האלו.
כן?
מצד האמת, אנחנו לא שייכים לשם.
אנחנו שייכים לאירוסין.
אנחנו שייכים לקשר העמוק הנשמתי שבשמו התחתנו.
בואי נסלק את כל השכבות.
בוא ונסלק את השכבות.
ונוכיח לעצמנו
שאנחנו לא חוששים לגלות סוד.
אז נכון, אתה אומר דברים שהם בעייתיים.
אבל זה, הבעיות האלו מעידות על חוסר שיווי המשקל
בין עולם הסוד לעולם השגרה.
בין הקשר הנשמתי למצב הנישואין הגלוי.
יש פה חוסר איזון.
וצריכים לדעת איך לעודד את היסודות של הסוד.
צריכים לדעת
איך לעודד אותן.
רותי עשתה את זה מאוד יפה.
יש הרבה דרכים לעשות את זה.
אחת הדרכים זו זו.
כן?
זו אחת הדרכים.
אבל אנחנו לא נקנאים, כן, לאותן חששות.
החששות האלו באות
ממקומות פגומים בקשר,
מקריים,
שלא מגדירים את הקשר שלנו.
אנחנו צריכים לשאוף,
לא להתחשב בהם יותר למידה,
ולהאמין בזולת שהוא איש סוד.
צריך לעשות את זה בחוכמה, לא באמצע מריבה.
תשמעי, תשמעי סוד, רגע, אל ת...
תשמעי, תשמעי סוד, תני סתירה, תשמעי סוד.
לא, זה לא הזמן.
כל דבר יש לו זמן שלו,
כאשר אנחנו באים לשקול היטב את הדבר,
בזמנו או בעיתו,
אנחנו יכולים להגיע
לחידוש עולם הסוד בקלות קלה.
לא צריך להירתע מזה.
נותן הרגשה שיש פינה וכולי,
כפי שנקבע אז בעלי הניסיון.
דבק הנישואין,
כמו שאמרנו,
סוד שווה קשר,
דבק הנישואין הוא הרז,
אבל זה לא סתם דבק,
זה דבק חזק מאוד.
זה דבק שכאשר אנחנו משתמשים בו בתוך הקשר, הסוד,
אי אפשר לנתק יותר, אי אפשר לנתק.
רק המוות יפריד בינינו.
האמת שגם לא המוות,
תחיית המתים אנחנו ניפגש ודאי.
אבל הדבק הזה הוא כל כך חזק,
לעומת סוגי הדבקים של מערכות יחסים שלא מבוססות על סוד,
הם מאוד חלשים.
זה מערכות יחסים שיכולות להתחיל ולגמור בעוד כמה דקות או שעות.
בתי ספר,
לומדים יחד,
אחרי בית ספר,
כל אחד הולך כמו צבא,
נפרדים,
ישיבה,
הולכים.
זה לא קשרים,
זה קשרים קצרי מועד,
כי היסוד של הסוד לא היה קיים שם,
אם הוא לא היה קיים.
אם רוצים באמת שקשר הנישואין יהיה חזק כמו ברזל,
וכל רוחות שבעולם,
כל רוחות שבעולם לא יזיזו אותו,
דבק הנישואין הוא הסוד.
ככל שעמוק הקשר כך גדול הסוד שבין
בעל לאשתו ביחסם מול העולם.
ככל שהקשר מתעמק,
ממילא מתגבר הרצון לגלות
עוד סוד,
עוד עומק.
עוד מימד,
עד שבסוף,
כמו שראינו,
כהן גדול,
שהוא מוזמן לקודש הקודשים.
קודש הקודשים.
יום אחד בשנה.
ככל שהקשר מתחזק,
מתעמק,
ככה עולם הסוד הזוגי הולך ונחשף.
כן?
בין בעל אשתו,
ככל שעמוק הקשר,
כך גדול הסוד שבין בעל לאשתו ביחסם מול העולם.
מה הוא רוצה להגיד לנו כאן?
זוג שהקשר ביניהם הוא עמוק, מה אנחנו נראה אצלם?
שכאשר הם מול העולם,
הם נמצאים איתך ולא נמצאים איתך.
בעת ובעונה אחת, הם בשני מישורים.
הם מסוגלים לקיים קשר
עם העולם החיצוני, אבל שם הם משתמשים באיזה שפה?
יותר רשמית,
יותר חיצונית,
יותר אינפורמטיבית,
מישורים שהם פחות פנימיים.
אבל אתה רואה שלמרות שהם משתפים,
הם נמצאים בתוך ההמון,
הזוג הזה נמצא בתוך ההמון,
הוא נמצא בסעודת המצווה,
הוא נמצא בשבת של משפחה פלונית,
אבל הם מקיימים קשר עם כל בני הבית.
מצד שני,
בקלות קלות אתה רואה שיש להם תקשורת סמויה מן העין.
אתה לא יודע מה הם אומרים,
אבל אתה רואה את זה במבט שהם מסתכלים אחד על השני.
אתה רואה את זה במילה אחת שהם אומרים אחד לשני.
אתה רואה בהסתודדות שהם הסתודדים רגע בפינת הסלון אחרי הסעודה
שמגישים את הפיצוחים.
אתה רואה בכל ההליכות שלהם כאילו הם נמצאים בשתי עולמות.
הם גם בקשר עם הסובב,
מצד שני יש להם חדר בפנים מחדר.
אם כן, זה המדד.
כאשר אנחנו רואים זוג כזה,
שיש לו שפה אישית,
סודית,
גם שהוא בתוך ההמון, אנחנו יודעים שהקשר הוא טוב.
אבל,
כאשר אין לזוג סוד,
וכל מה שהם יודעים, כולם יודעים,
קוראים לזה רץ לספר לחבר'ה.
כמו אותו אחד שהתארס,
עמד לפני חתונתו,
שמעתי אותו מדבר בטלפון,
עם החברים שלו.
פרק זמן קצר לפני חתונה, לפני עשרים שנה.
מה הוא אומר בטלפון?
חבר'ה,
אתם חייבים לבוא למסיבת האירוסין,
אתם חייבים לראות את ארוסתי.
זה,
סליחה שאני אומר,
אבל הוא ציין איזו שחקנית צרפתית.
היא יפה כמו איזו שחקנית צרפתית.
הוא חלק את היופי שלה, כאילו, עם החברים.
אני הייתי בהלם,
אני באותו זמן,
הייתי בקרבתו,
עבדתי שם באיזה מקום,
ושמעתי אותו מדבר.
חבר'ה,
אתם חייבים לבוא לאירוסין,
תראו איזה יפה,
כמו השחקנית הזה וזה.
אמרתי לעצמי,
כמה זמן הנישואים האלה יימשכו?
הם יתגרשו אחרי שנה.
רץ לספר לחבר'ה.
מה, אתה לא יודע שזה סוד כמוס שלכם?
היופי של אשתך?
זה דברים אינטימיים?
למי אתה חולק אותו?
למי אתה מספר?
בפני מי אתה מתפאר בו?
זה דבר שהוא רק בעיניכם.
איך אתה מעיז דבר כזה לעשות?
תראו מה שאומר בסוף,
אנחנו משאירים את זה בקריאה חופשית וזהו.
אחת הסיבות למשבר הנישואים אצל זוגות
שעדיין אינם שומרים תורה ומצוות כהלכתן,
וגם זוגות שומרים תורה,
אולי לא כהלכתן,
כן?
היא,
שימו לב,
שההבדל בין הפרהסיה שלהם,
כן?
נושאי הדיבור שלהם בפרהסיה,
לפני כולם, שמטבע הדברים הם לא סודיים.
שההבדל בין הפרהסיה שלהם, הגלויה לעין כל,
לבין העולם הפרטי האישי שלהם,
הולך ומצטמצם.
כן?
מה הרעיון באופן מעשי?
מה הרעיון באופן מעשי?
שמה שאתה
מספר לחבר שלך,
את אותו דבר אתה מספר לאשתך.
שום דבר יותר מזה.
מה שיודע החבר, יודעת.
היא יודעת את הפשט,
החבר יודע את הפשט.
לא, אין לה יתרון
לדעת את הרמז, את הדרש, את הסוד, לא.
מה שהחוץ,
אנשים בחוץ יודעים,
מחוץ למערכת היחסים של הנישואין,
מה שאנשים בחוץ יודעים,
היא יודעת.
אין לה שום יתרון לגבי רשות הרבים.
אותו הדבר בדיוק.
אז מה, על מה תיבנה הזוגיות הזאת?
אותו דבר בדיוק,
כן?
אותו דבר, נחזור לניסוח הזה.
ההבדל בין הפרהסיה שלהם,
הגלויה לעין כל,
לבין העולם הפרטי האישי שלהם,
הולך ומצטמצם.
אם כן, אין לזוגיות שלהם את הדבק.
אין את הסוד.
הנושאים המדוברים שם,
הם לא נוגעים לכבישונה של נשמה ושל נפש,
לא שלה ולא שלו.
אם כן, איך הקשר הזה יחזיק?
לכן הוא הולך ומתפורר.
אין לי כבר סיבה להיות יחד עם האישה הזו.
זה קשה לחיות חיים זוגיים, צריך להבין.
צריך דבק מאוד חזק, צריך סיבה טובה לחיות עם אישה.
שנה,
שנתיים,
שלוש,
ארבע,
חמש,
עשר,
עשרים ושלושים.
צריך סיבה טובה.
אם אין סוד,
אין...
אפשרות, אין יכולת, אין טעם ואין ריח,
כן, להישאר בעצם יחד
בתוך המרחב הזוגי שמטבעו הוא מלא בניגודים.
רק הסוד ממתיק את הניגודים האלה.
נעצור כאן.
