שלום ערב טוב
בפרשות ויקל פקודי אנחנו נחשפים לתופעה
ייחודית
שכפל שאין לה אח ורע בתורה כפל חזרה
אמרנו כמעט כי נראה עוד דוגמאות
וגם אנחנו יודעים
שהחומש החמישי הוא משנה תורה כולו חזרה
אבל הפרשנים
בכל מקום של חזרה מתאמצים להסביר
מדוע יש צורך בחזרה
האור החיים הקדוש
כותב בפרשתנו
טעם אשר שהחזיר הכתוב את כל הפרטים
ולא הספיק לומר ויעש כאשר ציווה השם את משה
הרי אפשר אחרי פרשות תרומה תצווה
לכתוב
בכמה מילים
ויעש
כאשר ציווה השם את משה
המלאכה נעשתה
בדיוק כפי
הציווי בפרשות תרומה תצווה.
אז מה טעם
לחזור ולחזור
בפירוט רב
בפרשות ויקל
פקודי על המשכן וכליו.
אומר האור חיים הקדוש
על דרך אומרם ז"ל במדרש
בכפל פרשת אליעזר עבד אברהם
כי מתוך שחביבה עליו
כתבה שתי פעמים וכמו כן גילה הכתוב בעניין מעשי המשכן
כי חביב עליו
ולזה נכתב שתי פעמים
תירוץ מפתיע אומר האור החיים הקדוש
דבר שחביב עליו
חוזרים עליו כמה פעמים
כמו שמצאנו
מה שאומרים חז"ל יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים
כי הפרשה הזו של אליעזר עבד אברהם שהוא הולך לחפש
אישה ליצחק
הפרשה הזו
חזרה ונשנתה
אפילו נשתלשלה
כיוון שהדבר הזה הוא חביב,
יש הרבה מה לדקדק וללמוד
מהעניין הזה.
אומר האור החיים הקדוש, גם כאן
פרשות ויקל פקודי מיותרות, אבל הם
חוזרות משום שכל העניין הזה של ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
הוא עניין מאוד מאוד חביב על ריבונו של עולם
על כן חזרה התורה וכתבה את העניין פעמיים.
הרב יהודה זצ"ל בשיחות
מעורר את השאלה
וכך הוא כותב
תרומה תצווה הן שתי פרשיות הציווי של ושכנתי בתוכם
מתגלה תוכנית מפורטת
של הבניין וכליו
הציווי יורד מן השמיים לארץ
אל מציאות הקרקע הממשית
אל הקרשים והכלים
כמו שהרב ציודה מדגיש שרש"י כותב ועשו לי מקדש
בית קדושה
אפשר היה לחשוב עד הציווי על המשקל
שהקדושה זה דבר
אידיאי
רעיוני מופשט
והנה ציווי ועשו לי בית קדושה
הציווי יורד מן השמיים לארץ
לקרשים
צריך להתגשם
במציאות על ידי ירידות וצמצומים ודבר זה אינו פשוט כלל
כבר הרב ציודה מכין אותנו
להבין שהציווי הזה הוא לא ציווי קל
זה ציווי מאוד יומרני להוריד קדושה מן השמיים
לבית בארץ
זה פרשות הציווי תרומה תצווה
פרשות הקיום
ויקהל
הן הפרשיות של קיום הציווי הזה
מעיר
כי גם היא מכשירה אותנו להבנת הסיבוך והפתרון
הקיום
בקבלת
קחו מאיתכם תרומה אפשר היה לולא הדברים האלה לחשוב
ועשו לי מקדש
מי יעשה מקדש
הדתיים
מי שרוצה לעשות
בית קדושה מי שרוצה להתעסק בעניינים כאלה יעשה
אבל הציווי הוא
מכל ישראל.
זה כבר מתחיל להיות מורכב
לחבר את כל ישראל לעשיית מקדש.
גם דוד המלך גבה מכל השבטים
כהכנה לבניין הבית.
המקדש שייך לכל כלל ישראל, מן הגדול בישראל,
גדול ברוחניות,
עד הקטן בישראל.
לכן בניין המשכן היה מסודר על ידי בצלאל בן אורי בן חור
למטה יהודה שבט יהודה האריסטוקרטי והמלכותי והחשוב שבשבטים
שבט ששם רמוז בו
ויחד איתו אהוליהו בן אחיסמח למטה דן
שאומרים חז"ל הפחות שבשבטים
זה ציווי כלל ישראלי
משימה לאומית
בתוכם
מעליוני עליונים עד תחתוני תחתונים אז כבר אומר
לנו הרב ציודה להוריד את שיא הרוחניות והקדושה
לעם שלם
זה לא פשוט
אם הציווי היה לגדול הדור או ליחידי סגולה כמוהו
אז זה הכישרון שלהם,
שם הם נמצאים,
אבל המצווה היא
לכל העם.
תרומה תצווה
לויקהל
פרשת כי תישא.
באמצע פרשיות תצווה והקיום יש פרשת כי תישא,
מופיע המשבר הנורא של מעשי העגל.
בדרך ממצרים לירושלים יש סיבוכים ומשברים.
המשבר הראשון הוא מעשי העגל.
עם
שלם
מסתבך
בעניין השראת שכינה.
זה מורכב מאוד.
אז אפשר היה לחשוב.
נכון שהיה ציווי,
אבל עם ישראל הלך לכיוון אחר.
במקום אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים,
הגיע למין הזיה,
לשון הרוח הקדוש,
לומר
אל
אלה אלוהיך ישראל.
ובכל זאת,
אחרי,
ומתוך פרשת כי תישא.
אנחנו רואים שסיבוך גדול ככל שיהיה,
אפילו כמעשה העגל,
אינו מבטל את נצח ישראל חס וחלילה.
אחרי החטא הנורא,
חוזרים לסדר הקודם.
אם אין פניך הולכים,
אל תעלנו מזה,
הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה.
אחרי המשבר,
הקדוש ברוך הוא מתפייס,
כי גם העם
עשה צעד לקראת זה.
העם חזר בתשובה,
וההתפייסות הייתה ביום הכיפורים.
פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים,
וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים.
אין הבדל?
לוחות ראשונים, לוחות שניים,
אותם דברים,
אותן המצוות שניתנו בהן במעמד הר סיני,
חוזרות בשלמות לאחר משבר זה.
כך בויקהל פקודי הקיום הוא בדיוק כפי סידור הבניין שבתרומה.
התירוץ של הרב ציודה,
איפה?
שהיה מקום לחשוב אחרי חטא כזה גדול, חטא העגל,
צריך
למצוא דרך חדשה.
אפשר היה עוד לפני הרעיון הזה להתייאש לגמרי.
לחשוב שכאילו הקדוש ברוך הוא עוזב אותנו חלילה.
אבל לא, לא רק שהקדוש ברוך הוא לא עוזב אותנו,
אלא הוא גם לא בוחר בעם חדש וגם לא בדרך חדשה.
ממשיכים עם לוחות שניים שכתוב בהם אותו דבר,
והקיום של הציווי על המשכן
חוזר לפרטי פרטים,
הכל חוזר כראשונה.
חזרנו בתשובה שלמה והיא התקבלה לכן יש חשיבות
עליונה לחזור על כל הפרטים בפרשות ויקהל פקודי
לומר חזרנו
לדרך הראשונה חזרנו בתשובה שלמה
הקדוש ברוך הוא התפייס איתנו ממשיכים
כלומר לפי הרב צבי יהודה
בא התורה
לומר לנו ריבונו של עולם אוהב אתכם
וממשיך
איתכם
כבתחילה
שום דבר לא השתנה
כי העצמיות של ישראל הסגולה של ישראל
הקדושה של ישראל זה דבר מהותי
והתברר דווקא על ידי החטא
שהחטא הוא מקרי והוא לא שינה כלום
אם הרב צבי יהודה מדבר
יותר מצד הקדוש ברוך הוא
שהקדוש ברוך הוא
ממשיך לאהוב את ישראל לעד
בשיחות של הרב דרוקמן,
זכר צדיק לברכה,
אנחנו מוצאים
בתור מחנך
גדול של כלל ישראל
שהוא רואה
בחזרה של פרשות ויקהל פקודי
עניין חינוכי
כיצד
עם ישראל
לא נופל מהמשברים כיצד
הוא מקיים קמנו ונתעודד
והוא חוזר למסלול הראשון
וכך כותב הרב דרוקמן
בין פרשות הציווי והביצוע מביאה התורה את סיפור
חטא העגל מדוע הוא מופיע באמצע של נושא המשכן
מדוע הוא מפריד בין הציווי לביצועו בפועל
חטא העגל
היה כישלון כאוב,
נפילה קשה לשעה ולדורות.
בכך שהתורה מקמה אותו דווקא בין הציווי על המשכן לבין
ביצועו של המשכן.
היא מלמדת אותנו
שתיתכן הנפילות וכישלונות בין התכנון לביצוע.
בחיים קיים פער משמעותי בין האידאל למימושו,
בין חזון למציאות.
הפער הזה גורם לכשלונות, לנפילות.
כך היא המציאות,
לא תמיד הדברים זורמים כפי שהיינו רוצים.
אבל אמר שלמה המלך, החכם מכל אדם,
כי שבע יפול צדיק וקם.
בשום פנים אין להתייאש,
אין ליפול.
חשוב להדגיש ומוסיף,
איננו חפצים בכישלונות ואיננו מכוונים עליהם מלכתחילה.
אבל אחרי שהם
מגיעים,
אין להצטער,
אין ליפול לייאוש,
אין להתרסק,
אלא לצמוח
ולקום.
לכן חטא העגל הובא אחרי הציווי על המשכן,
מיד לאחר החזון המרומם ש"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם",
על מנת ללמדנו שבין החזון הגדול למימושו במציאות
ישנו פער,
ובפער הזה תיתכנה נפילות שונות,
ואפילו נפילה חמורה כמו חטא העגל.
אבל מיד לאחר כך,
מביאה התורה בהרחבה ובפירוט את הקמת המשכן בפועל,
ובכך מלמדת אותנו
שגם אחרי נפילה קשה כל כך,
אל לנו ליפול ברוח כי אפשר לצמוח
ולהגיע לתקומה גדולה של הקמת המשכן.
שלום.
